1. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.3, 1.12, 2.6, 5.9-5.16, 6.1, 6.3, 8.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.3. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׃ 1.12. עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׃ 2.6. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׃ 5.9. מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃ 5.11. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃ 5.12. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל־מִלֵּאת׃ 5.13. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃ 5.14. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃ 5.15. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים׃ 5.16. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃ 6.1. אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׃ 6.1. מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃ 6.3. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים׃ 8.13. הַיוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי׃ | 1.3. Thine ointments have a goodly fragrance; Thy name is as ointment poured forth; Therefore do the maidens love thee. 1.12. While the king sat at his table, My spikenard sent forth its fragrance. 2.6. Let his left hand be under my head, And his right hand embrace me. 5.9. ’What is thy beloved more than another beloved, O thou fairest among women? What is thy beloved more than another beloved, That thou dost so adjure us?’ 5.10. ’My beloved is white and ruddy, Pre-eminent above ten thousand. 5.11. His head is as the most fine gold, His locks are curled, And black as a raven. 5.12. His eyes are like doves Beside the water-brooks; Washed with milk, And fitly set. 5.13. His cheeks are as a bed of spices, As banks of sweet herbs; His lips are as lilies, Dropping with flowing myrrh. 5.14. His hands are as rods of gold Set with beryl; His body is as polished ivory Overlaid with sapphires. 5.15. His legs are as pillars of marble, Set upon sockets of fine gold; His aspect is like Lebanon, Excellent as the cedars. 5.16. His mouth is most sweet; Yea, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.’ 6.1. ’Whither is thy beloved gone, O thou fairest among women? Whither hath thy beloved turned him, That we may seek him with thee?’ 6.3. I am my beloved’s, and my beloved is mine, That feedeth among the lilies.’ 8.13. Thou that dwellest in the gardens, The companions hearken for thy voice: ‘Cause me to hear it.’ |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.12, 32.11, 33.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.12. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל׃ 32.11. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃ 33.2. וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃ 33.2. וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃ | 4.12. And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice." 32.11. As an eagle that stirreth up her nest, Hovereth over her young, Spreadeth abroad her wings, taketh them, Beareth them on her pinions—" 33.2. And he said: The LORD came from Sinai, And rose from Seir unto them; He shined forth from mount Paran, And He came from the myriads holy, At His right hand was a fiery law unto them." |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 15.2, 15.11, 19.4-19.5, 19.8, 19.18, 20.13, 20.15, 20.18-20.19, 20.22, 32.9-32.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 15.2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ 15.2. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ 15.11. מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ 19.4. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי׃ 19.5. וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ׃ 19.8. וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה׃ 19.18. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל־הָהָר מְאֹד׃ 20.13. לֹא תִּרְצָח׃ לֹא תִּנְאָף׃ לֹא תִּגְנֹב׃ לֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׃ 20.15. וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃ 20.18. וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים׃ 20.19. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן־הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם׃ 20.22. וְאִם־מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה־לִּי לֹא־תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ׃ 32.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת־הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא׃ 32.11. וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה׃ 32.12. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃ 32.13. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃ 32.14. וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ׃ | 15.2. The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him." 15.11. Who is like unto Thee, O LORD, among the mighty? Who is like unto Thee, glorious in holiness, Fearful in praises, doing wonders?" 19.4. Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself." 19.5. Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covet, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine;" 19.8. And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD." 19.18. Now mount Sinai was altogether on smoke, because the LORD descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly." 20.13. Thou shalt not murder. Thou shalt not commit adultery. Thou shalt not steal. Thou shalt not bear false witness against thy neighbour." 20.15. And all the people perceived the thunderings, and the lightnings, and the voice of the horn, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off." 20.18. And the people stood afar off; but Moses drew near unto the thick darkness where God was." 20.19. And the LORD said unto Moses: Thus thou shalt say unto the children of Israel: Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven." 20.22. And if thou make Me an altar of stone, thou shalt not build it of hewn stones; for if thou lift up thy tool upon it, thou hast profaned it." 32.9. And the LORD said unto Moses: ‘I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people." 32.10. Now therefore let Me alone, that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them; and I will make of thee a great nation.’" 32.11. And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?" 32.12. Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people." 32.13. Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.’" 32.14. And the LORD repented of the evil which He said He would do unto His people." |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 21.21, 25.5, 27.22, 32.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 21.21. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח־לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 25.5. וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ לְיִצְחָק׃ 27.22. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל־יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׃ 32.4. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃ | 21.21. And he dwelt in the wilderness of Paran; and his mother took him a wife out of the land of Egypt." 25.5. And Abraham gave all that he had unto Isaac." 27.22. And Jacob went near unto Isaac his father; and he felt him, and said: ‘The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau.’" 32.4. And Jacob sent messengers before him to Esau his brother unto the land of Seir, the field of Edom." |
|
5. Hebrew Bible, Numbers, 15.31 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 15.31. כִּי דְבַר־יְהוָה בָּזָה וְאֶת־מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֺנָה בָהּ׃ | 15.31. Because he hath despised the word of the LORD, and hath broken His commandment; that soul shall utterly be cut off, his iniquity shall be upon him." |
|
6. Hebrew Bible, Psalms, 29.7, 44.23, 68.13, 90.1, 106.23, 115.6-115.7, 138.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 29.7. קוֹל־יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ 44.23. כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃ 68.13. מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל׃ 90.1. תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר׃ 90.1. יְמֵי־שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי־גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה׃ 106.23. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית׃ 115.6. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן׃ 115.7. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם׃ 138.4. יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל־מַלְכֵי־אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי־פִיךָ׃ | 29.7. The voice of the LORD heweth out flames of fire." 44.23. Nay, but for Thy sake are we killed all the day; we are accounted as sheep for the slaughter." 68.13. Kings of armies flee, they flee; And she that tarrieth at home divideth the spoil." 90.1. A Prayer of Moses the man of God. Lord, Thou hast been our dwelling-place in all generations." 106.23. Therefore He said that He would destroy them, Had not Moses His chosen stood before Him in the breach, To turn back His wrath, lest He should destroy them." 115.6. They have ears, but they hear not; Noses have they, but they smell not;" 115.7. They have hands, but they handle not; Feet have they, but they walk not; Neither speak they with their throat. ." 138.4. All the kings of the earth shall give Thee thanks, O LORD, For they have heard the words of Thy mouth." |
|
7. Hebrew Bible, 1 Kings, 8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
|
8. Hebrew Bible, 2 Kings, 4.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 4.23. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי [אַתְּ] הלכתי [הֹלֶכֶת] אֵלָיו הַיּוֹם לֹא־חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם׃ | 4.23. And he said: Wherefore wilt thou go to him today? it is neither new moon nor sabbath.’ And she said: ‘It shall be well.’" |
|
9. Hebrew Bible, Habakkuk, 3.3 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE)
| 3.3. אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ׃ | 3.3. God cometh from Teman, And the Holy One from mount Paran. Selah His glory covereth the heavens, And the earth is full of His praise." |
|
10. Hebrew Bible, Isaiah, 1.13, 44.9-44.20, 44.22, 65.24 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.13. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה׃ 44.9. יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ׃ 44.11. הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד׃ 44.12. חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף׃ 44.13. חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׃ 44.14. לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל׃ 44.15. וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ׃ 44.16. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר׃ 44.17. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד־[יִסְגָּד־] לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה׃ 44.18. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם׃ 44.19. וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד׃ 44.22. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃ 65.24. וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃ | 1.13. Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly." 44.9. They that fashion a graven image are all of them vanity, And their delectable things shall not profit; And their own witnesses see not, nor know; That they may be ashamed." 44.10. Who hath fashioned a god, or molten an image That is profitable for nothing?" 44.11. Behold, all the fellows thereof shall be ashamed; And the craftsmen skilled above men; Let them all be gathered together, let them stand up; They shall fear, they shall be ashamed together." 44.12. The smith maketh an axe, And worketh in the coals, and fashioneth it with hammers, And worketh it with his strong arm; Yea, he is hungry, and his strength faileth; He drinketh no water, and is faint." 44.13. The carpenter stretcheth out a line; He marketh it out with a pencil; He fitteth it with planes, And he marketh it out with the compasses, And maketh it after the figure of a man, According to the beauty of a man, to dwell in the house." 44.14. He heweth him down cedars, And taketh the ilex and the oak, And strengtheneth for himself one among the trees of the forest; He planteth a bay-tree, and the rain doth nourish it." 44.15. Then a man useth it for fuel; And he taketh thereof, and warmeth himself; Yea, he kindleth it, and baketh bread; Yea, he maketh a god, and worshippeth it; He maketh it a graven image, and falleth down thereto." 44.16. He burneth the half thereof in the fire; With the half thereof he eateth flesh; He roasteth roast, and is satisfied; Yea, he warmeth himself, and saith: ‘Aha, I am warm, I have seen the fire’;" 44.17. And the residue thereof he maketh a god, even his graven image; He falleth down unto it and worshippeth, and prayeth unto it, And saith: ‘Deliver me, for thou art my god.’" 44.18. They know not, neither do they understand; For their eyes are bedaubed, that they cannot see, And their hearts, that they cannot understand." 44.19. And none considereth in his heart, Neither is there knowledge nor understanding to say: ‘I have burned the half of it in the fire; Yea, also I have baked bread upon the coals thereof; I have roasted flesh and eaten it; And shall I make the residue thereof an abomination? Shall I fall down to the stock of a tree?’" 44.20. He striveth after ashes, A deceived heart hath turned him aside, That he cannot deliver his soul, nor say: ‘Is there not a lie in my right hand?’" 44.22. I have blotted out, as a thick cloud, thy transgressions, And, as a cloud, thy sins; Return unto Me, for I have redeemed thee." 65.24. And it shall come to pass that, before they call, I will answer, And while they are yet speaking, I will hear." |
|
11. Hebrew Bible, Jeremiah, 39.8 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 39.8. וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ׃ | 39.8. And the Chaldeans burned the king’s house, and the house of the people, with fire, and broke down the walls of Jerusalem." |
|
12. Hebrew Bible, Judges, 5.4 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 5.4. יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם־עָבִים נָטְפוּ מָיִם׃ | 5.4. Lord, when Thou didst go out of Se῾ir, when Thou didst march out of the field of Edom, the earth trembled, and the heavens dropped, the clouds also dropped water." |
|
13. Hebrew Bible, Ezekiel, 11.16 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 11.16. לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם׃ | 11.16. therefore say: Thus saith the Lord GOD: Although I have removed them far off among the nations, and although I have scattered them among the countries, yet have I been to them as a little sanctuary in the countries where they are come;" |
|
14. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 16.31 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 16.31. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ׃ | 16.31. Let the heavens be glad, and let the earth rejoice; And let them say among the nations: ‘The LORD reigneth.’" |
|
15. Philo of Alexandria, On The Migration of Abraham, 48-49, 47 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 47. For what life can be better than that which is devoted to speculation, or what can be more closely connected with rational existence; for which reason it is that though the voices of mortal beings are judged of by the faculty of hearing, nevertheless the scriptures present to us the words of God, to be actually visible to us like light; for in them it is said that, "All people saw the voice of God; they do not say, "heard it," since what took place was not a beating of the air by means of the organs of the mouth and tongue, but a most exceedingly brilliant ray of virtue, not different in any respect from the source of reason, which also in another passage is spoken of in the following manner, "Ye have seen that I spake unto you from out of Heaven," not "Ye have heard," for the same reason. |
|
16. Mishnah, Avodah Zarah, 1.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.7. One should not sell them bears, lions or anything which may injure the public. One should not join them in building a basilica, a scaffold, a stadium, or a platform. But one may join them in building public or private bathhouses. When however he reaches the cupola in which the idol is placed he must not build." |
|
17. Mishnah, Avot, 1.15, 2.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.15. Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countece." 2.10. They [each] said three things:Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire." |
|
18. Mishnah, Berachot, 4.3-4.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 4.3. Rabban Gamaliel says: every day a man should pray the eighteen [blessings]. Rabbi Joshua says: an abstract of the eighteen. Rabbi Akiva says: if he knows it fluently he prays the eighteen, and if not an abstract of the eighteen." 4.4. Rabbi Eliezer says: if a man makes his prayers fixed, it is not [true] supplication. Rabbi Joshua says: if one is traveling in a dangerous place, he says a short prayer, saying: Save, O Lord, Your people the remt of Israel. In every time of crisis may their needs be before You. Blessed are You, O Lord, who hears prayer." |
|
19. Mishnah, Eruvin, 3.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.5. A man may make a stipulation concerning his eruv and say, “If foreigners came from the east, let my eruv be that of the west; [if they came] from the west let my eruv be that of the east; if they came from both directions, I will go in whatever direction I desire; and if they came from neither direction I will be like the people of my town.” [Likewise say,] “If a sage came from the east let my eruv be that of the east; if from the west let my eruv be that of the west; If he came from either direction I will go in whatever direction I desire; and if no one came from either direction I will be like the people of my town.” Rabbi Judah says: if one of them was his teacher he may go only to his teacher, but if both were his teachers he may go in whatever direction he prefers." |
|
20. Mishnah, Hagigah, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 2.1. They may not expound upon the subject of forbidden relations in the presence of three. Nor the work of creation in the presence of two. Nor [the work of] the chariot in the presence of one, unless he is a sage and understands of his own knowledge. Whoever speculates upon four things, it would have been better had he not come into the world: what is above, what is beneath, what came before, and what came after. And whoever takes no thought for the honor of his creator, it would have been better had he not come into the world." |
|
21. Mishnah, Kelim, 28.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 28.8. Poor men's clothes, though made up of pieces none of which is three [fingerbreadths] square are susceptible to midras uncleanness. If a cloak began to be torn, as soon as its greater part is torn [the pieces] are not regarded as connected. Exceptionally thick or thin materials are not governed by the prescribed minimum of three [fingerbreadths] square." |
|
22. Mishnah, Megillah, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 4.6. A child may read in the Torah and translate, but he may not pass before the ark or lift up his hands. A person in rags may lead the responsive reading of the Shema and translate, but he may not read in the Torah, pass before the ark, or lift up his hands. A blind man may lead the responsive reading of the Shema and translate. Rabbi Judah says: one who has never seen the light from his birth may not lead the responsive reading of the Shema." |
|
