Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 10.3
NaN


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

9 results
1. Mishnah, Eduyot, 7.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)

7.7. They testified concerning the boards of bakers, that they are impure (they can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares them pure (unable to receive impurity). They testified concerning an oven which was cut into rings and sand was put between the rings that it is impure (can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares it pure (unable to receive impurity). They testified that the year may be intercalated throughout the whole of Adar, whereas they used to say: only until Purim. They testified that the year may be intercalated conditionally. There was such a case with Rabban Gamaliel who went to receive permission from the governor in Syria and he delayed in coming back; and they intercalated the year on condition that rabban gamaliel should approve; and when he came back he said: I approve, and the year was intercalated."
2. New Testament, Matthew, 23.8 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

23.8. But don't you be called 'Rabbi,' for one is your teacher, the Christ, and all of you are brothers.
3. Tosefta, Avodah Zarah, 3.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

4. Tosefta, Sotah, 15.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE)

5. Anon., Genesis Rabba, 1.9, 28.3, 30.8, 39.4, 39.7, 47.9, 55.7, 58.3, 70.8, 78.1, 85.4, 93.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.9. פִּילוֹסוֹפִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר לֵיהּ צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְּמָנִים טוֹבִים שֶׁסִּיְּעוּ אוֹתוֹ, תֹּהוּ, וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ, וְרוּחַ, וּמַיִם, וּתְהוֹמוֹת. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, כּוּלְּהוֹן כְּתִיב בָּהֶן בְּרִיאָה, תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. חשֶׁךְ (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וגו', מַיִם (תהלים קמח, ד): הַלְּלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם, לָמָּה, שֶׁצִּוָּה וְנִבְרָאוּ. רוּחַ (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ. תְּהוֹמוֹת (משלי ח, כד): בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 30.8. תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט), בַּר חַטְיָיא אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִים, הִשְּׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ. הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק. הֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ. אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּהָא רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וכו', רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה אֲנִי מְקַיֵּם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה. (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקָּן לְמִיתָה, נָחָשׁ (בראשית ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת, קַיִן (בראשית ד, ב): הָיָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת, אִיּוֹב (איוב א, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין, נֹחַ הָיָה, מְתֻקָּן לַנֵּס, משֶׁה (שמות ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לַגּוֹאֵל, מָרְדְּכַי (אסתר ב, ה): הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל חֲמִשָּׁה הֵן: נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט): אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרֻבָּלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמְחֶה בַּמַּיִם, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (בראשית ט, יח): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, אֶתְמָהָא, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. יוֹסֵף (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג): יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י): וַיּוֹסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָרְדְּכַי, אֶתְמוֹל הָיָה מְתֻקָּן לִצְלִיבָה, וְעַכְשָׁו הוּא צוֹלֵב אֶת צוֹלְבָיו, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, זָן וּמְפַרְנֵס, נֹחַ, זָן וּפִרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, כא): וְאַתָּה קַח לְךָ וגו'. יוֹסֵף (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו. משֶׁה, זָן וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. (איוב לא, יז): וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי, שֶׁמָּא (איוב לא, יז): וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה, אֶתְמָהָא. מָרְדְּכַי זָן וּפִרְנֵס, אָמַר רַבִּי יוּדָן פַּעַם אַחַת חִזֵּר עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לוֹ חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ. כַּד דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ בְּצִבּוּרָא גָּחוֹךְ צִבּוּרָא לְקָלֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר חָלָב הַזָּכָר טָהוֹר. 39.4. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. 39.7. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א), מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית יא, לב): וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר אֵצֵא וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם, וְאוֹמְרִים הִנִּיחַ אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ, בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. 47.9. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. 55.7. