Home About Network of subjects Linked subjects heatmap Book indices included Search by subject Search by reference Browse subjects Browse texts

Tiresias: The Ancient Mediterranean Religions Source Database



624
Anon., Genesis Rabba, 1.4


בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ח, כב)<>: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב <>(תהלים צג, ב)<>: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(הושע ט, י)<>: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים עד, ב)<>: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(ירמיה יז, יב)<>: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים עב, יז)<>: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים צ, ב)<>: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ח, כב)<>: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ <>(תהלים צג, ב)<>: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ג, יט)<>: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(דברים לג, כא)<>: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(במדבר טו, כ)<>: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר <>(דברים יח, ד)<>: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר <>(שמות כג, יט)<>: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.\"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\""


בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.\"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\""


Intertexts (texts cited often on the same page as the searched text):

39 results
1. Hebrew Bible, Esther, 6.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

6.14. עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת־הָמָן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְׂתָה אֶסְתֵּר׃ 6.14. While they were yet talking with him, came the king’s chamberlains, and hastened to bring Haman unto the banquet that Esther had prepared."
2. Hebrew Bible, Exodus, 7.8-7.9, 20.2, 24.13-24.16, 34.4-34.6, 34.29-34.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

7.8. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 7.9. כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל־אַהֲרֹן קַח אֶת־מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי־פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין׃ 20.2. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 20.2. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃ 24.13. וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הַר הָאֱלֹהִים׃ 24.14. וְאֶל־הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר־נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי־בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם׃ 24.15. וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־הָהָר׃ 24.16. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד־יְהוָה עַל־הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן׃ 34.4. וַיִּפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל־הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים׃ 34.5. וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה׃ 34.6. וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת 34.29. וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ׃ 7.8. And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying:" 7.9. ’When Pharaoh shall speak unto you, saying: Show a wonder for you; then thou shalt say unto Aaron: Take thy rod, and cast it down before Pharaoh, that it become a serpent.’" 20.2. I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage." 24.13. And Moses rose up, and Joshua his minister; and Moses went up into the mount of God." 24.14. And unto the elders he said: ‘Tarry ye here for us, until we come back unto you; and, behold, Aaron and Hur are with you; whosoever hath a cause, let him come near unto them.’" 24.15. And Moses went up into the mount, and the cloud covered the mount." 24.16. And the glory of the LORD abode upon mount Sinai, and the cloud covered it six days; and the seventh day He called unto Moses out of the midst of the cloud." 34.4. And he hewed two tables of stone like unto the first; and Moses rose up early in the morning, and went up unto mount Sinai, as the LORD had commanded him, and took in his hand two tables of stone." 34.5. And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD." 34.6. And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth;" 34.29. And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth abeams while He talked with him." 34.30. And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face sent forth beams; and they were afraid to come nigh him."
3. Hebrew Bible, Genesis, 1.1-1.2, 4.9, 10.8, 28.12, 36.12, 49.9-49.10 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

1.1. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃ 1.1. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ 1.2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׃ 1.2. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃ 4.9. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃ 10.8. וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃ 28.12. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃ 36.12. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן־עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת־עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו׃ 49.9. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ 1.1. In the beginning God created the heaven and the earth." 1.2. Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters." 4.9. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’" 10.8. And Cush begot Nimrod; he began to be a mighty one in the earth." 28.12. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it." 36.12. And Timna was concubine to Eliphaz Esau’s son; and she bore to Eliphaz Amalek. These are the sons of Adah Esau’s wife." 49.9. Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?" 49.10. The sceptre shall not depart from Judah, Nor the ruler’s staff from between his feet, As long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be."
4. Hebrew Bible, Proverbs, 3.19, 8.22-8.31 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

3.19. יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׃ 8.22. יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃ 8.23. מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃ 8.24. בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃ 8.25. בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃ 8.26. עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל׃ 8.27. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם׃ 8.28. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם׃ 8.29. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ׃ 8.31. מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת־בְּנֵי אָדָם׃ 3.19. The LORD by wisdom founded the earth; By understanding He established the heavens." 8.22. The LORD made me as the beginning of His way, The first of His works of old." 8.23. I was set up from everlasting, from the beginning, Or ever the earth was." 8.24. When there were no depths, I was brought forth; When there were no fountains abounding with water." 8.25. Before the mountains were settled, Before the hills was I brought forth;" 8.26. While as yet He had not made the earth, nor the fields, Nor the beginning of the dust of the world." 8.27. When He established the heavens, I was there; When He set a circle upon the face of the deep," 8.28. When He made firm the skies above, When the fountains of the deep showed their might," 8.29. When He gave to the sea His decree, That the waters should not transgress His commandment, When He appointed the foundations of the earth;" 8.30. Then I was by Him, as a nursling; And I was daily all delight, Playing always before Him," 8.31. Playing in His habitable earth, And my delights are with the sons of men."
5. Hebrew Bible, Psalms, 2.7, 104.24 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)

2.7. אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ 104.24. מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃ 2.7. I will tell of the decree: The LORD said unto me: 'Thou art My son, this day have I begotten thee." 104.24. How manifold are Thy works, O LORD! In wisdom hast Thou made them all; The earth is full of Thy creatures."
6. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.12-7.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

7.12. כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹ׃ 7.13. הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם׃ 7.14. אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ 7.15. וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ 7.16. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם׃ 7.12. And when the days are fulfilled, and thou shalt sleep with thy fathers, I will set up thy seed after thee, who shall issue from thy bowels, and I will establish his kingdom." 7.13. He shall build a house for my name, and I will make firm the throne of his kingdom for ever." 7.14. I will be his father, and he will be my son. If he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with such plagues as befall the sons of Adam:" 7.15. but my covet love shall not depart away from him, as I took it from Sha᾽ul, whom I put away before thee." 7.16. And thy house and thy kingdom shall be established for ever before thee: thy throne shall be firm for ever."
7. Hebrew Bible, Isaiah, 27.1 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

27.1. כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ׃ 27.1. בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם׃ 27.1. In that day the LORD with his sore and great and strong sword will punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent; and He will slay the dragon that is in the sea."
8. Hebrew Bible, Jeremiah, 4.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)

4.23. רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה־תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל־הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם׃ 4.23. I beheld the earth, And, lo, it was waste and void; And the heavens, and they had no light. ."
9. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.26 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)

1.26. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׃ 1.26. And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone; and upon the likeness of the throne was a likeness as the appearance of a man upon it above."
10. Hebrew Bible, Zechariah, 4, 3 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE)

11. Anon., 1 Enoch, 32.3 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

32.3. I and from afar off trees more numerous than I these trees and great-two trees there, very great, beautiful, and glorious, and magnificent, and the tree of knowledge, whose holy fruit they eat and know great wisdom. 14. The book of the words of righteousness, and of the reprimand of the eternal Watchers in accordance,with the command of the Holy Great One in that vision. I saw in my sleep what I will now say with a tongue of flesh and with the breath of my mouth: which the Great One has given to men to",converse therewith and understand with the heart. As He has created and given to man the power of understanding the word of wisdom, so hath He created me also and given me the power of reprimanding,the Watchers, the children of heaven. I wrote out your petition, and in my vision it appeared thus, that your petition will not be granted unto you throughout all the days of eternity, and that judgement,has been finally passed upon you: yea (your petition) will not be granted unto you. And from henceforth you shall not ascend into heaven unto all eternity, and in bonds of the earth the decree,has gone forth to bind you for all the days of the world. And (that) previously you shall have seen the destruction of your beloved sons and ye shall have no pleasure in them, but they shall fall before,you by the sword. And your petition on their behalf shall not be granted, nor yet on your own: even though you weep and pray and speak all the words contained in the writing which I have,written. And the vision was shown to me thus: Behold, in the vision clouds invited me and a mist summoned me, and the course of the stars and the lightnings sped and hastened me, and the winds in,the vision caused me to fly and lifted me upward, and bore me into heaven. And I went in till I drew nigh to a wall which is built of crystals and surrounded by tongues of fire: and it began to affright,me. And I went into the tongues of fire and drew nigh to a large house which was built of crystals: and the walls of the house were like a tesselated floor (made) of crystals, and its groundwork was,of crystal. Its ceiling was like the path of the stars and the lightnings, and between them were,fiery cherubim, and their heaven was (clear as) water. A flaming fire surrounded the walls, and its,portals blazed with fire. And I entered into that house, and it was hot as fire and cold as ice: there,were no delights of life therein: fear covered me, and trembling got hold upon me. And as I quaked,and trembled, I fell upon my face. And I beheld a vision, And lo! there was a second house, greater,than the former, and the entire portal stood open before me, and it was built of flames of fire. And in every respect it so excelled in splendour and magnificence and extent that I cannot describe to,you its splendour and its extent. And its floor was of fire, and above it were lightnings and the path,of the stars, and its ceiling also was flaming fire. And I looked and saw therein a lofty throne: its appearance was as crystal, and the wheels thereof as the shining sun, and there was the vision of,cherubim. And from underneath the throne came streams of flaming fire so that I could not look",thereon. And the Great Glory sat thereon, and His raiment shone more brightly than the sun and,was whiter than any snow. None of the angels could enter and could behold His face by reason",of the magnificence and glory and no flesh could behold Him. The flaming fire was round about Him, and a great fire stood before Him, and none around could draw nigh Him: ten thousand times,ten thousand (stood) before Him, yet He needed no counselor. And the most holy ones who were,nigh to Him did not leave by night nor depart from Him. And until then I had been prostrate on my face, trembling: and the Lord called me with His own mouth, and said to me: ' Come hither,,Enoch, and hear my word.' And one of the holy ones came to me and waked me, and He made me rise up and approach the door: and I bowed my face downwards.
12. Anon., Jubilees, 3.9-3.13, 8.19 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

3.9. This is now bone of my bones and flesh of my flesh; she will be called [my] wife; because she was taken from her husband. 3.10. Therefore shall man and wife be one, and therefore shall a man leave his father and his mother, and cleave unto his wife, and they shall be one flesh. 3.11. In the first week was Adam created, and the rib--his wife: in the second week He showed her unto him: 3.12. and for this reason the commandment was given to keep in their defilement, for a male seven days, and for a female twice seven days. 3.13. And after Adam had completed forty days in the land where he had been created, we brought him into the Garden of Eden to till and keep it, but his wife they brought in on the eightieth day, and after this she entered into the Garden of Eden. 8.19. and his portion goeth towards the west through the midst of this river, and it extendeth till it reacheth the water of the abysses, out of which this river goeth forth
13. Dead Sea Scrolls, Damascus Covenant, 1.12 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)

