Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 21.4
NaN
NaN


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

10 results
1. Hebrew Bible, Genesis, 4.9, 10.8, 36.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

4.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃ 10.8. וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃ 36.12. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן־עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת־עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו׃ 4.9. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’" 10.8. And Cush begot Nimrod; he began to be a mighty one in the earth." 36.12. And Timna was concubine to Eliphaz Esau’s son; and she bore to Eliphaz Amalek. These are the sons of Adah Esau’s wife."
2. Hebrew Bible, Psalms, 51.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

51.7. הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי׃ 51.7. Behold, I was brought forth in iniquity, and in sin did my mother conceive me."
3. Anon., Genesis Rabba, 1.4, 22.9, 37.3, 41.3, 53.14-53.15 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 22.9. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים לז, יד): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. (תהלים לז, יד): לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', (בראשית ד, יב): נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר (מלכים ב ט, כו): אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין (דברי הימים ב כד, כה): וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. 37.3. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִּד לִפְנֵי ה' (בראשית י, ט), חֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה הוּא לְרָעָה. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיּד לִפְנֵי ה', (בראשית לו, מג): הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, (במדבר כו, ט): הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם, (דברי הימים ב כח, כב): הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, (אסתר א, א): הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַחֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, (דברי הימים א כז): אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (שמות ו, כז): הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה: (דברי הימים ב לב, ל): הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: (עזרא ז, ו): הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אַף אִית לָן חַד הוּא טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן, (תהלים קה, ז): הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם. 41.3. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'. 53.14. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ט): נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים לט, יג): שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו', אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי (תהלים לט, יג): כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי. (בראשית כא, יז): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית כא, יז): בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. (בראשית כא, יח): קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר. (בראשית כא, יט): וַיִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. (בראשית כא, יט): וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה. 53.15. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל (בראשית כא, כ), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. (בראשית כא, כ): וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. (בראשית כא, כא): וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית טז, א): וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ (בראשית כא, כא): וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 1.4. \"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\"" 22.9. ... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones." 41.3. ... R’ Shimon bar Aba said in the name of R’ Yocha: any where that it says ‘and it was’ (vayehi) it indicates distress and joy. If it is distress there is no distress like it and if it is joy there is no joy like it. R’ Shmuel ben Nachmani came and split the teaching in half. Anywhere that it says ‘and it was’ (vayehi) indicates distress, ‘and it will be’ (v’haya) indicates joy…The brought a challenge from this verse “…and he was [there] (v’haya) when Jerusalem was taken.” (Jeremiah 38:28) He said to them: this is still a cause of joy because on that very day Israel received full payment for their sins. As R’ Shmuel ben Nachmani said: Israel received full payment for their sins on the day the Holy Temple was destroyed, as it says “Your iniquity is finished, O daughter of Zion…” (Lamentations 4:22)"
4. Anon., Leviticus Rabba, 2.2, 19.2, 27.5, 32.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

2.2. הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. 19.2. רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין פָּתַר קְרָא בִּתְלוּלִית זוֹ שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְקַצּוֹת אֶת זוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר הֲרֵינִי קוֹצֵץ שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֵץ אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְכִכָּר תָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת זֶה, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְסַפְּקָן זֶה לָזֶה וּמוֹרִידוֹ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִטְרַסְקָל נָקוּב שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלֹאתוֹ, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר, מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן. אָמַר רַבִּי זְעִירָא אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תַּלְתַּלֵּי תַּלְתַּלִּים, הֵן יְכוֹלִין לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ תֵּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר חֲגַאי [בשם] רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, קְרוֹבָה [קרובץ] אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אֶחָד שֶׁל עוֹרֵב אֵינָן יְכוֹלִין, כָּךְ אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מֵהַתּוֹרָה אֵינָן יְכוֹלִין, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה עָלָה קַטֵיגוֹרוֹ, וּמִי קִטְרְגוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יוּ"ד שֶׁל יַרְבֶּה קִטְרְגוֹ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה עָלָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקָרַנִי שְׁלֹמֹה וַעֲשָׂאַנִי פְּלַסְתֵּר, שֶׁכָּל דְּיָתֵיקֵי שֶׁשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים בְּטֵלִין הֵימֶנָּה כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר יו"ד מִמֶּנִּי, כְּתִיב (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְהִרְבָּה לוֹ. (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְהִרְבָּה לוֹ סוּסִים. לֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא לְךָ, הֲרֵי שְׁלֹמֹה בָּטֵל וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְיו"ד מִמְךָ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר יו"ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁמָהּ שֶׁל שָׂרָה, חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם חֶצְיוֹ לְאַבְרָהָם וְחֶצְיוֹ לְשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה יו"ד שֶׁל שָׂרָה עָלְתָה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְּׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא, לְשֶׁעָבַר הָיִית בִּשְׁמָהּ שֶׁל נְקֵבָה בְּסוֹפָהּ שֶׁל תֵּבָה, אֲבָל עַכְשָׁיו הֲרֵינִי נוֹתְנֵךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל תֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אִם אַתְּ עוֹשֶׂה דָּלֶ"ת רֵי"שׁ, אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה רֵי"שׁ דָּלֶ"ת, נִמְצָא אַתְּ מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (ויקרא כב, לב): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי"ת ה"א נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ"א חֵי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (הושע ה, ז): בַּה' בָּגָדוּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּ"ף בֵּי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אָמַר רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כֹּלָּה בָּלֶה וְאַתְּ לֵית בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶךָ. 27.5. וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, לְעוֹלָם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, מִכָּל מָקוֹם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי, לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ד): וַיִּשַּׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. נֹחַ נִרְדָּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרוֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כח): רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ. דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ. שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, כד): הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'. יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִין מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹר נִרְדַּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 27.5. Moses was pursued by Pharoah, and the Holy One chose Moses. David was pursued by Saul, and the Holy One chose David. Saul was pursued by the Philistines, and the Holy One chose Saul. Israel are pursued by the nations, and the Holy One chose Israel. "
5. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

5b. אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני,(דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך,ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו,אמרו ליה לההוא מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו וקטלוהו,כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם (ירמיהו מט, ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם,ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג, יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך,רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה,איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא,לא קשיא כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה,(ירמיהו יג, יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים,ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי,ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:,(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה,בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה,תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור,רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא (איכה ב, א) השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא,רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה,תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא,אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר,אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט, י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה,רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב, ד) שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן,נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיהו נח, ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה,וכן במדת פורענות דכתיב (במדבר יד, לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה:,אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא 5b. bis