1. Hebrew Bible, Song of Songs, 2.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.4. הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׃ | 2.4. He hath brought me to the banqueting-house, And his banner over me is love. |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 4.12, 5.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.12. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל׃ 5.4. פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ | 4.12. And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice." 5.4. The LORD spoke with you face to face in the mount out of the midst of the fire—" |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 14.30, 20.2, 20.15, 23.2, 24.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 20.2. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 20.2. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃ 20.15. וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃ 23.2. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי׃ 23.2. לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃ 24.8. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל־הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ | 14.30. Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore." 20.2. I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage." 20.15. And all the people perceived the thunderings, and the lightnings, and the voice of the horn, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off." 23.2. Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;" 24.8. And Moses took the blood, and sprinkled it on the people, and said: ‘Behold the blood of the covet, which the LORD hath made with you in agreement with all these words.’" |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 46.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 46.4. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ׃ | 46.4. I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.’" |
|
5. Hebrew Bible, Job, 25.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 25.3. הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל־מִי לֹא־יָקוּם אוֹרֵהוּ׃ | 25.3. Is there any number of His armies? And upon whom doth not His light arise?" |
|
6. Hebrew Bible, Leviticus, 23.40 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 23.40. And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days." |
|
7. Hebrew Bible, Numbers, 19.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.2. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין־בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא־עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃ 19.2. וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת־מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא׃ | 19.2. This is the statute of the law which the LORD hath commanded, saying: Speak unto the children of Israel, that they bring thee a red heifer, faultless, wherein is no blemish, and upon which never came yoke." |
|
8. Hebrew Bible, Psalms, 12.7, 68.18, 91.15 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.7. אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃ 68.18. רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ׃ 91.15. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃ | 12.7. The words of the LORD are pure words, As silver tried in a crucible on the earth, refined seven times." 68.18. The chariots of God are myriads, even thousands upon thousands; The Lord is among them, as in Sinai, in holiness." 91.15. He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour." |
|
9. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 7.23. וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃ | 7.23. And what one nation in the earth is like Thy people, like Yisra᾽el, whom God went to redeem for a people to himself, and to make himself a name, and to do like the great things and terrible which Thou didst for Thy land, by driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee from Miżrayim, the nations and their gods?" |
|
10. Hebrew Bible, Isaiah, 6.2, 22.12, 44.6, 56.1, 63.9 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 6.2. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף׃ 22.12. וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק׃ 44.6. כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃ 56.1. צפו [צֹפָיו] עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם׃ 56.1. כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת׃ 63.9. בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃ | 6.2. Above Him stood the seraphim; each one had six wings: with twain he covered his face and with twain he covered his feet, and with twain he did fly." 22.12. And in that day did the Lord, the GOD of hosts, call To weeping, and to lamentation, and to baldness, and to girding with sackcloth;" 44.6. Thus saith the LORD, the King of Israel, And his Redeemer the LORD of hosts: I am the first, and I am the last, And beside Me there is no God." 56.1. Thus saith the LORD: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed." 63.9. In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. ." |
|
11. Hebrew Bible, Jeremiah, 25.37 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 25.37. וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף־יְהוָה׃ | 25.37. And the peaceable folds are brought to silence Because of the fierce anger of the LORD." |
|
12. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.6 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.6. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׃ | 1.6. And every one had four faces, and every one of them had four wings." |
|
13. Dead Sea Scrolls, Pesher On Habakkuk, 12.3-12.4 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)
|
14. Hebrew Bible, Daniel, 7.10 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 7.10. A fiery stream issued And came forth from before him; thousand thousands ministered unto him, And ten thousand times ten thousand stood before him; The judgment was set, And the books were opened." |
|
15. Mishnah, Berachot, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 3.1. One whose dead [relative] lies before him is exempt from the recital of the Shema and from the tefillah and from tefillin. The bearers of the bier and their replacements, and their replacements’ replacement, both those in front of the bier and those behind the bier those needed to carry the bier, are exempt; but those not needed to carry the bier are exempt. Both, however, are exempt from [saying] the tefillah." |
|
16. Mishnah, Sanhedrin, 1.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 1.6. The greater Sanhedrin was made up of seventy one and the little Sanhedrin of twenty three.From where do we learn that the greater Sanhedrin should be made up of seventy one? As it says, “Gather unto me seventy men of the elders of Israel” (Num. 11:16), and when Moses is added to them there is seventy one. Rabbi Judah says: “Seventy.” From where do we learn that the little Sanhedrin should be made up of twenty three? As it says, “The assembly shall judge”, “The assembly shall deliver” (Num. 35:24-25), an assembly that judges and an assembly that delivers, thus we have twenty. And from where do we know that an assembly has ten? As it says, “How long shall I bear this evil congregation?” (Num. 14:27) [which refers to the twelve spies] but Joshua and Caleb were not included. And from where do we learn that we should bring three others [to the twenty]? By inference from what it says, “You shall not follow after the many to do evil” (Ex. 23:2), I conclude that I must be with them to do well. Then why does it say, “[To follow] after the many to change judgment” (Ex. 23:2). [It means that] your verdict of condemnation should not be like your verdict of acquittal, for your verdict of acquittal is reached by the decision of a majority of one, but your verdict of condemnation must be reached by the decision of a majority of two. The court must not be divisible equally, therefore they add to them one more; thus they are twenty three. And how many should there be in a city that it may be fit to have a Sanhedrin? A hundred and twenty. Rabbi Nehemiah says: “Two hundred and thirty, so that [the Sanhedrin of twenty three] should correspond with them that are chiefs of [at least] groups of ten." |
|
17. Quintilian, Institutes of Oratory, 12.2.25 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 12.2.25. Some authorities hold that the Academy will be the most useful school, on the ground that its habit of disputing on both sides of a question approaches most nearly to the actual practice of the courts. And by way of proof they add the fact that this school has produced speakers highly renowned for their eloquence. The Peripatetics also make it their boast that they have a form of study which is near akin to oratory. For it was with them in the main that originated the practice of declaiming on general questions by way of exercise. The Stoics, though driven to admit that, generally speaking, their teachers have been deficient both in fullness and charm of eloquence, still contend that no men can prove more acutely or draw conclusions with greater subtlety than themselves. |
|
18. Tosefta, Eduyot, 1.1, 1.4-1.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
| 1.1. When the Sages entered the Vineyard in Yavneh, they said, \"In the future, there will come an hour when a person seeks a teaching from the teachings of the Torah and he will not find it, or in the teachings of the Scribes, and he will not find it.\" As it says, \"Behold, days are coming, says the Lord, etc. they will seek out the word of God and they will not find it (Amos 8).\" 'The word of God' refers to prophecy. 'The word of God' refers to the End (of Days). 'The word of God', so that there shall not be one word of Torah similar to its fellow. They said, \"Let us begin from Hillel and Shammai!\"..." |
|
19. Anon., Qohelet Rabba, 1.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
20. Anon., Genesis Rabba, 63.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 63.8. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. | 63.8. “And her days to give birth were completed…” (Genesis 25:24) Below they were lacking, here they were full. Below where the word twins is written full, with the letter aleph, Peretz and Zerach were both righteous. Here it is written without an aleph, Yaakov was righteous and Esau was wicked. “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) R’ Chaggai said in the name of R’ Yitzchak: in the merit of “And you shall take for yourselves on the first day…” (Leviticus 23:40) I will be revealed to you first, as it says “I am first and I am last” (Isaiah 44:6) and I will exact retribution on your behalf from the first who is Esau, as it is written “And the first one emerged” and I will build the first for you, which is the Holy Temple of which it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning…” (Jeremiah 17:12) and I will bring for you the first who is the King Messiah of whom it is written “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27)" |
|
21. Anon., Leviticus Rabba, 23.8, 26.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 23.8. וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר (איוב לז, כא), תָּנָא הָרוֹאֶה הַחַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בְּכַדּוּרָהּ, כּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם, מַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אָמַר רַב הוּנָא הֲדָא דְאַתְּ אָמַר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּבִלְבָד לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר דָּרַשׁ רַבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי בִּנְהַרְדָּעָא (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, זֶה עַד שֶׁלֹּא נִגְאָלוּ, אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ הֵיכָן הָיְתָה דַרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה לִנָּתֵן שָׁם הָיְתָה נְתוּנָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (שמות כד, י): כְּמַעֲשֵׂה, הִיא וְכָל אַרְגָּלִיָּא שֶׁלָּהּ נְתָנָהּ, הִיא וְהַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה שֶׁלָּהּ נְתָנָהּ. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיְתָה רְשׁוּמָה בָּרָקִיעַ, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ עוֹד לֹא נִרְאֲתָה בָּרָקִיעַ, מַאי טַעְמָא (שמות כד, י): וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, כָּךְ אִינוּן נְקִיִּין מִן עֲנָנִין. 26.2. רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ, מָצִינוּ תִּינוֹקוֹת בִּימֵי דָוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה מ"ט פָּנִים טָמֵא וּמ"ט פָּנִים טָהוֹר, וַהֲוָה דָּוִד מַצְלֵי עֲלַיְהוּ, הֲדָא הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים יב, ח): אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, אַתָּה ה' נְטַר אוֹרַיְתְהוֹן בְּלִבֵּהוֹן, [עפ"י (תהלים יב, ח)]: תִּנְצְרֵם מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם, מִן הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהוּא חַיָּב כְּלָיָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין הָיוּ נוֹפְלִין, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים נז, ה): נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם, לְבָאִם זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא שֶׁהָיוּ לְבָאִים בַּתּוֹרָה. (תהלים נז, ה): אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים, זֶה דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחַר לָשׁוֹן הָרָע. (תהלים נז, ה): בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי קְעִילָה דִּכְתִיב בָּהֶם (שמואל א כג, יא): הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ. (תהלים נז, ה): וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה, אֵלּוּ הַזִּיפִים דִּכְתִיב בְּהוֹן (תהלים נד, ב): בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי מָה הַשְּׁכִינָה עוֹשָׂה בָּאָרֶץ (תהלים נז, ב): רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, סַלֵּק שְׁכִינָתְךָ מִבֵּינֵיהוֹן. אֲבָל דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב כֻּלָּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן דֵּילָטוֹרִין הָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, הוּא שֶׁעוֹבַדְיָה אָמַר לְאֵלִיָּהוּ (מלכים א יח, יג): הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי וגו' וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם, אִם לֶחֶם לָמָּה מָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם קָשִׁים לוֹ לְהָבִיא יוֹתֵר מִן הַלֶּחֶם, וְאֵלִיָּהוּ מַכְרִיז בְּהַר הַכַּרְמֶל וְאוֹמֵר (מלכים א יח, כב): אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, וְכָל עַמָּא יָדְעֵי וְלָא מְפַרְסְמֵי לְמַלְכָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרוּ לוֹ לַנָּחָשׁ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מָצוּי בֵּין הַגְּדֵרוֹת, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁפָּרַצְתִּי גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הַנָּחָשׁ פָּרַץ גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּחִלָּה לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה סְפֶּקָלָטוֹר לְכָל פּוֹרְצֵי גְדֵרוֹת. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ, מָה אַתָּה מוֹעִיל, אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, וְאַתְּ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית. אָמַר לָהֶם (קהלת י, יא): אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ, אֶפְשָׁר דַּאֲנָא עָבֵיד כְּלוּם אֶלָּא אִם מִתְאֲמַר לִי מִן עֲלִיּוּתָא. אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ בְּאֵבֶר אֶחָד וְאַרְסְךָ מְהַלֵּךְ בְּכָל הָאֵבָרִים, אָמַר לָהֶם וְלִי אַתֶּם אוֹמְרִים (קהלת י, יא): אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דְּיָתֵיב בְּרוֹמִי וְקָטֵל בְּסוּרְיָא, בְּסוּרְיָא וְקָטֵל בְּרוֹמִי. וְלָמָּה קוֹרֵא שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלשָׁה, הָאוֹמְרוֹ, הַמְּקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמַר עָלָיו. עוֹבָדָא הֲוָה בִּגְבַר דַּהֲוַת לֵיהּ כַּלָּה בִּישָׁא וַהֲוַת צְמִידָה אֲמָרָה לִשָּׁן בִּישׁ, וַהֲוָה מְפַיֵּס יָתָהּ תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, חַד בְּרַמְשָׁא וְחַד בְּצַפְרָא, אֲמַר לָהּ אֲנָא בָּעֵי מִינָךְ דְּלָא תֵימְרִין לִשַּׁן בִּישׁ, מָה עֲבָדַת אֲזָלַת וַאֲמָרַת לְבַעֲלָהּ הָדֵין אֲבוּךְ בָּעֵי לְשַׁמָּשָׁא יָתִי, וְאִי לֵית אַתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי עוּל אָתֵית לְרַמְשָׁא וְאַתְּ מַשְׁכַּח יָתֵיהּ יָתֵיב וּמְפַיֵּס לִי, אָזַל וּרְצַד עֲלוֹי וְחָמָא יָתֵיהּ קָאֵים גָּחִין וְסָיַח יָתָהּ. אֲמַר כְּבָר מִלָּא קוּשְׁטָן, מָה עֲבַד מְחָא לַאֲבוֹי וּקְטָלֵיהּ. אוֹבִילִין יָתֵיהּ לְדִינָא וְאִתְחַיַּיב קָטוֹלִין, וּלְהַהִיא אִנְתְּתָא דַּאֲמָרַת עַל אֲבוֹי לָשׁוֹן הָרָע וְאִיתְחַיְיבָא קָטוֹלִין, וְאִשְׁתַּכַּח לִשָּׁנָא קָטֵל תְּלָתֵיהוֹן. וּבִימֵי שָׁאוּל הָרַג אַרְבָּעָה, דּוֹאֵג שֶׁאָמַר, שָׁאוּל שֶׁקִּבְּלוֹ, אֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, אַבְנֵר לָמָּה נֶהֱרַג, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַבְנֵר נֶהֱרַג עַל שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ב, יד): וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לְשֵׁם דָּוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ג, יב): וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ, וְהָכֵי כָּתַב לֵיהּ מֵאַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנָן אָמְרוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס בְּדָוִד וְלֹא הִנִּיחוֹ אַבְנֵר, שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד (שמואל א כד, יא): וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי, מִן גְּלַגּוֹי דִּידָךְ בְּסִירָה הוּעֲדָה, כַּד אָתוֹן לַמַּעֲגָל. אָמַר לוֹ (שמואל א כו, יד): הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר, בַּכָּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הוּעֲדָה, חֲנִית וְצַפַּחַת בְּסִירָה הוּעֲדוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּשָׁאוּל עַל נוֹב וְלֹא מִחָה. | |
|
22. Anon., Sifre Deuteronomy, 306 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
23. Anon., Sifre Numbers, 42 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
24. Anon., Odes of Solomon, 4.8 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
25. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 4.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
26. Babylonian Talmud, Bava Batra, 74b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות | 74b. i.e., ba diver [ ibar amoraei /i]went into the water bto bringup this chest, bandthe fish bbecame angry and sought to sever his thigh, butthe diver bthrewupon it ba flask of vinegar and they descendedand swam away. bA Divine Voice emergedand bsaid to us: Whatright bdo you have totouch bthe crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-bluewool bin it tobe used in the ritual fringes of bthe righteous in the World-to-Come? /b, bRav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring itup, and the bsnake came and sought to swallow the ship. A raven cameand bcut off its head,and bthe water turned into blooddue to the enormousness of the snake. bAnother snake came, tookthe precious stone, band hung iton the dead snake, band it recovered. It returnedand again bsought to swallow the ship,and yet again ba bird came and cut off its head, took that precious stone,and bthrew it onto the ship. We had with us these salted birds; we placedthe stone bon them,and bthey tookthe stone band flew away with it. /b,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke.Rabbi Eliezer bsaid to him: What is this, Yehoshua; for whatreason bdid you tremble?Rabbi Yehoshua bsaid to him: I saw a great light in the sea.Rabbi Eliezer bsaid to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning”(Job 41:10)., bRav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut openthe thigh band toreoff the sciatic nerve and the forbidden fat band put it on the grass. Bythe time bthat we brought wood, the thigh had repaireditself, band we roasted it. When we returnedto that place bafter twelve monthsof bthe yearhad passed, bwe saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ isamterei /i],while bthose coals were of broom. /b,The verse states: b“And God created the great sea monsters”(Genesis 1:21). bHere,in Babylonia, bthey interpretedthis as a reference to the bsea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His soreand great and strong bswordwill punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the following statements of Rav Yehuda citing Rav: bEverything; time; Jordan. Rav Yehuda saysthat bRav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupledand produced offspring, they would have bdestroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and saltedthe female to preserve it for the banquet bfor the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea”(Isaiah 27:1)., bAnd He created even the beasts on the thousand hills(see Psalms 50:10) bmale and female. Andthey were so enormous that bif they would have coupledand produced offspring, bthey would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooledthe sexual desire of bthe female and preserved it for the righteous in the future. As it is statedabout the beasts: b“Lo now, his strength is in his loins”(Job 40:16); bthisis referring to the bmale.The continuation of the verse: b“And his force is in the stays of his body”; thisis the bfemale,alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: bThere too,with regard to the leviathan, blet Him castrate the male and cool the female;why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: bFish are unrestrained,and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: bAnd let Him do the opposite,and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: bIf you wish, saythat the bsalted female is better; if you wish, sayinstead bthatsince bit is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with”(Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is bnot proper conductto sport bwith a female.The Gemara asks: bHere too,with regard to the beasts, blet Himpreserve the bfemale in salt,instead of cooling it. The Gemara answers: bSalted fish is good,but bsalted meat is not good. /b, bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world,so that there will be room for land. The minister of the sea bsaid before Him: Master of the Universe,it is benough that I will stay within my ownwaters. God bimmediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab”(Job 26:12)., bRabbi Yitzḥak said: Conclude from herethat bthe name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for watersof the sea that bcover him, no creature could withstand his smell,as his corpse emits a terrible stench. bAs it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain;for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, bas the waters cover the sea”(Isaiah 11:9). bDo not readthis phrase as b“cover the sea”; ratherread it as: bCover the minister of the sea,i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taughtin a ibaraita /i: bThe Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi,i.e., the Hula Lake, band in the Sea of Tiberias,the Sea of Galilee, band rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth”(Job 40:23). bRava bar Ulla strongly objects to thisexplanation of the verse, stating: But bthisverse bis written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla saidthat this is the meaning of the verse: bWhen are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the upcoming statements of Rav Dimi: bSeas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said: Whatis the meaning of that bwhich is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods”(Psalms 24:2)? bThese arethe bseven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these arethe bseven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom,i.e., the Dead Sea, bthe Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea,i.e., the Mediterranean. bAnd these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga,which are the rivers of Damascus., bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia he said that bRabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b |
|
27. Babylonian Talmud, Bava Metzia, 59b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 59b. וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו,אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים,חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין,חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ,עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני,אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו,מה עשה ר"ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות אמר לו ר"א עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע,זלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח תנא אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר"א נשרף,ואף ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל נח הים מזעפו,אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא,אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה,תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין והלוחצו עובר בשנים,מאי שנא מאנה דכתיבי שלשה לאוין (שמות כב, כ) וגר לא תונה (ויקרא יט, לג) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא לוחצו נמי שלשה כתיבי (שמות כב, כ) ולא תלחצנו (שמות כג, ט) וגר לא תלחץ (שמות כב, כד) ולא תהיה לו כנושה וגר בכלל הוא אלא אחד זה ואחד זה בשלשה,תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע,מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (תנינא) רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא:, big strongמתני׳ /strong /big אין מערבין פירות בפירות אפי' חדשים בחדשים | 59b. bAnd this isknown as bthe oven of iakhnai /i.The Gemara asks: bWhatis the relevance of iakhnai /i,a snake, in this context? bRav Yehuda saidthat bShmuel said:It is characterized in that manner due to the fact bthatthe Rabbis bsurroundedit bwiththeir bstatements like this snake,which often forms a coil when at rest, band deemed it impure.The Sages btaught: On that day,when they discussed this matter, bRabbi Eliezer answered allpossible banswers in the worldto support his opinion, bbutthe Rabbis bdid not accepthis explanations bfrom him. /b,After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer bsaid to them: Ifthe ihalakha /iis bin accordance with myopinion, bthis carobtree bwill proveit. The bcarobtree bwas uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits.The Rabbis bsaid to him: One does not citehalakhic bproof from the carobtree. Rabbi Eliezer bthen said to them: Ifthe ihalakha /iis bin accordance with myopinion, bthe stream will proveit. The water in bthe stream turned backwardand began flowing in the opposite direction. bThey said to him: One does not citehalakhic bproof from a stream. /b,Rabbi Eliezer bthen said to them: Ifthe ihalakha /iis bin accordance with myopinion, bthe walls of the study hall will proveit. bThe walls of the study hall leanedinward and began bto fall. Rabbi Yehoshua scoldedthe walls and bsaid to them: If Torah scholars are contendingwith beach other inmatters of ihalakha /i, whatis the bnatureof byourinvolvement in this dispute? The Gemara relates: The walls bdid not fall because ofthe bdeferencedue bRabbi Yehoshua, but they did not straighten because ofthe bdeferencedue bRabbi Eliezer, and they still remain leaning. /b,Rabbi Eliezer bthen said to them: Ifthe ihalakha /iis bin accordance with myopinion, bHeaven will proveit. bA