Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



744
Anon., Seder Eliyahu Rabbah, 7
NaN


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

8 results
1. Hebrew Bible, Genesis, 26.4-26.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

26.4. וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 26.5. עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃ 26.4. and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and will give unto thy seed all these lands; and by thy seed shall all the nations of the earth bless themselves;" 26.5. because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.’"
2. Hebrew Bible, Leviticus, 1.11 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.11. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־דָּמוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ 1.11. And he shall kill it on the side of the altar northward before the LORD; and Aaron’s sons, the priests, shall dash its blood against the altar round about."
3. Anon., Genesis Rabba, 49.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

49.2. כְּתִיב (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, אֵיזֶהוּ סוֹד ה' זוֹ מִילָה, שֶׁלֹא גָּלָה אוֹתָהּ מֵאָדָם וְעַד עֶשְׂרִים דּוֹר עַד שֶׁעָמַד אַבְרָהָם וּנְתָנָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ב): וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תִּמּוֹל תִּטֹּל סוֹד ה', מַה סוֹד ה', ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים, שִׁבְעִים אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ, מַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶן משֶׁה שֶׁהוּא הוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, ה): הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר וגו', בִּזְכוּת מִי בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְהֵא כְּרַבּוֹ, אָמַר לְפָנָיו וּמִי יִמּוֹל אוֹתִי, אָמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ, מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְהָיָה אוֹחֵז בְּעָרְלָתוֹ וּבָא לַחְתֹּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, וְהָיָה אַבְרָהָם חוֹתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ז ח): אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו', וְכָרוֹת לוֹ הַבְּרִית אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְכָרוֹת עִמּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, סוֹד ה' לִירֵאָיו, בִּתְּחִלָּה הָיָה סוֹד ה' לִירֵאָיו, וְאַחַר כָּךְ לַיְשָׁרִים, (משלי ג, לב): וְלַיְשָׁרִים סוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ לַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז): כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם זֶה יְרֵא אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יב): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. אַבְרָהָם זֶה יָשָׁר מִן הַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. אַבְרָהָם זֶה נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, ז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן אוּסְיָא לְאוֹהֲבוֹ לְאַחַר זְמַן בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לָקֹץ מִתּוֹכָהּ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרַק, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ מִן פַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ מַתָּנָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, וַחֲמִשָּׁה כְּרָכִים הַלָּלוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הֵם, וְאִלּוּ מִפַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב בְּיָדִי וּמַה בְּכָךְ וְנִמְלַךְ בּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה אוֹהֲבִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, שֵׁנִי חֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְנָתַן סְפָרְגִים שֶׁלּוֹ עָלָיו, שְׁלִישִׁי שֶׁהָיָה חָבִיב לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אָמַר אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. כָּךְ, אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. נֹחַ (בראשית ז, טז): וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר מָה אֲנִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס אֶחָד וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כְּלוּם עָשִׂיתִי אוֹתוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי יֵשׁ שָׁם לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כְּבָר קָרָאתִי אוֹתוֹ אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ה): כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ, דָּנִים אֶת הַבֵּן חוּץ מִן הָאָב. מַתַּן תּוֹרָה, גִּלִּיתִי לוֹ. גֵּיהִנֹּם, גִּלִּיתִי לוֹ. דִּינָהּ שֶׁל סְדוֹם לְמָחָר, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא וְרַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, אֵין יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ (איוב לז, ב): שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲפִלּוּ אוֹתָן הֲלָכוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.