not fromamong bthem. The Sages said to Rava: Master, you are not subject toHis bhidingof the bface,as your prayers are heard, band you are not subject to: “And they shall be devoured,”as the authorities take nothing from you. bHe said to them: Do you know how manygifts bI send in private to the house of King Shapur?Although it might seem that the monarchy does not take anything from me, in actuality I am forced to give many bribes. bEven so, the Sages looked uponRava with suspicion. bIn the meantime,messengers bfrom the house of King Shapur sentfor him band imprisoned himto extort more money from him. Rava bsaid: This is as it is taughtin a ibaraitathat bRabban Shimon ben Gamliel said: Wherever the Sages looked uponsomeone, it resulted in beither death or poverty. /b,With regard to the verse: b“And I will hide my face in that day”(Deuteronomy 31:18), bRava saidthat bthe Holy One, Blessed be He, said: Even though I hid my face from themand My Divine Presence is not revealed, nevertheless: b“I speak with him in a dream”(Numbers 12:6). bRav Yosef said: His hand is outstretched,guarding bover us, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of my hand”(Isaiah 51:16).,The Gemara relates: bRabbi Yehoshua ben Ḥaya was standing inthe bhouse of the Caesar. A certain heretic,who was also present, bgestured to him,indicating that his was bthe nation whose Master,God, bturned His faceaway bfrom it.Rabbi Yehoshua bgestured to himthat bHis hand is outstretched over usin protection. bThe Caesar said to Rabbi Yehoshua: What did he gesture to you,and how did you respond? He replied: He indicated that mine is bthe nation whose Master turned His face from it, and I gestured to himthat bHis hand is outstretched over us. /b,The members of the Caesar’s household bsaid to that heretic: What did you gesture to him?He said to them: I gestured that his is bthe nation whose Master has turnedHis face bfrom it.They asked: bAnd what did he gesture to you?He said to them: bI don’t know;I did not understand. bThey said:How can ba man who does not know whatothers bgesture to himdare to bgesture in the presence of the king? They took him out and killed him. /b,The Gemara relates: bWhen Rabbi Yehoshua ben Ḥaya was dying, the Sages said to him: What will become of us, fromthe threat of bthe heretics,when there is no scholar like you who can refute them? bHe said to themthat the verse states: “Is wisdom no more in Teiman? bHas counsel perished from the prudent? Has their wisdom vanished?”(Jeremiah 49:7). He explained: bSince counsel has perished from the prudent,from the Jewish people, the bwisdom of the nations of the world has vanishedas well, and there will be no superior scholars among them., bAnd if you wish, sayinstead that the same idea can be derived bfrom here: “And he said: Let us take our journey, and let us go, and I will go corresponding to you”(Genesis 33:12). Just as the Jewish people rise and fall, so too, the nations of the world simultaneously rise and fall, and they will never have an advantage.,The Gemara relates that bRabbi Ila was ascending the stairs in the house of Rabba bar Sheila,a children’s teacher. bHe heard a child who was readinga verse out loud: b“For, lo, He Who forms the mountains, and creates the wind, and declares to man what is his speech”(Amos 4:13). Rabbi Ila bsaid:With regard to ba servant whose master declares to him what is hisproper bspeech, is there a remedy for him?The Gemara asks. bWhatis the meaning of the phrase: b“What is his speech”? Rav said: Even frivolous speech that is between a man and his wifebefore engaging in relations bis declared to a person at the time of death,and he will have to account for it.,The Gemara asks: bIs that so?Is it prohibited for a man to speak in this manner with his wife? bWasn’t Rav Kahana lying beneath Rav’s bed, and he heardRav bchatting and laughingwith his wife, band performing his needs,i.e., having relations with her. Rav Kahana bsaidout loud: bThe mouth of Rav is likeone who bhas never eaten a cooked dish,i.e., his behavior is lustful. Rav bsaid to him: Kahana, leave, asthis is bnot proper conduct.This shows that Rav himself engaged in frivolous talk before relations.,The Gemara answers: This is bnot difficult. Here,where this type of speech is permitted, it is referring to a situation bwhere he must appeasehis wife before relations, and therefore this speech is appropriate. However, bthisstatement, that it is prohibited, is referring to a situation bwhere he doesn’t need to appease her.In these circumstances, it is prohibited to engage in excessively lighthearted chatter with one’s wife.,The verse states: b“But if you will not hear it, my soul shall weep in secret [ ibemistarim /i] for your pride”(Jeremiah 13:17). bRav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: The Holy One, Blessed be He, has a placewhere He cries, band its name is Mistarim. Whatis the meaning of b“for your pride”? Rav Shmuel bar Yitzḥak said:God cries bdue to the pride of the Jewish people, which was taken from them and given tothe gentile bnations. Rav Shmuel bar Naḥmani said:He cries bdue to the pride of the kingdom of Heaven,which was removed from the world.,The Gemara asks: bBut is there crying before the Holy One, Blessed be He? Didn’t Rav Pappa say: There is no sadness before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Honor and majesty are before Him; strength and gladness are in His place”(I Chronicles 16:27)? The Gemara responds: This is bnot difficult. Thisstatement, that God cries, is referring to bthe innermost chambers,where He can cry in secret, whereas bthisstatement, that He does not cry, is referring to bthe outer chambers. /b,The Gemara asks: bAnd doesn’tGod cry bin the outer chambers? Isn’t it written: “And on that day the Lord, the God of hosts, called to weeping, and to mourning, and to baldness, and to girding with sackcloth”(Isaiah 22:12)? The Gemara responds: bThe destruction of the Temple is different, as even the angels of peace cried, as it is stated: “Behold, their valiant ones cry without; the angels of peace weep bitterly”(Isaiah 33:7).,The verse continues: b“And my eye shall weep sore, and run down with tears, because the Lord’s flock is carried away captive”(Jeremiah 13:17). bRabbi Elazar said: Why these threereferences to btearsin the verse? bOneis bfor the First Temple; oneis bfor the Second Temple; and oneis bfor the Jewish people who were exiled from their place. And there arethose bwho say:The last boneis bforthe unavoidable bderelictionof the study of bTorahin the wake of the exile.,The Gemara asks: bGranted, according to the one who saidthat the last tear is bfor the Jewish people who were exiled, this is as it is written: “Because the Lord’s flock is carried away captive.” However, according to the one who saidthat this tear is bfor the derelictionof the study of bTorah, whatis the meaning of: b“Because the Lord’s flock is carried away captive”?The Gemara answers: bSince the Jewish people were exiled from their place, there is no greaterinvoluntary bderelictionof the study of bTorah thanthat which was caused by bthis. /b, bThe Sages taughtthat there are bthreetypes of people bfor whom the Holy One, Blessed be He, cries every day: Forone bwho is able to engage in Torahstudy band does not engagein it; band forone bwho is unable to engage in Torahstudy and nevertheless he endeavors and bengagesin it; band for a leader who lords over the community. /b,The Gemara relates: bRabbiYehuda HaNasi bwas holdingthe bbook of Lamentations and was reading from it. When he reached the verse: “He has cast down from heaven to earththe beauty of Israel” (Lamentations 2:1), in his distress the book bfell from his hand. He said: From a high roof to a deep pit,i.e., it is terrible to tumble from the sky to the ground.,§ The Gemara relates: bRabbiYehuda HaNasi band Rabbi Ḥiyya were walking along the road. When they arrived at a certain city, they said: Is there a Torah scholar here whom wecan bgo and greet?The people of the city bsaid: There is a Torah scholar here but he is blind. Rabbi Ḥiyya said to RabbiYehuda HaNasi: bYou sithere; bdo not demean yourdignified status as iNasi /ito visit someone beneath your stature. bI will go and greet him. /b,Rabbi Yehuda HaNasi bgrabbed him and went with himanyway, and together they greeted the blind scholar. bWhen they were leaving him, he said to them: You greetedone who is bseen and does not see; may you be worthy to greetthe One Who bsees and is not seen.Rabbi Yehuda HaNasi bsaid toRabbi Ḥiyya: bNow, ifI had listened to you and not gone to greet him, byou would have prevented me from receiving this blessing. /b, bThey said tothe blind scholar: bFrom whom did you hearthat we are worthy of this blessing? He said to them: bI heardit bfrom the instruction of Rabbi Ya’akov, as Rabbi Ya’akov of the village of Ḥitiyya would greet his teacher every day. WhenRabbi Ya’akov bgrew elderly,his teacher bsaid to him: Do not despair, my Master, that my Master is unableto make the effort to greet me. It is better that you should not visit me.,Rabbi Ya’akov bsaid to him: Is ita bminormatter, bthat which is written about the Sages: “That he should still live always, that he should not see the pit. For he sees that wise men die”(Psalms 49:10–11)? In this regard an ia fortiorireference applies: bJust as one who sees Sages in their death will live, all the more soone who sees them bin their lifetime.From here the blind scholar learned the importance of greeting Torah scholars, which is why he blessed the Sages who came to greet him.,The Gemara relates: bRav Idi, father of Rabbi Ya’akov bar Idi, would regularly travel three months on the roadto reach the study hall bandas he would immediately travel back again to arrive home for the festival of iSukkot /i, he spent only bone day in the school of Rav. And the Sages woulddisparagingly bcall him: A studentof Torah bfor one day. He was offendedand breadthe following verse babout himself: “I am as one that is a laughingstock to his neighbor,a man who calls upon God, and He answers him” (Job 12:4). bRabbi Yoḥa said to him: Please do not punish the Sages,i.e., do not take offense and be harsh with them, as this will cause them to be punished by God., bRabbi Yoḥa leftRav Idi and went bto the study hall and taught: “Yet they seek Me daily, and delight to know My ways”(Isaiah 58:2). bBut isit possible that only bduring the day they seek Him and at night they do not seek Him?What is the meaning of daily? bRather,this verse comes bto say to youthat with regard to banyone who engages in Torahstudy beven one day a year, the verse ascribes himcredit bas though he engagedin Torah study bthe entire year. /b, bAnd the sameapplies bto the attribute of punishment, as it is written: “After the number of the days in which you spied out the land,even forty days, for every day a year, shall you bear your iniquities” (Numbers 14:34). bBut did they sinfor bforty years? Didn’t they sinfor only bforty days? Rather,this comes bto say to youthat banyone who transgresses a sin even one day a year, the verse ascribes himliability bas though he transgressed the entire year. /b,§ The mishna taught: bWho is a minorwho is exempt from the mitzva of appearance in the Temple? bAnychild bwho is unable to ride on his father’s shouldersand ascend from Jerusalem to the Temple Mount. bRabbi Zeira strongly objects to this: /b
