1. Hebrew Bible, Exodus, 28.30 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 28.30. And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be upon Aaron’s heart, when he goeth in before the LORD; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before the LORD continually." |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 5.24, 6.1-6.4, 28.18 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE)
| 5.24. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃ 6.1. וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ 6.1. וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃ 6.2. וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ׃ 6.2. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃ 6.3. וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה׃ 6.4. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי־כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם׃ 28.18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ | 5.24. And Enoch walked with God, and he was not; for God took him." 6.1. And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them," 6.2. that the sons of nobles saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose." 6.3. And the LORD said: ‘My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.’" 6.4. The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of nobles came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown." 28.18. And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it." |
|
3. Hebrew Bible, Isaiah, 28.16 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 28.16. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ׃ | 28.16. Therefore thus saith the Lord GOD: Behold, I lay in Zion for a foundation a stone, A tried stone, a costly corner-stone of sure foundation; He that believeth shall not make haste." |
|
4. Hebrew Bible, Jeremiah, 51.26 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 51.26. וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם־יְהוָה׃ | 51.26. And they shall not take of thee a stone for a corner, Nor a stone for foundations; But thou shalt be desolate for ever, saith the LORD." |
|
5. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.4, 1.13, 1.22, 1.27 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE)
| 1.4. וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן־הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ 1.13. וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן־הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק׃ 1.22. וּדְמוּת עַל־רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל־רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה׃ 1.27. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׃ | 1.4. And I looked, and, behold, a stormy wind came out of the north, a great cloud, with a fire flashing up, so that a brightness was round about it; and out of the midst thereof as the colour of electrum, out of the midst of the fire." 1.13. As for the likeness of the living creatures, their appearance was like coals of fire, burning like the appearance of torches; it flashed up and down among the living creatures; and there was brightness to the fire, and out of the fire went forth lightning." 1.22. And over the heads of the living creatures there was the likeness of a firmament, like the colour of the terrible ice, stretched forth over their heads above." 1.27. And I saw as the colour of electrum, as the appearance of fire round about enclosing it, from the appearance of his loins and upward; and from the appearance of his loins and downward I saw as it were the appearance of fire, and there was brightness round about him." |
|
6. Anon., 1 Enoch, 1.3-1.4, 9.8, 10.11, 12.4, 14.5, 14.8-14.25, 15.1-15.7, 19.1, 26.1-26.4, 26.6 (3rd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 1.3. for to come. Concerning the elect I said, and took up my parable concerning them:The Holy Great One will come forth from His dwelling 1.4. And the eternal God will tread upon the earth, (even) on Mount Sinai, [And appear from His camp] And appear in the strength of His might from the heaven of heavens. 10.11. that each one of them will live five hundred years.' And the Lord said unto Michael: 'Go, bind Semjaza and his associates who have united themselves with women so as to have defiled themselve 12.4. called me -Enoch the scribe- and said to me: 'Enoch, thou scribe of righteousness, go, declare to the Watchers of the heaven who have left the high heaven, the holy eternal place, and have defiled themselves with women, and have done as the children of earth do, and have taken unto themselve 14.5. has been finally passed upon you: yea (your petition) will not be granted unto you. And from henceforth you shall not ascend into heaven unto all eternity, and in bonds of the earth the decree 14.8. written. And the vision was shown to me thus: Behold, in the vision clouds invited me and a mist summoned me, and the course of the stars and the lightnings sped and hastened me, and the winds in 14.9. the vision caused me to fly and lifted me upward, and bore me into heaven. And I went in till I drew nigh to a wall which is built of crystals and surrounded by tongues of fire: and it began to affright 14.11. of crystal. Its ceiling was like the path of the stars and the lightnings, and between them were 14.12. fiery cherubim, and their heaven was (clear as) water. A flaming fire surrounded the walls, and it 14.13. portals blazed with fire. And I entered into that house, and it was hot as fire and cold as ice: there 14.14. were no delights of life therein: fear covered me, and trembling got hold upon me. And as I quaked 14.15. and trembled, I fell upon my face. And I beheld a vision, And lo! there was a second house, greater 14.16. than the former, and the entire portal stood open before me, and it was built of flames of fire. And in every respect it so excelled in splendour and magnificence and extent that I cannot describe to 14.17. you its splendour and its extent. And its floor was of fire, and above it were lightnings and the path 14.18. of the stars, and its ceiling also was flaming fire. And I looked and saw therein a lofty throne: its appearance was as crystal, and the wheels thereof as the shining sun, and there was the vision of 14.19. cherubim. And from underneath the throne came streams of flaming fire so that I could not look 14.21. was whiter than any snow. None of the angels could enter and could behold His face by reason 14.22. of the magnificence and glory and no flesh could behold Him. The flaming fire was round about Him, and a great fire stood before Him, and none around could draw nigh Him: ten thousand time 14.23. ten thousand (stood) before Him, yet He needed no counselor. And the most holy ones who were 14.24. nigh to Him did not leave by night nor depart from Him. And until then I had been prostrate on my face, trembling: and the Lord called me with His own mouth, and said to me: ' Come hither 14.25. Enoch, and hear my word.' And one of the holy ones came to me and waked me, and He made me rise up and approach the door: and I bowed my face downwards. 