4. Anon., Leviticus Rabba, 2.10 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

5. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

26b. תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו,למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה,ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא,איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום,תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל,יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו,יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח, יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי,ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות,ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה,ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה,ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות,ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה,איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע דתניא ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו והיא י"א שעות חסר רביע,נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:,רבי יהודה אומר עד ארבע שעות: איבעיא להו עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע ר' יהודה אומר עד פלג המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל היינו דאיכא בין ר' יהודה לרבנן אלא אי אמרת עד ועד בכלל ר' יהודה 26b. On a similar note, bthe Sages taughtin a ibaraita /i: bOne who erred and did not recite the afternoon prayer on the eve of Shabbat, prays inthe evening prayer btwo iAmidaprayers bon Shabbat evening. One who erred and did not recite the afternoon prayer on Shabbat, recites two weekday iAmidaprayers in the evening prayer bat the conclusion of Shabbat. He recites ihavdala[ /bthe prayer of bdistinction]between the sanctity of Shabbat and the profanity of the week by reciting: You have graced us, etc., in the fourth blessing of the iAmida,which is: Who graciously grants knowledge, bin the firstprayer, as it is the actual evening prayer, bbut he does not recite ihavdalain the secondprayer, which is in place of the afternoon prayer. Moreover, bif he recited ihavdalain the secondprayer band did not recite ihavdalain the first, the second prayer fulfilled hisobligation, the bfirst one did not fulfill hisobligation.,The Gemara comments: bIs that to saythat bsince he did not recite ihavdalain the firstprayer, he is bas one who did not pray and we require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it? If so, the conclusion is that one who fails to recite ihavdalain the prayer must repeat that prayer.,The Gemara braises a contradictionto the above conclusion from the iTosefta /i: bOne who erred and did not mention the might of the rains:He makes the wind blow and rain fall binthe second blessing of the iAmida /i, the blessing on bthe revival of the dead, andone who erred and failed to recite bthe requestfor rain binthe ninth blessing of the iAmida /i, bthe blessing of the years, we require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite ihavdalainthe blessing: bWho graciously grants knowledge, we do not require him to returnto the beginning of the prayer and repeat it, bas he can recite ihavdala bover the cupof wine, independent of his prayer. This contradiction was not resolved and remains bdifficult. /b,The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the times beyond which the different prayers may not be recited is rooted in a profound disagreement, also manifest in a later amoraic dispute. bIt was stated: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said:The practice of praying three times daily is ancient, albeit not in its present form; bprayers were instituted by the Patriarchs.However, bRabbi Yehoshua ben Levi saidthat the bprayers were instituted based on the daily offeringssacrificed in the Holy Temple, and the prayers parallel the offerings, in terms of both time and characteristics.,The Gemara comments: bIt was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and it was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua ben Levi.The Gemara elaborates: bIt was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Abraham instituted the morning prayer, as it is statedwhen Abraham came to look out over Sodom the day after he had prayed on its behalf: b“And Abraham rose early in the morning to the place where he had stoodbefore the Lord” (Genesis 19:27), bandfrom the context as well as the language utilized in the verse, the verb bstandingmeans bnothing other than prayer,as this language is used to describe Pinehas’ prayer after the plague, bas it is stated: “And Pinehas stood up and prayedand the plague ended” (Psalms 106:30). Clearly, Abraham was accustomed to stand in prayer in the morning., bIsaac instituted the afternoon prayer, as it is stated: “And Isaac went out to converse [ ilasuaḥ /i] in the field toward evening”(Genesis 24:63), band conversationmeans bnothing other than prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted when he is faint and pours out his complaint [ isiḥo /i] before the Lord”(Psalms 102:1). Obviously, Isaac was the first to pray as evening approached, at the time