Divine Voice emergedfrom Heaven band said: Why are youdiffering bwith Rabbi Eliezer, asthe ihalakha /iis bin accordance withhis opinion bin every placethat he expresses an opinion?, bRabbi Yehoshua stood on his feet and said:It is written: b“It is not in heaven”(Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: bWhatis the relevance of the phrase b“It is not in heaven”in this context? bRabbi Yirmeya says:Since bthe Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline”(Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the ihalakhais not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, bRabbi Natan encountered Elijahthe prophet and bsaid to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time,when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah bsaid to him:The Holy One, Blessed be He, bsmiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me. /b,The Sages bsaid:On bthat day,the Sages bbrought all the ritually pureitems bdeemed pure bythe ruling of bRabbi Eliezerwith regard to the oven band burned them in fire, andthe Sages breached a consensus in his regard and ostracized him. Andthe Sages bsaid: Who will go and inform himof his ostracism? bRabbi Akiva,his beloved disciple, bsaid to them: I will go, lest an unseemly person goand inform him in a callous and offensive manner, band he would thereby destroy the entire world. /b, bWhat did Rabbi Akiva do? He wore black and wrapped himself in black,as an expression of mourning and pain, band sat beforeRabbi Eliezer bat a distance of four cubits,which is the distance that one must maintain from an ostracized individual. bRabbi Eliezer said to him: Akiva, whatis different about btoday from other days,that you comport yourself in this manner? Rabbi Akiva bsaid to him: My teacher, it appears to me thatyour bcolleagues are distancingthemselves bfrom you.He employed euphemism, as actually they distanced Rabbi Eliezer from them. Rabbi Eliezer btoo, rent his garments and removed his shoes,as is the custom of an ostracized person, band he droppedfrom his seat band sat upon the ground. /b,The Gemara relates: bHis eyes shed tears,and as a result btheentire bworld was afflicted: One-third ofits boliveswere afflicted, band one-third ofits bwheat, and one-third ofits bbarley. And some saythat beven doughkneaded bin a woman’s hands spoiled.The Sages btaught: There was great anger on that day, as any place that Rabbi Eliezer fixed his gaze was burned. /b, bAnd even Rabban Gamliel,the iNasiof the Sanhedrin at Yavne, the head of the Sages who were responsible for the decision to ostracize Rabbi Eliezer, bwas coming on a boatat the time, and ba large wave swelled over himand threatened bto drown him.Rabban Gamliel bsaid: It seems to me that this is only for the sake of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus,as God punishes those who mistreat others. Rabban Gamliel bstood on his feet and said: Master of the Universe, it is revealed and known before You that neither was it for my honorthat bI actedwhen ostracizing him, bnor was it for the honor of the house of my fatherthat bI acted; rather,it was bfor Your honor, so that disputes will not proliferate in Israel.In response, bthe sea calmed from its raging. /b,The Gemara further relates: bImma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was the sister of Rabban Gamliel. From that incident forward, she would not allow Rabbi Eliezer to lower his headand recite the itaḥanunprayer, which includes supplication and entreaties. She feared that were her husband to bemoan his fate and pray at that moment, her brother would be punished. bA certain day wasaround the day of bthe New Moon, and sheinadvertently bsubstituted a fullthirty-day month bfor a deficienttwenty-nine-day month, i.e., she thought that it was the New Moon, when one does not lower his head in supplication, but it was not. bSome saythat ba pauper came and stood at the door,and bshe took bread out to him.The result was that she left her husband momentarily unsupervised.,When she returned, bshe found himand saw bthat he had lowered his headin prayer. bShe said to him: Arise, youalready bkilled my brother. Meanwhile,the sound of ba ishofaremerged from the house of Rabban Gamlielto announce bthatthe iNasi bhad died.Rabbi Eliezer bsaid to her: From where did you knowthat your brother would die? bShe said to him: This isthe tradition that bI received from the house of the father ofmy bfather: All the gatesof Heaven are apt to be blocked, except for the gatesof prayer for victims bofverbal bmistreatment. /b,§ bThe Sages taught: One whoverbally bmistreats the convert violates three prohibitions, and one who oppresses himin other ways bviolates two. /b,The Gemara asks: bWhat is differentwith regard to verbal bmistreatment, that three prohibitions are writtenconcerning it: b“And you shall neither mistreat a convert”(Exodus 22:20); b“And when a convert lives in your land, you shall not mistreat him”(Leviticus 19:33); b“And you shall not mistreat, each man his colleague”(Leviticus 25:17), band a convert isincluded in the category of bcolleague?With regard to bone who also oppressesa convert bas well, threeprohibitions bare written:“And you shall neither mistreat a convert, bnor oppress him”(Exodus 22:20); b“And you shall not oppress a convert(Exodus 23:9); b“And you shall not be to him like a creditor”(Exodus 22:24). This last prohibition is a general prohibition, bin which converts are included.Consequently, it is not correct that one who oppresses a convert violates only two prohibitions. bRather, both thisone, who verbally mistreats a convert, band thatone, who oppresses him, bviolate three prohibitions. /b, bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer the Great says: For what reason did the Torah issue warnings in thirty-six places, and some say in forty-six places, with regard tocausing any distress to ba convert?It is bdue tothe fact bthata convert’s binclination is evil,i.e., he is prone to return to his previous way of living., bWhatis the meaning of that bwhich is written: “And you shall not mistreat a convert nor oppress him, because you were strangers in the land of Egypt”(Exodus 22:20)? bWe learnedin a ibaraitathat bRabbi Natan says: A defect that is in you, do not mentionit bin another.Since the Jewish people were themselves strangers, they are not in a position to demean a convert because he is a stranger in their midst. bAnd thisexplains the adage bthat people say: One who hasa person bhanged in his family [ ibidyotkei /i], does not say to anothermember of his household: bHang a fish for me,as the mention of hanging is demeaning for that family., strongMISHNA: /strong bOne may not intermingle producebought from one supplier bwithother bproduce, evenif he intermingles bnewproduce bwithother bnewproduce and ostensibly the buyer suffers no loss from his doing so. |
|
28. Babylonian Talmud, Berachot, 23a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 23a. מר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומר סבר למקום שפסק,אמר רב אשי האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה אלא דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא שהה קמיפלגי דמר סבר גברא דחויא הוא ואין ראוי ואין תפלתו תפלה ומר סבר גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה,תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה,ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה איכא דמתני לה אמתניתא במה דברים אמורים כשאין יכול לעמוד על עצמו אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב זביד עד פרסה,אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל,ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ"ד (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני וקרוב לשמוע (דברי חכמים) אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה מתת הכסילים [זבח] אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה,כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים נינהו אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אינן מבחינים והם מביאים קרבן לפני,רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני.,תנו רבנן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת לא שנו אלא בית הכסא קבוע אבל בית הכסא עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן מפני שעשאו בית הכסא קבוע,איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים רבינא שרי רב אדא בר מתנא אסר אתו שיילוה לרבא אמר להו אסור חיישינן שמא יפנה בהן ואמרי לה שמא יפיח בהן,תניא אידך הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אוחזן בידו ונכנס ר"ע אומר אוחזן בבגדו ונכנס,בבגדו ס"ד זימנין מישתלי להו ונפלי אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס,ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד,ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס,תנו רבנן בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית הכסא ובאין עכברים ונוטלין אותן התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות לרשות הרבים ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס,אמר רבי מיאשא בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח,אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא לא שנו אלא שיש שהות ביום ללבשן אבל אין שהות ביום ללבשן עושה להן כמין כיס טפח ומניחן,אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ביום גוללן כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו ובלילה עושה להן כמין כיס טפח ומניחן,אמר אביי לא שנו אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח,אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת,ואמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן כי הוה נקיט תפילין לא הוה יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן | 23a. One bSage heldthat, as a rule, bifone interrupted his prayer and bdelayedcontinuing his prayer for an interval bsufficient to complete the entireprayer, bhe returns to the beginningof the prayer. bAndone bSage held:He returns bto the placein the prayer bwhere he stopped. /b,Rejecting this possibility, bRav Ashi said:If bthatwas the crux of their dispute, they bshould havediscussed the element of: bIf he delayed /b, and: bIf he did not delay /b. Nowhere in their dispute do they mention the matter of how long the delay was for. bRather, everyone /b, both Rav Ḥisda and Rav Hamnuna, bagrees that if one delayedcontinuing his prayer for an interval bsufficient to complete the entireprayer, bhe returns to the beginningof the prayer. bAnd there /b, in the dispute under discussion, bthey disagree with regard to one who did not delaythat long. The dispute centers on the status of the one praying in this particular case. bAsone bSage holdsthat since he evidently needed to urinate before starting his prayer, bhe is a man who was disqualified, and unfitfor prayer, band his prayer is nota valid bprayer /b; therefore he must repeat it in its entirety. bAndone bSage holds he is a man who was fitfor prayer band his prayer isa valid bprayer /b., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bOne who needs to relieve himself may not pray, and if he prayed, his prayer is an abomination. Rav Zevid and some say Rav Yehuda saidin qualifying this statement: bThey only taughtthis ihalakhain a case where bone cannot restrain himself. But, if he can restrain himself, his prayer is avalid bprayeras he is not tarnished by his need to relieve himself.,The Gemara asks: bAndfor bhow longmust he be able to restrain himself? bRav Sheshet said:For bas long asit takes to walk bone parasang. Some teach this ihalakhadirectly bonwhat was taught in bthe ibaraita /i: In whatcase bis this statement said? Where he is unable to restrain himself, but if he is able to restrain himself, his prayer is avalid bprayer. And for how long? Rav Zevid said:For bas long asit takes to walk bone parasang. /b, bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said: One who needs to relieve himself may not pray, because it is stated: “Prepare to greet your God, O Israel”(Amos 4:12), and one must clear his mind of all distractions to prepare to receive the Lord during prayer.,In this context, the Gemara cites an additional statement, which bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said: What isthe meaning of bthat which is written: “Guard your foot when you go to the house of God,and prepare to listen; it is better than when fools offer sacrifices, as they know not to do evil” (Ecclesiastes 4:17)? It means: When you enter the house of the Lord, bguard yourself from transgression, and if you commit a transgression, bring a sacrifice before Mein atonement. The verse continues: b“And draw near and listen to the words of the wise.” Rava said: Be prepared to hearken to the words of the wise, who, if they commit a transgression, they bring a sacrifice and repent.He interprets the next part of the verse: b“It is better than when fools give sacrifices,”that bone should not act like the fools who commit a transgression and bring a sacrifice but do not repent. /b,Regarding the end of the verse: b“As they know not to do evil,”the Gemara asks: bIf so, they are righteous. Ratherit must be understood: bDo not be like the fools who commit a transgression and bring a sacrifice, but are unaware whether they are bringing itas a thanks-offering bfor the good,or as an offering of atonement bfor the evil.This is the meaning of the verse: “As they know not to do evil”; they know not if and when their actions are evil. With regard to those individuals, bthe Holy One, Blessed be He, said: They cannot distinguish between good and evil andyet bthey bring a sacrifice before me? /b, bRav Ashi and some say Rabbi Ḥanina bar Pappa said: Mind your orifices when you stand before me in prayer. /b, bThe Sages taught: One who enters a bathroom must