1. Hebrew Bible, Exodus, 12.37, 15.13, 25.22 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 12.37. וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף׃ 15.13. נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃ 25.22. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ | 12.37. And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand men on foot, beside children." 15.13. Thou in Thy love hast led the people that Thou hast redeemed; Thou hast guided them in Thy strength to Thy holy habitation." 25.22. And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of the testimony, of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel." |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 18.1-18.33, 19.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 18.1. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ 18.1. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 18.2. וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃ 18.2. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 18.3. וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם־אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים׃ 18.3. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 18.4. יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 18.5. וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 18.6. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ 18.7. וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ 18.8. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃ 18.9. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃ 18.11. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים׃ 18.12. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃ 18.13. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ 18.14. הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ 18.15. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃ 18.16. וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל־פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם׃ 18.17. וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃ 18.18. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 18.19. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו׃ 18.21. אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם־לֹא אֵדָעָה׃ 18.22. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה׃ 18.23. וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם־רָשָׁע׃ 18.24. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא־תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ׃ 18.25. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט׃ 18.26. וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם־אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל־הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם׃ 18.27. וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר׃ 18.28. אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת־כָּל־הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם־אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃ 18.29. וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים׃ 18.31. וַיֹּאמֶר הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים׃ 18.32. וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ־הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה׃ 18.33. וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל־אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ׃ 19.1. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־סְדֹם וַיַּרְא־לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה׃ 19.1. וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת־לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת־הַדֶּלֶת סָגָרוּ׃ | 18.1. And the LORD appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;" 18.2. and he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood over against him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed down to the earth," 18.3. and said: ‘My lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant." 18.4. Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree." 18.5. And I will fetch a morsel of bread, and stay ye your heart; after that ye shall pass on; forasmuch as ye are come to your servant.’ And they said: ‘So do, as thou hast said.’" 18.6. And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said: ‘Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.’" 18.7. And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to dress it." 18.8. And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them; and he stood by them under the tree, and they did eat." 18.9. And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’" 18.10. And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.—" 18.11. Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.—" 18.12. And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’" 18.13. And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old?" 18.14. Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’" 18.15. Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’" 18.16. And the men rose up from thence, and looked out toward Sodom; and Abraham went with them to bring them on the way." 18.17. And the LORD said: ‘Shall I hide from Abraham that which I am doing;" 18.18. seeing that Abraham shall surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth shall be blessed in him?" 18.19. For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the LORD, to do righteousness and justice; to the end that the LORD may bring upon Abraham that which He hath spoken of him.’" 18.20. And the LORD said: ‘Verily, the cry of Sodom and Gomorrah is great, and, verily, their sin is exceeding grievous." 