of the afternoon prayer., bJacob instituted the evening prayer, as it is stated: “And he encountered [ ivayifga /i] the place and he slept therefor the sun had set” (Genesis 28:11). The word bencountermeans bnothing other than prayer, as it is statedwhen God spoke to Jeremiah: b“And you, do not pray on behalf of this nation and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [ itifga /i] Mefor I do not hear you” (Jeremiah 7:16). Jacob prayed during the evening, after the sun had set., bAnd it was taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua ben Levithat the laws of prayer are based on the laws of the daily offerings: bWhy didthe Rabbis bsaythat bthe morning prayermay be recited buntil noon? Because,although the bdaily morning offeringis typically brought early in the morning, it may be bsacrificed until noon. And Rabbi Yehuda says:My opinion, that the morning prayer may be recited buntil four hoursinto the day, is bbecause the daily morning offering is sacrificed until four hours. /b, bAnd why didthe Rabbis bsaythat bthe afternoon prayermay be recited buntil the evening? Because the daily afternoon offering is sacrificed until the evening. Rabbi Yehuda saysthat bthe afternoon prayermay be recited only buntil the midpoint of the afternoon because,according to his opinion, bthe daily afternoon offering is sacrificed until the midpoint of the afternoon. /b, bAnd why did they saythat bthe evening prayer is not fixed? Becausethe burning of the blimbs and fatsof the offerings that were bnot consumedby the fire on the altar buntil the evening.They remained on the altar and were boffered continuouslythroughout bthe entire night. /b, bAnd why didthe Rabbis bsaythat bthe additional prayermay be recited ball day? Because the additional offering is broughtthroughout bthe entire day.However, bRabbi Yehuda saysthat bthe additional prayermay be recited buntil the seventh hourof the day, bbecause the additional offering is sacrificed until the seventh hour. /b,The ibaraitacontinues and states that there are two times for the afternoon prayer. Greater, earlier iminḥa[ iminḥa gedola /i] and lesser, later iminḥa[ iminḥa ketana /i]. The Gemara clarifies the difference between them: bWhich is iminḥa gedola /i? From six-and-a-half hoursafter sunrise band on,which is a half an hour after noon and on. It is the earliest time that the daily afternoon offering may be sacrificed, as in the case on the eve of Passover that occurs on Shabbat. bWhich is iminḥa ketana /i? From nine-and-a-half hours and on,which is the standard time that the daily afternoon offering is sacrificed.,On that note, ba dilemma was raised before them: Rabbi Yehuda,who holds that the afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon, does bhe say the midpoint of the first iminḥa /i, iminḥa gedola /i? bOr,does bhe say the midpoint of the last iminḥa /i? Come and hearan explicit resolution to this dilemma: bAs it was taughtin a ibaraita /i, bRabbi Yehuda says: They said the midpoint of the last iminḥa /i, and that is eleven hours minus a quarterof an hour after sunrise, i.e., an hour-and-a-quarter hours before sunset.,In any case, it is clear that according to this ibaraitathe ihalakhotof prayer are based on the Temple offerings. The Gemara suggests: bLet us say that this is a conclusive refutation ofthe opinion of bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,who held that the forefathers instituted the prayers. bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,could have bsaid to you: Actually, I will say to youthat bthe Patriarchs instituted the prayers and the Sages basedthe times and characteristics of prayer bon the Temple offerings,even though they do not stem from the same source. bAs, if you do not say so,that even Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, would agree that the laws of offerings and those of prayers are related, bthen, according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who instituted the additional prayer?It is not one of the prayers instituted by the forefathers. bRather,even according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, bthe prayers were instituted by the Patriarchs and the Sages based themon the laws of the bofferings. /b,We learned in the mishna that bRabbi Yehuda says:The morning prayer may be recited buntil four hoursof the day. bA dilemma was raised beforethe yeshiva students: When Rabbi Yehuda says buntil,does he mean buntil and includingthe fourth hour, bor, perhapswhen he says b“until”he means buntil and not including,in which case one may not pray during the fourth hour? bCome and heara resolution to this dilemma based on the mishna. bRabbi Yehuda says:The afternoon prayer may be recited only buntil the midpoint of the afternoon.Now, bgranted, if you saythat buntilmeans buntil and not including, then there isa difference bbetweenthe opinion of bRabbi Yehuda andthe opinion of bthe Rabbis. However, if you saythat buntilmeans buntil and including,then the opinion of bRabbi Yehuda /b
6. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

