1. Hebrew Bible, Song of Songs, 5.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.14. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃ | 5.14. His hands are as rods of gold Set with beryl; His body is as polished ivory Overlaid with sapphires. |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 24.1, 24.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 24.1. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר׃ 24.1. וְאֶל־מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־יְהוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק׃ | 24.1. And unto Moses He said: ‘Come up unto the LORD, thou, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and worship ye afar off;" 24.10. and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 12.1-12.3, 28.11-28.19, 33.20, 34.1-34.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.1. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 12.2. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 12.2. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 12.3. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ 28.11. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׃ 28.12. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃ 28.13. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃ 28.14. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃ 28.15. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃ 28.16. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃ 28.17. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃ 28.18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ 28.19. וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה׃ 34.1. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ׃ 34.1. וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ׃ 34.2. וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל־שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל־אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר׃ 34.2. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ׃ | 12.1. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee." 12.2. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing." 12.3. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’" 28.11. And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep." 28.12. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it." 28.13. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed." 28.14. And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed." 28.15. And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’" 28.16. And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the LORD is in this place; and I knew it not.’" 28.17. And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’" 28.18. And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it." 28.19. And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first." 33.20. And he erected there an altar, and called it El-elohe-Israel." 34.1. And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land." 34.2. And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and humbled her." |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 20.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 20.16. וַנִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ׃ | 20.16. and when we cried unto the LORD, He heard our voice, and sent an angel, and brought us forth out of Egypt; and, behold, we are in Kadesh, a city in the uttermost of thy border." |
|
5. Hebrew Bible, Psalms, 41.14, 68.19, 110.1-110.2, 110.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 41.14. בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃ 68.19. עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים׃ 110.1. לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃ 110.2. מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃ 110.5. אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃ | 41.14. Blessed be the LORD, the God of Israel, from everlasting and to everlasting. Amen, and Amen." 68.19. Thou hast ascended on high, Thou hast led captivity captive; Thou hast received gifts among men, Yea, among the rebellious also, that the LORD God might dwell there." 110.1. A Psalm of David. The LORD saith unto my lord: ‘Sit thou at My right hand, until I make thine enemies thy footstool.'" 110.2. The rod of Thy strength the LORD will send out of Zion: 'Rule thou in the midst of thine enemies.'" 110.5. The Lord at thy right hand Doth crush kings in the day of His wrath." |
|
6. Hebrew Bible, Isaiah, 43.4 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 43.4. מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ׃ | 43.4. Since thou art precious in My sight, and honourable, and I have loved thee; Therefore will I give men for thee, And peoples for thy life." |
|
7. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.10 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.10. As for the likeness of their faces, they had the face of a man; and they four had the face of a lion on the right side; and they four had the face of an ox on the left side; they four had also the face of an eagle." |
|
8. Anon., 1 Enoch, 14.21 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 14.21. was whiter than any snow. None of the angels could enter and could behold His face by reason |
|
9. Cicero, On Divination, 2.134 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 2.134. Defert ad coniectorem quidam somniasse se ovum pendere ex fascea lecti sui cubicularis (est hoc in Chrysippi libro somnium); respondit coniector thensaurum defossum esse sub lecto. Fodit, invenit auri aliquantum, idque circumdatum argento, misit coniectori, quantulum visum est de argento. Tum ille: Nihilne, inquit, de vitello? id enim ei ex ovo videbatur aurum declarasse, reliquum argentum. Nemone igitur umquam alius ovum somniavit? cur ergo hic nescio qui thensaurum solus invenit? quam multi inopes digni praesidio deorum nullo somnio ad thensaurum reperiendum admonentur! Quam autem ob causam tam est obscure admonitus, ut ex ovo nasceretur thensauri similitudo, potius quam aperte thensaurum quaerere iuberetur, sicut aperte Simonides vetitus est navigare? | 2.134. A diviner was consulted by a man who had dreamed that he saw an egg hanging from the bed-cords of the bed in his sleeping-room — the story is from Chrysippus On Dreams — and the diviner answered, A treasure is buried under your bed. The man dug, found a quantity of gold surrounded with silver and sent the diviner as much of the silver as he thought fit. The diviner then inquired, Do I get none of the yolk? For, in his view, the yolk meant gold, the white of the egg, silver. Now, did no one else ever dream of an egg? If so, then why did this fellow, whoever he was, alone find a treasure by dreaming of an egg? What a lot of poor devils there are, deserving of divine assistance, who never were instructed by a dream how to find a treasure! Furthermore, why was this man given so obscure an intimation as that contained in the fancied resemblance between an egg and a treasure, instead of being as plainly directed as Simonides was when he was bidden not to go on board the ship? |
|
10. Hebrew Bible, Daniel, 10.6 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 10.6. וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן׃ | 10.6. his body also was like the beryl, and his face as the appearance of lightning, and his eyes as torches of fire, and his arms and his feet like in colour to burnished brass, and the voice of his words like the voice of a multitude." |
|
11. Philo of Alexandria, On The Confusion of Tongues, 146 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 146. And even if there be not as yet any one who is worthy to be called a son of God, nevertheless let him labour earnestly to be adorned according to his first-born word, the eldest of his angels, as the great archangel of many names; for he is called, the authority, and the name of God, and the Word, and man according to God's image, and he who sees Israel. |
|
