1. Hebrew Bible, Genesis, 1.26, 2.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 1.26. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃ 2.7. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׃ | 1.26. And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.’" 2.7. Then the LORD God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul." |
|
2. Hebrew Bible, Job, 38.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 38.14. תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ׃ | 38.14. It is changed as clay under the seal; And they stand as a garment." |
|
3. Hebrew Bible, Ruth, 4.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 4.18. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן׃ | 4.18. Now these are the generations of Perez: Perez begot Hezron;" |
|
4. Philo of Alexandria, On The Creation of The World, 69 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
| 69. So then after all the other things, as has been said before, Moses says that man was made in the image and likeness of God. And he says well; for nothing that is born on the earth is more resembling God than man. And let no one think that he is able to judge of this likeness from the characters of the body: for neither is God a being with the form of a man, nor is the human body like the form of God; but the resemblance is spoken of with reference to the most important part of the soul, namely, the mind: for the mind which exists in each individual has been created after the likeness of that one mind which is in the universe as its primitive model, being in some sort the God of that body which carries it about and bears its image within it. In the same rank that the great Governor occupies in the universal world, that same as it seems does the mind of man occupy in man; for it is invisible, though it sees everything itself; and it has an essence which is undiscernible, though it can discern the essences of all other things, and making for itself by art and science all sorts of roads leading in divers directions, and all plain; it traverses land and sea, investigating everything which is contained in either element. |
|
5. Philo of Alexandria, On Dreams, 1.160-1.165, 1.215-1.216, 1.228-1.229 (1st cent. BCE - missingth cent. CE)
| 1.160. But do not fancy that it is an accidental thing here for him to be called in this place the God and Lord of Abraham, but only the God of Isaac; for this latter is the symbol of the knowledge which exists by nature, which hears itself, and teaches itself, and learns of itself; but Abraham is the symbol of that which is derived from the teaching of others; and the one again is an indigenous and native inhabitant of his country, but the other is only a settler and a foreigner; 1.161. for having forsaken the language of those who indulge in sublime conversations about astronomy, a language imitating that of the Chaldaeans, foreign and barbarous, he was brought over to that which was suited to a rational being, namely, to the service of the great Cause of all things. 1.162. Now this disposition stands in need of two powers to take care of it, the power that is of authority, and that of conferring benefits, in order that in accordance with the authority of the governor, it may obey the admonitions which it receives, and also that it may be greatly benefited by his beneficence. But the other disposition stands in need of the power of beneficence only; for it has not derived any improvement from the authority which admonishes it, inasmuch as it naturally claims virtue as its own, but by reason of the bounty which is showered upon it from above, it was good and perfect from the beginning; 1.163. therefore God is the name of the beneficent power, and Lord is the title of the royal power. What then can any one call a more ancient and important good, than to be thought worthy to meet with unmixed and unalloyed beneficence? And what can be less valuable than to receive a mixture of authority and liberality? And it appears to me that it was because the practiser of virtue saw that he uttered that most admirable prayer that, "the Lord might be to him as God;" for he desired no longer to stand in awe of him as a governor, but to honour and love him as a benefactor. 1.164. Now is it not fitting that even blind men should become sharpsighted in their minds to these and similar things, being endowed with the power of sight by the most sacred oracles, so as to be able to contemplate the glories of nature, and not to be limited to the mere understanding of the words? But even if we voluntarily close the eye of our soul and take no care to understand such mysteries, or if we are unable to look up to them, the hierophant himself stands by and prompts us. And do not thou ever cease through weariness to anoint thy eyes until you have introduced those who are duly initiated to the secret light of the sacred scriptures, and have displayed to them the hidden things therein contained, and their reality, which is invisible to those who are uninitiated. 1.165. It is becoming then for you to act thus; but as for ye, O souls, who have once tasted of divine love, as if you had even awakened from deep sleep, dissipate the mist that is before you; and hasten forward to that beautiful spectacle, putting aside slow and hesitating fear, in order to comprehend all the beautiful sounds and sights which the president of the games has prepared for your advantage. XXVII. 