13a. ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה,יוסף זכה וכו' מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר (בראשית נ, ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ, יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו,א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד,דכתיב (בראשית נ, י) ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה,תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב,(בראשית נ, י) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים,(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן (בראשית לה, כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא,אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה,אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר,חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע,באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי,ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (בראשית נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות,מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו',ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף,ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה,רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו,וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו 13a. bAndas a child Miriam bwould say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. And once Moses was born, the entire house was filled with light. Her father arose and kissed her on her head. He said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. And once they put him into the river, her father arose and hit her on her head. He said to her: My daughter, where is your prophecy? And this is as it is written: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him”(Exodus 2:4), i.e., bto know what will be the ultimateresolution bof her prophecy. /b,§ The mishna teaches: bJoseph meritedto bury his father, resulting in a display of great honor to his father. The Gemara begins its discussion of the burial of Jacob by asking: bWhat is different initially that it is written: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh,the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt” (Genesis 50:7), band afterwardit says in the following verse: b“And all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house;only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen” (Genesis 50:8), indicating that the brothers of Joseph were second in importance to the Egyptians? bAnd what is different at the end that it is written: “And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren,” and afterwardit states: b“And all that went up with him to bury his father,after he had buried his father” (Genesis 50:14), placing the brothers before the Egyptians?, bRabbi Yoḥa says: Initially, beforethe Egyptians bsaw the honor of the Jewish people,as the Gemara will soon explain, bthey did not treat themwith bhonor,so the brothers were behind the servants of Pharaoh. bAnd in the end, when they saw their honor, they treatedthe brothers with bhonor. /b,The Gemara explains what honor was accorded to the family of Jacob: bAs it is written: “And they came to the threshing floor of Atad,which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days” (Genesis 50:10). The word atad is the name of the boxthorn bush. bAnd does a boxthornbush bhave a threshing floor?Thorns are not collected and eaten. bRabbi Abbahu says:This bteaches that they surrounded the casket of Jacob with crowns, like this threshing floor that is surrounded with boxthorns, because the children of Esau and the children of Ishmael and the children of Keturahall bcameto the burial of Jacob.,A Sage btaught:Initially, bthey all came towage bwarwith the family of Jacob, but bonce they saw the crown of Joseph,the viceroy of Egypt, bhanging on the casket of Jacob, they all took their crowns and hung them on the casket of Jacob.A Sage btaught: Thirty-six crowns were hung on the casket of Jacob.This was the great honor accorded to the family of Jacob.,The Gemara continues its discussion of Jacob’s burial. The verse states: b“And there they wailed with a very great and sore wailing”(Genesis 50:10). It is btaught: Even horses and even donkeysparticipated in the mourning., bOnce they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing themfrom burying Jacob there. bHe said to them:It says: “And Jacob came unto Isaac his father to bMamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron,where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). bAnd Rabbi Yitzḥak says:It is called bKiryat Arbabecause there bwere four couplesburied there: bAdam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah.Esau said: Jacob bburied Leah in hisspot, band thespot bthat is remaining is mine. /b,The children of Jacob bsaid toEsau: bYou soldyour rights btoJacob. Esau bsaid to them: Though I sold the birthright, did Ialso bsellmy rights to the burial site as ban ordinarybrother? The brothers bsaid to him: Yes,you also sold to Jacob those rights, bas it is writtenthat Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; bin my grave that I have dug [ ikariti /i] for mein