12. Artemidorus, Oneirocritica, 4.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
13. Mishnah, Avot, 6.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
|
14. Mishnah, Berachot, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.5. One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer leader) it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self. They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”" |
|
15. New Testament, 1 Peter, 1.12 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.12. To them it was revealed, that not to themselves, but to you, did they minister these things, which now have been announced to you through those who preached the gospel to you by the Holy Spirit sent out from heaven; which things angels desire to look into. |
|
16. New Testament, Apocalypse, 1.13-1.18 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.13. And in the midst of the lampstands was one like a son of man, clothed with a robe reaching down to his feet, and with a golden sash around his chest. 1.14. His head and his hair were white as white wool, like snow. His eyes were like a flame of fire. 1.15. His feet were like burnished brass, as if it had been refined in a furnace. His voice was like the voice of many waters. 1.16. He had seven stars in his right hand. Out of his mouth proceeded a sharp two-edged sword. His face was like the sun shining at its brightest. 1.17. When I saw him, I fell at his feet like a dead man. He laid his right hand on me, saying, "Don't be afraid. I am the first and the last 1.18. and the Living one. I was dead, and behold, I am alive forevermore. Amen. I have the keys of Death and of Hades. |
|
17. Tosefta, Sotah, 13.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
18. Anon., Genesis Rabba, 78.3, 79.8, 80.4, 82.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 78.3. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ (בראשית לב, כח כט), (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁהוּא מְקַיֵּים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא אוֹמֵר (ישעיה מד, כו): לִיְרוּשָׁלָיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁנִּגְלָה עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ לֹא יַעֲקֹב. וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁאָמַר לוֹ לֹא יַעֲקֹב, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לה, י): וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב וגו'. לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר, בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד וגו' בְּלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, בַּעֲשֵׂה. וַהֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם, דִּכְתִיב (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו', סִפּוּר הוּא מְסַפֵּר וְאוֹמֵר שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בּוֹ. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, אֶלָּא הוּא שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, תָּנֵי לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב, אֶלָּא (בראשית לה, י): כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עִקָּר וְיַעֲקֹב טְפֵלָה. רַבִּי זְכַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מִכָּל מָקוֹם יַעֲקֹב שִׁמְךָ אֶלָּא כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יַעֲקֹב עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל מוֹסִיף עָלָיו. (בראשית לב, כט): כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל, נִתְגּוֹשַׁשְׁתָּ עִם הָעֶלְיוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, וְעִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם. עִם הָעֶלְיוֹנִים זֶה הַמַּלְאָךְ, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה, הוּא דְּהוּא אָמַר לֵיהּ (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָּנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, מַה פְּנֵי אֱלֹהִים, דִּין, אַף פָּנֶיךָ דִּין. מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. עִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, זֶה עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו. דָּבָר אַחֵר, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה. 79.8. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל (בראשית לג, כ), אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר אַתָּה אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ חַזָּן הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ, וְאַתָּה הָיִיתָ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמֶךָ, מָחָר בִּתְּךָ יוֹצְאָה וּמִתְעַנָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. 80.4. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (משלי כז, א): אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (בראשית ל, לג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, מָחָר בִּתְּךָ יוֹצֵאת וּמִתְעַנָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַתֵּצֵא דִינָה וגו'. רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּתַח (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ חֶסֶד מִן אֲחוּךְ הִיא נְסִבַת לְאִיּוֹב, שֶׁאֵינוֹ לֹא גֵּר וְלֹא מָהוּל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל. לֹא בִקַּשְׁתָּה לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר, הֲרֵי נִשַֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, וַתֵּצֵא דִינָה וגו'. 82.2. כְּתִיב (תהלים כד, ג ה): מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם וגו' נְקִי כַפַּיִם וגו' יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וגו'. כְּתִיב (ירמיה לא, כב): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד יֹאמְרוּ יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ וגו', כְּתִיב (משלי כח, כ): אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶה יַעֲקֹב, (משלי כח, כ): וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו. כְּתִיב (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יַעֲשִׁיר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁנִּתְחַתֵּן בִּיהוּדִית וּבָשְׂמַת וּמַחֲלַת לְהַרְבּוֹת עשֶׁר, שֶׁאֵין לוֹ נִקּוּי עוֹלָמִים. כְּתִיב (יואל ד, כא): וְנִקֵּיתִי דָמָם לֹא נִקֵּיתִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס א, יא): עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו. (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כב): מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קְבוּעָה בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו', וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה זֶּה שֶׁהִקְרִיב אַיִל לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קָבוּעַ בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים (דברים כח, ו): בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בְּבוֹאוֹ לְבֵית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, (בראשית כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב. (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁמֵּקִים דְּבַר עַבְדּוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד נִגְלָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר לוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּלְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ וַאֲנִי עָתִיד לַעֲמֹד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ה): בֵּית אֵל יִמְצָאֶנוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, יְדַבֵּר עִמְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְנִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם דְּבָרָיו שֶׁל מַלְאָךְ, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְקַיֵּם דִּבְרֵי נְבִיאָיו. | |
|
