1. Septuagint, Tobit, 4.19, 13.2 (th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 | 4.19. Bless the Lord God on every occasion; ask him that your ways may be made straight and that all your paths and plans may prosper. For none of the nations has understanding; but the Lord himself gives all good things, and according to his will he humbles whomever he wishes. "So, my son, remember my commands, and do not let them be blotted out of your mind. 13.2. For he afflicts, and he shows mercy;he leads down to Hades, and brings up again,and there is no one who can escape his hand. |
|
2. Hebrew Bible, Proverbs, 3.4, 4.3, 5.8, 6.20, 7.26, 19.14, 27.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (servant of abraham) •rabbi eliezer •r. eliezer Found in books: Salvesen et al (2020) 120, 123; Schremer (2010) 93; Schwartz (2008) 291| 3.4. "וּמְצָא־חֵן וְשֵׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם׃", 4.3. "כִּי־בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי׃", 5.8. "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ׃", 7.26. "כִּי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל־הֲרֻגֶיהָ׃", 19.14. "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת׃", 27.2. "שְׁאוֹל ואבדה [וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה׃", 27.2. "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ נָכְרִי וְאַל־שְׂפָתֶיךָ׃", | 3.4. "So shalt thou find grace and good favour In the sight of God and man.", 4.3. "For I was a son unto my father, Tender and an only one in front of my mother.", 5.8. "Remove thy way far from her, And come not nigh the door of her house;", 6.20. "My son, keep the commandment of thy father, And forsake not the teaching of thy mother;", 7.26. "For she hath cast down many wounded; Yea, a mighty host are all her slain.", 19.14. "House and riches are the inheritance of fathers; But a prudent wife is from the LORD.", 27.2. "Let another man praise thee, and not thine own mouth; A stranger, and not thine own lips.", |
|
3. Hebrew Bible, Zephaniah, 1.15 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 243| 1.15. "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃", | 1.15. "That day is a day of wrath, A day of trouble and distress, A day of wasteness and desolation, A day of darkness and gloominess, A day of clouds and thick darkness,", |
|
4. Hebrew Bible, Psalms, 8.3, 8.5, 18.12, 25.14, 30.6, 34.19, 42.8, 55.18, 68.5, 78.18, 78.65, 91.15, 97.2, 102.20, 104.2-104.3, 105.39, 121.4, 131.1, 135.7 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Avery Peck et al. (2014) 61; Cohen (2010) 445; Fishbane (2003) 135, 140, 178; Hayes (2022) 79; Kaplan (2015) 72; Kessler (2004) 128; Levine (2005) 546; Rubenstein (2018) 108; Rubenstein(1995) 128, 129, 243, 306; Zawanowska and Wilk (2022) 93| 8.3. "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃", 8.5. "מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃", 18.12. "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃", 25.14. "סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃", 30.6. "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃", 34.19. "קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃", 42.8. "תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ׃", 55.18. "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי׃", 68.5. "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃", 78.18. "וַיְנַסּוּ־אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל־אֹכֶל לְנַפְשָׁם׃", 78.65. "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן׃", 91.15. "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃", 97.2. "עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ׃", 104.2. "תָּשֶׁת־חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָעַר׃", 104.2. "עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃", 104.3. "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ׃", 104.3. "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה׃", 105.39. "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה׃", 121.4. "הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃", 131.1. "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא־גָבַהּ לִבִּי וְלֹא־רָמוּ עֵינַי וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי׃", 135.7. "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא־רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃", | 8.3. "Out of the mouth of babes and sucklings hast Thou founded strength, Because of Thine adversaries; That Thou mightest still the enemy and the avenger.", 8.5. "What is man, that Thou art mindful of him? And the son of man, that Thou thinkest of him?", 18.12. "He made darkness His hiding-place, His pavilion round about Him; darkness of waters, thick clouds of the skies.", 25.14. "The counsel of the LORD is with them that fear Him; And His covet, to make them know it.", 30.6. "For His anger is but for a moment, His favour is for a life-time; weeping may tarry for the night, but joy cometh in the morning.", 34.19. "The LORD is nigh unto them that are of a broken heart, And saveth such as are of a contrite spirit.", 42.8. "Deep calleth unto deep at the voice of Thy cataracts; all Thy waves and Thy billows are gone over me.", 55.18. "Evening, and morning, and at noon, will I complain, and moan; And He hath heard my voice.", 68.5. "Sing unto God, sing praises to His name; Extol Him that rideth upon the skies, whose name is the LORD; And exult ye before Him.", 78.18. "And they tried God in their heart By asking food for their craving.", 78.65. "Then the Lord awaked as one asleep, Like a mighty man recovering from wine.", 91.15. "He shall call upon Me, and I will answer him; I will be with him in trouble; I will rescue him, and bring him to honour.", 97.2. "Clouds and darkness are round about Him; Righteousness and justice are the foundation of His throne.", 102.20. "For He hath looked down from the height of His sanctuary; From heaven did the LORD behold the earth;", 104.2. "Who coverest Thyself with light as with a garment, who stretchest out the heavens like a curtain;", 104.3. "Who layest the beams of Thine upper chambers in the waters, who makest the clouds Thy chariot, who walkest upon the wings of the wind;", 105.39. "He spread a cloud for a screen; And fire to give light in the night.", 121.4. "Behold, He that keepeth Israel Doth neither slumber nor sleep.", 131.1. "A Song of Ascents; of David. LORD, my heart is not haughty, nor mine eyes lofty; Neither do I exercise myself in things too great, or in things too wonderful for me.", 135.7. "Who causeth the vapours to ascend from the ends of the earth; He maketh lightnings for the rain; He bringeth forth the wind out of His treasuries.", |
|
5. Hebrew Bible, Numbers, 3.13, 5.11-5.35, 9.2, 11.10, 12.14, 15.15, 15.30, 16.27, 21.6, 21.21-21.35, 24.5, 29.12-29.28, 29.31, 29.35, 33.5 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 203, 207; Kaplan (2015) 53, 88; Kraemer (2010) 42; Lavee (2017) 255; Porton (1988) 41; Rubenstein(1995) 128, 175, 241, 251; Samely (2002) 272; Secunda (2014) 74| 3.13. "כִּי לִי כָּל־בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל־בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה׃", 5.11. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃", 5.12. "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל׃", 5.13. "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת־זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה׃", 5.14. "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׃", 5.15. "וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ אֶל־הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא־יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא־יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי־מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן׃", 5.16. "וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְהוָה׃", 5.17. "וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי־חָרֶשׂ וּמִן־הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל־הַמָּיִם׃", 5.18. "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע אֶת־רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל־כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים׃", 5.19. "וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל־הָאִשָּׁה אִם־לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם־לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה׃", 5.21. "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת־יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת־בִּטְנֵךְ צָבָה׃", 5.22. "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן׃", 5.23. "וְכָתַב אֶת־הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל־מֵי הַמָּרִים׃", 5.24. "וְהִשְׁקָה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים׃", 5.25. "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת־הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃", 5.26. "וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־הַמָּיִם׃", 5.27. "וְהִשְׁקָהּ אֶת־הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם־נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ׃", 5.28. "וְאִם־לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׃", 5.29. "זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה׃", 5.31. "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת־עֲוֺנָהּ׃", 9.2. "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׃", 9.2. "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל־הַמִּשְׁכָּן עַל־פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל־פִּי יְהוָה יִסָּעוּ׃", 12.14. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃", 15.15. "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה׃", 16.27. "וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן־קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם׃", 21.6. "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־הָעָם וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃", 21.21. "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־סִיחֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי לֵאמֹר׃", 21.22. "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר־נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ׃", 21.23. "וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃", 21.24. "וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃", 21.25. "וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶיהָ׃", 21.26. "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כָּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃", 21.27. "עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃", 21.28. "כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן׃", 21.29. "אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם־כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן׃", 21.31. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי׃", 21.32. "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת־יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש [וַיּוֹרֶשׁ] אֶת־הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־שָׁם׃", 21.33. "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי׃", 21.34. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אַל־תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ וְאֶת־אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן׃", 21.35. "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת־אַרְצוֹ׃", 24.5. "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃", 29.12. "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים׃", 29.13. "וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ׃", 29.14. "וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם׃", 29.15. "וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים׃", 29.16. "וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ׃", 29.17. "וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃", 29.18. "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט׃", 29.19. "וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם׃", 29.21. "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט׃", 29.22. "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ׃", 29.23. "וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃", 29.24. "מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט׃", 29.25. "וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ׃", 29.26. "וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃", 29.27. "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט׃", 29.28. "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ׃", 29.31. "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ׃", 29.35. "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃", 33.5. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃", 33.5. "וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת׃", | 3.13. "for all the first-born are Mine: on the day that I smote all the first-born in the land of Egypt I hallowed unto Me all the first-born in Israel, both man and beast, Mine they shall be: I am the LORD.’ .", 5.11. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 5.12. "Speak unto the children of Israel, and say unto them: If any man’s wife go aside, and act unfaithfully against him,", 5.13. "and a man lie with her carnally, and it be hid from the eyes of her husband, she being defiled secretly, and there be no witness against her, neither she be taken in the act;", 5.14. "and the spirit of jealousy come upon him, and he warned his wife, and she be defiled; or if the spirit of jealousy come upon him, and he warned his wife, and she be not defiled;", 5.15. "then shall the man bring his wife unto the priest, and shall bring her offering for her, the tenth part of an ephah of barley meal; he shall pour no oil upon it, nor put frankincense thereon; for it is a meal-offering of jealousy, a meal-offering of memorial, bringing iniquity to remembrance.", 5.16. "And the priest shall bring her near, and set her before the LORD.", 5.17. "And the priest shall take holy water in an earthen vessel; and of the dust that is on the floor of the tabernacle the priest shall take, and put it into the water.", 5.18. "And the priest shall set the woman before the LORD, and let the hair of the woman’s head go loose, and put the meal-offering of memorial in her hands, which is the meal-offering of jealousy; and the priest shall have in his hand the water of bitterness that causeth the curse.", 5.19. "And the priest shall cause her to swear, and shall say unto the woman: ‘If no man have lain with thee, and if thou hast not gone aside to uncleanness, being under thy husband, be thou free from this water of bitterness that causeth the curse;", 5.20. "but if thou hast gone aside, being under thy husband, and if thou be defiled, and some man have lain with thee besides thy husband—", 5.21. "then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say unto the woman—the LORD make thee a curse and an oath among thy people, when the LORD doth make thy thigh to fall away, and thy belly to swell;", 5.22. "and this water that causeth the curse shall go into thy bowels, and make thy belly to swell, and thy thigh to fall away’; and the woman shall say: ‘Amen, Amen.’", 5.23. "And the priest shall write these curses in a scroll, and he shall blot them out into the water of bitterness.", 5.24. "And he shall make the woman drink the water of bitterness that causeth the curse; and the water that causeth the curse shall enter into her and become bitter.", 5.25. "And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the LORD, and bring it unto the altar.", 5.26. "And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial-part thereof, and make it smoke upon the altar, and afterward shall make the woman drink the water.", 5.27. "And when he hath made her drink the water, then it shall come to pass, if she be defiled, and have acted unfaithfully against her husband, that the water that causeth the curse shall enter into her and become bitter, and her belly shall swell, and her thigh shall fall away; and the woman shall be a curse among her people.", 5.28. "And if the woman be not defiled, but be clean; then she shall be cleared, and shall conceive seed.", 5.29. "This is the law of jealousy, when a wife, being under her husband, goeth aside, and is defiled;", 5.30. "or when the spirit of jealousy cometh upon a man, and he be jealous over his wife; then shall he set the woman before the LORD, and the priest shall execute upon her all this law.", 5.31. "And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity.", 9.2. "’Let the children of Israel keep the passover in its appointed season.", 11.10. "And Moses heard the people weeping, family by family, every man at the door of his tent; and the anger of the LORD was kindled greatly; and Moses was displeased.", 12.14. "And the LORD said unto Moses: ‘If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again.’", 15.15. "As for the congregation, there shall be one statute both for you, and for the stranger that sojourneth with you, a statute for ever throughout your generations; as ye are, so shall the stranger be before the LORD.", 15.30. "But the soul that doeth aught with a high hand, whether he be home-born or a stranger, the same blasphemeth the LORD; and that soul shall be cut off from among his people.", 16.27. "So they got them up from the dwelling of Korah, Dathan, and Abiram, on every side; and Dathan and Abiram came out, and stood at the door of their tents, with their wives, and their sons, and their little ones.", 21.6. "And the LORD sent fiery serpents among the people, and they bit the people; and much people of Israel died.", 21.21. "And Israel sent messengers unto Sihon king of the Amorites, saying:", 21.22. "’Let me pass through thy land; we will not turn aside into field, or into vineyard; we will not drink of the water of the wells; we will go by the king’s highway, until we have passed thy border.’", 21.23. "And Sihon would not suffer Israel to pass through his border; but Sihon gathered all his people together, and went out against Israel into the wilderness, and came to Jahaz; and he fought against Israel.", 21.24. "And Israel smote him with the edge of the sword, and possessed his land from the Arnon unto the Jabbok, even unto the children of Ammon; for the border of the children of Ammon was strong.", 21.25. "And Israel took all these cities; and Israel dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon, and in all the towns thereof.", 21.26. "For Heshbon was the city of Sihon the king of the Amorites, who had fought against the former king of Moab, and taken all his land out of his hand, even unto the Arnon.", 21.27. "Wherefore they that speak in parables say: Come ye to Heshbon! Let the city of Sihon be built and established!", 21.28. "For a fire is gone out of Heshbon, A flame from the city of Sihon; It hath devoured Ar of Moab, The lords of the high places of Arnon.", 21.29. "Woe to thee, Moab! Thou art undone, O people of Chemosh; He hath given his sons as fugitives, And his daughters into captivity, Unto Sihon king of the Amorites.", 21.30. "We have shot at them—Heshbon is perished—even unto Dibon, And we have laid waste even unto Nophah, Which reacheth unto Medeba.", 21.31. "Thus Israel dwelt in the land of the Amorites.", 21.32. "And Moses sent to spy out Jazer, and they took the towns thereof, and drove out the Amorites that were there.", 21.33. "And they turned and went up by the way of Bashan; and Og the king of Bashan went out against them, he and all his people, to battle at Edrei.", 21.34. "And the LORD said unto Moses: ‘Fear him not; for I have delivered him into thy hand, and all his people, and his land; and thou shalt do to him as thou didst unto Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon.’", 21.35. "So they smote him, and his sons, and all his people, until there was none left him remaining; and they possessed his land.", 24.5. "How goodly are thy tents, O Jacob, Thy dwellings, O Israel!", 29.12. "And on the fifteenth day of the seventh month ye shall have a holy convocation: ye shall do no manner of servile work, and ye shall keep a feast unto the LORD seven days;", 29.13. "and ye shall present a burnt-offering, an offering made by fire, of a sweet savour unto the LORD: thirteen young bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year; they shall be without blemish;", 29.14. "and their meal-offering, fine flour mingled with oil, three tenth parts for every bullock of the thirteen bullocks, two tenth parts for each ram of the two rams,", 29.15. "and a several tenth part for every lamb of the fourteen lambs;", 29.16. "and one he-goat for a sin-offering beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof.", 29.17. "And on the second day ye shall present twelve young bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish;", 29.18. "and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordice;", 29.19. "and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and their drink-offerings.", 29.20. "And on the third day eleven bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish;", 29.21. "and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordice;", 29.22. "and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof.", 29.23. "And on the fourth day ten bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish;", 29.24. "their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordice;", 29.25. "and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof.", 29.26. "And on the fifth day nine bullocks, two rams, fourteen he-lambs of the first year without blemish;", 29.27. "and their meal-offering and their drink-offerings for the bullocks, for the rams, and for the lambs, according to their number, after the ordice;", 29.28. "and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, and the meal-offering thereof, and the drink-offering thereof.", 29.31. "and one he-goat for a sin-offering; beside the continual burnt-offering, the meal-offering thereof, and the drink-offerings thereof.", 29.35. "On the eighth day ye shall have a solemn assembly: ye shall do no manner of servile work;", 33.5. "And the children of Israel journeyed from Rameses, and pitched in Succoth.", |
|
6. Hebrew Bible, Malachi, 2.16, 3.23 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi •eliezer, r. Found in books: Levine Allison and Crossan (2006) 317; Lieber (2014) 87| 2.16. "כִּי־שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל־לְבוּשׁוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ׃", 3.23. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃", | 2.16. "For I hate putting away, Saith the LORD, the God of Israel, And him that covereth his garment with violence, Saith the LORD of hosts; Therefore take heed to your spirit, That ye deal not treacherously.", 3.23. "Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming of the great and terrible day of the LORD.", |
|
7. Hebrew Bible, Song of Songs, 1.6, 1.8-1.9, 2.8-2.9, 2.14, 3.1-3.5, 4.8, 4.12, 5.2, 6.8-6.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer (r.) •eliezer ha-kappar, rabbi •eliezer, rabbi, son of rabbi yose the galilean Found in books: Fishbane (2003) 135; Kaplan (2015) 53, 72, 73, 78, 88, 116, 117, 118, 125, 166, 167; Sigal (2007) 54| 1.6. "אַל־תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ־בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת־הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׃", 1.8. "אִם־לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת־גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים׃", 1.9. "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי׃", 2.8. "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת׃", 2.9. "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים׃", 2.14. "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶתּ־מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת־קוֹלֵךְ כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה׃", 3.1. "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃", 3.1. "עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃", 3.2. "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃", 3.3. "מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם׃", 3.4. "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד־שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל־בֵּית אִמִּי וְאֶל־חֶדֶר הוֹרָתִי׃", 3.5. "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃", 4.8. "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃", 4.12. "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃", 5.2. "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃", 6.8. "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃", 6.9. "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃", | 1.6. Look not upon me, that I am swarthy, That the sun hath tanned me; My mother’s sons were incensed against me, They made me keeper of the vineyards; But mine own vineyard have I not kept.’ 1.8. If thou know not, O thou fairest among women, Go thy way forth by the footsteps of the flock And feed thy kids, beside the shepherds’tents. 1.9. I have compared thee, O my love, To a steed in Pharaoh’s chariots. 2.8. Hark! my beloved! behold, he cometh, Leaping upon the mountains, skipping upon the hills. 2.9. My beloved is like a gazelle or a young hart; Behold, he standeth behind our wall, He looketh in through the windows, He peereth through the lattice. 2.14. O my dove, that art in the clefts of the rock, in the covert of the cliff, Let me see thy countece, let me hear thy voice; For sweet is thy voice, and thy countece is comely.’ 3.1. By night on my bed I sought him whom my soul loveth; I sought him, but I found him not. 3.2. ’I will rise now, and go about the city, In the streets and in the broad ways, I will seek him whom my soul loveth.’ I sought him, but I found him not. 3.3. The watchmen that go about the city found me: ‘Saw ye him whom my soul loveth?’ 3.4. Scarce had I passed from them, When I found him whom my soul loveth: I held him, and would not let him go, Until I had brought him into my mother’s house, And into the chamber of her that conceived me. 3.5. ’I adjure you, O daughters of Jerusalem, By the gazelles, and by the hinds of the field, That ye awaken not, nor stir up love, Until it please.’ 4.8. Come with me from Lebanon, my bride, With me from Lebanon; Look from the top of Amana, From the top of Senir and Hermon, From the lions’dens, From the mountains of the leopards. 4.12. A garden shut up is my sister, my bride; A spring shut up, a fountain sealed. 5.2. I sleep, but my heart waketh; Hark! my beloved knocketh: ‘Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled; For my head is filled with dew, My locks with the drops of the night.’ 6.8. There are threescore queens, And fourscore concubines, And maidens without number. 6.9. My dove, my undefiled, is but one; She is the only one of her mother; She is the choice one of her that bore her. The daughters saw her, and called her happy; Yea, the queens and the concubines, and they praised her. |
|
8. Hebrew Bible, Deuteronomy, 1.4-1.5, 1.27, 4.11, 5.25, 5.27, 10.22, 11.19, 15.1, 16.3, 16.13, 17.15, 18.3, 18.9-18.14, 22.1-22.3, 23.4-23.9, 25.2, 28.47-28.48, 30.3, 32.8, 32.10, 32.22-32.26 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi, son of rabbi yose the galilean •r. eliezer •eliezer, •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua •torah, rabbinic debates on teaching women, r. eliezers view •eliezer, r. •eliezer ben yose •eliezer, rabbi •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer ha-kappar, rabbi •rosenthal, eliezer shimshon •rabbi eliezer •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135; Hayes (2022) 71; Hidary (2017) 75, 207; Kaplan (2015) 53, 72, 73, 88, 116, 117, 166, 167; Kraemer (2010) 42; Levine Allison and Crossan (2006) 347; Rubenstein(1995) 128, 231, 241; Samely (2002) 47, 272; Schremer (2010) 137; Secunda (2014) 74, 173| 1.4. "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי׃", 1.4. "וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם־סוּף׃", 1.5. "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר׃", 1.27. "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ׃", 4.11. "וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד־לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל׃", 5.25. "וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת־קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל־אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃", 5.27. "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם׃", 10.22. "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָהּ וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃", 11.19. "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃", 15.1. "מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃", 15.1. "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃", 16.3. "לֹא־תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל־עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת־יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃", 16.13. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ׃", 17.15. "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא־אָחִיךָ הוּא׃", 18.3. "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה׃", 18.9. "כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם׃", 18.11. "וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים׃", 18.12. "כִּי־תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ׃", 18.13. "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", 18.14. "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל־מְעֹנְנִים וְאֶל־קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", 22.1. "לֹא־תִרְאֶה אֶת־שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת־שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ׃", 22.1. "לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׃", 22.2. "וְאִם־לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ׃", 22.2. "וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים לנער [לַנַּעֲרָה׃]", 22.3. "וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל־אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם׃", 23.4. "לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָם׃", 23.5. "עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃", 23.6. "וְלֹא־אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", 23.7. "לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָם׃", 23.8. "לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃", 23.9. "בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה׃", 25.2. "וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃", 28.47. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל׃", 28.48. "וְעָבַדְתָּ אֶת־אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל־צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ׃", 30.3. "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃", 32.8. "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃", 32.22. "כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים׃", 32.23. "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם׃", 32.24. "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח־בָּם עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר׃", 32.25. "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה׃", 32.26. "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם׃", | 1.4. "after he had smitten Sihon the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashtaroth, at Edrei;", 1.5. "beyond the Jordan, in the land of Moab, took Moses upon him to expound this law, saying:", 1.27. "and ye murmured in your tents, and said: ‘Because the LORD hated us, He hath brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.", 4.11. "And ye came near and stood under the mountain; and the mountain burned with fire unto the heart of heaven, with darkness, cloud, and thick darkness.", 5.25. "And the LORD heard the voice of your words, when ye spoke unto me; and the LORD said unto me: ‘I have heard the voice of the words of this people, which they have spoken unto thee; they have well said all that they have spoken.", 5.27. "Go say to them: Return ye to your tents.", 10.22. "Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten persons; and now the LORD thy God hath made thee as the stars of heaven for multitude.", 11.19. "And ye shall teach them your children, talking of them, when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up.", 15.1. "At the end of every seven years thou shalt make a release.", 16.3. "Thou shalt eat no leavened bread with it; seven days shalt thou eat unleavened bread therewith, even the bread of affliction; for in haste didst thou come forth out of the land of Egypt; that thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life.", 16.13. "Thou shalt keep the feast of tabernacles seven days, after that thou hast gathered in from thy threshing-floor and from thy winepress.", 17.15. "thou shalt in any wise set him king over thee, whom the LORD thy God shall choose; one from among thy brethren shalt thou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother.", 18.3. "And this shall be the priests’due from the people, from them that offer a sacrifice, whether it be ox or sheep, that they shall give unto the priest the shoulder, and the two cheeks, and the maw.", 18.9. "When thou art come into the land which the LORD thy God giveth thee, thou shalt not learn to do after the abominations of those nations.", 18.10. "There shall not be found among you any one that maketh his son or his daughter to pass through the fire, one that useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer,", 18.11. "or a charmer, or one that consulteth a ghost or a familiar spirit, or a necromancer.", 18.12. "For whosoever doeth these things is an abomination unto the LORD; and because of these abominations the LORD thy God is driving them out from before thee.", 18.13. "Thou shalt be whole-hearted with the LORD thy God.", 18.14. "For these nations, that thou art to dispossess, hearken unto soothsayers, and unto diviners; but as for thee, the LORD thy God hath not suffered thee so to do.", 22.1. "Thou shalt not see thy brother’s ox or his sheep driven away, and hide thyself from them; thou shalt surely bring them back unto thy brother.", 22.2. "And if thy brother be not nigh unto thee, and thou know him not, then thou shalt bring it home to thy house, and it shall be with thee until thy brother require it, and thou shalt restore it to him.", 22.3. "And so shalt thou do with his ass; and so shalt thou do with his garment; and so shalt thou do with every lost thing of thy brother’s, which he hath lost, and thou hast found; thou mayest not hide thyself.", 23.4. "An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of them enter into the assembly of the LORD for ever;", 23.5. "because they met you not with bread and with water in the way, when ye came forth out of Egypt; and because they hired against thee Balaam the son of Beor from Pethor of Aram-naharaim, to curse thee.", 23.6. "Nevertheless the LORD thy God would not hearken unto Balaam; but the LORD thy God turned the curse into a blessing unto thee, because the LORD thy God loved thee.", 23.7. "Thou shalt not seek their peace nor their prosperity all thy days for ever.", 23.8. "Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother; thou shalt not abhor an Egyptian, because thou wast a stranger in his land.", 23.9. "The children of the third generation that are born unto them may enter into the assembly of the LORD.", 25.2. "then it shall be, if the wicked man deserve to be beaten, that the judge shall cause him to lie down, and to be beaten before his face, according to the measure of his wickedness, by number.", 28.47. "because thou didst not serve the LORD thy God with joyfulness, and with gladness of heart, by reason of the abundance of all things;", 28.48. "therefore shalt thou serve thine enemy whom the LORD shall send against thee, in hunger, and in thirst, and in nakedness, and in want of all things; and he shall put a yoke of iron upon thy neck, until he have destroyed thee.", 30.3. "that then the LORD thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples, whither the LORD thy God hath scattered thee.", 32.8. "When the Most High gave to the nations their inheritance, when He separated the children of men, He set the borders of the peoples according to the number of the children of Israel.", 32.10. "He found him in a desert land, and in the waste, a howling wilderness; He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye.", 32.22. "For a fire is kindled in My nostril, And burneth unto the depths of the nether-world, And devoureth the earth with her produce, And setteth ablaze the foundations of the mountains.", 32.23. "I will heap evils upon them; I will spend Mine arrows upon them;", 32.24. "The wasting of hunger, and the devouring of the fiery bolt, And bitter destruction; And the teeth of beasts will I send upon them, With the venom of crawling things of the dust.", 32.25. "Without shall the sword bereave, And in the chambers terror; Slaying both young man and virgin, The suckling with the man of gray hairs.", 32.26. "I thought I would make an end of them, I would make their memory cease from among men;", |
|
9. Hebrew Bible, Exodus, 2.15, 2.23, 4.30-4.31, 6.8, 12.4-12.5, 12.11, 12.37, 12.39-12.40, 13.11-13.13, 13.20-13.21, 14.10, 14.13, 14.19-14.21, 14.30, 15.1-15.17, 16.16, 17.12, 19.6, 19.8, 19.17, 22.28-22.29, 23.4, 24.4, 24.6, 24.10, 33.8, 33.10, 34.22 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua •eliezer, r. •rabbi eliezer •eliezer ben yose •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer, •eliezer b. jacob •eliezer ha-darshan (r.) •eliezer (r.) •r. eliezer b. hyrcanus •eliezer ha-kappar, rabbi •r. eliezer Found in books: Fishbane (2003) 135, 178, 355; Kanarek (2014) 56; Kaplan (2015) 72, 73, 116, 166, 167; Levine (2005) 348; Lieber (2014) 87; Porton (1988) 41; Rubenstein(1995) 69, 112, 158, 239, 241, 251; Samely (2002) 272; Schiffman (1983) 59; Schremer (2010) 137, 138; Zawanowska and Wilk (2022) 516| 2.15. "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ־מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל־הַבְּאֵר׃", 2.23. "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־הָעֲבֹדָה׃", 4.31. "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד יְהוָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ׃", 6.8. "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה׃", 12.4. "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃", 12.4. "וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה׃", 12.5. "וַיַּעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃", 12.5. "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃", 12.11. "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה׃", 12.37. "וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף׃", 12.39. "וַיֹּאפוּ אֶת־הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי־גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם־צֵדָה לֹא־עָשׂוּ לָהֶם׃", 13.11. "וְהָיָה כִּי־יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ׃", 13.12. "וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל־פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה׃", 13.13. "וְכָל־פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃", 13.21. "וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה׃", 14.13. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד־עוֹלָם׃", 14.19. "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם׃", 14.21. "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם׃", 15.1. "אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃", 15.1. "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃", 15.2. "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃", 15.2. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃", 15.3. "יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ׃", 15.4. "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף׃", 15.5. "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן׃", 15.6. "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב׃", 15.7. "וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃", 15.8. "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם׃", 15.9. "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃", 15.11. "מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃", 15.12. "נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃", 15.13. "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃", 15.14. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃", 15.15. "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃", 15.16. "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ׃", 15.17. "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃", 16.16. "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃", 17.12. "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ׃", 19.6. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃", 19.8. "וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה׃", 19.17. "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת־הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן־הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר׃", 22.28. "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן־לִּי׃", 22.29. "כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם־אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ־לִי׃", 23.4. "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃", 24.4. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃", 24.6. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃", 33.8. "וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל־הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל־הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד־בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה׃", 34.22. "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה׃", | 2.15. "Now when Pharaoh heard this thing, he sought to slay Moses. But Moses fled from the face of Pharaoh, and dwelt in the land of Midian; and he sat down by a well.", 2.23. "And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage.", 4.30. "And Aaron spoke all the words which the LORD had spoken unto Moses, and did the signs in the sight of the people.", 4.31. "And the people believed; and when they heard that the LORD had remembered the children of Israel, and that He had seen their affliction, then they bowed their heads and worshipped.", 6.8. "And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the LORD.’", 12.4. "and if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbour next unto his house take one according to the number of the souls; according to every man’s eating ye shall make your count for the lamb.", 12.5. "Your lamb shall be without blemish, a male of the first year; ye shall take it from the sheep, or from the goats;", 12.11. "And thus shall ye eat it: with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste—it is the LORD’s passover.", 12.37. "And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand men on foot, beside children.", 12.39. "And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.", 12.40. "Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt was four hundred and thirty years.", 13.11. "And it shall be when the LORD shall bring thee into the land of the Canaanite, as He swore unto thee and to thy fathers, and shall give it thee,", 13.12. "that thou shalt set apart unto the LORD all that openeth the womb; every firstling that is a male, which thou hast coming of a beast, shall be the LORD’s.", 13.13. "And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb; and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck; and all the first-born of man among thy sons shalt thou redeem.", 13.20. "And they took their journey from Succoth, and encamped in Etham, in the edge of the wilderness.", 13.21. "And the LORD went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way; and by night in a pillar of fire, to give them light; that they might go by day and by night:", 14.10. "And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD.", 14.13. "And Moses said unto the people: ‘Fear ye not, stand still, and see the salvation of the LORD, which He will work for you to-day; for whereas ye have seen the Egyptians to-day, ye shall see them again no more for ever.", 14.19. "And the angel of God, who went before the camp of Israel, removed and went behind them; and the pillar of cloud removed from before them, and stood behind them;", 14.20. "and it came between the camp of Egypt and the camp of Israel; and there was the cloud and the darkness here, yet gave it light by night there; and the one came not near the other all the night.", 14.21. "And Moses stretched out his hand over the sea; and the LORD caused the sea to go back by a strong east wind all the night, and made the sea dry land, and the waters were divided.", 14.30. "Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore.", 15.1. "Then sang Moses and the children of Israel this song unto the LORD, and spoke, saying: I will sing unto the LORD, for He is highly exalted; The horse and his rider hath He thrown into the sea.", 15.2. "The LORD is my strength and song, And He is become my salvation; This is my God, and I will glorify Him; My father’s God, and I will exalt Him.", 15.3. "The LORD is a man of war, The LORD is His name.", 15.4. "Pharaoh’s chariots and his host hath He cast into the sea, And his chosen captains are sunk in the Red Sea.", 15.5. "The deeps cover them— They went down into the depths like a stone.", 15.6. "Thy right hand, O LORD, glorious in power, Thy right hand, O LORD, dasheth in pieces the enemy.", 15.7. "And in the greatness of Thine excellency Thou overthrowest them that rise up against Thee; Thou sendest forth Thy wrath, it consumeth them as stubble.", 15.8. "And with the blast of Thy nostrils the waters were piled up— The floods stood upright as a heap; The deeps were congealed in the heart of the sea.", 15.9. "The enemy said: ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.’", 15.10. "Thou didst blow with Thy wind, the sea covered them; They sank as lead in the mighty waters.", 15.11. "Who is like unto Thee, O LORD, among the mighty? Who is like unto Thee, glorious in holiness, Fearful in praises, doing wonders?", 15.12. "Thou stretchedst out Thy right hand— The earth swallowed them.", 15.13. "Thou in Thy love hast led the people that Thou hast redeemed; Thou hast guided them in Thy strength to Thy holy habitation.", 15.14. "The peoples have heard, they tremble; Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.", 15.15. "Then were the chiefs of Edom affrighted; The mighty men of Moab, trembling taketh hold upon them; All the inhabitants of Canaan are melted away.", 15.16. "Terror and dread falleth upon them; By the greatness of Thine arm they are as still as a stone; Till Thy people pass over, O LORD, Till the people pass over that Thou hast gotten.", 15.17. "Thou bringest them in, and plantest them in the mountain of Thine inheritance, The place, O LORD, which Thou hast made for Thee to dwell in, The sanctuary, O Lord, which Thy hands have established.", 16.16. "This is the thing which the LORD hath commanded: Gather ye of it every man according to his eating; an omer a head, according to the number of your persons, shall ye take it, every man for them that are in his tent.’", 17.12. "But Moses’hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat thereon; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun.", 19.6. "and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’", 19.8. "And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD.", 19.17. "And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the nether part of the mount.", 22.28. "Thou shalt not delay to offer of the fulness of thy harvest, and of the outflow of thy presses. The first-born of thy sons shalt thou give unto Me.", 22.29. "Likewise shalt thou do with thine oxen, and with thy sheep; seven days it shall be with its dam; on the eighth day thou shalt give it Me.", 23.4. "If thou meet thine enemy’s ox or his ass going astray, thou shalt surely bring it back to him again.", 24.4. "And Moses wrote all the words of the LORD, and rose up early in the morning, and builded an altar under the mount, and twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel.", 24.6. "And Moses took half of the blood, and put it in basins; and half of the blood he dashed against the altar.", 24.10. "and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.", 33.8. "And it came to pass, when Moses went out unto the Tent, that all the people rose up, and stood, every man at his tent door, and looked after Moses, until he was gone into the Tent.", 33.10. "And when all the people saw the pillar of cloud stand at the door of the Tent, all the people rose up and worshipped, every man at his tent door.", 34.22. "And thou shalt observe the feast of weeks, even of the first-fruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the turn of the year.", |
|
10. Hebrew Bible, Leviticus, 4.30, 7.37, 9.5, 11.29, 11.34, 11.37, 16.30, 18.5, 21.7, 21.13-21.14, 21.17, 22.14, 23.35, 23.40, 23.42-23.43, 24.10, 26.43 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •circumcision blood, in pirqei de rabbi eliezer and the tanhuma •r. eliezer •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua •eliezer (biblical) •eliezer, heave-offering, payment of principal and added fifth •rabbi eliezer •eliezer, ben damma, rabbi •eliezer, •eliezer ha-kappar, rabbi Found in books: Avery-Peck (1981) 208, 230, 300; Cohen (2010) 444; Hasan Rokem (2003) 81; Kalmin (2014) 70; Kanarek (2014) 56, 57, 96, 97, 98; Kaplan (2015) 72, 73, 88, 117, 118; Rubenstein(1995) 114, 172, 225, 239, 240, 241, 251, 310, 311; Schremer (2010) 202| 7.37. "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים׃", 9.5. "וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל־פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל־הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוָה׃", 11.29. "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ׃", 11.34. "מִכָּל־הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל־מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל־כְּלִי יִטְמָא׃", 11.37. "וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל־כָּל־זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא׃", 18.5. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה׃", 21.7. "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי־קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו׃", 21.13. "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃", 21.14. "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃", 21.17. "דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו׃", 22.14. "וְאִישׁ כִּי־יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת־הַקֹּדֶשׁ׃", 23.35. "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃", 23.42. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת׃", 23.43. "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃", 26.43. "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת־עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם׃", | 4.30. "And the priest shall take of the blood thereof with his finger, and put it upon the horns of the altar of burnt-offering, and all the remaining blood thereof shall he pour out at the base of the altar.", 7.37. "This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the consecration-offering, and of the sacrifice of peace-offerings;", 9.5. "And they brought that which Moses commanded before the tent of meeting; and all the congregation drew near and stood before the LORD.", 11.29. "And these are they which are unclean unto you among the swarming things that swarm upon the earth: the weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds,", 11.34. "All food therein which may be eaten, that on which water cometh, shall be unclean; and all drink in every such vessel that may be drunk shall be unclean.", 11.37. "And if aught of their carcass fall upon any sowing seed which is to be sown, it is clean.", 16.30. "For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins shall ye be clean before the LORD.", 18.5. "Ye shall therefore keep My statutes, and Mine ordices, which if a man do, he shall live by them: I am the LORD.", 21.7. "They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman put away from her husband; for he is holy unto his God.", 21.13. "And he shall take a wife in her virginity.", 21.14. "A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife.", 21.17. "Speak unto Aaron, saying: Whosoever he be of thy seed throughout their generations that hath a blemish, let him not approach to offer the bread of his God.", 22.14. "And if a man eat of the holy thing through error, then he shall put the fifth part thereof unto it, and shall give unto the priest the holy thing.", 23.35. "On the first day shall be a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.", 23.40. "And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days.", 23.42. "Ye shall dwell in booths seven days; all that are home-born in Israel shall dwell in booths;", 23.43. "that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt: I am the LORD your God.", 24.10. "And the son of an Israelitish woman, whose father was an Egyptian, went out among the children of Israel; and the son of the Israelitish woman and a man of Israel strove together in the camp.", 26.43. "For the land shall lie forsaken without them, and shall be paid her sabbaths, while she lieth desolate without them; and they shall be paid the punishment of their iniquity; because, even because they rejected Mine ordices, and their soul abhorred My statutes.", |
|
11. Hebrew Bible, Genesis, 1.27, 2.6, 15.2, 22.1, 22.13, 24.1, 24.13, 24.16, 24.49, 24.51, 26.3, 29.2-29.3, 29.9, 29.27-29.28, 39.20-39.21, 49.25 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eli’ezer, rabbi •eliezer, •eliezer (servant of abraham) •r. eliezer •eliezer, rabbi •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135; Kanarek (2014) 56, 57, 96, 97, 98; Rubenstein (2018) 200; Rubenstein(1995) 128, 129, 130, 306; Salvesen et al (2020) 120, 123; Zawanowska and Wilk (2022) 516| 1.27. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃", 2.6. "וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה׃", 15.2. "וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים׃", 15.2. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃", 22.1. "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃", 22.1. "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃", 22.13. "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃", 24.1. "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל׃", 24.1. "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל־עִיר נָחוֹר׃", 24.13. "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם׃", 24.16. "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל׃", 24.49. "וְעַתָּה אִם־יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת־אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם־לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל־יָמִין אוֹ עַל־שְׂמֹאל׃", 24.51. "הִנֵּה־רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃", 26.3. "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ׃", 26.3. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃", 29.2. "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃", 29.2. "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר׃", 29.3. "וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ׃", 29.3. "וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃", 29.9. "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃", 29.27. "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃", 29.28. "וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה׃", 39.21. "וַיְהִי יְהוָה אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר׃", 49.25. "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃", | 1.27. "And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.", 2.6. "but there went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground.", 15.2. "And Abram said: ‘O Lord GOD, what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?’", 22.1. "And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’", 22.13. "And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son.", 24.1. "And Abraham was old, well stricken in age; and the LORD had blessed Abraham in all things.", 24.13. "Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water.", 24.16. "And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up.", 24.49. "And now if ye will deal kindly and truly with my master, tell me; and if not, tell me; that I may turn to the right hand, or to the left.’", 24.51. "Behold, Rebekah is before thee, take her, and go, and let her be thy master’s son’s wife, as the LORD hath spoken.’", 26.3. "Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;", 29.2. "And he looked, and behold a well in the field, and, lo, three flocks of sheep lying there by it.—For out of that well they watered the flocks. And the stone upon the well’s mouth was great.", 29.3. "And thither were all the flocks gathered; and they rolled the stone from the well’s mouth, and watered the sheep, and put the stone back upon the well’s mouth in its place.—", 29.9. "While he was yet speaking with them, Rachel came with her father’s sheep; for she tended them.", 29.27. "Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.’", 29.28. "And Jacob did so, and fulfilled her week; and he gave him Rachel his daughter to wife.", 39.20. "And Joseph’s master took him, and put him into the prison, the place where the king’s prisoners were bound; and he was there in the prison.", 39.21. "But the LORD was with Joseph, and showed kindness unto him, and gave him favour in the sight of the keeper of the prison.", 49.25. "Even by the God of thy father, who shall help thee, And by the Almighty, who shall bless thee, With blessings of heaven above, Blessings of the deep that coucheth beneath, Blessings of the breasts, and of the womb.", |
|
12. Hebrew Bible, Hosea, 5.1 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 75| 5.1. "שִׁמְעוּ־זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי־פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל־תָּבוֹר׃", 5.1. "הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי׃", | 5.1. "Hear this, O ye priests, And attend, ye house of Israel, And give ear, O house of the king, For unto you pertaineth the judgment; For ye have been a snare on Mizpah, And a net spread upon Tabor.", |
|
13. Hebrew Bible, Joel, 2.2 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 243| 2.2. "יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל־הֶהָרִים עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן־הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד־שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר׃", 2.2. "וְאֶת־הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל־אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת־פָּנָיו אֶל־הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת׃", | 2.2. "A day of darkness and gloominess, A day of clouds and thick darkness, As blackness spread upon the mountains; A great people and a mighty, There hath not been ever the like, Neither shall be any more after them, Even to the years of many generations.", |
|
14. Hebrew Bible, Job, 17.4, 26.8, 38.8-38.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer ben yose •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 129; Samely (2002) 47| 17.4. "כִּי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל־כֵּן לֹא תְרֹמֵם׃", 26.8. "צֹרֵר־מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא־נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם׃", 38.8. "וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא׃", 38.9. "בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ׃", | 17.4. "For Thou hast hid their heart from understanding; Therefore shalt Thou not exalt them.", 26.8. "He bindeth up the waters in His thick clouds; And the cloud is not rent under them.", 38.8. "Or who shut up the sea with doors, When it broke forth, and issued out of the womb;", 38.9. "When I made the cloud the garment thereof, And thick darkness a swaddlingband for it,", |
|
15. Hebrew Bible, Judges, 5.4 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 243| 5.4. "יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם־עָבִים נָטְפוּ מָיִם׃", | 5.4. "Lord, when Thou didst go out of Se῾ir, when Thou didst march out of the field of Edom, the earth trembled, and the heavens dropped, the clouds also dropped water.", |
|
16. Hebrew Bible, Jeremiah, 13.17, 25.29-25.30 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162, 163| 13.17. "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהוָה׃", 25.29. "כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃", | 13.17. "But if ye will not hear it, My soul shall weep in secret for your pride; And mine eyes shall weep sore, and run down with tears, Because the LORD’S flock is carried away captive.", 25.29. "For, lo, I begin to bring evil on the city whereupon My name is called, and should ye be utterly unpunished? Ye shall not be unpunished; for I will call for a sword upon all the inhabitants of the earth, saith the LORD of hosts.", 25.30. "Therefore prophesy thou against them all these words, and say unto them: The LORD doth roar from on high, And utter His voice from His holy habitation; He doth mightily roar because of His fold; He giveth a shout, as they that tread the grapes, Against all the inhabitants of the earth.", |
|
17. Hebrew Bible, Amos, 1.2 (8th cent. BCE - 6th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 162| 1.2. "וַיֹּאמַר יְהוָה מִצִיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל׃", | 1.2. "And he said: The LORD roareth from Zion, And uttereth His voice from Jerusalem; and the pastures of the shepherds shall mourn, and the top of Carmel shall wither.", |
|
18. Hebrew Bible, 2 Samuel, 7.23, 22.12 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Fishbane (2003) 135, 140; Rubenstein(1995) 243| 7.23. "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃", 22.12. "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃", | 7.23. "And what one nation in the earth is like Thy people, like Yisra᾽el, whom God went to redeem for a people to himself, and to make himself a name, and to do like the great things and terrible which Thou didst for Thy land, by driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee from Miżrayim, the nations and their gods?", 22.12. "And he made darkness pavilions round about him, the heavy mass of waters, and thick clouds of the skies.", |
|
19. Hebrew Bible, 1 Samuel, 1.6, 1.15-1.18, 2.27, 12.17-12.18 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) •eliezer b. rabbi the galilean •eliezer, Found in books: Avery Peck et al. (2014) 61; Fishbane (2003) 135; Rubenstein(1995) 178| 1.6. "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם־כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי־סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ׃", 1.15. "וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת־רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה׃", 1.16. "אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל כִּי־מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד־הֵנָּה׃", 1.17. "וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת־שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ׃", 1.18. "וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא־הָיוּ־לָהּ עוֹד׃", 2.27. "וַיָּבֹא אִישׁ־אֱלֹהִים אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה׃", 12.17. "הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל־יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי־רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ׃", 12.18. "וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל־הָעָם מְאֹד אֶת־יְהוָה וְאֶת־שְׁמוּאֵל׃", | 1.6. "And her rival also provoked her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb.", 1.15. "And Ĥanna answered and said, No, my lord, I am a woman of a sorrowful spirit: I have drunk neither wine nor strong drink, but have poured out my soul before the Lord.", 1.16. "Take not thy handmaid for a worthless woman: for out of the greatness of my complaint and grief have I been speaking.", 1.17. "Then ῾Eli answered and said, Go in peace: and the God of Yisra᾽el grant thee thy petition which thou hast asked of him.", 1.18. "And she said, Let thy handmaid find favour in thy sight. So the woman went her way, and did eat, and her countece was no more sad.", 2.27. "And there came a man of God to ῾Eli and said to him, Thus says the Lord, Did I not appear to the house of thy father, when they were in Miżrayim in the house of Par῾o?", 12.17. "Is it not wheat harvest today? I will call to the Lord, and he shall send thunder and rain; that you may know and see that your wickedness is great, which you have done in the sight of the Lord, in asking for a king for yourselves.", 12.18. "So Shemu᾽el called to the Lord; and the Lord sent thunder and rain that day: and all the people greatly feared the Lord and Shemu᾽el.", |
|
20. Hebrew Bible, Isaiah, 19.11, 40.22, 41.17-41.19, 43.14, 51.21, 52.12, 55.10-55.13, 56.1, 63.1, 63.9 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Avery Peck et al. (2014) 61; Fishbane (2003) 135, 355; Kaplan (2015) 73, 166, 167; Rubenstein(1995) 170, 243| 19.11. "אַךְ־אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה בֶּן־חֲכָמִים אֲנִי בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם׃", 40.22. "הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת׃", 41.17. "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם׃", 41.18. "אֶפְתַּח עַל־שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם׃", 41.19. "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו׃", 43.14. "כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם׃", 51.21. "לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן׃", 52.12. "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃", 55.11. "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו׃", 55.12. "כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף׃", 55.13. "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תחת [וְתַחַת] הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת׃", 56.1. "צפו [צֹפָיו] עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם׃", 56.1. "כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת׃", 63.1. "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃", 63.1. "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃", 63.9. "בְּכָל־צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃", | 19.11. "The princes of Zoan are utter fools; the wisest counsellors of Pharaoh are a senseless counsel; How can ye say unto Pharaoh: ‘I am the son of the wise, The son of ancient kings’?.", 40.22. "It is He that sitteth above the circle of the earth, And the inhabitants thereof are as grasshoppers; That stretcheth out the heavens as a curtain, And spreadeth them out as a tent to dwell in;", 41.17. "The poor and needy seek water and there is none, And their tongue faileth for thirst; I the LORD will answer them, I the God of Israel will not forsake them.", 41.18. "I will open rivers on the high hills, And fountains in the midst of the valleys; I will make the wilderness a pool of water, And the dry land springs of water.", 41.19. "I will plant in the wilderness the cedar, the acacia-tree, And the myrtle, and the oil-tree; I will set in the desert the cypress, the plane-tree, and the larch together;", 43.14. "Thus saith the LORD, your Redeemer, The Holy One of Israel: For your sake I have sent to Babylon, And I will bring down all of them as fugitives, even the Chaldeans, in the ships of their shouting.", 51.21. "Therefore hear now this, thou afflicted, And drunken, but not with wine;", 52.12. "For ye shall not go out in haste, Neither shall ye go by flight; For the LORD will go before you, And the God of Israel will be your rearward.", 55.10. "For as the rain cometh down and the snow from heaven, And returneth not thither, Except it water the earth, And make it bring forth and bud, And give seed to the sower and bread to the eater;", 55.11. "So shall My word be that goeth forth out of My mouth: It shall not return unto Me void, Except it accomplish that which I please, And make the thing whereto I sent it prosper.", 55.12. "For ye shall go out with joy, And be led forth with peace; The mountains and the hills shall break forth before you into singing, And all the trees of the field shall clap their hands.", 55.13. "Instead of the thorn shall come up the cypress, And instead of the brier shall come up the myrtle; And it shall be to the LORD for a memorial, For an everlasting sign that shall not be cut off.", 56.1. "Thus saith the LORD: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed.", 63.1. "’Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?’— ’I that speak in victory, mighty to save.’—", 63.9. "In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; And He bore them, and carried them all the days of old. .", |
|
21. Hebrew Bible, 1 Kings, 1.1, 4.17, 8.12, 8.65 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 130, 178, 243; Zawanowska and Wilk (2022) 93, 144| 1.1. "וְאֶת־נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת־הַגִּבּוֹרִים וְאֶת־שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא׃", 1.1. "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ׃", 4.17. "יְהוֹשָׁפָט בֶּן־פָּרוּחַ בְּיִשָׂשכָר׃", 8.12. "אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל׃", 8.65. "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת־הַהִיא אֶת־הֶחָג וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם׃", | 1.1. "Now King David was old and stricken in years; and they covered him with clothes, but he could get no heat.", 4.17. "Jehoshaphat the son of Paruah, in Issachar;", 8.12. "Then spoke Solomon: The LORD hath said that He would dwell in the thick darkness.", 8.65. "So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance Hamath unto the Brook of Egypt, before the LORD our God, seven days and seven days, even fourteen days.", |
|
22. Hebrew Bible, Haggai, 1.1 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua Found in books: Kaplan (2015) 88| 1.1. "עַל־כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ׃", 1.1. "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר׃" | 1.1. "In the second year of Darius the king, in the sixth month, in the first day of the month, came the word of the LORD by Haggai the prophet unto Zerubbabel the son of Shealtiel, governor of Judah, and to Joshua the son of Jehozadak, the high priest, saying:" |
|
23. Hebrew Bible, Ezekiel, 1.4, 16.6-16.8, 34.12 (6th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Cohen (2010) 440, 444, 445; Rubenstein(1995) 243| 1.4. "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן־הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃", 16.6. "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׃", 16.6. "וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃", 16.7. "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה׃", 16.8. "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי׃", 34.12. "כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם־הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת־צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃", | 1.4. "And I looked, and, behold, a stormy wind came out of the north, a great cloud, with a fire flashing up, so that a brightness was round about it; and out of the midst thereof as the colour of electrum, out of the midst of the fire.", 16.6. "And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy blood, I said unto thee: In thy blood, live; yea, I said unto thee: In thy blood, live;", 16.7. "I cause thee to increase, even as the growth of the field. And thou didst increase and grow up, and thou camest to excellent beauty: thy breasts were fashioned, and thy hair was grown; yet thou wast naked and bare.", 16.8. "Now when I passed by thee, and looked upon thee, and, behold, thy time was the time of love, I spread my skirt over thee, and covered thy nakedness; yea, I swore unto thee, and entered into a covet with thee, saith the Lord GOD, and thou becamest Mine.", 34.12. "As a shepherd seeketh out his flock in the day that he is among his sheep that are separated, so will I seek out My sheep; and I will deliver them out of all places whither they have been scattered in the day of clouds and thick darkness.", |
|
| 24. Hebrew Bible, Nehemiah, 8 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 251 |
25. Plato, Republic, None (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schwartz (2008) 291| 569c. δουλείας ἐλευθέρων εἰς πῦρ δούλων δεσποτείας ἂν ἐμπεπτωκὼς εἴη, ἀντὶ τῆς πολλῆς ἐκείνης καὶ ἀκαίρου ἐλευθερίας τὴν χαλεπωτάτην τε καὶ πικροτάτην δούλων δουλείαν μεταμπισχόμενος. | 569c. into the fire of enslavement to slaves, and in exchange for that excessive and unseasonable liberty has clothed itself in the garb of the most cruel and bitter servile servitude. Yes indeed, he said, that is just what happens. Well, then, said I, shall we not be fairly justified in saying that we have sufficiently described the transformation of a democracy into a tyranny and the nature of the tyranny itself? Quite sufficiently, he said. |
|
26. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 30.18, 31.17 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer ben yose •rabbi eliezer Found in books: Samely (2002) 47; Schiffman (1983) 59| 30.18. "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְהוָה הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד׃", 31.17. "וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם׃", | 30.18. "For a multitude of the people, even many of Ephraim and Manasseh, Issachar and Zebulun, had not cleansed themselves, yet did they eat the passover otherwise than it is written. For Hezekiah had prayed for them, saying: ‘The good LORD pardon", 31.17. "and them that were reckoned by genealogy of the priests by their fathers’houses, and the Levites from twenty years old and upward, in their charges by their courses;", |
|
27. Hebrew Bible, Zechariah, 1.8, 10.11 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 135; Rubenstein(1995) 306| 1.8. "רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים׃", 10.11. "וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר׃", | 1.8. "I saw in the night, and behold a man riding upon a red horse, and he stood among the myrtle-trees that were in the bottom; and behind him there were horses, red, sorrel, and white.", 10.11. "And over the sea affliction shall pass, And the waves shall be smitten in the sea, And all the depths of the Nile shall dry up; And the pride of Assyria shall be brought down, And the sceptre of Egypt shall depart away. .", |
|
28. Hebrew Bible, 1 Chronicles, 17.21 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 140| 17.21. "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר־פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם׃", | 17.21. "And who is like Thy people Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people, to make Thee a name by great and tremendous things, in driving out nations from before Thy people, whom Thou didst redeem out of Egypt.", |
|
| 29. Plato, Phaedo, 24 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •rosental, eliezer shimshon Found in books: Hidary (2017) 25 |
| 30. Plato, Gorgias, 24 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •rosental, eliezer shimshon Found in books: Hidary (2017) 25 |
31. Septuagint, Tobit, 4.19, 13.2 (4th cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer Found in books: Schwartz (2008) 291 | 4.19. Bless the Lord God on every occasion; ask him that your ways may be made straight and that all your paths and plans may prosper. For none of the nations has understanding; but the Lord himself gives all good things, and according to his will he humbles whomever he wishes. "So, my son, remember my commands, and do not let them be blotted out of your mind. 13.2. For he afflicts, and he shows mercy;he leads down to Hades, and brings up again,and there is no one who can escape his hand. |
|
| 32. Aristotle, Rhetoric, 3.1 (4th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207 |
33. Septuagint, Ecclesiasticus (Siracides), 38.24-39.11, 51.23 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Jaffee (2001) 20 | 51.23. Draw near to me, you who are untaught,and lodge in my school. |
|
| 34. Septuagint, 2 Maccabees, 2.2, 3.30, 4.13, 6.1, 6.9, 6.18-7.42, 6.31, 7.18, 12.43, 12.44, 12.45, 14.42 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine Allison and Crossan (2006) 389, 390 |
35. Anon., Jubilees, 49.17 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer Found in books: Schiffman (1983) 59 | 49.17. And it is not permissible to slay it during any period of the light, but during the period bordering on the evening, |
