Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



647
Anon., Leviticus Rabba, 19.2
NaN


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

13 results
1. Hebrew Bible, Song of Songs, 3.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

3.7. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל׃ 3.7. Behold, it is the litter of Solomon; Threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel.
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 7.3-7.4, 17.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

7.3. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃ 7.4. כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃ 17.17. וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃ 7.3. neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son." 7.4. For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the LORD be kindled against you, and He will destroy thee quickly." 17.17. Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold."
3. Hebrew Bible, Genesis, 4.9, 10.8, 36.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

4.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃ 10.8. וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃ 36.12. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן־עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת־עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו׃ 4.9. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’" 10.8. And Cush begot Nimrod; he began to be a mighty one in the earth." 36.12. And Timna was concubine to Eliphaz Esau’s son; and she bore to Eliphaz Amalek. These are the sons of Adah Esau’s wife."
4. Hebrew Bible, Isaiah, 36.20 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

36.20. Who are they among all the gods of these countries, that have delivered their country out of my hand, that the LORD should deliver Jerusalem out of my hand?’"
5. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 1.12 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE)

1.12. אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם׃ 1.12. I Koheleth have been king over Israel in Jerusalem."
6. Hebrew Bible, Nehemiah, 13.26 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

13.26. הֲלוֹא עַל־אֵלֶּה חָטָא־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא־הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל גַּם־אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת׃ 13.26. Did not Solomon king of Israel sin by these things? yet among many nations was there no king like him, and he was beloved of his God, and God made him king over all Israel; nevertheless even him did the foreign women cause to sin."
7. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 47.19-47.20 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

47.19. But you laid your loins beside women,and through your body you were brought into subjection.
8. Mishnah, Berachot, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

5.5. One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer leader) it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self. They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”"
9. Anon., Genesis Rabba, 1.4, 21.4, 22.9, 37.3, 41.3, 53.14-53.15 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 21.4. תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ), תֹּקֶף שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. 22.9. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים לז, יד): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. (תהלים לז, יד): לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', (בראשית ד, יב): נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר (מלכים ב ט, כו): אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין (דברי הימים ב כד, כה): וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. 37.3. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִּד לִפְנֵי ה' (בראשית י, ט), חֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה הוּא לְרָעָה. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיּד לִפְנֵי ה', (בראשית לו, מג): הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, (במדבר כו, ט): הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם, (דברי הימים ב כח, כב): הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, (אסתר א, א): הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַחֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, (דברי הימים א כז): אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (שמות ו, כז): הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה: (דברי הימים ב לב, ל): הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: (עזרא ז, ו): הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אַף אִית לָן חַד הוּא טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן, (תהלים קה, ז): הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם. 41.3. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'. 53.14. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ט): נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים לט, יג): שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו', אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי (תהלים לט, יג): כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי. (בראשית כא, יז): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית כא, יז): בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. (בראשית כא, יח): קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר. (בראשית כא, יט): וַיִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. (בראשית כא, יט): וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה. 53.15. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל (בראשית כא, כ), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. (בראשית כא, כ): וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. (בראשית כא, כא): וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית טז, א): וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ (בראשית כא, כא): וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 1.4. \"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\"" 22.9. ... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones." 41.3. ... R’ Shimon bar Aba said in the name of R’ Yocha: any where that it says ‘and it was’ (vayehi) it indicates distress and joy. If it is distress there is no distress like it and if it is joy there is no joy like it. R’ Shmuel ben Nachmani came and split the teaching in half. Anywhere that it says ‘and it was’ (vayehi) indicates distress, ‘and it will be’ (v’haya) indicates joy…The brought a challenge from this verse “…and he was [there] (v’haya) when Jerusalem was taken.” (Jeremiah 38:28) He said to them: this is still a cause of joy because on that very day Israel received full payment for their sins. As R’ Shmuel ben Nachmani said: Israel received full payment for their sins on the day the Holy Temple was destroyed, as it says “Your iniquity is finished, O daughter of Zion…” (Lamentations 4:22)"
10. Anon., Leviticus Rabba, 2.2, 27.5, 32.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