19. Anon., Lamentations Rabbah, 2.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 2.2. אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אֵיךְ חַיֵּיב ה' בְּרוּגְזֵיהּ יָת בַּת צִיּוֹן. אִית אַתְרָא דְּצָוְוחִין לְחַיָּיבָא עֲיָיבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, אֵיךְ כַּיֵּיב ה' בְּרוּגְזֵיהּ. אִית אַתְרָא דְּצַוְוחִין לְכֵיבָא עֵייבָא. וְרַבָּנָן אָמְרִין אֵיךְ שַׁיֵּים ה' בְּרוּגְזֵיהּ יָת בַּת צִיּוֹן. הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, בָּכָה וּנְתָנוֹ עַל אַרְכּוּבוֹתָיו, בָּכָה וּנְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו, בָּכָה וְהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ, טִנֵּף עָלָיו וּמִיָּד הִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, וְלָא הֲוַת מְחוּתִיתֵיהּ כִּמְסוּקִיתֵיהּ, מְסוּקִיתֵיהּ צִיבְחַר צִיבְחַר, וּמְחוּתִיתֵיהּ כּוֹלָּא חֲדָא. כָּךְ (הושע יא, ג): וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו. וְאַחַר כָּךְ (הושע י, יא): אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב. וְאַחַר כָּךְ: הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נַחְמָן מָשָׁל לִבְנֵי מְדִינָה שֶׁעָשׂוּ עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, הִקְנִיטוּהוּ וּסְבָלָן, הִקְנִיטוּהוּ וּסְבָלָן, אָחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ כְּלוּם אַתֶּם מַקְנִיטִין אוֹתִי אֶלָּא בַּעֲבוּר עֲטָרָה שֶׁעִטַּרְתֶּם לִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּלוּם אַתֶּם מַקְנִיטִין אוֹתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִיקוּנִין שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁחֲקוּקָה עַל כִּסְאִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן, הֱוֵי: הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ וגו'. | |
|
20. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, yitro 2 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
21. Anon., Sifre Deuteronomy, 357 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
22. Anon., Sifre Numbers, 119 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
23. Babylonian Talmud, Hulin, 91b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 91b. הנה הוא זורה את גורן השעורים,רבי אבהו אמר מהכא (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את וגו',ורבנן אמרי מהכא (בראשית לז, יד) לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום וגו',רב אמר מהכא (בראשית לב, לב) ויזרח לו השמש,אמר ר' עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל כתיב ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה,אמר ר' יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב (בראשית כח, י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום,כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש,כתיב (בראשית כח, יא) ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד,(בראשית כח, יב) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה תנא כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות דכתיב (בראשית כח, יב) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים שנים ויורדים שנים וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה,וכתיב ביה במלאך (דניאל י, ו) וגויתו כתרשיש וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו,תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעו לסכוניה מיד (בראשית כח, יג) והנה ה' נצב עליו אמר רבי שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאדם שמניף על בנו,(בראשית כח, יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה אמר רבי יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו,(בראשית כח, א) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו,מסייע ליה לרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ה' צבאות,מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחודש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם,וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב (ישעיהו ו, ג) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות,ואין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים,אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות והאיכא ברוך | 91b. “And now is there not Boaz our kinsman, whose maidens you were with? bBehold, he winnows barley tonight in the threshing floor /b…and it shall be, when he lies down, that you shall mark the place where he shall lie” (Ruth 3:2–3). This teaches that the reason Boaz did not return home from the threshing floor was that a Torah scholar should not go out alone at night., bRabbi Abbahu saidthat the source is bfrom here: “And Abraham rose early in the morning, and saddledhis donkey, and took two of his young men with him and Isaac his son; and he split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place that God had told him” (Genesis 22:3). The fact that Abraham waited until morning and did not set off at night, even though others were traveling with him, indicates that a Torah scholar should not go out at night at all, and certainly not alone., bAnd the Rabbis saythat the source is bfrom here,the verse that describes when Jacob sent Joseph to his brothers: “And he said to him: bGo now, see whether it is well with you brothers and wellwith the flock; and bring me back word. So he sent him out of the valley of Hebron, and he came to Shechem” (Genesis 37:14). The verse indicates that Jacob sent Joseph at a time when he could see his brothers, i.e., during the day. This shows that a Torah scholar should not go out alone at night., bRav saidthat the source is bfrom here: “And the sun rose for himas he passed over Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). This indicates that Jacob remained where he was all night and left in the morning, because a Torah scholar should not go out alone at night.,The Gemara cites an incident involving the final verse cited above. bRabbi Akiva says: I askedthe following question of bRabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market [ ibe’itliz /i] ofthe town bEmmaus, where they went to purchase an animal for thewedding bfeast of Rabban Gamliel’s son: It is writtenin the verse: b“And the sun shone for himwhen he passed Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). bBut did the sun shine only for him? Didn’t it shine for the entire world? /b, bRabbi Yitzḥak says:The verse means that bthe sun, which setearly exclusively bfor him,also bshoneearly exclusively bfor himin order to rectify the disparity created by the premature sunset. The Gemara explains when the sun set early for him: bAs it is written: “And Jacob went out from Beersheba and went toward Haran”(Genesis 28:10). bAnd it is writtenthereafter: b“And he encountered the place,and he slept there, because the sun had set” (Genesis 28:11). bWhenJacob barrived at Haran, he said:Is it bpossiblethat bI passed a place where my fathers prayed and I did not praythere? bWhen he set his mind to return, the land contracted for him. Immediatelythe verse states: b“And he encountered the place,”indicating that he arrived there miraculously., bWhen hehad finished bprayingand bhe wanted to returnto Haran, bthe Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to my lodging place and he will depart without remaining overnight? Immediately, the sun setbefore its proper time so that Jacob would stay overnight in that place.,The Gemara cites another exposition of Rabbi Yitzḥak to explain an apparent contradiction between two verses pertaining to this incident. bIt is written: “And he took of the stones of the place,and placed them under his head, and lay down in that place to sleep” (Genesis 28:11). bAnd it is written:“And Jacob rose up early in the morning, band he took the stonethat he had placed under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it” (Genesis 28:18). The first verse indicates that Jacob took several stones, whereas the latter verse indicates that he took only one stone. bRabbi Yitzḥak says:This bteaches that all those stones gathered to one place and each one said:Let bthis righteous man place his head upon me.And it was btaught: And all of them were absorbed into onelarge rock.,The Gemara expounds other verses pertaining to the same incident. The verse states: b“And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth,and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it” (Genesis 28:12). It was btaught: How wide was the ladder?It was beight thousand parasangs [ iparsaot /i], as it is written: “And behold the angels of God ascending and descending on it.”The word b“ascending [ iolim /i],”written in plural, indicates that there were btwoangels ascending simultaneously. Likewise, the term b“and descending [ iveyordim /i],”also in the plural, indicates that btwoangels were descending simultaneously. bAnd when they met one another they werea total of bfourin one place, so the ladder must have been