Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 56.7


וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם <>(בראשית כב, יא)<>, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. <>(בראשית כב, יב)<>: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.\"And the angel of Ad-nai called to him out of heaven, and said: Abraham, Abraham\" (Gen. 22:11). Rabbi Hiya taught: This is an expression of love, this is an expression of urging. Rabbi Eliezer ben Yaakov said: He spoke to him and to future generations, there is no generation which does not contain people like Avraham, and there is no generation which does not contain people like Yaakov, Moshe, and Shmuel. And he said: \"Do not lay your hand etc.\" (Gen. 22:12) Where was the knife? Three tears had fallen from the angels of service and the knife dissolved. Avraham said: ‘I will strangle him,’ He said: ‘Do not lay your hand upon the lad.’ [Avraham] said ‘I will take a drop of blood from him’ - He said to him: ‘Neither do anything [me'uma] to him’ [meaning] inflict no blemish [muma] upon him. \"Because now I know\" [meaning] I have made it known to all that you love Me, \"and you have not withheld, etc\". And do not say that all ills that do not affect one’s own body are not ills, rather I ascribe merit to you as though I had told to you to sacrifice yourself and you did not refuse."


וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.\"And the angel of Ad-nai called to him out of heaven, and said: Abraham, Abraham\" (Gen. 22:11). Rabbi Hiya taught: This is an expression of love, this is an expression of urging. Rabbi Eliezer ben Yaakov said: He spoke to him and to future generations, there is no generation which does not contain people like Avraham, and there is no generation which does not contain people like Yaakov, Moshe, and Shmuel. And he said: \"Do not lay your hand etc.\" (Gen. 22:12) Where was the knife? Three tears had fallen from the angels of service and the knife dissolved. Avraham said: ‘I will strangle him,’ He said: ‘Do not lay your hand upon the lad.’ [Avraham] said ‘I will take a drop of blood from him’ - He said to him: ‘Neither do anything [me'uma] to him’ [meaning] inflict no blemish [muma] upon him. \"Because now I know\" [meaning] I have made it known to all that you love Me, \"and you have not withheld, etc\". And do not say that all ills that do not affect one’s own body are not ills, rather I ascribe merit to you as though I had told to you to sacrifice yourself and you did not refuse."


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

9 results
1. Hebrew Bible, Genesis, 1.26, 3.22, 11.7, 12.1-12.3 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.26. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃ 3.22. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם׃ 11.7. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃ 12.1. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 12.2. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 12.2. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 12.3. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ 1.26. And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.’" 3.22. And the LORD God said: ‘Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.’" 11.7. Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another’s speech.’" 12.1. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee." 12.2. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing." 12.3. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’"
2. Hebrew Bible, Job, 1.6-2.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

3. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 21.1 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

21.1. וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל־יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת־דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 21.1. לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל־דָּוִיד לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלוֹשׁ אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ בְּחַר־לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ׃ 21.1. And Satan stood up against Israel, and moved David to number Israel."
4. Hebrew Bible, Zechariah, 3.1-3.2 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

3.1. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה׃ 3.1. וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃ 3.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃ 3.1. And he showed me Joshua the high priest standing before the angel of the LORD, and Satan standing at his right hand to accuse him." 3.2. And the LORD said unto Satan: ‘The LORD rebuke thee, O Satan, yea, the LORD that hath chosen Jerusalem rebuke thee; is not this man a brand plucked out of the fire?’"
5. Hebrew Bible, Daniel, 7.26 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

7.26. וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא׃ 7.26. But the judgment shall sit, and his dominions shall be taken away, to be consumed and to be destroy unto the end."
6. New Testament, Galatians, 3.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

3.8. The Scripture,foreseeing that God would justify the Gentiles by faith, preached thegospel beforehand to Abraham, saying, "In you all the nations will beblessed.