1.215. For there are, as it seems, two temples belonging to God; one being this world, in which the high priest is the divine word, his own firstborn son. The other is the rational soul, the priest of which is the real true man, the copy of whom, perceptible to the senses, is he who performs his paternal vows and sacrifices, to whom it is enjoined to put on the aforesaid tunic, the representation of the universal heaven, in order that the world may join with the man in offering sacrifice, and that the man may likewise co-operate with the universe. 1.216. He is now therefore shown to have these two things, the speckled and the variegated character. We will now proceed to explain the third and most perfect kind, which is denominated thoroughly white. When this same high priest enters into the innermost parts of the holy temple, he is clothed in the variegated garment, and he also assumes another linen robe, made of the very finest flax. 1.228. A very glorious boast for the soul, that God should think fit to appear to and to converse with it. And do not pass by what is here said, but examine it accurately, and see whether there are really two Gods. For it is said: "I am the God who was seen by thee;" not in my place, but in the place of God, as if he meant of some other God. 1.229. What then ought we to say? There is one true God only: but they who are called Gods, by an abuse of language, are numerous; on which account the holy scripture on the present occasion indicates that it is the true God that is meant by the use of the article, the expression being, "I am the God (ho Theos);" but when the word is used incorrectly, it is put without the article, the expression being, "He who was seen by thee in the place," not of the God (tou Theou), but simply "of God" (Theou); |
|
6. New Testament, 1 Corinthians, 15.50 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 15.50. Now I say this, brothers, that flesh and blood can'tinherit the Kingdom of God; neither does corruption inheritincorruption. |
|
7. Tosefta, Sanhedrin, 8.6-8.7, 8.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)
|
8. Anon., Genesis Rabba, 8.1, 20.12, 21.3, 24.2, 41.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 8.1. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם, אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו'. מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, טז): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ. אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו', וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו' וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהלים קמח, יא): מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים (תהלים קמח, יב): בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מַה טַּעְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו'. 8.1. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכוֹס שֶׁהָיוּ בְּקָרוּכִין, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מְבַקְּשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ דּוֹמִינוֹ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקָּרוּכִין, וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכוֹס. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, טָעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ב, כב): חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. 20.12. וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵּׁם (בראשית ג, כא), בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב כָּתְנוֹת אוֹר, אֵלּוּ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵן דּוֹמִים לְפִיגָם, רְחָבִים מִלְּמַטָּה וְצָרִין מִלְּמַעְלָה, רַבִּי יִצְחָק רַבְיָא אוֹמֵר חֲלָקִים הָיוּ כְּצִפֹּרֶן וְנָאִים כְּמַרְגָלִיּוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלֵי פִּשְׁתָּן הַדַּקִּים הַבָּאִים מִבֵּית שְׁאָן. כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהֵן דְּבוּקִים לָעוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אַיגֵיאָה, רַבִּי אַיְבוּ אָמַר אַגְנֶיָיה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לָגָאי, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר סִיסַרְטוֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר גַּלֵי קָסִינוֹן, וּבָהֶם הָיוּ בְּכוֹרוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁין, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים הָיוּ. כָּתְנוֹת עוֹר, כֻּתֳּנוֹת שֶׁהֵן בָּאִין מֵעוֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לְפוּם חֵילָךְ אֱכוֹל וּפְרָא מִן מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ, וְיַתִּיר מִמַּה דְּאַתְּ שָׁרֵי. לְפוּם חֵילָךְ אֱכוֹל, (בראשית ב, טז): מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּפְרָא מִן מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ, וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, וְיַתִּיר מִמַּה דְּאַתְּ שָׁרֵי, שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם הָיוּ שְׁרוּיִין בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 21.3. אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ (איוב כ, ו), אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, רוּמֵיהּ. וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, עַד מָטֵי עֲנָנַיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר מְלוֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן אַף כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. (איוב כ, ז): כְּגֶלְּלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, עַל שֶׁגָּלַל מִצְוָה קַלָּה נִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, הוּא הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁטְּרָדוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר הֵן הָאָדָם וגו'. 