14. Dead Sea Scrolls, (Cairo Damascus Covenant) Cd-A, 1.12 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)

15. Dead Sea Scrolls, 4Q174 (The Florilegium) 195, 199, 339, 1.11-1.12, 1.14, 1.19 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)

16. Dead Sea Scrolls, Apocryphe De Daniel Ar, 0 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)

17. Dead Sea Scrolls, Community Rule, 9.9-9.11 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE)

18. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 24.9-24.10, 24.23 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)

24.9. From eternity, in the beginning, he created me,and for eternity I shall not cease to exist. 24.23. All this is the book of the covet of the Most High God,the law which Moses commanded us as an inheritance for the congregations of Jacob.
19. Septuagint, Wisdom of Solomon, 6.4, 7.1-7.2, 7.21, 9.9-9.10, 14.2, 24.23 (2nd cent. BCE - 1st cent. BCE)

6.4. Because as servants of his kingdom you did not rule rightly,nor keep the law,nor walk according to the purpose of God 7.1. I also am mortal, like all men,a descendant of the first-formed child of earth;and in the womb of a mother I was molded into flesh 7.2. within the period of ten months, compacted with blood,from the seed of a man and the pleasure of marriage. 7.21. I learned both what is secret and what is manifest 9.9. With thee is wisdom, who knows thy works and was present when thou didst make the world,and who understand what is pleasing in thy sight and what is right according to thy commandments. 9.10. Send her forth from the holy heavens,and from the throne of thy glory send her,that she may be with me and toil,and that I may learn what is pleasing to thee. 14.2. For it was desire for gain that planned that vessel,and wisdom was the craftsman who built it;
20. Philo of Alexandria, On The Special Laws, 1.66 (1st cent. BCE - 1st cent. CE)

1.66. We ought to look upon the universal world as the highest and truest temple of God, having for its most holy place that most sacred part of the essence of all existing things, namely, the heaven; and for ornaments, the stars; and for priests, the subordinate ministers of his power, namely, the angels, incorporeal souls, not beings compounded of irrational and rational natures, such as our bodies are, but such as have the irrational parts wholly cut out, being absolutely and wholly intellectual, pure reasonings, resembling the unit.
21. New Testament, 1 John, 1.1 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.1. That which was from the beginning, that which we have heard, that which we have seen with our eyes, that which we saw, and our hands touched, concerning the Word of life
22. New Testament, 1 Peter, 1.11-1.12 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.11. searching for who or what kind of time the Spirit of Christ, which was in them, pointed to, when he predicted the sufferings of Christ, and the glories that would follow them. 1.12. To them it was revealed, that not to themselves, but to you, did they minister these things, which now have been announced to you through those who preached the gospel to you by the Holy Spirit sent out from heaven; which things angels desire to look into.
23. New Testament, Apocalypse, 1.7, 4.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.7. Behold, he is coming with the clouds, and every eye will see him, including those who pierced him. All the tribes of the earth will mourn over him. Even so, Amen. 4.2. Immediately I was in the Spirit. Behold, there was a throne set in heaven, and one sitting on the throne
24. New Testament, Colossians, 2.3 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

2.3. in whom are all the treasures of wisdom and knowledge hidden.
25. New Testament, Hebrews, 1.5 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.5. For to which of the angels did he say at any time, "You are my Son, Today have I become your father?"and again, "I will be to him a Father, And he will be to me a Son?
26. New Testament, John, 1.18, 1.51, 3.13, 6.46, 12.41, 14.9, 14.19, 17.24 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.18. No one has seen God at any time. The one and only Son, who is in the bosom of the Father, he has declared him. 1.51. He said to him, "Most assuredly, I tell you, hereafter you will see heaven opened, and the angels of God ascending and descending on the Son of Man. 3.13. No one has ascended into heaven, but he who descended out of heaven, the Son of Man, who is in heaven. 6.46. Not that anyone has seen the Father, except he who is from God. He has seen the Father. 12.41. Isaiah said these things when he saw his glory, and spoke of him. 14.9. Jesus said to him, "Have I been with you such a long time, and do you not know me, Philip? He who has seen me has seen the Father. How do you say, 'Show us the Father?' 14.19. Yet a little while, and the world will see me no more; but you will see me. Because I live, you will live also. 17.24. Father, I desire that they also whom you have given me be with me where I am, that they may see my glory, which you have given me, for you loved me before the foundation of the world.
27. New Testament, Luke, 1.30-1.33, 1.35, 9.28-9.35 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

1.30. The angel said to her, "Don't be afraid, Mary, for you have found favor with God. 1.31. Behold, you will conceive in your womb, and bring forth a son, and will call his name 'Jesus.' 1.32. He will be great, and will be called the Son of the Most High. The Lord God will give him the throne of his father, David 1.33. and he will reign over the house of Jacob forever. There will be no end to his kingdom. 1.35. The angel answered her, "The Holy Spirit will come on you, and the power of the Most High will overshadow you. Therefore also the holy one who is born from you will be called the Son of God. 9.28. It happened about eight days after these sayings, that he took with him Peter, John, and James, and went up onto the mountain to pray. 9.29. As he was praying, the appearance of his face was altered, and his clothing became white and dazzling. 9.30. Behold, two men were talking with him, who were Moses and Elijah 9.31. who appeared in glory, and spoke of his departure, which he was about to accomplish at Jerusalem. 9.32. Now Peter and those who were with him were heavy with sleep, but when they were fully awake, they saw his glory, and the two men who stood with him. 9.33. It happened, as they were parting from him, that Peter said to Jesus, "Master, it is good for us to be here. Let's make three tents: one for you, and one for Moses, and one for Elijah," not knowing what he said. 9.34. While he said these things, a cloud came and overshadowed them, and they were afraid as they entered into the cloud. 9.35. A voice came out of the cloud, saying, "This is my beloved Son. Listen to him!
28. New Testament, Mark, 9.2-9.7 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

9.2. After six days Jesus took with him Peter, James, and John, and brought them up onto a high mountain privately by themselves, and he was changed into another form in front of them. 9.3. His clothing became glistening, exceedingly white, like snow, such as no launderer on earth can whiten them. 9.4. Elijah and Moses appeared to them, and they were talking with Jesus. 9.5. Peter answered Jesus, "Rabbi, it is good for us to be here. Let's make three tents: one for you, one for Moses, and one for Elijah. 9.6. For he didn't know what to say, for they were very afraid. 9.7. A cloud came, overshadowing them, and a voice came out of the cloud, "This is my beloved Son. Listen to him.
29. New Testament, Matthew, 17.1-17.7 (1st cent. CE - 1st cent. CE)

17.1. After six days, Jesus took with him Peter, James, and John his brother, and brought them up into a high mountain by themselves. 17.2. He was transfigured before them. His face shone like the sun, and his garments became as white as the light. 17.3. Behold, Moses and Elijah appeared to them talking with him. 17.4. Peter answered, and said to Jesus, "Lord, it is good for us to be here. If you want, let's make three tents here: one for you, one for Moses, and one for Elijah. 17.5. While he was still speaking, behold, a bright cloud overshadowed them. Behold, a voice came out of the cloud, saying, "This is my beloved Son, in whom I am well pleased. Listen to him. 17.6. When the disciples heard it, they fell on their faces, and were very afraid. 17.7. Jesus came and touched them and said, "Get up, and don't be afraid.
30. Anon., Genesis Rabba, 1.1-1.3, 1.6-1.7, 1.9, 2.4, 21.4, 22.9, 24.4, 35.2, 37.3, 41.3, 53.14-53.15, 69.7, 85.1, 85.9, 98.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

