1. Hebrew Bible, Esther, 5.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.1. וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל־בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת־אֹהֲבָיו וְאֶת־זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ׃ 5.1. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת׃ | 5.1. Now it came to pass on the third day, that Esther put on her royal apparel, and stood in the inner court of the king’s house, over against the king’s house; and the king sat upon his royal throne in the royal house, over against the entrance of the house." |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 19.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 19.18. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל־הָהָר מְאֹד׃ | 19.18. Now mount Sinai was altogether on smoke, because the LORD descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly." |
|
3. Hebrew Bible, Genesis, 2.18, 3.8-3.24, 4.9, 6.6, 11.5, 15.15-15.16, 18.21, 42.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 2.18. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ 3.8. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן׃ 3.9. וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל־הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׃ 3.11. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ׃ 3.12. וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל׃ 3.13. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל׃ 3.14. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל־הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 3.15. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃ 3.16. אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃ 3.17. וּלְאָדָם אָמַר כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 3.18. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה׃ 3.19. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב׃ 3.21. וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם׃ 3.22. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם׃ 3.23. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׃ 3.24. וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׃ 4.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃ 6.6. וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ׃ 11.5. וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃ 15.15. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה׃ 15.16. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃ 18.21. אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם־לֹא אֵדָעָה׃ 42.18. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא׃ | 2.18. And the LORD God said: ‘It is not good that the man should be alone; I will make him a help meet for him.’" 3.8. And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden." 3.9. And the LORD God called unto the man, and said unto him: ‘Where art thou?’" 3.10. And he said: ‘I heard Thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.’" 3.11. And He said: ‘Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?’" 3.12. And the man said: ‘The woman whom Thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.’" 3.13. And the LORD God said unto the woman: ‘What is this thou hast done?’ And the woman said: ‘The serpent beguiled me, and I did eat.’" 3.14. And the LORD God said unto the serpent: ‘Because thou hast done this, cursed art thou from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life." 3.15. And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.’" 3.16. Unto the woman He said: ‘I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.’" 3.17. And unto Adam He said: ‘Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life." 3.18. Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field." 3.19. In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.’" 3.20. And the man called his wife’s name Eve; because she was the mother of all living." 3.21. And the LORD God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them." 3.22. And the LORD God said: ‘Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.’" 3.23. Therefore the LORD God sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken." 3.24. So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life." 4.9. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’" 6.6. And it repented the LORD that He had made man on the earth, and it grieved Him at His heart." 11.5. And the LORD came down to see the city and the tower, which the children of men builded." 15.15. But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age." 15.16. And in the fourth generation they shall come back hither; for the iniquity of the Amorite is not yet full.’" 18.21. I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.’" 42.18. And Joseph said unto them the third day.’ This do, and live; for I fear God:" |
|
4. Hebrew Bible, Hosea, 6.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 6.2. יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו׃ | 6.2. After two days will He revive us, On the third day He will raise us up, that we may live in His presence." |