7. Anon., Genesis Rabba, 39.1-39.4, 39.7, 39.11, 46.5, 47.7, 47.9, 48.4-48.5, 55.4, 56.3, 56.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

39.1. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' (בראשית יב, א), רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (תהלים מה, יב): וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, (תהלים מה, יב): וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, הֱוֵי וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. 39.1. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ שָׁם וְעָשָׂה צִבּוּרִים וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת וְכָבַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מָצָא, הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצָא, וּבַשְּׁלִישִׁית מְצָאָהּ, אָמְרוּ מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר, תֶּרַח, אֶלָּא בִּשְׁבִילָךְ, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד, לֹא בִּשְׁבִילָךְ, (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו. 39.2. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א), רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם. 39.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א): רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ח, ח): אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ וגו', אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, זֶה אַבְרָהָם שֶׁאִיחָה אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּזֶה שֶׁהוּא מְאַחֶה אֶת הַקֶּרַע, קְטַנָּה, שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן הָיָה מְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, לֹא הֱנִיקוּהוּ לֹא לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. (שיר השירים ח, ח): מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְדֻבַּר בָּהּ, בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. (שיר השירים ח, ט): אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ, אִם מַעֲמִיד דְּבָרִים כְּחוֹמָה, יִבְנֶה עָלֶיהָ. (שיר השירים ח, ט): וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ, אִם דַּל הוּא בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה הַצּוּרָה הַזּוֹ אֵינָה אֶלָּא לְשָׁעָה, כָּךְ אֵין אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, (שיר השירים ח, י): אֲנִי חוֹמָה, מַעֲמִיד אֲנִי דְבָרַי, (שיר השירים ח, י): וְשָׁדַי כַּמִּגְדָלוֹת, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (שיר השירים ח, י): אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. 39.4. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. 39.7. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א), מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית יא, לב): וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר אֵצֵא וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם, וְאוֹמְרִים הִנִּיחַ אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ, בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. 39.11. וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. 46.5. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אַבְרָהָם כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם וגו', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יז, יא): וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, מֵהֵיכָן יִמּוֹל, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַפֶּה אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַלֵּב אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַרְבַּע עֲרָלוֹת הֵן, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאֹזֶן (ירמיה ו, י): הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם, וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בַּפֶּה (שמות ו, ל): הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּלֵּב (ירמיה ט, כה): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּגּוּף (בראשית יז, יד): וְעָרֵל זָכָר, וְנֶאֱמַר לוֹ: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַפֶּה אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַלֵּב אֵינוֹ תָּמִים, וּמֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה תָמִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. מִקְרָא אָמַר (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, מִן הַפֶּה אֵינוֹ מְדַבֵּר, מִן הַלֵּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה יָכוֹל לַחֲשֹׁב, זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מִסְתַּבְּרָא הָדָא מִקְרָא וְעָרֵל זָכָר, וְכִי יֵשׁ עָרֵל נְקֵבָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר אִם זָכָר אִם נְקֵבָה מִשָּׁם מוֹהֲלִים אוֹתוֹ. 47.7. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ (בראשית יז, כג), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אוֹתָן יְלִידֵי בֵּיתוֹ, הֶעֱמִידָן גִּבְעָה עֲרָלוֹת וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת סַמִּים וּכְעוֹלָה שֶׁהִיא כָלִיל לָאִשִּׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל זֶה בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וְלִידֵי מַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם הָרֵיחַ הַזֶּה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 48.4. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.5. רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', אָמַר מָה אִם זֶה שֶׁהִקְרִיב שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] 56.3. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה (בראשית כב, ו), כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ. (בראשית כב, ו): וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַאֲכֶלֶת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרֵאת סַכִּין מַאֲכֶלֶת, לְפִי שֶׁמְּכַשֵּׁר אוֹכְלִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֲכִילוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אוֹכְלִים אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַמַּאֲכֶלֶת. (בראשית כב, ו): וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט. 56.8. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ. br br [נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ] 39.1. (1) YHVH said to Abram, \"Go you forth from your land…\" … Rabbi Yitzchak said: this may be compared to a man who was traveling from place to place when he saw a bira doleket/castle aglow/lit up (full of light/in flames). He said, \"Is it possible that this castle lacks a person to look after it? The owner of the building looked out and said, “I am the owner of the castle.” Similarly, because Abraham our father said, “Is it possible that this castle has no guide, no one to look after it?,\" the Holy Blessed One looked out and said to him, “I am the Master of the Universe.” … Hence, God said to Avraham, Lech Lecha. 39.2. (2) \"Adonai said to Avram.\" (Gen. 12:1) R' B'rechia opened: \"Your ointments yield a sweet fragrance, Your name is like finest oil,\" (Song 1:3). Said R' B'rechia, \"To what was Avraham analogized? To a flask of balsam liquid with a closely fitting lid, resting in a corner, and whose aroma was not wafted; once it was moved, its aroma was wafted. Thus said the Holy One, Blessed be He, to Avraham: Move yourself from one place to another, and your name will be enlarged in the world. \"" 46.5. (5) R' Yishmael and R' Akiva: R' Yishmael says, Avraham was a High Priest, as it says (Ps. 110:4), \"The LORD has sworn and will not relent, 'You are a priest forever, etc.'\" and it says elsewhere (Gen. 17:11), \"You shall circumcise the flesh of your foreskin.\" From where should he be circumcised? If he is circumcised from the ear, he is not fit to offer sacrifices. From the mouth, he is not fit to offer sacrifices. From the heart, he is not fit to offer sacrifices. Where should he be circumcised so that he will be fit to offer sacrifices? You must say it is the foreskin of the body. R' Akiva says, there are four foreskins. Foreskin is said with regard to the ear (Jer. 6:10): \"Their ears are blocked.\" Foreskin is said with regard to the mouth (Exod. 6:12): \"me, a man of impeded lips.\"Foreskin is said with regard to the heart (Jer. 9:25): \"but all the House of Israel are uncircumcised of heart.\" Foreskin is said with regard to the body (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" It was said to him, (Gen. 17:1): \"Walk in My ways and be blameless/whole.\" If he is circumcised from the ear, he is not whole; from the mouth, he is not whole; from the heart, he is not whole. From where should he be circumcised so that he will be whole? You must say it is the foreskin of the body. Scripture says (Gen. 17:11-12), \"[You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covet between Me and you.] And throughout the generations, every male among you shall be circumcised at the age of eight days.\" If he is circumcised from the ear, he cannot hear; from the mouth, he cannot speak; from the heart, he cannot think. From where should he be circumcised so that he can think? This is the foreskin of the body. R' Tanhuma said, tis Scripture makes sense (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" And does there exist one who is uncircumcised in femaleness? Rather, from the place where it is recognized whether male or female -- from there we circumcise him." 55.4. After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]" 56.3. And Avraham took the wood of the burnt-offering (Gen. 22:6) — like one who carries his own stake [to be impaled] on his shoulder. \"And he took in his hand the fire and the knife (Ma’akheleth)\" (Gen. 22:6). R. Hanina said: Why is a knife called ma’akheleth? Because it makes food (okhlim) fit to be eaten. While the Rabbis said: All eating (akhiloth) which Israel enjoy in this world, they enjoy only in the merit of that ma’akheleth (knife). \"And they went both of them together (Gen. 22:6): one to bind and the other to be bound, one to slaughter and the other to be slaughtered." 56.8. Another explanation: Rabbi Itzchak said, \"At the time that Avraham sought to bind Itzchak, his son, [the latter] said to him, 'Father, I am a young man and I am concerned lest my body shake from fear of the knife and I will trouble you, and lest the slaughtering will be invalid and it will not be considered a sacrifice for you. Rather, tie me very well.' Immediately, ‘and he bound Itzchak.' Could he really tie up a man of thirty-seven (a different version: of twenty six years)? Rather, it was with his agreement. Immediately. 'And Avraham sent his hand.' He sends his hand to take the knife and his eyes brings down tears and the tears fall onto the eyes of Itzchak from the mercy of his father. And nonetheless, the heart was happy to do the will of his Maker. And the angels gathered in many groups above them. What did they yell out? 'The ways have become desolate, the wayfarer has ceased; He has rescinded His covet; He has become disgusted with the cities' (Isaiah 33:7) – He does not desire Jerusalem and the Temple that he had in mind to bequeath to the children of Itzchak. 'He did not consider a man' – merit did not stand Avraham well: 'No creation has importance in front of Me.'\" Rabbi Acha said, \"Avraham started to wonder, 'These words are only words of wonder. Yesterday, you told me (Genesis 21:12), \"Because in Itzchak will your seed be called.