1. Hebrew Bible, Exodus, 20.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 20.2. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 20.2. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃ | 20.2. I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage." |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 12.5, 37.36 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.5. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃ 37.36. וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל־מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים׃ | 12.5. And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother’s son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came." 37.36. And the Midianites sold him into Egypt unto Potiphar, an officer of Pharaoh’s, the captain of the guard." |
|
3. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.4-1.11, 2.21 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.4. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת׃ 1.5. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת־חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ׃ 1.6. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם־כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי־סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ׃ 1.7. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל׃ 1.8. וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים׃ 1.9. וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא עַל־מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה׃ 1.11. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא־תִשְׁכַּח אֶת־אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל־יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ׃ 2.21. כִּי־פָקַד יְהוָה אֶת־חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה־בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם־יְהוָה׃ | 1.4. And when the time was that Elqana offered, he gave portions to Peninna his wife, and to all her sons and her daughters:" 1.5. but to Ĥanna he gave a worthy portion; for he loved Ĥanna: but the Lord had shut up her womb." 1.6. And her rival also provoked her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb." 1.7. And as he did so year by year, when she went up to the house of the Lord, so she provoked her; therefore she wept, and did not eat." 1.8. Then Elqana her husband said to her, Ĥanna, why dost thou weep? and why dost thou not eat? and why is thy heart grieved? am I not better to thee than ten sons?" 1.9. So Ĥanna rose up after they had eaten in Shilo, and after they had drunk. Now ῾Eli the priest sat upon a seat by the gate post of the temple of the Lord." 1.10. And she was in bitterness of soul, and prayed to the Lord, and wept bitterly." 1.11. And she vowed a vow, and said, O Lord of hosts, if Thou wilt indeed look on the affliction of Thy handmaid, and remember me, and not forget Thy handmaid, but wilt give to Thy handmaid a man child, then I will give him to the Lord all the days of his life, and no razor shall come upon his head." 2.21. And the Lord visited Ĥanna, so that she conceived, and bore three sons and two daughters. And the child Shemu᾽el grew before the Lord." |
|
4. Septuagint, 2 Maccabees, 7.9 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 7.9. And when he was at his last breath, he said, 'You accursed wretch, you dismiss us from this present life, but the King of the universe will raise us up to an everlasting renewal of life, because we have died for his laws.' |
|
5. Septuagint, 4 Maccabees, 11-18, 5-10 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
|
6. New Testament, Acts, 2.32-2.36 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 2.32. This Jesus God raised up, whereof we all are witnesses. 2.33. Being therefore exalted by the right hand of God, and having received from the Father the promise of the Holy Spirit, he has poured out this, which you now see and hear. 2.34. For David didn't ascend into the heavens, but he says himself, 'The Lord said to my Lord, "Sit by my right hand 2.35. Until I make your enemies the footstool of your feet."' 2.36. Let all the house of Israel therefore know assuredly that God has made him both Lord and Christ, this Jesus whom you crucified. |
|
7. New Testament, John, 1.18, 20.24-20.27 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.18. No one has seen God at any time. The one and only Son, who is in the bosom of the Father, he has declared him. 20.24. But Thomas, one of the twelve, called Didymus, wasn't with them when Jesus came. 20.25. The other disciples therefore said to him, "We have seen the Lord!"But he said to them, "Unless I see in his hands the print of the nails, and put my hand into his side, I will not believe. 20.26. After eight days again his disciples were inside, and Thomas was with them. Jesus came, the doors being locked, and stood in the midst, and said, "Peace be to you. 20.27. Then he said to Thomas, "Reach here your finger, and see my hands. Reach here your hand, and put it into my side. Don't be unbelieving, but believing. |
|
8. New Testament, Luke, 16.19-16.31, 20.27-20.39, 24.36-24.43 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 16.19. Now there was a certain rich man, and he was clothed in purple and fine linen, living in luxury every day. 16.20. A certain beggar, named Lazarus, was laid at his gate, full of sores 16.21. and desiring to be fed with the crumbs that fell from the rich man's table. Yes, even the dogs came and licked his sores. 16.22. It happened that the beggar died, and that he was carried away by the angels to Abraham's bosom. The rich man also died, and was buried. 16.23. In Hades, he lifted up his eyes, being in torment, and saw Abraham far off, and Lazarus at his bosom. 16.24. He cried and said, 'Father Abraham, have mercy on me, and send Lazarus, that he may dip the tip of his finger in water, and cool my tongue! For I am in anguish in this flame.' 16.25. But Abraham said, 'Son, remember that you, in your lifetime, received your good things, and Lazarus, in like manner, bad things. But now here he is comforted and you are in anguish. 16.26. Besides all this, between us and you there is a great gulf fixed, that those who want to pass from here to you are not able, and that none may cross over from there to us.' 16.27. He said, 'I ask you therefore, father, that you would send him to my father's house; 16.28. for I have five brothers, that he may testify to them, so they won't also come into this place of torment.' 16.29. But Abraham said to him, 'They have Moses and the prophets. Let them listen to them.' 16.30. He said, 'No, father Abraham, but if one goes to them from the dead, they will repent.' 16.31. He said to him, 'If they don't listen to Moses and the prophets, neither will they be persuaded if one rises from the dead.' 20.27. Some of the Sadducees came to him, those who deny that there is a resurrection. 20.28. They asked him, "Teacher, Moses wrote to us that if a man's brother dies having a wife, and he is childless, his brother should take the wife, and raise up children for his brother. 20.29. There were therefore seven brothers. The first took a wife, and died childless. 20.30. The second took her as wife, and he died childless. 20.31. The third took her, and likewise the seven all left no children, and died. 20.32. Afterward the woman also died. 20.33. Therefore in the resurrection whose wife of them will she be? For the seven had her as a wife. 20.34. Jesus said to them, "The sons of this age marry, and are given in marriage. 20.35. But those who are considered worthy to attain to that age and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage. 20.36. For they can't die any more, for they are like the angels, and are sons of God, being sons of the resurrection. 20.37. But that the dead are raised, even Moses showed at the bush, when he called the Lord 'The God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.' 20.38. Now he is not the God of the dead, but of the living, for all are alive to him. 20.39. Some of the scribes answered, "Teacher, you speak well. 24.36. As they said these things, Jesus himself stood among them, and said to them, "Peace be to you. 24.37. But they were terrified and filled with fear, and supposed that they had seen a spirit. 24.38. He said to them, "Why are you troubled? Why do doubts arise in your hearts? 24.39. See my hands and my feet, that it is truly me. Touch me and see, for a spirit doesn't have flesh and bones, as you see that I have. 24.40. When he had said this, he showed them his hands and his feet. 24.41. While they still didn't believe for joy, and wondered, he said to them, "Do you have anything here to eat? 24.42. They gave him a piece of a broiled fish and some honeycomb. 24.43. He took it, and ate in front of them. |
|
9. Tosefta, Horayot, 2.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
