Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 37.3
NaN
NaN


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

7 results
1. Hebrew Bible, Exodus, 6.26-6.27 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

6.26. הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם׃ 6.27. הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃ 6.26. These are that Aaron and Moses, to whom the LORD said: ‘Bring out the children of Israel from the land of Egypt according to their hosts.’" 6.27. These are they that spoke to Pharaoh king of Egypt, to bring out the children of Israel from Egypt. These are that Moses and Aaron."
2. Hebrew Bible, Genesis, 4.9, 10.8-10.9, 36.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

4.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃ 10.8. וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃ 10.9. הוּא־הָיָה גִבֹּר־צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל־כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה׃ 36.12. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן־עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת־עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו׃ 4.9. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’" 10.8. And Cush begot Nimrod; he began to be a mighty one in the earth." 10.9. He was a mighty hunter before the LORD; wherefore it is said: ‘Like Nimrod a mighty hunter before the LORD.’" 36.12. And Timna was concubine to Eliphaz Esau’s son; and she bore to Eliphaz Amalek. These are the sons of Adah Esau’s wife."
3. Hebrew Bible, Psalms, 105.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

4. Hebrew Bible, Ezra, 7.6 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

7.6. הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא־סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ׃ 7.6. this Ezra went up from Babylon; and he was a ready scribe in the Law of Moses, which the LORD, the God of Israel, had given; and the king granted him all his request, according to the hand of the LORD his God upon him."
5. Anon., Genesis Rabba, 1.4, 21.4, 22.9, 41.3, 44.17, 48.6, 48.14, 51.2-51.3, 53.14-53.15, 62.4, 82.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 21.4. תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ), תֹּקֶף שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. 22.9. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים לז, יד): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. (תהלים לז, יד): לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', (בראשית ד, יב): נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר (מלכים ב ט, כו): אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין (דברי הימים ב כד, כה): וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. 41.3. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'. 44.17. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא (בראשית טו, יב), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דָּמִיךְ לֵיהּ וְלָא עָבֵיד עֲבוֹדָה. רַב אָמַר שְׁלשָׁה תַּרְדֵּמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, יב): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ ה' עֲלֵיכֶם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וגו'. רַבִּי חֲנִינָה בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבְלוֹת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבְלוֹת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבְלוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף תַּרְתֵּין, נוֹבְלוֹת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה. (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים דּוּכָסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַּרְכוּן, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִסְטְרַטְלִיטִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב (דברים ח, טו): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל. שָׂרָף, זוֹ מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן. מָה עַקְרָב זוֹ יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הֶעֱמִידָה מַלְכוּת יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה. 48.6. כְּתִיב (ישעיה לג, יד): פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִשְׁנֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָיָה זֶה לוֹקֶה וְזֶה מִרְתַּת, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כָּל חֲנֻפָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּקְרָא, בְּמִינוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לְאַרְכִילִיסְטוּס שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּל מִי שֶׁהוּא תּוֹפְשׂוֹ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ פְּרוֹקוֹפִּי, עָמַד אֶחָד וּתְפָשׂוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׁמְּרוּ שְׁנֵיהֶם עַד הַבֹּקֶר, וְהָיָה זֶה מִתְפַּחֵד וְזֶה מִתְפַּחֵד, זֶה מִתְפַּחֵד לוֹמַר אֵיזֶה פְּרוֹקוֹפִי הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן לִי, וְזֶה מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּין הַמֶּלֶךְ דָּן אוֹתִי. כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים, יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים (הושע ג, ה): וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן (ישעיה לג, יג): מוֹקְדֵי עוֹלָם, שֶׁאִלּוּ נִתַּן לָהֶם רְשׁוּת הָיוּ מוֹקְדִים כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה. (ישעיה לג, טו): הֹלֵךְ צְדָקוֹת, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. (ישעיה לג, טו): וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. (ישעיה לג, טו): מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כג): אִם מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל. (ישעיה לג, טו): נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, (בראשית יד, כב): הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. (ישעיה לג, טז): הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, הֲדָא דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹמַר הַבֶּט אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. (ישעיה לג, טז): מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, אֵלּוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, (ישעיה לג, טז): לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים, (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. (ישעיה לג, יז): מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 48.14. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב (בראשית יח, ח), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַמְעֻלֶּה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בֶּחָלָב, וְהַבֵּינוֹנִי אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, וְהַקִּבָּר אֶחָד מֵעֶשְׂרִים. רַבִּי יוֹנָה אָמַר הַמְעֻלָּה אֶחָד מִמֵּאָה, בֵּינוֹנִי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְהַקִּבָּר אֶחָד מֵעֶשְׂרִים. וּפַת הֵיכָן הִיא, אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אָמַר פִּירְסָה נִדָּה וְנִטְמֵאת הָעִסָּה. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ פַּת הֵבִיא לִפְנֵיהֶם, מָה אִם דְּבָרִים שֶׁלֹא אָמַר הֵבִיא לִפְנֵיהֶם, דְּבָרִים שֶׁאָמַר לָהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, הָכָא אַתְּ אָמַר וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּלְהַלָּן אָמַר (בראשית יח, ב): נִצָּבִים עָלָיו, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יָצָא יְדֵיהֶם נִצָּבִים עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא יְדֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם, מִיכָאֵל מִרְתַּת, גַּבְרִיאֵל מִרְתַּת. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, מַתְלָא אֲמַר, עֲלַת לְקַרְתָּא הֲלֵךְ בְּנִימוּסָהּ, לְמַעְלָה שֶׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם וְלֹא אָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, אֲבָל לְמַטָּה שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אֶלָּא נִרְאִין כְּאוֹכְלִין, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. 51.2. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וגו', מָשָׁל לִשְׁנֵי מְדִינוֹת שֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּשָֹּׂרֵף אַחַת מִשֶּׁלָּהּ וְאַחַת תִּשָֹּׂרֵף מִטַּמְיוֹן. כָּךְ לְהַלָּן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית. בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה וגו', אָמַר רַבִּי אָבוּן לְשִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה רוֹדָה פַּת בַּתַּנּוּר בָּא בֶּן גְּבִרְתָּהּ וְרָדַת פַּת וְנָתְנָה לוֹ, בָּא בֶּן בְּנָהּ וְרָדַת גֶּחָלִים וְנָתְנָה לוֹ, כָּךְ לְהַלָּן (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בֶּן רַבִּי חִילְפַי בַּר סִמְקָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם, זֶה גַּבְרִיאֵל. מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, בַּתּוֹרָה (בראשית ד, כג): וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, נָשַׁיי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה וגו'. בַּנְּבִיאִים (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וגו', אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי. בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (אסתר ח, ח): כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וְאַתּ תָּמֵהַּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד. 53.14. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ט): נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים לט, יג): שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו', אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי (תהלים לט, יג): כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי. (בראשית כא, יז): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית כא, יז): בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. (בראשית כא, יח): קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר. (בראשית כא, יט): וַיִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. (בראשית כא, יט): וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה. 53.15. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל (בראשית כא, כ), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. (בראשית כא, כ): וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. (בראשית כא, כא): וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית טז, א): וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ (בראשית כא, כא): וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 62.4. וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יב), רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן הֲווֹ יָתְבִין וּמִתְקַשִּׁין מַה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עָבַר רַבִּי לֵוִי, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרָה דִּשְׁמַעְתָּה נִשְׁאֲלוּנֵיהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא לְהוֹדִיעֲךָ בֶּן כַּמָּה שְׁנִין נִתְבָּרֵךְ זְקֵנֶךָ. (בראשית כה, יז): וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל, מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס שָׁנָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עַל יְדֵי שֶׁבָּא מִקָּדְקָדָהּ שֶׁל מִדְבָּר לִגְמֹל חֶסֶד לְאָבִיו. (בראשית כה, יח): וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה וגו', הָכָא אַתְּ אָמַר נָפָל, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית טז, יב): יִשְׁכֹּן, אֶלָּא כָּל יָמִים שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם קַיָּם יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם נָפָל. עַד שֶׁלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט בּוֹ יָדוֹ נָפָל. בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁכֹּן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא נָפָל. 82.2. כְּתִיב (תהלים כד, ג ה): מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם וגו' נְקִי כַפַּיִם וגו' יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וגו'. כְּתִיב (ירמיה לא, כב): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד יֹאמְרוּ יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ וגו', כְּתִיב (משלי כח, כ): אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶה יַעֲקֹב, (משלי כח, כ): וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו. כְּתִיב (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יַעֲשִׁיר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא יִנָּקֶה, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁנִּתְחַתֵּן בִּיהוּדִית וּבָשְׂמַת וּמַחֲלַת לְהַרְבּוֹת עשֶׁר, שֶׁאֵין לוֹ נִקּוּי עוֹלָמִים. כְּתִיב (יואל ד, כא): וְנִקֵּיתִי