1. Septuagint, Tobit, 12.19 (10th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 12.19. All these days I merely appeared to you and did not eat or drink, but you were seeing a vision. |
|
2. Hebrew Bible, Deuteronomy, 9.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 9.9. בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי׃ | 9.9. When I was gone up into the mount to receive the tables of stone, even the tables of the covet which the LORD made with you, then I abode in the mount forty days and forty nights; I did neither eat bread nor drink water." |
|
3. Hebrew Bible, Exodus, 3.6, 24.11, 34.26-34.27, 34.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 3.6. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל־הָאֱלֹהִים׃ 24.11. וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃ 34.26. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃ 34.27. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃ | 3.6. Moreover He said: ‘I am the God of thy father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’ And Moses hid his face; for he was afraid to look upon God." 24.11. And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand; and they beheld God, and did eat and drink." 34.26. The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring unto the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.’" 34.27. And the LORD said unto Moses: ‘Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covet with thee and with Israel.’" 34.30. And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face sent forth beams; and they were afraid to come nigh him." |
|
4. Hebrew Bible, Genesis, 18.1-18.15, 18.18, 19.3, 30.14-30.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 18.1. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ 18.1. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 18.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃ 18.2. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 18.3. וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם־אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים׃ 18.3. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 18.4. יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 18.5. וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 18.6. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ 18.7. וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ 18.8. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃ 18.9. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ 18.11. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים׃ 18.12. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃ 18.13. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ 18.14. הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ 18.15. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃ 18.18. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 19.3. וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃ 19.3. וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו׃ 30.14. וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃ 30.15. וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃ 30.16. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃ | 18.1. And the LORD appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;" 18.2. and he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood over against him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed down to the earth," 18.3. and said: ‘My lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant." 18.4. Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree." 18.5. And I will fetch a morsel of bread, and stay ye your heart; after that ye shall pass on; forasmuch as ye are come to your servant.’ And they said: ‘So do, as thou hast said.’" 18.6. And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said: ‘Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.’" 18.7. And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to dress it." 18.8. And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them; and he stood by them under the tree, and they did eat." 18.9. And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’" 18.10. And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.—" 18.11. Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.—" 18.12. And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’" 18.13. And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old?" 18.14. Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’" 18.15. Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’" 18.18. seeing that Abraham shall surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth shall be blessed in him?" 19.3. And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat." 30.14. And Reuben went in the days of wheat harvest, and found mandrakes in the field, and brought them unto his mother Leah. Then Rachel said to Leah: ‘Give me, I pray thee, of thy son’s mandrakes.’" 30.15. And she said unto her: ‘Is it a small matter that thou hast taken away my husband? and wouldest thou take away my son’s mandrakes also?’ And Rachel said: ‘Therefore he shall lie with thee to-night for thy son’s mandrakes.’" 30.16. And Jacob came from the field in the evening, and Leah went out to meet him, and said: ‘Thou must come in unto me; for I have surely hired thee with my son’s mandrakes.’ And he lay with her that night." |
|
5. Hebrew Bible, Leviticus, 11.9, 11.21 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 11.9. אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ׃ 11.21. אַךְ אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע אֲשֶׁר־לא [לוֹ] כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל־הָאָרֶץ׃ | 11.9. These may ye eat of all that are in the waters: whatsoever hath fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may ye eat." 11.21. Yet these may ye eat of all winged swarming things that go upon all fours, which have jointed legs above their feet, wherewith to leap upon the earth;" |
|
6. Hebrew Bible, Numbers, 12.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.8. פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃ | 12.8. with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’" |
|
7. Hebrew Bible, Proverbs, 16.15 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 16.15. בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ׃ | 16.15. In the light of the king’s countece is life; And his favour is as a cloud of the latter rain." |
|
8. Septuagint, Tobit, 12.19 (4th cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 12.19. All these days I merely appeared to you and did not eat or drink, but you were seeing a vision. |
|
9. Anon., Jubilees, 16.1-16.4 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 16.1. And on the new moon of the fourth month we appeared unto Abraham, at the oak of Mamre, and we talked with him 16.2. and we announced to him that a son would be given to him by Sarah his wife. 16.3. And Sarah laughed, for she heard that we had spoken these words with Abraham 16.4. and we admonished her, and she became afraid, and denied that she had laughed on account of the words. |
|
10. Philo of Alexandria, On The Life of Abraham, 118 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 118. And it is a thing that deserves to be looked on as a prodigy, that though they did not drink they seemed to drink, and that though they did not eat they presented the appearance of persons eating. But this was all natural and consistent with what was going on. And the most miraculous circumstance of all was, that these beings who were incorporeal presented the appearance of a body in human form by reason of their favour to the virtuous man, for otherwise what need was there of all these miracles except for the purpose of giving the wise man the evidence of his external senses by means of a more distinct sight, because his character had not escaped the knowledge of the Father of the universe. XXIV. |
|
11. Philo of Alexandria, On Drunkenness, 86 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 86. for it is fitting that the wise man should be adorned both with the invisible excellences existing within in the soul, and also with those external ones which are outwardly visible, and with prudence which is more valuable than gold. And whenever it departs from human studies, worshipping the living God alone, it puts on the simple unvaried robe of truth, which no mortal thing can ever touch, for it is made of linen material, a material not produced from any being whose nature it is to die. But whenever it passes over to mix in political affairs, then it lays aside the man's robe and assumes the other embroidered one of a most admirable beauty to look at; for life being a thing of great variety and of great changes, requires the diversified wisdom of the pilot who is to hold the helm; |
|
12. Philo of Alexandria, On The Creation of The World, 88 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 88. for the charioteers sit behind their beasts of burden, and are placed at, their backs, and yet when they have the reins in their hands, they guide them wherever they choose, and at one time they urge them on to a swift pace, and at another time they hold them back, if they are going on at a speed greater than is desirable. And pilots again, sitting in the hindmost part of the ship, that is the stern are, as one may say, the most important of all the people in the ship, inasmuch as they have the safety of the ship and of all those who are in it, in their hands. And so the Creator has made man to be as it were a charioteer and pilot over all other animals, in order that he may hold the reins and direct the course of every thing upon earth, having the superintendence of all animals and plants, as a sort of viceroy of the principal and mighty King. XXX. |
|
13. Philo of Alexandria, Allegorical Interpretation, 3.223-3.224 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
14. Philo of Alexandria, Questions On Genesis, 4.9 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
15. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 1.197 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 1.197. to which, when they agreed, he ordered cakes of meal to be made presently; and when he had slain a calf, he roasted it, and brought it to them, as they sat under the oak. Now they made a show of eating; and besides, they asked him about his wife Sarah, where she was; and when he said she was within, they said they would come again hereafter, and find her become a mother. |
|