|
| 36. Dead Sea Scrolls, Temple Scroll, 17.8 (2nd cent. BCE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer Found in books: Schiffman (1983) 59 |
37. Hebrew Bible, Daniel, 6.11 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •r. eliezer hismah Found in books: Levine (2005) 546| 6.11. "וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי־רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל־בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל־קֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְמַת דְּנָה׃", | 6.11. "And when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house—now his windows were open in his upper chamber toward Jerusalem—and he kneeled upon his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did aforetime.", |
|
38. Septuagint, 3 Maccabees, 2.21, 5.7, 6.2-6.3 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •eliezer (priest in 3 maccabees) Found in books: Levine Allison and Crossan (2006) 68 | 2.21. Thereupon God, who oversees all things, the first Father of all, holy among the holy ones, having heard the lawful supplication, scourged him who had exalted himself in insolence and audacity. 5.7. because in their bonds they were forcibly confined on every side. But with tears and a voice hard to silence they all called upon the Almighty Lord and Ruler of all power, their merciful God and Father, praying 6.2. "King of great power, Almighty God Most High, governing all creation with mercy, 6.3. look upon the descendants of Abraham, O Father, upon the children of the sainted Jacob, a people of your consecrated portion who are perishing as foreigners in a foreign land. |
|
39. Philo of Alexandria, On The Posterity of Cain, 101-102 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Salvesen et al (2020) 123 | 102. this royal road, which we have stated to be true and genuine philosophy, the law calls the word and reason of God; for it is written, "Thou shalt not turn aside from the word which I command thee this day, to the right hand nor to the left," So that it is shown most manifestly that the word of God is identical with the royal road, since Moses' words are not to depart either from the royal road, or from this word, as if the two were synonymous, but to proceed with an upright mind along the middle and level road, which leads one aright. XXXI. |
|
40. Philo of Alexandria, On Drunkenness, 84 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (servant of abraham) Found in books: Salvesen et al (2020) 120 | 84. And it appears to me to be very well said in the book of Proverbs, "Men who see what is right before God and before Men." Since it is by the aid of both these that men attain to the complete possession of good. For when you have been taught to observe the laws of your Father, and not to disregard the injunctions of your mother, you will be able to say with confidence and pride, "For I also was born a son, subject to my father, and beloved before the face of my "mother." XXI. But, I should say to this man, were you not fated to be loved, if you kept the laws established among mortals out of a desire for fellowship, and if you paid due respect to the ordices of the uncreate God out of a love for, and a desire to exhibit piety? |
|
| 41. Philo of Alexandria, Questions On Genesis, 1.1, 1.2, 1.3, 1.4, 1.5, 1.6, 1.7, 1.8, 1.9, 1.10, 1.11, 1.12, 1.13, 1.14, 1.15, 1.16, 1.17, 1.18, 1.19, 1.20, 1.21, 1.22, 1.23, 1.24, 1.25, 1.26, 1.27, 1.28, 1.29, 1.30, 1.31, 1.32, 1.33, 1.34, 1.35, 1.36, 1.37, 1.38, 1.39, 1.40, 1.41, 1.42, 1.43, 1.44, 1.45, 1.46, 1.47, 1.48, 1.49, 1.50, 1.51, 1.52, 1.53, 1.54, 1.55, 1.56, 1.57, 1.58-2.82, 3.1-4.58, 4.126, 4.129 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Salvesen et al (2020) 120 |
42. Philo of Alexandria, On The Special Laws, 1.138, 2.204-2.214, 3.34-3.36 (1st cent. BCE - missingth cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 69; Taylor (2012) 71 | 1.138. But nevertheless, he consecrates also their own first-born male children after the fashion of other first fruits, as a sort of thanks-offering for fertility, and a number of children both existing and hoped for, and wishing at the same time that their marriages should be not only free from all blame, but even very deserving of praise, the first fruit arising from which is consecrated to God; and keeping this in their minds, both husbands and wives ought to cling to modesty, and to attend to their household concerns, and to cherish uimity, agreeing with one another, so that what is called a communion and partnership may be so in solid truth, not only in word, but likewise in deed. 2.204. The last of all the annual festivals is that which is called the feast of tabernacles, which is fixed for the season of the autumnal equinox. And by this festival the lawgiver teaches two lessons, both that it is necessary to honour equality, the first principle and beginning of justice, the principle akin to unshadowed light; and that it is becoming also, after witnessing the perfection of all the fruits of the year, to give thanks to that Being who has made them perfect. 2.205. For the autumn (metopoµron 2.206. And, indeed, the people are commanded to pass the whole period of the feast under tents, either because there is no longer any necessity for remaining in the open air labouring at the cultivation of the land, since there is nothing left in the land, but all ... is stored up in the barns, on account of the injuries which otherwise might be likely to visit it from the burning of the sun or the violence of the Rains.{33}{portions of sections 207, 209, 212, 213 were omitted in Yonge's translation because the edition on which Yonge based his translation, Mangey, lacked this material. These lines have been newly translated for this volume.} 2.207. For when the crops which provide nourishment are in the fields, you act as a manager and guard of those necessities not by having cooped yourself up like a woman who belongs at home, but by having gone out to the fields. If severe cold or summer heat befalls you as you live in the open air, the overgrowths of the trees are handy shelters. If you get under their protection, you will be able to escape easily the harm from each. But when all the crops are in, go in with them to look for a more substantial abode for rest in place of the toils which you endured as you worked the land. Or again, it may be a reminder of the long journey of our ancestors which they made through a wide desert, living in tents for many years at each station. 2.208. And it is proper in the time of riches to remember one's poverty, and in an hour of glory to recollect the days of one's disgrace, and at a season of peace to think upon the dangers that are past. 2.209. In addition to the pleasure it provides, a not inconsiderable advantage for the practice of virtue comes from this. For people who have had prosperity and adversity before their eyes and have pushed the latter away and are enjoying the free use of the better, of necessity become thankful in disposition and are being urged on to piety by fear of a change of state to the contrary condition. As a result they honor God in songs and words for their present wealth and persistently entreat and conciliate him with supplications that they will no longer be tested with calamities. 2.210. Again, the beginning of this festival is appointed for the fifteenth day of the month, on account of the reason which has already been mentioned respecting the spring season, also that the world may be full, not by day only but also by night, of the most beautiful light, the sun and moon on their rising opposite to one another with uninterrupted light, without any darkness interposing itself between so as to divide them. 2.211. And after the festival has lasted seven days, he adds an eighth as a seal, calling it a kind of crowning feast, not only as it would seem to this festival, but also to all the feasts of the year which we have enumerated; for it is the last feast of the year, and is a very stable and holy sort of conclusion, befitting men who have now received all the produce from the land, and who are no longer in perplexity and apprehension respecting any barrenness or scarcity. 2.212. Perhaps, however, the first cubic number, the number eight, was assigned to the feast for the following reason. It is in its Capacity{34}{the term dynamei is problematic here. It normally means "squared"--as Colson recognized--but is here understood more generally.} the beginning of solid substance at the transition from the incorporeal, the end of the intelligible. The intelligible [make the Transition]{35}{there is no verb in the text. The translation follows one of Cohn's conjectures [metabainei] which matches metabasin nicely.} to a solid nature through the scale of ascending powers. 2.213. And in fact, the autumnal feast, just as I said, as a kind of summation and end of all the feasts in the year seems to be more stable and steadier since people have already received the revenue from the land and are no longer in a state of fear and baffled by doubts about productivity or dearth. For the anxious thoughts of farmers are not settled until the crops are in because of the losses just waiting to happen from so many people and animals. 2.214. I have spoken in this way about the sacred week and the sacred number seven at more than usual length, wishing to show that all the feasts of the year are, as it were, the offspring of the number seven, which stands in the relation of a mother. [...]{36}{I have translated this as it is printed in Schwichest's edition. Mangey makes the treatise end at "mother."} Follies and joys; and because in such assemblies and in a cheerful course of life there are thus established seasons of delight unconnected with any sorrow or depression supporting both the body and the soul; the one by the pleasure and the other by the opportunities for philosophical study which they Afford.{37}{yonge's translation includes a separate treatise title at this point: On the Festival of the Basket of First-Fruits and notes that it is not given in Mangey's edition. Accordingly, his next paragraph begins with roman numeral I (= XXXIV in the Loeb 3.34. But those people deserve to be reproached who are ploughing a hard and stony soil. And who can these be but they who have connected themselves with barren women? For such men are only hunters after intemperate pleasure, and in the excess of their licentious passions they waste their seed of their own deliberate purpose. Since for what other reason can they espouse such women? It cannot be for a hope of children, which they are aware must, of necessity, be disappointed, but rather to gratify their excess in lust and incurable incontinence. 3.35. As many men, therefore, as marry virgins in ignorance of how will they will turn out as regards their prolificness, or the contrary, when after a long time they perceive, by their never having any children, that they are barren, and do not then put them away, are still worthy of pardon, being influenced by habit and familiarity, which are motives of great weight, and being also unable to break through the power of those ancient charms which by long habituation are stamped upon their souls. 3.36. But those who marry women who have been previously tested by other men and ascertained to be barren, do merely covet the carnal enjoyment like so many boars or goats, and deserve to be inscribed among the lists of impious men as enemies to God; for God, as being friendly to all the animals that exist, and especially to man, takes all imaginable care to secure preservation and duration to every kind of creature. But those who seek to waste all their power at the very moment of putting it forth are confessedly enemies of nature.VII. |
|
43. Mishnah, Rosh Hashanah, 1.1-1.4, 2.1, 4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •eliezer, r. •r. eliezer b. azariah Found in books: Goodman (2006) 168; Levine (2005) 545; Rubenstein(1995) 172, 178| 1.1. "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: \n", 1.2. "בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם: \n", 1.3. "עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן: \n", 1.4. "עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מְחַלְּלִין אַף עַל כֻּלָּן מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן: \n", 2.1. "אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:", 4.9. "סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם, אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: \n", | 1.1. "There are four new years:The first of Nisan is the new year for kings and for festivals. The first of Elul is the new year for the tithe of beasts. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: the first of Tishri. The first of Tishri is the new year for years, for shmitta and jubilee years, for planting and for [tithe of] vegetables. The first of Shevat is the new year for trees, according to the words of Bet Shammai. Bet Hillel says: on the fifteenth of that month.", 1.2. "At four set times the world is judged:On Pesah in respect to the produce. On Shavuot in respect to the fruit of the tree. On Rosh Hashanah all the people of the world pass before Him like a division of soldier [a numerus], as it says, “He who fashions the hearts of them all, who discerns all their doings” (Psalms 33:15). And on Sukkot they are judged in respect of rain.", 1.3. "There are six months [at the beginning of which] messengers go out.On Nisan because of Pesah; On Av because of the fast. On Elul because of Rosh Hashanah. On Tishri because of the setting of the festivals. On Kislev because of Hanukah. And on Adar because of Purim. When the Temple stood, they used also to go out to report Iyar because of Pesah Katan (Pesah Sheni).", 1.4. "On account of two months they profane Shabbat: on account of Nissan and Tishri, for on those months messengers go forth to Syria and in them the dates of the festivals are fixed. When the Temple stood they used to profane Shabbat for all the months, in order that the sacrifice might be offered on the right day.", 2.1. "If they don’t know him [the one who came to testify], they send another with him to testify concerning [his reliability]. Originally testimony concerning the new moon was accepted from anyone. When the minim disrupted this, it was decreed that testimony should be received only from persons known [to the court].", 4.9. "The order of the blasts: three sets of three each. The length of a teki’ah is equal to three teru'ahs, and the length of a teru'ah is equal to three yevavot. If one prolonged the first teki'ah so that it went directly into the second, it counts only as one. One who has blessed [recited the Amidah] and then a shofar is given to him, he sounds a teki'ah teru'ah teki'ah three times. Just as the shaliah tzibbur is obligated, so every single individual is obligated. Rabban Gamaliel says: the shaliah tzibbur (communal prayer leader) causes the whole congregation to fulfill their obligation.", |
|
44. Mishnah, Sanhedrin, 3.1, 7.3, 7.11, 11.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer •eliezer b. jacob •eliezer ben hyrcanus, rabbi •eliezer, rabbi Found in books: Janowitz (2002) 22; Porton (1988) 150; Schiffman (1983) 59; Secunda (2014) 173| 3.1. "דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן: \n", 7.3. "מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה: \n", 7.11. "הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, וְלֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינָיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שְׁנַיִם לוֹקְטִין קִשּׁוּאִין, אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַיָּב, הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר: \n", 11.5. "נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: \n", | 3.1. "Cases concerning property [are decided] by three [judges].This [litigant] chooses one and this [litigant] chooses one and then the two of them choose another, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “The two judges choose the other judge.” This [litigant] can invalidate this one’s judge, and this [litigant] can invalidate this one’s judge, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid and experts, he cannot invalidate them. This [litigant] may invalidate this one’s witnesses and this [litigant] may invalidate this one’s witnesses, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid, he cannot invalidate them.", 7.3. "Slaying by the sword was performed thus: they would cut off his head by the sword, as is done by the civil authorities. R. Judah says: “This is a disgrace! Rather his head was laid on a block and severed with an axe. They said to him: “No death is more disgraceful than this.” Strangulation was performed thus: the condemned man was lowered into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two ends pulled in opposite directions until he was dead.", 7.11. "A sorcerer, if he actually performs magic, is liable [to death], but not if he merely creates illusions. Rabbi Akiva says in Rabbi Joshua's name: “If two are gathering cucumbers [by magic] one may be punished and the other exempt: he who really gathers them is punished: while he who produces an illusion is exempt.”", 11.5. "‘A false prophet’; he who prophesies what he has not heard, or what was not told to him, is executed by man. But he who suppresses his prophecy, or disregards the words of a prophet, or a prophet who transgresses his own word , his death is at the hands of heaven, as it says, “[And if anybody fails to heed the words he speaks in my name] I Myself will call him to account (Deut. 18:19).", |
|
45. Mishnah, Shabbat, 16.6, 16.8, 23.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 29| 16.6. "נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן: \n", 16.8. "נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים: \n", 23.4. "מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית: \n", | 16.6. "If a non-Jew comes to extinguish, they do not say to him, “extinguish it” or “do not extinguish,” because his resting is not their obligation. But if a minor comes to extinguish, they must not listen to him, because his resting is their obligation.", 16.8. "If a Gentile lights a lamp, an Israelite may make use of its light. But if [he does it] for the sake of the Israelite, it is forbidden. If he draws water to give his own animal to drink, an Israelite may water his [animal] after him. But if [he draws it] for the Israelite’s sake, it is forbidden. If a Gentile makes a plank to descend [off a ship by] it, an Israelite may descend after him; But if on the Israelite’s account, it is forbidden. It once happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling in a ship, when a Gentile made a plank for getting off, and Rabban Gamaliel, and the elders descended by it.", 23.4. "One may go to the Shabbat border before nightfall in order to attend to the affairs of a bride or of a corpse to bring him a coffin and shrouds. If a non-Jew brings reed-pipes on Shabbat, one must not bewail an Israelite with them, unless they came from a near place. If he made a coffin for himself or dug a grave for himself, an israelite may be buried in it. But if [he made it] for the sake of an Israelite, [the Israelite] may never be buried in it.", |
|
46. Mishnah, Sukkah, 1.1, 1.3-1.4, 1.11, 2.2-2.7, 2.9, 3.1-3.8, 3.13, 4.2-4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 108, 112, 114, 171, 200, 201, 208, 222, 228, 231| 1.1. "סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שְׁלֹשָׁה דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה: \n", 1.3. "פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפֵּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה. אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה: \n", 1.4. "הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה. וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶׁקְּצָצָן, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ: \n", 1.11. "הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכֹתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גָּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", 2.2. "הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה הַמְדֻבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה. הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה: \n", 2.3. "הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב: \n", 2.4. "הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה: \n", 2.5. "מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו: \n", 2.6. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת: \n", 2.7. "מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, לֹא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ: \n", 2.9. "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו: \n", 3.1. "לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו, פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֶאֶגְדֶנּוּ מִלְמָעְלָה. צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל, כְּשֵׁרוֹת. לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר: \n", 3.2. "הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו, פָּסוּל. וְאִם מִעֲטָן, כָּשֵׁר. וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב: \n", 3.3. "עֲרָבָה גְזוּלָה וִיבֵשָׁה, פְּסוּלָה. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פְּסוּלָה. נִקְטַם רֹאשָׁהּ, נִפְרְצוּ עָלֶיהָ, וְהַצַּפְצָפָה, פְּסוּלָה. כְּמוּשָׁה, וְשֶׁנָּשְׁרוּ מִקְצָת עָלֶיהָ, וְשֶׁל בַּעַל, כְּשֵׁרָה: \n", 3.4. "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אֶחָת: \n", 3.5. "אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. שֶׁל עָרְלָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, לֹא יִטֹּל, וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר. שֶׁל דְּמַאי, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא יִטֹּל, וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר: \n", 3.6. "עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק, נִקַּב וְחָסַר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל. עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִעוּטוֹ, נִטַּל עֻקְצוֹ, נִקַּב וְלֹא חָסַר כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר. אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי, פָּסוּל. וְהַיָרוֹק כְּכַרְתִי, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל: \n", 3.7. "שִׁעוּר אֶתְרוֹג הַקָּטָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּאֱגוֹז. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כַּבֵּיצָה. וּבְגָדוֹל, כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו: \n", 3.8. "אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בִמְשִׁיחָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ, בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמָטָּה: \n", 3.13. "יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת. לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ: \n", 4.2. "לוּלָב שִׁבְעָה כֵּיצַד, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לוּלָב שִׁבְעָה, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, שִׁשָּׁה: \n", 4.3. "עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד, יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, עֲרָבָה שִׁבְעָה, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים שִׁשָּׁה: \n", 4.4. "מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְמַתָּנָה. לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם. וְהֵן מְחַטְּפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ: \n", 4.5. "מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ: \n", 4.6. "כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת: \n", | 1.1. "A sukkah which is more than twenty cubits high is not valid. Rabbi Judah validates it. One which is not ten handbreadths high, or which does not have three walls, or which has more sun than shade, is not valid. An old sukkah: Bet Shammai invalidates it and Bet Hillel validates it. What is an “old sukkah”? Any one which he made thirty days before the festival; but if he made it for the purpose of the festival, even at the beginning of the year, it is valid.", 1.3. "If he spread a sheet over it because of the sun or beneath it because of falling [leaves]; Or if he spread [a sheet] over the frame of a four-post bed, [the sukkah] is invalid. But he may spread it over the frame of a two-post bed.", 1.4. "If he trained a vine or a gourd or ivy over [the sukkah] and put skhakh on top of it, it is not valid. But if the skhakh is more than them, or if he cut them, it is valid. This is the general rule: whatever is susceptible to [ritual] impurity and does not grow from the ground may not be used for skhakh, but whatever is not susceptible to [ritual] impurity and does grow from ground soil may be used for skhakh.", 1.11. "One who makes his sukkah like a cone-shaped hut or leans it against a wall: Rabbi Eliezer invalidates it since it has no roof, But the sages declare it valid. A large reed mat: if made for lying upon it is susceptible to [ritual] uncleanliness and is invalid as skhakh. If made for a skhakh, it may be used for skhakh and is not susceptible to uncleanliness. Rabbi Eliezer says, whether small or large: if it was made for reclining upon, it is susceptible to uncleanliness and is invalid as skhakh; if made for a covering, it is valid as a skhakh and is not susceptible to uncleanliness.", 2.2. "One who supports his sukkah with the posts of a bed, it is valid. Rabbi Judah says: if it cannot stand on its own, it is invalid. A disorderly sukkah (and whose shade is more than its sun is valid. One whose [skhakh] is thick like [the roof] of a house is valid, even though the stars cannot be seen through it.", 2.3. "One who makes his sukkah on the top of a wagon, or on the deck of a ship, it is valid and one may go up into it on the festival. If he made it on the top of a tree, or on the back of a camel, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If the tree [formed] two [walls] and one was made by the hands of man, or if two were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If three walls were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid and one may go up into it on the festival. This is the general rule: in any case in which if the tree was removed the [sukkah] could stand on its own, it is valid and one may go up into it on the festival.", 2.4. "If one makes his sukkah between trees, so that the trees form its walls, it is valid. Those who are agents to perform a mitzvah are exempt from [the obligations of] sukkah. People who are sick and their attendants are exempt from [the obligations of] sukkah. One may eat and drink casually outside the sukkah.", 2.5. "It once happened that they brought a dish to Rabbi Yoha ben Zakkai to taste, and two dates and a pail of water to Rabban Gamaliel and they said, “Bring them up to the sukkah.” And when they gave Rabbi Zadok food less than the bulk of an egg, he took it in a napkin, ate it outside the sukkah and did not say a blessing after it.", 2.6. "Rabbi Eliezer says: a man is obligated to eat fourteen meals in the sukkah, one on each day and one on each night. But the sages say: there is no fixed number, except on the first night of the festival alone. Furthermore Rabbi Eliezer said: if one did not eat in the sukkah on the first night of the festival, he may make up for it on the last night of the festival. But the sages say: there is no compensation for this, and of this was it said: “That which is crooked cannot be made straight, and that which is lacking cannot be counted” (Ecclesiastes 1:15).", 2.7. "One whose head and the greater part of his body were within the sukkah and his table within the house: Bet Shammai say: it is invalid and Bet Hillel say it valid. Bet Hillel said to Bet Shammai: Did it not in fact happen that the elders of Bet Shammai and the elders of Bet Hillel went to visit Rabbi Yoha ben HaHoroni and found him sitting with his head and the greater part of his body within the sukkah and his table within the house, and they didn’t say anything to him? Bet Shammai said to them: From there [you bring] proof? Indeed they said to him, “If this is your custom, then you have never in your whole life fulfilled the commandment of the sukkah.", 2.9. "All seven days [of the festival] a man must make the sukkah his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, when may one be permitted to leave it? When the porridge becomes spoiled. They made a parable. To what can this be compared? To a slave who comes to fill the cup for his master, and he poured a pitcher over his face.", 3.1. "A stolen or a dried up lulav is invalid. One [that came] from an asherah tree or from a condemned city is invalid. If its top was broken off or its leaves were detached, it is invalid. If its leaves are spread apart it is valid. Rabbi Judah says he should tie it at the top. The thorny palms of the iron mountain are valid. A lulav which is three handbreadths in length, long enough to wave, is valid.", 3.2. "A stolen or withered hadas is invalid. One [that came from] an asherah or a condemned city is invalid. If its tip was broken off, or its leaves were detached, or its berries were more numerous than its leaves, it is invalid. But if he diminished them it is valid. But many not diminish them on the festival.", 3.3. "A stolen or withered aravah is invalid. One [take from an] asherah or from a condemned city is invalid. One whose tip was broken off or whose leaves were detached, or a tzatzefah is invalid. One that was shriveled or had lost some of its leaves, or one grown in a rain-watered soil, is valid.", 3.4. "Rabbi Ishmael says: three hadasim, two aravot, one lulav and one etrog, even if two [of the hadasim] have their tips broken off and [only] one is whole. Rabbi Tarfon says: even if all three have their tips broken off. Rabbi Akiva says: just as there is one lulav and one etrog, so too only one hadas and one aravah.", 3.5. "An etrog which is stolen or withered is invalid. One from an asherah or a condemned city is invalid. of orlah or of unclean terumah it is invalid. of clean terumah, he should not take it, but if he did take it, it is valid. of demai (doubtfully-tithed): Bet Shammai says it invalid, And Bet Hillel says it valid. of second tithe, it should not be taken [even] in Jerusalem, but if he took it, it is valid.", 3.6. "If a rash spread out on a majority of it, or if its pitom is removed, if it is peeled, split, or perforated so that any part is missing, it is invalid. If a rash spread out on a lesser part of it, if its stem was missing, or if it is perforated but no part of it is missing, it is valid. An etrog [which is black] as an Ethiopian is invalid. An etrog which is green as a leek: Rabbi Meir declares it valid And Rabbi Judah declares it invalid.", 3.7. "The minimum size of an etrog: Rabbi Meir says: the size of a nut. Rabbi Judah says: the size of an egg. The maximum [size] is such that two can be held in one hand, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says, even one that can only be held with his two hands.", 3.8. "They may not bind the lulav except with [strands of] its own species, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: it may be bound even with a cord. Rabbi Meir said: it happened that the men of Jerusalem used to bind their lulavs with strands of gold. They answered him: but they bound it with [strands of] its own species underneath [the strands of gold].", 3.13. "If the first day of the festival falls on Shabbat, all the people bring their lulavim to the synagogue [on Friday]. The next day they arise early [and come to the synagogue] and each one recognizes his own [lulav] and takes it, since the sages said “one cannot fulfill his obligation on the first day of the festival with his friend’s lulav.” But on the other days of the festival one may fulfill his obligation with the lulav of his fellow.", 4.2. "“The lulav for seven.” How so? If the first day of the festival fell on Shabbat, the lulav [is taken for] seven days; on any other day, [it is taken] for six.", 4.3. "“The aravah seven days.” How is this? If the seventh day of [the ritual of] the aravah fell on Shabbat, [it lasts] seven days; if it fell on any other day, [it lasts only] six.", 4.4. "The mitzvah of the lulav how was it carried out? If the first day of the festival fell on Shabbat, they brought their lulavim to the Temple Mount, and the attendants would receive them and arrange them on top of the portico, and the elders laid theirs in the chamber. And they would teach the people to say, “Whoever gets my lulav in his hand, let it be his as a gift.” The next day they got up early, and came [to the Temple Mount] and the attendants threw down [their lulavim] before them, and they snatched at them, and so they used to come to blows with one another. When the court saw that they reached a state of danger, they instituted that each man should take [his lulav] in his own home.", 4.5. "The mitzvah of the aravah how was it [performed]?There was a place below Jerusalem called Moza. They went down there and gathered tall branches of aravot and then they came and stood them up at the sides of the altar, and their tops were bent over the altar. They then sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [staccato blast] and again a teki’ah. Every day they went round the altar once, saying, “O Lord, save us, O Lord, make us prosper” (Psalms 118:. Rabbi Judah says: “Ani vaho, save us.” On that day they went round the altar seven times. When they departed, what did they say? “O altar, beauty is to you! O altar, beauty is to you!” Rabbi Eliezer said: [they would say,] “To the Lord and to you, O altar, to the Lord and to you, O altar.”", 4.6. "As was its performance on a weekday, so was its performance on Shabbat, except that they would gather them on the eve of Shabbat and place them in golden basins so that they would not become wilted. Rabbi Yoha ben Beroka says: they used to bring palm branches and they would beat them on the ground at the sides of the altar, and that day was called “[the day of] the beating of the palm branches.”", |
|
47. Mishnah, Taanit, 1.1-1.4, 3.6, 4.2-4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495; Rubenstein(1995) 171, 176, 177, 178| 1.1. "מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָּה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר: \n", 1.2. "אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן: \n", 1.3. "בִּשְׁלשָׁה בְמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת: \n", 1.4. "הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: \n", 3.6. "מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה: \n", 4.2. "אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: \n", 4.3. "וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי. וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְלֹא בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּרֵאשִׁית, וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי, יְהִי רָקִיעַ, וְיִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי, יִקָּווּ הַמַּיִם, וִיְהִי מְאֹרֹת. בָּרְבִיעִי, יְהִי מְאֹרֹת, וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְתּוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי, תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד, בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף. וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת: \n", | 1.1. "From when do they mention the powers of [bringing] rain? Rabbi Eliezer says: from the first day of the Festival [of Sukkot]. Rabbi Joshua says: on the last day of the Festival [of Sukkot]. Rabbi Joshua said to him: Since rain on the Festival is nothing but a sign of [God’s] curse why should he mention it? Rabbi Eliezer said to him: I also did not say to request [rain] but to make mention, “He causes the wind to blow and the rain to fall” in its due season. He replied to him: if so one should at all times make mention of it.", 1.2. "They don’t pray for rain except close to the rainy season. Rabbi Judah says: One who goes down before the ark on the last day of Sukkot the last one mentions [rain], the first does not; on the first day of Pesah, the first mentions, the last does not. Up until when do they request rain? Rabbi Judah says: Until Pesah is over. Rabbi Meir says: Until Nissan is over, as it says, “Now He makes the rain fall in the first month, early rain and late rain” (Joel 2:23).", 1.3. "On the third of Marheshvan they [begin to] ask for rain. Rabban Gamaliel says: on the seventh, fifteen days after the Festival [of Sukkot] so that the last of the Jews reaches the river Euphrates.", 1.4. "If the seventeenth of Marheshvan came and no rain fell, individuals begin to fast three fasts. They eat and drink after it gets dark and they are permitted to do work, to bathe, to anoint themselves with oil, to wear shoes, and to have marital relations.", 3.6. "It once happened that elders went down from Jerusalem to their own cities and ordered a fast because there was seen in Ashkelon a shidafon which affected as much grain as would fill an oven [with loaves]. They also decreed a fast because wolves devoured two children on the other side of the Jordan. Rabbi Yose says: not because they devoured [the children] but [merely] because they were seen.", 4.2. "What are the ma’amadot? Since it is said, “Command the children of Israel and say to them: My offering, My food” (Numbers 28:2). Now how can a man’s offering be offered and he is not present? [Therefore] the former prophets instituted twenty-four mishmarot (guards). For each mishmar there was a ma’amad [at the Temple] in Jerusalem consisting of priests, Levites and Israelites. When the time came for the mishmar to go up [to Jerusalem] the priests and Levites went up to Jerusalem and the Israelites of that mishmar assembled in their cities and read the story of creation.", 4.3. "The men of the maamad fasted on four days of that week, from Monday to Thursday; they did not fast on Friday out of respect for Shabbat or on Sunday in order not to switch from the rest and delight [of Shabbat] to weariness and fasting and [thereby] die. On Sunday [they read], “In the beginning,” and, “Let there be a firmament;” On Monday, “Let there be a firmament,” and, “Let the waters be gathered together;” On Tuesday, “Let the waters be gathered together,” and, “Let there be lights;” On Wednesday, “Let there be lights,” and, “Let the waters swarm;” On Thursday, “Let the waters swarm,” and, “Let the earth bring forth;” On Friday, “Let the earth bring forth,” and, “And the heavens [and the earth] were completed.” For a long section two people read and for a short section one person. [This is how they would read] at Shacharit and Mussaf. And at minhah they assemble and read the section by heart, as they recite the Shema. On Friday at minhah they did not assemble out of respect for Shabbat.", |
|
| 48. Mishnah, Tamid, None (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kaplan (2015) 166, 167 |
49. Mishnah, Parah, 3.5-3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh Found in books: Sigal (2007) 54| 3.5. "לֹא מָצְאוּ מִשֶּׁבַע, עוֹשִׂין מִשֵּׁשׁ, מֵחָמֵשׁ, מֵאַרְבַּע, מִשָּׁלשׁ, מִשְּׁתַּיִם וּמֵאֶחָת. וּמִי עֲשָׂאָם. הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְחָמֵשׁ, מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי עָשׂוּ אַחַת אֶחָת: \n", 3.6. "וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁבּוֹ כֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ, יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה: \n", 3.7. "לֹא הָיְתָה פָרָה רוֹצָה לָצֵאת, אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ. וְלֹא אֲדֻמָּה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא מִשּׁוּם זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט), וְהוֹצִיא אֹתָהּ, לְבַדָּהּ. וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִים בְּרַגְלֵיהֶם לְהַר הַמִּשְׁחָה, וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וּמְטַמְּאִים הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית: \n", 3.8. "סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אֶחָת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים הָיוּ מְסֻדָּרִים שָׁם, עֲצֵי אֲרָזִים וָאֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת, וַחֲזִיתָהּ מַעֲרָבָה: \n", | 3.5. "If they did not find the residue of the ashes of the seven [red cows] they performed the sprinkling with those of six, of five, of four, of three, of two or of one. And who prepared these? Moses prepared the first, Ezra prepared the second, and five were prepared from the time of Ezra, the words of Rabbi Meir. But the sages say: seven from the time of Ezra. And who prepared them? Shimon the Just and Yoha the high priest prepared two; Elihoenai the son of Ha-Kof and Hanamel the Egyptian and Ishmael the son of Piabi prepared one each.", 3.6. "They made a ramp from the Temple Mount to the Mount of Olives, being constructed of arches above arches, each arch placed directly above each foundation [of the arch below] as a protection against a grave in the depths, whereby the priest who was to burn the cow, the cow itself and all who aided in its preparation went forth to the Mount of olives.", 3.7. "If the cow refused to go out, they may not take out with it a black one lest people say, \"They slaughtered a black cow\" nor another red [cow] lest people say, \"They slaughtered two.\" Rabbi Yose says: it was not for this reason but because it is said \"And he shall bring her out\" by herself. The elders of Israel used to go first by foot to the Mount of Olives, where there was a place of immersion. The priest that was to burn the cow was (deliberately) made unclean on account of the Sadducees so that they should not be able to say, \"It can be done only by those on whom the sun has set.\"", 3.8. "They laid their hands upon him and said, \"My Lord the high priest, perform immersion once.\" He went down and immersed himself and came up and dried himself. Different kinds of wood were set in order there: cedar wood, pine, spruce and the wood of smooth fig trees. They made it in the shape of a tower and opened air holes in it; and its foreside was turned towards the west.", |
|
50. Mishnah, Yoma, 3.10, 8.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben hyrcanus, r. •eliezer b. jacob Found in books: Goodman (2006) 158; Porton (1988) 217| 3.10. "בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיו מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח: \n", 8.7. "מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ: \n", | 3.10. "Ben Katin made twelve spigots for the laver, for there had been before only two. He also made a mechanism for the laver, in order that its water should not become unfit by remaining overnight. King Monbaz had all the handles of all the vessels used on Yom HaKippurim made of gold. His mother Helena made a golden candelabrum over the opening of the Hekhal. She also made a golden tablet, on which the portion concerning the suspected adulteress was inscribed. For Nicanor miracles happened to his doors. And they were all mentioned for praise.", 8.7. "If an avalanche fell on someone, and it is doubtful whether or not he is there, or whether he is alive or dead, or whether he is an Israelite or a non-Jew, they remove the debris from above him [even on Shabbat]. If they find him alive they remove the debris, but if dead they should leave him there [until Shabbat is over].", |
|
51. Mishnah, Zevahim, 4.5, 5.4, 14.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •r. eliezer Found in books: Kanarek (2014) 56; Porton (1988) 150| 4.5. "קָדְשֵׁי נָכְרִים, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ, פָּטוּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי מְחַיֵּב. דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא, חוּץ מִן הַדָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּדָבָר שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל. אֲבָל כְּגוֹן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה: \n", 5.4. "הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים: \n", 14.4. "עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: \n", | 4.5. "The sacrifices of non-Jews: one is not liable on their account for piggul, remt, or defilement, and if [a priest] slaughters them outside [the Temple], he is not liable, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose declares him liable. The things for which one is not liable on account of piggul, one is liable on account of remt and defilement except blood. Rabbi Shimon declares one liable for anything which is normally eaten, but for wood, frankincense and incense, one is not liable for [transgressions involving] defilement.", 5.4. "The olah is a most holy sacrifice. It is slaughtered in the north, and its blood is received in a ministering vessel in the north; and its blood requires two applications, which are four. It had to be flayed, dismembered, and completely consumed by the fire.", 14.4. "Before the Tabernacle was set up bamot (local altars) were permitted and the service was performed by the firstborn. After the Tabernacle was set up bamot were forbidden and the service was performed by priests. Most holy sacrifices were [then] eaten within the curtains, and lesser sacrifices [were eaten] anywhere in the camp of the Israelites.", |
|
52. Mishnah, Terumot, 1.10, 2.1-2.3, 3.5, 3.9, 4.6-4.11, 5.1-5.6, 6.6, 8.1-8.3, 8.8-8.12, 11.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, gifts, acquisition of untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes •eliezer, heave-offering, separation of •eliezer b. jacob, heave-offering, oral designation of •eliezer b. jacob •eliezer, heave-offering, neutralization of •eliezer b. jacob, heave-offering, oral designation of, executors of orphans •eliezer, heave-offering, payment of principal and added fifth •eliezer, acquisition of untithed produce, processing and storing untithed produce •eliezer, heave-offering, cultic cleanness of Found in books: Avery-Peck (1981) 85, 86, 113, 114, 144, 150, 151, 157, 158, 159, 160, 170, 171, 172, 173, 180, 181, 208, 209, 228, 229, 230, 231, 241, 242, 243, 244, 245, 299, 300; Jaffee (1981) 57, 72; Porton (1988) 150| 1.10. "אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: \n", 2.1. "אֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ, תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. וְכֵן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְכֵן עֲרֵמָה. הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא: \n", 2.2. "אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. וְאִם תָּרַם, שׁוֹגֵג, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וּמֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ, שׁוֹגֵג, מַה שֶׁעָשָׂה, עָשׂוּי, מֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג, לֹא עָשָׂה כְלוּם: \n", 2.3. "הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, מֵזִיד, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יֹאכַל, מֵזִיד, לֹא יֹאכַל. הַנּוֹטֵעַ בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יְקַיֵּם, מֵזִיד, יַעֲקֹר. וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, יַעֲקֹר: \n", 3.5. "הָאוֹמֵר, תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ, וּמַעַשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָרָא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, הָאוֹמֵר, תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו, קָרָא שֵׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָאוֹמֵר, עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, קָרָא שֵׁם: \n", 3.9. "הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר: \n", 4.6. "בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה, בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקָּיִץ. הַמּוֹנֶה, מְשֻׁבָּח. וְהַמּוֹדֵד, מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ. וְהַשּׁוֹקֵל, מְשֻׁבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן:", 4.7. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּרוּמָה, עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּמֵאָה וָעוֹד. וָעוֹד זֶה, אֵין לוֹ שִׁעוּר. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, וָעוֹד, קַב לְמֵאָה סְאָה, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ:", 4.8. "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת, לְבָנוֹת, מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. הָעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:", 4.9. "כֵּיצַד, חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת, נָפְלָה שְׁחוֹרָה, שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת. נָפְלָה לְבָנָה, לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת. בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל:", 4.10. "וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר. בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא תַעֲלֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַדִּים:", 4.11. "סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה וְקִפְּאָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי מֵאָה סְאָה, תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא תַעֲלֶה. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, יַקְפִּיאֶנָּה. וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה, אִם אֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, אוֹ לְאַיִן נָפְלָה:", 5.1. "סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין, אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, יֵרָקֵבוּ. אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה, יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה, יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחֻלִּין, יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְמֵי פֵרוֹת, אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה: \n", 5.2. "סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה חֻלִּין טְהוֹרִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה: \n", 5.3. "סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה: \n", 5.4. "סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לְזָרִים וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לְכֹהֲנִים, מַה טְּהוֹרָה עוֹלָה, אַף טְמֵאָה תַּעֲלֶה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, לֹא, אִם הֶעֱלוּ הַחֻלִּין הַקַּלִּין הַמֻּתָּרִין לְזָרִים אֶת הַטְּהוֹרָה, תַּעֲלֶה תְרוּמָה הַחֲמוּרָה הָאֲסוּרָה לְזָרִים אֶת הַטְּמֵאָה. לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אָבְדָה בְמִעוּטָהּ: \n", 5.5. "סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדָּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n", 5.6. "סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדַּמְּעוּ, וְנָפַל מִן הַמְדֻמָּע לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדָּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַמְדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, וְאֵין הַמְחֻמָּץ מַחְמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n", 6.6. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם. מִמְּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב), וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ שֶׁאָכָל: \n", 8.1. "הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵרְשֵׁךְ, וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, מֵת רַבָּךְ, אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַעַל מוּם, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה: \n", 8.2. "וְכֻלָּם, שֶׁהָיְתָה תְרוּמָה בְתוֹךְ פִּיהֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלְעוּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלֹטוּ. אָמְרוּ לוֹ, נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלָע. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלֹט. טָמֵא הָיִיתָ וּטְמֵאָה הָיְתָה תְרוּמָה, אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זֶה יִפְלֹט: \n", 8.3. "הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר. חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר: \n", 8.8. "חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע, וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר: \n", 8.9. "חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו: \n", 8.10. "וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִבָּלַע, וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו: \n", 8.11. "וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ. וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע: \n", 8.12. "וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל: \n", 11.2. "דְּבַשׁ תְּמָרִים, וְיֵין תַּפּוּחִים, וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִים כְּמוֹנֵי פְטָמִים, אֶלָּא אָמְרוּ, שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין: \n", | 1.10. "They may not take terumah from produce whose processing has been completed for produce whose processing has not been completed, or from produce whose processing has not been completed for produce whose processing has been completed or from produce whose processing has not been completed for other produce whose processing has not been completed. If they did take terumah, their terumah is terumah.", 2.1. "They may not give terumah from pure [produce] for impure [produce], but if they did give, the terumah is terumah. In truth they said: If a cake of pressed figs had become partly defiled, one may give terumah from the clean part for that part which had become defiled. The same applies to a bunch of vegetables, or a stack of grain. If there were two cakes [of figs], two bunches [of vegetables], two stacks [of grain], one pure and one impure, one should not give terumah from one for the other. Rabbi Eliezer says: one can give terumah from that which is pure for that which is impure.", 2.2. "They may not give terumah from impure [produce] for that which is pure. If he did give: If unwittingly, the terumah is valid; If intentionally he has done nothing. So too, if a Levite had [unclean] tithe [from which terumah] had not been given, and he gave terumah from this, if unwittingly, the terumah is valid, if intentionally he has done nothing. Rabbi Judah says: if he knew of it at the outset, even if done in error, he has done nothing.", 2.3. "One who immerses [unclean] vessels on Shabbat: If unwittingly, he may use them. But if intentionally, he may not use them. One who separates tithes, or cooks on Shabbat: If unwittingly, he may eat it. But if intentionally, he may not eat it. One who plants on Shabbat: If unwittingly, he may keep the tree. But if intentionally, he must uproot it. But if during the sabbatical year, whether [it was planted] unwittingly or intentionally he must uproot it.", 3.5. "If one says: “The terumah of this pile is within it,” or, “its tithes are within it,” or, “the terumah of tithe [terumat maaser] is within it:” Rabbi Shimon says: he has thereby designated it. But the sages say: not unless he said, “It is in the north or south of it.” Rabbi Elazar Hisma says: one who says, “The terumah of this pile is taken from it for it,” he has thereby designated it. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one who says, “The tenth part of this tithe is terumah of tithe for that pile,” he has thereby designated it.", 3.9. "Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications. Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is. The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it.", 4.6. "On three occasions they measure the contents of the basket: At the full time of the first ripe fruits, and of the late summer fruits, and in the middle of the summer. He who counts [the fruit] is praiseworthy, he who measures it is more praiseworthy, and he who weighs them is most praiseworthy of all.", 4.7. "Rabbi Eliezer says: terumah can be taken out [if it falls into] a hundred and one parts. Rabbi Joshua says: in a hundred and more, and this “more” has no definite measure. Rabbi Yose ben Meshullam says: this ‘more’ must be a kav to a hundred seahs, a sixth [of the seah] which renders the whole as medumma.", 4.8. "Rabbi Joshua says: black figs can bring up white ones, and white ones can bring up black ones. In the case of cakes of figs, the large can bring up the small, and the small can bring up the large. Round cakes of figs can bring up square cakes, and square cakes can bring up round ones. Rabbi Eliezer prohibits this. Rabbi Akiba says: if the kind which fell in is known, then the one kind cannot bring up the other kind, but if the kind is not known, the one kind can bring up the other.", 4.9. "How so? If there were fifty black figs and fifty white fig, and a black fig fell in, the black figs are forbidden, but the white figs are permitted; and if a white fig fell in them, the white figs are forbidden and the black figs are permitted. If it is known which kind fell in, then each kind helps to bring up the other. In this case, Rabbi Eliezer is stringent and Rabbi Joshua is lenient.", 4.10. "But in this, Rabbi Eliezer is more lenient and Rabbi Joshua more stringent. One was pressing a litra of dried figs [of terumah] into a jar and he didn’t know which: Rabbi Eliezer says: they are to be regarded as if they were separated, so that those below can bring up those above. Rabbi Joshua says: it cannot be brought up unless there are a hundred jars.", 4.11. "A seah of terumah which fell on top of a pile and he skimmed it off: Rabbi Eliezer says: if in that which he skimmed off there are hundred seahs, it can be taken out [through a ratio of] one hundred to one. But Rabbi Joshua says: it cannot be brought up. A seah of terumah which fell on top of a pile, he must skim it off. If so, why did they say that terumah can be taken up in one hundred and one parts? [Only] if it is not known whether it has become mixed up or where it has fallen.", 5.1. "If a seah of unclean terumah fell into less than a hundred seahs of hullin, or first tithe, or second tithe, or dedicated property, whether these were unclean or clean, they must all be left to rot. If the seah [of terumah] was clean, [the mixture] must be sold to priests at the price of terumah, excluding the value of that seah itself. If it fell into first tithe, he should declare terumah of tithe. And if it fell into second tithe or dedicated property, they must be redeemed. If the hullin was unclean, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.", 5.2. "A seah of unclean terumah which fell into a hundred of clean hullin:Rabbi Eliezer says: [a seah] must be taken out and burnt, for I say that the seah taken out is the one that fell in. But the sages say: it may be taken out and eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.", 5.3. "A seah of clean terumah fell into a hundred of unclean hullin, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.", 5.4. "A seah of unclean terumah that falls into one hundred seahs of clean terumah: Bet Shammai prohibits, But Bet Hillel permits. Bet Hillel said to Bet Shammai: since clean [terumah] is forbidden to non-priests and unclean [terumah is forbidden] to priests, then just as clean [terumah] is brought up, so too unclean [terumah] can be brought up. Bet Shammai answered them: No! If hullin which is treated more leniently [in that it is permitted to non-priests] allows us to bring up clean [terumah that falls into it], does terumah [which is more stringent in that it is forbidden to non-priests] also allow us to bring up that which is unclean? After [Bet Shammai] had agreed [with Bet Hillel], Rabbi Eliezer said: it should be taken out and burned. But the sages say: it is gone, on account of its being a tiny [portion of the whole mixture].", 5.5. "A seah of terumah that fell into a hundred [of hullin], and he lifted it out and fell into [hullin] elsewhere:Rabbi Eliezer says: it renders medumma as though it were certainly terumah. But the sages say: it is rendered medumma only according to proportion.", 5.6. "A seah of terumah which fell into less than a hundred [of hullin], and rendered the whole medumma, and part of this mixture fell afterwards into another place: Rabbi Eliezer says: it renders again medumma as if certain terumah [had fallen in]. But the sages say: the [first] mixture renders medumma only according to the proportion. [Similarly], that which is leavened [with terumah] renders other dough leavened [as with terumah] only according to the proportion. And drawn water disqualifies a ritual bath also only according to the proportion.", 6.6. "Rabbi Eliezer says: they may make repayment from one kind for another, provided that it is from a superior kind for an inferior kind. Rabbi Akiva says: they may make repayment only from the same kind. Hence if a man ate cucumbers grown a year before the seventh year, he must wait for those grown after the termination of the seventh year and repay with them. The same source which causes Rabbi Eliezer to be lenient causes Rabbi Akiva to be stringent, for it says: “And he shall give the priest the holy thing (hakadesh)” (Leviticus 22:14), [implying,] whatever is liable to become “kodesh,” the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Akiva says: “And he shall give the priest the holy thing (kodesh),” [implying] the same kind of holy thing which he ate.", 8.1. "If a woman was eating terumah, and they came and said to her, “Your husband is dead”, or “He divorced you.” Or, if a slave was eating terumah, and they came and said to him: “Your master is dead”, or “He sold you to an Israelite”, or “He gave you away as a gift”, or “He emancipated you.” So too, if a priest was eating terumah and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah (a woman released from levirate marriage): Rabbi Eliezer says: they must repay both the value and the fifth. But Rabbi Joshua exempts them [from the added fifth]. If [a priest] was standing and sacrificing on the altar and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah: Rabbi Eliezer says: all the sacrifices he had offered on the altar are disqualified. But Rabbi Joshua pronounces them valid. If it, however, it became known that he possessed a blemish, his service is disqualified.", 8.2. "In all the above cases, if terumah was still in their mouth: Rabbi Eliezer says: they may swallow it. But Rabbi Joshua says: they must spit it out. [If it was said to him], “Your have become unclean”, or “the terumah has become unclean”, Rabbi Eliezer says: he may swallow it. But Rabbi Joshua says: he must spit it out. [If it was said to him], “You were unclean” or “the terumah was unclean”, or it became known that [the food he was eating] was untithed, or that it was first tithe from which terumah had not yet been taken, or second tithe or dedicated produce that had not been redeemed, or if he tasted the taste of a bug in his mouth, he must spit it out.", 8.3. "If he was eating a bunch of grapes, and he entered from the garden into the courtyard: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish. If dusk set in at the eve of Shabbat: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.", 8.8. "A jar of terumah which may have become impure:Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered. But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it. Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.", 8.9. "A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.", 8.10. "Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it; But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.", 8.11. "Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it. If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.", 8.12. "Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.", 11.2. "[A non-priest drank] honey of dates, wine of apples, vinegar from winter grapes, and all other kinds of fruit juice of terumah: Rabbi Eliezer makes him liable to repay their value and the fifth; But Rabbi Joshua exempts from the fifth. Rabbi Eliezer declares [these] susceptible to uncleanness as liquids. Rabbi Joshua says: the sages have not enumerated seven liquids as those that count spices, but rather they stated: seven liquids make things susceptible to uncleaness, whereas all other liquids do not make susceptible.", |
|
53. Mishnah, Shekalim, 1.4, 6.6, 7.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh •eliezer ben yose •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150; Samely (2002) 272; Sigal (2007) 54| 1.4. "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה, כָּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, לֹא כִּי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן, (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ, הֵיאָךְ נֶאֱכָלִים: \n", 6.6. "הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, (ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר, (מלכים ב יב), כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:", 7.6. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: \n", | 1.4. "Rabbi Judah said: Ben Bukri testified at Yavneh that a priest who paid the shekel is not a sinner. But Rabban Yoha ben Zakkai said to him: not so, but rather a priest who did not pay the shekel was guilty of a sin, only the priests expounded this verse for their own benefit: “And every meal-offering of the priest shall be wholly burnt, it shall not be eaten” (Leviticus 6:16), since the omer and the two loaves and the showbread are [brought] from our [contributions], how can they be eaten?", 6.6. "One who says: “Behold, I am obligated to bring wood”, he may not bring less than two logs. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] frankincense”, he may not bring less than a handful of it. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] gold”, he may not bring less than a gold denar. “On six [was inscribed] “for freewill-offerings”: What was done with the freewill-offerings? They would buy with them burnt-offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. The following is the midrash which was expounded by Yehoyada the high priest: “It is a guilt-offering; it is a guilt offering, it goes to the Lord” (Leviticus 5:19). This is the general rule: anything which is brought because of a sin or because of guilt, they should purchase with it burnt offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. Thus the two verses are fulfilled: a guilt offering for the Lord and a guilt offering for the priests, and it says: “Money brought as a guilt offering or as a sin offering was not deposited in the House of the Lord; it went to the priests” (II Kings 12:17).", 7.6. "Rabbi Shimon said: there were seven things that the court decree and that was one of them. [The others were the following:]A non-Jew who sent a burnt-offering from overseas and he sent with it its libation-offerings, they are offered out of his own; But if [he did] not [send its libation-offerings], they should be offered out of public funds. So too [in the case of] a convert who had died and left sacrifices, if he had also left its libation-offerings they are offered out of his own; But if not, they should be offered out of public funds. It was also a condition laid down by the court in the case of a high priest who had died that his minhah should be offered out of public funds. Rabbi Judah says: [it was offered out] of the property of his heirs, And had to be offered of the whole [tenth].", |
|
54. New Testament, Acts, 3.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 546| 3.1. Πέτρος δὲ καὶ Ἰωάνης ἀνέβαινον εἰς τὸ ἱερὸν ἐπὶ τὴν ὥραν τῆς προσευχῆς τὴν ἐνάτην, | 3.1. Peter and John were going up into the temple at the hour of prayer, the ninth hour. |
|
55. New Testament, Luke, 4.20-4.22, 13.14-13.16 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus •eliezer, rabbi Found in books: Levine (2005) 348; Levine Allison and Crossan (2006) 293| 4.20. καὶ πτύξας τὸ βιβλίον ἀποδοὺς τῷ ὑπηρέτῃ ἐκάθισεν· καὶ πάντων οἱ ὀφθαλμοὶ ἐν τῇ συναγωγῇ ἦσαν ἀτενίζοντες αὐτῷ. 4.21. ἤρξατο δὲ λέγειν πρὸς αὐτοὺς ὅτι Σήμερον πεπλήρωται ἡ γραφὴ αὕτη ἐν τοῖς ὠσὶν ὑμῶν. 4.22. καὶ πάντες ἐμαρτύρουν αὐτῷ καὶ ἐθαύμαζον ἐπὶ τοῖς λόγοις τῆς χάριτος τοῖς ἐκπορευομένοις ἐκ τοῦ στόματος αὐτοῦ, καὶ ἔλεγον Οὐχὶ υἱός ἐστιν Ἰωσὴφ οὗτος; 13.14. ἀποκριθεὶς δὲ ὁ ἀρχισυνάγωγος, ἀγανακτῶν ὅτι τῷ σαββάτῳ ἐθεράπευσεν ὁ Ἰησοῦς, ἔλεγεν τῷ ὄχλῳ ὅτι Ἓξ ἡμέραι εἰσὶν ἐν αἷς δεῖ ἐργάζεσθαι· ἐν αὐταῖς οὖν ἐρχόμενοι θεραπεύεσθε καὶ μὴ τῇ ἡμέρᾳ τοῦ σαββάτου. 13.15. ἀπεκρίθη δὲ αὐτῷ ὁ κύριος καὶ εἶπεν Ὑποκριται, ἕκαστος ὑμῶν τῷ σαββάτῳ οὐ λύει τὸν βοῦν αὐτοῦ ἢ τὸν ὄνον ἀπὸ τῆς φάτνης καὶ ἀπάγων ποτίζει; 13.16. ταύτην δὲ θυγατέρα Ἀβραὰμ οὖσαν, ἣν ἔδησεν ὁ Σατανᾶς ἰδοὺ δέκα καὶ ὀκτὼ ἔτη, οὐκ ἔδει λυθῆναι ἀπὸ τοῦ δεσμοῦ τούτου τῇ ἡμέρᾳ τοῦ σαββάτου; | 4.20. He closed the book, gave it back to the attendant, and sat down. The eyes of all in the synagogue were fastened on him. 4.21. He began to tell them, "Today, this Scripture has been fulfilled in your hearing." 4.22. All testified about him, and wondered at the gracious words which proceeded out of his mouth, and they said, "Isn't this Joseph's son?" 13.14. The ruler of the synagogue, being indigt because Jesus had healed on the Sabbath, said to the multitude, "There are six days in which men ought to work. Therefore come on those days and be healed, and not on the Sabbath day!" 13.15. Therefore the Lord answered him, "You hypocrites! Doesn't each one of you free his ox or his donkey from the stall on the Sabbath, and lead him away to water? 13.16. Ought not this woman, being a daughter of Abraham, whom Satan had bound eighteen long years, be freed from this bondage on the Sabbath day?" |
|
56. New Testament, Mark, 2.23-2.28, 7.11-7.13, 14.53-14.65 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi •rabbi eliezer Found in books: Levine Allison and Crossan (2006) 293, 294; Schremer (2010) 102| 2.23. Καὶ ἐγένετο αὐτὸν ἐν τοῖς σάββασιν διαπορεύεσθαι διὰ τῶν σπορίμων, καὶ οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ ἤρξαντο ὁδὸν ποιεῖν τίλλοντες τοὺς στάχυας. 2.24. καὶ οἱ Φαρισαῖοι ἔλεγον αὐτῷ Ἴδε τί ποιοῦσιν τοῖς σάββασιν ὃ οὐκ ἔξεστιν; 2.25. καὶ λέγει αὐτοῖς Οὐδέποτε ἀνέγνωτε τί ἐποίησεν Δαυεὶδ ὅτε χρείαν ἔσχεν καὶ ἐπείνασεν αὐτὸς καὶ οἱ μετʼ αὐτοῦ; 2.26. [πῶς] εἰσῆλθεν εἰς τὸν οἶκον τοῦ θεοῦ ἐπὶ Ἀβιάθαρ ἀρχιερέως καὶ τοὺς ἄρτους τῆς προθέσεως ἔφαγεν, οὓς οὐκ ἔξεστιν φαγεῖν εἰ μὴ τοὺς ἱερεῖς, καὶ ἔδωκεν καὶ τοῖς σὺν αὐτῷ οὖσιν; 2.27. καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς Τὸ σάββατον διὰ τὸν ἄνθρωπον ἐγένετο καὶ οὐχ ὁ ἄνθρωπος διὰ τὸ σάββατον· 2.28. ὥστε κύριός ἐστιν ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου καὶ τοῦ σαββάτου. 7.11. ὑμεῖς δὲ λέγετε Ἐὰν εἴπῃ ἄνθρωπος τῷ πατρὶ ἢ τῇ μητρί Κορβάν, ὅ ἐστιν Δῶρον, ὃ ἐὰν ἐξ ἐμοῦ ὠφεληθῇς, 7.12. οὐκέτι ἀφίετε αὐτὸν οὐδὲν ποιῆσαι τῷ πατρὶ ἢ τῇ μητρί, 7.13. ἀκυροῦντες τὸν λόγον τοῦ θεοῦ τῇ παραδόσει ὑμῶν ᾗ παρεδώκατε· καὶ παρόμοια τοιαῦτα πολλὰ ποιεῖτε. 14.53. Καὶ ἀπήγαγον τὸν Ἰησοῦν πρὸς τὸν ἀρχιερέα, καὶ συνέρχονται πάντες οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ πρεσβύτεροι καὶ οἱ γραμματεῖς. 14.54. καὶ ὁ Πέτρος ἀπὸ μακρόθεν ἠκολούθησεν αὐτῷ ἕως ἔσω εἰς τὴν αὐλὴν τοῦ ἀρχιερέως, καὶ ἦν συνκαθήμενος μετὰ τῶν ὑπηρετῶν καὶ θερμαινόμενος πρὸς τὸ φῶς. 14.55. οἱ δὲ ἀρχιερεῖς καὶ ὅλον τὸ συνέδριον ἐζήτουν κατὰ τοῦ Ἰησοῦ μαρτυρίαν εἰς τὸ θανατῶσαι αὐτόν, καὶ οὐχ ηὕρισκον· 14.56. πολλοὶ γὰρ ἐψευδομαρτύρουν κατʼ αὐτοῦ, καὶ ἴσαι αἱ μαρτυρίαι οὐκ ἦσαν. 14.57. καί τινες ἀναστάντες ἐψευδομαρτύρουν κατʼ αὐτοῦ λέγοντες 14.58. ὅτι Ἡμεῖς ἠκούσαμεν αὐτοῦ λέγοντος ὅτι Ἐγὼ καταλύσω τὸν ναὸν τοῦτον τὸν χειροποίητον καὶ διὰ τριῶν ἡμερῶν ἄλλον ἀχειροποίητον οἰκοδομήσω· 14.59. καὶ οὐδὲ οὕτως ἴση ἦν ἡ μαρτυρία αὐτῶν. 14.60. καὶ ἀναστὰς ὁ ἀρχιερεὺς εἰς μέσον ἐπηρώτησεν τὸν Ἰησοῦν λέγων Οὐκ ἀποκρίνῃ οὐδέν, τί οὗτοί σου καταμαρτυροῦσιν; 14.61. ὁ δὲ ἐσιώπα καὶ οὐκ ἀπεκρίνατο οὐδέν. πάλιν ὁ ἀρχιερεὺς ἐπηρώτα αὐτὸν καὶ λέγει αὐτῷ Σὺ εἶ ὁ χριστὸς ὁ υἱὸς τοῦ εὐλογητοῦ; 14.62. ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν Ἐγώ εἰμι, καὶ ὄψεσθε τὸν υἱὸν τοῦ ἀνθρώπου ἐκ δεξιῶν καθήμενον τῆς δυνάμεως καὶ ἐρχόμενον μετὰ τῶν νεφελῶν τοῦ οὐρανοῦ. 14.63. ὁ δὲ ἀρχιερεὺς διαρήξας τοὺς χιτῶνας αὐτοῦ λέγει Τί ἔτι χρείαν ἔχομεν μαρτύρων; 14.64. ἠκούσατε τῆς βλασφημίας; τί ὑμῖν φαίνεται; οἱ δὲ πάντες κατέκριναν αὐτὸν ἔνοχον εἶναι θανάτου. 14.65. Καὶ ἤρξαντό τινες ἐμπτύειν αὐτῷ καὶ περικαλύπτειν αὐτοῦ τὸ πρόσωπον καὶ κολαφίζειν αὐτὸν καὶ λέγειν αὐτῷ Προφήτευσον, καὶ οἱ ὑπηρέται ῥαπίσμασιν αὐτὸν ἔλαβον. | 2.23. It happened that he was going on the Sabbath day through the grain fields, and his disciples began, as they went, to pluck the ears of grain. 2.24. The Pharisees said to him, "Behold, why do they do that which is not lawful on the Sabbath day?" 2.25. He said to them, "Did you never read what David did, when he had need, and was hungry -- he, and they who were with him? 2.26. How he entered into the house of God when Abiathar was high priest, and ate the show bread, which it is not lawful to eat except for the priests, and gave also to those who were with him?" 2.27. He said to them, "The Sabbath was made for man, not man for the Sabbath. 2.28. Therefore the Son of Man is lord even of the Sabbath." 7.11. But you say, 'If a man tells his father or his mother, "Whatever profit you might have received from me is Corban, that is to say, given to God;"' 7.12. then you no longer allow him to do anything for his father or his mother, 7.13. making void the word of God by your tradition, which you have handed down. You do many things like this." 14.53. They led Jesus away to the high priest. All the chief priests, the elders, and the scribes came together with him. 14.54. Peter had followed him from a distance, until he came into the court of the high priest. He was sitting with the officers, and warming himself in the light of the fire. 14.55. Now the chief priests and the whole council sought witnesses against Jesus to put him to death, and found none. 14.56. For many gave false testimony against him, and their testimony didn't agree with each other. 14.57. Some stood up, and gave false testimony against him, saying, 14.58. "We heard him say, 'I will destroy this temple that is made with hands, and in three days I will build another made without hands.'" 14.59. Even so, their testimony did not agree. 14.60. The high priest stood up in the midst, and asked Jesus, "Have you no answer? What is it which these testify against you?" 14.61. But he stayed quiet, and answered nothing. Again the high priest asked him, "Are you the Christ, the Son of the Blessed?" 14.62. Jesus said, "I AM. You will see the Son of Man sitting at the right hand of Power, and coming with the clouds of the sky." 14.63. The high priest tore his clothes, and said, "What further need have we of witnesses? 14.64. You have heard the blasphemy! What do you think?" They all condemned him to be worthy of death. 14.65. Some began to spit on him, and to cover his face, and to beat him with fists, and to tell him, "Prophesy!" The officers struck him with the palms of their hands. |
|
