1. Hebrew Bible, Genesis, 4.26, 5.18-5.25, 6.1-6.4, 6.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.26. וּלְשֵׁת גַּם־הוּא יֻלַּד־בֵּן וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה׃ 5.18. וַיְחִי־יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־חֲנוֹךְ׃ 5.19. וַיְחִי־יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃ 5.21. וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־מְתוּשָׁלַח׃ 5.22. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת׃ 5.23. וַיְהִי כָּל־יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה׃ 5.24. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃ 5.25. וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־לָמֶךְ׃ 6.1. וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ 6.1. וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃ 6.2. וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ׃ 6.2. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃ 6.3. וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה׃ 6.4. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי־כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם׃ 6.9. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ | 4.26. And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh; then began men to call upon the name of the LORD." 5.18. And Jared lived a hundred sixty and two years, and begot Enoch." 5.19. And Jared lived after he begot Enoch eight hundred years, and begot sons and daughters." 5.20. And all the days of Jared were nine hundred sixty and two years; and he died. ." 5.21. And Enoch lived sixty and five years, and begot Methuselah." 5.22. And Enoch walked with God after he begot Methuselah three hundred years, and begot sons and daughters." 5.23. And all the days of Enoch were three hundred sixty and five years." 5.24. And Enoch walked with God, and he was not; for God took him." 5.25. And Methuselah lived a hundred eighty and seven years, and begot Lamech." 6.1. And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them," 6.2. that the sons of nobles saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose." 6.3. And the LORD said: ‘My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.’" 6.4. The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of nobles came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown." 6.9. These are the generations of Noah. Noah was in his generations a man righteous and wholehearted; Noah walked with God." |
|
2. Hebrew Bible, Numbers, 25.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 25.12. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם׃ | 25.12. Wherefore say: Behold, I give unto him My covet of peace;" |
|
3. Hebrew Bible, 2 Kings, 2.11 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.11. וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב־אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם׃ | 2.11. And it came to pass, as they still went on, and talked, that, behold, there appeared a chariot of fire, and horses of fire, which parted them both assunder; and Elijah went up by a whirlwind into heaven." |
|
4. Hebrew Bible, Judges, 2.10 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 2.10. And also all that generation were gathered to their fathers: and there arose another generation after them, which knew not the Lord, nor yet the work which he had done for Yisra᾽el." |
|
5. Hebrew Bible, Ezekiel, 24.16 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 24.16. בֶּן־אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ׃ | 24.16. ’Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke; yet neither shalt thou make lamentation nor weep, neither shall thy tears run down." |
|
6. Anon., 1 Enoch, 6-8, 16 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 16. From the days of the slaughter and destruction and death of the giants, from the souls of whose flesh the spirits, having gone forth, shall destroy without incurring judgement -thus shall they destroy until the day of the consummation, the great judgement in which the age shall be,consummated, over the Watchers and the godless, yea, shall be wholly consummated.' And now as to the watchers who have sent thee to intercede for them, who had been aforetime in heaven, (say,to them): 'You have been in heaven, but all the mysteries had not yet been revealed to you, and you knew worthless ones, and these in the hardness of your hearts you have made known to the women, and through these mysteries women and men work much evil on earth.,Say to them therefore: ' You have no peace.' |
|
7. Septuagint, Wisdom of Solomon, 4.10-4.15 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)
| 4.10. There was one who pleased God and was loved by him,and while living among sinners he was taken up. 4.11. He was caught up lest evil change his understanding or guile deceive his soul. 4.12. For the fascination of wickedness obscures what is good,and roving desire perverts the innocent mind. 4.13. Being perfected in a short time, he fulfilled long years; 4.14. for his soul was pleasing to the Lord,therefore he took him quickly from the midst of wickedness. 4.15. Yet the peoples saw and did not understand,nor take such a thing to heart,that Gods grace and mercy are with his elect,and he watches over his holy ones. |
|
8. Philo of Alexandria, On The Change of Names, 38 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 38. On this account it is that "the disposition which pleased God was not found;" as if in truth it has a real existence, but was concealed and had fled away to avoid any meeting in the same place with us, since it is said to have been translated; the meaning of which expression is that it emigrated and departed from its sojourn in this mortal life, to an abode in immortal life. V. |
|
9. Philo of Alexandria, On The Posterity of Cain, 43 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 43. The race of these men is difficult to trace, since they show a life of plotting, and cunning, and wickedness, and dissoluteness, full of passion and wickednesses, as such a life must be. For all those whom God, since they pleased him well, has caused to quit their original abode, and has transformed from the race of perishable beings to that of immortals, are no longer found among the common multitude. XIII. |
|
10. Philo of Alexandria, On Curses, 17, 16 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
| 16. And it appears to me that the great hierophant had attained to the comprehension of the most important point in this investigation before he commenced it, when he entreated God to become the exhibitor and expounder of his own nature to him, for he says, "Show me thyself;" showing very plainly by this expression that no created being is competent by himself to learn the nature of God in his essence. VI. |
|
11. Philo of Alexandria, Allegorical Interpretation, 3.213 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
12. Philo of Alexandria, Questions On Genesis, 1.82, 1.86 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)
|
13. Mishnah, Berachot, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.5. One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer leader) it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self. They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”" |
|
14. Mishnah, Pesahim, 10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
|
15. Mishnah, Taanit, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 2.1. What is the order [of service] for fast days?They take the ark out to the open space of the city. And they put ashes on the ark and on the head of the Nasi and on the head of the head of the court (av bet. And everyone [else] puts ashes on his own head. The elder among them says in front of them words of admonition, “Brothers, it does not say of the people of Nineveh, ‘And God saw their sackcloth and their fasting,’ but, ‘And God saw their deeds, for they turned from their evil way. (Jonah 3:10)’ And in the prophets it says, ‘And rend your heart and not your garments” (Joel 2:13)." |
|
16. New Testament, Hebrews, 11.5 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 11.5. By faith, Enoch was taken away, so that he wouldn't see death, and he was not found, because God translated him. For he has had testimony given to him that before his translation he had been well pleasing to God. |
|
17. New Testament, John, 3.13 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.13. No one has ascended into heaven, but he who descended out of heaven, the Son of Man, who is in heaven. |
|
18. Tosefta, Hulin, 2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
19. Tosefta, Shabbat, 13.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
20. Anon., Qohelet Rabba, 1.8, 7.15 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
21. Anon., Genesis Rabba, 4.6, 6.5, 8.3-8.4, 14.7, 21.5, 33.3, 36.4, 63.8, 87.6, 96.5 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 4.6. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב. 6.5. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַמְאוֹרוֹת, וְהַגְּשָׁמִים. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא, יח): וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה וגו'. הַמְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. גְּשָׁמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ד): וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, אַף הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אַף הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, לו): וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מד): וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וגו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם וגו'. רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, מו): וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם. רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן אוֹמֵר, אַף הַפְרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, טז): כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ וגו'. רַבָּנָן אָמְרֵי: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנֻכָּה. רַבִּי נָתָן בַּר אֲחוּהָ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הֲוָה מְפָרֵשׁ בְּיַמָּא, אֲמַר לֵיהּ לַאֲחוּי צַלֵּי עֲלַי, אֲמַר לֵיהּ מַה נְּצַלֵּי עֲלָךְ, מִן דְּאַתְּ קְטַר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָיךְ, אִין עָיְילַת לִכְנִישְׁתָּא וּשְׁמַעְתָּן מְצַלְּיָן עַל מִטְרָא לָא תִסְמֹךְ עַל צְלוֹתִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְרַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן רַבִּי חִיָּא דִּכְפַר חָנוּן, הֲוָה בְּאַסְיָא, בְּעָא דְּיִפְרשׁ, אָמְרָה לֵיהּ מַטְרוֹנָה, בְּאִילֵין יוֹמַיָא פָּרְשֵׁי, אֶתְמְהָא, אִתְחַזֵּי לֵיהּ אֲבוּי בְּחֶלְמָא אֲמַר לֵיהּ בְּרִי בְּלֹא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו, ג): גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, וְלָא שְׁמַע לָא לְמִילֵי דְדֵין וְלָא לְמִילֵי דְדֵין, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ. 8.3. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם (בראשית א, כו), בְּמִי נִמְלָךְ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, בִּמְלֶאכֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִמְלָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי סַנְקְלִיטִים, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתָּן. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּמַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתַּדְרוֹן, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ. רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּלִבּוֹ נִמְלַךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַרְדְּכָל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרַעֵם לֹא עַל אַרְדְּכָל, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַב אַסֵּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, אֶתְמְהָא, הֱוֵי וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. 8.4. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ הֵיאַךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיג דַּרְכָּן שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, אִבְּדָהּ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת רַחֲמִים וּבְרָאוֹ. רַבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶן: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ אָמְרוּ לוֹ, אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן צַדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, כִּי הוֹדִיעַ ה' דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, אִבְּדָהּ מֵהֶם, גִּלָּה לָהֶם שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וְלֹא גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה לָהֶם שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹמְדִים הֵימֶנּוּ לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּבָּרֵא. 14.7. עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר. 21.5. דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע. 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 36.4. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן (בראשית ט, כא), וַיֵּשְׁתְּ, שָׁתָה שֶׁלֹא בַמִּדָּה וְנִתְבַּזָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בּוֹ בַּיּוֹם נָטַע, בּוֹ בַּיּוֹם שָׁתָה, בּוֹ בַּיּוֹם נִתְבַּזָּה. וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק וַיִּגַּל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּתְגַּל, גָּרַם גָּלוּת לוֹ וְלַדּוֹרוֹת. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לֹא גָּלוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יַיִן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ו, ו): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וּכְתִיב (ישעיה ה, יא): הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וגו'. שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לֹא גָּלוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, ז): וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ. בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, אָהֳלָה כְּתִיב, בְּתוֹךְ אָהֳלָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וּשְׁבָרוֹ, וּבָא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וְנִתְפַּזֵּר זַרְעוֹ וְנִתְבַּזָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם לֹא תְהֵי לָהוּט אַחַר הַיַּיִן, שֶׁכָּל פָּרָשַׁת הַיַּיִן כְּתִיב בָּהּ וָוִי"ן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְּעָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּחֶל נֹחַ, וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּתְגַּל, וַיַּרְא חָם, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו, וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם וגו' וַיִּיקֶץ נֹחַ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים וגו'. 63.8. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. 87.6. וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, (אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם. (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ, (אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. (בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, (אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי. (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, (אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'. (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן. (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, (אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. (בראשית מא, מג): וַיִּקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ, (אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. לִהְיוֹת עִמָּהּ, שֶׁיִהְיֶה עִמָּהּ בַּגֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ, אֲפִלּוּ בִּשְׁכִיבָה בְּלֹא תַשְׁמִישׁ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ, אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמְאוֹ וְהָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, הוֹצִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, אָמַר לָהּ מָה אִם אֵלּוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶן לֹא כִּסָּה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב, זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. 96.5. וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מז, כט), לָמָּה לֹא קָרָא לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לִיהוּדָה, וּרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא הַמֶּלֶךְ, וְהִנִּיחָן וְקָרָא לְיוֹסֵף, לָמָּה כֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, לְפִיכָךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וּלְפִי שֶׁהַשָּׁעָה מְסוּרָה לוֹ, (בראשית מז, כט): אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, בִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לְמִצְרַיִם, בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי (בראשית מו, ל): אָמוּתָה הַפָּעַם. (בראשית מז, כט): וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, לָמָּה, שֶׁסּוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי, לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, מִפְנֵי מָה בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלֹא יִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד, דִּכְתִיב (שמות יב, יב): וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, כֵּיוָן שֶׁפָּתַר אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר מַה כְּתִיב (דניאל ב, מו): בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָא לֵהּ, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל, לָמָּה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִים מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּךְ נִפְרָעִים הֵימֶנָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִירָם כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, מָה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, ב): יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יחזקאל כח, ג): הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב לוֹ וְלֹא רָצָה וְאַתְּ עוֹשֶׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ (יחזקאל ב, יז): עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בְּךָ. דָּבָר אַחֵר, יַעֲקֹב אָמַר שֶׁלֹא יִפָּדוּ בִּי הַמִּצְרִים, הֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְשֶׂה וַאֲנִי נִמְשַׁלְתִּי בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, הֱוֵי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּבָרִים בְּגוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ (תהלים קטז, ט): אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִׁיחַ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ירמיה כ, ו): וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַשֶּׁבִי וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, הֱוֵי יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת, לְפִיכָךְ יַעֲקֹב אוֹמֵר לְיוֹסֵף אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶן מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, מִנַּיִן שֶׁכֵּן כְּתִיב (יחזקאל לז, יב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִקְרָא מָלֵא הוּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, ה): נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּפִּילִי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו (ירמיה ב, ז): וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, בְּחַיֵּיכֶם (ירמיה ב, ז): וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב (דברים לב, מג): וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם אָמַר לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ, קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים דִּבְרִיקָא לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים, שֶׁאִם עָמַדְתִּי בֵּין הַצַּדִּיקִים לֹא נֵבוֹשׁ וְאִם עָמַדְתִּי בֵּין הָרְשָׁעִים לֹא נִכָּלֵם. רַבִּי יֹאשְׁיָה כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם אָמַר לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד עָלָיו קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידַי, אָמַר לָהֶם קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים לְבָנִים, לָמָּה, שֶׁאֵינִי בּוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי לְהַקְבִּיל פְּנֵי בּוֹרְאִי. רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. | 4.6. \"And God made the firmament\", this is one of the verses that Ben Zoma shook the world with. He imade- how remarkable! sure it [came into existence] at [God's] word i, [as it is written], \"With the word of God the heavens were made and with the wind of His mouth all of their armies\". why doesn't it say \"it was good\" on the second day of creation?r yocha taught in the name of r yosi the son of r chalafta, because hell was created on the second day, as it says \" the topheth has been ready for him since yesterday, a day that has a yesterday but not three days ago. another reason that it dose not say \"it was good\" on the second day, r channina says its because division was created on the second day, as it says: \"and it (the heavens) should separate between the two body's of water\". r tivyomi said if division that is for the sake of fixing the world does not have good all the more so division that is to mix up the world doesn't have good. r shmuel says because the creation of water wasnt finished, it was written on the third day \"it was good\" twice, one for the creation of water and one for the days work. a noble woman asked r yosi, why dosen't it say \"and it was good on the second day? he answered her even so it was included in the end as it says: \"and god saw all that he did and it was very good\" she said back to him this is analogous to six people coming to you give each one a manna and to one of them you don't give anything, then you go back and give one manna to everyone, is it not true that 5 of them have a mana and a 1/6 manna and the last one only has 1/6? he said to her like r shmuel says because the creation of water wasnt finished, it was written on the third day \"it was good\" twice, one for the creation of water and one for the days work. r levi in the name of r tanchum the son of r chnelyayi said, it states in the verse:\" he (god) tells the end in the beginning\", from the beginning of creation god saw Moses who is called \"good\" and was ultimately was going to be punished from an issue regarding water and therefore did not write and it was good regarding the water. r simon in the name of r levi said it is analogous to a king who had a bad legion, the king said since this legion is no good my name shouldn't be called on it, so too god said, since these waters punished the generation of the flood, dor enosh, and haflaga it should not be written regarding them \"forit was good\" /i/i" 8.3. Let us make a human”—with whom did He rule/nimlokh? R’ Yehoshua in the name of R’ Levi said: With the work/m’la’khah of the heavens and the earth . . . R’ Shmuel bar Nachman said: With the work/ma`aseh of each and every day..." 8.4. \"And the Lord said: 'Let us make man...\" - with whom did God consult? Rabbi Yehoshua in the name of Rabbi Levi said, 'With the works of heaven and earth, God consulted. A parable to a King who had..." 14.7. ... dirt from the ground / afar min ha’adamah,[ explains]: ‘Afar’—male, ‘adamah’—female..." 33.3. bGod is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9):Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' iElohim /i,' it is the trait of mercy: 'Judges ( iElohim /i) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( ielohim /i) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( inichoach /i) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( itanach /i) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"" 36.4. And he drank of the wine, and was drunken (Gen. 9:21). He drank without measure and was shamed. Rabbi Hiyya bar Aba said: in the same day he planted, became drunk was humiliated. And he was uncovered (vait'gal) inside his tent. Rabbi Yehudah said that R. Chanin said, in the name of Rabbi Shmuel bar Rabbi Itzchak: Vaigal [he was uncovered] is not written but vait'gal: he brought exile [galut] for himself and the generations. The ten tribes were exiled only because of wine, as it is written 'Woe to them that rise up early in the morning, that they may follow strong drink' (Isa. 5:2). The Tribes of Yehudah and Beniamin were exiled only because of wine, as it is written, 'But these also erred through wine (Isaiah 28:7). Inside his tent (Aholoh): this is written aholah (with a hey, her tent), inside his wife’s tent. Rabbi Huna said in the name of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yosi Hagelili: When Noah was leaving the Ark a lion struck and mutilated him, and when he went to use the bed, his semen was scattered and he was humiliated. Rabbi Yocha said: Always beware of being excited for wine, because in the passage on wine [this one] is written with a vav fourteen times, as it is written, And Noah the husbandman began (vayahel), and planted (vayita) a vineyard, And he drank (vayesht) of the wine, and was drunken (vayishkar); and he was uncovered (vayit'gal). And Ham saw (vayar)… and told (vayaged) his two brethren, and Shem and Japheth took (vayikach) a garment, and laid it (vayasimu) upon both their shoulders, and went (vayelechu) backward, and covered (vayechasu)…And Noah awoke (vayiketz)…and knew (vayeda) what his youngest son had done unto him. And he said (vayomer): Cursed be Canaan (Gen. 9:20-25). [וָוִי\"ן vavs, are a symbol for ווי, vey, in English owe]" 63.8. “And her days to give birth were completed…” (Genesis 25:24) Below they were lacking, here they were full. Below where the word twins is written full, with the letter aleph, Peretz and Zerach were both righteous. Here it is written without an aleph, Yaakov was righteous and Esau was wicked. “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) R’ Chaggai said in the name of R’ Yitzchak: in the merit of “And you shall take for yourselves on the first day…” (Leviticus 23:40) I will be revealed to you first, as it says “I am first and I am last” (Isaiah 44:6) and I will exact retribution on your behalf from the first who is Esau, as it is written “And the first one emerged” and I will build the first for you, which is the Holy Temple of which it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning…” (Jeremiah 17:12) and I will bring for you the first who is the King Messiah of whom it is written “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27)" 87.6. And he did not listen to her to lie down with her - in this world. 'To be with her' in Gehena, in the world to come. And another opinion: 'He did not listen to her' he did not even touch her bed. A certain Roman Matron asked Rabbi Yosi: Is it really possible that Yosef, a young man of 17 resisted all his heat and did this? Rabbi Yosi took out the book of Bereshit and began reading for her the stories of Reuven and Bilhah, Yehudah and Tamar, and said: 'if with those, adults and under their father's authority the Scripture did not hide their misdeed, with this one, not an adult and by himself, all the more so it would have revealed the misdeed!" |
