| 1. Tosefta, Hagigah, 2.8, 2.10-2.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51, 52, 54, 56 |
| 2. Mishnah, Temurah, 1.17 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 54 |
3. Mishnah, Hagigah, 2.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51, 52| 2.2. "יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אַב בֵּית דִּין: \n", | 2.2. "Yose ben Yoezer says that [on a festival] the laying of the hands [on the head of a sacrifice] may not be performed. Yosef ben Joha says that it may be performed. Joshua ben Perahia says that it may not be performed. Nittai the Arbelite says that it may be performed. Judah ben Tabai says that it may not be performed. Shimon ben Shetah says that it may be performed. Shamayah says that it may be performed. Avtalyon says that it may not be performed. Hillel and Menahem did not dispute. Menahem went out, Shammai entered. Shammai says that it may not be performed. Hillel says that it may be performed. The former [of each] pair were patriarchs and the latter were heads of the court.", |
|
4. Mishnah, Menachot, 9.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 54, 56| 9.7. "כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפָּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ וּמֵבִיא נְסָכִים וּמֵמִיר: \n", | 9.7. "None of the communal offerings require the laying on of hands except the bull that is offered for [the transgression by the congregation] of any of the commandments, and the scapegoat. Rabbi Shimon says: also the he-goat offered for [the sin] of idol worship. All the offerings of an individual require the laying on of hands except the first-born, the cattle tithe, and the pesah. And an heir may lay his hands [on his father’s offering], and he may bring the libations for it, and can substitute [another animal for it].", |
|
5. Mishnah, Negaim, 14.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51| 14.8. "בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וּשְׁחָטוֹ, וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד. זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים. בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה: \n", | 14.8. "He comes to the guilt-offering and he puts his two hands on it. He then slaughters it. Two priests receive its blood, one in a vessel and the other in his hand. He who received it in the vessel proceeded to sprinkle it on the wall of the altar. The one who received it in his hand would approach the metzora. The metzora had in the meantime immersed himself in the chamber of the metzoraim. He would come and stand at the Nikanor gate. Rabbi Judah says: he did not require immersion.", |
|
6. Mishnah, Tamid, 7.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51, 56| 7.3. "בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצֶּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לְפֶרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה. וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:", | 7.3. "If the high priest wished to burn the offerings [himself], he would go up the ascent with the deputy high priest at his right. When he reached the middle of the ascent the deputy took hold of his right hand and helped him up. The first [of the other priests] then handed to him the head and the foot and he laid his hands on them and threw them [onto the altar]. The second then handed to the first the two fore legs. And he handed them to the high priest who laid his hands on them and threw them [onto the altar]. The second then went away. In the same way all the other limbs were handed to him and he laid his hands on them and threw them [on to the altar fire]. If he wanted, he could lay his hands and let others throw [them] on the fire. He then went around the altar. From where did he begin? From the southeastern corner; from there he went to the northeastern, then to the northwestern and then to the southwestern. They there handed him the wine for libation. The deputy high priest stood on the corner/horn of the altar with the flags in his hand, and two priests on the table of the fats with two trumpets in their hands. They blew a teki’ah, a teru’ah and a teki’ah. They then went and stood by Ben Arza, one on his right hand and one on his left. When he bent down to make the libation the deputy high priest waved the flags and Ben Arza struck the cymbals and the Levites sang the psalm. When they came to a pause they blew a teki’ah, and the public bowed down. At every pause there was a teki’ah and at every teki’ah a bowing down. This was the order of the regular daily sacrifice for the service of our Lord. May it be His will that it be rebuilt speedily in our days, Amen.", |
|
7. Mishnah, Yoma, 3.8, 4.2, 6.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51| 3.8. "בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ, וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n", 4.2. "קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n", 6.2. "בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא בַּשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n", | 3.8. "He came to his bull and his bull was standing between the Ulam and the altar, its head to the south and its face to the west. And the priest stands on the eastside facing the west. And he lays both his hands upon it and confesses. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”", 4.2. "He bound a thread of crimson wool on the head of the goat which was to be sent away, and he placed it at the gate where it was later to be sent away, and on the goat that was to be slaughtered [he placed a thread of crimson wool on its neck] at the place of the slaughtering. He came to his bull a second time, pressed his two hands upon it and made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”", 6.2. "He then came to the scapegoat and laid his two hands upon it and he made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! They have done wrong, they have transgressed, they have sinned before You, Your people the House of Israel. Please, in the name of Hashem (Bashem)! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which your people, the House of Israel, have committed and transgressed and sinned before You, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And the priests and the people standing in the courtyard, when they would hear God’s name explicated coming out of the high priest’s mouth, would bend their knees, bow down and fall on their faces and say “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”", |
