Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 85.9


וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן וגו' <>(בראשית לח, יח)<>, אָמַר רַבִּי חוּנְיָא נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חוֹתָמְךָ, זוֹ מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר <>(שיר השירים ח, ו)<>: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, <>(ירמיה כב, כד)<>: כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי. וּפְתִילֶךָ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהֵן מְצֻיָּנִין בִּפְתִיל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר <>(שמות לט, לא)<>: פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּמַטְּךָ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר <>(ישעיה יא, א)<>: וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי, <>(תהלים קי, ב)<>: מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. וַיִּתֶּן לָהּ וגו' וַתַּהַר לוֹ, גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְצַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. <>(בראשית לח, כ)<>: וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה וגו', יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ <>(משלי ח, ל לא)<>: מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה רִמִּיתָ בְּאָבִיךָ בִּגְדִי עִזִּים, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר מְרַמָּה בְּךָ בִּגְדִי עִזִּים.'And he said what is the guarantee that I shall give etc.' - Rabbi Hunya said: The Ruach HaKodesh [prophetic spirit] glimmered within her, your seal is Royalty, as it is said (Song of Songs 8:6): \"Set me as a seal upon thy heart\". (Jeremiah 22:24) \"As I live, saith the LORD, though Coniah the son of Jehoiakim king of Judah were the signet upon My right hand\". \"And thy cord\", that is the Sanhedrin, who are found in the cord, as it is said (Exodus 39:31) \"A cord of blue\". \"And thy staff\", that is the Messiah, as it is said (Isaiah 11:1): \"And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse\". (Psalms 110:2) \"The rod of Thy strength the LORD will send out of Zion\". \"And he gave them to her etc\". \"And she conceived by him\", Heroes like so, and Righteous ones like so. \"And Judah sent etc.\" Yehuda Bar Nachman said in the name of Reish Lakish (Proverbs 8:31): \"Playing in His habitable earth\" (Proverbs 8:30) \"Playing always before Him\", the Torah, that delights his creations. The Holy One Blessed be He said to Judah: You lied to your father, with a goat kid, so too, Tamar lies to you with a goat kid. "


וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן וגו' (בראשית לח, יח), אָמַר רַבִּי חוּנְיָא נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חוֹתָמְךָ, זוֹ מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, (ירמיה כב, כד): כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי. וּפְתִילֶךָ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהֵן מְצֻיָּנִין בִּפְתִיל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לט, לא): פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּמַטְּךָ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי, (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. וַיִּתֶּן לָהּ וגו' וַתַּהַר לוֹ, גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְצַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. (בראשית לח, כ): וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה וגו', יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (משלי ח, ל לא): מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה רִמִּיתָ בְּאָבִיךָ בִּגְדִי עִזִּים, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר מְרַמָּה בְּךָ בִּגְדִי עִזִּים.'And he said what is the guarantee that I shall give etc.' - Rabbi Hunya said: The Ruach HaKodesh [prophetic spirit] glimmered within her, your seal is Royalty, as it is said (Song of Songs 8:6): \"Set me as a seal upon thy heart\". (Jeremiah 22:24) \"As I live, saith the LORD, though Coniah the son of Jehoiakim king of Judah were the signet upon My right hand\". \"And thy cord\", that is the Sanhedrin, who are found in the cord, as it is said (Exodus 39:31) \"A cord of blue\". \"And thy staff\", that is the Messiah, as it is said (Isaiah 11:1): \"And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse\". (Psalms 110:2) \"The rod of Thy strength the LORD will send out of Zion\". \"And he gave them to her etc\". \"And she conceived by him\", Heroes like so, and Righteous ones like so. \"And Judah sent etc.\" Yehuda Bar Nachman said in the name of Reish Lakish (Proverbs 8:31): \"Playing in His habitable earth\" (Proverbs 8:30) \"Playing always before Him\", the Torah, that delights his creations. The Holy One Blessed be He said to Judah: You lied to your father, with a goat kid, so too, Tamar lies to you with a goat kid. "


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

5 results
1. Hebrew Bible, Genesis, 49.9-49.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

49.9. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ 49.9. Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?" 49.10. The sceptre shall not depart from Judah, Nor the ruler’s staff from between his feet, As long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be."
