1. Hebrew Bible, Genesis, 2.4, 27.27, 41.51 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158, 332, 374| 2.4. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ 27.27. וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה׃ 41.51. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי׃ | 2.4. These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, in the day that the LORD God made earth and heaven. 27.27. And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed. 41.51. And Joseph called the name of the first-born Manasseh: ‘for God hath made me forget all my toil, and all my father’s house.’ |
|
2. Hebrew Bible, Exodus, 7.8-7.9, 12.1, 14.30, 20.1-20.2, 30.10, 30.12, 34.6-34.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 218, 290, 354, 355, 373, 374| 7.8. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 7.9. כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל־אַהֲרֹן קַח אֶת־מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי־פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין׃ 12.1. וְלֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ׃ 12.1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ 20.1. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ 20.1. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר׃ 20.2. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 20.2. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃ 30.12. כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא־יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם׃ 34.6. וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת 34.7. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־בְּנֵי בָנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃ | 7.8. And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying: 7.9. ’When Pharaoh shall speak unto you, saying: Show a wonder for you; then thou shalt say unto Aaron: Take thy rod, and cast it down before Pharaoh, that it become a serpent.’ 12.1. And the LORD spoke unto Moses and Aaron in the land of Egypt, saying: 14.30. Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore. 20.1. And God spoke all these words, saying: 20.2. I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage. 30.10. And Aaron shall make atonement upon the horns of it once in the year; with the blood of the sin-offering of atonement once in the year shall he make atonement for it throughout your generations; it is most holy unto the LORD.’ 30.12. ’When thou takest the sum of the children of Israel, according to their number, then shall they give every man a ransom for his soul unto the LORD, when thou numberest them; that there be no plague among them, when thou numberest them. 34.6. And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth; 34.7. keeping mercy unto the thousandth generation, forgiving iniquity and transgression and sin; and that will by no means clear the guilty; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and unto the fourth generation.’ |
|
3. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.11, 24.10, 32.6, 32.18, 33.29 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 332, 333, 345, 373, 384| 1.11. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃ 32.6. הֲ־לַיְהוָה תִּגְמְלוּ־זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ׃ 32.18. צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ׃ 33.29. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר־חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ׃ | 1.11. The LORD, the God of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are, and bless you, as He hath promised you!— 24.10. When thou dost lend thy neighbour any manner of loan, thou shalt not go into his house to fetch his pledge. 32.6. Do ye thus requite the LORD, O foolish people and unwise? Is not He thy father that hath gotten thee? Hath He not made thee, and established thee? 32.18. of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. . 33.29. Happy art thou, O Israel, who is like unto thee? A people saved by the LORD, The shield of thy help, And that is the sword of thy excellency! And thine enemies shall dwindle away before thee; And thou shalt tread upon their high places. |
|
4. Hebrew Bible, Psalms, 3.5, 11.4, 60.7, 80.3, 91.15, 118.25, 121.3, 148.13 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 158, 218, 373| 3.5. קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ 11.4. יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם׃ 60.7. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ ועננו [וַעֲנֵנִי׃] 80.3. לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת־גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ׃ 91.15. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃ 118.25. אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא׃ 121.3. אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃ | 3.5. With my voice I call unto the LORD, and He answereth me out of His holy mountain. Selah 11.4. The LORD is in His holy temple, the LORD, His throne is in heaven; His eyes behold, His eyelids try, the children of men. 60.7. That Thy beloved may be delivered, Save with Thy right hand, and answer me. 80.3. Before Ephraim and Benjamin and Manasseh, stir up Thy might, And come to save us. 91.15. He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour. 118.25. We beseech Thee, O LORD, save now! We beseech Thee, O LORD, make us now to prosper! 121.3. He will not suffer thy foot to be moved; He that keepeth thee will not slumber. |
|
5. Hebrew Bible, Numbers, 10.34 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 345| 10.34. וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן־הַמַּחֲנֶה׃ | 10.34. And the cloud of the LORD was over them by day, when they set forward from the camp. |
|
6. Hebrew Bible, Micah, 3.12, 7.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158, 374| 3.12. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃ | 3.12. Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest. |
|
7. Hebrew Bible, Leviticus, 16.30, 23.40 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354, 373 | 16.30. For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins shall ye be clean before the LORD. 23.40. And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days. |
|
8. Hebrew Bible, Song of Songs, 2.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158| 2.9. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים׃ | 2.9. My beloved is like a gazelle or a young hart; Behold, he standeth behind our wall, He looketh in through the windows, He peereth through the lattice. |
|
9. Hebrew Bible, Job, 9.8, 24.15, 26.14 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 332, 384| 9.8. נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם׃ 24.15. וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא־תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים׃ 26.14. הֶן־אֵלֶּה קְצוֹת דרכו [דְּרָכָיו] וּמַה־שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע־בּוֹ וְרַעַם גבורתו [גְּבוּרוֹתָיו] מִי יִתְבּוֹנָן׃ | 9.8. Who alone stretcheth out the heavens, And treadeth upon the waves of the sea. 24.15. The eye also of the adulterer waiteth for the twilight, Saying: ‘No eye shall see me’; And he putteth a covering on his face. . 26.14. Lo, these are but the outskirts of His ways; And how small a whisper is heard of Him! But the thunder of His mighty deeds who can understand? |
|
10. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354| 7.23. וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃ | 7.23. And what one nation in the earth is like Thy people, like Yisra᾽el, whom God went to redeem for a people to himself, and to make himself a name, and to do like the great things and terrible which Thou didst for Thy land, by driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee from Miżrayim, the nations and their gods? |
|
11. Hebrew Bible, 1 Samuel, 4.11 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 218| 4.11. וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס׃ | 4.11. And the ark of God was taken; and the two sons of ῾Eli, Ĥofni and Pineĥas, were slain. |
|