57. New Testament, Matthew, 1.19, 5.22, 6.6-6.7, 7.29, 12.1-12.14, 23.2 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi •eliezer b. hyrcanus •r. eliezer b. azariah •eliezer (ben hyrcanus), rabbi Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 121; Levine (2005) 545; Levine Allison and Crossan (2006) 293, 317; Sigal (2007) 75| 1.19. Ἰωσὴφ δὲ ὁ ἀνὴρ αὐτῆς, δίκαιος ὢν καὶ μὴ θέλων αὐτὴν δειγματίσαι, ἐβουλήθη λάθρᾳ ἀπολῦσαι αὐτήν. 5.22. Ἐγὼ δὲ λέγω ὑμῖν ὅτι πᾶς ὁ ὀργιζόμενος τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ ἔνοχος ἔσται τῇ κρίσει· ὃς δʼ ἂν εἴπῃ τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ Ῥακά, ἔνοχος ἔσται τῷ συνεδρίῳ· ὃς δʼ ἂν εἴπῃ Μωρέ, ἔνοχος ἔσται εἰς τὴν γέενναν τοῦ πυρός. 6.6. σὺ δὲ ὅταν προσεύχῃ, εἴσελθε εἰς τὸ ταμεῖόν σου καὶ κλείσας τὴν θύραν σου πρόσευξαι τῷ πατρί σου τῷ ἐν τῷ κρυπτῷ· καὶ ὁ πατήρ σου ὁ βλέπων ἐν τῷ κρυπτῷ ἀποδώσει σοι. 6.7. Προσευχόμενοι δὲ μὴ βατταλογήσητε ὥσπερ οἱ ἐθνικοί, δοκοῦσιν γὰρ ὅτι ἐν τῇ πολυλογίᾳ αὐτῶν εἰσακουσθήσονται· 7.29. ἦν γὰρ διδάσκων αὐτοὺς ὡς ἐξουσίαν ἔχων καὶ οὐχ ὡς οἱ γραμματεῖς αὐτῶν. 12.1. Ἐν ἐκείνῳ τῷ καιρῷ ἐπορεύθη ὁ Ἰησοῦς τοῖς σάββασιν διὰ τῶν σπορίμων· οἱ δὲ μαθηταὶ αὐτοῦ ἐπείνασαν, καὶ ἤρξαντο τίλλειν στάχυας καὶ ἐσθίειν. 12.2. οἱ δὲ Φαρισαῖοι ἰδόντες εἶπαν αὐτῷ Ἰδοὺ οἱ μαθηταί σου ποιοῦσιν ὃ οὐκ ἔξεστιν ποιεῖν ἐν σαββάτῳ. 12.3. ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς Οὐκ ἀνέγνωτε τί ἐποίησεν Δαυεὶδ ὅτε ἐπείνασεν καὶ οἱ μετʼ αὐτοῦ; 12.4. πῶς εἰσῆλθεν εἰς τὸν οἶκον τοῦ θεοῦ καὶ τοὺς ἄρτους τῆς προθέσεως ἔφαγον, ὃ οὐκ ἐξὸν ἦν αὐτῷ φαγεῖν οὐδὲ τοῖς μετʼ αὐτοῦ εἰ μὴ τοῖς ἱερεῦσιν μόνοις; 12.5. ἢ οὐκ ἀνέγνωτε ἐν τῷ νόμῳ ὅτι τοῖς σάββασιν οἱ ἱερεῖς ἐν τῷ ἱερῷ τὸ σάββατον βεβηλοῦσιν καὶ ἀναίτιοί εἰσιν; 12.6. λέγω δὲ ὑμῖν ὅτι τοῦ ἱεροῦ μεῖζόν ἐστιν ὧδε. 12.7. εἰ δὲ ἐγνώκειτε τί ἐστιν Ἔλεος θέλω καὶ οὐ θυσίαν, οὐκ ἂν κατεδικάσατε τοὺς ἀναιτίους. 12.8. κύριος γάρ ἐστιν τοῦ σαββάτου ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου. 12.9. Καὶ μεταβὰς ἐκεῖθεν ἦλθεν εἰς τὴν συναγωγὴν αὐτῶν· 12.10. καὶ ἰδοὺ ἄνθρωπος χεῖρα ἔχων ξηράν. καὶ ἐπηρώτησαν αὐτὸν λέγοντες Εἰ ἔξεστι τοῖς σάββασιν θεραπεύειν; ἵνα κατηγορήσωσιν αὐτοῦ. 12.11. ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς Τίς [ἔσται] ἐξ ὑμῶν ἄνθρωπος ὃς ἕξει πρόβατον ἕν, καὶ ἐὰν ἐμπέσῃ τοῦτο τοῖς σάββασιν εἰς βόθυνον, οὐχὶ κρατήσει αὐτὸ καὶ ἐγερεῖ; 12.12. πόσῳ οὖν διαφέρει ἄνθρωπος προβάτου. ὥστε ἔξεστιν τοῖς σάββασιν καλῶς ποιεῖν. 12.13. Τότε λέγει τῷ ἀνθρώπῳ Ἔκτεινόν σου τὴν χεῖρα· καὶ ἐξέτεινεν, καὶ ἀπεκατεστάθη ὑγιὴς ὡς ἡ ἄλλη. 12.14. Ἐξελθόντες δὲ οἱ Φαρισαῖοι συμβούλιον ἔλαβον κατʼ αὐτοῦ ὅπως αὐτὸν ἀπολέσωσιν. 23.2. Ἐπὶ τῆς Μωυσέως καθέδρας ἐκάθισαν οἱ γραμματεῖς καὶ οἱ Φαρισαῖοι. | 1.19. Joseph, her husband, being a righteous man, and not willing to make her a public example, intended to put her away secretly. 5.22. But I tell you, that everyone who is angry with his brother without a cause shall be in danger of the judgment; and whoever shall say to his brother, 'Raca!' shall be in danger of the council; and whoever shall say, 'You fool!' shall be in danger of the fire of Gehenna. 6.6. But you, when you pray, enter into your inner chamber, and having shut your door, pray to your Father who is in secret, and your Father who sees in secret will reward you openly. 6.7. In praying, don't use vain repetitions, as the Gentiles do; for they think that they will be heard for their much speaking. 7.29. for he taught them with authority, and not like the scribes. 12.1. At that time, Jesus went on the Sabbath day through the grain fields. His disciples were hungry and began to pluck heads of grain and to eat. 12.2. But the Pharisees, when they saw it, said to him, "Behold, your disciples do what is not lawful to do on the Sabbath." 12.3. But he said to them, "Haven't you read what David did, when he was hungry, and those who were with him; 12.4. how he entered into the house of God, and ate the show bread, which was not lawful for him to eat, neither for those who were with him, but only for the priests? 12.5. Or have you not read in the law, that on the Sabbath day, the priests in the temple profane the Sabbath, and are guiltless? 12.6. But I tell you that one greater than the temple is here. 12.7. But if you had known what this means, 'I desire mercy, and not sacrifice,' you would not have condemned the guiltless. 12.8. For the Son of Man is Lord of the Sabbath." 12.9. He departed there, and went into their synagogue. 12.10. And behold there was a man with a withered hand. They asked him, "Is it lawful to heal on the Sabbath day?" that they might accuse him. 12.11. He said to them, "What man is there among you, who has one sheep, and if this one falls into a pit on the Sabbath day, won't he grab on to it, and lift it out? 12.12. of how much more value then is a man than a sheep! Therefore it is lawful to do good on the Sabbath day." 12.13. Then he told the man, "Stretch out your hand." He stretched it out; and it was restored whole, just like the other. 12.14. But the Pharisees went out, and conspired against him, how they might destroy him. 23.2. saying, "The scribes and the Pharisees sat on Moses' seat. |
|
| 58. Anon., The Life of Adam And Eve, 7.9-7.11 (1st cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
59. Mishnah, Yevamot, 8.3, 8.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, r. •eliezer (ben hyrcanus), rabbi Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 287, 292; Hidary (2017) 203; Porton (1988) 150| 8.3. "עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת: \n", 8.6. "סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, לֹא יַחֲלֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְסָרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה, כְּזָכָר: \n", | 8.3. "An Ammonite and a Moabite are forbidden [to enter into the congregation of the Lord] and their prohibition is for ever. However, their women are permitted at once. An Egyptian and an Edomite are forbidden only until the third generation, whether they are males or females. Rabbi Shimon permits their women immediately. Said Rabbi Shimon: This is a kal vehomer: if where the males are forbidden for all time the females are permitted immediately, where the males are forbidden only until the third generation how much more should the females be permitted immediately. They said to him: If this is a halakhah, we shall accept it; but if it is only a logical reference, there is a refutation. He replied: This is not so, I am in fact saying a halakhah. Mamzerim and nethinim are forbidden, and their prohibition is forever, whether they be males or females.", 8.6. "If a priest who was eunuch by nature married the daughter of an Israelite, he confers upon her the right to eat terumah. Rabbi Yose and Rabbi Shimon stated: if a priest who was an hermaphrodite married the daughter of an Israelite, he confers upon her the right to eat terumah. Rabbi Judah stated: if a tumtum was opened up and found to be a male, he may not perform halitzah, because he has the same status as a eunuch. The hermaphrodite may marry [a wife] but may not be married [by a man]. Rabbi Eliezer stated: concerning the hermaphrodite, [the one who has relations with him] is liable to be stoned like one [who has relations with] a male.", |
|
60. Mishnah, Yadayim, 3.5, 3.14, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben yose •eliezer ben hyrkanos, rabbi •eliezer b. arakh Found in books: Poorthuis Schwartz and Turner (2009) 59; Samely (2002) 272; Sigal (2007) 54| 3.5. "סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְקֹהֶלֶת מַחֲלֹקֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְאִם נֶחְלְקוּ, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי, כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ: \n", 4.6. "אוֹמְרִים צְדוֹקִים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד. הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים, עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים. אָמְרוּ לוֹ, לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת. אָמַר לָהֶם, אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס, שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין, אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם: \n", | 3.5. "A scroll on which the writing has become erased and eighty-five letters remain, as many as are in the section beginning, \"And it came to pass when the ark set forward\" (Numbers 11:35-36) defiles the hands. A single sheet on which there are written eighty-five letters, as many as are in the section beginning, \"And it came to pass when the ark set forward\", defiles the hands. All the Holy Scriptures defile the hands. The Song of Songs and Kohelet (Ecclesiastes) defile the hands. Rabbi Judah says: the Song of Songs defiles the hands, but there is a dispute about Kohelet. Rabbi Yose says: Kohelet does not defile the hands, but there is a dispute about the Song of Songs. Rabbi Shimon says: [the ruling about] Kohelet is one of the leniencies of Bet Shammai and one of the stringencies of Bet Hillel. Rabbi Shimon ben Azzai said: I have received a tradition from the seventy-two elders on the day when they appointed Rabbi Elazar ben Azariah head of the academy that the Song of Songs and Kohelet defile the hands. Rabbi Akiba said: Far be it! No man in Israel disputed that the Song of Songs [saying] that it does not defile the hands. For the whole world is not as worthy as the day on which the Song of Songs was given to Israel; for all the writings are holy but the Song of Songs is the holy of holies. If they had a dispute, they had a dispute only about Kohelet. Rabbi Yoha ben Joshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva said in accordance with the words of Ben Azzai: so they disputed and so they reached a decision.", 4.6. "The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, because you say that the Holy Scriptures defile the hands, but the books of Homer do not defile the hands. Rabban Yoha ben Zakkai said: Have we nothing against the Pharisees but this? Behold they say that the bones of a donkey are clean, yet the bones of Yoha the high priest are unclean. They said to him: according to the affection for them, so is their impurity, so that nobody should make spoons out of the bones of his father or mother. He said to them: so also are the Holy Scriptures according to the affection for them, so is their uncleanness. The books of Homer which are not precious do not defile the hands.", |
|
| 61. Mishnah, Qiddushin, 1.3, 4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150 |
62. Josephus Flavius, Jewish Antiquities, 3.244, 4.260 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •eliezer, rabbi Found in books: Rubenstein(1995) 69; Taylor (2012) 71 | 3.244. 4. Upon the fifteenth day of the same month, when the season of the year is changing for winter, the law enjoins us to pitch tabernacles in every one of our houses, so that we preserve ourselves from the cold of that time of the year; 4.260. 24. As to those young men that despise their parents, and do not pay them honor, but offer them affronts, either because they are ashamed of them or think themselves wiser than they,—in the first place, let their parents admonish them in words, (for they are by nature of authority sufficient for becoming their judges,) |
|
63. Mishnah, Orlah, 2.1, 3.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, heave-offering, neutralization of •r. eliezer Found in books: Avery-Peck (1981) 151; Hayes (2022) 71| 2.1. "הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, הַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְצָרִיךְ לְהָרִים. הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְהָרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן מִצְטָרְפִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִצְטָרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם, אֲבָל לֹא לֶאֱסֹר: \n", 3.9. "סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", | 2.1. "Terumah, terumat maaser of demai, hallah and bikkurim, are neutralized in a hundred-and-one mixture. And they are reckoned together [to form the statutory minimum]. And it is necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it]. Orlah and kilayim of the vineyard are neutralized in a two-hundred-and-one mixture. And they are reckoned together [to form the statutory minimum]. But it is not necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it]. Rabbi Shimon says: they are not reckoned together. Rabbi Eliezer says: they are reckoned together when they impart flavor, but not to prohibit.", 3.9. "Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it. A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand. New [produce] is prohibited by the Torah in all places. And orlah is a halachah. And kilayim are an enactment of the scribes.", |
|
64. Mishnah, Negaim, 3.1, 11.1, 12.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 41| 3.1. "הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר: \n", 11.1. "כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. חִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא: \n", 12.1. "כָּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. בַּיִת עָגֹל, בַּיִת טְרִיגוֹן, בַּיִת הַבָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ בְאַסְקַרְיָא, עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. וְאִם הָיָה מְרֻבָּע, אֲפִלּוּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים, מִטַּמֵּא:", | 3.1. "Everyone can become impure from negaim, except for a non-Jew and a resident alien. All are qualified to inspect negaim, but only a priest may declare them unclean or clean. He is told, \"Say: 'unclean,'\" and he repeats \"unclean,\" or \"Say: 'clean,'\" and he repeats \"clean.\" Two negaim may not be inspected simultaneously whether in one man or in two men; rather he inspects one first and isolates him, certifies him as unclean or pronounces him clean, and then he inspects the second. One who is isolated may not be isolated again nor may one who is certified unclean be certified unclean again. One who is certified unclean may not be isolated nor may one who is isolated be certified unclean. But in the beginning, or at the end of a week, he may isolate on account of the one nega and isolate him on account of another one; he may certify him unclean on account of one sign and also certify him unclean on account of another sign; he may isolated the one sign and declare the other clean, or certify the one unclean and declare the other clean.", 11.1. "All garments can contract the uncleanness of negaim except those of non-Jews. One who buys garments [with signs of negaim] from non-Jews they must be inspected as if the signs had then first appeared. The hides [of animals] of the sea do not contract the uncleanness of negaim. If one joined to them anything which grows on land, even if it is only a thread or a cord, as long as it is something that is susceptible to uncleanness, they also become susceptible to uncleanness.", 12.1. "All houses may contract negaim uncleanness, except those of non-Jews. If one bought houses from non-Jews, any it must be inspected as if they had then first appeared. A round house, a triangular house, or a house built on a ship, on a raft or on four beams, is not susceptible to negaim uncleanness. But if it was four-sided, even if it was built on four pillars, it is susceptible to uncleanness.", |
|
65. Mishnah, Nazir, 7.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 203| 7.4. "אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי, מַה זֶה עֲקִיבָא, אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה: \n", | 7.4. "Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Joshua: for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite must shave, people are liable for entering the sanctuary, and for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite does not shave, people are not liable for one entering the sanctuary. Rabbi Meir said: such [defilement] should not be less serious than [defilement through] a dead creeping thing. Rabbi Akiba said: I argued in the presence of Rabbi Eliezer: Now if on account of a barley-corn’s bulk of bone which does not defile a man by overshadowing, a nazirite shaves should he touch it or carry it, then surely a quarter-log of blood which defiles a man by overshadowing, should cause a nazirite to shave should he touch it or carry it? He replied: What is this Akiva! We do not make here an ‘all the more so’ (a kal vehomer) argument. When I afterwards went and recounted these words to Rabbi Joshua, he said to me, “You spoke well, but thus they have ruled the halakhah.”", |
|
66. Mishnah, Middot, 2.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben jacob Found in books: Ganzel and Holtz (2020) 148| 2.4. "כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ גְבוֹהִים, חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם: \n" | 2.4. "All the walls that were there [in the Temple] were high except the eastern wall, for the priest who burned the red heifer would stand on the top of the Mount of Olives and direct his gaze carefully see the opening of the Sanctuary at the time of the sprinkling of the blood." |
|
67. Mishnah, Menachot, 7.6, 13.11 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben yose •r. eliezer b. azariah Found in books: Levine (2005) 545; Samely (2002) 272| 7.6. "מִנַּיִן לָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז), וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר, וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר צֹאן וּבָקָר. אֶלָּא לְהָקִישׁ כֹּל הַבָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן לַפֶּסַח, מַה הַפֶּסַח, שֶׁהוּא בָא בְחוֹבָה, אֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא בְחוֹבָה, לֹא יָבֹא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים, הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים חוֹבָה, לֹא יָבֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. וְהַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם לֹא יָבֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין: \n", 13.11. "נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א), וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם: \n", | 7.6. "From where [is it derived] that if one says, “I take upon myself to bring a todah,” he can bring it only from hullin? As it is said, “And you shall sacrifice the pesah to the Lord your God, from the flock or the herd” (Deuteronomy 16:. But is not the pesah sacrifice brought only from the lambs and from the goats? Why then is it written, “from the flock or the herd”? It is to compare whatever is brought from the flock and the herd with the pesah: just as the pesah is obligatory and offered only from what is hullin, so everything that is obligatory may be offered only from what is hullin. Therefore if a man says, “I take upon myself to bring a todah,” or “I take upon myself [to offer] a shelamim,” since [in these cases] these are obligatory they may be offered only from what is hullin. The libations in every case may be offered only from what is hullin.", 13.11. "It is said of the olah of cattle, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 1:9); and of the olah of birds, “An offering made by fire of pleasing odor (vs. 17); and of the minhah, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 2:2): to teach you that it is the same whether one offers much or little, so long as one directs one’s heart to heaven. Congratulations! We have finished Tractate Menahot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. It is no accident that the last mishnah of the tractate finishes with the message that we learned today. After having learned 14 chapters of Zevahim and 13 chapters of Menahot, there is a grave danger that one could learn that all God cares about, and all that is important in Judaism, is bringing the proper sacrifice in the proper manner. Our mishnah teaches that the important issue is the proper intent, that one’s intent in sacrifice should be to worship God. This is not to deny that that the minutiae of rules are extremely important, both in the eyes of the rabbis and surely in the eyes of the priests who served in the Temple while it still stood. Rather, what today’s mishnah seems to say is that the rules are an outer manifestation of the inner kavannah, intent, of the worshipper. Without following the rules, there is no way to bring that intent into the world. But without the intent, the rules are just empty exercises devoid of meaning. I believe that this is a message that is as true of Judaism today as it was in Temple times. Mishnah Menahot has probably been a great challenge for many of you; I know it was for me. So please accept an extra congratulations on completing it. Tomorrow we begin Hullin, the one tractate in all of Seder Kodashim that does not deal with sacrifices or the Temple.", |
|
68. Mishnah, Megillah, 4.8-4.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Goodman (2006) 168| 4.8. "הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:", 4.9. "הָאוֹמֵר יְבָרְכוּךָ טוֹבִים, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בָעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר, וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ (ויקרא יח), וּמִזַרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה:", | 4.8. "If one says, “I will not pass before the ark in colored clothes,” even in white clothes he may not pass before it. [If one says], “I will not pass before it in shoes,” even barefoot he may not pass before it. One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. If he put them on his forehead or on the palm of his hand, behold this is the way of heresy. If he overlaid them with gold or put [the one for the hand] on his sleeve, behold this is the manner of the outsiders.", 4.9. "If one says “May the good bless you,” this is the way of heresy. [If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “May Your name be mentioned for the good,” “We give thanks, we give thanks,” they silence him. One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden marriages, he is silenced. If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed to be passed to Moloch,” (Leviticus 18:21) “You shall not give [your seed] to pass to a Gentile woman,” he silenced with a rebuke.", |
|
69. Mishnah, Maasrot, 1.5, 1.6, 1.7, 1.8, 2.1, 2.1-3.4, 2.2, 2.3, 2.4, 2.5, 2.6, 2.7, 2.7-3.3, 2.8, 3.1, 3.2, 3.3, 3.4, 3.5, 3.6, 3.7, 3.8, 3.9, 3.10, 4.1, 4.2, 4.3, 4.4, 4.5, 4.5-5.8, 4.6, 5.1, 5.2, 5.3, 5.4, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Jaffee (1981) 8, 11, 71, 72, 73, 75| 2.4. "פֵּרוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִלֶּאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, חוּץ מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים. כַּלְכָּלַת תְּאֵנִים שֶׁתְּרָמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n" | 2.4. "Produce from which he separated terumah before its work was finished: Rabbi Eliezer says: it is forbidden to make a chance meal of it, But the sages permit it except when it is a basket of figs. A basket of figs from which one separated terumah: Rabbi Shimon permits it. But the sages forbid it." |
|
70. Mishnah, Keritot, 6.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 157| 6.9. "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִין מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ד), וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִים מֵהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם יב), וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין. הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל שֶׁכְּבוֹד הָאָב עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הָאֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם יט), אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב, קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ: \n", | 6.9. "Rabbi Shimon says: lambs are mentioned before goats in all places. You might think that it is because they are choicer, therefore Scripture states, “And if he brings a lamb as his offering,” (Leviticus 4:32) to teach that both are equal. Turtle-doves are mentioned before young pigeons in all places. You might think that it is because they are choicer, therefore Scripture states, “A young pigeon or a turtle-dove for a hatat,” (Leviticus 12:6) to teach that both are equal. The father comes before the mother in all places. You might think that it is because the honor due a father is greater than the honor due a mother, therefore Scripture states, “A man shall fear his mother and his father,” (Leviticus 19: to teach that both are equal. But the sages have said: the father comes before the mother in all places, because both a son and his mother are obligated to honor the father. And so it is also with the study of Torah; if the son has been worthy [to sit] before the teacher, the teacher comes before the father in all places, because both a man and his father are obligated to honor the teacher.", |
|
| 71. Mishnah, Hulin, 3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •rosental, eliezer shimshon Found in books: Hidary (2017) 16 |
72. Mishnah, Hagigah, 2.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. hyrcanus Found in books: Sigal (2007) 99| 2.2. "יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אַב בֵּית דִּין: \n", | 2.2. "Yose ben Yoezer says that [on a festival] the laying of the hands [on the head of a sacrifice] may not be performed. Yosef ben Joha says that it may be performed. Joshua ben Perahia says that it may not be performed. Nittai the Arbelite says that it may be performed. Judah ben Tabai says that it may not be performed. Shimon ben Shetah says that it may be performed. Shamayah says that it may be performed. Avtalyon says that it may not be performed. Hillel and Menahem did not dispute. Menahem went out, Shammai entered. Shammai says that it may not be performed. Hillel says that it may be performed. The former [of each] pair were patriarchs and the latter were heads of the court.", |
|
73. Mishnah, Gittin, 1.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150| 1.5. "כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה, שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אֵלּוּ כְשֵׁרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְהֶדְיוֹט: \n", | 1.5. "Any document which has upon it the signature of a Samaritan is invalid, except for bills of divorce or a writ of emancipation. It happened that a bill of divorce was once brought before Rabban Gamaliel at Kefar Otnai and its witnesses were Samaritan, and he declared it valid. All documents which are accepted in the courts of non-Jew, even if those who signed on the documents are non-Jews, are valid except bills of divorce and of writs of emancipation. Rabbi Shimon says: these also are valid; they were only pronounced [to be invalid] when done by ordinary persons.", |
|
74. Mishnah, Eruvin, 3.1-3.8, 4.1-4.3, 6.1-6.10, 8.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 29, 41, 150, 217; Rubenstein(1995) 228| 3.1. "בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, מֻתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוּמְכוֹס אוֹמֵר, בְּחֻלִּין. וּלְכֹהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לָחוֹץ וְלֶאֱכֹל: \n", 3.2. "מְעָרְבִין בִּדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וְהַכֹּהֲנִים, בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב: \n", 3.3. "נְתָנוֹ בְאִילָן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקֻּנְדָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. נְתָנוֹ בְמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, אֵינוֹ עֵרוּב: \n", 3.4. "נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם, וְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף, אוֹ תְרוּמָה וְנִטְמֵאת, מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ עֵרוּב, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. אִם סָפֵק, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, סְפֵק עֵרוּב, כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַבְטוֹלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים עַל סְפֵק עֵרוּב שֶׁכָּשֵׁר: \n", 3.5. "מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר, אִם בָּאוּ גוֹיִים מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא בָאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לִמְקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ: \n", 3.6. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח, וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב, וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי, וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ. בַּשֵּׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ. וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת: \n", 3.7. "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב, בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי בָּרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי בַּשֵּׁנִי, וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n", 3.8. "וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי. וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n", 4.1. "מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן: \n", 4.2. "פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן, מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה: \n", 4.3. "מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן: \n", 6.1. "הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה: \n", 6.2. "אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם: \n", 6.3. "אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא, לוֹ וְלָהֶם, וְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִין, לוֹ וְלָהֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן, הוּא מֻתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, שְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת: \n" 6.4. "מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר: \n", 6.5. "בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לִשְׁכֵנִים, לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְיַיִן, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְשֶׁמֶן, צְרִיכִים לְעָרֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב: \n", 6.6. "חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרַקְלִין אֶחָד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן. וּמוֹדִים, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִן בַּחֲדָרִים אוֹ בַעֲלִיּוֹת, שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה: \n", 6.7. "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם, צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ, אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן, אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n", 6.8. "חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: \n", 6.9. "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה, וְלֹא הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ: \n", 6.10. "שָׁכַח אַחַד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n", 8.5. "הַמַּנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בְשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ: \n", | 3.1. "With all [kinds of food] they may make an ‘eruv and a shittuf, except water and salt. And all [kinds of food] may be purchased with money of the second tithe, except water and salt. One who vowed to abstain from food is allowed [to consume] both water and salt. An eruv may be prepared for a nazirite with wine and for an Israelite with terumah, But Symmachus says: with unconsecrated produce only. [An eruv may be prepared] for a priest in a bet hapras. Rabbi Judah says: even in a cemetary, because he can put up a partition and thus enter [the area] and eat [his eruv].", 3.2. "They may make an eruv with demai (doubtfully tithed produce), or with first tithe from which terumah had been taken, or with second tithe or consecrated [food] that have been redeemed; and priests [may make their eruv] with hallah and terumah. [It may] not [be prepared], with untithed produce, nor with first tithe from which terumah has not been taken, nor with second tithe or consecrated [food] that have not been redeemed. One who sends his eruv in the hands of a deaf-mute, imbecile or a minor, or with one who does not admit [the principle of] eruv, the eruv is not valid. If, however, he instructed another person to receive it from him, the eruv is valid.", 3.3. "If he put [the eruv] in a tree above [a height] of ten handbreadths, his eruv is not valid; below ten handbreadths, his eruv is valid. If he put it in a cistern, even if it is a hundred cubits deep, his eruv is valid. If he put it on the top of a reed or on the top of a pole, if it had been uprooted and then inserted in the ground, even though it was a hundred cubits high, the eruv is valid. If it he put it in a chest and the key was lost, the eruv is [nevertheless] valid. Rabbi Eliezer says: if he does not know that the key is in its place, the eruv is invalid.", 3.4. "[An eruv] which rolled away beyond the [Shabbat] limit, or a heap of stones fell on it, or was burnt, [or was] terumah and became impure: [If one of these occurred] while it was yet day, it is invalid, [But if it occurred] after it became the eruv is valid. If it is doubtful [when it occurred]: Rabbi Meir and Rabbi Judah say: this is a donkey-driver/camel driver. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a doubtful eruv is valid. Rabbi Yose says: Avtulmos testified on the authority of five elders that a doubtful eruv is valid.", 3.5. "A man may make a stipulation concerning his eruv and say, “If foreigners came from the east, let my eruv be that of the west; [if they came] from the west let my eruv be that of the east; if they came from both directions, I will go in whatever direction I desire; and if they came from neither direction I will be like the people of my town.” [Likewise say,] “If a sage came from the east let my eruv be that of the east; if from the west let my eruv be that of the west; If he came from either direction I will go in whatever direction I desire; and if no one came from either direction I will be like the people of my town.” Rabbi Judah says: if one of them was his teacher he may go only to his teacher, but if both were his teachers he may go in whatever direction he prefers.", 3.6. "Rabbi Eliezer says: if a festival day immediately precedes or follows Shabbat a man may prepare two eruvs and make the following declaration: “my eruv for the first day is that of the east and for the second day is that of the west”; “the one for the first day is that of the west and the one for the second day is that of the east”; “my eruv is for the first day, and for the second day I will be as the people of my town”; or “my eruv is for the second day, and for the first day I will be as the people of my town”. But the sages say: he either prepares an eruv for one direction or none at all; he either prepares one eruv for the two days or none at all. How should he act? He brings [the eruv] on the first day, he lets it get dark and then he takes it and goes away. On the second day [he again carries the eruv to the same place] and lets it grow dark and then he may eat it. He thus benefits both in his going and in [eating] his eruv. If the eruv was eaten up on the first day it remains effective for the first day but not for the second. Rabbi Eliezer said to them: you do then agree with me that they are two distinct holinesses.", 3.7. "Rabbi Judah says: [if on the eve of the] New Year a man was afraid that [the preceding month of Elul] might be intercalated, he may prepare two eruvs and make this declaration: “My eruv for the first day is that to the east and the one for the second day is that to the west”; “the one for the first day is that to the west and the one for the second day is that to the east”; “my eruv is for the first day, and for the second I shall be as the people of my town”; “my eruv is for the second day, and for the first I shall be as the people of my town.” But the sages did not agree with him.", 3.8. "Rabbi Judah further said: a man may stipulate concerning a basket [of produce] on the first festival day [of Rosh Hashanah] and may then eat it on the second day, And so also if an egg was laid on the first [festival] day it may be eaten on the second. But the sages did not agree with him.", 4.1. "One whom Gentiles, or an evil spirit, have taken out [beyond the Shabbat border] has no more than four cubits [in which to move]. If they brought him back, it is as if he had never gone out. If they took him to another town, or if they put him in a pen or a sahar: Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah say he may move throughout the entire area; But Rabbi Joshua and Rabbi Akiva says: he has only four cubits [in which to move]. It once happened that they were coming from Brindisi and their ship sailed out to sea [on Shabbat]. Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah walked about throughout its area, but Rabbi Joshua and Rabbi Akiba did not move beyond four cubits because they wanted to be stringent upon themselves.", 4.2. "Once they did not enter the harbor until dusk [on Shabbat eve]. They asked Rabban Gamaliel, “Can we disembark?” He said to them, “You may for I was already observing and we were already within the Shabbat limit before it grew dark.”", 4.3. "One who went beyond the Shabbat limit with permission and was then told that the act had already been performed, [he is allowed to move] within two thousand cubits in any direction. If he was within the Shabbat limit, it is as if he had not gone out. All who go out to save life may return to their original places.", 6.1. "One who lives in a courtyard with a non-Jew or with one who does not acknowledge the [principle of] eruv, behold this one restricts him [from making use of the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one can never restrict another [from making use of the eruv] unless there are two Jews who restrict each other.", 6.2. "Rabban Gamaliel said: A Sadducee once lived with us in the same alley in Jerusalem and father told us: “Hurry up and carry out all vessels into the alley before he carries out his and thereby restricts you”. Rabbi Judah said [the instruction was given] in different language: “Hurry up and perform all of your needs in the alley before he carries out his and thereby restricts you”.", 6.3. "If one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden both to him and to them for the taking in or for the taking out of any object. But their houses are permitted both to him and to them. If they gave their part [of the courtyard] to him, he is permitted but they are forbidden. If there were two [who forgot to join in the eruv], they restrict each other, because one may give his part and also acquire the part [of others] but two may give their parts but may not acquire the parts [of others]." 6.4. "When must they give away their share [courtyard or alley]? Bet Shammai says: while it is yet day, And Bet Hillel says: after dusk. One who gave away his share and then carried out an object, whether unwittingly or intentionally, he restricts [the others from carrying in the courtyard or alley], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if he acted with intention he restricts [the others], but if unwittingly he does not restrict.", 6.5. "A householder who was in partnership with his neighbors: with this one in wine and with the other in wine, they need not prepare an eruv. But if his partnership was with the one in wine and with the other in oil, they must make an eruv. Rabbi Shimon says: neither in the one case nor in the other need they make an eruv.", 6.6. "Five companies [of men] who spent Shabbat in one hall:: Bet Shammai says: an eruv for each an every company; But Bet Hillel says: one eruv for them all. They agree that where some of them occupy rooms or upper chambers, that they must make an eruv for each and every company.", 6.7. "Brothers or partners who were eating at their father’s table but slept in their own homes must each have an eruv. Hence, if any one of them forgot and did not [contribute] to the eruv, he must annul his right to his share in the courtyard. When does this apply? When they bring their eruv into some other place but if their eruv is deposited with them or if there are no other tets with them in the courtyard they need not prepare any eruv.", 6.8. "Five courtyards which were each opened into the other and into an alley, and they made an eruv for the courtyards but they did not share in a shittuf for the alley, they are permitted [the use of the] courtyards but forbidden that of the alley. If they shared in a shittuf for the alley [but not in the eruv for the courtyards], they are permitted the use of both. If they made an eruv for the courtyards and they made a shittuf for the alley, and one of the tets of a courtyard forgot to contribute to the eruv, they are permitted the use of both. If one of the residents of the alley forgot to share in the shittuf, they are permitted the use of the courtyards but forbidden that of the alley, Since an alley to its courtyards is as a courtyard to its houses.", 6.9. "Two courtyards, this one inside the other:If the [residents] of the inner one prepared an eruv but those of the outer one did not prepare an eruv, the inner one is permitted but the outer one is forbidden. If the [residents] of the outer one prepared an eruv but not those of the inner one, they both are forbidden. If the [residents] of each [courtyard] prepared an eruv for themselves, each is permitted on its own. Rabbi Akiva forbids the outer one because the right to walk in it prohibits it. The sages say that the right of way does not prohibit it.", 6.10. "If one of the [residents] of the outer courtyard forgot to participate in the eruv, the inner courtyard is permitted but the outer one is forbidden. If one of the [residents] of the inner courtyard forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If they gave their eruv in the same place and one [resident], whether of the inner courtyard or of the outer courtyard, forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If the courtyards belonged to individuals, they need not prepare any eruv.", 8.5. "One who leaves his house and goes to spend Shabbat in another town, whether he was a Gentile or an Israelite, he prohibits [the other residents from using the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he does not prohibit. Rabbi Yose says: a Gentile prohibits but an Israelite does not prohibit because it is not usual for an Israelite to return on Shabbat. Rabbi Shimon says: even if he left his house and went to spend Shabbat with his daughter in the same town he does not prohibit, since he turned his attention away.", |
|
75. Mishnah, Peah, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150| 4.6. "עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה, שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֶלָּא בִשְׁעַת הָעִמּוּר: \n", | 4.6. "A non-Jew who harvested his field and then converted, he is exempt from [leaving] gleanings, the forgotten sheaf and peah. Rabbi Judah makes him liable to leave the forgotten sheaf, since he becomes liable for the forgotten sheaf at the time of their binding.", |
|
76. Mishnah, Eduyot, 1.3, 1.8-1.15, 2.4-2.10, 5.6, 7.3, 8.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer b. hyrcanus •eliezer b. arakh Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 22; Sigal (2007) 54, 99| 1.3. "הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, אֶלָּא שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, תִּשְׁעָה קַבִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם: \n", 1.8. "כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה: \n", 1.9. "הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף. וַחֲכָמִים מַתִּירִין: \n", 1.10. "הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִים לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבִרְבִיעִית כֶּסֶף בִּרְבִיעִית מָעוֹת. וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כָסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ: \n", 1.11. "כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא טָמֵא. כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַעֲרֵבָה, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ: \n", 1.12. "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבָד. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם, לֹא דִבְּרוּ בַקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקָּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי: \n", 1.13. "מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל. בַּת חוֹרִין, אֵינוֹ יָכוֹל. לִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה), לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי: \n", 1.14. "כְּלִי חֶרֶס מַצִּיל עַל הַכֹּל, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חָרֶס. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מִפְּנֵי מָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמֵא עַל גַּב עַם הָאָרֶץ, וְאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, וַהֲלֹא טִהַרְתֶּם אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, כְּשֶׁטִּהַרְנוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ, לְעַצְמוֹ טִהַרְנוּ. אֲבָל כְּשֶׁטִּהַרְתָּ אֶת הַכְּלִי, טִהַרְתָּ לְךָ וָלוֹ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי: \n", 2.4. "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. עַל בֵּיצָה טְרוּפָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁהִיא חִבּוּר. וְאִם הָיְתָה כְמִין כּוֹבַע, אֵינָהּ חִבּוּר. וְעַל שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה, אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים. וְעַל גִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עָרִיס, אִם יֶשׁ בָּהּ כִּמְלֹא בוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וּמְלֹא בוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן, תִּזָּרֵעַ. וְאִם לָאו, לֹא תִזָּרֵעַ:", 2.5. "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא אָמַר בָּהֶם לֹא אִסּוּר וְהֶתֵּר, וּפֵרְשָׁן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן מַתְיָא. הַמֵּפִיס מֻרְסָא בְּשַׁבָּת, אִם לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה, חַיָּב, וְאִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה, פָּטוּר. וְעַל הַצָּד נָחָשׁ בַּשַּׁבָּת, אִם מִתְעַסֵּק שֶׁלֹּא יִשְּׁכֶנּוּ, פָּטוּר, וְאִם לִרְפוּאָה, חַיָּב. וְעַל לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר, אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב, טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:", 2.6. "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלֹא הוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא. הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִגְמֹר מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר:", 2.7. "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, יוֹצֵאת אִשָּׁה בְעִיר שֶׁל זָהָב, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִים לְעֵדוּת. וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַשֶּׁרֶץ בְּפִי חֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָהוֹר:", 2.8. "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לוֹ וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ. עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים, שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס. וְעַל שְׁיָרֵי תַנּוּר אַרְבָּעָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה. וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ, עַל כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:", 2.9. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן, בַּנּוֹי, וּבַכֹּחַ, וּבָעֹשֶׁר, וּבַחָכְמָה, וּבַשָּׁנִים, וּבְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו, וְהוּא הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו), וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְנֶאֱמַר (שם), וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה:", 2.10. "אַף הוּא הָיָה אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט אִיּוֹב, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבֹא, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו), וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:", 5.6. "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ. הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְׂעַר הַפְּקֻדָּה וְדַם הַיָּרוֹק. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הוּא הָיָה מַתִּיר שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בְחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיֹּרֶת וְלֹא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמַר לָהֶם, דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ. וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ, אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדָיִם. וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ: \n", 7.3. "הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבִירַת הַפִּלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִכְשִׁירוּהוּ: \n", 8.3. "הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא עַל אַלְמָנַת עִסָּה, שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה, שֶׁהָעִסָּה כְשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ. הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב: \n", | 1.3. "Hillel says: “A hin full of drawn water renders the mikweh unfit.” (However, man must speak in the language of his teacher.) And Shammai says: “Nine kavs.” But the Sages say: “Neither according to the opinion of this one nor according to the opinion of this one;” But when two weavers from the dung-gate which is in Jerusalem came and testified in the name of Shemaiah and Avtalion, “Three logs of drawn water render the mikweh unfit,” the Sages confirmed their statement.", 1.8. "Vetches of terumah: Beth Shammai says, “They must be soaked and rubbed in purity, but can be given for food in impurity.” And Beth Hillel says: “They must be soaked in purity, but can be rubbed and given for food in impurity.” Shammai says: “They must be eaten dry.” Rabbi Akiva says: “All actions in connection with them [can be carried out] in impurity.”", 1.9. "One who changes for a sela copper coins from second tithe: Beth Shammai says: “Copper coin for the whole sela.” And Beth Hillel say: “Silver for one shekel and copper coin for one shekel.” Rabbi Meir says: “Silver and fruits may not be substituted for silver.” But the sages allow it.", 1.10. "One who exchanges a sela from second tithe in Jerusalem: Beth Shammai says: “Copper coin for the whole sela.” And Beth Hillel says: “Silver for one shekel and copper coin for one shekel.” The disputants before the Sages say: “Silver for three denars and copper coin for one denar.” Rabbi Akiva says: “Silver for three denars and for the fourth silver, copper coin.” Rabbi Tarfon says: “Four aspers in silver.” Shammai says: “He must leave it in the shop and eat on the credit thereof.”", 1.11. "A bride’s stool from which the covering-boards have been taken: Beth Shammai pronounces it [liable to become] unclean, And Beth Hillel pronounce it not [liable to become] unclean. Shammai says: “Even the framework of a stool [by itself is liable to become] unclean.” A stool which has been set in a baker’s trough: Beth Shammai pronounces it [liable to become] unclean, And Beth Hillel pronounces it not [liable to become] unclean. Shammai says: “Even one made therein [is liable to become unclean].”", 1.12. "These are subjects concerning which Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai:A woman who came from overseas and said: “My husband died” may be married again; “My husband died [without children]” she must be married by her husband’s brother (the levir). But Beth Hillel says: “We have heard so only in the case of one who came from the harvesting.” Beth Shammai said to them: “It is the same thing in the case of one who came from the harvesting or who came from the olive-picking or who came from overseas; they mentioned harvesting only because that is how it happened.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to Beth Shammai. Beth Shammai says: “She may be married again and take her kethubah payment.” But Beth Hillel says: “She may be married again but may not take her kethubah payment.” Beth Shammai said to them: “You have permitted the graver matter of a forbidden marriage, should you not permit the lighter matter of property?” Beth Hillel said to them: “We have found that brothers do not inherit on her statement.” Beth Shammai said to them: “Do we not infer it from her marriage document in which he writes to her ‘That if you be married to another you shall take what is written for you’?” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.", 1.13. "Whoever is half a slave and half a free man should work one day for his master and one day for himself, according to Beth Hillel. Beth Shammai said to them: “You have set matters in order with regards to his master, but you have not set matters in order with regards to himself. He is not able to marry a slave-woman, nor is he able [to marry] a woman who is free. Is he to refrain [from marrying]? [How can he] for is it not the case that the world was created in order for people to be fruitful and multiply? For it is said, “He did not create it to be a waste; but formed it for inhabitation” (Isaiah 45:18). But for the rightful ordering of the world his master is compelled to make him free, and he writes out a bond for half his value.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.", 1.14. "A vessel of earthenware can protect everything [in it from contracting impurity], according to Beth Hillel. But Beth Shammai says: “It protects only food and liquids and [other] vessels of earthenware.” Beth Hillel said to them: “Why?” Beth Shammai said to them: “Because it is [itself] impure with respect to an ignoramus, and no impure vessel can screen [against impurity].” Beth Hillel said to them: “And did you not pronounce pure the food and liquids inside it?” Beth Shammai said to them: “When we pronounced pure the food and liquids inside it, we pronounced them pure for him [the ignoramus] only, but when you pronounced the vessel pure you pronounced it pure for yourself and for him.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.", 2.4. "Rabbi Yishmael declared three things before the Sages in the vineyard at Yavneh: Concerning an egg which was beaten together, and placed on vegetables of terumah that it acts as a connection; but if it was in the form of a helmet it does not act as a connection. And concerning an ear of corn in the harvesting, the top of which reached the standing corn that if it can be reaped together with the standing corn, it belongs to the owner; and if not, it belongs to the poor. And concerning a small garden which was surrounded by a row of vines that if it has space for the grape-gatherer and his basket on one side, and space for the grape-gatherer and his basket on the other side, it may be sown with seed; but if not, it may not be sown with seed.", 2.5. "They stated three things before Rabbi Yishmael, and he pronounced none of them either unlawful or lawful; and Rabbi Joshua ben Matya explained them.One who lances an abscess on the Sabbath: if it was to make an opening he is liable; if it was to bring out the pus, he is exempt. And concerning one who hunts a snake on the Sabbath: that if he was occupied with it in order that it should not bite him, he is innocent; but if that he might use it as a remedy, he is guilty. And concerning Ironian stewpots: that they do not contract impurity when under the same tent as a corpse; but become impure if they are carried by a zav. Rabbi Eliezer ben Zadok says: “Even if they are carried by a zav they remain pure, because they are unfinished.”", 2.6. "Rabbi Yishmael said three things, and Rabbi Akiba disagreed with him.Garlic or unripe grapes or green ears of grain were being crushed [on the eve of the Sabbath] while it is yet day: Rabbi Yishmael says: “He may finish crushing after it grows dark.” But Rabbi Akiba says: “He may not finish.”", 2.7. "They said three things before Rabbi Akiva, two in the name of Rabbi Eliezer and one in the name of Rabbi Joshua. Two in the name of Rabbi Eliezer:A woman may go out [on the Sabbath adorned] with a “golden-city”; And they that fly pigeons are unfit to bear evidence. And one in the name of Rabbi Joshua: If there was a creeping thing in the mouth of a weasel when it walked over loaves of terumah, and it is doubtful whether it touched them or whether it did not touch them, that about which there is doubt remains pure.", 2.8. "Rabbi Akiba declared three things; about two they agreed with him, and about one they disagreed with him.About a lime-burner’s sandal, that it is liable to contract midras impurity; And about the remains of a [broken] oven, that they must be four handbreadths high [in order to retain impurity], whereas they used to say three and [when he said four] they agreed with him. And about one they disagreed with him About a stool, from which two of its covering-boards had been removed, the one beside the other, which Rabbi Akiba pronounces able to contract impurity, but the Sages declare unable to contract impurity.", 2.9. "He used to say: the father transmits to the son beauty, strength, wealth, wisdom and years. And the number of generations before Him, that shall be their appointed end: For it is said, “calling the generations from the beginning” (Isaiah 51:4) Although it is said, “And shall serve them, and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13), it is also said, “And in the fourth generation they shall come hither again” (Genesis 15:16).", 2.10. "Also he used to say that there are five things that last twelve months:The judgment of the generation of the flood [continued] twelve months; The judgment of Job [continued] twelve months; The judgment of the Egyptians [continued] twelve months; The judgment of Gog and Magog in the time to come [will continue] twelve months; The judgment of the wicked in gehinom [continues] twelve months, for it is said, and “It will be from one month until its [same] month” (Isaiah 66:23). Rabbi Yoha ben Nuri says: “[As long as] from Passover to Shavuoth, for it is said, “And from one Sabbath until its [next] Sabbath” (ibid.).", 5.6. "Akavia ben Mahalalel testified concerning four things. They said to him: Akavia, retract these four things which you say, and we will make you the head of the court in Israel. He said to them: it is better for me to be called a fool all my days than that I should become [even] for one hour a wicked man before God; So they shouldn’t say: “he withdrew his opinions for the sake of power.” He used to pronounce impure the hair which has been left over [in leprosy], And green (yellow) blood (of vaginal discharge); But the Sages declared them clean. He used to permit the wool of a first-born animal which was blemished and which had fallen out and had been put in a niche, the first-born being slaughtered afterwards; But the sages forbid it. He used to say: a woman proselyte and a freed slave-woman are not made to drink of the bitter waters. But the Sages say: they are made to drink. They said to him: it happened in the case of Karkemith, a freed slave-woman who was in Jerusalem, that Shemaiah and Avtalion made her drink. He said to them: they made her drink an example (and not the real water). Whereupon they excommunicated him; and he died while he was under excommunication, and the court stoned his coffin. Rabbi Judah said: God forbid [that one should say] that Akavia was excommunicated; for the courtyard is never locked for any man in Israel who was equal to Avavia ben Mahalalel in wisdom and the fear of sin. But whom did they excommunicate? Eliezer the son of Hanoch who cast doubt against the laws concerning the purifying of the hands. And when he died the court sent and laid a stone on his coffin. This teaches that whoever is excommunicated and dies while under excommunication, his coffin is stoned.", 7.3. "Rabbi Zadok testified concerning flowing water which exceeded in quantity dripping water; that it was valid. There was such a case at Birath Hapilya, and when the case came before the Sages they declared it valid.", 8.3. "Rabbi Joshua and Rabbi Judah ben Bathyra testified concerning the widow of [a man belonging to] a family of doubtful lineage (an issa), that she was fit to marry into the priesthood, [And that those of] a family of doubtful lineage are fit to declare who was unclean and who clean, who was to be put away and who was to be brought near. Rabban Gamaliel said: we accept your testimony, but what can we do since Rabban Yocha ben Zakkai ordained that courts should not be commissioned for this purpose? The priests would listen to you concerning those who might be put away, but not concerning those who might be brought near!", |
|
77. Mishnah, Berachot, 1.1, 4.4, 4.7, 5.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. •eliezer b. hyrcanus •r. eliezer b. azariah •eliezer, Found in books: Hidary (2017) 86; Levine (2005) 545; Rubenstein(1995) 171; Sigal (2007) 75| 1.1. "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה: \n", 4.4. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אוֹמֵר, הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:", 4.7. "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין:", 5.2. "מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה: \n", | 1.1. "From what time may one recite the Shema in the evening? From the time that the priests enter [their houses] in order to eat their terumah until the end of the first watch, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: until midnight. Rabban Gamaliel says: until dawn. Once it happened that his sons came home [late] from a wedding feast and they said to him: we have not yet recited the [evening] Shema. He said to them: if it is not yet dawn you are still obligated to recite. And not in respect to this alone did they so decide, but wherever the sages say “until midnight,” the mitzvah may be performed until dawn. The burning of the fat and the pieces may be performed till dawn. Similarly, all [the offerings] that are to be eaten within one day may be eaten till dawn. Why then did the sages say “until midnight”? In order to keep a man far from transgression.", 4.4. "Rabbi Eliezer says: if a man makes his prayers fixed, it is not [true] supplication. Rabbi Joshua says: if one is traveling in a dangerous place, he says a short prayer, saying: Save, O Lord, Your people the remt of Israel. In every time of crisis may their needs be before You. Blessed are You, O Lord, who hears prayer.", 4.7. "Rabbi Elazar ben Azaryah says: The musaf prayer is said only with the local congregation. The sages say: whether with or with out the congregation. Rabbi Judah said in his name: wherever there is a congregation, an individual is exempt from saying the musaf prayer.", 5.2. "They mention [God’s] power to bring rain in the blessing for the resurrection of the dead. And they ask for rain in the blessing for [fruitful] years. And havdalah in “Who grant knowledge.” Rabbi Akiva says: he says it as a fourth blessing by itself. Rabbi Eliezer says: in the thanksgiving blessing.", |
|
| 78. Mishnah, Pesahim, 1.12-1.13 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207 |
79. Mishnah, Beitzah, 1.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes Found in books: Jaffee (1981) 131| 1.8. "הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: \n", | 1.8. "One who sorts beans on Yom Tov:Bet Shammai says: he must sort the edible parts and eat [them immediate]. But Bet Hillel says: he may sort as usual in his lap or in a basket or in a dish; but not with a board or in a sifter or in a sieve. Rabban Gamaliel says: he may even rinse them [in water] and skim off [the refuse].", |
|
80. Mishnah, Bava Qamma, 8.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150| 8.3. "הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָעֲבָדִים בֹּשֶׁת: \n", | 8.3. "If a man struck his father or his mother and inflicted no wound, or if he wounded his fellow on Yom Kippur, he is liable for all five counts. If he wounded a Hebrew slave, he is liable on all five counts, except loss of income if it was his slave. If he wounded a Canaanite slave (non-Jewish slave) he is liable on all five counts. Rabbi Judah says: “Slaves do not receive compensation for indignity.”", |
|
81. Mishnah, Bava Metzia, 8.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 177| 8.6. "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח, בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלשׁ שָׁנִים: \n", | 8.6. "If one leased a house to his fellow in the rainy season, he cannot make him leave it [during the time] from Sukkot to Pesach. In the summer, [he must give him] thirty days [warning]. And in large cities, whether it is during the rainy season or the summer [he must give] twelve months [warning]. [If one leased] a shop [to his fellow], whether in large cities or small towns, [he must give] twelve months [warning]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If it is a shop occupied by bakers or dyers [he must give] three years [warning].", |
|
82. Mishnah, Bava Batra, 3.1, 9.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178, 203| 3.1. חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. 9.7. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן, נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וָמֵתָה, וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן, בְּנֵי רוֹכֵל תְּקַבְּרֵם אִמָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׁבָּת, דְּבָרָיו קַיָּמִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב. אֲבָל לֹא בְחֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּחֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ, זָכִין לַקָּטָן, וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לַקָּטָן אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר לַגָּדוֹל. | 3.1. "The legal period of possession [in order to establish ownership] for houses, cisterns, trenches, caves, dovecotes, bath-houses, olive-presses, irrigated fields and slaves and anything which continually produces a yield is three complete years. The legal period of possession [in order to establish ownership] for a field irrigated by rain water is three years and they need not be completed. Rabbi Yishmael says: “Three months during the first year, and three months during the last year and twelve months during the middle year, which makes eighteen months.” Rabbi Akiva says: “One month during the first year and one month during the last year and twelve months during the middle year, which makes fourteen months.” Rabbi Yishmael said: “When does this apply? With regards to a sown field, but with tree plantation, if he brought in his produce (grapes), collected the olives and gathered in his fig harvest, this counts as three years.”", 9.7. "If a man divided his property orally, Rabbi Eliezer says: “Whether he was healthy or at the point of death, property for which there is security (land) can be acquired only by money, by a document or by possession; property for which there is no security (movable objects) can be acquired only by being drawn [into the possession of the one acquiring]. They (the Sages) said to him: “It once happened that the mother of the sons of Rokhel was sick and said, ‘Give my veil to my daughter’, and it was worth twelve hundred maneh (1,200 dinars) and she died and they fulfilled her words. He said to them: “May their mother bury the sons of Rokhel.” The Sages say: “On a Sabbath his words remain valid, since he cannot write, but not on a weekday.” Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule on the Sabbath, how much more so on a weekday.” Similarly, others may acquire possession on behalf of a minor, but not on behalf of an adult. Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule with regards to a minor, how much more so does the rule apply to an adult.", |
|
83. Mishnah, Avot, 1.1, 2.10, 2.12, 2.18, 3.2, 6.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer b. arakh •eliezer b. hyrcanus Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 22, 41; Sigal (2007) 53, 54, 75| 1.1. "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: \n", 2.10. "הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:", 2.12. "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:", 3.2. "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:", 6.6. "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:", | 1.1. "Moses received the torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.", 2.10. "They [each] said three things:Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire.", 2.12. "Rabbi Yose said:Let the property of your fellow be as precious unto you as your own; Make yourself fit to study torah for it will not be yours by inheritance; And let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.", 3.2. "Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Haiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).", 6.6. "Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).", |
|
84. Mishnah, Avodah Zarah, 1.1, 1.3, 1.5-1.6, 1.8, 2.2, 2.4, 2.7, 3.1, 3.3, 3.5, 3.10, 4.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer b. hyrcanus Found in books: Porton (1988) 150; Sigal (2007) 75| 1.1. "לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאֹל מֵהֶן, לְהַלְוֹתָן וְלִלְוֹת מֵהֶן, לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן: \n", 1.3. "וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם, קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וּקְרָטֵסִים, וְיוֹם גְּנֻסְיָא שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה, יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה, אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה. יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד: \n", 1.5. "אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וַחֲצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם: \n", 1.6. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַקָּה לְגוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. וּבֶן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּסוּס: \n", 1.8. "וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קֻטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּשָׂכָר מֻתָּר. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ. אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ: \n", 2.2. "מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר, אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ: \n", 2.4. "נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לַחִין, אֲסוּרִין, יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין. הַמֻּרְיָס וּגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה: \n", 2.7. "אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ. וְהַדְּבַשׁ. וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה. וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ. וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה. וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית. וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשְּׁלוּחִין, אֲסוּרִין. הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסְּלוּלָה, אֲסוּרִין. מִן הַהַפְתֵּק, מֻתָּרִין. וְכֵן לִתְרוּמָה: \n", 3.1. "כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָל דָּבָר:", 3.3. "הַמּוֹצֵא כֵלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן, יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שֶׁעַל הַמְכֻבָּדִין, אֲסוּרִים. שֶׁעַל הַמְבֻזִּין, מֻתָּרִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם. אָמְרוּ לוֹ, אַף הוּא נַעֲשֶׂה זֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:", 3.5. "הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת, הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶם אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, (שם יב) אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת, וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁרָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יָד אָדָם, וְכֹל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן, דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה:", 3.10. "כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ. קִרְסֵם, וְזֵרַד, נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט, אֲפִלּוּ עָלֶה, הֲרֵי זוֹ בְטֵלָה. שְׁפָיָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲסוּרָה. שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ, מֻתֶּרֶת:", 4.5. "כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ, קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ, בִּטְּלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גְּרָרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ, רַבִּי אוֹמֵר, בִּטֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בִטֵּל: \n", | 1.1. "On the three days preceding the festivals of idolaters, it is forbidden to conduct business with them, to lend articles to them or borrow from them, to lend or borrow any money from them, to repay a debt, or receive repayment from them. Rabbi Judah says: we should receive repayment from them, as this can only depress them; But they [the Rabbis] said to him: even though it is depressing at the time, they are glad of it subsequently.", 1.3. "These are the festivities of the idolaters: Kalenda, Saturnalia, Kratesis, the anniversary of accession to the throne and birthdays and anniversaries of deaths, according to Rabbi Meir. But the Sages say: a death at which burning [of articles of the dead] takes place is attended by idolatry, but where there is not such burning there is no idolatry. But the day of shaving ones beard and lock of hair, or the day of landing after a sea voyage, or the day of release from prison, or if an idolater holds a banquet for his son the prohibition only applies to that day and that particular person.", 1.5. "The following things are forbidden to be sold to idolaters: iztroblin, bnoth-shuah with their stems, frankincense, and a white rooster. Rabbi Judah says: it is permitted to sell a white rooster to an idolater among other roosters; but if it be by itself, one should clip its spur and then sell it to him, because a defective [animal] is not sacrificed to an idol. As for other things, if they are not specified their sale is permitted, but if specified it is forbidden. Rabbi Meir says: also a “good-palm”, hazab and niklivas are forbidden to be sold to idolaters.", 1.6. "In a place where it is the custom to sell small domesticated animals to non-Jews, such sale is permitted; but where the custom is not to sell, such sale is not permitted. In no place however is it permitted to sell large animals, calves or foals, whether whole or maimed. Rabbi Judah permits in the case of a maimed one. And Ben Bateira permits in the case of a horse.", 1.8. "One should not make jewelry for an idol [such as] necklaces, ear-rings, or finger-rings. Rabbi Eliezer says, for payment it is permitted. One should not sell to idolaters a thing which is attached to the soil, but when cut down it may be sold. R. Judah says, one may sell it on condition that it be cut down. One should not let houses to them in the land of Israel; and it is not necessary to mention fields. In Syria houses may be let to them, but not fields. Outside of the land of Israel, houses may be sold and fields let to them, these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: in the land of Israel, one may let to them houses but not fields; In Syria, we may sell them houses and let fields; Outside of the land of Israel, both may be sold.", 2.2. "We may allow them to heal us when the healing relates to money, but not personal healing; Nor should we have our hair cut by them in any place, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages said: in a public place it is permitted, but not when the two persons are alone.", 2.4. "Skin-bottles or flasks of non-Jews in which wine of a Jew is kept are forbidden and the prohibition extends to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say that the prohibition does not extend to deriving benefit. Grape seeds and grape-skins of non-Jews are forbidden, the prohibition extending to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say, when fresh they are forbidden but when dry they are permitted. Fish brine and Bithynian cheese of the non-Jews are forbidden, the prohibition extending to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say that the prohibition does not extend to deriving benefit.", 2.7. "The following are permitted to be eaten [by an israelite]:milk which a non-Jew milked with a Jew watching him; honey, grape-clusters even though these secrete moisture the law which renders food susceptible to defilement by a liquid does not apply to them preserves into which they are not accustomed to put wine or vinegar, pickled herring which has not been minced, brine containing fish, a leaf of asafoetida, and rolled olive-cakes. Rabbi Yose says: those olives having pits ready to drop out are prohibited. Locusts which come out of [a shopkeeper’s] basket are prohibited, but if from storage they are permitted. The same rule applies to terumah.", 3.1. "All images are prohibited because they are worshipped once a year, according to the opinion of Rabbi Meir; But the Sages say: [an image] is not prohibited except one that has a staff or bird or orb in its hand. Rabban Shimon b. Gamaliel says: any [image] which has anything in its hand [is prohibited].", 3.3. "If one finds utensils upon which is the figure of the sun or moon or a dragon, he casts them into the Dead Sea. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if [one of these figures] is upon precious utensils they are prohibited, but if upon common utensils they are permitted. Rabbi Yose says: he may grind [an idol] to powder and scatter it to the wind or throw it into the sea. They said to him, even so it may then become manure, as it says, “let nothing that has been proscribed stick to your hand (Deuteronomy 13:18)”.", 3.5. "If idolaters worship mountains and hills these are permitted; but what is upon them is prohibited, as it is says, “you shall not covet the silver or the gold that is on them and take them” (Deut. 7:25). Rabbi Yose the Galilean says: [it says] “their gods on the mountains” (Deut. 12:, not their mountains which are their gods; “their gods on the hills” (ibid.), not their hills which are their gods. And why is an asherah prohibited? Because there was manual labour connected with it, and whatever has manual labour connected with it is prohibited. Rabbi Akiba said: let me expound and decide [the interpretation] before you: wherever you find a high mountain or elevated hill or green tree, know that an idolatrous object is there.", 3.10. "How does one annul [an asherah]? If [a pagan] pruned or trimmed it, removing from it a stick or twig or even a leaf, behold it is annulled. If he smoothed it out for its own sake, it is prohibited; but if not for its own sake, it is permitted.", 4.5. "How does he annul it? If he cut off the tip of its ear, the tip of its nose, or the tip of its finger; or if he defaced it, although there was no reduction in the mass of the material, he has annulled it. If he spat before it, urinated before it, dragged it [in the dust] or hurled excrement at it, behold it is not annulled. If he sold or gave it as a pledge, Rabbi says that he has annulled it, but the sages say that he has not annulled it.", |