2. Hebrew Bible, Zechariah, 4, 3 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

3. Anon., Genesis Rabba, 1.4, 1.6, 2.4, 24.4, 35.2, 85.1, 98.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 1.6. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (דניאל ב, כב): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא. הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא, זוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יח): וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, וְאוֹמֵר (ישעיה ל, לג): הֶעְמִיק הִרְחִב. וּמְסַתְּרָתָא, זוֹ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, וְאוֹמֵר (תהלים לא, כא): תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ. דָּבָר אַחֵר הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה'. וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): לַסְתִּר עֵצָה. (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. (דניאל ב' כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, וְאוֹמֵר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא סָרוֹנְגַיָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי וגו'. בִּפְסִיקְתָּא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו', וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (ישעיה מ, כב): הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם. וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לח, לח): בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וגו'. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה. 2.4. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם. 35.2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וגו' לְדֹרֹת עוֹלָם (בראשית ט, יב), אָמַר רַבִּי יוּדָן לְדֹרֹת כְּתִיב, פְּרַט לִשְׁנֵי דוֹרוֹת, לְדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וּלְדוֹרוֹ שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹצִיא דוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמֵבִיא דוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲווֹן יָתְבִין תָּנְיִן בַּחֲדָא, מְטוֹן שְׁמוּעָה מִן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרֵי הָא מָרָא דִשְׁמַעְתָּא נֵיעוֹל וְנִישַׁיְילֵיה, עָל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָן עִמָּךְ, אֲמַר לֵיהּ גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אָמַר אִם נִרְאָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו לֵית הוּא כְּדַאי לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּאי. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בִּקְעָה בִּקְעָה אִימָלְאִי דִּינָרֵי זָהָב, וְנִתְמַלְּאָה. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִי בָּעֵי אַבְרָהָם לְמִקְרָבֵי מִן גַּבֵּיהּ וְעַד גַּבִּי, וַאֲנָא מְקָרֵב מִגַּבִּי עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְאִין לָא בָּעֵי יִצְטָרֵף אֲחִיָה הַשִּׁילוֹנִי עִמִּי וַאֲנַן מְקָרְבִין מִן אַבְרָהָם עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. רַבִּי חִזְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָחוֹת מִשְׁלשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, אִי תְּלָתִין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי תְּרֵי מִנְּהוֹן, וְאִם עֶשְׂרִים אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם עֲשָׂרָה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם חֲמִשָּׁה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם תְּרֵין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי הֵן, וְאִם חַד הוּא אֲנָא הוּא. 85.1. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו (בראשית לח, א), (מלאכי ב, יא): בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה וגו', אֲמַר לֵיהּ כָּפַרְתְּ יְהוּדָה שְׁקַרְתְּ יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין, (מלאכי ב, יא): כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, (מיכה א, טו): עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִיא לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, מַלְכָּן וּקְדוֹשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, דִּכְתִיב (בראשית לח, א): וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם. 85.1. סוּמְכוּס אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, מִנַּיִן שֶׁאֵין הָעֻבָּר נִכָּר בִּמְעֵי הָאִשָּׁה אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, מֵהָכָא (בראשית לח, כד): וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים, אֶלָּא רֻבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֻבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם, וְלֹא סוֹף דָּבָר שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים. (בראשית לח, כד): וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מְטַפַּחַת עַל כְּרֵסָהּ וְאוֹמֶרֶת מְלָכִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, גּוֹאֲלִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. (בראשית לח, כד): הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף, אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, תָּמָר בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, דִּכְתִיב (ויקרא כא, ט): וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, לְפִיכָךְ הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף. 98.8. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זֶה מָכִיר וגו' וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (בראשית מט, י), שֶׁבָּא וְנִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁהוּא בָּא וּמַקְהֶה שִׁנֵּיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. דָּבָר אַחֵר, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זוֹ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהִיא מַכָּה וְרוֹדָה. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, אֵלּוּ שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְׂמֹאל. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, נִמְנוּ וְאָמְרוּ הִלֵּל מִשֶּׁל מִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי מְגִלַּת יֻחָסִים מָצְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּכְתִיב בָּהּ הִלֵּל מִדָּוִד. רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִן דִּשְׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטָל. דְּבֵית כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ מִדְּכָלֵב. דְּבֵית צִיצִית הַכַּסָּת, מִן דְּאַבְנֵר. דְּבֵית כּוֹבְשִׁין, מִן דְּאַחְאָב. דְּבֵית יָצְאָה, מִן דְּאָסָף. דְּבֵית יֵהוּא, מִן צִפּוֹרִין. דְּבֵית יַנַּאי, מִן דְּעֵלִי. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן דְּיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. רַבִּי נְחֶמְיָה, מִדִּנְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא. 1.4. \"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\"" 1.6. Rabbi Yehudah Bar Simon opened with (Daniel 2:22): \"He reveals the deep and secret. He knows what is in the darkness, and the light dwells with Him.\" \"He reveals the deep\"--this is Hell, as it says (Proverbs 9:18): \"He does not know there are spirits there,\" and it says (Isaiah 30:33): \"deep and large\". \"And secret\"--this is Paradise, as it says (Isaiah 4:6): \"for a cover and refuge from storm and rain,\" and it says (Psalms 31:21): \"You hide them in the cover of Your presence.\" Alternatively, \"he reveals the deep and secret\"--these are the acts of the wicked, as it says (Isaiah 29:15): \"Woe to the ones who seek deep from God to make their counsel secret.\" \"And secret\"--these are the acts of the wicked, as the verse states. \"He knows what is in the dark\"--these are the acts of the wicked, as it says in Isaiah: \"Their acts are in the dark.\" \"The light dwells with Him\"--these are the acts of the righteous, as it is written (Proverbs 4:18): \"The path of the righteous is like the light at dawn,\" and it says (Psalms 97:11): \"Light is sown for the righteous.\" Rabbi Abba Srungia said: \"The light dwells with Him\"--this is the Messiah, as it says (Isaiah 60:1): \"Arise, shine, for your light has come.\" Rabbi Yehudah Bar Simon said: From the beginning of the creation of the world, \"he revealed the dark and secret\". \"In the beginning God created the heavens,\" but it is not explained. Where is it explained? Here (Isaiah 40:22): \"He stretches out the heavens like a curtain.\" \"And the land,\" but it is not explained. Where is it explained? Here (Job 37:6): \"For He says to the snow: 'Fall on the earth.'\" and (Job 38:38) \"When the dust runs into a mass, and the clods cleave together.\" \"And God said: 'Let there be light,'\" and it is not explained. Where is it explained? (Psalms 104:2) \"You cover Yourself with light like a garment.\"" 98.8. ... “…and to him will be a gathering of peoples.” (Genesis 49:10) This refers to Jerusalem, which in the future will blunt the teeth of the nations of the world, as it says “And it shall come to pass on that day that I will make Jerusalem a stone of burden for all peoples…” (Zechariah 12:3)"
4. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

10b. השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי אלא מצאו את אלו ומנאום,ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל,תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי ואיבעית אימא הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר בר' יוסי אמר אשר לוא חומה (ויקרא כה, ל) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:,ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער,ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב (בראשית ו, א) וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה),ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב) הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד) ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א) עשו מלחמה (בראשית יד, ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג) וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (יהושע ו, כז) וימעלו בני ישראל (יהושע ז, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל א א, א) כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שמואל א א, ה),ויהי (כי) זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שמואל א ח, ג) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] (שמואל א יח, יד) ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח, ט) ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז, א) רק אתה לא תבנה הבית (מלכים א ח יט),והכתיב (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי (בקר) יום אחד,הא שכיב נדב ואביהוא,והכתיב (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה והכתיב (בראשית כט, י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא,אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער,חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז, א) ויהי בימי אחז (ירמיהו א, ג) ויהי בימי יהויקים,(א"ר) לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו מאי קמ"ל,כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתיב (בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה,אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד נביאים דא"ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ,וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה,תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד,ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו יד, כב) וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי,רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו נה, יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס,תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (ישעיהו ז, יט) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים,יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי,תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג, י) רפידתו זהב,יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב, ז) ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים,ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם,ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים,ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה,אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ,רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב, כו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן,רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיהו מט, לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו,רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא 10b. bNow, didn’t they saylater in the same ibaraitathat bit is not necessary to consecratethem? bRather,this is what the ibaraitameans to say: It is due to the fact that when the exiles ascended from Babylonia bthey discovered these and enumerated them. /b,The ibaraitacontinues. bAnd not only these, butin banycity with regard to bwhich you receive a tradition from your ancestors that it was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot are observed in it, due tothe fact bthat the initial consecration sanctifiedEretz Yisrael bfor its time and sanctifiedEretz Yisrael bforever.This is bdifficult,as there is a contradiction between one statement bof Rabbi Yishmael andanother statement bof Rabbi Yishmael. /b,The Gemara