the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). bAnd Rabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak:The word ikira /iin the verse bis nothing otherthan ba term of a sale [ imekhira /i]sharing a similar root, bbecause in the cities overseas they call a sale ikira /i. /b,Esau bsaid to them: Bring the billof sale bto me,i.e., you can’t prove your claims. bThey said to him: The billof sale bis in the land of Egypt.They said: bAnd who will goto bring it? bNaphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words”(Genesis 49:21). bRabbi Abbahu says: Do not readit as “ bgoodly words [ iimrei shafer /i]”; rather,read it as iimrei sefer /i,i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale.,The Gemara relates: bHushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy,i.e., he was hard of hearing. bHe said to them: Whatis bthisthat is delaying the burial? bAnd they said to him: This one,Esau, bis preventingus from burying Jacob buntil Naphtali comesback bfrom the land of Egyptwith the bill of sale. bHe said to them: And until Naphtali comesback bfrom the land of Egypt willour bfather’s father lie in degradation? He took a club [ ikulepa /i] and hitEsau bon the head,and Esau’s beyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked”(Psalms 58:11)., bAt that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is writtenthat Rebecca said of Jacob and Esau: b“Why should I be bereaved of you both in one day?”(Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: bAnd although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day,as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.,The Gemara returns to discuss the involvement of Joseph and his brothers in the burial of their father: bAnd if Joseph would not have dealt withthe burial of Jacob, bwould his brothers not have dealt with it? But isn’t it written: “For his sons carried him into the land of Canaan,and buried him in the cave of the field of Machpelah” (Genesis 50:13)? Since it is evident that the brothers were involved in the burial, why did they not deal with Jacob’s burial needs from the outset? The Gemara answers: bThey said: AllowJoseph to take care of it, because there is bmore honorfor our father to be prepared for burial bby royalty than by commonpeople b[ ihedyotot /i]. /b,§ It states further in the mishna: bWho, to us,had ba greaterburial bthan Joseph,as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. bThe Sages taughtin the iTosefta(4:6–7): bCome and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As,at the time of the Exodus, ball the Jewish people were involved intaking bthe plunderfrom Egypt, band he was involved inthe performance of bmitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot”(Proverbs 10:8).,The Gemara asks: bAnd from where did Moses our teacher know where Joseph was buried?The Sages bsaid: Serah, the daughter of Asher, remained from that generationthat initially descended to Egypt with Jacob. bMoses went to herand bsaid to her: Do you know anythingabout bwhere Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [ iNilus /i] Riveras an augury bso that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile.He bsaid toJoseph: bJoseph, Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat I,i.e., God, bwill redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood,but bif not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floatedto the top of the water., bAnd do not wonder how ironcan bfloat, as it is writtenin the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: b“But as one was felling a beam, the ax head fell into the water;and he cried, and said: bAlas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up”(II Kings 6:5–6). bAnd arethese bmatters notinferred ia fortiori /i: And just as Elisha,who was a mere bstudent of Elijah, and Elijahwas a mere bstudent of Moses,as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the bironto bfloat before him, all the more sowould it float bbefore Moses our teacherhimself.,The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. bRabbi Natan says:Joseph bwas buried in the crypt [ ikabbarnit /i] of kings. Moses went and stood by the crypt of kingsand bsaid: Joseph, the time has arrivedabout bwhich the Holy One, Blessed be He, took an oathsaying bthat: I will redeem you. Andthe time for fulfillment of bthe oath that you administered to the Jewish peoplethat they will bury you in Eretz Yisrael bhas arrived. If you show yourself,it is bgood, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shookamong the caskets. bMoses took it and brought itover bto himself. /b, bAnd all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, onea casket bof a dead man,Joseph, band onethe Ark bof the Divine Presence,i.e., the Ark of the Covet, bwere traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They saidto them: bOneis bof a dead person and oneis bof the Divine Presence.The passersby would ask: bAndin bwhatway is it bthe manner of a dead person to travel with the Divine Presence? They saidin response:
7. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

