Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 56.3


וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה <>(בראשית כב, ו)<>, כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ. <>(בראשית כב, ו)<>: וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַאֲכֶלֶת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרֵאת סַכִּין מַאֲכֶלֶת, לְפִי שֶׁמְּכַשֵּׁר אוֹכְלִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֲכִילוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אוֹכְלִים אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַמַּאֲכֶלֶת. <>(בראשית כב, ו)<>: וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט.And Avraham took the wood of the burnt-offering (Gen. 22:6) — like one who carries his own stake [to be impaled] on his shoulder. \"And he took in his hand the fire and the knife (Ma’akheleth)\" (Gen. 22:6). R. Hanina said: Why is a knife called ma’akheleth? Because it makes food (okhlim) fit to be eaten. While the Rabbis said: All eating (akhiloth) which Israel enjoy in this world, they enjoy only in the merit of that ma’akheleth (knife). \"And they went both of them together (Gen. 22:6): one to bind and the other to be bound, one to slaughter and the other to be slaughtered."


וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה (בראשית כב, ו), כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ. (בראשית כב, ו): וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַאֲכֶלֶת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרֵאת סַכִּין מַאֲכֶלֶת, לְפִי שֶׁמְּכַשֵּׁר אוֹכְלִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֲכִילוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אוֹכְלִים אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַמַּאֲכֶלֶת. (בראשית כב, ו): וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט.And Avraham took the wood of the burnt-offering (Gen. 22:6) — like one who carries his own stake [to be impaled] on his shoulder. \"And he took in his hand the fire and the knife (Ma’akheleth)\" (Gen. 22:6). R. Hanina said: Why is a knife called ma’akheleth? Because it makes food (okhlim) fit to be eaten. While the Rabbis said: All eating (akhiloth) which Israel enjoy in this world, they enjoy only in the merit of that ma’akheleth (knife). \"And they went both of them together (Gen. 22:6): one to bind and the other to be bound, one to slaughter and the other to be slaughtered."


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

4 results
1. Hebrew Bible, Genesis, 12.1-12.3, 22.6 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

12.1. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 12.2. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 12.2. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 12.3. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ 22.6. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ 12.1. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee." 12.2. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing." 12.3. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’" 22.6. And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together."
2. Anon., Epistle of Barnabas, 7.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

7.3. But moreover when crucified He had vinegar and gall given Him to drink. Hear how on this matter the priests of the temple have revealed. Seeing that there is a commandment in scripture, Whatsoever shall not observe the fast shall surely die, the Lord commanded, because He was in His own person about to offer the vessel of His Spirit a sacrifice for our sins, that the type also which was given in Isaac who was offered upon the alter should be fulfilled.
3. New Testament, Galatians, 3.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

3.8. The Scripture,foreseeing that God would justify the Gentiles by faith, preached thegospel beforehand to Abraham, saying, "In you all the nations will beblessed.
4. Anon., Genesis Rabba, 39.1-39.4, 39.7, 39.11, 46.5, 47.7, 47.9, 48.4-48.5, 55.4, 56.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