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' (בראשית כב, ב), אָמַר לוֹ בְבַקָּשָׁה מִמְּךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אָמַר לֵיהּ תְּרֵין בְּנִין אִית לִי אֵי זֶה בֵּן, אָמַר לוֹ: אֶת יְחִידְךָ. אָמַר לוֹ זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. אָמַר לוֹ: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. אָמַר לוֹ אִית תְּחוּמִין בִּמְעַיָא. אָמַר לוֹ: אֶת יִצְחָק. וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבוֹ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ, זוֹ אִפַּרְכִיָה שֶׁלָּךְ (בראשית יב, א): וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, זוֹ שְׁכוּנָתְךָ, (בראשית יב, א): מִבֵּית אָבִיךָ, זוֹ בֵּית אָבִיךָ, (בראשית יב, א): אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְלָמָּה לֹא גִלָּה לוֹ מִיָּד, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְעַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָיְתָא, שְׁנֵי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זֶה חֲבִיבָה אִם הָרִאשׁוֹנָה אִם הַשְּׁנִיָּה, מִן מַה דִּכְתִיב וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָה, הֱוֵי שְׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה. וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁהוֹרָאָה יָצְאָה לָעוֹלָם, וְאוֹחָרָנָא אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁיִּרְאָה יָצְאָה לָעוֹלָם. דִּכְוָתָהּ דְּבִיר, רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּבְּרוֹת יוֹצְאוֹת לָעוֹלָם, וְחַד אָמַר מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵא לָעוֹלָם. דִּכְוָתָה אָרוֹן, רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁהָאוֹרָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם, וְחַד אָמַר מָקוֹם שֶׁיִּרְאָה יוֹצֵא לָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁמִּשָּׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרֶה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּמוֹרִידָם לְגֵיהִנֹּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁיְהֵא מָרְאֶה לָךְ. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר לַאֲתַר מַרְוָתָא דְּעַָלְמָא. רַבָּנָן אָמְרֵי לַמָּקוֹם שֶׁהַקְּטֹרֶת קְרֵבִין, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. (בראשית כב, ב): וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יֵשׁ קָרְבָּן. בְּלֹא כֹהֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מִנִּיתִיךָ שֶׁתְּהֵא כֹהֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קי, ד): אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם. (בראשית כב, ב): עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, ַר רַבִּי הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְהֶא וּמַתְלֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים וְאַחַר כָּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר (בראשית יב, א): אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. עַל אַחַד הֶהָרִים וגו'. דִּכְוָתָהּ (יונה ג, ב): וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר וגו', דִּכְוָתָהּ (יחזקאל ג, כב): קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ. 70.8. וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. 78.1. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז), כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִמַּה שֶּׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבוֹקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה אֶלָּא בְּכָל יוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשָׁה וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה, אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי, אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין. אַנְדְּרִיָּנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶן, אֲמַר לֵיהּ, הֵין. אֲמַר לֵיהּ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין, אָמַר מִן הָן דְּאִתְבָּרְיָן. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הֵן אִתְבָּרְיָן, אֲמַר לֵיהּ מִן נְהַר דִּינוּר. אֲמַר לֵיהּ וּמָה עֵסֶק דִּנְהַר דִּינוּר, אֲמַר לֵיהּ כַּהֲדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָסֵיק לָא בִימָמָא וְלָא בְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הוּא אָתֵי, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעָתְהוֹן דְּחַיָּתָא דְּאִינוּן מְזִיעִין מִן טְעִינוּן כּוּרְסַיָּא דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲמַר לֵיהּ סוּנְקַתֶּדְרוֹן שֶׁלּוֹ וְהָא הָדֵין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וְלֵית הוּא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא, אֲמַר נָטַר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר כְּמָה דַּהֲוָה מְהַלֵּךְ בִּימָמָא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ, הֱוֵי הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָֹּׂא, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יב): עַל כַּפַּיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ, הֱוֵי הַנִּשָֹּׂא גָּדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִן מַה דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, הֱוֵי הַמְּשַׁלֵּחַ גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. 78.1. וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו (בראשית לג, ה), אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ חֲנִינָה בְּאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ, לְהַלָּן (בראשית מג, כט): וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. (בראשית לג, ו ז): וַתִּגַּשְׁן הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וגו'. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיָּת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן. 85.4. וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה (בראשית לח, א), רַבָּנָן אָמְרֵי חִירָה הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, טו): כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים, לָמוּד הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה לִהְיוֹת אוֹהֵב לַשֵּׁבֶט הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר חִירָם אַחֵר הָיָה. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן חָיָה קָרוֹב לְאֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. (בראשית לח, ב): וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, בַּר גַּבְרָא תַּגָּרָא, בּוֹצִינָא דְאַתְרָא. (בראשית לח, ג): וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ עֵר, שֶׁהוּעַר מִן הָעוֹלָם. (בראשית לח, ד): וַתַּהַר עוֹד וגו' אוֹנָן, שֶׁהֵבִיא אֲנִינָה לְעַצְמוֹ. (בראשית לח, ה): וַתַּהַר עוֹד וגו' שֵׁלָה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מִן הָעוֹלָם. וַתּוֹסֶף עוֹד וגו' כְזִיב, פָּסְקַת שֵׁם מָקוֹם. (בראשית לח, ז): וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה', שֶׁהָיָה חוֹרֵשׁ בְּגַנּוֹת וּמְעָרֶה לָאַשְׁפּוֹת. 1.9. A philosopher once asked Rabbah Gamliel and said to him, ''Your God is only a great artist because he found great materials that helped him: tohu and vohu, darkness, spirit, water, and the depths.\" Rabbi Gamliel responded to him: \"Your spirit should blow! Regarding all of them, the term 'creation' is written: tohu and vohu, as it says (Isaiah 45:7), 'He makes peace and creates evil'; darkness, 'He fashions light and creates darkness'; water (Tehillim 148:5), 'Praise the heavens and the waters' - why? - for 'He commanded and they were created'; spirit (Amos 4:13), 'For behold he fashions mountains and creates spirit'; the depths (Mishlei 8:24), 'When there were no depths, I was created.'\"" 55.7. And He said: Take, please, your son, etc. (22:2). Said God to him: ‘Take, I beg you\" — please —Your son.’ ‘Which son? I have two sons’ he said. ‘Your only son,’ replied He. ‘This one is the only one of his mother, and this one is the only one of his mother.’ \"The one you love\"—‘Is there a limit to the affections?’ \"Itzchak\" said He. And why did God not reveal it to him without delay? In order to make him [Itzchak] even more beloved in his eyes and reward him for each and every word spoken. This agrees with the opinion of Rabbi Yoha, who said: \"Get out of your country\" (Gen. 12:1) means from your province; “And from your kindred” (Gen. 12:1)—from your neighborhood; “And from your father’s house\"(Gen. 12:1)—literally your father’s house. “To the land that I will show you” (Gen. 12:1). Why did He not reveal it to him there and then? In order to make it more beloved in his eyes and to reward him for each and every word said, and for each and every step taken. Rabbi Levi b. Hayata said: ‘Get you’ is written twice, and we do not know which was more precious [in the eyes of God] the first or the second. But when it is written, “And get you to the land of Moriah” (22:2) it follows that the second occasion was more precious than the first. \"And go yourself to the land of Moriah\" Rabbi Chiya Raba and Rabbi Yanai [disagree]: one says to the place from which instruction (hora’ah) goes out to the world, and the other says to the place from which awe (yirah) goes out to the world. Similarly regarding the Holy of Holies (devir), Rabbi Chiya and Rabbi Yanai [disagree]: one says from the place from which the commandments (dibra’ot) go out to the world, and one says from the place from which speech (dibur) goes out to the world. Similarly regarding the ark (aron), Rabbi Chiya and Rabbi Yanai [disagree]: one says to the place from which the light (ha’orah) goes out to the world, and one says to the place where awe (yirah) goes out to the world. Rabbi Yehoshua ben Levi said that from there the Holy One instructs [mor'eh] the nations of the world and brings them down [moridam] to Gehinnom. Rabbi Shimon bar Yochai said, to the place which is aligned [ra'ui] with the Holy Temple above. Rabbi Yudan said, to the place where there will be an appearance [mar'eh] to you. Rabbi Pinchas said, to the place of the Master [marvatah] of the World. The Rabbis said, to the place where the incense is offered – this is what it says “…I will go to the mountain of myrrh and to the hill of frankincense.” (Shir HaShirim 4:6) \"And offer Him there as a burnt-offering (Gen. 22:2). Rabbi Yudan bar Simon said: He [Avraham] said to Him: ‘Master of the Universe! Can there be a sacrifice without a priest?’ The Holy One of Blessing replied ‘I have already appointed you to be a priest’ as it is written, ‘You are a priest for ever’ (Ps. 110:4). \"On one of the mountains which I will tell you of (Gen. 22:2). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yosei HaGelili: The Holy One of Blessing first places the righteous in doubt and suspense, and then reveals to them the real meaning of the matter, as it is written \"to the land that I will show you (Gen. 12:1); \"On one of the mountains which I will tell you\"; \"And make to it the proclamation that I bid you (Jonah 3:2); similarly, \"Arise, go out into the plain and I will there speak with you (Ezek. 3:22)." 70.8. “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) R. Chama bar Chaninah opened it with six lines (six interpretations): “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to the well. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to Moses, Aaron and Miriam. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there each and every one would draw water for his tribe and for his family. “…and a huge rock…” (ibid.) R. Chanina said: This is to say that there was like the mouthful of a small sieve in it. “And all the flocks would gather there and they would roll…” (Genesis 29:3) At the time of the encampments. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid.) At the time of the journeys it would return to its great strength. Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to the three pilgrimage festivals. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and a huge rock…” (ibid.) This refers to the celebration of the water drawing (simchat bet hashoevah). (R. Hoshaya said: why did they call it the celebration of the water drawing? Because from there they would draw the holy spirit.) “And all the flocks would gather there…” (Genesis 29:3) They would come all the way from Mevo Chamat to the stream of Egypt. “…and they would roll the rock off the mouth of the well and water the sheep…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid) Left to rest for the next pilgrimage festival..."