6. Babylonian Talmud, Qiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

30b. (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את וגו' ואומר (משלי ז, ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (תהלים קכז, ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר (תהלים קכ, ד) חצי גבור שנונים ואומר (תהלים מה, ו) חציך שנונים עמים תחתיך יפלו ואומר (תהלים קכז, ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער,מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא, יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה,ת"ר (דברים יא, יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי,כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת,ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו,ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום,ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו,תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים,להשיאו אשה מנלן דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים,בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר להו ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי,ללמדו אומנות מנלן אמר חזקיה דאמר קרא (קהלת ט, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות,ויש אומרים אף להשיטו בנהר מאי טעמא חיותיה הוא,רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות,מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה עיסקא,כל מצות האב על הבן וכו' מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה נשים חייבות והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין אמו לא,אמר רב יהודה הכי קאמר כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד נשים חייבין תנינא להא דת"ר איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים,א"כ מה ת"ל איש איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהם שוים,ת"ר נאמר (שמות כ, יב) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום,נאמר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום,נאמר (שמות כא, יז) מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום אבל בהכאה ודאי אי אפשר,וכן בדין ששלשתן שותפין בו ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני,תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני 30b. b“Say to wisdom: You are my sister,and call understanding your kinswoman” (Proverbs 7:4), which indicates that one should be as knowledgeable in the Torah as in the identity of his sister. bAnd it states: “Bind them upon your fingers, you shall write them upon the tablet of your heart”(Proverbs 7:3). bAnd it states: “As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of one’s youth”(Psalms 127:4). bAnd it states: “Sharp arrows of the mighty”(Psalms 120:4). bAnd it states: “Your arrows are sharp, the peoples fall under you”(Psalms 45:6). bAnd it states: “Happy is the man who has his quiver full of them; they shall not be put to shame when they speak with their enemies in the gate”(Psalms 127:5).,The Gemara asks: bWhatis the meaning of the phrase b“enemies in the gate”with regard to Torah study? bRabbi Ḥiyya bar Abba says: Even a father and his son,or ba rabbi and his student, who are engaged in Torahtogether bin one gate become enemies with each otherdue to the intensity of their studies. bBut they do not leave there until they love each other, as it is statedin the verse discussing the places the Jewish people engaged in battle in the wilderness: “Therefore it is said in the book of the wars of the Lord, bVahev in Suphah [ ibeSufa /i],and the valleys of Arnon” (Numbers 21:14). The word “ ivahev /i” is interpreted as related to the word for love, iahava /i. Additionally, bdo not readthis as b“in Suphah [ ibeSufa /i]”; rather,read it as b“at its end [ ibesofa /i],”i.e., at the conclusion of their dispute they are beloved to each other., bThe Sages taught: “And you shall place [ ivesamtem /i]these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated isam tam /i, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life.There is ba parable thatillustrates this: bA person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your woundand is healing you, beat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid,as it will heal your wound. bBut if you take it off,the wound bwill become gangrenous. /b, bSotoo bthe Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination,which is the wound, band I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torahstudy byou will not be given over into the handof the evil inclination, bas it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?”(Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination., bAnd if you do not engage in Torahstudy, byou are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door”(Genesis 4:7). bMoreover, allof the evil inclination’s bdeliberationswill be bconcerning you, as it is statedin the same verse: b“And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is statedin the conclusion of the verse: b“But you may rule over it”(Genesis 4:7)., bThe Sages taught:So bdifficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth”(Genesis 8:21). bRav Yitzḥak says: A person’sevil binclination renews itself to him every day, as it is stated:“And that every inclination of the thoughts in his heart was bonly evil all day [ ikol hayyom /i]”(Genesis 6:5). “ iKol hayyom /i” can also be understood as: Every day., bAnd Rabbi Shimon ben Levi says: A person’s inclination overpowers him every day, and seeks to kill him, as it is stated: “The wicked watches the righteous and seeks to slay him”(Psalms 37:32). bAnd if notfor the fact that bthe Holy One, Blessed be He, assistseach person in battling his evil inclination, bhe could notovercome bit, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand”(Psalms 37:33).,A Sage from bthe school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one,the evil inclination, bencounters you, pull it into the study hall,i.e., go and study Torah. bIf it is a stoneit will bmelt, and if it is ironit will bbreak, as it is statedwith regard to the Torah: b“Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?”(Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: bIf it is a stoneit will bmelt,this is bas it is statedwith regard to the Torah: b“Ho, everyone who thirsts, come for water”(Isaiah 55:1), band it states: “The water wears the stones”(Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.,§ The ibaraita(29a) teaches that a father is commanded bto marryhis son to ba woman.The Gemara asks: bFrom where do wederive this matter? bAs it is written: “Take wives and bear sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters to men”(Jeremiah 29:6).,The Gemara analyzes this verse: bGrantedwith regard to bhis son,this is bin his power,i.e., he can instruct him to marry a woman, as a man is the active agent in a marriage. bButwith regard to bhis daughter, isthis bin his power?She must wait for a man to marry her. The Gemara answers: bThis is whatJeremiah was bsaying to themin the aforementioned verse: Her father should bgive her somethingfor her dowry, band he should dress and cover herwith suitable clothing bso that men will leap tomarry bher. /b,§ The ibaraitafurther states that a father is commanded bto teachhis son ba trade.The Gemara asks: bFrom where do wederive this? bḤizkiyya said: As the verse states: “Enjoy life with the wife whom you love”(Ecclesiastes 9:9). bIfthis verse is interpreted literally, and bitis referring to ban actual woman,then one can derive as follows: bJust asa father bis obligated to marryhis son bto a woman, so too, he is obligated to teach him a trade,as indicated by the term: Life. bAnd ifthe wife mentioned in this verse is allegorical, and bit is the Torah,then one should explain the verse in the following manner: bJust as he is obligated to teach him Torah, so too, he is obligated to teach him a trade. /b,§ The ibaraitaadds: bAnd some saythat a father is balsoobligated bto teachhis son bto swim in a river.The Gemara asks: bWhat is the reasonfor this? bIt isnecessary for bhis life,i.e., this is potentially a lifesaving skill.,§ The ibaraitafurther teaches that bRabbi Yehuda says: Anyfather bwho does not teachhis son ba trade teaches him banditry.The Gemara asks: Can it benter your mindthat he actually teaches him bbanditry? Rather,the ibaraitameans that it is bas though he taught him banditry. /b,The Gemara asks: bWhat isthe difference bbetweenthe opinion of the first itannaand that of Rabbi Yehuda? Both state that a father must teach his son a trade. The Gemara answers: bThere isa difference bbetween themin a case bwherethe father bteaches himto engage in bbusiness.According to the first itannathis is sufficient, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must teach him an actual trade.,§ The mishna teaches: With regard to ball mitzvot of a father with regard to his son,both men and women are obligated to perform them. The Gemara inquires: bWhatis the meaning of the expression: bAll mitzvot of a father with regard to his son? If we saythat this is referring to ball of the mitzvot that a father is required to perform for his son,are bwomen obligatedin these? bBut isn’t it taughtin a ibaraita /i: bA father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him?This indicates that bhis father, yes,he is obligated to do these, but bhis mother, no,she is not obligated to perform these mitzvot for her son., bRav Yehuda saidthat bthis is whatthe mishna bis saying:With regard to beach mitzvafor bthe father that is incumbent upon the son to perform for his father, both men and women are obligatedin them. The Gemara comments: bWealready blearned this, as the Sages taughtin a ibaraita /i, with regard to the verse: b“A manshall fear [ itira’u /i] his mother and his father” (Leviticus 19:3). bI havederived bonlythat ba manis obligated in this mitzva; bfrom wheredo I derive that ba womanis also obligated? bWhen it saysin the same verse: b“A man shall fear [ itira’u /i] his mother and his father”(Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that bthere are twothat are obligated bhere,both a man and a woman., bIf so,that both of them are obligated, bwhatis the meaning when bthe verse states: “Man”?In the case of ba man,it is bin his power to performthis mitzva; whereas with regard to ba woman,it is bnotalways bin her power to performthis mitzva, bbecause she is under the authority of anotherperson, i.e., her husband. As she is obligated to her husband to maintain her household, she is not always able to find time for her parents. bRav Idi bar Avin saysthat bRav says:Consequently, if a woman bis divorced,then bboth of them,a daughter and a son, are bequalwith regard to honoring and fearing their father and mother., bThe Sages taughtthat bit is stated: “Honor your father and your mother”(Exodus 20:11), band it is stated: “Honor the Lord with your wealth”(Proverbs 3:9). In this manner, bthe verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent,as the term “honor” is used in both cases.,Similarly, bit is stated: “A man shall fear his mother and his father”(Leviticus 19:3), band it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve”(Deuteronomy 6:13). bThe verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent. /b,Likewise, bit is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death”(Exodus 21:17), band it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin”(Leviticus 24:15). bThe verse equates the blessing,a euphemism for cursing, bofone’s bfather and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking,i.e., with regard to the ihalakhathat one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, bit is certainly not possibleto say the same concerning the Holy One, Blessed be He., bAnd sotoo, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is ba logical derivation, as the three of them are partners in hiscreation. As bthe Sages taught: There are three partners inthe forming of ba person: The Holy One, Blessed be He,who provides the soul, band his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribecredit bto them as if I dwelt between them and they honor Meas well., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbiYehuda HaNasi bsays: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son honors his mother more thanhe honors bhis father, because /b
7. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

102b. דאיתפח הדר קא דריש אמרי לא קבילת עלך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי הדרו בהו דאנא אהדר בי,רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן,מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא,א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא,אחאב אח לשמים אב לעבודת כוכבים אח לשמים דכתיב (משלי יז, יז) אח לצרה יולד אב לעבודת כוכבים דכתיב (תהלים קג, יג) כרחם אב על בנים,(מלכים א טז, לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט אמר ר' יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחילה לקלקלה (הושע יב, יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לו,ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מלכים א כא, כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעוה"ז ועזוב לעוה"ב,א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל שנאמר (מלכים א טז, כד) ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון,א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה,מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות שנאמר (מלכים א כ, ב) וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות,מאי מחמד עיניך לאו ס"ת,דילמא עבודת כוכבים לא ס"ד דכתיב (מלכים א כ, ח) ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם (לא תאבה ולא תשמע) ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב (שמואל ב יז, ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום (והזקנים) [ובעיני כל זקני ישראל] ואמר רב יוסף סבי דבהתא,התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי וכתיב (מלכים א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו,אמר ר"נ אחאב שקול היה שנאמר (מלכים א כב, כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתב ביה (מלכים א כא, כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים ואת אמרת שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה,(מלכים א כב, כא) ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן מאי רוח א"ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי,מאי צא אמר רבינא צא ממחיצתי שכן כתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה,(מלכים א טז, לג) ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל,(דברי הימים ב כב, ט) ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן,מנשה שנשה יה ד"א מנשה שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (דברי הימים ב לג, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים (מלכים ב כא, ג) ויעש (הרע) [אשרה] (בעיני ה') כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה"ב אף מנשה אין לו חלק לעוה"ב:,רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה"ב שנאמר (דברי הימים ב לג, יג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו': א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר (ירמיהו טו, ד) ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד ומר סבר 102b. bhe recovered, he then lecturedon that topic. His students bsaid to him: Did you not undertake that you will not lecture about them?Rabbi Abbahu bsaid: Did they repent, that I will reconsiderand refrain from condemning them?,One day bRav Ashi endedhis lecture just before reaching the matter bof the three kings. He saidto his students: bTomorrow we will beginthe lecture bwith our colleaguesthe three kings, who, although they were sinners, were Torah scholars like us. bManasseh,king of Judea, bcame and appeared to him in his dream.Manasseh bsaidto him angrily: bYou called us your colleague and the colleagues of your father?How dare you characterize yourself as our equal?,Manasseh said to him: I will ask you, bfrom where are you required to begincutting a loaf of bread when reciting the blessing: bWho brings forthbread from the earth? Rav Ashi bsaid to him: I do not know.Manasseh bsaid to him:Even this, bfrom where you are required to begincutting a loaf of bread when reciting the blessing: bWho brings forthbread from the earth, byou did not learn, andyet byou call us your colleague?Rav Ashi bsaid toManasseh: bTeach methis ihalakha band tomorrow I will lectureand cite bit in your name duringmy public blecturedelivered on the Festival. Manasseh bsaid to him:One cuts the loaf bfrom where it crustsas a result of bbaking. /b,Rav Ashi bsaid to him: Since you were so wise, what is the reason you engaged in idol worship?Manasseh bsaid to him: Had you been thereat that time, byou would have takenand lifted bthe hem of your cloak and run after medue to the fierce desire to engage in idol worship and due to the fact that it was a common faith. bThe next dayRav Ashi bsaid to the Sagesas a prelude to his lecture: bWe will begin withthe treatment of bour teachers,those kings who were greater than us in Torah knowledge but whose sins caused them to lose their share in the World-to-Come.,§ The Gemara proceeds to discuss the second king enumerated in the mishna, Ahab. bAhab [ iAḥav /i],although he was ba brother [ iaḥ /i] to Heaven,he was ba father [ iav /i] for idol worship.He was ba brother to Heaven, as it is written: “And a brother is born for adversity”(Proverbs 17:17), and in desperate times, he turned to Heaven. He was ba father for idolatry.This is the highest level of attachment, bas it is written: “As a father has compassion for his children”(Psalms 103:13).,With regard to Ahab, it is written: b“And it came to pass, the most minor of his transgressions was his walking in the sins of Jeroboam, son of Nebat”(I Kings 16:31). bRabbi Yoḥa says: The minorsins bthat Ahab performedwere bon par with the majorsins bthat Jeroboam performed,as the transgressions committed by Ahab were much more serious than those committed by Jeroboam. bAnd for whatreason bdid the verse attributethe sins of all the kings of Israel bto Jeroboam,even though the sins of Ahab were more substantial? It is bdue tothe fact bthat he was first toengage in biniquity.With regard to the verse: b“Their altars shall also be like droppings in the furrows of the field”(Hosea 12:12), bRabbi Yoḥa says: You do not have even one furrow in Eretz Yisrael upon which Ahab did not placean object of bidol worship and bow to it. /b,The Gemara asks: bAnd from where do wederive bthatAhab bdoes not enter into the World-to-Come?The Gemara answers: It is derived bas it is written: “And I will excise from Ahab every man, and him that is shut up and him that is abandoned in Israel”(I Kings 21:21). b“Him that is shut up”indicates he will be excised bin this world,while b“and him that is abandoned”indicates he will be excised bin the World-to-Come. /b, bRabbi Yoḥa says: For whatvirtue bwas Omri,king of Israel, who was Ahab’s father, bprivilegedto ascend btothe bmonarchy?It is bdue tothe fact bthat he added one city in Eretz Yisrael, as it is stated: “And he bought the hill of Samaria from Shemer for two talents of silver, and built on the hill, and called the name of the city that he built after Shemer, the owner of the hill, Samaria”(I Kings 16:24)., bRabbi Yoḥa says: For whatvirtue bwas Ahab privilegedto ascend btothe bmonarchyand rule for btwenty-two years? /b,It is bdue tothe fact bthat he respected the Torah, which was given with twenty-two letters, as it is stated: “And he sent messengers to Ahab, king of Israel, into the city, and said to him: So says Ben-Hadad: Your silver and your gold are mine; your wives and also your good children, are mine.And the king of Israel answered and said: It is according to your saying, my lord, O king: I am yours, and all that I have. And the messengers came again, and said: So speaks Ben-Hadad, saying: I sent to you, saying: You shall deliver me your silver, and your gold, and your wives, and your children. bYet I will send my servants to you tomorrow about this time, and they shall search your house, and the houses of your servants, and it shall be, that they shall put in their hand all the delight of your eyes and take it…And he said to the messengers of Ben-Hadad, tell my lord the king: All that you did send for to your servant at the first I will do; but this thing I may not do”(I Kings 20:2–6, 9).,The Gemara asks: bWhatis b“the delight of your eyes”that Ahab refused to give Ben-Hadad after agreeing to give him his wives and his gold? bIs it not a Torah scroll?Ahab treated the Torah with deference.,The Gemara suggests: bPerhapsthe delight of his eyes was an object of bidol worship.The Gemara answers: That could bnot enter your mind, as it is writtenthat Ahab consulted the Sages with regard to this matter: b“And all the elders and all the people said to him: Do not consent and heed not”(I Kings 20:8). The elders in this verse are presumably the Sages. The Gemara continues: bBut perhaps they were wicked elders,who worshipped idols. bIsn’t it written: “And the saying pleased Absalom well and all the elders of Israel”(II Samuel 17:4), band Rav Yosef says:The elders of Israel mentioned in that verse were bwicked elders.Perhaps the elders of Israel with whom Ahab consulted were also wicked.,The Gemara rejects this: bThere,with regard to Absalom bit is not written: “And all the people,”whereas bhere,with regard to Ahab, bit is written: “And all the people.” As it is impossible that there were not among them righteouspeople, if the righteous people agreed, apparently, “the delight of your eyes” was sacred. bAnd it is written: “And I will leave seven thousand in Israel; all the knees that have not bent to the Baal, and every mouth that has not kissed it”(I Kings 19:18), indicating that there were righteous people among them., bRav Naḥman says: Ahab was balancedin terms of the mitzvot and transgressions that he performed, bas it is stated: “And the Lord said, who shall entice Ahab that he may ascend and fall at Ramoth Gilead? And this one said in this manner, and that one said in that manner”(I