24.2. דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, כְּתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. וּמִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר גֹּלֶם בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, גֹּלֶם שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. 41.3. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'. | 8.1. ... Said R’ Yirmiyah ben Elazar: In the hour when the Holy One created the first human, He created him [as] an androgyne/androginos, as it is said, “male and female He created them”. Said R’ Shmuel bar Nachmani: In the hour when the Holy One created the first human, He created [for] him a double-face/di-prosopon/ du-par’tsufin, and sawed him and made him backs, a back here and a back [t]here, as it is said, “Back/achor and before/qedem You formed me” [Ps 139:5]. They objected to him: But it says, “He took one of his ribs/ts’la`ot . . . ” [Gn 2:21]! He said to them: [It means] “[one] of his sides/sit’rohi”, just as you would say, “And for the side/tsela` of the Tabernacle/ mishkan” [Ex 26:20], which they translate [in Aramaic] “for the side/seter”. R’ Tanchuma in the name of R’ Banayah and R’ B’rakhyah in the name of R’ Elazar said: In the time that the Holy One created Adam Harishon, [as] a golem He created him and he was set up from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes saw my golem” [Ps 139:16]. R’ Yehoshua bar Nechemyah and R’ Yehudah bar Simon in R’ Elazar’s name said: He created him filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back/achor (i.e., after, the place of sunset) and before/East/qedem You formed/enclosed me /tsartani” [Ps 139:5]. From where [that he went] from North to South? That it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Dt 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “. . . and You laid Your palm upon me” [Ps 139:5]..." 20.12. \"And the Lord God made for the human and for his woman clothing of skin, and dressed them\" (Gen 3:21). In the Torah of Rabbi Meir we find written \"clothing of light\" - these garments of the primordial human resembled a torch: narrow at the top and wide and the bottom. Rabbi Yitzchak the Greater says: This clothing was like fingernails, effulgent like pearl. Rabbi Yitzchak says: Like garments of the finest linen, like the kind that comes from Beit Sh'an. \"Garments of skin\" - because they clung to the skin." 21.3. ...R’ Yehoshua bar Nechemyah and R’ Yehudah bar Simon in R’ Elazar’s name said: He created him filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back/achor (i.e., after, the place of sunset) and before/East/qedem You formed/enclosed me /tsartani” [Ps 139:5]. From where [that he went] from North to South? That it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Dt 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “. . . and You laid Your palm upon me” [Ps 139:5]." 24.2. ... R’ Tanchuma in the name of R’ Banayah and R’ B’rakhyah in the name of R’ Elazar said: In the time that the Holy One created Adam Harishon, [as] a golem He created him and he was set up from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes saw my golem” " 41.3. ... R’ Shimon bar Aba said in the name of R’ Yocha: any where that it says ‘and it was’ (vayehi) it indicates distress and joy. If it is distress there is no distress like it and if it is joy there is no joy like it. R’ Shmuel ben Nachmani came and split the teaching in half. Anywhere that it says ‘and it was’ (vayehi) indicates distress, ‘and it will be’ (v’haya) indicates joy…The brought a challenge from this verse “…and he was [there] (v’haya) when Jerusalem was taken.” (Jeremiah 38:28) He said to them: this is still a cause of joy because on that very day Israel received full payment for their sins. As R’ Shmuel ben Nachmani said: Israel received full payment for their sins on the day the Holy Temple was destroyed, as it says “Your iniquity is finished, O daughter of Zion…” (Lamentations 4:22)" |
|
9. Anon., Leviticus Rabba, 20.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
| 20.2. דָּבָר אַחֵר, אַחֲרֵי מוֹת, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים עה, ה): אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהוֹלוּ, לַהוֹלְלִים, לִמְעַרְבְּבַיָּא, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא עֲלֵיהֶם חַלְחוֹלִיּוֹת רָעוֹת, רַבִּי לֵוִי הֲוָה צָוַח לְהוֹן אַלְלַיָיא, שֶׁמְבִיאִין אַלְלַי לָעוֹלָם. (תהלים עה, ה): וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרְשָׁעִים, הַצַּדִּיקִים לֹא שָׂמְחוּ בְּעוֹלָמִי וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁין לִשְׂמֹחַ. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אָמַר תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, קְלַסְתֵּר פָּנָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַל תִּתְמַהּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה דִיסְקָרִי, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְבֵיתוֹ, שֶׁל מִי עוֹשֶׂה נָאֶה לֹא אֶת שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא לְתַשְׁמִישׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגַלְגַּל חַמָּה לְתַשְׁמִישָׁן שֶׁל בְּרִיּוֹת. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה חֻפּוֹת קָשַׁר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַד עֲשַׂר, וְרַבָּנָן אָמְרֵי עֲשַׂר, וְלָא פְּלִיגֵי מַאן דַעֲבַד לְהוֹן תְּלַת עֲשַׂר עָבֵיד כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ תְּלַת, מַאן דַּעֲבַד לְהוֹן חַד סַר, עֲבֵיד לְהוּ חָדָא, מַאן דַעֲבַד לְהוֹן עֲשָׂרָה לָא עֲבֵיד חַד מִנְהוֹן, וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. אַבְרָהָם לֹא שָׂמַח בְּעוֹלָמִי וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לִשְמֹחַ. נוֹלַד לוֹ בֵּן לְמֵאָה שָׁנָה וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְהָלַךְ אַבְרָהָם מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר, אָמַר לוֹ בְּנִי רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לֵיהּ הֵן, מָה אַתָּה רוֹאֶה אָמַר לֵיהּ עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר אֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לְיִשְׁמָעֵאל וְלֶאֱלִיעֶזֶר רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם, אָמְרוּ לֵיהּ לָאו, אָמַר לָהֶם הוֹאִיל וְאֵינְכֶם רוֹאִים כְּלוּם וַחֲמוֹר זֶה אֵינוֹ רוֹאֶה (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַדּוֹמִים לַחֲמוֹר. נָטַל אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְהֶעֱלָהוּ הָרִים וְהוֹרִידוֹ גְּבָעוֹת, הֶעֱלָהוּ עַל אֶחָד מִן הֶהָרִים וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר עֵצִים וְעָרַךְ מַעֲרָכָה וְנָטַל אֶת הַסַּכִּין לְשָׁחֲטוֹ, וְאִלּוּלֵי שֶׁקְּרָאוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם כְּבָר הָיָה נִשְׁחָט. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁחָזַר יִצְחָק אֵצֶל אִמּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ אָן הָיִיתָ בְּרִי, אָמַר לָהּ נְטָלַנִּי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִּי גְבָעוֹת וכו', אָמְרָה וַוי עַל בְּרִי דְרֵיוָתָא, אִלּוּלֵי הַמַּלְאָךְ כְּבָר הָיִיתָ שָׁחוּט, אָמַר לָהּ אִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָוְחָה שִׁשָּׁה קוֹלוֹת כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה תְּקִיעוֹת, אָמְרוּ לֹא הִסְפִּיקָה אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁמֵּתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כג, ב): וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ, וּמֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵהַר הַמּוֹרִיָה בָּא, וְהָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל וְלֹא נִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאוֹמֶרֶת לוֹ (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ. יִשְׂרָאֵל לֹא שָׂמְחוּ בְּעוֹלָמִי, שָׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא (תהלים קמט, ב): יִשְׂמַח, עֲתִידִין הֵן לִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שָׂמַח בְּעוֹלָמוֹ, שָׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (תהלים קד, לא): יִשְׂמַח, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. אֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב לֹא שָׂמְחָה בָּעוֹלָם, שֶׁרָאֲתָה חֲמִשָּׁה כְּתָרִים בְּיוֹם אֶחָד, יְבָמָהּ מֶלֶךְ, אָחִיהָ נָשִׂיא, בַּעֲלָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, שְׁנֵי בָּנֶיהָ שְׁנֵי סְגָנֵי כְּהֻנָּה, פִּנְחָס בֶּן בְּנָהּ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בָּנֶיהָ לְהַקְרִיב וְנִשְׂרְפוּ, נֶהְפְּכָה שִׂמְחָתָהּ לְאֵבֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. | |
|
10. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 1.30.1, 1.30.6, 1.30.9, 1.30.13 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE)
|
11. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 12a. השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי,כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך,אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך,אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא,ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה,שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד,תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר (ישעיהו לד, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו,ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי,כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו) וימנע מרשעים אורם,ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב,כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט) אור צדיקים ישמח,כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי,אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים,בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב,ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים,אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו,ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים,מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע,שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש | 12a. The Gemara poses a question: bNow that it is derived fromthe phrase b“from one end of the heavens to the other,” why do Ineed the phrase b“since the day that God created man upon the earth”? /b,The Gemara answers that this phrase teaches us something else, baccording to Rabbi Elazar.As bRabbi Elazar said:The height of bAdam the first manreached bfrom the ground to the skies, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth,and from one end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). bWhen he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it is stated: “You fashioned me behind and before, and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5)., bRav Yehuda saidthat bRav said: Thesize of bAdam the first man was from one end of the world to the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens to the other,”which indicates that he spanned the entire