18.21. I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.’" 18.22. And the men turned from thence, and went toward Sodom; but Abraham stood yet before the LORD." 18.23. And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked?" 18.24. Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein?" 18.25. That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’" 18.26. And the LORD said: ‘If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.’" 18.27. And Abraham answered and said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord, who am but dust and ashes." 18.28. Peradventure there shall lack five of the fifty righteous; wilt Thou destroy all the city for lack of five?’ And He said: ‘I will not destroy it, if I find there forty and five.’" 18.29. And he spoke unto Him yet again, and said: ‘Peradventure there shall be forty found there.’ And He said: ‘I will not do it for the forty’s sake.’" 18.30. And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak. Peradventure there shall thirty be found there.’ And He said: ‘I will not do it, if I find thirty there.’" 18.31. And he said: ‘Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord. Peradventure there shall be twenty found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the twenty’s sake.’" 18.32. And he said: ‘Oh, let not the Lord be angry, and I will speak yet but this once. Peradventure ten shall be found there.’ And He said: ‘I will not destroy it for the ten’s sake.’" 18.33. And the LORD went His way, as soon as He had left off speaking to Abraham; and Abraham returned unto his place." 19.1. And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth;" |
|
3. Hebrew Bible, Numbers, 10.33, 14.4 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 10.33. וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה׃ 14.4. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה׃ 14.4. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ׃ | 10.33. And they set forward from the mount of the LORD three days’journey; and the ark of the covet of the LORD went before them three days’journey, to seek out a resting-place for them." 14.4. And they said one to another: ‘Let us make a captain, and let us return into Egypt.’" |
|
4. Septuagint, Wisdom of Solomon, 18.3 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 18.3. Therefore thou didst provide a flaming pillar of fire as a guide for thy peoples unknown journey,and a harmless sun for their glorious wandering. |
|
5. New Testament, 1 Corinthians, 10.1 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 10.1. Now I would not have you ignorant, brothers, that our fatherswere all under the cloud, and all passed through the sea; |
|
6. Ps.-Philo, Biblical Antiquities, 15.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
7. Tosefta, Sotah, 4.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
8. Anon., Genesis Rabba, 48.9, 50.2, 51.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 48.9. אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּאִים אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא מַלְתָּה הָיוּ בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים בָּאִים, עַכְשָׁו אֲנִי וּבְנֵי פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי נִגְלִים עָלֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, וַיַּרְא בַּמַּלְאָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ מִבָּבֶל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף שְׁמוֹת מַלְאָכִים מִיכָאֵל רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת סָדָקִי, וְאֶחָד נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת נָוָטִי, וְאֶחָד בִּדְמוּת עֲרָבִי, אָמַר אִם רוֹאֶה אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָה מַמְתֶּנֶת עֲלֵיהֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן חוֹלְקִים כָּבוֹד אֵלּוּ לְאֵלּוּ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן חוֹלְקִין כָּבוֹד אֵלּו לְאֵלּוּ, יָדַע שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֹהֶל פְּלָן שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם מְפֻלָּשׁ הָיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר כְּהָדֵין דְּרוֹמִילוֹס, אָמַר אִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ אֶת דַּרְכָּם לְהִתְקָרֵב דֶּרֶךְ כָּאן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בָּאִים אֶצְלִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן שֶׁהִפְלִיגוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. 50.2. וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ (איוב כג, יג), תָּנָא אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת, וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אֶחָת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ שְׁנֵי, אֶלָּא מִיכָאֵל אָמַר בְּשׂוֹרָתוֹ וְנִסְתַּלֵּק, גַּבְרִיאֵל נִשְׁתַּלַּח לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, וּרְפָאֵל לְהַצִּיל אֶת לוֹט. (בראשית יט, א): וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, הָכָא אַתְּ אָמַר מַלְאָכִים וּלְהַלָּן (בראשית יח, ב): קוֹרֵא אוֹתָן אֲנָשִׁים, אֶלָּא לְהַלָּן שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עַל גַּבֵּיהֶן קְרָאָם אֲנָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵעַל גַּבֵּיהֶן לָבְשׁוּ מַלְאָכוּת. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר רַבִּי לֵוִי אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה נִדְמוּ לוֹ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים, אֲבָל לוֹט עַל יְדֵי שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע נִדְמוּ לוֹ בִּדְמוּת מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן אֲנָשִׁים מִשֶּׁעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לְאֶחָד שֶׁנָּטַל הֶגְמוֹנְיָא מִן הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁלֹא הִגִּיעַ לְבֵית אוֹרְיָין שֶׁלּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ כְּפַגָּן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית אוֹרְיָין שֶׁלּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ כְּקָאלְמִין, כָּךְ עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן אֲנָשִׁים כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן מַלְאָכִים. 51.2. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וגו', מָשָׁל לִשְׁנֵי מְדִינוֹת שֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּשָֹּׂרֵף אַחַת מִשֶּׁלָּהּ וְאַחַת תִּשָֹּׂרֵף מִטַּמְיוֹן. כָּךְ לְהַלָּן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית. בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה וגו', אָמַר רַבִּי אָבוּן לְשִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה רוֹדָה פַּת בַּתַּנּוּר בָּא בֶּן גְּבִרְתָּהּ וְרָדַת פַּת וְנָתְנָה לוֹ, בָּא בֶּן בְּנָהּ וְרָדַת גֶּחָלִים וְנָתְנָה לוֹ, כָּךְ לְהַלָּן (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בֶּן רַבִּי חִילְפַי בַּר סִמְקָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם, זֶה גַּבְרִיאֵל. מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, בַּתּוֹרָה (בראשית ד, כג): וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, נָשַׁיי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה וגו'. בַּנְּבִיאִים (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וגו', אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי. בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (אסתר ח, ח): כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וְאַתּ תָּמֵהַּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד. | 50.2. \"But He is at one with Himself, and who can turn him? And what His soul desireth, even that He doeth.\" (Job 23:13) It was taught: One angel does not carry out two commissions, and two angels do not carry out one commission. And you say \"two\"!? (Genesis 19:1) Rather, Michael said his tidings and departed, Gabriel was sent to overthrow Sodom, and Raphael to rescue Lot." |
|
9. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
10. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 55a. כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים,הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה והיכי עביד דמפיש ברחמי,והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו,והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו והשותה שמרי יין והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקנח בו חבירו וי"א אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי,לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי,כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו.,ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות,ס"ת לקרות ואינו קורא דכתיב (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך והמנהיג עצמו ברבנות דא"ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:,ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב מלך טוב דכתיב (משלי כא, א) פלגי מים לב מלך ביד ה' שנה טובה דכתיב (דברים יא, יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה חלום טוב דכתיב (ישעיהו לח, טז) ותחלימני (ותחייני):,אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב רעב דכתיב (מלכים ב ח, א) כי קרא ה' לרעב וגו' שובע דכתיב (יחזקאל לו, כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו פרנס טוב דכתיב (שמות לא, ב) (ויאמר) ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו',אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא' (שמות לה, ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת,אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה, לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו,אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא, ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:,אמר רב חסדא כל חלום ולא טוות ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא וא"ר חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר (קהלת ג, יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זה חלום רע,(ירמיהו כג, כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה' וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אלא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים,אמר ר' ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנא לן מיוסף דכתיב (בראשית לז, ט) והנה השמש והירח וגו' | 55a. bAnyone who prolongs his prayer and expects itto be answered, bwill ultimately come to heartache, as it is stated: “Hope deferred makes the heart sick”(Proverbs 13:12). Similarly, bRabbi Yitzḥak said: Three matters evoke a person’s sins, and they are:Endangering oneself by sitting or standing next to an binclined wallthat is about to collapse, bexpecting prayerto be accepted, as that leads to an assessment of his status and merit, band passing a case against another to Heaven,as praying for Heaven to pass judgment on another person causes one’s own deeds to be examined and compared with the deeds of that other person. This proves that prolonging prayer is a fault.,The Gemara resolves the apparent contradiction: This is bnot difficult. This,where we learned that prolonging prayer is undesirable, refers to a situation when one bexpectshis prayer to be accepted, bwhile this,where Rav Yehuda says that prolonging