remove his phylacteries at a distance of four cubits and enter. Rav Aḥa bar Rav Huna saidthat bRav Sheshet said: This was only taughtwith regard to one entering ba regular bathroom, butone who enters ba makeshift bathroom may removehis phylacteries and bdefecate immediately. But when one exitsfrom a makeshift bathroom, bhe must distance himself four cubitsbefore bdonninghis phylacteries because bhe hasnow brenderedthat place ba regular bathroom. /b, bA dilemma was raisedbefore the Sages in the yeshiva: bWhat isthe ihalakha /i; may bone enter a regular bathroom wearing his phylacteries in order to urinate?The Sages disagreed: bRavina permittedto do so while bRav Adda bar Mattana prohibitedit. bThey cameand basked this of Rava. He said to them: It is forbiddenbecause bwe are concerned lest he willcome to bdefecate with themstill on. bOthers saythat this ihalakhais because we are concerned that, since he is already in the bathroom, he bmightforget that his phylacteries are on his head and bwill break wind with themstill on him., bIt was taught in another ibaraita /i: bOne who enters a regular bathroom must remove his phylacteries at a distance of four cubits, place them in the windowin the wall of the bathroom badjacent to the public domain, and then enter. And when he exits, he must distancehimself bfour cubits before donning them.This is bthe statement of Beit Shammai. Beit Hillel say:He must remove his phylacteries but bhe holds them in his hand and enters. Rabbi Akiva says: He holds them in his garment and enters. /b,The Gemara wonders: bDoes it enter your mindto say bin his garment?There is room for concern because bsometimes he forgets them andthey bfall. Rather, say: He holds them with his garment and in his hand and entersthe bathroom. He holds the phylacteries in his hand and covers it with the garment.,It was established in the ibaraita /i: bAndif there is room to place them, bhe places them in the holes adjacent to the bathroom, but he does not place them in the holes adjacent to the public domain, lestthe phylacteries bwill be taken by passersby and he will come to be suspect. /b, bAnd an incidentoccurred binvolving a student who placed his phylacteries in the holes adjacent to the public domain, and a prostitute passed by and tookthe phylacteries. bShe came to the study hall and said: See what so-and-so gave me as my payment. When that student heard this, he ascended to the rooftop and fell and died. At that moment they instituted that one should hold them with his garment and in his hand and enterto avoid situations of that kind., bThe Sages taughtin a ibaraitaon this topic: bAt first, they would place the phylacteries in the holes adjacent to the bathroom, and mice would come and take themor gnaw upon them. Therefore, bthey instituted that they should place them in the holes adjacent to the public domain,where there were no mice. However, bpassersby would come and take thephylacteries. Ultimately, bthey instituted that one should holdthe phylacteries bin his hand and enter. /b,On this topic, bRabbi Meyasha, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, said: The ihalakha /iin this case bis that one rolls upthe phylacteries in their straps blike a scroll, and holds them in his hand opposite his heart. Rav Yosef bar Manyumi saidthat bRav Naḥman said:This is bprovided that the strapof the phylacteries bdoes not emergemore than ba handbreadth below his hand. /b, bRabbi Ya’akov bar Aḥa saidthat bRabbi Zeira said: It was only taughtthat one rolls up his phylacteries when there is still btimeleft bin the day to don them. If there is not timeleft bin the day to don thembefore nightfall, when phylacteries are not donned, bhe makes a one-handbreadth pouch of sorts for them and he places themin it.,Similarly, bRabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yoḥa said: During the day one rolls upthe phylacteries blike a scroll and places them in his hand opposite his heart, and at night he makes a one-handbreadth pouch of sorts for them and he places themin it., bAbaye said: They only taughtthat it must be a one-handbreadth pouch bwith regard to a vessel that isthe phylacteries’ regular bvessel, but in a vessel that is not theirregular bvessel,he may place the phylacteries in it, bevenif it is bless than a handbreadth. /b, bMar Zutra and, some say, Rav Ashi, saidas proof for that distinction: The laws of impurity state that only a space of at least a handbreadth can serve as a barrier to prevent the spread of impurity imparted by a corpse. Nevertheless, bsmallsealed bvesselsless than a handbreadth in size bprotecttheir contents from ritual impurity even if they are inside ba tent over a corpse.This proves that even a space smaller than a handbreadth can serve as a barrier before impurity., bRabba bar bar Ḥana said: When we would walk after Rabbi Yoḥa,we would see bthat when he sought to enter the bathroom while holding a book of iaggada /i, he would giveit bto us. When he was holding phylacteries, he would not givethem bto us,as bhe said: Since the Sages permittedto hold bthem, /b |
|
29. Babylonian Talmud, Eruvin, 13b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13b. ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו,הכי השתא התם (דברים כד, א) וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה הכא ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה עשייה דידה מחיקה היא,א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים,תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה,אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך,א"ר אבהו א"ר יוחנן תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה,תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים,אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כ"ש,ולא היא מעשה קוץ בעלמא קעביד,א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן,כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך,ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו,ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, big strongמתני׳ /strong /big הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו,רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת,עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: | 13b. bbutlater breconsideredand did not divorce her, band a resident of his city found him and said: Your name isthe same bas my name, and your wife’s name isthe same bas my wife’s name,and we reside in the same town; give me the bill of divorce, and I will use it to divorce my wife, then this document bis invalid to divorce with it?Apparently, a man may not divorce his wife with a bill of divorce written for another woman, and the same should apply to the scroll of a isota /i.,The Gemara rejects this argument: bHow can you comparethe two cases? bThere,with regard to a bill of divorce, bit is written: “And he shall write for her”(Deuteronomy 24:1), and therefore bwe require writingit bin her name,specifically for her; whereas bhere,with regard to a isota /i, bit is written: “And he shall perform with herall this ritual” (Numbers 5:30), and therefore bwe require performance in her name.In bhercase, the bperformance is erasure;however, writing of the scroll need not be performed specifically for her.,On the topic of Rabbi Meir and his Torah study, the Gemara cites an additional statement. bRabbi Aḥa bar Ḥanina said: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that in the generation of Rabbi Meir there was noone of the Sages who is bhis equal. Whythen bdidn’tthe Sages bestablish the ihalakhain accordance with hisopinion? It is bbecause his colleagues were unable to ascertain the profundity of his opinion.He was so brilliant that he could present a cogent argument for any position, even if it was not consistent with the prevalent ihalakha /i. bAs hewould bstate with regard toa ritually bimpureitem that it is bpure, and display justificationfor that ruling, and likewise he would state bwith regard toa ritually bpureitem that it is bimpure, and display justificationfor that ruling. The Sages were unable to distinguish between the statements that were ihalakhaand those that were not., bIt was taughtin a ibaraita /i: bRabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Meir?It was bbecause he illuminates [ imeir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. And Rabbi Nehorai was not the nameof the itannaknown by that name; brather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he calledby the bname Rabbi Nehorai?It is bbecause he enlightens [ imanhir /i] the eyes of the Sages inmatters of bthe ihalakha /i. /b,The Gemara relates that bRabbiYehuda HaNasi bsaid:The fact bthat I ammore bincisive than my colleagues isdue to the fact bthat I saw Rabbi Meir from behind,i.e., I sat behind him when I was his student. bHad I seen him from the front, I would beeven more bincisive, as it is written: “And your eyes shall see your teacher”(Isaiah 30:20). Seeing the face of one’s teacher increases one’s understanding and sharpens one’s mind.,And the Gemara stated that bRabbi Abbahu saidthat bRabbi Yoḥa said: Rabbi Meir had a disciple, and his name was Sumakhus, who would state with regard to each and every matter of ritual impurity forty-eight reasonsin support of the ruling of bimpurity, and with regard to each and every matter of ritual purity forty-eight reasonsin support of the ruling of bpurity. /b, bIt was taughtin a ibaraita /i: bThere was a distinguished disciple at Yavne who couldwith his incisive intellect bpurify the creeping animal,explicitly deemed ritually impure by the Torah, adducing bone hundred and fifty reasonsin support of his argument., bRavina said: Itoo bwill deliberate and purify itemploying the following reasoning: bAnd just as a snake that killspeople and animals bandthereby bincreases ritual impurityin the world, as a corpse imparts impurity through contact, through being carried, and by means of a tent, bis ritually pureand transmits no impurity, ba creeping animal that does not kill anddoes not bincrease impurityin the world, ball the more soshould it be pure.,The Gemara rejects this: bAnd it is not so;that is not a valid ia fortioriargument, as it can be refuted. A snake bis performing a mere act of a thorn.A thorn causes injury and even death; nevertheless, it is not ritually impure. The same applies to a snake, and therefore this ia fortioriargument is rejected., bRabbi Abba saidthat bShmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The ihalakhais in accordance with ouropinion, band these said: The ihalakhais in accordance with ouropinion. Ultimately, ba Divine Voice emerged and proclaimed:Both bthese and those are the words of the living God. However, the ihalakhais in accordance withthe opinion of bBeit Hillel. /b,The Gemara asks: bSince both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged tohave bthe ihalakhaestablished in accordance with theiropinion? The reason is bthat they were agreeable and forbearing,showing restraint when affronted, and when they taught the ihalakhathey would bteachboth btheirown bstatements and the statements of Beit Shammai. Moreover,when they formulated their teachings and cited a dispute, bthey prioritized the statements of Beit Shammai to theirown bstatements,in deference to Beit Shammai., bAsin the mishna bthat we learned:In the case of bone whose head and most of his body were in the isukka /i, but his table was in the house, Beit Shammai deemthis isukka binvalid; and Beit Hillel deem it valid. Beit Hillel said to Beit Shammai: Wasn’t there an incident in which the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, and they found him sittingwith bhis head and most of his body in the isukka /i, but his table was in the house? Beit Shammai said to them: From theredo you seek to adduce ba proof?Those visitors, btoo, said to him: If that wasthe manner in which byou were accustomedto perform the mitzva, byou have never fulfilled the mitzva of isukkainall byour days.It is apparent from the phrasing of the mishna that when the Sages of Beit Hillel related that the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel visited Rabbi Yoḥa ben HaḤoranit, they mentioned the Elders of Beit Shammai before their own Elders.,This is bto teach you that anyone who humbles himself, the Holy One, Blessed be He, exalts him, and anyone who exalts himself, the Holy One, Blessed be He, humbles him. Anyone who seeks greatness, greatness flees from him, and,conversely, banyone who flees from greatness, greatness seeks him. And anyone whoattempts to bforce the momentand expends great effort to achieve an objective precisely when he desires to do so, bthe moment forces himtoo, and he is unsuccessful. bAndconversely, banyone whois patient and byields to the moment, the moment standsby bhisside, and he will ultimately be successful., bThe Sages taughtthe following ibaraita /i: bFor two and a half years, Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These say: It would have been preferable had man not been created than to have been created. And those said: It is preferable for man to have been created than had he not been created.Ultimately, bthey were counted and concluded: It would have been preferable had man not been created than to have been created.However, bnow that he has been created, he should examine his actionsthat he has performed and seek to correct them. bAnd some say: He should scrutinize hisplanned bactionsand evaluate whether or not and in what manner those actions should be performed, so that he will not sin., strongMISHNA: /strong bThecross bbeam, whichthe Sages bstatedmay be used to render an alleyway fit for one to carry within it, must be bwide enough to receiveand hold ba small brick. Andthis bsmall brickis bhalf a large brick,which measures bthree handbreadths,i.e., a handbreadth and a half. bIt is sufficient that thecross bbeam will be a handbreadth in width,not a handbreadth and a half, benough to hold a small brick across its width. /b,And the cross beam must be bwide enough to hold a small brickand also bsturdy enough to hold a small brickand not collapse. bRabbi Yehuda says:If it is bwideenough to hold the brick, beven though it is not sturdyenough to actually support it, it is sufficient. Therefore, even if the cross beam bismade bof straw or reeds, one considers it as though it weremade bof metal. /b,If the cross beam is bcurved,so that a small brick cannot rest on it, bone considers it as though it were straight;if it is bround, one considers it as though it were square.The following principle was stated with regard to a round cross beam: bAnybeam bwith a circumference of three handbreadths is a handbreadth in width,i.e., in diameter. |