|
| 8. Palestinian Talmud, Betzah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 53, 54 |
| 9. Anon., Sifra, None (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 52 |
| 10. Palestinian Talmud, Hagigah, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 51, 53, 54 |
11. Babylonian Talmud, Betzah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 54| 20b. והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום:,שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו,אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:,תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה,אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה ' זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג,אמרו להם בית הלל אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו,אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר לה' כל דלה' אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים:,אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן,במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומר סבר אין קרבין ביום טוב,אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה,אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:,איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין בי"ט עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב,מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד לרבא לא זריק לרבה בר רב הונא זריק,מיתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק | |
|
12. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •controversy, the first Found in books: Balberg (2017), Blood for Thought: The Reinvention of Sacrifice in Early Rabbinic Literature, 53| 16b. הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב ב"ד:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא,מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון,אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם,מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח,כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע,אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי',מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה,לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא:,יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון,אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור,פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה,הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי,אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך,מיתיבי (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים בנות ישראל סומכות רשות,אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו,לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל,א"ר אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים,אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין | 16b. b The first /b members of each pair b served as i Nasi /i , and their counterparts /b served as b deputy i Nasi /i . /b , strong GEMARA: /strong b The Sages taught: Three of the first pairs who say not to place hands and two of the last pairs who say to place hands served as i Nasi /i , and their counterparts /b served as b deputy i Nasi /i ; /b this is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say /b the opposite: b Yehuda ben Tabbai /b was b deputy i Nasi /i and Shimon ben Shataḥ /b was the b i Nasi /i . /b ,The Gemara asks: b Who is the i tanna /i /b who taught b that which the Sages taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Yehuda ben Tabbai said: /b I swear that b I will /b not b see the consolation /b of Israel b if I did not kill a conspiring witness. /b This means that Rabbi Yehuda ben Tabbai sentenced a conspiring witness to death, in order b to counter the views of the Sadducees, who would say: Conspiring witnesses are not executed unless the sentenced one has been executed. /b Their views opposed the traditional view, which maintains that conspiring witnesses are executed only if the one sentenced by their testimony has not yet been executed., b Shimon ben Shataḥ said to him: /b I swear that b I will /b not b see the consolation /b of Israel b if you did not shed innocent blood, as the Sages said: Conspiring witnesses are not executed unless they are both found to be conspirators; /b if only one is found to be a conspirator, he is not executed. b And they are not flogged /b if they are liable to such a penalty, b unless they are both found to be conspirators. And /b if they testified falsely that someone owed money, b they do not pay money unless they are both found to be conspirators. /b ,Hearing this, b Yehuda ben Tabbai immediately accepted upon himself not to rule /b on any matter of b law unless he was in the presence of Shimon ben Shataḥ, /b as he realized he could not rely on his own judgment.,The i baraita /i further relates: b All of Yehuda ben Tabbai’s days, he would prostrate himself on the grave of that executed /b individual, to request forgiveness, b and his voice was heard /b weeping. b The people thought that it was the voice of that executed /b person, rising from his grave. Yehuda ben Tabbai b said to them: It is my voice, /b and b you /b shall b know /b that it is so, b for tomorrow, /b i.e., sometime in the future, b he will die, and his voice will no /b longer b be heard. /b Yehuda ben Tabbai was referring to himself, but he did not want to mention something negative about himself in direct terms., b Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: /b This provides no conclusive proof that the voice was not that of the executed man, as b perhaps /b ben Tabbai b appeased /b the executed individual in the World-to-Come. b Or, /b alternatively, the latter may have b prosecuted him by the law /b of Heaven, and that is why his voice can no longer be heard.,The Gemara returns to its original question: b Whose /b opinion does b this /b i baraita /i follow? b Granted, if you say /b it is in accordance b with /b that of b Rabbi Meir, /b who b said /b that b Shimon ben Shataḥ was deputy i Nasi /i /b while b Rabbi Yehuda ben Tabbai was i Nasi /i , that /b explains why b he /b had previously b issued a halakhic ruling in the presence of Shimon ben Shataḥ /b to execute the conspiring witness, and only after