15.1. And He answered and said to me, and I heard His voice: 'Fear not, Enoch, thou righteou 15.1. they shall be evil spirits on earth, and evil spirits shall they be called. [As for the spirits of heaven, in heaven shall be their dwelling, but as for the spirits of the earth which were born upon the earth, on the earth shall be their dwelling.] And the spirits of the giants afflict, oppress, destroy, attack, do battle, and work destruction on the earth, and cause trouble: they take no food, but neverthele 15.2. man and scribe of righteousness: approach hither and hear my voice. And go, say to the Watchers of heaven, who have sent thee to intercede for them: 'You should intercede' for men, and not men 15.3. for you: Wherefore have ye left the high, holy, and eternal heaven, and lain with women, and defiled yourselves with the daughters of men and taken to yourselves wives, and done like the children 15.4. of earth, and begotten giants (as your) sons And though ye were holy, spiritual, living the eternal life, you have defiled yourselves with the blood of women, and have begotten (children) with the blood of flesh, and, as the children of men, have lusted after flesh and blood as those also do who die 15.5. and perish. Therefore have I given them wives also that they might impregnate them, and beget 15.6. children by them, that thus nothing might be wanting to them on earth. But you were formerly 15.7. piritual, living the eternal life, and immortal for all generations of the world. And therefore I have not appointed wives for you; for as for the spiritual ones of the heaven, in heaven is their dwelling. 19.1. And Uriel said to me: 'Here shall stand the angels who have connected themselves with women, and their spirits assuming many different forms are defiling mankind and shall lead them astray into sacrificing to demons as gods, (here shall they stand,) till the day of the great judgement in 26.1. And I went from thence to the middle of the earth, and I saw a blessed place in which there were 26.2. trees with branches abiding and blooming [of a dismembered tree]. And there I saw a holy mountain 26.3. and underneath the mountain to the east there was a stream and it flowed towards the south. And I saw towards the east another mountain higher than this, and between them a deep and narrow 26.4. ravine: in it also ran a stream underneath the mountain. And to the west thereof there was another mountain, lower than the former and of small elevation, and a ravine deep and dry between them: and another deep and dry ravine was at the extremities of the three mountains. And all the ravines were deep rand narrow, (being formed) of hard rock, and trees were not planted upon 26.6. them. And I marveled at the rocks, and I marveled at the ravine, yea, I marveled very much. |
|
7. Anon., Jubilees, 8.19 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE)
| 8.19. and his portion goeth towards the west through the midst of this river, and it extendeth till it reacheth the water of the abysses, out of which this river goeth forth |
|
8. Josephus Flavius, Jewish War, 3.52 (1st cent. CE - 1st cent. CE)
| 3.52. The city Jerusalem is situated in the very middle; on which account some have, with sagacity enough, called that city the Navel of the country. 3.52. Some have thought it to be a vein of the Nile, because it produces the Coracin fish as well as that lake does which is near to Alexandria. |
|
9. Mishnah, Yoma, 5.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE)
| 5.2. After the Ark had been taken away, there was a stone from the days of the earlier prophets, called “shtiyah”, three fingers above the ground, on which he would place [the pan of burning coals]." |
|
10. Palestinian Talmud, Sanhedrin, 17.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE)
|
11. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 74b. בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי,רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה,תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א אמר לו מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב (איוב מא, י) עיניו כעפעפי שחר,אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו,(בראשית א, כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר (ישעיהו כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו':,(סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים,ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה,התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי,ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב,אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (ישעיהו יא, ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים,ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן,(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים כד, ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה,כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות | 74b. i.e., ba diver [ ibar amoraei /i]went into the water bto bringup this chest, bandthe fish bbecame angry and sought to sever his thigh, butthe diver bthrewupon it ba flask of vinegar and they descendedand swam away. bA Divine Voice emergedand bsaid to us: Whatright bdo you have totouch bthe crate of the wife of Rabbi Ḥanina ben Dosa, as she is destined to insert sky-bluewool bin it tobe used in the ritual fringes of bthe righteous in the World-to-Come? /b, bRav Yehuda from India relates: Once we were traveling in a ship and we saw a certain precious stone that was encircled by a snake. A diver descended to bring itup, and the bsnake came and sought to swallow the ship. A raven cameand bcut off its head,and bthe water turned into blooddue to the enormousness of the snake. bAnother snake came, tookthe precious stone, band hung iton the dead snake, band it recovered. It returnedand again bsought to swallow the ship,and yet again ba bird came and cut off its head, took that precious stone,and bthrew it onto the ship. We had with us these salted birds; we placedthe stone bon them,and bthey tookthe stone band flew away with it. /b,§ Apropos the stories of large sea creatures, the Gemara discusses the large sea creatures mentioned in the Bible. bThe Sages taught:There was ban incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who were traveling on a ship, and Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer awoke.Rabbi Eliezer bsaid to him: What is this, Yehoshua; for whatreason bdid you tremble?Rabbi Yehoshua bsaid to him: I saw a great light in the sea.Rabbi Eliezer bsaid to him: Perhaps you saw the eyes of the leviathan, as it is written: “And his eyes are like the eyelids of the morning”(Job 41:10)., bRav Ashi said: Huna bar Natan said to me: Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We cut openthe thigh band toreoff the sciatic nerve and the forbidden fat band put it on the grass. Bythe time bthat we brought wood, the thigh had repaireditself, band we roasted it. When we returnedto that place bafter twelve monthsof bthe yearhad passed, bwe saw that those coals were still glowing. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was a drug of life [ isamterei /i],while bthose coals were of broom. /b,The verse states: b“And God created the great sea monsters”(Genesis 1:21). bHere,in Babylonia, bthey interpretedthis as a reference to the bsea oryx. Rabbi Yoḥa says: This is leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent, as it is stated: “In that day the Lord with His soreand great and strong bswordwill punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent” (Isaiah 27:1).,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the following statements of Rav Yehuda citing Rav: bEverything; time; Jordan. Rav Yehuda saysthat bRav says: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He created male and female. Even leviathan the slant serpent and leviathan the tortuous serpent He created male and female. And if they would have coupledand produced offspring, they would have bdestroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and killed the female, and saltedthe female to preserve it for the banquet bfor the righteous in the future. As it is stated: “And He will slay the serpent that is in the sea”(Isaiah 27:1)., bAnd He created even the beasts on the thousand hills(see Psalms 50:10) bmale and female. Andthey were so enormous that bif they would have coupledand produced offspring, bthey would have destroyed the entire world. What did the Holy One, Blessed be He, do? He castrated the male and cooledthe sexual desire of bthe female and preserved it for the righteous in the future. As it is statedabout the beasts: b“Lo now, his strength is in his loins”(Job 40:16); bthisis referring to the bmale.The continuation of the verse: b“And his force is in the stays of his body”; thisis the bfemale,alluding to the idea that they did not use their genitals for the purpose of procreation.,The Gemara asks: bThere too,with regard to the leviathan, blet Him castrate the male and cool the female;why was it necessary to kill the female? The Gemara answers: bFish are unrestrained,and therefore even if the female was cooled, the female would still procreate. The Gemara suggests: bAnd let Him do the opposite,and kill and preserve the male leviathan. The Gemara responds: bIf you wish, saythat the bsalted female is better; if you wish, sayinstead bthatsince bit is written: “There is leviathan, whom You have formed to sport with”(Psalms 104:26), the male must be left alive for sport, because it is bnot proper conductto sport bwith a female.The Gemara asks: bHere too,with regard to the beasts, blet Himpreserve the bfemale in salt,instead of cooling it. The Gemara answers: bSalted fish is good,but bsalted meat is not good. /b, bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: At the time when the Holy One, Blessed be He, sought to create the world, He said to the minister of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of the world,so that there will be room for land. The minister of the sea bsaid before Him: Master of the Universe,it is benough that I will stay within my ownwaters. God bimmediately struck him and killed him; as it is stated: “He stirs up the sea with His power, and by His understanding He smites through Rahab”(Job 26:12)., bRabbi Yitzḥak said: Conclude from herethat bthe name of the minister of the sea is Rahab, and were it not for watersof the sea that bcover him, no creature could withstand his smell,as his corpse emits a terrible stench. bAs it is stated: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain;for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, bas the waters cover the sea”(Isaiah 11:9). bDo not readthis phrase as b“cover the sea”; ratherread it as: bCover the minister of the sea,i.e., the term sea is referring to the minister of the sea, not to the sea itself., bAnd Rav Yehuda saysthat bRav says: The Jordan issues forth from the cave of Pamyas. That is also taughtin a ibaraita /i: bThe Jordan issues forth from the cave of Pamyas, and travels in the Sea of Sivkhi,i.e., the Hula Lake, band in the Sea of Tiberias,the Sea of Galilee, band rolls down to the Great Sea, and rolls down until it reaches the mouth of the leviathan. As it is stated: “He is confident, though the Jordan rush forth to his mouth”(Job 40:23). bRava bar Ulla strongly objects to thisexplanation of the verse, stating: But bthisverse bis written about the beasts on the thousand hills. Rather, Rava bar Ulla saidthat this is the meaning of the verse: bWhen are the beasts on the thousand hills confident? When the Jordan rushes forth into the mouth of the leviathan. /b,§ The Gemara provides ba mnemonicfor the upcoming statements of Rav Dimi: bSeas; Gabriel; hungry. When Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, he said that bRabbi Yoḥa said: Whatis the meaning of that bwhich is written: “For He has founded it upon the seas, and established it upon the floods”(Psalms 24:2)? bThese arethe bseven seas and four rivers that surround Eretz Yisrael. And these arethe bseven seas: The Sea of Tiberias, the Sea of Sodom,i.e., the Dead Sea, bthe Sea of Ḥeilat, the Sea of Ḥeilata, the Sea of Sivkhi, the Sea of Aspamya, and the Great Sea,i.e., the Mediterranean. bAnd these are the four rivers: The Jordan, the Jarmuth, and the Keiromyon, and the Piga,which are the rivers of Damascus., bWhen Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia he said that bRabbi Yonatan says: In the future, Gabriel will perform /b |
|
12. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 53a. אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה:,חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו,תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך,אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו,למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה,תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה,לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה,לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי,תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי:,חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה,אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם | 53a. It was so bright that ba woman wouldbe able to bsort wheat by the light of theCelebration of the bPlace of the Drawingof the Water.,§ The mishna continues: bThe pious and the men of actionwould dance before the people who attended the celebration. bThe Sages taughtin the iToseftathat bsome of them would sayin their song praising God: bHappy is our youth,as we did not sin then, bthat did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action,who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. bAnd some would say: Happy is our old age, that atoned for our youthwhen we sinned. bThese are the penitents.Both bthese and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent andGod bwill absolve him. /b, bIt is taughtin the iTosefta /i: bThey said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water bhe said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here?In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. bHe wouldalso bsay this: To the place that I love, there my feet take me,and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: bIf you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you”(Exodus 20:21).,The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. bAdditionally, he saw one skull that was floating on the waterand bhe said to it: Because you drownedothers, bthey drowned you, and those that drowned you will be drowned.That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, bRabbi Yoḥa said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,The Gemara relates with regard to bthese two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha”(I Kings 4:3), and bthey were scribes of Solomon. One daySolomon bsaw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking meto take the lives of bthese two Cushites who are sitting here.Solomon bhanded them to the demonsin his service, band sent them to the district of Luz,where the Angel of Death has no dominion. bWhen they arrived at the district of Luz, they died. /b, bThe following day,Solomon bsaw that the Angel of Death was happy. He said to him: Why are you happy? He replied: In the place that they asked meto take them, bthere you sent them.The Angel of Death was instructed to take their lives in the district of Luz. Since they resided in Solomon’s palace and never went to Luz, he was unable to complete his mission. That saddened him. Ultimately, Solomon dispatched them to Luz, enabling the angel to accomplish his mission. That pleased him. bImmediately, Solomon beganto speak band said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him. /b,§ bIt is taughtin a ibaraita /i: bThey said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bhe would take eight flaming torches and toss one and catch another,juggling them, band,though all were in the air at the same time, bthey would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floorof the courtyard band straighten, andthere was bnot anyother bcreaturethat bcould do thatdue to the extreme difficulty involved. bAnd this was theform of bowing called ikidda /iperformed by the High Priest.,The Gemara relates: bLevi demonstrated a ikiddabefore RabbiYehuda HaNasi and strained his thigh band came up lame.The Gemara asks: bAnd is that what caused himto be lame? bBut didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently towardGod babove; as a great persononce bspoke impertinently towardGod babove,and even though his prayers were answered, he was still punished band came up lame. And whowas this great person? It was bLevi.Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both bthis and that caused himto come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating ikidda /i.,Apropos the rejoicing of Rabban Shimon ben Gamliel at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, the Gemara recounts: bLevi would walk before RabbiYehuda HaNasi juggling bwith eight knives. Shmuelwould juggle bbefore King Shapur with eight glasses of winewithout spilling. bAbayewould juggle bbefore Rabba with eight eggs. Some sayhe did so bwith four eggs.All these were cited., bIt is taughtin a ibaraitathat bRabbi Yehoshua ben Ḥaya said: When we would rejoicein bthe Celebration of the Place of the Drawingof the Water, bwe did not see sleep in our eyesthe entire Festival. bHow so?In the bfirst hourof the day, bthe daily morning offeringwas sacrificed and everyone came to watch. bFrom therethey proceeded btoengage in bprayerin the synagogue; bfrom there, towatch the sacrifice of bthe additional offerings; from there,to the synagogue btorecite bthe additional prayer. From therethey would proceed bto the study hallto study Torah; bfrom there to the eating and drinkingin the isukka /i; bfrom there to the afternoon prayer. From therethey would proceed bto the daily afternoon offeringin the Temple. bFrom thispoint bforward,they proceeded bto the Celebration of the Place of the Drawingof the Water.,The Gemara wonders: bIs that so? But didn’t Rabbi Yoḥa say:One who took ban oath that I will not sleep three days, one flogs himimmediately for taking an oath in vain, band hemay bsleep immediatelybecause it is impossible to stay awake for three days uninterrupted. bRather, this is whatRabbi Yehoshua bis saying: We did not experience the sense ofactual bsleep, because they wouldmerely bdoze on each other’s shoulders.In any case, they were not actually awake for the entire week.,§ The mishna continues: The musicians would stand on the bfifteen stairsthat descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms. bRav Ḥisda said to one of the Sages who was organizing iaggadabefore him: Did you hearwith regard to bthese fifteenSongs of bAscentsin Psalms, bcorresponding to what did David say them? He said to himthat bthisis what bRabbi Yoḥa said: At the time that David dug the drainpipesin the foundation of the Temple, the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world.Immediately, bDavid recited the fifteenSongs of the bAscents and caused them to subside.Rav Ḥisda asked: bIf so,should they be called bfifteenSongs of the bAscents? They should have beencalled Songs of the bDescents. /b,Rav Ḥisda continued and bsaid to him: Since you reminded meof this bmatter, this iswhat bwasoriginally bstated: At the time that David dug the drainpipes,the waters of bthe depths rose and sought to inundate the world. David said: Is there anyone who knows whether it is permitted to write thesacred bname /b |