|
5. Hebrew Bible, Joshua, 2.19 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.19. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם־יָד תִּהְיֶה־בּוֹ׃ | 2.19. And it shall be, that whosoever shall go out of the doors of thy house into the street, his blood shall be upon his head, and we will be guiltless; and whosoever shall be with thee in the house, his blood shall be on our head, if any hand be upon him." |
|
6. Anon., Genesis Rabba, 19.11, 22.9, 27.4, 55.8, 56.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 19.11. וַיֹּאמֶר הָאָדָם וגו' (בראשית ג, יב), אַרְבָּעָה הֵן שֶׁהֵקִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קַנְקַנָּן וּמְצָאָן קַנְקַנִּין שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם, וְאֵלּוּ הֵן, אָדָם, וְקַיִן, וּבִלְעָם, וְחִזְקִיָּהוּ. אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה. קַיִן (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל וגו' וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי. בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כב, ט י): מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו'. חִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, יד) (ישעיה לט, ג): מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וגו'. אֲבָל יְחֶזְקֵאל מְצָאוֹ בָּקִי מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, ג): בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא לְצִפּוֹר שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּיַד צַיָּד, פָּגַע בְּאֶחָד אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁבְּיָדִי מָה הִיא חַיָּה אוֹ מֵתָה, אָמַר לוֹ אִי בָּעִית חַיָּה, אִי בָּעִית מֵתָה, כָּךְ בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ. 22.9. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים לז, יד): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. (תהלים לז, יד): לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', (בראשית ד, יב): נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר (מלכים ב ט, כו): אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין (דברי הימים ב כד, כה): וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. 27.4. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּוְהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה, שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ תְּוָהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ. (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי אָסֵי מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אֶפִּיקוֹרֶס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אָמַר לוֹ הֵן. וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת, אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה. אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. 55.8. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ (בראשית כב, ג), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה וְשִׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה דִּכְתִיב: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וגו', וְלֹא הָיָה לוֹ כַּמָּה עֲבָדִים, אֶלָּא אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. וְשִׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כב, כא): וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ, וְלֹא הָיוּ לוֹ כַּמָּה עֲבָדִים, אֶלָּא שִׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כט): וַיֶּאֱסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו, וְכִי לֹא הָיָה לְיוֹסֵף כַּמָּה עֲבָדִים, אֶלָּא אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. שִׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, דִּכְתִיב (שמות יד, ו): וַיֶּאֱסֹר אֶת רִכְבּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ כַּמָּה עֲבָדִים, אֶלָּא שִׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי תָּבוֹא חֲבָשָׁה וְתַעֲמֹד עַל חֲבָשָׁה, תָּבוֹא חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ לֵילֵךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, י): וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וגו', וְתַעֲמֹד עַל חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ בִּלְעָם לֵילֵךְ וּלְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. תָּבוֹא אֲסָרָה שֶׁאָסַר יוֹסֵף לִקְרַאת אָבִיו, וְתַעֲמֹד עַל אֲסָרָה שֶׁל פַּרְעֹה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִרְדֹף אֶת יִשְׂרָאֵל, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּבוֹא חֶרֶב יַד שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יַד שֶׁאָמַר פַּרְעֹה (שמות טו, ט): אָרִיק חַרְבִּי. (בראשית כב, ג): וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, אַבְרָהָם וְשָׁאוּל, אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו. שָׁאוּל, (שמואל א כח, ח): וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ. (בראשית כב, ג): וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי מְיָאַשָׁא וְתָנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה, בִּשְׂכַר שְׁתֵּי בְּקִיעוֹת שֶׁבָּקַע אַבְרָהָם אָבִינוּ עֲצֵי עוֹלָה זָכָה לְהִבָּקַע הַיָּם לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יד, כא): וַיִבָּקְעוּ הַמָּיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי דַּיֶּיךָּ עַד כֹּה, אֶלָּא אַבְרָהָם לְפִי כֹחוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי כֹחוֹ, (בראשית כב, ג): וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶת הַמָּקוֹם, נִתַּן לוֹ שְׂכַר קִימָה וּשְׂכַר הֲלִיכָה. 56.6. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י), רַב בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, מִן הָכָא, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן הַהַגָּדָה אֲמַר לָךְ, חָזַר הוּא בֵּיהּ, וְאִין מִן אוּלְפָּן אֲמַר לָךְ, לֵית הוּא חָזַר בֵּיהּ, דְּתָנֵי לֵוִי הָיוּ נְעוּצִים מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, תְּלוּשִׁין וּנְעָצָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד בְּמַגַּל קָצִיר וּבְצֹר וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה, אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ, וְאֵין מוֹהֲלִין בָּהּ, וְאֵין חוֹתְכִין בָּהּ בָּשָׂר, וְאֵין מְקַנְחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, וְלֹא מְחַצִּין בָּהּ אֶת הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹכֶנֶת עָלָיו. | 22.9. ... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones." 55.8. ...And Avraham rose early in the morning, and saddled his donkey (Genesis 22:3). Rabbi Simeon b. Yohai said: Love upsets the natural order, and hate upsets the natural order. Love upsets the natural order: \"And Avraham rose early in the morning, etc\".: surely he had plenty of slaves? But the reason was that love upset the natural order. Hate upsets the natural order: \"And Bilam rose up in the morning, and saddled his donkey\" (Num. 22:21): surely he had plenty of slaves? Hate, however, upsets the natural order. Love upsets the natural order: \"And Yosef made ready his chariot, etc.\" (Gen. 46:29): yet surely Yosef had plenty of slaves? But love upsets the natural order. Hate upsets the natural order: \"And he made ready his chariot\" (Ex. 14:6); yet surely he had plenty of slaves? Thus hate upsets the natural order. Rabbi Simeon b. Yohai said: Let saddling counteract saddling. Let the saddling done by our father Avraham in order to go and fulfill the will of the One at whose word the world came into existence counteract the saddling done by Bilam in order to go and curse Israel. Let preparing counteract preparing. Let Yosef’s preparing [of his chariot] to meet his father counteract Pharaoh’s preparing to go and pursue Israel. Rabbi Ishmael taught: Let the sword of the hand counteract the sword of the hand. Let the sword taken in the hand of our father Avraham, as it says, \"And Avraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son\" (Gen. 22:10), come and counteract the sword grasped by Pharaoh’s hand when he said, \"I will draw my sword, my hand shall destroy them\" (Ex. 15:9). \"And took two of his young men with him, and Itzchak his son.\" (Gen. 22:3) Rabbi Abbahu said: Two people behaved with derech eretz (decency), Avraham and Saul: Avraham, as it says, \"And took two of his young men with him\"; Saul, as it says, \"And Saul … went, he and two men with him\" (I Sam. 28:8). \"And he cleaved the wood for the burnt-offering,\" (Gen. 22:3) Rabbi Hiyya b. Rabbi Yosei said in the name of Rabbi Meyasha, and it was also repeated in the name of Rabbi Benaiah: As a reward for the two cleavings with which our father Avraham cleaved the wood of the burnt-offering, he earned that God should cleave [divide] the Sea before his descendants, as it says, And the waters were divided (Ex. 14:21). Said Rabbi Levi: Enough of this! In truth Avraham acted according to his powers an the Holy One of Blessing according to His powers. \"And he rose up, and went to the place.\" (Gen. 22:3) Avraham was rewarded for rising up and for going." 56.6. And Abraham stretched forth his hand, and took the knife (Gen. 22:10). Rav asked R. Hiyya the Elder: How do we know that ritual slaughtering must be with a movable object? From here: \"And Abraham stretched forth his hand, and took the knife\" — he said: if he told you this from a Haggadah, he might retract; and if he stated it as a tradition, he cannot not retract from it, since Levi taught: If they [sharp flints] were attached [to the ground or rocks] from the very beginning, they are unfit; but if they had been originally detached but subsequently fixed in the ground, they are fit, since we learned: \"If one slaughters with a hand-sickle, a harvest sickle, a flint, or a reed, the slaughtering is fit.\" Said Rabbi Yosei: Five things were said of a reed stalk: You may not slaughter, circumcise, cut meat, wipe your hands, nor pick your teeth with it, because an evil spirit rests upon it." |
|
7. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 16a. אהלים לנחלים דכתיב (במדבר כד, ו) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע וגו' לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות:,הקורא למפרע לא יצא וכו':,רבי אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא לר' אלעזר אמר להו אדהכי והכי איזיל ואשמע מלתא דבי מדרשא ואיתי ואימא לכו אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דר' יוחנן,קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה,אמר ליה ר' יוחנן לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי,אתא ואמר להו אמרו ליה אלו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו:, big strongמתני׳ /strong /big האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה,חתן פטור מק"ש לילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה ומעשה בר"ג שנשא אשה וקרא לילה הראשונה אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפי' שעה אחת:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ושאר כל האילנות יורדים למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו,רמי ליה רב מרי ברה דבת שמואל לרבא תנן האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך אלמא לא בעי כונה ורמינהי הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר (דברים כז, ט) הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת,אשתיק א"ל מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב ששת והוא שבטלין ממלאכתן וקורין,והתניא בית הלל אומרים עוסקין במלאכתן וקורין,לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני,ת"ר הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין תפלה של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם,והתניא מעין י"ח אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג הא ר' יהושע,אי ר' יהושע מאי איריא פועלים אפילו כל אדם נמי,אלא אידי ואידי ר"ג ולא קשיא כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן,והתניא הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה אבל מברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה כתקונה שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ,במה דברים אמורים בעושין בשכרן אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין כתיקונה:,חתן פטור מק"ש: תנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב,מאי משמע אמר רב פפא כי דרך מה דרך רשות אף הכא נמי רשות,מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי,אם כן לימא קרא בלכת מאי בלכתך שמע מינה בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת | 16a. btents juxtaposed to streams, as it is written: “As streams stretched forth, as gardens by the riverside; as aloes [ iahalim /i] plantedby the Lord, as cedars by the water” (Numbers 24:6)? The Gemara vocalizes the word iohalim /i, tents, rather than iahalim /i. They are juxtaposed in order bto tell you: Just as streams elevate a person from ritual impurity to purityafter he immerses himself in their water, bso too tentsof Torah belevate a person from the scale of guilt to the scale of merit. /b,We learned in our mishna: bOne who recited iShema bout of order did not fulfillhis obligation. One who recited and erred, should return to the place in iShemathat he erred.,With regard to an error in the recitation of iShema /i, the Gemara recounts: bRabbi Ami and Rabbi Asi were once tying a wedding canopyin preparation bforthe wedding of bRabbi Elazar. He said to them: In the meantime,until you finish, bI will go and hear something in the study hall, and I will come and say it to you. He went and found the itanna /iwho recited imishnayotin the study hall, bwho was recitingthis iTosefta bbefore Rabbi Yoḥa: /b, bOne who recited iShema band erred, and does not know whereexactly bhe erred;if he was bin the middle of a paragraphwhen he realized his error, bhe must return to the beginningof the paragraph; bifhe was bbetween one paragraph and anotherwhen he realized his error but does not remember between which paragraphs, bhe must return to the firstbreak between bparagraphs.Similarly, bif one erred between writing and writing,i.e., between the verse: “And you shall write them on the door posts of your house and on your gates” (Deuteronomy 6:9) in the first paragraph and the identical verse (Deuteronomy 11:20) in the second paragraph, bhe must return to the first writing. /b, bRabbi Yoḥa said to him: They only taughtthis ihalakhain a case bwhere one did notyet bbegin: “In order to lengthen your days”(Deuteronomy 11:21) which follows that verse at the end of the second paragraph. bHowever, if healready bbeganto recite: bIn order to lengthen your days,he can assume that bhe assumed his routine and continuedand completed the second paragraph.,Rabbi Elazar bcame and toldRabbi Ami and Rabbi Asi what he heard. bThey said to him: Had we come only to hear this, it would have been sufficient. /b, strongMISHNA: /strong The primary issue in this mishna is the requisite degree of concentration when reciting iShema /i. bLaborersengaged in their work may brecite iShemawhile standing batop the tree or atop the course of stonesin a wall under construction, bwhich they are not permitted to do forthe iAmida bprayer,which requires