\" And [then] you went back and said, \"Please take your son.\" And now You say to me, \"Do not send your hand to the youth.\" It is a wonder!' The Holy One, blessed be He, said, 'Avraham, \"I will not profane My covet and the utterances of My lips, I will not change\" (Psalms 89:35) – When I said, \"Please take your son,\" I did not say, \"slaughter him,\" but rather, \"and bring him up.\" For the sake of love did I say [it] to you: I said to you, \"Bring him up,\" and you have fulfilled My words. And now, bring him down.’ [A different version: They said a parable about a king that said to his friend, 'Bring up your son to my table.' His friend brought him up and his knife was in his hand. The king said, 'And did I say to you, \"Bring him up to eat him?\" I said to you, \"Bring him up\"' – [and this was] because of [the king's] love.) This is [the meaning of] what is written (Jeremiah 19:5), 'it did not come up on My heart' – that is Itzchak.\"]"
8. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

32a. מפני שנתעסק במלון תחילה שנאמר ויהי בדרך במלון (שמות ד, כד),רבן שמעון בן גמליאל אומר לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר כי חתן דמים אתה לי (שמות ד כה) צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק,דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה (שמות ד, כה) מיד וירף ממנו (שמות ד, כו),באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה (תהלים לז, ח) ויש אומרים לחימה הֲרָגוֹ שנאמר חמה אין לי (ישעיהו כז, ד) והכתיב כי יגרתי מפני האף והחמה (דברים ט, יט) תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה,תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) וכתיב ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז, ב),דבר אחר גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה שנאמר כי על פי הדברים האלה וגו' (שמות לד, כז) דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיהו לג, כה),ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו',אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיוון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז, ב) נתקררה דעתו,ויוצא אותו החוצה (בראשית טו, ה) אמר לפניו רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד אמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל,אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו שנאמר עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם (תהלים יח, כו),אמר רבי הושעיא כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) וכתיב והיית לאב המון גוים (בראשית יז, ד),אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב (במדבר כג, כג) והא בלמ"ד אל"ף כתיב אלא משום מידה כנגד מידה,תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו' (במדבר כג, כג),אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד),ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא),וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד) רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב,שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד, יד) אמר רבי אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי,ואמר רבי אמי בר אבא בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו, ה) חושבניה מאה ושבעין ותרין,ואמר רמי בר אבא 32a. bBecause he was occupied with lodging firstand did not immediately perform the mitzva of circumcision, bas it is stated: “And it came to pass on the way at the lodging-place”(Exodus 4:24)., bRabban Shimon ben Gamliel says: It was not Moses our teacherthat bSatan wanted to kill, but rather, that infantwho was not circumcised, bas it is stated: “Surely a bridegroom of blood are you to me”(Exodus 4:25). bGo out and see: Whodoes it make sense would be the one that bis called the bridegroomin this instance? bYou must say this is the infant,since he is the one who entered the covet of Abraham by means of the circumcision., bRabbi Yehuda bar Bizna taught: At the time that Moses our teacher was negligent about the circumcision,the destructive angels named bAf,meaning anger, band Ḥeima,meaning wrath, bcame and swallowed him, and only his legs were leftoutside. bImmediately, “Zipporah took a flint, and cut off the foreskin of her son”(Exodus 4:25), and bimmediately “He let him alone”(Exodus 4:26)., bAt that moment, Moses our teacher wanted to kill them, as it is stated: “Cease from anger [ iaf] and forsake wrath [ iḥeima /i]”(Psalms 37:8), which indicates that he wanted to harm them. bAnd there are those who say: He killedthe angel named bḤeima, as it is stated: “Wrath is not in me”(Isaiah 27:4). The Gemara asks: How is it possible to say that he killed Ḥeima? bIsn’t it writtenthat Moses himself said much later: b“For I was in dread of the anger and wrath”(Deuteronomy 9:19)? The Gemara answers: bThere are twotypes of bwrath. And if you wish, saythat bthe army of Ḥeimaremained but not the angel itself., bIt is taughtin a ibaraita /i: bRabbiYehuda HaNasi bsays: Great isthe mitzva of bcircumcision, for there is no one who was engaged in mitzvot like Abraham our Patriarch, andyet bhe was called wholehearted only due tothe mitzva of bcircumcision, as it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted”(Genesis 17:1), band it is writtenin the next verse: b“And I will make My covet between Me and you”(Genesis 17:2), and Abraham was then commanded with regard to circumcision. This indicates that he was not called wholehearted until he performed circumcision., bAlternatively,so bgreat isthe mitzva of bcircumcision that it is equal to all the mitzvot of the Torah, as it is statedat the giving of the