1.1. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. 1.1. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. 1.2. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים קיא, ו): כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, מַה טַּעַם גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמְרִין לָהֶם הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בְּזוּזִים אַתֶּם, וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין אוֹתָן וְאוֹמְרִין לָהֶם, וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא (דברים ב, כג): כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָצָה נְתָנָהּ לָכֶם, וּכְשֶׁרָצָה נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וגו', הִגִּיד לָהֶם אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת. 1.3. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (תהלים פו, י): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַנּוֹד הַזֶּה אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט, כָּל רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאָדָם עָשׂוּי מְחִלִּים מְחִלִּים, נְקָבִים נְקָבִים, וְאֵין רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, מִי יַעֲשֶׂה כֵן (תהלים פו, י): אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו', וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף, רַבִּי לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בֵּין עַל דַּעְתֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא (ישעיה מד, כד): אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וגו' מֵאִתִּי, מִי אִתִּי כְּתִיב, מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה מִתְקַלְּסִין עִמּוֹ, שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָֹּׂאוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, לָמָּה, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ, אַתָּה לְבַדְךָ בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם. 1.6. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (דניאל ב, כב): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא. הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא, זוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יח): וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, וְאוֹמֵר (ישעיה ל, לג): הֶעְמִיק הִרְחִב. וּמְסַתְּרָתָא, זוֹ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, וְאוֹמֵר (תהלים לא, כא): תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ. דָּבָר אַחֵר הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה'. וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): לַסְתִּר עֵצָה. (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. (דניאל ב' כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, וְאוֹמֵר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא סָרוֹנְגַיָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי וגו'. בִּפְסִיקְתָּא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו', וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (ישעיה מ, כב): הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם. וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לח, לח): בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וגו'. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה. 1.7. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קיט, קס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ, שֶׁכָּל גְּזֵרָה וּגְזֵרָה שֶׁאַתָּה גּוֹזֵר עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ הֵן מַצְדִיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין כָּל בְּרִיָה יְכוֹלָה לוֹמַר שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת בָּרְאוּ הָעוֹלָם. וַיְדַבְּרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים. וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים. בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. 1.9. פִּילוֹסוֹפִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר לֵיהּ צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְּמָנִים טוֹבִים שֶׁסִּיְּעוּ אוֹתוֹ, תֹּהוּ, וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ, וְרוּחַ, וּמַיִם, וּתְהוֹמוֹת. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, כּוּלְּהוֹן כְּתִיב בָּהֶן בְּרִיאָה, תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. חשֶׁךְ (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וגו', מַיִם (תהלים קמח, ד): הַלְּלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם, לָמָּה, שֶׁצִּוָּה וְנִבְרָאוּ. רוּחַ (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ. תְּהוֹמוֹת (משלי ח, כד): בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי. 2.4. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם. 21.4. תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ), תֹּקֶף שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן לָנֶצַח, לְעוֹלָם הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָחוֹ הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. 22.9. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (תהלים לז, יד): חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. (תהלים לז, יד): לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', (בראשית ד, יב): נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר (מלכים ב ט, כו): אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין (דברי הימים ב כד, כה): וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. 35.2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וגו' לְדֹרֹת עוֹלָם (בראשית ט, יב), אָמַר רַבִּי יוּדָן לְדֹרֹת כְּתִיב, פְּרַט לִשְׁנֵי דוֹרוֹת, לְדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וּלְדוֹרוֹ שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹצִיא דוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמֵבִיא דוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲווֹן יָתְבִין תָּנְיִן בַּחֲדָא, מְטוֹן שְׁמוּעָה מִן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרֵי הָא מָרָא דִשְׁמַעְתָּא נֵיעוֹל וְנִישַׁיְילֵיה, עָל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָן עִמָּךְ, אֲמַר לֵיהּ גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אָמַר אִם נִרְאָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו לֵית הוּא כְּדַאי לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּאי. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בִּקְעָה בִּקְעָה אִימָלְאִי דִּינָרֵי זָהָב, וְנִתְמַלְּאָה. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִי בָּעֵי אַבְרָהָם לְמִקְרָבֵי מִן גַּבֵּיהּ וְעַד גַּבִּי, וַאֲנָא מְקָרֵב מִגַּבִּי עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְאִין לָא בָּעֵי יִצְטָרֵף אֲחִיָה הַשִּׁילוֹנִי עִמִּי וַאֲנַן מְקָרְבִין מִן אַבְרָהָם עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. רַבִּי חִזְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָחוֹת מִשְׁלשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, אִי תְּלָתִין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי תְּרֵי מִנְּהוֹן, וְאִם עֶשְׂרִים אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם עֲשָׂרָה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם חֲמִשָּׁה אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן, וְאִם תְּרֵין אִינּוּן אֲנָא וּבְרִי הֵן, וְאִם חַד הוּא אֲנָא הוּא. 37.3. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִּד לִפְנֵי ה' (בראשית י, ט), חֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה הוּא לְרָעָה. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיּד לִפְנֵי ה', (בראשית לו, מג): הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, (במדבר כו, ט): הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם, (דברי הימים ב כח, כב): הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, (אסתר א, א): הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַחֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, (דברי הימים א כז): אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (שמות ו, כז): הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה: (דברי הימים ב לב, ל): הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: (עזרא ז, ו): הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אַף אִית לָן חַד הוּא טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן, (תהלים קה, ז): הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם. 41.3. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'. 53.14. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ט): נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים לט, יג): שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו', אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי (תהלים לט, יג): כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי. (בראשית כא, יז): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית כא, יז): בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. (בראשית כא, יח): קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר. (בראשית כא, יט): וַיִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. (בראשית כא, יט): וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה. 53.15. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל (בראשית כא, כ), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. (בראשית כא, כ): וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ [נסח אחר: וקשיותו אמו], רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. (בראשית כא, כא): וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית טז, א): וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ (בראשית כא, כא): וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 69.7. וַיִּיקַּץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (בראשית כח, טז), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִמִּשְׁנָתוֹ. (בראשית כח, טז): וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָכֵן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ. (בראשית כח, יז): וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה טַּעַם וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַה טַּעַם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל. אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, אָמַר רַב אַחָא עָתִיד הַשַּׁעַר הַזֶּה לְהִפָּתַח לְהַרְבֵּה צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבוֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן, אֶלָּא שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה מִיל, מַה טַּעַם, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, מִנְיַן וְזֶ"ה. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, זֶה בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, וְאֵין זֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמז, יג): כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. 85.1. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו (בראשית לח, א), (מלאכי ב, יא): בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה וגו', אֲמַר לֵיהּ כָּפַרְתְּ יְהוּדָה שְׁקַרְתְּ יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין, (מלאכי ב, יא): כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, (מיכה א, טו): עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִיא לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, מַלְכָּן וּקְדוֹשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, דִּכְתִיב (בראשית לח, א): וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם. 85.1. סוּמְכוּס אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, מִנַּיִן שֶׁאֵין הָעֻבָּר נִכָּר בִּמְעֵי הָאִשָּׁה אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, מֵהָכָא (בראשית לח, כד): וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים, אֶלָּא רֻבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֻבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם, וְלֹא סוֹף דָּבָר שְׁלשָׁה שְׁלֵמִים. (בראשית לח, כד): וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מְטַפַּחַת עַל כְּרֵסָהּ וְאוֹמֶרֶת מְלָכִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, גּוֹאֲלִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. (בראשית לח, כד): הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף, אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, תָּמָר בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, דִּכְתִיב (ויקרא כא, ט): וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, לְפִיכָךְ הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף. 85.9. וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן וגו' (בראשית לח, יח), אָמַר רַבִּי חוּנְיָא נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חוֹתָמְךָ, זוֹ מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, (ירמיה כב, כד): כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי. וּפְתִילֶךָ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהֵן מְצֻיָּנִין בִּפְתִיל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לט, לא): פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּמַטְּךָ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי, (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. וַיִּתֶּן לָהּ וגו' וַתַּהַר לוֹ, גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְצַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. (בראשית לח, כ): וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה וגו', יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (משלי ח, ל לא): מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה רִמִּיתָ בְּאָבִיךָ בִּגְדִי עִזִּים, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר מְרַמָּה בְּךָ בִּגְדִי עִזִּים. 98.8. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זֶה מָכִיר וגו' וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (בראשית מט, י), שֶׁבָּא וְנִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁהוּא בָּא וּמַקְהֶה שִׁנֵּיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. דָּבָר אַחֵר, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זוֹ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהִיא מַכָּה וְרוֹדָה. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, אֵלּוּ שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְׂמֹאל. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, נִמְנוּ וְאָמְרוּ הִלֵּל מִשֶּׁל מִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי מְגִלַּת יֻחָסִים מָצְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּכְתִיב בָּהּ הִלֵּל מִדָּוִד. רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִן דִּשְׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטָל. דְּבֵית כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ מִדְּכָלֵב. דְּבֵית צִיצִית הַכַּסָּת, מִן דְּאַבְנֵר. דְּבֵית כּוֹבְשִׁין, מִן דְּאַחְאָב. דְּבֵית יָצְאָה, מִן דְּאָסָף. דְּבֵית יֵהוּא, מִן צִפּוֹרִין. דְּבֵית יַנַּאי, מִן דְּעֵלִי. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן דְּיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. רַבִּי נְחֶמְיָה, מִדִּנְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא. 1.1. The great Rabbi Hoshaya opened [with the verse (Mishlei 8:30),] \"I [the Torah] was an amon to Him and I was a plaything to Him every day.\" Amon means \"pedagogue\" (i.e. ny). Amon means \"covered.\" Amon means \"hidden.\" And there is one who says amon means \"great.\" Amon means \"ny,\" as in (Bamidbar 11:12) “As a ny (omein) carries the suckling child.\" Amon means \"covered,\" as in (Eichah 4:5) \"Those who were covered (emunim) in scarlet have embraced refuse heaps.\" Amon means \"hidden,\" as in (Esther 2:7) \"He hid away (omein) Hadassah.\" Amon means \"great,\" as in (Nahum 3:8) \"Are you better than No-amon [which dwells in the rivers]?\" which the Targum renders as, \"Are you better than Alexandria the Great (amon), which dwells between the rivers?\" Alternatively, amon means \"artisan.\" The Torah is saying, \"I was the artisan's tool of Hashem.\" In the way of the world, a king of flesh and blood who builds a castle does not do so from his own knowledge, but rather from the knowledge of an architect, and the architect does not build it from his own knowledge, but rather he has scrolls and books in order to know how to make rooms and doorways. So too Hashem gazed into the Torah and created the world. Similarly the Torah says, \"Through the reishis Hashem created [the heavens and the earth],\" and reishis means Torah, as in \"Hashem made me [the Torah] the beginning (reishis) of His way\" (Mishlei 8:22)." 1.2. Rabbi Yehoshua of Sichnin in the name of Rabbi Levi opened [with the verse (Tehillim 111:6),] \"The power of His works he told to His people [Yisrael].\" Why did Hashem reveal to Yisrael that which was created on the first day, and the second day [and so forth]? Because of the idolaters - so that they will not embitter Yisrael and say to them, \"Are you not a nation of thieves?\" And Yisrael would reply to them, saying, \"Aren't your own lands stolen? Didn't (Devarim 2:23) 'The Caphtorim emerge from Caphtor and destroy [the Aviyim] and settle in their stead?' [Furthermore,] the entire world belongs to Hashem; thus, when it pleased Him, He gave it to you, and when it pleased Him, He took it from you and gave it to us.\" As it is written (Tehillim 111:6), \"[In order] to give them an inheritance of the nations,\" He told [Yisrael] all of the generations." 1.3. \"In the beginning God created...\" Rabbi Tanchuma opened [with the verse (Psalms 86:10),] \"For You are great, and you perform wonders....\" Rabbi Tanchum said: with a pouch, if you puncture a hole in its side with a pin, all its air comes out of it. Whereas the person is made with all kinds of hollows and holes, and his air does not leave his body. Who could make such a thing? \"....You, God, alone.\"[the second half of the verse] When were the angels created? Rabbi Yocha said: the angels were created on the second day. Just as it says (in Psalms 104:4), \"He sets the rafters of the upper chambers in the water...\" [creating the sky in the upper waters which God does on the second day] and then it is written, \"He makes the winds his messengers (or, 'his angels').\" Rabbi Chanina said: the angels were created on the fifth day, where it is written \"and let the bird fly (ye-ofef) across the earth,\" and (in Isaiah 6:2) it is written, \"and with two [wings] he (the Seraphic angel) would fly (ye-ofef).\" Rabbi Luliana bar Tavrin said in the name of Rabbi Yitzchak: whether according to the opinion of Rabbi Chanina, or whether according to the opinion of Rabbi Yocha, all agree that they were not created on the first day - so that they could not say that the angl Michael stretched out the south end of the sky and Gabriel the north end, and the Holy One, Blessed be He, measured out the middle. Rather, (as it says in Isaiah 44:24), \"I am God who makes all, and who alone stretches out the heavens...with only Myself (me-iti)\" 'Mi iti' (who, with me) is written, meaning, \"WHO partnered WITH ME in the creation of the world?!?\" Another interpretation: \"For You are great and You do wonders...\" It is the way of the world that a king of flesh and blood is praised in the land, and the great men of the land are praised with him, for they carry his burden with him. But the Holy One, Blessed be He, is not like this. Rather, He alone created the world. He alone is praised in the world. He alone is glorified in his world. Rabbi Tanchuma said: \"For you are great and You do wonders...\" Why? Because, \"...You, God, alone.\" You, alone, created the world." 1.6. Rabbi Yehudah Bar Simon opened with (Daniel 2:22): \"He reveals the deep and secret. He knows what is in the darkness, and the light dwells with Him.\" \"He reveals the deep\"--this is Hell, as it says (Proverbs 9:18): \"He does not know there are spirits there,\" and it says (Isaiah 30:33): \"deep and large\". \"And secret\"--this is Paradise, as it says (Isaiah 4:6): \"for a cover and refuge from storm and rain,\" and it says (Psalms 31:21): \"You hide them in the cover of Your presence.\" Alternatively, \"he reveals the deep and secret\"--these are the acts of the wicked, as it says (Isaiah 29:15): \"Woe to the ones who seek deep from God to make their counsel secret.\" \"And secret\"--these are the acts of the wicked, as the verse states. \"He knows what is in the dark\"--these are the acts of the wicked, as it says in Isaiah: \"Their acts are in the dark.\" \"The light dwells with Him\"--these are the acts of the righteous, as it is written (Proverbs 4:18): \"The path of the righteous is like the light at dawn,\" and it says (Psalms 97:11): \"Light is sown for the righteous.\" Rabbi Abba Srungia said: \"The light dwells with Him\"--this is the Messiah, as it says (Isaiah 60:1): \"Arise, shine, for your light has come.\" Rabbi Yehudah Bar Simon said: From the beginning of the creation of the world, \"he revealed the dark and secret\". \"In the beginning God created the heavens,\" but it is not explained. Where is it explained? Here (Isaiah 40:22): \"He stretches out the heavens like a curtain.\" \"And the land,\" but it is not explained. Where is it explained? Here (Job 37:6): \"For He says to the snow: 'Fall on the earth.'\" and (Job 38:38) \"When the dust runs into a mass, and the clods cleave together.\" \"And God said: 'Let there be light,'\" and it is not explained. Where is it explained? (Psalms 104:2) \"You cover Yourself with light like a garment.\"" 1.7. Rabbi Yitzchak opened with (Psalms 119:160): \"The beginning of Your word is truth, and Your righteous law is forever.\" Rabbi Yitzchak said: From the beginning of the creation of the world \"the beginning of Your word is truth.\" \"In the beginning God created\"--(Jeremiah 10:10) \"Your God is true.\" \"And Your righteous law is forever\"--that for every restriction that you place on your creations, they affirm the righteousness of your judgement and accept it with faith. No creation can say that two powers created the world. It is not written: \"the gods spoke\", but rather: \"God spoke\". It is not written: \"the gods said\", but rather: \"God said\". It is not written: \"in the beginning the gods created\", but rather: \"God created\"." 1.9. A philosopher once asked Rabbah Gamliel and said to him, ''Your God is only a great artist because he found great materials that helped him: tohu and vohu, darkness, spirit, water, and the depths.\" Rabbi Gamliel responded to him: \"Your spirit should blow! Regarding all of them, the term 'creation' is written: tohu and vohu, as it says (Isaiah 45:7), 'He makes peace and creates evil'; darkness, 'He fashions light and creates darkness'; water (Tehillim 148:5), 'Praise the heavens and the waters' - why? - for 'He commanded and they were created'; spirit (Amos 4:13), 'For behold he fashions mountains and creates spirit'; the depths (Mishlei 8:24), 'When there were no depths, I was created.'\"" 22.9. ... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones." 41.3. ... R’ Shimon bar Aba said in the name of R’ Yocha: any where that it says ‘and it was’ (vayehi) it indicates distress and joy. If it is distress there is no distress like it and if it is joy there is no joy like it. R’ Shmuel ben Nachmani came and split the teaching in half. Anywhere that it says ‘and it was’ (vayehi) indicates distress, ‘and it will be’ (v’haya) indicates joy…The brought a challenge from this verse “…and he was [there] (v’haya) when Jerusalem was taken.” (Jeremiah 38:28) He said to them: this is still a cause of joy because on that very day Israel received full payment for their sins. As R’ Shmuel ben Nachmani said: Israel received full payment for their sins on the day the Holy Temple was destroyed, as it says “Your iniquity is finished, O daughter of Zion…” (Lamentations 4:22)" 85.9. 'And he said what is the guarantee that I shall give etc.' - Rabbi Hunya said: The Ruach HaKodesh [prophetic spirit] glimmered within her, your seal is Royalty, as it is said (Song of Songs 8:6): \"Set me as a seal upon thy heart\". (Jeremiah 22:24) \"As I live, saith the LORD, though Coniah the son of Jehoiakim king of Judah were the signet upon My right hand\". \"And thy cord\", that is the Sanhedrin, who are found in the cord, as it is said (Exodus 39:31) \"A cord of blue\". \"And thy staff\", that is the Messiah, as it is said (Isaiah 11:1): \"And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse\". (Psalms 110:2) \"The rod of Thy strength the LORD will send out of Zion\". \"And he gave them to her etc\". \"And she conceived by him\", Heroes like so, and Righteous ones like so. \"And Judah sent etc.\" Yehuda Bar Nachman said in the name of Reish Lakish (Proverbs 8:31): \"Playing in His habitable earth\" (Proverbs 8:30) \"Playing always before Him\", the Torah, that delights his creations. The Holy One Blessed be He said to Judah: You lied to your father, with a goat kid, so too, Tamar lies to you with a goat kid. " 98.8. ... “…and to him will be a gathering of peoples.” (Genesis 49:10) This refers to Jerusalem, which in the future will blunt the teeth of the nations of the world, as it says “And it shall come to pass on that day that I will make Jerusalem a stone of burden for all peoples…” (Zechariah 12:3)"
31. Anon., Leviticus Rabba, 2.2, 19.2, 27.5, 32.7 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