|
30. Babylonian Talmud, Hagigah, 13b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 13b. חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות,(יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק מאי רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן מאי כמראה הבזק אמר רבי יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים,(יחזקאל א, ד) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש להיכן אזל אמר רב יהודה אמר רב שהלך לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע וכל כך למה שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים עונותיהן של ישראל הן גרמו לי,(יחזקאל א, טו) וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות אמר ר' אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות במתניתא תנא סנדלפון שמו הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו איני והכתיב (יחזקאל ג, יב) ברוך כבוד ה' ממקומו מכלל דמקומו ליכא דידע ליה דאמר שם אתגא ואזל ויתיב ברישיה,אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך אמר ריש לקיש אי דכתיב (שמות טו, א) אשירה לה' כי גאה גאה שירה למי שמתגאה על הגאים דאמר מר מלך שבחיות ארי מלך שבבהמות שור מלך שבעופות נשר ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו,כתוב אחד אומר (יחזקאל א, י) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן וגו' וכתיב (יחזקאל י, יד) וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר ואילו שור לא קא חשיב אמר ר"ל יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבש"ע קטיגור יעשה סניגור,מאי כרוב אמר רבי אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר היינו פני כרוב היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי,כתוב אחד אומר (ישעיהו ו, ב) שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר (יחזקאל א, ו) וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות,הי מינייהו אימעוט אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות שירה בהן כתיב הכא (ישעיהו ו, ב) ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר וכתיב (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו,ורבנן אמרי אותן שמכסות בהן רגליהם שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה ואי לאו דאימעוט מנא הוה ידע דלמא דאיגלאי וחזיא ליה דאי לא תימא הכי ודמות פניהם פני אדם הכי נמי דאימעוט אלא דאיגלאי וחזיא ליה הכא נמי דאיגלאי וחזיא ליה,הכי השתא בשלמא אפיה אורח ארעא לגלויי קמיה רביה כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה,כתוב אחד אומר (דניאל ז, י) אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון וכתוב אחד אומר (איוב כה, ג) היש מספר לגדודיו לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה,תניא רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסאי אלף אלפין ישמשוניה מספר גדוד אחד ולגדודיו אין מספר ור' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור שנאמר (דניאל ז, י) נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון,מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם שנאמר (ירמיהו כג, יט) הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ורב אחא בר יעקב אמר על אשר קומטו שנאמר (איוב כב, טז) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם תניא אמר רבי שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות | 13b. It refers to bspeaking animals of fire.Electrum [ iḥashmal /i] is an acrostic of this phrase [iḥayyot esh memallelot/b]. bIt was taught in a ibaraita /i: At times they are silent; at times they speak. When the divine speech emerges from the mouth of the Holy One, Blessed be He, they are silent; and when the divine speech does not emerge from the mouth of the Holy One, Blessed be He, they speak. /b,§ The verse states: b“And the divine creatures ran and returned like the appearance of a flash of lightning [ ibazak /i]”(Ezekiel 1:14). bWhat isthe meaning of b“ran and returned”? Rav Yehuda said: Like fire that is emitted from a furnace,whose flame is continuously bursting out and withdrawing. bWhat isthe meaning of b“like the appearance of a flash of lightning”? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Like the fire that is emittedfrom bbetweenpieces of bearthenwareused for refining gold, as an additional meaning ascribed to the word ibazakis shards of earthenware.,The verse states: b“And I looked and, behold, a stormy wind came out of the north, a great cloud, with a fire flashing up, so that a brightness was round about it; and out of its midst was like the color of electrum, out of the midst of the fire”(Ezekiel 1:4). The Gemara poses a question: bWhere didthat wind bgo? Rav Yehuda saidthat bRav said: It went to conquer the entire world under the wicked Nebuchadnezzar. And why was all of this necessary?Why was it necessary that the entire world be subjected to his dominion? bSo that the nations of the world would not say: The Holy One, Blessed be He, delivered His children into the hands of a lowly nation.Since it was already decreed that the kingdom of Israel would fall into the hands of Nebuchadnezzar, God made him into a great conqueror, so that Israel would not be ashamed of being defeated by him. bThe Holy One, Blessed be He, saidwith regard to this: bWho caused Me to be an attendant to worshippers of molten images,forcing Me to wage their wars? bIt was the sins of Israel that led Meto do so.,Another verse in the same chapter states: b“Now as I beheld the divine creatures, behold, one wheel [ iofan /i] was upon the earth near the divine creatures”(Ezekiel 1:15). bRabbi Elazar said:This wheel is ba certain angel who stands on the earth and its head reaches the divine creatures. It was taught in a ibaraita /i:This angel bis named Sandalfon, who is taller than his colleague by a distance of five hundred years, and he stands behind theDivine bChariot and weaves crowns for his Maker.The Gemara asks: bIs that so?Can crowns be woven for God? bBut isn’t it written: “Blessed be the Lord’s glory from His place”(Ezekiel 3:12), which proves bby inferencethat bno one knows His place?Therefore, how can crowns be woven for Him? Rather, it can be done bby saying a name for the crown, andthen the crown bgoes and sits onGod’s bheadof its own accord.,§ bRava said: All that Ezekiel saw,the prophet bIsaiah sawas well, but the latter did not find it necessary to describe his vision in such detail. bTo what may Ezekiel be compared? To a villager who saw the kingand is excited by all the extravagances of the king’s palace and everything it contains, as he is unaccustomed to them. bAnd to what may Isaiah be compared? To a city dweller who saw the king.Such an individual focuses on the encounter with the king, and is oblivious to all the distractions. bReish Lakish said: What isthe meaning of that bwhich is written: “I will sing to the Lord, for He is highly exalted”(Exodus 15:1)? It is fitting to bsing to He Who is exalted above the exalted. As the Master said: The king of the beastsis bthe lion, the king of the domestic animalsis bthe ox, the king of the birdsis bthe eagle, and man is exaltedand lords bover them, but the Holy One, Blessed be He, is exalted above all of them and above the entire world,as the creatures that appear in the Divine Chariot are the ox, the lion, the eagle, and man.,The Gemara poses a question with regard to the animals of the Divine Chariot: bOne verse states: “As for the likeness of their faces, they had the face of a man; and the four had the face of a lion on the right side; and the four had the face of an ox on the left side”(Ezekiel 1:10). bAnd it isalso bwritten: “And each one had four faces: The first face was the face of the cherub, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle”(Ezekiel 10:14), bbut it does not includethe face of ban oxin this second list. bReish Lakish said: Ezekiel requested mercywith regard to bit,i.e., the face of the ox, band had it turned into a cherub. He said before Himas follows: bMaster of the Universe.Shall ban accuser [ ikateigor /i] become a defender [ isaneigor /i]?As the face of an ox recalls Israel’s sin of the Golden Calf, it would be preferable for there to be a different face on the Divine Chariot.,The Gemara asks: bWhat isthe meaning of b“cherub”? Rabbi Abbahu said: Like a baby[ikeravya/b], bfor in Babylonia they call a baby iravya /i. Rav Pappa said to Abaye: However, if that is so, what isthe meaning of bthat which is written: “The first face was the face of the cherub, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle”? The face of a cherub isthe same as bthe face of a man;what is the difference between them? He replied: The difference is that the face of a man is referring to ba large face,whereas the face of a cherub means the bsmall faceof a baby.,The Gemara asks another question: bOne verse states: “Each one had six wings;with two it covered its face and with two it covered its feet, and with two it flew” (Isaiah 6:2), band another verse states: “And every one had four faces, and every one of them had four wings”(Ezekiel 1:6). The Gemara answers: This is bnot difficult,as bhere,when the verse states they each had six wings, it is referring bto the time when the Temple is standing,while bthere,where four wings are described, it is referring bto the time when the Temple is not standing,for bit is as ifthe number of bthe wings of the animals were diminishedso that they now have only four.,The Gemara asks: bWhich ofthe wings bwere diminished? Rav Ḥael saidthat bRav said: Those with which they recite song.The proof is that bit is written here: “And with two it flew[iyeofef /i]. bAnd one called to the other and said”(Isaiah 6:2–3), band it is written: “Will you set[ihata’if] your eyes upon it? It is gone”(Proverbs 23:5), implying that the flight of these wings had ceased., bAnd the Rabbis saythat the wings they lost are bthose with which they cover their feet, for it is stated: “And their feet were straight feet”(Ezekiel 1:7). bNow ifthese wings bhad not been diminished, how would he knowwhat their feet looked like? Clearly their feet were no longer covered. The Gemara rejects this: This is no proof, for bperhaps they weremomentarily brevealed,allowing him to bsee them. Because if you do not say so,that he saw them for a moment, then with regard to the verse: b“And the likeness of their faces, they had the face of a man”(Ezekiel 1:10), bso toowill you say bthat thesethe wings covering their faces bwere diminishedas well? bRather,it must be bthat they were revealed and he saw them. Here too, they were revealed and he saw them. /b,The Gemara refutes this: bHow canthese cases bbe compared? Granted,it is logical that bhis facewas revealed, as bit is proper conductfor an angel bto revealhis face bbefore his Master,and therefore it is possible that they would have revealed their faces at certain times; but with regard to bhis feet,it is bnot proper conduct to revealthem bbefore his Master.Therefore, they must have lacked wings to cover their feet.,§ The Gemara continues to address apparent contradictions between verses concerning similar matters: bOne verse states: “A thousand thousands ministered to Him, and ten thousand times ten thousand stood before him”(Daniel 7:10), band another verse states: “Is there a number to His troops?”(Job 25:3), implying that they are even more numerous than “ten thousand times ten thousand.” The Gemara answers: This is bnot difficult,for bhere,when they are without number, the verse is referring bto the time when the Temple is standing; there,the other verse is referring bto the time when the Temple is not standing,for bit is as though the heavenly entourage [ ipamalya /i] were diminished. /b, bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbiYehuda HaNasi bsays in the name of Abba Yosei ben Dosai: “A thousand thousands ministered to Him”is referring to the bnumberof angels in ba single troop,but with regard to the number of his troops, it can be said: b“And to his troops, there is no number”. And Rabbi Yirmeya bar Abba said:There is no contradiction, since with regard to the phrase b“a thousand thousands ministered to Him,”the pronoun “Him” can be literally translated as: It, referring not to those who serve God Himself, but to those who administer bto the River Dinur, as it is stated: “A fiery [ idinur /i] river issued and came forth from before him; a thousand thousands ministered to it, and a myriad myriads stand before it”(Daniel 7:10). The ministers of God, however, are indeed too numerous to count.,The Gemara asks: bFrom where doesthis river bflow?The Gemara answers: bFrom the perspiration of the divine creatures. And where doesit bflow to? Rav Zutra bar Toviya saidthat bRav said: Upon the heads of the wicked in Gehenna, as it is stated: “Behold, a storm of the Lord has gone forth in fury, a whirling storm; it shall whirl upon the head of the wicked”(Jeremiah 23:19). bAnd Rav Aḥa bar Ya’akov said:The river flows bover those who were snatched away,i.e., the generations that were never created, bas it is stated: “Who were snatched away before their time, whose foundation was poured out as a stream”(Job 22:16), implying that the River Dinur flows over them. bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Shimon HeḤasid saidin explanation of this verse: bThesepeople “who were snatched away” are bthose nine hundred and seventy-four generations that were snatched away;they were to have bbeen created /b |