prayer prolongs one’s life, refers to a situation where one does bnot expecthis prayer to be accepted. bHow does heprolong his prayer? By bincreasinghis bsupplication. /b,As for the virtue of bprolonging one’smealtime at the btable,which Rav Yehuda mentioned, the Gemara explains: bPerhaps a poor person will comeduring the meal and the host will be in a position to bgive himfood immediately, without forcing the poor person to wait. The Sages elsewhere praised a person who acts appropriately at a meal, bas it is written: “The altar, three cubits highand the length thereof, two cubits, was of wood, and so the corners thereof; the length thereof, and the walls thereof, were also of wood” (Ezekiel 41:22), band it is writtenin the continuation of that verse: b“And he said unto me: This is the table that is before the Lord.”The language of this verse is difficult, as it bbegins with the altar and concludes with the table.Rather, bRabbi Yoḥa and Rabbi Elazar both say: As long as the Temple stood, the altar atoned for Israel’stransgressions. bNowthat it is destroyed, ba person’s table atones for histransgressions.,With regard to what Rav Yehuda said in praise of bone who prolongshis time bin the bathroom,the Gemara asks: bIs that a virtue? Wasn’t it taughtin a ibaraita /i: bTen things bring a person tosuffer from bhemorrhoids: One who eats the leaves of bulrushes, grape leaves, tendrils of grapevines, the palate and tongue of an animal,as well as any other part of the animal which is not smooth and which has protrusions, bthe spine of a fish, a salty fish that is not fully cooked, and one who drinks wine dregs, and one who wipes himself with lime and clay,the materials from which earthenware is made, band one who wipes himself with a stone with which anotherperson bwiped himself. And some say: One who suspends himself too much in the bathroom as well.This proves that prolonging one’s time in the bathroom is harmful.,The Gemara responds: This is bnot difficult. This ibaraita /i, which teaches that doing so is harmful, refers to where bone prolongshis time there band suspendshimself, while bthisstatement of Rav Yehuda refers to where bone prolongshis time there band does not suspendhimself.,The Gemara relates the benefits of prolonging one’s time in the bathroom. bLike thatincident bwhen a matron [ imatronita /i] said to Rabbi Yehuda son of Rabbi El’ai: Your face isfat and full, blikethe faces of bpig farmers and usurerswho do not work hard and who make a plentiful living. bHe said to her: Honestly, those twooccupations bare prohibited to me; rather,why is it that my face is nice? Because bthere are twenty-four bathrooms between my lodging and the study hall, and when I walk Istop and bexamine myself in all of them. /b, bAnd Rav Yehuda said: Three things curtail a person’s days and years: One who isinvited and bgiven the Torah scroll to read and he does not read,one who is given ba cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, and one who conducts himself withan air of bsuperiority. /b,The Gemara details the biblical sources for these cases: One who is given the bTorah scroll to read and he does not read, as it is writtenof the Torah: b“It is your life and the length of your days”(Deuteronomy 30:20). bA cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, as it is written: “I will bless them that bless you”(Genesis 12:3); one who blesses is blessed and one who does not bless does not merit a blessing. bAndwith regard to bone who conducts himself withan air of bsuperiority, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: Why did Joseph die before his brothers,as evidenced by the order in the verse: “And Joseph died, and all his brethren, and all that generation” (Exodus 1:6)? bBecause he conducted himself withan air of bsuperiority,and those who did not serve in a leadership role lived on after he died., bRav Yehuda said in the name of Rav: Threematters brequirea plea for bmercyto bring them about: bA good king, a good year, and a good dream.These three, kings, years, and dreams, are all bestowed by God and one must pray that they should be positive and constructive. The Gemara enumerates the sources for these cases: bA good king, as it is written: “The king’s heart is in the hand of the Lord as the watercourses:He turns it whithersoever He will” (Proverbs 21:1). A bgood year, as it is written: “The eyes of the Lord, thy God, are always upon it, from the beginning of the year even unto the end of the year”(Deuteronomy 11:12). And a bgood dream, as it is written:“O Lord, by these things men live, and altogether therein is the life of my spirit; wherefore bYou will recover me [ ivataḥlimeni /i], and make me to live”(Isaiah 38:16). Due to their apparent etymological similarity, the word itaḥlimeniis interpreted as deriving from the word iḥalom /i, dream.,Similarly, bRabbi Yoḥa said: Three matters are proclaimed by the Holy One, Blessed be He, Himself: Famine, plenty, and a good leader.The Gemara enumerates the sources for these cases: bFamine, as it is written: “For the Lord has called for a famine;and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1). bPlenty, as it is written: “And I will call for the grain, and will increase it, and lay no famine upon you”(Ezekiel 36:29). And ba good leader, as it is written: “And the Lord spoke unto Moses, saying: See, I have called by name Bezalel,son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 31:1–2).,With regard to