16. Anon., Genesis Rabba, 37.3, 44.17, 48.6, 48.11, 51.2-51.3, 53.15, 62.4, 82.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 37.3. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִּד לִפְנֵי ה' (בראשית י, ט), חֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה הוּא לְרָעָה. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיּד לִפְנֵי ה', (בראשית לו, מג): הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, (במדבר כו, ט): הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם, (דברי הימים ב כח, כב): הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, (אסתר א, א): הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַחֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, (דברי הימים א כז): אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (שמות ו, כז): הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה: (דברי הימים ב לב, ל): הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: (עזרא ז, ו): הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אַף אִית לָן חַד הוּא טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן, (תהלים קה, ז): הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם. 44.17. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא (בראשית טו, יב), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה. רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, יב): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וגו'. רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין, נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה. (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה. 48.6. כְּתִיב (ישעיה לג, יד): פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִשְׁנֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָיָה זֶה לוֹקֶה וְזֶה מִרְתַּת, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כָּל חֲנֻפָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּקְרָא, בְּמִינוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לְאַרְכִילִיסְטוּס שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּל מִי שֶׁהוּא תּוֹפְשׂוֹ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ פְּרוֹקוֹפִּי, עָמַד אֶחָד וּתְפָשׂוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׁמְּרוּ שְׁנֵיהֶם עַד הַבֹּקֶר, וְהָיָה זֶה מִתְפַּחֵד וְזֶה מִתְפַּחֵד, זֶה מִתְפַּחֵד לוֹמַר אֵיזֶה פְּרוֹקוֹפִי הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן לִי, וְזֶה מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּין הַמֶּלֶךְ דָּן אוֹתִי. כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים, יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים (הושע ג, ה): וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן (ישעיה לג, יג): מוֹקְדֵי עוֹלָם, שֶׁאִלּוּ נִתַּן לָהֶם רְשׁוּת הָיוּ מוֹקְדִים כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה. (ישעיה לג, טו): הֹלֵךְ צְדָקוֹת, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. (ישעיה לג, טו): וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. (ישעיה לג, טו): מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כג): אִם מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל. (ישעיה לג, טו): נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, (בראשית יד, כב): הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. (ישעיה לג, טז): הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, הֲדָא דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹמַר הַבֶּט אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. (ישעיה לג, טז): מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, אֵלּוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, (ישעיה לג, טז): לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים, (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. (ישעיה לג, יז): מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.11. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ (בראשית יח, ה), אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ דַּהֲדָא פִּתָּא מְזוֹנִיתָא דְלִבָּא. בַּתּוֹרָה מִנַּיִן, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. בַּנְּבִיאִים (שופטים יט, ה): סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם. בַּכְּתוּבִים (תהלים קד, טו): וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. אָמַר רַב אַחָא וְסַעֲדוּ לְבַבְכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, הֲדָא אָמְרָת אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בַּמַּלְאָכִים, הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא (תהלים מח, יד): שִׁיתוּ לְבַבְכֶם לְחֵילָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לִבְּכֶם, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ הֱיִיתֶם מְזֻמָּנִים לָבוֹא אֶצְלִי, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות י, י): יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם. וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, אָמְרוּ אָנוּ אֵין לְפָנֵינוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֲבָל אַתָּה שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְעַצְמְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת עוֹד סְעוּדָה אַחֶרֶת לְבַר דְּכַר דְּיִתְיְלֵיד לָךְ. 51.2. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וגו', מָשָׁל לִשְׁנֵי מְדִינוֹת שֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּשָֹּׂרֵף אַחַת מִשֶּׁלָּהּ וְאַחַת תִּשָֹּׂרֵף מִטַּמְיוֹן. כָּךְ לְהַלָּן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית. בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה וגו', אָמַר רַבִּי אָבוּן לְשִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה רוֹדָה פַּת בַּתַּנּוּר בָּא בֶּן גְּבִרְתָּהּ וְרָדַת פַּת וְנָתְנָה לוֹ, בָּא בֶּן בְּנָהּ וְרָדַת גֶּחָלִים וְנָתְנָה לוֹ, כָּךְ לְהַלָּן (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בֶּן רַבִּי חִילְפַי בַּר סִמְקָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם, זֶה גַּבְרִיאֵל. מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, בַּתּוֹרָה (בראשית ד, כג): וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, נָשַׁיי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה וגו'. בַּנְּבִיאִים (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וגו', אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי. בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (אסתר ח, ח): כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וְאַתּ תָּמֵהַּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד. 53.15. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל (בראשית כא, כ), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. (בראשית כא, כ): וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. (בראשית כא, כא): וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית טז, א): וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ (בראשית כא, כא): וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 62.4. וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יב), רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן הֲווֹ יָתְבִין וּמִתְקַשִּׁין מַה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עָבַר רַבִּי לֵוִי, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרָה דִּשְׁמַעְתָּה נִשְׁאֲלוּנֵיהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא לְהוֹדִיעֲךָ בֶּן כַּמָּה שְׁנִין נִתְבָּרֵךְ זְקֵנֶךָ. (בראשית כה, יז): וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל, מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס שָׁנָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עַל יְדֵי שֶׁבָּא מִקָּדְקָדָהּ שֶׁל מִדְבָּר לִגְמֹל חֶסֶד לְאָבִיו. (בראשית כה, יח): וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה וגו', הָכָא אַתְּ אָמַר נָפָל, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית טז, יב): יִשְׁכֹּן, אֶלָּא כָּל יָמִים שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם קַיָּם יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם נָפָל. עַד שֶׁלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט בּוֹ יָדוֹ נָפָל. בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁכֹּן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא נָפָל. 82.2. כְּתִיב (תהלים כד, ג ה): מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם וגו' נְקִי כַפַּיִם וגו' יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וגו'. כְּתִיב (ירמיה לא, כב): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד יֹאמְרוּ יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ וגו', כְּתִיב (משלי כח, כ): אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶה יַעֲקֹב, (משלי כח, כ): וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו. כְּתִיב (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יַעֲשִׁיר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁנִּתְחַתֵּן בִּיהוּדִית וּבָשְׂמַת וּמַחֲלַת לְהַרְבּוֹת עשֶׁר, שֶׁאֵין לוֹ נִקּוּי עוֹלָמִים. כְּתִיב (יואל ד, כא): וְנִקֵּיתִי דָמָם לֹא נִקֵּיתִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס א, יא): עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו. (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כב): מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קְבוּעָה בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו', וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה זֶּה שֶׁהִקְרִיב אַיִל לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קָבוּעַ בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים (דברים כח, ו): בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בְּבוֹאוֹ לְבֵית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, (בראשית כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב. (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁמֵּקִים דְּבַר עַבְדּוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד נִגְלָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר לוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּלְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ וַאֲנִי עָתִיד לַעֲמֹד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ה): בֵּית אֵל יִמְצָאֶנוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, יְדַבֵּר עִמְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְנִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם דְּבָרָיו שֶׁל מַלְאָךְ, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְקַיֵּם דִּבְרֵי נְבִיאָיו. | |
|
17. Anon., Leviticus Rabba, 20.10, 34.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 34.8. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ אַרְבַּע שִׁיטִין, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין, אַבְרָהָם עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אָמַר רַבִּי יוּדָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק, וּמַה פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מִי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְחֶסֶד פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, מִי הֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין לְחֶסֶד, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי עִם יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים כג, ה): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְכִי צְרִיכִין הָיוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל, וַהֲלוֹא כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶן וְהַבְּאֵר עוֹלָה וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מַקְדִּימִין לָהֶם בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, מַה פָּרַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כה, ד): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה אִם מִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֶסֶד רְאֵה מַה פָּרַע לָהֶם שְׂכָרָם, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ חֶסֶד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁחַיָּב לוֹ, יִתְרוֹ עִם משֶׁה (שמות ב, כ): וַיֹּאמֶר [להן] קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם, רַבִּי סִימוֹן אָמַר בִּשְׂכָרוֹ הֶאֱכִילוֹ, דִּכְתִיב (שמות ב, יט): וְגַם דָּלֹה דָּלָה לָנוּ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלָרוֹעִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דָּלָה לָנוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, וְלָרוֹעִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם. וְאֵימָתַי פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בִּימֵי שָׁאוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א טו, ו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וגו', וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד וַהֲלוֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה לְבַדּוֹ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה מִּי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁחַיָּב לוֹ רְאֵה מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ שִׁיטָה חֳרֵי, אָמַר מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ חֶסֶד, זֶה בּוֹעַז עִם רוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (רות ב, יד): וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גּשִׁי הֲלֹם, קְרִיבִי לְהָכָא, (רות ב, יד): וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, מִלֶּחֶם שֶׁל קוֹצְרִים, (רות ב, יד): וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַקּוֹצְרִים לִהְיוֹת טוֹבְלִין פִּתָּן בְּחֹמֶץ בִּשְׁעַת הַשָּׁרָב, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִכָּאן שֶׁמּוֹצִיאִין מִינֵי חֲמֻצִים לַגְּרָנוֹת. (רות ב, יד): וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, וַדַּאי. (רות ב, יד): וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, קָלֵיל זְעֵיר בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו נָתַן לָהּ, וְהָכְתִיב (רות ב, יד): וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֲנַן שַׁמְעִינַן מִינָהּ תַּרְתֵּי, אוֹ בְּרָכָה שׁוֹרָה בְּיָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, אוֹ בְּרָכָה שׁוֹרָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת, אֶלָּא מִן מַה דִּכְתִיב: וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתּוֹתַר, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּרָכָה שׁוֹרָה בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁכְּשֶׁיְהֵא אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יְהֵא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, הָיָה טוֹעֲנוֹ וּמוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו, וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בֹּעַז שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו: וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, עֲגָלִים פְּטוּמִים הָיָה מַאֲכִילָהּ. רַבִּי כֹּהֵן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ, אֵלִיָהוּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, כְּהַהוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו. תָּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן רוּת אוֹמֶרֶת לְנָעֳמִי (רות ב, יט): שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, אָמְרָה לָהּ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְטוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בִּשְׁבִיל פְּרוּסָה שֶׁנָּתַן לִי. | |
|
18. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 6.1 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
19. Anon., Pesikta Rabbati, 16.2, 48.3 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
20. Anon., Targum Neofiti, gen. 18.8 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
21. Babylonian Talmud, Bava Metzia, 87a, 86b (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 86b. ריבה להן ומעשה נמי בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים הלך ופסק להן מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב,למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה והכתיב (מלכים א ה, ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב הללו לעמילן של טבחים ור' יצחק אמר הללו לציקי קדירה,ואמר ר' יצחק אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך מאי טעמא זו סבורה שמא אצלי סועד היום וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום ואילו גבי אברהם כתיב (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וטוב שלשה,התם תלתא תורי לתלתא גברי הכא לכל ישראל ויהודה שנאמר (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים,מאי ברבורים אבוסים אמר רב שאובסים אותן בעל כרחן ושמואל אמר שאבוסים ועומדים מאליהם ורבי יוחנן אמר מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא,אמר רבי יוחנן מובחר שבבהמות שור מובחר שבעופות תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתא בי בטניתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא,(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וטוב שלשה ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב,א"כ לכתוב רך טוב מאי וטוב ש"מ לדרשה אימא תרי מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה,מתיב רבה בר עולא ואיתימא רב הושעיא ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא (בראשית יח, ז) ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו כל חד וחד יהביה לנער חד (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם דקמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו,ולמה לי תלתא תסגי בחד אמר רב חנן בר רבא כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו,אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח,(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם (במדבר יא, לא) ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים,(בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם תחת העץ (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם,(בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים (שמות יז, ו) והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם,ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים,יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל,(בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום מאי כחום היום אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים,שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא היינו דכתיב (בראשית יח, ג) אל נא תעבור מעל עבדך,כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו דכתיב (בראשית יח, ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא,מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל מיכאל שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום והא כתיב (בראשית יט, א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי [דכתיב] (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים האל ולא כתיב ויהפכו שמע מינה,מאי שנא לגבי אברהם דכתיב (בראשית יח, ה) כן תעשה כאשר דברת ומאי שנא לגבי לוט דכתיב | 86b. bhe has increasedhis obligation to bthem,since if he had meant to give them no more than the accepted amount, he would not have made any stipulation at all. The mishna then continues: bAndthere is balsoa supporting bincident involving Rabbi Yoḥa ben Matya, who said to his son: Go outand bhire laborers for us.His son bwent,hired them, band pledgedto provide bsustece for themas a term of their employment, without specifying the details. bAnd when he cameback bto his fatherand reported what he had done, Rabbi Yoḥa ben Matya bsaid to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that ofKing bSolomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. /b,The Gemara asks: Is this bto say that the feast of Abraham, our forefather, was superior to that ofKing bSolomon? But isn’t it written: “And Solomon’s provision for one day was thirty measures of fine flour, and sixty measures of meal; ten fat oxen, and twenty oxen out of the pastures, and a hundred sheep, beside harts, and gazelles, and roebucks, and fatted fowl”(I Kings 5:2–3). bAnd Guryon ben Asteyon says in the name of Rav: Thesemeasures of flour mentioned in the verse bwereused merely bfor the bakers’ well-worked dough [ ila’amilan /i]that was placed in the pot to absorb the steam. bAnd Rabbi Yitzḥak says: Thesemeasures of flour were used bformeat bpudding,a mixture of wine, flour, and leftover meat, bin a pot. /b, bAnd Rabbi Yitzḥakfurther bsays:King bSolomon had one thousand wives, each one of whom would prepare for him at her homea feast of bsuchproportions. bWhat is the reasonthat they did this? bThiswife breasoned: Perhaps he will feast with me today, and thatwife breasoned: Perhaps he will feast with me today. But with regard to Abraham, it is written: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good”(Genesis 18:7), band Rav Yehuda saysthat bRav says,in explanation of the verse: b“A calf”indicates bone;the word b“tender”means an additional one, i.e., btwo; “and good”indicates yet another one. This makes a total of bthreecalves, a considerably smaller feast than that of Solomon.,The Gemara answers: bThere,with regard to Abraham, he prepared bthree oxen for three people,whereas bhere,in the case of Solomon, his wives would prepare a feast bfor the entirerealms of bIsrael and Judah, as it is stated: “Judah and Israel were many, as the sand which is by the seain multitude, eating and drinking and making merry” (I Kings 4:20). Abraham’s feast was proportionately greater than that of Solomon.,With regard to the verse cited in relation to King Solomon, the Gemara asks: bWhatis the meaning of the term b“fatted fowl [ iavusim /i]”? Rav says:It means bthat they are fed [ iovsim /i] by force. Shmuel says:It means bthat they were fattened [ iavusim /i] and maintained on their own accord,i.e., they were naturally fat. bRabbi Yoḥa says:Solomon’s feasts were of fine quality because bthey would bring from his herd an ox that had never been forcedto work, bandthey would also bring ba hen from its coop that had never been forcedto lay eggs, and use those for the cuisine.,The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥa. bRabbi Yoḥa says: The choicest of cattleis the box. The choicest of fowlis the bhen.With regard to the type of hen to which this is referring, bAmeimar says:It is ba fattened, black hen [ izagta /i] that is found amongthe wine bvats, whichconsumes so many grape seeds that it bcannot take a stepthe length of ba reed,due to its corpulence.,The Gemara returns to discuss the verse in Genesis: b“And Abraham ran to the herd,and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). bRav Yehuda saysthat bRav says: “A calf”is bone; “tender”indicates an additional one, i.e., btwo; “and good”indicates another one, for a total of bthreecalves. The Gemara asks: bButwhy not bsaythat the verse is referring to only bonecalf, bas people saywhen describing a single item that it is btender and good? /b,The Gemara answers: bIf so, letthe verse bwrite: Tender, good. Whatis the significance of the term b“and good,”which indicates an addition? bConclude from thisthat the verse is stated bforthe purpose of ban expositionand is referring to more than one calf. The Gemara challenges: But one can still bsaythere were only btwocalves. The Gemara answers: bFromthe fact that the word b“good”is written bfor an exposition,to include an additional calf, it may be inferred that the term b“tender”is balsowritten bfor an expositionand indicates yet another calf., bRabba bar Ulla raises an objection, and some sayit is bRav Hoshaya, and some sayit is bRav Natan, son of Rabbi Hoshaya,who raises the objection: The verse states: b“And he gave it to the servant; and he hastened to prepare it”(Genesis 18:7). The singular term “it” indicates that there was only one calf. The Gemara answers: Abraham bgave each and everycalf bto one servant,i.e., he gave the three calves to three different servants. The Gemara raises a question from the verse: b“And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them”(Genesis 18:8), which again indicates that there was only one calf. The Gemara responds: The verse means bthat as each calf arrivedprepared, bhe brought it before them,and he did not serve all three calves at once.,The Gemara asks: bAnd why do Ineed bthreecalves? bOnecalf bshould be sufficientfor three guests. bRav Ḥa bar Rava said:Abraham prepared three calves bin order to feedthe guests bthree tongues with mustard,a particular delicacy. With regard to this incident, bRabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: A person should never deviate from thelocal bcustom, as Moses ascended toheaven bon high and did not eat breadwhile he was there, whereas bthe ministering angels descended downto this world, as guests visiting Abraham, band they ate bread.You say: bAnd they atebread? Can it benter your mindthat they actually ate