10. Anon., Lamentations Rabbah, 1.16, 1.50 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 1.16. חַד מִתַּלְמִידוֹי דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יָתֵיב קוֹמֵיהּ מִיסְבַּר לֵיהּ וְלָא סְבַר, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה לֵית אַתְּ סָבַר, אֲמַר לֵיהּ תְּלַת מִילִין קַשְׁיָן חֲמֵית בַּהֲדֵין לֵילְיָא וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי מָה אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי דְּאָמְרִין לִי בַּאֲדָר אַתְּ מַיְית, וְנִיסָן לֵית אַתְּ חָמֵי, וְזָרַע וְלָא חָצַד. אֲמַר לֵיהּ תְּלָתֵיהוֹן הֵן טָבִין, בַּאֲדָר אַתְּ מַיְית, בְּהִדּוּרָהּ שֶׁל תּוֹרָה אַתְּ מַיְית, [פרוש מתגבר], וְנִיסָן לֵית אַתְּ חָמֵי, נִסְיוֹנִין לֵית אַתְּ חָמֵי. וְזָרַע וְלָא חֲצָד, מַה דִּילֵידִית לֵית אַתְּ קָבֵיר. אֲמַר לוֹ חוֹרָן חֲמֵית בְּחֶלְמִי דְּלָא הֲוָה בְּרַגְלִי פְּטִישׁ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ לֵית הָא בִּישָׁא אֶלָּא טָבָא, דְּמָטֵי חַגָּא וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא כְּלוּם, מִן הָן יְלִיף רַבִּי יוֹחָנָן, רֶגֶל בְּרָגֶל. 1.50. מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, נְטָלָן קֵיסָר וּנְתָנָן לְגָיו מִן שִׁבְעָה קַנְקַלִּין, הֵבִיא אֶת הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד הוֹצִיאוֹ וַהֲרָגוֹ. הוֹצִיא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אָחִי לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה וַאֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה (שמות ב, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, [אמר לו שכתוב בתורה] (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הָרְבִיעִי וְאָמַר פְּסוּקֵיהּ (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַחֲמִישִׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (שמות ז, כא): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁבִיעִי וְהוּא הָיָה קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן, אָמַר, בְּנִי הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּתוֹרָתֵינוּ (שמות ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְמִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יז): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לוֹ כָּךְ נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מְמִירֵנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יח): וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ קֵיסָר אַחֶיךָ שָׂבְעוּ יָמִים וְשָׂבְעוּ חַיִּים וְרָאוּ טוֹבָה, וְאַתָּה קָטָן לֹא שָׂבַעְתָּ יָמִים וְלֹא שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְלֹא רָאִיתָ טוֹב בָּעוֹלָם, הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְאֶעֱשֶׂה בְךָ טוֹבוֹת, אָמַר לוֹ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, וְאוֹמֵר (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ, וְאַתֶּם בְּטֵלִים וְאוֹיְבָיו בְּטֵלִים. בָּשָׂר וָדָם הַיּוֹם חַי וּלְמָחָר מֵת, הַיּוֹם עָשִׁיר וּלְמָחָר עָנִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַי וְקַיָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמַר לוֹ קֵיסָר, רְאֵה אַחֶיךָ הֲרוּגִים לְפָנֶיךָ, וַהֲרֵינִי מַשְׁלִיךְ טַבַּעְתִּי לָאָרֶץ לִפְנֵי הַצֶּלֶם וְהַגְבִּיהָהּ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁשָּׁמַעְתָּ לְקוֹלִי. אָמַר לוֹ חֲבָל עֲלָיךְ קֵיסָר, מָה אִם אַתָּה מִתְיָרֵא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֲנִי לֹא אֶתְיָירֵא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אַלְלַי עָלֶיךָ קֵיסָר, וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר רָאִיתָ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ פֶּה לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ עֵינַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אָזְנַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (מלאכי ג, טז): וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אַף לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ יָדַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה יד, ד): וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ גָּרוֹן לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (איוב לז, ב): וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא. אָמַר לוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ בֵּאלֹהֵיכֶם מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּמוֹ שֶׁהִצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר. אָמַר לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֵׁרִים הָיוּ וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ הָגוּן וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים הַרְבֵּה זְאֵבִים וַאֲרָיוֹת וּנְחָשִׁים וּנְמֵרִים וְעַקְרַבִּים שֶׁיִּפְגְּעוּ בָּנוּ וְיַהַרְגוּנוּ, אֶלָּא לַסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמְּךָ אֶת דָּמֵינוּ, מִיָּד גָּזַר עָלָיו לְהוֹרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר תְּנָה אֶת בְּנִי וַאֲחַבְּקֵהוּ וַאֲנַשְׁקֵהוּ. נְתָנוּהוּ לָהּ וְהוֹצִיאָה לוֹ דַּדֶּיהָ וֶהֱנִיקַתּוּ חָלָב, אָמְרָה לוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר הָרְגֵנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָרְגֵהוּ, אָמַר לָהּ קֵיסָר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִיךְ מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, אָמְרָה לוֹ שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּבָר קִיַּמְתָּ כָּל הַמִּצְווֹת וְלֹא נִשְׁאָר לְךָ אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד, מִיָּד צִוָּה עָלָיו לְהָרְגוֹ. נָפְלָה אִמּוֹ עָלָיו וְהָיְתָה מְחַבַּקְתּוּ וּמְנַשַׁקְתּוּ וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי, לֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וֶאֱמָר לוֹ כָּךְ אָמְרָה אִמִּי אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ וְתֹאמַר בָּנִיתִי מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי, הֲרֵי אִמֵּנוּ בָּנְתָה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהֶעֶלְתָה שִׁבְעָה בָנִים בְּיוֹם אֶחָד, אַתָּה נִסָּיוֹן וַאֲנִי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁהָיְתָה מְנַשַּׁקְתּוּ וּמְחַבַּקְתּוּ גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ עָלֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק וְנִמְצָא בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעֲקוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ מָה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עוֹשֶׂה לָהֶם שֶׁכָּךְ נֶהֱרָגִין עָלָיו בְּכָל שָׁעָה, וַעֲלֵיהֶם כְּתִיב (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. לְאַחַר יָמִים נִשְׁתַּטֵּית אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְנָפְלָה מִן הַגַּג וּמֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת (תהלים קיג, ט): אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה. | |
|
11. Justin, Dialogue With Trypho, 80 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE)
| 80. The opinion of Justin with regard to the reign of a thousand years. Several Catholics reject it Trypho: I remarked to you sir, that you are very anxious to be safe in all respects, since you cling to the Scriptures. But tell me, do you really admit that this place, Jerusalem, shall be rebuilt; and do you expect your people to be gathered together, and made joyful with Christ and the patriarchs, and the prophets, both the men of our nation, and other proselytes who joined them before your Christ came? Or have you given way, and admitted this in order to have the appearance of worsting us in the controversies? Justin: I am not so miserable a fellow, Trypho, as to say one thing and think another. I admitted to you formerly, that I and many others are of this opinion, and [believe] that such will take place, as you assuredly are aware; but, on the other hand, I signified to you that many who belong to the pure and pious faith, and are true Christians, think otherwise. Moreover, I pointed out to you that some who are called Christians, but are godless, impious heretics, teach doctrines that are in every way blasphemous, atheistical, and foolish. But that you may know that I do not say this before you alone, I shall draw up a statement, so far as I can, of all the arguments which have passed between us; in which I shall record myself as admitting the very same things which I admit to you. For I choose to follow not men or men's doctrines, but God and the doctrines [delivered] by Him. For if you have fallen in with some who are called Christians, but who do not admit this [truth], and venture to blaspheme the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob; who say there is no resurrection of the dead, and that their souls, when they die, are taken to heaven; do not imagine that they are Christians, even as one, if he would rightly consider it, would not admit that the Sadducees, or similar sects of Genistæ, Meristæ, Galilæans, Hellenists, Pharisees, Baptists, are Jews (do not hear me impatiently when I tell you what I think), but are [only] called Jews and children of Abraham, worshipping God with the lips, as God Himself declared, but the heart was far from Him. But I and others, who are right-minded Christians on all points, are assured that there will be a resurrection of the dead, and a thousand years in Jerusalem, which will then be built, adorned, and enlarged, [as] the prophets Ezekiel and Isaiah and others declare. |
|
12. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 87a. (בראשית יט, ג) ויפצר בם מאד א"ר אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול,כתיב (בראשית יח, ה) ואקחה פת לחם וכתיב (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים,מנלן מעפרון מעיקרא כתיב (בראשית כג, טו) ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב (בראשית כג, טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר דלא שקל מיניה אלא קנטרי דאיכא דוכתא דקרי ליה לתיקלא קנטירא,כתיב (בראשית יח, ו) קמח וכתיב סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש,כתיב (בראשית יח, ו) לושי ועשי עוגות וכתיב (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתי לקמייהו,אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה,(בראשית יח, ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל להודיע ששרה אמנו צנועה היתה אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה,רבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל על ידי בעלה שאני,(בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה אמר רב חסדא אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו,כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן וכתיב (בראשית יח, יג) ואני זקנתי דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי,תנא דבי רבי ישמעאל גדול שלום שאפי' הקב"ה שינה בו שנאמר (בראשית יח, יב) ותצחק שרה בקרבה וגו' (בראשית יח, יב) ואדוני זקן וכתיב (בראשית יח, יג) ויאמר ה' אל אברהם וגו' ואני זקנתי,(בראשית כא, ז) ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כמה בנים הניקה שרה אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל אומות העולם מרננים ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם,מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו (בראשית כה, יט) אברהם הוליד את יצחק,עד אברהם לא היה זקנה מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים,עד יעקב לא הוה חולשא אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע בעא רחמי ואתפח שנאמר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו מכלל דחלה חלי אחריתי,תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד שגירה דובין בתינוקות ואחד שמת בו שנאמר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:,אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו': אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן אמר ליה האלהים צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות:,רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא דתנן השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי רבי יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם:, big strongמתני׳ /strong /big ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ובדבר שגידולו מן הארץ ואלו שאין אוכלים העושה במחובר לקרקע | 87a. b“And he urged them greatly”(Genesis 19:3), only after which they acquiesced? bRabbi Elazar says: From herewe learn bthat one may declinethe request of ba lesser man, but one may not declinethe request of ba great man. /b,The Gemara continues analyzing the same passage. bIt is written: “And I will fetch a morsel of bread,and satisfy your heart” (Genesis 18:5), band it is written: “And Abraham ran to the herd,and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). bRabbi Elazar said: From herewe learn bthatthe brighteous say little and do much,whereas the bwicked say much and do not do even a little. /b, bFrom where do wederive this principle that the wicked say much and do not do even a little? We derive it bfrom Ephron. Initially, it is writtenthat Ephron said to Abraham: b“A piece of land worth four hundred shekels of silver,what is that between me and you?” (Genesis 23:15). And bultimately it is written: “And Abraham listened to Ephron; and Abraham weighed to Ephron the silver, which he had named in the hearing of the children of Heth, four hundred shekels of silver, current money with the merchant”(Genesis 23:16), i.e., shekels that could be used in any location. This teaches bthatnot only did Ephron take shekels from Abraham, bhe took from him only centenaria [ ikantarei /i],i.e., superior coins, bas there is a place where they call a shekel a centenarius. /b,The verse states: “Make ready quickly three measures of flour, fine flour” (Genesis 18:6). The Gemara questions the apparent redundancy. bIt is written: “Flour,” and it isalso bwritten: “Fine flour.” Rabbi Yitzḥak says: From herewe learn bthat a woman is more stingy with guests than a man.Sarah wanted to use merely flour, and Abraham persuaded her to use fine flour.,The Gemara continues its analysis of the verses. bIt is written: “Knead it, and make cakes”(Genesis 18:6), and two verses later bit is written: “And he took curd, and milk, and the calfwhich he prepared” (Genesis 18:8). Abraham served these items to the guests, band yet he did not bring bread before themdespite having instructed Sarah to prepare baked goods., bEfrayim Miksha’a, disciple of Rabbi Meir, says in the name of Rabbi Meir: Abraham, our forefather, would eat non-sacred foodonly when he was bina state of britual purity,i.e., he treated his food as though it were consecrated to God. bAnd Sarah, our foremother, menstruated that day,which rendered the baked goods ritually impure, preventing Abraham from handling them. Therefore, they could not serve bread to their guests.,The next verse states: b“And they said to him: Where is Sarah your wife? And he said: Behold, in the tent”(Genesis 18:9). The Gemara explains that this verse serves bto informus bthat Sarah, our foremother, was a modest woman,as she remained inside while the guests were present. bRav Yehuda saysthat bRav says, and some sayit is bRabbi Yitzḥakwho says: bThe ministering angels,who visited Abraham in the guise of travelers, bknew that Sarah, our foremother, was inside the tent. Rather, whatwas the purpose of their eliciting Abraham’s response: bIn the tent?It was bin order to endear her to her husband,by accentuating Sarah’s modesty., bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says:They inquired about her bin order to send herthe bcup of blessing.It is customary to recite Grace after Meals over a cup of wine, which is then distributed to those present. bIt is taught in the name of Rabbi Yosei: Why are there dotsin the Torah scroll bupon the letters ialef /i, iyod /i,and ivavinthe word b“to him [ ieilav /i]”?These letters spell iayo /i, which means: Where is he? bThe Torah is teaching the proper etiquette,which is bthat a person should inquire of his hostessabout his host, just as he should inquire about the welfare of his hostess from the host. The Gemara asks: bBut doesn’t Shmuel say: One may not inquire about the welfare of a woman at all,as this is immodest? The Gemara answers: A greeting bby means of her husband is different.Asking a husband about his wife is not considered immodest.,The Gemara analyzes the verses that describe Sarah at the time: “And Sarah laughed within herself, saying: bAfter I am waxed old [ iveloti /i] shall I have pleasure [ iedna /i]”(Genesis 18:12). bRav Ḥisda says: After the skin had worn out [ initballa /i] and become full of wrinkles, the skin once again became soft [ initadden /i] and her wrinkles smoothed out, andSarah’s bbeauty returned to its place. /b, bIt is writtenthat Sarah said: b“And my lord is old”(Genesis 18:12), band it is written:“And the Lord said to Abraham: Why did Sarah laugh, saying: Shall I certainly bear a child, band I am old?”(Genesis 18:13). This verse indicates that bthe Holy One, Blessed be He, did not repeatto Abraham bthatwhich Sarah actually bsaid,that her husband is old. Why did God change the wording of her statement so that she was referring to herself?, bThe school of Rabbi Yishmael taught: Peace isof such bgreatimportance bthat even the Holy One, Blessed be He, alteredthe truth for the sake of preserving peace, bas it is stated: “And Sarah laughed within herself,saying: After I am waxed old shall I have pleasure, band my lord is old,” and it is written: “And the Lord said to Abraham:Why did Sarah laugh, saying: Shall I certainly bear a child, band I am old?” /b,In reference to Sarah having given birth to Isaac, the verse states: b“And she said: Who would have said to Abraham that Sarah should nurse children?”(Genesis 21:7). The Gemara asks: bHow many children did Sarah nurse?Why does the verse use the plural form when she had only one child? bRabbi Levi says: That day when Abraham weaned his son Isaac, he prepared a greatcelebratory bfeast. All of the nations of the world were gossiping and sayingto each other: bSeethis bold man and old woman who brought a foundling from the market and are saying: He is our son, and moreover they are making a great feast to bolster their claim. /b, bWhat did Abraham, our forefather, do? He went and invited all of the greatmen bofthat bgeneration, and Sarah, our foremother, invited their wives. Each and every oneof the wives bbrought her child with her but did not bring her wet nurse. And a miracle occurred to Sarah, our foremother, and her breasts were opened like two springs, and she nursed allof these children. bAnd stillthose people bwere gossiping and sayingto each other: Even bif Sarah,at bninety years of age, can give birth, can Abraham,at bone hundred years of age, fathera child? bImmediately, the countece of Isaac’s face transformed and appearedexactly like that bof Abraham. Everyone exclaimed and said: “Abraham fathered Isaac”(Genesis 25:19).,§ The Gemara continues discussing Abraham: bUntil Abraham, there was no aging,i.e., old age was not physically recognizable. Consequently, bone who wanted to speak to Abrahamwould mistakenly bspeak to Isaac,and vice versa: An individual who wanted to speak bto Isaacwould bspeak to Abraham,as they were indistinguishable. bAbraham came and prayed for mercy, and aging wasat last noticeable, bas it is stated: “And Abraham was old, well stricken in age”(Genesis 24:1), which is the first time that aging is mentioned in the Bible., bUntil Jacob, there was no illnessleading up to death; rather, one would die suddenly. bJacob came and prayed for mercy, and illness wasbrought to the world, allowing one to prepare for his death, bas it is stated: “And one said to Joseph: Behold, your father is sick”(Genesis 48:1), which is the first time that sickness preceding death is mentioned in the Bible. bUntil Elisha, one did not fall ill andthen bheal,as everyone who fell ill would die. bElisha came and prayed for mercy and he was healed, as it is written: “Now Elisha fell ill with his illness from which he was to die”(II Kings 