|
85. Mishnah, Arakhin, 1.2, 1.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42; Porton (1988) 150| 1.2. "הַנָּכְרִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. זֶה וָזֶה מוֹדִים, שֶׁנּוֹדְרִין וְנִדָּרִין: \n", | 1.2. "A non-Jew: Rabbi Meir says: he can be evaluated but he cannot evaluate. Rabbi Judah says: he can evaluate but cannot be evaluated. Both agree that he can vow another's worth and have his worth vowed by others.", |
|
| 86. Josephus Flavius, Life, 290 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495 |
87. Josephus Flavius, Against Apion, 2.202 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi Found in books: Taylor (2012) 71 | 2.202. The law, moreover enjoins us to bring up all our offspring, and forbids women to cause abortion of what is begotten, or to destroy it afterward; and if any woman appears to have so done, she will be a murderer of her child, by destroying a living creature, and diminishing human kind: if any one, therefore, proceeds to such fornication or murder, he cannot be clean. |
|
88. Josephus Flavius, Jewish War, 2.17.2, 2.119-2.161 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh •eliezer, rabbi Found in books: Sigal (2007) 54; Taylor (2012) 71 | 2.119. 2. For there are three philosophical sects among the Jews. The followers of the first of which are the Pharisees; of the second, the Sadducees; and the third sect, which pretends to a severer discipline, are called Essenes. These last are Jews by birth, and seem to have a greater affection for one another than the other sects have. 2.120. These Essenes reject pleasures as an evil, but esteem continence, and the conquest over our passions, to be virtue. They neglect wedlock, but choose out other persons’ children, while they are pliable, and fit for learning, and esteem them to be of their kindred, and form them according to their own manners. 2.121. They do not absolutely deny the fitness of marriage, and the succession of mankind thereby continued; but they guard against the lascivious behavior of women, and are persuaded that none of them preserve their fidelity to one man. 2.122. 3. These men are despisers of riches, and so very communicative as raises our admiration. Nor is there anyone to be found among them who hath more than another; for it is a law among them, that those who come to them must let what they have be common to the whole order,—insomuch that among them all there is no appearance of poverty, or excess of riches, but every one’s possessions are intermingled with every other’s possessions; and so there is, as it were, one patrimony among all the brethren. 2.123. They think that oil is a defilement; and if anyone of them be anointed without his own approbation, it is wiped off his body; for they think to be sweaty is a good thing, as they do also to be clothed in white garments. They also have stewards appointed to take care of their common affairs, who every one of them have no separate business for any, but what is for the use of them all. 2.124. 4. They have no one certain city, but many of them dwell in every city; and if any of their sect come from other places, what they have lies open for them, just as if it were their own; and they go in to such as they never knew before, as if they had been ever so long acquainted with them. 2.125. For which reason they carry nothing at all with them when they travel into remote parts, though still they take their weapons with them, for fear of thieves. Accordingly, there is, in every city where they live, one appointed particularly to take care of strangers, and to provide garments and other necessaries for them. 2.126. But the habit and management of their bodies is such as children use who are in fear of their masters. Nor do they allow of the change of garments, or of shoes, till they be first entirely torn to pieces or worn out by time. 2.127. Nor do they either buy or sell anything to one another; but every one of them gives what he hath to him that wanteth it, and receives from him again in lieu of it what may be convenient for himself; and although there be no requital made, they are fully allowed to take what they want of whomsoever they please. 2.128. 5. And as for their piety towards God, it is very extraordinary; for before sunrising they speak not a word about profane matters, but put up certain prayers which they have received from their forefathers, as if they made a supplication for its rising. 2.129. After this every one of them are sent away by their curators, to exercise some of those arts wherein they are skilled, in which they labor with great diligence till the fifth hour. After which they assemble themselves together again into one place; and when they have clothed themselves in white veils, they then bathe their bodies in cold water. And after this purification is over, they every one meet together in an apartment of their own, into which it is not permitted to any of another sect to enter; while they go, after a pure manner, into the dining-room, as into a certain holy temple, 2.130. and quietly set themselves down; upon which the baker lays them loaves in order; the cook also brings a single plate of one sort of food, and sets it before every one of them; 2.131. but a priest says grace before meat; and it is unlawful for anyone to taste of the food before grace be said. The same priest, when he hath dined, says grace again after meat; and when they begin, and when they end, they praise God, as he that bestows their food upon them; after which they lay aside their [white] garments, and betake themselves to their labors again till the evening; 2.132. then they return home to supper, after the same manner; and if there be any strangers there, they sit down with them. Nor is there ever any clamor or disturbance to pollute their house, but they give every one leave to speak in their turn; 2.133. which silence thus kept in their house appears to foreigners like some tremendous mystery; the cause of which is that perpetual sobriety they exercise, and the same settled measure of meat and drink that is allotted to them, and that such as is abundantly sufficient for them. 2.134. 6. And truly, as for other things, they do nothing but according to the injunctions of their curators; only these two things are done among them at everyone’s own free will, which are to assist those that want it, and to show mercy; for they are permitted of their own accord to afford succor to such as deserve it, when they stand in need of it, and to bestow food on those that are in distress; but they cannot give any thing to their kindred without the curators. 2.135. They dispense their anger after a just manner, and restrain their passion. They are eminent for fidelity, and are the ministers of peace; whatsoever they say also is firmer than an oath; but swearing is avoided by them, and they esteem it worse than perjury for they say that he who cannot be believed without [swearing by] God is already condemned. 2.136. They also take great pains in studying the writings of the ancients, and choose out of them what is most for the advantage of their soul and body; and they inquire after such roots and medicinal stones as may cure their distempers. 2.137. 7. But now, if anyone hath a mind to come over to their sect, he is not immediately admitted, but he is prescribed the same method of living which they use, for a year, while he continues excluded; and they give him also a small hatchet, and the fore-mentioned girdle, and the white garment. 2.138. And when he hath given evidence, during that time, that he can observe their continence, he approaches nearer to their way of living, and is made a partaker of the waters of purification; yet is he not even now admitted to live with them; for after this demonstration of his fortitude, his temper is tried two more years; and if he appear to be worthy, they then admit him into their society. 2.139. And before he is allowed to touch their common food, he is obliged to take tremendous oaths, that, in the first place, he will exercise piety towards God, and then that he will observe justice towards men, and that he will do no harm to any one, either of his own accord, or by the command of others; that he will always hate the wicked, and be assistant to the righteous; 2.140. that he will ever show fidelity to all men, and especially to those in authority, because no one obtains the government without God’s assistance; and that if he be in authority, he will at no time whatever abuse his authority, nor endeavor to outshine his subjects either in his garments, or any other finery; 2.141. that he will be perpetually a lover of truth, and propose to himself to reprove those that tell lies; that he will keep his hands clear from theft, and his soul from unlawful gains; and that he will neither conceal anything from those of his own sect, nor discover any of their doctrines to others, no, not though anyone should compel him so to do at the hazard of his life. 2.142. Moreover, he swears to communicate their doctrines to no one any otherwise than as he received them himself; that he will abstain from robbery, and will equally preserve the books belonging to their sect, and the names of the angels [or messengers]. These are the oaths by which they secure their proselytes to themselves. 2.143. 8. But for those that are caught in any heinous sins, they cast them out of their society; and he who is thus separated from them does often die after a miserable manner; for as he is bound by the oath he hath taken, and by the customs he hath been engaged in, he is not at liberty to partake of that food that he meets with elsewhere, but is forced to eat grass, and to famish his body with hunger, till he perish; 2.144. for which reason they receive many of them again when they are at their last gasp, out of compassion to them, as thinking the miseries they have endured till they came to the very brink of death to be a sufficient punishment for the sins they had been guilty of. 2.145. 9. But in the judgments they exercise they are most accurate and just, nor do they pass sentence by the votes of a court that is fewer than a hundred. And as to what is once determined by that number, it is unalterable. What they most of all honor, after God himself, is the name of their legislator [Moses], whom, if anyone blaspheme, he is punished capitally. 2.146. They also think it a good thing to obey their elders, and the major part. Accordingly, if ten of them be sitting together, no one of them will speak while the other nine are against it. 2.147. They also avoid spitting in the midst of them, or on the right side. Moreover, they are stricter than any other of the Jews in resting from their labors on the seventh day; for they not only get their food ready the day before, that they may not be obliged to kindle a fire on that day, but they will not remove any vessel out of its place, nor go to stool thereon. 2.148. Nay, on theother days they dig a small pit, a foot deep, with a paddle (which kind of hatchet is given them when they are first admitted among them); and covering themselves round with their garment, that they may not affront the Divine rays of light, they ease themselves into that pit, 2.149. after which they put the earth that was dug out again into the pit; and even this they do only in the more lonely places, which they choose out for this purpose; and although this easement of the body be natural, yet it is a rule with them to wash themselves after it, as if it were a defilement to them. 2.150. 10. Now after the time of their preparatory trial is over, they are parted into four classes; and so far are the juniors inferior to the seniors, that if the seniors should be touched by the juniors, they must wash themselves, as if they had intermixed themselves with the company of a foreigner. 2.151. They are long-lived also, insomuch that many of them live above a hundred years, by means of the simplicity of their diet; nay, as I think, by means of the regular course of life they observe also. They condemn the miseries of life, and are above pain, by the generosity of their mind. And as for death, if it will be for their glory, they esteem it better than living always; 2.152. and indeed our war with the Romans gave abundant evidence what great souls they had in their trials, wherein, although they were tortured and distorted, burnt and torn to pieces, and went through all kinds of instruments of torment, that they might be forced either to blaspheme their legislator, or to eat what was forbidden them, yet could they not be made to do either of them, no, nor once to flatter their tormentors, or to shed a tear; 2.153. but they smiled in their very pains, and laughed those to scorn who inflicted the torments upon them, and resigned up their souls with great alacrity, as expecting to receive them again. 2.154. 11. For their doctrine is this: That bodies are corruptible, and that the matter they are made of is not permanent; but that the souls are immortal, and continue forever; and that they come out of the most subtile air, and are united to their bodies as to prisons, into which they are drawn by a certain natural enticement; 2.155. but that when they are set free from the bonds of the flesh, they then, as released from a long bondage, rejoice and mount upward. And this is like the opinions of the Greeks, that good souls have their habitations beyond the ocean, in a region that is neither oppressed with storms of rain or snow, or with intense heat, but that this place is such as is refreshed by the gentle breathing of a west wind, that is perpetually blowing from the ocean; while they allot to bad souls a dark and tempestuous den, full of never-ceasing punishments. 2.156. And indeed the Greeks seem to me to have followed the same notion, when they allot the islands of the blessed to their brave men, whom they call heroes and demigods; and to the souls of the wicked, the region of the ungodly, in Hades, where their fables relate that certain persons, such as Sisyphus, and Tantalus, and Ixion, and Tityus, are punished; which is built on this first supposition, that souls are immortal; and thence are those exhortations to virtue, and dehortations from wickedness collected; 2.157. whereby good men are bettered in the conduct of their life by the hope they have of reward after their death; and whereby the vehement inclinations of bad men to vice are restrained, by the fear and expectation they are in, that although they should lie concealed in this life, they should suffer immortal punishment after their death. 2.158. These are the Divine doctrines of the Essenes about the soul, which lay an unavoidable bait for such as have once had a taste of their philosophy. 2.159. 12. There are also those among them who undertake to foretell things to come, by reading the holy books, and using several sorts of purifications, and being perpetually conversant in the discourses of the prophets; and it is but seldom that they miss in their predictions. 2.160. 13. Moreover, there is another order of Essenes, who agree with the rest as to their way of living, and customs, and laws, but differ from them in the point of marriage, as thinking that by not marrying they cut off the principal part of human life, which is the prospect of succession; nay, rather, that if all men should be of the same opinion, the whole race of mankind would fail. 2.161. However, they try their spouses for three years; and if they find that they have their natural purgations thrice, as trials that they are likely to be fruitful, they then actually marry them. But they do not use to accompany with their wives when they are with child, as a demonstration that they do not marry out of regard to pleasure, but for the sake of posterity. Now the women go into the baths with some of their garments on, as the men do with somewhat girded about them. And these are the customs of this order of Essenes. |
|
89. Mishnah, Demai, 6.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 150| 6.2. "הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:", | 6.2. "One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.", |
|
90. Mishnah, Bekhorot, 1.1, 2.1, 7.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer (ben hyrcanus), rabbi Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 281; Porton (1988) 41| 1.1. "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחֹמֶר, אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ שֶׁל עַצְמָן: \n", 2.1. "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין. לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, (וְלֹא נִפְטְרוּ) אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר: \n", 7.5. "שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קַצְרִית בָּאָה עָלָיו, הַמְאֻשְׁכָּן, וּבַעַל גֶּבֶר. אֵין לוֹ בֵיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת, זֶהוּ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין: \n", | 1.1. "[An Israelite] who buys a fetus of a donkey belonging to a non-Jew or who sells one to him, although this is not permitted, or who forms a partnership with him, or who receives [an animal] from him to look after or who gives [his donkey] to him to look after, is exempt from the [law of the] bekhor, for it says: [“I sanctified to me all the firstborn] in Israel,” (Numbers 3:13) but not in non-Jews. Priests and levites are exempt through [an argument made by a] kal vehomer: if they exempted the first-born belonging to the Israelites in the wilderness, it follows all the more so that they should exempt their own.", 2.1. "[An Israelite] who buys a fetus of a cow belonging to a non-Jew or who sells one to him, although this is not permitted, or who forms a partnership with him, or who receives [an animal] from him to look after or who gives [his cow] to him to look after, is exempt from the [law of the] bekhor, for it says: [“I sanctified to Me all the firstborn] in Israel,” (Numbers 3:13) but not in non-Jews. Priests and Levites are subject [to the law of the first-born pure animal]. They are not exempt from [the law of] the first-born of a clean animal, but only of a first-born son and the first-born of a donkey.", 7.5. "If the upper lip overlaps the lower or the lower lip overlaps the upper, behold this is a blemish. One whose teeth have fallen out is unfit [for the priesthood] for appearance sake. If his breasts hang down like those of a woman, or his belly is swollen, or his navel sticks out, or if he is epileptic, even once every few days, or he is subject to melancholy, a me'ushkan and a ba'al gever [all these are unfit for the priesthood]. If he has no testicles, or only one testicle, this is the “meroah ashekh” mentioned in the Torah. Rabbi Ishmael says: anyone whose testicles were crushed. Rabbi Akiva says: anyone who has wind in his testicles. Rabbi Hanina ben Antigonus says: one who has a black complexion.", |
|
| 91. Ps.-Philo, Biblical Antiquities, 13.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 241 |
92. Tosefta, Maasrot, 1.7-1.8, 2.1, 3.5, 3.7, 3.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, processing and storing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes •eliezer b. arakh •eliezer, acquisition of untithed produce, edible produce not deemed food •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce Found in books: Jaffee (1981) 57, 129, 131, 137, 139; Sigal (2007) 53| 1.7. "המקדיש את הבור עד שלא שילה וקופה ומששלה וקיפה <בא גיזבר> ופדאו חייב הקדישו עד שלא שילה וקיפה ובא גזבר ושילה וקיפה ואח\"כ פדאו הואיל ובשעת חובתו פטור [היין] משיקפה אע\"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה.", 1.8. "[הצינור] השמן משירד לעוקל אע\"פ שירד נוטל מן העוקל ומן המלול ומבין הפסין ונותן [לחמיתה] ולתמחוי אבל לא יקבל [בכלי] להיות משתמש ממנו והולך היה אוכל והותיר וחשיכה בליל שבת מותר א\"ר שמעון בן אלעזר בד\"א בזמן שאכל והותיר וחשיכה בליל שבת אבל לא יתכוין ויתן לתוך אנגרון הרבה בשביל שיותיר ויכניס לתוך ביתו.", 2.1. "המביא תאנים מן השדה לאוכלן [בחצר שפטורה מן המעשרות שכח והעלן לראש הגג אפילו בתוך] ביתו אוכל מהן עראי המביא תאנים מן השדה לאכלן בראש גגו [שכח והכניסן לתוך חצר חבירו] לא יאכל עד שיעשר רבי יוסי ב\"ר יהודה אומר מעלן לראש הגג ואוכל.", 2.1. "החמרין ובעלי [הגתים] שהיו עוברין ממקום למקום אוכלין ופטורין עד שמגיעין לאותו מקום אם ייחד להן בעל הבית בית בפני עצמן אם לנין שם חייבין לעשר ואם לאו פטורין מלעשר.", 3.5. "סופי תאנים ובהן תאנים מכבדות תמרה ובהן תמרים הכניסום תינוקות או פועלין פטורין הכניסם בעל הבית חייבין הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותן עסה פטור [לאוכלן מלילות] רבי מחייב ורבי יוסי ב\"ר יהודה פוטר.", 3.7. "כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק חרדל שזרעו לירק וחשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר\"א אמר רבי יהושע בן קבוסאי מימי לא [גס לבי לומר לאדם] צא ולקט תמרות של [חרדל וכבוש] והוי פטור מן המעשרות.", | |
|
| 93. Anon., 2 Baruch, 2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben hyrcanus, r. Found in books: Goodman (2006) 158 |
94. Tosefta, Taanit, 1.1, 1.3-1.4, 1.13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Levine (2005) 495; Rubenstein(1995) 129, 176, 232| 1.1. "על [הראשונה] הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו [וגו'] וחזן הכנסת אומר [להם] תקעו הכהנים תקעו וחוזר ואומר [להם] מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה תוקעין ומריעין. על] השניה הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו [חזן] הכנסת אומר [להם] הריעו בני אהרן הריעו [וחוזר] ואומר [להם] מי שענה את [משה ואבותינו] על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה תוקעין ומריעין ותוקעין אחת [תקיעה ואחת תרועה עד שגומר את כולם כן] הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסכני וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח [בלבד]. ", 1.1. "שואלין את הגשמים עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב׳:כ״ג) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון [וגו'] דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יורה במרחשון ומלקוש בראשון בניסן אמר להם ר' מאיר הואיל ואילן עושה פירות לשנים עשר ותבואה לששה חדשים מה מצינו באילן שנא' [בו] (יחזקאל מ״ז:י״ב) לחדשיו יבכר אף תבואה לחמשה עשר יום הא למדת שיורה ומלקוש [בניסן].", 1.3. "איזו היא רביעה ראשונה [ר\"מ אומר בכירה לשלשה בינונית לשבעה אפילה לשבעה עשר רבי יהודה אומר הבכירה לשבעה בינונית לי\"ז אפילה לכ\"ג רבי יוסי אומר הבכירה לי\"ז בינונית לעשרים ושלשה אפילה לר\"ח כסלו] וכן היה רבי יוסי אומר אין היחידים מתענין [אלא מר\"ח].", 1.4. "איזו [היא] רביעה שניה משהגיע זמנה של רביעה דברי ר\"מ וחכ\"א משתרד רביעה רבי יוסי אומר כל התלוי ברביעה משתגיע זמנה של רביעה וכל שאין תלוי ברביעה משתרד רביעה שניה רבן שמעון בן גמליאל אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה [ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניה כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה מלא כלי של שלשה טפחים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ראשונה טפח שניה טפחיים ורביעה שלשה טפחים אמר רשב\"א אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחיים וכן הוא אומר (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא וגו' למה נקרא רביעה שרובעת את הארץ].", | 1.1. "We ask for the rains until Nissan is over, as it says, \"And rain will fall for you, the earlier and latter rains during the first [month] (Yoel 2);\" [these are] the words of Rabbi Meir. And the Sages say,\"Earlier rains [fall in] Marcheshvan, and latter rains [fall on] the first of Nissan (and so these dates are the timetable for prayers for rain). Rabbi Meir said to them, \"Knowing that a tree makes fruit for twelve [months], and produce [grows] for six months; what have we found with trees, as it says [about it], \"By its month (meaning halfway through the month), it will bear (Yechezkel 47),\" so too produce, at its fifteenth day [its season ends]. Haven't you learnt, that earlier and latter rains [fall throughout] Nissan.", 1.3. "What is considered the first rain (heb. R'viah)? [Rabbi Meir says, \"An early one (lit. a firstborn) [falls] by the third [of Marcheshvan]; a middle one [falls] by the seventh; [and] a late one (lit. a dark one) [falls] by the seventeenth.\" Rabbi Yehudah says, \"An early one [falls] by the seventh; a middle one [falls] by the seventeenth; [and] a late one [falls] by the twenty-third.\" Rabbi Yose says, An early one [falls] by the seventeenth; a middle one [falls] by the twenty-third; [and] a late one [falls] by Rosh Chodesh Kislev.\"] And so, Rabbi Yose would say, \"The individuals do not fast until Rosh Chodesh Kislev.\"", |
|
95. Tosefta, Yevamot, 3.4, 8.1, 10.2, 10.6, 14.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (ben hyrcanus), rabbi •eliezer hisma •eliezer b. jacob Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 22, 281, 287, 292; Porton (1988) 160, 161, 162| 8.1. "בן תשע שנים ויום אחד עמוני ומואבי מצרי ואדומי ועובד כוכבים נתין וממזר שבא על בת כהן ועל בת לוי ועל בת ישראל פסלה מן הכהונה ר' יוסי אומר כל שזרעו כשר היא כשרה וכל שזרעו פסול היא פסולה רשב\"ג אומר כל שאתה מותר לישא בתו אתה מותר לישא אלמנתו וכל שאי אתה מותר לישא בתו אי אתה מותר לישא אלמנתו לויה שנשבית בתה כשרה לכהונה לוים המזוהמין באמן לא חששו להם חכמים לויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות נותנין לה את המעשר בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה את המעשר כהן הדיוט שנשא [את] איילונית הרי זה מאכילה בתרומה כהן גדול לא ישא אנוסתו ומפותתו אבל נושא הוא את הממאנת כה\"ג שמת אחיו חולץ אם יש שם אחין אין חולץ [מפני] מה אמרו כהן גדול שעשה מאמר ביבמתו לא יכנוס שאין מאמר קונה קנין גמור.", 10.2. "טומטום אין אוכל בתרומה אשתו ועבדיו אוכלין משוך ומי שנולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה. אנדרוגינוס אוכל בתרומה אבל לא בקדשים טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים אר\"א שמעתי באנדרוגינוס שחייבין על משכבו [סקילה כזכר] בד\"א בזמן שבא עליו דרך הזכרות לא בא עליו דרך הזכרות פטור.", 10.6. "[איזו] היא איילונית כל [ששהתה] עשרים [שנה] ולא הביאה שתי שערות [אע\"פ שהביאה] לאחר מכאן הרי היא כאיילונית לכל דבר אלו הן סימניה כל שאין לה [דדין ושערה לקוי ומקשה] בשעת [בעילה] רשב\"ג אומר כל שאין לה שפולי מעים כנשים רשב\"א אומר כל שקולה עבה ואין ניכרת בין אשה [בין איש]. ", 14.7. "נפל [לבור שמלא נחשים ועקרבים] מעידין עליו ר' יהודה בן בתירה אומר [חוששין שמא חבר הוא נפל ליורה של שמן ושל יין] מעידין עליו ר' אחא [אומר] של שמן מעידין עליו ושל יין אין מעידין עליו אליעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מת פלוני אבד פלוני נהרג פלוני אין פלוני בעולם אין ממנו כלום [תנשא אשתו] אין מעידין עליו.", | |
|
| 96. Tosefta, Kippurim, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 162 |
97. Tosefta, Zevahim, 5.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160| 5.6. "חומר בטמא שאין ביוצא וביוצא שאין בטמא שהטמא נוהג בקדשי קדשים ובקדשים קלים ונוהג בקדשי הגבול מה שאין כן ביוצא. חומר ביוצא שהיוצא לא הותר מכללו ואין הציץ מרצה עליו מה שאין כן בטמא. באיזה טמא אמרו בטמא שאכל בשר טהור ובשר טמא אבל טהור שאכל בשר טמא והאוכל מן הקדשים <לאחר> [לפני] זריקת דמן ומן העולה ומן האמורין בין לפני זריקת דמן ובין לאחר זריקת דמן הרי זה לוקה את הארבעים כללו של דבר אין חייבין קרבן אלא על פגול ונותר וטמא.", | |
|
| 98. Tosefta, Shekalim, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lavee (2017) 252, 255, 256 |
99. Tosefta, Shevi It, 2.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, edible produce not deemed food •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes Found in books: Jaffee (1981) 134, 139| 2.7. "כל ירקות שזרען לזרע בטלה דעתו ירקן חייב וזרען פטור [התאנה] והקטניות שזרען לזרע בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור השחליים והגרגיר שזרען לזרע מתעשרין ירק וזרע.", | |
|
100. Tosefta, Toharot, 5.2, 7.8, 11.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 160, 161; Rubenstein(1995) 177| 5.2. "מי רגלים שנתערבו ביין אין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן מים. נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין אם לאו טמאין. מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתיר לכן טהור לוקחין ושואלין ממי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.", 11.8. "הזולף את הבור כל אחת ואחת ונמצא השרץ בראשונה כולן טמאות באחרונה היא טמאה וכולן טהורות באמצעית הימנה ולמטה טמא הימנה ולמעלה טהור בד\"א בזמן שבדק ולא כסה או כסה ולא בדק היה בודקן וכסה ונמצא שרץ באחת מהן היא טמאה בלבד.", | |
|
101. Tosefta, Yadayim, 2.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh Found in books: Sigal (2007) 54| 2.9. "אמר להן רבי יוחנן בן זכאי כתבי הקדש חיבתם מטמאתן שלא יעשה אותן שטיחים לבהמה. אמרו בייתוסים קובלין עליכם פרושין מה <אם> בת בני הבא מכח בני שבא מכחו הרי יורשתני בתי הבאה מכחי אינו דין שתרשני <אמר להן לא אם אמרתם בבת הבן שכן חולקין עם האחים תאמרו בבת שאינה חולקת עם האחים>. אומר טיבלני שחרית קובלני עליכם פרושים שאתם מזכירים את הגוף שיש בו טומאה. ", | |
|
102. Mishnah, Makhshirin, 2.5, 2.7-2.8, 2.10, 6.4, 6.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, heave-offering, payment of principal and added fifth •eliezer, r. Found in books: Avery-Peck (1981) 300; Hidary (2017) 203; Porton (1988) 150| 2.5. "עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ וְהָיָה בָהּ מֶרְחָץ מַרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת, אִם רֹב נָכְרִים, רוֹחֵץ מִיָּד. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַמְבָּטִי קְטַנָּה, אִם יֶשׁ בָּהּ רָשׁוּת, רוֹחֵץ בָּהּ מִיָּד: \n", 2.7. "מָצָא בָהּ תִּינוֹק מֻשְׁלָךְ, אִם רֹב נָכְרִים, נָכְרִי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַמַּשְׁלִיכִין: \n", 2.8. "מָצָא בָהּ מְצִיאָה, אִם רֹב נָכְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַכְרִיז. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהַכְרִיז. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, צָרִיךְ לְהַכְרִיז. מָצָא בָהּ פַּת, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַנַּחְתּוֹמִין. וְאִם הָיְתָה פַת עִסָּה, הוֹלְכִים אַחַר רֹב אוֹכְלֵי פַת עִסָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה פַת קִבָּר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב אוֹכְלֵי פַת קִבָּר: \n", 2.10. "הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ, אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן, פָּטוּר. וְלִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, דְּמַאי. אוֹצָר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים מַטִּילִין לְתוֹכוֹ, אִם רֹב נָכְרִים, וַדַּאי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, דְּמַאי. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וַדַּאי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ כֻלָּם נָכְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ, דְּמַאי: \n", 6.4. "שִׁבְעָה מַשְׁקִין הֵן. הַטַּל וְהַמַּיִם, הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן, וְהַדָּם, וְהֶחָלָב, וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים. דְּבַשׁ צְרָעִים, טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה: \n", 6.8. "חֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, וַחֲלֵב הַבְּהֵמָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים. מָה אִם חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד אֶלָּא לִקְטַנִּים, מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁהוּא מְיֻחָד לִקְטַנִּים וְלִגְדוֹלִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם טִמֵּא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָמֵא, יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָהוֹר. אָמַר לָהֶם, מַחְמִיר אֲנִי בְּחָלָב מִבְּדָם, שֶׁהַחוֹלֵב לִרְפוּאָה, טָמֵא, וְהַמַּקִּיז לִרְפוּאָה, טָהוֹר. אָמְרוּ לוֹ, סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים יוֹכִיחוּ, שֶׁהַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִין מֵהֶן לְרָצוֹן, טְמֵאִים, וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, טְהוֹרִים. אָמַר לָהֶן, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, שֶׁתְּחִלָּתָן אֹכֶל וְסוֹפָן מַשְׁקֶה, תֹּאמְרוּ בְחָלָב שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ מַשְׁקֶה. עַד כָּאן הָיְתָה תְשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיִינוּ מְשִׁיבִין לְפָנָיו, מֵי גְשָׁמִים יוֹכִיחוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן מַשְׁקֶה וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. אָמַר לָנוּ, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמֵי גְשָׁמִים, שֶׁאֵין רֻבָּן לָאָדָם, אֶלָּא לָאֲרָצוֹת וְלָאִילָנוֹת, וְרֹב הֶחָלָב, לָאָדָם: \n", | 2.5. "A city in which Israelites and non-Jews dwell together and there was a bathhouse working on Shabbat: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, one may bathe in it immediately [after the conclusion of the Shabbat]; If the majority were Israelites, one must wait until the water can be heated; If they were half and half, one must [also] wait until the water can be heated. Rabbi Judah says: if the bathhouse was small and there was there a [non-Jewish] authority, one may bathe in it immediately [after the conclusion of Shabbat].", 2.7. "If one found [an abandoned] child there: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, it is considered a non-Jew; If the majority were Israelites, it is considered an Israelite; If they were half and half, it is also considered an Israelite. Rabbi Judah says: we must consider the majority of those who abandon their children.", 2.8. "If one found there lost property, If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, he need not proclaim it; If the majority were Israelites, he must proclaim it; If they were half and half, he must [also] proclaim it. If one found bread there we must consider who form the majority of the bakers. If it was bread of clean flour, we must consider who form the majority of those who eat bread of pure flour. Rabbi Judah says: if it was coarse bread, we must consider who form the majority of those who eat coarse bread.", 2.10. "If one found produce on the road: If the majority [of the inhabitants] gathered produce into their homes, he is exempt [from tithes]; If [the majority gathered it] for selling in the market, he is liable [for tithes]; If they were half and half, the produce is demai. A granary into which both Israelites and non-Jews put their produce, If the majority were non-Jews, [the produce must be considered] certainly untithed; If the majority were Israelites, [it must be considered] demai; If they were half and half, [it must be considered] certainly untithed, the words of Rabbi Meir. But the sages say: even if they were all non-Jews, and only one Israelite put his produce into the granary, [it must be considered] demai.", 6.4. "There are seven liquids: dew, water, wine, oil, blood, milk and bees’ honey. Hornets’ honey does not cause susceptibility to uncleanness and may be eaten.", 6.8. "A woman's milk renders unclean whether [its flow is] desired or is not desired, but the milk of cattle renders unclean only if [its flow is] desired. Rabbi Akiva said: there is a kal vehomer argument here: if a woman's milk, which is specifically for infants, can render unclean whether [its flow is] desired or is not desired, all the more should the milk of cattle, which is for infants and adults, should render unclean both when [its flow is] desired and when it is not desired. They said to him: No; a woman's milk renders unclean when [its flow is] not desired, because the blood issuing from her wound is unclean; but how could the milk of cattle render unclean when [its flow is] not desired, seeing that the blood issuing from its wound is clean? He said to them: I am stricter in the case of milk than in the case of blood, for if one milks for healing, [the milk] is unclean, whereas if one lets blood for healing, [the blood] is clean. They said to him: let baskets of olives and grapes prove it; for liquids flowing from them are unclean only when [the flow is] desired, but when [the flow is] not desired they are clean. He said to them: No; if you say [thus] of baskets of olives and grapes which are at first a solid food and at the end become a liquid, could you say [the same] of milk which remains a liquid from beginning to end? Thus far was the argument. Rabbi Shimon said: from here on in we used to argue before him: let rain water prove it, for it remains a liquid from beginning to end, and renders unclean only when [its flow is] desired. But he said to us: No; if you say [thus] of rain water, it is because most of it is intended not for human usage but for the soil and for trees, whereas most milk is intended for human usage.", |
|
103. Tosefta, Kiddushin, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 178; Lavee (2017) 241| 1.5. "ספינה נקנית במשיכה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר איזו היא משיכה בין שמשך בין שהנהיג בין שקרא לה ובאת אחריו ה\"ז משיכה איזו היא מסירה כל שמסר לו פרומביא ומוסרה ה\"ז מסירה אימתי אמרו מטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקבל עליו קנה ברשות המוכר עד שיגביה או עד שיוציא מרשות הבעלים ברשות זה המופקדים אצלו עד שיקבל עליו או עד שישכיר לו את [מקומו].", | 1.5. "A ship is acquired with drawing (meshikhah). Rabbi Natan says: A ship and documents are acquired with drawing and with a contract. Which is drawing? Whether he drew [the animal], whether he drove [it], whether he called to it and it came after him—this is drawing. Which is handing over (mesirah)? Anyone who handed over to him the halter and he took it—this is handing over. In what cases did they say that moveable property is acquired with drawing? In the public road or in a courtyard which doesn't belong to either [party in the transaction]. On the property of the buyer, whenever he accepts it, he acquires. On the property of the seller, when he lifts it or until he takes it out of the owner's property. On the property of the one with whom he deposited [the animal], until he [the bailee] accepts it [the responsibility of looking after the item for the buyer] or until he [the buyer] rents the place [where the item is stored with the bailee].", |
|
104. Tosefta, Ketuvot, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 203| 5.1. "הבוגרת [בתביעה נותנים] לה שנים עשר חודש אם היתה קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב ר\"ט אומר נותנין לה הכל תרומה בד\"א מן האירוסין אבל מן הנישואין מודה ר\"ט שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה במה ד\"א בבת כהן לכהן אבל בת ישראל לכהן [הכל מודים שמעלין לה כל מזונותיה מן החולין] ר' יהודה בן בתירה אומר שתי ידות תרומה ואחד חולין ר' יהודה אומר [מוכרת את התרומה ולוקחת בדמיה חולין] רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שהוזכרו [שם] תרומה נותנין [כפול] חולין. זו משנה ראשונה רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והיבמה עד שתבעל ואם מתה בעלה יורשה אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבים אמר לו שמעתי עליך שאתה אומר בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה שלח לו [ואמר לו] מוחזק הייתי בך שאתה בקי בחדרי תורה לדון קל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה [כסף] קונה אותה להאכילה בתרומה בת ישראל שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה להאכילה בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה [אם] מתה בעלה יורשה.", | 5.1. "The adult woman is like (sic!) one claimed—they give her 12 months. If she were a minor, either she or her father is able to delay [the marriage until she is of majority age]. Rabbi Tarfon says: They give her everything terumah [if she is claimed by a priest and the time limit of 12 months is up and they are still not married, she eats entirely terumah]. When does this apply? From betrothal [i.e. when the claiming 12 months is up, she is betrothed but still not married], but from marriage, Rabbi Tarfon agrees that they give her half hullin and half terumah. When does this apply? With a kohen's daughter [married to a] kohen, but an Israelite's daughter to a kohen, everyone agrees they raise all of her food from hullin. Rabbi Yehudah ben Betera says: Two parts terumah and one hullin. Rabbi Yehudah says: She should sell the terumah and buy with its value hullin. Rabban Shimon ben Gamliel says: Any place where they [the sages] mention \"terumah\", he gives double hullin. This was the original mishnah. Our rabbis said: A wife who is an Israelite's daughter doesn't eat terumah until she enters the bridal chamber, and a yevamah doesn't [eat terumah] until she has sex [with her levir]. If her husband dies [after the time of claiming has passed], he inherits her. Said Rabbi Menahem ben Nafah in the name of Rabbi Liezer Ha-Kappar: A case, that Rabbi Tarfon who betrothed 300 wives for them to eat terumah, for they were years of famine. But Yoha ben Bagbag already sent to Rabbi Yehudah ben Beterah to Netzivin, he said to him: I heard about you that you say a betrothed Israelite's daughter betrothed to a kohen can eat terumah. He replied to him and said to him: I had assumed that you were an expert in the chambers of Torah, but you don't know how to do a kal va-homer! Just as a Canaanite slavegirl, whose sex [with a kohen] does not acquire her to allow her to eat terumah, isn't it logical that money would acquire her to eat terumah!? But what can I do? For the Hakhamim said: A betrothed Israelite's daughter can't eat terumah until she enters the bridal chamber. If she dies, her father inherits her.", |
|
| 105. Tosefta, Hulin, 2.20-2.24 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer •eliezer, r. •eliezer, ben damma, rabbi •eliezer ben hyrkanos, rabbi •r. eliezer Found in books: Goodman (2006) 168; Hasan Rokem (2003) 81; Poorthuis Schwartz and Turner (2009) 59; Schremer (2010) 101; Schwartz (2008) 292 |
106. Tosefta, Hagigah, 2.1, 2.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh •r. eliezer b. hyrcanus •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42; Levine (2005) 348; Sigal (2007) 53| 2.1. "אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.", | |
|
107. Tosefta, Gittin, 1.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 162| 1.4. "א,ד בראשונה היו אומרים ממדינה למדינה חזרו לומר משכונה לשכונה רשב\"ג אומר אף מהגמוניא להגמוניא.", | |
|
108. Tosefta, Eruvin, 5.18-5.20, 5.22, 8.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •yeshua b. eliezer b. sira Found in books: Jaffee (2001) 20; Porton (1988) 29, 217| 5.18. "[חמשה חצירות פתוחות למבוי] אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי [וממבוי לחצר כלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר שבמבוי אסורין ר\"ש מתיר וכן היה ר\"ש אומר מותר להכניס ולהוציא ממבוי לחצר ומחצר לגג ומגג לקרפף שכל זמן ששכחו ולא עירבו כולן רשות אחת הן אמר רבי כשהייתי לומד תורה אצל ר\"ש בתקוע היינו מוליכין שמן באלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שמגיעין אנו למעין והיינו רוחצין שם א\"ר מעשה בשעת סכנה שהיינו מעלין ס\"ת מחצר לגג ומגג לגג אחר והיינו קורין בו] אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה.", 5.19. "שתי חצירות זו לפנים מזו החיצונה של רבים והפנימית של יחיד חיצונה צריכה עירוב והפנימית אין צריכה עירוב [הפנימית] של רבים והחיצונה של יחיד הפנימית צריכה עירוב והחיצונה אינה צריכה עירוב ר\"ע אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה [וחכ\"א אין דריסת הרגל אוסרתה] היו שתיהן של רבים ונתנו את ערובן בחיצונה ושכח א' בין מן החיצונה בין מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית ולא עירב [הפנימית אסורה] מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דברי ר\"ע וחכ\"א [הפנימית מותרת והחיצונה] אסורה אחד שתי חצירות זו לפנים מזו ואחד ג' דיוטאות זו למעלה מזו בד\"א בזמן שדרך הפנימית לצאת על החיצונה ועל מקצתה ודרך העליונה לירד על התחתונה ועל מקצתה חמש חצירות פתוחות לבית שער ושכחו ולא ערבו מותרין בחצירות ואסורין בבית שער חמש דיוטאות פתוחות לאלקט ושכחו ולא נשתתפו מותרין [בדיואטות ואסורין באילקטו].", 8.15. "הלכות שבת [חגיגות ומעילה כהררין תלוין] בשערה [מקרא מועט והלכות מרובות] ואין להם על מה שיסמכו.", | |
|
109. Tosefta, Megillah, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Kraemer (2010) 42| 3.11. "מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה [ואין] מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר [מדלגין] ובלבד שלא ידלג מסוף הספר [לראשו].", | |
|
110. Tosefta, Sukkah, 1.1, 1.3, 1.8, 1.10, 1.12-1.13, 2.1-2.4, 2.8-2.10, 3.1, 3.14-3.15, 6.2-6.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 108, 128, 130, 158, 200, 201, 208, 222, 225, 228, 230, 231, 232| 1.1. "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר אמר רבי יהודה מעשה [בסוכת הילני בלוד שהיתה גבוהה יתר] מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין [אצלה] ולא [אמר אחד מהן דבר אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה חייבת בסוכה] אמר להם והלא שבעה בנים [תלמידי חכמים היו לה וכולן שרויין בתוכה].", 1.3. "סיככה בחבלים ובפקיעי עמיר [כשרה] סיככה בהוצני פשתן כשרה באניצי פשתן פסולה [בקוצים ובדוקרנים] אע\"פ שדבקן זה בזה [כשרה סיככה בשבולין אם היה הקש מרובה על הדגן כשרה ואם לאו פסולה ר\"י בר' יהודה אומר] סככה בבלאי כלים [כשרה].", 1.8. "סיכך על גבי עגלה שהיא גבוהה עשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי יוסי הישן תחת העגלה כישן תחת המטה.", 2.1. "ארבעה מינין הללו כשם שאין פוחתין [מהם] כך אין מוסיפין עליהם [אם אין לו אתרוג לא יטול עמו רמון פריש] ולא דבר אחר היו כמושין כשרין יבשין פסולין ר' יהודה אומר אם היו יבשין כשרין אמר רבי יהודה מעשה באנשי כרכין שהיו מורישין לולביהן [לבניהן] בשעת הדחק אמרו לו אין שעת הדחק ראיה.", 2.1. "שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה אע\"פ שאמרו אין שבחו של אדם להניח [את] ביתו ברגל מעשה ברבי אלעי שהלך [אצל ר\"א ללוד] אמר לו [מה זה] אלעי [אי אתה משובתי הרגל לא אמרו אין שבחו של אדם להניח ביתו] ברגל משום שנאמר (דברים טז) ושמחת בחגך.", 2.2. "חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ולא חולה מסוכן אלא אפי' חש בראשו [אפילו] חש [בעינו ואמר רשב\"ג מעשה וחשתי] בעיני בקיסרין והתיר לי רבי יוסי [בר ר'] לישן אני [ושמשי] חוץ לסוכה [אמר רבי כשהיינו באין אני ור\"א בר' צדוק אצל רבי יוחנן בן נורי לבית שערים והיינו אוכלים תאנים וענבים חוץ לסוכה וכן היה רבי אומר כל סוכה שאין בה ד\"א על ד\"א פסולה וחכ\"א אין מחזקת אלא ראשו ורובו בלבד כשרה. מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין עשרה ומסככין על גביהם וישנים תחתיהן פסל היוצא חוץ לסוכה נידון כסוכה].", 2.3. "שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום בין בלילה פטורין בין ביום בין בלילה [הולכי דרכים פטורין ביום וחייבין בלילה] שומרי גנות [ופרדסות פטורין בלילה וחייבין ביום].", 2.4. "אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כשהייתי למד [אצל יוחנן בן החרבית ראיתיו שהוא אוכל פת חרבה שהיו שני בצורת באתי ואמרתי לאבא ואמר לי הילך זיתים הולכתי לו זיתים ונטלן והסתכל בהן וראה שהן לחין אמר איני אוכל זיתים לחין באתי ואמרתי לאבא אמר לי לך אמור לו מנוקבת היתה כדברי בית הלל אלא שסתמוה שמרים להודיעך שהיה אוכל חולין בטהרה שאע\"פ שהוא מתלמידי בית שמאי לא היה נוהג אלא כדברי ב\"ה לעולם הלכה כדברי ב\"ה הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדברי ב\"ש וכדברי ב\"ה עליו נאמר (קוהלת ב) הכסיל בחושך הולך התופס קולי ב\"ה וקולי ב\"ש הרי זה רשע אלא כדברי ב\"ש בקוליהון ובחומריהון או כדברי ב\"ה בקוליהון ובחומריהון].", 2.8. "[לולב העשוי כמין חרות או שנפרצו רוב עליו פסול ערבה] של בעל ושל הרים [כשרה] א\"כ למה נאמר (ויקרא כ״ג:מ׳) ערבי נחל פרט [לצפצף].", 2.9. "[איזהו צפצף העשוי כמין מסר איזו היא ערבה כשרה] קנה שלה אדום ועלה [ארוך איזו היא ערבה פסולה] קנה שלה לבן ועלה שלה עגול הדס וערבה שנקטמו תמרות [העולות מתוכן] כשירות [שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ד' טפחים רבי טרפון אומר באמה של חמשה טפחים].", 3.1. "לולב דוחה את השבת בתחלתו וערבה בסופו [מעשה וכבשו עליה בייתוסין אבנים גדולים מערב שבת הכירו בהם עמי הארץ ובאו וגררום והוציאום מתחת אבנים בשבת] לפי שאין בייתוסין מודים שחבוט ערבה דוחה שבת.", | 1.1. "A sukkah which is more than twenty amot high is invalid; R. Yehudah, considers it kosher. R. Yehudah said, It once happened that the sukkah of Helen (in Lod) was higher than twenty amot, and the elders were going in and out of it, and no one said anything to her. [The sages] said to him, It was because she was a woman, and a woman is not obligated [to dwell] in a sukkah. He said to them, And did she not have seven sons who were scholars, and all were sleeping in the sukkah?", 1.3. "If one puts a [schach] covering of ropes, or with bundles of sheaves, it is kosher; a covering of flax in its natural state is kosher; a covering of soaked flax is invalid, with reeds and with forked reeds, even if they are stuck together, it is kosher. A covering of ears of grain, if the husk is more than the grain, it is kosher; if not, it is invalid. R. Yosi bar R. Yehudah says: A covering of torn pieces of garments, it is kosher. ", 1.8. "One who puts a [schach] covering over a wagon that is higher than 10: Rabbi Yosi b. Rabbi Yehudah says in the name of Rabbi Yosi, One who sleeps under [that] wagon is like one who sleeps under the bed.", 2.1. "Those out on a religious mission are exempt from [the mitzvah of living in] the sukkah, however it is said: \"It is no praise for a man to leave his house during the festival.\" There is a story of Rabbi Ilai, that he went to visit Rabbi Elieser in Lud. He said to him, What does this mean, Ilai? Are you not one of those who rest on the festival? Is it not said, It is no praise for man to leave his house during the festival since it is said, And thou shalt rejoice, thou and thy house?", 2.2. "The sick and their attendants are exempt from observance of the festival ; and not only one who is dangerously ill, but even one who has a headache or a pain in his eyes. Rabbi Simeon ben Gamaliel said: Once I was in Csesarea with pain in my eyes, and R. Jose allowed me and my attendant to sleep outside the sukkah. Rabbi said, \"Once I and Rabbi Elieser ben Rabbi Zadok were visiting Rabbi Yoha ben Nuri at Beth-Shearim, and we were eating figs and grapes outside the sukkah, and Rabbi was saying, 'Every sukkah which is not four cubits square is not valid.'\" But the sages say, \"If it contains space for the head, and the greater part of the body only, it is valid.\" There is a story of the men of Jerusalem that they were lowering their beds through windows which were ten handbreadths high, and were sleeping under them. A lath roof prolonged beyond the walls of a sukkah is to be judged like a sukkah. ", 2.3. "The watchmen of the city who watch by day are exempt from the law of the sukkah by day, but under obligation by night; those who watch by day and by night are exempted both by day and by night. Travellers are under obligation by night, but exempted by day. Keepers of gardens and parks are exempted both by day and by night. ", 2.4. "Said Rabbi Eliezer ben Rabbi Zadok: When I was studying Torah with Rabbi Yoha the Horohite, I observed him eating his bread dry, for those were years of scarcity. I went and told my father, who said to me: Take him some olives. So I took some to him. He took them and looked at them; but when he saw that they were moist he said to me, I do not eat moist olives. So I went and told my father, who said to me, go and tell him that the olive (bottle) is perforated according to the laws of the school of Hillel, but the lees have stopped it up, to show that one may eat profane things from no impure motive. So though he was a disciple of the school of Shammai he was guided by the opinions of the school of Hillel.", 2.8. "A palm-branch which is dried up, or whose top is broken, is not valid. A willow of a naturally watered field, or a mountain willow, is valid. If this is so, why is it said, \"Willows of the brook?\" [Leviticus 23] To exclude the tsaphtsaph. ", 2.9. "What is the tsaphtsaph? It has leaves serrated like a saw, and such a willow is not valid ; its stem is white and its leaf rounded. A myrtle and a willow which have been lopped, and palms coming out between them, are valid. The size of a myrtle and a willow must be three handbreadths, that of a palm-branch four. Rabbi Tarphon says: In a cubit there are five handbreadths. As for these four kinds of plants, just as nothing must be taken away from them so must nothing be added to them.", 2.10. "If one does not have a citron, he must not take in his hand a quince, or any other fruit. Withered fruits are valid, but dried ones are not valid. Rabbi Yehudah, however, says that even dried-up ones are valid. And again he says: There is a story of the men of Carbin that they used to transmit their lulavs in the time of persecution. They said to him, The time of persecution is no proof.", 3.1. "The lulav suspends the Sabbath in the beginning of its duty, and the willow in the end of its duty. There is a story that some Boethusians once hid the willows under some great stones on the Sabbath eve; but when this had become known to the common people they came and dragged them out from under the stones on the Sabbath, for the Boethusians do not acknowledge that the beating of the willow suspends the Sabbath.", |
|
111. Tosefta, Sotah, 7.22, 13.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer (r.) Found in books: Fishbane (2003) 178; Porton (1988) 160| 13.9. "מעוררין אלו הלוים [שאומר] על הדוכן (תהילים מד) עורה למה תישן ה' [וגו'] אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי יש שינה לפניו והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן אלא כל זמן שישראל שרוין בצער ועובדי כוכבים [שרוין בשלוה כביכול] עורה למה תישן נוקפין אלו [שמכין את העגל] בין קרניו כדרך שעושין לעבודת כוכבים אמר להם יוחנן [כהן גדול] עד מתי אתם מאכילין [את המזבח טריפות].", | |
|
112. Tosefta, Terumot, 1.9-1.12, 1.14-1.15, 2.13, 3.18, 4.9, 4.12-4.14, 5.5-5.7, 5.9-5.10, 5.13, 6.1-6.4, 7.9-7.11, 7.16-7.17, 9.7-9.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob, heave-offering, oral designation of, executors of orphans •eliezer b. jacob •eliezer hisma •eliezer, acquisition of untithed produce, edible produce not deemed food •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes •eliezer b. jacob, heave-offering, oral designation of •eliezer, heave-offering, neutralization of •eliezer, heave-offering, payment of principal and added fifth •eliezer, heave-offering, cultic cleanness of Found in books: Avery-Peck (1981) 42, 43, 114, 143, 144, 151, 157, 160, 173, 180, 181, 209, 231, 241, 299, 300; Jaffee (1981) 137; Porton (1988) 160, 161, 162| 1.9. "פועל שתרם את הגורן אין תרומתו תרומה ואם אמר לו בעל הבית כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא אם כן נתרם.", 1.11. "רשאי בעל הבית [להפקיד] מעשר טבל כדי תרומת מעשר שבמעשר ר' יוסי אומר בעל הבית שתרם את המעשר מה שעשה עשוי.", 1.12. "אפטרופין תורמין ומעשרין על נכסי יתומים מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים [ושפחות] להאכיל ליתומים ולעשות להן סוכה ולולב וציצית וכל מצות האמורות בתורה ולקנות להן ס\"ת נביאים וכתובים דבר הקצוב מן התורה אבל אין פודין עליהן שבוין ואין פוסקין עליהן צדקה בבית הכנסת דבר שאינו קצוב מן התורה ואינן רשאין להוציא עבדים בני חורין אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן בני חורין רבי אומר אומר אני שנותן דמיו ופודה את עצמו.", 1.14. "רשב\"א אומר יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שסמכם אביהם או שסמכום בית דין מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם וכן היה רשב\"א אומר יתום בן לוי שגדל אצל בעל הבית מעשה ומאכילו מפני תיקון העולם היה למוד אצל לוי או כהן או עני הרי זר [מאכילו] משלו אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני הרי זה [מאכילו] מחלקן.", 1.15. "קטן שאמר לאחד בשוק האכילני מעשר מחלקו מאכילו מפני תיקון העולם אם היה חייב לו מזונות או שעשה עמו כדי מזונותיו מאכילו משלו ועושה לו בחלקו סגולה.", 2.13. "אבל ערלה וכלאי הכרם שוין לנכרים בארץ ישראל בסוריא ובחוצה לארץ אלא שר' יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא וחכ\"א יש לו אמר ר' יהודה מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח נכרי רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום ואמר לו המתן עד שנהיה בהלכה אמר לו משם ראיה אף הוא שלח לו ביד שליח חרש מה שעשית עשית אבל לא [תשנה] לעשות כן.", 3.18. "ר' אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא אר\"א מעשה שנפלה דליקה [בגורני כפר סגנא] ותרמו מן הטהור על הטמא אמרו לו משם ראיה אלא שתרמו מהן עליהן ר' אלעזר אמר משום ר\"א תורמין מן הטהור על הטמא אף בלח כיצד מי שכבש זיתים בטומאה ומבקש לתרמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה ומניחו על פי חבית ומביא זיתים ונותן לתוכו ותורם ונמצא תורם מן הטהור על הטמא ומן המוקף אמרו לו אין קרוי לח אלא יין ושמן בלבד ר' יוסי אומר התורם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה אמר ר' יוסי מה נשתנה זה מן התורם מן הרע על היפה.", 4.9. "האומר תרומת הכרי הזה בצפונו מחציו כלפי צפון מדומע דברי רבי וחכ\"א עושה אותו כמין [כ\"י] ר\"ש ב\"ג] אומר נוטל את התרומה בצפון צפונו.", 4.12. "נכרי שתרם תרומתו תרומה בד\"א על הגורן [הפריש תרומה ונתנה לכהן מעשר ראשון ונתנו ללוי מעשר עני ונתנו לעני פירותיו מתוקנות המכניס] פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין [ישראל החשוד שמכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הכותי כנכרי דברי רבי רשב\"ג אומר הכותי כישראל].", 4.13. "[נכרי שהפריש בכור פטר חמור וחלה מודיעין אותו שאינו חייב עובדין בו וגוזזין אותו ואח\"כ מקבלין הימנו וחלה נאכלת לזרים] הוציא תרומה מתוך ביתו נוהג בהן טבל ותרומה דברי רבי רשב\"ג אומר אין נוהג בה אלא תרומה [גדולה] בלבד הוציא מעשר ראשון מתוך ביתו נוהג בו טבל ומעשר ראשון דברי רבי רשב\"ג אומר אין [נוהג בו אלא מעשר בלבד הוציא מעשר שני מביתו אמר פדוי הוא לא אמר כלום פדאוהו לכם נוהג בו טבל ומעשר שני דברי רבי רשב\"ג אומר אין נוהג בו אלא מעשר שני בלבד] ישראל החשוד והוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר פדוי הוא [לכם לא אמר כלום פדאוהו לי ופדאוהו לכם דבריו קיימין] והכותי כנכרי דברי ר' רשב\"ג אומר כותי כישראל.", 4.14. "כותי שתרם ונתנה לכהן תרומתו תרומה רשב\"א אומר תרומה ויחזור ויתרום אמרו לו מה נשתנה זו מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו אמר להם הפרשה היא זו שזו נתרמה בקדושה וזו לא נתרמה בקדושה.", 5.5. "האומר לשלוחו צא תרום תורם בבינונית [אחד מחמשים צא תרום] אחד מחמשים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף אחד אין תרומתו תרומה.", 5.6. "נתכוין לתרום א' מעשרה ועלה בידו מעשרים משלשים ומארבעים ומחמשים ומששים תרומתו תרומה נתכוין לתרום אחד מששים ועלה בידו מחמשים מארבעים משלשים מעשרים מעשרה אין תרומתו תרומה ואם אמר הריני תורם [תורם ומחשב ותורם] ועלה בידו אחד מששים תרומתו תרומה ואין צריך להוסיף מששים ואחד צריך להוסיף רבי אומר רובו של אחד כמוהו עד כמה מוסיף אפילו אחד על אחד רבן שמעון בן גמליאל אומר כמו שלמוד ר' יהודה אומר תוספת תרומה ניטלת מן הטהור על הטמא ואינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש בד\"א בזמן שנתכוין לתרום אחד מששים ועלה בידו מששים ואחד אבל אם אמר הריני תורם [ומחשב] זו היא תרומה ודאית.", 5.7. "[ר' ישמעאל ורבי שמעון שזורי אומרים] כל תרומה שאין מקפידין כגון תרומת הכליסין והחרובין [ניטלת אחד מששים] ותרומה טמאה [ניטלת] אחד מששים אלו ניטלין אחד מששים גידולי תרומה וערובי תרומה ותרומה שנטמאת בשגגה ובאונס ותרומת הקדש ותרומת חוצה לארץ הקצח והכליסין והחרובין וגמזיות ותורמסין ושעורין אדומיות ותרומת עציץ ותרומת אפטרופוס.", 5.9. "ר' יוסי אומר [תשלומי תרומה] חומשה וחומש חומשה הרי הן כתרומה לחייב עליהן מיתה קרן וחומש לאוסרן בפחות ממאה לעלותו במאה ואחד רבי שמעון אומר במאה מקל וחומר מה מצינו בתרומת מעשר אחד מעשרה אף זו א' מעשרה אמר לו לא אם אמרת בתרומת מעשר שניטלה קודש מקודש ולא נקרא שם איסור עליה תאמר בזו שניטלה קודש מחול ונקרא שם איסור עליה.", 5.13. "ליטרא קציעות שדרסה ע\"פ חבית ואין ידוע באיזה חבית דרסה [דרסה] ע\"פ כוורת ואין ידוע באיזו כוורת דרסה [דרסה] בעיגול דבלה ואין ידוע באיזה עיגול דרסה ר' אליעזר אומר רואין את העליונות כאילו פרודות אם יש שם מאה וא' לטרות תעלה ואם לאו לא תעלה ר' יהושע אומר אם יש [שם] מאה פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין ר' יהושע אומר אע\"פ שיש שם ג' מאות פומין לא תעלה דרסה בעיגול ואין ידוע היכן דרסה הכל מודים שתעלה.", 6.1. "שאור שבלל לו בשאור אחר והחמיץ בו את העיסה אם אין באיסור נותן טעם מותר חטין בשעורים יבור טחנן בנותן טעם [גריסין בעדשים יבור בשלן בנותן טעם] ר' יוסי אומר גריס של פול וגריס של טפיח הרי אלו מין אחד וכן היה רבי יוסי אומר שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה שתיהן מותרות.", 6.1. "סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין הרי אלו מדומעין אין חייבין עליהן קרן וחומש ואין משלמין מהן קרן וחומש ממקום אחר אלא לפי חשבון.", 6.2. "סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה אם היו של טבל עושים אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר טבל עושה אותן [תרומה ומעשרות] על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר שני מחללן על המעות בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבהן אם היו של חדש ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.", 6.3. "סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו אם היו של טבל עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבה [היתה של מעשר טבל עושה תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבה] ואם היו של מעשר שני מחללן על המעות בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבהן אם היו של חדש ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.", 6.4. "[סאה תרומה שנפלה למאה שביעית הרי אלו יעלו פחות מכן ירקבו].", 7.9. "ר' אליעזר אומר [משלמין] ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע כיצד אכל שעורים [ומשלם] חטים גרוגרות [ומשלם תמרים תבא לו ברכה ר' עקיבה אומר אין משלמים רק ממין על מינו ר' אליעזר אומר כשם שמשלמין מן החדש על הישן כך משלמין ממין על שאינו מינו.", 7.11. "רבי יהושע אומר דם שעל הככר גורר את מקומו ואוכל את השאר נמצא בין שניו [משפשף] ואינו חושש.", 7.16. "מי כבושין ומי שלקות מי תורמוסין אין בהם משום גלוי מים ששרה בהן כבושין שלקות ותורמוסין אם יש בהם נותן טעם מותרים ואם לאו אסורים מים שהדיח בהן עובטין ודרמסקניות לחולה אין בהם משום גלוי מים שנתגלו וחיממן אסורין משום גלוי מים חמין כל זמן שמעלין הבל אין בהם משום גלוי.", 7.17. "מים מגולין לא ישפכם ברשות הרבים ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן נכרי ולא בהמת אחרים אבל משקה הוא בהמת עצמו מים מגולין לא ירבוץ בהן את הבית ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים לא אמרו אלא בזמן שיש בו סריטה וכמה הן בקרקעות ארבעים סאה אחרים אומרים מאתים בין מכונסין בין מפוזרין ר' נחמיה אומר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלא.", 9.7. "נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותן את התבלין לא יסחטם להוציא מהן משקין בתבלין מותר מפני שהן מלאכתן צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין.", 9.8. "אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב [ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב] סך את השמן ואין סך יין [וחומץ] השמן דרכו לסיכה יין [וחומץ] אין דרכן לסיכה.", | |
|
113. Tosefta, Shabbat, 1.22, 6.14, 7.5, 7.11, 7.23-7.24, 13.5, 13.9-13.14, 15.17, 17.14-17.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer hisma •rabbi eliezer Found in books: Porton (1988) 29, 160, 161, 162; Schremer (2010) 172, 202| 7.5. "האומר אל תשב על המחרישה שלא תכבד עלינו מלאכה [אל תשב על המחרישה שלא תשבר] הרי זה מדרכי האמורי ואם בשביל שלא תשבר [ודאי] הרי זה מותר האומר אל תפשל [ידך לאחורך] שלא נאסר עלינו מלאכה ה\"ז מדרכי האמורי.", 13.5. "הצד בהמה חיה ועוף מאפר [שברשות אדם] אם היו מחוסרין צידה חייב לאפר [שברשות אדם אע\"פ שמחוסרין] צידה פטור הפורס מצודה ע\"ג בהמה חיה ועוף [אע\"פ שנכנסין לתוכה פטור לבהמה חיה ועוף] אם היו נכנסין לתוכה חייב המפרק בהמה ועוף מן המצודה פטור.", 13.9. "עושין אלונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפה מע\"ש לא טרפה מע\"ש אסורה שאין טורפין [בתחלה] בשבת אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת [ר\"ש בן אלעזר אומר משום ר\"מ טורפין יין ושמן לחולה בשבת] ארשב\"א פעם אחת חלה ר' [מאיר] ובקשנו לעשות לו ולא הניחנו אמרנו לו תבטל דבריך בחייך אמר לנו אע\"פ שאני אומר כן לא מלאני לבי [מימי] לעבור על דברי חבירי." 13.11. "רוחץ אדם במי טבריא אבל לא במי [הגדר] ולא במי המשרה ולא במי של סדום אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אבל אם [לעלות] מטומאה לטהרה ה\"ז מותר לא יתן אדם מים ע\"ג ספוג ויתן ע\"ג מכתו אבל נותן הוא ע\"ג רגליו והן יורדין לספוג נותן אדם מוך יבש וספוג יבש ע\"ג מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין ע\"ג מכתו.", 13.12. "נותנין מים לתוך קמח [קלי] ובלבד שלא יגבל נותנין שומשמין ואגוזין לתוך הדבש ובלבד שלא [יגבל מפרפרין] גלוסקין לחולה בשבת ובלבד שלא יגבל אבל מחבץ הוא מעשה קדרה ואוכל.", 13.13. "מודים חכמים לר\"א שאין עושין אהלים בתחלה ביו\"ט ואצ\"ל בשבת על מה נחלקו על המוסיפין שר\"א אומר אין מוסיפין ביו\"ט ואצ\"ל בשבת וחכ\"א מוסיפין בשבת ואצ\"ל ביו\"ט.", 13.14. "ר\"א [בר\"ש] אומר [המרכיב] קנה [של] מנורה חייב [לשלם] ושל סיידין פטור [ר' סימאי אומר קרן עגולה חייב ופשוטה פטור] נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל ה\"ז יחזיר ובלבד שלא יקשור.", 17.14. "רשב\"א אומר ב\"ש אומרים אין הורגין את המאכולת בשבת וב\"ה מתירין וכן היה רשב\"א אומר ב\"ש אומרים אין פוסקין צדקה לעניים בשבת בבית הכנסת אפילו להשיא יתום ויתומה ואין משדכין בין איש לאשתו ואין מתפללין על החולה בשבת וב\"ה מתירין.", 17.15. "המפלה את כליו ה\"ז מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול לא יפלה אדם את כליו ברשות הרבים מפני הכבוד ר' יהודה אומר אף בחול אין עושין אפקטוזין ברה\"ר מפני הכבוד.", | |
|
114. Tosefta, Avodah Zarah, 1.3, 1.5, 1.21, 2.3-2.5, 2.7-2.9, 3.3-3.4, 3.11-3.12, 3.16, 3.19, 4.6, 4.8, 4.10-4.11, 5.1-5.2, 5.4, 6.7, 7.4, 7.6, 7.8, 7.13, 8.1, 8.4-8.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160, 161, 162| 1.3. "יריד שבתוך הכרך אין הולכין <אותו> לא לאותו הכרך ולא לעיירות הסמוכות לו מפני שהוא כנראה הולך לו ליריד דברי ר\"מ וחכמים אומרים אין אסור אלא הכרך בלבד יריד שבתוך הכרך אסור חוץ לכרך מותר ושחוץ לכרך חוץ לכרך אסור תוך הכרך מותר וחנויות המוכללת לו מכל מקום הרי אלו אסורות. עובר אדם בשיירה ממקום למקום ונכנס לכרך שהיריד בתוכו ואינו חושש מפני שהוא נראה כהולך ליריד. יריד שנתנה מלכות ושנתנה מדינה ושנתנו גדולי מדינה מותר אין אסור אלא יריד של עבודת כוכבים בלבד. הולכין ליריד של עובדי כוכבים ומתרפאין בהן רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות <ואין> לוקחין מהן בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם וכותב ומעלה בערכים כהן מטמא להעיד עליהן בחוצה לארץ כשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות מטמא לתלמוד תורה מטמא לישא אשה ר' יהודה אומר אם יש לו ממי שילמד הרי זה לא יטמא ואם לאו ה\"ז יטמא ר' יוסי אומר אע\"פ שיש לו ממי ילמד יטמא שלא מכל אדם זוכה אדם ללמוד אלא ממי שזכה לו אמרו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן. לא יצא כהן לחוצה לארץ ואפילו לישא אשה אא\"כ הבטיחוהו. תגרין שהקדימו זמנו של יריד או שאיחרו זמנו של יריד מותר אין אסור אלא זמנו של יריד בלבד. ארבע אבקות הן אבק רבית אבק שביעית אבק עבודת כוכבים אבק לשון הרע. אבק של רבית לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חברו מפני אבק רבית. אבק שביעית לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים בפירות <עבודת כוכבים> מפני אבק שביעית. אבק עבודת כוכבים לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים ביום אידו מפני אבק עבודת כוכבים. אבק לשון הרע לא ישא אדם ויתן בטובתו של חברו מפני אבק לשון הרע. ישראל הולכין ליריד מותר לשאת ולתת עמהן ובחזירה אסור מפני שנהגו בעבודת כוכבים והעובד כוכבים בין בהליכה בין בחזרה מותר. עובדי כוכבים ההולכין לתרפות אסור לתת ולשאת עמהן ובחזירה מותר מפני שהוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה וישראל בין בהליכה בין בחזרה אסור. לא יטייל ישראל עם שיירה בתרפות אפילו לצאת אפילו מקדים אפילו מחשיך אפילו מתיירא מפני עובדי כוכבים מפני ליסטים מפני רוח רעה שנא' (דברים ו׳:י״ד) לא תלכו אחרי אלהים אחרים. ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך הקדים על ידך שלשה ימים או אחר על ידך שלשה ימים כדי שתצא עמו מפני שמלאכי השרת מלוין אותו שנא' (תהילים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך וגו' ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך הקדים על ידך שלשה ימים או אחר ע\"י ג' ימים כדי שלא תצא עמו בדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנאמר (תהילים ק״ט:ו׳) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן ואם יאמרו לך זקנים סתור בהמ\"ק שמע להן מפני שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין וראיה לדבר רחבעם בן שלמה. שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם את בנו ספר יוני אמר להן ילמד בשעה שאינה לא יום ולא לילה שנאמר (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה.", 2.3. "אין משכירין להם בתים שדות וכרמים ואין נותנין להן אריסיות וקבולת בהמה [אחד העובד כוכבים ואחד הכותי] במה דברים אמורים בארץ ישראל ובסוריא משכירין בתים אבל לא שדות כאן וכאן לא ישכיר אדם שדהו לעובד כוכבים דברי ר\"מ רבי יוסי אומר אף בא\"י משכירין בתים ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו. כאן וכאן לא ישכיר ישראל את ביתו לעובד כוכבים שבידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים אבל משכירין להם אוריאות אוצרות ופונדקיות אע\"פ שבידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים משכיר ישראל ביתו לכותי ואינו חושש שמכניס בתוכו עבודת כוכבים רבן שמעון בן גמליאל אומר בכל מקום לא ישכיר ישראל מרחץ לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ורוחצין בו בשבת ר' שמעון בן אלעזר אומר בכ\"מ לא ישכיר ישראל שדהו לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביו\"ט. ", 3.3. "לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות בין גדולים בין קטנים ומוכרין לעם הארץ עבדים ושפחות בין קטנים בין גדולים ולוקחין מהן בנות קטנות אבל לא גדולות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גדולות ומקבלות עליהן אין נותנין להן בנות לא קטנות ולא גדולות דברי רבי וחכמים אומרים נותן לו גדולה ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את בת בתו לשמעון בן נתנאל הכהן ופסק עמו על מנת שלא תעשה עמו טהרות על גביו רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך שאין כופין את החבר שיעשה טהרות על גבי עם הארץ ואיזה הוא עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר\"מ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר.", 3.4. "הלוקח עבדים ערלים מן העובד כוכבים ומלן ולא הטבילן וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולין בין ערלין הרי אלו עובדי כוכבים מדרסן טמא ויינם בגדולים אסור בקטנים מותר ואיזהו גדול כל שהוזכר ומכיר עבודת כוכבים ומשמשיה ואיזהו קטן כל שאינו מכיר עבודת כוכבים ומשמשיה רבי יוסי אומר חזקת עבד ישראל אפילו ערלים הרי אלו כנענים עד שיודע בהן שהן בני שפחות שלא טבלו חזקת עבדי כותים מולין הרי אלו כותים ערלים הרי אלו עובדי כוכבים עד שיודע שהן בני שפחות כנעניות חזקת עבדי עובד כוכבים אפילו מולין הרי אלו עובדי כוכבים.", 5.1. "אין אוצרין בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון שמנים יינות וסלתות ופירות אבל דברים שאין בהן חיי נפש כגון כמון ותבלין הרי זה מותר ואוצרן שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית במה דברים אמורים בלוקח מן השוק אבל בכונס בתוך ביתו אפילו עשר שנים מותר לאלתר ובשנת בצורת אפילו חרובין לא יאציר מפני שמטיל מארה בשערים אין משתכרין בתבואה אבל משתכר ביין ובשמן וקטניות אמרו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ובשמן כל ימיו אין מוציאין מסוריא דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות רבי אומר אומר אני שמוציאין יין לסוריא מפני שממעט את התפלה וכשם שאין מוציאין לסוריא כך אין מוציאין להפרכיא ר' יהודה מתיר מהפרכיא להפרכיא.", 5.2. "ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו\"ל אפי' בעיר שכולה ישראל מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה. והקבור בארץ ישראל כאילו הוא קבור תחת המזבח. לא יצא אדם לחוצה לארץ אא\"כ היו חטין סאתים בסלע אמר רבי שמעון במה דברים אמורין בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא וכן היה ר\"ש אומר אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן שנאמר (רות א) ותהום כל העיר עליהן מלמד שכל העיר קיימת ומת הוא ובניו ברעב. הרי הוא אומר (בראשית כח) ושבתי בשלום אל בית אבי שאין ת\"ל והיה ה' לי לאלהים ואומר (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם אלוה אין אתם בארץ כנען איני לכם לאלוה וכן הוא אומר (יהושוע ד) כארבעים אלף חלוצי הצבא ואומר (יהושוע ב) כי נתן בידי את יושבי הארץ וגו' וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהם עליה כולה נכבשה אינן עליה כולה אינה נכבשת וכן דוד אמר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו' וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים אלא שהיה דוד דורש ואומר כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא כאילו עובד עבודת כוכבים דכתיב (ירמיהו לב) ונטעתים בארץ הזאת באמת אינן עליה אין נטועין לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי. ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו והלך וזימן את כל היהודים שבעירו אע\"פ שהן אוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד ע\"ג עובדי עבודת כוכבים הן שנא' (שמות לד) וקרא לך ואכלת מזבחו.", 5.4. "הדרורין והקרבות של עובדי כוכבים ויין ישראל בהן אסור בשתייה ומותר בהנאה העיד שמעון בן גודיא לפני בנו של רבן גמליאל משם רבן גמליאל הזקן שמותר בשתיה ולא הודה לו. נודות העובדי כוכבים רבן שמעון בן גמליאל אומר משם ר' יהושע בן קפוסיי אין עושין שטיחין לבהמה נודות העובדי כוכבים גרורין מותרין חדשים זפותין אסורין עובדי כוכבים עובדים ורוכבים וישראל עומד על גביו כונס לתוכו יין ואינו חושש קנקנין של עובדי כוכבים חדשות מותרות וישנות אסורות שכנסו בה עובדי כוכבים מים מותר ישראל להכניס לתוכו יין ושכנסו בה עובדי כוכבים יין ישראל ממלא אותה מים ג' ימים מעל\"ע ומכניס לתוכו יין ואינו חושש ושכנס בה עובד כוכבים יין וישראל ציר ומורייס מותר ישראל אחר להכניס לתוכה יין.", 7.4. "העובדי כוכבים העובדין את ההרים ואת הגבעות אע\"פ שהן מותרין עובדיהן בסקילה. אדם הנעבד אף ע\"פ שהוא מותר עובדיו בסקילה. איזהו אשרה כל שהעובדי כוכבים עובדין ומשמרין אותה ואין טועמין מפירותיה ר\"ש בן אלעזר אומר ג' אשרות בארץ ישראל חרוש שבכפר פטם ושבכפר פגשה שקמה שבראני ושבכרמל. אשרה זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה החיזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רשב\"א אומר אף לא זרעין ולא ירקין בימות הגשמים מפני שהעלין נושרין והיה להן לזבל.", 7.6. "עבודת כוכבים וכל מה שעליה הרי זו אסורה מצא עליה יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור. כלים המשתמשות בהן בגופה אסורין שלא בגופה מותרין אף כלים המשתמשות בהן ובגופה גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין כתוב אחד אומר (דברים ז) לא תחמוד כסף וכתוב אחד אומר כסף וזהב אשר עמהן כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בין שגופן לבוש בהן בין שאין גופן לבוש בהן אסורין. עמהן את שגופה לבוש בהן אסורין את שאין גופה לבוש בהן מותרין. אף כלים שגופה לבוש בהן גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין מרקוליס וכל מה שעליו הרי זה אסור מצא עליו יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב ע\"ג המזבח אסור מעות וכלים הרי אלו מותרין אחרים אומרים מעות וכלים שע\"ג אבן העליונה הרי אלו אסורין אבנים שנשרו מן המרקוליס אם היו נראות עמו אסורות ואם לאו מותרות. רבי ישמעאל אומר ג' תפוסות לו אסורות ושאינן תפוסות לו מותרות. ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס הרי אלו אסורות מפני שנאסרו לעבודת כוכבים עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס הרי אלו מותרות מפני שהיא כעבודת כוכבים שהניחה בעליה ומרקוליס שנעקר ממקומו מותר בהנאה. בזורק אבן במרקוליס מהו אומר (משלי כו) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד כשם שזורק אבן במרקוליס מכבדו ואין יודע כבוד כך כל המכבד רשע מכבדו ואין יודע כבוד דבר אחר כצרור אבן כשם שזורק אבן במרקוליס עובד עבודת כוכבים כך כל המכבד רשע הרי זה כעובד עבודת כוכבים דבר אחר כצרור אבן כשם שזורק אבן במרקוליס מתחייב בנפשו כך המשתמש ביצרו מתחייב בנפשו ר' שמעון בן אלעזר אומר בשונה לתלמיד רשע מהו אומר כצרור אבן במרגמה כשם שזורק אבן במרקוליס עובד עבודת כוכבים כך השונה לתלמיד רשע כעובד עבודת כוכבים. ", 8.1. "בראשונה היו אומרין אין בוצרין עם העובד כוכבים ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה אבל דורכין עם העובד כוכבים חזרו לומר אין דורכין עם העובד כוכבים ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומאה אבל בוצרין עם העובד כוכבים ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אחד חדשות ואחד ישנות מסייעין אותו עד שנתעלם משניהן נתעלם משניהן נעשה יי\"נ. בראשונה היו אומרים אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ואין מוליכין עמו גריצות לתנור חזרו לומר מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור ובסוריא מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור.", 8.4. "השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר ונתן כולן בכרך אחד כולן אסורות אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ראשונות אסורות ושניות מותרות. השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה ולעתותי ערב אמר לו הולך לי את הלגין הזה במקום פלוני אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. השוכר את החמור לרכוב עליה ואמר לו תנה לי את הלגין הזה עליה אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. אומר אדם לחברו ולפועלו צאו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש משם מעשרות ומשם שביעית ומשם יין נסך אבל אם אמר לו צא ואכול ככר ואני נותן דמיה צא ושתה רביעית ואני נותן את דמיה הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית ומשום יין נסך הנותן צמר לצבע עובד כוכבים לצבוע לו אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך אם באו לבית חשבון אסור.", 8.5. "המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אע\"פ ששהה לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שנעל עליו בפונדקו אסור. המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אע\"פ ששהה לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שהפליגה ספינתו בים אסור ר' שמעון בן אלעזר אומר היה שם לגין מלא וקשור לכרעי המטה ואין העובד כוכבים יודע בו מותר אמר לו רבי יהודה והלא פשתם ניכר בין מלמעלה בין מלמטה אלא כדי שיפתח ויגוף וינגב. המשלח חבית של יין ביד בתו ושל ציר ושל חומץ ושל מורייס ושל שמן ושל דבש ביד העובד כוכבים אם היה מכיר חותמו ושמו מותר ואם לאו אסור יינו אצל העובד כוכבים מהסתם אסור משם יין נסך אבל הציר והמורייס והדבש אם ראה אותו שמנסכין אסורין ואם לאו מותרין. ישראל החשוד שותין במרתפו ואין שותין מלגינו ואם היה חשוד על השתייה אף ממרתפו אסור.", 8.6. "עובד כוכבים שהיה חייב מעות לישראל אע\"פ שמכר יין נסך והביא לו עבודת כוכבים והביא לו מותר אבל אם אמר לו המתן עד שאמכור יין נסך ואביא לך עבודת כוכבים ואביא לך אסור המוכר יינו לעובד כוכבים ופסק עמו אע\"פ שעתיד למחות את המחצלאות ואת המדות מותר וחנוני בין כך ובין כך אסור מפני שראשון ראשון זקוף עליו עובד כוכבים ששלח לגינה אצל ישראל ומקצת עכבת יין לתוכו הרי זה ממלא לו הלגין ונועל ונוטל ממנו דמי כולן ואינו חושש. ", | 1.3. "One may not go to a [idolatrous] market-place that is in a village or in any of the surrounding cities because it looks like he is going to the market-places in those cities. These are the words of R. Meir. The sages say, \"Only that village is forbidden. A market-place that is inside of a village is forbidden. If it is outside of the village, it is permitted. As for the nobility [?] of a village, it is forbidden to deal with them outside the village, but it is permitted inside the village. The shops that are crowned at each place are forbidden. If a man is in a caravan going from place to place and enters a village in which there is a market-place, let him not worry because it looks like he goes into an market-place. A market-place that was given by the kingdom, the state, or by the elite of the state are permitted. Only the market-place of idolaters is forbidden. ", 5.1. "\"It's better for a person to live in Israel in a city inhabited mostly by idol worshippers/non-Jews, rather than outside the Land in a city that is completely Jewish. It's taught that living in Israel is equal to all the mitzvot of the Torah.\"", |