|
22. Anon., Leviticus Rabba, 29.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 29.11. כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, לְמַעְלָן הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. בָּאֲרָצוֹת, שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. בַּדּוֹרוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים. בָּאָבוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. בַּמְּלָכִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב: שָׁאוּל, אִישׁ בּשֶׁת, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, רְחַבְעָם, אֲבִיָה, אָסָא. וּכְתִיב (דברי הימים ב יד, י): וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'. בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. | |
|
23. Anon., Sifre Deuteronomy, 48 (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
24. Anon., Targum Onqelos, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE)
|
25. Anon., Targum Pseudo-Jonathan, None (2nd cent. CE - 7th cent. CE)
|
26. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
27. Palestinian Talmud, Kilayim, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
28. Tertullian, On The Apparel of Women, 1.3 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
29. Babylonian Talmud, Avodah Zarah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 16b. ואליבא דרבי יהודה רב אשי אמר סתם ארי שבור הוא אצל מלאכה,מיתיבי כשם שאין מוכרין להן בהמה גסה כך אין מוכרין להן חיה גסה ואפילו במקום שמוכרין להן בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין להן תיובתא דרב חנן בר רבא תיובתא,רבינא רמי מתניתין אברייתא ומשני תנן אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים טעמא דאית ביה נזק הא לית ביה נזק מוכרין,ורמינהי כשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חיה גסה ואפילו במקום שמוכרין בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין ומשני בארי שבור ואליבא דר' יהודה רב אשי אמר סתם ארי שבור הוא אצל מלאכה,מתקיף לה רב נחמן מאן לימא לן דארי חיה גסה היא דלמא חיה דקה היא,רב אשי דייק מתניתין ומותיב תיובתא תנן אין מוכרין להן דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים טעמא דאית ביה נזק הא לית ביה נזק מוכרין,וטעמא ארי דסתם ארי שבור הוא אצל מלאכה אבל מידי אחרינא דעביד מלאכה לא תיובתא דרב חנן בר רבא תיובתא,וחיה גסה מיהת מאי מלאכה עבדא אמר אביי אמר לי מר יהודה דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי,א"ר זירא כי הוינן בי רב יהודה אמר לן גמירו מינאי הא מילתא דמגברא רבה שמיע לי ולא ידענא אי מרב אי משמואל חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס,כי אתאי לקורקוניא אשכחתיה לרב חייא בר אשי ויתיב וקאמר משמיה דשמואל חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס אמינא ש"מ משמיה דשמואל איתמר כי אתאי לסורא אשכחתיה לרבה בר ירמיה דיתיב וקא"ל משמיה דרב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס אמינא ש"מ איתמר משמיה דרב ואיתמר משמיה דשמואל,כי סליקת להתם אשכחתיה לרב אסי דיתיב וקאמר אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס אמרי ליה ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה א"ל פתיא אוכמא מינאי ומינך תסתיים שמעתא,איתמר נמי א"ר זירא אמר רב אסי אמר רבה בר ירמיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס:,אין בונין כו': אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ג' בסילקאות הן של מלכי עובדי כוכבים ושל מרחצאות ושל אוצרות אמר רבא ב' להיתר ואחד לאיסור וסימן (תהלים קמט, ח) לאסור מלכיהם בזיקים,ואיכא דאמרי אמר רבא כולם להיתר והתנן אין בונין עמהן בסילקי גרדום איצטדייא ובימה אימא של גרדום ושל איצטדייא ושל בימה,ת"ר כשנתפס ר"א למינות העלהו לגרדום לידון אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו,אמר לו נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים אמר לו הואיל והאמנתי עליך דימוס פטור אתה,כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין אמר לו ר"ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני אמר לו אמור אמר לו רבי שמא מינות בא לידך | 16b. bandthis is bin accordance withthe opinion bof Rabbi Yehudain the mishna on 14b, that it is permitted to sell to a gentile large livestock that are damaged. Yet, it is prohibited to sell large undamaged beasts, just as one may not sell large undamaged livestock. bRav Ashi says:It is not necessary to explain that the mishna is referring to such a specific case. Rather, ban ordinary lion isconsidered bdamaged with regard to labor,as lions are not generally used to perform labor. Therefore there is no concern that a lion will be used to perform prohibited labor on Shabbat.,The Gemara braises an objectionfrom a ibaraita /i: bJust as one may not sell large livestock togentiles, bso too one may not sell large beasts to them. And even in a place wherethe people were accustomed to bsell small livestock togentiles; nevertheless, bone may not sell large beasts tothem. The Gemara concludes: bThe refutation ofthe opinion of bRav Ḥa bar Ravais ba conclusive refutation. /b,The Gemara presents a different version of this discussion. bRavina raises a contradiction between the mishnahere band a ibaraitaand resolvesthe contradiction. bWe learnedin the mishna: bOne may not sell bears, or lions, or any item that can cause injury to the public, togentiles. Ravina analyzes the mishna: bThe reasona beast such as a lion cannot be sold to gentiles is bthat it can cause injury to the public,from which it may be inferred that with regard to another beast, which bdoes not cause injury to the public, one may sellit to gentiles., bAndRavina braises a contradictionfrom a ibaraita /i: bJust as one may not sell large livestockto gentiles, bso too, one may not sell large beaststo them. bAnd even in a place wherethe people were accustomed to bsell small livestockto gentiles, bone may not sell large beaststo them. The ibaraitaindicates that one may never sell large beasts to gentiles, even if it poses no danger to the public. bAndRavina bresolvesthe contradiction between the mishna and the ibaraita /i: The ruling of the mishna is stated bwith regard to a damaged lion, in accordance withthe opinion bof Rabbi Yehuda. Rav Ashi saysthere is a different explanation: bAn ordinary lion isconsidered bdamaged with regard to labor. /b, bRav Naḥman objects tothe inference drawn from the mishna: bWho will tell us that a lion isconsidered ba large beast? Perhaps it isconsidered ba small beast,in which case it cannot be inferred that the mishna permits the sale of large beasts.,The Gemara explains: bRav Ashi examined the mishnahere carefully, bandfrom it he braises a refutationof the opinion of Rav Ḥa bar Rava, who permitted the sale of large beasts. bWe learnedin the mishna: bOne may not sell bears, or lions, or any item that can cause injury to the public, togentiles. Rav Ashi inferred two conclusions from here. First, bthe reasona beast such as a lion cannot be sold to gentiles is bbecause it can cause injury to the public,whereas with regard to a beast that bdoes not cause injury to the public, one may sellit to gentiles. This inference was cited in contradiction of the opinion of Rav, as explained before., bAndRav Ashi then inferred, in resolution of Rav’s opinion, that bthe reasonthe mishna specifies that one may sell ba lionif it does not pose a danger to the public is bthat an ordinary lion isconsidered bdamaged with regard to labor. But a differentanimal bthat performs labormay bnotbe sold. This presents a difficulty to the opinion of Rav Ḥa bar Rava. The Gemara concludes: bThe refutation ofthe opinion of bRav Ḥa bar Ravais ba conclusive refutation. /b,The Gemara asks: bBut in any event, what labor can a large beast perform?Why is it necessary to prohibit the sale of large beasts if they are not trained to perform any labor? bAbaye said: Mar Yehuda said to methat bin the house of Mar Yoḥani, they grind the mill with wild asses,which are considered large beasts.,§ bRabbi Zeira said: When we were in thestudy bhall of Rav Yehuda, he said to us: Learn from me this matter, which I heard from a great man, but I do not know ifI heard it bfrom Rav or from Shmuel:The status of ba large beast is likethat of bsmall livestock with regard to a spasm,i.e., the symptoms of vitality required at the time of slaughtering.,Rabbi Zeira continued: bWhen I came tothe city of bKorkoneya, I found Rav Ḥiyya bar Ashi sitting and saying in the name of Shmuel:The status of ba large beast is likethat of bsmall livestock with regard to a spasm. I saidto myself: One can bconclude fromhere that this bwas stated in the name of Shmuel. When I came to Sura, I found Rabba bar Yirmeya sitting and saying in the name of Rav:The status of ba large beast is likethat of bsmall livestock with regard to a spasm. I saidto myself: One can bconclude fromhere that this bwas stated in the name of Rav, andit bwasalso bstated in the name of Shmuel. /b, bWhen I ascended to there,Eretz Yisrael, bI found Rav Asi sitting and sayingthat bRav Ḥama bar Gurya says in the name of Rav:The status of ba large beast is likethat of bsmall livestock with regard to a spasm. I said to him: And doesn’t the Master hold that the Masterwho is responsible for dissemination bofthis ihalakha /iis bRabba bar Yirmeya?Why don’t you attribute the statement to him? Rav Asi bsaid to me: Black pot [ ipatya /i],a term of endearment for a scholar who works hard studying Torah: bFrom me and from youthis ihalakhamay be concluded.In other words, our two statements should be combined to form one accurate attribution of the ihalakha /i.,The Gemara notes that in fact this ruling bwas also stated: Rabbi Zeira saysthat bRav Asi saysthat bRabba bar Yirmeya saysthat bRav Ḥama bar Gurya saysthat bRav says:The status of ba large beast is likethat of bsmall livestock with regard to a spasm. /b,§ The mishna teaches that bone may not builda basilica in conjunction with gentiles. bRabba bar bar Ḥana saysthat bRabbi Yoḥa says: There are threetypes of bbasilicas:Those bof kings, andthose bof bathhouses, andthose bof storehouses. Rava says: Twoof these types bare permitted,as they are not used for inflicting the death penalty, band one is prohibited [ ile’isor /i]. And a mnemonicdevice for this ruling, that the basilica of kings is prohibited, is the verse: b“To bind [ ile’esor /i] their kings with chains”(Psalms 149:8)., bAnd there arethose bwho saythat this is what bRava says: Allthese types of basilica are bpermitted.The Gemara asks: How can it be permitted to build any type of basilica; bbut didn’t we learnin the mishna: bOne may not build with them a basilica, a tribunal, a stadium, or a platform?The Gemara answers: bSaythat the mishna means the following: One may not build in conjunction with gentiles a basilica bof a tribunal, or of a stadium, or of a platform.But it is permitted to build a basilica that is not used for sentencing and inflicting the death penalty.,§ Apropos the above discussion, the Gemara relates incidents involving Sages who were sentenced by the ruling authorities. bThe Sages taught: When Rabbi Eliezer was arrestedand charged bwith heresyby the authorities, bthey brought him up to a tribunal to be judged. A certainjudicial bofficer [ ihegemon /i] said to him:Why bshould an elder like you engage in these frivolous mattersof heresy?,Rabbi Eliezer bsaid to him: The Judge is trusted by meto rule correctly. bThat officer thoughtthat Rabbi Eliezer bwas speaking about him; butin fact bhe saidthis bonly in reference to his Father in Heaven.Rabbi Eliezer meant that he accepted God’s judgment, i.e., if he was charged he must have sinned to God in some manner. The officer bsaid to him: Since youput byour trust in me,you are bacquitted [ idimos /i]; you are exempt. /b, bWhenRabbi Eliezer bcame home, his students entered to console himfor being accused of heresy, which he took as a sign of sin, band he did not accepttheir words of bconsolation. Rabbi Akiva said to him: My teacher, allow me to say one matter fromall of bthat which you taught me.Rabbi Eliezer bsaid to him: Speak.Rabbi Akiva bsaid to him: My teacher, perhapssome statement of bheresy came before you /b |
|
30. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 121b. לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור,עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל,רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה,רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל,מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה,תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים,ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון,אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים,ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה,אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין,אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים,איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג | 121b. God bdid not speak with Moses, as it is stated: “So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people”(Deuteronomy 2:16), band juxtaposed tothat verse it is written: b“That the Lord spoke to me, saying”(Deuteronomy 2:17). Moses indicates: Only after the last of that generation had died, bwas the speechof God directed bto me.When the Jewish people realized that the decree had been lifted, the day was established as a permanent day of rejoicing.,The Gemara continues to cite explanations for the significance of the fifteenth of Av. bUlla says:The fifteenth of Av was the bday whenKing bHoshea, son of Ela, removedthe bguards [ ipardesaot /i] that Jeroboam,son of Nevat, bplaced on the roads so that Israelwould bnot ascendto Jerusalem bfor the pilgrimage Festival.By doing so, King Hoshea renewed the access to Jerusalem for pilgrims., bRav Mattana says:The fifteenth of Av was the bday when the slainvictims bof Beitar were afforded burial,several years after they were killed and the Roman emperor Hadrian decreed that they were not to be buried (see iGittin57a). bAs Rav Mattana says:On bthe day that the slain of Beitar were afforded burial,the Sages bin Yavne institutedthe blessing: Blessed is He bWho is good and Who does good.The term: bWho is good,is to give thanks bthatthe corpses bdid not decomposedespite the long delay; and the term: bAnd Who does good,is to give thanks bthatthe slain ones bwereultimately bafforded burial. /b, bRabba and Rav Yosef both say:The fifteenth of Av is the bday when they stop cutting wood for the arrangementof wood on the altar. It bis taughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer the Great says: Once the fifteenth of Av came, the force of the sun would weaken, andfrom this date bthey would not cutadditional bwood for the arrangement,because wood cut from then on would not dry properly and would be unfit for use in the Temple. bRav Menashe said: Andthe people bcalledthe fifteenth of Av: The bday of the breaking of the sickle [ imaggal],as they did not need the lumbering tools until the following year.,The Gemara adds: bFrom thispoint bforward,when the nights lengthen, bone who adds [ idemosif]to his nightly Torah study bwill add [ iyosif]to his life, band he who does not add,that person is iyesif /i.The Gemara asks: bWhatis the meaning of the term iyesif? Rav Yosef teaches:It means that bhis mother will bury him,as he will die during his mother’s lifetime.,§ After discussing the generation of those who died in the wilderness, the Gemara mentions a tradition that relates to that generation. bThe Sages taught: Sevenpeople bspannedin their lifetimes bthe whole world in its entirety,i.e., their lives have spanned all of human history. bMethuselah saw Adamin his lifetime; bShem saw Methuselah; Jacob saw Shem; Amram saw Jacob; Ahijah the Shilonite saw Amram; Elijah saw Ahijah the Shilonite; andElijah bis still alive. /b,The Gemara asks: bAndis it true that bAhijah the Shilonite saw Amram? But it is written: “And no man among them remained, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun”(Numbers 26:65). Since Amram died well before the Jewish people left Egypt, in order to have lived at the time of Amram, Ahijah would have had to be an adult at the time of the Exodus. How, then, could he have lived through the generation of those who died in the wilderness?, bRav Hamnuna says:The bdecreeof death pronounced for the generation of the spies bwas not decreed upon the tribe of Levi, as it is written: “Your carcasses shall fall in this wilderness, and all those who were counted among you, according to your whole number, from twenty years old and upward”(Numbers 14:29). The verse is interpreted: The decree applies to bone whose countin the census bis from the age of twentyand up, bexcluding the tribe of Levi, whose count is from the age of thirtyand up. Ahijah was a Levite, and he was not subject to the decree.,The Gemara asks: bAndis it true that bnoone bfrom the other tribes enteredEretz Yisrael? bBut isn’t it taughtin a ibaraita /i: bYair, son of Manasseh, and Machir, son of Manasseh, were born in the days of Jacob, and they did not die until the Jewish people entered Eretz Yisrael, as it is stated: “And the men of Ai killed of them about thirty-six men”(Joshua 7:5). bAndconcerning this verse, bit is taught: Literally thirty-sixpeople were killed, this is bthe statement of Rabbi Yehuda. /b, bRabbi Neḥemya said to him: But is it statedthat bthirty-sixwere killed? bIsn’t it stated nothing other than: “About thirty-six”were killed? bRather, thisunusual term is referring to bYair, son of Manasseh, whowas bequivalent to the majority of the Sanhedrin,whose maximum number of judges is seventy-one, of which thirty-six is a slight majority. Evidently, then, Yair, son of Manasseh also survived the time in the wilderness., bRather, Rav Aḥa bar Ya’akov said:The bdecreeof death bwas not decreed either uponthose bless than twentyyears bold or uponthose bmore than sixtyyears boldat the time of the sin of the spies. The Gemara explains: bNot uponthose bless than twentyyears bold, as it is written: “From twenty years old and upward”(Numbers 14:29). bAnd not uponthose bmore than sixtyyears bold,because he blearnsthat there is a verbal analogy between b“and upward”in the verse cited, and b“and upward” fromthe ihalakhotof bvaluations,in the phrase: “From sixty years old and upward” (Leviticus 27:7). bJust as there,concerning valuations, bmore than sixtyyears bold is comparable to less than twentyyears bold,as there is a distinct category of those between the ages of twenty and sixty, bso too here, more than sixtyyears bold is comparable to less than twentyyears boldinsofar as those older were not subject to the sentence. Yair, son of Manasseh, who was already older, did not die in the wilderness.,§ bA dilemma was raised beforethe Sages: Was bEretz Yisrael divided according tothe btribes,meaning that each of the twelve tribes received an equal portion, and the members of each tribe divided these tribal portions according to their numbers; bor perhapsEretz Yisrael was bdivided according to men’s skulls,meaning that a certain area of land was given to each individual, and the size of the tribal allotments was a function of the tribe’s population? |
|
31. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 85b. אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה,אמר רב חמא מאי דכתיב (משלי יד, לג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא,אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא מאי דכתיב (איוב ג, יט) קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול לעוה"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב,ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת,כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל,מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל,היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר אמר ליה אין אפי' מאבא אמר ליה ח"ו לא תהא כזאת בישראל,אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר לי באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן,אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית,לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי,אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה,א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא,אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו,שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה ואיתסי,הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה | 85b. bwas stated by the Sages,i.e., the wise man mentioned in the verse, bandyet btheycould bnot explain it.It bwas stated by the prophets,i.e., those to whom the mouth of the Lord has spoken, bandyet btheycould bnot explain it, until the Holy One, Blessed be He, Himself explained it, as it is statedin the next verse: b“And the Lord says: Because they have forsaken My Torah which I set before them”(Jeremiah 9:12). bRav Yehuda saysthat bRav says:This does not mean bthatthe Jewish people ceased Torah study altogether; rather, bthey did not recite a blessing on the Torah priorto its study, as they did not regard Torah study as a sacred endeavor., bRav Ḥama says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “In the heart of him that has discernment wisdom rests; but in the inward part of fools it makes itself known”(Proverbs 14:33)? b“In the heart of him who has discernment wisdom rests”; thisis ba Torah scholar, son of a Torah scholar. “But in the inward part of fools it makes itself known”; thisis ba Torah scholar, son of an ignoramus,as his wisdom stands out in contrast to the foolishness of the rest of his family. bUlla said: Thisexplains the adage bthat people say:A small bcoin inan empty bbarrel calls: iKish /i, ikish /i,i.e., it rattles loudly, whereas a coin in a barrel full of coins is not heard., bRabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Whatis the meaning of that bwhich is writtenwith regard to the World-to-Come: b“The humble and great are there; and the servant is free from his master”(Job 3:19)? bIs that to saythat bwe do not know that the humble and the great are therein the World-to-Come? bRather,this is the meaning of the verse: bAnyone who humbles himself over matters of Torah in this world becomes great in the World-to-Come; and anyone who establishes himself as a servant over matters of Torah in this world becomes free in the World-to-Come. /b,§ The Gemara continues discussing the greatness of the Sages. bReish Lakish was demarcatingburial bcaves of the Sages. When he arrived at the cave of Rabbi Ḥiyya,the precise location of his grave beluded him.Reish Lakish bbecame distressed,as he was apparently unworthy of finding the grave. bHe said: Master of the Universe! Did I not analyze the Torah likeRabbi Ḥiyya? bA Divine Voice emerged and said to him: You did analyze the Torah like him,but byou did not disseminate Torah like him. /b,The Gemara relates: bWhen Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya would debatematters of Torah, bRabbi Ḥaninawould bsay to Rabbi Ḥiyya:Do you think byou can debate with me? Heaven forbid! If the Torah were forgotten from the Jewish people, Icould brestore it with mypowers of banalysisand intellectual acumen. bRabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina:Do you think byou can debate with me?You cannot compare yourself to me, bas I am actingto ensure that bthe Torahwill bnot be forgotten by the Jewish people. /b,Rabbi Ḥiyya elaborated: bWhat do I doto this end? bI go and sow flaxseeds band twine netswith the flax, bandthen bI hunt deer and feed their meat to orphans.Next bI prepare parchmentfrom their hides band I write the five booksof the Torah on them. bI go to a city and teach five children the five books,one book per child, band I teach sixother bchildren the six ordersof the Mishna, band I say to them: Until I return and comehere, bread each otherthe Torah band teach each otherthe Mishna. This is how bI actto ensure that bthe Torah will not be forgotten by the Jewish people. /b,The Gemara notes that bthis is what RabbiYehuda HaNasi bsaid: How great are the deeds ofRabbi bḤiyya! Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said toRabbi Yehuda HaNasi: Are his deeds beven greater than the Master’s,i.e., yours? Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him: Yes.Rabbi Yishmael persisted: Are they bevengreater bthanthose of my bfather,Rabbi Yosei? Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him: Heaven forbid! Sucha statement bshall not beheard bamong the Jewish people,that someone is greater than your father, Rabbi Yosei.,The Gemara continues discussing the greatness of Rabbi Ḥiyya. bRabbi Zeira said: Last night, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, appeared to mein a dream. bI said to him: Near whom are you placedin the upper realms? bHe said to me: Near Rabbi Yoḥa.I asked: bAnd Rabbi Yoḥa is near whom?He replied: bNear Rabbi Yannai. And Rabbi Yannai is near whom? Near Rabbi Ḥanina. And Rabbi Ḥanina is near whom? Near Rabbi Ḥiyya.Rabbi Zeira added: bI said toRabbi Yosei: bBut isn’t Rabbi Yoḥaworthy of being placed bnear Rabbi Ḥiyya? He said to me: In a place of fiery sparks and burning fires, who can bringRabbi Yoḥa, bson of Nappaḥa, there? /b, bRav Ḥaviva said: Rav Ḥaviva bar Surmakei told me: Ionce bsaw one of the Sages whom Elijahthe prophet bwould visit,and bhis eyeslooked bbeautifuland healthy bin the morning, but appeared to be charred by fire in the evening. I said to him: What is thisphenomenon? bAnd he said to me: I said to Elijah: Show me the Sages upon their ascension to the heavenly academy.Elijah bsaid to me: You may gaze at all of them except forthose in bthe chariot [ imiguharka /i] of Rabbi Ḥiyya, upon whom you may not gaze.I asked Elijah: bWhat are the signsof Rabbi Ḥiyya’s chariot, so I will know when not to look? He said: bAngels accompany allof the other Sages’ chariots bas they ascend and descend, except for the chariot of Rabbi Ḥiyya, which ascends and descends of its own accord,due to his greatness.,The Sage relating this story continued: bI was unable to restrain myself,and bI gazed uponRabbi Ḥiyya’s chariot. bTwo fiery flames came and struck that man,i.e., me, band blinded his eyes. The next day, I went and prostrated onRabbi Ḥiyya’s burial bcavein supplication. bI said: I study the ibaraitotof the Master,Rabbi Ḥiyya; please pray on my behalf. bAndmy vision bwas healed,but my eyes remained scorched.,The Gemara relates another incident involving Elijah the prophet. bElijah wasoften bfound in the academy of RabbiYehuda HaNasi. bOne day it was a New Moon,the first of the month, and Elijah bwas delayed and did not cometo the academy. Later, Rabbi Yehuda HaNasi bsaid toElijah: bWhat is the reasonthat bthe Master was delayed?Elijah bsaid to him: Ihad bto wake up Abraham, wash his hands, andwait for him to bpray, andthen blay him downagain. bAnd similarly,I followed the same procedure bfor Isaac, and similarly for Jacobin turn. Rabbi Yehuda HaNasi asked Elijah: bAnd letthe Master bwake themall btogether.Elijah responded: bI maintainthat if I were to wake all three to pray at the same time, btheywould bgenerate powerful prayers and bring the Messiah prematurely. /b,Rabbi Yehuda HaNasi bsaid toElijah: bAnd is there anyonealive bin this worldwho is bcomparable to themand can produce such efficacious prayers? Elijah bsaid to him: There are Rabbi Ḥiyya and his sons. RabbiYehuda HaNasi bdecreed a fast,and the Sages bbrought Rabbi Ḥiyya and his sons downto the pulpit to pray on behalf of the congregation. Rabbi Ḥiyya brecitedthe phrase in the iAmidaprayer: bWho makes the wind blow, and the wind blew.Rabbi Ḥiyya brecitedthe next phrase: bWho makes the rain fall, and rain fell. When he was about to saythe phrase: bWho revives the dead, the world trembled. /b, bThey said in heaven: Who is the revealer of secrets in the world? They saidin response: It is bElijah. Elijah was broughtto heaven, whereupon bhe was beaten with sixty fiery lashes.Elijah bcameback down to earth bdisguised as a bear of fire. He came amongthe congregation band distracted themfrom their prayers, preventing Rabbi Ḥiyya from reciting the phrase: Who revives the dead.,§ The Gemara relates: bShmuel Yarḥina’a was the physician of RabbiYehuda HaNasi. One time, bRabbiYehuda HaNasi bfelt a pain in his eye.Shmuel bsaid to him: I will place a medication inyour eye. Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him: I cannothave the medication placed directly in my eye, as I am afraid it will cause me too much pain. Shmuel bsaid to him: I will apply a salveabove your eye, not directly in it. Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him:Even that bI cannotbear. Shmuel bplacedthe medication bin a tube of herbs beneath his pillow, andRabbi Yehuda HaNasi bwas healed. /b, bRabbiYehuda HaNasi bmade efforts to ordainShmuel Yarḥina’a as a rabbi bbut was unsuccessful,as Shmuel always demurred. Shmuel Yarḥina’a bsaid to him: The Master should not be upsetabout my refusal, as I know that I am not destined to be ordained as a rabbi. bI myself saw the book of Adam the firstman, which contains the genealogy of the human race, band it is written in itthat bShmuel Yarḥina’a /b |
|
32. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 10a. כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב (תהלים א, א) אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב (תהלים ב, יב) אשרי כל חוסי בו:,הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב,ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם,בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה:,אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב (ישעיהו נד, א) רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני,אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה',אלא מאי עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו:,א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב (תהלים ג, א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב (תהלים נז, א) לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה שאול הוה ברישא לכתוב ברישא,אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכין קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן,דא"ר יוחנן סמוכין מן התורה מנין שנא' (תהלים קיא, ח) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר,למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה:,אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה,דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו,יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו',ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, ב) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו,מאי כל גמוליו אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה,טעמא מאי אמר (רבי) יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת,ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה,נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר (תהלים קד, א) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת,מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא דכתיב (תהלים קד, כט) תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו',רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי אמר ליה מאי דכתיב (תהלים קג, א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו.,מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו,מאי כי אין בלתך אמר ר' יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו,א"ל אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה,מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו:,אמר רב המנונא מאי דכתיב (קהלת ח, א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב (שנאמר (מלכים א יח, ב) וילך אליהו להראות אל אחאב) ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע,מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר (מלכים ב כ, א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא,אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו,א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד,אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא,כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים,אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר) דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא' (איוב יג, טו) הן יקטלני לו איחל | 10a. bEvery chapter that was dear to David, he began with “happy is” and concluded with “happy is.” He opened with “happy is,” as it is written: “Happy is the manwho has not walked in the counsel of the wicked or stood in the way of sinners or sat in the dwelling place of the scornful” (Psalms 1:1). bAnd he concluded with “happy,” as it is writtenat the end of the chapter: “Pay homage in purity, lest He be angry, and you perish on the way when His anger is kindled suddenly. bHappy are those who take refuge in Him”(Psalms 2:12). We see that these two chapters actually constitute a single chapter.,With regard to the statement of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, that David did not say iHalleluyauntil he saw the downfall of the wicked, the Gemara relates: bThere were these hooligans in Rabbi Meir’s neighborhood who caused him a great deal of anguish. Rabbi Meir prayed forGod to have bmercy on them, that they should die. Rabbi Meir’s wife, Berurya, said to him: What is your thinking?On what basis do you pray for the death of these hooligans? Do you base yourself on the verse, bas it is written: “Let sins cease from the land”(Psalms 104:35), which you interpret to mean that the world would be better if the wicked were destroyed? But bis it written,let bsinnerscease?” Let bsinscease, bis written.One should pray for an end to their transgressions, not for the demise of the transgressors themselves., bMoreover, go to the end of the verse,where it says: b“And the wicked will be no more.”If, as you suggest, btransgressions shall ceaserefers to the demise of the evildoers, how is it possible that bthe wicked will be no more,i.e., that they will no longer be evil? bRather, pray forGod to have bmercy on them, that they should repent,as if they repent, then the wicked will be no more, as they will have repented.,Rabbi Meir saw that Berurya was correct band he prayed forGod to have bmercy on them, and they repented. /b,The Gemara relates an additional example of Berurya’s incisive insight: bA certain heretic said to Berurya: It is written: “Sing, barren woman who has not given birth,open forth in song and cry, you did not travail, for more are the children of the desolate than the children of the married wife, said the Lord” (Isaiah 54:1). bBecause she has not given birth,she should bsingand rejoice?,Berurya responded to this heretic’s mockery and bsaid: Fool! Go to the end of the verse, where it is written: “For the children of the desolate shall be more numerous than the children of the married wife, said the Lord.” /b, bRather, whatis the meaning of: b“Sing, barren woman who has not given birth”?It means: bSing congregation of Israel, which is like a barren woman who did not give birth to children who aredestined bfor Gehenna like you. /b,In explaining passages from Psalms, the Gemara relates another instance of a response to the question of a heretic: bA certain heretic said to Rabbi Abbahu, it is written: “A Psalm of David, when he fled from his son, Absalom”(Psalms 3:1), bandsimilarly bit is said:“To the chief musician, ial tashḥet /i, ba imikhtamof David when fleeing from Saul into the cave”(Psalms 57:1). bWhich event was first? Since the event with Saul was first,it would have been appropriate bto write it first. /b,Rabbi Abbahu bsaid to him:For byou, who donot employ the bhomileticmethod bof juxtapositionof verses, bit is difficult.But for bus, whoemploy the bhomileticmethod bof juxtapositionof verses, bit is not difficult,as the Sages commonly homiletically infer laws and moral lessons from the juxtaposition of two verses.,Regarding the juxtaposition of verses, bRabbi Yoḥa said: From wherein the Bible is it derived that one may draw homiletical inferences from the bjuxtapositionof verses? bAs it is said:“The works of His hands in truth and justice, all His commandments are sure. bAdjoined forever and ever, made in truth and uprightness”(Psalms 111:7–8). Conclude from here that it is appropriate to draw inferences from the juxtaposition of God’s commandments. Accordingly, David’s fleeing from Absalom is situated where it is in order to juxtapose it to the next chapter, which mentions the war of Gog and Magog; the second chapter of Psalms opens: “Why are the nations in an uproar?”, bWhy was the chapter of Absalom juxtaposed with the chapter of Gog and Magog?They are juxtaposed bsothat bif a person should say to you,expressing doubt with regard to the prophecy of the war of Gog and Magog “against the Lord and against His anointed”: bIs there a slave who rebels against his master?Is there someone capable of rebelling against God? bYou too say to him: Is there a son who rebels against his fatherand severs the relationship with the one who brought him into the world and raised him? bYet,nevertheless, bthere wassuch a son, Absalom, and bso too therecan bbea situation where people will seek to rebel against God., bRabbi Yoḥa saidexplanations of other verses bin the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What isthe meaning of bthat which is written: “She opens her mouth with wisdom, and the teaching of loving-kindness is on her tongue”(Proverbs 31:26)? The Sages explain that this chapter discusses the wisdom of Torah and those who engage in its study, so bwith reference to whom did Solomon say this verse? He said thisverse babout none other than his father, David,who was the clearest example of one who opens his mouth in wisdom, and bwho resided in five worldsor stages of life bandhis soul bsaid a songof praise corresponding to each of them. Five times David said: “Bless the Lord, O my soul,” each corresponding to a different stage of life., bHe resided in his mother’s womb,his first world, band said a songof praise of the pregcy, bas it is stated:“of David. bBless the Lord, O my soul and all that is within me bless His holy name”(Psalms 103:1), in which he thanks God for creating all that is within his mother, i.e., her womb., bHe emerged into the atmosphere of the world,his second world, blooked upon the stars and constellations and said a songof praise of God for the entirety of creation, bas it is stated: “Bless the Lord, His angels, mighty in strength, that fulfill His word, listening to the voice of His word. Bless the Lord, all His hosts,His servants, that do His will. Bless the Lord, all His works, in all places of His kingship, bless my soul, Lord” (Psalms 103:20–23). David saw the grandeur of all creation and recognized that they are mere servants, carrying out the will of their Creator ( iMa’ayan HaBerakhot /i)., bHe nursed from his mother’s breast,his third world, band he looked upon her bosom and said a songof praise, bas it is stated: “Bless the Lord, O my soul, and do not forget all His benefits [ igemulav /i]”(Psalms 103:2). The etymological association is between igemulavand igemulei meḥalav /i, which means weaned from milk (Isaiah 28:9).,We still must understand, however, bwhat ismeant by ball His benefits?What in particular is praiseworthy in what God provided, beyond merely providing for the infant? bRabbi Abbahu said:In contrast with most other animals, God bplaced her breastsnear her heart, bthe placethat is the source bof understanding. /b, bWhat is the reasonthat God did this? bRav Yehuda said: So thatthe nursing child bwould not look upon the place ofhis mother’s bnakedness. Rav Mattana said: So thatthe child bwould not nurse from a place of uncleanliness. /b, bHe witnessedin both vision and reality bthe downfall of the wicked and he said a songof praise, bas it is stated: “Let sinners cease from the earth, and let the wicked be no more. Bless the Lord, O my soul, iHalleluya /i”(Psalms 104:35).,The fifth world was when David blooked upon the day of death and said a songof praise, bas it is stated: “Bless the Lord, O my soul. Lord my God, You are very great; You are clothed in glory and majesty”(Psalms 104:1); for even death is a time of transcendence for the righteous.,The connection between this final praise and the day of death is unclear. The Gemara asks: bFrom where is it inferredthat bthisverse bwas stated with regard to the day of death?Rabba bar Rav Sheila says: We can derive this bfromthe verses at bthe end of the matter,where bit is written: “You hide Your face, they vanish; You gather Your breath, they perishand return to the dust” (Psalms 104:29).,Other interpretations of this verse exist. The Gemara relates how bRav Shimi bar Ukva, and some say Mar Ukva, would regularlystudy bbefore Rabbi Shimon ben Pazi,who was well versed in iaggadaand bwould arrange the iaggadabefore Rabbi Yehoshua ben Levi. brOnce, Rabbi Shimon ben Pazi bsaid to him: What isthe meaning of bthat which is written: “Bless the Lord, my soul, and all that is within me bless His Holy name”? brRav Shimi bar Ukva bsaid toRabbi Shimon ben Pazi: bCome and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood,as this verse praises the formation of man in his mother’s womb. bThe attribute of flesh and blood issuch that he bshapes a form on the wallfor all to see, yet bhe cannot instill it with a spirit and soul, bowels and intestines.While bthe Holy One, Blessed be He, is not so,as God bshapes one form within another form,a child in its mother’s womb, band instills it with spirit and soul, bowels and intestines. And this isthe explanation of bwhat Hannah saidwith regard to the birth of Samuel: b“There is none holy like the Lord, for there is none like You, and there is no Rock like our God”(I Samuel 2:2)., bWhat isthe meaning of bthere is no rock [ itzur /i] like our God? There is no artist [ itzayyar /i] like our God. /b,The Gemara continues to interpret the rest of that verse homiletically: bWhat isthe meaning of b“there is none like You”? Rabbi Yehuda ben Menasya said: Do not readthe verse to mean b“there is none like You [ ibiltekha /i]”; rather, readit to mean b“none can outlast You [ ilevalotkha /i],” as the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood: The attribute of flesh and blood issuch bthat his creations outlast him,but bthe Holy One, Blessed be He, outlasts His actions. /b,This did not satisfy Rav Shimi bar Ukva, who bsaid toRabbi Shimon ben Pazi: bImeant to bsay to you as follows: Corresponding to whom did David say these fiveinstance of b“Blessthe Lord, bO my soul”?He answered him: bHe said them about none other than the Holy One, Blessed be He, and corresponding to the soul,as the verse refers to the relationship between man’s soul and God. The five instances of “Bless the Lord, O my soul” correspond to the five parallels between the soul in man’s body and God’s power in His world., bJust as the Holy One, Blessed be He, fills the entire world, so too the soul fills the entire body. br bJust as the Holy One, Blessed be He, sees but is not seen, so too does the soul see, but is not seen. br bJust as the Holy One, Blessed be He, sustains the entire world, so too the soul sustains the entire body. br bJust as the Holy One, Blessed be He, is pure, so too is the soul pure. br bJust as the Holy One, Blessed be He, resides in a chamber within a chamber,in His inner sanctum, bso too the soul resides in a chamber within a chamber,in the innermost recesses of the body. brTherefore, bthat which has these five characteristics,the soul, bshould come and praise He Who has these five characteristics. /b,With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. bRav Hamnuna said: What isthe meaning of bthat which is writtenpraising the Holy One, Blessed be He: b“Who is like the wise man, and who knows the interpretation [ ipesher /i] of the matter”(Ecclesiastes 8:1)? This verse means: bWho is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [ ipeshara /i] between two righteous individuals, between Hezekiah,the king of Judea, band Isaiahthe prophet. They disagreed over which of them should visit the other. bHezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijahthe prophet, bwho went to Ahab,the king of Israel, bas it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab”(I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. bAnd Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab,king of Israel, bwho went to Elishathe prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12)., bWhat did the Holy One, Blessed be He, doto effect compromise between Hezekiah and Isaiah? bHe brought the sufferingof illness bupon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick.Isaiah did as God instructed, bas it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live”(Isaiah 38:1). This seems redundant; bwhat isthe meaning of byou will die and you will not live?This repetition means: bYou will die in this world, and you will not live,you will have no share, bin the World-to-Come. /b,Hezekiah bsaid to him: What is all of this?For what transgression am I being punished? brIsaiah bsaid to him: Because you did notmarry and bengage in procreation. brHezekiah apologized and bsaid:I had no children bbecause I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous.Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.,Isaiah bsaid to him: Why do youinvolve byourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded,the mitzva of procreation, byou are required to perform, and that which is acceptablein the eyes of bthe Holy One, Blessed be He, let Him perform,as He has so decided.,Hezekiah bsaid toIsaiah: bNow give me your daughteras my wife; bperhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me. brIsaiah bsaid to him: The decree has already been decreed against youand this judgment cannot be changed. brHezekiah bsaid to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave.As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.,Hezekiah continued: bI have received a tradition from the house of my father’s father,from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: bEvenif ba sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself frompraying for bmercy.One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered.,With regard to the fact that one should not despair of God’s mercy, the Gemara cites that bit was also saidthat bRabbi Yoḥa and Rabbi Eliezer both said: Even if a sharp sword is resting upon a person’s neck, he should not prevent himself frompraying for bmercy, as it is statedin the words of Job: b“Though He slay me, I will trust in Him”(Job 13:15). Even though God is about to take his life, he still prays for God’s mercy. |