Kings 22:20), indicating that it is unclear whether or not he was a full-fledged transgressor. bRav Yosef objects to thisstatement: This is the person babout whomthe prophet bwrote: “But there was none like Ahab who devoted himself to do evil in the eyes of the Lord, whom Jezebel his wife had incited”(I Kings 21:25). bAnd we learnin a ibaraita /i: bEvery day she would weigh gold shekelsequal to Ahab’s weight bfor idol worship. And you say he was balanced? Rather, Ahab was generous with his moneyand did not scrimp, band since healso bbenefited Torah scholars with his property,the heavenly court bexpiated halfhis sins bfor him.The result was a balance between mitzvot and transgressions.,With regard to God’s search for a volunteer to entice Ahab, it is written: b“And there came forth a spirit, and stood before the Lord, and said: I will entice him. And the Lord said to him: With what? And he said: I will go out, and I will be a lying spirit in the mouth of all his prophets. And He said: You shall entice him, and also prevail; go out, and do so”(I Kings 22:21–22). The Gemara asks: bWhat spiritwas that? bRabbi Yoḥa says:It was bthe spirit of Naboth the Jezreelite,who sought to take revenge against Ahab.,The Gemara asks: bWhatis the meaning of the term b“go out”that God instructed the spirit? bRavina saysthat it means: bGo out fromwithin bmy partitionand do not return, bas so it is written: “He that speaks falsehoods shall not be established before My eyes”(Psalms 101:7). The spirit that volunteered to lie may no longer be before God. bRav Pappa saysthat bthisis in accordance with the adage bthat people say: One who avengesdue to bhis zealotry destroys hisown bhouse.The spirit of Naboth that sought revenge was expelled from before God.,With regard to the verse: b“And Ahab made the iashera /i; and Ahab did more to provoke the Lord, God of Israel, to anger than all the kings of Israel that were before him”(I Kings 16:33), bRabbi Yoḥa says:It means bthat he wrote on the doors of Samaria: Ahab denies theexistence of the bGod of Israel, therefore he has no share in the God of Israel. /b,With regard to the verse: b“And he sought Ahaziah, and they apprehended him, for he was hiding in Samaria”(II Chronicles 22:9), bRabbi Levi says:What would he do in hiding? bHe would excise mentionsof God’s name in Torah scrolls band writethe name of an object of bidol worship in their stead. /b,The Gemara proceeds to discuss the third king enumerated in the mishna. He was called bManasseh [ iMenashe /i] because he forgot God [ inasha yah /i]. Alternatively,he was called bManasseh since he caused thekingdom of bIsrael to forget [ ihinshi /i] their Father Who is in Heaven. And from where do wederive bthatManasseh bdoes not enter into the World-to-Come?The Gemara answers: It is derived bas it is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem… /bAnd he did that which was evil in the sight of the Lord… bAnd he made an iashera /i, as did Ahab king of Israel”(II Kings 21:1–3). bJust as Ahab has no share in the World-to-Come, so too, Manasseh has no share in the World-to-Come. /b,§ The mishna teaches that bRabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated: “And he prayed to him and He was entreated of him,and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13). bRabbi Yoḥa says: And both of them,Rabbi Yehuda and the Rabbis, who disagree with regard to whether Manasseh has a share in the World-to-Come, binterpreted oneand the same bverse, as it is stated: “And I will make them into a horror for all the kingdoms of the earth, on account of Manasseh, son of Hezekiah”(Jeremiah 15:4). One bSage,Rabbi Yehuda, bholdsthat b“on account of Manasseh”means that the Jewish people will be judged harshly, basultimately, one as wicked as Manasseh brepented, and they did not doso. bAndone bSage,the Rabbis, bholdsthat
8. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

12a. דיקא נמי דכתיב (יהושע יד, ו) הקניזי ש"מ,עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה מתחילתה הוליד והלא מינסב הוה נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה,יריעות שהיו פניה דומין ליריעות,ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שישר את עצמו שובב ששיבב את יצרו וארדון שרדה את יצרו ואיכא דאמרי על שהיו פניה דומין לורד,(דברי הימים א ד, ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתעניות אבי שנעשה לה כאב תקוע שתקע את לבו לאביו שבשמים,היו שתי נשים נעשה מרים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא בתחילה חלאה ולבסוף נערה,(דברי הימים א ד, ז) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומין כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו,(שמות א, כב) ויצו פרעה לכל עמו א"ר יוסי בר' חנינא אף על עמו גזר ואמר ר"י בר' חנינא שלש גזירות גזר בתחילה אם בן הוא והמתן אותו ולבסוף כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו גזר,(שמות ב, א) וילך איש מבית לוי להיכן הלך אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו,תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן,אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב,פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן,ויקח ויחזור מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה,את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת דא"ר חמא בר' חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר (במדבר כו, נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים,לידתה במצרים ואין הורתה במצרים א"ר יהודה שנולדו בה סימני נערות,(שמות ב, ב) ותהר האשה ותלד בן והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא א"ר יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה,(שמות ב, ב) ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו ר' יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א, ד) וירא אלהים את האור כי טוב,(שמות ב, ב) ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא,(שמות ב, ג) ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותיזיל אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם כי היכי דלישמעינהו ומעוי (בהדיהו) דכתיב (שיר השירים ב, טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו',(שמות ב, ג) ותקח לו תבת גמא מאי שנא גומא א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל,רבי שמואל בר נחמני אמר דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה,ותחמרה בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע,ותשם בה את הילד ותשם בסוף רבי אלעזר אומר ים סוף רבי שמואל בר נחמני אמר 12a. The Gemara comments: The language of another verse bis also precisebased on this explanation, bas it is written:“And Caleb the son of Jephunneh bthe Kenizzitesaid unto him” (Joshua 14:6). Although his father was Jephunneh, he is known as “the Kenizzite,” although he was not actually a son of Kenaz. The Gemara accepts this proof and states: bConclude from itthat Rava’s explanation is correct.,The verse states: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara analyzes the verse: The verse refers to the wife of Caleb by the name bAzubah.The Sages teach that bthisis bMiriam. And why is she called Azubah? As everyone initially abandoned her [ iazavuha /i]and did not want to marry her because she was sickly and unattractive. The verse additionally states: “And Caleb, the son of Hezron, bbegot children [ iholid /i]of Azubah his wife” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Why use the term “ iholid /i,” begot children? bButdoesn’t this verse state that bhe married her? Rabbi Yoḥa says:This teaches us that with regard to banyone who marries a woman for the sake of Heaven,as he married her due to her righteousness without concern for her appearance, bthe verse ascribes himcredit bas if he gave birth to her. /b,The same verse refers to Miriam additionally as bJerioth,which the Gemara explains was appropriate, bfor her face was likeextremely pallid bcurtains [ iyeriot /i]. /b,The verse continues: b“And these were her sons [ ivaneha /i].”The Gemara explains: bDo not readit as ivaneha /i, her sons; rather,read it as iboneha /i, her builders.In other words, the rest of the names in the verse are not the names of her children, but rather appellations for her husband, whose marriage to her built her, as it were. The first appellation for Caleb, b“Jesher,”is referring to his actions, bas he set himself straight [ iyisher /i]and did not join in the counsel of the spies. The second appellation, b“Shobab,”is referring to the fact bthat he broke [ isibbev /i] hisevil binclinationby rebelling against the other spies. The third appellation, b“and Ardon [ iveArdon /i],”is referring to the fact bthat he ruled [ irada /i]over bhisevil binclination. And some say: Because the faceof his wife Miriam became beautiful blike a rose [ ivered /i]after they were married, she was also called Vardon, due to her rose-like complexion.,The Gemara interprets an additional verse as referring to Caleb. It is stated: b“And Ashhur the father of Tekoa had two wives, Helah and Naarah”(I Chronicles 4:5). bAshhur is Caleb. And why was he called Ashhur? Because his face became blackened [ ihusheḥaru /i] fromthe extensive bfaststhat he accepted upon himself so that he would not be entrapped by the counsel of the spies. b“The father of”is also referring to Caleb, bas he became like a father tohis wife. The next word in the verse, b“Tekoa,”is an additional reference to Caleb, bas he attached [ itaka /i] his heart to his Father in Heaven. /b,The phrase in the verse b“had two wives”actually means it is as if bMiriam became like two wives,because she changed over the course of time. And therefore the two names written in the verse: b“Helah and Naarah,” were nottwo separate women, bHelah and Naarah. Rather, initiallyMiriam was bsickly [ iḥela /i]and forlorn, band ultimatelyshe was healthy and beautiful like ba young woman [ ina’ara /i]. /b,The Gemara expounds the following verse as referring to Miriam: b“And the children of Helah were Zereth [ iTzeret /i] and Zohar and Eth”(I Chronicles 4:7). She was now called b“ iTzeret /i,” for she becameso beautiful that she was like ba rival [ itzara /i] to otherwomen, as they were jealous of her beauty. She is called b“Zohar,” as her faceshined blikethe sun does at bnoon [ itzohorayim /i].She is called b“Eth,” as anyman bthat saw herwould be aroused so much that he bwould bring a gift [ iet /i] to his wifeto entice her.,§ The Gemara returns to the discussion of the bondage in Egypt. b“And Pharaoh charged all his people,saying: Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22). bRabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says:The use of the phrase “every son that is born” indicates that bhe decreed even on his own nationthat all their male babies must be killed. bAnd Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, saysfurther: bHe decreed three decrees. Initially,he commanded the midwives only with regard to Jewish infants: “You shall look upon the stones. bIf it be a son, then you shall kill him;but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). bAnd afterward,he decreed with regard to the Jewish infants: b“Every son that is born you shall cast into the river”(Exodus 1:22). bAnd ultimately, he decreed even on his own nationthat Egyptian