wide enough to accommodate four angels., bAnd it is writtenin a verse bwith regard to an angel: “His body was like Tarshish”(Daniel 10:6). bAndit bis learnedas a tradition bthatthe city of bTarshish was two thousand parasangs.Consequently, in order to accommodate four angels, the ladder must have been eight thousands parasangs wide.,It was btaughtthat the angels were bascending and gazing at the image of [ ibidyokeno /i]Jacob babove,engraved on the Throne of Glory, band descending and gazing at his image below.The angels subsequently became jealous of Jacob, and bwanted to endangerhis life. bImmediatelyJacob received divine protection, as the verse states: b“And behold, the Lord stood over him”(Genesis 28:13). bRabbi Shimon ben Lakish says: Were it not writtenin a bverse it would be impossible to utter it,in deference to God, since it describes God as standing over Jacob to protect him from the angels blike a man who wavesa fan bover his sonto cool him down.,The Gemara explains another verse from Jacob’s dream. “And behold, the Lord stood over him and said: I am the Lord, the God of Abraham your father and the God of Isaac. bThe land upon which you lie,to you will I give it, and to your seed” (Genesis 28:13). The Gemara asks: bWhat is the greatnessof this promise, i.e., why is it expressed in this way despite the fact that in a literal sense Jacob was lying on a very small amount of land? bRabbi Yitzḥak says:This bteaches that the Holy One, Blessed be He, foldedup bthe entirety of Eretz Yisrael and placed it under Jacob, our patriarch, so that it would be easy for his children to conquer. /b,The Gemara returns to the verses that describe Jacob wrestling with the angel. b“And he said: Let me go, for the dawn has risen.And he said: I will not let you go until you bless me” (Genesis 32:27). Jacob bsaid tothe angel: bAre you a thief, or are you a gambler [ ikuveyustus /i], who is afraid of dawn?The angel bsaid to him: I am an angel, and from the day I was created my time to recite a songbefore God bhas not arrived, until now.Now I must ascend so that I can sing songs of praise to God.,The Gemara comments: This bsupportsthe opinion bof Rav Ḥaelwhen he related what bRav said. As Rav Ḥael saidthat bRav said: Three groups of ministering angels recite a song every dayfrom the verse “Holy, holy, holy is the Lord”; bone says: “Holy,” andanother bone says: “Holy,” andanother bone says: “Holy is the Lord of hosts;the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3).,The Gemara braises an objectionfrom the following ibaraita /i: bThe Jewish people are more dear to the Holy One, Blessed be He, than the ministering angels, as the Jewish peoplemay brecite a songof praise to God bat any time, but ministering angels recite a songof praise bonly one time per day. And some saythat the ministering angels recite a song of praise bone time per week. And some saythat they recite a song of praise bone time per month. And some saythat they recite a song of praise bone time per year. And some saythat they recite a song of praise bone time inevery bseven years. And some saythat they recite a song of praise bone time per Jubilee. And some saythat they recite a song of praise bone time inthe entire history of bthe world. /b, bAndfurthermore, bthe Jewish people mention the nameof God bafter two words, as it is stated: “Hear, Israel: The Lordour God, the Lord is one” (Deuteronomy 6:4). bBut the ministering angels mention the nameof God bonly after three words, as it is written:“And one called unto another, and said: b“Holy, holy, holy is the Lord of hosts;the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3)., bAnd the ministering angels do not recitetheir bsong above until the Jewish people recitetheir song bbelow,on earth, bas it is stated: “When the morning stars sang together”(Job 38:7), referring to the Jewish people, who are compared to stars; bandonly bthendoes the verse state: b“And all the sons of God shouted for joy,”which is a reference to the angels. This ibaraitateaches that the angels mention the name of God only after three words, i.e., after saying the word “holy” three times, whereas according to what Rav Ḥael stated that Rav said, the third group of angels says the word “holy” once and then immediately mentions the name of God.,The Gemara emends Rav Ḥael’s statement citing Rav: bRather,Rav said that bonegroup of ministering angels bsays: “Holy,” andanother bone says: “Holy, holy,” andanother bone says: “Holy, holy, holy is the Lord of hosts.”The Gemara challenges the statement of the ibaraitathat the angels mention the name of God only after three words: bBut there isthe verse: “Then a spirit lifted me up, and I heard behind me the voice of a great rushing: bBlessed bethe glory of the Lord from His place” (Ezekiel 3:12). In this praise, “Blessed be the glory of the Lord,” the word “Lord” appears as the third Hebrew word, apparently uttered by the ministering angels. |
|
24. Babylonian Talmud, Megillah, 18a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 18a. (הושע ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי,וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני,ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים,אימא קודם עבודה לא ס"ד דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' מי כתיב לעשות מעשות כתיב,ולימרה אחר העבודה לא ס"ד דכתיב זובח תודה,מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא,ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום,וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום,מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו,אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר (איוב לז, כ) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע,דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב (תהלים סה, ב) לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:,קראה על פה לא יצא וכו': מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר,וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) (דברים כה, יז) זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:,קראה תרגום לא יצא וכו': היכי דמי אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום:,אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו': והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני,היכי דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א"ר אחא א"ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית,וא"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר (בראשית לג, כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל,מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא,הא לא דמיא אלא להא גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא,אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית לוקמה בכל לעז [אלא מתניתין כברייתא] וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יווני לכל כשר,והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב"ג דתנן רשב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית,ולימרו הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל:,והלועז ששמע אשורית יצא וכו': והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ,מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא:,קראה סירוגין יצא וכו': לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין,לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך,לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך,לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי,לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא,ת"ר קראה סירוגין יצא | 18a. b“Afterward the children of Israel shall return, and seek the Lord their God and David their king”(Hosea 3:5), and consequently, the blessing of the kingdom of David follows the blessing of the building of Jerusalem. bAnd oncethe scion of bDavid comes,the time for bprayer will come, as it is stated: “I will bring them to My sacred mountain and make them joyful in My house of prayer”(Isaiah 56:7). Therefore, the blessing of hearing prayer is recited after the blessing of the kingdom of David., bAnd after prayer comes, theTemple