2.2. הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. 19.2. רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין פָּתַר קְרָא בִּתְלוּלִית זוֹ שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְקַצּוֹת אֶת זוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר הֲרֵינִי קוֹצֵץ שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי מַשְׁפָּלוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֵץ אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְכִכָּר תָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת זֶה, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְסַפְּקָן זֶה לָזֶה וּמוֹרִידוֹ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִטְרַסְקָל נָקוּב שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלֹאתוֹ, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר, מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן. אָמַר רַבִּי זְעִירָא אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תַּלְתַּלֵּי תַּלְתַּלִּים, הֵן יְכוֹלִין לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ תֵּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר חֲגַאי [בשם] רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, קְרוֹבָה [קרובץ] אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אֶחָד שֶׁל עוֹרֵב אֵינָן יְכוֹלִין, כָּךְ אִם מִתְכַּנְסִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מֵהַתּוֹרָה אֵינָן יְכוֹלִין, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה עָלָה קַטֵיגוֹרוֹ, וּמִי קִטְרְגוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יוּ"ד שֶׁל יַרְבֶּה קִטְרְגוֹ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה עָלָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקָרַנִי שְׁלֹמֹה וַעֲשָׂאַנִי פְּלַסְתֵּר, שֶׁכָּל דְּיָתֵיקֵי שֶׁשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים בְּטֵלִין הֵימֶנָּה כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר יו"ד מִמֶּנִּי, כְּתִיב (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְהִרְבָּה לוֹ. (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְהִרְבָּה לוֹ סוּסִים. לֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא לְךָ, הֲרֵי שְׁלֹמֹה בָּטֵל וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְיו"ד מִמְךָ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר יו"ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁמָהּ שֶׁל שָׂרָה, חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם חֶצְיוֹ לְאַבְרָהָם וְחֶצְיוֹ לְשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה יו"ד שֶׁל שָׂרָה עָלְתָה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְּׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא, לְשֶׁעָבַר הָיִית בִּשְׁמָהּ שֶׁל נְקֵבָה בְּסוֹפָהּ שֶׁל תֵּבָה, אֲבָל עַכְשָׁיו הֲרֵינִי נוֹתְנֵךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל תֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אִם אַתְּ עוֹשֶׂה דָּלֶ"ת רֵי"שׁ, אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה רֵי"שׁ דָּלֶ"ת, נִמְצָא אַתְּ מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (ויקרא כב, לב): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי"ת ה"א נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ"א חֵי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (הושע ה, ז): בַּה' בָּגָדוּ, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה בֵּי"ת כָּ"ף, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּ"ף בֵּי"ת אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. (שמואל א ב, ב): כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אָמַר רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כֹּלָּה בָּלֶה וְאַתְּ לֵית בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶךָ. 27.5. וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, לְעוֹלָם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, מִכָּל מָקוֹם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי, לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ד): וַיִּשַּׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. נֹחַ נִרְדָּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרוֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כח): רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ. דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ. שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, כד): הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'. יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִין מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹר נִרְדַּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 27.5. Moses was pursued by Pharoah, and the Holy One chose Moses. David was pursued by Saul, and the Holy One chose David. Saul was pursued by the Philistines, and the Holy One chose Saul. Israel are pursued by the nations, and the Holy One chose Israel. "
32. Anon., Targum Neofiti, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE)

33. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE)

34. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

35. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

54a. ואיש תבונה ידלנה מים עמוקים עצה בלב איש זה עולא ואיש תבונה ידלנה זה רבה בר בר חנה ואינהו כמאן סברוה כי הא דאמר ר' בנימן בר יפת אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר,מיתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא וכיון שרואה מברך מיד רבי יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה,לא קשיא כאן באור ששבת כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים,תני חדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו ותני חדא אין מברכין עליו לא קשיא כאן במוצאי שבת כאן במוצאי יום הכפורים,רבי מפזרן רבי חייא מכנסן אמר רבי יצחק בר אבדימי אע"פ שרבי מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו,ואור במוצאי שבת איברי והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות אלו הן באר והמן וקשת כתב ומכתב והלוחות וקברו של משה ומערה שעמד בו משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים,רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד ר' יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר רבי יהודה אומר אף הצבת הוא היה אומר צבתא בצבתא מתעבדא וצבתא קמייתא מאן עבד הא לאי בריה בידי שמים היא אמר ליה אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון הא לאי בריה בידי אדם היא,לא קשיא הא באור דידן הא באור דגיהנם אור דידן במוצאי שבת אור דגיהנם בערב שבת ואור דגיהנם בערב שבת איברי והא תניא *שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח,תורה דכתיב (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו תשובה דכתיב (תהלים צ, ב) בטרם הרים יולדו וכתיב (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם,גן עדן דכתיב (בראשית ב, ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם גיהנם דכתיב (ישעיהו ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה,כסא הכבוד ובית המקדש דכתיב (ירמיהו יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח דכתיב (תהלים עב, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו,אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם ואור דידיה בערב שבת,ואור דידיה בערב שבת איברי והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה לעולם שנאמר (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם ואמר רבי אלעזר אע"פ שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי שנאמר (בראשית א, לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד,אלא חללה קודם שנברא העולם ואור דידיה בשני בשבת ואור דידן במחשבה עלה ליבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת דתניא ר' יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד רבן שמעון בן גמליאל אומר פרד בימי ענה היה שנאמר (בראשית לו, כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר,דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה לפיכך הביא פסול לעולם שנאמר (בראשית לו, כ) אלה בני שעיר החורי וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה,ודילמא תרי ענה הוו אמר רבא אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו שמואל איכא דאמרי אמר ר"פ אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו רבא אמר קרא הוא ענה הוא ענה דמעיקרא,תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן באר ומן וקשת הכתב והמכתב והלוחות קברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה ויש אומרים אף המזיקין ויש אומרים אף 54a. bbut a man of understanding will draw it out”(Proverbs 20:5). bCounsel in the heart of man is like deep water; that isa reference to bUlla,who had a thought but did not articulate it. bBut a man of understanding will draw it out; that isa reference to bRabba bar bar Ḥana,who understood the allusion even though it was not articulated. The Gemara asks: bAnd in accordance with whoseopinion bdoUlla and Rabba bar bar Ḥana bhold,leading them to reject Rabbi Abba’s statement of Rabbi Yoḥa’s opinion? The Gemara answers: They hold bin accordance with thatwhich bRabbi Binyamin bar Yefet saidthat bRabbi Yoḥa said: One recites the blessing over fire both at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Yom Kippur. And that ishow bthe people act. /b,The Gemara braises an objectionfrom that which was previously taught: bOne recites a blessing over fire only at the conclusion of Shabbatand not at the conclusion of Festivals or Yom Kippur, bsincethe conclusion of Shabbat bisthe time of bits original creation.And once bhe sees it, he recites the blessing immediately. Rabbi Yehuda says:One does not recite the blessing immediately; rather, he waits and barrangesand recites the blessings over fire and spices bover the cupof wine that accompanies the recitation of havdala. bAnd Rabbi Yoḥa said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabbi Yehuda.How does Rabbi Yoḥa explain the baraita?,The Gemara answers: This is bnot difficult. Here,where Rabbi Yoḥa said that one recites the blessing at the conclusion of Yom Kippur, it is referring to bfire that restedon Yom Kippur, i.e., fire for which no prohibition was involved in its kindling, either because it was kindled before Yom Kippur or because it was kindled in a permitted manner, e.g., for a dangerously ill person. bThere,where Rabbi Yoḥa said that the blessing is recited only at the conclusion of Shabbat, it is referring to fire bgenerated from wood and from stonesafter Shabbat, similar to the primordial fire, which was created at the conclusion of Shabbat.,It was btaughtin bone ibaraita /i: With regard to bfire generated from wood and stones, one recites a blessing over it; andit was btaughtin boneother ibaraita /i: bOne does not recite a blessing over it.This apparent contradiction is bnot difficult. Here,where the ibaraitastates that one recites a blessing, it is referring bto the conclusion of Shabbat. There,where the ibaraitastates that one does not recite a blessing, it is referring bto the conclusion of Yom Kippur. /b, bRabbiYehuda HaNasi would bdistributethe blessings over the fire and the spices, reciting each when the opportunity arose. bRabbi Ḥiyyawould bcollect them,reciting all the blessings at the same time in the framework of ihavdala /i. bRabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Even though RabbiYehuda HaNasi bdistributes themand recites each blessing at his first opportunity, bhe repeatsthe blessings band arrangesand recites bthem over the cupof wine bin order to discharge the obligation of his children and the members of his household. /b,The Gemara stated that fire was originally created at the conclusion of Shabbat. The Gemara asks: bWas fire created at the conclusion of Shabbat? Wasn’tit btaughtin a ibaraita /i: bTenmiraculous bphenomena were createdin heaven bon Shabbat eve during twilight,and were revealed in the world only later? bThey were:Miriam’s bwell, and the mannathat fell in the desert, band the rainbow, writing [ iketav/b], bandthe bwriting instrument [ imikhtav /i], and the tabletsof the Ten Commandments, band the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth ofBalaam’s bdonkey, and the opening of the earth’s mouth to swallow the wickedin the incident involving Korah., bRabbi Neḥemya said in the name of his father: Even the fire and the mule,which is a product of crossbreeding, were created at that time. bRabbi Yoshiya said in the name of his father: Even the ramslaughtered by Abraham in place of Isaac, band the ishamir /iworm used to shape the stones for the altar, were created at that time. bRabbi Yehuda says: Even the tongswere created at this time. bHe would say: Tongscan be bfashionedonly bwithother btongs, but who fashioned the first tongs? Indeed,the first pair of tongs bwas fashioned at the hand of Heaven.An anonymous questioner bsaid to him: It is possible to fashiontongs bwith a mold and align itwithout the need for other tongs. bIndeed,the first tongs bwere a creation of man.In any event, fire was originally created before Shabbat, not at the conclusion of Shabbat.,The Gemara answers: This is bnot difficult. This ibaraitais referring bto our fire, and that ibaraitais referring bto the fireof bGehenna.The Gemara explains: bOur firewas created bat the conclusion of Shabbat,but bthe fire of Gehenna was created on Shabbat eve.The Gemara proceeds to ask: bWas the fire of Gehenna created on Shabbat eve? Wasn’tit btaughtin a ibaraita /i: bSeven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, and the Garden of Eden, and Gehenna, and the Throne of Glory, and the Temple, and the name of Messiah. /b,The Gemara provides sources for the notion that each of these phenomena was created before the world was. bTorahwas created before the world was created, bas it is written: “The Lord made me as the beginning of His way,the first of His works of old” (Proverbs 8:22), which, based on the subsequent verses, is referring to the Torah. bRepentancewas created before the world was created, bas it is written: “Before the mountains were brought forth,or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God,” band it is writtenimmediately afterward: b“You return man to contrition; and You say: Repent, children of man”(Psalms 90:2–3)., bThe Garden of Edenwas created before the world was created, bas it is written: “And God planted the Garden of Eden in the east [ imikedem /i]”(Genesis 2:8). The term: In the east [ imikedem /i] is interpreted in the sense of: Before [ imikodem /i], i.e., before the world was created. bGehennawas created before the world was created, bas it is written: “For its hearth is ordained of old”(Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created., bThe Throne of Glory and the Templewere created before the world was created, bas it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Sanctuary”(Jeremiah 17:12). bThe name of Messiahwas created before the world was created, bas it is writtenin the chapter discussing the Messiah: b“May his name endure forever; his name existed before the sun”(Psalms 72:17). The name of Messiah already existed before the creation of the sun and the rest of the world. This ibaraitastates that Gehenna was created before the world was created and not during twilight before the first Shabbat., bThey sayin answer: The bvoidof Gehenna bwas created before the world, but its fire was created on Shabbat eve. /b,The Gemara asks: bAnd was its fire created on Shabbat eve? Wasn’tit btaughtin a ibaraitathat bRabbi Yosei says: The fire that the Holy One, Blessed be He, created on the second day of the week will never be extinguished, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men who have rebelled against Me; for their worm shall not die, nor will their fire be extinguished;and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)? bAnd Rabbi Bana’a, sonof bRabbi Ulla, said: Why doesn’t the verse state: That it was good,at the end of the bsecond day of the weekof Creation, as it does on the other days? It is bbecause onthat day bthe fire of Gehenna was created. And Rabbi Elazar saidthat beven though: That it was good, was not stated with regard tothe creations of the second day, bHe later included iton the bsixth day, as it is stated: “And God saw all that He had done and behold, it was very good”(Genesis 1:31)., bRather, the voidof Gehenna was created bbefore the world was created, and its firewas created only bon the second day of the week. Andthe thought barosein God’s bmind to create our fire on Shabbat eve;however, bit was notactually bcreated until the conclusion of Shabbat, as it was taughtin a ibaraitathat bRabbi Yosei says:The thoughts of btwo phenomena arose inGod’s bmind on Shabbat eve, but were notactually bcreated until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the Holy One, Blessed be He, granted Adam, the firstman, creative bknowledge similar to divineknowledge, band he brought two rocks and rubbed them against each other, andthe first bfire emerged from them. Adamalso bbrought two animals,a female horse and a male donkey, band mated them with each other, andthe resultant offspring that bemerged from themwas ba mule. Rabban Shimon ben Gamlieldisagrees and bsaysthat the first bmule was in the days of Anah, as it is stated:“And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah; bthis is Anah who found the mules in the wilderness,as he fed the donkeys of Zibeon his father” (Genesis 36:24)., bThe interpretersof Torah bsymbolism [ iḥamurot /i] would say: Anah wasthe product of an incestuous relationship, and as a result he was spiritually bunfitto produce offspring. bTherefore,he bbroughtan example of bunfitness,i.e., an animal physically unfit to produce offspring, binto the world, as it is stated: “These are the sons of Seir the Horite,the inhabitants of the land: Lotan, and Shoval, and Zibeon, and Anah” (Genesis 36:20). bAnd it isalso bstated: “And these are the sons of Zibeon: Aiah and Anah”(Genesis 36:24). One verse describes both Anah and Zibeon as sons of Seir, meaning that they are brothers, while the other verse describes Anah as Zibeon’s son. bRather, this teaches that Zibeon cohabited with his mother,the wife of Seir, band fathered Anah from her.He is called Seir’s son although in fact he was the offspring of Seir’s son and Seir’s wife.,The Gemara asks: bAnd perhaps there were twopeople named bAnah,one the son of Zibeon and the other the son of Seir? bRava said: I will state a matterthat even bKing Shapur did not state. And who isthis King Shapur? This cannot be a reference to Shapur, king of Persia; rather, it must be an epithet for someone else. He is bShmuel,whose legal rulings were accepted by the public like the edicts of a king by his subjects. bSome saya different version, that it was bRav Pappawho bsaid: I will state a matterthat even bKing Shapur did not state. And who is hethat Rav Pappa is referring to by the epithet King Shapur? He is bRava. The verse said: “This is Anahwho found the mules,” indicating that bhe isthe same bAnahmentioned binitiallyin the earlier verse., bThe Sages taught: Ten phenomena were created on Shabbat eve during twilight, and they were:Miriam’s bwell, and manna, andthe brainbow, writing, and the writing instrument, and the tablets, the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth ofBalaam’s bdonkey, and the opening of the mouth of the earth to swallow the wickedin the time of Korah. bAnd some saythat beven Aaron’s staffwas created then with bits almonds and its blossoms. Some saythat beven the demonswere created at this time. bAnd some saythat beven /b
36. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