12. Hebrew Bible, Isaiah, 27.1, 44.6, 56.1, 62.11 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 290, 291, 354, 355| 27.1. כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ׃ 27.1. בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם׃ 44.6. כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃ 56.1. צפו [צֹפָיו] עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם׃ 56.1. כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת׃ 62.11. הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃ | 27.1. In that day the LORD with his sore and great and strong sword will punish leviathan the slant serpent, and leviathan the tortuous serpent; and He will slay the dragon that is in the sea. 44.6. Thus saith the LORD, the King of Israel, And his Redeemer the LORD of hosts: I am the first, and I am the last, And beside Me there is no God. 56.1. Thus saith the LORD: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed. 62.11. Behold, the LORD hath proclaimed Unto the end of the earth: Say ye to the daughter of Zion: ‘Behold, thy salvation cometh; Behold, His reward is with Him, And His recompense before Him.’ |
|
13. Hebrew Bible, Lamentations, 2.3 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151| 2.3. גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב׃ | 2.3. He hath cut off in fierce anger All the horn of Israel; He hath drawn back His right hand From before the enemy; And He hath burned in Jacob like a flaming fire, Which devoureth round about. |
|
14. Hebrew Bible, 1 Kings, 22.23 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 333| 22.23. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה׃ | 22.23. Now therefore, behold, the LORD hath put a lying spirit in the mouth of all these thy prophets; and the LORD hath spoken evil concerning thee.’ |
|
15. Hebrew Bible, Jeremiah, 2.20, 10.10, 31.20 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158, 333 | 2.20. For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot. 10.10. But the LORD God is the true God, He is the living God, and the everlasting King; At His wrath the earth trembleth, And the nations are not able to abide His indignation. 31.20. Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled? For as often as I speak of him, I do earnestly remember him still; Therefore My heart yearneth for him, I will surely have compassion upon him, saith the LORD. |
|
16. Hebrew Bible, Ezra, 1.3 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158| 1.3. מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם׃ | 1.3. Whosoever there is among you of all His people—his God be with him—let him go up to Jerusalem, which is in Judah, and build the house of the LORD, the God of Israel, He is the God who is in Jerusalem. |
|
17. Hebrew Bible, Zechariah, 9.9 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151| 9.9. גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃ | 9.9. Rejoice greatly, O daughter of Zion, Shout, O daughter of Jerusalem; Behold, thy king cometh unto thee, He is triumphant, and victorious, Lowly, and riding upon an ass, Even upon a colt the foal of an ass. |
|
18. Hebrew Bible, Ecclesiastes, 2.12 (5th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 332| 2.12. וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ׃ | 2.12. And I turned myself to behold wisdom, and madness and folly; for what can the man do that cometh after the king? even that which hath been already done. |
|
19. Mishnah, Sukkah, 4.5, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 218| 4.5. מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ: 5.5. אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל: | 4.5. The mitzvah of the aravah how was it [performed]?There was a place below Jerusalem called Moza. They went down there and gathered tall branches of aravot and then they came and stood them up at the sides of the altar, and their tops were bent over the altar. They then sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [staccato blast] and again a teki’ah. Every day they went round the altar once, saying, “O Lord, save us, O Lord, make us prosper” (Psalms 118:. Rabbi Judah says: “Ani vaho, save us.” On that day they went round the altar seven times. When they departed, what did they say? “O altar, beauty is to you! O altar, beauty is to you!” Rabbi Eliezer said: [they would say,] “To the Lord and to you, O altar, to the Lord and to you, O altar.” 5.5. They never have less than twenty-one blasts in the Temple, and never more than forty-eight. Every day there were twenty-one blasts in the Temple, three at the opening of the gates, nine at the morning tamid sacrifice, and nine at the evening tamid sacrifice. At the musafim (additional sacrifices) they would add another nine. And on the eve of Shabbat they would add another six, three as a sign to the people to stop working and three to mark a distinction between the holy and the profane. On the eve of Shabbat in the intermediate days of the [Sukkoth] festival, there were [therefore] forty-eight blasts: three at the opening of the gates, three at the upper gate, three at the lower gate, three at the water-drawing, three at the altar, nine at the daily morning sacrifice, nine at the daily evening sacrifice, nine at the additional sacrifices, three as a sign to the people to cease from work, and three to mark a distinction between the holy and the profane. |
|
| 20. Tosefta, Sanhedrin, 7.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 333 |
21. Anon., Genesis Rabba, 1.4, 8.9, 12.1, 19.7, 63.8, 65.23 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 158, 290, 332, 333, 354| 1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ח, כב)<>: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב <>(תהלים צג, ב)<>: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(הושע ט, י)<>: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים עד, ב)<>: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(ירמיה יז, יב)<>: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים עב, יז)<>: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(תהלים צ, ב)<>: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ח, כב)<>: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ <>(תהלים צג, ב)<>: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(משלי ג, יט)<>: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(דברים לג, כא)<>: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר <>(במדבר טו, כ)<>: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר <>(דברים יח, ד)<>: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר <>(שמות כג, יט)<>: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 1.4. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'. 8.9. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי, כַּמָּה אֱלֹהוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(דברים ד, לב)<>: כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם, אֲשֶׁר בָּרְאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם בָּרְאוּ אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אַתָּה מוֹצֵא תְּשׁוּבָה בְּצִדָּהּ. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵּין דִּכְתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. אָמַר לָהֶם קִרְאוּן מַה דְּבַתְרֵיהּ, וַיִּבְרְאוּ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לְאֵלּוּ דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מִן הָאֲדָמָה, חַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לֵיהּ, מַה דֵּין דִּכְתִיב <>(יהושע כב, כב)<>: אֵל אֱלֹהִים ה' וגו', אָמַר לָהֶם הֵם יוֹדְעִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא <>(יהושע כב, כב)<>: הוּא יֹדֵעַ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לְאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֱלֹהִים הֵן. כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר, בְּסִילוּגוּס קֵיסָר, אֲגוּסְטוּס קֵיסָר. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב <>(יהושע כד, יט)<>: כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא, אָמַר לָהֶן, קְדשִׁים הֵמָּה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא קְדשִׁים הוּא. 8.9. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי, כַּמָּה אֱלֹהוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם, אֲשֶׁר בָּרְאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אָמַר לָהֶם בָּרְאוּ אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אַתָּה מוֹצֵא תְּשׁוּבָה בְּצִדָּהּ. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מָה הוּא דֵּין דִּכְתִיב: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. אָמַר לָהֶם קִרְאוּן מַה דְּבַתְרֵיהּ, וַיִּבְרְאוּ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לְאֵלּוּ דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מִן הָאֲדָמָה, חַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לֵיהּ, מַה דֵּין דִּכְתִיב (יהושע כב, כב): אֵל אֱלֹהִים ה' וגו', אָמַר לָהֶם הֵם יוֹדְעִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע כב, כב): הוּא יֹדֵעַ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לְאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם, שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֱלֹהִים הֵן. כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר, בְּסִילוּגוּס קֵיסָר, אֲגוּסְטוּס קֵיסָר. חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב (יהושע כד, יט): כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא, אָמַר לָהֶן, קְדשִׁים הֵמָּה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא קְדשִׁים הוּא. 19.7. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם <>(בראשית ג, ח)<>, אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר <>(שמות ט, כג)<>: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב <>(תהלים לז, כט)<>: צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ. 19.7. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ. 63.8. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת <>(בראשית כה, כד)<>, לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב <>(בראשית לח, כז)<>: תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. <>(בראשית כה, כה)<>: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת <>(ויקרא כג, מ)<>: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר <>(ישעיה מד, ו)<>: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ <>(ירמיה יז, יב)<>: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ <>(ישעיה מא, כז)<>: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב <>(שמואל א טז, יב)<>: וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא <>(שמואל א טז, יב)<>: עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. <>(בראשית כה, כה)<>: כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <>(דניאל ב, לה)<>: בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. <>(בראשית כה, כה)<>: וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, <>(שמות ד, כב)<>: כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. 63.8. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ"א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו' וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. | 1.4. "\"In the beginning of God's creating...\" - Six things preceded the creation of the world; some of them were created and some of them were decided to be created. The Torah and the Throne of Glory were created. How do we know the Torah was? As it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way.\" How do we know the Throne of Glory was? As it says (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old etc.\" The Patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the Messiah were decided to be created. How do we know the Patriarchs were? As it says (Hosea 9:10): \"Like grapes in the wilderness etc.\" How do we know Israel was? As it says (Psalms 74:2): \"Remember your congregation, whom you purchased from old.\" How do we know the Temple was? As it says (Jeremiah 17:12): \"Your throne of glory, on high from the beginning etc.\" How do we know the name of the Messiah was? As it says (Psalms 72:17): \"May his name exist forever etc. [his name shall be Yinnon as long as the sun].\" Rabbi Ahavah said in the name of Rabbi Ze'ira: Even repentance was, as it says (Psalms 90:2): \"Before the mountains were birthed,\" and at the same time (Psalms 90:3), \"You turned man to contrition etc.\" However, I do not know which was first--if the Torah preceded the Throne of Glory or the Throne of Glory preceded the Torah. Rabbi Abba Bar Cahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it says (Proverbs 8:22): \"God made me at the beginning of his way, the first of his works of old.\" This is before that of which it is written (Psalms 93:2): \"Your throne is established as of old.\" Rabbi Hunna and Rabbi Yirmiyah in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Yitzchak said: The thought of Israel was before everything. This is like a king who was married to a woman and did not have a son. One time the king was in the market and said: \"Take this ink and pen for my son.\" They said: \"He does not have a son.\" He replied: \"Take them; the king must expect a son, because otherwise he would not command that the ink and pen be taken.\" Similarly, if there was no expectation of Israel receiving it after 26 generations, God would not have written in the Torah: \"Command the children of Israel\" or \"Speak to the children of Israel.\" Rabbi Bannai said: The world and its contents were only created in the merit of the Torah, as it says (Proverbs 3:19): \"God founded the world with wisdom etc.\" Rabbi Berachiyah said: In the merit of Moses, as it says (Deuteronomy 33:21): \"He saw a first part for himself.\" Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse \"In the beginning God created\" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): \"The beginning of your doughs.\" It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): \"The beginning of your grains.\" It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): \"The beginning of the fruits of the land.\"", 8.9. "... [R’ Simlai] said to them: In the past Adam was created from the adamah and Chavah was created from the adam. From here and onward, “in our image as our likeness”—not man without woman and not woman without man, and not both of them without Shekhinah (God’s presence).", 19.7. "... the root/essence of Shekhinah/God’s presence was in the lower ones / `iqar sh’khinah batachtonim haytah.", 63.8. "“And her days to give birth were completed…” (Genesis 25:24) Below they were lacking, here they were full. Below where the word twins is written full, with the letter aleph, Peretz and Zerach were both righteous. Here it is written without an aleph, Yaakov was righteous and Esau was wicked. “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) R’ Chaggai said in the name of R’ Yitzchak: in the merit of “And you shall take for yourselves on the first day…” (Leviticus 23:40) I will be revealed to you first, as it says “I am first and I am last” (Isaiah 44:6) and I will exact retribution on your behalf from the first who is Esau, as it is written “And the first one emerged” and I will build the first for you, which is the Holy Temple of which it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning…” (Jeremiah 17:12) and I will bring for you the first who is the King Messiah of whom it is written “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27)", |
|