|
31. Babylonian Talmud, Megillah, 12b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 12b. בבוציני,ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות,וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה,שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה,ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתאי א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב],ויקצף המלך מאד אמאי דלקה ביה כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו,ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה,וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיהו מח, יא) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש,א"ר לוי כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר,כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו (שמות כח, כ) תרשיש ושהם וישפה מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך,ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש,להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט,אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי,ויפקד המלך פקידים א"ר מאי דכתיב (משלי יג, טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת,כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב (מלכים א א, ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה,איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני מאי קאמר אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין אלא מאי שנא הני,תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו,קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה,אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי,רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי | 12b. bwith zucchinis,indicating that often a man and his wife engage in similar actions.,The verse states: b“On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine”(Esther 1:10). The Gemara asks: bIs that to saythat buntil now his heart was not merry with wine?Did it take seven days for him to achieve merriment? bRava said: The seventh day was Shabbat,when the difference between the Jewish people and the gentiles is most apparent. On Shabbat, bwhen the Jewish people eat and drink, they beginby occupying themselves bwith words of Torah and words of praisefor God. bBut the nations of the world, when they eat and drink, they begin only with words of licentiousness. /b,The Gemara continues to detail what occurred at the feast. bSo too, at the feast of that wicked man,Ahasuerus, when the men began to converse, bsome said: The Median women arethe most bbeautiful, while others said: The Persian women arethe most bbeautiful. Ahasuerus said to them: The vessel that I use,i.e., my wife, bis neither Median nor Persian, butrather bChaldean. Do you wish to see her? They said to him: Yes, provided that she be naked,for we wish to see her without any additional adornments.,The Gemara comments: Vashti was punished in this humiliating way bfor it is with the measure that a man measuresto others bthat hehimself bis measured.In other words, God punishes individuals in line with their transgressions, measure for measure. bThis teaches that the wicked Vashti would take the daughters of Israel, and strip them naked, and make them work on Shabbat.Therefore, it was decreed that she be brought before the king naked, on Shabbat. This is bas it is written: “After these things, when the wrath of King Ahasuerus was appeased, he remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her”(Esther 2:1). That is to say, bjust as she had donewith the young Jewish women, bso it was decreed upon her. /b,The verse states: b“But the queen Vashti refusedto come” (Esther 1:12). The Gemara asks: bSince she was immodest, as the Master saidabove: bThe two of them had sinful intentions, what is the reasonthat bshe did not come? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: This teaches that she broke out in leprosy,and therefore she was embarrassed to expose herself publicly. An alternative reason for her embarrassment bwas taught in a ibaraita /i:The angel bGabriel came and fashioned her a tail. /b,The verse continues: b“Therefore the king was very wrathful,and his anger burned in him” (Esther 1:12). The Gemara asks: bWhy didhis anger bburn in him so greatlymerely because she did not wish to come? bRava said:Vashti not only refused to come, but she also bsent hima message by way of a messenger: You, bson of my father’s stableman [ iahuriyyarei /i].Belshazzar, bmy father, drank wine against a thousandmen band did not become inebriated,as the verse in Daniel (5:1) testifies about him: “Belshazzar the king made a great feast to a thousand of his lords, and drank wine before the thousand”; band that man,referring euphemistically to Ahasuerus himself, bhas become senseless from his wine.Due to her audacity, bimmediately “his anger burned in him”(Esther 1:12).,The following verse states: b“Then the king said to the wise men,who knew the times” (Esther 1:13). The Gemara asks: bWho are these wise men?These wise men are bthe Sagesof the Jewish people, who are referred to as those b“who knew the times,” for they know how to intercalate years and fix the monthsof the Jewish calendar. Ahasuerus bsaid to them: Judge her for me.The Sages bsaidin their hearts: bWhat should we do?If bwe say to him: Kill her, tomorrow he will become sober andthen come and bdemand her from us.If bwe say to him: Let her be, she has scorned royalty,and that cannot be tolerated. Consequently, they decided not to judge the matter, and bthey said to himas follows: bFrom the day that the Temple was destroyed and we have been exiled from our land, counseland insight bhave been removed from us, and we do not know how to judge capital cases,as they are exceptionally difficult. bGo tothe people of bAmmon and Moab, who have remainedpermanently bsettled in their places like wine that is settled on its lees,and so their minds are settled as well., bAndthey provided a good breasonwhen bthey spoke to him,as they proved that one who is settled retains his reasoning: bFor it is written: “Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into exile; therefore his taste has remained in him, and his scent is not changed”(Jeremiah 48:11). Ahasuerus bimmediatelyacted on their advice and asked his advisors, as it is written: b“And next to him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish,Meres, Marsena, and Memucan” (Esther 1:14)., bRabbi Levi said: This entire verselisting the names of the king’s advisors bis stated on account of offerings.Each name alludes to an aspect of the sacrificial service that was unique to the Jewish people, which the ministering angels mentioned as merit for the Jewish people., b“Carshena”; the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, didthe gentiles bever offer before You lambs [ ikarim /i] of the first year [ ishana /i], as the Jewish people have offered before You? “Shethar”; have they ever offered before You two turtledoves [ ishetei torim /i]? “Admatha”; have they ever built before You an altar of earth [ iadama /i]? “Tarshish”; have they ever ministered before You in the priestly vestments, as it is writtenthat on the fourth of the four rows of precious stones contained on the breastplate were: b“A beryl [ itarshish /i], an onyx, and a jasper”(Exodus 28:20). b“Meres”; have they ever stirred [ imeirsu /i] the blood of the offerings before You? “Marsena”; have they ever stirred [ imeirsu /i] the meal-offering before You? “Memucan”; have they ever prepared [ ihekhinu /i]the btable before You,on which the shewbread was placed?,The verse states: b“And Memucan said”(Esther 1:16). A Sage btaughtin a ibaraita /i: bMemucan is Haman. And why isHaman breferred to as Memucan? Because he was prepared [ imukhan /i] tobring bcalamityupon the Jewish people. bRav Kahana said: From herewe see bthat the common man jumps to the frontand speaks first, for Memucan was mentioned last of the king’s seven advisors, and nevertheless he expressed his opinion first.,The king sent out letters to the people of all his provinces, in which it was written: b“That every man shall wield authority in his own houseand speak according to the language of his people” (Esther 1:22). bRava said: Were it not for the first letterssent by Ahasuerus, which everybody discounted, bthere would not have been left among the enemies of the Jewish people,a euphemism for the Jewish people themselves, ba remt or a refugee.Since these first letters were the subject of ridicule, people didn’t take the king seriously and did not immediately act upon the directive of the later letters, calling for the Jewish people’s destruction.,The Gemara continues. The reason that the first letters were not taken seriously is that btheywho received them would bsay: What is this that he has sent us: “That every man shall wield authority in his own house”?This is bobvious; evena lowly bweaver is commander [ iparedashekha /i] in his house.If so, why then did the king find it necessary to make such a proclamation?,The verse describes Ahasuerus’s search for a new wife by stating: b“And let the king appoint officersin all the provinces of his kingdom, that they may gather together all the fair young virgins unto Shushan the castle” (Esther 2:3). bRabbiYehuda HaNasi bsaid: What isthe meaning of bthat which is written: “In everything a prudent man acts with knowledge, but a fool unfolds his folly”(Proverbs 13:16)? The verse highlights the difference between two kings’ approaches to finding a wife., b“In everything a prudent man acts with knowledge”; thisstatement is referring to bDavid,who also sought a wife for himself, bas it is written: “And his servants said to him, Let there be sought for my lord the king a young virgin”(I Kings 1:2). Since he sought one maiden, bwhoever had a daughter brought her to him,for everyone wanted his daughter to be the king’s wife. With regard to the continuation of the verse: b“But a fool unfolds his folly”(Proverbs 13:16), bthisstatement bisreferring to bAhasuerus, as it is written: “And let the king appoint officers”to seek out many maidens. Since it became clear that the king would have relations with all of them, but in the end he would choose only one as his bride, bwhoever had a daughter hid her from him. /b,The verse that initially describes Mordecai states: b“There was a certain Jew in Shushan the castle,whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a bBenjamite”(Esther 2:5). The Gemara asks: bWhat is itconveying in the verse by bsayingthe names of Mordecai’s ancestors? bIfthe verse in fact bcomes totrace his bancestry, it should continue tracinghis lineage bbackall the way bto Benjamin,the founder of his tribe. bRather, what is differentabout these names that they deserve special mention?,The Gemara answers: A Sage btaughtthe following ibaraita /i: bAll of them are names by whichMordecai bwas called.He was called b“the son of Jair”because he was bthe son who enlightened [ iheir /i] the eyes ofall of bthe Jewish people with his prayers; “the son of Shimei”because he was bthe son whom God heard [ ishama /i] his prayers; “the son of Kish” because he knocked [ ihikish /i] on the gates of mercy and they were opened to him. /b,The Gemara points out a contradiction: Mordecai bis referred to as a “Jew [ iYehudi /i],” apparentlyindicating that bhe came fromthe tribe of bJudah,but in the continuation of the verse bhe is called “Benjamite” [ iYemini /i], which indicates that he came fromthe tribe of bBenjamin. Rav Naḥman said: Mordecai was crowned withhonorary bnames. iYehudiis one such honorary epithet, due to its allusion to the royal tribe of Judah, but it is not referring to Mordecai’s tribal affiliation., bRabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yehoshua ben Levi saidan alternative explanation: Mordecai’s bfather was fromthe tribe of bBenjamin, and his mother was fromthe tribe of bJudah.Therefore, he was both a iYemini /i, a Benjamite, and a iYehudi /i, from the tribe of Judah. bAnd the Rabbis saythat the dual lineage is due to a dispute: bThe families competedwith beach otherover which tribe could take credit for Mordecai. bThe family of Judahwould bsay: I caused the birth of Mordecai,as only bbecause David did not kill Shimei, the son of Gera,when he cursed him (see II Samuel 16) was it possible for Mordecai to be born later from his descendants. bAnd the family of Benjamin saidin response: In the end bhe came from me,as he in fact was from Benjamin’s tribe., bRava said: The Congregation of Israelat the time bsaidthis bfrom the opposite perspective,not as a boast, but as a complaint, remarking: bSee what a Judean has done to me and how a Benjamite has repaid me. What a Judean has done to meis referring to |
|