94b. ע"י שליח נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח,פרעה דכתיב ביה (שמות ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו דכתיב (שמות יד, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים וכתיב (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך וגו' סנחריב דכתיב (מלכים ב יט, כג) ביד מלאכיך חרפת ה' נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח דכתיב (מלכים ב יט, לה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו',ר' חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיהו לז, כד) מרום קיצו וכתיב (מלכים ב יט, כג) מלון קיצו אמר אותו רשע בתחלה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה,א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (מלכים ב יח, כה) עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה מאי היא דשמע לנביא דקאמר (ישעיהו ח, ו) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו,אמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייח כמי שילוחא דנגדין בנייח ואיתרעיאו ברצין ובר רמליה,א"ר יוחנן מאי דכתיב (משלי ג, לג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה,(ישעיהו ח, ז) ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וכתיב (ישעיהו ח, ח) וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע,אלא מ"ט איעניש נביא אעשרת השבטים איתנבי איהו יהיב דעתיה על כולה ירושלים בא נביא וא"ל (ישעיהו ח, כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה א"ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עייף בתורה ביד מי המציק לו,מאי (ישעיהו ח, כג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים,(דברי הימים ב לב, א) אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו האי רישנא להאי פרדשנא,אחרי הדברים והאמת (אחר מאי) אמר רבינא לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע ואמר אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא,מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה שנאמר (ישעיהו יד, כד) נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור א"ר יוחנן אמר הקב"ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו,(ישעיהו י, כז) והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן א"ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה,ועל אותו הדור הוא אומר (ישעיהו ז, כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו' ואומר (ישעיהו ז, כג) והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה אע"פ שאלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה,(ישעיהו לג, ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו,אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם (ישעיהו לג, ד) כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים מיד טיהר (כדרב פפא דאמר רב פפא) עמון ומואב טהרו בסיחון,אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום שנאמר (ישעיהו י, כח) בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה (ישעיהו י, ל) צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו ((ישעיהו י, לב) עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם),הני טובא הויין צהלי קולך בת גלים נביא הוא דקאמר לה לכנסת ישראל צהלי קולך בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות כגלי הים הקשיבה לישה מהאי לא תסתפי אלא איסתפי מנבוכדנצר הרשע דמתיל כאריה שנא' (ירמיהו ד, ז) עלה אריה מסובכו וגו',מאי 94b. bby means of an agent, the Holy One, Blessed be He, exacted retribution from him by means of an agent. /b, bPharaohblasphemed God, bas it is writtenthat he said to Moses and Aaron: b“Who is the Lord that I should obey His voice?”(Exodus 5:2) bThe Holy One, Blessed be He, Himself exacted retribution from him, as it is written: “And the Lord overthrew Egypt in the midst of the sea”(Exodus 14:27), band it is written: “You have trodden through the sea with Your horses”(Habakkuk 3:15). bSennacheribblasphemed God by means of an agent, bas it is written: “By your messengers you have taunted the Lord”(II Kings 19:23). bThe Holy One, Blessed be He, exacted retribution from him by means of an agent, as it is written: “Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians one hundred and eighty-five thousand”(II Kings 19:35)., bRabbi Ḥanina bar Pappa raises a contradiction. It is writtenthat Sennacherib said: “And I will enter binto its farthest height”(Isaiah 37:24), band it is writtenin a parallel verse that he said: “And I have entered binto its farthest lodge”(II Kings 19:23). The Gemara resolves the contradiction. bThat wicked person said: Initially, I will destroythe earthly bdwelling place below,i.e., the Temple, its farthest lodge, band thereafter, I will destroythe heavenly bdwelling place above,its farthest height.,§ bRabbi Yehoshua ben Levi says: Whatis the meaning of that bwhich is writtenin the statement of Rab-shakeh, emissary of Sennacherib: b“Have I now come up without the Lord against this place to destroy it? The Lord said to me: Go up against this land and destroy it”(II Kings 18:25). bWhat isthis command to destroy the land? Rabbi Yehoshua ben Levi explains: It is referring to the fact bthat he heard the prophet who said: “Since the people rejected the waters of Shiloah that flow slowly and rejoice with Rezin and the son of Remaliah.Now therefore, behold, the Lord brings upon them…the king of Assyria” (Isaiah 8:6–7)., bRav Yosef says: Were it not for theAramaic btranslation of this verse I would not know what it is saying.It is translated: bSince this people loathed the reign of the house of David that led them gently, like the waters of the Shiloah, which flow gently, and they preferred Rezin and the son of Remaliah,who were kings from the northern kingdom of Israel. And the verse continues: “Now therefore, behold, the Lord brings upon them…the king of Assyria.”, bRabbi Yoḥa says: Whatis the meaning of that bwhich is written: “The curse of the Lord is in the house of the wicked, but He blesses the habitation of the just”(Proverbs 3:33)? b“The curse of the Lord is in the house of the wicked”; this isa reference to bPekah, son of Remaliah, who would eat forty ise’aof fledglings for dessertand would still not be satiated, as his property was cursed. b“But He blesses the habitation of the just”; this isa reference to bHezekiah, king of Judea, who would eat a ilitraof vegetables athis bmealand was satiated, as his property was blessed.,It is written in the verse: b“Now therefore, behold, the Lord brings up upon them the strong and abundant waters of the river, the king of Assyria”(Isaiah 8:7). bAnd it is written: “And he shall sweep through Judea; he shall inundate and pass through, reaching even the neck”(Isaiah 8:8). Rab-shakeh alluded to that prophecy when he said in the verse in Kings that the Lord said to destroy the land.,The Gemara asks: bBut what is the reasonthat Sennacherib bwas punishedif he was merely fulfilling God’s command? The Gemara answers: bThe prophet prophesied aboutthe destruction of the kingdom of Israel and the exile of bthe ten tribes,but bhe directed his attention todestroy ball of Jerusalem. The prophet came and said to him: “For there is no weariness [ imu’af] that is set [ imutzak /i] against her”(Isaiah 8:23). bRabbi Elazar bar Berekhya saysthat the verse is interpreted homiletically: bA nationthat is bweary [ iayef]from its constant engagement bin Torahstudy bis not delivered into the hands of one who oppresses [ imetzik /i] it. /b, bWhatis the meaning of the continuation of the verse, which states: b“Now the former has lightly afflicted [ ihakel /i] the land of Zebulun and the land of Naphtali but the latter has dealt a more grievous blow [ ihikhbid /i] by way of the sea, beyond the Jordan in the district [ igelil /i] of the nations”?The generation in Judea in the time of Hezekiah is bnot like the formergeneration of Ahaz, bwho eased [ ihekellu /i] the yoke of Torah from uponthe people. bButthe blattergeneration of Hezekiah, bwho intensified [ ihikhbidu /i] the yoke of Torah uponthe people, bis fitfor God bto performa miracle bfor them likethe miracles performed for bthose who crossed theRed bSea and those who trodthrough bthe JordanRiver. God is saying: bIfSennacherib breconsidershis planned conquest, bgood, but ifhe does bnot, I will render him wallowing [ igalil /i]in shame bamong the nations. /b,The verse states: b“After these matters and this truth, Sennacherib, king of Assyria, came and entered Judea and encamped against the fortified cities and sought to breach them for himself”(II Chronicles 32:1). The Gemara asks: Is bthis gift [ irishna /i],the invasion of Sennacherib, appropriate compensation bfor that gift [ ipardashna /i],Hezekiah’s restoration of the Temple and the worship of God in Judea?,The Gemara explains: When the verse states: b“Afterthese bmatters andthis btruth [ iemet /i],” after whatmatters is the verse referring to? bRavina says:This is referring to bafter the Holy One, Blessed be He, preempted and took an oath,referenced with the term iemet /i, that He will deliver the spoils of the army of the king of Assyria into the hands of Hezekiah. bAndthis was because bHehad bsaid: If I say to Hezekiah: I will bring Sennacherib and I will deliver him into your hands; he willthen bsay: I neither want himdelivered into my hands bnor do I wantthe accompanying bfearof bhim. /b, bImmediately, the Holy One, Blessed be He, preemptedHezekiah band took an oath:I take an oath bthat I will deliver him, as it is stated: “The Lord of hosts has taken an oath, saying: Is it not as I imagined it, so has it come to pass; and as I have proposed, so shall it arise, that I will break Assyria in My land, and upon My mountains subdue him [ iavusennu /i]; then shall his yoke depart from them, and his burden depart from its shoulder”(Isaiah 14:24–25). bRabbi Yoḥa saysthat bthe Holy One, Blessed be He, said: Sennacherib and his entourage shall come and be transformed intoa feeding btrough [ ievus /i],in the sense of a source of sustece bfor Hezekiah and his entourage. /b,§ It is stated with regard to the downfall of Assyria: b“And it shall come to pass on that day, his burden shall be taken from on your shoulder, and his yoke from on your neck, and the yoke shall be destroyed due to fatness [ ishamen /i]”(Isaiah 10:27). bRabbi Yitzḥak Nappaḥa says: The yoke of Sennacherib was destroyed due to the oil [ ishemen /i] of Hezekiah that would burn in the synagogues and study hallswhen the Jewish people were engaged in Torah study at night., bWhat didHezekiah bdoto ensure Torah study? bHe inserted a sword at the entrance of the study hall and said: Anyone who does not engage in Torahstudy bshall be stabbed with this sword.As a result, bthey searched from Danin the north bto Beershebain the south, band did not find an ignoramus.They searched bfrom Gevat to Antipatris and did not find a male child, or a female child,or ba man, or a woman who was not experteven bin thecomplex ihalakhotof ritual purity and impurity. /b, bAndit is babout that generationthat the prophet bsays: “And it shall come to pass in that day, that a man shall nourish a young calf and two sheep.And it shall come to pass, from the abundance of milk that they produce, he shall eat butter, for butter and honey shall everyone eat, everyone who remains in the midst of the land” (Isaiah 7:21–22). bAndthe prophet continues and bsays: “And it shall come to pass in that day that every place where there were one thousand vines for one thousand silver coins, it shall be for briars and thorns”(Isaiah 7:23). bAlthough one thousand vines are worth one thousand silver coinsand one could earn substantial profits through agricultural labor, the fields bwillgrow bbriars and thornsdue to neglect. The people of that generation were devoted to the study of Torah and engaged in labor only minimally to sustain themselves.,It is written: b“And your spoils shall be gathered like the gathering of the locusts;as the advance of the locusts shall he advance” (Isaiah 33:4). bThe prophet said to the Jewish people: Gather your spoilsfrom the army of Sennacherib. bThey said to him:Are we bto pillagethe spoils, each person for himself, borare we bto dividethe spoils with the monarchy? bHe said to them:Gather the spoils blike the gathering by the locusts. Just asin bthe gathering by the locusts, each and every oneof the locusts takes food bfor itself, so too,in gathering byour spoils, each and every oneof you shall take spoils bfor himself. /b, bThey said to him:Since the army of Sennacherib came to Jerusalem after its conquest of the kingdom of Israel, bisn’t the property of the ten tribes intermingled with it,and therefore, gathering the spoils would be robbery? bHe said to them: “As the advance of the locusts [ igevim /i] shall he advance”(Isaiah 33:4). bJust as these poolsof water belevate a person up froma state of britual impurity toa state of bpuritythrough immersion, bso too the property of the Jewish people, once it falls into the hands of gentiles, it immediately purifiesthe property, in the sense that it is no longer considered robbery to take it, as its owners despair of its recovery. This is bin accordance withthe statement bof Rav Pappa, as Rav Pappa says:The property of bAmmon and Moab was purified throughthe conquest of bSihon.Although the Torah rendered it prohibited to conquer the land of Ammon and Moab, once Sihon conquered their land, it was permitted for the Jewish people to conquer it.,§ bRav Huna says: That wickedSennacherib btraveled ten journeys on that day, as it is stated: “He is come to Aiath, he is passed through Migron; at Michmas he deposited his baggage. They passed [ iaveru /i] Mabara; they have taken up their lodging at Geba; Ramah trembles; Gibeath Shaul has fled. Cry with a shrill voice, daughter of Gallim; hearken, Laish; poor Anathoth. Madmenah is in flight; the inhabitants of Gebim flee to cover. This very day shall he halt at Nov; he shall shake his hand against the mountain of the daughter of Zion, the hill of Jerusalem”(Isaiah 10:28–32). He traveled to all these places on the same day.,The Gemara asks: bAren’t these morethan ten? The Gemara answers that in the verse: b“Cry with a shrill voice, daughter of Gallim,”it is bthe prophet who is saying it to the congregation of Israel: “Cry with a shrill voice, daughter of Gallim,” daughter of Abraham, Isaac, and Jacob, who performed mitzvotas numerous bas the waves of the sea. “Hearken, Laish”; from thisking, Sennacherib, bfear not; but fear Nebuchadnezzar, the wicked who is likened to a lion, as it is stated: “The lion [ iarye /i] is gone up from its thicket”(Jeremiah 4:7).,The Gemara asks: bWhatis the meaning of the phrase:
37. Babylonian Talmud, Sotah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