6. Anon., Leviticus Rabba, 18.1, 36.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. 36.4. דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, א): וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ עוֹלָמִי עוֹלָמִי אוֹמַר לְךָ מִי בְּרָאֲךָ מִי יְצָרְךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב יְצָרְךָ, כַּכָּתוּב: בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהֵמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב מ, טו): הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (תהלים עח, ה): וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְאֵין עֵדוּת הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ל, יט): הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הַכֹּל לֹא נוֹצָר אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, טו): לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב יָצַר הַכֹּל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצּוֹל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי שִׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ לִפְנֵי שִׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, צָפָה אוֹתָהּ הַשִּׁלְטוֹן בָּאִצְטְרוֹלוֹגוֹס שֶׁלּוֹ וְרָאָה שֶׁעָתִיד לְהוֹלִיד בַּת שֶׁהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד, כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא לִנָּצֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַבְרָהָם עַצְמוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאֵין צְדָקָה וּמִשְׁפָּט אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ד): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.
7. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

11a. במזומנין לה מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד,עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד,כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא אמר לו לא תהא כזאת בישראל,ורבי חייא מהיכא גמיר לה מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כתבו כולם ונתנו לה,ור"מ מהיכא גמיר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת,ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואיבעית אימא ממשה דכתיב (שמות טז, כח) עד אנה מאנתם,ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא,שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא,ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות,ת"ר אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני נמצאת שנה מעוברת,תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן,ת"ר אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא דערקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין,מיתיבי כמה עיבור השנה שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש אמר רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום,תא חזי מאי איכא בין 11a. bbythose bwho were invitedby the iNasi /i, the president of the Great Sanhedrin, bfor thatpurpose. There was ban incident involving Rabban Gamliel, who saidto the Sages: bBring me sevenof the Sages bearlytomorrow morning bto the loftdesignated for convening a court to intercalate the year. He bwentto the loft bearlythe next morning band found eightSages there. Rabban Gamliel bsaid: Who is it who ascendedto the loft bwithout permission? He must descendimmediately., bShmuel HaKatan stoodup band said: I am he who ascended without permission; and I did not ascend toparticipate and be one of those to bintercalate the year, butrather bI neededto observe in order bto learn the practical ihalakha /i.Rabban Gamliel bsaid to him: Sit, my son, sit. It would be fitting for all of the years to be intercalated by you,as you are truly worthy. bBut the Sages said: The yearmay be bintercalated only bythose bwho were invited for thatpurpose. The Gemara notes: bAnd it was notactually bShmuel HaKatanwho had come uninvited, bbut another person. And due to the embarrassmentof the other, Shmuel HaKatan bdidthis, so that no one would know who had come uninvited.,The Gemara relates that the story about Shmuel HaKatan is bsimilarto an incident that occurred bwhen RabbiYehuda HaNasi was bsitting and teaching, andhe bsmelled the odor of garlic.Rabbi Yehuda HaNasi was very sensitive and could not tolerate this odor. He bsaid: Whoever ate garlicshould bleave. Rabbi Ḥiyya stood up and left.Out of respect for Rabbi Ḥiyya, ball of thosein attendance bstood up and left.The next day, bin the morning, Rabbi Shimon, son of RabbiYehuda HaNasi, bfound Rabbi Ḥiyya,and he bsaid to him:Are byou the one who disturbed my fatherby coming to the lecture with the foul smell of garlic? Rabbi Ḥiyya bsaid to him: There should not be suchbehavior bamong the Jewish people.I would not do such a thing, but I assumed the blame and left so that the one who did so would not be embarrassed., bAnd from where did Rabbi Ḥiyya learn thatcharacteristic of being willing to implicate himself in order to save someone else from being embarrassed? He learned it bfrom Rabbi Meir, as it is taughtin a ibaraita /i: There was ban incident involvinga certain bwoman who came to the study hall of Rabbi Meir. She said to him: My teacher, one of you,i.e., one of the men studying in this study hall, bbetrothed me through intercourse.The woman came to Rabbi Meir to appeal for help in identifying the man, so that he would either marry her or grant her a divorce. As he himself was also among those who studied in the study hall, bRabbi Meir arose and wrote her a bill of divorce, andhe bgave it to her.Following his example, ball thosein the study hall baroseand bwrotebills of divorce band gavethem bto her.In this manner, the right man also gave her a divorce, freeing her to marry someone else., bAnd