|
33. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 101a. big strongמתני׳ /strong /big הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ:, big strongגמ׳ /strong /big ורמינהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב,אמר אביי בשיש להם ציר רבא אמר בשהיה להן ציר,מיתיבי דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין וגבוהים מן הארץ אפילו מלא נימא נועלין בהן ואם לאו אין נועלין בהן,אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה או שיש להן ציר או שגבוהין מן הארץ רבא מתרץ לטעמיה כשהיה להן ציר או שגבוהין מן הארץ,ת"ר סוכי קוצים וחבילין שהתקינן לפירצה שבחצר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת וא"צ לומר ביו"ט,תני ר' חייא דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא ואיכא דאמרי דלית ליה גשמה,אמר רב יהודה האי מדורתא ממעלה למטה שרי ממטה למעלה אסיר,וכן ביעתא וכן קידרא וכן פוריא וכן חביתא,א"ל ההוא צדוקי לרבי יהושע בן חנניה חדקאה דכתיב בכו (מיכה ז, ד) טובם כחדק אמר ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב ישר ממסוכה ואלא מאי טובם כחדק כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה כך טובים שבנו מגינים עלינו דבר אחר טובם כחדק שמהדקין את הרשעים לגיהנם שנאמר (מיכה ד, יג) קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים רבים וגו':, big strongמתני׳ /strong /big לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד אא"כ עשה מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי ר' מאיר,אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים הוה:, big strongגמ׳ /strong /big ורבנן אמר רבי מאיר רשות הרבים ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים,אמר רב פפא כאן קודם שנפרצו בה פרצות כאן לאחר שנפרצו בה פרצות,רבא אמר סיפא אתאן לשערי גינה והכי קאמר וכן לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח בכרמלית בכרמלית ויפתח ברשות היחיד | 101a. strongMISHNA: /strong With regard to bthe door to a rear court,i.e., a door that opens from a house to the courtyard situated behind it, which is typically not a proper door but merely a wooden board without hinges that closes off the doorway; bandlikewise bbundles of thornsthat seal ba breach; andreed bmats, onemay bnot closean opening bwith themon Shabbat. This would be considered building or completing a building, bunless theyremain babove the groundeven when they are open., strongGEMARA: /strong bAndthe Gemara braises a contradictionfrom a ibaraita /i: With regard to ba door, or a mat, or a lattice [ ikankan /i] that dragalong the ground and are used for closing up openings, bwhen they are tied and suspendedin place bonemay bclosean opening bwith them on Shabbat; and needless to saythis is permitted bon a Festival.According to the ibaraita /i, the critical factor is apparently that they must be tied and suspended, not that they have to be held up above the ground., bAbaye said:The ibaraitais referring btoones bthat have a hinge.As they are considered proper doors, closing them does not appear like building. bRava said:The ibaraitais referring even btodoors bthatonce bhad a hinge,even though they no longer have one. These partitions also bear the clear form of a door, and therefore one’s action does not have the appearance of building.,The Gemara braises an objectionfrom another ibaraita /i: With regard to ba door, or a mat, or a lattice that dragalong the ground, bwhen they are tied and suspendedin place bandthey are held babove the ground even byas little as ba hairbreadth, onemay bclosean opening bwith them. However, ifthey are bnotraised in this manner, bonemay bnot closean opening bwith them.Clearly, these doors must indeed be raised above the ground as well.,The Gemara answers: bAbaye reconcilesthe objection bin accordance with his reasoning, and Rava reconcilesthe objection bin accordance with his reasoning.The Gemara elaborates: bAbaye reconcilesthe objection bin accordance with his reasoningby adding to the ibaraita /i: They must beither have a hinge orbe held babove the ground. Ravalikewise breconcilesthe objection bin accordance with his reasoning,as he reads: They must bhave had a hinge orelse be held babove the ground. /b, bThe Sages taughta ibaraita /i: With regard to bbranches of thorn bushes or bundlesof wood bthat were arrangedso that they sealed off ba breach in a courtyard, when they are tied and suspendedin place, bonemay bclosean opening bwith them on Shabbat; and needless to say,this is permitted bon a Festival. /b, bRabbi Ḥiyya taughta ibaraita /i: With regard to ba widowed door that dragsalong the ground, bonemay bnot closean opening bwith it.The Gemara asks: bWhat are the circumstancesof ba widowed door? Some sayit refers to a door built bfrom a single plank,which does not look like a door, band others sayit is ba door that does not have a lower doorsill( ige’onim /i) and that touches the ground when closed.,With regard to activities that are prohibited because of their similarity to building, the Gemara cites a teaching that bRav Yehuda said:When arranging a pile of wood for ba fireon a Festival, if the logs are arranged bfrom the top down,i.e., the upper logs are temporarily suspended in the air while the lower logs are inserted below them, bit is permitted.However, if the wood is placed from bthe bottom up, it is prohibited,as the arrangement of wood in the regular manner is a form of building., bAnd the sameapplies to beggsthat are to be arranged in a pile, band the sameapplies to ba cauldronthat is to be set down on a fire by means of supports, band the sameapplies to a bbedthat will be placed on its frame, band the sameapplies to bbarrelsarranged in a cellar. In all these cases, the part that goes on top must be temporarily suspended in the air while the lower section is inserted beneath it.,With regard to bundles of thorns used to seal a breach, the Gemara cites a related incident: bA certain hereticonce bsaid to Rabbi Yehoshua ben Ḥaya: Man of thorns! For it says about you: “The best of them is as a brier”(Micah 7:4), which indicates that even Israel’s best are merely thorns. bHe said to him: Fool, go down to the end of the verse: “The most upright is worse than a thorn hedge,”a derogatory expression meant as praise. bRather, what isthe meaning of bthe best of them is as a brier?It means that bjust as these thorns protect a breach, so the best among us protect us. Alternatively: The best of them is as a brier [ iḥedek /i]means bthat they grind [ imehaddekin /i] the nations of the world into Gehenna, as it is stated: “Arise and thresh, O daughter of Zion, for I will make your horn iron, and I will make your hoofs brass, and you shall beat in pieces [ ivahadikot /i] many peoples;and you shall devote their gain to God, and their substance to the God of the whole earth” (Micah 4:13)., strongMISHNA: /strong bA personmay bnot stand in the private domain and opena door located bin the public domainwith a key, lest he inadvertently transfer the key from one domain to the other. Likewise, one may not stand bin the public domain and opena door bin the private domainwith a key, bunlessin the latter case bhe erected a partition ten handbreadths higharound the door and stands inside it. This is bthe statement of Rabbi Meir. /b,The Rabbis bsaid to him:There was ban incident at the poultry dealers’ market in Jerusalem,where they would fatten fowl for slaughter (Rabbeinu Ḥael), band they would lockthe doors to their shops band place the key in the window that was over the door,which was more than ten handbreadths off the ground, and nobody was concerned about the possible violation of any prohibition. bRabbi Yosei says:That place bwas a market of wool dealers. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bAndthose bRabbis,who cited the case of the poultry dealers of Jerusalem to rebut Rabbi Meir’s opinion, bRabbi Meir spoketo them about unlocking a door in a private domain while standing bin the public domain, and they respondedwith an incident involving ba ikarmelit /i. As Rabba bar bar Ḥana saidthat bRabbi Yoḥa said:With regard to bJerusalem, were it notfor the fact that bits doors are locked at night, one would be liable forcarrying in biton Shabbat, bbecauseits thoroughfares have the status of bthe public domain.However, since Jerusalem’s doors are typically locked, it is considered one large ikarmelit /i, which is subject to rabbinic prohibitions. How, then, could a proof be cited from the markets of Jerusalem with regard to the transfer of objects between a public domain and a private domain, which is prohibited by Torah law?, bRav Pappa said: Here,in the statement of Rabbi Yoha, Jerusalem was considered a ikarmelitduring the period bbefore breaches were made in itswalls. Its doors did not turn it into a public domain, as they were locked. Whereas bthere,the Rabbis in the mishna are referring to the time bafter breaches had been made inthe walls, and it therefore acquired the status of a public domain., bRava said: In the latter clauseof the mishna bwe came toa different issue, i.e., the final section of the mishna is not designed to counter Rabbi Meir’s statement with regard to the public domain. Rather, it refers btothe bgates of a gardenwith an area greater than two ibeit se’ain size, whose legal status is that of a ikarmelit /i. Consequently, the mishna bis saying as follows: And likewise,one may bnot stand in the private domain and opena door bin a ikarmelit /i;neither may one stand bin a ikarmelitand opena door bin the private domain, /b |
|
34. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 15a. יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה,והאמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת מעיקרא נמי יורה כחץ הוה,ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו אמר לו מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת אמר להן רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ,מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום הראשון הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי כי גודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי,אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות הן,אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא א"ל מ"ט כי חזיתיה לא קמת מקמיה איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר,אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה נפק אשכח זונה תבעה אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא,שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב (קהלת ז, יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות,אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם,אמר רב משרשיא מאי קראה גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא, ז) לכן בארצם משנה יירשו גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז, יח) ומשנה שברון שברם,שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה אמר לו אף אתה חזור בך אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר,ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת א"ל אף אתה חזור בך א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר,תקפיה עייליה לבי מדרשא א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ירמיהו ב, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל | 15a. bI can engage in intercourse several times without blood.In other words, I can have relations with a woman while leaving her hymen intact. If this is so, it is possible that the assumed virgin had intercourse in this manner and is forbidden to the High Priest. bOr, perhapsa person who can act like bShmuel is not commonand the ihalakhais not concerned with this case. bHe said to them:One like bShmuel is not common, and we are concerned that she may have conceived in a bath.Perhaps she washed in a bath that contained a man’s semen, from which she became impregnated while remaining a virgin.,The Gemara asks: How could she possibly become pregt in such a manner? bDidn’t Shmuel say: Any semen that is not shot like an arrow cannot fertilize?The Gemara answers: This does not mean that it must be shot like an arrow at the moment of fertilization. Even if binitially,when released from the male, bit was shot as an arrow,it can balsofertilize a woman at a later moment.,With regard to the fate of ben Zoma, bthe Sages taught: There was once an incident with regard to Rabbi Yehoshua ben Ḥaya, who was standing on a step on the Temple Mount, and ben Zoma saw him and did not stand before himto honor him, as he was deep in thought. Rabbi Yehoshua bsaid to him: From wheredo you come band where are you going, ben Zoma,i.e., what is on your mind? bHe said to him:In my thoughts bI was looking uponthe act of Creation, at the gap bbetween the upper waters and the lower waters, as there is onlythe breadth of ba mere three fingers between them, as it is stated: “And the spirit of God hovered over the face of the waters”(Genesis 1:2), blike a dove hovering over its young without touchingthem. bRabbi Yehoshua said to his studentswho had overheard this exchange: bBen Zoma is still outside;he has not yet achieved full understanding of these matters.,The Gemara explains: bNow,this verse: b“And the spirit of God hovered over the face of the waters,” when wasit stated? bOn the first day,whereas bthe divisionof the waters boccurred on the second day, as it is written: “And let it divide the waters from the waters”(Genesis 1:6). How, then, could ben Zoma derive a proof from the former verse? The Gemara asks: bAnd how much,in fact, is the gap between them? bRav Aḥa bar Ya’akov said: Like the thickness of a thread; and the Rabbis said: Likethe gap between bthe boards of a bridge. Mar Zutra, and some sayit was bRav Asi, said: Like two robes spread one over the other,with a slight gap in between. bAnd some said: Like two cups placed one upon the other. /b,§ The Gemara stated earlier that iAḥerchopped down the saplings,becoming a heretic. bWith regard to him, the verse states: “Do not let your mouth bring your flesh into guilt”(Ecclesiastes 5:5). The Gemara poses a question: bWhat wasit that led him to heresy? bHe sawthe angel bMitatron, who was granted permission to sit and write the meritsof bIsrael. He said:There is ba traditionthat in the world babove there is no sitting; no competition; noturning one’s bback before Him,i.e., all face the Divine Presence; band no lethargy.Seeing that someone other than God was seated above, bhe said: Perhaps,the Gemara here interjects, bHeaven forbid, there are two authorities,and there is another source of power in control of the world in addition to God. Such thoughts led iAḥerto heresy.,The Gemara relates: bThey removed Mitatronfrom his place in heaven band smote himwith bsixty rods [ ipulsei /i] of fire,so that others would not make mistake that iAḥermade. bThey saidto the angel: bWhat is the reasonthat bwhen you sawElisha ben Avuya byou did not stand before him?Despite this conduct, since Mitatron was personally involved, he bwas granted permission to erase the merits of iAḥer /iand cause him to stumble in any manner. bA Divine Voice went forth saying: “Return, rebellious children”(Jeremiah 3:22), bapart from iAḥer /i. /b,Upon hearing this, Elisha ben Avuya bsaid: Since that man,meaning himself, bhas been banished from that world, let him go out and enjoy this world. iAḥerwent astray. He wentand bfound a prostituteand bsolicited herfor intercourse. bShe said to him: Andare byou not Elisha ben Avuya?Shall a person of your stature perform such an act? bHe uprooted a radish from a patchof radishes bon Shabbat and gave it to her,to demonstrate that he no longer observed the Torah. The prostitute bsaid: He is otherthan he was. He is not the same Elisha ben Avuya, he is iAḥer /i, other.,The Gemara relates: iAḥerasked Rabbi Meira question, bafter he had gone astray. He said to him: What isthe meaning of that bwhich is written: “God has made even the one as well as the other”(Ecclesiastes 7:14)? Rabbi Meir bsaid to him: Everything that the Holy One, Blessed be He, created, He createda similar creation bcorresponding to it. He created mountains, He created hills; He created seas, He created rivers. /b, iAḥer bsaid to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, butexplained the verse as follows: Everything has its opposite: bHe created the righteous, He created the wicked; He created the Garden of Eden, He created Gehenna. Each and everyperson bhas two portions, one in the Garden of Eden and one in Gehenna.If he bmeritsit, by becoming brighteous, he takes his portion and the portion of hiswicked bcolleague in the Garden of Eden;if he is found bculpableby becoming bwicked, he takes his portion and the portion of his colleague in Gehenna. /b, bRav Mesharshiyya said: What is the versefrom which it is derived? bWith regard to the righteous, it is stated: “Therefore in their land they shall possess double”(Isaiah 61:7); whereas bwith regard to the wicked, it is stated: “And destroy them with double destruction”(Jeremiah 17:18); therefore, each receives a double portion.,iAḥerasked Rabbi Meiranother question, again bafter he had gone astray. What isthe meaning of that bwhich is written: “Gold and glass cannot equal it; neither shall its exchange be vessels of fine gold”(Job 28:17)? If it is referring to the praise and honor of the Torah, it should have compared it only to gold, not to glass. bHe said to him:This is referring to bwords of Torah, which are as difficult to acquire as gilded vessels and vessels of fine gold but are as easy to lose as glass vessels. iAḥer bsaid to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, buttaught as follows: bJust as golden vessels and glass vessels have a remedy even when they have broken,as they can be melted down and made into new vessels, bso too a Torah scholar, although he has transgressed, has a remedy.Rabbi Meir bsaid to him:If so, byou too, returnfrom your ways. bHe said to him: I have already heardthe following declaration bbehind thedividing bcurtain,which conceals God from the world: b“Return, rebellious children,”(Jeremiah 3:22) bapart from iAḥer /i. /b,The Gemara cites a related story: bThe Sages taught: There was once an incident involving iAḥer /i, who was riding on a horse on Shabbat, and Rabbi Meir was walking behind him to learn Torah from him.After a while, iAḥer bsaid to him: Meir, turn back, for I have already estimatedand measured baccording to the steps of my horsethat bthe Shabbat boundary ends here,and you may therefore venture no further. Rabbi Meir bsaid to him: You, too, returnto the correct path. bHe said to him: But have I not already told youthat bI have already heard behind thedividing bcurtain: “Return, rebellious children,” apart from iAḥer /i? /b,Nevertheless, Rabbi Meir btook hold of himand bbrought him to the study hall. iAḥer bsaid to a child,by way of divination: bRecite your versethat you studied today bto me. He recitedthe following verse bto him: “There is no peace, said the Lord, concerning the wicked”(Isaiah 48:22). bHe brought him to another study hall. iAḥer bsaid to a child: Recite your verse to me. He recited to him: “For though you wash with niter, and take for you much soap, yet your iniquity is marked before Me”(Jeremiah 2:22). bHe brought him to another study hall. iAḥer bsaid to /b |
|