answers: This is a dispute between btwolater itanna’im /i,who hold baccording tothe opinion of bRabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei.Each transmitted Rabbi Yishmael’s opinion in a different manner. bAnd if you wish, sayinstead that one of the traditions is mistaken, as with regard to bthisstatement, bRabbi Elazar bar Yosei said it, as it is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, saidthat the verse states: b“Which has [ ilo /i] a wall”(Leviticus 25:30). The word ilois written with an ialef /i, meaning no, that it does not have a wall, but its vocalization is in the sense of its homonym, ilowith a ivav /i, meaning that it has a wall. This indicates that beven though it does not presently havea wall, as it was destroyed, bbut it had a wall previously,it retains its status as a walled city. It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, who maintains that the first consecration sanctified Jerusalem forever.,§ The Gemara returns to the primary topic of this chapter, the book of Esther. The Gemara cites various aggadic interpretations of the verses of the Megilla. The opening verse of the Megilla states: b“And it came to pass [ ivayhi /i] in the days of Ahasuerus”(Esther 1:1). bRabbi Levi said, and some saythat it was bRabbi Yonatanwho said: bThis matter is a traditionthat bwereceived bfrom the members of the Great Assembly. Anywhere thatthe word ivayhiis stated, it isan ominous btermindicating bnothing otherthan impending bgrief,as if the word were a contraction of the words ivaiand ihi /i, meaning woe and mourning.,The Gemara cites several proofs corroborating this interpretation. b“And it came to pass [ ivayhi /i] in the days of Ahasuerus”led to grief, as there bwas Haman. “And it came to pass [ ivayhi /i] in the days when the judges ruled”(Ruth 1:1) introduces a period when there bwas famine. “And it came to pass [ ivayhi /i], when men began to multiply”(Genesis 6:1) is immediately followed by the verse: b“And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth”(Genesis 6:5)., b“And it came to pass [ ivayhi /i] as they journeyed from the east”(Genesis 11:2) is followed by: b“Come, let us build us a city”(Genesis 11:4), which led to the sin of the Tower of Babel. The Gemara cites further examples: b“And it came to pass in the days of Amraphel”(Genesis 14:1), about whom it is stated: b“These made war”(Genesis 14:2). Another verse states: b“And it came to pass, when Joshua was by Jericho”(Joshua 5:13), it was there that he saw an angel b“with his sword drawn in his hand”as a warning. It is written: b“And the Lord was [ ivayhi /i] with Joshua”(Joshua 6:27), and immediately afterward: b“But the children of Israel committed a trespass”(Joshua 7:1). It states: b“And it came to pass that there was a certain man of Ramathaim”(I Samuel 1:1), and it mentions shortly afterward Hannah’s inability to conceive: b“For he loved Hannah, but the Lord had closed up her womb”(I Samuel 1:5).,Similarly, the verse states: b“And it came to pass, when Samuel was old”(I Samuel 8:1), and then it is written: b“And his sons did not walk in his ways”(I Samuel 8:3). Also, it states: b“And it came to pass that David was successful in all his ways, and the Lord was with him”(I Samuel 18:14), and only a few verses prior it is written: b“And Saul viewed David with suspicion”(I Samuel 18:9). In another instance, the verse states: b“And it came to pass, when the king dwelt in his house”(II Samuel 7:1). Here King David mentioned his desire to build a temple for God, but it is written elsewhere that he was told: b“Yet you shall not build the house”(II Chronicles 6:9).,After citing several verses where ivayhiportends grief, the Gemara mentions a number of verses that seem to indicate otherwise. bBut isn’t it written: “And it came to pass [ ivayhi /i] on the eighth day”(Leviticus 9:1), which was the day of the dedication of the Tabernacle? bAnd it is taughtin a ibaraitawith regard to that day: bOn that day there was joy before the Holy One, Blessed be He, similar tothe joy that existed on the bday on which the heavens and earth were created.The Gemara cites a verbal analogy in support of this statement. bIt is written here,with regard to the dedication of the Tabernacle: b“And it came to pass [ ivayhi /i] on the eighth day,” and it is written there,in the Creation story: b“And it was [ ivayhi /i]evening, and it was bmorning, one day”(Genesis 1:5). This indicates that there was joy on the eighth day, when the Tabernacle was dedicated, similar to the joy that existed on the day the world was created. Apparently, the term ivayhiis not necessarily a portent of grief.,The Gemara answers: This verse does not contradict the principle. On the day of the dedication of the Tabernacle, a calamity also befell the people, bas Nadav and Avihu died. /b,The Gemara cites additional verses where ivayhiis not indicative of impending grief: bBut isn’t it written: “And it came to pass [ ivayhi /i] in the four hundred and eightieth year”(I Kings 6:1), which discusses the joyous occasion of the building of the Temple? bAndfurthermore, bisn’t it written: “And it came to pass [ ivayhi /i] when Jacob saw Rachel”(Genesis 29:10), which was a momentous occasion? bAnd isn’t it written: “And it was [ ivayhi /i] evening, and it was [ ivayhi /i] morning, one day”(Genesis 1:5)? bAnd isn’t there the secondday of Creation, band isn’t there the thirdday, where the term ivayhiis used? bAnd aren’t there manyverses in the Bible in which the term ivayhiappears and no grief ensues? Apparently, the proposed principle is incorrect.,Rather, bRav Ashi said:With regard to beveryinstance of ivayhi /ialone, bthere aresome that mean bthis,grief, band there aresome that mean bthat,joy. However, wherever the phrase b“and it came to pass in the days of [ ivayhi bimei /i]”is used in the Bible, bit is nothing otherthan ba term ofimpending bgrief. /b,The Gemara states that bthere are fiveinstances of ivayhi bimei /iin the Bible. b“And it came to pass in the days of [ ivayhi bimei /i] Ahasuerus”; “And it came to pass in the days [ ivayhi bimei /i] when the judges ruled”; “And it came to pass in the days of [ ivayhi bimei /i] Amraphel”; “And it came to pass in the days of [ ivayhi bimei /i] Ahaz”(Isaiah 7:1); b“And it came to pass in the days of [ ivayhi