intent of the heart.,The mishna continues: bA groom is exempt from the recitation of iShemaon the first nightof his marriage, which was generally Wednesday night, buntil Saturday night, if he has not taken actionand consummated the marriage, as he is preoccupied by concerns related to consummation of the marriage. The mishna relates that bthere was an incident where Rabban Gamliel married a woman and recited iShemaeven bthe first night. His students said to him: Didn’t our teacher teach us that a groom is exempt from the recitation of iShema /i? He answered them:Nevertheless, bI am not listening to youto refrain from reciting iShema /i, and in so doing bpreclude myself fromthe acceptance of bthe yoke of the Kingdom of Heaven, for even one moment. /b, strongGEMARA: /strong With regard to laborers, bthe Sages taughtin a iTosefta /i: bLaborers,while engaged in their labor, may brecite iShemawhile standing batop the tree or atop the course of stonesin a wall under construction. bAnd theymay bpray atop the olive tree or the fig tree,as those trees have many branches close together, so one could stand on them and focus properly while praying. In the case of ball the rest of the trees,however, bthey must climb down and pray.However, bthe homeowner,who is self-employed, bin all cases,regardless of the type of tree, bmust climb down and pray, as he will be unable to focus appropriately.Since, in contrast to the laborers, it is his prerogative to climb down and pray, the Sages did not permit him to pray atop the tree., bRav Mari, son of the daughter of Shmuel, raised a contradiction before Rava: We learnedin our mishna: bLaborers may recite iShema batop the tree or atop the course of stonesin a wall under construction. bWe see that he does not require intent,simple recitation is sufficient. bAnd he raised a contradictionfrom the verbal analogy taught in a ibaraita /i: bOne who recites iShemamust focus his heart, as it is stated: “Hear [ iShema /i], Israel.” And below,later in Deuteronomy, bit says: “Pay attention, and hear [ ishema /i], Israel”(Deuteronomy 27:9). bJust as thereone must bpay attention, so too hereone must bpay attention. /b,Rava bwas silentas he had no response. But bhe said to him: Have you heard anything on thismatter? bHe replied: Rav Sheshet said as follows: And this ihalakha /i, that laborers may recite iShemaatop the tree only applies bwhen they are idle from their work and reciteit so they can focus their hearts.,The Gemara challenges this: bBut wasn’t it taughtin a ibaraitathat bBeit Hillel say:Laborers bengage in their labor and recite iShema /i?,The Gemara responds: bThis is not difficult. This,which says that laborers must be idle from their labor, is referring to a case when they are reciting bthe first paragraphof iShema /i, bwhile that,which says that they may continue to work, is in a case when they are reciting bthe second paragraph. /b, bThe Sages taughtin a iTosefta /i: bLaborers who were working for a homeownerare obligated to brecite iShemaand recite the blessings before it and after it; andwhen they beat their bread theyare obligated to brecite the blessing before and after it; and theyare obligated to brecite the iAmidaprayer. However, they do not descend before the arkas communal prayer leaders bandthe priests among them bdo not lift their handsto recite the Priestly Blessing, so as not to be derelict in the duties they were hired to perform.,The Gemara challenges this: bDidn’t we learnin a different ibaraitathat laborers recite an abridged prayer consisting of ba microcosm of the iAmidaprayerin place of the full iAmidaprayer? bRav Sheshet said: This is not difficult. This ibaraitaobligating laborers to recite the full iAmidaprayer is in accordance with the opinion of bRabban Gamliel,as he holds that one must always recite the full eighteen blessings. bThis ibaraitawhich allows laborers to abridge their prayers is in accordance with the opinion of bRabbi Yehoshua,who permits one to abridge the iAmidaprayer.,The Gemara objects: But bifthis ibaraitais in accordance with the opinion of bRabbi Yehoshua, whydid the ibaraita bdiscussa case involving blaborersin particular? Rabbi Yehoshua holds that bevery person may alsorecite an abridged version of the iAmidaprayer., bRather,we must say that bthis ibaraitaand bthat ibaraitaare both in accordance with the opinion of bRabban Gamliel, and this is not difficult: Here,in the ibaraitawhere laborers pray the abridged version of the iAmidaprayer, refers to a case bwherelaborers bwork for their wagebeyond the meal provided by their employer; bwhile here,in the ibaraitawhere laborers must pray the full iAmidaprayer, refers to a case bwherelaborers bworkonly bfor their meal. /b, bAndindeed bit was taughtin a ibaraita /i: bLaborers who were performing labor for the homeowner recite iShemaand pray; andwhen they beat their bread they do not recite a blessing beforehandbecause