23. Mishnah, Taanit, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.8. For every trouble that should not come upon the community they sound a blast except on account of too much rain. It happened that they said to Honi the circle drawer: “Pray for rain to fall.” He replied: “Go and bring in the pesah ovens so that they do not dissolve.” He prayed and no rain fell. What did he do? He drew a circle and stood within it and exclaimed before Him: “Master of the universe, Your children have turned their faces to me because I am like one who was born in Your house. I swear by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children.” Rain then began to drip, and he exclaimed: “I did not request this but rain [which can fill] cisterns, ditches and caves. The rain then began to come down with great force, and he exclaimed: “I did not request this but pleasing rain of blessing and abudance.” Rain then fell in the normal way until the Jews in Jerusalem had to go up Temple Mount because of the rain. They came and said to him: “In the same way that you prayed for [the rain] to fall pray [now] for the rain to stop.” He replied: “Go and see if the stone of people claiming lost objects has washed away.” Rabbi Shimon ben Shetah sent to him: “Were you not Honi I would have excommunicated you, but what can I do to you, for you are spoiled before God and he does your will like a son that is spoiled before his father and his father does his request. Concerning you it is written, “Let your father and your mother rejoice, and let she that bore you rejoice” (Proverbs 23:25)." |
|
24. Mishnah, Yevamot, 16.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 16.7. Rabbi Akiva said: When I went down to Nehardea to intercalate the year, I met Nehemiah of Bet D’li who said to me, “I heard that in the land of Israel no one, permits a [married] woman to marry again on the evidence of one witness, except Rabbi Judah ben Bava”. “That is so”, I told him. He said to me, “Tell them in my name: ‘You know that this country is in confusion because of marauders. I have received a tradition from Rabban Gamaliel the Elder: that they allow a [married] woman to remarry on the evidence of one witness’”. And when I came and recounted the conversation in the presence of Rabban Gamaliel he rejoiced at my words and exclaimed, “We have found a match for Rabbi Judah ben Bava!” As a result of this talk Rabban Gamaliel remembered that some men were once killed at Tel Arza, and that Rabban Gamaliel the Elder had allowed their wives to marry again on the evidence of one witness, and the law was established that they allow a woman to marry again on the evidence of one witness, and on the testimony of one [who states that he has heard] from another witness, from a slave, from a woman or from a female slave. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua say: a woman is not be allowed to remarry on the evidence of one witness. Rabbi Akiva ruled: [a woman is not allowed to marry again] on the evidence of a woman, on that of a slave, on that of a female slave or on that of relatives. They said to him: It once happened that a number of Levites went to Tsoar, the city of palms, and one of them became ill on the way, and they left him in an inn. When they returned they asked the [female] innkeeper, “Where is our friend?” And she replied, “He is dead and I buried him”, and they allowed his wife to remarry. Should not then a priest’s wife [be believed at least as much] as an innkeeper!” He answered them: When she will [give such evidence] as the innkeeper [gave] she will be believed, for the innkeeper had brought out to them [the dead man’s] staff, his bag and the Torah scroll which he had with him." |
|
25. Mishnah, Shekalim, 5.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.1. These were the officers in the Temple:Yoha the son of Pinchas was over the seals. Ahiyah over the libations. Mattityah the son of Shmuel over the lots. Petahiah over the bird-offering. (Petahiah was Mordecai. Why was his name called Petahiah? Because he ‘opened’ matters and expounded them, and he understood the seventy tongues). The son of Ahijah over the sickness of the bowels. Nehuniah, the digger of ditches. Gevini, the crier. The son of Gever over the locking of the gates. The son of Bevai over the strips [for lighting the menorah]. The son of Arza over the cymbal. Hugras the son of Levi over the song. The house of Garmu over the making of the showbread. The house of Avtinas over the preparing of the frankincense. Elazar over the curtains. And Pinchas over the priestly vestments." |
|
26. Mishnah, Yadayim, 3.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.5. A scroll on which the writing has become erased and eighty-five letters remain, as many as are in the section beginning, \"And it came to pass when the ark set forward\" (Numbers 11:35-36) defiles the hands. A single sheet on which there are written eighty-five letters, as many as are in the section beginning, \"And it came to pass when the ark set forward\", defiles the hands. All the Holy Scriptures defile the hands. The Song of Songs and Kohelet (Ecclesiastes) defile the hands. Rabbi Judah says: the Song of Songs defiles the hands, but there is a dispute about Kohelet. Rabbi Yose says: Kohelet does not defile the hands, but there is a dispute about the Song of Songs. Rabbi Shimon says: [the ruling about] Kohelet is one of the leniencies of Bet Shammai and one of the stringencies of Bet Hillel. Rabbi Shimon ben Azzai said: I have received a tradition from the seventy-two elders on the day when they appointed Rabbi Elazar ben Azariah head of the academy that the Song of Songs and Kohelet defile the hands. Rabbi Akiba said: Far be it! No man in Israel disputed that the Song of Songs [saying] that it does not defile the hands. For the whole world is not as worthy as the day on which the Song of Songs was given to Israel; for all the writings are holy but the Song of Songs is the holy of holies. If they had a dispute, they had a dispute only about Kohelet. Rabbi Yoha ben Joshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva said in accordance with the words of Ben Azzai: so they disputed and so they reached a decision." |
|
27. New Testament, Acts, 13.14-13.15, 24.1-24.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 13.14. But they, passing through from Perga, came to Antioch of Pisidia. They went into the synagogue on the Sabbath day, and sat down. 13.15. After the reading of the law and the prophets, the rulers of the synagogue sent to them, saying, "Brothers, if you have any word of exhortation for the people, speak. 24.1. After five days, the high priest, Aias, came down with certain elders and an orator, one Tertullus. They informed the governor against Paul. 24.2. When he was called, Tertullus began to accuse him, saying, "Seeing that by you we enjoy much peace, and that excellent measures are coming to this nation 24.3. we accept it in all ways and in all places, most excellent Felix, with all thankfulness. 24.4. But, that I don't delay you, I entreat you to bear with us and hear a few words. 24.5. For we have found this man to be a plague, an instigator of insurrections among all the Jews throughout the world, and a ringleader of the sect of the Nazarenes. 24.6. He even tried to profane the temple. We arrested him. 24.8. By examining him yourself you may ascertain all these things of which we accuse him. 24.9. The Jews also joined in the attack, affirming that these things were so. |
|
28. New Testament, Galatians, 3.7-3.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.7. Know therefore that those whoare of faith, the same are sons of Abraham. 3.8. The Scripture,foreseeing that God would justify the Gentiles by faith, preached thegospel beforehand to Abraham, saying, "In you all the nations will beblessed. 3.9. So then, those who are of faith are blessed with thefaithful Abraham. |
|
29. New Testament, Romans, 10.8-10.10, 10.12 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 10.8. But what does it say? "The word is near you, in your mouth, and in your heart;" that is, the word of faith, which we preach: 10.9. that if you will confess with your mouth the Lord Jesus, and believe in your heart that God raised him from the dead, you will be saved. 10.10. For with the heart, one believes unto righteousness; and with the mouth confession is made unto salvation. 10.12. For there is no distinction between Jew and Greek; for the same Lord is Lord of all, and is rich to all who call on him. |
|
30. New Testament, John, 1.18, 8.39, 12.3, 12.7 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.18. No one has seen God at any time. The one and only Son, who is in the bosom of the Father, he has declared him. 8.39. They answered him, "Our father is Abraham."Jesus said to them, "If you were Abraham's children, you would do the works of Abraham. 12.3. Mary, therefore, took a pound of ointment of pure nard, very precious, and anointed the feet of Jesus, and wiped his feet with her hair. The house was filled with the fragrance of the ointment. 12.7. But Jesus said, "Leave her alone. She has kept this for the day of my burial. |
|
31. New Testament, Luke, 5.36 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.36. He also told a parable to them. "No one puts a piece from a new garment on an old garment, or else he will tear the new, and also the piece from the new will not match the old. |
|
32. New Testament, Mark, 2.21, 14.8-14.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 2.21. No one sews a piece of unshrunk cloth on an old garment, or else the patch shrinks and the new tears away from the old, and a worse hole is made. 14.8. She has done what she could. She has anointed my body beforehand for the burying. 14.9. Most assuredly I tell you, wherever this gospel may be preached throughout the whole world, that which this woman has done will also be spoken of for a memorial of her. |
|
33. New Testament, Matthew, 5.16, 9.16 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 5.16. Even so, let your light shine before men; that they may see your good works, and glorify your Father who is in heaven. 9.16. No one puts a piece of unshrunk cloth on an old garment; for the patch would tear away from the garment, and a worse hole is made. |
|
34. Tosefta, Avodah Zarah, 2.5-2.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
35. Tosefta, Berachot, 6.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 6.24. A person should not enter the Temple Mount2 with money bundled in his cloak, and with dust on his feet, and with his money-belt tied on him on the outside as it is said, “Watch your feet when you go to the House of God …” (Ecclesiastes 4:17)" |
|
36. Tosefta, Hagigah, 2.1, 2.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
37. Tosefta, Megillah, 3.27 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
38. Anon., Deuteronomy Rabbah, 7.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 7.8. וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. | |
|
39. Anon., Qohelet Rabba, 9.17 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
40. Anon., Genesis Rabba, 8.3, 8.9, 11.7, 28.3, 30.8, 39.14, 44.15, 61.6, 63.7, 68.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 8.3. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם (בראשית א, כו), בְּמִי נִמְלָךְ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, בִּמְלֶאכֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִמְלָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי סַנְקְלִיטִים, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתָּן. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּמַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתַּדְרוֹן, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּלִבּוֹ נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַרְדְּכָל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרַעֵם לֹא עַל אַרְדְּכָל, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַב אַסֵּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. 8.9. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי, כַּמָּה אֱלֹהוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם, אֲשֶׁר בָּרְאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם בָּרְאוּ אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אַתָּה מוֹצֵא תְּשׁוּבָה בְּצִדָּהּ. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵּין דִּכְתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. אָמַר לָהֶם קִרְאוּן מַה דְּבַתְרֵיהּ, וַיִּבְרְאוּ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לְאֵלּוּ דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מִן הָאֲדָמָה, חַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לֵיהּ, מַה דֵּין דִּכְתִיב (יהושע כב, כב): אֵל אֱלֹהִים ה' וגו', אָמַר לָהֶם הֵם יוֹדְעִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע כב, כב): הוּא יֹדֵעַ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לְאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֱלֹהִים הֵן. כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר, בְּסִילוּגוּס קֵיסָר, אֲגוּסְטוּס קֵיסָר. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב (יהושע כד, יט): כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא, אָמַר לָהֶן, קְדשִׁים הֵמָּה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא קְדשִׁים הוּא. 11.7. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, אַבְרָהָם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וגו'. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו'. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 30.8. תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט), בַּר חַטְיָיא אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִים, הִשְּׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ. הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק. הֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ. אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּהָא רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וכו', רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה אֲנִי מְקַיֵּם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה. (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקָּן לְמִיתָה, נָחָשׁ (בראשית ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת, קַיִן (בראשית ד, ב): הָיָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת, אִיּוֹב (איוב א, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין, נֹחַ הָיָה, מְתֻקָּן לַנֵּס, משֶׁה (שמות ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לַגּוֹאֵל, מָרְדְּכַי (אסתר ב, ה): הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל חֲמִשָּׁה הֵן: נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט): אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרֻבָּלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמְחֶה בַּמַּיִם, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (בראשית ט, יח): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, אֶתְמָהָא, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. יוֹסֵף (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג): יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י): וַיּוֹסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָרְדְּכַי, אֶתְמוֹל הָיָה מְתֻקָּן לִצְלִיבָה, וְעַכְשָׁו הוּא צוֹלֵב אֶת צוֹלְבָיו, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, זָן וּמְפַרְנֵס, נֹחַ, זָן וּפִרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, כא): וְאַתָּה קַח לְךָ וגו'. יוֹסֵף (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו. משֶׁה, זָן וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. (איוב לא, יז): וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי, שֶׁמָּא (איוב לא, יז): וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה, אֶתְמָהָא. מָרְדְּכַי זָן וּפִרְנֵס, אָמַר רַבִּי יוּדָן פַּעַם אַחַת חִזֵּר עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לוֹ חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ. כַּד דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ בְּצִבּוּרָא גָּחוֹךְ צִבּוּרָא לְקָלֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר חָלָב הַזָּכָר טָהוֹר. 39.14. וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים. 44.15. דָּבָר אַחֵר, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ בָּבֶל, שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, נְבוּכַדְנֶצַר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ מָדַי, שֶׁהָיְתָה מַעֲמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, זוֹ יָוָן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל הָרוּחוֹת כָּבְשׁוּ בְּנֵי יָוָן וְרוּחַ מִזְרָחִית לֹא כָבָשׁוּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן וְהָכְתִיב (דניאל ח, ד): רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּלָא אֲמַר מִזְרָחִית. וְתֹר וְגוֹזָל, זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, תּוֹר הוּא אֶלָּא שֶׁגַּזְלָן הוּא. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שָׂרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קָתֶדְרִין דְּדֵין לָקֳבֵל קָתֶדְרִין דְּדֵין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה שֶׁשָּׁם הָיוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְחוֹתֶמֶת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, הַגַּל שׁוֹטְפוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד פָּנִים בַּגַּל, אֵין הַגַּל שׁוֹטְפוֹ. 61.6. וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (בראשית כה, ה), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּכוֹרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי קְבוּרָה, וְדָאתִּיקוּ. רַבִּי חָמָא אָמַר לֹא בְּרָכוֹת אֶלָּא מַתָּנוֹת נָתַן לוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, מְסָרוֹ לְאָרִיס וְהָיָה בּוֹ שְׁתֵּי אִילָנוֹת כְּרוּכִים זֶה לָזֶה בִּכְרַךְ אֶחָד, אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל סַם הַמָּוֶת. אָמַר אוֹתוֹ אָרִיס אִם מַשְׁקֶה אֲנִי זֶה שֶׁל סַם חַיִּים זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת שׁוֹתֶה עִמּוֹ, וְאִם אֵינִי מַשְׁקֶה זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת הֵיךְ זֶה שֶׁל סַם חַיִּים חַי. חָזַר וְאָמַר אֲנָא אָרִיס עָבֵיד אֲנָא אֲרִיסוּתִי וּמַאי דַּאֲהַנֵּי לְמָארֵי דְפַרְדֵּיסָא לְמֶעֱבַד יַעֲבֵיד לֵיהּ. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, אִם מְבָרֵךְ אֲנִי אֶת יִצְחָק, עַכְשָׁו בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל, וְאִם אֵין אֲנִי מְבָרֵךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, הֵיךְ אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, חָזַר וְאָמַר בָּשָׂר וָדָם אֲנִי, הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כְּבָר עֲבֵידַת אֲנָא דִידִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ יַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַבְרָהָם אָבִינוּ גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק וּבֵרֲכוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, יא): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. 63.7. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (בראשית כה, כג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אוֹמֵר כַּמָּה כִּרְכּוּרִין כִּרְכֵּר בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טו): וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. וְהָכְתִיב (בראשית טז, יג): וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר עַל יְדֵי שֵׁם בֶּן נֹחַ. (בראשית טז, יג): שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, זֶה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְזֶה מִתְגָּאֶה בְּמַלְכוּתוֹ. שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, אַדְרִיָּאנוֹס בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שְׁלֹמֹה בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר שְׁנֵי שׂוֹנְאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת עֵשָׂו, וְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, סְנָאֵיהוֹן דִּבְנַיָא בְּמֵעַיִךְ, דִּכְתִיב (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִכָּאן שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד כָּאן קְרָיָין (בראשית י, ז): סַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, מִינָךְ יְקוּמוּן יְהוּדָאִין וְאַרְמָאִין. וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, אָמַר רַבִּי הוּנָא אִם זָכָה יַעֲבֹד, וְאִם לָאו יֵעֲבֵד. 68.11. וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּתִיב (מיכה א, ג): כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וגו', מִי שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹתָן הָאֲבָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וּכְפַרְנוֹס, מָה רְטִיבָה הִרְטִיב (שיר השירים א, יז): קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים וגו'. צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת נְבִיאִים וּנְבִיאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. | 8.3. Let us make a human”—with whom did He rule/nimlokh? R’ Yehoshua in the name of R’ Levi said: With the work/m’la’khah of the heavens and the earth . . . R’ Shmuel bar Nachman said: With the work/ma`aseh of each and every day..." 8.9. ... [R’ Simlai] said to them: In the past Adam was created from the adamah and Chavah was created from the adam. From here and onward, “in our image as our likeness”—not man without woman and not woman without man, and not both of them without Shekhinah (God’s presence)." 39.14. “And the souls that they had made in Haran.” Said Rabbi Elazar ben Zimra: Even if every creature on earth conspired to create (out of nothing) even one mosquito, they could not give it a soul--and you say “the souls that they had made.” Therefore (they must be) they must be those who lived with them and converted. And it it meant “converted” why did it say “made?” In order to teach you that each one who brings an idol worshipper and converts him, it is as though he created him. And why did it say “that they made” rather than “that he made?” Said Rav Huna: Abraham would convert the men, and Sarah would convert the women. " |