Bezalel’s appointment, bRabbi Yitzḥak said: One may only appoint a leader over a community if he consults with the communityand they agree to the appointment, bas it is stated:“And Moses said unto the children of Israel: bSee, the Lord has called by name Bezalel,son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 35:30). bThe Lord said to Moses: Moses, is Bezalela bsuitableappointment in byoureyes? Moses bsaid to Him: Master of the universe, if he isa bsuitableappointment in bYoureyes, bthen all the more soin bmyeyes. The Holy One, Blessed be He, bsaid to him: Nevertheless, go and tellIsrael and ask their opinion. Moses bwent and said to Israel: Is Bezalel suitablein byoureyes? bThey said to him: If he is suitablein the eyes of bthe Holy One, Blessed be He, andin byoureyes, ball the more sohe is suitable in boureyes., bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yonatan said: Bezalel was calledby that name bon account of his wisdom. When the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Go say to Bezalel, “Make a tabernacle, an ark, and vessels”(see Exodus 31:7–11), bMoses went and reversedthe order band toldBezalel: b“Make an ark, and vessels, and a tabernacle”(see Exodus 25–26). bHe said toMoses: bMoses, our teacher, thestandard bpracticethroughout the bworldis that ba person builds a house andonly bafterward places the vesselsin the house, band you sayto me: bMake an ark, and vessels, and a tabernacle.If I do so in the order you have commanded, bthe vessels that I make, where shall I put them? Perhaps God told you the following: “Make a tabernacle, ark, and vessels”(see Exodus 36). Moses bsaid toBezalel: bPerhaps you were in God’s shadow [ ibetzel El /i], and you knewprecisely what He said. You intuited God’s commands just as He stated them, as if you were there., bRav Yehuda saidthat bRav said: Bezalel knewhow bto jointhe bletters with which heaven and earth were created.From where do we derive this? bIt is written herein praise of Bezalel: b“And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge,and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); band it is written therewith regard to creation of heaven and earth: b“The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens”(Proverbs 3:19), band it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew”(Proverbs 3:20). We see that wisdom, understanding, and knowledge, the qualities with which the heavens and earth were created, are all found in Bezalel.,On a similar note, bRabbi Yoḥa said: The Holy One, Blessed be He, only grants wisdom to one whoalready bpossesses wisdom, as it is stated: “He gives wisdom unto the wise, and knowledge to they who know understanding”(Daniel 2:21). bRav Taḥalifa, from the West,Eretz Yisrael, bheardthis band repeated it before Rabbi Abbahu.Rabbi Abbahu bsaid to him: You learnedproof for this idea bfrom there; we learn it from here: As it is writtenin praise of the builders of the Tabernacle: b“And in the hearts of all who are wise-hearted I have placed wisdom”(Exodus 31:6).,Related to what was stated above, that one should pray for a good dream, the Gemara cites additional maxims concerning dreams and their interpretation. bRav Ḥisda said:One should see bany dream, and not a fast.In other words, any dream is preferable to a dream during a fast. bAnd Rav Ḥisda said: A dream not interpreted is like a letter not read.As long as it is not interpreted it cannot be fulfilled; the interpretation of a dream creates its meaning. bAnd Rav Ḥisda said: A good dream is not entirely fulfilled and a bad dream is not entirely fulfilled. And Rav Ḥisda said: A bad dream is preferable to a good dream,as a bad dream causes one to feel remorse and to repent. bAnd Rav Ḥisda said: A bad dream, his sadness is enough for him; a good dream, his joy is enough for him.This means that the sadness or joy engendered by the dream renders the actual fulfillment of the dream superfluous. Similarly, bRav Yosef said: Even for me, the joy of a good dream negates it.Even Rav Yosef, who was blind and ill, derived such pleasure from a good dream that it was never actually realized. bAnd Rav Ḥisda said: A bad dream is worse than lashes, as it is stated: “God has so made it, that men should fear before Him”(Ecclesiastes 3:14), band Rabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yoḥa said: That is a bad dreamthat causes man to fear.,With regard to the verse: b“The prophet that has a dream, let him tell a dream; and he that has My word, let him speak My word faithfully. What has the straw to do with the grain? says the Lord”(Jeremiah 23:28), the Gemara asks: bWhat do straw and grain have to do with a dream? Rather, Rabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: Just as it is impossible for the grainto grow bwithout straw, so too it is impossible to dream without idle matters.Even a dream that will be fulfilled in the future contains some element of nonsense.,On a similar note, bRabbi Berekhya said: Even though part of a dream is fulfilled, all of it is not fulfilled. From where do wederive this? bFromthe story of bJoseph’sdream, bas it is written:“And he said: Behold, I have dreamed yet a dream: band, behold, the sun and the moon /b |
|