2.2. הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. 27.5. וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, לְעוֹלָם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, מִכָּל מָקוֹם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי, לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ד): וַיִּשַּׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. נֹחַ נִרְדָּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרוֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כח): רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ. דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ. שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, כד): הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'. יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִין מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹר נִרְדַּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 27.5. Moses was pursued by Pharoah, and the Holy One chose Moses. David was pursued by Saul, and the Holy One chose David. Saul was pursued by the Philistines, and the Holy One chose Saul. Israel are pursued by the nations, and the Holy One chose Israel. "
11. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

68b. איחננא ליה כפא לקומתיה מיניה איתבר ביה גרמא אמר היינו דכתיב (משלי כה, טו) ולשון רכה תשבר גרם,חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא רויא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא חדוותא דהוו קמחדי לה בכה שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני אחיך חזא ההוא קסמא דהוה קסים אחיך,כי מטא להתם לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי יומא קמא אמר להו אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה א"ל אנסיה מישתיא שקל לבינתא אותיב אחברתה אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי אמר לכו הדור אשקיוה,למחר אמר להו ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה אמרו ליה אנסיה מיכלא שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי אמר לכו נגידו מיניה מיכליה,[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה א"ל מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי,א"ל לא קא בעינא מינך מידי בעינא דאיבנייה לבית המקדש וקא מיבעי לי שמירא א"ל לדידי לא מסיר לי לשרא דימא מסיר ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה,ומאי עבד ביה ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב והיינו דמתרגמינן נגר טורא,בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי כי אתא בעי למיעל ולא מצי אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה רמא ביה קלא שדייה שקליה אזל חנק נפשיה אשבועתיה,אמר ליה בניהו מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה אמר ליה מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי,ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה א"ל מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא,מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית אמר ליה בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין,מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת אמר ליה ההוא שבעה יומי לית ליה מסאני לשב שנין בעי,מ"ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת אמר ליה דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה,תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש יומא חד הוה קאי לחודיה אמר ליה כתיב (במדבר כד, ח) כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים מאי רבותייכו מינן,א"ל שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך ואחוי לך רבותאי שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה בלעיה אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש,(קהלת ב, י) וזה היה חלקי מכל עמלי מאי וזה רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר (קהלת א, יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי,אמרו ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בידקו בכרעיה שלחו להו במוקי קאתי,וקא תבע להו בנידותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם כי עייל חזייה פרח,ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות,רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך,לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא וזיתא וחילפא וחילפי דימא ויבלא ולישלוקינהו בהדי הדדי ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא,ואי לא ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא ולישלקיה ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא,לצליחתא ליתי תרנגולא ברא ולישחטיה בזוזא חיורא אההוא גיסא דכייב ליה ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה וליתלייה בסיפא דבבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה 68b. and bshe begged himnot to knock down the house. bHe benthis body away bfrom her,to the other side, and bbroke one of his bones. He said: This is as it is written: “Soft speech can break a bone”(Proverbs 