food? bRather, saythat btheymerely bappeared as though they ate and drank. /b, bRav Yehuda saysthat bRav says: Every action that Abraham performed himself for the ministering angels, the Holy One, Blessed be He, performed Himself forAbraham’s bdescendants. And every action that Abraham performed through a messenger, the Holy One, Blessed be He,likewise bperformed for his descendants through a messenger. /b,The Gemara elaborates: With regard to Abraham, the verse states: b“And Abraham ran to the herd”(Genesis 18:7), bringing the meat himself, and in reference to God’s actions for Abraham’s descendants the verse states: b“And there went forth a wind from the Lord,and brought across quails from the sea” (Numbers 11:31), that God brought meat to them. In reference to Abraham, the verse states: b“And he took curd and milk”(Genesis 18:8), and God says to the Jewish people: b“Behold, I will cause to rain bread from heaven for you”(Exodus 16:4), which shows that God gave food to the Jewish people.,With regard to Abraham, the verse states: b“And he stood by them under the tree,and they ate” (Genesis 18:8), and in reference to God, the verse states: b“Behold, I will stand before you there upon the rockin Horeb; and you shall strike the rock, and there shall come water out of it” (Exodus 17:6). In the case of Abraham it is written: b“And Abraham went with them to bring them on the way”(Genesis 18:16), and the verse states: b“And the Lord went before them by day”(Exodus 13:21).,By contrast, Abraham performed certain actions through an agent. He said: b“Let now a little water be fetched”(Genesis 18:4), and correspondingly the verse states in reference to Moses, God’s messenger: b“And you shall strike the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink”(Exodus 17:6).,The Gemara notes: bAndin stating this, Rav bdisagreeswith bthatstatement bof Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for threeacts of hospitality that Abraham performed for the angels, his descendants bmerited threerewards. The Gemara elaborates: bIn reward forproviding them with bcurd and milk,the Jewish people bmerited the manna; in reward for: “And he stood [ iomed /i] by them,”the Jews bmerited the pillar [ iamud /i] of cloud; in reward forAbraham saying: b“Let now a little water be fetched,”they bmerited the well of Miriam.This statement does not distinguish between actions performed by Abraham himself and those performed by means of a messenger.,The Gemara continues its analysis of the verse: b“Let now a little water be fetched and wash your feet”(Genesis 18:4). bRabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, saidthat the guests bsaid toAbraham: bAre you suspicious that we are Arabs who bow to the dust of their feet? Yishmael has already issued from him,i.e., your own son acts in this manner.,§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: b“And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day”(Genesis 18:1). The Gemara asks: bWhatis the meaning of b“the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquireabout the well-being bof Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests,i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent.,Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. bHe sent Eliezerhis slave bto go outsideto see if there were any passersby. Eliezer bwent out but did not findanyone. Abraham bsaid to him: I do not believe you.The Gemara comments: bThisdemonstrates the popular adage bthatpeople bthere,i.e., in Eretz Yisrael, bsay: Slaves do not have any credibility.The Gemara continues: Abraham bhimself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entranceto his tent. bThis is as it is written:“My Lord, if now I have found favor in your eyes, bdo not leave Your servant”(Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers., bOnceGod bsawAbraham btying and untyingthe bandage on his circumcision, God bsaid:It is bnot proper conduct to stand here,i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. bThis is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them”(Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: bInitially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said:It is bnot proper conduct to stand here. /b,The Gemara continues: bWho are these three men?They are the angels bMichael, Gabriel, and Raphael: Michael, who came to announceto bSarahthat she was to give birth to a son; bRaphael, who came to heal Abrahamafter his circumcision; and bGabriel,who bwent to overturn Sodom.The Gemara asks: bBut it is written: “And the two angels came to Sodom in the evening”(Genesis 19:1). The Gemara answers bthat Michael went along withGabriel to Sodom bto save Lot.The Gemara notes: The language bis also precise, as it is written: “And he overturned those cities”(Genesis 19:25), band it is not written: They overturnedthose cities. bConclude from itthat only one angel overturned Sodom.,The Gemara asks: bWhat is different with regard tothe incident involving bAbraham,where the angels acquiesced immediately to his request to remain with him, bas it is written: “So do, as you have said”(Genesis 18:5), band what is different with regard to Lot,where they first displayed reluctance, bas it is written: /b |
|
22. Babylonian Talmud, Berachot, 7a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 7a. א"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב"ה מתפלל.,מאי מצלי,אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין.,תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך,וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג, יד) פני ילכו והנחותי לך אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך,ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא,אין דתניא (תהלים ז, יב) ואל זועם בכל יום,וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה (במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון,השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע,אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה,והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי (מיכה ו, ה) למען דעת צדקות ה',א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט,והיינו דקא"ל בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם.,וכמה זעמו רגע וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה.,ומנא לן דרגע רתח שנא' (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואב"א מהכא (ישעיהו כו, כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם,ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא,כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי,כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי.,ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעי' דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב,וכתיב (משלי יז, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב,תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה:,וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא' (הושע ב, ט) ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר (משלי יז, י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה:,וא"ר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר (שמות לג, טז) הלוא בלכתך עמנו,בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך,בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' (שמות לג, יג) הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע:,אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע איני והא כתיב (שמות לד, ז) פקד עון אבות על בנים וכתיב (דברים כד, טז) ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי,ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם,אלא הכי קא"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור,ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנא' (שמות לג, יט) וחנתי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון,(שמות לג, כ) ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה,ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש,בשכר (שמות ג, ו) ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות לד, ל) לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה (במדבר יב, ח) לותמונת ה' יביט:,(שמות לג, כג)והסירתי את כפי וראית את אחרי אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין:,וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו,מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט, יד) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה אוקמה בזרעיה שנא' (דברי הימים א כג, טו) בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו',ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו: | 7a. Along the same lines, bRabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei: From whereis it derived bthat the Holy One, Blessed be He, prays? As it is stated: “I will bring them to My holy mountain, and make them joyful in the house of My prayer”(Isaiah 56:7). The verse bdoes not saythe house of btheir prayer, but rather, “ /bthe house of bMy prayer”; from herewe see bthat the Holy One, Blessed be He, prays. /b,The Gemara asks: bWhat doesGod bpray? /b, bRav Zutra bar Tovia saidthat bRav said: brGod says: bMay it be My will that My mercy will overcome My angertowards Israel for their transgressions, br band may My mercy prevail over Myother battributesthrough which Israel is punished, br band may I conductmyself btoward My children,Israel, bwith the attribute of mercy, br band may I enter before them beyond the letter of the law. /b,Similarly, bit was taughtin a ibaraitathat bRabbi Yishmael ben Elisha,the High Priest, said: bOnce,on Yom Kippur, bI entered the innermost sanctum,the Holy of Holies, bto offer incense, andin a vision bI saw Akatriel Ya, the Lord of Hosts,one of the names of God expressing His ultimate authority, bseated upon a high and exalted throne(see Isaiah 6). br bAnd He said to me: Yishmael, My son, bless Me. br bI said to Himthe prayer that God prays: b“May it be Your will that Your mercy overcome Your anger, br band may Your mercy prevail over Yourother battributes, br band may You act toward Your children with the attribute of mercy, br band may You enter before them beyond the letter of the law.”brThe Holy One, Blessed be He, bnodded His headand accepted the blessing. This event bteaches us that you should not take the blessing of an ordinary person lightly.If God asked for and accepted a man’s blessing, all the more so that a man must value the blessing of another man., bAnd Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei: From whereis it derived bthat one must not placate a person whilehe is in the throes of bhis anger,rather he should mollify him after he has calmed down? bAs it is written,when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: b“My face will go, and I will give you rest”(Exodus 33:14). Rabbi Yoḥa explained: bThe Holy One, Blessed be He, said toMoses: bWait until My face of wrath will pass and I will grant yourrequest. One must wait for a person’s anger to pass as well.,The Gemara asks: bAnd is there anger before the Holy One, Blessed be He?Can we speak of God using terms like anger?,The Gemara answers: bYes, as it was taughtin a ibaraita /i, God becomes angry, as it is stated: “God vindicates the righteous, bGod is furious every day”(Psalms 7:12)., bHow muchtime does bHis angerlast? God’s anger lasts ba moment. And howlong bis a moment? One fifty-eight thousand, eight hundred and eighty-eighth of an hour, that is a moment.The Gemara adds: bAnd no creature canprecisely bdetermine that momentwhen God becomes angry, bexcept for Balaam the wicked, about whom it is written: “He who knows the knowledge of the Most High”(Numbers 24:16).,This should not be understood to mean that Balaam was a full-fledged prophet. bNow,clearly, Balaam bdid not know the mind of his animal; and he did know the mind of the Most High?If he could not understand the rebuke of his donkey, he was certainly unable to understand the mind of the Most High., bRather, thisverse from Numbers bteaches thatBalaam bwas able toprecisely bdetermine the hour that the Holy One, Blessed be He, is angry.At that moment, Balaam would utter his curse and, through God’s anger, it would be fulfilled., bAnd that is what the prophet said to Israel: “My nation, remember what Balak king of Moab advised,and how Balaam, son of Beor, responded; from Shittim to Gilgal, so that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5). bWhat ismeant by the statement: b“So that you may know the righteous acts of the Lord”? /b, bRabbi Elazar saidthat bthe Holy One, Blessed be He, said to Israel: Know how many acts of kindness I performed on your behalf, that I did not become angry during the days of Balaam the wicked, for had I become angry, there would have been no remt or survivor remaining among the enemies of Israel,a euphemism for Israel itself. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled., bAnd that is what Balaam said to Balak: “How can I curse whom God has not cursed? And how can I condemn whom God has not condemned?”(Numbers 23:8). This verse bteaches that all those days,God bwas not angry. /b, bAnd howlong bdoes His angerlast? God’s anger lasts ba moment. And howlong bis a moment? Rabbi Avin, and some say Rabbi Avina, said:A moment lasts as long as it takes bto say it [ irega /i] /b., bFrom where do wederive that God bisonly bangry for a moment? As it is stated: “His anger is but for a moment, His favor, for a lifetime”(Psalms 30:6). bAnd if you wish, sayinstead, bfrom here,as it is stated: b“Hide yourself for a brief moment, until the anger passes”(Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment.,The Gemara asks: bWhen isthe Holy One, Blessed be He, bangry? Abaye said:God’s anger is revealed through animals. bDuring the first three hoursof the day, bwhen the sun whitens the crest of the rooster and it stands on one leg.When it appears that its life has left him and he suddenly turns white, that is when God is angry.,The Gemara asks: The rooster balso stands that way every hour.What kind of sign is this?,The Gemara answers: The difference is that beveryother bhourwhen the rooster stands in that way, bthere are red streaksin his crest. But bwhenGod is angry, bthere are no red streaksin his crest.,The Gemara relates: bA certain heretic who was in Rabbi Yehoshua ben Levi’s neighborhood would upset himby incessantly challenging the legitimacy of bverses. One day,Rabbi Yehoshua ben Levi btook a rooster and placed it between the legs of the bedupon which he sat band looked at it. He thought: When the momentof God’s anger barrives, I will curse himand be rid of him. bWhen the momentof God’s anger barrived,Rabbi Yehoshua ben Levi bslept.When he woke up, bhe saidto himself: bConclude fromthe fact that I nodded off bthat it is not proper conduct to do so,to curse people, even if they are wicked. b“His mercy is over all His creations”(Psalms 145:9) bis writteneven with regard to sinners.,Moreover, it is inappropriate to cause the punishment of another, as bit is written: “Punishment, even for the righteous, is not good”(Proverbs 17:26), even for a righteous person, it is improper to punish another.,Explaining the cause of God’s anger, bit is taught in the name of Rabbi Meir: When the sun rises and the kings of the East and the West place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry.Since this occurs in the early hours every day, God becomes angry at His world at that moment every day., bAnd Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei: A single regretor pang of guilt bin one’s heart is preferable to many lashesadministered by others that cause only physical pain, bas it is stated: “And she chases her lovers,but she does not overtake them; she seeks them, but she will not find them; band she will say ‘I will go and return to my first husband; for it was better for me then than now’”(Hosea 2:9). Remorse is more effective than any externally imposed punishment listed in the verses that follow (Hosea 2:11–19). bAnd Reish Lakish saidthat in the Bible, it seems that such remorse is bpreferable to one hundred lashes, as it is stated: “A rebuke enters deeper into a man of understanding than a hundred lashes to a fool”(Proverbs 17:10)., bAnd Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yoseiregarding Moses’ request that the Divine Presence rest upon Israel as it once had: Moses brequested three things from the Holy One, Blessed be He,at that time, ball of which were granted him. He requested that the Divine Presence rest upon Israeland not leave, band He grantedit bto him, as it is stated:“For how can it be known that I have found grace in Your sight, I and Your people? bIs it not in that You go with us,so that we are distinguished, I and Your people, from all the people that are on the face of the earth?” (Exodus 33:16). The request: Is it not in that You go with us, refers to the resting of the Divine Presence upon Israel.,Moses brequested that the Divine Presence not rest upon the nations of the world, and He grantedit bto him, as it is stated: “So that we are distinguished, I and Your people,from all the people on the face of the earth” (Exodus 33:16).,Lastly, Moses brequested that the waysin which bGodconducts the bworld be revealed to him, and He grantedit bto him, as it is stated: “Show me Your waysand I will know You” (Exodus 33:13). brMoses bsaid beforeGod: bMaster of the Universe. Why is it thatthe brighteous prosper, the righteous suffer,the bwicked prosper,the bwicked suffer? brGod bsaid to him: Moses, the righteousperson bwho prospers is a righteousperson, bthe son of a righteousperson, who is rewarded for the actions of his ancestors. bThe righteousperson bwho suffers is a righteousperson, bthe son of a wickedperson, who is punished for the transgressions of his ancestors. bThe wickedperson bwho prospers is a wickedperson, bthe son of a righteousperson, who is rewarded for the actions of his ancestors. bThe wickedperson bwho suffers is a wicked person, the son of a wicked person,who is punished for the transgressions of his ancestors.,The Gemara expands upon these righteous and wicked individuals: bThe Master said: The righteousperson bwho prospers is a righteousperson, bthe son of a righteousperson. bThe righteousperson bwho suffers is a righteousperson, bthe son of a wickedperson. The Gemara asks: bIs it sothat one is always punished for his ancestors’ transgressions? bIsn’t it written: “He visits iniquity of the fathers upon the children,and upon the children’s children, unto the third and fourth generations” (Exodus 34:7). bAnd it is writtenelsewhere: “Fathers shall not die for their children, band children shall not be put to death for the fathers;every man shall die for his own transgression” (Deuteronomy 24:16). bAndthe Gemara braises a contradiction between the two verses. /b,The Gemara bresolvesthe contradiction: bThis is not difficult. Thisverse from Exodus, which states that God punishes descendants for the transgressions of their ancestors, refers to a case bwhere they adopt the actions of their ancestors as their own. While thisverse from Deuteronomy, which states that descendants are not punished for the actions of their ancestors, refers to a case bwhere they do not adopt the actions of their ancestors as their own,as it is stated: “I visit iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and fourth generations of my enemies” (Exodus 20:5).,A righteous person is clearly not punished for the transgressions of his ancestors. bRather,it must be that God bsaid toMoses bas follows: br bThe righteousperson bwho prospers isa bcompletely righteousperson whose actions are entirely good and whose reward is entirely good both in this world and in the World-to-Come. br bThe righteousperson bwho suffers isone who is bnot a completely righteousperson. Because he does have some transgressions, he is punished in this world so that he will receive a complete reward in the World-to-Come. br bThe wickedperson bwho prospers isone who is bnot a completely wickedperson. God rewards him in this world for the good deeds that he performed, so that he will receive a complete punishment in the World-to-Come. brFinally, bthe wickedperson bwho suffers isa bcompletely wickedperson. Since he performed absolutely no mitzvot and deserves no reward, he receives only punishment both in this world and in the World-to-Come (Maharsha).,Rabbi Yoḥa’s opinion, that God granted Moses all three of his requests, bdisagrees withthat of bRabbi Meir,as bRabbi Meir said: Twoof Moses’ requests bwere granted to him, and one was not granted to him.God granted him that the Divine Presence would rest upon Israel and not leave, and that the Divine Presence would not rest upon the nations of the world, but God did not reveal to Moses the ways in which He conducts the world. bAs it is said: “And I will be gracious to whom I will be gracious”(Exodus 33:19); in His mercy, God bestows His grace upon every person, beven though he is not worthy.Similarly, God says: b“And I will have mercy upon whom I will have mercy,” even though he is not worthy.According to Rabbi Meir, the way in which God conducts the world and bestows grace and mercy was not revealed even to Moses.,The Gemara continues to cite the Sages’ explanation of verses that require clarification on the same topic. With regard to God’s statement to Moses, b“And He said: ‘You cannot see My face,for man shall not see Me and live’” (Exodus 33:20), bit was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa that the Holy One, Blessed be He, said toMoses bas follows: When I wantedto show you My glory at the burning bush, byou did not wantto see it, as it is stated: “And Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6). But bnow that you wantto see My glory, as you said: “Show me Your glory,” bI do not wantto show it to you. Rabbi Yehoshua ben Korḥa interprets Moses’ initial refusal to look upon God’s glory negatively, as he rebuffed God’s desire to be close to him.,This bdisagrees withthat which bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatansaid, as bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said:Specifically bas a reward for threeacts of humility in averting his glance at the burning bush, Moses bwas privilegedto experience bthreegreat revelations:,Because “Moses bconcealed his face,fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6), bhe was privileged tohave his bcountece [ ikelaster /i]glow. brBecause bhe “feared,” he was privileged that “they feared to approach him”(Exodus 34:30). brBecause he did not b“gaze,” he was privileged to “behold the likeness of the Lord”(Numbers 12:8).,What did Moses see? It is said: b“And I will remove My hand, and you will see My back,but My face you will not see” (Exodus 33:23). bRav Ḥana bar Bizna said in the name of Rabbi Shimon Ḥasida,the expression: “And you will see My back,” should be understood as follows: bThis teaches that the Holy One, Blessed be He,Who, as mentioned above, wears phylacteries, bshowed him the knot of the phylacteriesof His head, which is worn on the back of the head.,On this subject, bRabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Yosei: Every statementto a person or to a nation bthat emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He,with a promise bof good, even if it was conditional, He did not renegeon it. Ultimately, every promise made by God will be fulfilled., bFrom where do wederive that all of God’s promises are fulfilled? We know this bfrom Moses our teacher,as God promised and bsaid: “Leave Me alone; I will destroy themand blot out their name from under heaven; band I will make from you a nation mightierand greater than they” (Deuteronomy 9:14). bEven thoughMoses bprayedto have the decree repealed, bandit bwas nullified, the promise was fulfilledand Moses’ bdescendantsbecame a nation mightier and greater than the 600,000 Israelites in the desert. bAs it is statedwith regard to the Levites: b“The sons of Moses: Gershom and Eliezer…and the sons of Eliezer were Reḥaviya the chief.And Eliezer had no other sons; band the sons of Reḥaviya were very many”(I Chronicles 23:15–17)., bAnd Rav Yosef taughtin a ibaraita /i: b“Many”means more bthan 600,000.This is learned through a verbal analogy between the words bmanyand bmany. It is written herewith regard to Reḥaviya’s sons: b“Were very many.” And it is written therewith regard to the Israelites in Egypt: b“And the children of Israel became numerous and multiplied and were very many,and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them” (Exodus 1:7). Just as when the children of Israel were in Egypt, very many meant that there were 600,000 of them, so too the descendants of Reḥaviya were 600,000. |