that unfortunate incident did he undertake to issue rulings only in the presence of his colleague. b But if you say /b that the i baraita /i is in accordance with b the Sages, who said: Yehuda ben Tabbai /b was b deputy i Nasi /i /b and b Shimon ben Shataḥ /b the b i Nasi /i , /b why did he need to make such a commitment? b May /b the b deputy i Nasi /i issue a halakhic ruling in the presence of /b the b i Nasi /i ? /b ,The Gemara refutes this: b No; what /b did he mean by b accepting upon himself /b not to rule on his own? b He spoke /b with regard b to joining /b the ruling of others: b Even /b with regard to b joining /b the ruling of others, b I will also not join /b until I have first heard the view of Shimon ben Shataḥ.,§ It is taught in the mishna: b Menaḥem departed and Shammai entered. /b The Gemara asks: b To where did /b Menaḥem b depart? Abaye said: He departed and went astray. /b Therefore, the mishna did not wish to delve into the details of his case. b Rava said: He departed for the king’s service. /b He received a post from the king and had to leave the court. b This is also taught /b in a i baraita /i : b Menaḥem departed for the king’s service, and eighty pairs of students dressed in silk robes left with him /b to work for the king, and that they no longer studied Torah.,§ b Rav Shemen bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: A rabbinic decree [ i shevut /i ] should never be taken lightly in your eyes, since placing hands /b on the head of an offering on a Festival b is prohibited only as a rabbinic decree /b because it is considered making use of an animal, which is not considered a prohibited labor but merely resembles one, and yet b the greatest /b scholars b of each generation disputed it. /b ,The Gemara is puzzled by this statement: This b is obvious. /b Since it is an accepted rabbinic decree, why should people take it lightly? The Gemara answers: It was b necessary for him /b to state it because it is b a rabbinic decree related to a mitzva. /b In other words, although this rabbinic decree of placing the hands on an animal is not performed for one’s own sake but for the purpose of a mitzva, it was nevertheless a serious matter in the eyes of the Sages.,The Gemara remains puzzled: b This too is obvious. /b In that case as well, the act is prohibited by the Sages. The Gemara responds: Rabbi Yoḥa’s statement comes b to exclude /b the opinion b of the one who said /b that b they disagree with regard to the actual /b obligation of b placing hands, /b i.e., whether or not obligatory peace-offerings require placing the hands. b He /b therefore b teaches us /b that b it is a rabbinic decree /b that is the subject b of their dispute, /b not the requirement itself., b Rami bar Ḥama said: /b You can b learn from here, /b from this dispute, that the mitzva of b placing hands /b requires not only placing one’s hands on the animal’s head, but b we also require /b that one places his hands b with all his strength. For if it enters your mind /b that b we do not require all his strength, what /b prohibition b does one violate /b by placing his hands? b Let him place /b them on a Festival as well, as this does not resemble a prohibited action at all., b The Gemara raises an objection /b to this from a i baraita /i : b “Speak to the children of [ i benei /i ] Israel” /b (Leviticus 1:2). The word i benei /i literally means: Sons of. And it states nearby: b “And he shall place /b his hand on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:4), from which we learn that b the sons of Israel place /b their hands, b but the daughters of Israel do not place /b them. b Rabbi Yosei and Rabbi Yishmael say: It is optional for the daughters of Israel to place /b their hands. They may place their hands if they so choose, although they are not obligated to do so., b Rabbi Yosei said: /b The Sage b Abba Elazar related to me /b the following incident: b On one occasion, we had a calf for a peace-offering, and we brought it to the Women’s Courtyard, and women placed /b their hands b on it. /b We did this b not because there /b is an obligation of b placing hands in /b the case of b women, but in order to please the women, /b by allowing them to sacrifice an offering, in all of its particulars, as men do. Now, b if it enters your mind /b that b we require /b placing hands b with all one’s strength, /b would b we perform work with consecrated /b offerings b in order to please /b the b women? /b Placing one’s hands forcefully on an animal is considered performing work with it, and if one does it without being obligated to do so, he has thereby performed work with an offering. b Rather, isn’t it /b correct to b conclude from this /b that b we do not require /b placing hands b with all one’s strength? /b ,The Gemara rejects this: b Actually, I /b could b say to you /b that b we do require /b placing hands b with all one’s strength, /b but here they allowed women to place their hands b by saying to them: Ease your hands /b and do not press forcefully, so that their hand placing should not constitute work. The Gemara retorts: b If so, /b then the reason formulated as: b Not because there /b is an obligation to b place hands in /b the case of b women, /b is irrelevant to this law. b Let him derive /b the permission for women to do so from the reason that b it is not /b considered b placing hands at all. /b If placing hands must be performed with all one’s strength, this action the women are performing does not constitute placing hands., b Rabbi Ami said: He stated one /b reason b and another. One /b reason is b that it is not /b considered b placing hands at all, /b as it is not performed with all of one’s strength; b and another /b reason is that they allowed it b in order to please the women. /b , b Rav Pappa said: Learn from this /b that anything upon which one may not place objects or upon which one may not sit on Shabbat, its b sides are /b likewise b prohibited, for if it enters your mind /b to say that the b sides are permitted, /b they could have told the women b to place /b their hands b on the sides, /b i.e., on the head of the animal rather than on its back, as the head of the animal is considered as if it were one of its sides. b Rather, /b must one b not conclude from this /b that the b sides are prohibited? /b |
|
