10. Anon., Genesis Rabba, 39.11, 39.14, 42.8, 43.6-43.7, 46.3-46.5, 46.10, 47.7, 47.9-47.10, 48.4-48.5, 48.8-48.9, 50.7, 52.3, 54.2, 54.6, 55.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 39.11. וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. 39.14. וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים. 42.8. וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בראשית יד, יג), רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא הוּא עוֹג הוּא פָּלִיט, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹג שֶׁבָּא וּמָצָא אֶת אַבְרָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּמִצְוַת עוּגוֹת, הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא אָמַר אַבְרָהָם זֶה קוּנְיוֹן הוּא, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ נִשְׁבָּה בֶּן אָחִיךָ וְהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְנֶהֱרַג וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שְׂכַר פְּסִיעוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹטֵל שֶׁאַתְּ מַאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, וְעַל שֶׁחָשַׁבְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַצַּדִּיק חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִבְּנֵי בָנָיו. וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ וגו'. (בראשית יד, יג): וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁהוּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵבֶר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְשֶׁהוּא מֵשִׂיחַ בִּלְשׁוֹן עִבְרִי. (בראשית יד, יג): וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּמֵשְׁרַיָא דְמַמְרֵא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּפָלָטִין דְּמַמְרֵא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵיהּ מַמְרֵא. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַמְרֵא, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן שֶׁהִמְרָה פָּנִים בְּאַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו, אָמַר לוֹ עָנֵר כְּבָר בֶּן מֵאָה שָׁנָה אַתָּה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר אֶת עַצְמְךָ. אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל מַה אַתְּ הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם אֶת עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ. אָמַר לוֹ מַמְרֵא אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרֵעָבוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר לְךָ לָמוּל אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּה לוֹ עֵצָה לָמוּל, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי נִגְלָה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַּפָּלָטִין שֶׁלְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 43.6. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו' (בראשית יד, יח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, מַלְכִּי צֶדֶק, (יהושע י, א): אֲדֹנִי צֶדֶק. צֶדֶק נִקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, מֶלֶךְ שָׁלֵם, רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. (בראשית יד, יח): הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר הִלְכוֹת כְּהֻנָּה גְדוֹלָה גִּלָּה לוֹ, לֶחֶם, זֶה לֶחֶם הַפָּנִים. וָיָיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תּוֹרָה גִּלָּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל יַיִן שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם חוּץ מִזֶּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף זֶה לֹא יָצָאנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁמִּשָּׁם קָרָא עָלָיו (בראשית טו, יג): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 43.7. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט), מִמִּי קְנָאָן, רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא אָמַר כְּאִינָשׁ דַּאֲמַר פְּלַן עֵינוֹהִי יָאֵי, שַׂעֲרֵיהּ יָאֵי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין הָיָה אוֹמֵר לָהֶם בָּרֵכוּ, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ מַה נֹּאמַר, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אִמְּרוּ בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי לֹא הָיָה שְׁמִי נִכָּר לִבְרִיּוֹתַי וְהִכַּרְתָּ אוֹתִי בִּבְרִיּוֹתַי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. 46.3. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, דַּיֶּךָּ אֲנִי וְאַתָּה בָּעוֹלָם, וְאִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ לִמּוֹל דַּיִּי לְעוֹלָמִי עַד כָּאן וְדַיָּהּ לָעָרְלָה עַד כָּאן, וְדַיָּהּ לַמִּילָה שֶׁתְּהֵא עֲגוּמָה עַד כָּאן, אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ בָּאִים וּמִזְדַּוְּגִים לִי, תֹּאמַר מִשֶּׁמַּלְתִּי הֵן בָּאִין וּמִזְדַּוְּגִים לִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי אֱלֹהֶיךָ, דַּיֶּךּ שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנְךָ. וְלֹא לְךָ לְעַצְמְךָ אֶלָּא דַּי לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי אֱלוֹהוֹ. דַּיּוֹ לְעוֹלָמִי שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנוֹ. רַבִּי נָתָן וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי וְלַשָּׁמַיִם דַּי לָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלּוּלֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָהֶם דַּי עַד עַכְשָׁיו הָיוּ נִמְתָּחִים וְהוֹלְכִים. תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אֲנִי הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כְּדַי לֵאלָהוּתִי, תַּרְגּוּם עֲקִילָס אַכַּסְיוֹס וְאַנְקוֹס. 46.4. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמַטְרוֹנָא שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ עִבְרִי לְפָנַי וְעָבְרָה לְפָנָיו וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנֶיהָ, אָמְרָה תֹּאמַר שֶׁנִּמְצָא בִּי פְּסֹלֶת. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ אֵין בָּךְ פְּסֹלֶת אֶלָּא צִפֹּרֶן שֶׁל אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלָּךְ גְּדוֹלָה קִמְעָה, הַעֲבִירִי אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה הַזֹּאת, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם. (בראשית יז, א ב): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו', אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא יָשַׁב אַבְרָהָם וְדָן גְּזֵרָה שָׁוָה, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאִילָן וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאָדָם מָה עָרְלָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּאִילָן מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אַף עָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּאָדָם מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי וְכִי נִתְּנוּ גְּזֵרוֹת שָׁווֹת לְאַבְרָהָם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא רֶמֶז רְמָזָהּ לוֹ, (בראשית יז, ג): וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בְּמָקוֹם שֶׁהוּא פָּרֶה וְרָבֶה. 46.5. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אַבְרָהָם כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם וגו', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יז, יא): וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, מֵהֵיכָן יִמּוֹל, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַפֶּה אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מִן הַלֵּב אֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַרְבַּע עֲרָלוֹת הֵן, נֶאֶמְרָה עָרְלָה בָּאֹזֶן (ירמיה ו, י): הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם, וְנֶאֶמְרָה עָרְלָה בַּפֶּה (שמות ו, ל): הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּלֵּב (ירמיה ט, כה): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְנֶאֱמַר עָרְלָה בַּגּוּף (בראשית יז, יד): וְעָרֵל זָכָר, וְנֶאֱמַר לוֹ: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַפֶּה אֵינוֹ תָּמִים, מִן הַלֵּב אֵינוֹ תָּמִים, וּמֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה תָמִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. מִקְרָא אָמַר (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, אִם יִמּוֹל מִן הָאֹזֶן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, מִן הַפֶּה אֵינוֹ מְדַבֵּר, מִן הַלֵּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב, מֵהֵיכָן יִמּוֹל וְיִהְיֶה יָכוֹל לַחֲשֹׁב, זוֹ עָרְלַת הַגּוּף. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מִסְתַּבְּרָא הָדָא מִקְרָא וְעָרֵל זָכָר, וְכִי יֵשׁ עָרֵל נְקֵבָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר אִם זָכָר אִם נְקֵבָה מִשָּׁם מוֹהֲלִים אוֹתוֹ. 47.7. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ (בראשית יז, כג), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אוֹתָן יְלִידֵי בֵּיתוֹ, הֶעֱמִידָן גִּבְעָה עֲרָלוֹת וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת סַמִּים וּכְעוֹלָה שֶׁהִיא כָלִיל לָאִשִּׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל זֶה בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וְלִידֵי מַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם הָרֵיחַ הַזֶּה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 48.4. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.5. רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', אָמַר מָה אִם זֶה שֶׁהִקְרִיב שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.8. פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, א), פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, פֶּתַח טוֹב פָּתַחְתָּ לַגֵּרִים, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, שֶׁאִלּוּלֵי אַתְּ לֹא בָרָאתִי גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם, שֶׁאִלּוּלֵּי אַתְּ לֹא בָרָאתִי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ה): הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא אַבְרָהָם יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אָדָם מָהוּל מִיִּשְׂרָאֵל לֵירֵד לְתוֹכָהּ, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ יוֹתֵר מִדַּאי, מֶה עוֹשֶׂה לָהֶם מַעֲבִיר אֶת הָעָרְלָה מֵעַל גַּבֵּי תִּינוֹקוֹת שֶׁמֵּתוּ עַד שֶׁלֹא מָלוּ, וְנוֹתְנָהּ עֲלֵיהֶם וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נה, כא): שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ. כְּחֹם הַיּוֹם, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. כְּחֹם הַיּוֹם, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות טז, כא): וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כְּחֹם הַיּוֹם הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ חִילוּף, כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אֲמַרְתְּ הֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם כְּחֹם הַיּוֹם בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וַהֲלוֹא בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵין חֹם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת שָׁם, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת טֻלָּא קָרִיר וְשִׁמְשָׁא שָׁרִיב, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת טֻלָּא וְשִׁמְשָׁא שְׁרִיבִין כַּחֲדָא, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, כְּחֹם הַיּוֹם בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בִּלְבָד שָׁם נָמָס. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לַבְּרִיּוֹת צֵל תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, נִקֵּב נֶקֶב מִגֵּיהִנֹּם וְהִרְתִּיחַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיקִים בְּצַעַר וְהָעוֹלָם בְּרֶוַח, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַחִמּוּם יָפֶה לַמַּכָּה. 48.9. אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּאִים אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא מַלְתָּה הָיוּ בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים בָּאִים, עַכְשָׁו אֲנִי וּבְנֵי פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי נִגְלִים עָלֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, וַיַּרְא בַּמַּלְאָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ מִבָּבֶל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף שְׁמוֹת מַלְאָכִים מִיכָאֵל רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת סָדָקִי, וְאֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת נָוָטִי, וְאֶחָד בִּדְמוּת עֲרָבִי, אָמַר אִם רוֹאֶה אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָה מַמְתֶּנֶת עֲלֵיהֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן חוֹלְקִים כָּבוֹד אֵלּוּ לְאֵלּוּ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן חוֹלְקִין כָּבוֹד אֵלּו לְאֵלּוּ, יָדַע שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֹהֶל פְּלָן שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם מְפֻלָּשׁ הָיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר כְּהָדֵין דְּרוֹמִילוֹס, אָמַר אִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ אֶת דַּרְכָּם לְהִתְקָרֵב דֶּרֶךְ כָּאן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בָּאִים אֶצְלִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. 50.7. וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה (בראשית יט, ט), קְרַב לְהַלָּן. (בראשית יט, ט): וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט, דִּין שֶׁדָּנוּ רִאשׁוֹנִים אַתָּה בָּא לַהֲרֹס. רַבִּי מְנַחֲמָא מִשֵּׁם רַבִּי בֵּיבַי כָּךְ הִתְנוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמְרוּ, כָּל אַכְסַנְיָא שֶׁהוּא בָּא לְכָאן יְהוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', אָנוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ. 52.3. דָּבָר אַחֵר, וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם, (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. חֲכַם לֵב, זֶה אַבְרָהָם. יִקַּח מִצְוֹת, לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קִילוֹרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, אָמַר מָה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי, הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר. (משלי י, ח): וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט, זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה אֱוִיל בִּשְׂפָתָיו, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לִבְנוֹתָיו דָּבָר שֶׁלָּקָה בּוֹ הָעוֹלָם אָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא יִלָּבֵט, מַה גָּרַם לוֹ, יִלָּבֵט, הֵבִיא עָלָיו לִבְטֵי לְבוֹטִים, מַה לְּהַלָּן (דברי הימים ב כג, יט): לֹא יָבוֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר, אַף כָּאן לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. 54.2. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו. אֱלֹהִים עִמְּךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין אִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה מוֹלִיד, אֶתְמָהָא, כֵּיוָן שֶׁהוֹלִיד אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְקוֹל אִשְׁתּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כא, יב): כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ. וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא הָיָה דוֹחֶה אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת מַעֲשָׂיו, אָמְרוּ לוֹ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁחָרְבוּ מְקוֹמוֹת שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קֵלָרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם, לְפִיכָךְ אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה, הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים עִמְּךָ. (בראשית כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִי, עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. אָמַר רַבִּי אַבָּא עַד כָּאן לָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כְּתִיב (תהלים לח, כ): וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ, מַה שֶּׁנִּתַּן לְאַבְרָהָם לְשֶׁבַע דּוֹרוֹת נִתַּן לַאֲבִימֶלֶךְ לִשְׁלשָׁה, לָמָּה (שמות יג, יז): לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, שֶׁעֲדַיִן נֶכְדּוֹ קַיָּם. (בראשית כא, כג): כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, מַה חֶסֶד עָשָׂה לוֹ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית כ, טו): הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא קִבֵּל עָלָיו. 54.6. וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וגו' (בראשית כא, לג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֵשֶׁל פַּרְדֵּס, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל, תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵשֶׁל פֻּנְדָּק, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל, עִגּוּלָא, קֹּפָּר, חֲמַר, בֵּעִין. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֵשֶׁל סַנְהֶדְרִין, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א כב, ו): וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֵשֶׁל בָּרָמָה, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה דְּאָמַר אֵשֶׁל פֻּנְדָּק, אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין אָמַר לוֹן בְּרִיכוּ, וְהֵן אָמְרִין מַה נֵימוֹר, וַאֲמַר לְהוֹן, בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כא, לג): וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם. (בראשית כא, לד): וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, רַבִּים מֵאוֹתָן שֶׁעָשָׂה בְּחֶבְרוֹן, בְּחֶבְרוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְכָאן עָשָׂה עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים. 55.4. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר, אֱלֹהִים וְהָאֱלֹהִים, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה שָׂמַח וְשִׂמַּח אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְלֹא יְעַכֵּב. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מִדַּיְּנִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְזֶה אָמַר חָבִיב אֲנִי מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל אֲנִי חָבִיב מִמְךָ, לָמָּה שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לִמְחוֹת וְלֹא מָחִיתִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יִצְחָק הַלְּוַאי הָיָה נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְתֹּךְ אֶחָד מֵאֵבָרַי וְלֹא אֲעַכֵּב, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. br br[נֻסַּח אַחֵר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲנִי חָבִיב מִמְךָ שֶׁנִּמַּלְתִּי לִשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲבָל אַתָּה נִמַּלְתָּ בְּקָטְנְךָ וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת. אָמַר לוֹ יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁהִלְוֵיתָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה טִפִּים דַּם הֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי עַכְשָׁו בֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה אִלּוּ מְבַקֵּשׁ לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשָּׁחֵט אֵינִי מְעַכֵּב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַשָּׁעָה, מִיָּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.] | 39.14. “And the souls that they had made in Haran.” Said Rabbi Elazar ben Zimra: Even if every creature on earth conspired to create (out of nothing) even one mosquito, they could not give it a soul--and you say “the souls that they had made.” Therefore (they must be) they must be those who lived with them and converted. And it it meant “converted” why did it say “made?” In order to teach you that each one who brings an idol worshipper and converts him, it is as though he created him. And why did it say “that they made” rather than “that he made?” Said Rav Huna: Abraham would convert the men, and Sarah would convert the women. " 43.6. And Malchitzedek king of Shalem – This is what is written “And the daughter of Tyre shall seek your presence with tribute, those who are the richest of the people.” (Tehillim 45:13) ‘Malchitzedek the king of Shalem’, this place makes its inhabitants righteous (matzdik) – Malchitzedek, Adonitzedek (Yehoshua 10:1). Jerusalem is called righteousness as it says, “…in which righteousness would lodge…” (Isaiah 1:21) ‘king of Shalem’ R’ Yitzchak the Bavli says (he is called this) because he was born circumcised. \"brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God\" (Bereshit 14:18) R’ Shmuel bar Nachmani and the Rabba argue, R’ Shmuel said that the laws of the High Priesthood were revealed to him – ‘bread’ is the show bread, ‘wine’ are the libations. The Rabba say that Torah was revealed to him as it says, “\"Come, partake of my bread and drink of the wine I have mingled.” (Mishle 9:5) ‘and he was a priest to the Most High God’ R’ Aba bar Kahana said every mention of wine written in the Torah makes an impact except for this, R’ Levi said that even this we did not escape, because from there He called upon him “…and they will enslave them and oppress them, for four hundred years.” (Bereshit 15:13)" 46.5. (5) R' Yishmael and R' Akiva: R' Yishmael says, Avraham was a High Priest, as it says (Ps. 110:4), \"The LORD has sworn and will not relent, 'You are a priest forever, etc.'\" and it says elsewhere (Gen. 17:11), \"You shall circumcise the flesh of your foreskin.\" From where should he be circumcised? If he is circumcised from the ear, he is not fit to offer sacrifices. From the mouth, he is not fit to offer sacrifices. From the heart, he is not fit to offer sacrifices. Where should he be circumcised so that he will be fit to offer sacrifices? You must say it is the foreskin of the body. R' Akiva says, there are four foreskins. Foreskin is said with regard to the ear (Jer. 6:10): \"Their ears are blocked.\" Foreskin is said with regard to the mouth (Exod. 6:12): \"me, a man of impeded lips.\"Foreskin is said with regard to the heart (Jer. 9:25): \"but all the House of Israel are uncircumcised of heart.