דָמָם לֹא נִקֵּיתִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס א, יא): עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו. (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כב): מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קְבוּעָה בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ויקרא ט, ד): וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו', וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה זֶּה שֶׁהִקְרִיב אַיִל לִשְׁמִי הֲרֵי אֲנִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, יַעֲקֹב שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ קָבוּעַ בְּכִסְאִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיֵּרָא אֱלֹהִים (דברים כח, ו): בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בְּבוֹאוֹ לְבֵית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, (בראשית כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית חָמִיו נִטְעַן בְּרָכוֹת, וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב. (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁמֵּקִים דְּבַר עַבְדּוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד נִגְלָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר לוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּלְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ וַאֲנִי עָתִיד לַעֲמֹד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ה): בֵּית אֵל יִמְצָאֶנוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, יְדַבֵּר עִמְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְנִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם דְּבָרָיו שֶׁל מַלְאָךְ, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְקַיֵּם דִּבְרֵי נְבִיאָיו. 1.4. \"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\"" 22.9. ... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones." 41.3. ... R’ Shimon bar Aba said in the name of R’ Yocha: any where that it says ‘and it was’ (vayehi) it indicates distress and joy. If it is distress there is no distress like it and if it is joy there is no joy like it. R’ Shmuel ben Nachmani came and split the teaching in half. Anywhere that it says ‘and it was’ (vayehi) indicates distress, ‘and it will be’ (v’haya) indicates joy…The brought a challenge from this verse “…and he was [there] (v’haya) when Jerusalem was taken.” (Jeremiah 38:28) He said to them: this is still a cause of joy because on that very day Israel received full payment for their sins. As R’ Shmuel ben Nachmani said: Israel received full payment for their sins on the day the Holy Temple was destroyed, as it says “Your iniquity is finished, O daughter of Zion…” (Lamentations 4:22)"
6. Anon., Leviticus Rabba, 2.2, 19.2, 27.5, 32.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

2.2. הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. 19.2. רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין פָּתַר קְרָא בִּתְלוּלִית זוֹ שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְקַצּוֹת אֶת זוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר הֲרֵינִי קוֹצֵץ שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֵץ אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְכִכָּר תָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת זֶה, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְסַפְּקָן זֶה לָזֶה וּמוֹרִידוֹ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִטְרַסְקָל נָקוּב שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלֹאתוֹ, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר, מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן. אָמַר רַבִּי זְעִירָא אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תַּלְתַּלֵּי תַּלְתַּלִּים, הֵן יְכוֹלִין לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ תֵּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר חֲגַאי [בשם] רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, קְרוֹבָה [קרובץ] אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אֶחָד שֶׁל עוֹרֵב אֵינָן יְכוֹלִין, כָּךְ אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מֵהַתּוֹרָה אֵינָן יְכוֹלִין, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה עָלָה קַטֵיגוֹרוֹ, וּמִי קִטְרְגוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יוּ"ד שֶׁל יַרְבֶּה קִטְרְגוֹ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה עָלָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקָרַנִי שְׁלֹמֹה וַעֲשָׂאַנִי פְּלַסְתֵּר, שֶׁכָּל דְּיָתֵיקֵי שֶׁשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים בְּטֵלִין הֵימֶנָּה כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר יו"ד מִמֶּנִּי, כְּתִיב (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְהִרְבָּה לוֹ. (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְהִרְבָּה לוֹ סוּסִים. לֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא לְךָ, הֲרֵי שְׁלֹמֹה בָּטֵל וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְיו"ד מִמְךָ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר יו"ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁמָהּ שֶׁל שָׂרָה, חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם חֶצְיוֹ לְאַבְרָהָם וְחֶצְיוֹ לְשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה יו"ד שֶׁל שָׂרָה עָלְתָה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְּׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא, לְשֶׁעָבַר הָיִית בִּשְׁמָהּ שֶׁל נְקֵבָה בְּסוֹפָהּ שֶׁל תֵּבָה, אֲבָל עַכְשָׁיו הֲרֵינִי נוֹתְנֵךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל תֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אִם אַתְּ עוֹשֶׂה דָּלֶ"ת רֵי"שׁ, אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה רֵי"שׁ דָּלֶ"ת, נִמְצָא אַתְּ מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (ויקרא כב, לב): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי"ת ה"א נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ"א חֵי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (הושע ה, ז): בַּה' בָּגָדוּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּ"ף בֵּי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אָמַר רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כֹּלָּה בָּלֶה וְאַתְּ לֵית בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶךָ. 