32. Babylonian Talmud, Sanhedrin, 17a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 17a. עמך עמך ואת בהדייהו ורבי יהודה עמך משום שכינה,ורבנן אמר קרא (במדבר יא, יז) ונשאו אתך במשא העם אתך ואת בהדייהו ורבי יהודה אתך בדומין לך,ורבנן (שמות יח, כב) מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא וילפא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה,ת"ר (במדבר יא, כו) וישארו שני אנשים במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו,שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים,מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פיתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך,כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר ג, מז) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת אמר משה כיצד אעשה להן לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי,מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להן טלו פיתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא,רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו,ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו,רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר (יחזקאל לח, ג) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו' אל תיקרי שנים אלא שנים ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד,אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר יא, כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה, יח) קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא,אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים,בשלמא למ"ד משה מת היינו דכתיב (במדבר יא, כח) אדוני משה כלאם אלא למ"ד הנך תרתי מאי אדני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו,בשלמא למ"ד הנך תרתי היינו דכתיב מי יתן אלא למ"ד משה מת מינח הוה ניחא ליה לא סיימוה קמיה,מאי כלאם א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן:,מניין להביא עוד שלשה:,סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים,וא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה,אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו ליה,א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן,אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מה"ת אמר רב אני אדון ואטהרנו | 17a. bwith you”(Numbers 11:16), i.e., they will stand b“with you,” and youare to be counted bwith them,leading to a total number of seventy-one. bAnd Rabbi Yehudaholds that the term b“with you”is mentioned bdue to the Divine Presencethat rested on Moses. According to Rabbi Yehuda, Moses was instructed to remain with the seventy Elders in order for the Divine Presence to rest upon them as well. He was not formally part of their court and therefore the number of Sages on the Great Sanhedrin is seventy.,The Gemara asks: bAndhow would bthe Rabbisrespond to this line of reasoning? The Gemara answers: bThe verse states: “And they shall bear the burden of the people with you”(Numbers 11:17), which indicates: b“With you,” and youare to be counted bwith them. Andhow would bRabbi Yehudarespond to that? He would explain that the term b“with you”means bsimilar to you,meaning, that the Elders appointed to the court had to be of fit lineage and free of blemish, like Moses., bAndfrom where do bthe Rabbisderive that ihalakha /i? They bderive it fromwhat was stated with regard to the appointment of the ministers of thousands and the ministers of hundreds: b“And they shall make it easier for you, and bear the burden with you”(Exodus 18:22), understanding the term “with you” to mean: Similar to you. bAndthe ihalakhaof the judges of bthe Great Sanhedrinof seventy bis derived fromthe ihalakhaof the judges of bthe lesser Sanhedrin,i.e., those ministers, that Moses appointed.,§ Apropos the appointment of the Elders by Moses, the Gemara discusses additional aspects of that event. There were seventy-two candidates for Elder but only seventy were needed. They were chosen by lots with their names put into a box. bThe Sages taught:The verse states: b“And there remained two men in the camp;the name of one was Eldad and the name of the other Medad, and the spirit rested upon them, and they were among those who were written but who did not go out to the tent, and they prophesied in the camp” (Numbers 11:26). Where did they remain? bSome saythis means bthey,i.e., their names, bremainedexcluded from those selected from the lots bin the box. /b,The ibaraitaexplains: bAt the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: “Gather for Me seventy men of the Elders of Israel”(Numbers 11:16), bMoses said: How shall I doit? If bI select six from each and every tribe, there will bea total of seventy-two, which will be btwo extra.But if bI select five from each and every tribe, there will bea total of sixty, blacking ten.And if bI select six from this tribe and five from that tribe, I will bring about envy between the tribes,as those with fewer representatives will resent the others., bWhat did he do? He selected sixfrom every tribe band he brought seventy-two slips [ ipitakin /i]. On seventyof them bhe wrote: Elder, and he left twoof them bblank. He mixed them and placed them in the box. Hethen bsaid tothe seventy-two chosen candidates: bCome and draw your slips. Everyone whose hand drew upa slip that said: bElder, he saidto him: bHeaven has already sanctified you.And beveryone whose hand drew upa bblankslip, bhe saidto him: bThe Omnipresent does not desire you; what can I do for you? /b,The Gemara comments: bYoucan bsaysomething bsimilar to thisto explain the verse about the redemption of the firstborn by the Levites: “Take the Levites in place of all of the firstborn of the children of Israel…and as for the redemption of the 273 of the firstborn of the children of Israel who are in excess over the number of the Levites… byou shall take five shekels per head”(Numbers 3:45–47). It can be explained that bMoses said: How shall I dothis bfor the Jews? If I say toone of the firstborns: bGive memoney for byour redemption andyou may bleave,as you are among the 273 extra firstborns, bhe will say to me: A Levite already redeemed me;what is the reason you think that I am among those who were not redeemed?, bWhat did he do? He brought 22,000 slips ( /bsee Numbers 3:39), band he wrote on them: Levite, and on 273additional ones bhe wrote: Five shekels. He mixed them up and placed them in a box. He said to them: Draw your slips. Everyone whose hand drew upa slip that said: bLevite, he said to him: A Levite already redeemed you. Everyone whose hand drew upa slip that said: bFive shekels, he said to him: Pay your redemptionmoney and you may bleave. /b, bRabbi Shimon says:Eldad and Medad bremained in the camp,as they did not want to come to the lottery for the Elders. bAt the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for thatlevel of bgreatness;we are not worthy of being appointed among the Elders. bThe Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what isthe bgreatnessthat bhe added to them?It was bthat all of the prophets,meaning the other Elders, who were given prophecy, bprophesiedfor a time bandthen bstoppedprophesying, bbut they prophesied and did not stop. /b,Apropos Eldad and Medad being prophets, the Gemara asks: bAnd what prophecy did they prophesy? They said: Moses will die,and bJoshua will bring the Jewish people into EretzYisrael. bAbba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: They prophesied about the matter of the quailthat came afterward (Numbers 11:31–33), saying: bArise quail, arise quail,and then the quail came., bRav Naḥman says: They were prophesying about the matter of Gog and Magog, as it is statedwith regard to Gog and Magog: b“So says the Lord God: Are you the one of whom I spoke in ancient days, through my servants, the prophets of Israel, who prophesied in those days for many years [ ishanim /i] that I would bring you against them?”(Ezekiel 38:17). bDo not readit as: b“Years [ ishanim /i]”; rather,read it as: bTwo [ ishenayim /i]. And who are the two prophets who prophesied the same prophecy at the same time? You must say: Eldad and Medad. /b, bThe Master says:The ibaraitasaid: bAll of the prophets prophesied andthen bstopped, butEldad and Medad bprophesied and did not stop.The Gemara asks: bFrom where do wederive bthatthe other prophets bstoppedprophesying? bIf we sayit is bfrom that which is writtenabout them: b“And they prophesied but they did so no more [ ivelo yasafu /i]”(Numbers 11:25), that is difficult: bBut if that is so,then concerning that which is stated in relation to the giving of the Torah: “These words the Lord spoke to all your assembly…with ba great voice, and it went on no more [ ivelo yasaf /i]”(Deuteronomy 5:19), bso tooshall it be understood bthatthe great voice bdid not continue? Rather,the intention there is bthat it did not stop,interpreting the word iyasafuas related to isof /i, meaning: End. Consequently, with regard to the seventy Elders as well, the word can be interpreted to mean that they did not stop prophesying., bRather,the proof is as follows: bIt is written herewith regard to the seventy Elders: b“They prophesied”(Numbers 11:25), and bit is written there:“Eldad and Medad bare prophesyingin the camp” (Numbers 11:27), from which it can be derived that bthey were continuously prophesying. /b,With regard to the content of Eldad and Medad’s prophecy, the Gemara asks: bGranted, according to the one who saystheir prophecy was that bMoses will die, this isthe reason for that bwhich is writtenthere: “And Joshua, son of Nun, the servant of Moses from his youth, answered and said: bMy master Moses, imprison them”(Numbers 11:28), as their prophecy appeared to be a rebellion against Moses. bBut according to the one who says thoseother btwoopinions with regard to the content of the prophecy, according to which their prophecy had no connection to Moses, bwhatis the reason that Joshua said: b“My master Moses, imprison them”?The Gemara answers: He said this bbecauseit is bnot proper conductfor them to prophesy publicly in close proximity to Moses, basby doing so bthey are like a student who teaches a ihalakhain his teacher’s presence,which is inappropriate.,The Gemara asks: bGranted, according to the one who says thoseother btwoopinions, bthis isthe reason for that bwhich is written:“And Moses said to him: Are you jealous for my sake? bWouldthat all of the Lord’s people were prophets” (Numbers 11:29). bBut according to the one who saysthat Eldad and Medad prophesied that bMoses will dieand Joshua will bring Israel into the land, bwould it have been satisfactory to Mosesthat all of the people of God would utter similar prophecies? The Gemara answers: bThey did not conclude it before him.Moses was not aware of what they had said, but only that they were prophesying.,The Gemara asks: bWhatis the meaning of: b“Imprison them [ ikela’em /i]”?The Gemara answers: Joshua bsaid to him: Placeresponsibility for the bneeds of the public upon them,so that they will be occupied like the other Elders of Israel band they will cease [ ikalin /i]prophesying, bon their own.Due to the burden of public responsibility they would not be able to be prophets.,§ The mishna derives the ihalakhathat there are twenty-three judges on a lesser Sanhedrin from the verses: “And the congregation shall judge,” and: “And the congregation shall save” (Numbers 35:24–25). The mishna understands that the term “congregation” is referring to ten judges, so that the two congregations, one in each verse, total twenty judges. The mishna then asks: bFrom whereis it derived bto bring three morejudges to the court? The mishna answers: The implication of the verse: “You shall not follow a multitude to convict” (Exodus 23:2), is that your inclination after a majority to exonerate is not like your inclination after a majority to convict, and a conviction must be by a majority of two.,The Gemara objects: bUltimately, you do not findan occurrence of the inclination bfor evil according toa majority of btwojudges. bIf elevenjudges vote to bacquitthe defendant band twelvevote to bconvict, this is stillonly a majority of bone,and bif tenvote to bacquit and thirteenvote to bconvict, they area majority of bthree.With a court of twenty-three judges, there is no possible way to convict with a majority of two. bRabbi Abbahu says: You do not findsuch a scenario bexceptin a case bwhere they addtwo additional judges because one of the judges abstained from the deliberation, the other judges are split in their decisions, and the two added judges both vote to convict. bAndthis is a possibility baccording toall itanna’im /i, band ina case tried by bthe Great Sanhedrin according tothe opinion bof Rabbi Yehuda, who saysthere are bseventyjudges on the Great Sanhedrin. With an even number, it is possible to have a majority of two., bAnd Rabbi Abbahu says: When they addadditional judges, they bcreate a courtconsisting of ban evennumber of judges iab initio /i.The Gemara asks: Isn’t that bobvious?What is the novelty in Rabbi Abbahu’s statement? The Gemara answers: bLest you say: Thisjudge bwho says: I do not know, isviewed bas one who isstill bthere, and if he says somethingafterward, bwe listen to himand include him in the count, so there are actually an odd number of judges on the court; therefore, Rabbi Abbahu bteaches us that thisjudge bwho says: I do not know, isviewed bas one who is notstill bthere, and if he says a reasonto rule in a certain manner afterward, bwe do not listen to him.Consequently, the court consists of an even number of judges.,§ bRav Kahana says:In ba Sanhedrin where allthe judges bsawfit bto convictthe defendant in a case of capital law, they bacquit him.The Gemara asks: bWhat is the reasoningfor this ihalakha /i? It is bsinceit bis learnedas a tradition that bsuspension of the trialovernight is necessary in order bto createa possibility of bacquittal.The ihalakhais that they may not issue the guilty verdict on the same day the evidence was heard, as perhaps over the course of the night one of the judges will think of a reason to acquit the defendant. bAndas bthosejudges all saw fit to convict him they bwill not seeany bfurtherpossibility to acquit bhim,because there will not be anyone arguing for such a verdict. Consequently, he cannot be convicted.,§ bRabbi Yoḥa says:They bplace on theGreat bSanhedrin onlymen bofhigh bstature, and of wisdom, and ofpleasant bappearance, and ofsuitable bageso that they will be respected. bAndthey must also be bmasters of sorcery,i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, bandthey must bknowall bseventy languagesin order bthat the Sanhedrin will notneed to bheartestimony bfrom the mouth of a translatorin a case where a witness speaks a different language., bRav Yehuda saysthat bRav says:They bplace on the Sanhedrin only one who knowshow bto rendera carcass of ba creeping animal pure by Torah law.The judges on the Sanhedrin must be so skilled at logical reasoning that they could even produce a convincing argument that creeping animals, which the Torah states explicitly are ritually impure, are actually pure. bRav said: I will discussthe ihalakhaof the creeping animal band render it pure,i.e., I am able to demonstrate how it is possible to construct such a proof: |