\" Foreskin is said with regard to the body (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" It was said to him, (Gen. 17:1): \"Walk in My ways and be blameless/whole.\" If he is circumcised from the ear, he is not whole; from the mouth, he is not whole; from the heart, he is not whole. From where should he be circumcised so that he will be whole? You must say it is the foreskin of the body. Scripture says (Gen. 17:11-12), \"[You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covet between Me and you.] And throughout the generations, every male among you shall be circumcised at the age of eight days.\" If he is circumcised from the ear, he cannot hear; from the mouth, he cannot speak; from the heart, he cannot think. From where should he be circumcised so that he can think? This is the foreskin of the body. R' Tanhuma said, tis Scripture makes sense (Gen. 17:14): \"male who is uncircumcised [one who is uncircumcised in his maleness].\" And does there exist one who is uncircumcised in femaleness? Rather, from the place where it is recognized whether male or female -- from there we circumcise him." 48.8. \"At the opening of the tent\" (Gen. 18:1). You have made a good opening for passersby. You have made a good opening for strangers/converts. For were it not for you, I would not have created heaven and earth, as it is said (Isa. 40:22]), \"Stretched them out like a tent to dwell in.\" For were it not for you, I would not have made the orb of the sun, as it is said (Ps. 19:5), \"He placed in them a tent for the sun.\" For were it not for you, I would not have made the moon, as it is said (Job 25:5), \"Even the moon is not bright [ya'ahil].\" R' Levi said, In the future, Avraham will be sitting at the entrance to Gehinnom, and he will not allow a circumcised Jew to go down into it. And those who have sinned too much, what does he/He do to them? He removes the foreskin from babies who have died before they were circumcised, places it on them, and causes them to go down to Gehinnom. Thus it is said (Ps. 55:21), \"He harmed his ally, he broke his pact.\" \"In the heat of the day\" (Gen. 18:1). When that day comes about which is written (Mal. 3:19), \"For lo! That day is at hand, burning like an oven.\" \"In the heat of the day.\" R' Yishmael taught, \"In the heat of the day,\" this refers to six hours of the day [noon]. So then how do I interpret (Ex. 16:21), \"when the sun grew hot, it would melt\"? To four hours. You say four hours; might it not be six hours? When it says, \"In the heat of the day,\" this refers to six hours. Or maybe it's the reverse -- \"In the heat of the day\" to four hours, and \"when the sun grew hot\" to six hours. You would say, how can you interpret \"In the heat of the day\" as four hours? Isn't it the case that, at four hours, there is heat only in a spot where the sun shines. At four hours, in the shade it is cool, and in the sun it is hot; at six hours, in the shade and the sun alike are hot. Thus you should not go by the latter version, but rather by the former: \"In the heat of the day\" is six hours, and \"when the sun grew hot\" is four hours, and only in a spot where the sun shone would it melt. R' Tanhuma said, at a time when people do not have shadows underneath [Yerush: omits \"underneath\"; Maharzu emends to \"except underneath\"]. R' Yanai said, He opened a fissure from Gehinnom and boiled the entire world, and its inhabitants to boot, for a brief moment; the Holy One, Blessed be He, said, the righteous ones are in distress, and the world is at ease? [From] this you say that heat is good for wounds." 55.4. After these things — misgivings were experienced on that occasion. Who then had misgivings? Avraham, saying to himself: ‘I have rejoiced and made all others rejoice, yet I did not set aside a single bullock or ram for the Holy One of Blessing.’ Said the Holy One of Blessing to him: ‘I know that even if you were commanded to offer your only son to Me, you would not refuse.’ - this is according to Rabbi Eleazar who said that the employment of va-e-lohim where E-lohim would suffice, implies both God and God’s Court. It was the ministering angels who spoke thus: ‘This Avraham rejoiced and made all others rejoice, yet did not set aside for the Holy One of Blessing a single bullock or ram.’ Said the Holy One of Blessing to them: ‘Even if we tell him to offer his own son, he will not refuse.’ Itzchak and Ishmael were engaged in a dispute: the latter argued, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at the age of thirteen’; while the other retorted, ‘I am more beloved than you, because I was circumcised at eight days.’ Said Ishmael to him: ‘I am more beloved, because I could have protested, yet I did not.’ At that moment Itzchak exclaimed: ‘O that God would appear to me and bid me cut off one of my limbs! then I would not refuse.’ Said God: ‘Even if I bid you sacrifice yourself, you will not refuse.’ [Another version: Said Ishmael to him: ‘I am more beloved than you, since I as circumcised at the age of thirteen, but you were circumcised as a baby and could not refuse.’ Itzchak retorted: ‘All that you did lend to the Holy One of Blessing was three drops of blood. But look, I am now thirty-seven years old, yet if God desired of me that I be slaughtered, I would not refuse.’ Said the Holy One of Blessing ‘This is the moment!’ Straightway, “God tested Avraham”.]" |