27.5. וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, לְעוֹלָם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, מִכָּל מָקוֹם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי, לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ד): וַיִּשַּׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. נֹחַ נִרְדָּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרוֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כח): רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ. דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ. שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, כד): הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'. יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִין מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹר נִרְדַּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 27.5. Moses was pursued by Pharoah, and the Holy One chose Moses. David was pursued by Saul, and the Holy One chose David. Saul was pursued by the Philistines, and the Holy One chose Saul. Israel are pursued by the nations, and the Holy One chose Israel. "
7. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

99b. זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר (משלי טז, כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר,אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה, ז) כי אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא,(משלי ו, לב) ונואף אשה חסר לב אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים שנאמר (משלי כב, יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך,ת"ר (במדבר טו, ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי,אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו, כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (בראשית ל, יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו (תהלים נ, כ-כא) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך,ועליו מפורש בקבלה (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א"ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה,דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו, כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא,בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה,וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי ר' יונתן אמר (סיבסוך) [סביסקי]:,א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי:,רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר (ישעיהו נא, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ (אמר ריש לקיש) [רבי יוחנן אמר] אף מגין על כל העולם כולו שנאמר ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (ישעיהו נא, טז) ולאמר לציון עמי אתה,אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן ר' (אליעזר) אומר כאילו עשאן לדברי תורה שנאמר (דברים כט, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם רבא אמר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם,אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה שנאמר (שמות יז, ה) ומטך אשר הכית בו את היאר וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה:,אפיקורוס: רב ור' חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה ת"ח רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חבירו בפני ת"ח,בשלמא למ"ד המבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למ"ד מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה,ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ור' חנינא אמרי זה המבזה ת"ח רבי יוחנן וריב"ל אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם,בשלמא למ"ד המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי אלא למ"ד מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו,אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר (בראשית יח, כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם,אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן מעולם 99b. bSing every day, sing every day,i.e., review your studies like a song that one sings over and over. bRav Yitzḥak bar Avudimi says:From bwhat verseis this derived? It is bas it is stated: “The hunger of the laborer labors for him; for his mouth presses upon him”(Proverbs 16:26), i.e., he exhausts his mouth through constant review and study. bHe laborsin Torah bin this place,this world, band his Torah labors for him in another place,the World-to-Come., bRabbi Elazar says: Every man was created for labor, as it is stated: “Man is born for toil”(Job 5:7). Based on this verse, bI do not know whether he was created for toil of the mouth,speech, or bwhether he was created for the toil of labor. Whenthe verse bstates: “For his mouth presses upon him”(Proverbs 16:26), byou must saythat bhe was created for toil of the mouth. And still I do not knowwith regard to the toil of the mouth bwhether it is for the toil of Torah or for the toil of conversation. Whenthe verse bstates: “This Torah scroll shall not depart from your mouth”(Joshua 1:8), byou must saythat bhe was created for the toil of Torah. And that isthe meaning of bwhat Rava said: All bodies are like receptaclesto store items until use. bHappy is one who is privileged, who is a receptacle for Torah. /b,The verse states: b“He who commits adultery with a woman lacks understanding”(Proverbs 6:32). bReish Lakish says: This isa reference to bone who studies Torah intermittently,who is like an adulterer, who sins with the other woman intermittently, bas it is statedabout words of Torah: b“For it is a pleasant thing if you keep them within your belly; let them be established on your lips”(Proverbs 22:18) and keep the Torah always available.,§ bThe Sages taughtin a ibaraitathat with regard to the verse: b“But the person who acts high-handedly,whether he is born in the land, or a stranger, that person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), bthisis a reference to bManasseh ben Hezekiah,king of Israel, bwho would sit and teach flawedinterpretations of Torah bnarratives. /b,Manasseh bsaid: But did Moses need to write onlyinsignificant matters that teach nothing, for example: b“And Lotan’s sister was Timna”(Genesis 36:22), or: b“And Timna