bimei /i] Jehoiakim”(Jeremiah 1:3). In all those incidents, grief ensued.,§ Apropos the tradition cited by Rabbi Levi above, the Gemara cites additional traditions that he transmitted. bRabbi Levi said: This matter is a traditionthat bwereceived bfrom our ancestors: Amoz,father of Isaiah, band Amaziah,king of Judea, bwere brothers.The Gemara questions: bWhatnovel element bis thisstatement bteaching us? /b,The Gemara responds: It is bin accordance with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said: Any bride who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophetswill bemerge from her. From where do wederive this? bFrom Tamar, as it is written: “When Judah saw her, he thought her to be a prostitute; for she had covered her face”(Genesis 38:15). Can it be that bbecauseTamar bcovered her face he thought her to be a prostitute?On the contrary, a harlot tends to uncover her face., bRather, because she covered her face in the house of her father-in-law and he was not familiar with herappearance, Judah didn’t recognize Tamar, thought she was a harlot, and sought to have sexual relations with her. Ultimately, bshe merited that kings and prophets emerged from her. Kingsemerged from her bthrough David,who was a descendant of Tamar’s son, Peretz. However, there is no explicit mention that she was the forebear of bprophets.This is derived from that bwhich Rabbi Levi said: This matter is a traditionthat bwereceived bfrom our ancestors. Amoz,father of Isaiah, band Amaziah,king of Judea, bwere brothers, and it is written: “The vision of Isaiah the son of Amoz”(Isaiah 1:1). Amoz was a member of the Davidic dynasty, and his son, the prophet Isaiah, was also a descendant of Tamar., bAnd Rabbi Levi said: This matter is a traditionthat bwereceived bfrom our ancestors: The place of the Arkof the Covet bis notincluded bin the measurementof the Holy of Holies in which it rested.,The Gemara comments: bThis is also taughtin a ibaraita /i: bThe Ark crafted by Moses had ten cubitsof empty space bon each side. And it is writtenin the description of Solomon’s Temple: b“And before the Sanctuary, which was twenty cubits in length,and twenty cubits in breadth” (I Kings 6:20). The place “before the Sanctuary” is referring to the Holy of Holies. It was twenty by twenty cubits. If there were ten cubits of empty space on either side of the Ark, apparently the Ark itself occupied no space. bAnd it is written: And the wing of one of the cherubs was ten cubits and the wing of the other cherub was ten cubits;the wings of the cherubs occupied the entire area. If so, bwhere was the Ark itself standing? Rather,must one bnot conclude from itthat the Ark bstood by means of a miracleand occupied no space?,§ The Gemara cites prologues utilized by various Sages to introduce study of the Megilla: bRabbi Yonatan introduced this passage,the book of Esther, bwith an introduction from here: “For I will rise up against them,says the Lord of hosts, band cut off from Babylonia name, and remt, and offspring [ inin /i], and posterity, says the Lord”(Isaiah 14:22). This verse may be interpreted homiletically: b“Name,” this isthe bwritingof ancient Babylonia that will disappear from the world. b“Remt,” this isthe blanguageof ancient Babylonia. b“offspring,” this istheir bkingdom. And “posterity,” this is Vashti,who according to tradition was Nebuchadnezzar’s granddaughter, and the book of Esther relates how she too was removed from the throne., bRabbi Shmuel bar Naḥmani introduced this passage with an introduction from here: “Instead of the thorn shall the cypress come up, and instead of the nettle shall the myrtle come up;and it shall be to the Lord for a name, for an everlasting sign that shall not be cut off” (Isaiah 55:13). Rabbi Shmuel bar Naḥmani interpreted the verse homiletically as referring to the righteous individuals who superseded the wicked ones in the book of Esther., b“Instead of the thorn”;this means binstead of the wicked Haman.He is referred to as a thorn bbecause he turned himself into an object of idol worship,as he decreed that all must prostrate themselves before him. The Gemara cites proof that the term thorn is used in connection with idol worship, bas it is written: “And upon all thorns, and upon all brambles”(Isaiah 7:19), which is understood to be a reference to idol worship.,The next section of the verse discusses what will replace the thorns, i.e., Haman: b“Shall the cypress [ iberosh /i] come up”; this is Mordecai.Why is he called a cypress [ iberosh /i]? bBecause he was called the chief[irosh/b] bof all the spices, as it is stated: “Take you also to yourself the chief spices, of pure myrrh [ imar deror /i]”(Exodus 30:23), band we translate“pure myrrh,” into Aramaic as imari dakhei /i.Mordecai was like imari dakhi /i, the chief [ irosh /i] of spices, and therefore he is called iberosh /i.,The verse continues: “And binstead of the nettle [ isirpad /i],”this means binstead of the wicked Vashti.Why is she called a nettle [ isirpad /i]? Because she was bthe daughter of the son of the wicked Nebuchadnezzar, who burned the ceiling [ isaraf refidat /i] of the House of God, as it is written: “Its top [ irefidato /i] of gold”(Song of Songs 3:10).,The next section of the verse states: b“Shall the myrtle [ ihadas /i] come up”; this is the righteous Esther, who was called Hadassahin the Megilla, bas it is stated: “And he had brought up Hadassah;that is, Esther” (Esther 2:7). The concluding section of the verse states: b“And it shall be to the Lord for a name”; this is the reading of the Megilla. “For an everlasting sign that shall not be cut off”; these are the days of Purim. /b, bRabbi Yehoshua ben Levi introduced this passage with an introduction from here: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good,and to multiply you; so the Lord will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you” (Deuteronomy 28:63). The verse indicates that just as the Lord rejoiced in the good he did on behalf of Israel, so too, the Lord bwill rejoice to cause you harm. /b,Rabbi Yehoshua ben Levi asked: bDoes the Holy One, Blessed be He,in fact brejoice over the downfall of the wicked? But it is written: “As they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His kindness endures forever”(II Chronicles 20:21), band Rabbi Yoḥa