|
| 115. Tosefta, Moed Qatan, 2.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 162 |
116. Tosefta, Bava Qamma, 4.6, 6.28 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, Found in books: Porton (1988) 160; Rubenstein(1995) 231| 4.6. "יש כאן חייב בכופר וחייב במיתה חייב במיתה פטור מן הכופר חייב בכופר ופטור מן המיתה פטור מן הכופר ופטור מן המיתה שור מועד שהמית חייב בכופר וחייב במיתה שור תם שהמית ושור חרש שוטה וקטן שהמית המית גר ועבד משוחרר חייב במיתה ופטור מן הכופר שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוון להרוג את הבהמה הרג את הבהמה לכנעני והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא חייב בכופר ופטור מן המיתה ולענין הניזקין רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר שנאמר (שמות כא) כי יגח שור עד שיתכוון ליגח ואם היה תם פטור מן הכופר ופטור מן המיתה המית כותי בן שמנה פטור מן הכופר ופטור מן המיתה רבי יהודה אומר שור המדבר ושור הקדש ושור גר שמת ואין לו יורשין פטור שנאמר (שם) והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו יתר על כן אמר ר' יהודה המית כשהוא של הדיוט ולא הספיק לעמוד בדין עד שהקדישו בעליו המית כשהוא של גר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת הגר פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו והמית את ששוות המיתתו לשעת עמידתו בב\"ד חייב את שלא שוות המיתתו לשעת עמידתו בבית דין פטור כיצד הוא משלם שמין את הניזק כמה הוא יפה לפי כך הוא משלם דברי רבי יהודה ר' יוחנן בן ברוקה אומר שמין את הבעלים כמה הן יפים לפי כך הן משלמין.", | |
|
| 117. Tosefta, Negaim, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Porton (1988) 160 |
118. Tosefta, Shevuot, 3.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 162| 3.6. "והוא עד הכשר לעדות (ויקרא ה) ושמעה להוציא את החרש. או ראה להוציא את הסומא או ידע להוציא את השוטה אם לא יגיד ונשא את עונו להוציא את האלם. אלו דברים הראשונים ר\"ע אומר (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת וכי יש דורשין לחרשין ויש חוקרין לשוטים ת\"ל (ויקרא כ״ד:כ״ב) משפט אחד יהיה לכם לכם כדיני ממונות כך בדיני נפשות מה דיני נפשות בדרישה וחקירה אף דיני ממונות בדרישה ובחקירה אי מה דיני נפשות לעדיו יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל (שמות כא) עין ישלם אי מה דיני נפשות פטר את השוגג יכול אף דיני ממונות פטר ת\"ל עין ישלם אי מה דיני נפשות פרט משזרק והרג יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל אבן יד ישלם אי מה דיני נפשות בכ\"ג יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל (שמות כ״ב:ז׳) ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה לו הכתוב דיין אחד עד האלהים יבא דבר שניהם ריבה לו הכתוב שני דיינין אשר ירשיעון אלהים ריבה הכתוב ג' דיינין מכאן אמרו דיני ממונות בג' ור' יוסי אומר בחמשה כדי שיגמור הדין בג' יכול אין לי בג' אלא דיני ממונות הקלין מנין לרבות החמורים וחומר בחמורים ת\"ל עין וגו' כויה תחת כויה וגו'.", | |
|
119. Tosefta, Oholot, 18.7, 18.12, 18.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160, 161, 162| 18.7. "ואיזהו מזרח קיסרי מכנגד טטרפלון שלה ועד כנגד בית הגת שלה. העיד יהודה הנחתום על ספונו המזרחי שהוא טהור ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים.", | |
|
120. Tosefta, Beitzah, 4.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes Found in books: Jaffee (1981) 129| 4.2. "ארבע רשויות וארבע מצות הן האורג שני חוטין בין בבגדי קדש בין בבגדי הדיוט והכותב שתי אותיות בין בכתבי קדש בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת [ביו\"ט] לוקה ארבעים והאורג חוט אחד בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט והכותב אות אחת בין בכתבי [הקדש] בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת ביו\"ט לוקה ארבעים דברי ר\"א וחכ\"א בין בשבת [בין] ביו\"ט אינו [חייב] אלא [משום] שבות.", | |
|
121. Tosefta, Parah, 2.1, 3.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer b. arakh Found in books: Porton (1988) 160; Sigal (2007) 54| 2.1. "רבי אליעזר אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחוה מבין העובדי כוכבים בצידן ודומא שמו רבי יהודה אומר משמרין אותה שלא לעבוד בה כל עבודה. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף הרי היא בחזקתה כשרה רבי מאיר אומר פרה שגלגלי עיניה שחורין אם אין פרה אחרת כיוצא בה פסולה. ניטלו קרני' וטלפיים והזכר עמהן פסולה יוצא דופן פסולה ור' שמעון מכשיר אתנן ומחיר פסולה ורבי אליעזר מכשיר שנאמר (דברים כב) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך אין זו באה לבית.", 3.8. "נתנן עד שלא הוצת האור ברובה או משנעשית אפר פסולה. נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה כלום אם יש עליו אבק כל שהוא אם מגופה כותשו ומקדש בו וכשר. וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו. זה שניתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין בו. זה שניתן בחיל היו משמרין שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ", | |
|
122. Tosefta, Peah, 2.9, 3.5, 3.12, 4.20 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer hisma Found in books: Porton (1988) 160, 162| 2.9. "ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב וחלקו של נכרי פטור רבי ישמעאל אומר ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה חייב בפאה.", 3.5. "רבי יהודה אומר העושה כל שדהו עומרין [ומעמר] בהן [כמעמר] לגדיש לחררה [לגדיש] מודים ב\"ש ובית הלל שאם הפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים שזה הפקר.", 3.12. "יפה כח עני בקמה יתר מבעומר ובעומר יתר מבקמה [הקמה] יש בה לקט שכחה ופאה מה שאין כן בעומר [העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה הקמה אינו שכחה] עד שיהא בו סאתים.", | 3.5. "Rebbi Yehuda says, “A person who made his whole field into sheaves [in order to later] stook them [into stooks, which in turn will be taken to the final stack] is [considered to be] like someone who bundles [sheaves] in [order to put them in a] stack [of sheaves, which makes the sheaves inside the stooks eligible to become Shikcha (forgotten sheaves),] and [then] rounded it (i.e. the stack) out [as if he has completed the stack] and [then brought more sheaves and] pressed [them] into the stack [after the stack seemed to be already finished, which is still considered to be the final act of bundling, which makes these sheaves eligible to become Shikcha].”", 3.12. "When did they (i.e. the Rabbis) say [that] standing crops [that have not been forgotten] disqualify a sheaf [that was forgotten next to those standing crops from being considered Shikcha (forgotten sheaves)]? At the time when [the standing crops] were not taken in the middle (i.e. between the time when the sheaf was forgotten and remembered by the farmer), but if [the standing crops] were taken in the middle (i.e. prior to the farmer remembering that he forgot that sheaf) then it does not disqualify [that sheaf from being considered Shikcha, and the farmer cannot go back and take it for himself]. “The standing crops of his (i.e. the farmer’s) friend [that were not forgotten] disqualify his (i.e. the farmer’s) [own standing crops that were forgotten from being considered Shikcha], [the standing crops] of wheat [that were not forgotten disqualify the standing crops] of barley [that were forgotten from being considered Shikcha], [the standing crops] of a non-Jew [that were not forgotten disqualify the standing crops] of a Jew [that were forgotten from being considered Shikcha].” These are the words of Rebbi Meir. But the Chachamim (Sages) say, “[Standing crops that were not forgotten] do not disqualify [other standing crops that were forgotten], unless they were his (i.e. the farmer’s and not someone else’s) [own] and [they were] of the same kind [of crops].” Rabban Shimon Ben Gamliel says, “Just like standing crops [that were not forgotten] disqualify a sheaf [that was forgotten from being considered Shikcha], so too the sheaf [that was not forgotten] disqualifies standing crops [that were forgotten from being considered Shikcha]. And [the reason for this law] is a Kal Vechomer (derivation from minor to major) [which goes as follows]. Since standing crops by which the power of the poor person is weak [have the capability to] disqualify a sheaf [from being considered Shikcha], then for sure a sheaf by which the power of the poor person is strong should [have the capability to] disqualify standing crops.” They (i.e. the Chachamim) said [back] to him (i.e. Rabban Shimon Ben Gamliel), “Rebbi! [That is not correct, because the reverse argument can be made as well, as follows.] Just like standing crops can disqualify a sheaf by which the power of the poor person is strong [from being considered Shikcha], so too the sheaf should disqualify the standing crops by which the power of the poor person is [also] strong [for a different reason as explained in the next Tosefta] [from being considered Shikcha].”", |
|
| 123. Tosefta, Niddah, 9.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160 |
124. Tosefta, Rosh Hashanah, 2.12, 2.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •r. eliezer b. azariah Found in books: Levine (2005) 545; Porton (1988) 160| 2.12. "סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות שמע שש תקיעות [ושלש] תרועות אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא [שמע תקיעה מזה ותקיעה מזה ותרועה מזה תקיעה מזה ותרועה מזה אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא שמע תקיעות וברכות בין שהקדים תקיעות לברכות ובין שהקדים ברכות לתקיעות יצא] תקע והריע ותקע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת תקע והריע ותקע בנשימה אחת לא יצא מתלמדין לתקוע בשבת [אין] מעכבין את הנשים ואת הקטנים מלתקוע בשבת [ואצ\"ל] ביום טוב.", | 2.12. "The order of blowing [the shofar] is thus: three sets of three by three. The measure of a i teki'ah /i blast is like three i teru'ah /i blasts; while the measure of each i teru'ah /i blast is like three sobs ( i yevavot /i ). If one heard six i teki'ah /i blasts and three i teru'ah /i blasts - even at intervals, and even spread out over the entire day - the obligation is fulfilled. If one heard a i teki'ah /i from one and a i teru'ah /i from another, even at intervals, and even spread out over the entire day - the obligation is fulfilled. If one heard the shofar blasts and the blessings - whether the blessings preceded the blasts or vice versa, the obligation is fulfilled. If one blew a i teki'ah /i , a i teru'ah /i and then a i teki'ah /i , and then completed the set with [only] a i teru'ah /i and a i teki'ah /i - this only counts as one set. And if one blew a i teki'ah /i , a i teru'ah /i and then a i teki'ah /i in one breath - the obligation is not fulfilled. One can learn to blow the shofar on Shabbat. One does not prevent women and children from blowing on Shabbat, nor on festive days.", |
|
125. Tosefta, Pesahim, 1.7, 10.7, 10.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. jacob •eliezer, •eliezer, r. Found in books: Lieber (2014) 87; Porton (1988) 160; Rubenstein(1995) 158| 1.7. "האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יהודה [וחכמים אומרים] כל שאין בו כרת אין בו [בלא תעשה] האוכל כזית חמץ בפסח חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע אשם תלוי.", 10.7. "[המצה החזרת והחרוסת] אע\"פ שאין חרוסת מצוה ר' אליעזר בר' צדוק אומר מצוה במקדש מביאין לפניו גופו של של פסח [מעשה ואמר להם ר\"א ב\"ר לתגרי לוד בואו וטלו לכם תבלי מצוה].", 10.12. "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עוסקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש.", | 10.12. "Once, Rabban Gamliel and the elders were reclining in the house of Boethus ben Zonin in Lod, and they were occupied in studying the laws of Pesach all that night, until the cock crowed. They lifted the table, made themselves ready and went to the house of study [to pray].", |
|
| 126. Tosefta, Qiddushin, None (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Lavee (2017) 241 |
127. Tosefta, Sanhedrin, 7.11, 12.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben yose •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160; Samely (2002) 26| 12.4. "מתרין בו ושותק מתרין בו והרכין בראשו מתרין בו פעם ראשונה ושניה ובשלישית כונסין אותו לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מתרין בו וברביעית כונסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ כיוצא בו חייבי מלקות שלקו ושנו מלקין אותן פעם ראשונה ושניה ובשלישית כונסין אותן לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מלקין אותן וברביעית כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורים עד שכריסן נבקעת.", | |
|
128. Tosefta, Bikkurim, 2.4-2.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (ben hyrcanus), rabbi Found in books: Fonrobert and Jaffee (2007) 281| 2.4. "דרכים ששוה לנשים מטמא באודם כנשים ואין מתייחד עם האנשים כנשים ואין זוקק ליבום כנשים ואין חולק עם הבנים כנשים ואין [חולק] בקדשי קדשים כנשים ופסול לכל עדות שבתורה כנשים ואם נבעל בעבירה פסול [מן הכהונה] כנשים.", 2.5. "דרכים ששוה [בהן] לאנשים ולנשים חייבין על נזקו [בין איש בין אשה] ההורגו במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט [אמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים] וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים [ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים חולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר].", | |
|
129. Tosefta, Berachot, 3.7, 3.25 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer •r. eliezer hismah Found in books: Levine (2005) 546; Schremer (2010) 203| 3.7. "א\"ר יהודה כשהיה רבי עקיבה מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולן כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו היה אדם מניחו בצד זה ובא ומצאו בצד אחר מפני הכריעות והשתחויות שהיה עושה.", 3.25. "שמונה עשרה שאמרו חכמים כנגד שמונה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים וכולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בירושלים ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא.", | |
|
130. Tosefta, Demai, 1.12-1.13, 4.25, 5.2, 5.21, 6.1-6.2, 6.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160, 161, 162| 1.12. "לוקחין שדה זרועה מן הנכרי בין [לפני] [שצימחה] ובין עד שלא צימחה וכן מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש לוקחין זרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה.", 1.13. "אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם הנכרי בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה [פטור] שכבר אבדה הלוקח לבהמה לחיה ולעופות פטור מן הדמאי.", 5.2. "ישראל שמכר את זיתו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין [ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל את הקדשים.", 5.2. "היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה אמר מתוקנין הן הלוקח ממנו למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.", 5.21. "מפרישין תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר כיצד היו לו תשעה כורין ביהודה ואחד בגליל או ט' כורין בגליל ואחד ביהודה אומר כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שבגליל או כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שביהודה יתר על כן אמרו יש לו שני חברים אחד ביהודה וא' בגליל ולו שני כורין א' ביהודה וא' בגליל אומר לזה שביהודה בא וטול לך כור שבגליל ולזה שבגליל בא וטול לך כור שביהודה וחוזר ונוטל מהם כשער הזול.", 6.1. "ירשו את אביהן חבר רשאי שיאמר טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אע\"פ שאמרו חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ לא יוריש טהרותיו לעמי הארץ אלא לחברים בלבד הניח מעשר שני אין רשאי שיאמר לו טול אתה חטים ואני אטול שעורים אתה יין ואני שמן אלא אומר לו טול אתה מעות של חטים ואני מעות של שעורין טול אתה מעות של יין ואני מעות של שמן.", 6.1. "המקבל שדה מן [הנכרי מעשר] ונותן לו אמר רשב\"ג מה אם ירצה [הנכרי הזה שלא לעשר פירותיו] אלא חולק ונותן לו [בפניו].", 6.2. "[החולק] שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו [ר\"ש אומר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר הנכרי ונתגייר או שמכר לישראל מעשר ונותן לו שכר ממנו שדה מעשר ונותן לו מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.", 6.7. "ישראל שקבל שדה מחבירו לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטין כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו.", | |
|
131. Tosefta, Bekhorot, 2.1, 2.5, 2.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer hisma •eliezer b. jacob Found in books: Porton (1988) 160, 161, 162| 2.1. "הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים והמוכר לו אע\"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר\"י אומר אף המקבל מן העובד כוכבים אע\"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע\"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה אותו ואפילו עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע העובד כוכבים באמצע פטור מן הבכורה.", 2.5. "רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. רחלה שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר (שמות י״ג:י״ב) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המע\"ה זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא זכר ירעה עד שיסתאב <וימכר> ויאכל במומו לבעלים. שני רחלים שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן שניהן לכהן זכר ונקבה זכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן הכוי ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר אחד מהן ר' טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר או ב' זכרים ושתי נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכרים ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים א' לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר שהיה רבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב שהיה אומר אם בכור תנהו לי ואם לאו תן לי מתנותיו. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכר ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים.", | |
|
| 132. Palestinian Talmud, Maasrot, 1.1, 1.6, 4.1, 4.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, edible produce not deemed food •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes •eliezer, acquisition of untithed produce, processing and storing untithed produce Found in books: Jaffee (1981) 57, 134, 137, 139 |
| 133. Palestinian Talmud, Ketuvot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua Found in books: Kaplan (2015) 88 |
| 134. Palestinian Talmud, Horayot, 3.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 135. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan nan |
| 136. Anon., Mekhilta Derabbi Yishmael, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 75 |
| 137. Anon., Mekhilta Derabbi Shimeon Ben Yohai, 47, 33 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 239, 243, 251 |
| 138. Palestinian Talmud, Orlah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Jaffee (1981) 134 |
| 139. Palestinian Talmud, Avodah Zarah, 2.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, ben damma, rabbi Found in books: Hasan Rokem (2003) 81 |
| 140. Anon., Sifra, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 200 |
| 141. Anon., Sifre Deuteronomy, 170.9 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 231; Secunda (2014) 173 |
| 142. Anon., Sifre Numbers, 112, 117, 8, 150 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 175 |
143. Tosefta, Meilah, 1.16 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 130| 1.16. "כל המתים מצטרפין זה עם זה לכזית. כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זע\"ז ושאר כל הטומאות שבמת אין מצטרפות זע\"ז מפני שלא שוו בשיעורין כחצי זית בשר וכחצי זית חלב מצטרפין זה עם זה לחייב עליהן משום אוכל ומשום מבשל. אבני בית מנוגע ועציו ועפרו מצטרפין זה עם זה ר' שמעון אומר הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה מפני ששוה טפח על טפח משם קצוע. ", | |
|
| 144. Palestinian Talmud, Megillah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 145. Palestinian Talmud, Berachot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 235 |
| 146. Palestinian Talmud, Moed Qatan, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 75, 99 |
| 147. Palestinian Talmud, Kiddushin, 1.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 178 |
| 148. Palestinian Talmud, Terumot, 2.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 149. Anon., Lamentations Rabbah, a b c d\n0 1.16 § 48 1.16 § 48 1 16 § 48 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua Found in books: Kaplan (2015) 88 |
| 150. Palestinian Talmud, Yevamot, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: nan nan |
| 151. Palestinian Talmud, Nedarim, 2.4, 6.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, meals, preparing untithed produce •eliezer, acquisition of untithed produce, removal of tithes Found in books: Jaffee (1981) 130 |
| 152. Palestinian Talmud, Kilayim, 3.6 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, acquisition of untithed produce, edible produce not deemed food Found in books: Jaffee (1981) 134 |
| 153. Palestinian Talmud, Sheviit, 4.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •rabbi eliezer Found in books: Schremer (2010) 202 |
154. Anon., Leviticus Rabba, 7.2, 18.1, 20.11, 23.4, 30.8, 30.12-30.13, 32.5, 32.7, 34.14, 35.12 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •waldenberg, eliezer judah •eliezer, r. •eliezer (or elazar), rabbi, ben shamua •r. eliezer hismah •eliezer, •eliezer ha-kappar, rabbi •r. eliezer b. hyrcanus Found in books: Hidary (2017) 42; Kaplan (2015) 88, 117; Levine (2005) 495, 546; Rubenstein (2018) 108; Rubenstein(1995) 170, 306, 310, 311, 324| 7.2. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וגו' (תהלים נא, יט), זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פֶּטְרָס וְרַבָּנָן, חַד אָמַר, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה לְפָנֶיךָ, אִם אַתָּה מְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה הֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁלֹמֹה בְּנִי עוֹמֵד וּבוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וָחֳרָנָא אָמַר מִנַיִן לְמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּבָנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְרִיב עָלָיו כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְרַבָּנִין אָמְרֵי מִנַּיִן לְעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר עֲבוֹדָה וְקָרְבָּנוֹת וְלָשֹׁחַ, מִן הֲדָא בִּרְכָתָא, רְצֵה אֱלֹהֵינוּ שְׁכֹן בְּצִיּוֹן מְהֵרָה יַעַבְדוּךָ בָּנֶיךָ. אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַעְנָא מִן הֲדָא, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן כָּל מַה שֶׁפָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְהֵמָה הִכְשִׁיר בְּאָדָם, פָּסַל בִּבְהֵמָה (ויקרא כב, כב): עֲוֶרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת, וְהִכְשִׁיר בְּאָדָם (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי הַהֶדְיוֹט הַזֶּה אִם מְשַׁמֵּשׁ הוּא בְּכֵלִים שְׁבוּרִים גְּנַאי הוּא לוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שְׁבוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד, יט): קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, (תהלים קמז, ג): הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, (ישעיה נז, טו): וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּבָא אוֹהֲבוֹ וְכִבְּדוֹ בְּכַלְכָּלָה אַחַת שֶׁל תְּאֵנִים וְחָבִית אַחַת שֶׁל יַיִן, אָמַר לוֹ זֶה כִּבּוּד גָּדוֹל, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְפִי שָׁעָה כִּבַּדְתִּיךָ, אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה נִכְנַס לְתוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלְךָ, אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה אֲנִי מְכַבְּדֶךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לְפִי שָׁעָה הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ, אֲבָל לִכְשֶׁתֵּיטִיב (תהלים נא, כ כא): בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עֹלָה וְכָלִיל. 18.1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו' (ויקרא טו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, תְּנַן (משנה אבות ג-א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהַלַּלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לֶעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹךְ פָּסוּק אֶחָד, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, בְּאֵרְךָ זוֹ לֵיחָה סְרוּחָה, בּוֹרְךָ זוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בּוֹרְאֶךָ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן לְפָנָיו דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, בְּיוֹמֵי טַלְיוּתָךְ עַד דְּחֵילָךְ עֲלָךְ. (קהלת יב, א): עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי זִקְנָה, (קהלת יב, א): וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, (קהלת יב, ב): עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וגו', הַשֶּׁמֶשׁ זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים, וְהָאוֹר זֶה הַמֵּצַח, וְהַיָּרֵחַ זֶה הַחוֹטֶם, וְהַכּוֹכָבִים אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת, (קהלת יב, ב): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּי חָדָא לְחַבְרַיָיא וְחָדָא לְבוּרַיָא. חָדָא לְחַבְרַיָא, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. חָדָא לְבוּרַיָא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ. (קהלת יב, ג): בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וגו', בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ אַרְכֻּבּוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וְהִתְעַוְתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ צְלָעוֹתָיו. רַבִּי חִיָא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ זְרוֹעוֹתָיו, (קהלת יב, ג): וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת זֶה הַמַּסָּס, (קהלת יב, ג): כִּי מִעֵטוּ אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם, (קהלת יב, ג): וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת אֵלּוּ הָעֵינַיִם. רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַקּוֹל, (קהלת יב, ד): וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵן כְּמוֹ דֶּלֶת הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, (קהלת יב, ד): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַמַּסָּס טוֹחֵן, (קהלת יב, ד): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סָבָא כַּד שָׁמַע קוֹל צִפֳּרִין מְצַיְצִין אֲמַר בְּלִיבֵּיהּ לִיסְטִין אָתָאן לִמְקַפְּחָא יָתִי, (קהלת יב, ד): וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר אֵלּוּ שִׂפְתוֹתָיו, רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת וְהַלֵּב גּוֹמֵר, (קהלת יב, ה): גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וגו', גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ הָדֵין סָבָא דְּצָוְחִין לֵיהּ זִיל לַאֲתַר פְּלַן וְהוּא שָׁאֵיל וַאֲמַר אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתִין, (קהלת יב, ה): וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חִתִּיתָא שֶׁל דֶּרֶךְ נוֹפֵל עָלָיו, וָחֳרָנָא אֲמַר הִתְחִיל מַתְוֶוה תְּוָואִים, אֲמַר עַד אֲתַר פְּלַן אִית לִי מַהֲלַךְ בַּאֲתַר פְּלַן לֵית לִי מַהֲלַךְ. (קהלת יב, ה): וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד אִילֵּין קַרְסוּלוֹת, (קהלת יב, ה): וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, אַיְיתֵי יָתֵיהּ קוֹמוֹי נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן הִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בַּפַּטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (קהלת יב, ה): וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מַטִּילָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה סָלֵיק שָׁאֵיל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי בְּכָל יֶרַח וְיֶרַח, כֵּיוָן דְּסָב יָתֵיב לֵיהּ וְלָא יָכוֹל לְמֵיסַק, יוֹם חַד סָלֵיק אֲמַר לֵיהּ מָה עִסְקָךְ דְּלֵית אַתְּ סָלֵיק לְגַבִּי הֵיךְ דַּהֲוֵית יָלֵיף, אֲמַר לֵיהּ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, קְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמֵטִיל שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, בֵּית הָעוֹלָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בֵּית עוֹלָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְיוֹטִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בְּפוֹלִין אֶחָד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁרוּי לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִין טַעַם מִיתָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (קהלת יב, ה): וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים, (קהלת יב, ו): עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, (קהלת יב, ו): וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב זוֹ גֻּלְגֹּלֶת. רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָא אָמַר זוֹ גַּרְגֶּרֶת שֶׁמְכַלָּה אֶת הַזָּהָב וּמֵרִיקָה אֶת הַכָּסֶף. (קהלת יב, ו): וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ זוֹ כָּרֵס. רַבִּי חִיָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּרֵיסוֹ שֶׁל אָדָם נִבְקַעַת וּמוֹסֶרֶת לַפֶּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ הֵילָךְ מַה שֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָתַתָּ לִי. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָיָא (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טָיְיסָא עַל גּוּפָה סָבְרָה דְּהִיא חָזְרָה לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהִיא חָמְיָא לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְהוֹן דְּאַפּוֹי, הִיא אָזְלַת לָהּ, דִּכְתִיב (איוב יד, כב): אַךְ בְּשָׂרוֹ וגו'. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שְׁלשָׁה יָמִים תָּקְפּוֹ שֶׁל אֵבֶל קַיָּם, לָמָּה שֶׁצּוּרַת הַפָּנִים נִכֶּרֶת, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאֵין מְעִידִין לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. (קהלת יב, ו): וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, תְּרֵין אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר כְּאִילֵּין גַּלְגְּלַיָא דְצִפּוֹרִי, וְחוֹרָנָא אֲמַר כְּאִילֵּין רִגְבַיָּיא דִּטְבֶרְיָא, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כא, לג): מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל. (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אֵימָתַי הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּשֶׁשָּׁב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָא לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכִכָּר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טָהוֹר, אִם אַתָּה נוֹתְנָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נָתַתִּי לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי זוֹרְקָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וּמְשָׁרְתַי טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי טוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ, כָּל אֵלּוּ בִּימֵי זִקְנוּתוֹ אֲבָל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ אִם חָטָא לוֹקֶה בְּזִיבוּת וּבְצָרַעַת, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. 20.11. וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם (במדבר ג, ד), רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אִלּוּ הָיוּ לָהֶם בָּנִים הָיוּ קוֹדְמִין לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר, דְּתָנִינַן תַּמָּן כָּל הַקּוֹדֵם לְנַחֲלָה קוֹדֵם לְכָבוֹד וּבִלְבָד שֶׁיְהֵא נוֹהֵג כְּמִנְהַג אֲבוֹתָיו. (במדבר ג, ד): וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם, רַבִּי יִצְחָק אָמַר בְּחַיָּיו, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר בְּמוֹתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא דְּאָמַר בְּמוֹתוֹ, כְּתִיב הָכָא פְּנֵי, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית כג, ג): וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, מַה לְּהַלָּן בְּמוֹתוֹ, אַף כָּאן בְּמוֹתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר בְּחַיָּיו, נֶאֱמַר כָּאן עַל פְּנֵי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יא, כח): וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, מַה לְּהַלָּן בְּחַיָּיו אַף כָּאן בְּחַיָּיו. אֵירַע טֻמְאָה בְּאַהֲרֹן שִׁמֵּשׁ אֶלְעָזָר, אֵירַע בְּאֶלְעָזָר שִׁמֵּשׁ אִיתָמָר. מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן בֶּן קִמְחִית שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ הָעַרְבִי, נִתְּזָא צִנּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִמְאַתּוּ, וְנִכְנַס יְהוּדָה אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, אוֹתוֹ הַיּוֹם רָאֲתָה אִמָּם שְׁנֵי בָּנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמְרוּ שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּם שִׁמְשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, שָׁלְחוּ אַחֲרֶיהָ אָמְרוּ לָהּ מַה מַּעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדֵךְ, אָמְרָה לָהֶם מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְאִמְרַת חֲלוּקִי. אָמְרוּ כָּל קִמְחַיָּא קֶמַח וְקֶמַח דְּקִמְחִית סֹלֶת, וְקָרוֹן עֲלָהּ (תהלים מה, יד): כָּל כְּבוּדָהּ בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא דְּאָמַר בְּמוֹתוֹ, מֵת אַהֲרֹן שִׁמֵּשׁ אֶלְעָזָר, מֵת אֶלְעָזָר שִׁמֵּשׁ אִיתָמָר. 23.4. רַב חָנָן דְּצִפּוֹרִי פָּתַר קְרָיָא בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הֶאָבֵל וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲבֵלִים, וְאֶחָד מֵהֶם פּוֹתֵחַ פִּיו וּמְבָרֵךְ, דּוֹמֶה כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ, דּוֹמֶה כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אָזַל לְחַד אֲתַר אָמְרוּ לֵיהּ פְּרֹס עַל שְׁמַע, אָמַר לָהֶן לֵינָא חָכֵם עֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה. אָמַר לָהֶן לֵינָא חָכֵם, אָמְרִין דֵּין הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר, דֵּין הוּא דְּאַתּוּן מִתְגַּלְגְּלִין בֵּיהּ, עַל מַגָּן צָוְוחִין לֵיהּ רַבִּי. נִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ, אָמַר לֵיהּ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, תָּנֵי לֵיהּ עוֹבָדָא. אֲמַר לֵיהּ צָבֵי מָרִי דְּיֵלִיף, אֲמַר לֵיהּ אִין, אִלְפֵיהּ. לְבָתַר יוֹמִין אָזַל לְהַהוּא אַתְרָא, אָמְרוּ לֵיהּ פְּרֹס עַל שְׁמַע, פָּרַס. עֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, עָבַר. אָמְרִין אִתְחַסַּם רַבִּי אֶלְעָזָר, וְקוֹרִין לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא. רַבִּי יוֹנָה הֲוָה מַלֵּיף לְתַלְמִידוֹי בִּרְכַּת אֲבֵלִים, אֲמַר יֶהֱווֹן גַּבְרִין בְּכָל מִלָּה. 30.8. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, בַּיּוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא יוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבָד. (ויקרא כג, מ): פְּרִי עֵץ הָדָר, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, זֶה אֶתְרוֹג. הָדָר, בֶּן עַזַּאי אָמַר הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. תַּרְגּוּם עֲקִילַס הַגֵּר, הָדָר, שֶׁהוּא דָר עַל הַמָּיִם. (ויקרא כג, מ): כַּפֹּת תְּמָרִים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: כָּפוּת, אִם הָיָה פָּרוּד יִכְפְּפֶנּוּ. (ויקרא כג, מ): וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס. (ויקרא כג, מ): וְעַרְבֵי נָחַל, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁל נַחַל שֶׁל בִּקְעָה וְשֶׁל הָרִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעַרְבֵי נָחַל. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר וְעַרְבֵי נָחַל שְׁנַיִם, עֲרָבָה לַלּוּלָב וַעֲרָבָה לַמִּקְדָּשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פְּרִי עֵץ הָדָר, אֶחָד. וְכַפֹּת תְּמָרִים, אֶחָד. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, שְׁלשָׁה, וְעַרְבֵי נָחַל, שְׁתֵּי דָּלִיּוֹת וְאַחַת שֶׁאֵינָה קְטוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמוֹת. 30.12. דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. 30.13. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַח (משלי ד, י): שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, הַרְבֵּה קִיחוֹת צִוִּיתִי אֶתְכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם, אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם (במדבר יט, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי, אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, דִּכְתִיב (במדבר יט, יט): וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא. אָמַרְתִּי לָכֶם (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. (שמות כה, ה): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְחוּ אוֹתִי וְאָדוּר בֵּינֵיכֶם, וְיִקְחוּ תְרוּמָה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא וְיִקְחוּ לִי, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, וְכִי אוֹרָה שֶׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ, וְהָא כְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם וּלְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁמְּשׁוּלָה כַּנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְעַכְשָׁיו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְזַכּוֹתְכֶם כְּדֵי שֶׁאוֹרִיד לָכֶם מָטָר, לְכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. 32.5. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּעִילוֹת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא גַּן נָעוּל, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ, שְׁלוּחַיִךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׂרָה אִמֵּנוּ יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדַאי הָיָה גְּדוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן (שמות ה, ג): וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ. 32.7. רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. 34.14. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ (ישעיה נח, ז), רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נֶפֶשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּכְסוּת אֵינָן מְדַקְדְּקִין, מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, (ישעיה נח, ז): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, בַּר קַפָּרָא אָמַר הֱוֵי רוֹאֶה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה לֵיהּ אִתְּתָא בִּישָׁא וַהֲוַת מְבַזָּה לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָיו רַבִּי שְׁבֹק הֲדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לוֹן פּוּרְנָא דִידָהּ רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, חַד זְמַן הַוְיָן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִן דַּחֲסַלּוּן אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין לְבֵיתָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, מַה דְּסָלְקִין אַמַּכַת עַל אַפָּא וְנָפְקַת לָהּ, צָפָא בְּהַהִיא קִידְרָא עֲלֵי תְּפָיָה, אֲמַר לָהּ אִית בְּהַהִיא קִידְרָא כְּלוּם, אָמְרָה לֵיהּ אִית בָּהּ פַּרְפְּרָיִין, אָזַל גָּלִיתָא וְאַשְׁכַּח בְּגַוָהּ פַּרְגָּיִין, יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא יְתִיבָה דַעְתָּהּ עִם בַּעֲלָהּ, כַּד יַתְבִין לְהוֹן אָכְלִין אֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרָה פַּרְפְּרָיִין וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא בְּגַוָּהּ פַּרְגָּיִין, אָמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן, כֵּיוָן דְּאָכְלִין מַה דְּאָכְלִין, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁבֹק הָדָא אִתְּתָא מִנָּךְ דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקָרָךְ, אֲמַר לֵיהּ פּוּרְנָא רַב עָלַי וְלֵית בִּי מִשְׁבַּק לָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן פַּסְקִינָן פּוּרְנָא וְשַׁבְקַהּ מִינָךְ, עָבְדִין לֵיהּ כֵּן פְּסִיקוּ לֵיהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקָהּ מִנֵיהּ, וְאַסְבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרֵי טַבְתָּא מִנָּהּ, גָּרְמִין חוֹבָא דְּהַהִיא אִנְתְּתָא וְאָזְלָא וְאִתְנְסִיבַת לְסַנְטֵירָא דְּקַרְתָּא, לְבָתַר יוֹמִין אָתוֹן יִסּוּרִין עֲלוֹי וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא גַבְרָא סַגֵּי נְהוֹר, וַהֲוַת אִתְּתָא נְגִידָא לֵיהּ בְּכָל קַרְתָּא וַהֲוַת אָזְלָא בְּכָל שְׁכוּנַיָא וּבִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא הֲוַת אָזְלָה, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא חָכֵם קַרְתָּא, אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ מוֹבִילָא לִי לִשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דַּאֲנָא שְׁמִיעַ דְּהוּא עָבֵיד מִצְוָן, אָמְרָה לוֹ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא וְלֵית בִּי חָמֵא אַפוֹי. אָתוֹן חַד זְמַן וְקָרוֹן בִּשְׁכוּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁרֵי חָבֵט עֲלָהּ וַהֲוַת קָלְהוֹן מִתְבַּזְיָן בְּכָל קַרְתָּא, אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְחָמוֹן מִתְבַּזְיָן בְּגוֹ שׁוּקָא, נְסִיבֵיהוֹן וִיהַב יָתְהוֹן בְּחַד בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יַתְהוֹן כָּל יְמֵי חַיֵּיהוֹן, מִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה, קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר, סָלֵיק וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא, אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית, אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין, אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ. שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה, קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם. 35.12. עַד כַּמָּה גְשָׁמִים יוֹרְדִים וְהָאָרֶץ עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שְׁנַיִם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עַד שְׁנַיִם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּמַרְחֶשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהוּא אוֹמֵר עַד שְׁלשָׁה, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן וּגְשָׁמִים בָּאֶמְצַע הֲרֵי שְׁלשָׁה. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם, הֲרֵי שְׁלשָׁה, (איוב לז, ו): מִטְרוֹת, שְׁנַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁבְעָה, אִלּלֵין חַמְשִׁיתָה, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, יוֹרֶה בְּכִסְלֵו וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ עָבַר הֲוֵינָא קוֹמֵי כְּנִישְׁתָּא דְּטַרְסַיָּא דְּלוֹד וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי יָתֵיב וְדָרֵשׁ רַבָּנִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אֲמַר בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּקִידָה אַחַת הוּא פּוֹקֵד הָאָרֶץ וּמִיָּד הִיא עוֹשָׂה, מַה טַּעְמָא (תהלים סה, י): פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה, שֶׁהִיא עוֹשָׂה לָכֶם אֶחָד לַעֲשָׂרָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב פַּפֵּי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה בִּזְכוּת אִישׁ אֶחָד, בִּזְכוּת עֵשֶׂב אֶחָד, בִּזְכוּת שָׂדֶה אֶחָת, וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, א): שַׁאֲלוּ מֵה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, לְאִישׁ וְלֹא לַאֲנָשִׁים, לְעֵשֶׂב וְלֹא לַעֲשָׂבִים, לְשָׂדֶה וְלֹא לְשָׂדוֹת. (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ [את כל] הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו' בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי, מַהוּ עַד בְּלִי דָּי, רַבִּי יוֹנָה בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו דַּי, הוּא בְּרָכָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דַּיֵּנוּ, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה גְּשָׁמִים טוֹרְדִים לָעוֹלָם יוֹצְאֵי דְרָכִים מְצֵירִין בָּהֶם, מְפָרְשֵׁי יַמִּים מְצֵירִין בָּהֶם, וְדוֹרְכֵי גִתּוֹת וְטָחֵי גַּגּוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּרָכָה, מַה טַּעְמָא (יחזקאל לד, כו): וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. | 30.12. "Another explanation: \"The fruit of a beautiful tree\" - these are [referring to] Israel. Just like this citron (etrog), which has taste and has smell, so too Israel has among them people that have Torah and have good deeds. \"The branches of a date palm\" - these are [referring to] Israel. Just like this date, which has taste and has no smell, so too Israel has among them those that have Torah but do not have good deeds. \"And a branch of a braided tree (a myrtle)\" - these are [referring to] Israel. Just like this myrtle, which has smell and has no taste, so too Israel has among them those that have good deeds but do not have Torah. \"And brook willows\" - these are [referring to] Israel. Just like this willow, which has no smell and has no taste, so too Israel has among them people that have no Torah and have no good deeds. And what does the Holy One, blessed be He, do to them? To destroy them is impossible, but rather the Holy One, blessed be He, said \"bind them all together [into] one grouping and these will atone for those.\" And if you will have done that, I will be elevated at that time. This is [the meaning of] what is written (Amos 9:6), \"He Who built the upper chambers in the heavens\" (indicating his elevation). And when is He elevated? When they make one grouping, as it is stated (Ibid.), \"and established His grouping on the earth.\" Hence Moshe warned Israel, \"And you shall take for yourselves on the first day.\"", 30.13. "Rabbi Yehuda opened in the name of Rabbi Shimon ben Pazi, \"'Listen my son and take my words' (Proverbs 4:10). Many takings have I commanded you in order to give you merit. I said to you (Numbers 19:2), 'and you will take to you a pure red cow.' [Was it] maybe for My sake? But rather it was for your sake, to purify you, as it is written (Numbers 19:19), 'And the pure one will sprinkle on the impure one.' I said to you (Exodus 25:2), 'and they shall take an offering for Me' in order that I will dwell among you: 'And make for Me a sanctuary' (Ibid., verse 8). As if it were possible, the Holy One, blessed be He, said, 'take Me and I will dwell among you' - it does not say, 'and they shall take an offering,' but rather, 'and they shall take (for) Me:' they are taking Me. I said to you (Leviticus 24:2), 'and they shall take to you pure olive oil.' And do I need your light - behold, it is written (Daniel 2:22), 'and light dwells with Him?' But rather to give you merit and to atone for your souls which is compared to a candle, as it is stated (Proverbs 20:27), 'The candle of God is the soul of a man, it searches all of the chambers of the innards.' And now that I have said to you, 'And you shall take for yourselves on the first day,' it is to give you merit, so that I will bring down the rain for you. Hence Moshe warned Israel, 'And you shall take for yourselves on the first day.'\"", 32.5. "Rabbi Hun stated in the name of Bar Kappara: Israel were redeemed from Egypt on account of four things; because they did not change their names, they did not change their language, they did not go tale-bearing, and none of them was found to have been immoral. 'They did not change their name', having gone down as Reuben and Simeon, and having come up as Reuben and Simeon. They did not call Reuben 'Rufus' nor Judah 'Leon', nor Joseph 'Lestes', nor Benjamin 'Alexander'. 'They did not change their language', as may be inferred from the fact that it is written elsewhere, 'And there came one that had escaped, and told Abram the Hebrew' (Genesis 14:13), while here it is written, 'The God of the Hebrews has met with us' (Exodus 15:3), and it is written 'It is my mouth that speaks unto you' (Genesis 45:12), which means that he spoke in Hebrew.", |
|
| 155. Palestinian Talmud, Taanit, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 53 |
| 156. Palestinian Talmud, Bikkurim, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 42 |
| 157. Anon., Targum Onqelos, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •rosenthal, eliezer shimshon Found in books: Secunda (2014) 74 |
158. Anon., Genesis Rabba, 1.1, 6.17, 10.6-10.7, 12.11, 13.10-13.13, 13.17, 28.3, 31.19, 32.7, 33.3, 47.7, 48.4, 56.6, 64.3, 68.9, 69.4, 70.8, 80.1, 98.11 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben hyrkanos, rabbi •eliezer, •eliezer, r. •r. eliezer b. hyrcanus •circumcision blood, in pirqei de rabbi eliezer and the tanhuma •r. eliezer •r. eliezer hismah Found in books: Cohen (2010) 444; Hidary (2017) 42, 75; Kanarek (2014) 56, 57; Levine (2005) 495, 546; Poorthuis Schwartz and Turner (2009) 59; Rubenstein(1995) 114, 128, 129, 130, 311| 1.1. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. 1.1. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. 10.6. בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת. 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 12.11. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם בְּרִיָּיתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאָרֶץ, וּמַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו' (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, וּמַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ, מַה שֶּׁלֶג אַף עַל פִּי שֶׁהַוָּיָיתוֹ בָּאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתָן אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, י): כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וגו', מַה הַגֶּשֶׁם אַף עַל פִּי שֶׁיְרִידָתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ. רַבִּי יוּדָן מַיְיתֵי לֵיהּ מֵהָכָא (קהלת ג, כ): הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. רַב נַחְמָן אָמַר אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ז): הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח. 13.11. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, יג): וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ז): מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, לְאֶחָד שֶׁכִּבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ חָבִית שֶׁל יַין וְקַנְקַנָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ הַלְוֵנִי סְאָה שֶׁל חִטִּים, אָמַר לוֹ הָבֵא קֻפָּתְךָ וּבוֹא מְדֹד, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָרֶץ אַיְיתֵי עֲנָנֵיךְ וְקַבֵּל מָטָר. 13.12. חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: עָב, אֵד, עָנָן, וּנְשִׂיאִים, חָזִיז. עָב, שֶׁהוּא מְעַבֵּב אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. אֵד, שֶׁהוּא שׁוֹבֵר אֵידָן שֶׁל בַּעֲלֵי שְׁעָרִים. עָנָן, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַבְּרִיּוֹת עֲנָוִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. נְשִׂיאִים, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַבְּרִיּוֹת נְשִׂיאִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. חָזִיז, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶזְיוֹנוֹת בָּרָקִיעַ, וּמַשְׁרֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה א, א): חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָאָרֶץ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה תְּקוּפוֹתֶיהָ: אֶרֶץ, תֵּבֵל, אֲדָמָה, אַרְקָא. אֶרֶץ, כְּנֶגֶד תְּקוּפַת נִיסָן, שֶׁהִיא מֵרִיצָה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. תֵּבֵל, כְּנֶגֶד תְּקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁהִיא מְתַבֶּלֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. אֲדָמָה, כְּנֶגֶד תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, שֶׁהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בּוֹלִין בּוֹלִין שֶׁל אֲדָמָה. אַרְקָא, כְּנֶגֶד תְּקוּפַת טֵבֵת, שֶׁהִיא מוֹרֶקֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. 13.13. כַּמָּה גְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְיִהְיֶה בָהּ כְּדֵי רְבִיעָה, כִּמְלוֹא כְּלֵי מַחֲרֵשָׁה שֶׁל שְׁלשָׁה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּקָשָׁה, טֶפַח. וּבֵינוֹנִית, טְפָחַיִּים. וּבִשְׂבֵעָה, שְׁלשָׁה טְפָחִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, אֵין לְךָ טֶפַח יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, שֶׁאֵין הָאָרֶץ עוֹלָה כְּנֶגְדוֹ טִפְחַיִם. מַה טַּעַם (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וגו'. אָמַר רַבִּי לֵוִי הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים זְכָרִים, וְהַתַּחְתּוֹנִים נְקֵבוֹת, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ קַבְּלוּ אוֹתָנוּ, אַתֶּם בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַאֲנוּ שְׁלוּחָיו, מִיָּד הֵם מְקַבְּלִים אוֹתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, ח): תִּפְתַּח אֶרֶץ, כִּנְקֵבָה זוֹ שֶׁהִיא פּוֹתַחַת לַזָּכָר. (ישעיה מה, ח): וְיִפְרוּ יֶשַׁע, שֶׁהֵן פָּרִין וְרָבִין. (ישעיה מה, ח): וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד, יְרִידַת גְּשָׁמִים. (ישעיה מה, ח): אֲנִי ה' בְּרָאתִיו, לְכָךְ בְּרָאתִיו לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ. 13.17. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא לְפִי חִסּוּמָהּ, אִם כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ שָׁרְשֵׁי חָרוּב וְשָׁרְשֵׁי שִׁקְמָה שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם עַד תְּהוֹם, אֶלָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי צָרְכָּן. רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי עִיזְקָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, שָׁרְשֵׁי חִטָּה בּוֹקְעִין בָּאָרֶץ חֲמִשִּׁים אַמָּה. שָׁרְשֵׁי תְּאֵנָה בּוֹקְעִים בַּצּוּר. אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּךְ הוּא כִּדְקָא אֲמַרְתְּ, לְפִי חִסּוּמָהּ. וְחָרוּב וְשִׁקְמָה אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם תְּהוֹם עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ, מַאי טַעְמָא (ישעיה כז, ג): אֲנִי ה' נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד הוּא עוֹשֶׂה פָּנִים לָאֲדָמָה. 28.3. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם. 32.7. וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, י), מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעֲמָא (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית הֵם חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דוֹמֶה לַמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמָּיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית שֶׁלָּהֶם אַף הַמָּקוֹם שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלֶה, דִּכְתִיב (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, בְּרַם הָכָא (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְאַחַר כָּךְ וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. 33.3. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. 47.7. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ (בראשית יז, כג), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּל אַבְרָהָם אוֹתָן יְלִידֵי בֵּיתוֹ, הֶעֱמִידָן גִּבְעָה עֲרָלוֹת וְזָרְחָה עֲלֵיהֶם חַמָּה וְהִתְלִיעוּ וְעָלָה רֵיחָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת סַמִּים וּכְעוֹלָה שֶׁהִיא כָלִיל לָאִשִּׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל זֶה בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וְלִידֵי מַעֲשִׂים רָעִים אֲנִי נִזְכַּר לָהֶם הָרֵיחַ הַזֶּה וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. 48.4. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלָה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. 56.6. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י), רַב בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, מִן הָכָא, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן הַהַגָּדָה אֲמַר לָךְ, חָזַר הוּא בֵּיהּ, וְאִין מִן אוּלְפָּן אֲמַר לָךְ, לֵית הוּא חָזַר בֵּיהּ, דְּתָנֵי לֵוִי הָיוּ נְעוּצִים מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, תְּלוּשִׁין וּנְעָצָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד בְּמַגַּל קָצִיר וּבְצֹר וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה, אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ, וְאֵין מוֹהֲלִין בָּהּ, וְאֵין חוֹתְכִין בָּהּ בָּשָׂר, וְאֵין מְקַנְחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, וְלֹא מְחַצִּין בָּהּ אֶת הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹכֶנֶת עָלָיו. 64.3. וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ גְּרָרָה (בראשית כו, א), לְגַרְדִּיקִי. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע. וְעַד הֵיכָן, רַבִּי חָנִין אָמַר עַד נַחַל מִצְרָיִם. (בראשית כו, ב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב. דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ. (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ. (בראשית כו, ג): כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, קָשׁוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הָאֵלֶּה, אֶלָּא הָאֵל, לוֹמַר מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר, לֶעָתִיד לָבוֹא. 68.9. וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ. 69.4. רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי פִּינְחָס אָמַר שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים מַזְכִּיר הָאָבוֹת בַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כֵּן קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, לֵית הוּא מִן הַמִּנְיָן. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעָה עָשָׂר הֵם, אֱמֹר לוֹ (בראשית מח, טז): וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, חַד מִנְהוֹן. (בראשית כח, יג): הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ, רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר קְפָלָהּ כְּפִינְקָס וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר מִן תְּחוֹת רֵישָׁא דִידָךְ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא נִקְבַּר עָלֶיהָ. 70.8. וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵֹּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. 80.1. וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה (בראשית לד, א), (יחזקאל טז, מד): הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ, יוֹסֵי מְעוֹנָאָה תִּרְגֵּם בִּכְנִישָׁתְהוֹן דִּמְעוֹנָא, (הושע ה, א): שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ, אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטֹּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּלְהַעֲמִידָן בַּדִּין וְלֵאמֹר לָהֶם לָמָּה לֹא יְגַעְתֶּם בַּתּוֹרָה, לֹא הֱיִיתֶם נֶהֱנִים מֵאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ לָא יָהֲבִין לָן כְּלוּם. וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לָמָּה לֹא הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם בַּתּוֹרָה, וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ עַל אִלֵּין דְּבֵי נְשִׂיאָה דַּהֲווֹ נָסְבִין כּוֹלָּא. בֵּית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁלָּכֶם הָיָה, (דברים יח, ג): וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים, לְפִיכָךְ לָכֶם וַעֲלֵיכֶם מִדַּת הַדִּין נֶהְפָּכֶת. שָׁמַע רַבִּי וְכָעַס, בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ שָׁאֵיל שְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי וּפַיְּסֵי עֲלוֹהִי דְּיוֹסֵי מְעוֹנָאָה, אָמַר לוֹ רַבִּי, צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין מוּמָסִין לְבָתֵּי טְרַטְיָאוֹת וּלְבָתֵּי קַרְקְסָאוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׂחֲקִין בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ מְשִׂיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ לִידֵי קְטָטָה בְּטֵלָה, יוֹסֵי מְעוֹנָאָה אָמַר מִלָּה דְּאוֹרָיְיתָא וְאַקְפַּדְתְּ עֲלוֹהִי, אָמַר לוֹ וְיוֹדֵעַ הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּלוּם, אָמַר לוֹ הֵן. אֲמַר לֵיהּ וְאוּלְפַן קַבֵּיל, אֲמַר לֵיהּ אֵין. וְאִי שָׁאֵלְנָא לֵיהּ מְגִיִּיב, אֲמַר לֵיהּ אֵין, אִם כֵּן יִסַּק לְהָכָא, וּסְלֵיק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דִּכְתִיב: הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךָ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. אֲמַר לֵיהּ כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ, כַּדּוֹר כֵּן נָשִׂיא, כַּמִּזְבֵּחַ כֵּן כֹּהֲנָיו. הָכָא אָמְרֵי לְפוּם גִּנְּתָא גַּנָּנָא. אָמַר לוֹ רֵישׁ לָקִישׁ עַד כַּדּוּן לָא חֲסֵלִית מִן מְפַיְּסֵיהּ עַל הָדָא וְאַתָּה מַיְיתֵי לָן אוֹחֲרִי, עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל מַהוּ, אֲמַר לֵיהּ לֵית תּוֹרְתָא עֲנִישָׁא עַד דִּבְרַתָּהּ בְּעִיטָא, לֵית אִתְּתָא זָנְיָא עַד דִּבְרַתָּהּ זָנְיָא. אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וגו', יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. 80.1. וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (בראשית לד, כה), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, יָדַעְנוּ שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הֵם, אֶלָּא בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁלֹא נָטְלוּ עֵצָה מִיַּעֲקֹב. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, שֶׁנָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה. אֲחֵי דִינָה, וְכִי אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ אֵלּוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם, וְדִכְוָתָהּ (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, וְכִי אֲחוֹת אַהֲרֹן הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתָהּ (במדבר כה, יח): וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה וַהֲלוֹא בַּת אֻמָּתָן הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ לִשְׁמָהּ. (בראשית לד, כה): אִישׁ חַרְבּוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְלֵוִי בַּר סִיסִי אָמַר לוֹ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (בראשית לד, כה): וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, אָמַר לוֹ בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן, וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מֶה עָשָׂה נָטַל חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ וְעָמַד לוֹ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל שְׁכֶם וְאָמַר אִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם לְבָנַי אֲנִי נִלְחַם כְּנֶגְדָן, הוּא דְּהוּא אוֹמֵר לוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מח, כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ וגו', וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנָּטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בִּשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כב): אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ. 98.11. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן וְרַבִּי לֵוִי הֲווֹן נָסְבִין מִן תַּרְתֵּין סִלְעִין בְּכָל שַׁבָּת לִמְצַמְתָא צִבּוּרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, עָאל רַבִּי לֵוִי וַאֲמַר, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל זְבוּלוּן הֲוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יט, י יג): וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי וגו' וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה. וּכְתִיב (מלכים ב יד, כה): כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, אִלֵּין גּוֹבַבְתָּא דְּצִפּוֹרִין. עָאל רַבִּי יוֹחָנָן וּדְרַשׁ הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים א, לא): אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת ישְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וּכְתִיב (מלכים א יז, ט): קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לֵוִי לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל גַּב דְּשַׁבַּתָּא דִידָךְ, סַב תַּרְתֵּין סִלְעִין וְשַׁבְקֵי דְּנֵיעוֹל, עָאל רַבִּי לֵוִי אָמַר יָפֶה לִמְדָנוּ רַבִּי יוֹחָנָן בְּשַׁבָּת זוֹ שֶׁעָבְרָה, הָדֵין יוֹנָה מִשֶּׁל אָשֵׁר הָיָה אֶלָּא אָבִיו מִשֶּׁל זְבוּלוּן וְאִמּוֹ מִשֶּׁל אָשֵׁר. (בראשית מט, יג): וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן, יָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיְתָה. אֲמָרוּ לֵיהּ אֲמַרְתְּ נֶחָמָן קַיָּים, תֵּיתֵי לְמֵימְרָנָא מִן יָתֵיב, וְשָׁמַשׁ דָּרוֹשׁ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. דָּבָר אַחֵר, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר זְבוּד דְּגָלִילָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִגְדָל דְּיוֹ. | 1.1. "The great Rabbi Hoshaya opened [with the verse (Mishlei 8:30),] \"I [the Torah] was an amon to Him and I was a plaything to Him every day.\" Amon means \"pedagogue\" (i.e. ny). Amon means \"covered.\" Amon means \"hidden.\" And there is one who says amon means \"great.\" Amon means \"ny,\" as in (Bamidbar 11:12) “As a ny (omein) carries the suckling child.\" Amon means \"covered,\" as in (Eichah 4:5) \"Those who were covered (emunim) in scarlet have embraced refuse heaps.\" Amon means \"hidden,\" as in (Esther 2:7) \"He hid away (omein) Hadassah.\" Amon means \"great,\" as in (Nahum 3:8) \"Are you better than No-amon [which dwells in the rivers]?\" which the Targum renders as, \"Are you better than Alexandria the Great (amon), which dwells between the rivers?\" Alternatively, amon means \"artisan.\" The Torah is saying, \"I was the artisan's tool of Hashem.\" In the way of the world, a king of flesh and blood who builds a castle does not do so from his own knowledge, but rather from the knowledge of an architect, and the architect does not build it from his own knowledge, but rather he has scrolls and books in order to know how to make rooms and doorways. So too Hashem gazed into the Torah and created the world. Similarly the Torah says, \"Through the reishis Hashem created [the heavens and the earth],\" and reishis means Torah, as in \"Hashem made me [the Torah] the beginning (reishis) of His way\" (Mishlei 8:22).", 10.6. "Bar Sira said (Ben Sira 38:7-8), \"God brings forth spices from the earth. With them the healer heals the ailments, and with them the perfumer perfumes the perfumes.\" Said Rabbi Simon, \"There isn't a single herb or spice that doesn't have a constellation in the firmaments that smacks it and tells it to grow.\" And behold, this is written in Job 38:33: \"Do you know the laws of Heaven? Can you place its authority (šiṭro) on Earth?\" etc. The language is \"šoṭer\" (officer/regulator). \"Can you tie binds on the Pleiades, or the cords of Orion loosen?\" (Job 38:31) Rabbi Ḥanina bar Pappa and Rabbi Simon said, \"The Pleiades binds the fruits, and Orion pulls from binding to binding.\" And behold, this is written (Job 38:32) \"Can you bring out the Zodiac in its season, Ursa Major with her sons you can lead?\" Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya and Rabbi Simon said, \"A constellation is 'Mazal' because it stretches [m'mazzer] out the fruits.\"", 13.10. "... from the upper ones, as it is said, ‘from the rain of the heavens she (the land) will drink water’ [Dt 11:11]", 13.13. "... receive us /qablunu, you are the creation of the Holy One and we are his messengers. Immediately they receive them – that’s what is written, ‘the land will open’ [Is 45:8], like this female who opens for the male.", 33.3. " b God is good to all and His mercies are upon all of His works (Psalms 145:9): /b Rabbi Levi said, \"'God is good to all,' upon all, that He is their maker.\" Rabbi Shmuel said, \"'God is good to all and His mercies' - upon all that are His traits, He has mercy.” Rabbi Yehoshua of Sakhnin said in the name of Rabbi Levi, \"'God is good to all' and His merciful ones He give to His creatures.\" Rabbi Tanchuma and Rabbi Abba bar Avin [said] in the name of Rav Acha, “Tomorrow a famine will arrive and the creatures will have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on them.” In the days of Rabbi Tanchuma, Israel required a fast (to bring about rain). They came to [Rabbi Tanchuma and] said to him, “Rabbi, decree a fast.” [So] he decreed a fast on the first day, on the second day, on the third day and rain did not fall. He got up and expounded to them. He said to them, \"My children, have mercy, these upon those, and the Holy One, blessed be He, will be filled with mercy on you.\" While they were still distributing charity to the poor, they saw a man giving money to his ex-wife. They came to [Rabbi Tanchuma] and said to him, \"Rabbi, how are we sitting here [while] there is a sin here.\" He said [back] to them, \"What did you see?\" They said to him, \"We saw Mr. x give money to his ex-wife.\" They sent for them and they brought them in front of the community. [Rabbi Tanchuma] said to him, \"What is she to you?\" He said [back] to him, \"She is my ex-wife.\" He said to him, \"Why did you give her money?\" He said to him, \"Rabbi, I saw her in distress and I was filled with mercy on her.\" At that time, Rabbi Tanchuma lifted his head towards above and said, \"Master over the worlds, just like this one that does not have an obligation to sustain [her] saw her in distress and he was filled with mercy for her, all the more so, You, that it is written about You, 'Compassionate and Merciful' and we are the children of Your friends, Avraham, Yitschak and Yaakov, will You be filled with mercy on us.\" Immediately, rains fell and the world was irrigated. Our rabbi (Yehuda Hanassi) was sitting, involved in Torah in front of the synagogue of the Babylonian [Jews] in Tzippori [when] a calf passed in front of him [and] was going to be slaughtered and started to yell out as if to say, \"Save me.\" He said to it, \"And what can I do for you? That is what you were created for.\" [As a result, Rabbi Yehuda Hanassi] had toothaches for thirteen years. Rabbi Yoss bar Avin said, \"[During] those entire thirteen years that [he] had toothaches, no pregt woman had a miscarriage in the Land of Israel and no birthing mother had pain. After some time, a crawling animal passed in front of his daughter and she wanted to kill it. He said to her, \"My daughter, let it go, as it is written, \"and His mercies are upon all of his works.\" Our rabbi had great modesty and said, \"I will do anything that people tell me except what the sons of Batira did to my forefather - that they came down from their greatness (office) and brought him up; and [even] if Rabbi Huna, the Exilarch, came here, I would get up in front of him. Why? As he is from [the tribe of] Yehuda and I am from Binyamin, and he is from the males of Yehuda and I am from the females.\" Rabbi Chiya the Great said to him, \"And behold, he is [waiting] outside.\" [Rabbi Yehuda Hanassi]'s face changed colors. And when he saw that his face changed colors, [Rabbi Chiya] said to him, \"It is [Rabbi Huna]'s coffin.\" He said [back] to [Rabbi Chiya], \"Go out and see who needs you outside.\" He went out and did not find a person and he knew that he was excommunicated - and there is no excommunication less than thirty days. Rabbi Yossi bar Avin said, \"[During] the entire thirty days that Rabbi Chiya the Great was excommunicated from our rabbi, he taught Rav, the son of his sister, the principles of the Torah.\" And what are the principles of the Torah? They are the laws of the Babylonians. At the end of thirty days, Eliyahu - may he be remembered for good - came in the likeness of Rabbi Chiya the Great to our rabbi and put his hand on his teeth and he became healed. When Rabbi Chiya the Great came to our rabbi, he said to him, \"What did you do to your teeth?\" He said [back] to him, \"From the time that you put your hand on them, they became better. He said, \"I do not know what this is.\" When he heard this, he began to treat him with respect and he brought close the students and brought up [Rabbi Chiya] to the top. Rabbi Yishmael bar Yose said, \"And [should he] come closer than I?\" He said [back] to him, \"God forbid, such should not be done in Israel.\" Our rabbi was teaching the praises of Rabbi Chiya the Great in front of Rabbi Yishmael bar Yose - he said, \"He is a great man, he is a holy man.\" One time, [Rabbi Yishmael bar Yose] saw [Rabbi Chiya] in the bathhouse and [the latter] did not humble himself before him. He said to [Rabbi Yehuda Hanassi], \"Is this your student that you have been praising? I saw him in the bathhouse and he did not humble himself before me.\" He said to him, \"Why did you not humble yourself before him?\" Rabbi Chiya said [back], I was looking at the homilies (aggadot) of Psalms.\" Once [Rabbi Yehudah Hanassi] heard this, he gave him two students to go with him to the dark places, that he not get confounded and lose himself. Another explanation: \"God is good to all, etc.\" \"And God remembered Noach, etc.\" - Rabbi Shmuel bar Nachmani said, \"Woe to the evildoers who switch the [Divine] trait of mercy to the [Divine] trait of [strict] justice. In every place that it states 'the Lord,' it is the trait of mercy: 'The Lord, the Lord, merciful and compassionate God' (Exodus 34:6). And [yet] it is written (Genesis 6:5-6), 'And the Lord saw that the evil of man on the earth was very great[...] And the Lord regretted that He had made man on the earth, and the Lord said, \"I will erase, etc.\"' Happy are the righteous who switch the trait of [Divine] justice to the [divine] trait of mercy. In every place that it states ' i Elohim /i ,' it is the trait of mercy: 'Judges ( i Elohim /i ) you shall not curse' (Exodus 22:27); 'to the judges ( i elohim /i ) the matter of both of them will come' (Exodus 22:8). And [yet] it is written (Exodus 2:24), 'And God heard their cries and God remembered His covet'; '(Genesis 30:22), 'And God remembered Rachel'; 'And God remembered Noach.' And what memory did He remember for him? That he fed and sustained them all of the twelve months in the ark.\" \"And God remembered Noach\" - and justice requires it, from the merit of the pure ones that he brought with him into the ark. Rabbi Eliezer says, \"[Noach] was named corresponding to his sacrifice, as it states, 'And the Lord smelled the pleasant ( i nichoach /i ) fragrance.'\" Rabbi Yose bar Chaninah [says], \"He was named corresponding to the resting of the ark, as it states, 'And the ark rested ( i tanach /i ) on the seventh month, etc.'\" Rabbi Yehoshua says, \"'Will not cease' (Genesis 8:22) implies that they ceased.\"", 56.6. "And Abraham stretched forth his hand, and took the knife (Gen. 22:10). Rav asked R. Hiyya the Elder: How do we know that ritual slaughtering must be with a movable object? From here: \"And Abraham stretched forth his hand, and took the knife\" — he said: if he told you this from a Haggadah, he might retract; and if he stated it as a tradition, he cannot not retract from it, since Levi taught: If they [sharp flints] were attached [to the ground or rocks] from the very beginning, they are unfit; but if they had been originally detached but subsequently fixed in the ground, they are fit, since we learned: \"If one slaughters with a hand-sickle, a harvest sickle, a flint, or a reed, the slaughtering is fit.\" Said Rabbi Yosei: Five things were said of a reed stalk: You may not slaughter, circumcise, cut meat, wipe your hands, nor pick your teeth with it, because an evil spirit rests upon it.", 70.8. "“And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) R. Chama bar Chaninah opened it with six lines (six interpretations): “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to the well. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to Moses, Aaron and Miriam. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there each and every one would draw water for his tribe and for his family. “…and a huge rock…” (ibid.) R. Chanina said: This is to say that there was like the mouthful of a small sieve in it. “And all the flocks would gather there and they would roll…” (Genesis 29:3) At the time of the encampments. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid.) At the time of the journeys it would return to its great strength. Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to the three pilgrimage festivals. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and a huge rock…” (ibid.) This refers to the celebration of the water drawing (simchat bet hashoevah). (R. Hoshaya said: why did they call it the celebration of the water drawing? Because from there they would draw the holy spirit.) “And all the flocks would gather there…” (Genesis 29:3) They would come all the way from Mevo Chamat to the stream of Egypt. “…and they would roll the rock off the mouth of the well and water the sheep…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid) Left to rest for the next pilgrimage festival...", |
|
| 159. Anon., Qohelet Rabba, 3.2-3.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •rosenthal, eliezer shimshon Found in books: Rubenstein(1995) 311; Secunda (2014) 74 |
| 160. Palestinian Talmud, Sukkah, 1.1, 1.5, 1.11, 2.2, 2.5, 2.7, 2.10, 3.1, 3.5, 3.13, 4.3, 5.1 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42; Rubenstein(1995) 112, 129, 170, 200, 201, 208, 222, 228, 229, 230, 232 |
| 161. Palestinian Talmud, Sotah, 3.4 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •torah, rabbinic debates on teaching women, r. eliezers view Found in books: Kraemer (2010) 42 |
| 162. Palestinian Talmud, Shabbat, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 311 |
| 163. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schiffman (1983) 59 |