|
13. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE)
| 10a. בברייתו של עולם,ת"ר א"י נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר (משלי ח, כו) עד לא עשה ארץ וחוצות א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות,א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת,אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כתיב (תהלים יח, יב) חשכת מים עבי שחקים וכתיב (שמואל ב כב, יב) חשרת מים עבי שחקים,שקול כף ושדי אריש וקרי ביה חכשרת,ור' יהושע בהני קראי מאי דריש בהו סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי חשוך ענני סגיין מוהי,כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן מי גשמים שנאמר (תהלים קד, יג) מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כר' יהושע ור' אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב"ה הוא דכתיב,אריב"ל כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:,ת"ר ארץ מצרים הויא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה והוא אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם א' מששים בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מס' לגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם וי"א גיהנם אין לה שיעור וי"א עדן אין לה שיעור,א"ר אושעיא מאי דכתיב (ירמיהו נא, יג) שוכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מליאות בר הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים אמר רב עתירה בבל דחצדא בלא מיטרא אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני:, big strongמתני׳ /strong /big בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת:, big strongגמ׳ /strong /big א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה,איני והא בעו מיניה משמואל מאימת מדכרינן ותן טל ומטר אמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא,איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים ת"ש רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים,א"ר נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים:, big strongמתני׳ /strong /big הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין ג' תעניות אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:, big strongגמ׳ /strong /big מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ואמר רב הונא יחידים מתענין שלשה תעניות שני וחמישי ושני,מאי קמשמע לן תנינא אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני,מהו דתימא הני מילי צבור אבל יחיד לא קמשמע לן תניא נמי הכי כשהתחילו היחידים להתענות מתענין שני וחמישי ושני ומפסיקין בראשי חדשים | 10a. verse deals bwith the creation of the world,when all the water was contained in the deep., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: bEretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields”(Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, bEretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire worldis watered bthrough an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields”(Job 5:10).,Additionally, bEretz Yisrael drinks rainwater andthe rest of bthe entire worlddrinks bfromthe remaining bresidueof rainwater left in the clouds, bas it is statedthat God is He b“who gives rain upon the land”and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” bEretz Yisrael drinks first, andthe rest of bthe entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the landand sends water upon the fields.” There is ba parablethat illustrates this: bA personwho bkneadshis bcheeseafter it has curdled btakes the food and leaves the refuse. /b, bThe Master saidabove: The ocean waters bare sweetened in the clouds.The Gemara asks: bFrom wheredoes Rabbi Eliezer derive bthis?The Gemara answers bthat Rav Yitzḥak bar Yosef saidthat bRabbi Yoḥa saidthat bit is written: “Darkness [ iḥeshkhat /i] of waters, thick clouds of the skies”(Psalms 18:12). bAnd it is written,in a similar verse: b“Gathering of [ iḥashrat /i] waters, thick clouds of the skies”(II Samuel 22:12).,The Gemara explains the significance of this minor variation. These two phrases vary in only one word, which themselves differ by only one letter, a ikaffor a ireish /i. If you join the two versions together, and btakethe letter ikaf /ifrom the first version bandplace it bwiththe second version of the word, which has ba ireish /i,you can bread intothe verse a new word meaning brendering fit [ iḥakhsharat /i].Accordingly, the verse can be interpreted as: The rendering fit of water is performed in the clouds of the sky.,The Gemara asks: bAnd Rabbi Yehoshua,with regard bto these verses, whatdoes he learn from bthem?The Gemara answers that Rabbi Yehoshua bholds in accordance withthe opinion of bthisSage, Rav Dimi. bAs when Rav Dimi camefrom Eretz Yisrael to Babylonia, bhe saidthat bthey say in the West,Eretz Yisrael: When bclouds are bright, they have little water;when bclouds are dark, they have much water.Accordingly, Rabbi Yehoshua explains that when there is “a darkness of waters” in the clouds, there is also “a gathering of waters,” as rain will fall from them.,The Gemara asks: bIn accordance with whoseopinion bis that which is taughtin a ibaraita /i: bThe upper watersdo not stand in any defined place; rather, they are bsuspended bythe bwordof God, band their fruit is rainwater, as it is stated:“Who waters the mountains from His upper chambers; bthe earth is full of the fruit of Your works”(Psalms 104:13). bIn accordance with whoseopinion is this statement? It is bin accordance withthe opinion of bRabbi Yehoshua. And Rabbi Eliezer,how does he explain this verse? Rabbi Eliezer could say: bThatverse from Psalms bis written with regard to the handiwork of the Holy One, Blessed be He,not the upper waters., bRabbi Yehoshua ben Levi said: The entire world drinks from the runoff of the Garden of Eden, as it is stated: “And a river went out of Edento water the garden” (Genesis 2:10). It was btaughtin a ibaraita /i: bFrom the runoff of a ibeit kor /i,a field in which a ikorof seed can be planted, which is approximately seventy-five thousand square cubits, a field in which ba half- ise’a[ itarkav /i],of seed can be sown, i.e. one-sixtieth the size of a ibeit kor /i, bcan be watered.If the runoff from a ibeit koris sufficient for a field one-sixtieth its size, it can be inferred that the rest of the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden., bThe Sages taughtin a ibaraita /i: The area of the bland of Egypt is four hundred parasangs [ iparsa /i] by four hundred parasangs. Andthis bis one sixtieththe size bof Cush, and Cushitself bis one