25:15).,Ashmedai bsaw a blind man who was lost on the roadand bhe brought him to thecorrect broad. He saw a drunk who was lost on the roadand bhe brought him to thecorrect broad. He saw the joyof a wedding celebration bin which they were celebrating,and bhe cried. He heard a certain man say to a shoemaker [ iushkafa /i]: Make me shoesthat will last bfor seven years,and bhe laughed. He saw a certain sorcerer performing magic,and bhe laughed. /b, bWhenAshmedai barrived there,in Jerusalem, bthey did not bring him before Solomon until three dayshad passed. On bthe first day he said to them: Why doesn’t the king want meto come bto him? They said to him:He drank too much and was bovercomeby bdrink.Ashmedai btook a brickand bplacedit bontop of banotherbrick. The servants bcame and told Solomonwhat he had done. Solomon interpreted the action and bsaid to them: This is what he said to youthrough this allusion: bReturnand bgivethe king more to bdrink. /b, bThe following dayAshmedai bsaid to them: And why doesn’t the king want meto come bto him? They said to him:He ate too much and was bovercomeby bfood.Ashmedai btook the brick off the otherbrick and bplaced it on the ground.The servants bcameand btold Solomonwhat Ashmedai had done. bHeinterpreted Ashmedai’s actions and bsaid to them: This is what he said to youthrough this allusion: bTake his food away from him. /b, bAt the end of three daysAshmedai bcame beforeSolomon. Ashmedai btook a reed and measured four cubits [ igarmidei /i], and threw it before him. He said toSolomon: bSee, when that man,Solomon, bdies, hewill bhave nothing in this world except the four cubitsof his grave. bNow you have conquered the entire world andyet byou are not satisfied until you also conquer me? /b,Solomon bsaid to him: I need nothing from you. I want to build the Temple and I need the ishamir /ifor this. Ashmedai bsaid to him:The ishamir bwas not given to me,but bit was given to theangelic bminister of the sea. And he gives it only to the wild rooster,also known as the idukhifator the hoopoe, bwhom he trusts bythe force of bhis oathto return it., bAnd what doesthe wild rooster bdo with it? He brings it to mountains that are notfit for bhabitation, and he placesthe ishamir bon the craggy rock and the mountain splits. And he takesand bbrings seeds of trees, throws them there, and it becomesfit for bhabitation. And this is why we interpretthe word idukhifatas ba cutter of mountains [ inaggar tura /i],i.e., the Aramaic translation of the word idukhifatin the Bible is inaggar tura /i, cutter of mountains., bThey investigatedand found bthe nest of a wild rooster in which there were chicks, and he covered its nest with translucent glass. Whenthe rooster bcame it wanted to enterthe nest bbut was unableto do so. bIt went and brought the ishamirand placed it on topto crack the glass. Solomon’s servant bthrew a clumpof dirt batthe rooster and the rooster bknocked overthe ishamir /i. The man btook itand the wild rooster bwentand bstrangled itself overthe fact that it had not kept bits oath,by not returning the ishamir /i.,Later, bBenayahu said toAshmedai: bWhat is the reasonthat bwhen you saw that blind man who was lost on the road you brought him to thecorrect broad?Ashmedai bsaid to him: They proclaim about him in heaven that he is a completely righteous man, and anyone who does good for his soul shall meritto enter bthe World-to-Come. /b,Then Benayahu asked: bAnd what is the reasonthat bwhen you saw the drunk man who was lost on the road you brought him to thecorrect broad?Ashmedai bsaid to him: They proclaim about him in heaven that he is a completely wicked man. And I did good for his soul so that he will consumehis reward in this bworldand not have any reward in the World-to-Come.,Benayahu continued and asked him: bWhat is the reasonthat bwhen you saw that joyof the wedding byou cried?Ashmedai bsaid to him:I knew that this bman will die within thirty days. Andhis wife bis required to wait for the iyavam /i,the husband’s brother, who is ba minor,to reach the age of bthirteen years,the age of majority, so that he can release her through iḥalitza /i, the ritual through which the iyavamfrees the iyevamaof her levirate bonds.,In addition, he asked: bWhat is the reasonthat bwhen you heard that man say to a shoemaker: Make me shoesthat will last bfor seven years, you laughed?Ashmedai bsaid to him: Thatman bdoes not have seven daysto live; bdoes he need shoesthat will last bfor seven years? /b,Benayahu then asked: bWhat is the reasonthat bwhen you saw that sorcerer performing magic you laughed?Ashmedai bsaid to him: Because he was sitting on the king’s treasury [ ibei gaza /i]. Let him use his magicto know bwhat there isburied bunderneath him. /b,Solomon bkeptAshmedai bwith him untilhe completed bbuilding the Temple. One day he stoodwith Ashmedai balone. He said toAshmedai: bIt is written: “For him like the lofty horns of the wild ox”(Numbers 24:8), bandthe Sages bsayin explanation of the verse: b“Like the lofty horns”; these are the ministering angels. “The wild ox”; these are the demons.In bwhatway bare you greater than us?Why does the verse praise your abilities and powers over those of human beings?,Ashmedai bsaid to him: Take the chainengraved with God’s name boff me and give me your ringwith God’s name engraved on it, band I will show you my strength.Solomon btook the chain off him and he gave him his ring.Ashmedai bswallowedthe ring and grew until bhe placed one wing in the heaven and one wing on the earth. He threwSolomon a distance of bfour hundred parasangs. With regard to that moment Solomon said: “What profit is there for a person through all of his toil under the sun?”(Ecclesiastes 1:3). With Solomon deposed from the throne, Ashmedai took his place.,With regard to the verse: b“And this was my portion from all of my toil”(Ecclesiastes 2:10), the Gemara asks: bWhatis the meaning of the expression: b“And this”?This expression is always an allusion to an item that is actually in his hand or can be shown. bRav and Shmueldisagree with regard to the meaning of this phrase. bOne said:This is referring to Solomon’s bstaffthat remained in his hand. bAnd one said:This is referring to bhis cloak.Solomon bcirculated from door to doorcollecting charity, and bwherever he arrived he would say: “I, Ecclesiastes, was king over Israel in Jerusalem”(Ecclesiastes 1:12). bWhen hefinally barrived at the Sanhedrinin Jerusalem bthe sages said: Now, an imbecile does not fixate on one matterall of the time, so bwhat is thismatter? Is this man perhaps telling the truth that he is Solomon?,The sages bsaid to Benayahu: Does the king require youto be bwith him?Benayahu bsaid to them: No. They sent to the queensand asked: Does bthe king cometo be bwith you?The queens bsenta response bto them: Yes, he comes. They senta request btothe queens: bCheck his feetto see if they are human feet. The queens bsenta response btothe sages: bHealways bcomes in socks [ ibemokei /i],and it is not possible to see his feet.,The queens continued discussing the king’s behavior: bAnd he demandsof bthem,i.e., the queens, to engage in sexual inter-course bwhen they are menstruating. And he also demandsthat bBathsheba his motherengage in sexual intercourse with him. Once the Sanhedrin heard this they understood that this was an imposter and not actually Solomon. bThey brought Solomon, gave him a ring and the chain on which the nameof God bwas carved. WhenSolomon bentered,Ashmedai bsaw himand bfled. /b,The Gemara adds: bAnd even so,although Ashmedai fled, Solomon bwas fearful of him, and this is as it is written: “Behold the bed of Solomon surrounded by sixty strong men from the warriors of Israel. All of them holding swords and trained in war, each man with his sword on his thigh from fear in the nights”(Song of Songs 3:7–8)., bRav and Shmueldisagreed with regard to this story of Solomon. bOne said:He was ba king andafterward he became ba commoner,and never returned to his position as king. bAnd one said:He was ba king, andbecame ba commoner, and a king,as ultimately he returned to his throne and defeated Ashmedai.,§ The Gemara returns to the discussion concerning the different remedies with which the chapter began: As a remedy bfora headache caused by excessive bblood in the head, let him bring cypress [ ishurvina /i], willow, fresh myrtle[iasa dara/b], bolive, poplar, sea willow, and cynodongrass band boil them together. And he should pour three hundred cupsof this liquid bon one side of his head and three hundred cups on this,the other bside of his head. /b, bAnd ifit is bnoteffective or he is unable to obtain all of these ingredients then blet him bring a white rose [ ivarda /i] that stands in one row,meaning that it was growing alone, band he should boil it. And he should pour sixty cups on this side ofhis bhead and sixty cups on this side ofhis bhead. /b,As a remedy bfor a migraine, let him bring a wild rooster and slaughter it using a silver dinar,so that the blood flows bover the sideof his head bthat hurts him. And he should be careful of its bloodso bas not to blind his eye. And he should hang it on the doorpostof his house, bso that when he enters he rubs against it and when he exits he rubs against it. /b
12. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