|
11. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 10a. הוחל שבועתו של אבימלך דכתיב (בראשית כא, כג) אם תשקר לי ולניני ולנכדי,(שופטים יג, כד) ויגדל הנער ויברכהו ה' במה ברכו אמר רב יהודה אמר רב שברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף,(שופטים טז, כח) ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים אמר רב אמר שמשון לפני הקב"ה רבש"ע זכור לי עשרים (ושתים) שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום,(שופטים טו, ד) וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים מאי שנא שועלים אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא אמר שמשון יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן,תניא א"ר שמעון החסיד בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר (שופטים טז, ג) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה,(שופטים טז, כא) ויהי טוחן בבית האסורים א"ר יוחנן אין טחינה אלא לשון עבירה וכן הוא אומר (איוב לא, י) תטחן לאחר אשתי מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי קמי דשתי חמרא חמרא קמי רפוקא גרידיא דובלא,וא"ר יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו שנאמר (איוב לא, ט) אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי וכתיב תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני,וא"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר (בראשית מט, טז) דן ידין עמו כאחד וגו' וא"ר יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן ה' אלהים וגו' אלא מעתה לא ימחה אלא מעין שמו של הקב"ה מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין בדורו על ישראל,וא"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר (במדבר כג, ג) וילך שפי שמשון חיגר בשתי רגליו היה שנאמר (בראשית מט, יז) שפיפן עלי ארח,ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו,שמשון בכחו דכתיב (שופטים טז, יט) ויסר כחו מעליו,שאול בצוארו דכתיב (שמואל א לא, ד) ויקח שאול את החרב ויפל עליה,אבשלום בשערו כדבעינן למימר קמן צדקיה בעיניו דכתיב (מלכים ב כה, ז) ואת עיני צדקיהו עור ,אסא ברגליו דכתיב (מלכים א טו, כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי פדגרא א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה וא"ד (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם,דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר (מלכים א טו, כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה,כתיב (שופטים יד, א) וירד שמשון תמנתה וכתיב (בראשית לח, יג) הנה חמיך עולה תמנתה א"ר אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה,ר' שמואל בר נחמני אמר שתי תמנאות היו חדא בירידה וחדא בעליה,רב פפא אמר חדא תמנה הואי דאתי מהאי גיסא ירידה ודאתי מהאי גיסא עליה כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש,(בראשית לח, יד) ותשב בפתח עינים א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל עינים צופות לראותו ר' חנין א"ר מקום הוא ששמו עינים וכן הוא אומר (יהושע טו, לד) תפוח והעינם,ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני שמא אשת איש את אמרה ליה פנויה אני שמא קיבל בך אביך קידושין אמרה ליה יתומה אני שמא טמאה את אמרה ליה טהורה אני,(בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים,רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב (דניאל יא, מה) ויטע אהלי אפדנו וגו',ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא | 10a. Samson’s parents were being told that bthe oath of Abimelech,king of the Philistines, bwas negated, as it is writtenthat Abimelech said to our forefather Abraham: “Now therefore swear unto me here by God bthat you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son;but according to the kindness that I have done unto you, you shall do to me, and to the land wherein you have sojourned” (Genesis 21:23). The oath of the descendants of Abraham was no longer binding since the Philistines broke their oath by subjugating the Jewish people.,The verse states: “And the woman bore a son, and called his name Samson; band the child grew, and the Lord blessed him”(Judges 13:24). The Gemara asks: bWith what did He bless him? Rav Yehuda saysthat bRav says:It means bthat He blessed him with regard to his penis,that despite his youth bhis penisshould function blikethat of physically mature bmen, andthat bhis seedshould be blike an overflowing river. /b,Prior to Samson’s death, the verse states: b“And Samson called unto the Lord, and said: Lord God, remember me, I pray to You, and strengthen me, I pray to You, only this once,O God, bthat I may be this once avenged of the Philistines for my two eyes”(Judges 16:28). bRav saidthat bSamson said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, rememberon bmybehalf the btwenty-two years that I judged the Jewish peoplewithout receiving any reward, band I did noteven bsay to any one of them: Move a stick for me fromone bplace toanother bplace. /b,The verse states earlier: b“And Samson went and caught three hundred foxes,and took torches, and turned tail to tail, and put a torch in the midst between every two tails” (Judges 15:4). The Gemara asks: bWhat is differentabout bfoxesthan any other animal, that he chose them for this purpose? bRabbi Aivu bar Nagdi saysthat bRabbi Ḥiyya bar Abba says: Samson said: Letthe animal bthat goes in reversewhen it tries to escape, i.e., the fox, bcome