11. Babylonian Talmud, Shevuot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 35b. במי שהוא רחום קאמר,א"ל רבא אי הכי בשמים ובארץ נמי במי שהשמים והארץ שלו קאמר,הכי השתא התם כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון ודאי במי שהוא חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר הכא כיון דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר,ת"ר כתב אלף למד מאלהים יה מיי' ה"ז אינו נמחק שין דלת משדי אלף דלת מאדני צדי בית מצבאות ה"ז נמחק,רבי יוסי אומר צבאות כולו נמחק שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל שנאמר (שמות ז, ד) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי,ת"ר כל הטפל לשם בין מלפניו ובין מלאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד ליי' ל' נמחק ביי' ב' נמחק ויי' ו' נמחק מיי' מ' נמחק (תהלים קמד, טו) שיי' ש' נמחק היי' ה' נמחק כיי' כ' נמחק,לאחריו כיצד אלהינו נ"ו נמחק אלהיהם ה"ם נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים,(אברהם דלטיא לנבות בגבעת בנימן שלמה דניאל סימן),כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול שנאמר (בראשית יח, ג) ויאמר יי' אם נא מצאתי חן בעיניך,חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה כמאן כאותו הזוג,כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש שנאמר (בראשית יט, יח) ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו' מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקדוש ברוך הוא,כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול ר"א אומר בנבות קדש במיכה יש מהן חול ויש מהן קדש אלף למד חול יוד הי קדש חוץ מזה שאלף למד והוא קדש (שופטים יח, לא) כל ימי היות בית האלהים בשילה,כל שמות האמורים בגבעת בנימין ר"א אומר חול רבי יהושע אומר קדש,אמר לו ר"א וכי מבטיח ואינו עושה,אמר לו ר' יהושע מה שהבטיח עשה והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח באחרונה שביחנו הסכימו על ידן שנאמר (שופטים כ, כח) ופנחס בן אלעזר בן אהרן (הכהן) עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם [בני] בנימין אחי אם אחדל וגו',כל שלמה האמורין בשה"ש קדש שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה (שיר השירים ח, יב) כרמי שלי לפני האלף לך שלמה שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן וי"א אף זה חול (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים,אף זה ולא מיבעי האיך אלא הא דאמר שמואל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך שלמה למלכותא דרקיעא ומאתים לנוטרים את פריו למלכותא דארעא שמואל לא כת"ק ולא כי"א,אלא ה"ק וי"א זה קדש וזה הוא חול דמטתו ושמואל דאמר כי"א,כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש (דניאל ב, לז) אנת מלכא [מלך] מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך,וי"א אף זה קדש שנאמר (דניאל ד, טז) מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך למאן קאמר אי סלקא דעתך לנבוכדנצר קאמר ליה שנאותיה מאי נינהו ישראל מילט קא לייט להו לישראל,ות"ק סבר שונאי ישראל איכא שונאי עובדי כוכבים ליכא:,ובכל כנויין הרי אלו חייבין כו':,ורמינהי (במדבר ה, כא) יתן ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה לפי שנא' (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה להלן שבועה אף כאן שבועה מה להלן בשם אף כאן בשם,אמר אביי לא קשיא הא רבי חנינא בר אידי הא רבנן דתניא רבי חנינא בר אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע ואל תשבע קלל ואל תקלל מה השבע בשם אף לא תשבע בשם מה קלל בשם אף לא תקלל בשם,ורבנן אי גמירי גזירה שוה ניבעי שם המיוחד אי לא גמירי גזירה שוה אלה דשבועה היא מנא להו,נפקא להו מדתניא אלה אין אלה אלא לשון שבועה וכן הוא אומר (במדבר ה, כא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה,התם שבועת האלה כתיב הכי קאמר אלה אין אלה אלא בשבועה וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה | 35b. or binthe name of bHe Who is compassionate,that the itanna bis statingthe ihalakha /i. Although gracious and compassionate are not names of God, the reference in the mishna is to an oath in the name of God., bRava said toAbaye: bIf so,in the case of one who administered the oath to the witnesses bin thename of bheaven and in thename of bearth as well,say that it is with regard to an oath binthe name of bHe for Whom the heaven and the earth are Histhat the itanna bis statingthe ihalakha /i. Why, then, does the mishna say that for an oath in the name of heaven and in the name of earth, these witnesses are exempt from liability?,The Gemara rejects this: bHow canthese cases bbe compared? There, since there is no other entity that is called gracious and compassionate, certainlyit is binthe name of bHe Who is gracious,and bcertainlyit is binthe name of bHe Who is compassionatethat the itanna bis speaking.By contrast, bhere, since there are heaven and earththat exist as independent entities, perhaps when he administers an oath in the name of heaven and in the name of earth, it is bin thename of the actual bheaven and in thename of the actual bearththat bhe is speaking,and not in the name of He for Whom the heaven and the earth are His.,§ Apropos the names of God that may be erased and those that may not be erased, the Gemara discusses the details of the matter. bThe Sages taught:If bone wrotethe letters ialef lamedfromthe name iElohim /i,or iyod hehfrom the Tetragrammaton, thispair of letters and that pair of letters bmay not be erased.But if one wrote the letters ishin daletfrom iShaddai /i,or ialef daletfrom iAdonai /i,or itzadi beitfrom iTzevaot /i, this may be erased. /b, bRabbi Yosei says:The word itzevaotmay be erasedin bits entirety, asGod bis called iTzevaotonly in the context ofthe children of bIsrael,and it is not an independent name of God, bas it is stated: “And I shall bring forth My hosts [ itzivotai /i], My people the children of Israel, out of the land of Egypt”(Exodus 7:4). bShmuel says:The ihalakha /iis bnot in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei. /b, bThe Sages taught: Anyletters bancillary to the nameof God, bwhetheras a prefix bprecedingthe name boras a suffix bsucceedingthe