20b. סירוגו מתוכו מטה סירוגה מעל גבה,מיתיבי כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואי מטה מסורגת (היא) מעל גבה למה לי שיפת עור הדג אלא הא והא מתוכו מטה אעולי ואפוקי בבזיוני דרגש אעולי ואפוקי באבקתא,אמר ר' יעקב אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג אמר רבי יעקב בר אמי מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו:, big strongמתני׳ /strong /big ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחה בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש:, big strongגמ׳ /strong /big תנינא חדא זימנא אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד איידי דתנא כל מילי דמלך תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות,אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רב אמר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך,כתנאי ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך,וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה,רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (דברים יז, יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו',תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (שמואל א ח, ו) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שמואל א ח, כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו,תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה,כשהוא אומר (שמות יז, טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך,ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר (דברים יב, י) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה,וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז, א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב וכתיב (שמואל ב ז, ב) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו',אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה,רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו,ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קהלת א, יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים שנאמר (קהלת א, א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה וגו',ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר (קהלת ב, י) זה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו,הדר או לא הדר רב ושמואל חד אמר הדר וחד אמר לא הדר מאן דאמר לא הדר מלך והדיוט ומאן דאמר הדר מלך והדיוט ומלך:,פורץ לעשות לו דרך: ת"ר אוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם אמר ליה אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אחא בשלמא אוצרות מלכים למלך אורחא דמלתא אלא שאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם מנלן דכתיב 20b. has bits weaving on its inside,in that the straps woven to hold the bedding are tied in holes inside the bed posts, while ba bedhas bits weaving on its outside,in that its straps are tied around the posts.,The Gemara braises an objectionfrom the mishna ( iKelim16:1): bFrom whenare bwooden vesselsconsidered complete and bsusceptible to impurity?In the case of ba bed or a crib,this happens bonce they are rubbed with fish skin,which smoothens the wood. The Gemara asks: bAnd if a bed is woven on its back side,as Rabbi Yoḥa claimed, bwhy do Ineed brubbing with fish skin?Doesn’t the weaving cover the smooth part of the bed? bRather,instead of Rabbi Yoḥa’s explanation, say that the weaving of both bthis and that,a idargashand a bed, is bon its inside,and the difference between them is that on ba bed,the straps bgo in and out of holeson the posts, whereas on ba idargash /i, they go in and out of loops. /b, bRabbi Ya’akov saysthat bRabbi Yehoshua ben Levi says:The ihalakha /iis bin accordance withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamlielthat a mourner is not required to overturn a idargash /i, but only to untie the straps around its posts to let it fall on its own. In connection with this matter bRabbi Ya’akov bar Ami says:In the case of ba bed whose posts [ inaklitim /i]on which the canopy is spread bextend,meaning that they are very long, so that the bed will remain high off the ground even if it is overturned, the mourner bstands it upin the time of mourning bandthat bis sufficient. /b, strongMISHNA: /strong bAndthe king bbrings outpeople bforconscription in ban optional war,i.e., a war that is not mandated by the Torah and is not a war of defense, bon the basis of a court of seventy-one, and breachesfences of anyone in his way bto create a pathway for himself for his various needs, band no one can protest his power. The pathway of the king has no measure,neither lengthwise nor widthwise, and one cannot protest that this pathway is wider than necessary. bAnd all the people take spoilsin war band givethem bto him, and he takes the first portionof the spoils., strongGEMARA: /strong bWealready blearnthis on banother occasionin the mishna (2a): And the king may bbring outthe nation bto an optional war only on the basis of a court of seventy-onejudges. Why did the mishna need to repeat it here? The Gemara explains: bSincein the mishna here the itanna btaught all matterspertaining bto the king, he also taughtthe ihalakhaof bbringing outthe nation bto an optional war,although this ihalakhawas taught at the beginning of the tractate in the context of the ihalakhotof the court of seventy-one judges.,With regard to