22. Anon., Sifre Numbers, 84 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 345 | 84. " (Bamidbar 10:35) \"And it was, when the ark traveled\": There are signs (inverted nuns) before (this verse) and after (the next verse). Rebbi says: Because it is a book in itself — whence they ruled: A (Torah) scroll which was erased, and there remained eighty-five letters, as in the section \"And it was, when the ark traveled\" (imparts tumah to the hands [a Rabbinical enactment, viz. Shabbath 14a]). R. Shimon says: There are signs before and after because this is not its place. What should have been written? (Bamidbar 10:33) \"And they traveled from the mountain of the L-rd, a journey of three days. (And the ark of the covet of the L-rd preceded them a distance of three days\"). (Bamidbar 11:1) \"And the people were as seekers of a pretext.\" An analogy: Some men say to the king: Would you please accompany us to the governor of Acco? They arrive at Acco — he has gone to Tyre. They arrive at Tyre — he has gone to Tziddon. They arrive at Tziddon — he has gone to Antochia. They arrive at Antochia — some of them start complaining against the king for having put them to all of this trouble! It is the king who should complain, for having been put to all of this trouble for their sakes! Similarly, on that day the Shechinah traveled a three-days journey, so that they could (immediately) enter Eretz Yisrael — and they began to complain before Him for having been put to all of that trouble! It is He (if anyone) who should have complained! For it was for their sakes that the Shechinah was thus constrained!", , " Rebbi says: One verse states (Bamidbar 9:23) \"By the word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled,\" and here (10:35-36) it is written \"And Moses said: \"Stand, O L-rd … Rest, O -rd.\" How are these verses to be reconciled? Scripture is telling us that when Israel traveled (by word of the L-rd) the pillar of cloud was folded and standing, and it did not move until Moses said \"Stand, O L-rd.\" And when they rested (by word of the L-rd), the pillar of cloud was folded and standing, and it did not spread out (over the encampment) until Moses said \"Rest, O L-rd,\" so that there are satisfied both \"By word of the L-rd they encamped and by word of the L-rd they traveled,\" and \"Moses said: Stand, O L-rd … Rest, O L-rd.\" And this is the intent of \"by the mouth of the L-rd, by the hand of Moses.\" (Ibid. 36) \"And when it came to rest, he said, etc.\": Scripture (here) states that Moses said: (I will not allow the Shechinah to rest) until Israel travels in thousands and rests in ten thousands, until Israel becomes thousands of ten thousands, like the stars of heaven. \"And when it rested, he said\": Scripture (here) states that the Shechinah rests on high only on two thousands and two ten thousands, as it is written (Psalms 68:18) \"the chariots of G-d are two ten thousands, two thousands.\" And just as the Shechinah does not rest on high except on two thousands and two ten thousands, so, it does not rest below except on two thousands and two ten thousands.", , " \"and let Your haters flee before You\": Now are there \"haters\" before Him who spoke and brought the world into being? The intent is, rather, that all who hate the righteous are, as it were, haters of the L-rd. Similarly, (Shemot 15:7) \"and in the greatness of Your grandeur you destroy those who rise against You.\" Now are there any who \"rise\" before the L-rd? The intent is, rather, that all who rise against the righteous are, as it were, \"rising\" against the L-rd. And, similarly (Psalms 74:23) \"Forget not the voice of Your adversaries, the ever rising roar of those who rise against You,\" and (Psalms 83:3) \"For Your foes are tumultuous; Your haters have raised their heads,\" and (Psalms 4) \"They have been subtle in counsel against Your people,\" and (Psalms 138:21-22) \"Will I not hate Your haters, O L-rd? Will I not battle with those who rise up against You? I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies.\" And thus is it written (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye\": It is not written \"the pupil of the eye,\" but \"the pupil of His eye\" — that of the L-rd, as it were, Scripture resorting to a euphemism (for \"the eye of the L-rd\"). Similarly, (Job 7:20) \"Why do You make me Your target for Yourself, and a burden to myself?\" — (\"myself\") a euphemism (for \"to You\"?) Similarly, (Ezekiel 8:17) \"and they thrust the branch to their nostrils\" — a euphemism for (\"My\"). Similarly, (Chabakkuk 1:12) \"Are You not of yore, O L-rd, my holy G-d, and we shall not die\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly, (Psalms 106:20) \"They exchanged their glory for the image of a bull feeding on grass\" — a euphemism (for \"G-d\"). Similarly, (Bamidbar 11:15) \"And if You will do thus to me, kill me, I pray You, if I have found favor in Your eyes, and let me not witness my evil\" — a euphemism (for \"them\" and \"their,\" respectively). Similarly, (Ibid. 12:12) \"who comes out of his mother's womb, and half his flesh being consumed\" — a euphemism (for \"our\"). And if one helps the righteous, it is as if he is helping the L-rd, viz. (Judges 5:23) \"'Curse Meroz!' said the angel of the L-rd. 'Bitterly curse her dwellers. Because they do not come to the holy of the L-rd, to the help of the L-rd among the mighty.'\" R. Shimon b. Elazar says: There is nothing more \"beloved\" in a man's body than his eye. When a man is hit on his head, he closes only his eyes. And Israel is thus compared, viz. (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye.\" R. Yossi b. Elazar says: He (the \"toucher\") is regarded as one who sticks a finger into His eye and gouges it out. Pharaoh, who \"touched,\" what did I do to him? (Shemot 15:4) \"Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea.\" Sisra, who \"touched,\" what did I do to him? (Judges 5:20) \"From heaven the stars fought. From their courses they fought against Sisra.\" Sancherev, who \"touched,\" what did I do to him? (II Kings 19:35) \"And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc.\" Nevuchadnezzar, who \"touched,\" what did I do to him? (Daniel 4:30) \"and he ate grass like cattle.\" Haman, who \"touched,\" what did I do to him? (Esther 8:7) \"and they hanged him on a tree.\" And thus you find that as long as Israel were subjugated in Egypt, the Shechinah was with them in their servitude, viz. (Shemot 22:10) \"And they saw the G-d of Israel, and under His feet, the likeness of a sapphire brick\" (viz. Ibid. 1:14) \"And thus is it written (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted.\" This tells me only of communal afflictions. Whence do I derive (the same for) individual afflictions? From (Psalms 91:15) \"When he calls Me, I will answer him. With him will I be in affliction.\" And it is written (Bereshit 39:20-21) \"And Joseph's master took him in and the L-rd was with Joseph.\" And thus is it written (II Samuel 7:23) \"… before your people whom You redeemed from Egypt — a nation and its G-d\" (together with them). R. Akiva says: If it were not explicitly written, it would be impossible to say it — Israel said before the L-rd: \"You have redeemed Yourself!\" You find that whenever they were exiled, the Shechinah was exiled with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Was I not exiled to your father's house when they were in Egypt in the house of Pharaoh?\" When they were exiled to Bavel, the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"For your sake I was sent to Bavel.\" When they were exiled to Edom, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 63:1) \"Who is this, coming from Edom, etc.?\" And when they return, the Shechinah will return with them, as it is written (Devarim 30:3) \"And the L-rd will return, etc.\" It is not written \"and the L-rd will return your captivity,\" but \"and the L-rd will return with your captivity.\" And it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me, from Levanon, My bride, with Me from Levanon will you come.\"", , "\"Stand, O L-rd, and let Your foes be scattered\": \"Your foes\": those who are massed to attack us. \"and let Your haters (those in pursuit) flee before You.\" They will flee, and we will not be destroyed by them. (\"before You\" [lit., \"before Your face\"]) When Your face is with us, we will not flee before them, and if not, we will fall before them. And thus is it written (Shemot 33:15) \"If Your 'face' does not go, do not bring us up from here,\" and (Ibid. 16) \"For how, otherwise, will it be known that I and Your people have found favor in Your eyes,\" and (Joshua 10:11) \"And it was, when they fled before Israel, they were on the descent of Beth Choron, when the L-rd cast upon them great stones, etc.\", and (Psalms 83:115) \"My G-d, make them like whirling chaff, like stubble before the wind, like a fire burning mountains.\"", , " One verse states (Bamidbar 11:35) \"And Moses said: 'Stand, O L-rd (and let Your foes be scattered'\"), and another (Bamidbar 9:23) \"By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled.\" How are these two verses to be reconciled? An analogy: A king says to his servant: Would you please stop me (if I go too quickly). For I am on my way to give an inheritance to my son, (\"and I may 'run away' with myself!\") Variantly: A king goes on a journey and takes his lover along with him. When he travels, he says: I will not go further before my lover tells me to; and when he desires to camp, he says: I will not camp unless my lover tells me to. Thus is reconciled \"And Moses said, etc.\" and \"By word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled.\"", |