Torah: b“For according to these wordsI have made a covet with you and with Israel” (Exodus 34:27), and “covet” refers to circumcision. bAlternatively,so bgreat isthe mitzva of bcircumcision that if not for circumcision heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covet be not with day and night,I would not have appointed the ordices of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covet that exists day and night is the covet of circumcision, as it is always found on the person’s body.,The Gemara comments: bAndthis statement bdisagreeswith the words bof Rabbi Eliezer, for Rabbi Eliezer said: Great is the Torah, for if not for Torah, heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covet be not with day and night,I would not have appointed the ordices of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). According to Rabbi Eliezer, the covet that exists day and night is the Torah, as it says: “You should contemplate it day and night” (Joshua 1:8)., bRav Yehuda saidthat bRav said: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Abraham our Patriarch: “Walk before Me and you should be wholehearted”(Genesis 17:1), a sensation of btrembling seized himand bhe said: Perhaps there is something disgraceful about medue to a transgression that I committed, and therefore I cannot be called complete. bWhenGod bsaid to him: “And I will make My covet between Me and you”(Genesis 17:2), bhis mind was set at ease,since he understood that the removal of the foreskin that he was now commanded to do was the reason he had not yet achieved completion.,The Gemara expounds the verse b“and He brought him outside”(Genesis 15:5): Abraham bsaid before Him: Master of the Universe, I looked at my constellation andaccording to it bIwill bhave only one son,and a son has already been born to me, i.e., Ishmael. bHe said to him: Emerge from your astrologybecause bthere is no constellation for the Jewish people,as they are not subject to the influence of astrology., bRabbi Yitzḥak said: Anyone who conducts himself with wholeheartedness, the Holy One, Blessed be He, treats him with wholeheartedness, as it is stated: “With the devout You act devoutly, and with the one who is strong in his wholeheartedness You act wholeheartedly”(II Samuel 22:26)., bRabbi Hoshaya said: Anyone who acts wholeheartedly, time will stand for him,i.e., he will be successful, bas it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted”(Genesis 17:1), band it is written: “And you shall be the father of a multitude of nations”(Genesis 17:4)., bRabbiYehuda HaNasi bsaid: Anyone who divines,i.e., he guesses and looks for signs about the future, bthe signwill injure bhim, as it is stated: “For there is to him [ ilo /i] divination with Jacob”(Numbers 23:23). The Gemara asks: bBut it is written ilo bwiththe letters ilamed alef /i,meaning “no divination,” as opposed to with the letters ilamed vav /i, meaning “there is to him divination.” The straightforward meaning of the verse is that there is no divination with regard to Jacob. bRather,the reason that he will be injured is not based on the verse but rather bdue tothe concept of bmeasure for measure:Since he attempts to tell his fortune, it injures him., bAhava, son of Rabbi Zeira, teaches: Any person who does not divinehis future bis brought inside a partitionclose to God to a place bthat even the ministering angels cannot enter inside, as it is stated: “For there is no divination with Jacob, neither is there any enchantment with Israel,now it is said to Jacob and Israel what has God wrought” (Numbers 23:23). In other words, matters are revealed to Israel that even the angels do not know, since Israel is closer to God than the angels., bRabbi Abbahu saidthat bRabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egyptfor b210 years? Because he made a draft [ iangarya /i] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house”(Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars., bAnd Shmuel said: Because he greatly examined [ ihifriz /i] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?”(Genesis 15:8). bAnd Rabbi Yoḥa said:He was punished bbecause he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is statedthat the king of Sodom said to him: b“Give me the people and take the goods to yourself”(Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.,The Gemara returns to discuss one of the verses cited previously: b“He led forth [ ivayyarek /i] his trained men, born in his house”(Genesis 14:14). bRav said: He showered them [ ihorikan /i] with Torahlike someone who pours from one vessel into another, band Shmuel said: He showered them [ ihorikan /i] with goldand gave them an abundance of money so that they would go to war with him.,The Torah states that he took b“eighteen and three hundred”(Genesis 14:14) men to war. bRabbi Ami bar Abba said: Eliezerwas bequivalentto ball of them. There arethose bwho say:Only bEliezer isreferred to here, bas the numerical valueof the letters of his name bis thisamount, i.e., 318., bAnd Rabbi Ami bar Abba said: Abraham recognized his Creator at the age of three years, as it is stated: “Because [ iekev /i] Abraham hearkened to My voice”(Genesis 26:5). bThe numerical valueof the letters of the word iekevis b172,indicating that he observed the ihalakhafor this many years. If Abraham lived until 175 then his first recognition of the Creator must have been at the age of three., bAnd Rami bar Abba saidin a similar manner:
9. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

89b. חבריה דמיכה דכתיב (מלכים א כ, לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכותו וכתיב (מלכים א כ, לו) ויאמר לו יען אשר לא שמעת [וגו'],ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכתיב (מלכים א יג, ט) כי כן צוה אותי וכתיב (מלכים א כ, ג) ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב (מלכים א יג, יט) וישב אתו וכתיב (מלכים א יג, כד) וילך וימצאהו אריה,תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה נביאי,מנא ידעי אמר אביי דכתיב (עמוס ג, ז) כי לא יעשה ה' [אלהים] דבר כי אם גלה סודו ודילמא הדרי ביה אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי,והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה,המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני,דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני,(בראשית כב, א) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (אחר מאי),א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן דכתיב (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל וגו' אמר שטן לפני הקב"ה רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מיד והאלהים נסה את אברהם,ויאמר קח נא את בנך אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן לימים עמדה עליו מלחמה חזקה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש אף הקב"ה אמר לאברהם ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים,את בנך ב' בנים יש לי את יחידך זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אשר אהבת תרוייהו רחימנא להו את יצחק וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו,קדמו שטן לדרך אמר לו (איוב ד, ב) הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא אמר לו (תהלים כו, יא) אני בתומי אלך,אמר לו הלא יראתך כסלתך אמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו,ר' לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם,תנו רבנן נביא שהדיח בסקילה רבי שמעון אומר בחנק מדיחי עיר הנדחת בסקילה רבי שמעון אומר בחנק,נביא שהדיח בסקילה מ"ט דרבנן אתיא הדחה הדחה ממסית מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה,ור"ש מיתה כתיבא ביה וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק,מדיחי עיר הנדחת בסקילה מ"ט דרבנן גמרי הדחה הדחה או ממסית או מנביא שהדיח,ור"ש גמר הדחה הדחה מנביא,וליגמר ממסית דנין מסית רבים ממסית רבים ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד אדרבה דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא,ור"ש כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה,אמר רב חסדא 89b. bthe colleague ofthe prophet bMicah,son of Imla (see II Chronicles 18:7–8), bas it is written: “And a certain man of the sons of the prophets said unto his colleague by the word of the Lord: Strike me, please. And the man refused to strike him”(I Kings 20:35). bAnd it is written: “Then he said he to him: Because you have not listenedto the voice of the Lord, behold, as soon as you leave me, a lion shall slay you. And as soon as he left from him, a lion found him; and slew him” (I Kings 20:36).,The mishna lists among those liable to receive death at the hand of Heaven: bAnd a prophet who violated his own statement.The Gemara comments: bFor example, Iddo the prophet,who, according to tradition, prophesied the punishment of Jeroboam in Bethel, bas it is written:“I will neither eat bread nor drink water in this place, bfor it so was commanded meby the word of the Lord” (I Kings 13:8–9). bAnd it is written: “And he said to him: I too am a prophet like you;and an angel spoke unto me by the word of the Lord, saying: Bring him back with you into your house, that he may eat bread and drink water” (I Kings 13:18). bAnd it is written: “And he went back with him,and ate bread in his house, and drank water” (I Kings 13:19). bAnd it is writtenthat he died at the hand of Heaven: b“And he went, and a lion met himby the way, and killed him” (I Kings 13:24).,§ bA itannataughta ibaraita bbefore Rav Ḥisda: One who suppresses his prophecy is flogged.Rav Ḥisda bsaida parable bto him: Is one who eats dates in a sieve flogged?How can he be flogged? bWho forewarns himif he eats dates infested with worms that no one sees? Likewise, as no one knows whether the prophet received a prophecy, how can he be forewarned? bAbaye said: His fellow prophetsforewarn him.,The Gemara asks: bFrom where do they knowthat he received a prophecy? bAbaye says:They know, bas it is written: “For the Lord God will do nothing, unless He reveals His counselto His servants the prophets” (Amos 3:7). The Gemara challenges: bAnd perhapsthe heavenly court breconsidered with regard tothe prophecy, and the prophet is no longer commanded to disseminate the prophecy. The Gemara answers: bIf it is so that they reconsidered with regard tothe prophecy, the heavenly court bwould have informed all the prophets. /b,The Gemara challenges: bButin the case of bJonah, they reconsidered it and did not inform themthat the people of Nineveh had repented for their sins and were therefore spared the foretold destruction. The Gemara explains: In the case of bJonah, from the outset,the heavenly court btold himto say: b“Nineveh will be overturned”(Jonah 3:4). Still, bhe did not know ifthe sentence would be bfor the good,as their corruption would be overturned through repentance, borif it would be bfor the bad,as the city would be overturned through destruction. Therefore, the prophecy was never revoked, but simply fulfilled in accordance with one of its possible interpretations.,The Gemara asks: In the case of bone who forgoes the statement of a prophet, from where does he knowthat the one prophesying is actually a prophet and bthat hewill