bservice will arrive, as it is statedin the continuation of that verse: b“Their burnt-offerings and their sacrifices shall be accepted on My altar”(Isaiah 56:7). The blessing of restoration of the Temple service follows the blessing of hearing prayer. bAnd when theTemple bservice comes,with it will also bcome thanksgiving, as it is stated: “Whoever sacrifices a thanks-offering honors Me”(Psalms 50:23), which teaches that thanksgiving follows sacrifice. Therefore, the blessing of thanksgiving follows the blessing of restoration of the Temple service., bAnd why did they seefit to institute that one bsays the Priestly Benediction afterthe blessing of bthanksgiving? As it is written: “And Aaron lifted up his hand toward the people and blessed them, and he came down from sacrificing the sin-offering, and the burnt-offering, and the peace-offerings”(Leviticus 9:22), teaching that the Priestly Benediction follows the sacrificial service, which includes the thanks-offering.,The Gemara asks: But the cited verse indicates that Aaron blessed the people and then sacrificed the offerings. Should we not then bsaythe Priestly Benediction bbefore theblessing of the Temple bservice?The Gemara answers: bIt should not enter your mindto say this, bas it is written: “And he came down from sacrificing the sin-offering.” Is it writtenthat he came down bto sacrificethe offerings, implying that after blessing the people Aaron came down and sacrificed the offerings? No, bit is written, “from sacrificing,”indicating that the offerings had already been sacrificed.,The Gemara asks: If, as derived from this verse, the Priestly Benediction follows the sacrificial service, the Priestly Benediction should be bsaidimmediately bafterthe blessing of restoration of btheTemple bservice,without the interruption of the blessing of thanksgiving. The Gemara rejects this argument: bIt should not enter your mindto say this, bas it is written: “Whoever sacrifices a thanks-offeringhonors Me,” from which we learn that thanksgiving follows sacrifice, as already explained.,The Gemara asks: bWhat did you see to rely on thisverse and juxtapose thanksgiving with sacrifice? bRelyrather bon the otherverse, which indicates that it is the Priestly Benediction that should be juxtaposed with the sacrificial service. The Gemara answers: bIt stands to reasonto have the blessing of thanksgiving immediately following the blessing of the sacrificial service, since the sacrificial bservice and thanksgiving,which are closely related conceptually, bare one matter. /b, bAnd why did they seefit to institute that one bsaysthe blessing beginning with the words: bGrant peace, after the Priestly Benediction? As it is writtenimmediately following the Priestly Benediction: b“And they shall put My name upon the children of Israel, and I will bless them”(Numbers 6:27). The Priestly Benediction is followed by God’s blessing, and bthe blessing of the Holy One, Blessed be He, is peace, as it is stated: “The Lord blesses His people with peace”(Psalms 29:11).,The Gemara returns to the ibaraitacited at the beginning of the discussion: bNow, sincethe ibaraitateaches that ba hundred and twenty Elders, including many prophets, established the iAmida bprayer in itsfixed border, whatis it that bShimon HaPakuli arrangedin a much later period of time, as related by Rabbi Yoḥa? The Gemara answers: Indeed, the blessings of the iAmidaprayer were originally arranged by the hundred and twenty members of the Great Assembly, but over the course of time the people bforgot them, andShimon HaPakuli then barranged them again. /b,The Gemara comments: These nineteen blessings are a fixed number, and bbeyond this it is prohibitedfor one bto declare the praises of the Holy One, Blessed be He,by adding additional blessings to the iAmida /i. As bRabbi Elazar said: What isthe meaning of that bwhich is written: “Who can utter the mighty acts of the Lord? Who can declare all His praise?”(Psalms 106:2)? It means: bFor whom is it fitting to utter the mighty acts of the Lord?Only bfor one who can declare all His praise.And since no one is capable of declaring all of God’s praises, we must suffice with the set formula established by the Sages., bRabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yoḥa said:With regard to bone who excessively declares the praises of the Holy One, Blessed be He,his fate bisto be buprooted from the world,as it appears as if he had exhausted all of God’s praises. bAs it is stated: “Shall it be told to Him when I speak? If a man saysit, bhe would be swallowed up”(Job 37:20). The Gemara interprets the verse as saying: Can all of God’s praises be expressed when I speak? If a man would say such a thing, he would be “swallowed up” as punishment.,The Gemara relates: bRabbi Yehuda, a man of Kefar Gibboraya, and some sayhe was ba man of Kefar Gibbor Ĥayil, taught: What isthe meaning of that bwhich is written: “For You silence is praise”(Psalms 65:2)? bThebest bremedy of all is silence,i.e., the optimum form of praising God is silence. The Gemara relates: bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Israel to Babylonia, bhe said: In the West,Eretz Yisrael, bthey sayan adage: If ba word isworth one isela /i, silence isworth btwo. /b,§ It is taught in the mishna: bIf one readthe Megilla bby heart he has not fulfilledhis obligation. The Gemara asks: bFrom where do wederive this? bRava said:This is bderivedby means of a verbal analogy between one instance of the term bremembranceand another instance of the term bremembrance. It is written here,with regard to the Megilla: b“That these days should be remembered”(Esther 9:28), band it is written elsewhere: “And the Lord said to Moses: Write this for a memorial in the book,and rehearse it in the ears of Joshua: That I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens” (Exodus 17:14). bJust as there,with regard to Amalek, remembrance is referring specifically to something written bin a book,as it is stated, “in the book,” bso too here,the Megilla remembrance is through being written bin a book. /b,The Gemara raises a question: bBut from wheredo we know bthat this remembrancethat is stated with regard to Amalek and to the Megilla involves breadingit out loud from a book? bPerhapsit requires bmerely looking intothe book, reading it silently. The Gemara answers: bIt should not enter your mindto say this, as it was taught in a ibaraita /i: The verse states: b“Rememberwhat Amalek did to you” (Deuteronomy 25:17). One bmighthave thought that it suffices for one to remember this silently, bin his heart.But this cannot be, since bwhen it sayssubsequently: b“You shall not forget”(Deuteronomy 25:19), bit isalready breferring to forgetting from the heart. How,then, bdo I upholdthe meaning of b“remember”?What does this command to remember add to the command to not forget? Therefore, it means that the remembrance must be expressed out loud, bwith the mouth. /b,§ It was taught further in the mishna: bIf one readthe Megilla binAramaic btranslation he has not fulfilledhis obligation. The Gemara asks: bWhat are the circumstancesof this case? bIf we say thatthe Megilla bwas written inthe original bbiblical text,i.e., in Hebrew, band he read it inAramaic btranslation,then bthis isthe same as reading it bby heart,as he is not reading the words written in the text, and the mishna has already stated that one does not fulfill his obligation by reading the Megilla by heart. The Gemara answers: bNo,it is bnecessaryto teach this case as well, as it is referring to a case in which the Megilla bwas writtennot in the original Hebrew but binAramaic btranslation, and he read itas written, binAramaic btranslation. /b,§ The mishna continues: bHowever, for those who speak a foreign language, one may readthe Megilla binthat bforeign language.The Gemara raises a difficulty: bBut didn’t you sayin the mishna: bIf he read it in anyother blanguage he has not fulfilledhis obligation? The Gemara cites the answer of bRav and