|
| 23. Anon., Qohelet Rabba, 2.12 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 332, 333 |
24. Anon., Sifre Deuteronomy, 34 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 374 | 34. (Devarim 6:7) "And you shall teach them to your sons": They shall be (well ) ordered in your mouth, so that if one questions you concerning them, you will not stammer in them, but answer him forthwith, as it is written (Proverbs 7:4) "Tell wisdom 'You are my sister,' and call understanding your acquaintance," and ( |
|
| 25. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, aharei mot 12, aharei mot 18, bemidbar 10, vaera 4, aharei mot 13 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 355 |
26. Anon., Leviticus Rabba, 23.12, 30.15 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354, 384| 23.12. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יח, ג): כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ נִקְרָא נוֹאֵף, נוֹאֵף בְּעֵינָיו נִקְרָא נוֹאֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵין נֹאֵף, וְהַנּוֹאֵף הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אֵימָתַי נֶשֶׁף בָּא אֵימָתַי עֶרֶב בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ט): בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּתוֹ בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ, הוּא שֶׁאִיּוֹב אוֹמֵר (איוב י, ג): הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק, זֶה זָן וּמְפַרְנֵס וְהוּא צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּת אַחֵר, אֶלָּא (איוב י, ג): כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, וּמֵאַחַר שֶׁאַתָּה יָגֵעַ בּוֹ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם אַתָּה חוֹזֵר וּמְקַלְקְלוֹ, אֶלָּא (איוב י, ג): וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ, כָּךְ הוּא כְבוֹדְךָ לַעֲמֹד בֵּין נוֹאֵף לְנוֹאָפֶת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִיּוֹב רָאוּי אַתָּה לְפַיֵּס אֶלָּא יְהִי אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ (איוב י, ד): הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּת אָבִיו בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְתַלְמִידוֹ שֶׁל יוֹצֵר שֶׁגָּנַב בֵּיצַת יוֹצְרִים וְעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ, מֶה עָשָׂה עָמַד וַעֲשָׂאוֹ כְּלִי וְתָלוֹ בְּפָנָיו, וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעַ שֶׁעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי צָר כָּל קִטּוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּתוֹ בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פְּרָטָא כְּתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, הִתַּשְׁתֶּם כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצֵר. מָשָׁל לְצַיָּר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְצָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, מִשֶּׁהוּא גּוֹמְרָהּ בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ נִתְחַלֵּף הַמֶּלֶךְ, מִיָּד תָּשׁוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, כָּךְ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹסֵק בְּצוּרַת הַוָּלָד וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם הִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, מִיָּד רָפוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֱוֵי: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, הִתַּשְׁתָּ כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצֵר. יו"ד זְעֵירָא וְלֵית בִּקְרָיָה כַּוָּתָהּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצִינוּ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת הַגּוֹנֵב נֶהֱנֶה וְהַנִּגְנָב מַפְסִיד, הַגּוֹזֵל נֶהֱנֶה וְהַנִּגְזָל מַפְסִיד, בְּרַם הָכָא שְׁנֵיהֶם נֶהֱנִין מִי מַפְסִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְאַבֵּד סַמָּנָיו. | |
|
27. Irenaeus, Refutation of All Heresies, 1.30.5, 1.30.9 (2nd cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 291, 292 | 1.30.5. They have also given names to [the several persons] in their system of falsehood, such as the following: he who was the first descendant of the mother is called Ialdabaoth; he, again, descended from him, is named Iao; he, from this one, is called Sabaoth; the fourth is named Adoneus; the fifth, Eloeus; the sixth, Oreus; and the seventh and last of all, Astanphaeus. Moreover, they represent these heavens, potentates, powers, angels, and creators, as sitting in their proper order in heaven, according to their generation, and as invisibly ruling over things celestial and terrestrial. The first of them, namely Ialdabaoth, holds his mother in contempt, inasmuch as he produced sons and grandsons without the permission of any one, yea, even angels, archangels, powers, potentates, and dominions. After these things had been done, his sons turned to strive and quarrel with him about the supreme power,--conduct which deeply grieved Ialdabaoth, and drove him to despair. In these circumstances, he cast his eyes upon the subjacent dregs of matter, and fixed his desire upon it, to which they declare his son owes his origin. This son is Nous himself, twisted into the form of a serpent; and hence were derived the spirit, the soul, and all mundane things: from this too were generated all oblivion, wickedness, emulation, envy, and death. They declare that the father imparted still greater crookedness to this serpent-like and contorted Nous of theirs, when he was with their father in heaven and Paradise. 1.30.9. Adam and Eve previously had light, and clear, and as it were spiritual bodies, such as they were at their creation; but when they came to this world, these changed into bodies more opaque, and gross, and sluggish. Their soul also was feeble and languid, inasmuch as they had received from their creator a merely mundane inspiration. This continued until Prunicus, moved with compassion towards them, restored to them the sweet savour of the besprinkling of light, by means of which they came to a remembrance of themselves, and knew that they were naked, as well as that the body was a material substance, and thus recognised that they bore death about with them. They thereupon became patient, knowing that only for a time they would be enveloped in the body. They also found out food, through the guidance of Sophia; and when they were satisfied, they had carnal knowledge of each other, and begat Cain, whom the serpent, that had been cast down along with his sons, immediately laid hold of and destroyed by filling him with mundane oblivion, and urging into folly and audacity, so that, by slaying his brother Abel, he was the first to bring to light envy and death. After these, they affirm that, by the forethought of Prunicus, Seth was begotten, and then Norea, from whom they represent all the rest of mankind as being descended. They were urged on to all kinds of wickedness by the inferior Hebdomad, and to apostasy, idolatry, and a general contempt for everything by the superior holy Hebdomad, since the mother was always secretly opposed to them, and carefully preserved what was peculiarly her own, that is, the besprinkling of light. They maintain, moreover, that the holy Hebdomad is the seven stars which they call planets; and they affirm that the serpent cast down has two names, Michael and Samael. |
|