the king’s rights, the Sages engaged in a dispute: bRav Yehuda saysthat bShmuel says:Concerning ballthe actions bthat are stated in thebiblical bpassage aboutthe bking(see I Samuel 8:11–17), it bis permittedfor ba king toperform bthem. Rav says: Thisbiblical bpassage was stated onlyin order bto threatenthe Jewish people, so that they would accept the king’s sovereignty with reverence, bas it is stated: “You shall set a king over you”(Deuteronomy 17:15), meaning, it is necessary bthat his fear should be upon you.But the king is not actually permitted to perform the actions stated there.,The Gemara comments that this dispute is bparallel toa dispute between itanna’im /i,as it is taught in a ibaraita /i: bRabbi Yosei says:Concerning ballthe actions bthat are stated in thebiblical bpassage aboutthe bking,it bis permittedfor ba king toperform bthem. Rabbi Yehuda says: Thisbiblical bpassage was stated onlyin order bto threatenthe Jewish people, bas it is stated: “You shall set a king over you”(Deuteronomy 17:15), meaning, it is necessary bthat his fear should be upon you. /b,The ibaraitacontinues: bAnd so would Rabbi Yehuda say: Three mitzvot were commandedto the bJewish people upon their entrance into EretzYisrael, which apply only in Eretz Yisrael: They were commanded bto establish a king for themselves(see Deuteronomy 17:14–15), band to cut off the seed of Amalekin war (see Deuteronomy 25:17–19), band to build the Chosen House,i.e., the Temple, in Jerusalem (see Deuteronomy 12:10–12).,The ibaraitacontinues: bRabbi Nehorai says: Thisbiblical bpassageabout appointing a king bwas stated only in response tothe Jewish people’s bcomplaint, as it is stated:“When you come unto the land that the Lord your God gives you, and shall possess it, and shall dwell therein, band shall say: I will set a king over me,like all the nations that are around me” (Deuteronomy 17:14). The verse indicates that appointing a king is not a mitzva and that when Samuel spoke to them, he intended to frighten them so that they might regret their complaint and retract their request for a king., bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Eliezer says: The elders ofSamuel’s bgeneration asked appropriately, as it is stated: “Give us a king to judge us”(I Samuel 8:6), since they wanted a steady leader in place of Samuel. bBut the ignoramuses among them ruinedit, bas it is stated:“But the people refused to heed the voice of Samuel; and they said: No, but there shall be a king over us, bthat we also may be like all the nations, and that our king may judge us, and emerge before us,and fight our battles” (I Samuel 8:19–20)., bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Yosei says: Three mitzvot were commandedto the bJewish people upon their entrance into EretzYisrael: bTo establish a king for themselves, and to cut off the seed of Amalekin war, band to build for themselves the Chosen Housein Jerusalem. bBut I do not know which onethey are obligated to do bfirst. /b, bWhenthe verse bstates: “The hand upon the throne [ ikes /i] of the Lord: The Lord will have war with Amalekfrom generation to generation” (Exodus 17:16), byou must saythat this means they are obligated bto establish a king for themselves first,before waging war with Amalek, bandthe verse is interpreted as follows: b“Throneof the Lord” bis nothing other thana symbolic name for ba king, as it is stated: “Then Solomon sat on the throne [ ikisei /i] of the Lord as king”(I Chronicles 29:23), indicating that a king sits on “the throne of the Lord.”,The ibaraitacontinues: bAnd still I do not know whether building them the Chosen House is first, or cutting off the seed of Amalek is first,i.e., after the appointing of the king. bWhenthe verse bstates: “And He will give you rest from all your enemiesround about, so that you dwell in safety; then bit shall come to pass that the place that the Lordyour God bshall chooseto cause His name to dwell there, there shall you bring all that I command you” (Deuteronomy 12:10–11), byou must saythat the Jewish people were bto cut off the seed of Amalek first. /b,The ibaraitacontinues: bAnd sothe verse bstates concerning David: “And it came to pass, when King David dwelled in his house and the Lord had given him rest round aboutfrom all his enemies” (II Samuel 7:1). bAnd it is writtenimmediately afterward: b“That the king said to Nathan the prophet: See now, I dwell in a house of cedarbut the Ark of God dwells within curtains” (II Samuel 7:2), and King David then began seeking a site to build the Temple.,§ The Gemara cites another tradition about Solomon’s kingdom. bReish Lakish says: Initially, Solomon ruledeven bover the supernalworlds, bas it is stated: “Then Solomon sat on the throne of the Lord”(I Chronicles 29:23), indicating that his kingdom was like the Lord’s kingdom, reigning over all worlds. bBut ultimately,after he married foreign wives, bhe ruled overonly bthe lowerworlds, bas it is stated: “For he had dominion over all the region on this side of the river, from Tiphsah even to Gaza”(I Kings 5:4)., bRav and Shmueldisagreed with regard to the meaning of this verse: bOne saysthat bTiphsahis a name of a place bat the end of the world,at one end of Solomon’s kingdom, band Gaza is at theother bend of the world. And one saysthat bTiphsah and Gaza sat next to each other, andthe verse serves to teach that bjust as he ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world. /b,Reish Lakish continues: bAnd ultimately,Solomon declined further still in that bhe ruled only over Israel, as it is stated: “I, Koheleth, have been king over Israelin Jerusalem” (Ecclesiastes 1:12). bAnd ultimately, he ruled over only Jerusalem, as it is stated: “The words of Koheleth, the son of David, king in Jerusalem”(Ecclesiastes 1:1). bAnd ultimately, he ruled over only his bed, as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon;threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (Song of Songs 3:7)., bAnd ultimately,he declined so much that bhe ruled over only his staff, as it is stated: “And this was my portion from all of my labor”(Ecclesiastes 2:10). bRav and Shmueldisagreed with regard to the meaning of this latter verse as well. bOne saysthat the term “this” is a reference to bhis staff, and one saysthat it is a reference to bhis cloak. /b,The Gemara asks: bDid he returnto reign over the whole world, bor did heultimately bnot return? Rav and Shmueldisagreed about this: bOne saysthat bhe returned, and one saysthat bhe did not return. The one who saysthat bhe did not returnreasons that Solomon was first ba king andthen ban ordinaryperson b[ ihedyot /i]and did not return to his reign; band the one who saysthat bhe returnedreasons that Solomon was first ba king andthen ban ordinaryperson bandultimately returned to be ba king. /b,§ The mishna teaches that the king bbreachesfences of anyone in his way bto create a pathway for himself. The Sages taughtin a ibaraita /i: bTreasures of kingstaken as spoils in war belong bto the king, andas for bthe rest of the spoils that are takenin a war, bhalfis bfor the king and halfis bfor the people. Abaye said to Rav Dimi, and some saythat he said this bto Rav Aḥa: Granted, treasures of kingsbelong bto the king.This is bthe typical mannerof kings, as it is fitting that the king should use the treasures of the kings he conquers; bbutwith regard to bthe rest of the spoils that are takenin a war, where bhalfis bfor the king and halfis bfor the people, from where do wederive this ihalakha /i? He answered Abaye: The source is bas it is written: /b
13. Anon., Midrash On Song of Songs, 5.12, 6.9



Subjects of this text:

subject book bibliographic info
acceptance of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
aggadah, anthropomorphism and Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
akiba, r./aqiba, r., on gen. r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
ashmedai Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
controversy Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
friedman, s. Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
ginzberg, l. Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
god, anthropomorphisms Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
halbertal, moshe Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
heinemann, yitshak Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
individual Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
intention Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, c) solomons polygamy condemned Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
intermarriage, evolution of tradition about foreign wives, d) solomons intermarriage condemned Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
intermarriage, evolution of tradition about foreign wives Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
israel, people of, gods relationship with Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel, people of, torah accepted by Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
midrash al yit-hallal Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
polygamy, condemnation of solomon for' Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
rabbi Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
responsibility Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
rhetorical strategies, anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
sennacherib Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
simeon b. yohai, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
solomon, evolution of condemnation about marriage to daughter of pharaoh, c) solomons polygamy condemned Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
solomon, evolution of condemnation about marriage to daughter of pharaoh, d) solomons intermarriage condemned Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
solomon, evolution of condemnation about marriage to daughter of pharaoh Cohen, The Significance of Yavneh and other Essays in Jewish Hellenism (2010) 378
solomon Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 153
study of torah Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151
torah, study Poorthuis and Schwartz, Saints and role models in Judaism and Christianity (2014) 151