|
41. Anon., Leviticus Rabba, 3.6-3.7, 13.5, 36.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 3.6. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא ב, ב), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא וַאֲפִלּוּ רִבּוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (משלי יד, כח): בְּרָב עָם הַדְּרַת מֶלֶךְ. (ויקרא ב, ב): וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, מִסַּלְתָּהּ וְלֹא כָּל סָלְתָּהּ, מִשַּׁמְנָהּ וְלֹא כָּל שַׁמְנָהּ, הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִנְחָתוֹ מִגּוֹלָה מֵאַסְפַּמְיָא וְרָאָה אֶת הַכֹּהֵן שֶׁהִקְמִיץ וְאָכַל אֶת הַשְּׁאָר, אָמַר אוֹי לִי, כָּל הַצַּעַר הַזֶּה שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי בִּשְׁבִיל זֶה, וְהַכֹּל מְפַיְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ וּמָה אִם זֶה שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר אֶלָּא שְׁנֵי פְּסִיעוֹת בֵּין הָאוּלָם לַמִּזְבֵּחַ זָכָה לֶאֱכֹל, אַתָּה שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ כָּל הַצַּעַר הַזֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא (ויקרא ב, ג): וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, רַבִּי חֲנִינָא בַּר אַבָּא אֲזַל לְחַד אֲתַר אַשְׁכָּחָא הָדֵין פְּסוּקָא רֹאשׁ סִדְרָא: וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מַה פָּתַח עֲלָהּ (תהלים יז, יד): מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד. מִמְתִים יָדְךָ ה', מַה גִּבּוֹרִים הֵם אֵלּוּ שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָן מִתַּחַת יָדְךָ ה', וְאֵיזֶה זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. מִמְתִים מֵחֶלֶד, אֵלּוּ שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. חֶלְקָם בַּחַיִּים, אֵלּוּ קָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. יִשְׂבְּעוּ בָנִים, (ויקרא ו, יא): כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה. וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם, וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, אַהֲרֹן זָכָה לְבָנִים בֵּין כְּשֵׁרִים בֵּין פְּסוּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. (מלאכי ב, ה): וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי, שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְזִיעַ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מלאכי ב, ה): מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת, אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצַק משֶׁה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן, נִרְתַּע וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו, וְאָמַר, אוֹי לִי שֶׁמָּא מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הֵשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לוֹ (תהלים קלג, א ג): הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וגו' כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד וגו'. מַה הַטַּל אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף הַשֶּׁמֶן אֵין בּוֹ מְעִילָה. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַזָּקָן זְקַן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אֶת הַשֶּׁמֶן יוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ עַל זְקָנוֹ יָרָד. (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא הִתִּיר אֶת הָאָסוּר. בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי, שֶׁלֹּא הִרְהֵר אַחַר דַּרְכֵי הַמָּקוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִרְהֵר אָבִינוּ אַבְרָהָם. וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, שֶׁהֵשִׁיב פּוֹשְׁעִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (מלאכי ב, ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ וגו'. 13.5. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. 36.5. וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ אָבוֹת אֲחוֹרַנִּית, לוֹמַר אִם אֵין מַעֲשֶׂה בְּיַעֲקֹב, כְּדַאי הֵם מַעֲשֵׂה יִצְחָק, וְאִם אֵין מַעֲשֶׂה יִצְחָק, כְּדַאי הֵם מַעֲשֵׂה אַבְרָהָם, כְּדַאי הוּא מַעֲשֵׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיִּתְלֶה כָּל הָעוֹלָם בְּגִינוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב וּבְאַבְרָהָם זְכִירָה, וּבְיִצְחָק לֹא נֶאֱמַר, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בֵּן שֶׁל יִסּוּרִין, וְרַבָּנָן אָמְרֵי רוֹאֶה אַפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק כְּאִלּוּ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם וּבְיִצְחָק אַף וְלֹא נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב אַף, עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה לְפָנָיו, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה, יִצְחָק יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֲבָל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, כָּל בָּנָיו צַדִּיקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מב, יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ. אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת, אִמָּהוֹת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת, אֶת, אֶת, וְאֵין אֶתַיָּא אֶלָּא אִמָּהוֹת, דִּכְתִיב (בראשית מט, לא): שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה וגו'. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת וּמַזְכִּיר זְכוּת הָאָרֶץ עִמָּהֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים, וְשִׁפְחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ מְגַדַּלְתָּן, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל שְׁלוֹם בָּנָיו, הָיָה אוֹמֵר שַׁאֲלוּ לִי בִּשְׁלוֹם הַמְגַדֶּלֶת, כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר אָבוֹת מַזְכִּיר הָאָרֶץ עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וגו' וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. | |
|
42. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
43. Anon., Sifre Deuteronomy, 306, 312, 314, 344, 355, 171 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
44. Anon., Sifre Numbers, 115 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
45. Palestinian Talmud, Avodah Zarah, 2.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
46. Palestinian Talmud, Berachot, 9.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
47. Palestinian Talmud, Hagigah, 2.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
48. Palestinian Talmud, Sotah, 7.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
49. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 35b. כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה,רב מלכיא משמיה דרב אדא בר אהבה אמר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר רב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה,כמאן כי האי תנא (דתניא) ר"א אומר המעמיד בשרף הערלה אסור מפני שהוא פירי,אפי' תימא ר' יהושע עד כאן לא פליג ר' יהושע עליה דר"א אלא בקטפא דגוזא אבל בקטפא דפירא מודי,והיינו דתנן א"ר יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פירי,בין לרב חסדא בין לרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה קשיא,דרש רב נחמן בריה דרב חסדא מאי דכתיב (שיר השירים א, ג) לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף מכוסה אין ריחה נודף,ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו שנאמר (שיר השירים א, ג) עלמות אהבוך קרי ביה עלומות ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו שנא' עלמות אהבוך קרי ביה על מות ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות אחד העוה"ז ואחד העוה"ב שנא' עלמות קרי ביה עולמות:, big strongמתני׳ /strong /big ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו והפת והשמן שלהן רבי ובית דינו התירו השמן,והשלקות וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו והחילק וקורט של חלתית ומלח שלקונדית הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה:, big strongגמ׳ /strong /big חלב למאי ניחוש לה אי משום איחלופי טהור חיור טמא ירוק ואי משום איערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד,אי דקא בעי לגבינה ה"נ הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא,ונשקול מיניה קלי וניקום כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמילתא,ואב"א אפי' תימא דקבעי לה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי:,והפת: א"ר כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד מכלל דאיכא מאן דשרי,אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני מאפה סאה אמר רבי כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסרה מה ראו חכמים משום חתנות,אלא מה ראו חכמים לאוסרה בשדה כסבורין העם התיר רבי הפת ולא היא רבי לא התיר את הפת,רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה אלא אמרו פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים אמר רבי אין כאן פלטר כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים והוא לא אמר אלא פלטר ישראל,א"ר חלבו אפילו למ"ד פלטר עובד כוכבים לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא ורבי יוחנן אמר אפי' למ"ד פלטר עובד כוכבים ה"מ בשדה אבל בעיר לא משום חתנות,איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא תשתעו בהדיה דאיבו דקאכיל לחמא דארמאי:,והשמן שלהן: שמן רב אמר דניאל גזר עליו ושמואל אמר | 35b. bHere,with regard to the mishna in iḤullin /i, Shmuel’s comment reflects the explanation of Rabbi Yehoshua bbeforeRabbi Yehoshua’s bretractionof the assertion that it is prohibited to derive benefit from the stomach contents of an animal carcass. bThere,with regard to the mishna in iAvoda Zara /i, Shmuel’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua bafterhis bretractionof that claim. bAndalthough this indicates that the mishna in iḤullinpresents an outdated ruling that was later rescinded, ba mishna does not move from its place.In other words, once it has been taught in a certain manner, the itannawill not change the text of a mishna in order to reflect a change of opinion, so as to avoid confusion.,The Gemara suggests additional reasons for the decree of the Sages. bRav Malkiyya says in the name of Rav Adda bar Ahava:The cheese is prohibited bbecausegentiles bsmooth its surface with pig fat. Rav Ḥisda says:It is bbecause they curdle it with vinegarproduced from their wine, from which it is prohibited to derive benefit. bRav Naḥman bar Yitzḥak says:It is bbecause they curdle it with sapthat is subject to the prohibition against consuming bthe fruit of a tree during the first three years after its planting [ iorla /i]. /b,Parenthetically, the Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion is Rav Naḥman’s claim that the cheese of gentiles is prohibited because it is curdled in the sap of iorla /i? The Gemara answers: It is bin accordance with the opinion of this itanna /i, as it is taughtin a mishna ( iOrla1:7): bRabbi Eliezer says:With regard to bone who curdlescheese bwith the sap of iorla /i,the cheese is bprohibited, becausethe sap bisconsidered to be bfruitof the tree.,The Gemara comments: bYoumay beven saythat the statement is in accordance with the opinion of bRabbi Yehoshua,who disagrees with the opinion of Rabbi Eliezer, as bRabbi Yehoshua disagrees with Rabbi Eliezer only with regard to the sap of a branch, but with regard to the sap of a fruitRabbi Yehoshua bconcedesthat it is prohibited as iorla /i. Rav Naḥman’s statement can be understood as referring specifically to the sap of the fruit, which would mean that it is in accordance with the opinions of both Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua.,The Gemara adds: bAnd this isin accordance with bthatwhich bwe learnedin the continuation of that mishna: bRabbi Yehoshua said: I heard explicitly thatwith regard to bone who curdlescheese bwith the sap of the leaves and the sap of the rootsof an iorlatree, the cheese bis permitted.But if it is curdled bwith the sap of unripe figs it is prohibited, becausethat sap bisconsidered to be bfruit. /b,The Gemara raises a difficulty against the last two suggested reasons for the decree of the Sages. bAccording to both Rav Ḥisda,who holds that the cheese is prohibited because it is curdled with vinegar made from wine of gentiles, band Rav Naḥman bar Yitzḥak,who maintains that it is prohibited because it is curdled with the sap of iorla /i, bone should be prohibited fromderiving bbenefitfrom the cheese, as one may not derive benefit from either the wine of gentiles or iorla /i. The Gemara concludes: Indeed, this is bdifficult. /b,§ bRav Naḥman, son of Rav Ḥisda, interpreteda verse bhomiletically: Whatis the meaning of that bwhich is written: “Your ointments have a goodly fragrance”(Song of Songs 1:3)? This is a metaphor for a Torah scholar: bTo what is a Torah scholar comparable? To a flask of ipelaitin /i:When it is bexposed, its scent diffuses;when it is bcovered, its scent does not diffuse. /b,The Gemara remarks: bAnd moreover,when a Torah scholar spreads his knowledge, bmatters that aregenerally bhidden from him are revealed to him, as it is stated: “Maidens [ ialamot /i] love You”(Song of Songs 1:3), and one may bread intothe verse: bThe hidden [ ialumot /i]. And moreover, the Angel of Death loves him, as it is stated: “Maidens [ ialamot /i] love You,”and one may bread intothe verse: The one appointed bover death [ ial mot /i]loves you. bAnd moreover,a Torah scholar binherits two worlds: Oneis bthis world, andthe other boneis bthe World-to-Come, as it is stated: “Maidens [ ialamot /i]love You,” and one may bread intothe verse: bWorlds [ iolamot /i]. /b, strongMISHNA: /strong This mishna lists items belonging to gentiles which it is prohibited to consume, but from which it is permitted to derive benefit. bAnd these are itemsthat belong bto gentilesand are bprohibited, but their prohibition is notthat of ban item from whichderiving bbenefit is prohibited: Milk that was milked by a gentile and a Jew did not see himperforming this action, band their bread and oil.The mishna notes that bRabbiYehuda HaNasi band his court permitted the oilof gentiles entirely.,The mishna resumes its list: bAnd boiled and pickledvegetables, bwhoseusual bmannerof preparation involves badding wine and vinegar to them, and minced itarit /ifish, band brine that does not have a ikilbitfish floating in it, and iḥilak /i, and a sliver of iḥiltit /i, and isalkonditsalt(see 39b); all bthese are prohibited, but their prohibition is notthat of bitem from whichderiving bbenefit is prohibited. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara asks: Concerning bmilk, with regard to whatneed bwe be concerned?Why is the milk prohibited? bIfit is bdue tothe concern that a gentile might bexchangethe milk of a kosher animal with the milk of a non-kosher animal, this concern is unfounded, as bkoshermilk is bwhitewhereas bnon-koshermilk has ba greentinge to it, and therefore they are easily distinguishable. bAnd ifit is prohibited bdue tothe concern that it might be bmixedwith non-kosher milk, let the Jew bcurdlethe milk obtained from the gentile, bas the Master said: Milkfrom ba kosheranimal bcurdles,but milk from ba non-kosheranimal bdoes not curdle. /b,The Gemara answers: bIf one desires toeat it as bcheese, indeed,one can simply curdle it, as the milk of non-kosher animals does not curdle. bWhat are we dealing with here?We are dealing with a case bwhere one desires touse the milk in ikamkha /i,also known as ikutaḥ /i, a food item that contains milk.,The Gemara raises a difficulty: bButin that case, blet him take a bit ofmilk band curdleit, to test whether or not it has been mixed with the milk of a non-kosher animal: If it curdles completely, it is kosher; if some milk is left over, it is not. The Gemara explains: bSince there is also whey in kosher milk, which does not curdle, there is noway bto establishthe halakhic bmatter with regard to it.Even kosher milk will not curdle completely, and therefore this is not a reliable method to determine the halakhic status of the milk.,The Gemara presents an alternative suggestion: bAnd if you wish, sayinstead that byoumay beven saythat the concern applies bwhere he intendsto use the milk btomake bcheese,as bthere ismilk bthat remains between the crevicesof curdled cheese, and therefore there is a concern that drops of non-kosher milk might be mixed with it.,§ The mishna teaches: bAnd breadbelonging to gentiles is prohibited for consumption. bRav Kahana saysthat bRabbi Yoḥa says:Unlike oil, bbread was not permitted by a court.The Gemara asks: bFrom the factthat Rabbi Yoḥa states that bread was not permitted in court, can it be inferred bthat there isa different opinion bthatclaims that a court bdid permitit?,The Gemara answers: bYes, as when Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he bsaid: Once RabbiYehuda HaNasi bwent out to the field, and a gentile brought before him a ise’aof bread baked in a large baker’s oven [ ipurnei /i]. RabbiYehuda HaNasi bsaid: How exquisite is thisloaf of bbread! What did the Sages seethat caused them bto prohibit it?The Gemara asks, incredulously: bWhat did the Sages seethat caused them to prohibit it? It was prohibited bdue tothe concern that Jews might befriend gentiles while breaking bread with them, which could lead to bmarriagewith gentiles.,The Gemara explains that Rabbi Yehuda HaNasi was not asking why bread was prohibited in general. bRather,he asked: bWhat did the Sages seethat caused them bto prohibitbread even bin the field,where this concern does not apply? The Gemara notes that upon hearing of this incident bthe people thoughtthat bRabbiYehuda HaNasi bpermitted the breadof gentiles. bButthat bis not so; RabbiYehuda HaNasi bdid notactually bpermitsuch bbread.This is why Rabbi Yoḥa emphasized that the bread of gentiles was never permitted by Rabbi Yehuda HaNasi’s court.,The Gemara records an alternate version of this episode. bRav Yosef, and some say Rav Shmuel bar Yehuda, says:The bincident did not occurin bthismanner. bRather, they said: Once RabbiYehuda HaNasi bwent to a certain place and sawthat bbreadwas bscarce for the studentsin the study hall. bRabbiYehuda HaNasi bsaid: Is there no baker [ ipalter /i] herewho can prepare bread? Upon hearing of this incident, bthe people thought to saythat Rabbi Yehuda HaNasi was referring to ba gentile baker,which would indicate that bread baked by a professional baker is permitted, even if he is a gentile. bButin reality, Rabbi Yehuda HaNasi bstatedhis question bonlyin reference to ba Jewish baker. /b,The Gemara cites two qualifications of the leniency that people inferred from the above incident. bRabbi Ḥelbo said: Even according to the one whothought to bsaythat Rabbi Yehuda HaNasi was referring to ba gentile baker, we saidthat the bread is permitted bonly where there is no Jewish baker, but in a place where there is a Jewish baker,the leniency would certainly bnotapply. bAnd Rabbi Yoḥa said: Even according to the one whothought to bsaythat Rabbi Yehuda HaNasi was referring to ba gentile baker, that statementapplies only bin the field, but in the cityit would bnotapply, and the bread would still be prohibited bdue tothe possibility of bmarriagewith a gentile.,The Gemara relates: bAivu would bite and eat breadof gentiles bat the boundariesof the fields. bRava said tothe students in the study hall, band some saythat it was bRav Naḥman bar Yitzḥakwho said to them: bDo not speak with Aivu, as he eats bread of Arameansin deliberate violation of a rabbinic decree.,§ The mishna teaches: bAnd their oilwas originally prohibited but later permitted by Rabbi Yehuda HaNasi and his court. The Gemara cites a dispute with regard to the origin of the prohibition of boil. Rav says: Daniel decreedthat oil is prohibited, band Shmuel says: /b |
|
50. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 98a. מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת וישן משל אשתקד ומיושן משל ג' שנים:, big strongגמ׳ /strong /big אמר ר' יוסי בר' חנינא לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר אמר ליה הא חמרך והא קנקנך,וכי קנקנין דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי לא צריכא דאמר ליה למקפה,ומאי דוחקיה דר' יוסי בר' חנינא לאוקמא למתניתין בקנקנין דלוקח ודאמר ליה למקפה לוקמא בקנקנין דמוכר ודלא אמר ליה למקפה,אמר רבא מתניתין קשיתיה דקתני אם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אמאי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה שמע מינה,ופליגא דרב חייא בר יוסף דאמר רב חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרים שנא' (חבקוק ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו',אמר רב מרי האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנא' (חבקוק ב, ה) גבר יהיר ולא ינוה מאי ולא ינוה בנוה שלו,א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם (שמות טו, יג) אל נוה קדשך,אמר רבא האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל לה מיניה ולא אמרן אלא דלא שני בברזא אבל שני בברזא לא ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא אבל מטא יומא דשוקא לא,ואמר רבא האי מאן דקביל חמרא אדעתא דממטי ליה לפרוותא דוול שפט ואדמטי התם זל דינא הוא דמקבל ליה,איבעיא להו הוה חלא מאי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הואן בי רב כהנא אמר לן חלא לא ודלא כר' יוסי בר' חנינא,ואיכא דאמרי אפילו חלא נמי מקבל כמאן כר' יוסי בר' חנינא:,ישן משל אשתקד כו': | 98a. that is bspiced,which is preserved and of lasting quality, that bI am selling to you,then bhe bearsficial bresponsibility to provide himwith wine that will keep buntilthe festival of iShavuot /i. Andif the seller said: I am selling you boldwine, he is responsible to provide wine bfrom the previous year. Andif he said: I am selling you bagedwine, he is responsible to provide wine that is bfrom three yearsearlier., strongGEMARA: /strong bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says:When bthey taughtthat the seller does not bear responsibility if the wine sours, that was bonlyif it soured while binthe bjugs of the buyer; butif it soured binthe bjugs of the seller,then the buyer bcould say to him: This is your wine and this is your jug;take it and reimburse me. Since it soured while still in the original jugs, it was clearly flawed from the outset.,The Gemara asks: bButeven bifthe wine soured while in the bjugs of the seller, what of it? Letthe seller bsayto the buyer: bYou should not have left itfor so long after purchasing it; I should not be responsible just because you chose to do so. The Gemara answers: bNo,this ruling is bnecessaryin a case where the buyer bhad said to himthat he was purchasing the wine bfor cooking,in which case it is understood that he needs it to maintain its quality over a longer period of time, as only a small amount is used each time.,The Gemara asks: bAnd what impelled Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, to interpret the mishna as referring toa case where the wine soured while in the bjugs of the buyer, and where he had said to himthat he wanted the wine bfor cooking?Instead, blet him interpret it as referring toa case where the wine soured while in the bjugs of the seller, andto bwhere he had not said to himthat he wanted the wine bfor cooking. /b,In explanation, bRava said: The mishna was difficult for him, as it teachesin the following clause: bBut if it is knownof this seller bthat his winealways bsours, then thissale bis a mistaken transaction.With regard to this clause one could ask: bWhyis that so? bLetthe seller bsay to him: You should not have left itfor so long after purchasing it. bRather, isn’t itcorrect to bconclude fromthat clause bthatthe mishna is referring to a case bwherethe buyer bhad said to himthat he wants the wine bfor cooking?The Gemara concludes: Yes, one can bconclude from itthat this is so., bAndRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, bdisagreeswith the opinion bof Rav Ḥiyya bar Yosef, as Rav Ḥiyya bar Yosef says:With regard to bwine,it is bthe owner’spoor bfortunethat bcausesthe wine to go sour, bas it is stated: “And moreover, wine is a treacherous dealer;the bhaughty manabides not” (Habakkuk 2:5), which is interpreted to mean that the wine of a haughty man will betray him, as it will sour as a punishment for his arrogance. Accordingly, since the wine soured after the buyer purchased it, he cannot place the blame upon the seller.,The Gemara offers additional homiletic interpretations of the verse just cited. bRav Mari said: One who is haughty is not accepted even by the members of his household, as it is stated: “The haughty man abides not”(Habakkuk 2:5). bWhatdoes the phrase b“abides [ iyinveh /i] not”mean? It means that beven in his abode [ inaveh /i],he is not accepted., bRav Yehuda saysthat bRav says:With regard to banyone who glorifies himselfby wearing ba garment ofthe style worn by ba Torah scholar, butin reality bhe is not a Torah scholar, he will not be brought within the boundary of the Holy One, Blessed be He,in the World-to-Come. This is alluded to by the fact that it is bwrittenin the verse bhere: “Abides [ iyinveh /i] not,” andthe meaning of the word iyinvehmay be derived from that which bis writtenin a verse bthere: “To Your holy habitation [ ineveh /i]”(Exodus 15:13)., bRava says:In the case of bone who sells a barrel of wine to a shopkeeper with the understandingthat the wine will be bfor servingto the shopkeeper’s customers and that he will be liable to pay the seller only once the barrel is finished, bandthe wine bspoiledwhen bone-half or one-thirdof the wine still remained, bthe ihalakhais thatthe seller must bacceptback the remaining wine bfromthe shopkeeper, as the shopkeeper is liable to pay only for the wine that he sells. bAnd we stated this ihalakha bonlyin a case bwherethe shopkeeper bhad not switched the tapof the barrel; bbutif bhe had switched the tap,the seller does bnothave to take the wine back and the shopkeeper must pay for it all. bAndfurthermore, bwe stated this ihalakha bonly wherethe wine soured bbefore the market day arrivedand the shopkeeper did not have the opportunity to sell the entire barrel; bbutif the wine was still of good quality when bthe market day arrived,then the seller does bnothave to take the wine back., bAnd Rava says:In the case of a vintner who enters a business venture with another person who will sell the wine for him and afterward they will split the profits, then if bthismiddleman bwho receives the wineto sell does so bwith the understanding that he will bring it to the port ofthe city of bVol Shefatand sell it only there, band before he arrives therethe bpriceof the wine bdrops, the ihalakha /iis bthatthe vintner must bacceptthe loss.,With regard to the previous case, ba dilemma was raised beforethe Sages: If the wine bbecomes vinegarbefore he reaches Vol Shefat, bwhatis the ihalakha /i? bRav Hillel said to Rav Ashi: When we were in the study hall of Rav Kahana, he said to us:If the wine becomes bvinegar,the vintner does bnothave to accept the loss; bandthis is bnot in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,who holds that as long as the wine is in the jug of the seller he is able to return it to the seller. The reason for this is that it is possible that the poor fortune of the middleman caused it to sour., bAnd there arethose bwho saythat bevenif the wine turns into bvinegar,the vintner must balso acceptthe loss. bIn accordance with whoseopinion is this? It is bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. /b,The mishna teaches: If the seller said: I am selling you boldwine, he is responsible to provide wine bfrom the previous year.And if he said: I am selling you aged wine, he is responsible to provide wine that is from three years earlier. |
|
51. Babylonian Talmud, Bava Qamma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 79b. שכירות דמטלטלין מטלטלי בני שטרא נינהו אמר רב חסדא שכירות דקרקע:,אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמאי הא לא משך א"ר חסדא שהכישה במקל,אמרי וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דקא מטמרי מנייהו גנב הוא,ואלא גזלן היכי דמי אמר ר' אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר (שמואל ב כג, כא) ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו,ר' יוחנן אמר כגון בעלי שכם שנאמר (שופטים ט, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו [את] כל אשר יעבר עליהם בדרך,ור' אבהו מאי טעמא לא אמר מהאי אמר לך כיון דמטמרי איטמורי לא גזלני נינהו ור' יוחנן הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מנייהו,שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו,כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר (ישעיהו כט, טו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב (תהלים צד, ז) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב (יחזקאל ט, ט) כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה,(תניא) אמר ר' מאיר משלו משל משום רבן גמליאל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך,אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדול כח של מלאכה שור שביטלו ממלאכתו חמשה שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה,אמר רבן יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהלך ברגליו חמשה שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה:, big strongמתני׳ /strong /big אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל,אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות,אין מגדלין חזירין בכל מקום לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אין פורסין נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל בסוריא אפילו בישוב ואין צריך לומר בחוצה לארץ,תניא אידך אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה,בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ,ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו ל' יום ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום,דסד"א דאי נפק ליה רגל ומכי זבנה עד השתא אכתי לא מלו ליה תלתין יומין לא נימא תלתין משרא שרי ליה לשהויי אלא כיון דנפק ליה רגל לא מבעי ליה לשהויי | 79b. it is speaking of bthe rental of movable property, is movable propertysubject to the writing of ba deed?Rather, bRav Ḥisda said:It is referring to bthe rental of land. /b,§ bRabbi Elazar says:If people bsawa thief bwho was hiding in the woodsnear a herd of grazing animals, bandthat individual emerged and bslaughtered or soldone of the animals from the herd, bhe paysthe bfourfold or fivefold payment.The Gemara asks: bWhyis the thief liable to the fourfold or fivefold payment? bBut he did not pullthe animal. Rabbi Elazar is apparently describing a case where the thief emerged from the forest and slaughtered one of the animals without first moving it, and there is no fourfold or fivefold payment unless the thief first steals the animal. bRav Ḥisda says:This is referring to a case bwhere he hitthe animal bwith a stick,causing it to move.,With regard to Rabbi Elazar’s statement, the Sages bsay: But sincepeople bsaw himdoing all this, bhe is a robber,not a thief, and the fourfold or fivefold payment applies only to thieves. A thief is one who sneaks into a house or other private property; one who commits his act brazenly, in public, is classified as a robber. The Gemara answers: bSince he was hiding from them, he isconsidered ba thief,despite the fact that they saw him.,The Gemara asks: bBut if so, what are the circumstancesof a brobber? Rabbi Abbahu said:Robbers are blikethe case of bBenaiah ben Jehoiada, as it is statedconcerning him: “He slew an Egyptian, a goodly man; and the Egyptian had a spear in his hand; but he went down to him with a staff, band he robbed the spear out of the Egyptian’s hand, and slew him with his own spear”(II Samuel 23:21)., bRabbi Yoḥa said:A different example of a robber is a case blikethat of bthe men of Shechem, as it is stated: “And the men of Shechem set ambushers for him on the tops of the mountains, and they robbed all that came along that way by them”(Judges 9:25).,The Gemara asks: bAnd what is the reasonthat bRabbi Abbahu did not saythe example bfrom thisverse, which discusses the men of Shechem? He could have bsaid to you: Sincethe men of Shechem bwere hidingin ambush, bthey are notconsidered brobbersbut thieves. bAndhow would bRabbi Yoḥarespond to this claim? bThisfact bthat they were hidingwas not because they were hesitant to steal in view of the public. Rather, they acted in this manner bso thatthe travelers bshould not see themin advance band flee from them. /b,§ The Gemara concludes its discussion of theft with several aggadic statements. bHis students asked Rabban Yoḥa ben Zakkai: For what reason was the Torah stricter with a thief than with a robber?Only a thief is required to pay the double, fourfold, or fivefold payment, not a robber. Rabban Yoḥa ben Zakkai bsaid to themin response: bThis one,the robber, bequated the honor ofthe bservant to the honor of his Master, and that one,the thief, bdid not equate the honor ofthe bservant to the honor of his Master.The robber fears neither God nor people, as he is not afraid to rob in public. The thief does not fear God but he does fear other people, which demonstrates that he is more concerned about humans than God., bAs it were,the thief bestablishes the eye below,i.e., God’s eye, bas though it does not see, and the ear below,i.e., God’s ear, bas though it does not hear.The Gemara cites verses that describe people who imagine that God does not see their actions, bas it is stated: “Woe to them who seek deeply to hide their counsel from the Lord, and their works are in the dark,and they say: Who sees us, and who knows us?” (Isaiah 29:15). bAnd it is written: “And they say: The Lord will not see, neither will the God of Jacob give heed”(Psalms 94:7). bAnd it is written: “For they say: The Lord has forsaken the land, and the Lord does not see”(Ezekiel 9:9)., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Meir said:To illustrate the severity of a thief over a robber, as per Rabban Yoḥa ben Zakkai’s explanation, bthey stated a parable in the name of Rabban Gamliel. To what is this matter comparable? To two people who wereliving bin thesame bcity, andboth of them bprepared a feast. Oneof them binvited the people of the cityto his feast bbut he did not invite the king’s sons. Andthe other bdid not invite the people of the city andalso bdid not invite the king’s sons. Which of themdeserves ba greater punishment? You must saythat it is bthis one who invited the people of the city but did not invite the king’s sons.Likewise, both the thief and the robber show disdain for God, but the robber does not display more respect for people.,The Gemara discusses why there is a fourfold payment for a sheep but a fivefold payment for an ox. bRabbi Meir said: Come and see how great the power of labor is.The theft of ban ox, whichwas forced bbythe thief bto cease its labor,leads to ba fivefoldpayment; whereas the theft of ba sheep, whichwas bnotforced bbythe thief bto cease its labor,as a sheep performs no labor, leads to only ba fourfoldpayment., bRabban Yoḥa ben Zakkai said: Come and see how great human dignity is.The theft of ban ox, which walked on its own legsas the thief stole it, leads to ba fivefoldpayment, whereas the theft of ba sheep, whichthe thief bcarried on his shoulderas he walked, thereby causing himself embarrassment, leads to only ba fourfoldpayment., strongMISHNA: /strong bOne may not raise small domesticated animals,i.e., sheep and goats, binsettled areas of bEretz Yisrael,as they graze on people’s crops. bBut one may raisethem bin Syria,despite the fact that with regard to many other ihalakhotSyria is treated like Eretz Yisrael, band in the wilderness of Eretz Yisrael. /b, bOne may not raise chickens in Jerusalem, due to the sacrificial meatthat is common there. There is a concern that chickens will pick up garbage that imparts ritual impurity and bring it into contact with sacrificial meat, thereby rendering it ritually impure. bAnd priests may notraise chickens anywhere bin Eretz Yisrael, because of themany foods in a priest’s possession that must be kept britually pure,e.g., iteruma /i.,Furthermore, bone may not raise pigs anywhere,and ba person may not raise a dog unless it is tied with chains. One may spread out traps [ inishovim /i] for pigeons only ifthis was performed bat a distance ofat least bthirty iris /i,which is 8,000 cubits, bfromany bsettled area,to ensure that privately owned pigeons are not caught in the traps., strongGEMARA: /strong bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bOne may not raise small domesticated animals,i.e., sheep and goats, binsettled areas of bEretz Yisrael. But one may raisethem bin the forests of Eretz Yisrael. In Syria,it is permitted to do so beven in a settled area. And, needless to say,it is permitted to do so boutside of EretzYisrael., bIt is taughtin banother ibaraita /i: bOne may not raise small domesticated animals insettled areas of bEretz Yisrael. But one may raisethem bin the wilderness that is in Judea and in the wilderness that is on the border near Akko. And even thoughthe Sages bsaid that one may not raise small domesticated animals, nevertheless, one may raise large, domesticated animals,i.e., cattle, bbecausethe Sages bissue a decree upon the public only if a majority of the public is able to abide by it. /b,This difference is that it is bpossiblefor someone bto bring small domesticated animals from outside of EretzYisrael in the event that they are needed. But it is bnot possiblefor someone bto bring large, domesticated animals from outside of EretzYisrael whenever he needs one, since there is a constant need for them as beasts of burden. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to these types of animals.,The ibaraitacontinues: bAnd even though they said that one may not raise small domesticated animals, however, one may keepthese animals on his premises for bthirty days before a pilgrimage Festival, and thirty days before thewedding bfeast of one’s son,when many animals are needed for food, bprovided that he does not leave the lastone, i.e., the animal which he purchased immediately before the Festival, for bthirty days. /b,The Gemara clarifies the final line of the ibaraita /i: The ibaraitaneeds to state this ruling basit might benter your mind to say that if the pilgrimage Festival has passed and thirty days have not yet elapsed fromthe time bwhen he boughtthe animal buntil now,he may keep the animal until thirty days have elapsed. To counter this, the ibaraitateaches that bwe do not say: It is permitted to keep it fora total of bthirty days. Rather, once the pilgrimage Festival has passed, he should not keep itany longer. |
|
52. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 26b. תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו,למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה,ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא,איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום,תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל,יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו,יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח, יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי,ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות,ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה,ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה,ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות,ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה,איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע דתניא ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו והיא י"א שעות חסר רביע,נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:,רבי יהודה אומר עד ארבע שעות: איבעיא להו עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע ר' יהודה אומר עד פלג המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל היינו דאיכא בין ר' יהודה לרבנן אלא אי אמרת עד ועד בכלל ר' יהודה | 26b. On a similar note, bthe Sages taughtin a ibaraita /i: bOne who erred and did not recite the afternoon prayer on the eve of Shabbat, prays inthe evening prayer btwo iAmidaprayers bon Shabbat evening. One who erred and did not recite the afternoon prayer on Shabbat, recites two weekday iAmidaprayers in the evening prayer bat the conclusion of Shabbat. He recites ihavdala[ /bthe prayer of bdistinction]between the sanctity of Shabbat and the profanity of the week by reciting: You have graced us, etc., in the fourth blessing of the iAmida,which is: Who graciously grants knowledge, bin the firstprayer, as it is the actual evening prayer, bbut he does not recite ihavdalain the secondprayer, which is in place of the afternoon prayer. Moreover, bif he recited ihavdalain the secondprayer band did not recite ihavdalain the first, the second prayer fulfilled hisobligation, the bfirst one did not fulfill hisobligation.,The Gemara comments: bIs that to saythat bsince he did not recite ihavdalain the firstprayer, he is bas one who did not pray and we require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it? If so, the conclusion is that one who fails to recite ihavdalain the prayer must repeat that prayer.,The Gemara braises a contradictionto the above conclusion from the iTosefta /i: bOne who erred and did not mention the might of the rains:He makes the wind blow and rain fall binthe second blessing of the iAmida /i, the blessing on bthe revival of the dead, andone who erred and failed to recite bthe requestfor rain binthe ninth blessing of the iAmida /i, bthe blessing of the years, we require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite ihavdalainthe blessing: bWho graciously grants knowledge, we do not require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it, bas he can recite ihavdala bover the cupof wine, independent of his prayer. This contradiction was not resolved and remains bdifficult. /b,The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the times beyond which the different prayers may not be recited is rooted in a profound disagreement, also manifest in a later amoraic dispute. bIt was stated: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said:The practice of praying three times daily is ancient, albeit not in its present form; bprayers were instituted by the Patriarchs.However, bRabbi Yehoshua ben Levi saidthat the bprayers were instituted based on the daily offeringssacrificed in the Holy Temple, and the prayers parallel the offerings, in terms of both time and characteristics.,The Gemara comments: bIt was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and it was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua ben Levi.The Gemara elaborates: bIt was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Abraham instituted the morning prayer, as it is statedwhen Abraham came to look out over Sodom the day after he had prayed on its behalf: b“And Abraham rose early in the morning to the place where he had stoodbefore the Lord” (Genesis 19:27), bandfrom the context as well as the language utilized in the verse, the verb bstandingmeans bnothing other than prayer,as this language is used to describe Pinehas’ prayer after the plague, bas it is stated: “And Pinehas stood up and prayedand the plague ended” (Psalms 106:30). Clearly, Abraham was accustomed to stand in prayer in the morning., bIsaac instituted the afternoon prayer, as it is stated: “And Isaac went out to converse [ ilasuaḥ /i] in the field toward evening”(Genesis 24:63), band conversationmeans bnothing other than prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted when he is faint and pours out his complaint [ isiḥo /i] before the Lord”(Psalms 102:1). Obviously, Isaac was the first to pray as evening approached, at the time of the afternoon prayer., bJacob instituted the evening prayer, as it is stated: “And he encountered [ ivayifga /i] the place and he slept therefor the sun had set” (Genesis 28:11). The word bencountermeans bnothing other than prayer, as it is statedwhen God spoke to Jeremiah: b“And you, do not pray on behalf of this nation and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [ itifga /i] Mefor I do not hear you” (Jeremiah 7:16). Jacob prayed during the evening, after the sun had set., bAnd it was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua ben Levithat the laws of prayer are based on the laws of the daily offerings: bWhy didthe Rabbis bsaythat bthe morning prayermay be recited buntil noon? Because,although the bdaily morning offeringis typically brought early in the morning, it may be bsacrificed until noon. And Rabbi Yehuda says:My opinion, that the morning prayer may be recited buntil four hoursinto the day, is bbecause the daily morning offering is sacrificed until four hours. /b, bAnd why didthe Rabbis bsaythat bthe afternoon prayermay be recited buntil the evening? Because the daily afternoon offering is sacrificed until the evening. Rabbi Yehuda saysthat bthe afternoon prayermay be recited only buntil the midpoint of the afternoon because,according to his opinion, bthe daily afternoon offering is sacrificed until the midpoint of the afternoon. /b, bAnd why did they saythat bthe evening prayer is not fixed? Becausethe burning of the blimbs and fatsof the offerings that were bnot consumedby the fire on the altar buntil the evening.They remained on the altar and were boffered continuouslythroughout bthe entire night. /b, bAnd why didthe Rabbis bsaythat bthe additional prayermay be recited ball day? Because the additional offering is broughtthroughout bthe entire day.However, bRabbi Yehuda saysthat bthe additional prayermay be recited buntil the seventh hourof the day, bbecause the additional offering is sacrificed until the seventh hour. /b,The ibaraitacontinues and states that there are two times for the afternoon prayer. Greater, earlier iminḥa[ iminḥa gedola /i] and lesser, later iminḥa[ iminḥa ketana /i]. The Gemara clarifies the difference between them: bWhich is iminḥa gedola /i? From six-and-a-half hoursafter sunrise band on,which is a half an hour after noon and on. It is the earliest time that the daily afternoon offering may be sacrificed, as in the case on the eve of Passover that occurs on Shabbat. bWhich is iminḥa ketana /i? From nine-and-a-half hours and on,which is the standard time that the daily afternoon offering is sacrificed.,On that note, ba dilemma was raised before them: Rabbi Yehuda,who holds that the afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon, does bhe say the midpoint of the first iminḥa /i, iminḥa gedola /i? bOr,does bhe say the midpoint of the last iminḥa /i? Come and hearan explicit resolution to this dilemma: bAs it was taughtin a ibaraita /i, bRabbi Yehuda says: They said the midpoint of the last iminḥa /i, and that is eleven hours minus a quarterof an hour after sunrise, i.e., an hour-and-a-quarter hours before sunset.,In any case, it is clear that according to this ibaraitathe ihalakhotof prayer are based on the Temple offerings. The Gemara suggests: bLet us say that this is a conclusive refutation ofthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,who held that the forefathers instituted the prayers. bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,could have bsaid to you: Actually, I will say to youthat bthe Patriarchs instituted the prayers and the Sages basedthe times and characteristics of prayer bon the Temple offerings,even though they do not stem from the same source. bAs, if you do not say so,that even Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, would agree that the laws of offerings and those of prayers are related, bthen, according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who instituted the additional prayer?It is not one of the prayers instituted by the forefathers. bRather,even according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, bthe prayers were instituted by the Patriarchs and the Sages based themon the laws of the bofferings. /b,We learned in the mishna that bRabbi Yehuda says:The morning prayer may be recited buntil four hoursof the day. bA dilemma was raised beforethe yeshiva students: When Rabbi Yehuda says buntil,does he mean buntil and includingthe fourth hour, bor, perhapswhen he says b“until”he means buntil and not including,in which case one may not pray during the fourth hour? bCome and heara resolution to this dilemma based on the mishna. bRabbi Yehuda says:The afternoon prayer may be recited only buntil the midpoint of the afternoon.Now, bgranted, if you saythat buntilmeans buntil and not including, then there isa difference bbetweenthe opinion of bRabbi Yehuda andthe opinion of bthe Rabbis. However, if you saythat buntilmeans buntil and including,then the opinion of bRabbi Yehuda /b |
|
53. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13a. בבתי גואי הא בבתי בראי ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות דכתיב (יחזקאל א, כב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא,עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות תניא אמר רבן יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר (ישעיהו יד, יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו,כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע,למעלה מהן חיות הקדש רגלי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולן שוקי החיות כנגד כולן רכובי החיות כנגד כולן ירכי החיות כנגד כולן גופי החיות כנגד כולן צוארי החיות כנגד כולן ראשי החיות כנגד כולן קרני החיות כנגד כולן למעלה מהן כסא כבוד רגלי כסא הכבוד כנגד כולן כסא הכבוד כנגד כולן מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם ואתה אמרת אעלה על במתי עב אדמה לעליון אך אל שאול תורד אל ירכתי בור:,ולא במרכבה ביחיד: תני רבי חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים אמר רבי זירא אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד ולכל מי שלבו דואג בקרבו איכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו,אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים (ישעיהו ג, ג) שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים שנאמר (תהלים קמז, כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום,א"ל רבי יוחנן לרבי אלעזר תא אגמרך במעשה המרכבה א"ל לא קשאי כי קש נח נפשיה דרבי יוחנן א"ל ר' אסי תא ואגמרך במעשה מרכבה א"ל אי זכאי גמירתא מר' יוחנן רבך,רב יוסף הוה גמיר מעשה המרכבה סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית אמרו ליה ליגמור לן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמרון לי מעשה בראשית בתר דאגמרון אמרו ליה ליגמרון מר במעשה מרכבה אמר להו תנינא בהו (שיר השירים ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקין מדבש וחלב יהו תחת לשונך,ר' אבהו אמר מהכא (משלי כז, כו) כבשים ללבושך דברים שהן כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך אמרו ליה תנינן בהו עד (יחזקאל ב, א) ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה המרכבה,מיתיבי עד היכן מעשה המרכבה רבי אומר עד (יחזקאל א, כז) וארא בתרא ר' יצחק אומר עד החשמל עד וארא מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין אי לא לא,ומי דרשינן בחשמל והא ההוא ינוקא דדרש בחשמל ונפקא נורא ואכלתיה שאני ינוקא דלאו מטי זימניה,אמר רב יהודה ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו,ת"ר מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ושרפתו וביקשו לגנוז ספר יחזקאל אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם הכל חכמים הן,מאי חשמל אמר רב יהודה | 13a. btothe binner houses,where there is only light; bthatsource, according to which He is surrounded by darkness, is referring btothe bouter houses. And Rav Aḥa bar Ya’akov said: There is one more firmamentabove these, which is babove the heads of the divine creatures, as it is written: “And over the heads of the divine creatures there was the likeness of a firmament, like the color of the terrible ice”(Ezekiel 1:22).,The Gemara comments: bUntil here, you have permission to speak; from thispoint bforward you do not have permission to speak, as it is written in the book of Ben Sira: Seek not things concealed from you, nor search those hidden from you. Reflect on that which is permitted to you; you have no business with secret matters. It is taughtin a ibaraita /i: bRabban Yoḥa ben Zakkai said: What response did the Divine Voice provide to that wicked man,Nebuchadnezzar, bwhen he said: “I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High”(Isaiah 14:14), thereby intending to rise to heaven? bA Divine Voice came and said to him: Wicked man, son of a wicked man, descendant,i.e., follower of the ways, bof Nimrod the wicked, who caused the entire world to rebel against Him duringthe time of bhis reign. /b, bHow many are the years of man? Seventy years, as it is stated: “The span of our life is seventy years, or if we are strong, eighty years”(Psalms 90:10). bNow isthere bnot from the earth to the firmament a walkingdistance bof five hundred years, and the thickness of the firmamentitself is ba walkingdistance bof five hundred years, and a similardistance exists bbetween each and every one of the firmaments? /b,And babove them,above all the firmaments, bare the divine creatures. The feet of the divine creatures correspondin distance bto allthe firmaments; bthe ankles of the animals correspond to all of them, the shins of the animals correspond to all of them, the knees of the animals correspond to all of them, the thighs of the animals correspond to all of them, the bodies of the animals correspond to all of them, the necks of the animals correspond to all of them, the heads of the animals correspond to all of them,and bthe horns of the animals correspond to all of them. Above themis the bThrone of Glory: The feet of the Throne of Glory correspond to all of them, the Throne of Glory corresponds to all of them,and the bliving, almighty, lofty, exalted King dwells above them. And you,Nebuchadnezzar, bsay: “I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High”(Isaiah 14:15), but the next verse states: b“Yet you shall be brought down to the netherworld, to the uttermost parts of the pit”(Isaiah 14:15).,§ It is taught in the mishna, according to the Gemara’s explanation: bNormay one expound btheDesign of the Divine bChariot to an individual. Rabbi Ḥiyya taught: But one may transmit to him,an individual, bthe outlinesof this topic, leaving him to comprehend the rest on his own. bRabbi Zeira said: One may transmit the outlinesof the Design of the Divine Chariot bonly to the president of the court,who needs to know them due to his wisdom and meritorious deeds, band to anyone whose heart inside him is concerned,i.e., one who is concerned about his sins and desires to achieve full repentance. bThere arethose bwho saythat this does not refer to two separate individuals, but to the president of the court, bwhose heart inside him is concerned. /b, bRabbi Ami said: The secrets of the Torah may be transmitted only to one who possessesthe following bfive characteristics: “The captain of fifty, and the man of favor, and the counselor, and the cunning charmer, and the skillful enchanter”(Isaiah 3:3). bAnd Rabbi Ami saidfurther: bThe words of Torah may not be transmitted to a gentile, as it is stated: “He has not dealt so with any nation, and as for His ordices, they have not known them”(Psalms 147:20).,§ The Gemara relates: bRabbi Yoḥa said to Rabbi Elazar: Come and I will teach you the Design of theDivine bChariot.Rabbi Elazar bsaid to him:I have bnotyet bagedsufficiently, as one must be very settled in one’s mind for these studies. bWhen he grew old, Rabbi Yoḥa hadalready bpassed away. Rabbi Asi said to him: Come and I will teach you the Design of theDivine bChariot. He said to him: Had I merited, I would have learnedit bfrom Rabbi Yoḥa, your teacher.It therefore appears that I am unworthy of studying it.,The Gemara relates: bRav Yosef would study the Design of theDivine bChariotand was familiar with the subject, whereas bthe Elders of Pumbedita would study the act of Creation. They said toRav Yosef: bLet the Master teach us the Design of theDivine bChariot. He said to them:You bteach me the act of Creation. After they taught himthat subject, bthey said to him: Let the Master teach us the Design of theDivine bChariot. He said to them: We learned with regard to themthe secrets of the Torah: b“Honey and milk are under your tongue”(Song of Songs 4:11), meaning that bmatters that are sweeter than honey and milk should remain under your tongue.In other words, one should not speak of such matters, and anyone who is familiar with them may not reveal them to others., bRabbi Abbahu said:It is derived from bhere,from the following verse: b“The lambs[ikevasim/b] bwill be for your clothing”(Proverbs 27:26), which he expounds as though it were written with the letter ishin /i, ikevashim /i, meaning concealed matters: bThings that constitute the concealed matters of the world should be under your clothing;you should not reveal them. When the Elders of Pumbedita saw that Rav Yosef was not going to teach them, bthey said to him: We have learned them,the verses concerning the Design of the Divine Chariot written in the book of Ezekiel, bup tothe verse b“And He said to me, son of man”(Ezekiel 2:1). bHe said to them:If so, btheseverses barethe very essence of the bDesign of theDivine bChariot,as they provide the main details of the topic.,The Gemara braises an objectionto this from a ibaraita /i: bUntil where is the Design of theDivine bChariotrelated? bRabbiYehuda HaNasi bsays: Until the latter “And I saw”(Ezekiel 1:27), not including the last verse. bRabbi Yitzḥak says: Untilthe word b“the electrum”(Ezekiel 1:27). Neither of these opinions accord with Rav Yosef’s opinion that the Design of the Divine Chariot continues until the end of the chapter. The Gemara answers: bUntil “And I saw,” we teachthose worthy of it; bfrom thispoint bforward,we btransmitonly the boutlines. There arethose bwho say: Until “And I saw,” we transmit the outlines; from thispoint bforward, if he is wiseand bcan understand of his own accord, yes,we teach him. bIf not,we do bnotteach him even the outlines.,The Gemara poses a question: bAnd may one teach about the electrumof the Design of the Divine Chariot at all? bBut wasn’t there a certain youthwho bexpounded the electrum, and fire came out and consumed him,showing that such study is highly dangerous? The Gemara answers: That byouth was different, for his timeto study such matters bhad notyet barrived.Therefore, he was punished., bRav Yehuda said: Indeed, that man is remembered for good, and Ḥaya ben Ḥizkiya was his name,because bwere it not for him, the book of Ezekiel would have been suppressed.Why did they wish to suppress it? Because they found bthat its words contradicted the words of Torah,as its later chapters contain many ihalakhotthat appear not to accord with those of the Torah. bWhat did he do? They brought up to him three hundred barrels of oil,for light and sustece, band he sat in an upper chamber and expounded it,to reconcile its teachings with those of the Torah., bThe Sages taught: An incidentoccurred binvolving a youth who was reading the book of Ezekiel in the house of his teacher, andhe bwasable to bcomprehend the electrum, and fire came out of the electrum and burned him. And they sought to suppress the book of Ezekieldue to the danger it posed. bḤaya ben Ḥizkiya said to them: If thisyouth happened to be bwise,are ballpeople bwiseenough to understand this book?,The Gemara asks: bWhat isthe belectrum? Rav Yehuda said: /b |
|