|
23. Babylonian Talmud, Hagigah, 15a, 14a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 14a. קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור,ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא שנאמר (איוב כב, טז) נהר יוצק יסודם,אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי שנאמר (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם,כתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג חיור ושער (רישיה) כעמר נקא וכתיב (שיר השירים ה, יא) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור,כתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) כרסיה שביבין דינור וכתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו שנאמר (ישעיהו סו, א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי,כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה (ישעיהו ג, ה) ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד,שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב (ישעיהו ג, א) כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו',משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר"י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה,כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה גבור זה בעל שמועות ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו נביא כמשמעו קוסם זה מלך שנאמר (משלי טז, י) קסם על שפתי מלך זקן זה שראוי לישיבה,שר חמשים אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה דבר אחר שר חמשים כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא למטה כגון רבי אבהו בי קיסר,יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשים בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין ונבון זה המבין דבר מתוך דבר לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש,ונתתי נערים שריהם מאי ונתתי נערים שריהם א"ר אלעזר אלו בני אדם שמנוערין מן המצות,ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) בר יעקב תעלי בני תעלי ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות,אמר רב קטינא אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה שנא' (ישעיהו ג, ו) כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך,(ישעיהו ג, ו) והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אא"כ נכשל בהן ישנן תחת ידך (ישעיהו ג, ז) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם ישא אין ישא אלא לשון שבועה שנאמר (שמות כ, ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא,ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש כלל,איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה שנאמר (ירמיהו ה, א) שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא | 14a. bbefore the creation of the world, but they were not created.The Torah was supposed to have been given a thousand generations after the world was created, as it is written: “He commanded His word for a thousand generations” (Psalms 105:8), but God gave it earlier, after only twenty-six generations, so that nine-hundred and seventy-four generations should have been created but were not. bThe Holy One, Blessed be He, acted by plantinga few of bthem in each and every generation, and they are the insolent ones of the generation,as they belonged to generations that should not have been created at all., bAnd Rav Naḥman bar Yitzḥak saidthat the verse: b“Who were snatched [ ikumtu /i]”(Job 22:16), bis written for a blessing,as the verse is not referring to lowly, cursed people, but to the blessed. bThese are Torah scholars, who shrivel [ imekamtin /i],i.e., humble, bthemselves over the words of Torah in this world. The Holy One, Blessed be He, reveals a secret to them in the World-to-Come, as it is stated: “Whose foundation [ iyesodam /i] was poured out as a stream”(Job 22:16), implying that He will provide them with an abundant knowledge of secret matters [ isod /i]., bShmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of great ones, come and I will tell you something of the great things that your father would say: Each and every day, ministering angels are created from the River Dinur, and they recite songto God bandthen immediately bceaseto exist, bas it is stated: “They are new every morning; great is Your faithfulness”(Lamentations 3:23), indicating that new angels praise God each morning. The Gemara comments: bAndthis opinion bdisagrees withthat bof Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said:With beach and every word that emerges from the mouth of the Holy One, Blessed be He, an angel is created, as it is stated: “By the word of the Lord the heavens were made, and by the breath of His mouth all their hosts”(Psalms 33:6). The hosts of heaven are the angels, who, he claims, are created from the mouth of God, rather than from the River Dinur.,§ The Gemara continues to reconcile verses that seem to contradict each other: bOne verse states: “His raiment was as white snow, and the hair of his head like purewhite bwool”(Daniel 7:9), band it is written: “His locks are curled, black as a raven”(Song of Songs 5:11). The Gemara answers: This is bnot difficult. Herethe verse in Daniel is referring to when He is bin theheavenly bacademy,while btherethe verse in Song of Songs speaks of when He is bat war, for the Master said: There is no finerindividual to study Torah bin an academy than an old man, and there is no finerindividual to wage war bthan a youth.A different metaphor is therefore used to describe God on each occasion.,The Gemara poses another question: bOne verse states: “His throne was fiery flames”(Daniel 7:9), bandanother phrase in the same bverse states: “Till thrones were placed, and one who was ancient of days sat,”implying the existence of two thrones. The Gemara answers: This is bnot difficult. Onethrone is bfor Him and oneis bfor David, as it is taughtin a ibaraitawith regard to this issue: bOnethrone bfor Him and one for David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei HaGelili said to him: Akiva, how long shall you make the Divine Presence profane,by presenting it as though one could sit next to Him? bRather,the two thrones are designated for different purposes: bOne for judgment and one for righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis rebuff bfrom him, or did he not acceptit bfrom him?The Gemara offers a proof: bComeand bhearthe following teaching of a different ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and oneis bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doingoccupying yourself bwiththe study of iaggada /i?This is not your field of expertise. bTake [ ikelakh /i] your words tothe topics of bplagues and tents.Meaning, it is preferable that you teach the ihalakhotof the impurity of leprosy and the impurity of the dead, which are within your field of expertise. bRather,with regard to the two thrones: bOnethrone is bfor a seat and oneis bfor a small seat.The bseatis bto sit on,and the bsmall seatis bfor His footstool, as it is stated: “The heavens are My seat, and the earth My footstool”(Isaiah 66:1).,§ The Gemara stated earlier that one who studies the secrets of Torah must be “a captain of fifty and a man of favor” (Isaiah 3:3), but it did not explain the meaning of these requirements. It now returns to analyze that verse in detail. bWhen Rav Dimi camefrom Israel to Babylonia, bhe said: Isaiah cursed Israel with eighteen curses, and his mind was not calmed,i.e., he was not satisfied, buntil he said to them thegreat curse of the bfollowing verse: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable”(Isaiah 3:5).,The Gemara asks: bWhat are these eighteen curses?The Gemara answers: bAs it is written: “For behold, the Master, the Lord of hosts, shall take away from Jerusalem and from Judah support and staff, every support of bread, and every support of water; the mighty man, and the man of war; the judge, and the prophet, and the diviner, and the elder; the captain of fifty, and the man of favor, and the counselor, and the cunning charmer, and the skillful enchanter. And I will make children their princes, and babes shall rule over them”(Isaiah 3:1–4). The eighteen items listed in these verses shall be removed from Israel.,The Gemara proceeds to clarify the homiletical meaning of these terms: b“Support”; these are masters of the Bible. “Staff”; these are masters of Mishna, such as Rabbi Yehuda ben Teima and his colleagues.The Gemara interjects: bRav Pappa and the Rabbis disagreed with regard to this. Oneof them bsaid:They were proficient in bsix hundred orders of Mishna, andthe other bone said:In bseven hundred orders of Mishna,only six of which remain today., b“Every support of bread”; these are masters of Talmud, as it is stated: “Come, eat of my bread, and drink of the wine that I have mingled”(Proverbs 9:5). b“And every support of water”; these are the masters of iaggada /i, who draw people’s hearts like water bymeans of iaggada /i. “The mighty man”; this is the master of halakhic tradition,one who masters the ihalakhottransmitted to him from his rabbis. b“And the man of war”; this is one who knows how to engage in the discourse of Torah,generating novel teachings bin the war of Torah. “A judge”; this is a judge who judges a true judgment truthfully. “A prophet”; as it literally indicates. “A diviner”; this is a king.Why is he called a diviner? bFor it is stated: “A divine sentence is on the lips of the king”(Proverbs 16:10). b“An elder”; this is one fit forthe position of head of ban academy. /b, b“A captain of fifty,” do not readit as b“ isar ḥamishim /i,” ratherread it as b“ isar ḥumashin /i”; this is one who knows how to engage in discoursewith regard to bthe five books of [ iḥamisha ḥumshei /i] the Torah. Alternatively, “a captain of fifty”should be understood binaccordance with bRabbi Abbahu, for Rabbi Abbahu said: From herewe learn bthat one may not appoint a disseminator over the publicto transmit words of Torah or teachings of the Sages if he