28. Babylonian Talmud, Yoma, 86a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 373| 86a. חוץ (שמות כ, ו) מלא תשא לא תשא וכל דדמי ליה,ת"ש ר' יהודה אומר כל שהוא מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת מלא תשא ולמעלה תשובה תולה ויוה"כ מכפר לא תשא וכל דדמי ליה,ת"ש לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה יכול אף לא תשא עמהן ת"ל (שמות לד, ז) לא ינקה יכול אף שאר חייבי לאוין כן ת"ל את שמו שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה שאר חייבי לאוין,תנאי היא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ועל מיתות בית דין ועל לא תעשה גמור,אמר מר לפי שנאמר בחורב ונקה מנא לן דתניא ר' אלעזר אומר אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה הא כיצד מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין,שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבע' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד,עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם,אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כב, יד) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון,היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר אמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה,אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי והדר מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא,רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין יצחק דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (היינו חילול השם) אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא,אביי אמר כדתניא (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר,אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו,א"ר חמא (בר) חנינא גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם שנא' (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה,ר' חמא (בר) חנינא רמי כתיב (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה,רב יהודה רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (ירמיהו ג, יד) (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה ל"ק כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורין אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך | 86a. except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” (Exodus 20:7), about which the Torah states: “For God will not absolve him who takes His name in vain” (Exodus 20:7). The Gemara answers: It is not that this is the only negative mitzva that is not a minor transgression; rather, it is: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and any prohibition similar to it, meaning all severe prohibitions that carry punishment by a court.,The Gemara proposes: Come and hear from that which was taught: Rabbi Yehuda says: For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and below, i.e., prohibitions less severe than that, repentance atones. For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and above, repentance suspends punishment and Yom Kippur atones. The Gemara rejects this: This does not constitute proof either, since one could say that it is referring to: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and anything similar to it.,Come and hear from a different source that was taught: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve,” one might have thought that even the transgression of: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is included among them; therefore, the verses states: “Will not absolve” (Exodus 20:6). One might have thought this is also true for those who are liable for violating all other prohibitions; therefore, the verse states: “His name.” God does not absolve the one who disrespects His name, but He absolves those who are liable for violating all other prohibitions and repent. This is proof that those who violate all other prohibitions are not comparable to one who violates: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.”,The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: For what does repentance atone? It atones for a positive mitzva and for a negative mitzva that can be rectified through a positive mitzva. And for what does repentance suspend punishment and Yom Kippur atone? It is for sins punishable by karet, and for sins punishable by the death penalty from the earthly court, and for full-fledged negative mitzvot. This indicates that there is a tanna who distinguishes between prohibitions that warrant lashes and those that do not. Therefore, there is a tannaitic dispute as to whether or not prohibitions that warrant punishment by the courts can be rectified by repentance alone.,§ Since the Gemara cited this baraita, it now clarifies part of it. The Master said: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve.” The Gemara asks: From where do we derive this concept that repentance was mentioned there? The Gemara answers: As it was taught in a baraita that Rabbi Elazar says: It is not possible to say “absolve” (Exodus 34:7) about all transgressions, since “will not absolve” is already stated (Exodus 34:7). And it is not possible to say “will not absolve,” since “absolve” is already stated. How so? The Holy One, Blessed be He, absolves those who repent and does not absolve those who do not repent. Therefore, both “repentance” and “absolve” were mentioned at Horeb.,Furthermore, with regard to the topic of repentance, Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Elazar ben Azarya when Rabbi Elazar was in Rome: Have you heard the teaching that there are four distinctions in the process of atonement that Rabbi Yishmael would derive? He said to him: They are not four but three distinctions, and repentance is necessary with each one.,These are the categories: If one violates a positive mitzva and repents, he is forgiven even before he moves from his place, i.e. immediately, as it is stated: “Return, you backsliding children, I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that when one repents he is immediately forgiven. If one violates a prohibition and repents, repentance suspends his punishment and Yom Kippur atones for his sin, as it is stated: “For on this day shall atonement be made for you, to purify you from all your sins” (Leviticus 16:30). If one commits a transgression that warrants karet or a sin punishable by death from the earthly court and then repents, repentance and Yom Kippur suspend his punishment, and suffering absolves and completes the atonement, as it is stated: “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes” (Psalms 89:33).,But in the case of one who has caused desecration of God’s name, his repentance has no power to suspend punishment, nor does Yom Kippur have power to atone for his sin, nor does suffering alone have power to absolve him. Rather, all these suspend punishment, and death absolves him, as it is stated: “And the Lord of Hosts revealed Himself to my ears: This iniquity shall not be atoned for until you die” (Isaiah 22:14).,§ The Gemara asks: What are the circumstances that cause desecration of God’s name? Rav said: For example, in the case of someone like me, since I am an important public figure, if I take meat from a butcher and do not give him money immediately, people are likely to think that I did not mean to pay at all. They would consider me a thief and learn from my behavior that one is permitted to steal. Abaye said: They taught this statement of Rav only in a place where they do not ask for the money, where it is not customary for the butcher himself to come and collect payment from the customer. When the customer does not pay immediately, people may suspect him of theft. But in a place where they ask for the money from the customer some time later, we have no problem with doing this. Since everyone understands he is buying on credit, he is not desecrating God’s name.,Ravina said: My native city of Meḥasya is a place where they ask for and collect the money. The Gemara relates that when Abaye bought meat from two partners, he would give the money to this one and the money to this one, so that each would know that he had paid. And afterward he would bring them together and perform the calculation to see whether he received his change.,Rabbi Yoḥa said: What is an example of desecration of God’s name? For example, someone like me, if I would walk four cubits without Torah and without phylacteries, and the onlookers did not know that it is only on account of my body’s weakness, that would be a desecration of God’s name. Yitzḥak from the school of Rabbi Yannai said: Any case when one’s friends are embarrassed on account of his reputation, meaning his friends are embarrassed due to things they hear about him, this is a desecration of God’s name. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One creates a profanation of God’s name, for example, when people say about him: May his Master forgive so-and-so for the sins he has done.,Abaye said: As it was taught in a baraita that it is stated: “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), which means that you shall make the name of Heaven beloved. How should one do so? One should do so in that he should read Torah, and learn Mishna, and serve Torah scholars, and he should be pleasant with people in his business transactions. What do people say about such a person? Fortunate is his father who taught him Torah, fortunate is his teacher who taught him Torah, woe to the people who have not studied Torah. So-and-so, who taught him Torah, see how pleasant are his ways, how proper are his deeds. The verse states about him and others like him: “You are My servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3).,But one who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God.,§ Further on the topic of repentance, Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Great is repentance, as it brings healing to the world, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5), which teaches that repentance from sin brings healing.,Rabbi Ḥama bar Ḥanina raised a contradiction between two verses. It is written in one verse: “Return, you backsliding children” (Jeremiah 3:14), implying that initially when you sinned, it was only because you were backsliding, i.e., rebelling. It was merely an act of immaturity and foolishness and could be ignored as if it had never happened. But it is written: “I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that He will heal the sin from this point onward, and that they are still sinners. He resolved this contradiction, explaining that this is not difficult: Here, where everything is forgiven as if the Jewish people never sinned, it is referring to repentance out of love; there, where the sin is still remembered despite the forgiveness and repentance, it is referring to repentance out of fear.,Similarly, Rabbi Yehuda raised a contradiction between two verses. It is written: “Return, you backsliding children I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that anyone can achieve healing, which is dependent only on repentance. But it also states: “Return, O backsliding children, says the Lord, for I am a lord to you, and I will take you one from a city, and two from a family” (Jeremiah 3:14), implying that repentance is available only to certain individuals. He resolved the contradiction and explained that this is not difficult: Here, it is referring to repentance out of love or fear, which few people achieve; there, it referring is repentance through suffering, as everyone has thoughts of repentance when they suffer. Rabbi Levi said: Great is repentance, as it reaches the heavenly throne, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God” (Hosea 14:2). This implies that repentance literally reaches to God. |
|
29. Babylonian Talmud, Sotah, 49a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 290 49a. שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם,אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט, כא) שיתה ה' מורה להם וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים,ואמר ר' אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף,וא"ר אילעא בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (דברים ד, מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת,אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיהו ל, יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה (ישעיהו ל, כ) ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ,ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו. שנאמר (ישעיהו ל, כ) ולא יכנף עוד מוריך,רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין וכו' אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח, סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף,ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנא' (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל,ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו' תניא ר"ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן,רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא א"ל בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה א"ל בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה,רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא,| 49a. who plunder, i.e., destroy, their fathers’ future judgment. When God sits in judgment of their parents, these children say before Him: Master of the Universe, because You were destined to exact punishment from our fathers in the World-to-Come for their wickedness, why did You blunt their teeth with the death of their children in their lifetimes? In this way, the death of their children atones for the fathers.,§ Rabbi Ile’a bar Yeverekhya says: If it were not for the prayer of David for Israel to have sustece, all Israel would be sellers of fat [revav], i.e., involved in debased occupations, as it is stated: “Place for them mastery, O Lord” (Psalms 9:21), that is, may God grant them dignity. And Rabbi Ile’a bar Yeverekhya also says: If it were not for the prayer of Habakkuk, two Torah scholars would have to cover themselves with a single cloak due to poverty and engage in Torah study dressed that way, as it is stated: “Lord, I heard Your report and was afraid; O Lord, revive Your work in the midst of the years” (Habakkuk 3:2). Do not read: “In the midst [bekerev] of the years [shanim],” but in the closeness [bikrov] of two [shenayim]. In other words, Habakkuk prayed that God would nullify His decree of two Torah scholars having to share a single cloak.,And Rabbi Ile’a bar Yeverekhya says: In the case of two Torah scholars who are walking along the way and there are no words of Torah between them, but they are conversing about other matters, they are deserving of being burned in fire. As it is stated with regard to Elijah and his disciple Elisha: “And it was as they walked along, talking, that behold, there appeared a chariot of fire and horses of fire, which parted them both asunder” (II Kings 2:11). The reason they were not burned by the chariot of fire is that there was speech exchanged between them, which presumably was words of Torah, but if there had been no speech, they would have been deserving of being burned by the chariot.,And Rabbi Ile’a bar Yeverekhya says: If there are two Torah scholars who reside in the same city and they are not pleasant to each other with regard to halakha, but are constantly fighting, one of them will die and the other one will be exiled. As it is stated: “That the manslayer might flee there, who slays his neighbor without knowledge” (Deuteronomy 4:42), and “knowledge” means nothing other than Torah, as it is stated: “My people are destroyed for lack of knowledge” (Hosea 4:6).,Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: With regard to any Torah scholar who engages in Torah study while experiencing the pressure of poverty, his prayer is listened to, as it is stated: “For, O people that dwells in Zion at Jerusalem, you shall weep no more; He will surely be gracious to you at the voice of your cry. When He shall hear, He will answer you” (Isaiah 30:19), and after it is written: “And the Lord shall give you sparse bread and scant water” (Isaiah 30:20). This verse indicates that those who sit and study Torah, that is, the people who dwell in Zion, and eat bread sparingly, will have their prayers answered by God.,Rabbi Abbahu says: A Torah scholar who engages in Torah study despite economic pressures is satiated with the glory of the Divine Presence, as it is stated in the same verse, above: “And