name, bthisaddition bmay be erased. Preceding it, how so?If one wrote the bTetragrammatonwith the prefix ilamed /i,meaning: To the Lord, the ilamedmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix ibeit /i,meaning: By the Lord, the ibeitmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix ivav /i,meaning: And the Lord, the ivavmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix imem /i,meaning: From the Lord, the imemmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix ishin /i,meaning: That the Lord, the ishinmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix iheh /i,meaning: Is the Lord, the ihehmay be erased;the bTetragrammatonwith the prefix ikaf /i,meaning: Like the Lord, the ikafmay be erased. /b, bSucceeding it, how so?If one wrote iEloheinu /i,meaning: Our God, the inun vav /isuffix bmay be erased; iEloheihem /i,meaning: Their God, the iheh mem /isuffix bmay be erased; iEloheikhem /i,meaning: Your God, second person plural, the ikaf mem /isuffix bmay be erased. iAḥerimsay:The suffix bsucceedingthe name of God bmay not be erased as the nameof God to which it is appended balready sanctified itand it is considered as though it is part of the name. bRav Huna says:The ihalakha /iis bin accordance withthe opinion of iAḥerim /i. /b,§ bAbraham; who cursed Naboth; in Gibeah of Benjamin; Solomon; Daniel;this is ba mnemonicfor the ihalakhotthat follow., bAll namesthat could be understood as the name of God bthat are stated in the Torah with regard to Abrahamare bsacredand are referring to God, bexcept for thisname, bwhich is non-sacred, as it is stated: “My lords, if I have found favor in your eyes”(Genesis 18:3). In that passage, Abraham is addressing the angels who appeared to him in the guise of men, not God., bḤanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya in the name of Rabbi Elazar HaModa’i, say: This toois bsacred.The Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion bis that which Rabbi Yehuda saysthat bRav says: Hospitalityaccorded to bguests is greater than receiving the Divine Presence? In accordance with whoseopinion is that statement? It is bin accordance withthe opinion of bthat pairof itanna’im /i, Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, who understood that Abraham was speaking to God., bAll namesthat could be understood as the name of God bthat are statedin the Torah bwith regard to Lotare bnon-sacredand are referring to angels, bexcept for thisone, bwhich is sacred, as it is stated: “And Lot said to them: Please, not so iAdonai /i. Behold your servant has found favor in your eyes,and you have magnified Your mercy that You have performed for me by saving my life” (Genesis 19:18–19). It is apparent from the context that Lot is addressing bHe Who has the capacity to kill and to vivify; that is the Holy One, Blessed be He. /b, bAll names that are stated with regard to Nabothare bsacred,e.g., in the verse: “Naboth blasphemed iElohimand the king” (I Kings 21:13), and those stated bwith regard to Micahare bnon-sacredand are referring to the graven image that he fashioned (see Judges, chapters 17–18). bRabbi Eliezer says:Indeed, all names that are stated bwith regard to Nabothare bsacred;but those stated bwith regard to Micah, some of them are non-sacred and some of them are sacred.The names beginning with the letters ialef lamed /i,i.e., iElohim /i, are bnon-sacred,as the reference is to the idol that he crafted, and all the names beginning with the letters iyod heh /i,i.e., the Tetragrammaton, are bsacred, except for thisname that begins with the letters ialef lamedand it is sacred: “All the time that the house of iElohimwas in Shiloh”(Judges 18:31)., bAll names that are stated inthe passage concerning bGibeah of Benjamin,where the rest of the tribes consulted God to determine whether they should go to war against the tribe of Benjamin (see Judges, chapter 20), bRabbi Eliezer says:They are bnon-sacred,as they were consulting an idol, not God. bRabbi Yehoshua says:They are bsacred. /b, bRabbi Eliezer said toRabbi Yehoshua: How can you say that those names are sacred? bDoesGod bpromise and not fulfillthe promise? Twice the tribes received the response to go to war against Benjamin, and twice they were vanquished., bRabbi Yehoshua said toRabbi Eliezer: bThat whichGod bpromised, He fulfilled.In each case, He responded to their question. The first time they consulted God through the iUrim VeTummim /i, bbut they did not seek to ascertain ifthey are bto triumphin the war or bifthey are bto be defeated. In the lasttime that they consulted God through the iUrim VeTummim /i, bwhere they sought to ascertainwhether they would emerge triumphant, bthey consentedin Heaven bto theirendeavor, bas it is stated: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron was standing before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease?And the Lord said: Go up, as tomorrow I will deliver them into your hand” (Judges 20:28)., bAllmentions of the name bShlomo that are stated in the Song of Songs,such as: “The song of songs that is Shlomo’s” (Song of Songs 1:1), are not references to King Solomon; rather, they are bsacred,meaning ba song tothe bOne for Whom peace [ ishehashalom /i] is His, except for thismention: b“My vineyard, which is mine, is before me; you, Solomon shall have the one thousand,”i.e., one thousand are bfor Solomon himself; “and two hundred for those who guard its fruit”(Song of Songs 8:12), which is a