the blessing recited before food is only an obligation by rabbinic law, bbut they recite twoof the three blessings normally recited in bthe blessing thereafter,the Grace after Meals, which is an obligation by Torah law. bHow so? The first blessingis recited bin its standardformula; bthe second blessing, he beginsto recite bthe blessing of the land and they includethe blessing: bWho builds Jerusalem within the blessing of the land,at which point they conclude the Grace after Meals., bIn whatcase bis this said?This is said bwith regard tolaborers bwho work for their wage, butif they bwork for their meal or if the homeowner reclinedand ate the meal bwith them, they recite the blessings in their standardformula.,We learned in the mishna that ba groom is exempt from the recitation of iShema /ion the first night of his marriage. bThe Sages taughtthe source of this ihalakhain a ibaraitabased on the verse: “When you sit in your home, and when you walk along the way.” bWhen you sit in your home, to the exclusion of one who is engaged inperformance of a bmitzva,who is exempt from the recitation of iShema /i; band when you walk along the way, to the exclusion of a groom,who is also exempt from the recitation of iShema /i. The ibaraitaadds that bfrom here,from this interpretation of the verses, bthey said: One who marries a virgin is exemptfrom the recitation of iShemaon his wedding night, bbut one who marries a widow is obligated. /b,The Gemara clarifies the meaning of this baraita, and asks: bFrom where is it inferredthat the verse: “When you walk along the way,” enables us to derive that a groom is exempt from the obligation to recite Shema? bRav Pappa saidthat it is derived: bLike the way; just asthe journey along a specific bwaydescribed in the verse bis voluntaryand involves no mitzva, bso too allof those who are obligated to recite iShemaare engaged in bvoluntary activities.However, one engaged in performance of a mitzva is exempt from the obligation to recite iShema /i.,The Gemara asks: bAre we not dealing witha case where one is walking along bon his way toperform ba mitzva; nevertheless, the Torah said to recite iShema /i, indicating that he is obligated even if he set out to perform a mitzva.,The Gemara explains: bIf so,that the intention was to obligate in all cases, blet the Torah say: When walkingalong the way. bWhat isthe meaning of: bWhen you walkalong the way? bConclude from this: It isin a case bof your walking,meaning that when you do this for your own purposes and of your own volition, byou are obligatedto recite iShema /i, bbutwhen you go with the objective bofperforming a bmitzva, you are exempt. /b |
|
8. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 16a. למתבייש מאחרים והיכא מנח להו אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר (ישעיהו סא, ג) לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר:,רחוב תיבה ושקים אפר אפר קבורה ומוריה סימן: למה יוצאין לרחוב ר' חייא בר אבא אמר לומר זעקנו בצנעא ולא נענינו נבזה עצמנו בפרהסיא,ריש לקיש אמר גלינו גלותינו מכפרת עלינו מאי בינייהו איכא בינייהו דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא,ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר אמר ר' יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו,ולמה מתכסין בשקים אמר ר' חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין כבהמה ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה אמר רבי יהודה בן פזי כלומר (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה ריש לקיש אמר (ישעיהו סג, ט) בכל צרתם לו צר אמר ר' זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה מזדעזע לי כוליה גופאי,ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כאפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק מאי בינייהו איכא בינייהו עפר סתם,למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים מאי בינייהו איכא בינייהו קברי עכו"ם,מאי (דברי הימים ב ג, א) הר המוריה פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים:,הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: ת"ר אם יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אטו זקן דקאמרי אף על גב דלאו חכם הוא אמר אביי הכי קאמר אם יש זקן והוא חכם אומר זקן והוא חכם ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה,אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה,(יונה ג, ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו,(יונה ג, ח) ויקראו אל אלהים בחזקה מאי אמור אמרו לפניו רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי,(יונה ג, ח) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו,אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה,שנאמר (משלי כח, יג) ומודה ועוזב ירוחם ואומר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים:,עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו': תנו רבנן עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל (איזהו רגיל) ר' יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם,ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן ויהבו ביה רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי | 16a. bone who is humiliated by others.Accordingly, ashes are placed on the heads of the leaders of the community by others, to increase the appearance of their suffering. The Gemara asks: bAnd whereexactly barethe ashes bplacedupon their heads? bRabbi Yitzḥak said: On the placeof the bphylacteriesof the head, bas it is stated: “To appoint to those who mourn in Zion, to give to them an ornament [ ipe’er /i] instead of ashes”(Isaiah 61:3). This verse likens the placement of ashes on one’s head to an ornament, and the term ipe’eris traditionally interpreted as a reference to phylacteries.,§ The Gemara provides ba mnemonicdevice for the forthcoming statements. bSquare; ark; and sackcloth; ashes; ashes; cemetery; and Moriah.The Gemara asks: bWhy do they go out to the square? Rabbi Ḥiyya bar Abba said:This is a symbolic action, as though bto say: We cried out in privateinside the synagogue band we were not answered. We willtherefore bdisgrace ourselves in public,so that our prayers will be heard., bReish Lakish saidthat the move into the square symbolizes exile, as though they are saying: bWe have been exiled; may our exile atone for us.The Gemara asks: bWhat isthe practical difference bbetweenthese two explanations? The Gemara answers that the practical difference between bthemis in a case bwhere they are exiled,i.e., they move, bfromone bsynagogue toanother bsynagogue.According to the opinion of Reish Lakish, they have exiled themselves, and therefore this ceremony is adequate. Conversely, Rabbi Ḥiyya bar Abba maintains that as the ritual is performed in private, it is insufficient.,The Gemara asks another question concerning the meaning of the ritual. bAnd why do they remove the ark to the city square? Rabbi Yehoshua ben Levi said:This is done as though bto say: We had a modest vessel,which was always kept concealed, bbut it has beenpublicly bexposed due to our transgressions. /b,The Gemara further asks: bAnd why do they cover themselves in sackcloth? Rabbi Ḥiyya bar Abba said:This is as though bto say: We are consideredbefore You blike animals,which are likewise covered with hide. bAnd why do they place burnt ashes on top of the ark? Rabbi Yehuda ben Pazi said:This is bas though to sayin God’s name: b“I will be with him in trouble”(Psalms 91:15). bReish Lakish saidthat the same idea can be derived from a different verse: b“In all their affliction, He was afflicted”(Isaiah 63:9). By placing burnt ash on the ark, which is the symbol of the Divine Presence, it is as though God Himself joins the Jews in their pain. bRabbi Zeira said: At first, when I saw the Sages place burnt ashes upon the ark, my entire body trembledfrom the intensity of the event., bAnd why do they place ashes upon the head of each and everyindividual? bRabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to thismatter. bOne saidthat this is as though to say: bWe are considered like ashes before You. And one saidthat these ashes are placed bin order to remindGod of bthe ashes ofour forefather bIsaac, on our behalf.The Gemara asks: bWhat isthe practical difference bbetweenthese two explanations? The Gemara answers that the practical difference bbetween themis in a case where one placed bordinary earthupon the heads of the individuals instead of ashes. Although earth does symbolize self-nullification and may be used according to the first explanation, it has no connection to the sacrifice of Isaac, and therefore it does not satisfy the second explanation.,The Gemara further asks: bAnd why do they go out to the cemeteryon a fast day? Again, bRabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to thismatter. bOne saidthis is as though to say: bWe are like the dead before You. And one saidthat one goes out to the cemetery bin order thatthe deceased will brequest mercy on our behalf.The Gemara asks: bWhat isthe practical difference bbetween them?The Gemara answers that the practical difference bbetween themconcerns bgraves of gentiles.If the purpose of going to graves is to say that they stand before God like the dead, graves of gentiles would suffice. However, if they go to the cemetery for the deceased to ask for mercy on their behalf, they should visit specifically Jewish graves.,§ Apropos disputes between Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina, the Gemara mentions another dispute between them. bWhatis the meaning of the name bMount [ iHar /i] Moriah,the Temple Mount? bRabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagreewith regard to bthismatter. bOne saidthat the name alludes to the Great Sanhedrin that convened there, as it is the bmountain from which instruction [ ihora’a /i] went out to the Jewish people. And one saidthat it is the bmountain from which fear [ imora /i] went out to the nations of the world,as this place signifies God’s choice of the Jewish people.,§ The mishna taught: bThe eldest ofthe