35. Babylonian Talmud, Hulin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 87a. הכי השתא התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא:, big strongמתני׳ /strong /big שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר (ויקרא יז, יג) ושפך וכסה מי ששפך יכסה שחט ולא כסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר (ויקרא יז, יד) ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל,תניא אידך ושפך וכסה במה ששפך בו יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו תניא אידך ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסנו מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים,איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה למאי נפקא מינה לברכת המזון אי אמרת שכר מצוה אחת היא ואי אמרת שכר ברכה הויין ארבעים מאי,תא שמע דא"ל ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים דכתיב (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צבאות שמו,אמר ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא יתיב רבי תלת תעניתא כי הוה קא בעי מיברך אמרו ליה צדוקי קאי אבבא אמר (תהלים סט, כב) ויתנו בברותי רוש וגו',א"ל רבי מבשר טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת אמר לו רצונך שתסעוד אצלי אמר לו הן לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל אמר לו כוס של ברכה אני שותה יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה ישוה ארבעים זהובים,אמר רבי יצחק עדיין שנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס:,כסהו ונתגלה: אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהשבת אבדה דאמר מר (דברים כב, א) השב אפילו מאה פעמים,אמר ליה התם לא כתיב מיעוטא הכא כתיב מיעוטא וכסהו:,כסהו הרוח: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות וכי חזר ונתגלה מאי הוי הא אידחי ליה אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות,ומאי שנא מהא דתניא השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות התם כשרשומו ניכר:, big strongמתני׳ /strong /big דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם הבהמה | 87a. The Gemara rejects this: bHow canthese cases bbe compared? There,in the incident involving the students of Rav, it is bimpossible to drink and recite a blessing simultaneously.Accordingly, by requesting a cup over which to recite the blessing of Grace after Meals, they demonstrated their desire to cease drinking. bHere,when one covers the blood of the undomesticated animal before slaughtering the bird, it is bpossible to slaughterthe bird bwith the onehand band coverthe blood of the undomesticated animal bwith theother bone.Accordingly, the act of covering the blood of the undomesticated animal is not considered an interruption of the acts of slaughter, since they could have been performed simultaneously., strongMISHNA: /strong If one bslaughteredan undomesticated animal or bird band did not coverthe blood, band anotherperson bsawthe uncovered blood, the second person is bobligated to coverthe blood. If one bcoveredthe blood band it wasthen buncovered,he is bexempt from covering itagain. If bthe windblew earth on the blood and bcovered it,and it was consequently uncovered, he is bobligated to coverthe blood., strongGEMARA: /strong bThe Sages taughtin a ibaraita /i: The verse states: b“And he shall pour outits blood band coverit with earth” (Leviticus 17:13), indicating that bthe one who poured outits blood, i.e., slaughtered the animal, bshall cover it.If one bslaughteredthe animal or bird band did not coverthe blood, band another person sawthe uncovered blood, bfrom whereis it derived bthatthe person who saw the blood bis obligated to coverit? It is derived from the following verse, bas it is stated: “Therefore I said to the children of Israel”(Leviticus 17:12), which is ba warning to all the children of Israelto fulfill the mitzva of covering the blood., bIt is taughtin banother ibaraita /i: The verse states: b“And he shall pour outits blood band coverit with earth,” indicating that bwith that which he poured outthe blood bhe shall cover it,i.e., he must use his hand, and bhemay bnot cover it withhis bfoot, so that mitzvot will not be contemptible to him. It is taughtin banother ibaraita /i: The verse states: b“And he shall pour outits blood band coverit with earth,” indicating that bthe one who poured outthe blood bshall cover it. An incidentoccurred binvolving one who slaughteredan undomesticated animal or bird band anotherindividual bpreemptedhim band coveredthe blood, band Rabban Gamliel deemed him obligated to give ten gold coins tothe one who performed the act of slaughter., bA dilemma was raised beforethe Sages: Are these ten gold coins bcompensationfor the stolen bmitzva orare they bcompensationfor the stolen bblessingrecited over the mitzva? The Gemara elaborates: bWhat is thepractical bdifference?The difference is bwith regard toa similar case involving bGrace after Meals. If you saythe coins are bcompensation for the mitzva,then with regard to Grace after Meals, since all its blessings constitute bonemitzva, one would be obligated to give only ten gold coins. bBut if you saythey are bcompensation for thelost bblessing,then with regard to Grace after Meals the compensation bis fortygold coins, since Grace after Meals comprises four blessings. bWhatis the conclusion?,The Gemara suggests: bComeand bheara proof from an incident in bwhich a certain heretic said to RabbiYehuda HaNasi: bHe who created mountains did not create wind, and he who created wind did not create mountains;rather, each was created by a separate deity, bas it is written: “For behold, He Who forms the mountains and He Who creates the wind”(Amos 4:13), indicating that there are two deities: One who forms the mountains and one who creates the wind. Rabbi Yehuda HaNasi bsaid to him: Imbecile, go to the end of the verse,which states: b“The Lord, the God of hosts, is His name.”The verse emphasizes that God is the One Who both forms and creates.,The heretic bsaid toRabbi Yehuda HaNasi: bGive me three days’ time and I will respond to youwith ba rebuttalof your claim. bRabbiYehuda HaNasi bsatand fasted bthreedays of bfastingwhile awaiting the heretic, in order that he would not find a rebuttal. bWhenRabbi Yehuda HaNasi bwanted to have a mealat the conclusion of those three days, bthey said to him:That bheretic is standing at the doorway.Rabbi Yehuda HaNasi brecitedthe following verse about himself: b“They put gall into my food,and for my thirst they gave me vinegar to drink” (Psalms 69:22), i.e., my meal is embittered with the presence of this heretic.,When Rabbi Yehuda HaNasi came to the door he saw that it was in fact a different heretic, not the one who asked for three days to prepare a rebuttal. This heretic bsaid to him: Rabbi, I am a bearer of good tidings for you: Your enemy did not find a response, and he threw himself from the roof and died.Rabbi Yehuda HaNasi bsaid tothe heretic: Since you have brought me good tidings, bwould you like to dine with me?The heretic bsaid to him: Yes. After they ate and drank,Rabbi Yehuda HaNasi bsaid tothe heretic: Would byoulike to bdrink the cup of blessing,i.e., the cup of wine over which the Grace after Meals is recited, borwould byoulike to btake forty gold coinsinstead, and I will recite the Grace after Meals? The heretic bsaid to him: Iwill bdrink the cup of blessing. A Divine Voice emerged and said: The cup of blessing is worth forty gold coins.Evidently, each one of the blessings in the Grace after Meals is worth ten gold coins.,The Gemara adds: bRabbi Yitzḥak says: That familyof the heretic who dined with Rabbi Yehuda HaNasi bstill exists among the prominentfamilies bof Rome, andthat family bis called: The family of bar Luyyanus. /b,§ The mishna teaches that if one bcoveredthe blood band it wasthen buncoveredhe is not obligated to cover it again. bRav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is differentabout this case from the mitzva of breturning a lost item, where the Master said:The verse states with regard to the obligation to return a lost item: b“You shall returnthem to your brother” (Deuteronomy 22:1), beven one hundred times? /b,Rav Ashi bsaid toRav Aḥa: bThere,in the verse discussing the obligation to return a lost item, ba restriction is not writtenin the verse to limit the obligation. bHere,in the verse discussing the obligation to cover the blood, ba restriction is written,as the verse states: b“And he shall cover it.”The usage of the term “it” indicates that one must cover the blood only one time.,§ The mishna teaches that if bthe windblew earth on the blood and bcovered itone is obligated to cover the blood. bRabba bar bar Ḥana saysthat bRabbi Yoḥa says: They taughtthis ihalakha bonlyif the blood bwas again uncovered. Butif the blood bwas not again uncoveredone is bexempt fromthe obligation bto cover it.The Gemara asks: bAnd whenthe blood bwas again uncovered, what of it? Isn’t italready brejectedfrom the mitzva of covering since it was covered by the wind? bRav Pappa said: That is to saythat bthere is no permanentrejection bwith regard to mitzvot.Although the wind covered the blood, the mitzva to cover it was not rendered null; rather, the mitzva simply could not be performed. Consequently, once the blood is again uncovered, the mitzva to cover the blood remains in place.,The Gemara asks: bButeven if the wind covered the blood and it remained covered, why is one exempt from performing the mitzva of covering the blood? bWhat is differentabout this case bfrom that which is taughtin a ibaraita /i: In a case where bone slaughtersan undomesticated animal or a bird bandits bblood is absorbed by the ground,one is bobligated to coverthe blood? The Gemara responds: bThere,the ibaraitais referring to a case bwhere the impressionof the blood bisstill brecognizable,i.e., it was not entirely absorbed in the ground., strongMISHNA: /strong In a case of the bbloodof an undomesticated animal or bird bthat was mixed with water, if there is inthe mixture bthe appearance of bloodone is bobligated to coverit. If the blood bwas mixed with wine one viewsthe wine bas though it is water,and if a mixture with that amount of water would have the appearance of blood one is obligated to cover it. Likewise, if the blood of an undomesticated animal or a bird bwas mixed with the blood of a domesticated animal,which one does not have to cover |
|
36. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 87b. דבלים דבה רעה בת דבה רעה ושמואל אמר שמתוקה בפי הכל כדבלה ורבי יוחנן אמר שהכל דשין בה כדבלה,דבר אחר גומר אמר רבי יהודה שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה רבי יוחנן אמר בזזו וגמרו שנאמר (מלכים ב יג, ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש,(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם,לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה,א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי,תורה קנין אחד דכתיב (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב (בראשית יד, יט) קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב (תהלים עח, נד) הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב (שמות טו, טז) עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת,כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך,עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה,אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו',אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס,מנלן דאימני דכתיב (הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל,ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב (עמוס ז, י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו,אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנאמר (הושע א, ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם,ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין,ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה) ורחמתי את לא רוחמה,אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב (משלי ל, י) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב (משלי ל, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן,אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע,א"ר אושעיא מאי דכתיב (שופטים ה, יא) צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות והיינו דא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו כתיב בכו (מלכים א יא, טז) כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א',נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תכלינן כולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא אמר ליה גפא דרומאי בהא נחתינן ובהא סלקינן:,תני רבי חייא מאי דכתיב (איוב כח, כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר (הושע יג, יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה,רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה,והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא דאמרן כסף מצרים דכתיב (מלכים א יד, כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' כתב הלוחות דכתיב (דברים ט, יז) ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות,עולא אמר כדי שיאכלו | 87b. bDiblaim”;the name Diblaim can be taken as the dual form of the word idibba /i, ill repute. It suggests that she was a woman of bill repute, daughter ofa woman of bill repute. And Shmuel said:The name Diblaim is the plural of the word ideveila /i, a cake of pressed figs, indicating that bshe was as sweet as a cake of pressed figs,and therefore everyone used her services. bRabbi Yoḥa,based on a similar derivation, bsaidthe name signifies bthat everyone would tread [ idashin /i] upon her,a euphemism for sexual relations, blike a cake of pressed figs. /b, bAlternatively,with regard to the name bGomer, Rav Yehuda said:The name can be understood as deriving from the root igamar /i, to finish. It alludes to the fact that the gentiles bsought to finish the money of the Jewish people in her days. Rabbi Yoḥa said:They did not just seek to do so, but were successful. bThey plundered and finishedit, bas it is stated: “For the king of Aram destroyed them and made them like the dust in threshing”(II Kings 13:7).,The passage in Hosea continues: b“And she conceived, and bore him a son. And the Lord said to him: Call his name Jezreel; for soon I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will obliterate the kingdom of the house of Israel…And she conceived again, and bore a daughter. And He said to him: Call her name Lo-ruhamah, for I will no more have compassion upon the house of Israel that I should bear them…And she conceived, and bore a son. And He said: Call his name Lo-ammi; for you are not My people, and I will not be yours”(Hosea 1:3–9)., bAfter two sons and one daughter had been born to him, the Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Shouldn’t you have learned fromthe example of byour master Moses, who, once I spoke with him, separated fromhis bwife? You too, separate yourself fromyour wife. bHe said to Him: Master of the Universe, I have sons from her and I am unable to dismiss her or to divorce her. /b,In response to Hosea’s show of loyalty to his family, bthe Holy One, Blessed be He,rebuked him and bsaid to him: Just as you, whose wife is a prostitute and your childrenfrom her bare children of prostitution, and you do noteven bknow if they are yoursor bif they arechildren bof othermen, despite this, you are still attached to them and will not forsake them, bsotoo, I am still attached to bthe Jewish people, who are My sons, the sons of Myfaithful who withstood bordeals, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob.They are so special that they are bone of the four acquisitions that I acquired in My world. /b,The Gemara proceeds to enumerate all four: bTorah is one acquisition, as it is written: “The Lord acquired me as the beginning of His way”(Proverbs 8:22). bHeaven and earth are one acquisition [ ikinyan /i], as it is written:“Blessed be Abram of God Most High, bCreator [ ikoneh /i] of heaven and earth”(Genesis 14:19). bThe Holy Temple is one acquisition, as it is written:“And He brought them to His sacred border, bto this mountain, which His right hand had acquired”(Psalms 78:54). bThe Jewish people are one acquisition, as it is written: “The nation that You have acquired”(Exodus 15:16). bAnd you,Hosea, bsaidthat I should breplace them with another nation? /b, bOnceHosea brealized that he had sinned, he got up to requestthat God have bcompassion upon himfor having spoken ill of the Jewish people. bThe Holy One, Blessed be He, said to him: Before you request compassion upon yourself,first brequest compassion upon the Jewish people, since I havealready bdecreed upon them threeharsh bdecrees on your account,in response to your condemnation of them. There is an allusion to these three decrees in the names of the children born of the prostitute. Jezreel is an allusion to a decree for Jehu’s actions in the Jezreel Valley (see II Kings 9–10). Lo-ruhamah, one that had not received compassion, suggests that God will no longer have compassion for the Jewish people. Lo-ammi, not My people, indicates that the Jewish people will no longer be considered God’s people.,Hosea bstood and requested compassionupon the Jewish people band nullifiedthe bdecree.God responded band began to bless them, as it is stated: “Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea,which cannot be measured nor numbered. bAnd it will be that instead of that which was said to them: You are not My people, it shall be said to them: You are the children of the living God. And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together”(Hosea 2:1). bAnd I will sow her to Me in the land; and I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people”(Hosea 2:25)., bRabbi Yoḥa said: Woe to authority, whichshortens the life and bburies its holders.This is evident from the fact bthat you don’t have any prophet who did not outlast four kings in his lifetime,as the kings’ positions of authority caused them to die young. A prophet outliving four kings is demonstrated in the opening verses of Hosea, and similarly, bas it is statedwith regard to Isaiah: b“The vision of Isaiah, the son of Amoz, which he saw concerning Judea and Jerusalemin the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea” (Isaiah 1:1)., bRabbi Yoḥa said: Due to whatreason was the less than righteous bJeroboam, son of Joash, king of Israel, privileged to be countedin the verse together bwith therighteous bkings of Judea?It is bdue tothe fact bthat he did not accept slander about Amos. /b,The Gemara asks: bFrom where do wederive bthat he was countedtogether with the righteous kings of Judea? bAs it is written: “The word of the Lord that came to Hosea, son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam, the son of Joash, king of Israel”(Hosea 1:1)., bAnd from where do wederive bthat he did not accept slander? As it is written: “Then Amaziah the priest of Beth-El sent to Jeroboam king of Israel, saying: Amos has conspired against youin the midst of the house of Israel” (Amos 7:10). bAnd it is written: “For thus said Amos: Jeroboam shall die by the swordand Israel shall surely be led away captive out of his land” (Amos 7:11). Jeroboam bsaid: Heaven forfendthat bthat righteous person,Amos, bsaid this,that I will die by the sword; band if heindeed bsaidit, bwhat shall I do to himand why should I punish him? bThe Divine Presence said it to him,and he is required to transmit his prophecy., bRabbi Elazar said: Even atthe btime ofthe banger of the Holy One, Blessed be He, He remembers theattribute of bcompassion, as it is stated: “For I will no more have compassion upon the house of Israel”(Hosea 1:6). Even when implementing His attribute of justice, God still mentions His attribute of compassion. bRabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina saidthat this is also indicated bfrom here,from the continuation of the verse, which states: b“That I should bear them,”indicating that God promised to eventually bear Israel’s sins and pardon them., bAnd Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would join them, as it is stated: “And I will sow her to Me in the land”(Hosea 2:25). bDoes a person sow a ise’a /iof grain for any reason other bthan to bring in several ikor /iof grain during the harvest? So too, the exile is to enable converts from the nations to join the Jewish people., bAnd Rabbi Yoḥa saidthat this idea may be derived bfrom here: “And I will have compassion upon her that had not received compassion;and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Even those who were initially “not My people,” i.e., gentiles, will convert and become part of the Jewish nation., bRabbi Yoḥa said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What isthe meaning of bthat which is written: “Slander not a servant to his master, lest he curse you, and you be found guilty”(Proverbs 30:10), band it isthen bwrittenin the next verse: b“There is a generation that curses its father, and does not bless its mother”(Proverbs 30:11). Is it bbecause they curse their father and do not bless their motherthat byou should not slanderthem? Clearly that is absurd., bRather,the juxtaposition serves to emphasize that bevenin a wicked bgeneration that curses its father and does not bless its mother, one should not slander a servant to his master. From where do wederive this? bFrom Hosea,whose criticism of the Jewish people, God’s servants, to God, their master, aroused His ire, despite the fact that it was a wicked generation., bRabbi Oshaya said: What isthe meaning of that bwhich is written: “The righteous acts of His rulers [ ipirzono /i] in Israel”(Judges 5:11)? bThe Holy One, Blessed be He, performed a charitable deed toward Israelin bthat He scattered them [ ipizran /i] among the nations;had He exiled them to one place, they could have all been destroyed at once. bAnd thisconcept bis that which a certain apostate said to Rabbi Ḥanina: Wegentiles bare superior to youJews in that we have patience. bIt is written of you: “ForJoab and all Israel bremained there six monthsuntil he had cut off every male in Edom” (I Kings 11:16), bwhereas we,although byou have been with us for several years, are not doing anything to you. He said to him:With byour consent, let one student deal with yourassertion and answer you., bRabbi Oshaya dealt with hisassertion and bsaid to him:This is not a sign of your righteousness but is simply bbecause you do not know how to doit, to destroy us. If you seek bto destroy all ofthe Jewish people, you cannot because bthey are notall bwith youin your kingdom. If you destroy only bthoseJews bwho are with youin your kingdom, byou will be called a severed kingdomfor murdering part of its own population. The apostate bsaid to him:I swear by bGappa,god bof the Romans, with thisproblem bwe lie down and with thisproblem bwe rise up,for we are constantly struggling with the dilemma of how to eliminate the Jewish people., bRabbi Ḥiyya teaches: What isthe meaning of that bwhich is written: “God understands its ways and He knows its place”(Job 28:23)? bThe Holy One, Blessed be He, knows the Jewish people, who are unable to withstand theharsh bdecrees of the Romans. Therefore, He exiled them to Babylonia,whose people are less cruel. bAnd Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel to Babylonia only due tothe fact bit isa land bas deep as the netherworld,i.e., it is a land of plains and valleys, which alludes to that bwhich is stated: “I shall ransom them from the power of the netherworld, I shall redeem them from death”(Hosea 13:14). bRabbi Ḥanina said: It is due tothe fact bthat their language,Aramaic, bis similar to the language of the Torah,which enables the Jews who live there to study Torah., bRabbi Yoḥa said: It is due tothe fact bthat He sent them to their mother’s house,i.e., the birthplace of the forefathers of the Jewish people, who lived in Aram-Nahara’im, which is in Babylonia. This is bcomparable to a man who is angry at his wife; to where does he send her?He sends her bto her mother’s house. /b, bAnd this isexpressed in the statement of bRabbi Alexandri, who said:There are bthreethat breturned to theirpoints of borigin,and bthese are they: The Jewish people, the money of Egypt, and the writingon the bTabletsof the Covet. bThe Jewish people; that which wejust bsaid,they returned to Babylonia. bThe money of Egypt; as it is written: “And it came to pass in the fifth year of King Rehoboam, that Shishak, king of Egypt, came up against Jerusalem;and he took away the treasures of the house of the Lord and the treasures of the king’s house; he took everything” (I Kings 14:25–26). bThe writing on the Tabletsof the Covet; bas it is written:“And I took hold of the two tablets, and cast them out of my two hands, band broke them before your eyes”(Deuteronomy 9:17). And bit was taughtin the iTosefta /i: bThe tablets were broken and the letters are flyingand returning to their point of origin., bUlla saidthat Israel was exiled to Babylonia bin orderto enable them bto eat /b |
|
37. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 40a. נושאי קיסר שמרוני כל הלילה אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס (תהלים קג, כ) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק וחביריו,ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה איכא דבר טמא אמר לה מאי נפקא מינה דעביד הא אכול הא שגרת תנורא קא מנחא ליה סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה דעביד הא נפיל בהא אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך,רב כהנא הוה קמזבין דיקולי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי סליק וקנפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי א"ל מי גרם לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי,רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם,בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בגמילות חסדים כתיב (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד,ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו וא"ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד בתלמוד תורה כתיב (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך,בשילוח הקן נמי כתיב (דברים כב, ז) למען ייטב לך והארכת ימים ליתני נמי הא תנא ושייר תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר,אמר רבא רב אידי אסברא לי (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב,כיוצא בדבר אתה אומר (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע,הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב וגו' עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע וגו',ואלא מה אני מקיים (משלי א, לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות,מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה,מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר (תהלים סו, יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקים (ירמיהו ו, יט) הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה,ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד, ה) למען תפוש את [בית] ישראל בלבם אמר רב אחא בר יעקב ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה,עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר,אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר (יחזקאל כ, לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו,אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא,איני והתניא כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם מה היא רבה אומר זה המסתכל בקשת רב יוסף אומר זה העובר עבירה בסתר,לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה והא דלא מצי כייף ליצריה,תנן התם אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושים כחנווני מר בריה דרבנא אמר לומר שאם היתה שקולה מכרעת,ת"ר לעולם | 40a. bsoldiers [ inosei keisar /i]who bguarded me all night. They said to him: Perhaps a matter of forbidden intercourse presented itself to you and you were saved from it,which is why a miracle occurred for you. bAs we learned:With regard to banyoneto bwhom a matter of forbidden intercourse presented itself to him and he was saved from it, a miracle is performed for him.As it says: b“Mighty in strength who fulfill His word, hearkening to the voice of His word”(Psalms 103:20). This is referring to one bsuch as Rabbi Tzadok and his colleagues. /b,To what is this referring? bRabbi Tzadok was enticed by a certain noblewomanto engage in sexual intercourse with her. bHe said to her: My heart is weak and I am incapableat present; is bthere something to eatthat can strengthen me? bShe said to him: There is something non-kosher. He said to her: What difference is there?One bwho performs suchan act beats suchfood as well. bShe lit the ovenand bplacedthe non-kosher food bin itto roast. bHe climbed and sat inthe oven. bShe said to him: Whatis the meaning of bthis? He said to her:One who bperforms thisact bfalls into this,i.e., the fires of Gehenna. bShe said to him: If I had knownthat the matter was bsoserious for you, bI would not havecaused byousuch banguish. /b,The Gemara further relates: bRav Kahana would sellbaskets woven from bpalm leavesto women. bHe was enticed by a certain noblewomanto engage in intercourse with her. bHe said to her:Let me bgo and adorn myselfbeforehand. bHe ascendedto the roof band fell from the roof toward the ground. Elijahthe prophet bcameand bcaught him.Elijah the prophet bsaid toRav Kahana: bYou have troubled meto travel bfour hundred parasangs [ iparsei /i]to save you. Rav Kahana bsaid to him: What caused meto be in this situation of temptation? Was it bnot poverty,as I am forced to engage in a trade that leads me to come into contact with women? Elijah bgave him a basket [ ishifa /i]full bof dinars,to spare him from having to work as a salesman.,§ bRava raises a contradiction to Rav Naḥmanand asks: bWe learnedin a mishna ( iPe’a1:1): bTheseare the bmatters that a person engages in and enjoys their profits in this world, and the principalreward bremains for him for the World-to-Come,and bthey are: Honoring one’s father and mother, acts of loving kindness, and bringing peace between one person and another; and Torah study is equal to all of them. /b,Rava cites the source for each of these assertions. bWith regard to honoring one’s father and mother, it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you”(Deuteronomy 5:16), which indicates that one is rewarded in this world. bWith regard to acts of loving kindness it is written: “He who pursues righteousness and kindness shall find life, prosperity, and honor”(Proverbs 21:21), all of which apply in this world., bAnd with regard to bringing peace it is written: “Seek peace and pursue it”(Psalms 34:15). bAnd Rabbi Abbahu says:This bis derivedthrough a verbal analogy between the term bpursuingwritten with regard to pursuing peace and the term bpursuingwritten in another verse. bIt is written here: “Seek peace and pursue it,” and it is written there,with regard to acts of kindness: b“Pursues righteousness and kindness.”This teaches that one who pursues peace will also merit life, prosperity, and honor. bWith regard to Torah study it is written: “For that is your life and the length of your days”(Deuteronomy 30:20).,Rava asked: bWith regard tothe bdispatchof the mother bird from bthe nest it is also written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days”(Deuteronomy 22:7), so blet him also teach thismitzva. Rav Naḥman answered: He btaughtsome cases band omittedothers, i.e., the itannadid not list everything. Rava said to him: bThe itannataught: Theseare the bmatters,which indicates that only these mitzvot are included, bandyet byou saythat bhe taughtsome band omittedothers?,Rather, bRava said: Rav Idi explainedthe matter bto me.The verse states: b“Say you of the righteous who is good, that they shall eat the fruit of their actions”(Isaiah 3:10). bAndthis verse is difficult, as bis there a righteous person who is good and is there a righteous person who is not good? Rather,this verse should be understood as follows: One who is bgoodboth btoward Heaven and toward people is a good righteous person;one who is bgood toward Heaven but bad toward people is a righteous person who is not good. /b,Rava continues: bOn a similar note,it is written: b“Woe to the evil wicked one, for the work of his hands shall be done to him”(Isaiah 3:11). bAnd is there a wicked manwho is bevil and is thereone bwho is not evil? Rather,one who is bevil toward Heaven and evil toward people is an evil wicked person;and one who is bevil toward Heaven and not evil toward people is a wicked person who is not evil.With regard to the issue at hand, only one who performs mitzvot that benefit others receives the profits of his mitzvot in this world. This does not apply to dispatching the mother bird, which is an act that does not benefit other people.,§ With regard to the mishna in iPe’a /i, the Gemara states: An act of bmerit has a principalreward band it has profits,i.e., one receives additional reward beyond that which is granted for the mitzva itself, parallel to a principal sum and profits, bas it is stated: “Say you of the righteous who is good,that they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10). bA sin has a principalpenalty bbut it has no profits,i.e., no punishment beyond that, bas it is stated: “Woe to the evil wicked one,for the work of his hands shall be done to him” (Isaiah 3:11), but no more than the work of his hands., bBut how do I realizethe meaning of the following verse that deals with sinners: b“Therefore they shall eat of the fruit of their own way, and be filled with their own devices”(Proverbs 1:31)? This verse indicates that the penalty for sin goes beyond its principal, and the wicked receive additional punishments. The Gemara answers that this applies to ba sin that produces profits,i.e., a case where there are practical consequences to one’s sin. For example, if others learn to act in a similar manner, one’s actions bhave profitswith regard to punishment as well. Conversely, a sin bthat does not produce profits does not have profitsas a punishment either.,The Gemara further teaches: The Holy One, Blessed be He, blinks a good thought to an action, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name”(Malachi 3:16). The Gemara explains: bWhatis the meaning of the phrase b“and that think upon His name”? Rav Asi said: Evenif ba person intended to perform a mitzva but due tocircumstances bbeyondhis bcontrol he did not perform it, the verse ascribes himcredit bas if he performedthe mitzva, as he is among those that think upon His name.,But bthe Holy One, Blessed be He, does not link an evil thought to an action, as it is stated: “If I had regarded iniquity in my heart, the Lord would not hear”(Psalms 66:18). bBut how do I realizethe meaning of the verse: b“Behold I will bring upon these people evil, even the fruit of their thoughts”(Jeremiah 6:19)? In the case of an evil bthought that produces fruit,i.e., that leads to an action, bthe Holy One, Blessed be He, links it tothe bactionand one is punished for the thought as well. If it is ba thought that does not produce fruit, the Holy One, Blessed be He, does not link it tothe baction. /b,The Gemara asks: bButwith regard to bthat which is written: “So I may take the house of Israel in their own heart”(Ezekiel 14:5), which indicates that one can be punished for thoughts alone, to what is this verse referring? bRav Aḥa bar Ya’akov said: That is written with regard to idol worship, as the Master says: Idol worship isvery bsevere, as anyone who denies it is like one who admitsthe truth of bthe entire Torah.Conversely, one who embraces idolatry is considered to have rejected the entire Torah. Due to the severity of idol worship, one is punished even for contemplating this transgression., bUlla said:This should be explained bin accordance witha statement bof Rav Huna, as Rav Huna says: When a person transgresses and repeatshis transgression, bit is permitted to him.The Gemara questions this statement: bCan it enter your mind thatthe transgression bis permitted to himbecause he has sinned twice? bRather, it becomes as ifit were bpermitted to him,as he becomes accustomed to this behavior and no longer senses that it is a sin., bRabbi Abbahu says in the name of Rabbi Ḥanina: It is preferable for a person to transgress in secret and not to desecrate the name of Heaven in public [ ibefarhesya /i], as it is stated: “As for you, house of Israel, so says the LordGod: bGo you, serve everyone his idols, even because you will not hearken to Me, but My sacred name you shall not profane”(Ezekiel 20:39)., bRabbi Ilai the Elder says: If a person sees that hisevil binclination is overcoming him, he should go to a place where he is not known, and wear blackclothes, band he should cover himself insimple bblackgarments, band he should do as his heart desires, but he should not desecrate the name of Heaven in public. /b,The Gemara asks: bIs that so? But isn’t it taughtin a ibaraita /i: With regard to banyone who does not care about his Creator’s honor, it is fitting for him not to have come into the world. What is this?Who is considered to be one who does not care about his Creator’s honor? bRabba says: This is one who gazes at a rainbow,which is described as: “The likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). bRav Yosef says: This is one who transgresses in secret,which shows that he fears other people but does not care about the honor of his Creator.,The Gemara answers: This is bnot difficult,as bthissource, which says that one who transgresses in secret does not care about his Creator’s honor, is referring bto one who can overcome hisevil binclinationbut nevertheless chooses to transgress in secret. bAnd thatsource, which states that it is preferable for him to transgress in secret, is referring bto one who cannot overcome hisevil binclination. /b, bWe learnedin a mishna bthere(see iAvot4:5): bCredit is not given with regard to the desecration ofGod’s bname, whetherone sinned bunintentionally or intentionally.The Gemara asks: bWhatis the meaning of the phrase: bCredit is not given [ imakkifin /i]? Mar Zutra says:This means bthatGod bdoes not act like a storekeeperand provide credit. Rather, one is punished without delay. bMar, son of Rabbana, says:This means bto say that ifone’s merit and sins bwere equal,the sin of the desecration of God’s name btiltsthe balance of the scales toward the side of his sins. In other words, if his sins include the transgression of desecrating God’s name, God does not wait for this individual to perform a mitzva to balance out the sin., bThe Sages taught: Always /b |
|
38. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 106b. (יהושע יג, כב) הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם אמר רב שקיימו בו ארבע מיתות סקילה ושריפה הרג וחנק,א"ל ההוא מינא לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב (תהלים נה, כד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה,א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה,כתיב דואג וכתיב דוייג אמר ר' יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה,(סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר),א"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ג) מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום,וא"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי אמר לו הקב"ה לדואג הרשע מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם (תהלים נ, טז) ותשא בריתי עלי פיך אמר ר' אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ,ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ח) ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחילה ייראו ולבסוף ישחקו,וא"ר יצחק מאי דכתיב (איוב כ, טו) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר לו חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל,וא"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח מאי דכתיב (תהלים נב, ז) יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה אמר לפניו יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה,וא"ר יצחק מאי דכתיב (ישעיהו לג, יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר,א"ר ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט להו חד] אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין,וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא,ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א טז, ז) וה' יראה ללבב,אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא דכתיב (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו,א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנא' (משלי ה, כג) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה רב (אשי) אמר נצטרע שנאמר (תהלים עג, כז) הצמתה כל זונה ממך,כתיב התם (ויקרא כה, ל) לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה,(סימן שלשה ראו וחצי וקראו),א"ר יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,(א"ר) יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד,וא"ר יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש,וא"ר יוחנן בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו בתחילה קראו רבו (תהלים נה, יד) ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חבירו (תהלים נה, טו) אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש ולבסוף קראו תלמידו (תהלים מא, י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו | 106b. With regard to the latter part of the verse: “And Balaam, son of Beor, the diviner, bdid the children of Israel slay with the sword among the rest of their slain”(Joshua 13:22), bRav says:It means bthat they accomplished in himall bfourmeans of court-imposed bexecutions: Stoning, and burning, beheading, and strangulation. /b, bA certain heretic said to Rabbi Ḥanina: Have you heard how old Balaam waswhen he died? Rabbi Ḥanina bsaid to him: It is not writtenexplicitly in the Torah. bBut fromthe fact bthat it is written: “Bloody and deceitful men shall not live half their days”(Psalms 55:24), this indicates that he was bthirty-two or thirty-four years old,less than half the standard seventy-year lifespan. The heretic bsaid to him: You have spoken well, I myself saw the notebook of Balaam and it was written therein: Balaam the lame was thirty-two years old when Pinehas the highwayman killed him. /b, bMar, son of Ravina, said to his son:With regard to ball of thoseenumerated as not having a share in the World-to-Come, bdo not extensively interpretverses bhomileticallyin order to denigrate them, bexceptwith regard to bBalaam the wicked, as anynegative element bthat you discover in hisregard, continue to binterpret homiletically concerning him,as it is appropriate to attribute wickedness to one so wicked.,§ bIt is writtenin one verse: b“Doegthe Edomite” (I Samuel 22:9), band it is writtenin another verse: “And the king said to bDoyeig”(I Samuel 22:18). bRabbi Yoḥa saysin explaining the discrepancy: bInitially, the Holy One, Blessed be He, sat and was concerned [ idoeg /i]that bperhaps thisperson bwould emerge toundertake ban evil path. After he emergedon that path, God bsaid: Alas [ ivai /i], thatperson bhas emerged toundertake an evil path.,The Gemara cites ba mnemonicfor the statements of Rabbi Yitzḥak that follow: bMighty, wicked, and righteous, riches, and counter. /b, bRabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “Why boast of your evil mighty one? The mercy of God endures continually”(Psalms 52:3)? bThe Holy One, Blessed be He, said to Doeg: Aren’t you mighty in Torah? Why do you boast of evil? Isn’t God’s mercy extended over you continuallywhen you engage in His Torah?, bAnd Rabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “But to the wicked, God says: What have you to do to declare My statutes,and that you have taken My covet in your mouth” (Psalms 50:16)? bThe Holy One, Blessed be He, said to Doeg the wicked: Why do you speak of My statutesand My Torah? bWhen you reachthe Torah bportion of murderers andthe Torah bportion of slanderers, how do you teach them?You have violated both. With regard to the end of that verse: b“And that you have taken My covet in your mouth”(Psalms 50:16), bRabbi Ami says: Doeg’s Torah is onlyinsincere blip service,as it is in his mouth but not in his heart. He does not have a profound understanding of the Torah and does not commit himself to the performance of its mitzvot., bAnd Rabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “And the righteous shall see, and fear, and shall laugh at him”(Psalms 52:8)? bInitially, they will fearDoeg due to his success, band ultimately they will laughwhen they witness his downfall., bAnd Rabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “He has swallowed riches and he shall vomit them again; God shall cast them out of his belly”(Job 20:15)? bDavid said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, Doeg shall die.God bsaid to him: “He has swallowed riches and he shall vomit them again.”He is filled with Torah and wisdom; wait until he forgets what he has learned. David bsaid before Him: “God shall cast them out of his belly.”God can remove his Torah knowledge from him before he will forget it on his own., bAnd Rabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “God shall likewise destroy you forever”(Psalms 52:7)? bThe Holy One, Blessed be He, said to David: Let Doeg enter the World-to-Come.David bsaid before Him: “God shall likewise destroy you forever,”i.e., let Doeg not have eternal life. bWhatis the meaning of that bwhich is written: “He shall pluck you away, and pluck you from your tent, and root you out from the land of the living. Selah”(Psalms 52:7)? bThe Holy One, Blessed be He, saidto David: At least blet them state a ihalakhain the study hall in his name.David bsaid before Him: “He shall pluck you away, and pluck you from your tent,”i.e., let him be completely removed from the tents of Torah. God said to him: bLet him have sons who are Sages.David said: b“And root you out from the land of the living. Selah,”i.e., let Doeg be entirely uprooted., bAnd Rabbi Yitzḥak says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “Where is he that counts; where is he that weighs; where is he that counts the towers [ imigdalim /i]”(Isaiah 33:18)? bWhere is he that counts all the letters of the Torah? Where is he that weighs, who considers all theelements of ia fortioriinferences in the Torah? Where is he who counts the towers?This is Doeg, bwho would count three hundred halakhic conclusions with regard tothe purity of ba cupboard [ imigdal /i] that floats in the air [ iavir /i]. /b, bRabbiYehuda HaNasi bsays: Doeg and Ahithophel raised four hundred dilemmas with regard tothe purity of ba cupboard that floats in the air, and they did not resolveeven bone,an indication of their great knowledge. bRava says:Is it bgreatness to raise dilemmas?That is not a barometer of greatness, as bin the years of Rav Yehuda all of theirTorah bstudywas confined to the order of iNezikin /i, and we study muchmore than that, and are expert even bintractate iOkatzin /i,the final tractate in the difficult order of iTeharot /i., bMoreover, when Rav Yehuda would encounterthe mishna in tractate iOkatzinthat discusses the extent to which the stems of various fruits and vegetables are considered an integral part of the produce in terms of contracting ritual impurity, where the mishna discusses the ihalakhaconcerning ba woman who pickles a vegetable in a pot, and some saywhen he would reach the mishna ( iOkatzin2:1): bOlives pickled with their leaves are pure,because after pickling, it is no longer possible to lift the fruit by its leaves, so they are no longer considered part of the fruit; he would find it difficult to understand. bHe would say:Those are bthe discussions between Rav and Shmuel that we see here. And we,by contrast, bteachtractate iOkatzinin thirteen academies. /b, bButnevertheless, bwhen Rav Yehuda would remove one of his shoes the rain wouldimmediately bfall,whereas bwe cry out and no one notices us. Rather, the Holy One, Blessed be He, seeks the heart,and the barometer of greatness is devotion of the heart and not the amount of Torah that one studies, bas it is written: “But the Lord looks on the heart”(I Samuel 16:7)., bRav Mesharshiyya says: Doeg and Ahithophel did not comprehend halakhic discussions. Mar Zutra objects to thisstatement: These are people bwith regard to whom it is written: “Where is he that counts; where is he that weighs; where is he that counts the towers”(Isaiah 33:18), band you saythat bthey did not comprehend halakhic discussions? Rather,Doeg and Ahithophel bwould not conclude halakhic discussions in accordance with halakhicrulings, bas it is written: “The secret of the Lord is with those who fear Him”(Psalms 25:14). Since they did not fear God, they did not arrive at halakhic conclusions despite their keen intellect., bRabbi Ami says: Doeg died only when he forgot what he learned, as it is stated: “He shall die for want of instruction, and in his folly he shall go astray”(Proverbs 5:23). bRav Ashi says: He was afflicted with leprosybefore his death, bas it is stated: “Those that go far from You shall perish; You destroy [ ihitzmatta /i] all those who go astray from You”(Psalms 73:27).,Where is the allusion to leprosy in this verse? bIt is written there:“And the land shall not be sold bin perpetuity [ ilitzmitut /i]”(Leviticus 25:23), band we translateit into Aramaic as: iLaḥalutin /i. And we learnedin a mishna with regard to lepers ( iMegilla8b): bThe difference between a quarantinedleper, i.e., one examined by a priest who found his symptoms to be inconclusive, and who must therefore remain in isolation for a period of up to two weeks to see if conclusive symptoms develop; band a confirmed [ imuḥlat /i]leper, i.e., one whose symptoms were conclusive and the priest declared him a confirmed leper, bis onlywith regard to blettingthe hair on one’s head bgrow and rendingone’s garments. The derivation is based on the etymological similarity between ihitzmattaand ilitzmitut /i; the translation of ilitzmitutas ilaḥalutin /i, and the etymological similarity between ilaḥalutinand imuḥlat /i.,The Gemara cites ba mnemonicfor the ihalakhotthat follow: bThree, saw, and half, and called him. /b, bRabbi Yoḥa says: Three angels of destruction encountered Doeg: One who caused him to forget his Torahknowledge, bone who burned his soul, and one who dispersed the ashes ofhis soul bin synagogues and in study hallsto be trampled beneath the feet of the righteous., bRabbi Yoḥa says: Doeg and Ahithophel did not see one another,as both died at a young age. bDoeglived bin the days of Saul, and Ahithophellived bin the days of David,toward the end of David’s life., bAnd Rabbi Yoḥa says: Doeg and Ahithophel did not reach half of theirallotted bdays,as they died before the age of thirty-five, half of the standard lifetime mentioned in the verse: “The days of our years are seventy years” (Psalms 90:10). bThis is also taughtin a ibaraita /i: b“Bloody and deceitful men shall not live half their days”(Psalms 55:24); ball the years of Doeg were only thirty-four, andthe years bof Ahithophel were only thirty-three. /b, bAnd Rabbi Yoḥa says: Initially, David called Ahithophel his teacher, and eventually, he called him his colleague, and ultimately, he called him his student. Initially,David bcalledAhithophel bhis teacher,as it is stated: b“But it was you, a man my equal, my master [ ialufi /i], and my familiar friend”(Psalms 55:14); a teacher is known as ialufas he trains [ ime’alef] his students. bAnd eventually, he called him his colleague,as it is stated: b“We took sweet counsel together, and walked to the house of God with the throng”(Psalms 55:15); the term together indicates that they were equals. bAnd ultimately, he called him his student,as it is stated: b“Even my own familiar friend, in whom I trusted, /b |