164. Anon., Deuteronomy Rabbah, 5.3, 7.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 42, 178| 5.3. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כא, ג): עֲשׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח, כְּזֶבַח אֵין כְּתִיב אֶלָּא מִזָּבַח, כֵּיצַד, הַקָּרְבָּנוֹת לֹא הָיוּ קְרֵבִין נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַצְּדָקָה וְהַדִּינִים נוֹהֲגוֹת בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹא בִּפְנֵי הַבַּיִת. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא לְשׁוֹגֵג, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין מְכַפְּרִים בֵּין לְשׁוֹגֵג בֵּין לְמֵזִיד. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין נוֹהֲגִים אֶלָּא בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּעֶלְיוֹנִים וּבֵין בַּתַּחְתּוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, הַקָּרְבָּנוֹת אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַצְּדָקָה וְהַדִּינִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָתָן (דברי הימים א יז, ד ה): לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר ה' לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִי הַבַּיִת לָשָׁבֶת. כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה [מתהלך] מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן. כָּל מִי שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת דָּוִד מָה הָיָה עוֹשֶׂה הָיָה אוֹמֵר לוֹ טוֹב שֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת. תֵּדַע לְךָ, מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קכב, א): שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ, מְבַקְּשִׁים לִי דְּבָרִים לוֹמַר שֶׁאֵין אַתָּה בּוֹנֶה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שָׁעָה אַחַת מֵחַיֶּיךָ אֵין אֲנִי מְחַסֵּר, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, יב): כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַצְּדָקָה וְהַדִּינִין שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲבִיבִין עָלַי מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, טו): וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. מַהוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַב נַחְמָן חַד אָמַר הָיָה דָן אֶת הַדִּין מְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי וּמְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב, אִם לֹא הָיָה לַחַיָּב לִתֵּן, הָיָה דָּוִד נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ. הֱוֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. אָמַר לוֹ רַב נַחְמָן אִם כֵּן נִמְצֵאתָ מֵבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לִידֵי רַמָּיּוּת, וּמַהוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הָיָה דָן אֶת הַדִּין מְזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי וּמְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב, הֱוֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, שֶׁהָיָה מוֹצִיא אֶת הַגָּזֵל מִיָּדוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, הוֹאִיל וְכָךְ הַדִּינִין חֲבִיבִים לְפָנַי, הֱווּ זְהִירִין בָּהֶם. 7.8. וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. | 5.3. "This is what Scripture says. \"To do what is right and just is more desired by the Lord than sacrifice.\" (Prov. 21:3) Scripture does not say, \"as much as sacrifice\", but \"more than sacrifice.\" How so?Whereas sacrifices could only function inside the Temple, to do what is right and just is mandated inside and outside the Temple. Another opinion: whereas sacrifices could only atone for unintentional, accidental sins, acts of righteousness and justice atone even for intentional sins. Another opinion: whereas sacrifices are offered only by humanity, even God is obligated to practice justice and righteousness. Another opinion: whereas sacrifices are significant only in this world, righteousness and justice will remain a cornerstone in the Coming World. Rabbi Shmuel ben Nachmani said: When the Holy One of Blessing said to Natan (I Chronicles 17:3-5): \"Go and tell David My servant: Thus saith the LORD: Thou shalt not build Me a house to dwell in for I have not dwelt in a house since the day that I brought up Israel, unto this day; but have [gone] from tent to tent, and from one tabernacle [to another]\" If a person wanted to curse David, what would he do? He would say to David: It would be good if you built the House. You should know what David's answer was: (Ps. 122) 'I was glad when they said to me, let's go to the House of Hashem'.", |
|
| 165. Anon., Targum Pseudo-Jonathan, None (2nd cent. CE - 7th cent. CE) Tagged with subjects: •rosenthal, eliezer shimshon Found in books: Secunda (2014) 74 |
| 166. Palestinian Talmud, Yoma, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 178 |
167. Babylonian Talmud, Pesahim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 75| 25a. מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה,מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה,ואם איתא ניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן,ואביי תאמר במאי תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה,ואידך דקא מותיב לה סבר להכי קא גמר מנבילה מה נבילה דרך הנאתה אף בשר בחלב דרך הנאתו,ואביי להכי לא כתב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו,וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה לו שעת הכושר א"ר אדא בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסרין הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה,מתיב רב שמעיה המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור הוסיף אין לא הוסיף לא,אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב (דברים כב, ט) הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא,א"ר יעקב א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היכי דמי אי נימא דאיכא סכנה אפילו עצי אשירה נמי ואי דליכא סכנה אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא,לעולם דאיכא סכנה ואפי' הכי עצי אשירה לא דתניא ר' אליעזר אומר אם נאמר (דברים ו, ה) בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך,אלא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך,כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות | 25a. The Gemara rejects this inference: b What /b comparison can be made b to i orla /i , /b which is more stringent than meat in milk, b as it never had a time when it was fit? /b Can b you say /b the same b with regard to meat in milk, which had a time when it was fit? /b Unlike i orla /i fruits, which were prohibited from the beginning of their existence, both meat and milk were permitted on their own before they were cooked together. Therefore, the Gemara brings other proofs: b Let leavened bread on Passover prove /b that this issue is not a factor, b as it had a time when it was fit, /b before Passover, b and /b yet b it is prohibited /b to derive b benefit /b from it.,The Gemara rejects this: b What /b comparison can be made to b leavened bread on Passover, /b which is a stringent prohibition, b as /b one who eats it b is punished with i karet /i ? /b Can b you say /b the same b with regard to /b one who eats b meat in milk, who is not punished with i karet /i ? /b The Gemara answers: b Let /b the case of b diverse kinds /b planted b in the vineyard prove /b that this is not relevant, b as /b one who violates that prohibition b is not punished with i karet /i , and /b yet b it is prohibited /b to derive b benefit /b from the resulting mixtures.,The Gemara returns to the issue of Abaye’s statement with regard to the unique stringency of diverse kinds planted in a vineyard: b And if it is so /b that one is flogged for deriving benefit from diverse kinds planted in a vineyard, even if one derives benefit from them in an unusual manner, b we can challenge /b this last proof: How can one compare meat in milk to diverse kinds in a vineyard, b as /b with regard to diverse kinds in a vineyard, b one is flogged even if he /b derives b benefit from them in an unusual manner? /b , b And /b how would b Abaye /b respond to this question? When one draws this challenge to its logical conclusion with the phrase: Can b you say, /b and explains in detail how the prohibition of meat in milk differs from that of diverse kinds in a vineyard, b with regard to what /b difference would the challenge be raised? b You /b may b say /b that b with regard to meat in milk one is flogged only for /b deriving b benefit in the usual manner, /b as opposed to the i halakha /i with regard to diverse kinds, according to which one is flogged even for deriving benefit in an unusual manner. However, b is that to say /b that the term b eating is written /b in the Torah b with regard to meat in milk? /b The basis for this i halakha /i with regard to diverse kinds in a vineyard is the lack of the term eating in the verse; however, the prohibition of meat in milk is also missing that term. Therefore, there are no grounds for this challenge: If the lack of the word eating leads to the conclusion that one is flogged even when deriving benefit in an unusual manner, logically that punishment should apply to both diverse kinds and meat in milk.,The Gemara asks: b And the other /b Sage, b who raised this objection, /b holds that b for this /b reason Isi ben Yehuda b derives /b this aspect of the prohibition b from /b the case of b an animal carcass. Just as /b with regard to b an animal carcass /b one is flogged only b when /b deriving b benefit in the usual manner, /b as the verse that prohibits it uses the term eating, b so too, /b with regard to b meat in milk, /b one is flogged only when deriving b benefit in the usual manner. /b Despite what is written in the Gemara, the fact that one is flogged only for deriving benefit from the animal in the usual manner is not derived from the carcass of an unslaughtered animal but from i tereifa /i , an animal with a condition that will cause it to die within twelve months. With regard to i tereifa /i it is written: “And you shall be holy men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field [ i tereifa /i ]; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30). From the fact that one may cast it to the dogs it can be derived that one may derive benefit in any manner other than the usual manner, i.e., eating., b And Abaye /b holds that b for this /b reason it b did not write /b the term b eating /b in the verse b itself /b with regard to the prohibition of meat in milk: In order b to say that one is flogged even /b when deriving b benefit in an unusual manner. /b ,The Gemara continues. b Let /b Isi ben Yehuda b challenge: What /b comparison can be made b to diverse kinds in a vineyard, as /b the forbidden produce b had no time that it was fit /b because the prohibition came into effect as soon as the produce began to grow? b Rabbi Adda bar Ahava said: /b Apparently, since this question was not asked, b that is to say that /b with regard to b diverse kinds in a vineyard, their roots are forbidden /b as well, including the seeds and saplings from which the mature plants grow. Therefore, no challenge can be raised, b since they had a time when they were fit, before taking root. /b , b Rav Shemaya raised an objection /b based on what was taught in a mishna: With regard to b one who transfers a perforated pot /b with seeds in it b into a vineyard, if /b the size of the seeds growing in the pot b increases /b by one b two-hundredth /b of their previous size, such that the permitted portion is not two hundred times the forbidden, newly grown portion, then the mixture b is prohibited /b due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. The forbidden portion is nullified only if it comprises less than one two-hundredth of the mixture. The Gemara reads precisely: b If it increases, yes, /b it is prohibited; b if it does not increase, no, /b it is not prohibited. Apparently, only additional growth is prohibited, and not the seeds themselves., b Rava said: Two verses are written /b about this i halakha /i , i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions. The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed; lest the fullness of the seed which you have sown be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). b It is written: “The seed,” /b indicating that it is prohibited once it is planted and takes root, b and it is written: “The fullness,” /b indicating that it is prohibited only if it has grown. b How /b can b these /b two terms be reconciled? If it were b planted initially /b in the vineyard, it becomes prohibited immediately b upon taking root. /b If it were b planted /b elsewhere b and brought /b into the vineyard later, such as in a perforated pot, then the following distinction applies: If b its /b size b increases /b in the vineyard, b yes, /b it is prohibited; if b its /b size b does not increase, no, /b it is not prohibited.,The Gemara discusses another matter pertaining to deriving benefit. b Rabbi Ya’akov said /b that b Rabbi Yoḥa said /b with regard to objects from which it is prohibited to derive benefit: b One /b may b heal oneself with any substance except for wood of a tree designated for idolatry [ i asheira /i ]. /b The Gemara asks: b What are the circumstances? If we say /b it is a case in which b there is danger /b to a person’s life, then it is permitted to use b even the wood of an i asheira /i . And if /b it is a situation b where there is no danger, /b then b all the prohibited /b substances b in the Torah also /b may b not /b be used, as one may not derive benefit from them.,The Gemara answers: b Actually, /b it is referring to a case where b there is danger, and even so, /b one my b not /b derive benefit from b the wood of an i asheira /i . As it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: If it is stated: /b “And you shall love the Lord your God with all your heart, b and with all your soul,” why is it stated: “And with all your might” /b (Deuteronomy 6:5)? b And if it is stated: “With all your might,” why is it stated: “With all your soul”? /b One of these statements appears to be superfluous., b Rather, /b it is b to tell you /b that b if there is a person whose body is more beloved to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul.” /b The verse teaches that one must be willing to sacrifice his life to sanctify God’s name. b And there is a person whose property is more beloved to him than his body, therefore it is stated: “With all your might.” /b Rabbi Eliezer understands the phrase: “With all your might,” to mean: With all your possessions. Apparently, there are circumstances in which a person must be prepared to die rather than be healed with a prohibited substance., b When Ravin came /b from the Eretz Yisrael to Babylonia, he b said /b that b Rabbi Yoḥa said: One /b may b heal oneself with any substance /b from which one may not derive benefit, b except for idolatry or forbidden sexual relations /b |
|
168. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Levine (2005) 348; Sigal (2007) 54| 14b. הא בדברי תורה הא במשא ומתן בדברי תורה הוו במשא ומתן לא הוו.,ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם מבין מדעתו אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור,מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית אמר לו רבי מפני מה ירדת מעל החמור אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן ואמרו שירה,מה שירה אמרו (תהלים קמח, ז) הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה עמד רבן יוחנן ב"ז ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש אתה נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך,וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה פתח רבי יהושע ודרש ואותו היום תקופת תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה,הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם אשרי עיני שכך ראו ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן עלו לכאן טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית,איני והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה הרצאות הן ר' יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ר"ע הרצה לפני ר' יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר"ע ואילו ר"א בן ערך לא קא חשיב דארצי וארצו קמיה קחשיב דארצי ולא ארצו קמיה לא קא חשיב והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה וקא חשיב דארצי מיהא קמיה מאן דארצי.,ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני,בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום,שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל | 14b. b This /b case is referring b to words of Torah, /b while b that /b case is referring b to commerce. With regard to words of Torah, they were /b trustworthy; b with regard to commerce, they were not. /b ,§ The Gemara returns to the topic of the Design of the Divine Chariot. b The Sages taught: An incident /b occurred b involving Rabban Yoḥa ben Zakkai, who was riding on a donkey and was traveling along the way, and /b his student, b Rabbi Elazar ben Arakh, was riding a donkey behind him. /b Rabbi Elazar b said to him: My teacher, teach me one chapter in the Design of the /b Divine b Chariot. He said to him: /b Have b I not taught you: And one may not /b expound the Design of the Divine Chariot b to an individual, unless he is a Sage who understands on his own accord? /b Rabbi Elazar b said to him: My teacher, allow me to say before you one thing that you taught me. /b In other words, he humbly requested to recite before him his own understanding of this issue. b He said to him: Speak. /b , b Immediately, Rabban Yoḥa ben Zakkai alighted from the donkey, and wrapped /b his head in his cloak in a manner of reverence, b and sat on a stone under an olive tree. /b Rabbi Elazar b said to him: My teacher, for what reason did you alight from the donkey? He said: /b Is it b possible that /b while b you are expounding the Design of the /b Divine b Chariot, and the Divine Presence is with us, and the ministering angels are accompanying us, that I should ride on a donkey? Immediately, Rabbi Elazar ben Arakh began /b to discuss b the Design of the /b Divine b Chariot and expounded, and fire descended from heaven and encircled all the trees in the field, and all /b the trees b began reciting song. /b , b What song did they recite? “Praise the Lord from the earth, sea monsters and all depths…fruit trees and all cedars…praise the Lord” /b (Psalms 148:7–14). b An angel responded from the fire, saying: This is the very Design of the /b Divine b Chariot, /b just as you expounded. b Rabban Yoḥa ben Zakkai stood and kissed /b Rabbi Elazar ben Arakh b on his head, and said: Blessed be God, Lord of Israel, who gave our father Abraham a son /b like you, b who knows /b how b to understand, investigate, and expound the Design of the /b Divine b Chariot. There are some who expound /b the Torah’s verses b well but do not fulfill /b its imperatives b well, /b and there are some b who fulfill /b its imperatives b well but do not expound /b its verses b well, /b whereas b you expound /b its verses b well and fulfill /b its imperatives b well. Happy are you, our father Abraham, that Elazar ben Arakh came from your loins. /b ,The Gemara relates: b And when /b these b matters, /b this story involving his colleague Rabbi Elazar ben Arakh, b were recounted before Rabbi Yehoshua, he was walking along the way with Rabbi Yosei the Priest. They said: We too shall expound the Design of the /b Divine b Chariot. Rabbi Yehoshua began expounding. And that was the day of the summer solstice, /b when there are no clouds in the sky. Yet the b heavens became filled with clouds, and there was the appearance of a kind of rainbow in a cloud. And ministering angels gathered and came to listen, like people gathering and coming to see the rejoicing of a bridegroom and bride. /b , b Rabbi Yosei the Priest went and recited /b these b matters before Rabban Yoḥa ben Zakkai, /b who b said /b to him: b Happy are /b all of b you, and happy are /b the mothers b who gave birth to you; happy are my eyes that saw this, /b students such as these. b As for you and I, /b I saw b in my dream /b that b we were seated at Mount Sinai, and a Divine Voice came to us from heaven: Ascend here, ascend here, /b for b large halls /b [ b i teraklin /i /b ] b and pleasant couches are made up for you. You, your students, and the students of your students are invited to /b the b third group, /b those who will merit to welcome the Divine Presence.,The Gemara poses a question: b Is that so? But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There are three lectures. /b In other words, there are three Sages with regard to whom it states that they delivered lectures on the mystical tradition: b Rabbi Yehoshua lectured /b on these b matters before Rabban Yoḥa ben Zakkai; Rabbi Akiva lectured before Rabbi Yehoshua; /b and b Ḥaya ben Ḥakhinai lectured before Rabbi Akiva. However, Rabbi Elazar ben Arakh was not included /b in the list, despite the testimony that he lectured before Rabban Yoḥa. The Gemara explains: Those b who lectured and were /b also b lectured to were included; /b but those b who lectured and were not lectured to were not included. /b The Gemara asks: b But wasn’t /b there b Ḥaya ben Ḥakhinai, who was not lectured to, and /b yet b he is included? /b The Gemara answers: Ḥaya ben Ḥakhinai b actually lectured before one who lectured /b in front of his own rabbi, so he was also included in this list.,§ b The Sages taught: Four entered the orchard [ i pardes /i ], /b i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, b and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; i Aḥer /i , /b the other, a name for Elisha ben Avuya; b and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, /b the senior among them, b said to them: When, /b upon your arrival in the upper worlds, b you reach pure marble stones, do not say: Water, water, /b although they appear to be water, b because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” /b (Psalms 101:7).,The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: b Ben Azzai glimpsed /b at the Divine Presence b and died. And with regard to him the verse states: “Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” /b (Psalms 116:15). b Ben Zoma glimpsed /b at the Divine Presence b and was harmed, /b i.e., he lost his mind. b And with regard to him the verse states: “Have you found honey? Eat as much as is sufficient for you, lest you become full from it and vomit it” /b (Proverbs 25:16). b i Aḥer /i chopped down the shoots /b of saplings. In other words, he became a heretic. b Rabbi Akiva came out safely. /b ,The Gemara recounts the greatness of ben Zoma, who was an expert interpreter of the Torah and could find obscure proofs: b They asked ben Zoma: What is /b the i halakha /i with regard to b castrating a dog? /b The prohibition against castration appears alongside the sacrificial blemishes, which may imply that it is permitted to castrate an animal that cannot be sacrificed as an offering. b He said to them: /b The verse states “That which has its testicles bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not offer to God, nor b shall you do so in your land” /b (Leviticus 22:24), from which we learn: With regard to b any /b animal b that is in your land, you shall not do /b such a thing. b They /b also b asked ben Zoma: /b A woman considered b to be a virgin who became pregt, what is /b the i halakha /i ? b A High Priest /b may marry only a virgin; is he permitted to marry her? The answer depends on the following: b Are we concerned for /b the opinion of b Shmuel? Shmuel says: /b |
|
169. Babylonian Talmud, Nedarim, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, rabbi Found in books: Taylor (2012) 71| 20a. big strongמתני׳ /strong /big נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים,הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו: קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי,על כולן אין נשאלין להם ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי רבי מאיר,וחכמים אומרים פותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:, big strongגמ׳ /strong /big הא גופא קשיא אמרת אין נשאלין להן והדר תני אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן,אמר רב יהודה הכי קתני וכולן אין צריכין שאלה במה דברים אמורים בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו,בשלמא מחמירין דלא פתחינן ליה בחרטה אלא עונשין היכי דמי,כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שלושים יום,אמר רב יוסף הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר רב אחא בר יעקב אומר משמתינן ליה:,וחכמים אומרים פותחין לו פתח כו': תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבוא לידי ניאוף,רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר רבי שמעון בן לקיש עקבה דקתני במקום הטינופת שהוא מכוון כנגד העקב,תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני,אמר רבי יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת חיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים את שולחנם אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקום חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום,ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה | 20a. strong MISHNA: /strong One who b took a vow /b by associating an item b with a dedication [ i ḥerem /i ], /b saying: This item is hereby forbidden to me like an item dedicated to the Temple, b and /b then b said: I took a vow only with /b the intention that it would be like b a sea net [ i ḥermo shel yam /i ] /b that is used to catch fish; or one who took a vow by associating an item b with an offering, and /b then b said: I took a vow only with /b reference to b offerings to kings, /b i.e., a gift for a king, not an offering to God.,Or one who said: b I am hereby an offering myself [ i atzmi /i ], and /b then b said: I took a vow only with /b reference to b a bone [ i etzem /i ] that I set aside for myself to vow with, /b as i atzmi /i means both myself and my bone, i.e., he set aside a bone so as to pretend to take a vow upon himself; or one who said: b Deriving benefit from me is i konam /i for my wife, and /b then b said: I took a vow only with regard to my first wife whom I divorced, /b not with regard to my current wife., b For all /b of the above vows, those who took them b do not /b need to b request /b of a halakhic authority to dissolve b them, /b as the speaker interpreted the vows in a manner that caused them not to take effect at all. b However, if they requested /b dissolution, apparently due to their being uncertain of their explanations, the court b punishes them and treats them stringently /b and the vows are not dissolved. This is b the statement of Rabbi Meir. /b , b And the Rabbis say: /b These vows are not treated stringently. Rather, dissolution b is broached with them by /b suggesting b a different extenuation, /b i.e., the halakhic authority suggests extenuating circumstances that undermine the vow but do not pertain to its wording. b And we teach them /b that they should not take this kind of vow in the future, b in order that they will not take vows lightly. /b , strong GEMARA: /strong b This /b matter b is itself difficult. /b On the one hand, b you said they do not /b need to b request /b to dissolve b them, and then it is taught /b that b if they requested /b dissolution, the court b punishes them and treats them stringently, /b i.e., the vows took effect and the vows are not dissolved., b Rav Yehuda said /b that b this is what /b the mishna b is teaching: All of these /b vows b do not need a request. /b However, b in what /b case b is this statement said? In /b the case of b a Torah scholar, /b who knows that these vows do not take effect, and he obviously did not intend for them to take effect in the first place. b How-ever, /b in the case of b an ignoramus who comes to request /b dissolution of the vow, the court b punishes him and treats him stringently. /b ,The Gemara asks: b Granted, /b the court b treats /b him b stringently /b in b that /b the halakhic authorities b do not broach /b dissolution b with him /b merely b by means of regret; /b rather, extenuating circumstances must be found. b However, what are the circumstances /b in which the court b punishes /b him?,The Gemara answers that the circumstances are b as it is taught /b in a i baraita /i : With regard to b one who vowed to be a nazirite and violated his naziriteship, /b the halakhic authority b does not attend to him /b to dissolve his vow b until he observes /b the b prohibitions /b of naziriteship b for the same /b number of b days in which he behaved with permissiveness /b concerning the restrictions of a nazirite. This is b the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei said: In what /b case b is this statement, /b that he must observe naziriteship for a period of time corresponding to his vow, b said? /b It is said b in /b the case of b a short /b term of b naziriteship, /b which is not longer than the minimum thirty days. b However, in /b the case of a b long /b term of b naziriteship it is enough for him /b to observe it for b thirty days, /b even if he violated it for a greater number of days. This explains the punishment mentioned in the mishna: An ignoramus who requests the dissolution of his vow must first observe the vow for a certain period of time., b Rav Yosef said: Since the Sages say /b that the halakhic authority b does not attend to him, a court that does attend /b to him and dissolves his vow immediately b is not acting properly. Rav Aḥa bar Yaakov says: /b A halakhic authority who dissolves the vow prematurely b is excommunicated. /b ,§ It is stated in the mishna that b the Rabbis say: /b Dissolution b is broached with him /b by suggesting a different b extenuation, /b and he is taught not to take this kind of vow so that he will not take vows lightly. It is b taught /b in a i baraita /i : b Never be accustomed to /b taking b vows, because ultimately you will /b disregard them, and you will even b abuse oaths, /b which are more grave. b And do not regularly be around an ignoramus, because ultimately he will feed you untithed produce, /b as he is not careful to tithe. b Do not regularly be by an ignorant priest, because ultimately he will feed you i teruma /i /b due to his close relationship with you, and i teruma /i is forbidden to a non-priest. b And do not talk extensively with a woman, because ultimately you will come to adultery. /b , b Rabbi Aḥa, son of Rabbi Yoshiya, says: Anyone who watches women will ultimately come to sin, and anyone who looks at the heel of a woman will have indecent children /b as a punishment. b Rav Yosef said: And /b this b relates to /b all women, including b his wife /b when she has the status of b a menstruating woman. Rabbi Shimon ben Lakish said: The heel /b of a woman b that is mentioned /b is not the heel of the foot, but b the place of uncleanliness, /b i.e., the genitalia, and it is called a heel as a euphemism, b as it is situated opposite the heel. /b ,§ b It is taught /b in a i baraita /i : b “That His fear may be upon your faces” /b (Exodus 20:17); b this /b is referring to b shame, /b as shame causes one to blush. b “That you not sin” /b (Exodus 20:17) b teaches that shame leads to fear of sin. From here /b the Sages b said: It is a good sign in a person that he is one who experiences shame. Others say: Any person who experiences shame will not quickly sin, and /b conversely, b one who does not have /b the capacity to be b shamefaced, it is known that his forefathers did not stand at Mount Sinai. /b ,§ b Rabbi Yoḥa ben Dehavai said: The ministering angels told me four matters: For what /b reason b do lame people come into existence? /b It is b because /b their fathers b overturn their tables, /b i.e., they engage in sexual intercourse in an atypical way. b For what /b reason b do mute people come into existence? /b It is b because /b their fathers b kiss that place /b of nakedness. b For what /b reason b do deaf people come into existence? /b It is b because /b their parents b converse while engaging in sexual intercourse. For what /b reason b do blind people come into existence? /b It is b because /b their fathers b stare at that place. /b , b And /b the Gemara b raises a contradiction: Imma Shalom, /b the wife of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, b was asked: For what /b reason |
|
170. Babylonian Talmud, Rosh Hashanah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. paruaḥ Found in books: Zawanowska and Wilk (2022) 144| 25a. וערבית במערב א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל,ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג,אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך,הלך ומצאו ר"ע מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו,בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד, ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה,נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו עמד ר"ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי:, big strongגמ׳ /strong /big תניא אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה,א"ר יוחנן מ"ט דבי רבי דכתיב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שמש הוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו,רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה שקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי בך ואת קיימת הכא זיל איכסי א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים,ת"ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש כסבורים העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו אמר להם ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים,ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש:,הלך ר"ע (ומצאו) מיצר כו': איבעיא להו מי מיצר ר"ע מיצר או רבי יהושע מיצר ת"ש דתניא הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו [רבי] מפני מה אתה מיצר אמר לו (רבי) עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזירה זו,א"ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור אמר לו הרי הוא אומר (ויקרא כג, ב) אתם אתם אתם ג' פעמים,אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני:,בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו': ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד,ואומר (שמואל א יב, ו) ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר (שמואל א יב, יא) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתח כמשמעו | 25a. b and /b that same day we saw the new moon b in the evening in the west. Rabbi Yoḥa ben Nuri said: They are false witnesses, /b as it is impossible to see the new moon so soon after the last sighting of the waning moon. However, b when they arrived in Yavne, Rabban Gamliel accepted them /b as witnesses without concern., b And /b there was b another /b incident in which b two /b witnesses b came and said: We saw /b the new moon b at its /b anticipated b time, /b i.e., on the night of the thirtieth day of the previous month; however, b on the /b following b night, /b i.e., the start of the thirty-first, which is often the determit of b a full, /b thirty-day month, b it was not seen. And /b nevertheless b Rabban Gamliel accepted their /b testimony and established the New Moon on the thirtieth day., b Rabbi Dosa ben Horkinas /b disagreed and b said: They are false witnesses; how can /b witnesses b testify that a woman gave birth and the next day her belly is between her teeth, /b i.e., she is obviously still pregt? If the new moon was already visible at its anticipated time, how could it not be seen a day later? b Rabbi Yehoshua said to him: I see /b the logic of b your statement; /b the New Moon must be established a day later. Upon hearing that Rabbi Yehoshua had challenged his ruling, b Rabban Gamliel sent /b a message b to him: I decree against you that you /b must b appear before me with your staff and with your money on /b the day on which b Yom Kippur occurs according to your calculation; /b according to my calculation, that day is the eleventh of Tishrei, the day after Yom Kippur., b Rabbi Akiva went and found /b Rabbi Yehoshua b distressed /b that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. In an attempt to console him, Rabbi Akiva b said to /b Rabbi Yehoshua: b I can learn /b from a verse b that everything that Rabban Gamliel did /b in sanctifying the month b is done, /b i.e., it is valid. b As it is stated: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations, which you shall proclaim /b in their season” (Leviticus 23:4). This verse indicates that b whether /b you have proclaimed them b at their /b proper b time /b or b whether /b you have declared them b not at their /b proper b time, I have only these Festivals /b as established by the representatives of the Jewish people.,Rabbi Yehoshua then b came to Rabbi Dosa ben Horkinas, /b who b said to him: If we come to debate /b and question the rulings of b the court of Rabban Gamliel, we must debate /b and question the rulings of b every court that has stood from the days of Moses until now. As it is stated: “Then Moses went up, and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy of the Elders of Israel” /b (Exodus 24:9). b But why were the names of these /b seventy b Elders not specified? Rather, /b this comes b to teach that every /b set of b three /b judges b that stands /b as b a court over the Jewish people /b has the same status b as the court of Moses. /b Since it is not revealed who sat on that court, apparently it is enough that they were official judges in a Jewish court.,When Rabbi Yehoshua heard that even Rabbi Dosa ben Horkinas maintained that they must submit to Rabban Gamliel’s decision, b he took his staff and his money in his hand, and went to Yavne to Rabban Gamliel on the day /b on b which Yom Kippur occurred according to his /b own b calculation. /b Upon seeing him, b Rabban Gamliel stood up and kissed him on his head. He said to him: Come in peace, my teacher and my student. /b You are b my teacher in wisdom, /b as Rabbi Yehoshua was wiser than anyone else in his generation, b and /b you are b my student, as you accepted my statement, /b despite your disagreement., strong GEMARA: /strong b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabban Gamliel said to the Sages, /b in explanation of his opinion that it is possible for the new moon to be visible so soon after the last sighting of the waning moon: b This is /b the tradition that b I received from the house of my father’s father: Sometimes /b the moon b comes by a long /b path b and sometimes it comes by a short /b one., b Rabbi Yoḥa said: What is the reason /b for the opinion b of the house of Rabbi /b Yehuda HaNasi, i.e., the house of the heads of the Great Sanhedrin, the source of Rabban Gamliel’s ruling? b As it is written: “Who appointed the moon for seasons; the sun knows its going down” /b (Psalms 104:19). This verse indicates that b it is /b only b the sun /b that b knows its going down, /b i.e., its seasons and the times that it shines are the same every year. In contrast, b the moon does not know its going down, /b as its course is not identical every month.,§ The Gemara relates that b Rabbi Ḥiyya /b once b saw /b the waning b moon standing /b in the sky b on the morning /b of the b twenty-ninth /b of the month. b He took a clump /b of earth and b threw /b it b at /b the moon, b saying: This evening we need to sanctify you, /b i.e., the new moon must be visible tonight so that we may declare the thirtieth of the month as the New Moon, b and you are /b still b standing here? Go /b and b cover yourself /b for now, so that the new moon will be seen only after nightfall. The Gemara further relates that b Rabbi /b Yehuda HaNasi once b said to Rabbi Ḥiyya: Go to /b a place called b Ein Tav and sanctify the /b New b Moon /b there, b and send me a sign /b that you have sanctified it. The sign is: b David, king of Israel, lives and endures. /b , b The Sages taught /b in a i baraita /i : b Once the sky was covered with clouds, and the form of the moon was visible on the twenty-ninth of the month. The people thought to say /b that the day was b the New Moon, and the court sought to sanctify it. /b However, b Rabban Gamliel said to them: This is /b the tradition that b I received from the house of my father’s father: /b The monthly cycle of the b renewal of the moon /b takes b no less than twenty-nine and a half days, plus two-thirds of an hour, plus seventy-three /b of the 1,080 b subsections /b of an hour.,The i baraita /i continues: b And on that day the mother of /b the Sage b ben Zaza died, and Rabban Gamliel delivered a great eulogy /b on b her /b behalf. He did this b not because she was worthy of this /b honor; b rather, /b he eulogized her b so that the people would know that the court had not sanctified the month, /b as eulogies are prohibited on the New Moon.,§ The mishna taught that b Rabbi Akiva went and found him distressed /b that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. b A dilemma was raised before /b the Sages: b Who was distressed? /b Was b Rabbi Akiva distressed or /b was b Rabbi Yehoshua distressed? /b The Gemara answers: b Come /b and b hear, as it is taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua in a state of distress, /b and b he said to him: My teacher, for what /b reason b are you distressed? /b Rabbi Yehoshua b said to him: Rabbi Akiva, it is fitting for /b one b to fall /b sick b in bed for twelve months, rather than to have this decree issued against him /b that he should have to desecrate Yom Kippur.,Rabbi Akiva b said to him: My teacher, allow me to say before you one matter that you /b yourself once b taught me. He said to him: Speak. He said to him: It states /b with respect to the Festivals: “The appointed seasons of the Lord, which you shall proclaim b them [ i otam /i ] /b to be sacred convocations (Leviticus 23:2). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations; you shall proclaim b them [ i otam /i ] /b in their season” (Leviticus 23:4). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord; you shall proclaim b them [ i otam /i ] /b to be sacred convocations” (Leviticus 23:37). b Three times /b the verses use the term: Them [ i otam /i ], which can also be read as you [ i atem /i ], in plural.,This comes to teach: b You /b [ b i atem /i /b ] are authorized to determine the date of the new month, b even /b if you b unwittingly /b establish the New Moon on the wrong day; b you, even /b if you do so b intentionally; you, even /b if you are b misled /b by false witnesses. In all cases, once the court establishes the day as the New Moon, it is sanctified, and God grants His consent. After hearing this, Rabbi Yehoshua b said to him in these words: Akiva, you have consoled me; you have consoled me. /b ,§ The mishna taught that Rabbi Yehoshua next b came to Rabbi Dosa ben Horkinas, /b who proved to him that the court of Rabban Gamliel has the same legal status as the court of Moses. b The Sages taught /b in a i baraita /i : b Why were the names of these /b seventy b Elders /b who sat together with Moses on his court b not specified? /b The reason is so b that a person not say: /b Is b so-and-so /b the judge in my time, b like Moses and Aaron? /b Is b so-and-so like Nadav and Avihu? /b Is b so-and-so like Eldad and Medad? /b Therefore, the names of the other elders were not specified, so that there is no way of knowing the qualifications of the elders in the time of Moses to compare them to later judges., b And /b similarly b it says: “And Samuel said to the people: It is the Lord Who made Moses and Aaron” /b (I Samuel 12:6). b And it says /b further: b “And the Lord sent Jerubaal and Bedan and Jephthah and Samuel” /b (I Samuel 12:11). The Gemara explains: b Jerubaal, this is Gideon. And why is he called Jerubaal? /b The reason is b that he waged a quarrel against Baal. Bedan, this is Samson. And why is he called Bedan? As he came from /b the tribe of b Dan. Jephthah, in accordance with its /b regular b meaning, /b i.e., this is referring to Jephthah himself and is not a nickname. |
|
171. Babylonian Talmud, Niddah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, r. Found in books: Hidary (2017) 207| 72a. וב"ה אומרים פטורים מן הקרבן,טבלה ביום של אחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב ופטורין מן הקרבן,וב"ה אומרים ה"ז גרגרן ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן,טבלה ביום של אחריו ושמשה ה"ז תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויין, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר ושוין בטובלת לילה לזבה שאינה טבילה ושוין ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאה משכב ומושב וחייבין בקרבן,לא נחלקו אלא ביום י"א יום שב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן ובית הלל פוטרין מקרבן,אמרו להן ב"ש לב"ה מ"ש יום י"א מיום תוך י"א אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן,אמרו להן ב"ה לב"ש לא אם אמרת בתוך י"א יום שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה תאמרו ביום י"א שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה,אמרו להם בית שמאי השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה,אמרו להם ב"ה אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר לא נביאהו לידי קרבן להקל,ועוד מדבריכם אתם נושכין שאתם אומרין טבלה יום שלאחריו ושמשה ואח"כ ראתה מטמא משכב ומושב ופטורה מן הקרבן אף אתם השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן,ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה אלא להחמיר ולא להקל הכא נמי להחמיר ולא להקל,אמר רב הונא משכבה ומושבה שבשני ב"ש מטמאין אע"פ שטבלה אע"פ שלא ראתה מאי טעמא כיון דאילו חזיא מטמאה השתא נמי מטמיא,אמר רב יוסף מאי קמ"ל תנינא טבלה יום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאה משכבות ומושבות ופטורה מן הקרבן,אמר רב כהנא ראתה שאני,אמר רב יוסף וכי ראתה מאי הוי ראייה דנדה היא,א"ל אביי לרב יוסף רב כהנא הכי קא קשיא ליה בשלמא היכא דראתה גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה אלא היכא דלא ראתה מאי נגזר בה,ועוד תנן הרואה ראייה אחת של זוב ב"ש אומרים כשומרת יום כנגד יום ובה"א כבעל קרי | 72a. b And Beit Hillel say: /b Although they transmit impurity to items designated for lying or sitting, b they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering. /b Since the twelfth day is unfit for the flow of a i zava /i , and even if she were to experience bleeding on the eleventh, twelfth, and thirteenth days she would not become a greater i zava /i , one who experiences bleeding on the eleventh does not need to observe a corresponding clean day.,If the woman b immersed on the day following /b the eleventh day b and she engaged in intercourse with /b the man of b her house, /b i.e., her husband, on that twelfth day b and then saw /b blood, b Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting /b by rabbinic law, as the Sages issued a decree of impurity in the case when the second day is the twelfth day, due to a case when the second day is within the eleven days fit for the flow of a i zava /i . b And they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering, /b as she observed part of the twelfth day, and the bleeding she experienced after engaging in intercourse, which occurred during her period of menstruation, is not fit to be appended to the discharge of the i zava /i on the eleventh day., b And Beit Hillel say: That /b husband b is a glutton, /b as he could not wait for the conclusion of the twelfth day before engaging in intercourse. Nevertheless, the Sages did not issue a decree of impurity. b And /b Beit Hillel b concede /b to Beit Shammai b in /b a case where the woman b sees /b blood b in the midst of the eleven-day /b period, b and she immersed in the evening and engaged in intercourse /b with her husband without observing a corresponding clean day, b that they transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting. And /b each of them is b liable to /b bring a sin b offering /b for participating in intercourse involving a i zava /i .,If she saw blood in the midst of the eleven days and observed part of a corresponding clean day and b immersed on the day following /b the day that she saw blood b and engaged in intercourse /b with her husband, b that is wayward conduct, /b as the possibility exists that she will experience bleeding after intercourse that will be appended to the bleeding of the previous day, rendering her a i zava /i and disqualifying the immersion. b And /b the status of ritually impure items with which b they came into contact and /b the status of b their intercourse is contingent /b upon whether she experiences bleeding on the day of her immersion, in which case the ritually pure items become impure and they are liable to bring a sin offering, or whether she does not experience bleeding that day, in which case the ritually pure items remain pure and the woman and man are exempt from bringing a sin offering., strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i : b And /b Beit Shammai and Beit Hillel b agree with regard to /b a woman who b immersed /b at b night to /b purify herself after having been a lesser b i zava /i , that it is not /b a valid b immersion. And /b Beit Shammai and Beit Hillel also b agree with regard to /b a woman b who sees /b blood b in the midst of /b her b eleven days /b of i ziva /i , rendering her a lesser i zava /i who must wait one clean day and immerse the day after, b but /b she b immersed in the /b first b evening /b without waiting one clean day b and engaged in intercourse /b with her husband, b that she transmits impurity /b to items designated for b lying or sitting /b that came in contact with the couple, b and /b she and her husband b are liable to /b bring a sin b offering. /b , b They disagree only in /b the case of a woman who sees blood on the b eleventh day /b of her days of i ziva /i , and immersed that evening, and engaged in intercourse with her husband. b As Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting and are liable to /b bring a sin b offering, and Beit Hillel deem /b them b exempt from /b bringing a sin b offering. /b ,The i baraita /i continues: b Beit Shammai said to Beit Hillel: What the difference /b between the b eleventh day /b itself and another b day in the midst of /b the b eleven /b days of i ziva /i ? b If you equate /b the eleventh day to the other days b with regard to ritual impurity, /b will you b not equate it with regard to /b liability to bring b an offering? /b , b Beit Hillel said to Beit Shammai: No, if you say /b that she is liable to bring an offering if she experiences bleeding b in the midst of the eleven days, /b that is b because the following day combines with it /b as a day b of i ziva /i . Will you say /b the same b with regard to /b the b eleventh day, when the following day does not combine with it /b as a day b of i ziva /i ? /b , b Beit Shammai said to /b Beit Hillel: b Apply your method equally. If you equate /b the two cases, bleeding on the eleventh day and bleeding on one of the other days of i ziva /i , b with regard to ritual impurity, equate /b them also b with regard to /b liability to bring b an offering. And if /b you b do not equate /b them b with regard to /b liability to bring b an offering, do not equate /b them b with regard to ritual impurity /b either., b Beit Hillel said to /b Beit Shammai: Even b if we have brought /b a woman who experiences bleeding on the eleventh day and the man who engages in intercourse with her b to ritual impurity, /b due to a decree b to be stringent, /b so that people should not confuse one who experiences bleeding on the eleventh day with one who experiences bleeding during the other days with regard to ritual impurity, b we will not bring /b them b to /b the liability of bringing b an offering, to be lenient. /b It would be a leniency to permit them to bring an unnecessary and therefore a non-sacred animal into the Temple courtyard., b And furthermore, from your /b own b statement you are refuted, as you say /b that if b she immersed on the following day and engaged in intercourse, and afterward she saw /b blood, b she transmits impurity /b to items designated for b lying or sitting, but she is exempt from /b bringing b the offering. You too /b should b apply your method equally. If you equate /b a i zava /i who immersed on the twelfth day with one who immersed on the night after the eleventh day b with regard to ritual impurity, equate /b these cases also b with regard to /b liability to bring b an offering. /b , b And if you do not equate /b them b with regard to /b liability to bring b an offering, do not equate /b them b with regard to ritual impurity /b either. Beit Hillel continued: b Rather, /b you agree with us that the two are equated b to be stringent, but not to be lenient. /b We say that b here too, /b the two should be equated b to be stringent but not to be lenient. /b ,§ b Rav Huna says, /b in further clarification of Beit Shammai’s opinion: If a woman experiences bleeding during the eleven days of i ziva /i and must observe one clean day, but did not wait until the conclusion of that second day before immersing, with regard to b her /b items designated for b lying or sitting, on the second /b day, b Beit Shammai render /b them b impure /b by rabbinic law. This is the i halakha /i b even though she has immersed /b in a ritual bath and b even though she did not see /b any blood after her immersion. b What is the reason? Since if she would see /b blood b she /b would b render /b these surfaces b ritually impure /b by Torah law, b now too she renders /b them b ritually impure /b by rabbinic law., b Rav Yosef said: What is /b Rav Huna b teaching us? We /b already b learn /b in the mishna: If the woman b immersed on the day following /b the eleventh day b and she engaged in intercourse with /b the man of b her house /b on that twelfth day b and then saw /b blood, b Beit Shammai say: They transmit impurity /b to items designated for b lying or sitting /b by rabbinic law. b And they are exempt from /b bringing b the /b sin b offering. /b Her impurity applies by rabbinic law, lest this case be confused with one where she experiences bleeding during the eleven days when she would be impure by Torah law. By inference, if she experienced bleeding on one of her eleven days and immersed on the following day, she would likewise render items designated for lying or sitting ritually impure by rabbinic law., b Rav Kahana said: /b Rav Huna is teaching that Beit Shammai render her ritually impure even if she does not experience bleeding. Based on the mishna alone, one might have thought that the case where b she saw /b blood b is different, /b and it is only in this situation that Beit Shammai render her impure by rabbinic law., b Rav Yosef said, /b in refutation of Rav Kahana’s claim: b And if she saw /b blood on the twelfth day, b what of it? /b A discharge of blood on the twelfth day b is a sighting of a menstruating woman, /b which does not render her a i zava /i by Torah law. Therefore, it is comparable to a case where she experienced bleeding on one day during her eleven days of i ziva /i and immersed on the following day, and she does not experience bleeding on that following day at all., b Abaye said to Rav Yosef: This is what /b is b difficult for Rav Kahana: Granted, /b in a case b where she saw /b blood on the twelfth day, it stands to reason that b we decree /b impurity with regard to b a sighting of a menstruating woman due to a sighting of a i zava /i . But /b in a case b where she did not see /b any blood at all, for b what /b reason should the Sages b decree /b impurity b upon her? /b ,Abaye continues: b And furthermore, we learned /b in a mishna ( i Zavim /i 1:1): If a man b sees one sighting of i ziva /i /b (see 35b), b Beit Shammai say: /b His status on the following day is b like /b that of b a woman who observes /b a clean b day for a day /b she experiences a discharge. In other words, he must immerse and observe that day in purity, and if he touches tithes their status is suspended, since if he sees another discharge on that day, they are retroactively impure. b And Beit Hillel say: /b His status is b like /b that of a man b who experiences a seminal emission, /b who is purified by his immersion, and therefore any tithes this man touches on the second day remain pure even if he later experiences a second discharge. |
|
172. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 53| 5a. ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי וכן אמר ר' חייא כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי,איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא דיניה דינא,ת"ש דמר זוטרא בריה דר"נ דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ש"מ כי לא נקיט רשותא דיניה דינא ש"מ,אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא וכן אמר שמואל לשקול רשותא מבי ריש גלותא,פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם (מהני) ומהכא להתם (נמי) מהני דהכא שבט והתם מחוקק,כדתניא (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים,מהתם להכא מאי ת"ש דרבה בר חנה דן דינא וטעה אתא לקמיה דרבי חייא א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים והא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני ש"מ,ולא מהני והא רבה בר רב הונא כי הוה מינצי בהדי דבי ריש גלותא אמר לאו מינייכו נקיטנא רשותא נקיטנא רשותא מאבא מרי ואבא מרי מרב ורב מר' חייא ור' חייא מרבי במילתא דעלמא הוא דאוקים להו,וכי מאחר דלא מהני רבה בר חנה רשותא דנקט למה לי לעיירות העומדים על הגבולין,מאי רשותא כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר,כי הוה נחית רב לבבל אמר ליה רבי חייא לר' בן אחותי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות אל יתיר,מ"ש למר דקא קרי בן אחי ומ"ש למר דקא קרי בן אחותי וכי תימא הכי הוה מעשה והאמר מר איבו וחנה ושילא ומרתא ורבי חייא כולהו בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי הוו רב בר אחוה דהוה בר אחתיה רבה בר חנה בר אחוה דלאו בר אחתיה,ואי בעית אימא | 5a. b But if /b one b was /b a judge accepted as b an expert for the public, /b then b he may judge /b cases b even /b as the b lone /b judge. b Rav Naḥman said: /b One b such as I may judge /b cases of b monetary law as /b the b lone /b judge. b And similarly, Rabbi Ḥiyya said: /b One b such as I may judge /b cases of b monetary law as /b the b lone /b judge., b A dilemma was raised before /b the Sages: What is the meaning of: Such as I, in the statements of these Rabbis? Did they intend to say: b Such as I, /b in b that I have studied and /b have the skills to b extrapolate /b and derive new rulings on the basis of earlier decisions, b and have /b also b received permission /b to judge as the lone judge? b But /b accordingly, if one b has not received permission /b to judge as the lone judge, b his judgment is not /b a valid b judgment? Or perhaps /b this is not the correct reading of the statements, and the i halakha /i is that b even though he did not receive permission /b to judge as the lone judge, b his judgment is /b nevertheless a valid b judgment? /b ,The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b a solution to this dilemma from the following case: b Mar Zutra, son of Rav Naḥman, /b once b adjudicated /b a certain b case and erred /b in his ruling. Upon recognizing his error, b he came before Rav Yosef /b to ask what he should do. Rav Yosef b said to him: If /b the litigants b accepted you upon themselves /b as the lone judge, and both had agreed that they would accept your ruling, b you are not /b liable to b pay /b restitution to the party who lost the case due to your erroneous ruling. b But if /b they did b not /b accept you on themselves, but were rather compelled to be judged before you, you must b go /b and b pay /b restitution. And b learn from it /b that even in a case b where one did not receive permission /b to judge as the lone judge, b his ruling is /b a valid b judgment. /b The Gemara affirms: b Learn from it /b that this is the case.,§ b Rav says: One who wants to adjudicate a case and wants to be exempt /b from payment of restitution b if he errs /b in his judgment b must receive permission from the Exilarch /b to judge cases. b And similarly, Shmuel says: /b In such a case b he must receive permission from the Exilarch. /b Once he receives permission, even an erroneous decision carries halakhic force and therefore it is as if he did not err.,Since the Gemara mentioned the importance of a judge receiving authorization from the Exilarch, it now discusses the scope of this authority. It is b obvious /b that b from here to here, /b meaning relying on permission granted by the Exilarch in Babylonia in order to adjudicate cases within Babylonia, b and from there to there, /b relying on permission granted by the i Nasi /i in Eretz Yisrael in order to adjudicate cases within Eretz Yisrael, the authorization b is effective. And /b it is also obvious that b from here to there, /b relying on permission granted by the Exilarch to adjudicate cases within Eretz Yisrael, it b is also effective, /b as the authority of the Exilarch is greater than that of the i Nasi /i . This is so b since /b the Exilarch b here /b in Babylonia may be termed b a scepter, /b i.e., a ruler with actual power of goverce, b and /b the i Nasi /i b there /b in Eretz Yisrael is only b a staff, /b i.e., a legislator with limited power.,This is b as it is taught /b in a i baraita /i : The verse states: “The scepter shall not depart from Judah nor the ruler’s staff from between his feet until Shiloh comes” (Genesis 49:10). The term “Shiloh” is understood as a reference to the Messiah, and therefore the verse is interpreted as delineating the authority of Jewish rulers during the exile, before the Messiah comes. b “The scepter shall not depart from Judah”; these are the Exilarchs in Babylonia, who /b are empowered by the government and consequently b subjugate the Jewish people /b as b with a scepter. “Nor the ruler’s staff from between his feet”; These are the grandchildren of Hillel /b the Elder b who /b hold the position of i Nasi /i and b teach Torah in public, /b but do not have authority to actually enforce their judgments.,If one has permission b from there, /b from the i Nasi /i , and wants b to /b adjudicate cases b here /b in Babylonia, b what /b is the i halakha /i ? The Gemara suggests: b Come /b and b hear /b an incident b that /b occurred: b Rabba bar Ḥana adjudicated a case /b in Babylonia b and erred. He came before Rabbi Ḥiyya /b to ask what he should do. Rabbi Ḥiyya b said to him: If /b the litigants b accepted you upon themselves, you are not /b liable to b pay /b restitution to the party who unjustly lost the case, b but if not, go /b and b pay. But Rabba bar Ḥana received permission /b from the i Nasi /i in Eretz Yisrael; therefore, b learn from /b this incident that permission b from there to /b adjudicate cases b here is not effective. /b The Gemara affirms: b Learn from it /b that this is the case.,The Gemara asks: b And /b is this permission b not effective? But when Rabba bar Rav Huna was /b involved b in a dispute with the /b members of b the house of the Exilarch he said: /b It is b not from you /b that b I received permission /b to judge cases. b I received permission from my father, my master, /b i.e., Rav Huna, b and my father, my master, /b received permission b from Rav, and Rav from Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya from Rabbi /b Yehuda HaNasi in Eretz Yisrael. Therefore, it seems that permission received in Eretz Yisrael is in fact effective in Babylonia. The Gemara rejects this proof: b He was /b merely b standing up to them with words alone, /b but there was no halakhic validity to his statement.,The Gemara asks: b But since /b permission to judge received in Eretz Yisrael b is not effective /b in Babylonia, b why did Rabba bar Ḥana /b need to b receive permission /b when he left for Babylonia? What was the value of that permission? The Gemara answers: The permission is effective b for the cities that stand on the borders /b of Babylonia, which are not entirely in the jurisdiction of Babylonia, so permission from Eretz Yisrael is effective there.,§ b What /b is the specific nature of this b permission? /b The Gemara relates: b When Rabba bar Ḥana descended to Babylonia, /b his uncle b Rabbi Ḥiyya said to Rabbi /b Yehuda HaNasi: b My brother’s son is descending to Babylonia. May he teach /b people and issue rulings with regard to what is prohibited and what is permitted? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: b He may teach. /b Rabbi Ḥiyya then asked: b May he /b also b adjudicate /b cases of monetary law, and be absolved from payment if he errs? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: b He may adjudicate. /b Rabbi Ḥiyya continued: b May he declare a firstborn /b animal b permitted? /b The male firstborn of a kosher animal may not be eaten, as it is supposed to be offered in the Temple. But if it acquires a permanent blemish it is unfit for an offering, and it may be eaten. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: b He may declare /b such an animal b permitted. /b ,Similarly, b when Rav, /b who was also Rabbi Ḥiyya’s nephew, b descended to Babylonia, Rabbi Ḥiyya said to Rabbi /b Yehuda HaNasi: b My sister’s son is descending to Babylonia. May he teach /b people and issue rulings with regard to what is prohibited and what is permitted? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: b He may teach. /b Rabbi Ḥiyya then asked: b May he /b also b adjudicate /b cases of monetary law, and be absolved from payment if he errs? Rabbi Yehuda HaNasi responded: b He may adjudicate. /b Rabbi Ḥiyya continued: b May he declare a firstborn /b animal b permitted? /b Rabbi Yehuda HaNasi said to him: b He may not declare /b such an animal b permitted. /b ,This incident raises several questions, which the Gemara asks in sequence. b What is different concerning this Sage, /b Rabba bar Ḥana, b that /b Rabbi Ḥiyya b called him: My brother’s son, and what is different concerning that Sage, /b Rav, b that /b Rabbi Ḥiyya b called him: My sister’s son? And if you would say that this was /b the b situation: /b Rabba bar Ḥana was his brother’s son and Rav was his sister’s son, b but doesn’t the Master say: Aivu, /b Rav’s father, b and Ḥana, /b the father of Rabba bar Ḥana, b and Sheila, and Marta, and Rabbi Ḥiyya, were all sons of Abba bar Aḥa Karsala from Kafrei? /b Consequently, Rav would also be Rabbi Ḥiyya’s brother’s son. The Gemara answers: b Rav /b was b his brother’s son who was /b also b his sister’s son, /b as Rabbi Ḥiyya’s half-brother married Rabbi Ḥiyya’s half-sister; while b Rabba bar Ḥana was his brother’s son who was not his sister’s son. /b Therefore, he referred to Rav in a manner that emphasized the additional relationship., b And if you wish, say /b instead that he called him: My sister’s son, for a different reason: |
|
173. Babylonian Talmud, Yevamot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Schremer (2010) 172| 63b. מן החטא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות את האשה א"ל כגון מאן כגון אמך,והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה, יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך וא"ל כגון מאן כגון אמך מתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במלה,היכי דמי אשה רעה אמר אביי מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא רבא אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא,אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה,אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה דכתיב (משלי כב, י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון ואמר רבא אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה בצדה דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא ואמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר שנאמר (משלי כז, טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה,ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה,(ירמיהו יא, יא) הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו אשה רעה וכתובתה מרובה (איכה א, יד) נתנני ה' בידי לא אוכל קום אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא זו אשה רעה וכתובתה מרובה במערבא אמרו זה שמזונותיו תלוין בכספו,(דברים כח, לב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשת האב (דברים לב, כא) בגוי נבל אכעיסם אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשה רעה וכתובתה מרובה רבי אליעזר אומר אלו הצדוקים וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו',במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום רבי יוחנן אמר אלו חברים אמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל אמרו ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב,גזרו על ג' מפני ג' גזרו על הבשר מפני המתנות גזרו על המרחצאות מפני הטבילה,קא מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם שנאמר (שמואל א יב, טו) והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם אמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים מתחטטין,א"ל רבא לרבה בר מארי כתיב (ירמיהו ח, ב) לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו וכתיב (ירמיהו ח, ג) ונבחר מות מחיים אמר ליה נבחר מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם,כתוב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה וכתיב טובה בחיק ירא אלהים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים,העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה,אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא מחר בא ואיננו נמצא מצטער על העולם שאין שלו מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך רבים יהיו דורשי שלומך גלה סוד לאחד מאלף,אמר רבי אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו,רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו,אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים,תניא אידך רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פרו וגו' רבי אלעזר בן עזריה אומר כאילו ממעט הדמות בן עזאי אומר וכו' אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש וכו',ת"ר (במדבר י, לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל | 63b. b from sin. /b We should therefore show our gratitude to them. The Gemara cites a related incident: b Rav Yehuda /b was b teaching /b Torah b to Rav Yitzḥak, his son, /b and they encountered the verse: b “And I find more bitter than death the woman” /b (Ecclesiastes 7:26). His son b said to him: For example, whom? /b His father replied: b For example, your mother. /b ,The Gemara asks: b Didn’t Rav Yehuda teach Rav Yitzḥak, his son, /b the following i baraita /i : b A man finds peace of mind only with his first wife, as it is stated: “Let your fountain be blessed, and have joy from the wife of your youth” /b (Proverbs 5:18), b and /b his son b said to him: For example, whom, /b and his father responded in this case as well: b For example, your mother. /b This indicates that Rav Yehuda did find peace of mind with his wife. The Gemara answers: She was aggressive and b forceful, but /b she was b easily appeased. /b ,The Gemara asks: b What are the circumstances /b when a woman is considered b a bad wife? Abaye said: She arranges a table for him and arranges /b her b mouth for him /b at the same time. In other words, although she prepares food for him, she verbally abuses him while he eats. b Rava said: She arranges a table for him and /b then b turns /b her b back to him, /b displaying her lack of interest in his company., b Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Once a man marries a woman his iniquities crumble [ i mitpakekin /i ], as it is stated: “Whoever finds a wife finds good, and obtains [ i veyafek /i ] favor of the Lord” /b (Proverbs 18:22). b In the West, /b i.e., Eretz Yisrael, b when a man married a woman they would say to him as follows: i Matza /i or i motze /i ? /b In other words, they would ask the groom if the appropriate passage for his wife is that verse, which begins with the word b i matza /i , as it is written: Whoever finds [ i matza /i ] a wife finds good, /b or whether the more appropriate verse is the one beginning with the word b i motze /i , as it is written: “And I find [ i motze /i ] more bitter than death the woman” /b (Ecclesiastes 7:26)., b Rava said: It is a mitzva to divorce a bad wife, as it is written: “Cast out the scorner and contention will depart; strife and shame will cease” /b (Proverbs 22:10). b And Rava said: A bad wife whose marriage contract /b settlement b is /b too b large /b for her husband to pay in the event of a divorce, b her rival wife is at her side. /b In other words, the only way for him to improve matters is to take another wife. b As people say /b in the well-known adage: The way to trouble a woman is b with her peer and not with a thorn. And Rava said: A bad wife is as troublesome as a day of heavy rain, as it is stated: “A continual dropping on a very rainy day and a contentious woman are alike” /b (Proverbs 27:15)., b And Rava said: Come and see how good a good wife is and how bad a bad wife is. How good is a good wife? As it is written: Whoever finds a wife finds good. If the verse speaks of her, /b a wife, this demonstrates b how good a good wife is, as the Bible praises her. If the verse speaks /b metaphorically b of the Torah, /b it nevertheless indicates b how good a good wife is, as the Torah is compared to her. /b Conversely, b how bad is a bad wife? As it is written: “And I find more bitter than death the woman.” If the verse speaks of her, /b this demonstrates b how bad a bad wife is, as the Bible condemns her. If the verse speaks /b metaphorically b of Gehenna, /b it still demonstrates b how bad a bad wife is, as Gehenna is compared to her. /b ,The Gemara cites further statements on the same issue. The verse states: b “Behold, I will bring evil upon them, which they shall not be able to escape” /b (Jeremiah 11:11). b Rav Naḥman said /b that b Rabba bar Avuh said: This is a bad wife whose marriage contract is large. /b Similarly, with regard to the verse: b “The Lord has given me into the hands of those against whom I cannot stand” /b (Lamentations 1:14), b Rav Ḥisda said /b that b Mar Ukva bar Ḥiyya said: This is a bad wife whose marriage contract is large. In the West, /b Eretz Yisrael, b they said this /b verse is referring to one b whose food is dependent on his money. /b He is forced to purchase his food with cash, as he does not possess land of his own.,With regard to the verse: b “Your sons and your daughters shall be given to another people” /b (Deuteronomy 28:32), b Rav Ḥa bar Rava said /b that b Rav said: This is /b a reference to the children’s b father’s wife, /b their stepmother. With regard to the verse: b “I will provoke them with a vile nation” /b (Deuteronomy 32:21), b Rav Ḥa bar Rava said /b that b Rav said: This is a bad wife whose marriage contract is large. Rabbi Eliezer says /b that b these are apostates, and so too /b the verse b states: “The vile man has said in his heart: There is no God, /b they have dealt corruptly” (Psalms 14:1), which proves that an apostate is called vile., b It was taught in a i baraita /i /b with regard to the verse: “I will provoke them with a vile nation,” that b these are the inhabitants of Barbarya and the inhabitants of Martenai, who walk naked in the marketplace, as none is more despised and abominable before the Omnipresent than one who walks naked in the marketplace. Rabbi Yoḥa said: These are /b the b i Ḥabbarim /i , /b a sect of Persian priests. The Gemara relates: When b they said to Rabbi Yoḥa: /b The b i Ḥabbarim /i have come to Babylonia, he shuddered and fell /b of his chair, out of concern for the Jews living there. b They said to him: /b There is a way to deal with their persecution, as b they accept bribes. /b Upon hearing that not all was lost, b he straightened himself /b and b sat /b in his place once again.,Apropos the i Ḥabbarim /i , the Gemara cites the following statement of the Sages: The i Ḥabbarim /i were able to b issue decrees against /b the Jewish people with regard to b three /b matters, b due to three /b transgressions on the part of the Jewish people. b They decreed against meat, /b i.e., they banned ritual slaughter, b due to /b the failure of the Jewish people to give the priests b the gifts /b of the foreleg, the jaw, and the maw. b They decreed against /b Jews bathing in b bathhouses, due to /b their neglect of ritual b immersion. /b ,Third, b they exhumed the dead /b from their graves b because /b the Jews b rejoice on /b the b holidays /b of the gentiles, b as it is stated: “Then shall the hand of the Lord be against you and against your fathers” /b (I Samuel 12:15). b Rabba bar Shmuel said: This /b verse is referring to b exhuming the dead, /b which upsets both the living and the dead, b as the Master said: /b Due b to the iniquity of the living, the dead are exhumed. /b , b Rava said to Rabba bar Mari: It is written: “They shall not be gathered nor buried; they shall be for dung upon the face of the earth” /b (Jeremiah 8:2), b and it is written: “And death shall be chosen rather than life” /b (Jeremiah 8:3). If death will be so indecent that their bodies will not even be buried, why would people choose death over life? Rabba bar Mari b said to him: /b The latter verse does not refer to the previously described state of affairs, but rather it means: b Death is preferable for the wicked, /b as it is better b that they not live in this world and sin and /b consequently b descend into Gehenna. /b ,The Gemara cites more statements concerning women. b It is written in the book of Ben Sira: A good wife is a good gift for her husband. And it is written: A good one will be placed in the bosom of a God-fearing man; a bad wife is a plague to her husband. What is his remedy? He should divorce her and he will be cured of his plague. A beautiful wife, happy is her husband; the number of his days are doubled. /b His pleasure in her beauty makes him feel as though he has lived twice as long., b Turn your eyes from a graceful woman /b who is married to another man, b lest you be caught in her trap. Do not turn to her husband to mix wine and strong drink with him, /b which can lead to temptation. b For on /b account of b the countece of a beautiful woman many have been destroyed, and her slain is a mighty host. /b Furthermore, b many have been the wounded peddlers. /b This is referring to men who travel from place to place to sell women’s jewelry. Their frequent dealings with women lead their husbands to harm the peddlers. b Those who accustom /b themselves b to licentious matters are like a spark that ignites a coal. As a cage is full of birds, so are their houses full of deceit. /b ,The Gemara quotes additional statements from the book of Ben Sira: b Do not suffer from tomorrow’s trouble, /b that is, do not worry about problems that might arise in the future, b as you do not know what a day will bring. Perhaps /b when b tomorrow comes, /b the individual who was so worried will b not /b be among the living, and b he /b was b consequently upset over a world that is not his. Prevent a crowd from inside your house, /b do not let many people enter, b and do not /b even b bring all /b your friends into b your house. /b Make sure, however, that b a crowd seeks your welfare, /b and that you have many allies. b Reveal a secret to /b only b one in a thousand, /b since most people are unable to keep a secret., b Rabbi Asi said: The /b Messiah, b son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, /b i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies will do so. b As it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” /b (Isaiah 57:16). b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: Anyone who does not engage in /b the mitzva to be b fruitful and multiply /b is considered b as though he sheds blood, as it is stated: “Whoever sheds the blood of man, by man shall his blood be shed” /b (Genesis 9:6), b and it is written /b immediately b afterward: “And you, be fruitful and multiply” /b (Genesis 9:7)., b Rabbi Ya’akov says: It is as though he diminishes the /b Divine b Image, as it is stated: “For in the image of God He made man” /b (Genesis 9:6), b and it is written /b immediately b afterward: “And you, be fruitful /b and multiply” (Genesis 9:7). b Ben Azzai says: /b It is b as though he sheds blood and /b also b diminishes the /b Divine b Image, as it is stated: “And you, be fruitful and multiply,” /b after the verse that alludes to both shedding blood and the Divine Image., b They said to ben Azzai: There /b is a type of scholar who b expounds well and fulfills /b his own teachings b well, /b and another who b fulfills well and does not expound well. But you, /b who have never married, b expound well /b on the importance of procreation, b and /b yet b you do not fulfill well /b your own teachings. b Ben Azzai said to them: What shall I do, as my soul yearns for Torah, /b and I do not wish to deal with anything else. b It is possible for the world to be maintained by others, /b who are engaged in the mitzva to be fruitful and multiply., b It is /b similarly b taught /b in b another /b i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: Anyone who does not engage in /b the mitzva to be b fruitful and multiply /b is considered b as though he sheds blood, as it is stated: “Whoever sheds the blood of man,” and /b it is stated b near it: “And you, be fruitful /b and multiply.” b Rabbi Elazar ben Azarya says: /b It is b as though he diminishes the /b Divine b Image. Ben Azzai says: /b It is as though he both sheds blood and diminishes the Divine Image. b They said to ben Azzai: There is /b a type of scholar who b expounds well, etc. /b , b The Sages taught /b with regard to the mitzva to be fruitful and multiply: b “And when it rested, he would say: Return, Lord, to the ten thousands of the thousands of Israel” /b (Numbers 10:36). |