54. Babylonian Talmud, Hulin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 15a. כל נרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת,ודלמא שאני התם דהוא דחי ליה בידים,אלא אמר רב אשי רבי יהודה דמבשל היא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר,רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית,רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים,ונוקמה במזיד ורבי מאיר,לא סלקא דעתך דקתני דומיא דיום הכפורים מה יום הכפורים לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל אף הכא נמי לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל,ומי מצית מוקמת לה בשוגג ורבי יהודה והא אף על פי שמתחייב בנפשו קתני הכי קאמר אע"פ דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשרה,ונוקמה כרבי יוחנן הסנדלר דאמר לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא אכיל רבי יוחנן הסנדלר קמפליג במוצאי שבת לאחרים ולא לו תנא דידן שחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים,תני תנא קמיה דרב המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשתיק ליה רב,מאי טעמא משתיק ליה אילימא משום דסבירא ליה כרבי יהודה ותנא תני כרבי מאיר משום דסבירא ליה כרבי יהודה מאן דתני כרבי מאיר משתיק ליה,ועוד מי סבר לה כרבי יהודה והאמר רב חנן בר אמי כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כר' מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ,וכי תימא תנא בפירקיה תנא קמיה אטו כולי עלמא לתנא צייתי לאמורא צייתי,אמר רב נחמן בר יצחק תנא שוחט תנא קמיה דרב השוחט בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אמר ליה מאי דעתיך כרבי מאיר עד כאן לא קשרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס אבל שוחט דאין ראוי לכוס לא,והא מתניתין דשוחט הוא ואמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיה דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא הא רבי מאיר שרי,כי שרי רבי מאיר | 15a. bOne may move all metal lampson Shabbat, even old ones, because they do not become repugt like earthenware lamps, bexcept fora metal blamp that one kindled on that same Shabbatand that was burning when Shabbat began, which it is prohibited to move for the entire Shabbat due to the prohibition against extinguishing.,The Gemara rejects that analogy. bAnd perhapsit bis different there,in the case of the burning lamp, bas he set it aside bydirect bactionwhen he kindled the lamp. By contrast, in the case of an animal, he did not set it aside, and therefore, perhaps once it is slaughtered it is permitted., bRather, Rav Ashi said:When Rav said that the ihalakhathat consumption of the animal is prohibited for that day is the opinion of Rabbi Yehuda, the reference bisto the opinion of bRabbi Yehuda with regard to one who cooks, as we learnedin a ibaraita /i: With regard to bone who cooks on Shabbat,if he did so bunwittingly, he may eatwhat he cooked. If he acted bintentionally, he may not eatwhat he cooked. This is bthe statement of Rabbi Meir. /b, bRabbi Yehuda says:If he cooked the food bunwittingly, he may eatit bat the conclusion of Shabbat,as the Sages penalized even one who sinned unwittingly by prohibiting him from deriving immediate benefit from the dish that he cooked. If he cooked it bintentionally, he may never eatfrom it., bRabbi Yoḥa HaSandlar says:If he acted bunwittingly,the food bmay be eaten at the conclusion of Shabbat by others, but not by him.If he cooked the food bintentionally, it may never be eaten, neither by him nor by others.According to Rav, the mishna is referring to a case where one slaughtered the animal unwittingly. According to Rabbi Yehuda, the slaughter is valid but it is prohibited to eat the animal on Shabbat.,The Gemara challenges this: bAnd let us interpretthe mishna as referring btoa case where he slaughtered the animal bintentionally, andexplain that it is in accordance with the opinion of bRabbi Meir,who rules that eating the animal in such a case is permitted only after the conclusion of Shabbat.,The Gemara responds: That possibility should bnot enter your mind, asthe case of slaughter on Shabbat is juxtaposed to and btaughtin a manner bsimilar tothe case of slaughter on bYom Kippur. Just aswith regard to slaughter on bYom Kippur,it bis no differentwhether one slaughtered it bunwittingly andit bis no differentwhether he slaughtered it bintentionally, he may not eatit that day due to the fast, bso too here,with regard to slaughter on Shabbat, it bis no differentwhether he slaughtered it bunwittingly andit bis no differentwhether he slaughtered it bintentionally, he may not eatit that day. Rabbi Meir, though, deems it permitted for one who cooked unwittingly to eat the cooked food on Shabbat.,The Gemara asks: bAnd can you interpretthe mishna as referring btoa case of bunwittingslaughter bandin accordance with the opinion of bRabbi Yehuda? But isn’t it taughtin the mishna: bAlthough he is liable toreceive the bdeathpenalty? One is liable to be executed only if he intentionally performs labor on Shabbat. The Gemara answers that bthisis what the mishna bis saying: Althoughif he slaughtered it bintentionally he is liable toreceive the bdeathpenalty, bhere,in a case bwherehe slaughtered the animal bunwittingly, his slaughter is valid. /b,The Gemara challenges: bAnd let us interpretthe mishna bin accordance withthe opinion of bRabbi Yoḥa HaSandlar, who says:It bis no differentwhether he cooked bunwittingly andit bis no differentwhether he cooked bintentionally; he may not eat iton Shabbat. The Gemara explains: bRabbi Yoḥa HaSandlar draws a distinction with regard to the conclusion of Shabbat,in that he permits eating food cooked on Shabbat bfor others and not for him,while bthe itannaof ourmishna bteaches: His slaughter is valid,without qualification, indicating that with regard to his ruling it bis no different for him andit bis no different for others. /b,§ bThe itannataughta ibaraita bbefore Rav: One who cooks on Shabbat unwittingly may eatthe food that he cooked; if he did so bintentionally, he may not eatthe food that he cooked, band Rav silenced him. /b,The Gemara asks: bWhat is the reasonthat bRav silenced him? If we sayit is bbecauseRav bholds in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda and the itannataughtthe ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Meir,can it be that merely bbecause he holds in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda he silences one who teachesa ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Meir? /b, bAnd furthermore, doesRav bhold in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda? But doesn’t Rav Ḥa bar Ami say: When Rav issues a ruling to his students, he issues a ruling in accordance withthe opinion of bRabbi Meir, and when he teaches inhis bpublic lecturedelivered on the Festival, bhe teaches in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda, due tohis concern that bthe ignoramuseswould treat the prohibition of labor on Shabbat with disdain?, bAnd if you would saythat bthe itannataughtthe ibaraita bbeforeRav bduring the public lectureand Rav silenced him so that the ignoramuses would not learn from him, bis that to saythat beveryoneattending the public lecture blistens to the itanna /iwho is citing the ibaraita /i? There is no need to silence the itanna /i, because bthey listen to the disseminator [ iamora /i],the Sage who repeats what he hears from Rav loudly for the benefit of those attending the lecture, and the iamoraquoted Rav’s ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda., bRav Naḥman bar Yitzḥak said: The itannataughtthe ihalakhaof one who bslaughters before Rav: One who slaughtersan animal bon Shabbat unwittingly may eatfrom the slaughtered animal; if he slaughtered it bintentionally, he may not eatfrom the slaughtered animal. Rav bsaid tothe itanna /i: bWhat do you think,that the ihalakhais bin accordance withthe opinion of bRabbi Meir? Rabbi Meir deemseating bpermitted only inthe case of bone who cooksunwittingly on Shabbat, baseven before he cooks the food bit is fit to be chewed [ ilakhos /i],i.e., to be eaten uncooked, in a permitted manner, and therefore it was not set aside from use when Shabbat began. bButin the case of one who bslaughtersan animal, bwherethe meat was bnot fit to chew,Rabbi Meir does bnotpermit eating it on Shabbat, because it was set aside from use on Shabbat.,The Gemara asks: bBut isn’t the mishnaaddressing the case bof one who slaughtersan animal, band Rav Huna saysthat bḤiyya bar Rav taught in the name of Rav: Consumptionof the animal is bprohibited forthat bday, andthe members of bthe companyof Sages, i.e., those in the academy, btended to saythat this ihalakha bisthe opinion of bRabbi Yehuda,from which it may be inferred: bBut Rabbi Meir permitsconsumption of the slaughtered animal even on Shabbat, and he is not concerned that the animal was set aside from use when Shabbat began?,The Gemara answers: bWhen Rabbi Meir permitsconsumption of the slaughtered animal even on Shabbat |
|
55. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 17b. (דברים ו, ו) והיו בהויתן יהו ורבנן מ"ט אמר קרא (דברים ו, ד) שמע בכל לשון שאתה שומע,ורבי נמי הא כתיב שמע ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא,ורבנן נמי הכתיב והיו ההוא מיבעי ליה שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו,לימא קסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה למה לי למכתב והיו,אצטריך סלקא דעתך שמע כרבנן כתב רחמנא והיו,לימא קסברי רבנן כל התורה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב שמע,איצטריך סלקא דעתך אמינא והיו כרבי כתב רחמנא שמע,תפלה מנא לן דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר,ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר (תהלים כט, א) הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר (תהלים כט, א) הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר (תהלים כט, ב) הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש,ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר (ישעיהו כט, כג) והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה ומה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב (ישעיהו ו, י) ולבבו יבין ושב ורפא לו,אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה לא ס"ד דכתיב (ישעיהו נה, ז) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח,ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא כתב קרא אחרינא (תהלים קג, ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא והכתיב ושב ורפא לו ההוא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא,ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא,ומה ראו לומר רפואה בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית,ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב (תהלים י, טו) שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה,ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכתיב (ישעיהו א, כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה,וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר (ישעיהו א, כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו (יכלו),וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב (תהלים עה, יא) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר (ויקרא יט, לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר,והיכן מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר (תהלים קכב, ו) שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך,וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר | 17b. b“Andthese words… bshall be”(Deuteronomy 6:6), teaching that these words, the words of the iShema /i, always b“shall be” as they are,i.e., in the Hebrew language. The Gemara asks: bAndas for bthe Sages, what is the reasonfor their opinion? bThe verse states: “Hear,O Israel” (Deuteronomy 6:4), which could also be translated, “Understand, O Israel,” indicating that you may recite these words bin any language that you hear,i.e., understand.,The Gemara asks: bAndaccording to bRabbiYehuda HaNasi bas well, isn’t itindeed bwritten, “hear”?What does he learn from this word, if not that the iShemamay be recited in any language? The Gemara answers: bThisword bis necessaryto teach something else: bMake heard to your ears what your mouth is saying,i.e., the iShemamust be recited audibly, not merely thought in one’s heart. The Gemara asks: bAndhow do bthe Sagesknow this? The Gemara explains: They bhold like the one who saidthat if bone recites the iShemabut does not make it audible to his ears, he hasnevertheless bfulfilledhis obligation.,The Gemara asks: bAndaccording to bthe Sages as well, isn’t itindeed bwritten, “Andthese words bshall be”?What do they learn from this, if not that the iShemamust be recited in Hebrew? The Gemara answers: bThatword bis necessaryto teach bthat one must not recitethe words of the iShema bout of order,but they “shall be” as they are, in the proper order. The Gemara asks: bAnd from where does RabbiYehuda HaNasi learn bthat one must not recitethe iShema bout of order?The Gemara answers: He derives it from the fact that the verse does not say just: bWords,but b“the words,”referring to specific words, which teaches that they must be recited in their proper order without any variation. The Gemara asks: bAndwhat do bthe Sageslearn from the phrase “the words”? The difference between bwordsand b“the words” is inconsequential according to them. /b,The Gemara analyzes the dispute: bShall we say that RabbiYehuda HaNasi bmaintainsthat bthe entire Torah may be recited in any language? As, if it enters your mindto say that the entire Torah bmay be recited only in the sacred tongue,Hebrew, and not in any other language, bwhy do Ineed the Torah bto write “andthese words bshall be”with respect to the iShema /i? Why would I think that the iShemais different from the rest of the Torah?,The Gemara rejects this argument: There is no proof from here, as even if the Torah must generally be recited in Hebrew bit isnevertheless bnecessaryto specify the matter here, since without such specification bit might have entered your mindto say that in this context b“hear”means understand, basmaintained by bthe Sages,and that the iShemamay be recited in any language. Therefore bthe Merciful One writesin the Torah, b“andthese words bshall be,”to teach us that the iShemamay be recited only in the original Hebrew.,The Gemara suggests: bShall we saythen bthat the Sages maintainthat bthe entire Torah must be recitedspecifically bin the sacred tongue,Hebrew? bAs, if it enters your mindto say that the entire Torah bmay be recited in any language, why do Ineed the Torah bto write “hear”with respect to the iShema /i? Why would one think that the iShemais different from the rest of the Torah?,The Gemara rejects this argument: Even if the Torah may generally be recited in any language, bit wasnevertheless bnecessaryto specify the matter here. Without such specification bit could enter your mind to saythat the words b“andthese words bshall be”teach that the iShemamay be recited only in Hebrew, basasserted by bRabbiYehuda HaNasi. Therefore bthe Merciful One writesthe word b“hear”in the Torah, to teach us that the iShemamay be recited in any language.,§ The ibaraitacited previously taught that the ihalakhaagainst reciting a text out of order applies to the iAmida bprayeras well. The Gemara asks: bFrom where do wederive this? bAs it is taughtin a ibaraita /i: bShimon HaPakuli arranged the eighteen blessingsof the iAmidaprayer bbefore Rabban Gamliel in theirfixed border in Yavne,which indicates that there is a specific order to these blessings that must not be changed. bRabbi Yoḥa said, and some say that it was taught in a ibaraita /i: A hundred and twenty Elders,i.e., the Men of the Great Assembly, and bamong them several prophets, establishedthe beighteen blessingsof the iAmida bin theirfixed border,which also shows that the order of these blessings may not be changed.,The Gemara proceeds to explain this order: bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bFrom whereis it derived bthat one saysthe blessing of bthe Patriarchs,the first blessing of the iAmida /i? bAs it is stated: “Ascribe to the Lord, mighty ones”(Psalms 29:1), which means that one should mention before the Lord the mighty ones of the world, i.e., the Patriarchs. bAnd from whereis it derived bthat onethen bsaysthe blessing of bmighty deeds? As it is statedin the continuation of that verse: b“Ascribe to the Lord glory and strength”(Psalms 29:1). bAnd from whereis it derived bthat onethen bsaysthe blessing of bholiness? As it is statedin the next verse: b“Give to the Lord the glory due to His name; worship the Lord in the beauty of holiness”(Psalms 29:2).,The Gemara continues: bAnd why did they seefit to institute bto saythe blessing of bunderstanding afterthe blessing of bholiness? As it is stated: “They shall sanctify the Holy One of Jacob, and shall revere the God of Israel”(Isaiah 29:23), and adjacent to that verse it is written: b“They also that erred in spirit shall come to understanding”(Isaiah 29:24). This shows that it is proper for the theme of understanding to follow the theme of God’s holiness. bAnd why did they seefit to institute bto saythe blessing of brepentance afterthe blessing of bunderstanding? As it is written: “And they will understand with their heart, repent, and be healed”(Isaiah 6:10-11), showing that the theme of repentance properly follows the theme of understanding.,The Gemara asks: bIf so,that the sequence of blessings is based on this verse, bletus bsaythat btheblessing of bhealing should be said afterthe blessing of brepentance.Why, then, is the next blessing in the iAmidathe blessing of forgiveness and not the blessing of healing? The Gemara explains: bThis cannot enter your mind, as it is written: “And let him return to the Lord, and He will have compassion upon him; and to our God, for He will abundantly pardon”(Isaiah 55:7), which shows that the theme of repentance should be followed by that of forgiveness.,The Gemara poses a question: bBut what did you see to rely on thisverse? bRely on the otherverse, which juxtaposes repentance to healing. The Gemara answers: bAnother verse,in which it is bwritten: “Who forgives all your iniquities, Who heals all your diseases, Who redeems your life from the pit”(Psalms 103:3–4), proves that the theme of healing should follow that of forgiveness. The Gemara asks: bIs thatverse coming bto say thatthe blessings of bredemption and healingshould be placed following the blessing of bforgiveness? But isn’t it written: “Repent, and be healed”(Isaiah 6:10), which suggests that repentance should be followed by healing? The Gemara answers: bThatverse is referring bnotto btheliteral bhealing from illness, but ratherto bthefigurative bhealing of forgiveness,and therefore this verse too supports the sequence of forgiveness following repentance.,The Gemara continues: bAnd why did they seefit to institute bto saythe blessing of bredemption as the seventhblessing? bRava said: Sincethere is a tradition that the Jewish people are bdestined to be redeemed in the seventhyear of the Sabbatical cycle, bconsequently, they fixedredemption bas the seventhblessing. bBut didn’t the Master sayin a ibaraita /i: bIn the sixthyear of the Sabbatical cycle in the days of the arrival of the Messiah, heavenly bsoundswill be heard; bin the seventhyear there will be bwars; and upon the conclusion of the seventhyear, in the eighth year, bthe son of David,the Messiah, bwill come?The redemption will take place not during the seventh year but after it. The Gemara answers: Nevertheless, the bwarthat takes place during the seventh year bis also the beginning of the redemptionprocess, and it is therefore correct to say that Israel will be redeemed in the seventh year.,The Gemara continues: bAnd why did they seefit to institute that one bsaysthe blessing of bhealing as the eighthblessing? bRabbi Aḥa said: Since circumcision was assigned to the eighthday of life, and circumcision brequires healing, consequently, they establishedhealing bas the eighthblessing., bAnd why did they seefit to institute that one bsays the blessing ofbountiful byears as the ninthblessing? bRabbi Alexandri said:This blessing was instituted bin reference to those who raise the pricesof food. We pray for rain so that the price of produce will not rise as a result of shortages, bas it is written: “Break the arm of the wicked”(Psalms 10:15), referring to the wicked, who practice deception and extort the poor. bAnd when David expressed thisrequest, bhe expressed it in the ninthpsalm. Although today it is considered the tenth psalm, the first and second psalms are actually counted as one, and therefore this is the ninth psalm. Therefore, the blessing of the years was fixed as the ninth blessing.,The Gemara asks: bAnd why did they seefit to institute that one bsaysthe blessing of bthe ingathering ofthe bexiles after the blessing of the years? As it is written: “And you, O mountains of Israel, you shall shoot forth your branches, and yield your fruit to My people Israel; for they will soon be coming”(Ezekiel 36:8), which indicates that the ingathering of the exiles will follow after Eretz Yisrael is blessed with bountiful produce. bAnd once the exiles have been gathered, judgment will be meted out to the wicked, as it is stated: “And I will turn my hand against you and purge away your dross as with lye”(Isaiah 1:25), bandimmediately after bit is written: “And I will restore your judges as at first”(Isaiah 1:26). For this reason the blessing of the restoration of judges comes after the blessing of the ingathering of the exiles., bAnd once judgment is meted out to the wicked, the transgressors,i.e., the heretics and sectarians, bwill cease to be.Consequently, the next blessing is that of the heretics, band one includes evildoers with them, as it is stated: “And the destruction of the transgressors and of the sinners shall be together,and they that forsake the Lord bshall cease to be”(Isaiah 1:28). The “transgressors and sinners” are the evildoers, and “they that forsake the Lord” are the heretics., bAnd once the heretics cease to be, the horn,i.e., the glory, bof the righteous will be exalted, as it is written: “All the horns of the wicked will I cut off; but the horns of the righteous shall be exalted”(Psalms 75:11). Therefore, after the blessing of the heretics, one says the blessing about the righteous. bAnd he includes the righteous converts along with the righteous, as it is stated: “You shall rise up before the hoary head, and honor the face of the elder”(Leviticus 19:32), band adjacent to thisit is stated: b“And if a stranger sojourns with you”(Leviticus 19:33). An “elder” is one with Torah wisdom and a “stranger” is one who has converted to Judaism., bAnd where will the hornsof the righteous bbe exalted? In Jerusalem, as it is stated: “Pray for the peace of Jerusalem; they who love you shall prosper”(Psalms 122:6). “They who love you” are the righteous. Therefore, the blessing of the rebuilding of Jerusalem is placed after the blessing of the righteous., bAnd once Jerusalem is rebuilt,the Messiah, scion of the house of bDavid, will come, as it is stated: /b |
|
56. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 119b. לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה אמר אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו [מצוה] לברך דא"ר יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן,מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא א"ר נחמן בר יצחק דכתיב (שמואל ב יח, כג) וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם איכא דאמרי מהכא (מיכה ב, יג) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם,תניא רבי כופל בה דברים רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים מאי מוסיף אמר אביי מוסיף לכפול מאודך למטה,דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב (אשי) מאי דכתיב (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך,ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל אומר לו ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו אומר לו ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנאשתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי,אומר לו למשה טול וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי אומר לו ליהושע טול וברך אומר להן איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב יהושע בן נון (דברי הימים א ז, כז) נון בנו יהושע בנו,אומר לו לדוד טול וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:, big strongמתני׳ /strong /big אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן:, big strongגמ׳ /strong /big מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה,ושמואל אמר כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן (אמר) כגון תמרים קליות ואגוזים תניא כוותיה דרבי יוחנן אין מפטירין אחר הפסח כגון תמרים קליות ואגוזים,אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אחר הפסח הוא דלא אבל לאחר מצה מפטירין,לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אחר מצה דלא נפיש טעמייהו אבל לאחר הפסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה לית לן בה קמשמע לן,נימא מסייע ליה הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין | 119b. bto doublecertain verses in ihallel /i, bone doubles themand reads them twice. In a place where the custom is to recite them bsimply,i.e., only once, one recites them bsimply.In a place where it is customary bto recite a blessing after ihallel /i, one should brecite a blessing. Everything is in accordance with theregional bcustom. Abaye said: They taughtthat it depends on the local custom bonlywith regard to the blessing bafter ihallel /i; bhowever,in all places it is ba mitzva to recite a blessing before ihallel /i. bAs Rav Yehuda saidthat bShmuel said:With regard to ball the mitzvot, one recites a blessing over them prior to their performance. /b,The Gemara asks: bFrom where may it be inferred thatthe word ioveris a formulationthat means bbeforean action is performed? bRav Naḥman bar Yitzḥak said thatthis is bas it is written: “And Ahimaaz ran by way of the square and he passed [ ivaya’avor /i] the Kushite”(II Samuel 18:23), i.e., Ahimaaz overtook the Kushite. bAbaye saidthat it is derived bfrom here: “And he passed [ iavar /i] before them”(Genesis 33:3). bSome saythat the proof is bfrom here: “And their king shall pass on [ ivaya’avor /i] before them, and God at their head”(Micah 2:13)., bIt was taughtin a ibaraita /i: bRabbiYehuda HaNasi bdoublescertain bmatters in ihallel /i. bRabbi Elazar ben Perata added matters to ihallel /i. The Gemara asks: bWhatdid he badd?Certainly this cannot mean that Rabbi Elazar ben Perata added statements of his own to ihallel /i. bAbaye said:He badded repetitions,i.e., he repeated other verses, bfrom “I will give thanks to You” and onward.From that point on, he repeated each verse.,In connection to its discussion of ihallel /i, the Gemara cites a statement that bRav Avira taught. Sometimes he saidthis exposition bciting Rav Ami, and sometimes he saidit bciting Rav Asi: What isthe meaning of that bwhich is written: “And the child grew and was weaned [ ivayiggamal /i],and Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned” (Genesis 21:8)? bIn the future, the Holy One, Blessed be He, will prepare a feast for the righteous on the day that He extends [ isheyigmol /i] His mercy to the descendants of Isaac. After they eat and drink,the celebrants will bgive Abraham our father a cup of blessing to recite the blessing,as he is the first of our forefathers., bAndAbraham will bsay to them: I will not recite the blessing, asI am blemished, for the wicked bIshmael came from me.Abraham will bsay to Isaac: Takethe cup band recite the blessing.Isaac will bsay to them: I will not recite the blessing, asthe wicked bEsau came from me.Isaac will bsay to Jacob: Takethe cup band recite the blessing.Jacob will bsay to them: I will not recite the blessing, as I married two sisters,Rachel and Leah, bin their lifetimes,and bin the future the Torah forbade them to me.Although at the time it was not prohibited to wed two sisters, this practice would eventually be considered a serious transgression.,Jacob will bsay to Moses: Takethe cup band recite the blessing.Moses will bsay to them: I will not recite the blessing, as I did not merit to enter Eretz Yisrael, neither in my life nor in my death.Moses will bsay to Joshua: Takethe cup band recite the blessing.Joshua will bsay to them: I will not recite the blessing, as I did not merit tohave ba son.The proof for this is bthat it is written: “Joshua the son of Nun”(Numbers 14:6), and in the genealogical list of Ephraim it states: b“Nun his son, Joshua his son”(I Chronicles 7:27). Since the verse does not mention any children of Joshua, evidently he had no sons.,Joshua will bsay to David: Takethe cup band recite the blessing.David will bsay to them: I will recite the blessing, and it is fitting for me to recite the blessing, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation, and I will call upon the name of the Lord”(Psalms 116:13)., strongMISHNA: /strong bOne does not conclude after the Paschal lamb with an iafikoman /i. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bWhatis the meaning of iafikoman /i? Rav said:It means bthata member of a group that ate the Paschal lamb together should bnot leavethat bgroup tojoin another bgroup.One who joined one group for the Paschal lamb may not leave and take food with him. According to this interpretation, iafikomanis derived from the phrase iafiku mani /i, take out the vessels. The reason for this prohibition is that people might remove the Paschal lamb to another location after they had begun to eat it elsewhere. This is prohibited, as the Paschal lamb must be eaten in a single location by one group., bAnd Shmuel said:It means that one may not eat dessert after the meal, blike mushrooms[ iurdila’ei /i] bfor me, and chicks for Abba,Rav. It was customary for them to eat delicacies after the meal. bAnd Rav Ḥanina bar Sheila and Rabbi Yoḥasay: iAfikomanrefers to foods bsuch as dates, roasted grains, and nuts,which are eaten during the meal. It bwas taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yoḥa: One does not concludeby eating bafter the Paschal lambfoods bsuch as dates, roasted grains, and nuts. /b, bRav Yehuda saidthat bShmuel saidan additional halakha: Nowadays, when we have no Paschal lamb, bone does not conclude after imatzawith an iafikoman /i.The Gemara asks: bWe learnedin the mishna that bone does not conclude after the Paschal lamb with an iafikoman /i.The Gemara infers from the mishna: It is bafter the Paschal lamb thatone may bnotconclude with an iafikoman /i; bhowever, after imatzaonemay bconcludewith an iafikoman /i. This statement of the mishna apparently contradicts Shmuel’s ruling.,The Gemara rejects this contention: That is an incorrect inference, as the mishna is stated in the style of: Needless to say. The mishna should be understood as follows: Needless to say that one may not conclude with an iafikoman baftereating imatza /i, as the tasteof imatza bis slight.If one eats anything else afterward, the taste of the imatzawill dissipate. bHowever, after the Paschal lamb, which has a strong taste that is not easily removed,one might think that bwe have noproblem bwith it.Therefore, the mishna bteaches usthat it is prohibited to conclude with an iafikomanafter the Paschal lamb as well.,The Gemara proposes: bLet us saythat the iTosefta bsupportsShmuel’s ruling: With regard to unleavened bsponge cakes, cakes fried in oil and honey, and honey cakes, a personmay bfill his stomach with themon Passover night, bprovided that he eats an olive-bulkof imatzaafterall that food. The Gemara infers from here that if he eats the imatza bafterthose cakes, byes,this is acceptable, as the imatzais eaten last. |
|
57. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 105a. דקאתי מיהודה מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו אמר להן עלי לעשותן ריעים זה לזה,(ירמיהו ח, ה) מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת וגו' אמר רב תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה אבותיכם שחטאו היכן הם אמרו להן ונביאיכם שלא חטאו היכן הם שנאמר (זכריה א, ה) אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו אמר להן (אבותיכם) חזרו והודו שנאמר (זכריה א, ו) אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו',שמואל אמר באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להן חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקב"ה לנביא לך אמור להן (ישעיהו נ, א) איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שלחה אמכם,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי (ירמיהו מג, י) נבוכדנצר עבדי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי,(יחזקאל כ, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן,(ישעיהו כח, כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו אמר רבה בר בר חנה אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצר הרע שולט בנו אמר להם יסרו יצריכם אמרו לו אלהיו יורנו:,ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי: בלעם בלא עם דבר אחר בלעם שבלה עם בן בעור שבא על בעיר,תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי בעור שבא על בעיר כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות בישראל אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים ומה שמו לבן הארמי שמו,כתיב (במדבר כב, ה) בן בעור וכתיב (במדבר כד, ג) בנו בעור אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות,בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי הא אחריני אתו מתניתין מני,רבי יהושע היא דתניא ר"א אומר (תהלים ט, יח) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו פושעי עובדי כוכבים דברי ר"א אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים אלא ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו כל גוים שכחי אלהים,ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו אמר (במדבר כג, י) תמות נפשי מות ישרים אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי,וילכו זקני מואב וזקני מדין תנא מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה בא זאב על האחד אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי הלכו שניהם והרגו הזאב אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא,(במדבר כב, ח) וישבו שרי מואב עם בלעם ושרי מדין להיכן אזול כיון דאמר להו (במדבר כב, ח) לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר אמרו כלום יש אב ששונא את בנו,אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם אמר רב ששת חוצפא מלכותא בלא תאגא היא דכתיב (שמואל ב ג, לט) ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו',א"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר (במדבר כג, ג) וילך שפי שמשון בשתי רגליו שנאמר (בראשית מט, יז) שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס בלעם סומא באחת מעיניו היה שנאמר (במדבר כד, ג) שתום העין,קוסם באמתו היה כתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם (אסתר ז, ח) והנה המן נופל על המטה וגו' איתמר מר זוטרא אמר קוסם באמתו היה מר בריה דרבינא אמר שבא על אתונו מ"ד קוסם באמתו היה כדאמרן ומ"ד בא על אתונו היה כתיב הכא (במדבר כד, ט) כרע שכב וכתיב התם (שופטים ה, כז) בין רגליה | 105a. bwho comes fromthe tribe of bJudah. “Moab is My washing pot”; thisis referring to bGehazi, who was afflictedwith leprosy bover matters of washing,as he took money from Naaman, who he instructed to immerse in the Jordan River. b“Over Edom I will cast My shoe”; thisis referring to bDoeg the Edomite. “Philistia, cry aloud [ ihitroa’i /i] because of Me”;this is referring to the fact that bthe ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, if David, who killed the Philistine and bequeathedthe city of bGath to your sons, will comeand complain that You gave a share in the World-to-Come to his enemies Doeg and Ahithophel, bwhat will You do concerning him?Will you accept his complaint? God bsaid tothe ministering angels: bIt is upon me to renderDavid and his enemies bfriends [ ire’im /i] with each other,and even David will agree.,§ With regard to the verse: b“Why is this people of Jerusalem slid back in perpetual backsliding?”(Jeremiah 8:5), bRav says: The congregation of Israel answeredwith ba convincing response to the prophet. The prophet said to the Jewish people: Repent,as byour ancestors sinned,and bwhere are they? They saidto the prophets: bAnd your prophets who did not sin, where are they?They too died, bas it is stated: “Your fathers, where are they, and the prophets; do they live forever?”(Zechariah 1:5). The prophet bsaid tothe Jewish people: bYour ancestors reconsidered and concededthat the admonitions of the prophets were fulfilled, bas it is stated: “By my words and My statutes, which I commanded My servants the prophets,did they not overtake your fathers? And they repented and said: As the Lord of hosts intended to do to us, according to our ways, and according to our doings, so has He dealt with us” (Zechariah 1:6)., bShmuel saysthat this was the convincing answer: bTen people came and sat beforethe prophet Ezekiel. bHe said to them: Repent. They said toEzekiel: In the case of ba slave sold by his ownerto another master, bor a woman divorced by her husband, does thisperson bhave anyclaim bupon thatperson? Since God gave the Jewish people to other masters, the ties that existed between Him and us were severed. bThe Holy One, Blessed be He, said to the prophet: Go say to them: “Where is your mother’s scroll of severance, with which I sent her away? Or to which of My creditors have I sold you? For your iniquities you sold yourselves and for your transgressions was your mother sent away”(Isaiah 50:1). Learn from this that God did not sever His ties to the Jewish people., bAnd that is what Reish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “David, My slave”(II Samuel 3:18), and: b“Nebuchadnezzar, my slave”(Jeremiah 43:10)? How can the wicked Nebuchadnezzar be depicted as a slave of God in the same manner that David was depicted? Rather, bit is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being, that the Jewish people are destined to say thatGod sold them to the nations and they no longer have ties to Him. bTherefore, the Holy One, Blessed be He, preemptively calledNebuchadnezzar bHis slave.With regard to the ihalakhaconcerning ba slave who acquires property, the slavebelongs bto whomand bthe propertybelongs bto whom?They both belong to the master, in this case, the Holy One, Blessed be He.,With regard to the verse: b“And what comes into your mind shall never come to be, that you say: We will be like the nations, like the families of the countries, to serve wood and stone. As I live, says the Lord God, surely with a mighty hand, and an outstretched arm, and with wrath poured out, will I rule over you”(Ezekiel 20:32–33), bRav Naḥman says: Let the Merciful One become wrathful at uswith ball that wrath, and redeem us. /b,With regard to the verse: b“And chastise in judgment; his God will instruct him”(Isaiah 28:26), bRabba bar bar Ḥana saysthat bthe prophet said to the Jewish people: Repent. They said to him: We cannot,since bthe evil inclination dominates us. He said to them: Chastise your inclinations. They said to him: “His God will instruct him,”i.e., God should instruct the evil inclination to allow us to overcome him, as we are incapable of doing so on our own.,§ The mishna teaches that bfourprominent bcommoners, Balaam, Doeg, Ahithophel, and Gehazi,have no share in the World-to-Come. The Gemara elaborates: The name bBalaamis interpreted as a contraction of: bWithout a nation [ ibelo am /i],or one who has no share in the World-to-Come with the Jewish nation. bAlternatively,the name bBalaamis interpreted as one bwho wore down theJewish bpeople [ ibila am /i].He is the bson of Beor,one bwho engaged in bestiality [ ibe’ir /i]. /b,It was btaughtin a ibaraita /i: bHe is Beor,father of Balaam, bhe is Cushan-Rishathaim, he is Laban the Aramean.He was called bBeor because he engaged in bestiality.He was called bCushan-Rishathaim because he performed two evil deeds [ irishiyyot /i] to the Jewish people, one during the time of Jacob,when he pursued him intending to kill him, band one during the time when the judges judged. And what was hisactual bname? His name was Laban the Aramean. /b, bIt is written: “Son of Beor”(Numbers 22:5), band it is writtenelsewhere: b“His son Beor”(Numbers 24:3). bRabbi Yoḥa saysin resolving the apparent contradiction: Balaam’s bfather was his son interms of bprophecy,as Balaam was a much greater prophet.,The Gemara infers from the mishna: bBalaam isthe bone who does not come into the World-to-Come; but othergentiles bcomeinto the World-to-Come. bWhoseopinion is expressed in bthe mishna? /b, bIt isin accordance with the opinion of bRabbi Yehoshua, as it is taughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer says:It is written: b“The wicked shall be turned back to the netherworld, all that nations that forget God”(Psalms 9:18). b“The wicked shall be turned back to the netherworld”; these are the sinners of the Jewish people,as only the sinners are sentenced to the netherworld. b“All the gentiles that forget God”; these are the sinners of the gentiles.From the fact that it is written: “All the gentiles,” it is apparent that none of the gentiles have a share in the World-to-Come. This is bthe statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua said to him: But is it statedin the verse that the sinners of the Jewish people will be blike all of the gentiles? It is stated only: “All the gentiles that forget God.” Rather, the wicked shall be turned back to the netherworld,and bwho are they?They are ball the gentiles that forget God.Gentiles who fear God do have a share in the World-to-Come., bAnd that wicked person,Balaam, balso provided a sign with regard to himself. He said: “Let me die the death of the righteous,and let my end be like his” (Numbers 23:10). bIf I die the death of the righteous,by natural causes, bmy end will be like his,i.e., I will receive a share in the World-to-Come like the Jewish people. bAnd ifI do bnotdie by natural causes: b“I will go to my people”(Numbers 24:14), i.e., my fate will be that of the rest of the wicked people in my generation, who have no share in the World-to-Come.,With regard to the verse: b“And the elders of Moab and the elders of Midian set outwith their divinations in their hands, and they came to Balaam” (Numbers 22:7), it was btaughtin a ibaraita /i: bMidian and Moabhad previously bnever had peacebetween them, and they were always at war with each other. What led them to make peace at that time? There is ba parable of two dogs that were with the flock, and they were hostile to one another. A wolf cameand attacked bone. Theother bone said: If I do not help him, today he kills him and tomorrow he comes toattack bme. They both went and killed the wolf.Moab and Midian joined together to face the potential common threat, the Jewish people. bRav Pappa saysthat bthisis in accordance with the adage bthat people say: A weasel [ ikarkushta /i] and a cat made a wedding from the fat of the luckless.Despite their hatred of one another, they join together for their mutual benefit at the expense of a third party.,It is written: b“And the princes of Moab stayed with Balaam”(Numbers 22:8). The Gemara asks: bAnd to where did the princes of Midianwho accompanied the princes of Moab bgo?The Gemara answers: bOnceBalaam bsaid to them: “Lodge here this night, and I will bring you wordwhen the Lord speaks to me” (Numbers 22:8), the elders of Midian bsaid:If he seeks permission from the Lord, he will not join us, as bis there any father who hates his son?Certainly the Lord will help the Jewish people., bRav Naḥman says: Impudence is effective even toward Heaven.How so? bInitially, it is writtenthat God said to Balaam: b“You shall not go with them”(Numbers 22:12), band ultimatelyafter Balaam persisted and asked, bit is written: “Rise up and go with them”(Numbers 22:20). bRav Sheshet says: Impudence is monarchy without a crown,as it is an assertion of leadership and lacks only the official coronation as king, bas it is written: “And I am this day weak, though anointed king; and these men the sons of Zeruiah are too hard for me”(II Samuel 3:39). The sons of Zeruiah, due to their impudence, were as formidable as David himself., bRabbi Yoḥa says: Balaam was disabled in one of his legs, as it is statedconcerning him: b“And he went limping [ ishefi /i]”(Numbers 23:3). bSamsonwas disabled bin both his legs, as it is statedwith regard to Samson, who was from the tribe of Dan, in the prophetic blessing of Jacob: “Dan shall be a serpent by the way, ban adder [ ishefifon /i] in the path that bites the horse’s heels”(Genesis 49:17). Rabbi Yoḥa interprets ishefifonas the plural of ishefi /i, indicating disability in both legs. bBalaam was blind in one of his eyes, as it is stated: “Whose eye is open”(Numbers 24:3), indicating that one eye was open and the other was blind.,The Gemara relates: Balaam bwas a diviner byusing bhis penis. It is written here: “Fallen, yet with opened eyes”(Numbers 24:4), band it is written there: “And Haman was fallen upon the divanwhereupon Esther was” (Esther 7:8), indicating that the verb fallen has sexual connotations. bIt was statedthat there is an amoraic dispute with regard to this matter. bMar Zutra says:Balaam bwas a diviner byusing bhis penis. Mar, son of Ravina, says: He engaged in bestiality with his donkey. The one who saysthat he bwas a diviner byusing bhis penisderives it bas we stated. And the one who saysthat bhe engaged in bestiality with his donkeyderives it as follows: bIt is written here: “He crouched, he lay down”(Numbers 24:9), band it is written there: “Between her legs /b |