28b. big strongגמ׳ /strong /big תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי ר"ע אומר עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומר אף ברקאי בחברון מתיא בן שמואל (אומר) הממונה על הפייסות אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון רבי יהודה בן בתירא אומר האיר פני כל המזרח עד בחברון ויצאו כל העם איש איש למלאכתו,אי הכי נגה ליה טובא לשכור פועלים קאמרינן,אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי,אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה דתניא (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו',אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן חל ערבי פסחים להיות בע"ש נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ונשחטיה מכי משחרי כותלי,מאי קושיא ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מכווני טובא א"נ שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוה דא"ר חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם,היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית מח, י) ועיני ישראל כבדו מזוקן,אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד, ב) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר"א שמושל בתורת רבו (בראשית טו, ב) הוא דמשק אליעזר א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים,אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' א"ל רב שימי בר חייא לרב ואימא שבע מצות הא איכא נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א"ל א"כ מצותי ותורותי למה לי,אמר (רב) ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה,מתיא בן שמואל אמר וכו' והוא אומר הן מאן אמר הן אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים והוא מפשר אלא הך דקאי אארעא מנא ידע,איבעית אימא הך דקאי אארעא ואיבעית אימא הך דקאי אאיגרא איבעית אימא הך דקאי אאיגרא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל הך דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל איהו הן,ואיבעית אימא הך דקאי אארעא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל עד שבחברון וא"ל הן,ולמה הוצרכו לכך וכו' ומי מיחליף והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן אמר רב פפא שמע מינה יומא דעיבא כוליה שמשא,למאי נפקא מינה לשטוחי עורות אי נמי לכדדרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה,אמר רב נחמן זוהמא דשימשא קשי משימשא וסימניך דנא דחלא שברירי דשימשא קשו משימשא וסימניך דילפא 28b. strongGEMARA: /strong bIt was taughtin a ibaraitathat the Sages disputed the precise expression that was employed in the Temple. bRabbi Yishmael saysthat the formula is: bThe light flashed; Rabbi Akiva says: The light has risen,which is brighter than a mere flash. bNaḥuma ben Apakshiyon says:There is beven light in Hebron. Matya ben Shmuel saysthat bthe appointedpriest in charge of bthe lotteries says: The entire eastern sky is illuminatedall the way bto Hebron. Rabbi Yehuda ben Beteira saysthat this is what the appointed priest said: bThe entire eastern sky is illuminatedall the way bto Hebron and the entire nation has gone out, each and every person toengage in bhis labor. /b,The Gemara questions Rabbi Yehuda ben Beteira’s version of the formula: bIfit is bsothat the people have gone to work, it has bgrown considerably lighter.People go to work after it is light. Apparently, Rabbi Yehuda ben Beteira is referring to a time after sunrise, not a time adjacent to dawn. The Gemara answers: It is that people have gone out bto hire workersthat bwe are saying.Owners of fields rose early, adjacent to dawn, to hire workers so that they could begin working when it is light.,§ bRav Safra said:The time for the afternoon bprayer of Abrahambegins bfrom when the wallsbegin to bblackenfrom shade. When the sun begins to descend from the middle of the sky, producing shadows on the walls, that marks the beginning of the setting of the sun and then the afternoon prayer may be recited., bRav Yosef said:And will bwe arise and derivea ihalakha bfrom Abraham?Didn’t Abraham live before the Torah was given to the Jewish people, and therefore ihalakhotcannot be derived from his conduct? bRava said:The itannaderiveda ihalakha bfrom Abraham’sconduct, band we do not derivea ihalakha bfrom hisconduct? bAs it was taughtin a ibaraitawith regard to the verse: b“And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised”(Leviticus 12:3), this verse bteaches that the entire day is suitable forperformance of the mitzva of bcircumcision. However, the vigilant are earlyin their performance of bmitzvotand circumcise in the morning, bas it is statedwith regard to the binding of Isaac: b“And Abraham arose early in the morning and saddledhis donkey” (Genesis 22:3). He awakened early to fulfill the mitzva without delay. Apparently, ihalakhais derived from the conduct of Abraham., bRather, Rava said:With regard to bRav Yosef,it was not the matter of deriving ihalakhafrom the conduct of Abraham that is difficult. Rather, bthis is difficult for him, as we learnedin a mishna: When bPassover eves occur on Shabbat eves,the daily afternoon offering is slaughtered bat six and a half hoursof the day band sacrificedon the altar bat seven and a half hours.The afternoon offering was slaughtered as early as possible to enable all the Paschal lambs, which were slaughtered after