13:14). bBy inference,one can derive that bhehad previously bfallen illwith bother illnessesfrom which he did not die., bThe Sages taught: Elisha fell ill with three illnesses: Onewas due to the fact bthat he pushed Gehazi away with both hands,i.e., he banished Gehazi without granting him a chance to repent (see II Kings, chapter 5). bOnewas due to the fact bthat he incited bears against young children(see II Kings 2:23–25). bAnd onewas the illness bfrom which he died, as it is stated: “Now Elisha fell ill of his illness from which he was to die”(II Kings 13:14).,§ The mishna (83a) teaches that Rabbi Yoḥa ben Matya said to his son: bRather, before they beginengaging bintheir blabor, go out and say to them:The stipulation that food will be provided is bon the condition that you havethe right to claim bfrom me onlya meal of bbread and legumes,which is the typical meal given to laborers. bRav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ḥisda:Did bwe learn: Bread of legumes [ ipat kitnit /i],i.e., inferior-quality bread made of legumes, bordid bwe learn: Bread and legumes [ ipat vekitnit /i]?Rav Ḥisda bsaid to him: By God!That word ivekitnit brequiresat its beginning the letter ivav /ias large bas an oar [ imordeya /i]made bof cypresswood [ ideliberot /i], i.e., ipat vekitnitis undoubtedly the correct version.,§ The mishna teaches that bRabban Shimon ben Gamliel says:The son of Rabbi Yoḥa ben Matya bdid not need to statethis, as the principle is: bEverything is in accordance with the regional custom.The Gemara asks: This term: bEverything,serves bto add what?What is the itannaincluding by this term? The Gemara answers: It serves bto add that which we learnedin a ibaraita /i: With regard to bone who hires a laborer and said to him:I will pay you bas one or two of the residents of the cityare paid, bhe gives himwages in accordance bwith the lowest wagepaid in that region. This is bthe statement of Rabbi Yehoshua. The Rabbis say: One dividesthe difference bbetweenthe highest and lowest paid wages, thereby giving the wages to this laborer according to the average of the regional custom. This ihalakhais alluded to in the statement of Rabban Shimon ben Gamliel., strongMISHNA: /strong This mishna details the ihalakhathat a laborer is permitted to eat from the produce with which he is working. bAnd theselaborers bmay eat by Torah law:A laborer bwho works withproduce battached to the ground at the time of the completion ofits bwork,e.g., harvesting produce; banda laborer who works bwithproduce bdetached from the ground before the completion of its work,i.e., before it is sufficiently processed and thereby subject to tithes. bAndthis is the ihalakhaprovided that they are working bwith an item whose growth is from the land. And theseare laborers who bmay not eat:A laborer who bworks withproduce battached to the ground /b |
|
13. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 57b. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה לקיים מה שנאמר (הושע ד, ב) ודמים בדמים נגעו,אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק אמר מאי האי אמרו ליה דם זבחים דאשתפוך אייתי דמי ולא אידמו,אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואי לאו מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי אמרי ליה מאי נימא לך נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא קמינן עילויה וקטלינן ליה והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה,אמר להו אנא מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה ולא נח בחורים ובתולות קטל עילויה ולא נח אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח א"ל זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו כדאמר ליה הכי נח,בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה אמר ומה אם על נפש אחת כך ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה ואגייר,תנא נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה,מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון,היינו דכתיב (יחזקאל כד, ח) נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות,(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו הקול זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים קול יעקב זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא והידים ידי עשו זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו,דבר אחר הקול קול יעקב אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו,והיינו דא"ר אלעזר (איוב ה, כא) בשוט לשון תחבא בחירחורי לשון תחבא אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קלז, א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני חורבן בית ראשון שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בית שני דכתיב (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה,אמר רב יהודה אמר שמואל ואיתימא רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן (תהלים סח, כג) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעין בים,כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר (תהלים מד, כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה,ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אפקוהו וקטלוהו,ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם אפקוהו וקטלוהו,אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (שמות לד, יד) לא תשתחוה לאל אחר אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אפקוהו וקטלוהו,אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפקוהו וקטלוהו,אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (דברים כו, יז) את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת,א"ל קיסר אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא א"ל חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה,אפקוהו למיקטליה אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא אמרה לו בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה,ר' יהושע בן לוי אמר זו מילה שניתנה בשמיני ר' שמעון בן לקיש אמר אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן דאמר רבא כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה ודבר אחר,רב נחמן בר יצחק אמר אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה כדר' שמעון בן לקיש דאמר ר"ש בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ארבעים סאה | 57b. § With regard to the Babylonian exile following the destruction of the First Temple, bRabbi Ḥiyya bar Avin saysthat bRabbi Yehoshua ben Korḥa says: An old man fromamong bthe inhabitants of Jerusalem related to me: In this valleythat lies before you, bNebuzaradan, captain of the guardof the Babylonian king Nebuchadnezzar, bkilled 2,110,000people. bAnd in Jerusalemitself bhe killed 940,000people bon one stone, until the bloodof his victims bflowed and touched the blood of Zechariah to fulfill what is stated: “And blood touches blood”(Hosea 4:2).,The Gemara clarifies the details of what happened: Nebuzaradan bfound the blood of Zechariah,the son of Jehoiada the priest, and saw bthat it was bubbling upfrom the ground, and bhe said: What is this?Those in the Temple bsaid to him:It is bsacrificial blood that had been pouredthere. bHe broughtanimal bblood,compared it to the blood bubbling up from the ground, bandsaw that bit was not similarto it.,Nebuzaradan bsaid tothem: bIf you tell mewhose blood this is, it will be bwellfor you. bBut if not, I will comb your flesh with iron combs. They said to him: What shall we say to you? He was a prophet among us, who used to rebuke us about heavenly matters,and bwe rose up against him, and killed him(II Chronicles 24:20–22), band for many yearsnow bhis blood has not settled. /b,Nebuzaradan bsaid to them: I will appeaseZechariah. bHe broughtthe members of bthe Great Sanhedrin andof ba lesser Sanhedrinand bkilled them alongsidethe bubbling blood, bbutit still bdid not settle.He then brought byoung men and virgins and killed them alongside it, butit still bdid not settle. Hethen bbrought schoolchildren and killed them alongside it, butit still bdid not settle.Finally Nebuzaradan bsaid to him: Zechariah, Zechariah, I have killed the best of them.Would it bplease you if I destroyed them all? When he said this,the blood at last bsettled. /b, bAt that momentNebuzaradan bcontemplatedthe idea of brepentanceand bsaidto himself: bIf, forthe death of bone soul,that of Zechariah, God punishes the Jewish people in bthismanner, then bthat man,that is to say, I, bwho has killed all of those souls, all the more sowill be I be subject to great punishment from God. bHe fled, sent to his house a document detailingwhat was to be done with his property, band convertedto Judaism.,A Sage btaughta ibaraitarelating to this matter: bNaaman,commander of the army of the king of Aram (see II Kings, chapter 5), was not a convert, as he did not accept all of the mitzvot, but rather he bwas a iger toshav /i, a gentile who resides in Eretz Israel and observes the seven Noahide mitzvot. Nebuzaradan,by contrast, bwas a convert,as explained previously.,The Gemara adds that some bof Haman’s descendants studied Torah in Bnei Brak,and some bof Sisera’s descendants taught childrenTorah bin Jerusalem,and some bof Sennacherib’s descendants taught Torah in public. Who are they?They are bShemaya and Avtalyon,the teachers of Hillel the Elder.,As for the incident involving the blood of Zechariah, bthis isalluded to by bthat which is written: “I have set her blood upon the bare rock that it should not be covered”(Ezekiel 24:8).,§ Apropos its discussion of the destruction of the Temple and the calamities that befell Israel, the Gemara cites the verse: b“The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau”(Genesis 27:22), which the Sages expounded as follows: b“The voice”; thisis the cry stirred up by bthe emperor Hadrian, whocaused the Jewish people to cry out when he bkilled six hundred thousand on six hundred thousand in Alexandria of Egypt, twicethe number of men bwho left Egypt. “The voice of Jacob”; this isthe cry aroused by bthe emperor Vespasian, who killed four millionpeople bin the city of Beitar. And some say:He killed bforty millionpeople. b“And the hands are the hands of Esau”; this is the wicked kingdomof Rome bthat destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land. /b, bAlternatively, “the voice is the voice of Jacob”means that bno prayer is effectivein the world bunlesssome member of bthe seed of Jacob hasa part bin it.The second clause in the verse, b“and the hands are the hands of Esau,”means that bno war grants victory unlesssome member of bthe seed of Esau hasa part bin it. /b, bAnd this iswhat bRabbi Elazar says:The verse that says: b“You shall be hid from the scourge of the tongue”(Job 5:21), means: bYou shallneed to bhide on account of quarrelsprovoked bby the tongue. Rav Yehuda saysthat bRav says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “By the rivers of Babylonia, there we sat down and wept, when we remembered Zion”(Psalms 137:1)? This bteaches that the Holy One, Blessed be He, showed David the destruction of the First Temple and the destruction of the Second Temple.He saw the destruction of bthe First Temple, as it is stated: “By the rivers of Babylon, there we sat down and wept.”He saw the destruction of the bSecond Temple, as it is writtenlater in that same psalm: b“Remember, O Lord, against the children of Edom the day of Jerusalem, when they said: Raze it, raze it, to its very foundation”(Psalms 137:7), as the Second Temple was destroyed by the Romans, “the children of Edom.”, bRav Yehuda saysthat bShmuel says, and some saythat it was bRabbi Amiwho says this, band some saythat bit was taught in a ibaraita /i:There was ban incident involving four hundred boys and girls who were taken as captives forthe purpose of bprostitution.These children bsensed on their own what they were expectedto do, and bthey said: If wecommit suicide and bdrown in the sea,will bwe come toeternal blife in the World-to-Come? The oldestchild bamong them expoundedthe verse: b“The Lord said, I will bring back from Bashan, I will bring them back from the depths of the sea”(Psalms 68:23). b“I will bring back from Bashan,”i.e., bfrom between the teeth [ ibein shen /i] of the lion,and b“I will bring them back from the depths of the sea”is referring to bthose who drown in the seafor the sake of Heaven., bWhen the girls heard this, they all leapt and fell into the sea. The boysthen bdrew an ia fortiori /iinference bwith regard to themselves and said: If thesegirls, bfor whomsexual intercourse with men bis their natural way,act in bsucha manner, then bwe, for whomsexual intercourse with men bis not our natural way,should ball the more soconduct ourselves likewise. bThey too leapt into the sea. Concerning themand others like them bthe verse states: “As For Your sake we are killed all the day long; we are reckoned as sheep for the slaughter”(Psalms 44:23)., bAnd Rav Yehuda said: Thisverse applies to the bwoman and her seven sonswho died as martyrs for the sake of the sanctification of God’s name. The incident occurred as follows: bThey broughtin bthe firstof the woman’s sons bbefore the emperorand bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “I am the Lord your God”(Exodus 20:2). bTheyimmediately btook him out and killed him. /b, bAnd theythen bbroughtin banotherson bbefore the emperor,and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “You shall have no other gods beside Me”(Exodus 20:3). And so bthey took him out and killed him. Theythen bbrought inyet banotherson before the emperor, and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “He that sacrifices to any god,save to the Lord only, bhe shall be utterly destroyed”(Exodus 22:19). And so bthey took him out and killed him. /b, bTheythen bbroughtin banotherson, and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “You shall not bow down to any other god”(Exodus 34:14). And so bthey took him out and killed him. Theythen bbroughtin yet banotherson, and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is One”(Deuteronomy 6:4). And so bthey took him out and killed him. /b, bTheythen bbroughtin banotherson, and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “Know therefore this today, and consider it in your heart, that the Lord, He is God in heaven above and upon the earth beneath; there is no other”(Deuteronomy 4:39). And so bthey took him out and killed him. /b, bTheythen bbroughtin yet banotherson, and bsaid to him: Worship the idol. He said to them:I cannot do so, as bit is written in the Torah: “You have avouched the Lordthis day to be your God… band the Lord has avouched you this dayto be a people for His own possession” (Deuteronomy 26:17–18). bWe already took an oath to the Holy One, Blessed be He, that we will not exchange Him for a different god, and He too has taken an oath to us that He will not exchange us for another nation. /b,It was the youngest brother who had said this, and the emperor pitied him. Seeking a way to spare the boy’s life, bthe emperor said to him: I will throw down my seal before you; bend over and pick it up, so thatpeople bwill saythat bhe has accepted the king’s authority [ iharmana /i].The boy bsaid to him: Woe [ iḥaval /i] to you, Caesar, woe to you, Caesar.If you think that bfor the sake of your honorI should fulfill your command and do bthis,then bfor the sake of the honor of the Holy One, Blessed be He, all the more soshould I fulfill His command.,As bthey were taking him out to be killed, his mother said to them: Give him to me so that I may give him a small kiss. She said to him: My son, go and say to your father Abraham, You bound oneson to the baltar, but I bound seven altars. She tooin the end bwent up to the roof, fell, and died. A Divine Voice emerged and said: “A joyful mother of children”(Psalms 113:9), as she raised her children to be devoted in their service of God., bRabbi Yehoshua ben Levi saysconcerning the verse: “For Your sake we are killed all the day long” (Psalms 44:23), that bthisis referring to bcircumcision, which was given for the eighthday, as the blood of our newborn sons is spilled for the sake of the covet with God. bRabbi Shimon ben Lakish says:This verse was stated in reference to bTorah scholars who demonstrate the ihalakhotof slaughter on themselves,meaning that they demonstrate on their own bodies how ritual slaughter should be performed and occasionally injure themselves in the process. This is bas Rava says: A person may demonstrate anything using himselfto illustrate the act bexcept for slaughter and another matter,a euphemism for sexual intercourse., bRav Naḥman bar Yitzḥak says: Thesepeople in the verse bare Torah scholars who kill themselves over the words of Torah, in accordance withthe statement of bRabbi Shimon ben Lakish. As Rabbi Shimon ben Lakish says: The words of the Torah endure only for one who kills himself over them, as it is stated: “This is the Torah, when a man dies in a tent”(Numbers 19:14). bRabba bar bar Ḥana saysthat bRabbi Yoḥa says: Forty ise’a/b |
|
14. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 72b. היום יושב בחיקו של אברהם היום נולד רב יהודה בבבל,דאמר מר כשמת ר' עקיבא נולד רבי כשמת רבי נולד רב יהודה כשמת רב יהודה נולד רבא כשמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (שמואל א ג, ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו',(איכה א, יז) צוה ה' ליעקב סביביו צריו רב יהודה אמר כגון הומניא לפום נהרא,(יחזקאל יא, יג) ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת ואפול על פני ואזעק קול גדול ואומר אהה אדני ה' רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה מאן דאמר לטובה כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנצר הוה שלח ליה מכולי האי שבייה דאייתית לך לא שדרת לן דקאי לקמן,בעי לשדורי ליה מישראל א"ל פלטיהו בן בניהו אנן דחשבינן ניקו מקמך הכא ועבדין ניזלו להתם ואמר נביא מי שעשה טובה בישראל ימות בחצי ימיו,מאן דאמר לרעה דכתיב (יחזקאל יא, א) ותבא אותי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם וכתיב (יחזקאל ח, טז) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה,ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם כלפי מערב מה תלמוד לומר [אחוריהם] אל היכל ה' מלמד שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה וקאמר נביא מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מיטתו,תסתיים דשמואל דאמר לרעה דאמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסים מישון לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות,לעולם אימא לך שמואל אמר לטובה ושמואל לטעמיה דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור שנא' (שמות יב, מד) כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד עבד שאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד,אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות,אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא אמר ליה רב אשי מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' מאיר אבל חכ"א כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות והא בי רב כהנא לא מתני הכי ובי רב פפא לא מתני הכי ובי רב זביד לא מתני הכי אפ"ה לא קיבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא,ת"ר ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבא דברי ר' יוסי ר' מאיר אומר אין טהורים אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם אמר לו ר' מאיר כשהוא אומר מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם ולא מן הממזרות אמר לו ר' יוסי כשהוא אומר אטהר אתכם הוי אומר אף מן הממזרות,בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (זכריה ט, ו) וישב ממזר באשדוד אלא לר' יוסי מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף יתבון בית ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמו בה לנוכראין,אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי הוה אתי אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין,ת"ר גר נושא ממזרת דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר גר לא ישא ממזרת אחד גר אחד עבד משוחרר וחלל מותרים בכהנת מ"ט דרבי יוסי חמשה קהלי כתיבי | 72b. bToday he is sitting in the lap of Abrahamour forefather, since he has just been circumcised. He added: bToday Rav Yehuda was born in Babylonia. /b,The Gemara comments: bAs the Master said: While Rabbi Akiva was dying, RabbiYehuda HaNasi bwas born; while RabbiYehuda HaNasi bwas dying, Rav Yehuda was born; while Rav Yehuda was dying, Rava was born; while Rava was dying, Rav Ashi was born.This bteaches you that a righteous person does not leave the world before an equally righteous person is created, as it is stated: “The sun also rises and the sun also sets”(Ecclesiastes 1:5). The same applies to earlier generations: bBefore Eli’s sun had gone out, Samuel the Ramathite’s sun wasalready brising, as it is stated: “And the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was lyingin the Temple of the Lord” (I Samuel 3:3), which teaches that Samuel was already prophesying in the days of Eli.,The Gemara stated above that Homanya is an Ammonite city. The verse states: b“The Lord has commanded concerning Jacob, that they that are round about him should be his adversaries”(Lamentations 1:17), indicating that the Jewish people are surrounded by enemies even in its exile. bRav Yehuda says: Homanyais close to bPum Nahara,which had Jewish residents.,The verse states: b“And it came to pass, when I prophesied, that Pelatiah the son of Benaiah died. Then fell I down upon my face, and cried with a loud voice, and said: Ah Lord God!”(Ezekiel 11:13). bRav and Shmueldisagreed with regard to the meaning of this verse. bOne saidit should be interpreted bfor good, and one saidit should be interpreted bfor evil.How so? bThe one who saysthat it should be interpreted bfor goodclaims it is blike thatstory involving bthe governor [ ide’istandera /i]of the province bof Meishan, who was the son-in-law of Nebuchadnezzar. He senta message btohis father-in-law: bFrom all those captives you have brought for yourselffrom your wars byou have not sent usanyone bto stand before us. /b,Nebuchadnezzar bwanted to send himcaptives bfrom the Jewsto serve his son-in-law. bPelatiah, son of Benaiah, said toNebuchadnezzar: bWe, who are important, shall standand serve bbefore you here, and our slaves will go there,to your son-in-law. Nebuchadnezzar took his advice. bAndabout him the prophet bEzekiel said: One who didthis bgood for the Jewish people,i.e., Pelatiah ben Benaiah, who spared them this exile, should he bdie at halfof bhis days? /b, bThe one who saysthat the verse should be interpreted bfor evilcites the following verse, bas it is written: “Then a spirit lifted me up, and brought me unto the east gate of the Lord’s House, which looked eastward; and behold, at the door of the gate five and twenty men; and I saw in the midst of them Jaazaniah the son of Azzur, and Pelatiah the son of Benaiah, princes of the people”(Ezekiel 11:1), band it is written: “And He brought me into the inner court of the Lord’s House, and, behold, at the door of the Temple of the Lord, between the porch and the altar, were about five and twenty men, with their backs toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east”(Ezekiel 8:16).,The second verse is analyzed in light of the first verse, which states that Pelatiah ben Benaiah was among the twenty-five people: bFrom thefact that bit is stated: “And their faces toward the east,” don’t I know that their backs were toward the west,where the Temple was? bWhatis the meaning when bthe verse states: “Their backs toward the Temple of the Lord”?These words hint at another matter, as the verse bteaches that they exposed themselvesfrom behind band dischargedexcrement btowardthe One babove,in the direction of the Temple. bAndthe bprophet is saying:Shall bhe who did this evil in Israel diepeacefully bon his bed? /b,The Gemara comments: bIt may be concludedthat it was bShmuelwho bsaidthis was bfor evil, as Rabbi Ḥiyya bar Avin saysthat bShmuel says: Mushekanei is like the exile with regard to lineage.And even with regard to bMishon, they were not concerned due to slavery nor due to imamzerstatus. Rather, the priests who were there were not particular with regard tothe prohibition against priests marrying bdivorced women.Consequently, Shmuel maintains that the only flaw of lineage in Mishon was that of iḥalalim /i, whereas the opinion that the verse was stated for good maintains that the some of the residents of Mishon were slaves.,The Gemara rejects this: bActually, Icould bsay to youthat bShmuel saidit was bfor good, andthere is no contradiction, since bShmuelconforms bto hisstandard line of breasoning, as he says:With regard to one bwho renounces ownership of his slave,the slave bis emancipated and he does noteven brequire a bill of manumission.Shmuel cited a proof from that bwhich is stated:“But bevery slave man that is bought for money”(Exodus 12:44). Does this apply only to ba slavewho is ba man, and not to a woman slave? Rather,it means: The slave of a man, i.e., ba slave whose master has authorityand control bover him, is called a slave,since he is the slave of a particular man. bA slave whose master does not have authority over him,such as one who has been declared ownerless, bis not called a slavebut a freeman. The slaves who went to Mishon no longer had the status of slaves because their masters remained behind., bRav Yehuda saysthat bShmuel says: Thismishna, which indicates that only the inhabitants of Babylonia have unflawed lineage, is bthe statement of Rabbi Meir. But the Rabbis say: All lands retain a presumptive status of unflawedlineage.,The Gemara comments: bAmeimar permitted Rav Huna bar Natan to marry a woman from Meḥoza,which is outside the borders of Babylonia as pertains to lineage. bRav Ashi said toAmeimar: bWhat is your reasoningin allowing him to do so? Is it because bRav Yehuda saysthat bShmuel says: Thisis bthe statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say all lands retain a presumptive status of unflawedlineage. The ihalakhafollows the opinion of the Rabbis, bbut the school of Rav Kahana did not teach like this, and the school of Rav Pappa did not teach like this, and the school of Rav Zevid did not teach like this.The Gemara comments: bNevertheless,despite hearing of all these reports, Ameimar bdid not accept this ihalakhafrom him, because he had heard this ihalakhadirectly from bRav Zevid of Neharde’a,upon whom he relied., bThe Sages taught( iTosefta5:5): iMamzerimand Gibeoniteswill be bpure in the future;this is bthe statement of Rabbi Yosei. Rabbi Meir says: Theywill bnotbe bpure. Rabbi Yosei said to him: But hasn’t it already been stated: “And I will sprinkle clean water upon you, and you shall be cleanfrom all your uncleanness, and from all your idols, will I cleanse you” (Ezekiel 36:25)? bRabbi Meir said to him: When it says: “From all your uncleanness, and from all your idols,”this emphasizes that God will purify people from these types of impurity, bbut not from imamzerstatus. Rabbi Yosei said to him: When it says: “Will I cleanse you,”at the end of the verse, byou must saythis means beven from imamzerstatus. /b,The Gemara comments: bGranted, according to Rabbi Meir,who maintains that imamzerimwill not be purified, bthis is as it is written: “And a imamzershall dwell in Ashdod”(Zechariah 9:6), indicating that they will have their own isolated living area. bBut according to Rabbi Yosei, whatis the meaning of the phrase b“And a imamzershall dwell in Ashdod”?The Gemara answers: He understands that verse bas Rav Yosef would translateit: bThe Jewish people shall dwell in tranquility in their land, where they wereformerly blike strangers,reading imamzeras ime’am zar /i, from a strange people., bRav Yehuda saysthat bShmuel says:The ihalakha /iis bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei,that imamzerimand Gibeonites will be pure in the future. bRav Yosef says: If it were notfor the fact that bRav Yehuda saidthat bShmuel saidthat the ihalakha /iis bin accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, Elijah would comeand bremove from us group after groupof bforbidden people [ ikolarin /i],since he would reveal how many imamzerimthere are among the Jewish people., bThe Sages taught( iTosefta5:3): bA convert may marry a imamzeret /i iab initio /i; this is bthe statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: A convert may not marry a imamzeret /i. A convert, an emancipated slave, and a iḥalalareall bpermitted tomarry bthe daughter of a priest.The Gemara asks: bWhat is the reason of Rabbi Yosei,who deems it permitted for a convert to marry a imamzeret /i? The Gemara answers: bFive congregations are written,meaning, the word congregation appears five times in the Torah with regard to various people of flawed lineage who are prohibited from entering the congregation of God. |