infant boys should be cast into the river as well.,The verse states: b“And there went a man of the house of Levi,and took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1). The Gemara asks: bTo where did he go? Rav Yehuda bar Zevina says: He went according to the advice of his daughterMiriam, as the Gemara will proceed to explain.,A Sage bteaches: Amram,the father of Moses, bwas the great man of his generation. Once he saw that the wicked Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river,and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22), bhe said: We are laboring for nothingby bringing children into the world to be killed. Therefore, bhe arose and divorced his wife. Allothers who saw this followed his example and barose and divorced their wives. /b, bHis daughter,Miriam, bsaid to him: Father, your decree is more harshfor the Jewish people bthan that of Pharaoh, as Pharaoh decreed only with regard to the males, but you decreedboth bon the males and on the females.And now no children will be born. Additionally, bPharaoh decreedto kill them bonly in this world, but youdecreed bin this world and in the World-to-Come,as those not born will not enter the World-to-Come.,Miriam continued: Additionally, concerning bPharaoh the wicked,it is buncertainwhether bhis decreewill be bfulfilled,and it is buncertainif his decree will bnotbe bfulfilled. You are a righteous person,and as such, byour decreeswill bcertainlybe bfulfilled, as it is statedwith regard to the righteous: b“You shall also decree a thing, and it shall be established unto you”(Job 22:28). Amram accepted his daughter’s words and barose and brought back,i.e., remarried, bhis wife,and ballothers who saw this followed his example and barose and brought back their wives. /b,The Gemara asks: If Amram remarried Jochebed, rather than say: b“And tookfor a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1), bit should havestated: b“And returnedfor a wife the daughter of Levi.” bRav Yehuda bar Zevina says: He performed an act of marriagejust as one would do for a first marriage. bHe sat her on a palanquin [ iappiryon /i], and Aaron and Miriam danced before her, and the ministering angels said: “A joyful mother of children”(Psalms 113:9).,The verse is referring to Jochebed as b“a daughter of Levi”(Exodus 2:1). The Gemara asks: Is it bpossiblethat this is Jochebed? Jochebed bwasthen b130 years old andthe verse still bcalls her a daughter?Jochebed’s age is established based on a tradition concerning the number of the descendants of Jacob who came to Egypt, as follows: While the verse states that Leah had thirty-three descendants (Genesis 46:15), only thirty-two were enumerated. This was explained bas Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says:The “daughter of Levi” bis Jochebed, whose conception was on the road,as the family of Jacob descended to Egypt, band she was born between the walls,i.e., in Egypt, bas it is stated:“And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, bwho was born to Levi in Egypt”(Numbers 26:59).,This interpolation concerning her birth is interpreted: bHer birthwas bin Egypt, but her conception was not in Egypt.Since the Jewish people were in Egypt for two hundred ten years and Moses was eighty years old at the time of the exodus, Jochebed was one hundred thirty years old when Moses was born. In light of this, the Gemara is asking how the verse can refer to her as a daughter. bRabbi Yehuda says: The signs of a young woman were born in herwhen her husband remarried her, and she became like a young girl again.,§ The verse states concerning Moses: b“And the woman conceived, and bore a son;and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months” (Exodus 2:2). The Gemara asks: bButJochebed bwas pregt withMoses bfor three months at the outset,before Amram remarried her, as will be explained further. bRav Yehuda bar Zevina said:The intention of the verse is to bjuxtapose hergiving bbirth to her becoming pregt. Just as her becoming pregt was without pain, so too, hergiving bbirth was without pain. From hereit is derived bconcerning righteous women that they were not included in the verdict [ ipitkah /i] of Evethat a woman will suffer pain during childbirth (see Genesis 3:16).,The verse states with regard to the birth of Moses: “And the woman conceived, and bore a son; band when she saw him that he was a goodly [ itov /i] child,she hid him three months” (Exodus 2:2). It bis taughtin a ibaraitathat bRabbi Meir says: “Tov” is his,Moses’, real bname,as it was given to him by his parents when he was born. bRabbi Yehuda says: His name was Toviya. Rabbi Neḥemya says:They said he was good because they saw that he was bfit for prophecy. Others say:They said he was good because he was bborn when he wasalready bcircumcised. And the Rabbis say: At the time when Moses was born, the entire house was filled with light,as bit is written here: “And when she saw him that he was a goodly [ itov /i] child,” and it is written there: “And God saw the light, that it was good [ itov /i]”(Genesis 1:4).,The verse continues: b“And she hid him three months”(Exodus 2:2). The Gemara explains that she was able to hide him for three months bbecause the Egyptians countedthe nine months of her pregcy bonly from the timeher husband btook her back, but she was pregt withMoses bfor three months from the outsetof her remarriage.,The next verse states: b“And when she could no longer hide him”(Exodus 2:3). The Gemara asks: bWhycouldn’t she hide him any longer? bLet her continue to hide him. Rather, anywhere that the Egyptians heard that a baby was bornand they wanted to locate the baby, bthey would bringanother bbaby there in order that it could be heardcrying, bandthe two babies bwould cry together, as it is written: “Take us the foxes, the little foxes,that spoil the vineyards; for our vineyards are in blossom” (Song of Songs 2:15). The infants who were used to uncover the hidden babies are referred to as little foxes.,The verse states: “And when she could no longer hide him, bshe took for him an ark of bulrushes,and daubed it with bitumen and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the willows by the river’s bank” (Exodus 2:3). The Gemara asks: bWhat is differentabout bbulrushesthat she decided to use them? bRabbi Elazar says: From hereit is derived bconcerning righteous people that their money is more precious to them than their bodies,as she took an inexpensive material to build the ark. bAnd whydo they care bso muchabout their money? bBecause they do not stretch out their hands topartake of bstolen property.Therefore, their own property is very precious to them., bRabbi Shmuel bar Naḥmani saysan alternative reason for her taking bulrushes for the ark: She took ba soft materiallike bulrush, bwhich is able to withstandan impact both bbefore a soft item and before a hard item.She feared that if she would have made the box from a hard material like wood, if it were to collide with a hard item in the water it might break.,The verse continues: b“And daubed it with bitumen and with pitch”(Exodus 2:3). A Sage bteaches:She daubed bbitumen on the interior and pitch on the exterior, so that righteous person,i.e., Moses, bwould not smell a foul odor,such as that of pitch.,The verse continues: b“And she put the child therein, and laid it in the willows [ ibassuf]”(Exodus 2:3). bRabbi Elazar says:This means she placed him bin the Suf Sea,i.e., the Red Sea. bRabbi Shmuel bar Naḥmani says: /b
9. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

45b. אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א"ר ירמיה משום ר"ש בן יוחי ור' יוחנן משום ר"ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח,אמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כו, טו) עצי שטים עומדים,תנ"ה עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את ציפוין דבר אחר עומדים שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין ת"ל עצי שטים עומדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים,ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו,ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר (יחזקאל מח, לה) סביב שמנה עשר אלף ל"ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה,ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי והא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר (ישעיהו ל, יח) אשרי כל חוכי לו ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו ל"ק הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:,בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו': והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין:,כמעשהו בחול: אמר רב הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב (ויקרא כג, מ) כפות שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי כפת כתיב,ר' לוי אומר כתמר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים,אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום אחד מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו,ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מאי טעמא סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא,כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחד זה ואחד זה שבעה אמר רב יוסף נקוט דרבה בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה,מיתיבי 45b. b“Bind [ iisru /i] with dense-leaved branches [ iba’avotim /i] on the Festival until the horns of the altar”(Psalms 118:27), which alludes to both the binding of the ilulavand to the myrtle branch, referred to in the Torah as the branch of a dense-leaved tree [ ianaf etz avot /i]. bRabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, and Rabbi Yoḥasaid bin the name of Rabbi Shimon HaMeḥozi,who said bin the name of Rabbi Yoḥa HaMakkoti:With regard to banyone who establishes an addition [ iissur /i] to the Festivalon the day after the Festival bby eating and drinking, the verse ascribes himcredit bas though he built an altar and sacrificed an offering upon it, as it is stated: “Add [ iisru /i] to the Festival with fattened animals [ iba’avotim /i] until the horns of the altar.” /b,§ Apropos the ihalakhacited by Rabbi Yirmeya in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, the Gemara cites additional ihalakhot /i. bḤizkiya saidthat bRabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai:With regard to ballobjects used in performance of beach and everyone of bthe mitzvot, a person fulfills his obligation onlywhen the objects are positioned bin the manner of their growth.One must take the ilulavwith the bottom of the branch facing down, bas it is statedwith regard to the beams of the Tabernacle: b“Acacia wood, standing”(Exodus 26:15), indicating that the beams stood in the manner of their growth., bThat was also taughtin a ibaraita /i: b“Acacia wood, standing,”indicating bthat they standin the Tabernacle bin the manner of their growthin nature. bAlternatively, standingmeans bthatthe beams bsupport theirgold bplatingthat is affixed to the beams with nails. bAlternatively, standingteaches: bLest you saythat after the destruction of the Tabernacle btheir hope is lost and their prospect is abolished,and they will never serve a sacred purpose