was concubine to Eliphaz,son of Esau” (Genesis 36:12), or: b“And Reuben went in the days of the wheat harvest and found iduda’imin the field”(Genesis 30:14)? bA Divine Voice emerged and said to him: “You sit and speak against your brother; you slander your own mother’s son. These things you have done, and should I have kept silence, you would imagine that I was like you, but I will reprove you, and set the matter before your eyes”(Psalms 50:20–21). The verses in the Torah are not empty matters, with regard to which you can decide their import., bAnd aboutManasseh ben Hezekiah bit is stated explicitly in thetexts of btradition,the Prophets: b“Woe unto them who draw iniquity with cords of vanity, and sin as with a cart rope”(Isaiah 5:18). bWhatis the meaning of the phrase b“as with a cart rope”? Rabbi Asi says:This is a reference to bthe evil inclination. Initially, it seems likea flimsy bspinning [ ikuveya /i] thread and ultimately it seems likea sturdy bcart rope. /b,Manasseh began by mocking a few verses and ultimately violated the entire Torah. The Gemara asks: With regard to that verse bthat we came todiscuss, bin any event, what isthe significance of the phrase in the verse b“And Lotan’s sister was Timna”?The Gemara explains: bTimna was the daughter of kings, as it is written: “The chief of Lotan”(Genesis 36:29), and: b“The chief of Timna”(Genesis 36:40), band each chief isa member of ba monarchy,albeit bwithout a crown.That is why they are called chief and not king.,Timna bsought to convert. She came before Abraham, Isaac, and Jacob, and they did not accept her. She went and became a concubine of Eliphaz, son of Esau, and said,referring to herself: bIt is preferable that she will be a maidservant for this nation, and she will not be a noblewoman for another nation.Ultimately, bAmalek,son of Eliphaz, bemerged from her,and that tribe bafflicted the Jewish people. What is the reasonthat the Jewish people were punished by suffering at the hand of Amalek? It is due to the fact bthat they should not have rejected herwhen she sought to convert. Therefore, the verse is significant., b“And Reuben went in the days of the wheat harvest”(Genesis 30:14). bRava, son of Rabbi Yitzḥak, saysthat bRav says: From hereit can be seen bthat the righteous do not extend their handsto engage bin robberyeven of small items, as rather than taking wheat, Reuben took only the ownerless iduda’im /i. The verse continues: b“And he found iduda’imin the field.”The Gemara asks: bWhat are iduda’im /i? Rav says:They are a plant called iyavruḥei /i. Levi says:They are bviolets. Rabbi Yonatan says:They are iseviskei /i. /b,§ Apropos the significance of Torah study, bRabbi Alexandri says: Anyone who engages inthe study of bTorah for its own sake introduces peace into theheavenly bentourage above and into theearthly bentourage below, as it is stated: “Or let him take hold of My stronghold [ ima’uzi /i], that he may make peace with Me; and he shall make peace with Me”(Isaiah 27:5). One who observes the Torah, which is called ioz /i, introduces peace, even before the presence of God, as it were., bRav says:It is bas though he built a palace ofheaven babove and ofearth bbelow, as it is stated: “And I have placed My words in your mouth, and I have covered you in the shadow of My hand, to plant the heavens and lay the foundations of the earth,and say to Zion, you are My people” (Isaiah 51:16). One who has the word of God placed in his mouth through Torah study has established heaven and earth. bRabbi Yoḥa says:One who engages in Torah study balso protects the entire world, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of My hand.” And Levi says: He also advancesthe coming of bthe redemption, as it is stated: “And say to Zion, you are My people.” /b, bReish Lakish said:With regard to banyone who teaches Torah to the son of another, the verse ascribes himcredit bas though he formedthat student, bas it is stated:“And Abram took Sarai his wife… band the souls that they formed in Haran”(Genesis 12:5). They are given credit for forming the students to whom they taught Torah. bRabbi Elazar says:It is bas though he fashioned [ iasa’an /i] the words of Torahthemselves, bas it is stated: “Observe the words of this covet, iva’asitem otam /i”(Deuteronomy 29:8), indicating that studying the Torah is like fashioning it. bRava says:It is bas though he fashioned himself, as it is stated: “ iVa’asitem otam /i.” Do not read“ iva’asitem botam/i b”as: And you shall fashion them; brather,read it as iva’asitem batem/i b,meaning: You shall fashion yourself., bRabbi Abbahu says:With regard to banyone who causes another toengage in ba matter of a mitzva, the verse ascribes himcredit bas though he performed ithimself, bas it is stated:“And the Lord said to Moses… band your rod, with which you struck the river,take in your hand and go” (Exodus 17:5). bAndwas it bMoseswho bstruckthe river? bBut isn’tit written explicitly (see Exodus 7:19–20) that bAaron struckthe river? bRather,that verse serves bto say to you: Anyone who causes another toengage in ba matter of a mitzva, the verse ascribes himcredit bas though he performed ithimself.,§ The mishna teaches that those who have no share in the World-to-Come include ban iepikoros /i. Rav and Rabbi Ḥanina both say: Thisis bone who treats a Torah scholar with contempt. Rabbi Yoḥa and Rabbi Yehoshua ben Levi say: Thisis bone who treats another with contempt before a Torah scholar. /b,The Gemara asks: bGranted, according to the one who saysthat bone who treats another with contempt before a Torah scholar isthe iepikoros /imentioned in the mishna, bone who treats a Torah scholar with contempt ischaracterized as one bwho interprets the Torah inappropriately,due to his lowering of the status of a Torah scholar. bBut according to the one who saysthat bone who treats a Torah scholar himself with contempt isthe iepikoros /imentioned in the mishna, how would he characterize one bwho interprets the Torah inappropriately? Like whatindividual