from where did Rabbi Meir learn thatcharacteristic? bFrom Shmuel HaKatan,in the incident outlined above. bAnd from where did Shmuel HaKatan learn it? From Shecaniah ben Jehiel, as it is written: “And Shecaniah, the son of Jehiel, one of the sons of Elam, answered and said to Ezra: We have broken faith with our God, and have married foreign women of the peoples of the land; yet now there is hope for Israel concerning this”(Ezra 10:2). And although he confessed, Shecaniah is not listed among those who took foreign wives (Ezra 10:18–44). Evidently, he confessed only to spare the others from public embarrassment.,The Gemara continues: bAnd from where did Shecaniah ben Jehiel learn it? Froman incident involving bJoshua, as it is written: “And the Lord said to Joshua: Get yourself up; why do you fall upon your face? Israel has sinned”(Joshua 7:10–11). Joshua bsaid before Him: Master of the Universe, who sinned?God bsaid to him: And am I your informer?Rather, bcast lotsto determine who is guilty. In this way, God did not directly disclose the identity of the sinner to Joshua. bAnd if you wish, sayinstead that Shecaniah ben Jehiel learned this bfroman incident involving bMoses, as it is written:“And the Lord said to Moses: bHow long do you refuseto keep My mitzvot and My laws?” (Exodus 16:28). Although only a small number of people attempted to collect the manna on Shabbat, God spoke as though the entire nation were guilty, so as not to directly expose the guilty.,§ Since Shmuel HaKatan and his great piety were mentioned, the Gemara now relates several incidents that shed additional light on his personality. bThe Sages taught: After the last of the prophets, Haggai, Zechariah, and Malachi, died, the Divine Spiritof prophetic revelation bdeparted from the Jewish people. But nevertheless, they werestill butilizing a Divine Voice,which they heard as a kind of echo of prophecy. bOne time,a group of Sages bwere reclining in the loft of the house of Gurya in Jericho, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven,saying: bThere is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon him asit rested upon bMoses our teacher, but his generation is not deserving of thisdistinction. bThe Sages set their eyes upon Hillel the Elder,trusting that he was the one indicated by the Divine Voice. bAnd when he died,the Sages bsaid about him: Alas,the bpiousman, balas,the bhumbleman, ba disciple of Ezra. /b,The ibaraitacontinues: bAnother time,a group of Sages bwere reclining in the loft in Yavne, and a Divine Voice was bestowed upon them from Heaven,saying: bThere is one here who is fit for the Divine Presence to rest upon himin prophecy, bbut his generation is not deserving of thisdistinction. bThe Sages set their eyes upon Shmuel HaKatan. And whenhe bdied,the Sages bsaid about him: Alas,the bpiousman, balas,the bhumbleman, ba disciple of Hillel. Additionally, he said at the time of his death,under the influence of the Divine Spirit: Rabban bShimonben Gamliel, the iNasiof the Great Sanhedrin, bandRabbi bYishmael,the High Priest, will die bby the sword, and their friendswill die bbyother bexecutions, and the rest of the nationwill be bdespoiled, and great troubles will ultimately come upon the world. /b, bAndthey also bwished to say thus:Alas, the pious man, alas, the humble man, babout Yehuda ben Bava,in their eulogy for him, bbut the hour was torn,i.e., the opportunity was lost, basone bdoes not eulogize those executed by the government.As will be explained (14a), Yehuda ben Bava was executed by the government.,§ The Gemara returns to the discussion about intercalation of the year. bThe Sages taught: The yearmay be bintercalated only if the iNasi /iof the Sanhedrin bwantsto intercalate it. bAndthere was once ban incident involving Rabban Gamliel, who went to ask permissionfor some communal matter bfrom an officer [ ihegmon /i] in Syria, andhe btarried in returninguntil after it was too late to intercalate the year. bAndbecause they did not know what his opinion on the matter was, they bintercalated the year on the condition that Rabban Gamliel would wantto do so. bAnd when Rabban Gamliel cameback band said: I wantto intercalate the year, bthe year was foundto be retroactively bintercalated. /b, bThe Sages taught: The yearmay be bintercalated only if it is necessary due todamage to bthe roads,if the rain has damaged them in such a way that they are inaccessible for those ascending to Jerusalem for Passover; bor due to the bridgesthat are likewise in disrepair; bor due to the ovensfor the bPaschal offeringsthat are damaged and unfit for roasting the offerings; bor due to the Diaspora Jews who have left their homes and still have not arriveddue to delays in travel. bButthe year may bnotbe intercalated bdue to the snow, and not due to the cold, and not due to the Diaspora Jews who have notyet bleft from their homes,even if they no longer have enough time to reach Jerusalem for the Festival., bThe Sages taught: The year may notbe bintercalated due to the young goats and not due to the lambs,to allow them to grow larger before they are to be sacrificed as Paschal offerings; band not due to the fledglingdoves bwho have notyet developed sufficiently to bfly,so that there won’t be enough of them to supply all those who wish to bring bird offerings at the Festival. bButall btheseconsiderations may be bmade supportingfactors in the decision btointercalate bthe year.The Gemara asks: bHowso? bRabbi Yannai says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel,i.e., this is