length of the world. bOnce he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it states: “And laid Your hand upon me.” /b,The Gemara asks: bIf so, thetwo parts of the bverse contradict each other,since one indicates that his height reached the heavens while the other says it reached the end of the earth. The Gemara answers: Both bthis and that are one,the same, bmeasure. /b,§ The Gemara continues to discuss Creation: bRav Yehuda saidthat bRav said: Ten things were created on the first dayof Creation, band they areas follows: bHeaven and earth; itohuand ivohu /i,i.e., unformed and void; blight and darkness; wind and water; the length of day and the length of night. /b,All of these are derived from the Torah: bHeaven and earth, as it is written: “In the beginning God created the heaven and the earth”(Genesis 1:1). iTohuand ivohu /i, as it is written: “And the earth was unformed and void [ itohu vavohu /i]”(Genesis 1:2). bLight and darkness; darkness, as it is written: “And darkness was upon the face of the deep”(Genesis 1:2); blight, as it is written: “And God said: Let there be light”(Genesis 1:3). bWind and water, as it is written: “And the wind of God hovered over the face of the waters”(Genesis 1:2). bThe length of day and the length of night, as it is written: “And there was evening, and there was morning, one day”(Genesis 1:5)., bIt was taughtin the iTosefta /i: iTohu /iis ba green line that encompasses the entire world, and from which darkness emerges, as it is stated: “He made darkness His hiding place round about Him”(Psalms 18:12), indicating that a line of darkness surrounds the world. iVohu /i; these are damp stones submerged in the depths, from which water emerges, as it is stated: “And He shall stretch over it the line of itohuand stones of ivohu /i”(Isaiah 34:11), which demonstrates that itohuis a line and that ivohuis referring to stones.,The Gemara poses a question: bAndwas blight created on the first day? But isn’t it written: “And God set them in the firmament of the heaven”(Genesis 1:17), band it isalso bwritten: “And there was evening, and there was morning, a fourth day”(Genesis 1:19), indicating that light was created on the fourth day.,The Gemara answers: This should be understood bin accordance with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said:The blight that the Holy One, Blessed be He, created on the first daywas not that of the sun but a different kind of light, bthrough which man could observe from one end of the world to the other. But when the Holy One, Blessed be He, looked upon the generation of the Flood and the generation of the Dispersion and saw that their ways were corruptand that they might misuse this light for evil, bHe arose and concealed it from them, as it is stated: “And from the wicked their light is withheld”(Job 38:15)., bAnd for whom did He conceal it? For the righteous people in the future, as it is stated: “And God saw the light, that it was good”(Genesis 1:4), band “good” is referring to noneother than the brighteous, as it is stated: “Sayof bthe righteous that it shall be goodfor them, for they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10)., bWhen the light saw that it had been concealed for the righteous, it rejoiced, as it is stated: “The light for the righteous shall rejoice”(Proverbs 13:9).,The Gemara comments: This is blikea dispute between itanna’im /i:The blight that the Holy One, Blessed be He, created onthe bfirst daywas so profound that bman could observe through it from one end of the world to the other;this is bthe statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say:This light bis the very same as the lights created on the first day, but they were not suspendedin their designated places in the firmament buntil the fourth day. /b,§ bRav Zutra bar Tuvya saidthat bRav said: The world was created through ten attributes: Through wisdom, through understanding, through knowledge, through strength, through rebuke, through might, through righteousness, through justice, through kindness, and through mercy. /b,Scriptural proof is provided for this statement as follows: It was created bthrough wisdom and through understanding, as it is written: “The Lord founded earth with wisdom, and established the heavens with understanding”(Proverbs 3:19); bthrough knowledge, as it is written: “With His knowledge the depths were broken up”(Proverbs 3:20); bthrough strength and through might, as it is written: “Who by Your strength sets fast the mountains, who is girded about with might”(Psalms 65:7); bthrough rebuke, as it is written: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke”(Job 26:11); bthrough righteousness and justice, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne”(Psalms 89:15); bthrough kindness and mercy, as it is written: “Remember Your mercies, O Lord, and Your kindnesses, for they are from times of old”(Psalms 25:6)., bAnd Rav Yehuda saidthat bRav said,with regard to the same matter: bWhen the Holy One, Blessed be He, created the world, it continued to expand like two balls of a warp,whose cord lengthens as they unravel, buntil the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it stand still, as it is stated: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke”(Job 26:11). bAnd this isthe same as that which bReish Lakish said: What isthe meaning of that bwhich is written: “I am the Almighty God[iEl Shaddai/b]” (Genesis 