does such a person conduct himself? He is blike Manasseh, son of Hezekiah,who would teach flawed interpretations of Torah narratives., bAnd there are those who teachthis dispute bwith regard to the latter clauseof the ibaraita /i: From here Rabbi Elazar HaModa’i said: bOne who interprets the Torahinappropriately has no share in the World-to-Come. bRav and Rabbi Ḥanina say: Thisis bone who treats a Torah scholar with contempt. Rabbi Yoḥa and Rabbi Yehoshua ben Levi say: Thisis bone who treats another with contempt before a Torah scholar. /b,The Gemara asks: bGranted, according to the one who saysthat bone who treats a Torah scholar himself with contempt isthe one mentioned in the ibaraitawho binterprets the Torahinappropriately, bone who treats another with contempt before a Torah scholar ischaracterized as the iepikoros /imentioned in the mishna. bBut according to the one who saysthat bone who treats another with contempt before a Torah scholar isthe one mentioned in the ibaraitawho binterprets the Torahinappropriately, how would he characterize the iepikoros /imentioned in the mishna? bLike whomdoes he conduct himself? bRav Yosef says:It is referring to one who conducts himself blike those who say:In bwhatmanner bhave the Sages benefited uswith all their Torah study? bThey readthe Bible bfor theirown benefit and bthey studythe Mishna bfor theirown benefit., bAbaye said to him: Thatperson who questions the benefit provided by Sages is balsoin the category of one bwho interprets the Torahinappropriately, since with that statement he repudiates the Torah itself, bas it is written: “If not for My covet, I would not have appointed day and night, the laws of heaven and earth”(Jeremiah 33:25). The eternal covet of the Torah is responsible for maintaining the existence of the entire world. bRav Naḥman bar Yitzḥak says: From here too concludethe same concept bfrom it, as it is stated:“If I find in Sodom fifty just men within the city, bthen I will spare the entire place for their sakes”(Genesis 18:26). The righteous protect the place where they reside., bRather,the iepikorosmentioned in the mishna is referring to one who conducts himself blike one who sits before his teacher and a ihalakha /ithat he learned bfrom another place happens to fallinto his consciousness bandthe student bsays: This is what we say there, and he does not saydeferentially: bThis is what the Master said,even if he did not learn that matter from his teacher. bRava said:The term iepikorosis referring to one who conducts himself blike those from the house of Binyamin the doctor, who say:In bwhatmanner bhave the Sages benefited uswith all their Torah study? bNever /b


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
aaron Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
abraham Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
acceptance of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
aggadah, anthropomorphism and Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
ahasuerus Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
ahaz Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
akiba, r./aqiba, r., on gen. r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
al ahat kamah vekamah Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
aramaic texts Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
berakhiah Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
binyan av Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
cartography, ancient Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
cartography Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
dathan and abiram Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
esau Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
ezra Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
geerah shavah Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
gematria Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
geography Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
god, anthropomorphisms Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
grammar Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
greco-roman influences Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
halbertal, moshe Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
heinemann, yitshak Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
hezekiah Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
israel, people of, gods relationship with Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel, people of, torah accepted by Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
kal vehomer Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
keneged Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
language, secret' Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
literary analysis, grammar Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
mara deshemaata Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
maset moshe Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
mashal, examples of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
melitah Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
miut Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
moses Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124; Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
nahum of gimo Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 243
neusner, j. Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
nimrod Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
rhetorical strategies, anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
second temple Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
simeon b. yohai, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
simon, m. Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124
table of nations Lidonnici and Lieber, Heavenly Tablets: Interpretation, Identity and Tradition in Ancient Judaism (2007) 111
yefeh toar (by rabbi samuel jaffe) Segal, The Babylonian Esther Midrash: To the end of Esther chapter 1 (1994) 124