|
174. Babylonian Talmud, Sukkah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 200| 33a. באסא מצראה דקיימי שבעה שבעה בחד קינא דכי נתרי ארבעה פשו להו תלתא אמר אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא,פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר קא משמע לן ואימא הכי נמי עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום,ת"ר יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין כשר ואמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד:,נקטם ראשו: תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר,בעי רבי ירמיה נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דחוי אצל מצות או לא,ותפשוט ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות,והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות הואיל ואידחי אידחי,ואמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות,דרב פפא גופא מיבעיא ליה מיפשיט פשיט ליה דאין דחוי אצל מצות לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן תיקו,לימא כתנאי עבר ולקטן פסול דברי רבי אלעזר (בן) צדוק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע לולב אין צריך אגד ואת"ל צריך אגד לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי,מאי לאו בהא קמיפלגי דמאן דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות,לא דכ"ע לא אמרינן יש דחוי אצל מצות והכא במילף לולב מסוכה קא מיפלגי מר סבר ילפינן לולב מסוכה ומר סבר לא ילפינן לולב מסוכה,ואיבעית אימא אי סבירא לן לולב צריך אגד דכ"ע ילפינן לולב מסוכה והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול,מאי טעמא דר' יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כתיב הכא (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון וכתיב התם (שמות יב, כב) ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן אגודה ורבנן לית להו לקיחה לקיחה,מאן תנא להא דת"ר לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר מני אי רבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי מצוה קא עביד לעולם רבנן ומצוה משום (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו:,או שהיו ענביו מרובין: אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים או שלשה מקומות כשר,א"ל רבא | 33a. b in an Egyptian myrtle branch, which has seven /b leaves emerging from b each and every base, as /b even b when four /b leaves, the majority, b fall, three remain, /b and its dense-leaved nature remains intact. b Abaye said: Learn from it /b that the Sages hold that b this Egyptian myrtle branch is fit for use as a i hoshana /i /b in the mitzva of the four species.,The Gemara asks: This is b obvious. /b It is a myrtle branch. Why would it be unfit? The Gemara answers: b Lest you say that since its /b name is accompanied by b a modifier, /b i.e., it is not called simply a myrtle branch but an Egyptian myrtle branch, b it is unfit. /b Therefore, Abaye b teaches us /b that it is fit for use. The Gemara asks: b And say it is indeed so, /b that since its name is accompanied by a modifier it is unfit. The Gemara answers: It is fit, as b “dense-leaved tree” is stated by the Merciful One. /b As the Torah did not mandate the use of a specific species but rather listed an identifying characteristic, a tree with that characteristic is fit b in any case, /b and the modifier is irrelevant., b The Sages taught: /b If b most of its leaves dried and three branches of moist leaves remained on it, it is fit. Rav Ḥisda said: And /b that is the ruling only if the moist leaves are b at the top of each and every /b one of the branches. However, if the moist leaves are elsewhere on the branch, it is unfit.,§ The mishna continues: If b the top /b of the myrtle branch b was severed, /b it is unfit. b Ulla bar Ḥina taught: /b If b the top /b of the myrtle branch b was severed, but /b a gallnut-like b berry grew in /b that place, b it is fit, /b as the berry fills the void and the top of the branch no longer appears severed., b Rabbi Yirmeya raised a dilemma: /b If b the top was severed on the Festival eve, and the berry grew in /b that place b on the Festival, what is the i halakha /i ? /b This dilemma is tied to a more fundamental, wide-ranging dilemma: b Is there disqualification with regard to mitzvot or not? /b Because this myrtle branch was unfit when the Festival began, is the i halakha /i that it is permanently disqualified and cannot be rendered fit? Or perhaps the i halakha /i is that there is no disqualification with regard to mitzvot. Once the growth of the berry neutralizes the cause for the disqualification, the myrtle branch is again fit for use.,The Gemara asks: b And resolve /b this dilemma b from that which we learned /b in a mishna: With regard to one who slaughtered a non-domesticated animal or a bird and is obligated to cover the blood, if b he covered /b the blood b and it /b was b then uncovered, he is exempt /b from the obligation to cover it a second time. However, b if the wind /b blew dust and b covered /b the blood and no person was involved, b he is obligated /b to cover it. b Rabba bar bar Ḥana said /b that b Rabbi Yoḥa said: They taught that /b he is obligated to cover the blood after the wind covered it b only if the blood was then exposed. However, if it was not then exposed, he is exempt from /b the obligation b to cover /b it., b And we discussed this /b issue and asked: b When it was then exposed, why is he obligated to cover /b it a second time? b Since it was disqualified, it /b should remain b disqualified. /b When the wind covered the blood, he was exempt from covering the blood. If so, even if the blood is subsequently uncovered, he should remain exempt. Why then, is he obligated to cover the blood in that case?, b And Rav Pappa said: That is to say that there is no disqualification with regard to mitzvot. /b Once the cause of the exemption from the obligation is neutralized, one is once again obligated to fulfill the mitzva. Although there is disqualification with regard to offerings, that is not the case with regard to mitzvot. If so, Rabbi Yirmeya’s dilemma is resolved.,The Gemara answers: It is with regard to b Rav Pappa’s /b resolution b itself /b that Rabbi Yirmeya b raised the dilemma. Is it obvious to /b Rav Pappa, based on the discussion with regard to the blood, b that there is no disqualification with regard to mitzvot; /b and there is b no difference whether /b that ruling leads b to leniency, /b as in the case of a myrtle branch whose top was severed and a berry grew in its place, rendering it fit, b and /b there is b no difference whether /b that ruling leads b to stringency, /b as in the case of the blood, where one is obligated to cover it anew? b Or, perhaps /b the i tanna /i b was uncertain, /b and therefore, when that ruling leads b to stringency, we say /b that there is no disqualification with regard to mitzvot, and one must perform the mitzva. However, when that ruling leads b to leniency, we do not say /b that there is no disqualification with regard to mitzvot. The Gemara concludes: The dilemma b stands /b unresolved.,The Gemara suggests: b Let us say /b that this matter of disqualification with regard to mitzvot is dependent upon b a dispute of i tanna’im /i , /b as a similar topic was taught in a i baraita /i : b If one transgressed and picked /b the berries that render the myrtle branch unfit on the Festival, b it /b remains b unfit; /b this is b the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok. The Sages deem it fit. /b The Gemara explains: b Everyone, /b both i tanna’im /i , b agree that a i lulav /i does not require binding. And even if you say that a i lulav /i requires binding, /b nevertheless, b we do not derive /b the i halakhot /i of b i lulav /i from /b the i halakhot /i of b i sukka /i . With regard to /b i sukka /i b it is written: Prepare it, /b from which it is derived, b and not from that which is already prepared. /b The i sukka /i must be established by means of an action, not one that was established by itself., b What, is it not that /b Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, and the Rabbis b are disagreeing about the following? The one who deems /b the myrtle branch b unfit, /b Rabbi Elazar, b holds: We say there is disqualification with regard to mitzvot. /b Since this myrtle branch was unfit when the Festival began because the berries outnumbered the leaves, reducing the number of berries will not render it fit. b And the one who deems /b the myrtle branch b fit, /b the Rabbis, b holds: We do not say there is disqualification with regard to mitzvot. /b Even though this myrtle branch was unfit when the Festival began, once the cause of the disqualification is neutralized, the myrtle branch is rendered fit for use in the performance of the mitzva.,The Gemara rejects this suggestion. b No, /b one could say that b everyone agrees that we do not say there is disqualification with regard to mitzvot. And here, /b it is b with regard to deriving i lulav /i from i sukka /i that they disagree. /b One b Sage, /b Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, b holds: We derive i lulav /i from i sukka /i . /b Just as a i sukka /i must be rendered fit through building and not by means of an action taken after it was built, so too, a i lulav /i must be rendered fit through binding and not by an action taken after it was bound. Since this myrtle branch was not rendered fit through binding but rather through the removal of the berries after it was bound, it is unfit. b And /b one b Sage, /b i.e., the Rabbis, b holds: We do not derive i lulav /i from i sukka /i . /b Therefore, even if the i lulav /i was rendered fit from that which is already prepared, it is fit., b And if you wish, say /b instead: b If we hold that i lulav /i requires binding, everyone agrees /b that b we derive /b the i halakhot /i of b i lulav /i from /b the i halakhot /i of b i sukka /i . And here, /b it is b with regard to /b whether or not b a i lulav /i requires binding that they disagree, and /b they disagree b in the dispute of these i tanna’im /i , as it was taught /b in a i baraita /i : b A i lulav /i , whether /b it is b bound /b with the myrtle and willow b and whether /b it is b not bound, is fit. Rabbi Yehuda says: If /b it is b bound /b it is b fit; if /b it is b not bound /b it is b unfit. /b ,The Gemara asks: b What is the rationale /b for the opinion of b Rabbi Yehuda? /b From where does he derive this requirement by Torah law? The Gemara answers: b He derives /b the term b taking /b written with regard to the four species b from /b the term b taking /b written with regard to b the bundle of hyssop /b by means of a verbal analogy. b It is written here, /b in the context of the four species: b “And you shall take for yourselves on the first day /b the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm and boughs of a dense-leaved tree, and willows of the brook” (Leviticus 23:40). b and it is written there, /b in the context of the sacrifice of the Paschal lamb in Egypt: b “Take a bundle of hyssop” /b (Exodus 12:22), b Just as there, /b with regard to the Paschal lamb, the mitzva to take the hyssop is specifically b in a bundle, so too here, /b the mitzva to take the four species is specifically b in a bundle. And the Rabbis /b hold: b We do not derive /b the term b taking from /b the term b taking /b by means of the verbal analogy.,On a related note, the Gemara asks: b Who /b is the i tanna /i who b taught /b in the i baraita /i : There is b a mitzva to bind the /b myrtle and the willow with the b i lulav /i , and if he did not bind it, it is fit? Whose /b opinion is it? b If /b the i baraita /i is in accordance with the opinion of b Rabbi Yehuda, when he did not bind it, why is it fit? If /b it is in accordance with the opinion of b the Rabbis, what mitzva did he perform? /b The Gemara answers: b Actually, it is /b in accordance with the opinion of b the Rabbis. And /b the reason that there is a mitzva to bind them is b due to /b the fact b that it is stated: “This is my God and I will glorify Him [ i ve’anvehu /i ]” /b (Exodus 15:2), which they interpreted to mean: Beautify yourself [ i hitna’e /i ] before Him in the performance of the mitzvot. The Rabbis agree that although failure to bind the three species does not render the i lulav /i unfit for the mitzva, the performance of the mitzva is more beautiful when the i lulav /i is bound.,§ The mishna continues: b Or /b if b its berries were more numerous /b than its leaves, it is unfit. b Rav Ḥisda said: This statement was stated by our great rabbi, /b Rav, b and may the Omnipresent /b come b to his assistance. /b The Sages b taught /b this i halakha /i b only /b if the berries were concentrated b in one place. However, /b if they were distributed b in two or three places /b throughout the branch, b it is fit. /b ,Rava b said to /b Rav Ḥisda: |
|
175. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 53| 29a. אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה,בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן דכתיב (שמות מ, יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים וכתיב (במדבר י, יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות,וכתיב (במדבר י, לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב (במדבר יא, ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב (במדבר יא, כ) עד חדש ימים וגו' דהוו להו עשרין ותרתין בסיון,וכתיב (במדבר יב, טו) ותסגר מרים שבעת ימים דהוו להו עשרין ותשעה בסיון וכתיב (במדבר יג, ב) שלח לך אנשים,ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב (במדבר יג, כה) וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי חד הוו,אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב (איכה א, טו) קרא עלי מועד לשבור בחורי,וכתיב (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות,חרב הבית בראשונה דכתיב (מלכים ב כה, ח) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב (ירמיהו נב, יב) ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו',ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני,ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר (ירמיהו ו, ד) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא,ובשניה מנלן דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב,אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרי' שירה ועומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים (תהלים צד, כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה,נלכדה ביתר גמרא,נחרשה העיר תניא כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו,אזל לגביה בצנעא א"ל אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי א"ל הן א"ל אשתבע לי אשתבע ליה סליק לאיגרא נפיל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא,תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור,ועליהן קונן ישעיהו הנביא (ישעיהו כב, א) משא גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה אף בהקב"ה נאמר (ישעיהו כב, ה) מקרקר קיר ושוע אל ההר:,משנכנס אב ממעטין בשמחה כו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה | 29a. b You want to destroy the Temple; I have given you your hand. /b It is as though one idol said to the other: You are seeking to destroy the Temple by causing Israel to pray to you; I, too, give you a hand to assist you.,§ The mishna taught: b On the Ninth of Av, it was decreed upon our ancestors that they would not enter Eretz /b Yisrael. The Gemara asks: b From where do we /b derive this? b As it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was erected” /b (Exodus 40:17). b And the Master said: /b In the b first year /b after leaving Egypt, b Moses built the Tabernacle. /b At the beginning of the b second /b year, b Moses erected the Tabernacle and sent /b the b spies. And it is written: “And it came to pass in the second year in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from the Tabernacle of the Testimony” /b (Numbers 10:11)., b And it is /b further b written: “And they set forward from the mount of the Lord three days’ journey” /b (Numbers 10:33). b Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: That /b very b day, they turned away from God /b by displaying their anxiety about leaving Mount Sinai. b And it is written: “And the mixed multitude that was among them fell a lusting, and the children of Israel also wept on their part, /b and said: Would that we were given flesh to eat” (Numbers 11:4). b And it is written /b that the Jews ate the meat b “for an entire month” /b (Numbers 11:20). If one adds to the first twenty days an additional three days’ journey, b these are /b twenty-three days. Consequently, the subsequent month of twenty-nine days of eating meat ended b on the twenty-second of Sivan. /b ,After this, the Jews traveled to Hazeroth, where Miriam was afflicted with leprosy, b and it is written: “And Miriam was shut out of the camp for seven days, /b and the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Including b these /b seven days, they remained in Hazeroth until b the twenty-ninth of Sivan /b before traveling on to Paran, b and it is written /b immediately afterward: b “Send you men, that they may spy out the land of Canaan” /b (Numbers 13:2)., b And /b this calculation b is taught /b in a i baraita /i : b On the twenty-ninth of Sivan, Moses sent /b the b spies. And it is written: “And they returned from spying out the land at the end of forty days” /b (Numbers 13:25), which means that they came back on the Ninth of Av. The Gemara asks: b These are forty days minus one. /b The remaining days of the days of Sivan, the entire month of Tammuz, and eight days of Av add up to a total of thirty-nine days, not forty., b Abaye said: The month of Tammuz of that year was a full /b month of thirty days. Accordingly, there are exactly forty days until the Ninth of Av. b And /b this is alluded to in the following verse, b as it is written: “He has called an appointed time against me to crush my young men” /b (Lamentations 1:15). This indicates that an additional appointed day, i.e., a New Moon, was added so that this calamity would fall specifically on the Ninth of Av., b And it is /b further b written: “And all the congregation lifted up their voice and cried and the people wept that night” /b (Numbers 14:1). b Rabba said /b that b Rabbi Yoḥa said: That night was the night of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to them: You wept needlessly /b that night, b and I /b will therefore b establish for you /b a true tragedy over which there will be b weeping in /b future b generations. /b ,§ The mishna further taught that on the Ninth of Av b the Temple was destroyed the first time. /b The Gemara explains that this is b as it is written: “And in the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, Nebuzaradan, captain of the guard, a servant of the King of Babylon, came to Jerusalem. And he burnt the house of the Lord” /b (II Kings 25:8–9). b And it is /b also b written: “And in the fifth month, on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, Nebuzaradan, captain of the guard, who served the king of Babylon, came into Jerusalem. /b And he burnt the house of the Lord” (Jeremiah 52:12–13)., b And it is taught /b in a i baraita /i : b It is impossible to say /b that the Temple was burned b on the seventh /b of Av, b as it has already been stated, /b in Jeremiah, that it was destroyed b on the tenth. And it is /b also b impossible to say /b that the Temple was burned b on the tenth /b of Av, b as it has already been stated /b that it was destroyed b on the seventh, /b in II Kings 25:8–9. b How so; /b what actually occurred? b On the seventh /b of Av, b gentiles entered the Sanctuary, and on the seventh and the eighth they ate /b there b and desecrated it, /b by engaging in acts of fornication., b And /b on b the ninth, adjacent to nightfall, they set fire to it, and it continuously burned the entire day, as it is stated: “Woe unto us, for the day has declined, for the shadows of the evening are stretched out” /b (Jeremiah 4:6). This verse is interpreted as a prophecy about the evening when the Temple was burned. b And this is /b what b Rabbi Yoḥa /b meant when he b said: Had I been /b alive b in that generation, I would have established /b the fast b only on the tenth /b of Av b because most of the Sanctuary was burned on that /b day. b And the Sages, /b who established the fast on the ninth, how do they respond to that comment? They maintain that it is b preferable /b to mark b the beginning of the tragedy. /b , b And /b the mishna further taught that the Temple was destroyed b for the second time /b also on the Ninth of Av. The Gemara asks: b From where do we /b derive that the Second Temple was destroyed on this date? b It is taught /b in a i baraita /i : b A meritorious /b matter b is brought about on an auspicious day, and a deleterious /b matter b on an inauspicious day, /b e.g., the Ninth of Av, on which several tragedies had already occurred.,The Sages b said: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and it was the week of the priestly watch of Jehoiarib; and the Levites were singing /b the b song and standing on their platform. And what song were they singing? /b They were singing the verse: b “And He brought upon them their own iniquity, and He will cut them off in their own evil” /b (Psalms 94:23). b And they did not manage to recite /b the end of the verse: b “The Lord our God will cut them off,” before gentiles came and conquered them. And likewise, /b the same happened b when the Second /b Temple was destroyed.,The mishna teaches that b Beitar was captured /b on the Ninth of Av. The Gemara explains that this is known by b tradition. /b ,§ The mishna taught that on the Ninth of Av b the city /b of Jerusalem b was plowed. It is taught /b in a i baraita /i : b When the wicked Turnus Rufus plowed the Sanctuary, a decree was issued against Rabban Gamliel for execution. A certain Roman officer came and stood in the study hall and said /b surreptitiously: b The man with the nose is wanted; the man with the nose is wanted. /b This was a hint that Rabban Gamliel, who stood out in his generation like a nose protruding from a face, was sought by the government. Rabban Gamliel b heard and went into hiding. /b ,The Roman officer b went to him in private, and said to him: If I save you /b from death, will b you bring me into the World-to-Come? /b Rabban Gamliel b said to him: Yes. /b The officer b said to /b Rabban Gamliel: b Swear to me. He swore to him. /b The officer b ascended to the roof, fell, and died. And /b the Romans had b a tradition that when they issued a decree and one /b of their advisors b died, they would cancel the decree. /b The officer’s sacrifice saved Rabban Gamliel’s life. b A Divine Voice emerged and said: That officer is designated for /b the b life of the World-to-Come. /b , b The Sages taught: When the Temple was destroyed for the first time, many groups of young priests gathered together with the Temple keys in their hands. And they ascended to the roof of the Sanctuary and said before /b God: b Master of the Universe, since we did not merit to be faithful treasurers, /b and the Temple is being destroyed, b let /b the Temple b keys be handed to You. And they threw them upward, and a kind of palm of a hand emerged and received /b the keys b from them. And the young priests jumped /b from the roof b and fell into the fire /b of the burning Temple., b And the prophet Isaiah lamented over them: “The burden of the Valley of Vision. What ails you now that you have all gone up to the roofs? You that were full of uproar, a tumultuous city, a joyous town, your slain are not slain with the sword, nor dead in battle” /b (Isaiah 22:1–2). This is referring to the young priests who died by throwing themselves off the roof into the fire. b And even with regard to the Holy One, Blessed be He, it is stated: /b “For it is a day of trouble, and of trampling, and of confusion for the Lord of hosts, in the Valley of Vision; b a shouting over walls and a cry to the mountain” /b (Isaiah 22:5). This verse indicates that even God shouts over the destruction of the Temple.,§ The mishna teaches that b from when /b the month of b Av begins, one decreases /b acts of b rejoicing. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: Just as when Av begins one decreases rejoicing, so too when /b the month of b Adar begins, one increases rejoicing. /b |
|
176. Babylonian Talmud, Tamid, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer ben jacob Found in books: Ganzel and Holtz (2020) 148| 26a. במסיבה ההולכת לו תחת הבירה ונרות דולקין מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד זה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח בידוע שאין שם אדם,ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהיו שערים נפתחים יוצא והולך לו,מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה וכי באיזה שעה בא הממונה לא כל העתים שוות פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו מלפניו או מאחריו,הממונה בא ודפק עליהן והן פתחו לו אמר להן מי שטבל יבא ויפיס הפיסו מי שזכה זכה בו:, big strongגמ׳ /strong /big מנא ה"מ אמר אביי דאמר קרא (במדבר ג, לח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל,אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים ולוים שימור מיהו מתניתין קתני בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש והלוים בעשרים וא' מקום ואילו קרא כהנים ולוים בהדי הדדי כתיב,אמרי הכי קאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה והדר אהרן ובניו שומרי משמרת המקדש אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות,ממאי מדכתיב והחונים וכתיב שומרים חונים לחוד ושומרים לחוד,אימא כולהו בחד מקום לחודיה לא ס"ד מה משה בחד מקום לחודיה אף אהרן ובניו בחד מקום לחודיה,רב אשי אמר מסיפיה דקרא (במדבר ג, לח) שומרים משמרת למשמרת: | 26a. b through the circuitous passage that extended beneath the Temple, /b as he could not pass through the Temple courtyard, due to his impurity. b And /b there were b lamps burning on this /b side b and on that /b side of the passage. He would walk through the passage b until he reached the Chamber of Immersion. And there was a fire /b burning b there /b to warm the priests after they had immersed, b and /b also b a bathroom of honor, /b so that the priests could urinate before immersion. b This was /b the manifestation of b its honor: /b If one b found /b the door b closed, /b he would b know that there was a person there, /b and he would wait for him to exit before entering. If one found the door b open, it was known that there was no person there, /b and he could enter. In this manner, the one using it was afforded privacy.,After the priest b descended and immersed /b in the ritual bath, he b ascended and dried himself /b with a towel, b and warmed himself opposite the fire. He /b then b came /b back to the Chamber of the Hearth b and sat with his brethren the priests until /b dawn, when the b gates /b of the Temple courtyard b would be opened. /b He would then b leave /b the Temple b and go on his /b way. Since the purification process of one who immerses is not complete until sunset, by rabbinic law he could not remain in the Temple during the daytime.,The mishna describes the commencement of the daily service in the Temple: Among the members of the priestly family who are to serve in the Temple that day, b whoever wants to remove /b the ashes b from the altar rises early and immerses /b himself in a ritual bath, as required of anyone who enters the Temple courtyard. He must immerse b before the appointed /b priest b arrives, /b as the appointed priest oversees the lottery that determines which priests perform the various rites of the Temple service, and the first of those lotteries determines who will be charged with the removal of the ashes. b And at what time does the appointed /b priest b arrive? The times /b of his arrival b are not all the same. /b There are b times that he comes at the call of the rooster [ i hagever /i ], or /b he might come at b an adjacent /b time, either b before /b the call of the rooster b or after it. /b , b The appointed /b priest b arrived /b at the Chamber of the Hearth, where the priests of the patrilineal family were assembled, b and he knocked /b on the gate b to /b alert b them /b to open the gate for him. b And /b when b they opened /b the gate b for him, he said to them: Whoever immersed /b in the ritual bath b may come and participate in the lottery. They /b then b conducted the lottery, /b and b whoever won /b that lottery b won /b the privilege to perform the rite of the removal of the ashes., strong GEMARA: /strong The mishna teaches that the priests would keep watch in three locations in the Temple. The Gemara asks: b From where are these matters /b derived? b Abaye said /b that they are derived from a verse, as b the verse states: “And those that were to camp before the Tabernacle eastward, before the Tent of Meeting toward the sunrise, were Moses and Aaron and his sons, keeping the watch of the Sanctuary, for the watch of the children of Israel, /b and the non-priest who came near was to be put to death” (Numbers 3:38).,The Sages b say /b in response: b Yes, we have found /b in this verse b that in general /b the Torah b requires a watch /b to be kept. Furthermore, the verse indicates that it is the b priests and Levites /b who are required to perform the b watch, /b as it states the precedent of Moses, who was a Levite, and Aaron, who was a priest. b But the mishna /b ( i Middot /i 1:1) b teaches: The priests /b would b keep watch in three places in the Temple /b courtyard… b and the Levites in twenty-one places. /b According to the mishna, the priests and Levites kept watch in different locations, b whereas /b in the b verse /b the b priests and /b the b Levites are written together, /b indicating that they kept watch in the same places.,The Sages b say /b that b this /b is what the verse b is saying: “And those that were to camp before the Tabernacle eastward, before the Tent of Meeting toward the sunrise, were Moses,” /b indicating that the Levites keep watch. b And then /b the verse states with regard to the separate watch kept by the priests: b “Aaron and his sons, keeping the watch of the Sanctuary.” /b Furthermore, the verse indicates that b Aaron /b keeps watch b in one place, and his sons /b keep watch b in two /b other b places, /b from which it is derived that the priests keep watch in three different places.,The Gemara asks: b From where /b is it derived that the verse should be interpreted in this manner? This is derived b from /b the fact b that it is written: “And those that were to /b camp…were Moses,” b and it is written /b separately: “Aaron and his sons, b keeping the watch.” /b This indicates that those b who /b were to b camp /b and thereby keep watch b are discrete, and /b those b keeping the watch are discrete, /b i.e., they perform different watches in separate places.,The Gemara objects: One can b say /b that b all of /b the priests keep watch b in one place /b that is b discrete /b from the watches of the Levites, but not in three separate places. The Gemara explains: That possibility should b not enter your mind, /b as the verse juxtaposes the watches of Moses and Aaron. This indicates that b just as Moses /b keeps watch b in one place discretely, so too, Aaron and his sons /b each keep watch b in one place discretely, /b and they do not keep watch together., b Rav Ashi said /b that the i halakha /i that the priests keep watch in three places is derived b from the end of the verse, /b which states: “Moses and Aaron and his sons, b keeping [ i shomerim /i ] the watch [ i mishmeret /i ] /b of the Sanctuary, b for the watch [ i lemishmeret /i ] /b of the children of Israel.” The verse uses three terms from the root i shin /i , i mem /i , i reish /i , which means to watch, indicating that there should be three separate watches. |
|
177. Babylonian Talmud, Yoma, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 75| 82a. big strongמתני׳ /strong /big התינוקות אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים בשביל שיהיו רגילין במצות, big strongגמ׳ /strong /big השתא בפני שתים מחנכין להו בפני שנה מבעיא אמר רב חסדא לא קשיא הא בחולה הא בבריא,א"ר הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת ורב נחמן אמר בן ט' בן י' מחנכין אותן לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק ור' יוחנן אמר השלמה דרבנן ליכא בן י' בן י"א מחנכין אותו לשעות בן י"ב משלימין מדאורייתא,תנן התינוקות אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שתים בשלמא לרב הונא ורב נחמן לפני שנה ולפני שתים לפני שנה לדבריהן ולפני שתים לדבריהן,אלא לרבי יוחנן קשיא אמר לך רבי יוחנן מאי שנה או שתים סמוך לפירקן,ת"ש דתני רבה בר שמואל תינוקות אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן שנה או שתים סמוך לפירקן בשלמא לר' יוחנן ניחא אלא לרב הונא ולרב נחמן קשיא אמרי לך רבנן מאי חינוך נמי דקתני השלמה,ומי קרי לחינוך השלמה והא תניא אי זה חינוך היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש בשלש מאכילין אותו בארבע אמר רבא בר עולא תרי חנוכי הוו, big strongמתני׳ /strong /big עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים,ע"ז מנלן דתניא ר"א אומר אם נאמר (דברים ו, ה) בכל נפשך למה נאמר (דברים ו, ה) בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך,אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך,גילוי עריות ושפיכת דמים מנא לן דתניא רבי אומר (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה המאורסה,אלא ה"ז בא ללמד ונמצא למד מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח (כו') מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור | 82a. strong MISHNA: /strong With regard to b the children, one does not afflict them /b by withholding food b on Yom Kippur; however, one trains them one year before or two years before /b they reach majority, by means of a partial fast lasting several hours, b so that they will be accustomed to /b fulfill b mitzvot. /b , strong GEMARA: /strong The Gemara asks about the wording of the mishna: b Since /b it is stated that one trains children b two /b years b before /b their maturity, is it b necessary to say that one trains them one year before? /b This expression in the mishna is superfluous. b Rav Ḥisda said: /b This is b not difficult. This /b statement that one trains children one year before their maturity is referring b to a feeble /b child; b that /b statement that one trains children two years before their maturity is referring b to a healthy /b child., b Rav Huna said: One trains /b a healthy child b of eight /b years b and nine /b years to fast b for /b several b hours; /b at b ten /b years b and eleven /b years, b they complete /b the fast b by rabbinic /b law; b at twelve /b years b they complete /b the fast b by Torah /b law. This applies b to girls /b who reach maturity and become obligated in mitzvot at age twelve. b And Rav Naḥman said: At nine /b years and b ten /b years b one trains them /b to fast b for /b several b hours; at eleven and twelve /b years b they complete /b the fast b by rabbinic /b law; b at thirteen /b years b they complete /b the fast b by Torah /b law. This applies b to boys. And Rabbi Yoḥa said: There is no /b obligation with regard to children b completing /b the fast b by rabbinic /b law. Rather, b at ten and eleven /b years, b one trains them /b to fast b for /b several b hours; and at twelve /b years girls are obligated to b complete /b their fast b by Torah /b law.,§ b We learned /b in the mishna: With regard to b the children, one does not afflict them /b by withholding food b on Yom Kippur; however, one trains them /b for b one year before or two /b years b before /b they reach maturity. b Granted, /b this makes sense according to the opinion of b Rav Huna and Rav Naḥman, /b who hold that for one or two years before reaching maturity there is a rabbinic law requiring children to complete the fast. The mishna that states b one year before or two /b years b before /b should be understood as follows: A feeble child is obligated to complete the fast on Yom Kippur in the b year before /b reaching maturity b by rabbinic /b law, b and /b a healthy child is obligated to complete the fast on Yom Kippur in the b two /b years b before /b reaching maturity b by rabbinic /b law (Vilna Gaon)., b But /b according b to Rabbi Yoḥa, /b who holds that there is no rabbinic law to complete the fast, this is b difficult. /b In his opinion, what is the difference between one year before and two years before? b Rabbi Yoḥa /b could have b said to you: What /b is the meaning of b one year or two /b years? One year is referring not to the year before the year preceding their maturity, i.e. the two years preceding it, but actually to the year b preceding their maturity. /b The phrase: One or two years, indicates that there is a difference between those who are required for one year and those who required for two, which depends on their health: The healthy child is required to fast two years, but one year is sufficient for a feeble child., b Come /b and b hear that /b which b Rabba bar Shmuel taught /b in a i baraita /i : With regard to b children, one does not afflict them /b by withholding food b on Yom Kippur; however, one trains them one year /b for a feeble child b or two /b years for a healthy child b preceding their maturity. Granted, /b according b to /b the opinion of b Rabbi Yoḥa, this works out well; but /b according b to Rav Huna and Rav Naḥman, /b who say that there is an additional year that one is required to complete the fast according to rabbinic law, this is b difficult. The Rabbis /b could b say to you: What is /b this b training that is also taught /b there? It is referring to fasting b a complete /b day, which is required by rabbinic law. By rabbinic law, the time of completing the fast for a healthy child is two years before he reaches maturity.,The Gemara asks: b And is training called completion? /b Doesn’t training mean that the child performs only part of the mitzva? b Wasn’t /b it b taught /b explicitly in a i baraita /i : b What is training? If /b the child b was accustomed to eat /b every day b at the second /b hour of the day, b one feeds him at the third /b hour, so he will begin to understand the concept of affliction. If he was accustomed to eat b at the third /b hour, b one feeds him at the fourth /b hour. b Rava bar Ulla said: /b This is not difficult; b these are two /b different types of b training. /b There is training of small children to wait slightly longer before eating, and training of older children, in which one habituates them to fasting a full day., strong MISHNA: /strong With regard to b a pregt woman who smelled /b food and was overcome by a craving to eat it, b one feeds her until she recovers, /b as failure to do so could lead to a life-threatening situation. If a person is b ill /b and requires food due to potential danger, b one feeds him according to /b the advice of medical b experts /b who determine that he indeed requires food. b And if there are no experts there, one feeds him according to his own /b instructions, b until he says /b that he has eaten b enough /b and needs no more., strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i : With regard to b a pregt woman who smelled consecrated meat or pig meat /b and craved those specific foods, b one inserts a thin reed into the juice /b of that item b and places it on her mouth. If her mind become settled /b with that, b it is well. And if not, one feeds her the gravy itself /b of that forbidden food. b If her mind becomes settled /b with that, b it is well. And if not, one feeds her the fat /b of the forbidden food b itself, as there is no /b i halakha /i b that stands in the way of saving a life except for /b the prohibitions against b idol worship, and forbidden sexual relationships, and bloodshed. /b ,The Gemara clarifies: With regard to the i halakha /i that the prohibition against b idol worship /b takes precedence over saving one’s life, b from where /b do b we /b derive this? b As it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer says: If it is stated: /b “And you shall love the Lord your God with all your heart, b and with all your soul” /b (Deuteronomy 6:5), b why is it stated /b in the continuation of the verse: b “And with all your might” /b (Deuteronomy 6:5)? b And if it is stated: “With all your might,” why is it stated: “With all your soul”? /b One of these statements appears to be superfluous.,Rather, it is to teach that b if there is a person whose body is more beloved to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul.” /b The verse teaches that one must be willing to sacrifice his life to sanctify God’s name. b And if there is a person whose property is more beloved to him than his body, therefore it is stated: “With all your might.” /b Rabbi Eliezer understands the phrase “with all your might” to mean: With all your possessions. Therefore, one must be prepared to forfeit his life rather than be saved through idol worship.,§ With regard to the concept that one must surrender his life rather than have b forbidden sexual relations or shed blood /b through murder, b from where /b do b we /b derive this? b As it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b says: /b It is stated about the rape of a betrothed woman: b “For as when a man rises against his fellow and slays him, even so is this matter” /b (Deuteronomy 22:26). One might ask: b What idea did we learn about a betrothed woman from a murderer? /b The i halakha /i of a betrothed woman is clear; what new point is learned by comparing it to the i halakha /i of a murderer?, b Rather, this /b i halakha /i about the murderer, which appears to b come to teach /b about the betrothed woman, b is found to /b actually be the b subject of teaching. /b The inference is as follows: b Just as /b with regard to b the betrothed woman, /b permission is b given to save her at /b the cost of the b life of /b her attacker, b so too, /b the b murderer /b may be saved from committing the crime at the cost of his life, i.e., one may save the victim by killing the attacker. Another teaching is derived in the opposite direction, from the case of murder to the case of rape. b Just as /b the b murderer /b is subject to the i halakha /i of b let him be killed, and let him not transgress, /b i.e., one must even allow himself to be killed rather than take the life of another, b so too, /b a man must surrender his life rather than engage in forbidden sexual relations with b a betrothed young woman. /b By inference, the i halakha /i of b let him be killed, and let him not transgress, /b applies to all forbidden sexual relations. |
|
178. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 54| 147b. דלהשתטף כל גופו אפי' לכתחילה שפיר דמי מני ר"ש היא דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר:,ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות: רישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל דאפילו הני דלא נפישי בהו מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה וסיפא רבותא קמ"ל אפילו הני דנפישי בהו מיא כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי:,תנו רבנן מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון ולא ימסרנה לאוליירין מפני שחשודים על אותו דבר רבי שמעון אומר מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו,אמר ליה אביי לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה הא ר' שמעון הא רבי הא שמואל הא ר' יוחנן,ר' שמעון הא דאמרן רבי דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו ר' יוחנן דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו,ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו ההוא כבן חכינאי מתני לה,א"ר חייא בר אבא אר"י האוליירין מביאין בלרי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן סכניתא צריך לקשר ב' ראשיה למטה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למטה מכתפיים אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפיים:,סכין וממשמשין: ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד ר' חמא בר חנינא אמר סך ואח"כ ממשמש ר' יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת:,אבל לא מתעמלין: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא אמר ר' יהודה אמר רב כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין איבעיא להו עצרת (בתחלה) להאי גיסא או להאי גיסא ת"ש דאמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו דילמא התם הוא דכמה דקריר עלמא מעלי אבל הכא משום הבלא הוא כיון דחמים עלמא טפי מעלי,אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל,רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא (שמות יב, ב) החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה,והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה:,אבל לא מתגררין: ת"ר אין גוררין במגררת בשבת רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא:,אין יורדין לקורדימא וכו': מאי טעמא משום פיקא:,ואין עושין אפיקטויזין בשבת: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר תניא רבי נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין:,ואין מעצבין את הקטן: אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמיחזי כבונה:,ואין מחזירין את השבר: אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל | 147b. that b rinsing one’s entire body /b by pouring water on it rather than bathing in the standard fashion may b well /b be done b even i ab initio /i /b . The Gemara asks: According to b whose /b opinion is our mishna? The Gemara answers: b It is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Shimon, as it was taught /b in a i baraita /i : b One may not rinse himself /b on Shabbat, b neither with hot /b water b nor with cold /b water; this is b the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits /b rinsing one’s body even with hot water. b Rabbi Yehuda says /b that there is a distinction: b With hot /b water b it is prohibited /b and b with cold /b water b it is permitted. /b ,The mishna addressed the permissibility of drying oneself with a towel after bathing on Shabbat, and added the phrase: b And dried himself off even with ten towels. /b The Gemara comments on the formulation of the mishna: b The first clause teaches us a novel /b concept, b and the latter clause teaches us a novel /b concept. The Gemara explains: b The first clause: /b One who…dried himself even with ten towels may not carry them, b teaches us a novel /b concept, b that /b the prohibition applies b even /b to b these /b towels, b which do not have much water /b absorbed b in them. /b The reason for this is that b since he is one /b person, b he /b may b come to squeeze /b them. b And the latter clause teaches us a novel /b concept, that b even these /b ten people may carry the towel that they have all used, despite the fact b that they have /b absorbed b much water /b and the towel is very wet. The reason for this is that b since they are many /b people, b they remind each other /b not to wring the towel., b The Sages taught /b in a i baraita /i : b One may dry himself with a towel /b on Shabbat b and leave it in the window /b of the bathhouse; b and one may not give it to the bath attendants, because they are suspect in this matter /b of wringing out towels. b Rabbi Shimon says: One may dry himself with a single towel and carry it in his hand into his home, /b and there is no concern lest he wring out the water., b Abaye said to Rav Yosef: What is the i halakha /i /b with regard to carrying a towel home after using it to dry himself? Rav Yosef b said to him: There is Rabbi Shimon, there is Rabbi /b Yehuda HaNasi, b there is Shmuel, /b and b there is Rabbi Yoḥa, /b all of whom permit it.,The Gemara elaborates: b Rabbi Shimon /b rules leniently, b as we have /b already b stated /b that he permits bathing and drying oneself with a towel and then bringing it home. b Rabbi /b Yehuda HaNasi agrees, b as it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: When we would study Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil and towels from the courtyard to the roof and from the roof into an enclosure /b similar to a courtyard b until we reached the spring in which we would bathe, /b without passing through a public domain. In Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, it is permitted to carry a towel both before and after using it to dry oneself. b Shmuel /b is also lenient, as b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said /b explicitly: b One may dry himself with a towel and carry it in his hand into his home. Rabbi Yoḥa /b is also lenient, as b Rabbi Ḥiyya bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: /b The b i halakha /i /b is that b one may dry himself with a towel and carry it in his hand into his house. /b ,The Gemara challenges this last point: b And did Rabbi Yoḥa /b really b say that? Didn’t Rabbi Yoḥa state /b a principle that b the i halakha /i is in accordance with an unattributed mishna, /b in which the name of the i tanna /i who issued the rulings does not appear? b And we learned /b explicitly in our mishna, which is unattributed, that if one bathed b and dried himself even with ten towels, he may not carry them in his hand. /b The Gemara answers: Rabbi Yoḥa’s version of the mishna does not teach this i halakha /i unattributed; rather, it b teaches it in accordance with /b the opinion of b ben Ḥakhinai, /b which is the opinion of an individual Sage that is not the accepted i halakha /i ., b Rabbi Ḥiyya bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: Bath attendants may bring women’s bathing garments [ i balarei /i ] to the bathhouse /b on Shabbat b as long as they cover their heads and the majority of their bodies with them, /b so that they are being worn rather than carried. With regard to the b large scarf /b that is worn draped over one’s shoulders, b one must tie its two ends /b together b below /b so that it will not fall. b Rabbi Ḥiyya bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: /b This means that one must tie it b below the shoulders. /b In a similar vein, b Rava said to the inhabitants of /b his city, b Meḥoza: When you transport clothing for the soldiers /b who are staying in the city, b extend them beneath your shoulders /b so that you will wear them like a garment and not simply carry them.,We learned in the mishna: b One may smear oil and rub /b a person’s body by hand on Shabbat. b The Sages taught /b in a i baraita /i : b One may smear oil /b on b and rub /b his b intestinal /b area b on Shabbat, /b and it is not a prohibited form of healing, b provided he does not do so in the manner in which he does during the week. /b The Gemara asks: b How /b then b does one do /b this on Shabbat? b Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: One /b first b smears oil and afterward rubs /b the body. And b Rabbi Yoḥa said: One smears oil and rubs simultaneously. /b ,The mishna taught: b However, one may not exert himself /b on Shabbat. b Rabbi Ḥiyya bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: It is prohibited to stand on the floor of /b the therapeutic bathhouse of b Deyomset /b on Shabbat, b because it warms and heals /b even if one is not bathing or exerting himself. b Rav Yehuda said /b that b Rav said: The entire period /b that bathing in b Deyomset /b is therapeutic b is twenty-one days; and i Shavuot /i is included. /b The Gemara b raises a dilemma: Is i Shavuot /i on this side, /b at the beginning, of the twenty-one-day period, b or on this side, /b at the end, of the twenty-one days? b Come /b and b hear /b a resolution to this dilemma from that which b Shmuel said: All /b medicinal b drinks are effective from Passover to i Shavuot /i ; /b apparently, the waters of the Deyomset are therapeutic in the time period leading up to i Shavuot /i . The Gemara rejects this proof: b Perhaps there, /b with regard to medicinal drinks, b it is /b so, because b the cooler the world, the better /b these drinks heal; b however, here, /b with regard to bathing, the therapeutic effect is b due to the heat, /b and therefore b the warmer the world, the better. /b The time period during which bathing is effective would only begin with i Shavuot /i .,Apropos Deyomset, the Gemara cites that b Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [ i Perugaita /i ] and the water /b of b the Deyomset deprived Israel /b of the b ten /b lost b tribes. /b Because the members of these tribes were attracted to the pleasures of wine and bathing and did not occupy themselves with Torah, they were lost to the Jewish people.,The Gemara relates that once b Rabbi Elazar ben Arakh happened /b to come b there, /b to Phrygia and Deyomset, and b he was drawn after them, /b and b his /b Torah b learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a /b Torah b scroll /b and b was supposed to read /b the verse: b “This month shall be for you [ i haḥodesh hazeh lakhem /i ]” /b (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: b Have their hearts become deaf /b [ b i haḥeresh haya libbam /i ], /b interchanging the similar letters i reish /i for i dalet /i , i yod /i for i zayin /i , and i beit /i for i khaf /i . b The Sages /b prayed and b asked for /b God to have b mercy on him, and his learning was restored. /b , b And that is /b what b we learned /b in a mishna that b Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as /b if you are in a place of Torah, b your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding /b alone. b It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say /b that b Rabbi Elazar ben Arakh was his name /b and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. b And why was he called Rabbi Nehorai? /b It was b because he would illuminate [ i manhir /i ] the eyes of the Sages in i halakha /i . /b ,The mishna taught: b However, one may not scrape /b off the oil on Shabbat. b The Sages taught /b in a i baraita /i : b One may not scrape /b his body b with a scraper on Shabbat. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one’s feet were dirty with mortar and excrement he may scrape /b them b in the usual manner /b with a scraper b and need not be concerned /b about violating a prohibition. b Rav Shmuel bar Yehuda’s mother made him a silver scraper /b to use on Shabbat to distinguish it from a weekday.,The mishna also taught that b one may not enter a swampy river /b full of mud on Shabbat. The Gemara explains: b What is the reason /b for this? b Due to the mud, /b as it is likely that one will slip and fall and come to violate the prohibitions of bathing and wringing out his clothes.,We also learned in the mishna that b one may not make a drug to induce vomiting /b on Shabbat. b Rabba bar bar Ḥana said /b that b Rabbi Yoḥa said: They only taught /b that this is prohibited b with a drug, /b which is considered a medicine; b however, /b inducing vomiting b by hand is permitted. It was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Neḥemya says: Even during the week, /b if one need not vomit for medical reasons, b it is prohibited /b to induce vomiting b because /b it causes b loss of food. /b , b And /b we learned in the mishna that b one may not align a young /b infant’s bones in order to straighten them on Shabbat. b Rabba bar bar Ḥana said /b that b Rabbi Yoḥa said: /b With regard to b swaddling an infant /b on Shabbat, one may b well /b do so. The Gemara challenges this statement: b Didn’t we learn /b in the mishna that b one may not align /b an infant’s bones? The Gemara answers: b There, /b the mishna is referring to b the bones, /b vertebrae, b of the spine, because /b straightening them b appears like /b the prohibited labor of b building. /b ,We also learned in the mishna that b one may not reset a break /b in a bone on Shabbat. b Rav Ḥana of Baghdad said /b that b Shmuel said: /b |
|
179. Babylonian Talmud, Menachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 54 | 65a. b And this is as we learned /b in a mishna ( i Shekalim /i 13b): b Petaḥya /b was responsible b for the nests /b of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a i zav /i , a i zava /i , a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. b This /b Sage b is Mordekhai; /b and b why was he called Petaḥya, /b which resembles the word for opening [ i petaḥ /i ]? The reason is b that he would open, /b i.e., elucidate, difficult b topics and interpret them /b to the people, b and /b because b he knew /b all b seventy languages /b known in that region at the time.,The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? b All /b of the members of the b Sanhedrin also know /b all b seventy languages. As Rabbi Yoḥa says: /b They b place on the /b Great b Sanhedrin only /b men b of wisdom, and of /b pleasant b appearance, and of /b high b stature, and of /b suitable b age /b so that they will be respected. b And /b they must also be b masters of sorcery, /b i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, b and /b they must b know /b all b seventy languages /b in order b that the Sanhedrin will not /b need to b hear /b testimony b from the mouth of a translator /b in a case where a witness speaks a different language.,The Gemara answers: b Rather, /b Petaḥya was unique b as /b he not only knew all seventy languages, but also had the ability to b combine /b various b languages and interpret /b them. b This is /b the meaning of that b which is written with regard to Mordekhai: “Bilshan” /b (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [ i balil /i ] languages [ i lashon /i ]., strong MISHNA: /strong b How would they perform /b the rite of the harvest of the i omer /i ? b Emissaries of the court /b would b emerge on the eve of the festival /b of Passover b and fashion /b the stalks of barley into b sheaves while /b the stalks were still b attached to the ground, so that it would be convenient to reap /b them. The residents of b all the towns adjacent to /b the site of the harvest b would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare. /b , b Once it grew dark, /b the court emissary b says to /b those assembled: b Did the sun set? /b The assembly b says /b in response: b Yes. /b The emissary repeats: b Did the sun set? /b They again b say: Yes. /b The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with b this sickle? /b The assembly b says /b in response: b Yes. /b The emissary repeats: With b this sickle? /b The assembly b says: Yes. /b The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in b this basket? /b The assembly b says /b in response: b Yes. /b The emissary repeats: In b this basket? /b The assembly b says: Yes. /b ,If the sixteenth of Nisan occurs b on Shabbat, /b the court emissary b says to /b the assembled: Shall I cut the sheaves on b this Shabbat? /b The assembly b says /b in response: b Yes. /b The emissary repeats: On b this Shabbat? /b The assembly b says: Yes. /b The court emissary says to those assembled: b Shall I cut /b the sheaves? b And they say to him /b in response: b Cut. /b The emissary repeats: b Shall I cut /b the sheaves? b And they say /b to him: b Cut. /b ,The emissary asks b three times with regard to each and every matter, and /b the assembly b says to him: Yes, yes, yes. /b The mishna asks: b Why do I /b need those involved to publicize each stage of the rite b to that extent? /b The mishna answers: It is b due to the Boethusians, as they /b deny the validity of the Oral Law and b would say: There is no harvest of the i omer /i at the conclusion of the /b first b Festival /b day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the i omer /i harvest., strong GEMARA: /strong b The Sages taught /b in a i baraita /i : b These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited /b as well: b From the New Moon of Nisan until the eighth of /b the month, the proper sacrifice of b the daily offering was established, /b and therefore it was decreed b not to eulogize /b on these dates. b And /b furthermore, b from the eighth of /b Nisan b until the end of the festival /b of Passover, the correct date for the b festival of i Shavuot /i was restored, /b and it was similarly decreed b not to eulogize /b during this period.,The Gemara discusses the i baraita /i : b From the New Moon of Nisan until the eighth of /b the month the proper sacrifice of b the daily offering was established, /b and therefore it was decreed b not to eulogize /b on these dates. The Gemara explains b that the Sadducees would say: An individual may donate and bring /b the b daily offering, /b in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. b What /b verse did the Sadducees b expound? “The one lamb shall you offer [ i ta’aseh /i ] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon” /b (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.,The Gemara asks: b What /b did the Sages b reply /b to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: “Command the children of Israel, and say to them: b My food that is presented to Me for offerings made by fire, /b of a pleasing aroma unto Me, b you shall observe [ i tishmeru /i ] /b to offer to Me in its due season” (Numbers 28:2). The term: “You shall observe” is in the plural form, which indicates that b all of the /b daily offerings b should come from collection of the /b Temple treasury b chamber. /b Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.,The Gemara discusses the next period listed in the i baraita /i : b From the eighth of /b Nisan b until the end of the festival /b of Passover, the correct date for the b festival of i Shavuot /i was restored, /b and it was similarly decreed b not to eulogize /b during this period. b As the Boethusians would say /b that the festival of b i Shavuot /i /b always occurs b after Shabbat, /b on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the i omer /i offering and the festival of i Shavuot /i that follows seven weeks later: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [ i hashabbat /i ], from the day that you brought the sheaf [ i omer /i ] of the waving; seven weeks shall there be complete” (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase “from the morrow after the day of rest [ i hashabbat /i ]” literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.,At the time, b Rabban Yoḥa ben Zakkai joined /b the discussion with the Boethusians b and said to them: Fools! From where /b have b you /b derived this? b And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [ i mefatpet /i ] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that i Shavuot /i is /b only b one day. /b Therefore, b he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b recited this verse /b in response b to /b that old man: b “It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir” /b (Deuteronomy 1:2). |
|
180. Babylonian Talmud, Megillah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer, Found in books: Rubenstein(1995) 240| 3a. בנס היו עומדין,אין מהוה הוו ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה,סוף סוף אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום,וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם,עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל,ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח,ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח, ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום,ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום,מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן דכתיב (זכריה יב, יא) ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידון,ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו,(דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי,אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו,וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו,אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה ליקרי ק"ש ואי קאים במקום הטנופת לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי ואי לא לימא הכי עיזא דבי טבחי שמינא מינאי:,והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה,דאמר רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה,תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן,ועבודה חמורה מתלמוד תורה והכתיב (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו),והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה',ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה,אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן | 3a. b stood by way of a miracle? /b ,The Gemara answers: b Yes, /b two forms of these letters b did exist /b at that time, b but /b the people b did not know which /b one of them was to be used b in the middle of the word and which at the end of the word, and the Seers came and established /b that b the open /b forms are to used be b in the middle of the word and the closed /b forms b at the end of the word. /b ,The Gemara asks: b Ultimately, /b however, doesn’t the phrase b “these are the commandments” /b (Leviticus 27:34) indicate b that a prophet is not permitted to initiate any matter /b of i halakha /i b from now on? Rather, /b it may be suggested that the final letters already existed at the time of the giving of the Torah, but over the course of time the people b forgot them, /b and the prophets b then /b came and b reestablished them. /b ,§ The Gemara cites another ruling of Rabbi Yirmeya or Rabbi Ḥiyya bar Abba. b Rabbi Yirmeya said, and some say /b that it was b Rabbi Ḥiyya bar Abba /b who said: b The /b Aramaic b translation of the Torah /b used in the synagogues b was composed by Onkelos the convert based on /b the teachings of b Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. The /b Aramaic b translation of the Prophets was composed by Yonatan ben Uzziel based on /b a tradition going back to the last prophets, b Haggai, Zechariah, and Malachi. /b The Gemara relates that when Yonatan ben Uzziel wrote his translation, b Eretz Yisrael quaked /b over an area of b four hundred parasangs [ i parsa /i ] by four hundred parasangs, /b and b a Divine Voice emerged and said: Who is this who has revealed My secrets to mankind? /b , b Yonatan ben Uzziel stood up on his feet and said: I am the one who has revealed Your secrets to mankind /b through my translation. However, b it is revealed and known to You that I did this not for my /b own b honor, and not for the honor of the house of /b my b father, but rather /b it was b for Your honor /b that b I did this, so that discord not increase among the Jewish people. /b In the absence of an accepted translation, people will disagree about the meaning of obscure verses, but with a translation, the meaning will be clear., b And /b Yonatan ben Uzziel b also sought to reveal a translation of the Writings, /b but b a Divine Voice emerged and said to him: It is enough for you /b that you translated the Prophets. The Gemara explains: b What is the reason /b that he was denied permission to translate the Writings? b Because it has in it /b a revelation of b the end, /b when the b Messiah /b will arrive. The end is foretold in a cryptic manner in the book of Daniel, and were the book of Daniel translated, the end would become manifestly revealed to all.,The Gemara asks: b Was the translation of the Torah /b really b composed by Onkelos the convert? Didn’t Rav Ika bar Avin say /b that b Rav Ḥael said /b that b Rav said: What is /b the meaning of that b which is written /b with respect to the days of Ezra: b “And they read in the book, the Torah of God, distinctly; and they gave the sense, and they caused them to understand the reading” /b (Nehemiah 8:8)? The verse should be understood as follows: b “And they read in the book, the Torah of God,” this is the /b scriptural b text; “distinctly,” this is the translation, /b indicating that they immediately translated the text into Aramaic, as was customary during public Torah readings., b “And they gave the sense,” these are /b the divisions of the text into separate b verses. “And they caused them to understand the reading,” these are the cantillation notes, /b through which the meaning of the text is further clarified. b And some say /b that b these are the /b Masoretic b traditions /b with regard to the manner in which each word is to be written. This indicates that the Aramaic translation already existed at the beginning of the Second Temple period, well before the time of Onkelos. The Gemara answers: b The /b ancient Aramaic translation b was forgotten and then /b Onkelos came and b reestablished it. /b ,The Gemara asks: b What is different /b about the translation of Prophets? Why is it that when Onkelos revealed the translation b of the Torah, /b Eretz Yisrael b did not quake, and /b when he revealed the translation b of the Prophets, it quaked? /b The Gemara explains: b The /b meaning of b matters /b discussed b in the Torah is clear, /b and therefore its Aramaic translation did not reveal the meaning of passages that had not been understood previously. Conversely, in b the Prophets, there are matters that are clear and there are matters that are obscure, /b and the Aramaic translation revealed the meaning of obscure passages. The Gemara cites an example of an obscure verse that is clarified by the Aramaic translation: b As it is written: “On that day shall there be a great mourning in Jerusalem, like the mourning of Hadadrimmon in the valley of Megiddon” /b (Zechariah 12:11)., b And /b with regard to that verse, b Rav Yosef said: Were it not for the /b Aramaic b translation of this verse, we would not have known what it is saying, /b as the Bible does not mention any incident involving Hadadrimmon in the valley of Megiddon. The Aramaic translation reads as follows: b On that day, the mourning in Jerusalem will be as great as the mourning for Ahab, son of Omri, who was slain by Hadadrimmon, son of Tavrimon, in Ramoth-Gilead, and like the mourning for Josiah, son of Amon, who was slain by Pharaoh the lame in the valley of Megiddon. /b The translation clarifies that the verse is referring to two separate incidents of mourning, and thereby clarifies the meaning of this verse.,§ The Gemara introduces another statement from the same line of tradition. The verse states: b “And I, Daniel, alone saw the vision, for the men who were with me did not see the vision; but a great trembling fell upon them, so that they fled to hide themselves” /b (Daniel 10:7). b Who were these men? /b The term “men” in the Bible indicates important people; who were they? b Rabbi Yirmeya said, and some say /b that it was b Rabbi Ḥiyya bar Abba /b who said: b These are /b the prophets b Haggai, Zechariah, and Malachi. /b ,The Gemara comments: In certain ways b they, /b the prophets, b were greater than him, /b Daniel, and in certain ways b he, /b Daniel, b was greater than them. They were greater than him, as they were prophets and he was not a prophet. /b Haggai, Zechariah, and Malachi were sent to convey the word of God to the Jewish people, while Daniel was not sent to reveal his visions to others. In another way, however, b he was greater than them, as he saw /b this vision, b and they did not see /b this vision, indicating that his ability to perceive obscure and cryptic visions was greater than theirs.,The Gemara asks: b Since they did not see /b the vision, b what is the reason that they were frightened? /b The Gemara answers: b Even though they did not see /b the vision, b their guardian angels saw /b it, and therefore they sensed that there was something fearful there and they fled., b Ravina said: Learn from /b this incident that with regard to b one who is frightened /b for no apparent reason, b although he does not see /b anything menacing, b his guardian angel sees /b it, and therefore he should take steps in order to escape the danger. The Gemara asks: b What is his remedy? He should recite i Shema /i , /b which will afford him protection. b And if he is standing in a place of filth, /b where it is prohibited to recite verses from the Torah, b he should distance himself four cubits from his /b current b location /b in order to escape the danger. b And if /b he is b not /b able to do so, b let him say the following /b incantation: b The goat of the slaughterhouse is fatter than I am, /b and if a calamity must fall upon something, it should fall upon it.,§ After this digression, the Gemara returns to the exposition of a verse cited above. b Now /b that b you have said /b that the phrases b “every province” and “every city” /b appear b for /b the purposes of midrashic b exposition, for what /b exposition do the words b “every family” /b appear in that same verse (Esther 9:28)? b Rabbi Yosei bar Ḥanina said: /b These words come b to include the priestly and Levitical families, /b and indicate b that they cancel their service /b in the Temple b and come to hear the reading of the Megilla. /b , b As Rav Yehuda said /b that b Rav said: The priests at their /b Temple b service, the Levites on their platform /b in the Temple, where they sung the daily psalm, b and the Israelites at their watches, /b i.e., the group of Israelites, corresponding to the priestly watches, who would come to Jerusalem and gather in other locations as representatives of the entire nation to observe or pray for the success of the Temple service, b all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla. /b , b This is also taught /b in a i baraita /i : b The priests at their service, the Levites on the platform, and the Israelites at their watches, all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla. /b The Sages of b the house of Rabbi /b Yehuda HaNasi b relied /b upon the i halakha /i stated b here /b and determined b that one cancels his Torah study and comes to hear the reading of the Megilla. /b They derived this principle by means of b an i a fortiori /i /b inference b from the /b Temple b service: Just as /b one who is engaged in performing b service /b in the Temple, b which is /b very b important, cancels /b his service in order to hear the Megilla, is it b not all the more so /b obvious that one who is engaged in b Torah study /b cancels his study to hear the Megilla?,The Gemara asks: b Is the /b Temple b service more important than Torah study? Isn’t it written: “And it came to pass when Joshua was by Jericho that he lifted up his eyes and looked, and behold, a man stood over against him /b with his sword drawn in his hand. And Joshua went over to him and said to him: Are you for us, or for our adversaries? And he said, No, but I am captain of the host of the Lord, I have come now. And Joshua fell on his face to the earth, b and bowed down” /b (Joshua 5:13–14).,The Gemara first seeks to clarify the incident described in the verse. b How did /b Joshua b do this, /b i.e., how could he bow to a figure he did not recognize? b Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: It is prohibited for a person to greet his fellow at night /b if he does not recognize him, as b we are concerned that perhaps it is a demon? /b How did Joshua know that it was not a demon? The Gemara answers: b There it was different, as /b the visitor b said to him: But I am captain of the host of the Lord. /b ,The Gemara asks: b Perhaps /b this was a demon b and he lied? /b The Gemara answers: It b is learned /b as a tradition that demons b do not utter the name of Heaven for naught, /b and therefore since the visitor had mentioned the name of God, Joshua was certain that this was indeed an angel.,As for the angel’s mission, the Gemara explains that the angel b said to /b Joshua: b Yesterday, /b i.e., during the afternoon, b you neglected the afternoon daily offering /b due to the impending battle, b and now, /b at night, b you have neglected Torah study, /b and I have come to rebuke you. Joshua b said to him: For which of these /b sins b have you come? He said to him: I have come now, /b indicating that neglecting Torah study is more severe than neglecting to sacrifice the daily offering. Joshua b immediately /b determined to rectify the matter, as the verses states: b “And Joshua lodged that night” /b (Joshua 8:9) b “in the midst of the valley /b [ b i ha’emek /i /b ]” (Joshua 8:13), and b Rabbi Yoḥa said: /b |