is bless than fifty yearsof age. b“And the man of favor”; this isone bfor whose sake favor is shown to his generation.The Gemara provides different examples of this: Some garner favor babove, such as Rabbi Ḥanina ben Dosa,whose prayers for his generation would invariably be answered. Others gain favor bbelow, for example: Rabbi Abbahu,who would plead Israel’s case bin the house ofthe bemperor. /b, b“The counselor”;this is referring to one bwho knows how to intercalate years and determine months,due to his expertise in the phases of the moon and the calculation of the yearly cycle. b“The cunning”; this is a student who makes his rabbis wisethrough his questions. b“Charmer [ iḥarashim /i]”;this is referring to one so wise bthat when he begins speaking matters of Torah, allthose listening bare as though deaf [ iḥershin /i],as they are unable to comprehend the profundity of his comments. b“The skillful”; this is one who understands somethingnew bfrom something elsehe has learned. b“Enchanter [ ilaḥash /i]”; thisis referring to one bwho is worthy of having words of the Torah that were given in whispers [ ilaḥash /i],i.e., the secrets of the Torah, btransmitted to him. /b,The Gemara continues to interpret this verse: b“And I will make children their princes”(Isaiah 3:4). The Gemara asks: bWhat isthe meaning of b“And I will make children [ ine’arim /i] their princes”? Rabbi Elazar said: These are people who are devoid [ imenu’arin /i] of mitzvot;such people will become the leaders of the nation., b“And babes [ ita’alulim /i] shall rule over them”; Rav Pappa bar Ya’akov said: iTa’alulimmeans bfoxes [ ita’alei /i], sons of foxes.In other words, inferior people both in terms of deeds and in terms of lineage. bAndthe prophet Isaiah’s bmind was not calmed until he said to them: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable”(Isaiah 3:5). “The child” [ ina’ar /i]; bthese are people who are devoid of mitzvot,who bwill behave insolently toward one who is as filled with mitzvot as a pomegranate. “And the base [ inikleh /i] against the honorable [ inikhbad /i]”;this means that bone for whom major [ ikaved /i]transgressions bare like minor ones [ ikalot /i] in his mind will come and behave insolently with one for whomeven bminortransgressions bare like major ones in his mind. /b,§ The Gemara continues its explanation of the chapter in Isaiah. bRav Ketina said: Even at the time of Jerusalem’s downfall, trustworthy men did not cease to existamong its people, bas it is stated: “For a man shall take hold of his brother of the house of his father,and say: bYou have a cloak, be our ruler”(Isaiah 3:6). The Gemara explains that they would approach someone and say to him: bThings that peopleare careful to keep bcovered as with a cloak,i.e., words of Torah that are covered and concealed, bare under your hand,as you are an expert with regard to them., bWhat isthe meaning of the end of that verse: b“And this stumbling block”(Isaiah 3:6)? bThings that people cannot grasp unless they have stumbled over them,as they can be understood only with much effort, bare under your hand. Althoughthey will approach an individual with these statements, he b“shall swear that day, saying: I will not be a healer, for in my house there is neither bread nor a cloak; you shall not make me ruler of a people”(Isaiah 3:7). When the verse states: b“Shall swear [ iyissa /i],” iyissais noneother bthan an expression of an oath, as it is stated: “You shall not take [ itissa /i] the name of the Lord your Godin vain” (Exodus 20:6). Therefore, the inhabitant of Jerusalem swears: b“I will not be a healer [ iḥovesh /i]”(Isaiah 3:7), which means: bI was neverone bof those who sit [ imeḥovshei /i] in the study hall; “for in my house there is neither bread nor a cloak,” as I possessknowledge of bneitherthe bBible, nor Mishna, nor Gemara.This shows that even at Jerusalem’s lowest spiritual ebb, its inhabitants would admit the truth and own up to their complete ignorance.,The Gemara raises a difficulty: bBut perhaps it is different there, for if he had said: I have learned, they would have said to him: Tell us,and people do not lie about things that can be easily verified. The Gemara rejects this claim: If he were a liar, bhe would have saidthat bhe learned and forgot,thereby avoiding shame. bWhat isthe meaning of b“I will not be a healer,”which seems to imply that he had learned in the past? It means: bI will not be a healer at all,as I have never learned. Consequently, there were trustworthy men in Jerusalem after all.,The Gemara raises another difficulty: bIs that so? But didn’t Rava say: Jerusalem was not destroyed until trustworthy men ceased to exist in it, as it is stated: “Run to and fro through the streets of Jerusalem, and see now and know, and seek in its broad places, if you can find a man, if there is any that acts justly, that seeks truth, and I will pardon her”(Jeremiah 5:1), implying there were no trustworthy people at that time? The Gemara answers: This is bnot difficult: /b |
|
24. Babylonian Talmud, Sukkah, 5a (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 5a. ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם,ולא ירדה שכינה למטה והכתיב (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה טפחים והכתיב (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים למעלה מעשרה טפחים,ולא עלו משה ואליהו למרום והכתיב (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה והכתיב (מלכים ב ב, יא) ויעל אליהו בסערה השמים למטה מעשרה והכתיב (איוב כו, ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר' תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו למטה מעשרה,מכל מקום מאחז פני כסא כתיב אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה ונקט ביה,בשלמא ארון תשעה דכתיב (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו אלא כפורת טפח מנלן דתני רבי חנינא כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה,צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר (שמות כה, כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב מה להלן טפח אף כאן טפח ונילף מכלים גופייהו תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת,ונילף מציץ דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב ורחב ב' אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב' שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה וא"ר אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת,דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט,ונילף מזר דאמר מר זר משהו דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי אי הכי מסגרת נמי הכשר כלי הוא מסגרתו למטה היתה,הניחא למאן דאמר מסגרתו למטה היתה אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא למימר האי הכשר כלי הוא,אלא דנין דבר שנתנה בו תורה מדה מדבר שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל,רב הונא אמר מהכא (ויקרא טז, יד) על פני הכפורת קדמה ואין פנים פחות מטפח,ואימא כאפי | 5a. band it is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yosei says: The Divine Presence neveractually bdescended below, and Moses and Elijah neveractually bascended toheaven bon high, as it is stated: “The heavens are the heavens of the Lord, and the earth He gave to the children of man”(Psalms 115:16), indicating that these are two distinct domains. Apparently, from ten handbreadths upward is considered a separate domain. Consequently, any isukkathat is not at least ten handbreadths high is not considered an independent domain and is unfit.,The Gemara asks: bAnd did the Divine Presence never descend belowten handbreadths? bBut isn’t it written: “And God descended onto Mount Sinai”(Exodus 19:20)? brThe Gemara answers: Although God descended below, He always remained bten handbreadths abovethe ground. Since from ten handbreadths and above it is a separate domain, in fact, the Divine Presence never descended to the domain of this world. brThe Gemara asks: bBut isn’t it written: “And on that day His feet will stand on the Mount of Olives”(Zechariah 14:4)? The Gemara answers: Here, too, He will remain bten handbreadths abovethe ground.,The Gemara asks: bAnd did Moses and Elijah never ascend tothe heavens bon high? But isn’t it written: “And Moses went up to God”(Exodus 19:3)? brThe Gemara answers: Nevertheless, he remained bbelow tenhandbreadths adjacent to the ground. brThe Gemara asks: bBut isn’t it written: “And Elijah went up by a whirlwind heavenward”(II Kings 2:11)? brThe Gemara answers: Here, too, it was bbelow tenhandbreadths. brThe Gemara asks: bBut isn’t it written: “He grasps the face of the throne, and spreads His cloud upon him”(Job 26:9)? bAnd Rabbi Tanḥum said:This bteaches that the Almighty spread of the radiance of His Divine Presence and of His cloud upon him.Apparently, Moses was in the cloud with God. brThe Gemara answers: Here, too, it was bbelow tenhandbreadths.,The Gemara asks: bIn any case: “He grasps the face of the throne,” is written,indicating that Moses took hold of the Throne of Glory. The Gemara rejects this: bThe throne was extended for him down to tenhandbreadths bandMoses bgrasped it;however, he remained below ten handbreadths. And since the Divine Presence speaks to Moses from above the Ark cover ten handbreadths above the ground, clearly a height of ten handbreadths is a distinct domain.,The Gemara wonders about the proof offered: bGranted,the height of the bArkwas bninehandbreadths, bas it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood; two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth, and a cubit and a half its height”(Exodus 25:10), and one and a half cubits equal nine handbreadths. bHowever, from where do wederive the fact that the thickness of the bArk coverwas one bhandbreadth?The Torah never states its dimensions explicitly, bas Rabbi Ḥanina taught:For ball the vessels that Moses craftedfor the Tabernacle, bthe Torah providedin btheirregard bthe dimension of their length, the dimension of their width, and the dimension of their height.However, for the bArk cover,the Torah bprovided the dimension of its length and the dimension of its width;but the Torah bdid not provide the dimension of its height. /b,The Gemara answers: bGo out and learn from the smallestdimension mentioned in connection with any bof theTabernacle bvessels, as it is statedwith regard to the shewbread table: b“And you shall make unto it a border of a handbreadth around”(Exodus 25:25). bJust as there,the frame measures one bhandbreadth, so too, here,the thickness of the Ark cover measures a single bhandbreadth.The Gemara asks: bAnd let us derivethe thickness of the Ark cover bfromthe bvessels themselves,the smallest of which measures a cubit. The Gemara answers: bIf you grasped many, you did not grasp anything; if you grasped few, you grasped something.If there are two possible sources from which to derive the dimension of the Ark cover, then without conclusive proof one may not presume that the Torah intended to teach the larger dimension. Rather, the presumption is that the Torah is teaching the smaller dimension, which is included in the larger measure.,The Gemara asks: If so, blet us derivethe thickness of the Ark cover bfrom the frontplate,which is even smaller than a handbreadth, bas it is taughtin a ibaraita /i: The bfrontplate is a type of platemade bof gold that is two fingerbreadths wide and stretches from ear to ear. And written upon it are two lines:The letters iyod /i, iheh /i, ivav /i, iheh /i, the name of God, babove;and the word ikodesh /i,spelled ikuf /i, idalet /i, ishin /i, followed by the letter ilamed /i, below.Together it spelled ikodesh laHashem /i, meaning: Sacred to the Lord, with iyod /i, iheh /i, ivav /i, ihehwritten on the upper line in deference to the name of God. bRabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: I sawthe frontplate in the emperor’s treasury bin Rome,where it was taken together with the other Temple vessels when the Temple was destroyed, band upon it was written: Sacred to the Lord, on one line.Why not derive the thickness of the Ark cover from the frontplate and say that it was only two fingerbreadths?,The Gemara answers: bOne derivesthe dimension of ba vessel fromthe dimension of ba vessel, and one does not derivethe dimension of ba vessel fromthe dimension of ban ornament.The frontplate is not one of the Tabernacle vessels but one of the ornaments of the High Priest.,The Gemara suggests: bLet us derivethe thickness of the Ark cover bfrom the crownfeatured atop several of the Tabernacle vessels, bas the Master said:This bcrown,with regard to which the Torah did not specify its dimensions, could be bany size.The Gemara answers: bOne derivesthe dimension of ba vessel fromthe dimension of ba vessel, and one does not derivethe dimension of ba vessel fromthe dimension of the bfinish of a vesselthat serves decorative purposes. The Gemara asks: bIfit is bsothat one does not derive the dimensions of a vessel from the dimensions of the finish of a vessel, then how can dimensions be derived from bthe borderof the table, which bis alsothe bfinish of a vesseland not an integral part of the table? The Gemara answers: The bborderof the table bwas below,between the legs of the table, and the tabletop rested upon it. As it supports the table, it is an integral part of the table and not merely decoration.,The Gemara asks: bThisworks out bwell according to the one who saidthat bits border was belowthe tabletop; bhowever, according to the one who saidthat bits border was abovethe tabletop, bwhat can be said?According to that opinion, bthisborder bisindeed the bfinish of a vessel. /b, bRather,the thickness of the Ark cover must be derived from a different source. bOne derivesthe missing dimensions of ban object for which the Torah providedpart of its bdimension,e.g., the Ark cover, for which the Torah provided the dimensions of length and width, bfrom an object for which the Torah providedits bdimension,e.g., the border of the table. bAnd the frontplate and the crown, for which the Torah did not provide any dimension at all,and their dimensions were determined by the Sages, bwill not proveanything. It is certainly appropriate to derive the dimension of the thickness of the Ark cover from that which was stated clearly in the Torah., bRav Huna saidthat the thickness of the Ark cover is derived bfrom here: “Upon the face of [ ipenei /i] the Ark cover on the east”(Leviticus 16:14), band there is no face [ ipanim /i]of a person that measures bless thanone bhandbreadth. /b,The Gemara asks: And why say that the face in the verse is specifically the face of a person? bSaythat the Ark cover is blike the face /b |
|
25. Anon., Exodus Rabbah, 28.1, 47.5 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 28.1. וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּכְנָס לִמְדִינָה נוֹטֵל דָּבָר שֶׁאֵין עֵין בְּנֵי הַמְדִינָה עָלָיו, וּמשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְנָטַל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ הַכֹּל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם עָלֶיהָ, הֱוֵי: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבָה אוֹתָהּ נְטָלָהּ חִנָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים סח, יט): לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, בִּלְקִיחָה נִתְּנָה לוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לִתֵּן לוֹ דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר מַתָּנוֹת, בְּמַתָּנָה נִתְּנָה לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הֱוֵי: וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. 47.5. וַיְהִי שָׁם עִם ה', וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לִהְיוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא מַאֲכָל וּבְלֹא מִשְׁתֶּה, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמָּשָׁל אוֹמֵר אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיהָ, לְמַעְלָה שֶׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עָלָה משֶׁה וְנִדְמָה לָהֶם, לְמַטָּה שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, הָיָה רַבִּי חִיָּא תַּלְמִידוֹ אֶצְלוֹ, וְהָיָה רַבִּי יוֹחָנָן רוֹאֶה כֶּרֶם, אָמַר לְרַבִּי חִיָּא, אֵין אַתָּה רוֹאֶה כֶּרֶם זֶה שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמָכַרְתִּי אוֹתוֹ בְּכָךְ וְכָךְ, אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְאָמַר לוֹ, לֹא הִנַּחְתָּ לְעֵת זִקְנוּתְךָ כְּלוּם, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, עוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְלוֹאוֹ נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם. לֶחֶם לֹא אָכַל, אֲבָל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה, אֲבָל מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שָׁתָה, וְהָיָה לָמֵד תּוֹרָה בַּיּוֹם, וּפוֹשֵׁט אוֹתָהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה, וְלָמָּה הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא לְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְהוּ יְגֵעִים בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְּדוּ תוֹרָה דְּשָׁחֲרִין וּדְקָרִין בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְדוּ תוֹרָה דְּאִימְטִין. אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): קוּמִי רֹנִי בַלַּיְלָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי לא, טו): וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. רַבָּנִין אָמְרֵי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, לְכָךְ הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיְהוּ הַמַּשְׁנִין יוֹשְׁבִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו'. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא הוּא אוֹכֵל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְהוּא שׁוֹתֶה מֵימֶיהָ, לְפִיכָךְ לֶחֶם לֹא אָכַל, אֶלָּא מֵאַיִן הָיָה אוֹכֵל, מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הָיָה נִזּוֹן, וְאַל תִּתְמַהּ הַחַיּוֹת שֶׁנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הֵן נִזּוֹנוֹת. | |
|
26. Anon., Numbers Rabba, 21.16 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 21.16. אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי (במדבר כח, ב), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְקָרְבָּנוֹת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, הַבְּהֵמָה שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִים אֲנִי בָּרָאתִי אוֹתָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, יב): אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ, אֵין לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אָמַר רַבִּי סִימוֹן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים כְּתִיב בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' וגו', וְיֵשׁ רַחֲמָן מוֹסֵר מְזוֹנוֹתָיו לְאַכְזָרִי, הֱוֵי אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת מָסַרְתִּי לָךְ שָׁלשׁ הֵן בִּרְשׁוּתְךָ וְשֶׁבַע אֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, וְלֹא הִטְרַחְתִּי עָלֶיךָ שֶׁתְּהֵא מְחַזֵּר בֶּהָרִים לְהָבִיא קָרְבָּן מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא מֵהַגְּדֵלִים עַל אֲבוּסְךָ, הֱוֵי אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי יֵשׁ לְפָנָיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְמֹד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט, מֵהֵיכָן נִזּוֹנִין, רַבִּי יוּדָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִזִּיו שְׁכִינָה הֵם נִזּוֹנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתִיב (במדבר כח, ו): עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, אִם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְמֹד מִמּשֶׁה רְאֵה מַה כְּתִיב בּוֹ (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וגו', אִלּוּ הָיָה לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָה הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, הֱוֵי אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ. | 21.16. 16 Another interpretation of (Numb. 27:16) “Let the Lord, appoint”: A parable: A king saw an orphan woman [and] sought to take her for him as a wife. He sent to seek her. She said, “I am not worthy to marry the king.” He sent to seek her seven times, but she did not allow it. In the end she married him. After a time, the king was angry with her and sought to divorce her. She said, “I did not seek to be married to you; you sought me. Since this is so and you have decreed to divorce me and to take another, do not do to that one like what you did to me.” So is it with the Holy One, blessed be He: R. Samuel the son of Nahmani said, “The Holy One, blessed be He, tried for seven days to persuade Moses from the midst of the burning bush, but Moses replied, (in Exod. 4:13), ‘Send please, whomever you will send’; (ibid. 4:10) ‘I am not a man of words, neither yesterday nor the day before.’ This indicates seven days. After time, the Holy One, blessed be He persuaded him; and he went as His agent; and He did all of those miracles through him. In the end, He said to him (in Numb. 20:12), ‘You shall not bring.’ Moses said, ‘Master of the world, (as in Deut. 3:24), “You who let Your servant see the first works of Your greatness, etc.” Since this is so [and] You have decreed against me, do not do like what You did to me to the one that will go in. Rather (as in Numb. 27:17), ‘Who shall go out before them and come in before them.’” The Holy One, blessed be He, said to him, (in Numb. 27:18) “Take Joshua bin Nun.” And Moses did [it] with a generous eye, as stated (Prov. 22:9), “The generous man is blessed.” A parable: A king said to one of his household, “Give so and so a iseahof wheat.” He went and agave him two iseah /i. He said to him, “One iseahis from the king and one iseahis from me.” So did the Holy One, blessed be He say to Moses (in Numb. 27:18), “And lay your hand upon him” – one hand. What did he do? (In Numb 27:23) “He laid his hands upon him and commissioned him,” to fulfill that which is stated (Prov. 22:9), “The generous man is blessed.” Therefore (as in Prov. 27:18), “He who tends a fig tree will enjoy its fruit.” And why is the Torah compared to a fig tree? Since [the fruit of] most trees – the olive tree, the grapevine, the date palm – is gathered [all] at once, but the fig tree is gathered a little [at a time]. And so too is the Torah. Today he studies a little and tomorrow he studies much; as it is not taught in a year, nor in two. (Numb. 27:18) “A man with the spirit of God with him”: Since you said (in Numb. 27:16), “’The God of the spirits of all flesh,’ since You know each and every one, one should be appointed who knows how to proceed with each and every one of them according to his temperament”; [so then (in Numb 27:18, cont.),] “and lay your hand upon him,” like one who lights a candle from a candle. (Numb 27:20) “Invest him with your majesty,” like one who pours from one vessel to another vessel. Concerning that which I said to you (in Numb. 36:9), “So the inheritance will not move around from one tribe to another,” this glory will not move from the house of your father, as even Joshua who will arise in your place (according to Numb. 27:19), “shall stand in front of Elazar the priest” (nephew of Moses)." |
|