17:1)? It means: bI am He Who said to the world “enough [dai],”instructing it to stop expanding. Similarly, bReish Lakish said: When the Holy One, Blessed be He, created the sea, it continued to expand until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it dry, as it is stated: “He rebukes the sea and makes it dry, and desiccates all the rivers”(Nahum 1:4).,§ Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as bthe Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth”(Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. bAnd Beit Hillel say:The bearth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven”(Genesis 2:4)., bBeit Hillel said to Beit Shammai: According to your words,does ba person build a second floor and buildthe first floor of bthe house afterward? As it is stated: “It is He Who builds His upper chambers in the heaven, and has founded His vault upon the earth”(Amos 9:6), indicating that the upper floor, heaven, was built above the earth. bBeit Shammai said to Beit Hillel: According to your words,does ba person make a stoolfor his feet, band make a seat afterward? As it is stated: “So said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool”(Isaiah 66:1). bBut the Rabbis say:Both bthis and that were created as one, for it is stated: “Indeed, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens; when I call to them, they stand up together”(Isaiah 48:13), implying that they were created as one.,The Gemara asks: bAnd the others,Beit Shammai and Beit Hillel, bwhat,in their opinion, bisthe meaning of b“together”?The Gemara responds: It means bthat they do not separate from each other.In other words, the term “together” is referring not to the moment of their creation but to the manner of their positioning. The Gemara comments: In any case, bthe verses contradict each other,as heaven is sometimes mentioned first, while on other occasions earth is listed beforehand. bReish Lakish said: When they were created, Hefirst bcreatedthe bheavens and afterward created the earth, but when He spread themout and fixed them in their places, bHe spreadout bthe earth and afterward He spreadout bthe heavens. /b,Incidental to the above, the Gemara asks: bWhat isthe meaning and source of the word b“heaven” [ ishamayim /i]? Rabbi Yosei bar Ḥanina said:It is an acronym, ishesham mayim /i,meaning: That water is there. bIt was taught in a ibaraita /i: iShamayimmeans iesh umayim /i,fire and water, which bteaches that the Holy One, Blessed be He, brought themboth band combined them together, and madethe bfirmament from them. /b,§ The Gemara relates: bRabbi Yishmael asked Rabbi Akivaa question bwhen they were walking along the way. He said to him: You who served Naḥum of Gam Zu for twenty-two years, who would expoundand learn that beveryappearance of the word ietin the Torahis meant to teach something, bwhat would he expound fromthe phrase: b“The heaven and the earth”[iet hashamayim ve’et ha’aretz/b] (Genesis 1:1)? bHe said to him:These words should be expounded as follows: bHad it stated:In the beginning God created ihashamayim veha’aretz /i, i.e., the heaven and the earth, without the word iet /i, bI would have said: iShamayimis the name of the Holy One, Blessed be He,and the same goes for iaretz /i, and the verse would sound as if it meant that God, whose name is iShamayimand iAretz /i, created the world. bSince it states “ iet hashamayim ve’et ha’aretz /i,”it is clear that these are created objects and that ishamayim /imeans the bactual heavenand iaretz /iis the bactual earth.It is for this reason that the word ietis necessary. |
|
12. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 38b. גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא,א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין,אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) נמשל כבהמות נדמו:,(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו,אמרו לפניו רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה,כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו',אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה,אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר (תהלים קלט, יז) ולי מה יקרו רעיך אל,והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל,ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ו, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם (בראשית ט, ט) את בריתי הפר,רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם),תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי,א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי,(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב,הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא,התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה,קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו,אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו,אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו',אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (בראשית ד, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי,דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש | 38b. bhis torsowas fashioned from dust taken bfrom Babylonia, and his headwas fashioned from dust taken bfrom Eretz Yisrael,the most important land, band his limbswere fashioned from dust taken bfrom the rest of the landsin the world. With regard to bhis buttocks, Rav Aḥa says:They were fashioned from dust taken bfrom Akra De’agma,on the outskirts of Babylonia., bRabbi Yoḥa bar