be bpunishedfor failing to comply with the prophecy? The Gemara answers: It is referring to a case bwherethe prophet bprovides himwith ba signindicating that he is a prophet. The Gemara asks: bButin the case of bMicah, who did not provide himwith ba sign, andyet he was bpunished,how could he have known that Micah was a prophet? A case bwherehe has already bassumedthe bpresumptive statusof a prophet bis different,and no sign is necessary.,The Gemara continues: bSince if you do not say so,and claim that even the prophecy of one established as a prophet requires a sign, then in the case of bAbraham at Mount Moriah, how did Isaac listen to himand submit to being slaughtered as an offering? Likewise, in the case of bElijah at Mount Carmel, how didthe people brely upon him andenable him to bengagein the sacrifice of animals bslaughtered outsidethe Temple, which is prohibited? bRather,perforce, a case bwherehe has already bassumedthe bpresumptive statusof a prophet bis different. /b,§ Apropos the binding of Isaac, the Gemara elaborates: It is written: b“And it came to pass after these matters [ ihadevarim /i] that God tried Abraham”(Genesis 22:1). The Gemara asks: bAfter whatmatters? How does the binding of Isaac relate to the preceding events?, bRabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra:This means bafter the statement [ idevarav /i] of Satan, as it is written: “And the child grew, and was weaned,and Abraham prepared a great feast on the day that Isaac was weaned” (Genesis 21:8). bSatan said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, this old man, you favored him with a product of the womb,i.e., a child, bat one hundred yearsof age. bFrom the entire feast that he prepared, did he not haveeven bone dove or one pigeon to sacrifice before Youas a thanks-offering? God bsaid toSatan: bDidAbraham bpreparethe feast for any reason bbut for his son? If I say to him: Sacrifice your son before Me,he would bimmediately slaughter him. Immediately,after these matters, the verse states: b“And God tried Abraham.” /b,The Torah continues: b“And He said: Take, please [ ina /i], your son”(Genesis 22:2). bRabbi Shimon bar Abba says:The word inais nothing other than an expression of entreaty.Why did God request rather than command that Abraham take his son? The Gemara cites ba parable of a flesh-and-blood king who confronted many wars. And he had one warriorfighting for him, band he overcamehis enemies. bOver time,there was ba fierce war confronting him.The king bsaid tohis warrior: bI entreat you, standfirm bfor me in this war,so bthatothers bwill not say: There is no substance in the firstvictories, and you are not a true warrior. Likewise, bthe Holy One, Blessed be He, also said to Abraham: I have tried you with several ordeals, and you have withstood them all. Now, standfirm bin this ordeal for Me, so thatothers bwill not say: There is no substance in the firstordeals.,God said to Abraham: “Please take your son, your only, whom you love, Isaac” (Genesis 22:2). When God said: b“Your son,”Abraham said: bI have two sons.When God said: b“Your only,”Abraham said: bThisson bis an onlyson bto his mother, and thatson bis an onlyson bto his mother.When God said: b“Whom you love,”Abraham said: bI love both of them.Then God said: b“Isaac.” And whydid God prolong His command to bthat extent?Why did He not say Isaac’s name from the outset? God did so, bso thatAbraham’s bmind would not be confusedby the trauma., bSatan precededAbraham bto the paththat he took to bind his son and bsaid to him: “If one ventures a word to you, will you be weary…you have instructed many, and you have strengthened the weak hands. Your words have upheld him that was falling…but now it comes upon you, and you are weary”(Job 4:2–5). Do you now regret what you are doing? Abraham bsaid to himin response: “And bI will walk with my integrity”(Psalms 26:11).,Satan bsaid toAbraham: b“Is not your fear of God your foolishness?”(Job 4:6). In other words, your fear will culminate in the slaughter of your son. Abraham bsaid to him: “Remember, please, whoever perished, being innocent”(Job 4:7). God is righteous and His pronouncements are just. bOnceSatan bsaw thatAbraham bwas not heeding him, he said to him: “Now a word was secretly brought to me,and my ear received a whisper thereof” (Job 4:12). bThisis what bI heard from behind theheavenly bcurtain [ ipargod /i],which demarcates between God and the ministering angels: bThe sheep is tobe sacrificed as ba burnt-offering, and Isaac is not tobe sacrificed as ba burnt-offering.Abraham bsaid to him:Perhaps that is so. However, bthis is the punishment of the liar, that evenif bhe speaks the truth,others bdo not listen to him.Therefore, I do not believe you and will fulfill that which I was commanded to perform.,The Gemara cites an alternative explanation of the verse: “And it came to pass after these matters that God tried Abraham” (Genesis 22:1). bRabbi Levi says:This means bafter the statement of Ishmael to Isaac,during an exchange between them described in the verse: “And Sarah saw the son of Hagar…mocking” (Genesis 21:9). bIshmael said to Isaac: I am greater than you inthe fulfillment of bmitzvot, as you were circumcisedat the bage of eight days,without your knowledge and without your consent, band Iwas circumcised at the bage of thirteen years,with both my knowledge and my consent. Isaac bsaid toIshmael: bAnd do you provoke me with one organ? If the Holy One, Blessed be He,were to bsay