said: For whatreason were the words: b“for He is good” not stated in thisstatement of bthanksgiving,as the classic formulation is: “Give thanks to the Lord; for He is good; for His kindness endures forever” (I Chronicles 16:34)? bBecause the Holy One, Blessed be He, does not rejoice over the downfall of the wicked.Since this song was sung in the aftermath of a military victory, which involved the downfall of the wicked, the name of God was not mentioned for the good., bAndsimilarly, bRabbi Yoḥa said: What isthe meaning of bthat which is written: “And the one came not near the other all the night”(Exodus 14:20)? bThe ministering angels wanted to singtheir bsong,for the angels would sing songs to each other, as it states: “And they called out to each other and said” (Isaiah 6:3), but bthe Holy One, Blessed be He, said: The work of My hands,the Egyptians, are bdrowning at sea, and youwish to bsay songs?This indicates that God does not rejoice over the downfall of the wicked., bRabbi Elazar saidthat this is how the matter is to be understood: Indeed, God Himself bdoes not rejoiceover the downfall of the wicked, bbut He causes others to rejoice.The Gemara comments: One can blearn fromthe language of the verse bas well, as it is written: “Sothe Lord bwill rejoice [ iken yasis /i]”(Deuteronomy 28:63). bAnd it is not written iyasus /i,the grammatical form of the verb meaning: He will rejoice. Rather, it is written iyasis /i. The grammatical form of this verb indicates that one causes another to rejoice. Consequently, these words are understood to mean that God will cause others to rejoice. The Gemara concludes: Indeed, blearn fromit that this is the case., bRabbi Abba bar Kahana introduced this passage with an introduction from here.The verse states with regard to God’s reward to the righteous: b“He gives to a man that is good in His sight wisdom, and knowledge, and joy”(Ecclesiastes 2:26). The Gemara explains that bthisverse bisreferring to bthe righteous Mordecai.With regard to the next part of the verse: b“But to the sinner He gives the task of gathering and heaping up,” this isreferring to bHaman.The conclusion of the verse states: b“That he may give it to one who is good before God”(Ecclesiastes 2:26). bThis is Mordecai and Esther, as it is written: “And Esther set Mordecai over the house of Haman”(Esther 8:2)., bRabba bar oferan introduced this passage with an introduction from here: “And I will set my throne in Elam, and destroy from there the king and the princes, says the Lord”(Jeremiah 49:38). b“The king”who was destroyed; bthis isreferring to bVashti. “And the princes”; this isreferring to bHaman and his ten sons. /b, bRav Dimi bar Yitzḥak introduced this passage with an introduction from here: /b
5. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

10b. אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם,(בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשבה לזונה,א"ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ מלכים מדוד ואמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו,(בראשית לח, כה) היא מוצאת היא מיתוצאת מיבעי ליה א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן בא גבריאל וקירבן,היינו דכתיב (תהלים נו, א) למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א"ר יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל דבר אחר מכתם שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדולתו,(בראשית לח, כה) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותימא ליה מימר אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר,(בראשית לח, כה) הכר נא א"ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר (בראשית לז, לב) הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי,נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני,(בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב (תהלים פא, ו) עדות ביהוסף שמו,יהודה שקדש ש"ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה,צדקה ממני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים,(בראשית לח, כו) ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לא פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (דברים ה, יט) קול גדול ולא יסף,אבשלום נתגאה בשערו וכו' ת"ר אבשלום בשערו מרד שנאמר (שמואל ב יד, כה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו (וגו') והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה,לפיכך נתלה בשערו שנאמר (שמואל ב יח, ט) ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר [שקל ספסירא בעא למיפסקיה] תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה נבקע שאול מתחתיו,(שמואל ב יט, א) וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני [אבשלום] מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי,(שמואל ב יח, יח) ואבשלום לקח ויצב לו בחייו מאי לקח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו את מצבת אשר בעמק המלך וגו' א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של מלכו של עולם 10b. but bratheras ivayyakri /i, and he causedothers bto call.This bteaches that Abraham our forefather caused the name of the Holy One, Blessed be He, to be calledout bin the mouth of all passersby. How so? Afterthe guests of Abraham bate and drank, they arose to bless him. He said to them: But did you eat fromwhat is bmine?Rather, byou ate fromthe food of bthe God of the world.Therefore, byoushould bthank and praise and bless the One Who spoke and the world wascreated. In this way, Abraham caused everyone to call out to God.,The Gemara continues its discussion of the incident of Judah and Tamar. It is written: b“When Judah saw her, he thought her to be a prostitute, for she had covered her face”(Genesis 38:15). The Gemara asks: bBecause she had covered her face he thought her to be a prostitute?Prostitutes usually uncover their faces in order to attract men., bRabbi Elazar says:The verse means bthatTamar bcovered her face in the home of her father-in-law,Judah. Therefore, he did not recognize her when her face was uncovered. bAs Rabbi Shmuel bar Naḥmani saysthat bRabbi Yonatan says: Any daughter-in-law who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophets emerge from her. From where do wederive this? bFrom Tamar. Prophetsemerged from her, bas it is written: “The vision of Isaiah, the son of Amoz”(Isaiah 1:1). bKingsemerged from her, as seen bfrom David. And Rabbi Levi says: This matter is a traditionthat bwereceived bfrom our ancestors: Amoz,father of