and exact punishment from the Philistines, who reneged on their oaththat Abimelech swore to Abraham., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Shimon the Pious said:The width bbetween the shoulders of Samson was sixty cubits, as it is stated: “And Samson lay till midnight, and arose at midnight, and grabbed hold of the doors of the gate of the city, and the two posts, and plucked them up, bar and all, and put them upon his shoulders,and carried them up to the top of the mountain that is before Hebron” (Judges 16:3). The verse indicates that the width of the gate of the city of Gaza was equal to the width of Samson’s shoulders, band it is learnedas a tradition bthat doorsof the gate bof Gaza were no less than sixty cubitswide.,With regard to Samson’s capture, the verse states: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes; and they brought him down to Gaza, and bound him with fetters of brass; band he did grind in the prison-house”(Judges 16:21). bRabbi Yoḥa says: Grinding is nothing otherthan ba language of a transgressionof sexual intercourse, band sothe verse bsays: “Then let my wife grind unto another man”(Job 31:10). This bteaches that each and everyPhilistine man bbrought his wife to the prison in order that she should be impregnated bySamson. bRav Pappa said: Thisis an example of the folk saying bthat people say: Before a wine drinker,bring bwine; before one who digs in the ground,bring bfigs.So too, Samson, who married Philistine women, was brought more Philistine women while in prison., bAnd Rabbi Yoḥa says:With regard to banyone who commits adultery, his wife commits adultery against him, as it is stated: “If my heart has been enticed unto a woman, and I have lain in wait at my neighbor’s door”(Job 31:9), band it is written: “Then let my wife grind unto another man and may strangers kneel over her”(Job 31:10). bAnd thisexplains the folk saying bthat people say: He isfound bamong the pumpkins [ ikarei /i] and his wife among the zucchinis [ ibutzinei /i],which are similar types of vegetables. In other words, she acts the same way that he does., bAnd Rabbi Yoḥa says: Samson judged the Jewish people as their Father in Heavendoes, with complete justice, bas it is stated: “Dan shall judge his people, as oneof the tribes of Israel” (Genesis 49:16), which is interpreted to mean that Samson, from the tribe of Dan, judges his people just as God, Who is “One.” bAnd Rabbi Yoḥa says: Samson [ iShimshon /i] is called by the name of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “For the Lord God is a sun [ ishemesh /i] and a shield”(Psalms 84:12). The Gemara comments: bIf that is so,then his name bshould not be erasedjust like other sanctified names are not erased. bRather,he is not called by the name of God but his name bis akin to the name of the Holy One, Blessed be He,for bjust as the Holy One, Blessed be He, protects the entire world, so too Samson, in his generation, protected all the Jewish people. /b, bAnd Rabbi Yoḥa says: Balaam was lame in one of his legs, as it is statedwith regard to him: b“And he went, limping [ ishefi /i]”(Numbers 23:3). bSamson was lame inboth of bhis two legs, as it is statedthat when Jacob mentioned the tribe of Dan in the prophecy that pertained to Samson, he referred to him as: “Dan shall be a serpent in the way, ba horned snake [ ishefifon /i] in the path”(Genesis 49:17), which is double ishefi /i, i.e., doubly lame.,§ bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bFiveindividuals bwere createdwith a characteristic that is bakin to a representation of theOne on bHigh, and they were all stricken by thatcharacteristic. bSamsonwas glorified bin his strength, Saul in his neck(see I Samuel 9:2), bAbsalom in his hair, Zedekiah in his eyes,and bAsa in his feet. /b,The Gemara clarifies: bSamsonwas stricken bby his strength,which led to his demise, bas it is written:“And she made him sleep upon her knees; and she called for a man and had the seven locks of his head shaved off; and she began to afflict him, band his strength went from him”(Judges 16:19)., bSaulwas smitten bin his neck, as it is written:“Then said Saul to his armor-bearer: Draw your sword, and thrust me through with it; lest these uncircumcised come and thrust me through, and make a mock of me. But his armor-bearer would not; for he was sore afraid. bTherefore, Saul took his sword and fell upon it”(I Samuel 31:4); he fell with his neck upon the sword., bAbsalomwas stricken bin his hair, as we will state later. Zedekiahwas stricken bin his eyes, as it is written:“And they slew the sons of Zedekiah before his eyes, band put out the eyes of Zedekiah,and bound him in fetters, and carried him to Babylon” (II Kings 25:7)., bAsawas stricken bin his feet, as it is written:“Now the rest of all the acts of Asa, and all his might, and all that he did, and the cities that he built, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah? bBut in the time of his old age he was diseased in his feet”(I Kings 15:23). bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says:This indicates bthat gout [ ipadagra /i] grabbed hold of him. Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said to Rav Naḥman: What are the circumstancesof bgout?What pain does it involve? bHe said to him:It feels blike a needleinserted binto living flesh.The Gemara asks: bFrom where did he know this?The Gemara answers: bSome saythat he himself bsuffered from thiscondition, band some saythat bhe heard it from his teacher, and some saythat he knew it through divine inspiration, as it stated: b“The secret of the Lord is with them that fear Him; and His covet, to make them know it”(Psalms 25:14)., bRava taught: For whatreason was bAsa punishedin his feet? bBecause he made Torah scholars perform forced labor [ iangarya /i], as it is stated: “Then King Asa made a proclamation unto all Judah; none was exempted;and they carried away the stones of Ramah and the timber thereof, with which Baasa had built, and King Asa built with them Geba of Benjamin and Mizpah” (I Kings 15:22). The superfluous expression “unto all” indicates that the proclamation was issued to beveryone, includingTorah scholars. The Gemara asks: bWhatis the meaning of the next phrase in the verse: b“None was exempted [ iein naki /i]”? Rav Yehuda saysthat bRav says:This includes beven a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy,as the verse states with regard to a bridegroom: “He shall be free [ inaki /i] for his house one year” (Deuteronomy 24:5).,§ bIt is writtenwith regard to Samson: b“And Samson went down to Timnah,and saw a woman in Timnah of the daughters of the Philistines” (Judges 14:1), band it is writtenin the Torah passage concerning the incident of Judah and Tamar: “And it was told to Tamar, saying: bBehold, your father-in-law is going up to Timnahto sheer his sheep” (Genesis 38:13). The verses contain an apparent contradiction as to whether Timnah was a place to which one must descend or a place to which one must ascend. bRabbi Elazar says:These terms do not refer to the manner of traveling to Timnah but are used figuratively. Concerning bSamson, who was disgraced therein Timnah, the term indicating bdescent is written with regard to hisjourney. Concerning bJudah, who was elevated there,the term indicating bascent is written with regard to hisjourney., bRabbi Shmuel bar Naḥmani saysdifferently: bThere were twocities named bTimnah, onewas reached bby descentinto a valley, band onewas reached bby ascent. /b, bRav Pappa saiddifferently: bThere was one Timnah,and it was located on the slope of a mountain. One bwho came from this sidereached it by bdescent, andone bwho came from that sidereached it by bascent.The Gemara presents examples of such cities: bFor example: Vardonia, and Bei Varei, and the market of Neresh. /b,The verse states with regard to Tamar: “And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, band sat in the entrance of Enaim [ ibefetaḥ einayim /i],which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife” (Genesis 38:14). The iamora’imdispute the meaning of the word ieinayim /i. bRabbi Alexandri says:This bteaches that she went and she sat at the entranceof the home bof Abraham our forefather, a place that all eyes hope to see it,as she was certain that Judah would pass there. bRabbi Ḥaninsays that bRav says:It is ba place called Enaim, and similarlythe verse bstatesin the list of cities in Eretz Yisrael in the portion of Judah: b“Tappuah and Enam”(Joshua 15:34)., bRabbi Shmuel bar Naḥmani says: She provided eyes [ ieinayim /i] for her statements,i.e., with her words she provided an opening [ ipetaḥ /i] for Judah to solicit her. bWhenJudah bsolicited herto engage in sexual intercourse with him, bhefirst attempted to verify her status and bsaid to her:Are byou perhaps are a gentile? She said to him: I am a convert.He asked: bPerhaps you are a married woman? She said to him: I am an unmarried woman.He asked: bPerhaps your father accepted betrothal for youand you are unaware of it? bShe said to him: I am an orphan.He asked: bMaybe you are impure? She said to him: I am pure. /b,The Gemara discusses Abraham’s house: It is written: b“And he planted an ieshelin Beersheba,and called there on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). bReish Lakish says:This bteaches thatAbraham bmade an orchard and planted in it all kinds of sweet things. /b,The tanna’im bRabbi Yehuda and Rabbi Neḥemyadisagree as to the meaning of the word “ ieshel /i.” bOne saidthat it means ban orchard [ ipardes /i], and one saidthat it means ban inn [ ipundak /i].The Gemara continues: bGranted, according to the one who saidthat it means ban orchard, this is what is written: “And he planted,”and this is suitable language for an orchard. bBut according to the one who saidthat he opened ban inn, what isthe meaning of the phrase b“and he planted”?The Gemara answers: bAs it is written: “And he shall plant [ ivayitta /i] the tents of his palacebetween the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him” (Daniel 11:45), indicating that the word vayitta, and he planted, is also used to indicate pitching tents.,The verse there states: “And he planted an ieshelin Beersheba, band called there [ ivayyikra /i] on the name of the Lord, the Everlasting God”(Genesis 21:33). bReish Lakish said: Do not readthis word literally as b“ ivayyikra /i,”and he called |
|