again, therefore bthe verse states: “Acacia wood, standing,”meaning bthat they stand forever and for all timeand will yet be revealed and utilized again., bAnd Ḥizkiya saidthat bRabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I am able to absolve the entire world from judgmentfor sins committed bfrom the day I was created until now.The merit that he accrued through his righteousness and the suffering that he endured atone for the sins of the entire world. bAnd werethe merit accrued by bEliezer, my son,calculated along bwith myown, we would absolve the world from judgment for sins committed bfrom the day that the world was created until now. And werethe merit accrued by the righteous king, bJotham ben Uzziah,calculated bwith ourown, we would absolve the world from judgment for sins committed bfrom the day that the world was created until its end.The righteousness of these three serves as a counterbalance to all the evil deeds committed throughout the generations, and it validates the ongoing existence of the world., bAnd Ḥizkiya saidthat bRabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I have seen membersof the caste bofthe spiritually bprominent,who are truly righteous, band they are few. If theynumber bone thousand, I and my son are among them. If theynumber bone hundred, I and my son are among them; and if theynumber btwo, I and my son are they.The Gemara asks: bAre they so few? But didn’t Rava say: There are eighteen thousandrighteous individuals bin a row before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Surrounding are eighteen thousand”(Ezekiel 48:35)? Apparently, the righteous are numerous. The Gemara answers: This is bnot difficult. Thisstatement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to the very few bwho viewthe Divine Presence bthrough a bright,mirror-like bpartition,while bthatstatement of Rava is referring to those bwho do not viewthe Divine Presence bthrough a bright partition. /b,The Gemara asks further: bAnd arethose bwho viewthe Divine Presence through ba bright partition so few? But didn’t Abaye say: The worldhas bno fewer than thirty-six righteouspeople in each generation bwho greet the Divine Presence every day, as it is stated: “Happy are all they that wait for Him [ ilo /i]”(Isaiah 30:18)? bThe numerological value of ilo /i,spelled ilamed vav /i, bis thirty-six,alluding to the fact that there are at least thirty-six full-fledged righteous individuals in each generation. The Gemara answers: This is bnot difficult. Thisstatement of Abaye is referring to those bwho enterto greet the Divine Presence bbyrequesting and being granted bpermission,while bthatstatement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to those bwho entereven bwithoutrequesting bpermission,for whom the gates of Heaven are open at all times. They are very few indeed.,§ The mishna asks: bAt the time of their departureat the end of the Festival, bwhatwould bthey say?The mishna answers that they would praise the altar and glorify God. The Gemara challenges this: bButin doing so baren’t they joining the name of Heaven and another entity, and it was taughtin a ibaraita /i: bAnyone who joins the name of Heaven and another entity is uprooted from the world, as it is stated:“He that sacrifices unto the gods, bsave unto the Lord only,shall be utterly destroyed” (Exodus 22:19)? The Gemara answers that bthis is whatthe people bare sayingwhen they depart the Temple: bTo the Lord, we acknowledgethat He is our God, band to you,the altar, bwe give praise; to the Lord, we acknowledgethat He is our God, band to you,the altar, bwe give acclaim.The praise to God and the praise to the altar are clearly distinct.,§ The mishna continues: bAs its performance during the week,so is its performance on Shabbat. And according to Rabbi Yoḥa ben Beroka, on the seventh day of the Festival they would bring palm branches to the Temple. bRav Huna said: What is the rationalefor the opinion bof Rabbi Yoḥa ben Beroka?It is bas it is written:“And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, bbranchesof a date palm” (Leviticus 23:40). Branches in the plural indicates that btwobranches must be taken, bone for the ilulavand one forplacement around bthe altar. And the Rabbis say:Although the word is vocalized in the plural, based on tradition it bis written ikappot /i,without the letter ivav /i. Therefore, it is interpreted as if it were written ikappat /i, indicating that only one palm branch need be taken., bRabbi Levi says:The rationale for the opinion of Rabbi Yoḥa ben Beroka is not based on a verse. Rather, it is a custom that developed to express praise for the Jewish people, blikeningthem to ba date palm /b. bJust as the date palm has only one heart,as branches do not grow from its trunk but rather the trunk rises and branches emerge only at the top, bso too, the Jewish people have only one heartdirected btoward their Father in Heaven. /b,§ bRav Yehuda saidthat bShmuel said:The blessing over the mitzva of ilulav /iis recited bsevendays bandthe blessing over the mitzva of isukka /iis recited bone day. What is the rationalefor this distinction? It is written explicitly in the Torah that the mitzva to sit in the isukkaapplies all seven days. The Gemara explains: With regard to the ilulav /i, where the nights are distinct from the days,as the mitzva of ilulavis not in effect at night, beach day is a mitzva in and of itself.A separate blessing is recited over each mitzva. However, with regard to isukka /i, where the nights are not distinct from the days,as the mitzva of isukkais in effect at night just as it is during the day, the legal status of ball sevendays of the Festival bis likethat of bone long day. /b, bBut Rabba bar bar Ḥanasaid that bRabbi Yoḥa said:The blessing over the mitzva of isukka /iis recited bsevendays and the blessing over the mitzva of ilulav /iis recited bone day. What is the rationalefor this distinction? The Gemara explains: The mitzva of isukka /iis a mitzva bby Torahlaw all seven days of the Festival. Therefore, a blessing is recited for bsevendays. However, the mitzva of ilulav /i,other than on the first day, is a mitzva bby rabbiniclaw, as the Sages instituted an ordice to take the ilulavfor all seven days to commemorate the practice in the Temple. Therefore, bit is enoughto recite the blessing bone day,on the first day., bWhen Ravin camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said:One recites a blessing over bboth this,the mitzva of isukka /i, bandover bthat,the mitzva of ilulav /i, all bsevendays. bRav Yosef said: Takethe statement bof Rabba bar bar Ḥana in your hand, as all the iamora’im /iwho transmitted statements of Rabbi Yoḥa bhold in accordance with hisopinion binmatters related to isukka /i. /b,The Gemara braises an objectionbased on a ibaraita /i:
10. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

4b. ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת,ר' מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב, יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה,במאי קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ור"ע בפלוגתא דהני תנאי דתניא בששה בחודש ניתנה תורה לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו מאן דאמר בששה בששה ניתנה ובשבעה עלה (דכתיב (שמות כד, טז) ויקרא אל משה ביום השביעי) מאן דאמר בשבעה בשבעה ניתנה ובשבעה עלה [דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי],רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא דאמר בששה בחודש ניתנה תורה הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות (שמות כד, טז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים למשה ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי שאר תורה דאי סלקא דעתך וישכון כבוד ה' מר"ח ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי עשרת הדברות הא קבילו להו מששה והא אסתלק ענן מששה,ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר בשבעה בחדש ניתנה תורה לישראל בשלמא לר' עקיבא היינו דמשכחת לה בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות עשרין וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין יומין דהוה בהר ובשבסר בתמוז נחית ואתא ותברינהו ללוחות,אלא לר' יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה וארבעין דהר עד עשרין ותלת בתמוז לא אתבור לוחות אמר לך ר' יוסי הגלילי ארבעין דהר בהדי ששה דפרישה,אמר מר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין מסייע ליה לר"א דאמר רבי אלעזר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלק לו כבוד למשה,מיתיבי קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו לא קשיא הא בסיני הא באהל מועד ואי בעית אימא לא קשיא הא בקריאה הא בדבור,ר' זריקא רמי קראי קמיה דר' אלעזר ואמרי לה אמר ר' זריקא ר' אלעזר רמי כתיב (שמות מ, לה) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכתיב (שמות כד, יח) ויבא משה בתוך הענן מלמד שתפסו הקדוש ברוך הוא למשה והביאו בענן,דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן בתוך ונאמר להלן בתוך (שמות יד, טז) ויבואו בני ישראל בתוך הים מה להלן שביל דכתיב (שמות יד, כב) והמים להם חומה אף כאן שביל:,(ויקרא א, א) ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדיבור לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א"כ קורהו מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא לא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו לאמר אמר ר' (מוסיא בר בריה דרבי מסיא משמיה דר' מוסיא) רבה מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר,מכלל דתרווייהו סבירא להו מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן דאיתמר מלואים ר' יוחנן ורבי חנינא חד אמר כל הכתוב בהן מעכב בהן וחד אמר דבר המעכב לדורות מעכב בהן שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן,תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן מדקאמר ליה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן ולא קא מהדר ליה ולא מידי תסתיים,מאי בינייהו 4b. And that which is written: b“And the cloud covered him,”means the cloud covered it, bthe mountain,and not him, Moses. b“And He called to Moses”; Moses and all of the Jewish people were standingat the foot of the mountain and listening, and if God did not mean that Moses was to climb the mountain, why did He call him? bThe verse comes only to accord deference to Moses,as the entire nation heard God address him. bRabbi Natan says:Moses was in fact called to enter the cloud; however, his entrance was not for the purpose of sequestering and purifying him, brather, the verse comes only to cleanse the food and drink that was in his intestines, to render him like the ministering angelswho require neither food nor drink., bRabbi Matya ben Ḥarash says: The versecalling Moses into the cloud bcomes only to intimidateMoses, to instill in him a sense of awe of the Creator, bso that the Torah would be delivered with reverence, with quaking and with trembling, as it is stated: “Serve the Lord with awe, and rejoice with trembling”(Psalms 2:11). Apropos the end of the verse, the Gemara asks: bWhatis the meaning of b“and rejoice with trembling”?Joy and trembling seem contradictory. bRav Adda bar Mattana saidthat bRav said: Where there isthe bjoy offulfilling a mitzva, bthere will bethe btremblingof the awe of Heaven bthere. /b,§ Apropos the interpretation of the verse with regard