|
181. Babylonian Talmud, Bava Metzia, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein (2018) 199; Sigal (2007) 75| 59b. וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו,אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים,חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין,חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ,עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני,אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו,מה עשה ר"ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות אמר לו ר"א עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע,זלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח תנא אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר"א נשרף,ואף ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל נח הים מזעפו,אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא,אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה,תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין והלוחצו עובר בשנים,מאי שנא מאנה דכתיבי שלשה לאוין (שמות כב, כ) וגר לא תונה (ויקרא יט, לג) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא לוחצו נמי שלשה כתיבי (שמות כב, כ) ולא תלחצנו (שמות כג, ט) וגר לא תלחץ (שמות כב, כד) ולא תהיה לו כנושה וגר בכלל הוא אלא אחד זה ואחד זה בשלשה,תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע,מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (תנינא) רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא:, big strongמתני׳ /strong /big אין מערבין פירות בפירות אפי' חדשים בחדשים | 59b. b And this is /b known as b the oven of i akhnai /i . /b The Gemara asks: b What /b is the relevance of b i akhnai /i , /b a snake, in this context? b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: /b It is characterized in that manner due to the fact b that /b the Rabbis b surrounded /b it b with /b their b statements like this snake, /b which often forms a coil when at rest, b and deemed it impure. /b The Sages b taught: On that day, /b when they discussed this matter, b Rabbi Eliezer answered all /b possible b answers in the world /b to support his opinion, b but /b the Rabbis b did not accept /b his explanations b from him. /b ,After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer b said to them: If /b the b i halakha /i /b is b in accordance with my /b opinion, b this carob /b tree b will prove /b it. The b carob /b tree b was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. /b The Rabbis b said to him: One does not cite /b halakhic b proof from the carob /b tree. Rabbi Eliezer b then said to them: If /b the b i halakha /i /b is b in accordance with my /b opinion, b the stream will prove /b it. The water in b the stream turned backward /b and began flowing in the opposite direction. b They said to him: One does not cite /b halakhic b proof from a stream. /b ,Rabbi Eliezer b then said to them: If /b the b i halakha /i /b is b in accordance with my /b opinion, b the walls of the study hall will prove /b it. b The walls of the study hall leaned /b inward and began b to fall. Rabbi Yehoshua scolded /b the walls and b said to them: If Torah scholars are contending /b with b each other in /b matters of b i halakha /i , what /b is the b nature /b of b your /b involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls b did not fall because of /b the b deference /b due b Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of /b the b deference /b due b Rabbi Eliezer, and they still remain leaning. /b ,Rabbi Eliezer b then said to them: If /b the b i halakha /i /b is b in accordance with my /b opinion, b Heaven will prove /b it. b A Divine Voice emerged /b from Heaven b and said: Why are you /b differing b with Rabbi Eliezer, as /b the b i halakha /i /b is b in accordance with /b his opinion b in every place /b that he expresses an opinion?, b Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: /b It is written: b “It is not in heaven” /b (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: b What /b is the relevance of the phrase b “It is not in heaven” /b in this context? b Rabbi Yirmeya says: /b Since b the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” /b (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the i halakha /i is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, b Rabbi Natan encountered Elijah /b the prophet and b said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, /b when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah b said to him: /b The Holy One, Blessed be He, b smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me. /b ,The Sages b said: /b On b that day, /b the Sages b brought all the ritually pure /b items b deemed pure by /b the ruling of b Rabbi Eliezer /b with regard to the oven b and burned them in fire, and /b the Sages b reached a consensus in his regard and ostracized him. And /b the Sages b said: Who will go and inform him /b of his ostracism? b Rabbi Akiva, /b his beloved disciple, b said to them: I will go, lest an unseemly person go /b and inform him in a callous and offensive manner, b and he would thereby destroy the entire world. /b , b What did Rabbi Akiva do? He wore black and wrapped himself in black, /b as an expression of mourning and pain, b and sat before /b Rabbi Eliezer b at a distance of four cubits, /b which is the distance that one must maintain from an ostracized individual. b Rabbi Eliezer said to him: Akiva, what /b is different about b today from other days, /b that you comport yourself in this manner? Rabbi Akiva b said to him: My teacher, it appears to me that /b your b colleagues are distancing /b themselves b from you. /b He employed euphemism, as actually they distanced Rabbi Eliezer from them. Rabbi Eliezer b too, rent his garments and removed his shoes, /b as is the custom of an ostracized person, b and he dropped /b from his seat b and sat upon the ground. /b ,The Gemara relates: b His eyes shed tears, /b and as a result b the /b entire b world was afflicted: One-third of /b its b olives /b were afflicted, b and one-third of /b its b wheat, and one-third of /b its b barley. And some say /b that b even dough /b kneaded b in a woman’s hands spoiled. /b The Sages b taught: There was great anger on that day, as any place that Rabbi Eliezer fixed his gaze was burned. /b , b And even Rabban Gamliel, /b the i Nasi /i of the Sanhedrin at Yavne, the head of the Sages who were responsible for the decision to ostracize Rabbi Eliezer, b was coming on a boat /b at the time, and b a large wave swelled over him /b and threatened b to drown him. /b Rabban Gamliel b said: It seems to me that this is only for the sake of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, /b as God punishes those who mistreat others. Rabban Gamliel b stood on his feet and said: Master of the Universe, it is revealed and known before You that neither was it for my honor /b that b I acted /b when ostracizing him, b nor was it for the honor of the house of my father /b that b I acted; rather, /b it was b for Your honor, so that disputes will not proliferate in Israel. /b In response, b the sea calmed from its raging. /b ,The Gemara further relates: b Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was the sister of Rabban Gamliel. From that incident forward, she would not allow Rabbi Eliezer to lower his head /b and recite the i taḥanun /i prayer, which includes supplication and entreaties. She feared that were her husband to bemoan his fate and pray at that moment, her brother would be punished. b A certain day was /b around the day of b the New Moon, and she /b inadvertently b substituted a full /b thirty-day month b for a deficient /b twenty-nine-day month, i.e., she thought that it was the New Moon, when one does not lower his head in supplication, but it was not. b Some say /b that b a pauper came and stood at the door, /b and b she took bread out to him. /b The result was that she left her husband momentarily unsupervised.,When she returned, b she found him /b and saw b that he had lowered his head /b in prayer. b She said to him: Arise, you /b already b killed my brother. Meanwhile, /b the sound of b a i shofar /i emerged from the house of Rabban Gamliel /b to announce b that /b the i Nasi /i b had died. /b Rabbi Eliezer b said to her: From where did you know /b that your brother would die? b She said to him: This is /b the tradition that b I received from the house of the father of /b my b father: All the gates /b of Heaven are apt to be b locked, except for the gates /b of prayer for victims b of /b verbal b mistreatment. /b ,§ b The Sages taught: One who /b verbally b mistreats the convert violates three prohibitions, and one who oppresses him /b in other ways b violates two. /b ,The Gemara asks: b What is different /b with regard to verbal b mistreatment, that three prohibitions are written /b concerning it: b “And you shall neither mistreat a convert” /b (Exodus 22:20); b “And when a convert lives in your land, you shall not mistreat him” /b (Leviticus 19:33); b “And you shall not mistreat, each man his colleague” /b (Leviticus 25:17), b and a convert is /b included in the category of b colleague? /b With regard to b one who also oppresses /b a convert b as well, three /b prohibitions b are written: /b “And you shall neither mistreat a convert, b nor oppress him” /b (Exodus 22:20); b “And you shall not oppress a convert /b (Exodus 23:9); b “And you shall not be to him like a creditor” /b (Exodus 22:24). This last prohibition is a general prohibition, b in which converts are included. /b Consequently, it is not correct that one who oppresses a convert violates only two prohibitions. b Rather, both this /b one, who verbally mistreats a convert, b and that /b one, who oppresses him, b violate three prohibitions. /b , b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Eliezer the Great says: For what reason did the Torah issue warnings in thirty-six places, and some say in forty-six places, with regard to /b causing any distress to b a convert? /b It is b due to /b the fact b that /b a convert’s b inclination is evil, /b i.e., he is prone to return to his previous way of living., b What /b is the meaning of that b which is written: “And you shall not mistreat a convert nor oppress him, because you were strangers in the land of Egypt” /b (Exodus 22:20)? b We learned /b in a i baraita /i that b Rabbi Natan says: A defect that is in you, do not mention /b it b in another. /b Since the Jewish people were themselves strangers, they are not in a position to demean a convert because he is a stranger in their midst. b And this /b explains the adage b that people say: One who has /b a person b hanged in his family [ i bidyotkei /i ], does not say to another /b member of his household: b Hang a fish for me, /b as the mention of hanging is demeaning for that family., strong MISHNA: /strong b One may not intermingle produce /b bought from one supplier b with /b other b produce, even /b if he intermingles b new /b produce b with /b other b new /b produce and ostensibly the buyer suffers no loss from his doing so. |
|
| 182. Babylonian Talmud, Meilah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer (biblical) Found in books: Kalmin (2014) 70 |
183. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 53, 54| 56b. איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן,אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה,אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי,אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך,אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא,והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי,אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא,אזל שדריה לטיטוס ואמר (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה,מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות,אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים,מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו,איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון,עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה,אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה,עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש,תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין,אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא,אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל | 56b. b in truth, you are a king, /b if not now, then in the future. b As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” /b (Isaiah 10:34). b And “mighty one” /b means b only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, /b and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” b And “Lebanon” /b means b only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” /b (Deuteronomy 3:25). b And /b as for b what you said /b with your second comment: b If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us /b who b did not allow us /b to do this.,Understanding that Rabban Yoḥa ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian b said to him: If /b there is b a barrel of honey and a snake [ i derakon /i ] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to /b kill b the snake? /b In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥa ben Zakkai b was silent /b and did not answer. In light of this, b Rav Yosef /b later b read /b the following verse b about him, and some say /b that it was b Rabbi Akiva /b who applied the verse to Rabban Yoḥa ben Zakkai: “I am the Lord… b Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” /b (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥa ben Zakkai b should have said /b the following b to /b Vespasian in response: In such a case, b we take tongs, remove the snake, and kill it, and /b in this way b we leave the barrel /b intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is., b In the meantime, /b as they were talking, b a messenger [ i feristaka /i ] arrived from Rome, /b and b said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as /b their b leader /b and make you the next emperor. At that time Vespasian b was wearing /b only b one shoe, /b and when b he tried to put on the other one, it would not go on /b his foot. b He /b then b tried to remove the other /b shoe that he was already wearing, but b it would not come off. He said: What is this? /b ,Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Be not distressed /b or troubled, for b good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” /b (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: b But what is the remedy? /b What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” /b (Proverbs 17:22). b He did this, and /b his shoe b went on /b his foot. Vespasian b said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to /b see b me until now? /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: But didn’t I /b already b tell you? /b Vespasian b said to him: I also told you /b what I had to say.,Vespasian then b said to /b Rabban Yoḥa ben Zakkai: b I will be going /b to Rome to accept my new position, b and I will send someone else /b in my place to continue besieging the city and waging war against it. b But /b before I leave, b ask something of me that I /b can b give you. /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Give me Yavne and its Sages /b and do not destroy it, b and /b spare b the dynasty of Rabban Gamliel /b and do not kill them as if they were rebels, b and /b lastly give me b doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read /b the following verse b about him, and some say /b that it was b Rabbi Akiva /b who applied the verse to Rabban Yoḥa ben Zakkai: “I am the Lord… b Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” /b (Isaiah 44:25), as b he should have said to him to leave /b the Jews alone b this time. /b , b And /b why didn’t Rabban Yoḥa ben Zakkai make this request? b He maintained /b that Vespasian b might not do that much /b for him, b and there would not be even a small /b amount of b salvation. /b Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.,The Gemara asks: b What /b was he requesting when he asked for b doctors to heal Rabbi Tzadok? /b How did they heal him? b The first day they gave him water to drink /b that contained b bran [ i parei /i ]. The next /b day they gave him b water /b containing b flour mixed with bran [ i sipuka /i ]. The following day /b they gave him b water /b containing b flour. /b In this way they slowly restored his ability to eat, allowing b his stomach to broaden little by little. /b ,§ Vespasian b went /b back to Rome and b sent Titus /b in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: b “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” /b (Deuteronomy 32:37). b This is the wicked Titus, who insulted and blasphemed God on High. /b , b What did /b Titus b do /b when he conquered the Temple? b He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies /b with her. b He /b then b spread out a Torah scroll /b underneath him b and committed a sin, /b i.e., engaged in sexual intercourse, b on it. /b Afterward b he took a sword and cut into the curtain /b separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. b And a miracle was performed and blood spurted forth. /b Seeing the blood, b he /b mistakenly b thought /b that b he had killed himself. /b Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. b As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” /b (Psalms 74:4)., b Abba Ḥa says: /b The verse states: b “Who is strong like You, O Lord?” /b (Psalms 89:9). b Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. /b Similarly, b the school of Rabbi Yishmael taught /b that the verse: b “Who is like You, O Lord, among the gods [ i elim /i ]” /b (Exodus 15:11), should be read as: b Who is like You among the mute [ i ilmim /i ], /b for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers., b What /b else did Titus b do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the /b sacred b vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city /b that he had conquered Jerusalem, b as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” /b (Ecclesiastes 8:10). b Do not read /b the word b as “buried [ i kevurim /i ].” Rather, /b read it as b collected [ i kevutzim /i ]. /b And b do not read /b the word b as “and were forgotten [ i veyishtakeḥu /i ].” Rather, /b read it as: b And they were praised [ i veyishtabeḥu /i ]. /b According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done., b There are /b those b who say /b that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were b actually buried. /b This is because b even items that had been buried were revealed to them, /b i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.,It is further related about Titus that he was once traveling b at sea /b and b a wave rose up against him /b and threatened b to drown him. /b Titus b said: It seems to me that their God, /b the God of Israel, b has power only in water. Pharaoh rose /b against them and b He drowned him in water. Sisera rose /b against them and b He drowned him in water. /b Here b too, He has risen up against me to drown me in water. If He is /b really b mighty, let Him go up on dry land and /b there b wage war against me. A Divine Voice issued forth and said to him: Wicked one, son of a wicked one, grandson of Esau the wicked, /b for you are among his descendants and act just like him, b I have a lowly creature in My world and it is called a gnat. /b ,The Gemara interjects: b Why is it called a lowly creature? /b It is called this b because it has an entrance /b for taking in food, b but it does not have an exit /b for excretion.,The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: b Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, /b and b a gnat came, entered his nostril, and picked at his brain for seven years. /b Titus suffered greatly from this until b one day he passed by the gate of a blacksmith’s shop. /b The gnat b heard the sound of a hammer /b and b was silent /b and still. Titus b said: /b I see that b there is a remedy /b for my pain. b Every day they would bring a blacksmith who hammered before him. He would give four dinars /b as payment b to a gentile /b blacksmith, and b to a Jew he would /b simply b say: It is enough for you that you see your enemy /b in so much pain. b He did this for thirty days /b and it was effective until then. b From that /b point b forward, since /b the gnat b became accustomed /b to the hammering, b it became accustomed /b to it, and once again it began to pick away at Titus’s brain., b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was /b at that time b among the noblemen of Rome, and when /b Titus b died they split open his head and found /b that the gnat had grown to b the size of a sparrow weighing two i sela /i . It was taught in /b another b i baraita /i : /b It was b like /b a one- b year-old pigeon weighing two i litra /i . /b , b Abaye said: We have a tradition /b that b its mouth /b was made b of copper and its claws were /b fashioned of b iron. When /b Titus b was dying, he said to /b his attendants: b Burn that man, /b i.e., me, b and scatter his ashes across the seven seas, so that the God of the Jews should not find me and stand me for judgment. /b ,§ The Gemara relates: b Onkelos bar Kalonikos, the son of Titus’s sister, wanted to convert /b to Judaism. b He went /b and b raised Titus /b from the grave b through necromancy, /b and b said to him: Who is /b most b important in that world /b where you are now? Titus b said to him: The Jewish people. /b Onkelos asked him: b Should I /b then b attach /b myself b to them /b here in this world? Titus b said to him: Their commandments are numerous, and you will not be able to fulfill them. /b It is best that you do as follows: b Go /b out and b battle against them in that world, and you will become the chief, as it is written: “Her adversaries [ i tzareha /i ] have become the chief” /b (Lamentations 1:5), which means: b Anyone who distresses [ i meitzer /i ] Israel will become the chief. /b Onkelos b said to him: What is the punishment of that man, /b a euphemism for Titus himself, in the next world? Titus b said to him: /b |
|
184. Babylonian Talmud, Eruvin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Rubenstein(1995) 129| 45b. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חברו,היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה,אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים עירבו שתים עם האמצעית היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:, big strongגמ׳ /strong /big בעי רבא מאי קסבר ר' יוחנן בן נורי מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה,ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקמיפלגי באדם להודיעך כוחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל דלא,או דילמא קסבר ר' יוחנן בן נורי בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה,אמר רב יוסף ת"ש גשמים שירדו מעי"ט יש להן אלפים אמה לכל רוח בי"ט הרי הן כרגלי כל אדם,אי אמרת בשלמא קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי הפקר קונין שביתה הא מני ר' יוחנן היא,אלא אי אמרת חפצי הפקר אין קונין שביתה הא מני לא רבי יוחנן ולא רבנן,יתיב אביי וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב ספרא לאביי ודילמא בגשמים הסמוכין לעיר עסקינן ואנשי אותה העיר דעתם עילייהו,אמר ליה לא ס"ד דתנן בור של יחיד כרגלי יחיד ושל אותה העיר כרגלי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא,ותניא בור של שבטים יש להן אלפים אמה לכל רוח קשיין אהדדי,אלא לאו ש"מ הא רבי יוחנן בן נורי הא רבנן,כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הכי קאמר רב ספרא והכי אהדרי ליה אמר ליה ואמאי לא תימא ליה מגופה אי סלקא דעתך גשמים הסמוכין לעיר עסקינן האי יש להן אלפים אמה לכל רוח,הא כרגלי אנשי אותה העיר מיבעיא ליה:,אמר מר ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס,לימא דלא כרבי אליעזר דאי כר' אליעזר הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה,אמר ר' יצחק הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן,ודילמא הנך אזלי והנך אחריני נינהו דאית להו סימנא בגוייהו,ואיבעית אימא הוי ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל,וליקני שביתה בעבים תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מי' דאי יש תחומין ליקני שביתה בעבים,לעולם אימא לך יש תחומין ומיא בעיבא מיבלע בליעי | 45b. b provided that the one does not carry /b anything b from his /b four-cubit limit b into that of his fellow. /b ,With regard to a case where there b were three /b people in this situation, b and /b certain parts of the four cubits of b the middle one were subsumed within /b the respective limits of each of b the others, /b so that he shared a certain area with each of them, b he is permitted /b to eat b with /b either of b them, and they are /b both b permitted /b to eat b with him; but the two outer ones are forbidden /b to eat b with each other, /b since they share no common area., b Rabbi Shimon said: To what is this comparable? /b It is like b three courtyards that open into one another, and /b also b open into a public domain. /b If b the two outer /b courtyards b established an i eiruv /i with the middle one, /b the middle one b is permitted to /b carry to the two outer ones, b and they are permitted to /b carry to b it, but the two outer /b courtyards b are prohibited /b to carry from b one to /b the b other, /b as they did not establish an i eiruv /i with one another., strong GEMARA: /strong b Rava raised a dilemma: What does Rabbi Yoḥa ben Nuri hold? /b Does b he hold /b that b ownerless objects acquire residence /b for Shabbat, i.e., even an article that does not belong to anyone acquires residence at the onset of Shabbat and can therefore be carried two thousand cubits in each direction?, b And /b according to this understanding, Rabbi Yoḥa ben Nuri b should by right have disagreed /b with the Rabbis even b about utensils /b that were left in the field, i.e., that according to the opinion of Rabbi Yoḥa ben Nuri, ownerless utensils can be moved two thousand cubits in each direction. b And the reason that they disagreed about a person /b is b to convey the far-reaching /b nature of the stringent ruling b of the Rabbis, that although there is /b room b to say: Since /b a person who is b awake acquires /b for himself two thousand cubits, b he also acquires /b them if he is b sleeping, /b the mishna nonetheless b teaches us that /b the Rabbis did b not /b accept this argument, and this is why the dispute is taught specifically with respect to a person., b Or perhaps /b we should understand his position differently, that b in general Rabbi Yoḥa ben Nuri holds /b that b ownerless objects do not acquire residence /b of their own. b But here, /b with regard to a person, b the reason is as follows: Since /b a person who is b awake acquires /b for himself two thousand cubits, b he also acquires /b them if he is b sleeping. /b , b Rav Yosef said: Come /b and b hear /b a solution to this dilemma from the following i baraita /i : b Rain that fell on the eve of a Festival has two thousand cubits in each direction, /b meaning that one is permitted to carry the rainwater within a radius of two thousand cubits. But if the rain fell b on the Festival /b itself, b it is like the feet of all people, /b as it did not acquire residence, and consequently one is permitted to carry this water wherever he is permitted to walk., b Granted, /b it is understandable b if you say that Rabbi Yoḥa ben Nuri holds /b that b ownerless objects acquire residence; /b in accordance with b whose /b opinion is b this /b i baraita /i ? b It is /b that of b Rabbi Yoḥa /b ben Nuri, and consequently the rain that fell on the eve of the Festival acquired residence in the spot where it fell., b However, if you say /b that he maintains that b ownerless objects do not acquire residence, /b in accordance with b whose /b opinion is b this /b i baraita /i ? b Neither /b that of b Rabbi Yoḥa /b ben Nuri, b nor /b that of b the Rabbis, /b as it clearly indicates that rain acquires a place of residence even though it has no owner. Rather, we must say that Rabbi Yoḥa ben Nuri is of the opinion that ownerless objects acquire residence, and this i baraita /i is in accordance with his opinion., b Abaye sat and recited this tradition. Rav Safra said to Abaye: Perhaps we are dealing with rain /b that fell b near a city, and the inhabitants of that city had it in mind, /b and that is why it acquires two thousand cubits in each direction.,Abaye b said to him: It should not enter your mind /b that such an understanding is correct, b as we learned /b in a mishna: b A cistern that belongs to an individual, /b its water is b like the feet of that individual, /b the owner of the cistern, in that it may be carried wherever he is permitted to walk. b And /b a cistern b that belongs to a particular city, /b its water is b like the feet of /b the people of b that city, /b in that it may be carried wherever the inhabitants of that city may walk, i.e., two thousand cubits in each direction from the city. b And /b a cistern b that belongs to pilgrims from Babylonia /b on the way to Eretz Yisrael, meaning that it belongs to all Jews and has no particular owner, its water is b like the feet of the one who draws /b the water, in that it may be carried wherever he is permitted to walk., b And it was taught /b in a i baraita /i : b A cistern that belongs to /b one of b the tribes /b and has no particular owner, its water b has two thousand cubits in each direction. /b If so, these two sources b contradict each other, /b as the mishna teaches that water that belongs to the entire community does not establish residence, whereas the i tanna /i of the i baraita /i holds that it may be carried two thousand cubits from its place., b Rather, /b in order to resolve the contradiction, b learn from here: This /b source, which states that the water may be carried two thousand cubits, was taught in accordance with the opinion of b Rabbi Yoḥa ben Nuri, /b who says that even ownerless objects acquire residence; b that /b source, which states that water that does not belong to any particular person is like the feet of the one who draws it, was taught in accordance with the opinion of b the Rabbis, /b who say that ownerless objects do not acquire residence.,The Gemara relates that b when /b Abaye b came before Rav Yosef, he said to him: This is what Rav Safra said, and this is what I answered him. /b Rav Yosef b said to him: And why did you not answer him from the /b i baraita /i b itself? If it should enter your mind that we are dealing with rain /b that fell b near a city, /b how can you understand the statement b that /b the rainwater b has two thousand cubits in each direction? /b ,According to your understanding, that the rainwater may be carried two thousand cubits because the inhabitants of the town had it in mind, the i baraita /i b should have /b said: The rainwater is b like the feet of the inhabitants of that city. /b Rather, you must say that the inhabitants of the city did not acquire the water and that it may be carried within a radius of two thousand cubits, because the i baraita /i was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥa ben Nuri, that ownerless objects acquire residence.,The Gemara further examines the i baraita /i cited earlier. b The Master said: /b If rain fell b on the Festival /b itself, b it is like the feet of all people. /b The Gemara raises a difficulty: b And why /b should this be? The water b should have acquired residence in the ocean [ i okeyanos /i ], /b where it was when the Festival began. And since the water went out on the Festival beyond its limit after it evaporated and formed into clouds, moving the water more than four cubits should be prohibited., b Let us say /b that this i baraita /i was taught b not in accordance with /b the opinion of b Rabbi Eliezer. Because if /b it is b in accordance with /b the opinion of b Rabbi Eliezer, he said: The entire world drinks from the waters of the ocean; /b that is to say, evaporated ocean water is the source of rain., b Rabbi Yitzḥak said: Here we are dealing with clouds that were /b already b formed on the eve of the Festival. /b Since these clouds were already formed before the Festival, the water did not acquire residence in the ocean or travel beyond its limit on the Festival.,The Gemara asks: b But perhaps those /b clouds that had already been formed on the eve of the Festival b went /b away, b and these /b clouds, from which the rain fell, b are others /b that did acquire residence in the ocean? The Gemara answers: We are dealing here with a case b where there is /b an identifying b sign /b that these are the same clouds and not others., b And if you wish, say /b that there is another reason we are not concerned that these might be other clouds: b This /b matter of whether or not they are the same clouds pertains to b an uncertainty /b with respect to b a rabbinic law, /b and the principle is that with regard to b an uncertainty /b concerning b a rabbinic law, /b one may follow the b lenient /b understanding.,The Gemara asks: b Let /b the water b acquire residence in the clouds, /b where it was when the Festival began, and its limit should be measured from there. Since the i baraita /i taught that the water is like the feet of all people, if so, b resolve from here /b another dilemma, and say that b there is no /b prohibition of Shabbat b limits above ten /b handbreadths, and one is permitted to travel more than two thousand cubits above this height. b For if there is /b a prohibition of Shabbat b limits /b above ten handbreadths, b let /b the water b acquire residence in the clouds. /b ,The Gemara rejects this argument: b Actually, /b I can b say to you: There is /b a prohibition of Shabbat b limits /b even above ten handbreadths, b and the water /b does not acquire residence in the clouds because it b is absorbed in the clouds. /b Since water does not exist in its usual state within the clouds, but rather takes on a different form, it does not acquire residence there. |
|
| 185. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 75 |
186. Babylonian Talmud, Bava Batra, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •eliezer b. arakh Found in books: Sigal (2007) 54| 115b. הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן ולימא עד יעקב אמר אביי גמירי דלא כלה שבטא,אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינן אלא מעשה צדוקין דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן,נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים מנין זה לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר ומה בת בנו הבאה מכח בנו תירשנו בתו הבאה מכחו לא כל שכן,קרא עליו את המקרא הזה (בראשית לו, כ) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב (בראשית לו, כד) אלה בני צבעון ואיה וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה,ודלמא תרי ענה הוו אמר רבה אמינא מלתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו שמואל איכא דאמרי אמר רב פפא אמינא מלתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו רבה אמר קרא (בראשית לו, כד) הוא ענה הוא ענה דמעיקרא,אמר ליה רבי בכך אתה פוטרני אמר לו שוטה | 115b. The Gemara asks: b How so, /b i.e., how is the investigation performed when he has no offspring at all? The Gemara answers: The family lineage that determines the b inheritance is successively examined up to Reuben, /b son of Jacob, i.e., the heirs are determined by investigating the family genealogy, and that investigation can extend all the way to Reuben, son of our forefather Jacob. The Gemara asks: b And let /b it b say: Until Jacob /b himself, rather than until Reuben, since if none of Reuven’s descendants survive, one would have to examine Jacob’s descendants. b Abaye said /b in reply: It b is learned /b as a tradition b that a tribe will not be eliminated /b entirely, and some descendants will always remain.,§ b Rav Huna says /b that b Rav says: /b With regard to b anyone who says /b that b a daughter /b of the deceased b should inherit /b the estate of her father along b with the daughter of the son /b of the deceased, b even /b if he is b a prince of the Jewish people, /b one b should not listen to him, as this is nothing other than an act of the Sadducees, /b and runs counter to the ruling of the mishna that the descendants of a son inherit before a daughter. b As it is taught /b in a i baraita /i in i Megillat Ta’anit /i , which describes various minor holidays on which it is forbidden to fast or eulogize: b On the twenty-fourth of Tevet, we returned to our law, /b i.e., the i halakha /i was reestablished in accordance with the opinion of the Sages after having been dictated by the Sadducees. b As the Sadducees would say: A daughter should inherit /b the estate of her father along b with the daughter of the son /b of the deceased.,The i baraita /i continues: b Rabban Yoḥa ben Zakkai joined them /b to discuss their ruling, and b said to them: Imbeciles, from where /b do b you /b derive b this /b ruling? b And there was no person that answered him anything, except for one old /b man b who was chattering at him and saying /b that it is an i a fortiori /i inference: b And just as a daughter of /b the deceased’s b son, who comes /b to claim her inheritance from her grandfather b by virtue of his son, inherits /b her grandfather’s property, so too, with regard to the deceased’s own b daughter, who comes /b to inherit b by virtue of /b the deceased, b all the more so /b is it b not /b clear that she should inherit his property?,Rabban Yoḥa ben Zakkai b recited this verse about him: “These are the sons of Seir the Horite, the inhabitants of the land: Lotan and Shobal and Zibeon and Anah” /b (Genesis 36:20), b and it is written: “And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah” /b (Genesis 36:24). The first verse portrays Zibeon and Anah as brothers, while the second states that they are father and son. b Rather, /b this b teaches that Zibeon engaged in sexual intercourse with his mother and begot Anah, /b so that he was both Anah’s father and his brother. From the fact that the first verse equates Zibeon and Anah by referring to both of them as Seir’s sons despite Anah being a grandson of Seir, it is clear that grandchildren are equal to children, contrary to the Sadducees’ assertion.,The Gemara interrupts the recounting of the i baraita /i and questions Rabban Yoḥa ben Zakkai’s inference: b But perhaps there were two /b people named b Anah, /b so that one Anah was Zibeon’s son, and the other his brother? b Rabba said: I will state a matter /b that even b King Shapur did not state. And who is /b this King Shapur? This cannot be a reference to Shapur, king of Persia; rather, it must be a moniker for someone else. He is b Shmuel, /b whose legal rulings were accepted by the public like the edicts of a king by his subjects. b Some state /b a different version, that it was b Rav Pappa /b who b said: I will state a matter /b that even b King Shapur did not state. And who is /b this King Shapur? He is b Rabba. The verse /b goes on to b state: “This is Anah” /b (Genesis 36:24), indicating that b he is /b the same b Anah /b mentioned b initially, /b earlier in the verse. Accordingly, there was only one Anah, who was both Zibeon’s brother and Zibeon’s son.,The i baraita /i continues: The Sadducee b said to /b Rabban Yoḥa ben Zakkai: b My teacher, you dismiss me with this /b retort? I agree that the son of a son precedes a daughter, as the verse you quoted suggests; I am asserting that a daughter inherits together with the daughter of a son, and the verse you quoted has no bearing on that claim. Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Imbecile, /b |
|
187. Babylonian Talmud, Kiddushin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Hidary (2017) 178 | 22b. b Had /b the verse b stated: His ear to the door, I would say: He should pierce, opposite his ear, into the door /b alone. In other words, with regard to b the door, yes, /b it should be pierced, but b his ear /b itself, b no, /b it should not be pierced. The Gemara asks: b But /b how could it even be suggested that b his ear /b should b not /b be pierced? b But isn’t it written: “And his master shall pierce his ear with an awl” /b (Exodus 21:6)?, b Rather, I would say /b that the master b should pierce his ear outside, /b i.e., not at the door, b and he should place it /b afterward b on the door, and /b then b he should pierce opposite his ear on the door. /b Therefore, b the verse states: /b “And you shall take the awl and place it b through his ear and into the door” /b (Deuteronomy 15:17). b How so? He bores through /b his ear b until he reaches the door. /b ,The i baraita /i adds: Since the verse states b “door,” I /b would b derive /b that this applies to any door, regardless of b whether /b it is b detached /b from its doorpost or b whether it is not detached. /b Therefore, b the verse states: /b “Then his master shall bring him to the court, and shall bring him to the door, or to the b doorpost” /b (Exodus 21:6): b Just as a doorpost is upright /b and attached, b so too, a door /b must be b upright /b and attached to the doorpost., b Rabban Yoḥa ben Zakkai would expound this verse as a type of decorative wreath [ i ḥomer /i ], /b i.e., as an allegory: b Why is the ear different from all the other limbs in the body, /b as the ear alone is pierced? b The Holy One, Blessed be He, said: /b This b ear heard My voice on Mount Sinai when I said: “For to Me the children of Israel are slaves” /b (Leviticus 25:55), which indicates: b And /b they should b not /b be b slaves to slaves. And /b yet b this /b man b went and /b willingly b acquired a master for himself. /b Therefore, b let /b this ear b be pierced. /b , b And Rabbi Shimon bar Rabbi /b Yehuda HaNasi b would /b likewise b expound this verse as a type of decorative wreath: Why are the door and a doorpost different from all other objects in the house, /b that the piercing is performed with them? b The Holy One, Blessed be He, said: The door and the doorpost were witnesses in Egypt when I passed over the lintel and /b when I passed b over the two doorposts /b of houses in which there were Jews (Exodus, chapter 12), b and I said: “For to Me the children of Israel are slaves,” and /b they should b not /b be b slaves to slaves. And I delivered them /b at that time b from slavery to freedom, and /b yet b this /b man b went and acquired a master for himself. /b Therefore, b let him be pierced before them, /b as they are witnesses that he violated God’s will., strong MISHNA: /strong b A Canaanite slave is acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the master b taking possession /b of him. b And he can acquire himself, /b i.e., his freedom, b by /b means of b money /b given b by others, /b i.e., other people can give money to his master, b and by /b means of b a bill /b of manumission if he accepts it b by himself. /b This is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: /b The slave can be freed b by /b means of b money /b given b by himself, and by /b means of b a bill /b of manumission if it is accepted b by others, provided that the money /b he gives b belongs to others, /b not to him. This is because the slave cannot possess property, as anything owned by a slave is considered his master’s., strong GEMARA: /strong The Gemara asks: b From where do we /b derive that these are the modes by which a slave can be acquired? The Gemara answers: b As it is written /b with regard to Canaanite slaves: b “And you shall bequeath them to your children as an ancestral inheritance” /b (Leviticus 25:46). b The verse juxtaposes /b Canaanite slaves b to an ancestral field: Just as an ancestral field can be acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the owner b taking possession /b of it, b so too, a Canaanite slave can be acquired by /b means of b money, by /b means of b a document, or by /b means of the master b taking possession /b of him.,The Gemara asks: b If /b so, perhaps one can interpret this juxtaposition differently: b Just as an ancestral field returns to its owners in the Jubilee /b Year, b so too a Canaanite slave returns to his /b prior b owners in the Jubilee /b Year. Therefore, b the verse states: “of them you may take your slaves forever” /b (Leviticus 25:46), which indicates that the sale is permanent.,A Sage b taught /b in a i baraita /i that a Canaanite slave can b also /b be acquired b by /b means of symbolic b exchange, /b i.e., a i pro forma /i act of acquisition performed by the giving of an item, usually a kerchief, effecting the transfer of ownership of an article. The Gemara asks: b And /b why doesn’t b the i tanna /i of our /b mishna mention acquisition through symbolic exchange? The Gemara answers: He b teaches /b only the effectiveness of b modes /b of acquisition b which are not /b effective in transferring the ownership b of movable property, /b as it is a novelty that these are effective, as one may have thought that a slave can be acquired only in the same manner as movable property is acquired. He does b not teach /b the effectiveness of b modes /b of acquisition b which are /b effective in transferring the ownership b of movable property, /b as it is not a novelty that a slave can be acquired in that manner., b Shmuel says: A Canaanite slave can be acquired by /b means of b pulling, /b as can movable property. b How /b is pulling performed in the case of a slave? If the master b took him by force and /b the slave b came to him, he has /b thereby b acquired him. /b But if the master b called him and he came to him /b willingly, b he has not acquired him. /b ,The Gemara comments: b Granted, according to /b the opinion of b the i tanna /i of our /b mishna, it is clear why he did not list pulling as a mode of acquisition, as b he /b does b not teach /b the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are /b effective in transferring the ownership b of movable property; /b he b teaches /b only the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are not /b effective in transferring the ownership b of movable property. /b Pulling is effective with movable property. b But according to /b the opinion of b the i tanna /i of the i baraita /i , /b who taught the mode of symbolic exchange, b let him teach pulling /b as well. The Gemara answers: b When he teaches /b his i baraita /i , which includes acquisition through symbolic exchange, he teaches the effectiveness of b modes /b of acquisition b that are /b effective in transferring the ownership of b both land and movable property. He does not teach /b the effectiveness of b pulling, which is /b effective in transferring the ownership b of movable property /b but b is not /b effective in transferring the ownership b of land. /b ,The Gemara returns to analyze Shmuel’s statement: b How /b does one acquire a slave through pulling? If the master b took him by force and he came to him, /b he has b acquired him. /b If b he called him and he came to him, /b he has b not acquired him. /b The Gemara asks: b And /b has he b not /b acquired him if b he called him? But isn’t it taught /b in a i baraita /i : b How /b is an animal acquired b through passing? /b If b he grabbed it by its hoof, /b or b by its hair, /b or b by the saddle on it, /b or b by the load [ i shalif /i ] on it, /b or b by the bit [ i bifrumbiya /i ] in its mouth, /b or b by the bell on its neck, he has acquired it. /b , b How /b is an animal acquired b by pulling? /b If b he calls it and it comes, or he /b if b hits it with a stick and it runs before him, once it lifts a foreleg and a hind leg /b from where it was standing, he b acquires it. Rabbi Asi, and some say Rabbi Aḥa, says: /b It is not enough if the animal lifts its feet. Rather, one does not acquire it b until it walks /b the distance of b its full height in the presence of /b the one acquiring it. In any event, this indicates that calling is an effective use of the mode of pulling.,The Sages b say /b in response that there is a difference between the acquisition of a slave and that of an animal. b An animal walks by the will of its owner, /b as it is domesticated and follows the orders of its master. Consequently, if it comes when called it is as though it was pulled. By contrast, b a slave walks by his own will. /b Consequently, even if a slave comes when called, this cannot be considered acquisition through pulling, as the master has performed no act of acquisition. b Rav Ashi said: A slave who is a minor is considered like an animal. /b Since he has no will of his own, he can be acquired through calling, like an animal.,§ b The Sages taught /b ( i Tosefta /i 1:5): b How /b does one acquire a slave b though possession? /b If the slave b removes /b the master’s b shoe, /b or b carries his garments after him to the bathhouse, /b or b undresses him, /b or b bathes him, /b or b anoints him, /b or b scrubs /b the oil off him, or b dresses him, /b or b puts on his shoes, or lifts him, /b the master b acquires him. Rabbi Shimon says: /b Acquisition through the mode of b possession should not be considered greater than /b acquisition using the mode of b lifting, as lifting acquires /b property b in any situation. /b With regard to this last statement the Gemara asks: b What is /b Rabbi Shimon b saying /b here? The first i tanna /i also said that a slave can be acquired by lifting., b Rav Ashi says /b that one can infer from the statement of the first i tanna /i : If a slave b lifts his master, /b the master b acquires him, /b as he is performing labor for the master. But if b his master lifts /b the slave, the master b does not acquire him, /b as the slave has not performed labor for his master. With regard to this b Rabbi Shimon says: /b Acquisition through b possession should not be greater than /b acquisition through b lifting, as lifting acquires /b property b in any situation. /b Consequently, one can acquire a slave even by lifting him.,The Gemara asks: b Now that you said /b that if a slave b lifts his master, /b the master b acquires him, /b consider the following ramification of this ruling: b If that is so, let a Canaanite maidservant be acquired by /b means of b sexual intercourse /b with the master, as it is possible to claim she lifts him during the act of intercourse. The Gemara answers: b When we say /b that one acquires a slave through the labor the slave performs for him, that applies to a situation where b this /b master b benefits and that /b slave b suffers. /b In this manner the master exercises his authority over the slave. b Here, /b with regard to sexual intercourse, b it is /b a case where b this /b master b benefits and this /b Canaanite maidservant likewise b benefits. /b Since both sides derive benefit, it cannot be seen as an act of acquisition.,The Gemara asks: If he engages in intercourse b in an atypical manner, /b i.e., anal intercourse, with her, b what can be said? /b In that case the woman does not benefit from the intercourse. b Rav Aḥai bar Adda of /b the place called b Aḥa said: Who will tell us, /b i.e., it is not obvious, b that there is no benefit for both of them, /b i.e., there is benefit only for the man, when they engage in intercourse in an atypical manner? b And furthermore, it is written: “Lyings with a woman” /b (Leviticus 18:22). The plural form indicates that there are two ways of engaging in sexual intercourse with a woman: In this manner b the verse compares typical /b sexual intercourse b to /b intercourse in b an atypical manner. /b ,§ The Gemara relates: b Rabbi Yehuda from India was a convert who had no heirs. /b When b he became ill Mar Zutra entered to ask /b about his health. When he b saw that his condition intensified, /b i.e., that he was about to die, Mar Zutra b said to /b Rabbi Yehuda’s b slave: Remove my shoes and take them to my house. /b He wanted to acquire the slave upon the death of his master, as when a convert without heirs dies, the first person to claim his property acquires it. The Gemara comments: b There are /b those b who say /b that this slave b was an adult man, /b |
|
188. Babylonian Talmud, Ketuvot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007) 53| 62b. אכולהו והא ששה חדשים קאמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו,א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות:,הספנים אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר: אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו,כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה,עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש,יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה,רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד,אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך,מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה רחמי ואיתסיאת:,רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה,אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש"מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה,רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי,על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב) החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא,ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה | 62b. the i tanna /i taught us a i halakha /i b with regard to all of them, /b not only a man of leisure or a laborer. He asked him: b But /b with regard to a sailor b it said /b that the set interval for conjugal relations is b six months; /b why, then, should he have to divorce her if he vowed to forbid these relations for only a week? He answered him: It is well known that b one who has bread in his basket is not comparable to one who does not have bread in his basket. /b On a fast day, one who does not have bread available in his basket suffers more than one who does have bread available and knows that he will be able to eat later. In this case as well, when a woman knows that marital relations are forbidden to her due to a vow, her suffering from waiting for her husband to return is increased., b Rabba bar Rav Ha said to Abaye: If a donkey driver /b who is already married wants to b become a camel driver, what /b is the i halakha /i ? Is he permitted to change his profession in order to earn more money from his work, even though this will mean he reduces the frequency with which he engages in conjugal relations with his wife? b He answered him: A woman prefers a i kav /i , /b i.e., modest means, b with conjugal relations to ten i kav /i with abstinence. /b Consequently, he is not allowed to change his profession without her permission.,§ The mishna stated: For b sailors, /b the set interval for conjugal relations is b once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rav Berona said /b that b Rav said: /b The b i halakha /i is in accordance with /b the opinion of b Rabbi Eliezer. Rav Adda bar Ahava said /b that b Rav said: This is the statement of Rabbi Eliezer, but the Rabbis say: Students may leave /b their homes b to study Torah /b for as long as b two or three years without permission /b from their wives. b Rava said: The Sages relied on Rabbi Adda bar Ahava’s /b opinion b and performed an action /b like this b themselves, /b but the results were sometimes fatal.,This is b as /b it is related b about Rav Reḥumi, who would commonly /b study b before Rava in Meḥoza: He was accustomed to come /b back b to his home every /b year on the b eve of Yom Kippur. One day he was /b particularly b engrossed in /b the b i halakha /i /b he was studying, and so he remained in the study hall and did not go home. b His wife was expecting him /b that day and continually said to herself: b Now he is coming, now he is coming. /b But in the end, b he did not come. She was distressed /b by this and b a tear fell from her eye. /b At that exact moment, Rav Reḥumi b was sitting on the roof. The roof collapsed under him and he died. /b This teaches how much one must be careful, as he was punished severely for causing anguish to his wife, even inadvertently.,§ b When /b is b the /b ideal b time for Torah scholars /b to fulfill their conjugal obligations? b Rav Yehuda said /b that b Shmuel said: /b The appropriate time for them is b from Shabbat eve to Shabbat eve, /b i.e., on Friday nights. Similarly, it is stated with regard to the verse b “that brings forth its fruit in its season” /b (Psalms 1:3): b Rav Yehuda said, and some say /b that it was b Rav Huna, and some say /b that it was b Rav Naḥman: This /b is referring to one b who engages in marital relations, /b bringing forth his fruit, b from Shabbat eve to Shabbat eve. /b ,It is related further that b Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya /b and b son-in-law of Rabbi Yannai, would go and sit in the study hall, and every /b Shabbat eve b at twilight he would come to his house. When he would come, /b Rabbi Yannai b would see a pillar of fire preceding him /b due to his sanctity. b One day he was engrossed in /b the b i halakha /i /b he was studying, and he stayed in the study hall and did not return home. b When Rabbi Yannai did not see that sign /b preceding him, b he said to /b the family: b Turn his bed over, /b as one does at times of mourning, since he must have died, reasoning that b if Yehuda were alive he would not have missed his set interval /b for conjugal relations and would certainly have come home. What he said b became “like an error that proceeds from a ruler” /b (Ecclesiastes 10:5), b and /b Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, b died. /b ,It is related further that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b arranged for his son /b to marry a daughter of b the household of Rabbi Ḥiyya. When he came to write the marriage contract, the girl died. Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: Is there, Heaven forbid, some disqualification /b in these families, as it appears that God prevented this match from taking place? b They sat and looked into the families’ /b ancestry and found that b Rabbi /b Yehuda HaNasi b was descended from Shefatya ben Avital, /b the wife of David, whereas b Rabbi Ḥiyya was descended from Shimi, David’s brother. /b , b He went and arranged for his son /b to marry a daughter b of the household of Rabbi Yosei ben Zimra. They agreed for him /b that they would support him for b twelve years to go to study in the study hall. /b It was assumed that he would first go to study and afterward get married. b They passed /b the girl b in front of /b the groom and when he saw her b he said: Let it be /b just b six years. They passed her in front of him /b again and b he said to them: I will marry her /b now b and then go /b to study. b He was /b then b ashamed /b to see b his father, /b as he thought he would reprimand him because when he saw the girl he desired her and could not wait. His father placated him and b said to him: My son, you have your Maker’s perception, /b meaning you acted the same way that God does.,The proof for this is that b initially it is written: “You bring them and plant them /b in the mountain of Your inheritance, the place that You, O Lord, have made for You to dwell in” (Exodus 15:17), which indicates that God’s original intention was to build a Temple for the Jewish people after they had entered Eretz Yisrael. b And ultimately it is written: “And let them make Me a Sanctuary, that I may dwell among them” /b (Exodus 25:8), i.e., even while they were still in the desert, which indicates that due to their closeness to God, they enjoyed greater affection and He therefore advanced what would originally have come later.,After his wedding b he went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back his wife had become infertile, /b as a consequence of spending many years without her husband. b Rabbi /b Yehuda HaNasi b said: What /b should we b do? If he will divorce her, /b people b will say: This poor woman waited /b and hoped b for naught. If he will marry another woman /b to beget children, people b will say: This one, /b who bears him children, b is his wife and that one, /b who lives with him, b is his mistress. /b Therefore, her husband b pleaded /b with God b to have mercy on her and she was cured. /b , b Rabbi Ḥaya ben Ḥakhinai went to the study hall at the end of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s wedding feast. /b Rabbi Shimon b said to him: Wait for me until I /b can b come with you, /b after my days of celebration are over. However, since he wanted to learn Torah, b he did not wait /b and b went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back, all the paths of his city had changed and he did not know how to go to his home. /b , b He went /b and b sat on the bank of the river and heard people calling to a certain girl: Daughter of Ḥakhinai, daughter of Ḥakhinai, fill your pitcher and come up. He said: I can conclude from this that this is our daughter, /b meaning his own daughter, whom he had not recognized after so many years. b He followed her /b to his house. b His wife was sitting and sifting flour. She lifted her eyes up, saw him /b and recognized him, b and her heart fluttered /b with agitation and b she passed away /b from the emotional stress. Rabbi Ḥaya b said before /b God: b Master of the universe, is this the reward of this poor woman? He pleaded for mercy for her and she lived. /b , b Rabbi Ḥama bar Bisa went and sat for twelve years in the study hall. When he came /b back to his house, b he said: I will not do what the son of Ḥakhinai, /b who came home suddenly with tragic consequences for his wife, b did. He went and sat in the study hall /b in his hometown, b and sent /b a message b to his house /b that he had arrived. While he was sitting there b his son Rabbi Oshaya, /b whom he did not recognize, b came and sat before him. /b Rabbi Oshaya b asked him /b questions about b i halakha /i , and /b Rabbi Ḥama b saw that the i halakhot /i of /b Rabbi Oshaya b were incisive, /b i.e., he was very sharp. Rabbi Ḥama b was distressed and said: If I had been here /b and had taught my son b I would have had a child like this. /b ,Rabbi Ḥama b went in to his house /b and b his son went in /b with him. Rabbi Ḥama then b stood up before him /b to honor a Torah scholar, since b he thought /b that b he wanted to ask him a matter of i halakha /i . His wife said to him: Is there a father who stands up before his son? /b The Gemara comments: b Rami bar Ḥama read /b the verse b about him: “A threefold cord is not quickly broken” /b (Ecclesiastes 4:12). b This /b is referring to b Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥama bar Bisa, /b as he represented the third generation of Torah scholars in his family.,The Gemara further relates: b Rabbi Akiva was the shepherd of ben Kalba Savua, /b one of the wealthy residents of Jerusalem. The b daughter /b of Ben Kalba Savua b saw that he was humble and refined. She said to him: If I betroth myself to you, will you go to the study hall /b to learn Torah? b He said to her: Yes. She became betrothed to him privately and sent him /b off to study. b Her father heard /b this and became angry. b He removed her from his house /b and took a b vow /b prohibiting her from b benefiting from his property. /b Rabbi Akiva b went /b and b sat for twelve years in the study hall. When he came /b back to his house b he brought twelve thousand students /b with him, and as he approached b he heard an old man saying to /b his wife: b For how long /b |
|
189. Babylonian Talmud, Keritot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •rosenthal, eliezer shimshon Found in books: Secunda (2014) 74| 7b. הכי קאמר מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן דברי ר"ע קסבר מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא וכתיב כרת במקום קרבן שמע מינה מייתי קרבן,ואומר (במדבר ט, יג) חטאו ישא אתא לרבנן והכי קאמר ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא,אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל ((במדבר ט, יג) חטאו ישא האיש ההוא) וכתיב בפסח שני (במדבר ט, יג) חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת,ת"ר (במדבר טו, ל) את ה' מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה קסבר מגדף מברך את השם הוא,ר' אלעזר בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה ולא חיסרתה קסבר מגדף היינו עובד ע"ז,תניא אידך את ה' רבי אלעזר בן עזריה אומר בעובד ע"ז הכתוב מדבר וחכמים אומרים לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם:, big strongמתני׳ /strong /big יש מביאות קרבן ונאכל ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינם מביאות,מביאות קרבן ונאכל המפלת כמין בהמה חיה ועוף דר"מ וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם,המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל,ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואין יודע מה הפילה ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה א"ר יוסי אימתי בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב אבל אם היו שתיהן עומדות שתיהן מביאות קרבן ונאכל,אלו שאין מביאות המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים המפלת יום ארבעים ויוצא דופן ר' שמעון מחייב ביוצא דופן:, big strongגמ׳ /strong /big שפחה מנלן דת"ר (ויקרא יב, ב) בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל (ויקרא יב, ב) אשה,מאי וכן שפחה ס"ד אמינא כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה:,אלו מביאין קרבן כו': מאי עבדין מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי וחטאת עוף ספק ומתני,ומי אית ליה לר' יוסי תנאה והתנן רבי שמעון אומר מביאות שניהן חטאת אחת רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת אלמא לר' יוסי לית ליה תנאה,אמר רבא מודה ר' יוסי במחוסר כפרה וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מודה רבי יוסי במחוסר כפרה,מ"ט התם בעי גברא ידיעה דכתיב (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו הילכך לא מתיין ומתני אבל הכא כי מתיין נשים קרבן לאישתרויי באכילת קדשים,כדתני סיפא דההיא רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שתים מביאות אותה:,אלו שאין מביאות כו' ר' שמעון מחייב ביוצא דופן: מ"ט דר"ש אמר ר"ל אמר קרא (ויקרא יב, ה) ואם נקבה תלד לרבות לידה אחרת מאי היא יוצא דופן,ורבנן מ"ט א"ר מני בר פטיש (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת:, big strongמתני׳ /strong /big המפלת לאור שמונים ואחד ב"ש פוטרין מן הקרבן וב"ה מחייבין,אמרו ב"ה לב"ש מ"ש אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן,אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמר במפלת לאור שמונים ואחד שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן,אמרו להן ב"ה והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בהו קרבן וחייבת קרבן,אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינן ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור תאמר במפלת לאור שמונים (יום) ואחד שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור,והדמים אינן מוכיחים שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן: | 7b. The Gemara answers that b this /b is what Rabbi Akiva b is saying: /b One who unwittingly b blasphemes brings an offering, since its /b punishment of b i karet /i comes, /b i.e., is written, b in a place /b where the Torah discusses b an offering, /b i.e., i karet /i is mentioned in a passage that discusses a sin offering (see Numbers 15:27–31). This is b the statement of Rabbi Akiva, /b as b he maintains: Since /b the verse b should have written i karet /i in general, /b i.e., without connecting it to bringing an offering, b and /b yet this b i karet /i is written in a place /b where the Torah discusses b an offering, conclude from it /b that the unwitting blasphemer b brings an offering /b for his transgression.,The Gemara analyzes the next clause of the i baraita /i : b And /b the verse b states: /b “Whoever curses his God b shall bear his sin” /b (Leviticus 24:15). The Gemara explains: Here we b arrive at /b the opinion of b the Rabbis, and this /b is what b Rabbi Akiva is saying to the Rabbis: You say /b that the transgression of one who b blasphemes does not involve an action, /b as b what is /b the case of one who b blasphemes? /b It is one who b blesses, /b i.e., curses, b the Name, /b i.e., God. b But /b if so, then concerning the punishment of b i karet /i that is written: /b “That person blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [ i venikhreta /i ] from among his people” (Numbers 15:30), b for what /b purpose b does it come, /b if not to render him liable to bring an offering?,The Rabbis b say to him: /b It comes b to give /b the punishment of b i karet /i to one who curses /b God, in order to teach that the phrase: “Shall bear his sin,” written in the verse: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), is referring to i karet /i , so that one can derive by verbal analogy that an individual who was obligated to bring a Paschal offering for the second i Pesaḥ /i and did not do so is likewise liable to receive i karet /i . b As it is written with regard to one who curses /b God: “Whoever curses his God b shall bear his sin,” and it is written with regard to /b one who was obligated to bring a Paschal offering for the b second i Pesaḥ /i /b and did not do so: “That man b shall bear his sin” /b (Numbers 9:13). b Just as there, /b with regard to one who curses God it is referring to the punishment of b i karet /i , so too here, /b with regard to the Paschal offering it is referring to the punishment of b i karet /i . /b ,With regard to one who blasphemes, b the Sages taught /b in a i baraita /i : The verse states: “That person b blasphemes [ i megaddef /i ] the Lord” /b (Numbers 15:30). b Isi ben Yehuda says: /b This is b like a person who says to another: You cleaned [ i geirafta /i ] the bowl and rendered it lacking, /b i.e., the transgression of blasphemy is so severe that it is compared to one who does actual damage to God. Isi ben Yehuda b maintains /b that the case of the b blasphemer is /b identical to that of one who b blesses, /b i.e., curses, b the Name, /b i.e., God, which is a particularly severe transgression., b Rabbi Elazar ben Azarya says /b that this is b like a person who says to another: You cleaned the bowl /b and removed its contents, b but did not render it lacking, /b i.e., the transgression of blasphemy is not compared to one who does actual damage to God. Rabbi Elazar ben Azarya b maintains /b that the case of the b blasphemer is /b the same as that of b an idol worshipper, /b which is a less severe transgression.,This dispute as to the nature of the transgression of the blasphemer b is taught /b in b another /b i baraita /i : “That person blasphemes b the Lord” /b (Numbers 15:30), and b Rabbi Elazar ben Azarya says: The verse is speaking of an idol worshipper. And the Rabbis say: The verse comes only to give /b the punishment of b i karet /i to one who blesses, /b i.e., curses, b the Name, /b i.e., God., strong MISHNA: /strong b There are /b some women who b bring /b a sin b offering /b of a woman after childbirth b and /b the offering b is eaten /b by the priests. b And there are /b some women who b bring /b a sin b offering but it is not eaten. And /b there are b some /b women who b do not bring /b a sin offering at all.,The mishna elaborates: The following women b bring /b a sin b offering and it is eaten /b by the priests: b One who miscarries /b a fetus with a form b similar to a domesticated animal, /b one who miscarries a fetus with a form similar to b an undomesticated animal, or /b one who miscarries a fetus with a form similar to b a bird; /b this is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: /b She does not bring a sin offering b unless /b the fetus b has the form of a person. /b ,With regard to a woman b who miscarries a sandal /b fetus, i.e., one that has the form of a flat fish; b or /b if she miscarries the b placenta; or an amniotic sac /b in which b tissue developed; or /b a fetus b that emerged cut, /b i.e., in pieces; b and likewise /b a Canaanite b maidservant, /b owned by a Jew, b who miscarried; /b in all these cases b she brings /b a sin b offering and it is eaten /b by the priests., b And these /b women b bring /b sin offerings b but /b their sin offerings b are not eaten: One who miscarries and does not know /b the nature of b what she miscarried; and two women who miscarried, /b in a case where b one /b miscarried a fetus b of a type /b for which a woman is b exempt /b from bringing an offering b and /b the other b one /b miscarried a fetus b of a type /b for which a woman is b liable /b to bring an offering, and they do not know which miscarried which type. b Rabbi Yosei said: When /b is their sin offering not eaten? It is b when /b both women b went /b to different places within the Temple to bring their offerings, e.g., b this /b woman went b to the east and that /b woman went b to the west. But if both of them were standing /b together, b both of them /b together b bring /b one sin b offering, and it is eaten. /b , b These /b women b do not bring /b a sin offering: A woman b who miscarries an amniotic sac full of water, /b or one b full of blood, /b or one b full of /b different b colors; /b and likewise a woman b who miscarries /b a fetus with a form b similar to fish, or grasshoppers, or repugt creatures, or creeping animals; /b and a woman b who miscarries /b on the b fortieth day /b of her pregcy; b and /b a woman who gives birth by b caesarean section. Rabbi Shimon deems /b a woman b liable /b to bring a sin offering b in /b the case where she gives birth by b caesarean section. /b , strong GEMARA: /strong b From where do we /b derive that in the case of a Canaanite b maidservant, /b owned by a Jew, who miscarried, she brings a sin offering and it is eaten? b As the Sages taught /b in a i baraita /i : The passage discussing the i halakhot /i of a woman following childbirth begins with the verse: “Speak to b the children of Israel, /b saying: If a woman conceives and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). From this verse b I have /b derived b only /b that the full-fledged b children of Israel /b are included in these i halakhot /i ; b from where /b do I derive that b a convert and /b a Canaanite b maidservant /b are also included in these i halakhot /i ? b The verse states “a woman,” /b which includes other women.,The Gemara asks: b What /b is the meaning of the special emphasis in the mishna: b And likewise /b a Canaanite b maidservant? /b Why does the mishna deem it necessary to write this i halakha /i ? The Gemara answers: It might b enter your mind to say /b that b when we say: /b With regard to b any mitzva in which a woman is obligated /b a Canaanite b slave is /b also b obligated in that /b mitzva, b this statement /b applies |
|