the language Rabban Shimon ben Gamliel used in his declaration of the intercalation: bWe are notifying you that the fledglings are tender, and that the lambs are thin [ ide’arkin /i], and time for the spring has notyet barrived. Andconsequently, bthe matter is good in my eyes, and I havetherefore badded thirty days onto this year. /b,The Gemara braises an objectionto the report that Rabban Shimon ben Gamliel holds the intercalated month is thirty days long. It is taught in a ibaraita /i: bHow long isthe additional month in ban intercalatedleap byear?The Rabbis say: bThirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says:A standard bmonth,which is twenty-nine days long. What, then, does Rabban Shimon ben Gamliel hold? bRav Pappa said:Rabban Gamliel holds that if the court bwants,it may add a standard bmonth,and if it bwants,it may add a month of bthirty days. /b,Concerning the declaration of Rabban Shimon ben Gamliel, the Gemara observes: bComeand bsee whatdifference bthere is between /b
8. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

49b. אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים,בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים, big strong(גמ׳) /strong /big אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור,ועל האירוס מאי אירוס א"ר אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא,בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו' מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת,תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה,ושלא ילמד את בנו יוונית ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים,היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה,אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר,איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי,לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד,וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא,שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות,בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא,משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה,משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים,משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות,משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא, br br big strongהדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה /strong /big br br
9. Anon., Ruthrabbah, 3.2

3.2. כְּתִיב (קהלת ט, ד): כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו', תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. (קהלת ט, ד): כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ (שמות לה, ג): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. (תהלים לט, ה): הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ד): אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ.


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
abba, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
abraham Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
antioch (syrian) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
asia minor Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
berakhiah, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
churches/tradition of paul pauline Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
circumcision Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
conflict, of jews and christians (parting of the ways) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
editing (process) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
gamaliel (gamliel) the younger, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
greek, language Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
hadrian Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
hama berabi haninah, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
helbo, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
hellenism, hellenistic Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
huna, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
hyperbole, in aggadah Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
issi b. yehudah, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
johannine community Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
judaea (roman province; see also yehud) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
land of israel (palestine) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
levi, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
midrash, davar aher Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
midrashim, juxtapositions in Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
midrashim, petihta Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
patriarch, patriarchate Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
paul (saul) Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
petihta Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
rabbis, hyperbole used by Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
rabbis Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
rhetoric, rhetorical Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
roman, empire Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
syria Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
tanhuma, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
word play, juxtaposition' Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
yoshua, r. Tomson, Studies on Jews and Christians in the First and Second Centuries (2019) 660
zeira, r., on r. hunas interpretation Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240
zeorah, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 240