community bsays to them statements of reproof. The Sages taughtin a ibaraita /i: bIf there is an elder,then bthe elder saysthe admonition, band if not, a Sage saysthe admonition. bAnd if not, a person ofimposing bappearance saysit. The Gemara asks: bIs that to saythat the belderof whom bwe spokeis preferred to a scholar simply by virtue of his age, beven though he is not a scholar? Abaye saidthat bthis is whatthe mishna bis saying: If there is an elder, and he isalso ba scholar,this belder scholar saysthe admonition. bAnd if not,even a young bscholar saysthe reproof. bAnd ifthere is bnoscholar of any kind available, ba person ofimposing bappearance saysit.,What does he say? bOur brothers,it is bnot sackcloth and fastingthat bcauseatonement for our sins. bRather, repentance and good deedswill bcauseour atonement. This is bas we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather,the verse states: b“And God saw their deeds, that they had turned from their evil way”(Jonah 3:10).,§ Apropos the repentance of the inhabitants of Nineveh, the Gemara discusses their behavior further. The verse states: b“But let them be covered with sackcloth, both man and beast”(Jonah 3:8). bWhat did they do? They confined thefemale banimals alone, andtheir byoung alone,in a different place. bTheythen bsaid beforeGod: bMaster of the Universe, if You do not have mercy on us, we will not have mercy on theseanimals. Even if we are not worthy of Your mercy, these animals have not sinned.,It is further stated with regard to the people of Nineveh: b“And let them cry mightily to God”(Jonah 3:8). The Gemara asks: bWhat did they saythat could be described as calling out “mightily”? The Gemara explains that bthey said beforeGod: bMaster of the Universe,if there is a dispute between ba submissive one and an intractable one,or between ba righteous one and a wicked one, who must yield before whom?Certainly the righteous forgives the wicked. Likewise, You must have mercy on us.,The verse states: b“And let them turn, every one from his evil way, and from the violence that is in their hands”(Jonah 3:8). bWhat isthe meaning of the phrase b“and from the violence that is in their hands”? Shmuel saidthat the king of Nineveh proclaimed: bEvenif bone stole a beam and built it intohis bbuilding,he must btear down the entire building and return the beam to its owner.Although the Sages decreed that one need only pay ficial compensation in a case of this kind, these people wanted to repent completely by removing any remt of stolen property from their possession.,§ Similarly, bRav Adda bar Ahava said: A person who has a transgression in his hand, and he confesses but does not repent forhis sin, bto what is he comparable? To a person who holds in his handa dead bcreeping animal,which renders one ritually impure by contact. bAsin this situation, beven if he immerses in all the waters of the world, his immersion is ineffective for him,as long as the source of ritual impurity remains in his hand. However, if he has bthrownthe animal bfrom his hand, once he has immersed ina ritual bath of bforty ise’a /i, the immersion is immediately effective for him. /b, bAs it is stated:“He who covers his transgressions shall not prosper, bbut whoever confesses and forsakes them shall obtain mercy”(Proverbs 28:13). That is, confession alone is futile, but one who also abandons his transgressions will receive mercy. bAnd it stateselsewhere: b“Let us lift up our heart with our hands to God in Heaven”(Lamentations 3:41), which likewise indicates that it is not enough to lift one’s hands in prayer; rather, one must also raise his heart and return to God.,§ The mishna teaches: bThey stood for prayer,and the congregation appoints ban elder. The Sages taughtin a ibaraita /i: bThey stood for prayer,and beven if there isa man bthere who is elderly and a scholar, theyappoint bto descend before the arkas prayer leader bonly a person who is accustomedto lead in prayer. Who is considered an accustomed prayer leader in this sense? bRabbi Yehuda says:One who has ficially bdependentchildren bbut he does not havethe means to support them, band he hasno choice but to btoil in the field, and whose house is empty,and who will therefore pray for rain with great devotion.,Rabbi Yehuda continues with his depiction of the worthy prayer leader. bAnd his youth was becoming, andhe is bhumble and accepted by the people,as he is likable. bAndfurthermore, he must be bfamiliar with songs and his voice pleasant, andhe is bexpert in reading the Torah, the Prophets, and the Writings, andhe knows how bto study midrash, ihalakha /i, and iaggada /i. Andfinally, he must be bexpert in all of the blessings.Clearly, it is hard to find someone with all these qualities. bAndthe Gemara relates that when this worthy person was described, those bSagespresent bturned their eyes toward Rav Yitzḥak bar Ami,who possessed all of these virtues. |
|