your eyes shall behold your Teacher.” Rabbi Aḥa, son of Ḥanina, said: Even the concealing partition [pargod] before the Divine Presence is not locked before him, as it is stated: “And your Teacher shall not hide Himself anymore” (Isaiah 30:20).,§ The mishna states that Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Yehoshua: From the day that the Temple was destroyed, there is no day that does not include some form of curse. Rava says: Each and every day is more cursed than the previous one, as it is stated in the chapter detailing the curses in the book of Deuteronomy: “In the morning you will say, would that it were evening, and in the evening you will say, would that it were morning” (Deuteronomy 28:67). It is unclear which morning the verse means. If we say that in the evening he will wish it would be the following morning, does he know what will be the outcome of the next morning, which would cause him to yearn for its arrival? Rather, it must mean the morning that has passed; that is, in the evening they will pine for the previous morning, because their situation is continuously worsening.,The Gemara poses a question: But if everything is deteriorating, why does the world continue to exist? The Gemara answers: By the sanctification that is said in the order of prayers, after the passage that begins: And a redeemer shall come to Israel, which includes the recitation and translation of the sanctification said by the angels, and by the response: Let His great name be blessed, etc., which is recited after the study of aggada. As it is stated: “A land of thick darkness, as darkness itself; a land of the shadow of death, without any order” (Job 10:22). Therefore, it can be inferred from this verse that if there are orders of prayer and study, the land shall appear from amidst the darkness.,§ The mishna taught that since the destruction of the Temple, dew has not descended for a blessing, and the taste has been removed from fruit. It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: The lost purity has removed the taste and the aroma; the tithes that were not separated have removed the fat of grain.,The Gemara relates that Rav Huna found a fragrant date. He took it and wrapped it in his shawl. Rabba, his son, came and said to him: I smell the aroma of a fragrant date. Rav Huna said to him: My son, there is clearly purity in you, as you were able to notice the fragrance. He gave it to him. Meanwhile, Abba, Rabba’s son, arrived. Rabba took the date and gave it to him. Rav Huna said to Rabba: My son, you have made my heart rejoice with your purity, and you have blunted my teeth, by showing your preference for your own son. The Gemara comments: This explains the folk saying that people say: The love of a father is for the sons; the love of the sons is for their own sons, more than for their father.,The Gemara relates another incident: Rav Aḥa bar Ya’akov took care of Rav Ya’akov, the son of his daughter, who was an orphan. When the grandchild grew up, his grandfather once said to him: Give me water to drink. He said to him: I am not your son, and I am not obligated in your honor as a son must honor his father. The Gemara again comments: And this explains the folk saying that people say: Raise, raise your grandchild, but in the end he will retort: I am the son of your daughter, and I do not have to take care of you.,In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drums, meaning they also banned the playing of drums.,In the war of Titus they also decreed upon the crowns of brides, and they decreed that a person should not teach his son Greek.,In the last war, meaning the bar Kokheva revolt, they decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but our Sages permitted a bride to go out in a palanquin inside the city, as this helps the bride maintain her modesty.,The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men.,From the time when Rabban Yoḥa ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased.,gemara The Sages taught: Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven.,Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven.,Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses | |
|
| 30. Babylonian Talmud, Bava Metzia, 72a (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 374 |
| 31. Anon., Numbers Rabba, 2.2 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 355, 384 |
32. Anon., Exodus Rabbah, 4.3, 15.1, 15.12, 30.24 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 333, 354, 355| 15.12. דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לִי וְלָכֶם הִיא הַגְּאֻלָּה, כִּבְיָכוֹל אֲנִי נִפְדֵיתִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, כג): אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו, וְקִבְעוּ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לִי וְלָכֶם, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה דַּם הַפֶּסַח וּמְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּתְהֵא שִׂמְחַתְכֶם שְׁלֵמָה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, שֶׂה, בִּשְׁבִיל (בראשית כב, ח): אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶֹּׂה וגו'. תָּמִים, לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. זָכָר, שֶׁהוּא הוֹרֵג כָּל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם וְחָס עַל בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הוֹרֵג הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁבִי וְהַשִּׁפְחָה, כָּךְ רְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לִטֹּל מִכָּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם רוֹצִים וְיִהְיוּ מְשַׁמְרִין אוֹתוֹ, שֶׁהוּא לָכֶם שִׂמְחָה [נסחה אחרת: שמירה] גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת. וְשַׁחֲטוּ אוֹתוֹ, אַתֶּם שׁוֹחֲטִים פֶּסַח וַאֲנִי שׁוֹחֵט בְּכוֹרִים. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְזוּזֹת, שֶׁאֲנִי פּוֹסֵחַ וּמֵגֵן עֲלֵיכֶם. וְיִהְיוּ זְהִירִין בּוֹ, שֶׁבַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם שֶׁהִצַּלְתִּיו מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמַצּוֹת, בִּשְׁבִיל שָׂרָה שֶׁעָשְׂתָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עֻגוֹת וְלֹא טָעֲמוּ לֶחֶם. מְרֹרִים, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּרְדְּפוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם כָּךְ רְדָפוֹ עֵשָׂו. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מְשַׁיֵּר נְשָׁמָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּךְ לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְבָנָיו הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי דָן דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמְחַיֵּב, הַקְרִיבוּ לִי דּוֹרוֹן שֶׁאִם תַּעֲלוּ לְפָנַי לַבִּימָה שֶׁאַעֲבִיר אִילוֹגִין שֶׁלָּכֶם לְאַחֵר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֲנִי מִתְעַסֵּק וּמוֹדִיעַ אֲנִי הֵיאַךְ אֲנִי חָס עֲלֵיכֶם בְּרַחֲמִים בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, וַאֲנִי מְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהָעֲבָרָה שֶׁאֲנִי עוֹבֵר קָשָׁה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכֵן יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר (תהלים ט, י): וִיהִי ה' מִשְׁגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. | |
|
| 33. Anon., Midrash Psalms, 32.2, 80.4, 121.3 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 373, 374 |
| 34. Anon., Tanchuma (Buber), ki tissa no.386 Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 373 |
| 35. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 2.7, 25.2, 28.10 Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354, 373, 374 |
| 36. Anon., Pesikta Rabbati, 21 Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354, 355 |
| 37. Anon., Beshalah, Pet., 3, 4, beshalah, beshalah Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan nan |
| 38. Anon., Tanhuma, naso 4, terumah , vaera 4, aharei mot 12 Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 151, 355 |
| 39. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 23.12, 30.15 Tagged with subjects: •exegesis,, and orthography Found in books: Fishbane, Biblical Myth and Rabbinic Mythmaking (2003) 354, 384 |