Isaiah, band Amaziah,king of Judea, bwere brothers.This indi-cates that Isaiah was also from the house of David and therefore a descendant of Tamar.,The verse describes Tamar’s court hearing: b“When she was brought forth [ imutzet /i],she sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child” (Genesis 38:25). The Gemara comments: bIt should havestated: bWhen she was imitutzet /i.The word imutzetalso carries the implication of being found. What then, is taught by the use of that term? bRabbi Elazar says: After her signs,which she was using to prove that she was impregnated by Judah, bwere brought out,the evil angel bSamael came and distanced themfrom each other in an attempt to prevent Judah’s admission and Tamar’s survival, which would enable the birth of King David. The angel bGabrielthen bcame and movedthe signs bcloseragain. Therefore, the word imutzetis used, as it alludes to the signs being found again.,The Gemara comments: bThis is as it is written: “For the leader, upon iyonat eilem reḥokim /i, a psalm [ imikhtam /i] of David”(Psalms 56:1). bRabbi Yoḥa saysthe verse means: bFrom the moment that her signs were distanced [ ireḥokim /i], she became like a mute dove [ iyona illemet /i].And the phrase b“a psalm [ imikhtam /i] of David”means: The one bfrom whom David emerged, as he was modest [ imakh /i] and flawless [ itam /i] with everyone. Alternatively, imikhtam /iindicates bthat imakkato /i,the place on his body that would have required wounding [ imakka /i], bwas complete [ itama /i],i.e., bthatDavid bwas born circumcised. Alternatively, imikhtam /iindicates that bjust as in his youthDavid bmade himself small in front of one who was greater than himin order bto learn Torahfrom that person, bso too, when he became greatand was crowned king, he still behaved in this manner, so that his modesty, imakh /i, was complete, itam /i, all of his life.,The verse concerning Tamar then states: b“She sent to her father-in-law, saying: By the man whose these are, am I with child”(Genesis 38:25). The Gemara comments: bAnd let her say to himexplicitly that she was impregnated by him. bRav Zutra bar Tuviyya saysthat bRav says, and some say Rav Ḥana bar Bizna saysthat bRabbi Shimon Ḥasida says, and some saythat bRabbi Yoḥa says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more amenable for a person to throw himself into a fiery furnaceif faced with the choice of publicly embarrassing another or remaining silent even if it leads to being burned, band not humiliate another in public. From where do wederive this? bFrom Tamar,as she was prepared to be burned if Judah did not confess, rather than humiliate him in public.,The verse continues: “And she said: bDiscern, please,whose are these, the signet, and the cords, and the staff” (Genesis 38:25). bRabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Withuse of the word bdiscernJudah binformed his fatherthat Joseph was lost, and also bwithuse of the word bdiscern they informedJudah about the signs. The Gemara explains: bWiththe word bdiscern he informedJacob his father when he brought him the coat of Joseph and said to his father: “And they sent the coat of many colors, and they brought it to their father; and said: This have we found. bDiscern now whether it is your son’s coator not” (Genesis 37:32). bWiththe word bdiscern they informed him:“And she said: bDiscern, please, whose arethese.”,It states: “Discern, bplease [ ina /i].”The word ina /iis bnothing otherthan ba language of request.The Gemara explains: bShe said to him: I request of you: Discern the image of your Creatorin every person, band do not avert your eyes from me. /b,The verse states: b“And Judah acknowledged them, and said: She is more righteous than I;forasmuch as I gave her not to Shelah my son” (Genesis 38:26). bThis isthe same bas Rav Ḥanin bar Bizna saysthat bRabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in privateby not committing adultery with the wife of Potiphar, bmerited that one letter from the name of the Holy One, Blessed be He, was added to hisname, bas it is written: “He appointed it in Joseph [ ibihosef] for a testimony in his name,when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6). In this verse the name Joseph is written with an additional letter iheh /i, found in the ineffable name of God.,He continues: bJudah, who sanctified the name of Heaven in public, merited that his entirename bis called by the name of the Holy One, Blessed be He,for all the letters of the ineffable name of God are included within the name of Judah, with the addition of the letter idalet /i. bWhen he confessed and said: “She is more righteous than I,” a Divine Voice went forth and said: You saved Tamar and her two childrenin her womb bfrombeing burned by bthe fire.By byour life,i.e., bin your merit, I will save three of your children from the fire.And bwho are they? Haiah, Mishael, and Azariah(see Daniel, chapter 3).,Judah said: b“She is more righteous than I [ imimmenni /i].”The word “ imimmenni /i” can also be understood as “from me,” with Judah thereby admitting that he is the father. The Gemara asks: bFrom where did he knowthat it was in fact from him that Tamar was pregt? The Gemara answers: bA Divine Voice went forth and said: From Me these hiddenmatters bemerged,and this woman will be the mother of royalty, which requires that Judah be the father.,The same verse continues: b“And he knew her [ ileda’atah /i] again no more [ ivelo yasaf],”seemingly indicating that Judah did not engage in sexual intercourse with Tamar again. bShmuel the Elder, father-in-law of Rav Shmuel bar Ami, says in the name of Rav Shmuel bar Ami:The verse actually means that bonce he knewof bherthat her intentions were for the sake of Heaven, bhe did not desist fromengaging in sexual intercourse with bher again,as bit is written here: “ iVelo yasaf od leda’atah /i,” and it is written thereat the giving of the Torah: “These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, bwith a great voice and it went on no more [ ivelo yasaf]”(Deuteronomy 5:18), which is interpreted to mean: A great voice that did not cease.,§ The mishna teaches: bAbsalom wasexcessively bproud of his hair,and therefore he was hung by his hair. bThe Sages taught( iTosefta3:16): bAbsalom rebelledand sinned bdue to his hair, as it is