sixtieththe size bofthe rest of bthe world. And the world is one sixtieth of the Gardenof Eden, band the Gardenof Eden bis one sixtieth of Edenitself, band Eden is one sixtieth of Gehenna.You bfindthat bthe entire world is like a pot cover for Gehenna,as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. bAnd some say: Gehenna has no measure. And some saythat bEden has no measure. /b, bRabbi Oshaya said: What isthe meaning of that bwhich is writtenabout Babylonia: b“You who dwells on many waters, abundant in storehouses”(Jeremiah 51:13)? bWhat caused Babylonia to have storehouses full of grain? You must saythat it is bdue tothe fact that bit resides on many waters,the Tigris and the Euphrates Rivers, which render its land easy to irrigate. Similarly, bRav said: Babylonia is wealthy sinceit can bgrow cropsfor harvest beven without rain. Abaye said: We holdthat it is better for a land to be bswampylike Babylonia, band not dry,as crops in Babylonia grow all year., strongMISHNA: /strong bOn the third ofthe month of bMarḥeshvanone starts to brequest rainby inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the iAmida /i. bRabban Gamliel says:One starts to request rain bon the seventh ofMarḥeshvan, which is bfifteen days after the festivalof iSukkot /i. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days bso thatthe blastpilgrim bof the Jewish people,who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, bcan reach the Euphrates Riverwithout being inconvenienced by rain on his journey home., strongGEMARA: /strong bRabbi Elazar said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bRabban Gamliel,that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It bis taughtin a ibaraitathat bḤaya says: And in the Diasporaone does not begin to request rain buntil sixtydays binto the season,i.e., sixty days after the autumnal equinox. bRav Huna bar Ḥiyya saidthat bShmuel said: The ihalakhais in accordance withthe opinion of bḤaya. /b,The Gemara asks: bIs that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [ irishba /i].This is apparently a different date than that mentioned by Ḥaya. The Gemara suggests: bPerhaps this and that are one measureof time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox., bA dilemma was raised beforethe Sages: Is the bsixtieth dayitself treated as part bofthe period bbeforethe bsixtiethday boris it included binthe period bafterthe bsixtiethday? The Gemara answers. bComeand bhearthat there is a dispute in this regard. bRav said:The bsixtieth dayis part bofthe period bafterthe bsixtiethday, band Shmuel said:The bsixtieth dayis part bofthe period bbeforethe bsixtieth. /b, bRav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonicto remember the divergent opinions is: bThose above require water; those below do not require water.Since water flows downward, those who live in low places receive their water from above and are generally in less need of additional water. Accordingly, Shmuel, who lived in the lowlands of Babylonia, ruled that one begins to request for rain later, whereas Rav, who studied in Eretz Yisrael, which is higher in elevation and has a greater need for rain, stated an earlier date. bRav Pappa said: The ihalakhaisthat the bsixtieth dayis part bofthe period bafterthe bsixtiethday, as stated by bRav,and therefore one begins to mention the request for rain on the sixtieth day after the autumnal equinox., strongMISHNA: /strong If the bseventeenth of Marḥeshvan arrived and rain has not fallen, individuals,but not the entire community, bbegin to fast three fastsfor rain. How are these fasts conducted? As the fast begins in the morning, one bmay eat and drink after dark, and one is permittedduring the days of the fasts themselves to engage binthe performance of bwork, in bathing, in smearing oilon one’s body, bin wearing shoes, and in conjugal relations.If the bNew Moon of Kislev arrived and rain hasstill bnot fallen,the bcourt decrees three fasts on theentire bcommunity.Similar to the individual fasts, everyone bmay eat and drink after dark, and they are permitted toengage in the performance of bwork, in bathing, in smearingone’s body bwith oil, in wearing shoes, and in conjugal relations. /b, strongGEMARA: /strong The Gemara asks: bWho arethese bindividualsmentioned in the mishna? bRav Huna said:This is referring to bthe Sages,who are held to a higher standard and are expected to undertake fasts even when ordinary people do not. bAnd Rav Hunafurther said: The bindividualswho bfastthe bthree fastsdo so bon a Monday, andon the next bThursday, andagain on the following bMonday. /b,The Gemara asks: bWhat isRav Huna bteaching us? Wealready blearnedthis (15b): The court bmay not decree a fast on the community starting from a Thursday, so as not to cause an increase in prices. Rather,the bfirst three fastsare established on bMonday, and Thursday, and Monday.What does Rav Huna’s statement add to this ruling?,The Gemara answers: Rav Huna’s comment is necessary, blest you saythat bthis appliesonly to ba community, butthat in the case of ban individual, no,the series of three fasts does not have to start on a Monday. bThisopinion bis also taughtin a ibaraitawith regard to those mentioned in the mishna: bWhen the individuals begin to fast, they fast on a Monday, a Thursday, and a Monday. Andif one of the fast days occurs on a day with special observances, bthey interruptthe sequence bfor New Moons, /b |
|
14. Anon., Exodus Rabbah, 15.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 15.22. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם, אָנוּ מוֹצְאִין מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְדָוִד פֵּרְשׁוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְהָדַר (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, הֲרֵי לָמַדְנוּ מִשֶּׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם. שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם, הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרָה וְיָלְדָה חָכְמָה, וּבְשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג, בָּרוּחַ, בַּחָכְמָה, וּבָאֵשׁ, וּבָאוֹר, וּבַחשֶׁךְ, וּבַמָּיִם. לְפִיכָךְ דָּוִד אָמַר (תהלים קד, א): בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַמַּחְצָב שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ. נָאֶה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְּדָבָר, אַשְׁרֶיךָ הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלַךְ [המליך] בָּךְ. בָּשָׂר וָדָם צָר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ עַל הַטַּבְלָא שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ, הָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר צוּר עוֹלָמִים, שְׁנֵי עוֹלָמִים עָלָיו אֵינָן חֲשׁוּבִין כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה וגו'. בָּשָׂר וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, מִשֶּׁמָּתַח מַעֲזִיבָה בָּנָה עֲלִיָּה, וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָן עַל אֲוִיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר כָּךְ הָאִסְטִיס שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה. וּמִי מוֹדִיעֲךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, דָּוִד, שֶׁהוּא פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְבַרְזֶל אֶלָּא בִּגְזוּזְטְרָאוֹת שֶׁל מָיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֲלִיּוֹת, לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא שֶׁלּוֹ חֲזָקָה שֶׁתִּשָֹּׂא כָּל מַשָֹּׂאוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּבַרְזֶל בִּנְחשֶׁת וּבְכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. בָּשָׂר וָדָם אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה מְהַלֵּךְ הוּא עַל אֲבָנִים שֶׁהֵם קָשִׁים, וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. בָּשָׂר וָדָם מַכְתִּיב לוֹ סִטְרַטְיוֹטִין גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ קַסְדָּא וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי זַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב סִטְרַטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבוֹ בַיּוֹם בָּרָא גֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה עֲבָדִים וְאוֹמֵר עֲשׂוּ אַסְפַּתִּין, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כָּךְ, אָמַר לָהֶם שֶׁאִם יִמְרְדוּ יִשְׁמְעוּ אַסְפִּיקוּלָא, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אֲנִי גֵּיהִנֹּם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּנֵי אָדָם יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּבְרֵאת גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן הַנָּבִיא מְפָרֵשׁ (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, מִן הַיּוֹם שֶׁאָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, וְאֵימָתַי אָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְפָנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ה): יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶחָד עָרוּם וְאֶחָד לָבוּשׁ, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ, כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, ו): תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁרָאָה גִתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְהַכֶּרֶם לִבְצֹר, אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה נוֹתֵן שְׁאָר עֲנָבִים, בִּשְׁבִיל שֶׁהַגַּת קְטַנָּה, אָמַר לָהֶם אֲנִי עוֹשֶׂה גַת שֶׁתִּטֹּל לְכָל הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם, מֶה עָשָׂה רָפַשׁ הָעֲנָבִים וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיק הַגַּת כָּל הָעֲנָבִים, כָּךְ הָיָה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַּמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אָמְרוּ הַמַּיִם הֲרֵי הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ לְהֵיכָן אָנוּ הוֹלְכִין, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כו): וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כְּשֶׁהָרַג אוֹתָן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם. וְלָמָּה הָרַג אוֹתָן, שֶׁהַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲזִיק מֵאָה חַיִּים מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, לְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יַם הַמָּוֶת, וְעָתִיד אֱלֹהִים לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, ח): אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעַט בְּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקָתוֹ בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, כְּמוֹ חַמָּר בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי עֲבָדִים, אוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים רָצִין וּבוֹרְחִין, כָּךְ הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם בּוֹרְחִים מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, וְהָיוּ בּוֹרְחִין וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהֵיכָן בּוֹרְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק, וְלֹא אָמַר לוֹ הֵיכָן יַמְתִּין, הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵצֶל בַּסִילְקִי אָמַר לִי לְהַמְתִּינוֹ אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא בְּצַד פִּיטְרוֹן אָמַר לִי, עָלָה מְצָאוֹ סְטָרוֹ מִסְטָר, אָמַר לוֹ עַל שַׁעַר פַּלְטֵרִין שֶׁל אִפַּרְכוֹס שְׁלַחְתִּיךָ, כָּךְ הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא לַדָּרוֹם וְלֹא לַצָּפוֹן אָמַר לָהֶם אֶלָּא הָיוּ פוֹזְרִין, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, סְטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטָר אָמַר לָהֶם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ. מִנַּיִן כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, וְזֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כו): לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, (תהלים קד, ט): גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה, כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹא יֵצֵא מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. (תהלים קד, י): הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְחָלִים, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲקָלִים שֶׁל זֵיתִים, כָּבַשׁ אֶת הַקּוֹרָה זֶה עַל זֶה, וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְמַעְלָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמַטָּה, כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁין עַל הַמַּעְיָנוֹת וְהֵן מַקְטִיעִין וְיוֹצְאִין מִבֵּין הֶהָרִים, לְכָךְ כְּתִיב: הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְּחָלִים. אַחַר כָּךְ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָקִיעַ, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה בַּמִּזְרָח, וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, מֵהֶן בָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהֶן בָּרָא לַלְּבָנָה, שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם שָׁט אַחֲרָיו וְהוּא מְהַלֵּךְ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַד עָשָׂר חַלּוֹנוֹת שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לְאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן אִפַּרְכוֹס וְדֻכָּס, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין דּוֹנָטִיבָא. אִפַּרְכוֹס נוֹטֵל לְפִי כְבוֹדוֹ וְדֻכָּס לְפִי כְבוֹדוֹ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל וְהַלְּבָנָה נִקְרֵאת קָטָן, לְכָךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל שֶׁהוּא גָדוֹל עַל הַלְּבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, לְכָךְ בָּרָא הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְבִּין וּמְמַעֲטִין כַּלְּבָנָה וְאֵינוֹ רַע לָהּ בַּעֲבוּר תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה מוֹנָה לַחַמָּה לִשְׁנֵי עוֹלָם וּלְשָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ קִצּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כַּמָּה שָׁנִים רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הֵימְךָ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִיל אֵלּוּ הַמּוֹעֲדוֹת עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה, עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אָמְרוּ לוֹ לְדָוִד עַד שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם נָטַלְנוּ חֹדֶשׁ שֶׁל לְבָנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. | |