to me: Sacrifice yourself before Me, Iwould bsacrificemyself. bImmediately, God tried Abraham,to confirm that Isaac was sincere in his offer to give his life.,§ bThe Sages taught: A prophet who incitesothers to worship idols is executed bby stoning. Rabbi Shimon says:He is executed bby strangulation.Those bwho inciteresidents of a city to worship idols, leading the city to be declared ban idolatrous city,are executed bby stoning. Rabbi Shimon says:They are executed bby strangulation. /b,The Gemara elaborates: bA prophet who incitesothers to worship idols is executed bby stoning. What is the reasonfor the opinion bof the Rabbis?They bderivea verbal analogy to clarify the meaning of the word bincitementwritten with regard to a prophet who incites others to worship idols bfromthe word bincitementwritten with regard to a layman who binstigatesothers to worship idols. bJust as there,the layman who incites others to worship idols is executed bby stoning, so too here,the prophet who incites others to worship idols is executed bby stoning. /b, bAnd Rabbi Shimonsays: With regard to a prophet, the term bdeath is written concerning him. And every death stated in the Torah without specificationis referring to bnothing other than strangulation. /b,The Gemara continues: Those bwho inciteresidents of a city to worship idols, leading the city to be declared ban idolatrous city,are executed bby stoning. What is the reasonfor the opinion bof the Rabbis? They derivea verbal analogy to clarify the meaning of the word bincitementwritten with regard to those who incite residents of a city to worship idols, leading the city to be declared an idolatrous city, bfromthe word bincitementwritten beitherwith regard to a layman who binstigatesothers to worship idols bor fromthe word incitement written with regard to ba prophet who incitesothers to worship idols. Just as there, the layman who incites others to worship idols is executed by stoning, so too here, the prophet who incites others to worship idols is executed by stoning., bAnd Rabbi Shimon derivesa verbal analogy to clarify the meaning of the word bincitementwritten with regard to those who incite residents of a city to worship idols, leading the city to be declared an idolatrous city, bfromthe word bincitementwritten with regard to ba prophetwho incites others to worship idols, who, in his opinion, is executed by strangulation.,The Gemara challenges: bLet him derivethe punishment bfromthe punishment of one who is not a prophet who binstigatesothers to worship idols, as those cases are similar. The Gemara answers: Rabbi Shimon bderivesthe punishment for one who binstigates the multitudes fromthe punishment of one who binstigates the multitudes, and does not derivethe punishment for one who binstigates the multitudes fromthe punishment of one who binstigates an individual.The Gemara asks: bOn the contrary, one derivesthe punishment for ban ordinaryperson, i.e., one who is not a prophet, who instigates others bfromthe punishment of ban ordinaryperson who incites an idolatrous city, band one does not derivethe punishment for ban ordinaryperson who instigates others bfromthe punishment of ba prophetwho instigates others., bAnd Rabbi Shimonholds that in this case there is no distinction between prophet and layman; boncethe prophet has bincitedothers to idol worship, byou have no greaterexample of ban ordinaryperson bthan that. /b, bRav Ḥisda says: /b


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
abraham, test of faith for Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
angels Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
basil of seleucia Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 77
circumcision Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
david (biblical) Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
descent from abraham Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
faith Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
heavenly court advocates, in bible and second temple literature Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
heavenly court advocates Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
isaac Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242; Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
job Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
lawyers and legal system, adversarial and inquisitorial courts Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
mastema Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
moses Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
noah Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
philo Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
priam Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 77
romanos Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 77
sarah Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 77
suffering servant Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
truth (אלטיכסייה, ἀλήθεια)' Hidary, Rabbis and Classical Rhetoric: Sophistic Education and Oratory in the Talmud and Midrash (2017) 242
typology Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 77
– as crucifixion Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– compared to jesus Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– promise to Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– spiritual Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– suffering Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106