to revelation, the Gemara asks: With regard to bwhat do Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva disagree?The Gemara explains that their dispute is parallel bto the dispute between theseother itanna’im /i, as it was taughtin a ibaraita /i: bOn the sixthday bof the monthof Sivan, bthe Torah,the Ten Commandments, bwas given to the Jewish people. Rabbi Yosei says:It was bon the seventhday bofthe month. According to the bone who saidthat it was bon the sixth,the Torah bwas given on the sixth,which is the day of the revelation of the Ten Commandments, band on the seventhday of the month Moses bascendedthe mountain, bas it is written: “And He called to Moses on the seventh day”(Exodus 24:16). According to the bone who saidthat the Torah was given bon the seventhof the month, bit was given on the seventh and Moses ascended on the seventh, as it is written: “And he called to Moses on the seventh day.” /b,The Gemara proceeds to link the two disputes. bRabbi Yosei HaGelili holds in accordance withthe opinion of bthe first itanna /iin the ibaraita /i, bwho saidthat it was bon the sixthof the month bthat the Torah was given; therefore, this incident occurred afterthe revelation of bthe Ten Commandments.That is why he explains the verse b“And the glory of the Lord abode on Mount Sinai and the cloud covered him for six days”to mean that the cloud covered bMoses, and He called to Moses on the seventh day to receive the rest of the Torah. As, should it enter your mindto interpret the verse as follows: b“And the glory of the Lord abode” from the New Moonof Sivan; b“And the cloud covered it,” the mountain; “And He called to Moses on the seventh day,”to receive only the Ten Commandments; bdidn’t theyalready breceivethe Ten Commandments bon the sixthof the month, band the cloudthat was on the mountain balready departed on the sixthof the month?, bAnd Rabbi Akiva holds in accordance withthe opinion of bRabbi Yosei, who said that on the seventh of the monththe bTorah was given to the Jewish people.That is why Moses was summoned on the seventh of the month immediately after the revelation of the Ten Commandments. The Gemara asks: bGranted,according to the opinion of bRabbi Akivathat the Torah was given on the seventh of Sivan and Moses then proceeded to climb the mountain and remain there for forty days, bthatexplains the calculation bthat you find: On the seventeenth of Tammuz the tablets were shattered,according to the standard tradition. How so? Calculate btwenty-fourdays until the end bof Sivan and sixteendays bof Tammuz; they total the forty days that he was on the mountain. On the seventeenth of Tammuz he descendedfrom the mountain band came and shatteredthe btablets. /b, bHowever, according to Rabbi Yosei HaGelili, who said:There were bsixdays bof sequesteringafter the Torah was given and an additional bfortydays bthatMoses was on the bmountain, the tablets were not shattered until the twenty-third of Tammuz,contrary to the standard tradition. bRabbi Yosei HaGelilicould have bsaid to you: The fortydays bthatMoses was on the bmountain include the sixdays bof sequestering. /b,§ bThe Master saidin that ibaraitacited above that when the Torah says: b“And He called to Moses,”it means that bMoses and all of the Jewish people were standingand listening. The Gemara suggests that this bsupportsthe opinion of bRabbi Elazar, as Rabbi Elazar saidthat when the Torah says: b“And He called to Moses,”it means that bMoses and all of the Jewish people were standingand listening band the verse comes only to accord deference to Moses.From Rabbi Elazar’s statement it is clear that all of Israel heard the voice of God.,The Gemara braises an objection:The Torah states: “And when Moses went into the Tent of Meeting that He might speak with him, then he heard the voice speaking unto him from above the Ark cover that was upon the Ark of the Testimony, from between the two cherubs; and He spoke unto him” (Numbers 7:89). The Torah could have said: He heard the bvoicespeaking btohim; however, instead the verse said: He heard the bvoicespeaking buntohim, indicating that the voice reached him alone. bMosesalone bheardGod’s voice band all of the Jewish people did not hearit. The Gemara answers: This is bnot difficult. Thiscase, where everyone heard God’s voice, was bat Sinai. Thatcase, where Moses alone heard God’s voice, was batthe bTent of Meeting. Or if you wish, sayinstead an alternative resolution. This is bnot difficult;when God addressed Moses by bcallingto him, everyone heard; that which God subsequently communicated by bspeaking,Moses alone heard., bRabbi Zerika raised a contradiction between verses before Rabbi Elazar, and some saythat bRabbi Zerika saidthat bRabbi Elazar raised a contradiction: It is writtenin one place: b“And Moses was not able to enter into the Tent of Meeting because the cloud dwelt on it”(Exodus 40:35), as Moses was unable to enter the cloud. bAnd it is writtenelsewhere: b“And Moses came into the cloud”(Exodus 24:18). bThis teaches that the Holy One, Blessed be He, grabbed Moses and brought him into the cloudsince he could not enter on his own., bThe school of Rabbi Yishmael taught:There is a verbal analogy that resolves this contradiction. bIt is stated here:“And Moses came bintothe cloud,” band it is stated below,in another verse: b“And the children of Israel went into the seaon dry land” (Exodus 14:22); bJust as below,there was ba pathwithin the sea, bas it is written: “And the water was a wall for them”(Exodus 14:22), bhere too,there was ba paththrough the cloud, but Moses did not actually enter the cloud.,The verse says: b“And He called unto Moses, andthe Lord bspokeunto him from within the Tent of Meeting, saying” (Leviticus 1:1). bWhydoes the verse mention bcalling before speaking,and God did not speak to him at the outset? bThe Torah is teaching etiquette: A personshould bnot say anything to another unless he calls himfirst. This bsupportsthe opinion of bRabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: A person should not say anything to another unless he calls himfirst. With regard to the term concluding the verse: b“Saying,” Rabbi Musya, grandson of Rabbi Masya, said in the name of Rabbi Musya the Great: From whereis it derived with regard bto one who tells anothersome bmatter, thatit is incumbent upon the latter bnotto bsay itto others buntilthe former explicitly bsays to him: Go and tell others? As it is stated: “And the Lord spoke to him fromwithin bthe Tent of Meeting, saying [ ilemor /i].” iLemoris a contraction of ilo emor /i, meaning: Do not say. One must be given permission before transmitting information.,§ After digressing to interpret the verses with regard to Mount Sinai, the Gemara resumes its discussion of the statements of Rabbi Yoḥa and Reish Lakish. Based on the question Reish Lakish addressed to Rabbi Yoḥa and the fact that Rabbi Yoḥa accepted the premise of that question, we learn bby inferencethat bboth maintainthat with regard to the binauguration,failure to perform ballthe details bthat are written in itsregard binvalidatesthe inauguration. bAs it is stated: Rabbi Yoḥa and Rabbi Ḥaninadisagree. bOne said:Failure to perform ballthe details bthat are written in itsregard binvalidatesthe inauguration. bAnd one said: A matter that invalidatesofferings bthroughout the generations invalidatesthe inauguration; ba matter that does not invalidateofferings bthroughout the generations does not invalidatethe inauguration., bConcludethat bRabbi Yoḥa is the one who said:Failure to perform ballthe details bthat are written in itsregard binvalidatesthe inauguration. This may be concluded bfromthe fact bthat Rabbi Shimon ben Lakish says to Rabbi Yoḥa: Just aswith regard to the binauguration,failure to perform ballthe details bthat are written in itsregard binvalidatesthe inauguration, so too is the ihalakhawith regard to Yom Kippur, bandRabbi Yoḥa bdid not respondand did bnotsay banything,indicating that he agreed. The Gemara states: bConcludethat this indeed is the opinion of Rabbi Yoḥa.,The Gemara asks: bWhat isthe practical halakhic difference bbetweenthe opinions of Rabbi Yoḥa and Rabbi Ḥanina?


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
acceptance of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
adam Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
aggadah, anthropomorphism and Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
akiba, r./aqiba, r., on gen. r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
angel Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
babylonian talmud (bavli), aggadahhalakhah interaction in Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
biblical texts, contradictions, reconciliation of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
church Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
circumcise/circumcision Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
commandments Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
contradictions, reconciliation of/reconciliation tactics Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
death Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
eliezer, r., on teaching women torah Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
ena saba, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
evil yeter Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
free will Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
fruit Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
garden Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
god, anthropomorphisms Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
gospel Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
grace Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
halbertal, moshe Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
heinemann, yitshak Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
hell Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
ini Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
israel, people of, gods relationship with Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel, people of, torah accepted by Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel (land of ) Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
la kashya Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
lust Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
matkif ke Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
proselyte/proselytism Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
repent Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
rhetorical strategies, anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
samuel b. inia, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
simeon b. yohai, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
sin, original Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
torah' Grypeou and Spurling, The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity (2009) 56
vehaamar Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233
women, sexism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 233