Shmuel, who both say:When the mishna says: A foreign language, it is referring specifically to bthe Greek foreign language,which has a unique status with regard to biblical translation.,The Gemara asks: bWhat are the circumstancesof the case? bIf we say thatthe Megilla bwas written in iAshurit /i,i.e., in Hebrew, band he read it in Greek, this isthe same as reading it bby heart,and the mishna teaches that one does not fulfill his obligation by reading by heart. The Gemara answers: bRabbi Aḥa saidthat bRabbi Elazar said:The mishna is dealing with a case in which the Megilla bwas written in the Greek foreign languageand was also read in that language.,Apropos statements in this line of tradition, the Gemara adds: bAnd Rabbi Aḥafurther bsaidthat bRabbi Elazar said: From whereis it derived bthat the Holy One, Blessed be He, called Jacob El,meaning God? bAs it is stated:“And he erected there an altar, band he called it El, God of Israel”(Genesis 33:20). It is also possible to translate this as: And He, i.e., the God of Israel, called him, Jacob, El. Indeed, it must be understood this way, bas if it enters your mindto say that the verse should be understood as saying that bJacob called the altar El, it should havespecified the subject of the verb and written: bAnd Jacob called itEl. bButsince the verse is not written this way, the verse must be understood as follows: bHe called Jacob El; and who called him El? The God of Israel. /b,The Gemara returns to discussing languages for reading the Megilla and braises an objectionagainst Rav and Shmuel, who said that one may read the Megilla in Greek but not in other foreign languages. It is taught in a ibaraita /i: bIf one readthe Megilla bin Coptic [ iGiptit /i], iIvrit /i, Elamite, Median, or Greek, he has not fulfilledhis obligation, indicating that one cannot fulfill his obligation by reading the Megilla in Greek.,The Gemara answers: The clause in the mishna that teaches that the Megilla may be read in a foreign language to one who speaks that foreign language bis comparable only to thatwhich was taught in a different ibaraita /i: If one reads the Megilla bin Coptic to Copts,in iIvritto iIvrim /i, in Elamite to Elamites, or in Greek to Greeks, he has fulfilledhis obligation. The Megilla may be read in any language, provided the listener understands that language.,The Gemara asks: But bif so,that one who reads the Megilla in a foreign language that he speaks fulfills his obligation, bwhy did Rav and Shmuel establish theruling of the bmishna asreferring specifically bto Greek? Let them interpret itas referring bto any foreign languagethat one speaks. The Gemara explains: bRather, the mishnais to be understood blike the ibaraita /i,that one who reads the Megilla in a language that he speaks fulfills his obligation; band that which was statedin the name of bRav and Shmuel was saidas a bgeneralstatement, not relating to the mishna but as an independent ruling, as follows: bRav and Shmuel both say: The Greek language is acceptable for everyone,i.e., anyone who reads the Megilla in Greek has fulfilled his obligation, even if he does not understand Greek.,The Gemara raises a difficulty: bBut doesn’tthe ibaraitacited above bteachthat if one reads the Megilla in bGreek to Greekshe has fulfilled his obligation? This implies that reading in Greek, byes,this is acceptable for Greeks, but bfor everyoneelse, bno,it is not. The Gemara answers: Rav and Shmuel disagree with this statement of the ibaraita /i, because they bagree withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamliel. As we learnedin a mishna ( iMegilla8b): bRabban Shimon ben Gamliel says: Evenfor bbooksof the Bible, the Sages bdid not permit them to be writtenin any foreign language bother than Greek,indicating that Greek has a special status, and is treated like the original Hebrew.,The Gemara asks: But if this was the intention of Rav and Shmuel, blet them stateexplicitly: bThe ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabban Shimon ben Gamliel.Why did Rav and Shmuel formulate their statement as if they were issuing a new ruling? The Gemara answers: bHad they saidsimply bthat the ihalakhais in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, I would have saidthat bthis appliesonly bto the other booksof the Bible, bbutwith regard to bthe Megilla, of which it is written: “According to their writing,” I would saythat one does bnotfulfill his obligation if he reads it in Greek. Therefore they stated their own opinion to bteach usthat even in the case of the Megilla one fulfills his obligation if he reads it in Greek.,§ It was taught in the mishna: bAnd one who speaks a foreign language who heardthe Megilla being read bin iAshurit /i,i.e., in Hebrew, bhas fulfilledhis obligation. The Gemara asks: bBut isn’tit so that bhe does not understand what they are saying?Since he does not understand Hebrew, how does he fulfill his obligation? The Gemara answers: bIt is just as it iswith bwomen and uneducated people;they too understand little Hebrew, but nevertheless they fulfill their obligation when they hear the Megilla read in that language., bRavina strongly objects tothe premise of the question raised above, i.e., that someone who does not understand the original, untranslated language of the Megilla cannot fulfill his obligation. bIs that to saythat even bwe,the Sages, who are very well acquainted with Hebrew, bknowfor certain the meaning of the obscure words iha’aḥashteranim benei haramakhim /i(Esther 8:10), often translated as: “Used in the royal service, bred from the stud”? bButnevertheless, we fulfill the bmitzva of readingthe Megilla band publicizing the miracleof Purim by reading these words as they appear in the original text. bHere too,one who speaks a foreign language who hears the Megilla being read in Hebrew fulfills the bmitzva of readingthe Megilla band publicizing thePurim bmiracle,even if he does not understand the words themselves.,§ The mishna continues: bIf one readsthe Megilla bat intervals[iseirugin/b] bhe has fulfilledhis obligation. The Gemara relates that bthe Sages did not know what ismeant by the word iseirugin /i.One day bthey heard the maidservant in RabbiYehuda HaNasi’s bhouse saying to the Sages who were entering the house intermittentlyrather than in a single group: bHow long are you going to enter iseirugin seirugin /i?As she lived in Rabbi Yehuda HaNasi’s house and certainly heard the most proper Hebrew being spoken, they understood from this that the word iseiruginmeans at intervals.,It is similarly related that bthe Sages did not know what ismeant by the word iḥalogelogot /i,which appears in various imishnayotand ibaraitot /i. One day bthey heard the maidservant in RabbiYehuda HaNasi’s bhouse saying to a certain man who was scattering purslane: How long will you go on scattering your iḥalogelogot /i?And from this they understood that iḥalogelogotis purslane.,Likewise, bthe Sages did not know what ismeant by isalselehain the verse: “Get iwisdom…salselehaand it will exalt you”(Proverbs 4:7–8). One day bthey heard the maidservant in RabbiYehuda HaNasi’s bhouse talking to a certain man who was twirling his hair, saying to him: How long will you go on twirling[imesalsel/b] byour hair?And from this they understood that the verse is saying: Turn wisdom around and around, and it will exalt you.,The Gemara relates additional examples: bThe Sages did not know what ismeant by the word iyehavin the verse: b“Cast upon the Lord your iyehav /i”(Psalms 55:23). bRabba bar bar Ḥana said: One time I was traveling with a certain Arab[iTayya’a/b] band I was carrying a load, and he said to me: Take your iyehavand throw it on my camel,and I understood that iyehavmeans a load or burden.,And similarly, bthe Sages did not know what ismeant by the word imatateiin the verse: b“And I will itateiit with the imatateiof destruction”(Isaiah 14:23). One day bthey heard the maidservant in RabbiYehuda HaNasi’s bhouse saying to her friend: Take a itateitaand itatithe house,from which they understood that a imatateiis a broom, and the verb itatimeans to sweep.,On the matter of reading the Megilla with interruptions, bthe Sages taughtthe following ibaraita /i: bIf one reads the Megilla at intervals,pausing and resuming at intervals, bhe has fulfilledhis obligation. |