49a. שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם,אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט, כא) שיתה ה' מורה להם וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים,ואמר ר' אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף,וא"ר אילעא בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (דברים ד, מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת,אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיהו ל, יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה (ישעיהו ל, כ) ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ,ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו. שנאמר (ישעיהו ל, כ) ולא יכנף עוד מוריך,רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין וכו' אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח, סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף,ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנא' (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל,ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו' תניא ר"ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן,רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא א"ל בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה א"ל בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה,רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא, big strongמתני׳ /strong /big בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס,בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית,בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר,משמת ר"מ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר"ע בטל כבוד התורה משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים,משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא,[ big strongגמ׳ /strong /big ת"ר] ר' פנחס בן יאיר אומר משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל,על מי לנו להשען על אבינו שבשמים,ר"א הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא 49a. bwho plunder,i.e., destroy, btheir fathers’ future judgment.When God sits in judgment of their parents, these children bsay before Him: Master of the Universe, because You were destined to exact punishment fromour fathers in the World-to-Come for their wickedness, bwhy did You blunt their teeth withthe death of their children in their lifetimes? In this way, the death of their children atones for the fathers.,§ bRabbi Ile’a bar Yeverekhya says: If it were not for the prayer of Davidfor Israel to have sustece, ball Israel would be sellers of fat [ irevav /i],i.e., involved in debased occupations, bas it is stated: “Place for them mastery, O Lord”(Psalms 9:21), that is, may God grant them dignity. bAnd Rabbi Ile’a bar Yeverekhyaalso bsays: If it were not for the prayer of Habakkuk, two Torah scholars would have to cover themselves with a single cloakdue to poverty band engage in Torah studydressed that way, bas it is stated: “Lord, I heard Your report and was afraid; O Lord, revive Your work in the midst of the years”(Habakkuk 3:2). bDo not read: “In the midst [ ibekerev /i] of the years [ ishanim /i],” but in the closeness [ ibikrov /i] of two [ ishenayim /i].In other words, Habakkuk prayed that God would nullify His decree of two Torah scholars having to share a single cloak., bAnd Rabbi Ile’a bar Yeverekhya says:In the case of btwo Torah scholars who are walking along the way and there are no words of Torah between them,but they are conversing about other matters, bthey are deserving of being burned in fire. As it is statedwith regard to Elijah and his disciple Elisha: b“And it was as they walked along, talking, that behold, there appeared a chariot of fireand horses of fire, which parted them both asunder” (II Kings 2:11). bThe reasonthey were not burned by the chariot of fire is bthat there was speechexchanged between them, which presumably was words of Torah, bbut if there had been no speech, theywould have been bdeserving of being burnedby the chariot., bAnd Rabbi Ile’a bar Yeverekhya says:If there are btwo Torah scholars who reside in the same city and they are not pleasant to each other with regard to ihalakha /i,but are constantly fighting, boneof them will bdie andthe other bonewill be bexiled. Asit bis stated: “That the manslayer might flee there, who slays his neighbor without knowledge”(Deuteronomy 4:42), band “knowledge”means bnothing otherthan bTorah, as it is stated: “My people are destroyed for lack of knowledge”(Hosea 4:6)., bRabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says:With regard to bany Torah scholar who engages in Torahstudy bwhile experiencing the pressureof poverty, bhis prayer is listened to, as it is stated: “For, O people that dwells in Zion at Jerusalem, you shall weep no more; He will surely be gracious to you at the voice of your cry. When He shall hear, He will answer you”(Isaiah 30:19), band after it is written: “And the Lord shall give you sparse bread and scant water”(Isaiah 30:20). This verse indicates that those who sit and study Torah, that is, the people who dwell in Zion, and eat bread sparingly, will have their prayers answered by God., bRabbi Abbahu says:A Torah scholar who engages in Torah study despite economic pressures bis satiated with the glory of the Divine Presence, as it is statedin the same verse, above: b“And your eyes shall behold your Teacher.” Rabbi Aḥa, son of Ḥanina, said: Even theconcealing bpartition[ipargod/b] before the Divine Presence bis not locked before him, as it is stated: “And your Teacher shall not hide Himself anymore”(Isaiah 30:20).,§ The mishna states that bRabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Yehoshua: From the day that the Temple was destroyed, there is noday that does not include some form of curse. bRava says: Each and every day is more cursed than the previous one, as it is statedin the chapter detailing the curses in the book of Deuteronomy: b“In the morning you will say, would that it were evening, and in the evening you will say, would that it were morning”(Deuteronomy 28:67). It is unclear bwhich morningthe verse means. bIf we saythat in the evening he will wish it would be bthe following morning, does he know what will bethe outcome of the next morning, which would cause him to yearn for its arrival? bRather,it must mean the morning bthat has passed;that is, in the evening they will pine for the previous morning, because their situation is continuously worsening.,The Gemara poses a question: bButif everything is deteriorating, bwhy does the worldcontinue to bexist?The Gemara answers: bBy the sanctification thatis said in the borderof prayers, after the passage that begins: And a redeemer shall come to Israel, which includes the recitation and translation of the sanctification said by the angels, bandby the response: bLet His great namebe blessed, etc., which is recited after the study bof iaggada /i. As it is stated: “A land of thick darkness, as darkness itself; a land of the shadow of death, without any order”(Job 10:22). bTherefore,it can be inferred from this verse that if bthere are ordersof prayer and study, the land bshall appear fromamidst bthe darkness. /b,§ The mishna taught that since the destruction of the Temple, bdew has not descended for a blessing, and the taste has been removed from fruit. It is taughtin a ibaraita /i: bRabbi Shimon ben Elazar says:The lost bpurity has removed the taste and the aroma;the btithesthat were not separated bhave removed the fat of grain. /b,The Gemara relates that bRav Huna found a fragrant date. He took it and wrapped it in his shawl. Rabba, his son, cameand bsaid to him: I smell the aroma of a fragrantdate. Rav Huna bsaid to him: My son, there isclearly bpurity in you,as you were able to notice the fragrance. bHe gave it to him. Meanwhile, Abba,Rabba’s bson, arrived.Rabba btookthe date and bgave it tohim. Rav Huna bsaid toRabba: bMy son, you have made my heart rejoicewith your purity, band you have blunted my teeth,by showing your preference for your own son. The Gemara comments: bThisexplains the folk saying bthat people say: The love of a father is for the sons; the love of the sons is for their own sons,more than for their father.,The Gemara relates another incident: bRav Aḥa bar Ya’akov took care of Rav Ya’akov, the son of his daughter,who was an orphan. bWhenthe grandchild bgrew up,his grandfather once bsaid to him: Give me water to drink. He said to him: I am not your son,and I am not obligated in your honor as a son must honor his father. The Gemara again comments: bAnd thisexplains the folk saying bthat people say: Raise, raiseyour grandchild, but in the end he will retort: bI am the son of your daughter,and I do not have to take care of you., strongMISHNA: /strong bIn the war [ ipulemus /i] of Vespasianthe Sages bdecreed upon the crowns of bridegrooms,i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, band upon the drums,meaning they also banned the playing of drums., bIn the war of Titus theyalso bdecreed upon the crowns of brides, andthey decreed bthat a person should not teach his son Greek. /b, bIn the last war,meaning the bar Kokheva revolt, bthey decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but our Sages permitted a bride to go out in a palanquin inside the city,as this helps the bride maintain her modesty.,The mishna lists more things that ceased: bFromthe time bwhen Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; fromthe time bwhen ben Azzai died, the diligent ceased; fromthe time bwhen ben Zoma died, the exegetists ceased; fromthe time bwhen Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; fromthe time bwhen Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men ofwondrous baction ceased; fromthe time bwhen Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious,meaning he was one of the least important of the pious men., bFromthe time bwhen Rabban Yoḥa ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; fromthe time bwhen Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. Fromthe time bwhen Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; fromthe time bwhen RabbiYehuda HaNasi bdied, humility and fear of sin ceased. /b,gemara bThe Sages taught: Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Fromthe time bwhen theSecond bTemple was destroyed, the iḥaverimand free menof noble lineage bwere ashamed, and their heads were coveredin shame, band men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquireof the fear of Heaven., bUpon whomis there bfor us to rely?Only bupon our Father in Heaven. /b, bRabbi Eliezer the Great says: From the day theSecond bTemple was destroyed,the generations have deteriorated: bScholars have begun to become like scribesthat teach children, band scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses /b
38. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)