the daily afternoon offering was sacrificed, to be slaughtered and roasted before sunset, so that no labor would be performed on Shabbat. Now, if indeed this ihalakhais derived from the conduct of Abraham, blet us slaughterthe offering even earlier, bfrom when the wallsbegin to bblacken,just after the end of the sixth hour of the day. Apparently, ihalakhais not derived from the conduct of Abraham.,The Gemara rejects this: bWhat is the difficulty? br bPerhaps the walls of the Templebegin to bblackenonly bat six and a halfhours of the day bbecause they are not perfectly aligned.The Temple walls were broad at the bottom and gradually narrowed as they reached the top; therefore, the upper part of the wall did not cast a shadow on the wall opposite it until six and a half hours of the day. br bOr, alternatively,it is bdifferentwith regard to bAbrahambecause bthere was greatknowledge of bastronomy [ iitztagninut /i] in his heart.He was able to precisely calculate the movements of the heavenly bodies and was therefore able to discern immediately after noon that the sun had begun its descent. Others require a half hour to be certain that the descent of the sun has begun. br bOr, alternativelyAbraham was different bbecause he was an Elder and satand studied Torah bin a yeshiva,where the Divine Presence rests. There he developed the expertise to determine the precise hour. bAs Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: From the days of our ancestors, yeshiva never left them.Our ancestors were leaders of their generations, who taught Torah to students who came to them.,When bthey were in Egyptthere was ba yeshiva with them, as it is stated: “Go and gather the Elders of Israel”(Exodus 3:16), indicating that there were Sages among them who studied Torah. And similarly, when bthey were in the desert,there was ba yeshiva with them, as it is stated: “Gather for me seventy men from the Elders of Israel”(Numbers 11:16). bAbraham our Patriarchwas himself ban Elder and would sit in yeshiva, as it is stated: “And Abraham was old, advanced in years”(Genesis 24:1). From the apparent redundancy of the terms old and advanced in years, it is derived that old means that he was a wise Elder and prominent in Torah, and advanced in years means that he was elderly. Similarly, bIsaac our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And it came to pass when Isaac was oldand his eyes were dim” (Genesis 27:1). Similarly, bJacob our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Israel’s eyes were heavy with age”(Genesis 48:10)., bEliezer, servant of Abraham, was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Abraham said to his servant, the elder of his household, who ruled over all he had”(Genesis 24:2). bRabbi Elazar said:The verse means that bhe had mastery over the Torah of his master,having gained proficiency in all of the Torah of Abraham. That is the meaning of the verse: b“He is Damascus [ iDammesek /i] Eliezer”(Genesis 15:2). bRabbi Elazar said:The word iDammesekis a contraction of he bwho draws [ idoleh /i] and gives drink [ imashke /i] to others from his master’s Torah. /b,Apropos the previous statement, the Gemara cites that bRav said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torahbefore it was given, bas it is stated: “Because [ iekev /i] Abraham hearkened to My voice and keptMy charge, My mitzvot, My statutes and My Torahs” (Genesis 26:5). bRav Shimi bar Ḥiyya said to Rav: And saythat the verse means that he fulfilled only the bsevenNoahide bmitzvotand not the entire Torah. The Gemara asks: bBut isn’t there also circumcisionthat Abraham clearly observed, which is not one of the Noahide laws? Apparently, Abraham fulfilled more than just those seven. The Gemara asks: bAnd saythat he fulfilled only bthe seven mitzvot and circumcision.Rav bsaid to him: If so, why do Ineed the continuation of the verse, that Abraham kept: bMy mitzvot and My Torah?That is a clear indication that he fulfilled mitzvot beyond the seven Noahide mitzvot, and apparently fulfilled the entire Torah., bRav said, and some say Rav Ashisaid: bAbraham our Patriarch fulfilledthe entire Torah, beventhe mitzva of bthe joining of cooked foods,a rabbinic ordice instituted later, bas it is stated: My Torahs.Since the term is in the plural, it indicates that Abraham kept two Torahs; bone, the Written Torah, and one, the Oral Torah.In the course of fulfilling the Oral Torah, he fulfilled all the details and parameters included therein.,§ It was taught in the mishna that bMatya ben Shmuel saysthat the appointed priest asks: bIs the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And he says: Yes.The Gemara asks: bWho said yes? If we sayit is bthatperson bwho is standing on the roof,does bhe dream andalso binterprethis dream? Is it reasonable that the one asking the question answers it? bRather,say that it was bthatperson bwho is standing on the groundwho said yes. bFrom where does he knowthat the sky is illuminated such that he is able to answer yes?,The Gemara suggests two possible solutions: bIf you wish, sayit was bthatperson bwho is standing