reference to bthe Sages. And some say: Thisverse btoo is non-sacred: “Behold, the bed of Solomon; sixtymighty men are around it” (Song of Songs 3:7).,The Gemara asks: Does this mean: bThisverse btoois non-sacred, band it is not necessaryto say that the verse cited earlier is non-sacred? bBut that which Shmuel says: A monarchy that kills one ofevery bsixindividuals bin the world is not punishedfor doing so, as that is the prerogative of a monarch, bas it is stated: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Shlomo shall have the one thousand,”this is a reference bto the monarchy of Heaven; “and two hundred for those who guard its fruit,”this is a reference bto the monarchy of earth.of the 1,200 mentioned in the two parts of the verse, two hundred, or one-sixth, are the prerogative of the earthly monarch. bShmuel,who interprets the mention of Shlomo in this verse as referring to God, holds bneither in accordance withthe opinion of bthe first itannanor in accordance withthe opinion introduced with the term: bSome say.Both itanna’imagree that the reference in the verse is to Solomon and not to the Holy One, Blessed be He., bRather,Shmuel cites a different version of the opinion introduced with the term: Some say, according to which bthisis what bit is saying. And some say: ThisShlomo that appears in the verse with regard to the one thousand is bsacred, and thatShlomo that appears in the verse bwith regard to the bed ofSolomon bis non-sacred, andit is bShmuel who stateshis opinion bin accordance withthe opinion introduced with the term: bSome say. /b, bAll kings that are stated with regard to Danielare bnon-sacred, except for thisone, bwhich is sacred: “You, O king, king of kings, unto whom the God of heaven has given you the kingdom, the power, and the strength, and the glory”(Daniel 2:37)., bAnd some say: This toois bsacred, as it is stated: “My Lord, the dream shall be for your enemy and its interpretation for your foe”(Daniel 4:16). bTo whom isDaniel bsayingthis? bIf it enters your mindthat when Daniel says: “My lord,” it is bto Nebuchadnezzarthat bhe is saying it, his enemy, who are they?They are the bJewish people. WouldDaniel bcurse the Jewish people? /b, bAnd the first itanna /i,who understands that Daniel is referring to Nebuchadnezzar, bholds: Are there Jewish enemiesfor Nebuchadnezzar and bthere are no gentile enemiesfor him? Daniel was cursing the gentile enemies, not the Jewish enemies.,§ The mishna teaches: bOrif one administered the oath to the witnesses binthe name of bany of the appellationsof God, even though he did not mention the ineffable name of God, bthesewitnesses are bliablefor taking a false oath of testimony., bAndthe Gemara braises a contradictionfrom a ibaraitathat cites the verse: b“The Lord shall render you as a curse and as an oath”(Numbers 5:21). bWhymust bthe verse statethis? bIsn’t it already statedat the beginning of the verse: b“And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing”? Due tothe fact bthat it is statedwith regard to an oath of testimony: b“And he heard the voice of an iala /i”(Leviticus 5:1), one may infer: iAlais stated herewith regard to an oath of testimony band ialais stated therewith regard to a isota /i; bjust as there,with regard to a isota /i, the reference is to ban oath, so too here,with regard to an oath of testimony, the reference is to ban oath.And bjust as there,the oath is administered binthe bnameof God, bso too here,the oath is administered binthe bnameof God. This is contrary to the mishna, where the ruling is that an oath of testimony may be administered even in the name of appellations of God., bAbaye said:This is bnot difficult. This ibaraitais the opinion of bRabbi Ḥanina bar Idi,and bthatmishna is the opinion of bthe Rabbis, as it is taughtin a ibaraitathat bRabbi Ḥanina bar Idi says: Since the Torah saysin some cases: bTake an oath, andin some cases: bDo not take an oath;and it says in some cases: bCurse, andin some cases: bDo not curse, just aswhen the Torah says: bTake an oath,it is binthe bnameof God, bso too,when the Torah states: bDo not take an oath,it is bin the nameof God. And bjust aswhen the Torah states: bCurse,it is binthe bnameof God, bso too,when the Torah says: bDo not curse,it is binthe bnameof God.,The Gemara asks: bAnd the Rabbissay: bIf they derivean oath of testimony from isotaby means of ba verbal analogy, let us requirethat both an oath of testimony and the curse will be specifically in bthe ineffable nameof God. bIf they do not derivean oath of testimony from isotaby means of ba verbal analogy, from where do theyderive bthatthe instance of the word ialathatis written with regard to an oath of testimony bis an oath? /b,The Gemara answers: bThey derive it from that which is taughtin a ibaraita /i: It is written with regard to an oath of testimony: “And he hears the voice of ban iala /i”(Leviticus 5:1); ialais nothing other than an expressionmeaning boath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing [ iha’ala /i]”(Numbers 5:21).,The Gemara asks: It is not merely ialathat is written there; bthe oath of an ialais written there.Apparently, ialaalone does not mean oath. The Gemara explains that bthisis what the itanna bis saying:“And he hears the voice of ban iala /i”; ialaisused bonlywhen accompanied bby an oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing.” /b |
|
12. Anon., Seder Eliyahu Rabbah, 13
|
13. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 25
|