stated:“Now in all Israel bthere was noneto be so much praised bas Absalom for his beauty;from the sole of his foot even to the crown of his head there was no blemish in him. bAnd when he shaved his head, as it was at every year’s end that he shaved it; because the hair was heavy on him, therefore he shaved it, and he weighed the hair of his head at two hundred shekels, by the king’s stone”(II Samuel 14:25–26). What is the king’s stone? The Sages btaught: A stone with which the people of Tiberias and the people of Tzippori weighitems.,The ibaraitacontinues: And since he was proud of his hair, btherefore, he was hung by his hair, as it is statedin the verse describing the battle between the forces of David and Absalom: b“And Absalom chanced to meet the servants of David. And Absalom was riding upon his mule, and the mule went under the thick boughs of a great terebinth, and his head caught hold of the terebinth, and he was taken up between the heaven and the earth; and the mule that was under him went on”(II Samuel 18:9). After he was spotted by the opposing troops, Absalom btook a sword [ isafseira /i] and wanted to cut his hairto save himself. bThe school of Rabbi Yishmael taught: At that moment,the gates of bthe netherworld opened beneath himand he was afraid to fall into it, so he did not cut his hair, and he was killed by the opposing troops.,It is written with regard to David’s reaction after he learns of the death of Absalom: b“And the king was much moved, and went up to the chamber over the gate, and wept; and as he went about he said: O my son Absalom, my son, my son Absalom! Would I had died in your place, O Absalom, my son, my son”(II Samuel 19:1), and a few verses later it adds: b“And the king covered his face, and the king cried with a loud voice: O my son Absalom, O Absalom, my son, my son”(II Samuel 19:5). The Gemara asks: bWhyare there bthese eightmentions of b“my son”by David, i.e., to what do they correspond? The Gemara answers: bSeventimes he said “my son,” by bwhich he raised him up from the seven chambers of Gehenna. Andas for bthe other,eighth, time, bsome say thatDavid bbroughtthe bheadof Absalom bclose toAbsalom’s bbody, and some say thatwith this eighth mention David bbroughtAbsalom bto the World-to-Come. /b,It is written there: b“Now Absalom in his lifetime had taken and reared up for himselfthe pillar, which is in the king’s valley; for he said: I have no son to keep my name in remembrance” (II Samuel 18:18). The Gemara asks: bWhat didAbsalom btake? Reish Lakish says: He engaged in a bad transaction for himselfby accepting bad advice for which he was punished. The verse continues: b“The pillar, which is in the king’s valley [ ibe’emek hammelekh /i].” Rabbi Ḥanina bar Pappa says:This alludes to the pillar that is bin the deep [ iamukka /i] counsel of the King [ imelekh /i] of the universe,as God had already decreed in the aftermath of the incident with Bathsheba that this would occur.


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
abraham Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
adam Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
allegorical method Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
amoraic literature Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
baptism Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
blood Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
canaan/canaanite Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
church Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
cross Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
dead sea scrolls Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
dosa b. hyrcanus, r. Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
esau Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
faith/belief Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
inspiration Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
israel Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
jacob Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228, 230
jacob of serugh Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
jesus (christ) Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
jews/jewish Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228, 230
joseph Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
judah Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139, 228, 230
levirate marriage Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
mary (mother of jesus) Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
meir, r. Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
midrash Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
monarchy Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
perez Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
priest, priesthood Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
priest/priesthood Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
prophet/prophecy Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
proselyte/proselytism Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
prostitute Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
punishment Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
purity Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
sarah Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
scorners, sitting with Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
sexual relations Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228, 230
sinai Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
synagogues, non-rabbinic Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
synagogues, opposed to theater Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
tamar Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139, 228, 230
tannaitic literature Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
torah Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 230
tosefta Spielman, Jews and Entertainment in the Ancient World (2020) 231
virgin/virginity Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 139
zerah' Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 228
– davidic Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
– king messiah Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
– messiah descended from Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102