|
39. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 116a. שאין זה מקומה ר' אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו,כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן (משלי ט, א) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה כמאן כר',מאן תנא דפליג עליה דר' רשב"ג הוא דתניא רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה מאי היא (במדבר יא, א) ויהי העם כמתאוננים פורענות ראשונה (במדבר י, לג) ויסעו מהר ה' וא"ר חמא בר' חנינא שסרו מאחרי ה' והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים,איבעיא להו הגליונין של ס"ת מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אותן מפני הדליקה ת"ש ס"ת שבלה אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גיליון דידיה בלה שאני,ת"ש ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום הכתב לא קמיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזל כתב אזלא לה קדושתיה כי קמיבעיא לי של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר ותיפוק ליה משום ההוא דגייז ושדי,ת"ש הגליונין של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר מטמאין את הידים דילמא אגב ס"ת שאני,ת"ש הגיליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מאי לאו גליונין דספר תורה לא גליונין דספרי מינין השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין גליונין מבעיא הכי קאמר וספרי מינין הרי הן כגליונים,גופא הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן א"ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפי' אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ועליהן הכתוב אומר (ישעיהו נז, ח) [ו] אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך,א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן,בעי מיניה יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אין ולאו ורפיא בידיה רב לא אזיל לבי אבידן וכ"ש לבי נצרפי שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל אמרו ליה לרבא מ"ט לא אתית לבי אבידן אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ניעקריה דוכתיה קשי לי מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו זימנא חדא אזיל בעו לסכוניה [הוספה מחסרונות הש"ס: רבי מאיר הוה קרי ליה און גליון רבי יוחנן הוה קרי ליה עון גליון.],אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה | 116a. bthat this is not its place,as the previous portion does not discuss the nation’s travels. bRabbiYehuda HaNasi bsays: It is not for thatreason that signs were inserted. bRather,the signs are there bbecausethis portion bis considered a book unto itself. /b,The Gemara asks: bAccording to whoseopinion is bthatwhich bRabbi Shmuel bar Naḥman saidthat bRabbi Yonatan said,that with regard to the verse: “With wisdom she built her house, bshe carved its seven pillars”(Proverbs 9:1), bthese are the seven books of the Torah? According to whoseopinion? It is baccording tothe opinion of bRabbiYehuda HaNasi, as by his count there are seven books of the Torah: Genesis; Exodus; Leviticus; Numbers until: “And when the Ark traveled”; the portion: “And when the Ark traveled,” which is considered its own book; the remainder of Numbers; and Deuteronomy., bWho isthe btanna who disagrees with RabbiYehuda HaNasi? bIt is Rabban Shimon ben Gamliel. As it was taughtin a ibaraitathat bRabban Shimon ben Gamliel says: In the future, this portion will be uprooted from here,where it appears, band will be written in itsproper bplace. And why was it written here,even though it discusses the travels of the children of Israel, and the portion before it does not? It is bin order to demarcate between the first punishment and the second punishment. What is the second punishmentthat appears immediately afterward? It is the verse: b“And the people complainedwickedly in God’s ears, and God heard and became angry, and the fire of God burned in them and it consumed the edge of the camp” (Numbers 11:1). What is bthe first punishment?It is the verse: b“And they traveled from the mountain of God [ imehar Hashem /i]for three days” (Numbers 10:33), band Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: That they turned from after God [ ime’aḥarei Hashem /i]and hurriedly fled Mount Sinai. The Gemara asks: bAndif so, bwhere isthe proper bplacefor this paragraph? bRav Ashi said: Inthe portion of the bflags,where there is a description of the manner in which the Jewish people traveled through the desert., bA dilemma was raised beforethe Sages: With regard to bthe blank foliosof parchment bof a Torah scroll,does bone rescue them from the fireon Shabbat, bordoes bone not rescue them from the fire? Comeand bheara resolution to this from that which we learned: With regard to ba Torah scroll that is worn, if there isenough bin it to compile eighty-fivecomplete bletters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescuesit from the fire, band if not one does not rescueit. If even the blank folios are rescued, bwhywould one not rescue a Torah scroll with fewer than the requisite number of letters? bDerivethat this scroll may be rescued bdue to its blank folios. The Gemaraanswers: A Torah scroll that is bworn is different,because at that point its sanctity is negated, and its blank folios are not sacred. Therefore, one may rescue the scroll only if it contains eighty-five letters., bComeand bheara different resolution from that which was taught in another ibaraita /i: With regard to ba Torah scroll that was erased, if there isenough bin it to compile eighty-fivecomplete bletters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescuesit from the fire, band if not, one does not rescueit. bAnd whyis that so? bDerivethat this scroll may be rescued bdue to its blank folios,as the erased section is surely no less significant than the blank folios of the scroll. The Gemara answers: That is not so. In a case where bthe place of the writingis erased bit is not a dilemma for me, as it is sacred due tothe bwriting.If the bwriting is gone, its sanctity is gone. When it is a dilemma for me iswith regard to the blank portions that are babove and below, that are betweenone bsection andanother bsection, that are betweenone bpage andanother bpage, that are at the beginning of the scroll,and bthat are at the end of the scroll.The Gemara asks again: bDerivethat this scroll may be rescued bdue to thatarea that is blank, whose sanctity remains. The Gemara replies: There, it is referring to a case bwherethe blank area bwas cut and thrownout, and all that remains is the place of the writing., bComeand bheara different resolution from what we learned in a mishna: The Sages decreed that bthe blank foliosthat are babove and below, that are betweenone bsection andanother bsection, that are betweenone bpage andanother bpage, that are at the beginning of the scroll,and bthat are at the end of the scroll render the handsthat touch them britually impure.Apparently, the blank folios have the sanctity of a Torah scroll. The Gemara replies: That is not a proof, as bperhapswhen it is bpart of the Torah scroll, it is different,and in those circumstances the sanctity of the Torah extends to the blank portions. When they stand alone they have no sanctity.,Therefore, bcomeand bheara different resolution from that which was taught in another ibaraita /i: With regard to bthe blank folios and theTorah bscrolls of heretics, one does not rescue them from the fire; rather, they burn in their place, they and the namesof God contained therein. bWhat,is this bnotreferring to the bblank foliosof ba Torah scroll?The Gemara rejects this: bNo,it is referring to the bblank foliosof bthe scrolls of heretics.The Gemara is surprised at this: bNow,with regard to bthe scrolls of heretics themselves, one does not rescuethem; is it bnecessaryto say that one does not rescue their bblank folios?Rather, bthis is what it is saying: And the scrolls of heretics are like blank folios. /b,Apropos the scrolls of heretics, the Gemara analyzes bthe matter itself.With regard to bthe blank folios and theTorah bscrolls ofthe bheretics, one does not rescue them from the fire. Rabbi Yosei says: During the week, one cuts the namesof God contained btherein and buries them, and burns the rest. Rabbi Tarfon saidin the form of an oath: bI will bury my sonsif I fail to do the following, bthat ifthese books bcome into my possession I will burn them and the namescontained btherein. As evenif ba person is pursuing himwith the intent bto kill him, and a snake is hurrying to bite him, one enters a house of idolatry and does not enter the houses of theseheretics. The reason is bthat theseheretics bare awareof the greatness of the Creator manifest in the Torah and its mitzvot, bandnevertheless, they bdenythe existence of God; bwhereas theseidolators bare not aware, andthat is the reason that they bdenythe existence of God. bAnd with regard to theheretics, bthe verse says: “And behind the door and the doorpost you place your memory”(Isaiah 57:8). Although they remember the word of God, they treat it contemptuously, as if casting it behind the door., bRabbi Yishmael said:The fact that the names of God in the scrolls of heretics may be burned can be derived through an ia fortiori /iinference: bJust as to make peace between a husband and his wife,the bTorah says: My name that was written in sanctity shall be erased in the waterin the framework of the ordeal of the isota /i; bthese,the heretics, bwho impose jealousy, and hatred, and conflict between the Jewish people and their Father in Heaven, all the more soit is proper to erase God’s names because of them. bAnd with regard toheretics, bDavid said: “For I hate those who hate You, God, and I fight those who rise against You. I hate them with the utmost hatred, they have become enemies to me”(Psalms 139:21–22). bAnd just as they,the scrolls of heretics, bare not rescued from the fire, neither are they rescued from a rockslide, nor from water, nor fromany other bmatter that destroys them. /b, bYosef bar Ḥanin raised a dilemma before Rabbi Abbahu:With regard to bthese books of the house of Abidan,does bone rescue them from the fire ordoes bone not rescuethem? There were sacred Jewish texts in that house, which were used in debates and discussions on matters of faith. Rabbi Abbahu did not give him a clear answer but said byes and no, andthe matter was buncertain to him. Rav would not go to the house of Abidanfor conversation, band all the more sohe would not go bto the house of Nitzrefei,the Persian fire-temple. bShmuel, to the house of Nitzrefei he did not go,but bto the house of Abidan he did go.The gentile scholars bsaid to Rava: Why did you not come to the house of Abidan?He evaded their question with an excuse and bsaid to them: There is a certain palm tree on the road, andthat makes the path bdifficult for me.They said to him: bWe will uproot it.He said to them: Nevertheless, the resulting pit in bits placewill be bdifficult for me. Mar bar Yosef said: I amone bof them,we are friends, band I do not fear them.Still, bone time he wentand argued with them and bthey sought to endanger hislife. bRabbi Meir would callthe Christian writing, the Evangelion, the bwicked folio [ iaven gilyon /i]; Rabbi Yoḥacalled it the bsinful folio [ iavon gilyon /i]. /b,The Gemara relates: bImma Shalom,the bwifeof bRabbi Eliezer, was Rabban Gamliel’s sister. There wasa Christian bphilosopher [ ipilosofa /i] in their neighborhood /b |
|
40. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 52b. רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו,תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים וכתיב (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע,א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון,רב הונא רמי כתיב (הושע ד, יב) כי רוח זנונים התעה וכתיב (הושע ה, ד) בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם,אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו,אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר (הושע יג, ו) כמרעיתם וישבעו וגו',אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה,ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעתי,אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר,רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו',(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי הכי היינו דכתיב (זכריה ב, ד) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה אתו,א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא למה לי,(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:,ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו מאה ועשרים לוג כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג,תנא והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך,מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא:,ולא היה חצר בירושלים: תנא | 52b. bevil all day”(Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. bRabbi Shimon ben Lakish said: A person’sevil binclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him”(Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. bAnd if not for the Holy One, Blessed be He, Who assistshim with the good inclination, bhe would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged”(Psalms 37:33)., bThe school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel,the evil inclination, baccosted you,seeking to tempt you to sin, bdrag it to the study halland study Torah. bIf it islike ba stone, it will be dissolvedby the Torah. bIf it islike biron, it will be shattered.The Gemara elaborates: bIf it islike bstone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water”(Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; band it is written: “Stones were worn by water”(Job 14:19). bIf it islike biron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock”(Jeremiah 23:29)., bRabbi Shmuel bar Naḥmani saidthat bRabbi Yoḥa said: The evil inclination incites a personto sin bin this world, andthen btestifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [ imanon /i] at the last”(Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his imanon /i. iManonmeans witness, bas in Rabbi Ḥiyya’scoded alphabet in which ialef /iand itet /iand ibeit /iand iḥet /i,etc., are interchanged. bWitness[isahada/b] bis called imanon /i.The letters imemand isamekh /i, inunand iheh /i, and ivavand idaletare interchanged with other letters., bRav Huna raised a contradictionbetween two verses. bIt is written: “For the spirit of harlotry causedthem bto err”(Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. bAnd it isalso bwritten:“For the spirit of harlotry bis within them”(Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: bInitially, it causes them to errfrom without, band ultimately,it is from bwithin them. /b, bRava said: Initially,the verse bcalledthe evil inclination ba travelercoming from afar. bSubsequently,the verse bcalls it a guest,as one welcomes it. bUltimately,the verse bcalls it man,indicating significance, as it became the homeowner. bAs it is statedin the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: b“And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest”(II Samuel 12:4). bAnd it is writtenin the same verse: b“And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.”In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence., bRabbi Yoḥa said: A man has a small organused in sexual relations. bIf he starvesthe organ, and does not overindulge, it bis satiated;however, bif he satiatesthe organ and overindulges in sexual relations, it bis starving,and desires more, bas it is stated: “When they were fed, they became full,they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6)., bRav Ḥana bar Aḥa saidthat the Sages bin the school of Rav say:There are bfourcreations that bthe Holy One, Blessed be He,created, yet He, as it were, bregrets that He created them,as they do more harm than good. bAnd these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught”(Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? bChaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not”(Isaiah 23:13), meaning, if only they never were., bIshmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand”(Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. bThe evil inclination, as it is written:“On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, band her that I corrupted”(Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile., bRabbi Yoḥa said: Were it not for these three versesthat follow that indicate that God controls people’s hearts, bthe legs of the enemies ofthe bJewish people,a euphemism for the Jewish people themselves, bwould have collapsed,unable to withstand the repercussions of their sins. bOne, as it is written: “And her that I corrupted,”indicating God’s regret for doing so. bAnd one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are youin My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). bAnd the otherverse: b“And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh”(Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well., bRav Pappa said:It is derived bfrom thisverse bas well: “And I will put My spirit within you,and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordices, and do them” (Ezekiel 36:27).,§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: b“The Lord then showed me four craftsmen”(Zechariah 2:3). bWho are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna saidthat bRabbi Shimon Ḥasida said:They are bMessiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteousHigh bPriest,who will serve in the Messianic era. bRav Sheshet raised an objection: If so,if that is the identity of the four craftsmen, then bthat which is writtenin the previous verse: b“And he said to me: These are the horns that scattered Judea”(Zechariah 2:4), is difficult; bthesefour in the first verse bare coming for their enemies,and are not redeemers.,Rav Ḥana bsaid toRav Sheshet: bGo to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted uptheir bhorn against the land of Judah to scatter it.”This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet bsaid to him: Whyshould bIdisagree bwithRav bḤana inmatters of iaggada /i,where he is more expert than I, and I cannot prevail?,The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: b“And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men”(Micah 5:4). The Gemara asks: bWho are these seven shepherds?The Gemara explains: bDavidis bin the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men?They are bYishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah. /b,§ The mishna continues: bAnd there were four laddersfor each pole. One of the Sages btaught: The height of the candelabrumupon the pole bis fifty cubits. Andthere were bfour children from the priesthood traineesholding band in their hands jugs of oilwith a capacity bof 120 ilog /iof oil. bA dilemma was raised:Was it b120 ilogaltogether, or perhaps each and everychild carried that amount? bComeand bhearproof from this ibaraita /i: bAnd in their handswere bjugs of oil, eachwith a capacity bof thirty ilog /i, that were alltogether b120 ilog /i. /b,One of the Sages btaught: And theseyoung priests who held the pitchers bwere superiorin strength bto the son of Marta, daughter of Baitos,who was a priest renowned for his might. bThey said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bullthat was so large bthatit would be bpurchased for one thousand izuz /i, and walkup the ramp in small steps, bheel to toe,without hurrying, due to his strength. However, bhis brethren the priests would not allow him do so, due tothe principle: b“In the multitude of people is the King’s glory”(Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.,The Gemara asks: In bwhatsense were these young priests bsuperior? If we say it is due to the weightof the pitchers that they carried, bthesetwo bthighs are heavierthan the thirty ilogof oil. The Gemara answers: bRather,the difference is that bthere,in the case of the son of Marta, he walked on a brampthat was wide, bandwith a moderate gradient of only one cubit every bfourcubits of length, bandit is bnot steep; herethey climbed bladders, andthose are bvery steep. /b,§ The mishna continues: bAnd there was not a courtyard in Jerusalemthat was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages btaught: /b |
|