on the groundwho answered yes, band if you wish, sayit was bthatperson bwho is standing on the roofwho answered. bIf you wish, say thatthe person bwho is standing on the roof said: The entire eastern sky is illuminated. And thatperson bwho is standing on the ground said to him:Has it illuminated beven to Hebron? And hewho is standing on the roof bsaid to him: Yes. /b, bAnd if you wish, sayinstead bthatthe person bwho is standing on the ground said: Is the entire eastern sky illuminated? And hewho is standing on the roof bsaid to him:Do you mean that it is illuminated even bto Hebron? And hewho is standing on the ground bsaid to him: Yes,that is what I mean.,§ The mishna asks: bAnd why did they need toascertain bthis?The mishna answered that there was an incident where they confused the light of the moon with the light of the rising sun and slaughtered the daily morning offering too early. The Gemara asks: bAnd aresunlight and moonlight bmistakenfor one another? bWasn’t it taughtin a ibaraitathat bRabbiYehuda HaNasi bsays: A column ofthe light of the bmoon is not similar to a column ofthe light of the bsun; a column ofthe light of the bmoon rises like a staffin one column while ba column ofthe light of the bsun diffuses to here and to there?The Gemara answers that bthe school of Rabbi Yishmael taught:It bwas a cloudy day, andthen even the moonlight bdiffuses to here and to there,which caused them to err and believe that it was the rising sun. bRav Pappa said: Learn from thisstatement of Rabbi Yishmael that ba cloudy day issimilar to ba completely sunnyday because the sunlight is further diffused by the clouds.,The Gemara asks: bWhat are thepractical bramificationsof the statement that a cloudy day is similar to a completely sunny day? The Gemara explains: The ramifications are with regard bto spreading hidesto dry them. On a cloudy day, wherever the hides are placed they will be exposed to sunlight. bAlternatively,the ramifications are according btothat bwhich Rava taughtwith regard to imatza /i: bA womanmay bneither kneaddough for imatzafor Passover binthe light of bthe sun normay she prepare the dough bwith hot waterheated bin the sun.On a cloudy day, one may not knead the dough anywhere outside since the light of the sun is diffused everywhere.,Apropos a cloudy day, the Gemara cites that bRav Naḥman said: The hazylight bof the sunthrough the clouds bis more damaging than thelight of the bsunitself. bAnd your mnemonicis bthecover of ba jar of vinegar:As long as the jar is tightly closed, the odor of the vinegar does not spread and it intensifies. Even the slightest opening in the lid releases an odor more powerful than the odor generated by vinegar that was not sealed in a jar. The same is true with regard to the rays of the sun. With regard to sunlight that is obscured behind clouds, when it escapes through breaks in the clouds it is more powerful than direct sunlight. bDazzling sunlight,which shines through cracks in the clouds, bis more harmfulto the eyes bthandirect bsunlight. And your mnemonic is a drip;water that drips on a person is more bothersome than water in which one completely immerses his body.
8. Anon., Exodus Rabbah, 30.9 (4th cent. CE - 9th cent. CE)

30.9. דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִּים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
abraham, trials of Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
adam and law Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
akedah (binding of isaac), and ritual slaughter (shehitah) Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
akedah (binding of isaac), and the sacrificial cult Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 58, 59
akedah (binding of isaac), reenactment of Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
akedah (binding of isaac), transformation into normative text, through rabbinic exegesis Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
margulies, mordechai Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
natural law, in rabbinic thought Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
noah (biblical), olah (burnt offering) Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 58
noahide laws Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
patriarchs and law observance' Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
paz, yakir Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
sacrifice, and ritual slaughter (shehitah) Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
sacrifice, and the sacrificial knife Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 58, 59
sacrifice, re-enactment of, through ritual slaughter Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
shehitah (ritual slaughter) Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
sinai law before Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342
tamid (sacrifice) Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 58, 59
temple, destruction of Kanarek, Biblical narrative and formation rabbinic law (2014) 59
urbach, e. e. Hayes, What's Divine about Divine Law?: Early Perspectives (2015) 342