|
15. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 12b. אגם כדכתיב (ישעיהו יט, ו) קנה וסוף קמלו,ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה וכן הוא אומר (ישעיהו ד, ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו',ונערותיה הולכות וגו' א"ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה, לב) הנה אנכי הולך למות,(שמות ב, ה) ותרא את התיבה בתוך הסוף כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה אמרו לה גבירתנו מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע,ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה מ"ד ידה דכתיב אמתה ומ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה,ולמ"ד שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה,ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קמ"ל דאישתרבב אישתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב (תהלים ג, ח) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תיקרי שברת אלא שריבבתה,ותפתח ותראהו את הילד ותרא מיבעי ליה א"ר יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו,והנה נער בכה קרי ליה ילד וקרי ליה נער תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו,ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא ידעה א"ר יוסי ברבי חנינא שראתה אותו מהול,זה א"ר יוחנן מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל,והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ח, יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים צופין ואינם יודעין מה צופין מהגים ואינן יודעים מה מהגים,ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדיוה למשה אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזירתייהו והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה,והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (במדבר כ, יג) המה מי מריבה אשר רבו המה שראו איצטגניני פרעה וטעו והיינו דקאמר משה (במדבר יא, כא) שש מאות אלף רגלי וגו' אמר להן משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם,ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה,רבי אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה,בשלמא למ"ד בששה בסיון משכחת לה ג' ירחי דאמר מר בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה ומשבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי אלא למ"ד בעשרים ואחד בניסן היכי משכחת לה,אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם,ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ומאי שנא מעבריות,מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא והיינו דכתיב (ישעיהו כח, ט) את מי יורה דעה וגו' למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים,ותאמר לה בת פרעה לכי וגו' א"ר אלעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה ר' שמואל בר נחמני אמר העלמה שהעלימה את דבריה,ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה אמר רבי חמא בר' חנינא מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה היליכי הא שליכי ואני אתן את שכרך א"ר חמא בר' חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן אלא שנותנין להן שכרן,(שמות טו, כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו' אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב עמרם אמר רב ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן | 12b. She placed him in ba marsh, as it is written: “The reeds and willows [ isuf] shall wither”(Isaiah 19:6).,The verse states: b“And the daughter of Pharaoh came down to bathe [ ilirḥotz /i] in the river”(Exodus 2:5). bRabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai:This bteaches that she came downto the river bto cleanseherself bfromthe impurity of bher father’s idols,as she was immersing herself as part of the conversion process. bAnd similarly it states: “When the Lord shall have washed [ iraḥatz /i] away the filth of the daughters of Zion,and shall have purged the blood of Jerusalem from the midst thereof, by the spirit of judgment, and by the spirit of destruction” (Isaiah 4:4). This washing clearly refers to the purging of spiritual sins, rather than bathing for the sake of cleanliness.,The verse continues: b“And her maidens walkedalong b[ iholekhot /i]by the riverside” (Exodus 2:5). bRabbi Yoḥa says: This walkingis bnothing otherthan the bterminology ofgoing toward bdeath, and similarly it states: “Behold, I am going [ iholekh /i] to die”(Genesis 25:32).,The verse continues: b“And she saw the ark among the willows”(Exodus 2:5). bOnceher maidens bsaw thatthe daughter of Pharaoh bwas intending to save Moses, they said to her: Our mistress, the custom of the worldis that when ba king of flesh and blood decrees a decree,even bif all the world does not fulfill it,at least bhis children and members of his household fulfill it, andyet byou are violating the decree of your father.After the maidens tried to convince her not to save Moses, the angel bGabriel came and beat them to the groundand they died.,The verse concludes: b“And she sent iamatahto take it”(Exodus 2:5). bRabbi Yehuda and Rabbi Neḥemyadisagree as to the definition of the word “ iamatah /i.” bOne saysthat it means bher arm, and one saysthat it means bher maidservant.The Gemara explains: bThe one who saysthat it means bher armexplained it in this manner, bas it is written “ iamatah /i,”which denotes her forearm. bAnd the one who saysthat it means bher maidservantexplained it in this manner bbecause it does notexplicitly bwritethe more common term: bHer hand [ iyadah /i].Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, iama /i.,The Gemara asks: bAnd according to the one who saysthat it means bher maidservant, didn’t you sayearlier: bGabriel came and beat them to the groundand the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be bthatGabriel bleft her onemaidservant, bas it is not proper that a princess should stand alone. /b,The Gemara asks: bAnd according to the one who saysthat it means bher hand, letthe Torah bwriteexplicitly: bHer hand [ iyadah /i].Why use the more unusual term iamatah /i? The Gemara answers: bThisverse bteaches us that her arm extended [ iishtarbav /i]many cubits. bAs the Master saidin another context: bAnd similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughterthat it extended, band similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [ ishibbarta /i] the teeth of the wicked”(Psalms 3:8), band Reish Lakish said: Do not readthe word as ishibbarta /i, ratherread it as isheribbavta /i,you have extended.,The next verse states: b“And she opened it and saw it [ ivatirehu /i], even the child”(Exodus 2:6). The Gemara comments: The verse states: “And she saw it”; bit should havestated: bAnd she saw. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says:In addition to Moses, bshe saw the Divine Presence with him.This is indicated by the usage of “saw it.”,The verse states: “And saw it, even the child [ iyeled /i]; band behold a lad [ ina’ar /i] that wept”(Exodus 2:6). The verse bcalls him “a child [ iyeled /i],” andthe same verse bcalls him “a lad [ ina’ar /i].”A Sage bteaches: He isthe age of ba child but his voiceis as loud and deep bas a lad;this is bthe statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya said to him: Ifthat is bso, you made Moses our teacher blemished,since his voice was unusually deep. bRather,this bteaches that his mother made a canopy of youth,i.e., a small canopy, bfor him in the ark,as bshe said: Perhaps I will not merit tosee bhiswedding bcanopy. /b,The verse concludes: b“And she had compassion on him, and said: This [ izeh /i] is one of the Hebrews’ children”(Exodus 2:6). The Gemara asks: bFrom where did she knowthat he was a Hebrew child? bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: As she sawthat bhe was circumcised. /b,The Gemara comments: The Pharaoh’s daughter said: b“This [ izeh /i]is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). bRabbi Yoḥa says:This bteaches that she prophesied unknowingly,as the intention of the word “ izeh /i” was: bThisone bfalls,i.e., is cast, into the water, bbut no otherwill bfallby means of water, for on that day Pharaoh’s decree was canceled.,The Gemara explains: bAnd this is what Rabbi Elazar said: What isthe meaning of that bwhich is written: “And when they shall say to you: Seek unto the necromancers and the diviners, that chirp [ imetzaftzefim /i] and that mutter [ imahggim /i]”(Isaiah 8:19)? The explanation of their chirping and muttering is: bThey see [ itzofin /i], but they do not know what they are seeing; they enunciate [ imahggim /i], but they do not know what they are enunciating.Although necromancers and diviners do have some insight into the future, they do not see clearly enough to understand what they are actually seeing.,The Gemara applies this to Pharaoh: Pharaoh’s astrologers bsaw that the savior of the Jewish people would be stricken by water.Therefore, bthey arose and decreed: “Every son that is born you shall cast into the river”(Exodus 1:22); they thought that their vision indicated that Moses would be killed in the water. bOnceJochebed bcast Mosesinto the water, although he was protected in an ark, the astrologers bsaid: We no longer seein the stars anything blike that signwe saw as to the downfall of the leader of the Jews by water, and therefore at that moment bthey canceled their decree. But they did not know thatwhat they saw foretold that Moses bwould be stricken on account of the waters of Meribah.They envisioned a downfall for Moses by water but didn’t fully comprehend their vision., bAnd this is what Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What isthe meaning of that bwhich is written: “These [ ihemma /i] are the waters of Meribah, wherethe children