41. Babylonian Talmud, Yevamot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 102b. ומי איכא כי האי גוונא אין דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי מוקי לשוקא,אמר רב יהודה אמר רב יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן טעמא דלא חזינן הא חזינן חיישינן,והא תניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד הכי קאמר אע"ג דחזינן אין חוששין שמא כוונו,ואיכא דאמרי טעמא דלא חזינן הא חזינן חוששין ודקא תנא בעי כוונה הני מילי לאישתרויי לעלמא אבל לאחין מיפסלא,אמר רב יהודה אמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו שנאמר (יחזקאל טז, י) ואנעלך תחש ואימא תחש אין מידי אחרינא לא נעל נעל ריבה,אי נעל נעל ריבה אפי' כל מילי נמי אם כן תחש מאי אהני ליה,בעא מיניה רבי אלעזר מרב הוא של עור ותריסיותיו של שער מהו אמר ליה מי לא קרינן ביה ואנעלך תחש אי הכי כולו של שער נמי ההוא קרקא מקרי,אמר ליה רב כהנא לשמואל ממאי דהאי וחלצה נעלו מעל רגלו מישלף הוא דכתיב (ויקרא יד, מ) וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע,ואימא זרוזי הוא דכתיב (במדבר לא, ג) החלצו מאתכם אנשים לצבא התם נמי שלופי מביתא לקרבא,והכתיב (איוב לו, טו) יחלץ עני בעניו בשכר עניו יחלצו מדינה של גיהנם,אלא הא דכתיב (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם,אלא הא דכתיב (ישעיהו נח, יא) ועצמותיך יחליץ ואמר רבי אלעזר זו מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי גרמי אין משמע הכי ומשמע הכי דהכא אי ס"ד זרוזי הוא א"כ לכתוב רחמנא וחלצה נעלו ברגלו,אי כתב רחמנא ברגלו ה"א ברגלו אין בשוקו לא כתב רחמנא מעל רגלו דאפילו בשוקו א"כ לכתוב רחמנא במעל רגלו מאי מעל רגלו ש"מ מישלף הוא,אמר ליה ההוא מינא לר"ג עמא דחלץ ליה מריה מיניה דכתיב (הושע ה, ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם,אמר ליה שוטה מי כתיב חלץ להם חלץ מהם כתיב ואילו יבמה דחלצו לה אחין מידי מששא אית ביה:,באנפיליא חליצתה פסולה כו': למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא,ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפיליא ואין צריך לומר במנעל וסנדל לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה,ורמינהו אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה,אמר אביי דאית ביה כתיתי ומשום תענוג אמר ליה רבא ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק אלא אמר רבא לא קשיא כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד,ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי קשיא יום הכפורים איום הכפורים דתניא לא יטייל אדם בקורדקיסין בתוך ביתו אבל מטייל הוא באנפילין בתוך ביתו אלא לאו ש"מ כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד ש"מ,תניא כוותיה דרבא חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל בסנדל של שעם ושל סיב בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים באנפיליא של עור והחולצת מן הגדול | 102b. The Gemara asks: bIs there really a case like thiswhere people wear one shoe on top of another? The Gemara answers: bYes, for the Sages saw Rav Yehuda, who went outonce bto the market wearing five pairs ofshoes, which were similar to bslippers,one on top of another., bRav Yehuda saidanother ihalakhathat bRav said:An underage iyevamawho grew up amongher husband’s bbrothersbefore any iḥalitzawas performed bis permitted to marry one of the brothersthrough levirate marriage, band we are not concernedabout the possibility bthatduring the time she was in the company of her iyevamin bshe removed a sandal from one of them,and thereby she would have already performed iḥalitza /i. The Gemara infers from this statement: bThe reasonit is permitted to perform levirate marriage now bisspecifically bthat we did not seeher remove one of their shoes, bbut ifin fact bwe did seeher do so, bwe are concernedand treat her as a iyevamawho already performed iḥalitzaand is thereby forbidden to all the brothers.,The Gemara challenges: bBut isn’t it taughtin a ibaraita /i: bWhether he intendedto perform iḥalitza band she did not intendto, bor whether she intendedto perform iḥalitza band he did not intend to, the iḥalitzais invalid, unless they both intended it as oneto perform a proper act of iḥalitza /i? The Gemara answers: bThis is whatRav bsaid: Even if wedid bseethat she removed a shoe from one of them, bwe are not concerned that perhaps they intended toperform iḥalitza /i., bAnd there arethose bwho saythe inference from Rav’s statement should be made in the opposite manner: bThe reasonit is permitted for her to perform levirate marriage now bisspecifically bthat we did not seeher remove a shoe from one of the brothers. bBut if we did see, we would be concernedand would treat her as a iyevamawho already performed iḥalitza /i, despite our knowledge that she did not intend to perform iḥalitza /i. bAndwith regard to bthat which was taughtin the ibaraita /i, bthat intention is required, this appliesonly as far as validating the act of iḥalitzain order bto permit her to marry a stranger. Butperforming an act of iḥalitzaeven without intention is sufficient to bdisqualify her for the brothers,rendering prohibited an act of levirate marriage afterward., bRav Yehudaalso bsaidthat bRav said: One may not perform iḥalitzausing a sandalthat was bsewntogether bwiththreads made of bflax, as it is stated: “And I made you shoes of itaḥashskin”(Ezekiel 16:10), which is the skin of an animal, implying that a shoe is something made entirely of leather. The Gemara challenges: If the source is “ itaḥash /i,” blet us say:A shoe made of itaḥashskin, yes,it is valid; but if made of banything else, no.The Gemara rejects this: Because b“shoe”and b“shoe”are written in the Torah multiple times, this bamplifiesand includes all types of shoes crafted from leather skins as valid for performing iḥalitza /i.,The Gemara asks: bIfthe inclusion of the words b“shoe”and b“shoe” amplifies,then should one include as valid for performing iḥalitzashoes crafted from beven anyother bmaterials as well,including those not produced from leather at all? The Gemara answers: bIf so, what purpose does “ itaḥash /i” serve,as nothing is learned from it? Rather, from the word itaḥashit is derived that the shoe must be crafted entirely of leather, but all types of leather are included because the word “shoe” is repeated in the Torah numerous times., bRabbi Elazar asked Rav:What is the status of the following type of sandal used for performing iḥalitza /i? In a case where bit,the shoe itself, bis made of leather, andthe sections that hold bits straps [ itereisiyyot /i]are made bof hair,as they were woven together with goat’s hair, bwhat isthe ihalakha /i? bHe said to him: Do we not refer tosuch a sandal bas: “And I made you shoes of itaḥash /i”?Since it is crafted from material that comes from an animal it is valid. The Gemara asks: bIf that is so,i.e., that anything derived from an animal is valid, then even if it is fashioned bentirely of hair it should also bevalid. The Gemara answers: bThat would be called a slipper,not a shoe., bRav Kahana said to Shmuel: From where is it known that thisphrase: b“And she shall remove [ iḥaltza /i] his shoe from on his foot”(Deuteronomy 25:9), bmeans to remove? As it is written:“Then the priest shall command, band they shall take out [ iḥiltzu /i] the stones in which the plague is”(Leviticus 14:40), indicating that the word iḥaltzameans that they shall remove the stones from their place.,The Gemara asks whether the word iḥaltzacan be interpreted differently based upon its apparent meaning in other contexts: bButcould you bsay it isa term for bstrengthening, as it is written: “Arm [ iheḥaletzu /i] men from among you for the army”(Numbers 31:3), meaning that men among you will be strengthened and take up arms to prepare for battle? The Gemara answers: bThere too,the meaning of the word is referring to taking something from its place, as it means bremovingpeople bfrom their housesin order bto goout bto war. /b,The Gemara challenges: bBut isn’t it written: “He delivers [ iyeḥaletz /i] the afflicted by His affliction [ ibe’onyo /i]”(Job 36:15)? This indicates that the afflicted one becomes stronger due to his affliction, as, if the intention was to deliver him from his affliction, it should have said: From His affliction, rather than “by His affliction.” The Gemara answers that the verse should be interpreted as follows: iBe’onyo /i, in other words, bas reward for hissuffering from baffliction, He shall deliver him from the judgment of Gehenna,as is understood from the term ibe’onyo /i, through the reward due to his affliction.,The Gemara challenges further: bButwith regard to bthat it is written: “The angel of the Lord encamps around those who fear Him and delivers them [ ivayeḥaltzem /i]”(Psalms 34:8), doesn’t ivayeḥaltzemrather mean: He shall strengthen them? The Gemara answers: The verse means: bAs a reward for those that fear Him, He shall deliver them from the judgment of Gehenna.Therefore, the Gemara interprets ivayeḥaltzemas “delivers them,” not as: Strengthens them.,The Gemara challenges further: bButwith regard to bthat which is written:“And the Lord will guide you, and satisfy your soul in drought, band make your bones strong [ iyaḥalitz /i]”(Isaiah 58:11), band Rabbi Elazar saidregarding that verse: bThis is the greatest of blessings, and Rava saidit means: bStrengthening of bones.This seems to indicate that the root of the word iḥalitzais referring to strengthening. The Gemara answers: bYes, it has this connotation, and it has this connotation,i.e., the root iḥ-l-tzsometimes connotes removal and sometimes connotes strengthening. bBut here,only one meaning is possible, as, bif it enters your mindthat iḥalitzahere bconnotes strengthening, then let the Merciful One writein the Torah: bShe shall strengthen [ iḥaletza /i] his shoe on his foot [ iberaglo /i],indicating that she should tighten the shoe on his foot, rather than stating: “From on his foot [ ime’al raglo /i],” which indicates that she is removing something from his foot.,The Gemara responds: bIf the Merciful One had writtenin the Torah: bOn his foot [ iberaglo /i], I would have saidshe must strengthen and tighten the shoe bon his foot, yes, but on his calf, no;and if his foot were amputated she may no longer perform iḥalitza /i. Therefore, bthe Merciful One writesin the Torah: b“From on his foot [ ime’al raglo /i],”to teach that she may strengthen the shoe beven on his calf,which is part of the leg, or iregel /i, above the foot. The Gemara answers: bIf so,and iḥalitzareally means strengthening, blet the Merciful One writein the Torah: She shall strengthen his shoe bon the upper part of his foot [ ibeme’al raglo /i],indicating that the shoe can also be tightened on the area of the calf. bWhatthen bisthe meaning of b“from on his foot [ ime’al raglo /i],”which is written in the verse? bLearn from herethat in this context the word iḥalitzaclearly bindicates removal,meaning that the mitzva of iḥalitzais for the iyevamato remove the shoe of the iyavamand not to tighten it on his foot.,Parenthetical to this discussion, the Gemara relates: bA certain heretic said to Rabban Gamliel:You, the children of Israel, are ba nation whose Master removed [ iḥalatz /i] Himself from them,for God has left you in much the same way in which a iyavamwould perform iḥalitzawith his iyevama /i, bas it is written: “With their flocks and with their herds they shall go to seek the Lord, but they shall not find Him. He has removed [ iḥalatz /i] Himself from them [ imeihem /i]”(Hoshea 5:6). The heretic tried to use this verse as scriptural support that God has performed iḥalitzawith the Jewish people., bHe,Rabban Gamliel, bsaid to him: Imbecile, does it say: He performed iḥalitzato them [ ilahem /i]?Rather, bit says “ iḥalatzfrom them [ imeihem /i],”meaning it is as if they, the Jewish people, performed iḥalitzaon Him. bBut if a iyevamahad her shoe removed by her iyevamin /i, does this have any significance?Here too, the meaning of the verse is that the nation of Israel abandoned God by removing themselves from Him, and this abandonment has no significance.,The Gemara analyzes the phrase used in the mishna that discusses the types of shoes that can be used for iḥalitza /i. It was taught in the mishna that if he was wearing ba soft shoe [ ianpileya /i]made of cloth for iḥalitza /i, bher iḥalitzais invalid.The Gemara explains: bThat is to say that an ianpileyais notconsidered ba shoe. /b, bAnd we also learnedsimilarly in a mishna ( iShekalim3:2): bThe one who collects the fundsof shekels donated to the Temple from the chamber and puts them it into baskets in order to be used bmay not enterto collect the funds bwearing a garment [ ipargod /i] that is cuffed [ iḥafut /i], nor wearing an ianpileya /i, and needless to saythat he may not enter wearing ba shoe or a sandal, because one may not enterthe Temple bcourtyard wearing a shoe or a sandal.It is prohibited for the one collecting funds from the chamber to enter the chamber wearing a garment or footwear in which money could be hidden, lest people come to suspect that he hid in them funds collected from the chamber. In any case, the wording of the mishna indicates that an ianpileyais not considered a type of shoe, since it is permitted to enter the Temple wearing an ianpileyawhen there is no reason for suspicion, unlike a shoe or sandal, which can never be worn in the Temple., bAndthe Gemara braises a contradictionfrom a ibaraitaconcerning what footwear is permitted on Yom Kippur, which seems to indicate otherwise: The halakha is bthe same for asoft leather bshoe, and ahard leather bsandal, and an ianpileya /i, as one may not walk in them from one house to another, nor from one bed to anotheron Yom Kippur, due to the prohibition against wearing shoes, indicating that at least as far as Yom Kippur is concerned, an ianpileyais considered a shoe., bAbaye said:There, with regard to Yom Kippur, it is referring to an ianpileya bthat has cushioning, andthis is forbidden bdue to the pleasurethat one derives from cushioned footwear on a day when people are commanded to afflict themselves. bRava said to him: Butis footwear bthat is not consideredto be bshoes forbidden on Yom Kippur due tothe bpleasureone derives from wearing them? bBut Rabba bar Rav Huna would wrap a scarf on his feet and go outon Yom Kippur so his feet would not be injured, implying that there is no prohibition against wearing something comfortable on one’s foot, as long as it is not defined as a shoe. bRather, Rava said: Thisis bnot difficult. Here,when they said that an ianpileyahas the status of a shoe, it is referring to ban ianpileya /imade bof leather. There,when they do not consider it a shoe, it is referring to ban ianpileya /imade bof cloth. /b,The Gemara adds: bAnd so too, it is reasonableto distinguish in this manner, bas, if you do not say so, itis bdifficultto reconcile the seeming contradiction between one statement about bYom Kippur andanother statement about bYom Kippur. As it is taughtin a ibaraita /i: bA person shall not walkwhile wearing bslippers [ ikordakisin /i] within his houseon Yom Kippur, bbut he may walkwhile wearing ban ianpileyawithin his house.This would imply that wearing an ianpileyais permitted, but the ibaraitaquoted above taught that it is prohibited. bRather,must one bnot conclude from herethat bhere,where it indicates that an ianpileyais forbidden, it is referring bto an ianpileya /imade bof leather,as they are considered like a shoe, and bthere,where an ianpileyais permitted, it is referring bto an ianpileya /imade bof cloth?The Gemara concludes: Indeed, blearn from herethat it is so.,It bis taughtin a ibaraita bin accordance withthe opinion bof Rava:If bshe performed iḥalitzausing a shoe whose seams were opened up, whichstill bcovered most of the foot;or if she performed iḥalitza bwith a sandalwhose sole bwaspartially bopened thatstill bheld most of the foot;or if she performed iḥalitza bwith a sandalmade bof cork [ isha’am /i], or of fibersfrom a tree; or bwith a prosthetic foot of an amputee;or bwith a felt shoe [ imuk /i];or bwith a leg blanketthat an amputee makes for his feet as a covering in which to put the stumps of his legs, which is not an actual shoe; or bwith a leather ianpileya /i; andlikewise, a woman bwho performs iḥalitza /iwith her iyavamwhen he is an badult man, /b |
|
42. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 67b. דכתיב (ויקרא טז, כב) במדבר ומאן דאמר אסורין דכתיב (ויקרא טז, כב) גזירה,ומאן דאמר אסורין האי מדבר מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא (ויקרא טז, י) המדברה (ויקרא טז, י) המדברה (ויקרא טז, כב) במדבר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים,ואידך האי גזירה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא גזירה אין גזירה אלא חתוכה דבר אחר אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד,דבר אחר גזירה שמא תאמר מעשה תהו הוא ת"ל אני ה' אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן,אמר רבא מסתברא כמאן דאמר מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה,תנו רבנן עזאזל שיהא עז וקשה יכול בישוב ת"ל במדבר ומנין שבצוק ת"ל גזירה תניא אידך עזאזל קשה שבהרים וכן הוא אומר (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח,תנא דבי ר' ישמעאל עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל,ת"ר (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם,את חוקותי תשמרו דברים שהשטן משיב עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ושמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל (ויקרא יח, ל) אני ה' אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן,אימתי מטמא בגדים ת"ר המשלח מטמא בגדים ואין השולח את המשלח מטמא בגדים,יכול משיצא חוץ לחומת עזרה ת"ל המשלח אי המשלח יכול עד שיגיע לצוק תלמוד לומר והמשלח הא כיצד משיצא חוץ לחומת ירושלים דברי ר' יהודה,רבי יוסי אומר עזאזל וכבס עד שהגיע לצוק ר' שמעון אומר (ויקרא טז, כו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו זורקו בבת ראש ומטמא בגדים, big strongמתני׳ /strong /big בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן נתנן במגיס והקטירן על גבי המזבח,קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן, big strongגמ׳ /strong /big והקטירן סלקא דעתך אלא אימא להקטירן על גבי מזבח,קלען במקלעות אמר רבי יוחנן כמין קליעה תנא לא היה מנתחן ניתוח בשר עולה אלא עור על גבי בשר מנא הני מילי דתניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן (ויקרא טז, כז) עור ובשר ופרש | 67b. established his opinion based on a verse, bas it is written:“And the goat shall bear upon it all their iniquities to a land which is cut off; and he shall let go the goat bin the wilderness”(Leviticus 16:22). The concluding phrase, “in the wilderness,” is unnecessary, and indicates that the goat shall be available for anyone to use, similar to a wilderness. bAnd the onewho bsaidthey bare prohibitedbased his opinion on the same verse, bas it is written, “cut off” [ igezeira /i],which indicates a prohibition.,The Gemara asks: bAnd the onewho bsaidthey bare prohibited, what does he dowith bthisterm bwilderness,i.e., what does he derive from it? The Gemara answers: bHe needs it for that which was taughtin a ibaraita /i: There are three expressions used to describe the location of the procedure with the scapegoat: b“Into the wilderness”(Leviticus 16:10), b“into the wilderness”(Leviticus 16:21), and b“in the wilderness”(Leviticus 16:22), bto include Nov and Givonand bShiloh,when the Tabernacle was located there, band the eternal Temple.The mitzva of the scapegoat applied during the time periods when communal offerings were sacrificed in any of these locations.,The Gemara asks: bAnd the other, what does he do with thisword igezeira /i?The Gemara answers: bHe needs it for that which was taughtin a ibaraitawith regard to the word igezeira /i: iGezeira /imeans bnothing otherthan bcut.That is, he must send the goat away to a place cut up by rocks standing upright and sticking out. bAlternatively, igezeira /iis referring to bnothing otherthan bsomething that breaks apart and falls,a reference to the goat, which is torn limb from limb., bAlternatively,the word igezeira /iis written blest you saythe procedure of the scapegoat bis a meaningless act,since what sanctity and atonement is achieved in sending the goat to Azazel and pushing it from the cliff? Therefore, bthe verse states: “I am the Lord”(Leviticus 18:5), i.e., bI, the Lord, decreed it [ igezartiv /i], and you have no right to question it. /b,Having clarified the reasoning of each opinion, the Gemara concludes its discussion of whether the limbs of the goat are permitted for benefit. bRava said: It is reasonableto rule bin accordance with the one that saidthe limbs of the goat bare permitted,since bthe Torah did not say: “And sendthe goat” btocause bmishap.Once the man pushes the goat off the cliff, he is no longer responsible for it. Therefore, if it were prohibited to derive benefit from the goat’s remains, the mitzva itself could lead to a mishap if someone were to find the goat’s remains and make use of them.,§ bThe Sages taught:The word bAzazelindicates bthatthe cliff the goat is pushed from bshould be rough and hard.I bmighthave thought that it may be located bin a settledarea. Therefore, bthe verse states: “In the wilderness.” And from wheredoes one derive bthatthe goat is pushed from ba cliff? The verse states “ igezeira /i,”indicating an area that is sharp, like a cliff. bIt was taught in another ibaraita /i: bAzazelis a reference to bthe hardest mountain, and so it says: “And the mighty [ ieilei /i] of the land he took away”(Ezekiel 17:13). Azazel is interpreted as iazaz-el /i, with the term ielconnoting something rough and hard., bThe school of Rabbi Yishmael taught: Azazelis so called because bit atones for the actions of Uzza and Azael.These are the names of “sons of God” who sinned with “daughters of men” (Genesis 6:2) and thereby caused the world to sin during the generation of the Flood.,The Gemara cites another ibaraitarelated to the scapegoat. bThe Sages taughtwith regard to the verse: b“You shall do My ordices,and you shall keep My statutes to follow them, I am the Lord your God” (Leviticus 18:4), that the phrase: My ordices, is a reference to bmatters that,even bhad they not been written,it would have been blogical that they be written. They arethe prohibitions against bidol worship, prohibited sexual relations, bloodshed, theft, and blessing God,a euphemism for cursing the Name of God.,The phrase: bAnd you shall keep my statutes,is a reference to bmatters that Satanand the nations of the world bchallengebecause the reason for these mitzvot are not known. bThey are:The prohibitions against beating pork; wearinggarments that are made from bdiverse kindsof material, i.e., wool and linen; performing the iḥalitza /iceremony with ba iyevama /i,a widow who must participate in a levirate marriage or iḥalitza /i; bthe purificationceremony bof the leper; and the scapegoat. And lest you say thesehave no reason and bare meaningless acts,therefore bthe verse states: “I am the Lord”(Leviticus 18:4), to indicate: bI am the Lord, I decreed thesestatutes band you have no right to doubt them. /b,§ It was taught in the mishna that the itanna’imdisagreed about from bwhat point the garmentsof the man who leads the scapegoat are brendered impure. The Sages taughtin a ibaraita /i: bThe garments of the one who dispatchesthe goat bare rendered impure, but the garments of the one who dispatches the dispatcher,e.g., those who accompany him, bare not rendered impure. /b,One bmighthave thought that as soon as bhe leaves the wall of theTemple bcourtyardhe becomes ritually impure. Therefore, bthe verse states: “He that dispatched”(Leviticus 16:26), to teach that he does not contract impurity until his journey has begun. On the other hand, bifthe verse had simply stated: bHe that dispatched,one bmighthave thought he does not become impure buntil he reaches the cliff.Therefore, bthe verse states: “And he that dispatched,”with the inclusive term “and.” bHow is thisto be understood? His garments are rendered impure only bwhen he emerged outside the wall of Jerusalem.This is bthe statement of Rabbi Yehuda. /b, bRabbi Yosei saysthat the verse states: “And he that dispatched the goat to bAzazel shall wash”(Leviticus 16:26), which indicates that his garments are not rendered impure buntil he has reachedAzazel, i.e., bthe cliff. Rabbi Shimon says:His garments are rendered impure only when he pushes the goat from the cliff, as it says: b“And he that dispatched the goat to Azazel shall wash his clothes”(Leviticus 16:26), to indicate that bhe throws it headlongand only then, once he has fulfilled the mitzva, bhis garments are rendered impure. /b, strongMISHNA: /strong After the High Priest passed the goat to the man tasked with dispatching the goat, bhe came next to the bull and the goat that were to be burned. He tore theirflesh but was not required to cut it into pieces, band removed the portionsof the offering consumed on the altar band placed them in a large bowl [ imagis /i] and burned them on the altar. /b, bHe interwoveand bound the bull and the goat together binto braidsas one mass. They were placed in that way upon two poles and carried by four people who btook them out to the placedesignated for bburning,outside of Jerusalem. bAnd at what point do thebull and goat brenderthe bgarmentsof those who carried them bimpure,as it is written: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28)? They render the garments impure bfromthe moment bthat they emerged outside the wall of theTemple bcourtyard. Rabbi Shimon says:They render the garments impure bfromthe moment bthat the fire has ignited in most ofthe bull and the goat., strongGEMARA: /strong It was taught in the mishna that the High Priest removed the portions of the offering consumed on the altar and burned them on the altar. The Gemara expresses surprise: bWould it enter your mindto say bhe burned them?He would not burn them right away, since he had to perform other services first. bRather, saythat he placed them in a large bowl in order bto burn them on the altarlater.,It was taught in the mishna that the High Priest binterwoveand bound the bull and the goat together binto braidsas one mass before taking them to be burned. bRabbi Yoḥa said:He made them blike a braid,whose parts are interwoven. bIt was taught: He would not dissectthe bull and goat in the manner of the bdissection of the flesh of a burnt-offering,where the animal is skinned and then cut into parts. bRather,he would leave the bskin on top of the fleshand would cut the animal into pieces without skinning it. The Gemara asks: bFrom where are these mattersderived? bAs it was taughtin a ibaraitathat bRabbiYehuda HaNasi bsays: It is stated herewith regard to the bull and goat, bskin and flesh and dung(Leviticus 16:27), band it is stated below,with regard to the bull sin-offerings that are burned, bskin and flesh and dung(Leviticus 4:11). |
|
43. Nag Hammadi, The Apocalypse of Paul, 19 (3rd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
44. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 3 (6th cent. CE - 8th cent. CE)
|
45. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 46
|