|
33. Babylonian Talmud, Sukkah, 53b, 53a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 53a. אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה:,חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו,תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך,אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו,למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה,לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה,לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי,תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי:,חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה,אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם | 53a. It was so bright that ba woman wouldbe able to bsort wheat by the light of theCelebration of the bPlace of the Drawingof the Water.,§ The mishna continues: bThe pious and the men of actionwould dance before the people who attended the celebration. bThe Sages taughtin the iToseftathat bsome of them would sayin their song praising God: bHappy is our youth,as we did not sin then, bthat did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action,who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. bAnd some would say: Happy is our old age, that atoned for our youthwhen we sinned. bThese are the penitents.Both bthese and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent andGod bwill absolve him. /b, bIt is taughtin the iTosefta /i: bThey said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water bhe said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here?In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. bHe wouldalso bsay this: To the place that I love, there my feet take me,and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: bIf you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you”(Exodus 20:21).,The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. bAdditionally, he saw one skull that was floating on the waterand bhe said to it: Because you drownedothers, bthey drowned you, and those that drowned you will be drowned.That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, bRabbi Yoḥa said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,The Gemara relates with regard to bthese two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha”(I Kings 4:3), and bthey were scribes of Solomon. One daySolomon bsaw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking meto take the lives of bthese two Cushites who are sitting here.Solomon bhanded them to the demonsin his service, band sent them to the district of Luz,where the Angel of Death has no dominion. bWhen they arrived at the district of Luz, they died. /b, bThe following day,Solomon bsaw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked meto take them, bthere you sent them.The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. bImmediately, Solomon beganto speak band said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,§ bIt is taughtin a ibaraita /i: bThey said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bhe would take eight flaming torches and toss one and catch another,juggling them, band,though all were in the air at the same time, bthey would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floorof the courtyard band straighten, andthere was bnot anyother bcreaturethat bcould do thatdue to the extreme difficulty involved. bAnd this was theform of bowing called ikidda /iperformed by the High Priest.,The Gemara relates: bLevi demonstrated a ikiddabefore RabbiYehuda HaNasi and strained his thigh band came up lame.The Gemara asks: bAnd is that what caused himto be lame? bBut didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently towardGod babove; as a great persononce bspoke impertinently towardGod babove,and even though his prayers were answered, he was still punished band came up lame. And whowas this great person? It was bLevi.Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both bthis and that caused himto come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating ikidda /i.,Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: bLevi would walk before RabbiYehuda HaNasi juggling bwith eight knives. Shmuelwould juggle bbefore King Shapur with eight glasses of winewithout spilling. bAbayewould juggle bbefore Rabba with eight eggs. Some sayhe did so bwith four eggs.All these were cited., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yehoshua ben Ḥaya said: When we would rejoicein bthe Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bwe did not see sleep in our eyesthe entire Festival. bHow so?In the bfirst hourof the day, bthe daily morning offeringwas sacrificed and everyone came to watch. bFrom therethey proceeded btoengage in bprayerin the synagogue; bfrom there, towatch the sacrifice of bthe additional offerings; from there,to the synagogue btorecite bthe additional prayer. From therethey would proceed bto the study hallto study Torah; bfrom there to the eating and drinkingin the isukka /i; bfrom there to the afternoon prayer. From therethey would proceed bto the daily afternoon offeringin the Temple. bFrom thispoint bforward,they proceeded bto the Celebration of the Place of the Drawingof the Water.,The Gemara wonders: bIs that so? But didn’t Rabbi Yoḥa say:One who took ban oath that I will not sleep three days, one flogs himimmediately for taking an oath in vain, band hemay bsleep immediatelybecause it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. bRather, this is whatRabbi Yehoshua bis saying: We did not experience the sense ofactual bsleep, because they wouldmerely bdoze on each other’s shoulders.In any case, they were not actually awake for the entire week.,§ The mishna continues: The musicians would stand on the bfifteen stairsthat descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. bRav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing iaggadabefore him: Did you hearwith regard to bthese fifteenSongs of bAscentsin Psalms, bcorresponding to what did David say them? He said to himthat bthisis what bRabbi Yoḥa said: At the time that David dug the drainpipesin the foundation of the Temple, the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world.Immediately, bDavid recited the fifteenSongs of the bAscents and caused them to subside.Rav Ḥisda asked: bIf so,should they be called bfifteenSongs of the bAscents? They should have beencalled Songs of the bDescents. /b,Rav Ḥisda continued and bsaid to him: Since you reminded meof this bmatter, this iswhat bwasoriginally bstated: At the time that David dug the drainpipes,the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write thesacred bname /b |
|
34. Anon., Exodus Rabbah, 15.12 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 15.12. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לִי וְלָכֶם הִיא הַגְּאֻלָּה, כִּבְיָכוֹל אֲנִי נִפְדֵיתִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו, וְקִבְעוּ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לִי וְלָכֶם, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה דַּם הַפֶּסַח וּמְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּתְהֵא שִׂמְחַתְכֶם שְׁלֵמָה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, שֶׂה, בִּשְׁבִיל (בראשית כב, ח): אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶֹּׂה וגו'. תָּמִים, לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. זָכָר, שֶׁהוּא הוֹרֵג כָּל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם וְחָס עַל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הוֹרֵג הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁבִי וְהַשִּׁפְחָה, כָּךְ רְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לִטֹּל מִכָּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם רוֹצִים וְיִהְיוּ מְשַׁמְרִין אוֹתוֹ, שֶׁהוּא לָכֶם שִׂמְחָה [נסחה אחרת: שמירה] גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת. וְשַׁחֲטוּ אוֹתוֹ, אַתֶּם שׁוֹחֲטִים פֶּסַח וַאֲנִי שׁוֹחֵט בְּכוֹרִים. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְזוּזֹת, שֶׁאֲנִי פּוֹסֵחַ וּמֵגֵן עֲלֵיכֶם. וְיִהְיוּ זְהִירִין בּוֹ, שֶׁבַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם שֶׁהִצַּלְתִּיו מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמַצּוֹת, בִּשְׁבִיל שָׂרָה שֶׁעָשְׂתָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עֻגוֹת וְלֹא טָעֲמוּ לֶחֶם. מְרֹרִים, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּרְדְּפוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם כָּךְ רְדָפוֹ עֵשָׂו. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מְשַׁיֵּר נְשָׁמָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּךְ לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְבָנָיו הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי דָן דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמְחַיֵּב, הַקְרִיבוּ לִי דּוֹרוֹן שֶׁאִם תַּעֲלוּ לְפָנַי לַבִּימָה שֶׁאַעֲבִיר אִילוֹגִין שֶׁלָּכֶם לְאַחֵר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֲנִי מִתְעַסֵּק וּמוֹדִיעַ אֲנִי הֵיאַךְ אֲנִי חָס עֲלֵיכֶם בְּרַחֲמִים בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, וַאֲנִי מְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהָעֲבָרָה שֶׁאֲנִי עוֹבֵר קָשָׁה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכֵן יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר (תהלים ט, י): וִיהִי ה' מִשְׁגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. | |
|
35. Anon., Numbers Rabba, 2.3 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 2.3. חִבָּה גְּדוֹלָה חִבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲשָׂאָם דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ נִכָּרִין, וּמִנַּיִן שֶׁהוּא אַהֲבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (שיר השירים ב, ד): הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וגו', לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ אוֹצָר מָלֵא יַיִן וְנִכְנַס לְבָדְקוֹ וּמְצָאוֹ כֻּלּוֹ חֹמֶץ, בָּא לָצֵאת מִתּוֹךְ הָאוֹצָר וּמָצָא חָבִית אַחַת יַיִן טוֹב, אָמַר חָבִית זוֹ עוֹמֶדֶת עָלַי כִּמְלֹא אוֹצָר. כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים אֻמּוֹת וּמִכֻּלָּם לֹא מָצָא הֲנָיָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וּמִנַּיִן שֶׁיַּיִן עוֹלֶה שִׁבְעִים, י' עֲשָׂרָה, י' עֲשָׂרָה, נ' חֲמִשִּׁים, הֲרֵי שִׁבְעִים. וּמִכֻּלָּם וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּין, לַמַּרְתֵּף הַגָּדוֹל שֶׁל יַיִן, זֶה סִינַי, וְלִמְדַנִי משֶׁה תּוֹרָה שֶׁהִיא נִדְרֶשֶׁת מ"ט פָּנִים. וְדִגְל"וֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהָיָה מַרְאֶה אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ בָּאֶצְבַּע הָיָה נֶהֱרָג, וְהַתִּינוֹקוֹת הוֹלְכִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמַרְאִים אֶת הָאַזְכָּרוֹת בָּאֶצְבַּע, אָמַר הָאֱלֹהִים וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, וְגוּדָלוֹ עָלַי אַהֲבָה. רַבִּי יִשָׂשכָר אוֹמֵר וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אֲפִלּוּ אָדָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְדַלֵּג מֵהֲלָכָה לַהֲלָכָה וּמִפָּסוּק לְפָסוּק, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב הוּא עָלַי, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה. דָּבָר אַחֵר, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ לָאֻמּוֹת דְּגָלִים וְאֵין חָבִיב עָלַי אֶלָּא דִגְלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. דָּבָר אַחֵר, הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ כ"ב רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהָיוּ כֻלָּם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, י): דָּגוּל מֵרְבָבָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לִדְגָלִים, אָמְרוּ אַלְוַאי כָּךְ אָנוּ נַעֲשִׂים דְּגָלִים כְּמוֹתָן, לְכָךְ נֶאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינַי שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּיַּיִן (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, הֱוֵי: אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינָי. וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמְרוּ אִלּוּלֵי הוּא מַגְדִּיל עָלַי אַהֲבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים כ, ו): נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נִּתְאַוִּיתֶם לַעֲשׂוֹת דְּגָלִים, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם, (תהלים כ, ו): יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, מִיָּד הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לְמשֶׁה לֵךְ עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ. | |
|
36. Anon., Avot Derabbi Nathan A, 8, 28 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
37. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 18 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