39.1. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' (בראשית יב, א), רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (תהלים מה, יב): וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, (תהלים מה, יב): וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, הֱוֵי וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. 39.1. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ שָׁם וְעָשָׂה צִבּוּרִים וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת וְכָבַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מָצָא, הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצָא, וּבַשְּׁלִישִׁית מְצָאָהּ, אָמְרוּ מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר, תֶּרַח, אֶלָּא בִּשְׁבִילָךְ, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד, לֹא בִּשְׁבִילָךְ, (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו. 39.2. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א), רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם. 39.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א): רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ח, ח): אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ וגו', אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, זֶה אַבְרָהָם שֶׁאִיחָה אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּזֶה שֶׁהוּא מְאַחֶה אֶת הַקֶּרַע, קְטַנָּה, שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן הָיָה מְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, לֹא הֱנִיקוּהוּ לֹא לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. (שיר השירים ח, ח): מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְדֻבַּר בָּהּ, בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. (שיר השירים ח, ט): אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ, אִם מַעֲמִיד דְּבָרִים כְּחוֹמָה, יִבְנֶה עָלֶיהָ. (שיר השירים ח, ט): וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ, אִם דַּל הוּא בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה הַצּוּרָה הַזּוֹ אֵינָה אֶלָּא לְשָׁעָה, כָּךְ אֵין אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, (שיר השירים ח, י): אֲנִי חוֹמָה, מַעֲמִיד אֲנִי דְבָרַי, (שיר השירים ח, י): וְשָׁדַי כַּמִּגְדָלוֹת, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (שיר השירים ח, י): אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. 39.4. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. 39.7. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א), מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית יא, לב): וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר אֵצֵא וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם, וְאוֹמְרִים הִנִּיחַ אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ, בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. 39.11. וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. 46.5. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אַבְרָהָם כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם וגו', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יז, יא): וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, מֵהֵיכָן יִמּוֹל, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַפֶּה אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַלֵּב אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַרְבַּע עֲרָלוֹת הֵן, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאֹזֶן (ירמיה ו, י): הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם, וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בַּפֶּה (שמות ו, ל): הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּלֵּב (ירמיה ט, כה): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּגּוּף (בראשית יז, יד): וְעָרֵל זָכָר, וְנֶאֱמַר לוֹ: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַפֶּה אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַלֵּב אֵינוֹ תָּמִים, וּמֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה תָמִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. מִקְרָא אָמַר (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, מִן הַפֶּה אֵינוֹ מְדַבֵּר, מִן הַלֵּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה יָכוֹל לַחֲשֹׁב, זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מִסְתַּבְּרָא הָדָא מִקְרָא וְעָרֵל זָכָר, וְכִי יֵשׁ עָרֵל נְקֵבָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר אִם זָכָר אִם נְקֵבָה מִשָּׁם מוֹהֲלִים אוֹתוֹ. 47.7. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ (בראשית יז, כג), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אוֹתָן יְלִידֵי בֵּיתוֹ, הֶעֱמִידָן גִּבְעָה עֲרָלוֹת וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת סַמִּים וּכְעוֹלָה שֶׁהִיא כָלִיל לָאִשִּׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל זֶה בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וְלִידֵי מַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם הָרֵיחַ הַזֶּה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 48.4. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.5. רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', אָמַר מָה אִם זֶה שֶׁהִקְרִיב שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] 56.7. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ. 39.1. (1) YHVH said to Abram, \"Go you forth from your land…\" … Rabbi Yitzchak said: this may be compared to a man who was traveling from place to place when he saw a bira doleket/castle aglow/lit up (full of light/in flames). He said, \"Is it possible that this castle lacks a person to look after it? The owner of the building looked out and said, “I am the owner of the castle.” Similarly, because Abraham our father said, “Is it possible that this castle has no guide, no one to look after it?,\" the Holy Blessed One looked out and said to him, “I am the Master of the Universe.” … Hence, God said to Avraham, Lech Lecha. 39.2. (2) \"Adonai said to Avram.\" (Gen. 12:1) R' B'rechia opened: \"Your ointments yield a sweet fragrance, Your name is like finest oil,\" (Song 1:3). Said R' B'rechia, \"To what was Avraham analogized? To a flask of balsam liquid with a closely fitting lid, resting in a corner, and whose aroma was not wafted; once it was moved, its aroma was wafted. Thus said the Holy One, Blessed be He, to Avraham: Move yourself from one place to another, and your name will be enlarged in the world. \"" 46.5. (5) R' Yishmael and R' Akiva: R' Yishmael says, Avraham was a High Priest, as it says (Ps. 110:4), \"The LORD has sworn and will not relent, 'You are a priest forever, etc.'\" and it says elsewhere (Gen. 17:11), \"You shall circumcise the flesh of your foreskin.\" From where should he be circumcised? If he is circumcised from the ear, he is not fit to offer sacrifices. From the mouth, he is not fit to offer sacrifices. From the heart, he is not fit to offer sacrifices. Where should he be circumcised so that he will be fit to offer sacrifices? You must say it is the foreskin of the body. R' Akiva says, there are four foreskins. Foreskin is said with regard to the ear (Jer. 6:10): \"Their ears are blocked.\" Foreskin is said with regard to the mouth (Exod. 6:12): \"me, a man of impeded lips.\"Foreskin is said with regard to the heart (Jer. 9:25): \"but all the House of Israel are uncircumcised of heart.\" Foreskin is said with regard to the body (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" It was said to him, (Gen. 17:1): \"Walk in My ways and be blameless/whole.\" If he is circumcised from the ear, he is not whole; from the mouth, he is not whole; from the heart, he is not whole. From where should he be circumcised so that he will be whole? You must say it is the foreskin of the body. Scripture says (Gen. 17:11-12), \"[You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covet between Me and you.] And throughout the generations, every male among you shall be circumcised at the age of eight days.\" If he is circumcised from the ear, he cannot hear; from the mouth, he cannot speak; from the heart, he cannot think. From where should he be circumcised so that he can think? This is the foreskin of the body. R' Tanhuma said, tis Scripture makes sense (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" And does there exist one who is uncircumcised in femaleness? Rather, from the place where it is recognized whether male or female -- from there we circumcise him." 55.4. After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]" 56.7. \"And the angel of Ad-nai called to him out of heaven, and said: Abraham, Abraham\" (Gen. 22:11). Rabbi Hiya taught: This is an expression of love, this is an expression of urging. Rabbi Eliezer ben Yaakov said: He spoke to him and to future generations, there is no generation which does not contain people like Avraham, and there is no generation which does not contain people like Yaakov, Moshe, and Shmuel. And he said: \"Do not lay your hand etc.\" (Gen. 22:12) Where was the knife? Three tears had fallen from the angels of service and the knife dissolved. Avraham said: ‘I will strangle him,’ He said: ‘Do not lay your hand upon the lad.’ [Avraham] said ‘I will take a drop of blood from him’ - He said to him: ‘Neither do anything [me'uma] to him’ [meaning] inflict no blemish [muma] upon him. \"Because now I know\" [meaning] I have made it known to all that you love Me, \"and you have not withheld, etc\". And do not say that all ills that do not affect one’s own body are not ills, rather I ascribe merit to you as though I had told to you to sacrifice yourself and you did not refuse."


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
abraham, faithfulness of Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
aqedah, for philo Feldman, Judaism and Hellenism Reconsidered (2006) 260
barnabas, epistle of Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
circumcision Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
descent from abraham Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
faith Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
genesis rabbah Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
isaac, age Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
isaac, carrying wood Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
isaac, model of christ Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
isaac Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
jesus christ, prefiguration of Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
melito of sardis Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
suffering servant Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
typology Kessler, Bound by the Bible: Jews, Christians and the Sacrifice of Isaac (2004) 113
– as context for genesis rabbah Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 139
– as crucifixion Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106, 139
– compared to jesus Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106, 139
– iconography of Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 139
– promise to Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– spiritual Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106
– suffering' Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 106