|
25. Babylonian Talmud, Sanhedrin, 38b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. bhis torsowas fashioned from dust taken bfrom Babylonia, and his headwas fashioned from dust taken bfrom Eretz Yisrael,the most important land, band his limbswere fashioned from dust taken bfrom the rest of the landsin the world. With regard to bhis buttocks, Rav Aḥa says:They were fashioned from dust taken bfrom Akra De’agma,on the outskirts of Babylonia., bRabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hourslong, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the bfirst hourof the day, bhis dust was gathered.In the bsecond,an undefined bfigure was fashioned.In the bthird, his limbs were extended.In the bfourth, a soul was cast into him.In the bfifth, he stood on his legs.In the bsixth, he calledthe creatures by the bnameshe gave them. In the bseventh, Eve was paired with him.In the beighth, they arose to the bed two, and descended four,i.e., Cain and Abel were immediately born. In the bninth, he was commanded not to eat of the Treeof Knowledge. In the btenth, he sinned.In the beleventh, he was judged.In the btwelfth, he was expelled and leftthe Garden of Eden, bas it is stated: “But man abides not in honor;he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., bRami bar Ḥama saysin explanation of the end of that verse: bA wild animal does not have power over a person unlessthat person bseems tothe wild animal blike an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b,The Gemara presents ba mnemonicfor the statements that follow: bAt the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them:If byou agree, let us fashion a person in our image.The angels bsaid before him: Master of the Universe, what are the actions ofthis person You suggest to create? God bsaid to them: His actions are such and such,according to human nature.,The angels bsaid before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?”(Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God boutstretched His small finger among them and burned themwith fire. bAnd the sameoccurred with ba second groupof angels. The bthird groupof angels that He asked bsaid before Him: Master of the Universe, the firsttwo groups bwho spoketheir mind bbefore You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do.God then created the first person., bWhenhistory barrived atthe time of bthe people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion,i.e., the Tower of Babel, bwhose actions were ruinous,the angels bsaid before God: Master of the Universe, didn’t thefirst set of angels bspeak appropriately before You,that human beings are not worthy of having been created? God bsaid to themconcerning humanity: b“Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you;I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., bRav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman spanned bfrom one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other”(Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., bRabbi Elazar says:The height of bAdam the firstman bwas from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.”Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created meand laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of bthe verses contradict each other.The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: bThis and that,from one end of the world to another and from the earth until the heavens, bare one measure,i.e., the same distance., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bspoke in the language of Aramaic, as it is statedin the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b“How weighty also are Your thoughts to me, O God”(Psalms 139:17)., bAnd this,i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what bReish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam”(Genesis 5:1)? This verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showedAdam bevery generation and itsTorah binterpreters, every generation and its wise ones. When he arrived athis vision of bthe generation of Rabbi Akiva,Adam bwas gladdened by his Torah, and saddened by hismanner of bdeath. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,”i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bwas a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”?(Genesis 3:9), meaning, to bwhere has your heart turned,indicating that Adam turned from the path of truth. bRabbi Yitzḥak says: He wasone who bdrew his foreskinforward, so as to remove any indication that he was circumcised. It bis written here: “And they like men [ iadam /i] have transgressed the covet”(Hosea 6:7), bandit bis written there:“And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; bhe has broken My covet”(Genesis 17:14)., bRav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principleof belief in God. It bis written here:“And they like men [ iadam /i] bhave transgressed the covet,” andit bis written there: “He has broken My covet,”and it is written in a third verse: b“And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their Godand worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ bWe learnedin a mishna bthere(Avot 2:14): bRabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ ila’apikoros /i]. Rabbi Yoḥa says:This was btaught onlywith regard to ba gentile heretic, butnot with regard to ba Jewish heretic,as one should not respond to him. bAll the more so,if one does respond bhe will become more heretical.His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., bRabbi Yoḥa says: Any placein the Bible from bwhere the hereticsattempt to bprove their heresy,i.e., that there is more than one god, bthe response to theirclaim is balongside them,i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b“Let us make man in our image”(Genesis 1:26), employing the plural, bbut itthen bstates: “And God created man in His image”(Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b“Come, let us go down and there confound their language”(Genesis 11:7), but it also states: b“And the Lord came down to see the city and the tower”(Genesis 11:5). The verse states in the plural: b“There God was revealed [ iniglu /i] to himwhen he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b“To God Who answers [ ihaoneh /i] me in the day of my distress”(Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b“For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?”(Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, ikerovim /i, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b“And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?”