Ḥanina says: Daytime is twelve hourslong, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the bfirst hourof the day, bhis dust was gathered.In the bsecond,an undefined bfigure was fashioned.In the bthird, his limbs were extended.In the bfourth, a soul was cast into him.In the bfifth, he stood on his legs.In the bsixth, he calledthe creatures by the bnameshe gave them. In the bseventh, Eve was paired with him.In the beighth, they arose to the bed two, and descended four,i.e., Cain and Abel were immediately born. In the bninth, he was commanded not to eat of the Treeof Knowledge. In the btenth, he sinned.In the beleventh, he was judged.In the btwelfth, he was expelled and leftthe Garden of Eden, bas it is stated: “But man abides not in honor;he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night., bRami bar Ḥama saysin explanation of the end of that verse: bA wild animal does not have power over a person unlessthat person bseems tothe wild animal blike an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.” /b,The Gemara presents ba mnemonicfor the statements that follow: bAt the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them:If byou agree, let us fashion a person in our image.The angels bsaid before him: Master of the Universe, what are the actions ofthis person You suggest to create? God bsaid to them: His actions are such and such,according to human nature.,The angels bsaid before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?”(Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God boutstretched His small finger among them and burned themwith fire. bAnd the sameoccurred with ba second groupof angels. The bthird groupof angels that He asked bsaid before Him: Master of the Universe, the firsttwo groups bwho spoketheir mind bbefore You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do.God then created the first person., bWhenhistory barrived atthe time of bthe people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion,i.e., the Tower of Babel, bwhose actions were ruinous,the angels bsaid before God: Master of the Universe, didn’t thefirst set of angels bspeak appropriately before You,that human beings are not worthy of having been created? God bsaid to themconcerning humanity: b“Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you;I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws., bRav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman spanned bfrom one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other”(Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me”(Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him., bRabbi Elazar says:The height of bAdam the firstman bwas from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.”Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. bOnceAdam bsinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created meand laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of bthe verses contradict each other.The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: bThis and that,from one end of the world to another and from the earth until the heavens, bare one measure,i.e., the same distance., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bspoke in the language of Aramaic, as it is statedin the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: b“How weighty also are Your thoughts to me, O God”(Psalms 139:17)., bAnd this,i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what bReish Lakish says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “This is the book of the generations of Adam”(Genesis 5:1)? This verse bteaches that the Holy One, Blessed be He, showedAdam bevery generation and itsTorah binterpreters, every generation and its wise ones. When he arrived athis vision of bthe generation of Rabbi Akiva,Adam bwas gladdened by his Torah, and saddened by hismanner of bdeath. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,”i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: Adam the firstman bwas a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”?(Genesis 3:9), meaning, to bwhere has your heart turned,indicating that Adam turned from the path of truth. bRabbi Yitzḥak says: He wasone who bdrew his foreskinforward, so as to remove any indication that he was circumcised. It bis written here: “And they like men [ iadam /i] have transgressed the covet”(Hosea 6:7), bandit bis written there:“And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; bhe has broken My covet”(Genesis 17:14)., bRav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principleof belief in God. It bis written here:“And they like men [ iadam /i] bhave transgressed the covet,” andit bis written there: “He has broken My covet,”and it is written in a third verse: b“And then they shall answer: Because they have forsaken the covet of the Lord their Godand worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).,§ bWe learnedin a mishna bthere(Avot 2:14): bRabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ ila’apikoros /i]. Rabbi Yoḥa says:This was btaught onlywith regard to ba gentile heretic, butnot with regard to ba Jewish heretic,as one should not respond to him. bAll the more so,if one does respond bhe will become more heretical.His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position., bRabbi Yoḥa says: Any placein the Bible from bwhere the hereticsattempt to bprove their heresy,i.e., that there is more than one god, bthe response to theirclaim is balongside them,i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: b“Let us make man in our image”(Genesis 1:26), employing the plural, bbut itthen bstates: “And God created man in His image”(Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: b“Come, let us go down and there confound their language”(Genesis 11:7), but it also states: b“And the Lord came down to see the city and the tower”(Genesis 11:5). The verse states in the plural: b“There God was revealed [ iniglu /i] to himwhen he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: b“To God Who answers [ ihaoneh /i] me in the day of my distress”(Genesis 35:3).,Rabbi Yoḥa cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: b“For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?”(Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, ikerovim /i, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: b“And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?”(II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, ihalekhu /i, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld btill thrones were placed, and one that was ancient of days did sit”(Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, ikharsavan /i, but the term “sit” is written in singular.,The Gemara asks: bWhy do Ineed btheseinstances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is bin accordance withthe statement bof Rabbi Yoḥa, as Rabbi Yoḥa says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above,i.e., the angels, bas it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones”(Daniel 4:14).,The Gemara clarifies: This bworks out well foralmost ballthe verses, as they describe an action taken by God, but bwhat is there to sayconcerning the verse: “I beheld btill thrones were placed”?The Gemara answers: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David,i.e., the messiah, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor Him and onethrone is bfor David;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presenceby equating God with a person? bRather,the correct interpretation is that both thrones are for God, as bonethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness. /b,The Gemara asks: Did Rabbi Akiva bacceptthis explanation bfromRabbi Yosei bordid he bnot accept it from him?The Gemara suggests: bComeand bheara proof to the matter from what was taught in another ibaraita /i, bas it is taughtin a ibaraita /i: bOnethrone is bfor judgment and onethrone is bfor righteousness;this is bthe statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near,i.e., discussing, matters of iaggada /i? Go neartractates iNega’imand iOholot /i,which examine the complex ihalakhotof ritual purity, where your knowledge is unparalleled. bRather,the correct interpretation is that while both thrones are for God, boneis bfor a throne and oneis bfor a stool.There is ba throne for God to sit upon, and a stoolthat serves bas His footstool. /b, bRav Naḥman says: This one,i.e., any person, bwho knowshow bto respond to the hereticsas effectively bas Rav Idit should respondto them, bbut ifhe does bnotknow, he bshould not respondto them. The Gemara relates: bA certain heretic said to Rav Idit:It bis writtenin the verse concerning God: b“And to Moses He said: Come up to the Lord”(Exodus 24:1). The heretic raised a question: bIt should havestated: bCome up to Me.Rav Idit bsaid to him: Thisterm, “the Lord,” in that verse bisreferring to the angel bMetatron, whose name is like the name of his Master, as it is written:“Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, bfor My name is in him”(Exodus 23:20–21).,The heretic said to him: bIf so,if this angel is equated with God, bwe should worship himas we worship God. Rav Idit said to him: It bis written: “Do not defy [ itammer /i] him,”which alludes to: bDo not replace Me [ itemireni /i] with him.The heretic said to him: bIf so, why do Ineed the clause b“For he will not pardon your transgression”?Rav Idit bsaid to him: We believe that we did not acceptthe angel beven as a guide [ ibefarvanka /i]for the journey, bas it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with meraise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.,The Gemara relates: bA certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei:It bis written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lordout of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: bIt should havestated: bFrom Himout of heaven. bA certain launderer said toRabbi Yishmael: bLeave him be; I will respond to him.This is bas it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech,hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: bIt should havebeen written: bMy wives,and not: “Wives of Lemech.” bRather, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. bHere too, it isthe style of bthe verseto bspeak in thismanner. Rabbi Yishmael bsaid tothe launderer: bFrom where did youhear bthisinterpretation? The launderer bsaid to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir. /b,The Gemara comments: This is bas Rabbi Yoḥa said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third ihalakha /i, one-third iaggada /i,and bone-third parables. And Rabbi Yoḥa says: Rabbi Meir had,i.e., taught, bthree hundred parables of foxes, and we have only three. /b |
|
13. Theodoret of Cyrus, Compendium Against Heresies, 1.14 (4th cent. CE - 5th cent. CE)
|