|
58. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 145b. אלא לעדות אשה בלבד,איבעיא להו עד מפי עד לעדות בכור מהו רב אמי אסיר ורב אסי שרי,א"ל רב אמי לרב אסי והא תנא דבי מנשיא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד אימא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד רב יימר אכשר עד מפי עד לבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לבכור:,חלות דבש: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור"א ור"ש מתירין,אמר רב יוסף גברא יתירא אתא לאשמעינן א"ל אביי טובא קמ"ל דאי ממתניתין הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה אימא לא קמ"ל:, big strongמתני׳ /strong /big כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:, big strongגמ׳ /strong /big כגון מאי אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר' אבא ואמר רב ספרא זימנא חדא איקלעית להתם ואוכלן מיניה ואי לא רבי אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי איתנסי,רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי אמר רב יוסף ולירוק אנן מתרנגולתא דרבי אבא ועוד אמר רב גזא זימנא חדא איקלעית להתם ועבדית כותח דבבלאי שאילו מיניה כל בריחי מערבא:,כל שלא בא בחמין וכו': הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת אמר מר בריה דרבינא אף אנן נמי תנינא חוץ ממליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן שמע מינה,יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים א"ל כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה מפני מה עובדי כוכבים מזוהמי' מפני שאוכלין שקצי' ורמשי',איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר (ירמיהו מח, יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך,והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (ירמיהו ט, ט) על ההרים אשא בכי ונהי וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמ"ה בגימטריא חמשין ותרתין הוו,א"ר יעקב א"ר יוחנן כולן חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק,מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב (הושע ב, יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב (ישעיהו א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח א"ר אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן א"ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה,מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי (ישעיהו כז, ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה,מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה | 145b. bonly for testimonythat ba woman’shusband died, enabling her to remarry. Only in that case can a ruling rely on hearsay testimony, and that is specifically so the woman will be allowed to remarry., bA dilemma was raised beforethe Sages about a related matter: With regard to bhearsay testimony in testimonypermitting a priest to eat ba firstbornanimal, bwhat isthe ihalakha /i? After the destruction of the Temple, the Sages decreed that if a priest has the firstborn offspring of a kosher animal and it becomes blemished, he must bring witnesses to testify that he did not cause the blemish. Priests were suspected of violating the prohibition against inflicting a wound on firstborn animals to enable them to eat the animals. The question here pertains to a case in which there is no one available who can testify that he saw firsthand how the animal was blemished, but there is someone who heard from an eyewitness how the blemish was caused. bRav Ami prohibitedaccepting hearsay testimony in this case, band Rav Asi permitteddoing so., bRav Ami said to Rav Asi: Didn’t the schoolof bMenashya teachthat bhearsay testimony is only valid in testimonyenabling ba womanto remarry, indicating that it is not accepted in the case of a firstborn animal? Rav Asi answered: Emend the previously cited ruling and bsay:Hearsay testimony is bonlyvalid bin testimony for whichthe testimony of ba woman is valid.A woman’s testimony is accepted with regard to the death of a man, enabling his wife to remarry, and it is also accepted with regard to a firstborn animal. bRav Yeimar deemed hearsay testimonyvalid in permitting the slaughter of a firstborn animal that developed a blemish. bMareimar called him: Yeimar who permits the firstborn;Mareimar was of the opinion that testimony of that kind is invalid and cannot provide the basis to allow the animal to be slaughtered. The Gemara concludes: bAnd the ihalakhaisthat bhearsay testimony is valid with regard to a firstbornanimal.,We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, honey that flows on its own from bhoneycombsis permitted on Shabbat. bWhen Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a ibaraitawith him:With regard to bolives and grapes that one crushed before Shabbat andtheir juices bseeped out on their ownon Shabbat, the juices bare prohibitedfor use on Shabbat; band Rabbi Elazar and Rabbi Shimon permitusing them., bRav Yosef saidrhetorically: bDid hemerely bcome to teach us an additional person?This opinion already appears in the mishna in the name of Rabbi Elazar. Did Rav Hoshaya cite the ibaraitamerely to add the name of Rabbi Shimon? bAbaye said to him: He is teaching us a great deal, as ifwe learned this matter bfrom the mishnaalone, bI would have said: It is there that it ispermitted, because binitiallyit was bfood and ultimatelyit remained bfood,since it is possible to assert that the honey that seeped is a food rather than a liquid. bHowever, here,with regard to olives and grapes, bwhich initiallywere bfood and ultimatelybecame bliquid, saythat it is bnotpermitted even according to Rabbi Elazar. Therefore, bhe is teaching usthat Rabbi Elazar rules leniently even in the case of olives and grapes., strongMISHNA: /strong bAnysalted food item bthat wasalready bplaced in hot water,i.e., cooked, bbefore Shabbat, one may soak it in hot watereven bon Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbatbut may not soak it, bwith the exception of old saltedfish band small salted fish andthe ikolyas ha’ispanin /ifish, bfor which rinsingwith hot water bitself is completion of the prohibited laborof cooking., strongGEMARA: /strong We learned in the mishna that an item that was cooked before Shabbat may be soaked in hot water on Shabbat. The Gemara asks: bIn what casewould soaking in hot water be required after the item was already cooked? bRav Safra said: In the case of the chicken of Rabbi Abba,which for medical reasons was cooked so thoroughly that it completely dissolved. bAnd Rav Safra said: One time I happened to come there and he fed mechicken prepared that way, band if notfor the fact that bRabbi Abba gave me three-leaf-,i.e., year, bold wine to drink, I would have been forcedto vomit., bThe Gemara relates that Rabbi Yoḥa would spit from the thought of Babylonian ikutaḥ /i,because he found it so disgusting. bRav Yosef said: Then we should spit fromthe thought of bRabbi Abba’s chicken,which is even more disgusting to people from Babylonia. bAnd furthermore, Rav Gaza said:On bone occasion I happened to come there,to Eretz Yisrael, band I prepared Babylonian ikutaḥ /i,and ball of the sick people of the West,Eretz Yisrael, basked me for it.Apparently, not everyone in Eretz Yisrael found it disgusting.,We learned in the mishna: bAnything that was notcooked bin hot waterbefore Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat except for salted fish and ikolyas ha’ispanin /i. The Gemara asks: If boneunwittingly brinsedit, bwhat isthe ihalakha /i? bRav Yosef said:If bone rinsedthese foods, he is bliable tobring ba sin-offeringfor having performed the prohibited labor of cooking. bMar, son of Ravina, said: We, too, have also learnedthis ruling in the mishna, which states: bExcept for old salted fish and ikolyas ha’ispanin /i, rinsing itself is completion of their prohibited laborof cooking. One who rinses these items is considered to have performed a prohibited labor. The Gemara concludes: Indeed, blearn from thisthat this is the ruling.,Apropos relations between the Jews of Eretz Yisrael and Babylonia, the Gemara relates: bRabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi were sitting before Rabbi Yoḥa, and Rabbi Yoḥa was sitting and dozing.In the meantime the two of them conversed. bRabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Asi: For whatreason bare the fowl in Babylonia fatterthan those in Eretz Yisrael? bHe said to him:This is not at all the case; bgo to the desert of Gazain Eretz Yisrael, band I will show youfowl that are bfatter than them.Rabbi Ḥiyya bar Abba then asked: bFor whatreason are bFestivals in Babylonia more joyousthan those in Eretz Yisrael? Rabbi Asi answered him: bBecausein Babylonia bthey are poor,and it is only on Festivals that they have a lot to eat, which causes them to rejoice. Rabbi Ḥiyya then asked: bFor whatreason bare Torah scholars in Babylonia distinguishedby their special rabbinic garb? Rabbi Asi answered: bBecause they are not well-versed in Torah.If they would not distinguish themselves by dressing differently, they would not be respected for their Torah knowledge. He then asked: bFor whatreason bare gentilesethically bcontaminated?He answered: bBecause they eat abominable creatures and crawling things,and that causes bad character traits., bRabbi Yoḥa woke updue to their discussion band said to them:You bchildren, did I not tell you this,that the verse b“Say to wisdom: You are my sister,and call understanding your kin” (Proverbs 7:4) means that bif the matter is as clear to you asthe fact that byour sister is forbidden to you, say it, and if not, do not say it;and these explanations that you offered are unfounded. bThey said to him: Then will the Master tell usthe answers to bsome of them?He said to them: bWhy arethe bfowl in Babylonia fatterthan those in Eretz Yisrael? bBecause they were not exiled, as it says: “Moab has been at ease since his youth and he has settled on his lees,and he was not emptied from vessel to vessel band did not go into captivity;therefore his taste remained in him and his scent did not change” (Jeremiah 48:11). Apparently, one who is not exiled retains his strength., bAnd herein Eretz Yisrael, bfrom where do wederive bthateven the animals and birds bwere exiled? As it was taughtin a ibaraita /i: bRabbi Yehuda saysthat bno person passed throughthe land of bJudeafor bfifty-two years, as it is stated: “I will raise crying and wailing for the mountainsand a lamentation for the pastures of the wilderness, for they have been burned, with no person passing through, and they do not hear the voice of the cattle, bfrom the bird of the heavens to the beast [ ibehema /i,spelled ibeit /i, iheh /i, imem /i, iheh /i], ball have fled and gone”(Jeremiah 9:9). iBehemahas a numerical value of fifty-two,alluding to the fact that no one passed through for fifty-two years. From the verse cited in this ibaraita /i, it is clear that even the animals and birds were exiled, as it states: “All have fled and gone.”, bRabbi Ya’akov saidthat bRabbi Yoḥa said: They all returned except for the ikolyas ha’ispanin /i, as Rav said: Those inclines of Babylonia return the waterthrough underground watercourses bto the spring of Eitamin Eretz Yisrael, and the fish also returned through these watercourses. bAnd thisfish, the ikolyas /i, bbecause its spine is not strong, it could not ascendthese watercourses and did not return to Eretz Yisrael.,Rabbi Yoḥa continued to answer the questions of Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi: bFor whatreason are the bFestivals in Babylonia more joyousthan those in Eretz Yisrael? bBecause they were notincluded bin that cursewith which Eretz Yisrael was cursed, bas it is written: “And I will cause all of her happiness to cease, her Festival, her New Moon, and her Shabbat and all her Festivals”(Hosea 2:13). bAnd it isalso bwritten: “My soul hates your New Moons and your Festivals; they are a burden to Me;I am weary to bear them” (Isaiah 1:14). bWhat isthe meaning of the phrase: b“They are a burden to me”? Rabbi Elazar saidthat bthe Holy One, Blessed be He, said: Is it not enough for the Jewish people that they sin before Me, that theyalso bburden Me to know which harsh decree I will bring upon them? Rabbi Yitzḥak said:Because of this curse, bthere is not a single Festival on which troops did not come to Tzipporito conduct searches or to collect taxes. bAnd Rabbi Ḥanina said: There is not a single Festival on which an iegmonand a ikamtonand a branch bearer,Roman officials, bdid not come to Tiberiasto collect taxes, thereby disrupting the festive celebrations., bFor whatreason are bthe Torah scholars in Babylonia distinguishedby special garb? bBecause they are not native to that placeand therefore require special dress to distinguish themselves, bas people sayin the folk expression: bInmy own bcity,I am honored for bmy name; ina place that is bnotmy own bcity,I am honored for bmy clothing.The Gemara then praised the Sages of Babylonia by interpreting the verse “In days bto come Jacob will take root, Israel will bud and blossom”(Isaiah 27:6). bRav Yosef taught: These are the Torah scholars in Babylonia, who add buds and blossoms to the Torah. /b,Rabbi Yoḥa then explained to them: bWhy are gentilesethically bcontaminated?It is because bthey did not stand on Mount Sinai. As when /b |
|
59. Origen, Commentary On The Song of Songs, 9 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
60. Anon., Exodus Rabbah, 30.9, 40.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 30.9. דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִּים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. 40.1. וַיְדַבֵּר ה' רְאֵה קָרָאתִי בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא, (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן לֹא בָּרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, וְאֵין אָדָם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, בְּסִינָי. הֱכִינָהּ, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְגַם חֲקָרָהּ, בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר, אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, אָמְרוּ רַבָּנָן צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת נוֹטֵל מָשָׁל לוֹמַר פִּרְקוֹ אוֹ אַגָּדָתוֹ אוֹ מִדְרָשׁוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְאָמְרָם בַּצִּבּוּר לֹא יֹאמַר הוֹאִיל שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּיָפֶה כְּשֶׁאֶכָּנֵס לִדְרשׁ אֲנִי אוֹמֵר, אָמַר רַב אַחָא מִן הָאֱלֹהִים אַתָּה לָמֵד, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֲמָרָהּ אַרְבַּע פְּעָמִים בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹא אֲמָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם, וְכֵן (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאַחַר כָּךְ לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ רַבָּנָן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא פַּעַם אַחַת בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ עֲמֹד וּקְרָא בַּתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם לֹא עָבַרְתִּי עַל הַפָּרָשָׁה, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים, הֱוֵי: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ. אָמַר רַבִּי הוֹשְׁעְיָא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֵין בְּיָדוֹ יִרְאַת חֵטְא אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם. כָּל נַגָּר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֶרְגַּלְיָא שֶׁלּוֹ אֵינוֹ נַגָּר, לָמָּה שֶׁקַּפֻּלִּיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה בְּיִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ו): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, מוּטָב לוֹ שֶׁלֹא יָצָא לָעוֹלָם, אֶלָּא נֶהֶפְכָה הַשִּׁלְיָא עַל פָּנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' וגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, מַהוּ הֵן יִרְאַת ה' וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אִם הָיוּ לְךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר, וּמַה שָׂכָר, תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרַע בִּינָה, וְאִם סַרְתָּ מִן הָרָע, אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּבִינִים בַּתּוֹרָה, מֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִיּוֹכֶבֶד וּמִרְיָם בְּעֵת שֶׁיָּרְאוּ מֵהָאֱלֹהִים, כְּדִכְתִיב (שמות א, יז): וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא שְׂכַר הַיִּרְאָה תּוֹרָה, שֶׁמִּיּוֹכֶבֶד הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת משֶׁה וְזָכָה שֶׁתִּכָּתֵב הַתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי, וּכְתִיב (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מִרְיָם עַל יְדֵי שֶׁסָּרָה מִן הָרַע וּמִן הַחֵטְא הֶעֱמִיד מִמֶּנָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצַלְאֵל וְזָכָה לְחָכְמָה וּלְבִינָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, וּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. | |
|
61. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 28 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
62. Anon., Esther Rabbah, 4.12
| 4.12. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ (אסתר א, כב), אָמַר רַב הוּנָא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דַּעַת סְרוּחָה הָיְתָה לוֹ, מִנְהָג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל עֲדָשִׁים וְאִשְׁתּוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל אֲפוּנִים, יָכוֹל הוּא לְכוּפָהּ, לָא מַה דְּהִיא בָּעְיָא עָבְדָה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנַּעֲשָׂה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מָדִיִּי נוֹשֵׂא פַּרְסִית וְהִיא מְדַבֶּרֶת בְּלָשׁוֹן מָדִיִּי, פַּרְסִי נוֹשֵׂא מָדִיִּית וְהִיא מְדַבֶּרֶת בְּלָשׁוֹן פַּרְסִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֶּר עִם יִשְׂרָאֵל בַּלָּשׁוֹן שֶׁלָּמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לָשׁוֹן יָחֳנָךְ. אָמַר רַבִּי נָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין, אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת נָאִין הֵן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עוֹלָם, לַעַז לְזֶמֶר, פַּרְסִי לְאֶלְיָה, עִבְרִי לְדִבּוּר, רוֹמִים לְקָרֵב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אַשּׁוּרִית לִכְתָב. עִבְרִית, יֵשׁ לָהּ דִּבּוּר וְאֵין לָהּ כְּתָב. אַשּׁוּרִית. יֵשׁ לָהּ כְּתָב וְאֵין לָהּ דִּבּוּר, בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתַב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן עִבְרִית. בּוּרְגָנִי אֶחָד אָמַר בָּרְרוּ לְהוֹן לָשׁוֹן רוֹמִי מִלָּשׁוֹן יְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר גְּנַאי הוּא לָהּ שֶׁחוֹתֶמֶת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּה. וְרַב חָנִין בַּר אָדָא אָמַר אַף עַל פִּי כֵן (דניאל ז, יט): וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ, אֵינָהּ חוֹתֶמֶת אֶלָּא בִּלְשׁוֹנָהּ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִכָּאן אָדָם צָרִיךְ לִשְׁנוֹת אֶת פָּרָשִׁיּוֹתָיו, אִלּוּ לֹא שָׁנָה לָנוּ משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִין (דברים יד, ז): הַשְּׁסוּעָה, וְאִלּוּ לֹא שָׁנָה לָנוּ דָּנִיֵּאל אֶת הַחֲלוֹם, מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִין וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ. | |
|
63. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 12.3, 12.25
|
64. Anon., Pesikta Rabbati, 26
|
65. Anon., Seder Olam, 5
|