54b. כאיש המעורה בלוייה שלו אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר (איכה א, ח) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה,ושתיה היתה נקראת תנא שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר (איוב לח, לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו,רבי יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא שנאמר (איוב לז, ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו רבי יצחק (נפחא) אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם שנאמר (איוב לח, ו) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה,וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר (תהלים נ, א) מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם,תניא ר' אליעזר הגדול אומר (בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים תולדות שמים משמים נבראו תולדות הארץ מארץ נבראו,וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלהים הופיע ממנו מוכלל יופיו של עולם,נטל את הדם ממי שממרס בו וכו' מאי כמצליף מחוי רב יהודה 54b. It means blike a manjoined and bclinging to his ilivaya /i,his partner, i.e., his wife. In other words, the cherubs appeared to be embracing one another. bReish Lakish said: When gentilesdestroyed the Second Temple and bentered the Sanctuary, they sawthese drawings of bcherubs clinging to one another.They peeled them from the wall, btook them out to the market, and said: These Jews, whose blessing is a blessing and whose curse is a curse,due to their great fear of God, should bthey be occupied with such matters,making images of this kind? bThey immediately debasedand destroyed bthem, as it is stated: “All who honored her debase her because they have seen her nakedness”(Lamentations 1:8).,§ The mishna taught that a stone sat in the Holy of Holies band it was calledthe bfoundation [ ishetiyya /i]rock. A Sage btaughtin the iTosefta /i: Why was it called ishetiyya /i? It is bbecause the world was created [ ihushtat /i] from it.The Gemara comments: bWe learnedthe mishna bin accordance withthe opinion of bthe one who saidthat bthe world was created from Zion. As it was taughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer says: The world was created from its center, as it is stated: “When the dust runs into a mass, and the clods cleave fast together”(Job 38:38). The world was created by adding matter to the center, like the formation of clumps of earth., bRabbi Yehoshua says:The bworld was created from the sides, as it is stated: “For He said to the snow: Become the earth, likewise to the shower of rain, and to the showers of His mighty rain”(Job 37:6). This verse indicates that the rains fell from all sides, which led to the creation of the earth. bRabbi Yitzḥak Nappaḥa said: The Holy One, Blessed be He, cast a stone into the sea, from which the world was created, as it is stated: “Upon what were its foundations fastened; or who laid its cornerstone?”(Job 38:6)., bAnd the Rabbis say:The world bwas created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord Godhas spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting” (Psalms 50:1), band it states: “Out of Zion, the perfection of beauty,God has shined forth” (Psalms 50:2). The mishna is taught in accordance with this last opinion., bIt was taughtin a ibaraitathat bRabbi Eliezer the Great says: “These are the generations of the heaven and the earth when they were created, on the day that the Lord God made earth and heaven”(Genesis 2:4) means that the bgenerations of the heavens,i.e., all things found in the heavens, bwere created from the heavens,while the bgenerations of the earth were created from the earth. /b, bAnd the Rabbis say: Both these and those were created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord God has spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting,” and it says: “Out of Zion, the perfection of beauty, God has shined forth,”i.e., bfromZion bthe beauty of the world was perfected,which includes both the generations of the heavens and the generations of the earth.,§ The mishna taught that the High Priest btook the bloodof the bull bfromthe one bwho was stirring itso it would not coagulate, band he enteredand sprinkled it like one who whips. The Gemara asks: bWhat isthe meaning of: bLike one who whips? Rav Yehuda demonstratedthe action with his hand
39. Anon., 4 Ezra, 1.19-1.21

1.19. I pitied your groanings and gave you manna for food; you ate the bread of angels. 1.20. When you were thirsty, did I not cleave the rock so that waters flowed in abundance? Because of the heat I covered you with the leaves of trees. 1.21. I divided fertile lands among you; I drove out the Canaanites, the Perizzites, and the Philistines before you. What more can I do for you? says the Lord.


Subjects of this text:

subject book bibliographic info
acceptance of Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
aggadah, anthropomorphism and Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
akiba, r./aqiba, r., on gen. r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
al-šām (ar. syro-palestine) Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
ancient of days Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128, 147
angels Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
anointment of king Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
anointment of priest Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
apocalypticism, apocalypse Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
arabic, language Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
ascent to heaven Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
babylonia, babylonian Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
ben zoma, simeon Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
biblical Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98, 128, 129
chosen people Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
christ Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
christian, early christian, anti-christian, christianity Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 79, 129, 147, 176
christology, christological, high christology, lower christology Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
church fathers Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
colossians, letter to Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
cosmology Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
creation, creator Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131, 374
creation Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
daniel, danielic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
david, as pious Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
david, his house Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
david, the king, house, dynasty, progeny of Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
david Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
dead sea scrolls Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
dead sea scrolls vii Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 147
dove Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
elijah Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
eschatology Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290; Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
ex nihilo Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 143
exegesis, and orthography Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
four beasts/evil empires Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
from cave Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
garden of eden Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374; Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
gnosticism Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
god, anthropomorphisms Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
god-fearers Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
godhead; see also attributes, defilement/obstruction Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
godhead; see also attributes, unity Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
gospels, new testament Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
greek, greece Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
greek logos, jewish wisdom and Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 142
halbertal, moshe Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
haman Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
heavenly/angelic redeemer v-vi Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
heavenly host, angels, angelic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
hebrew bible/old testament/scripture Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
hebrew language, biblical Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
hebrew language Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
heinemann, yitshak Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
hekhalot Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
hellenistic, jewish hellenistic, diaspora Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
holy of holies Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
hope Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128, 147
isaiah, book of Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
israel, people of, gods relationship with Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel, people of, torah accepted by Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
israel, the people of, redemption/restoration of, the kingdom of, israelite Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 129, 147
israel Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
jacob Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131; Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
james Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
jerusalem Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
jesus, as heavenly/angelic messiah Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
jesus, as the anointed one, the messiah Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
jesus, disciples, early followers, messianic movement Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
jesus, divine status Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 79, 98, 128, 129, 147
jesus-centered tradition Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 147
jesus Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 98, 129
jewish other, tradition, beliefs, trends Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
jewish wisdom, greek logos and Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 142
jews, jewry, jewish, jewish matrix, jewish setting, anti-jewish, non-jewish Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
john, gospel of Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
knowledge Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
land of israel Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
leviathan, fins Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
logos, theology of Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 146
logos/gods word Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
lord of spirits Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128, 147
love Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
mary Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
media Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
messiah, gods anointed, messiahship, messianic, davidic, kingly Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98, 176
messiah, gods anointed, messiahship, messianic, heavenly messiah Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
messiah, gods anointed, messiahship, messianic, inauguration of messianic advent Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
messiah, gods anointed, messiahship, messianic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 128, 147
messiah, son of david Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
messiah, son of god and Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 146
messiahs name Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 129, 147
midrash, midrashic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 79, 128, 176
moses, mosaic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128, 129
multiplicity and multiformity within, christian Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
multiplicity and multiformity within, gnostic Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
multiplicity and multiformity within, myth, comparison of Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
mystery Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
mysticism, its literature/ texts Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
natural and meteorological phenomena, rain Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
neologism Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 118
parables/similitudes of enoch Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128
paradise, pardes, entered pardes Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
patriarchs Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290; Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 129, 147
paul Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
peter, simon Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
philo of alexandria Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
philos logos Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 118
preexistent torah Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 118
priest, priesthood Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
prophecy Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
qumran, qumranic, anti-qumranic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
rabbinic Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 176
rabbinic literature xiii, xvi Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
revelation, the apocalypse of jesus christ Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131
rhetorical strategies, anthropomorphism Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
righteous, righteousness, roman empire, yoke of Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
righteous, righteousness Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128
sabbath Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16
sectarian, non-sectarian Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
seventh heaven Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
simeon b. yohai, r. Borowitz, The Talmud's Theological Language-Game: A Philosophical Discourse Analysis (2006) 241
simeon ben lakish, r. Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 176
sinai, covenant, revelation Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 128, 129
solomon Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
son of god, gods chosen, jesus divine sonship, jesus as son of god Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98
son of god, messiah and Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 146
sons of god, sons of heaven Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 16, 79
spirit (of god), holy spirit, gift of Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 98, 176
stoic logos, nomos related to Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 142
supernal Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
synoptic gospels, tradition, pre-synoptic v-vi Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129, 176
synoptic narrative Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79
tehom Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
temple, founding of Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
temple, sacrificial cult (in jerusalem) Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 129, 147
temple Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
temple (in jerusalem) Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
testament of levi Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 374
throne, enthroned Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131, 374
throne Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 118
throne (holy), of glory Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
throne of glory Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129, 147
torah Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 79, 129, 147, 176; Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
transfiguration Ruzer, Early Jewish Messianism in the New Testament: Reflections in the Dim Mirror (2020) 129
two powers in heaven Heo, Images of Torah: From the Second-Temple Period to the Middle Ages (2023) 146
vision Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131, 374
waters, supernal' Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290
wisdom Rowland, The Mystery of God: Early Jewish Mysticism and the New Testament (2009) 131; Zawanowska and Wilk, The Character of David in Judaism, Christianity and Islam: Warrior, Poet, Prophet and King (2022) 136
– davidic Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
– king messiah Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102
– messiah descended from Kattan Gribetz et al., Genesis Rabbah in Text and Context (2016) 102