|
15. Anon., Numbers Rabba, 18.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE)
| 18.22. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, לְנִפְלְאוֹתָיו אֵין חֵקֶר וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין מִסְפָּר, דִּכְתִיב (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, מַהוּ כֹּנֵס כַּנֵּד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת בְּרֵאשִׁית, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁשַֹּׂר שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׁן וּדְרָכָן וְקִבְּלָן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, וּכְתִיב (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף. אָמַר לוֹ הַיָּם רַבִּי אִם כֵּן יִתְעָרְבוּ מֵימַי הַמְתוּקִין בַּמְלוּחִים, אָמַר לוֹ לָאו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹצָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ז): נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, אִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה תֵּמַהּ גָדוֹל שֶׁאֵין מִתְעָרְבִים כָּל מֵימֵי הַיָּם, הֲרֵי פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה, מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִין. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְלוּחִין פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלֵּימָא תּוֹפְשָׂהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת וּמֵת, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים מַכְנִיס בָּזֶה וּמוֹצִיא בָּזֶה, מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלֵּימָא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ מִיָּד מֵת. מִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, פְּעָמִים אוֹכֵל אֲכִילָה וְאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ, אִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִין אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עוֹד, וְעוֹד לְפִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, לְפִיכָךְ מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה מְּלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת, הַיָּם הַגָּדוֹל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד, כה): זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי צְפַרְדֵעַ וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה וּפְעָמִים עַל יְדֵי עַקְרָב. אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ אוֹתוֹ עַקְרָב וְעָקַץ אֶת הָאָדָם. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּקוֹצֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מְעַמֵּר וְקוֹצֵר בְּבִקְעַת בֵּית תּוֹפֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשָּׁרָב נָטַל עֵשֶׂב וְקָשַׁר בְּרֹאשׁוֹ, אֲתָא עֲלֵיהּ חִוְיָא גִּבָּר קָם קַטְלֵיהּ, עֲבַר עֲלֵיהּ חַבָּר, חָמָא קְטִיל חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ מַאן קְטַל הָדֵין חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא, אִסְתַּכַּל עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ מֵרִים אַתְּ עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁךְ וְאַתְּ מַשְׁבִּיחַ, עֲבַד הָכֵי, קָרַב לְגַבֵּיהּ, לֹא הִסְפִּיק לִגַּע בּוֹ עַד שֶׁנָּשַׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיחַ וּבָא לָעִיר, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, אָמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה מְטַיֵּל בְּשׁוּנִיתָא בְּקֵיסָרִי, מָצָא קוּלִית אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָיָה מַצְנַע לָהּ מִן הָכָא הָדַר מַשְׁכַּח לָהּ מִן הָכָא, אָמַר כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל בָּהּ וָמֵת, בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בְּיָדוֹ כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאִין. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד סוּמָא, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְעִשְׂבֵּי הַשָֹּׂדֶה וְאָכְלוּ, זֶה שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ נִסְתַּמָּא, וְזֶה שֶׁהָיָה סוּמָא נִתְפַּקַּח, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁזֶּה נִסְמַךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה סוֹמְכוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. מַעֲשֶׂה בְּשִׂיחִין אֶחָד סוּמָא שֶׁיָּרַד בַּמַּיִם לִטְבֹּל, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם וְטָבַל וְנִתְרַפֵּא. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהוּא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, עָמַד וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְנָטַל סֵפֶר תּוֹרָה וְהִצִּיעָהּ וְהֵבִיא שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְעָבַר עֲלֶיהֶן, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְקִצֵּץ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה נֵס הִתְחִיל דַּם מְבַצְבֵּץ מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹ הָרַג, הִתְחִיל מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיָּם הָיָה הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, אָמַר אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּיָּם, אִם הוּא רוֹצֶה יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְנִרְאֶה מִי נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בְּרִיָּה פְּחוּתָה קַלָּה שֶׁבִּבְרִיּוֹתַי אֲנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ לְבַעֶרְךָ מִן הָעוֹלָם. נִכְנַס יַתּוּשׁ בְּחָטְמוֹ וּמֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. וְלָמָּה נִקְרָא בְּרִיָּה שְׁפָלָה, עַל שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא. וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כח): וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּרְעָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת הָאֱמוֹרִים, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וגו'. הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל יְמִין וְשׁוֹפֶכֶת אִרְסָהּ וְהָיָה מִתְבַּקֵּעַ וְנוֹפֵל וָמֵת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, לְכָל הַמִּתְגָּאִין עָלָיו שָׁלַח לָהֶם בְּרִיָה קַלָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גְּבוּרָתָן מַמָּשׁ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. | 18.22. ---" |
|
16. Anon., Pirqe Rabbi Eliezer, 35
|
17. Anon., Tanhuma, None
|