of Israel bstrovewith the Lord, and He was sanctified in them” (Numbers 20:13)? The verse indicates that bthese arethe waters bthat the astrologers of Pharaoh saw andon account of which they berred. And this is what Moses said:“The people, among whom I am, bare six hundred thousand men on foot [ iragli /i];and yet You have said: I will give them flesh, that they may eat a whole month” (Numbers 11:21). bMoses said to the Jewish people: On account of me,which is an alternative meaning of the word ragli, ball of you were saved,as the decree to throw all males into the river was canceled on my account., bRabbi Ḥanina bar Pappa says: That daythat Moses was placed in the river bwas the twenty-firstday of the month bof Nisan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe,should the bone who in the future will saythe bSong at theRed bSea on this day be stricken on this day?As this was also the date on which the Red Sea would be parted during the salvation of the Exodus., bRabbi Aḥa bar Ḥanina says: That day wasactually bthe sixthday of the month bof Sivan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe,should the bone who in the future will receivethe bTorah on Mount Sinai on this day be stricken on this day?As this was also the date on which the Torah was received.,The Gemara asks: bGranted, according to the one who saysthat Moses was placed in the water bon the sixth of Sivan, you findthat there can be bthree monthsduring which Moses was hidden after his birth; bas the Master said( iTosefta11:7): Moses bdied on the seventh of Adar, and Moses was born on the seventh of Adar. Andbased on this, bfrom the seventh of Adar until the sixth of Sivanthere are bthree months,which correspond to the three months Moses was hidden before being placed in the water. bBut according to the one who saysthat it was bon the twenty-first of Nisan, how can you findthat he was hidden for three months?,The Gemara answers: bThat year was a leap yearin which there were two months of Adar. Moses was hidden bmost of the firstmonth of the three, from the seventh day of the first Adar when he was born, band most of the lastmonth of the three, i.e., all of Nisan until the twenty-first, band the entire middle one.All of this together is considered as three months.,The Gemara now discusses the next verse in Exodus: b“Then said his sister to Pharaoh’s daughter: Shall I go and call you a nurse of the Hebrew women,that she may nurse the child for you?” (Exodus 2:7). The Gemara asks: bAnd what is differentthat Pharaoh’s daughter would specifically want a nurse bof the Hebrew women? /b,The Gemara answers: This bteaches thatprior to this, bthey took Moses around to all the Egyptianwet nurses band he did notagree to bnursefrom any of them, as bhe said:Shall ba mouth that in the futurewill bspeak with the Divine Presenceactually bnurse something impure? And this is as it is written: “Whom shall one teach knowledge?And whom shall one make understand the message?” (Isaiah 28:9). The prophet is asking: bTo whom shallGod bteachthe bknowledgeof the Torah, band to whom shallGod bmake to understand the messageof the Torah? The answer is as the verse continues: b“Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts”(Isaiah 28:9). The conclusion of the verse indicates that the Torah should be taught to the one who did not want to nurse from the milk of a gentile woman, i.e., Moses.,The next verse states: b“And Pharaoh’s daughter said to her: Go.And the maiden [ iha’alma /i] went and called the child’s mother” (Exodus 2:8). bRabbi Elazar says:This bteaches that she went quickly like a maiden,i.e., with the strength of one of marriageable age, and not as the young child that she was. bRabbi Shmuel bar Naḥmani says:The word iha’alma /iis related to the word meaning to hide [ ile’alem /i], bfor she hid her wordsand didn’t tell Pharaoh’s daughter that she was bringing the baby’s mother.,The next verse states what Pharaoh’s daughter said to Jochebed: b“And Pharaoh’s daughter said to her: Take this [ iheilikhi /i] child away,and nurse it for me, and I will give you your wages. And the woman took the child, and nursed it” (Exodus 2:9). bRabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says:Pharaoh’s daughter bis prophesying and she does not know what she is prophesying,as the word iheilikhi /imeans: bThis is yours [ iha shellikhi /i],i.e., this is your child. The next part of the verse states: b“And I will give you your wages.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says:This teaches that bwith regard to righteous people, not onlyis it so bthatGod arranges bthat their lost items are returned to them, butHe balsoarranges bthat they get their wages,as the son of Jochebed was returned to her and she also received payment for nursing him.,Elsewhere, the verse states with regard to Miriam: b“And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, tooka timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Why is Miriam referred to as b“the sister of Aaron,” and not the sister of Moses? Rav Amram saysthat bRav says, and some saythat bRav Naḥman saysthat bRav says:This bteaches thatMiriam already bprophesied when she wasstill bthe sister ofonly bAaron,i.e., before Moses was born. |
|
16. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 12 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
17. Anon., Leges Publicae, 1.16
|
18. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.3.3
| 1.3.3. רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָיא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, לְמָה הָיָה דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל פּוֹלְיָטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּזָוִית אַחַת וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, בָּא אֶחָד וְטִלְטְלָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, אַף כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, אַבְרָהָם הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, הַרְבֵּה מִצְווֹת יֵשׁ לְךָ, טַלְטֵל עַצְמְךָ בָּעוֹלָם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמִי, לֶךְ לְךָ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (בראשית יב, א): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵא לְךָ עֲלָמוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, וַהֲלֹא אִם מִתְכַּנְּשִׁים כָּל הָעוֹלָם לִבְרֹאת יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִים לִבְרֹאתוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֲנָשִׁים, וְשָׂרָה הַנָּשִׁים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיסָן לְבֵיתוֹ וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וּמַאֲהִיבָן וּמְקָרְבָן וּמְגַיְּרָן וּמַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בְּרִיָה אַחַת לְתוֹךְ כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא בְּרָאוֹ וִיצָרוֹ וְרִיקְמוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מֵבִיא אוֹרָה לָעוֹלָם, שִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, וּמָה הִיא הָאוֹרָה, גְּאֻלָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא לָנוּ אוֹרָה, הַרְבֵּה גֵרִים בָּאִים וּמִתְגַּיְּרִים וְנוֹסָפִים עָלֵינוּ, כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב, יִתְרוֹ שָׁמַע וַאֲתָא, רָחָב שָׁמְעָה וְאַתְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, הַרְבֵּה גֵרִים נִתְגַּיְּרוּ, דִּכְתִיב (ישעיה כט, כג): כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ בִּזַּת מִצְרַיִם, וּבִזַּת הַיָּם, וּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, וּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ מֵהֶם יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַנֶּחָמָה, אֲהֵבוּךָ. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, בְּעַלֵּמוּת וּבִזְרִיזוּת. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, זוֹ כַּת הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג, ט): וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ הַגֵּרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ג, ב): ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ח): כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה וגו'. דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ מֵהֶם מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ חוּלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, מַה טַּעַם (תהלים מח, יד): שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, לְחוֹלָה כְּתִיב, צַדִּיקִים מִכָּאן וְצַדִּיקִים מִכָּאן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶמְצָעָם, וְהֵם חָלִים לְפָנָיו בְּעַלְמוּת, וּמְרַמְּזִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ בָּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים (תהלים מח, טו): כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יְנַהֲגֵנוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בְּעַלֵימוּת וּבִזְרִיזוּת. דָּבָר אַחֵר, עַלְ-מוּת, כְּאִילֵין עוּלֵימְתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, כו): בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. דָּבָר אַחֵר, עַלְ-מוּת, תִּרְגֵּם עֲקִילַס אַתְנִסָיָא, עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מָוֶת, וּמְרַמְּזִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ בָּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְ-מוּת, בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יְנַהֲגֵנוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה דִּכְתִיב (דברים טו, ו): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, וּבָעוֹלָם הַבָּא דִּכְתִיב (ישעיה נח, יא): וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד. | |
|