(II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, ihalekhu /i, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld btill thrones were placed, and one that was ancient of days did sit”(Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, ikharsavan /i, but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: bWhy do Ineed btheseinstances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is bin accordance withthe statement bof Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above,i.e., the angels, bas it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones”(Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This bworks out well foralmost ballthe verses, as they describe an action taken by God, but bwhat is there to sayconcerning the verse: “I beheld btill thrones were placed”?The Gemara answers: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David,i.e., the messiah, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presenceby equating God with a person? bRather,the correct interpretation is that both thrones are for God, as bonethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis explanation bfromRabbi Yosei bordid he bnot accept it from him?The Gemara suggests: bComeand bheara proof to the matter from what was taught in another ibaraita /i, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near,i.e., discussing, matters of iaggada /i? Go neartractates iNega’imand iOholot /i,which examine the complex ihalakhotof ritual purity, where your knowledge is unparalleled. bRather,the correct interpretation is that while both thrones are for God, boneis bfor a throne and oneis bfor a stool.There is ba throne for God to sit upon, and a stoolthat serves bas His footstool. /b, bRav Naḥman says: This one,i.e., any person, bwho knowshow bto respond to the hereticsas effectively bas Rav Idit should respondto them, bbut ifhe does bnotknow, he bshould not respondto them. The Gemara relates: bA certain heretic said to Rav Idit:It bis writtenin the verse concerning God: b“And to Moses He said: Come up to the Lord”(Exodus 24:1). The heretic raised a question: bIt should havestated: bCome up to Me.Rav Idit bsaid to him: Thisterm, “the Lord,” in that verse bisreferring to the angel bMetatron, whose name is like the name of his Master, as it is written:“Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, bfor My name is in him”(Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: bIf so,if this angel is equated with God, bwe should worship himas we worship God. Rav Idit said to him: It bis written: “Do not defy [ itammer /i] him,”which alludes to: bDo not replace Me [ itemireni /i] with him.The heretic said to him: bIf so, why do Ineed the clause b“For he will not pardon your transgression”?Rav Idit bsaid to him: We believe that we did not acceptthe angel beven as a guide [ ibefarvanka /i]for the journey, bas it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with meraise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: bA certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei:It bis written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lordout of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: bIt should havestated: bFrom Himout of heaven. bA certain launderer said toRabbi Yishmael: bLeave him be; I will respond to him.This is bas it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech,hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: bIt should havebeen written: bMy wives,and not: “Wives of Lemech.” bRather, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. bHere too, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. Rabbi Yishmael bsaid tothe launderer: bFrom where did youhear bthisinterpretation? The launderer bsaid to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b,The Gemara comments: This is bas Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third ihalakha /i, one-third iaggada /i,and bone-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had,i.e., taught, bthree hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
26. Anon., Numbers Rabba, 4.1 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 4.1. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ג, מ), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ד): מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב הַרְבֵּה אַתְּ יָקָר בְּעֵינַי שֶׁכִּבְיָכוֹל קָבַעְתִּי אִיקוֹנִים שֶׁלְךָ בְּכִסְאִי, וּבְשִׁמְךָ הַמַּלְאָכִים מְקַלְסִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים (תהלים מא, יד): בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁכִּבְיָכוֹל אֲנִי וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלִּי יָצְאוּ לִקְרָאתְךָ בְּצֵאתְךָ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם וּבְבִיאָתְךָ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ מַה כְּתִיב (בראשית כח, י יג): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וגו' וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וגו' וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם וגו' וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וגו'. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ רָאָה הַמֶּלֶךְ וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ נִצָּבִים עָלָיו וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ. וּמִנַּיִן בְּבִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, ב): וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגו', הֲרֵי הַמַּלְאָכִים. הַשְּׁכִינָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ וגו', הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁלְּכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן וּלְךָ נָתַתִּי מִנְיָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ גְּרָנוֹת הַרְבֵּה וְהָיוּ כֻּלָּם טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים, וְלֹא דִּקְדֵּק בְּמִנְיָנָן, וְהָיָה לוֹ גֹּרֶן אַחַת רָאָה אוֹתָהּ נָאָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹתָן הַגְּרָנוֹת טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל זֶה דַּע כַּמָּה כּוֹרִים יֵשׁ בּוֹ, כַּמָּה שַׂקִּים, כַּמָּה מוֹדִיאוֹת יֵשׁ בּוֹ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַגֹּרֶן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה כא, י): מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. וּבֶן בֵּיתוֹ זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טִנּוֹפוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים וגו', לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים הֵם, כֻּלָּם חִטִּים אַגּוּדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, לְכָךְ דַּקְדֵּק בְּמִנְיָנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה מָנָה אוֹתָם כַּמָּה כּוֹרִין יֵשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שַׂקִּים, (שיר השירים ב, ד): וּצְבָאוֹ וּפְקוּדֵיהֶם, כַּמָּה מִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל זָכָר וגו'. 4.1. וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים וגו' (במדבר ג, מז), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף (בראשית לז, כח). בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי. (במדבר ג, מח): וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, דִּכְתִיב (במדבר ג, ט): וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נִתַּן לוֹ כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם לְוִיִּם. (במדבר ג, מט): וַיִקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם וגו', כֵּיצַד עָשָׂה לָהֶם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי וְנָתַן בְּקַלְפֵּי, וְעוֹד עַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין כָּתַב חֲמִשָּׁה סְלָעִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְנָתַן בְּקַלְפֵּי וְעֵרְבָן, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפֵּי אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתָב בֶּן לֵוִי, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים הָיָה משֶׁה אוֹמֵר לוֹ תֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁאַתָּה חַיָּב, וְכֵן עָשׂוּ כֻלָּם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם כֵּן יָכוֹל הוּא לָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֹא הֵימָךְ לוֹמַר לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי נִתְמַצּוּ כָּל הַפְּתָקִין שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן לֵוִי לֵוִי, אִם אֲנִי נוֹתֵן יָדִי מָה עוֹלֶה בְּיָדִי לֹא פְּתָקִין שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים, מִי אוֹמֵר לִי שֶׁאִם הָיָה שָׁם פֶּתֶק שֶׁל לֵוִי לֵוִי שֶׁלֹא זָכִיתִי בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי, וְעַל מָאתַים וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים, בָּאוּ וְנָתְנוּ יָדָן וּמִי שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אִם הָיָה בָּא לוֹמַר לוֹ כְּלוּם, הָיָה מְשִׁיבוֹ משֶׁה, אִלּוּ זָכִיתָ לֹא הָיָה שָׁם פֶּתֶק לֵוִי לֵוִי, אֶלָּא שֶׁאַתְּ חַיָּב מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹתֵן. | |
|
27. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 37 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
28. Anon., Midrash On Song of Songs, 1.11
|
29. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 35
|
30. Anon., Hekhalot Rabbati, 104, 103
|
