1. Hebrew Bible, Psalms, 88.12 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226| 88.12. "הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן׃", | 88.12. "Shall Thy mercy be declared in the grave? Or Thy faithfulness in destruction?", |
|
2. Hebrew Bible, Lamentations, 1.5 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226| 1.5. "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי־צָר׃", | 1.5. "Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. (PAUSE FOR REFLECTIONS)", |
|
| 3. Anaxagoras, Fragments, 72-73 (5th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 213 |
4. Hebrew Bible, 2 Chronicles, 24.23-24.25 (5th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 131| 24.23. "וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל־שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק׃", 24.24. "כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת־יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים׃", 24.25. "וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי־עָזְבוּ אֹתוֹ במחליים [בְּמַחֲלוּיִם] רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל־מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים׃", | 24.23. "And it came to pass, when the year was come about, that the army of the Arameans came up against him; and they came to Judah and Jerusalem, and destroyed all the princes of the people from among the people, and sent all the spoil of them unto the king of Damascus.", 24.24. "For the army of the Arameans came with a small company of men; and the LORD delivered a very great host into their hand, because they had forsaken the LORD, the God of their fathers. So they executed judgment upon Joash.", 24.25. "And when they were departed from him—for they left him in great diseases—his own servants conspired against him for the blood of the sons of Jehoiada the priest, and slew him on his bed, and he died; and they buried him in the city of David, but they buried him not in the sepulchres of the kings.", |
|
5. Hebrew Bible, Daniel, 12.2 (2nd cent. BCE - 2nd cent. BCE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226| 12.2. "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם׃", | 12.2. "And many of them that sleep in the dust of the earth shall awake, some to everlasting life, and some to reproaches and everlasting abhorrence.", |
|
| 6. Tosefta, Sanhedrin, 13.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226 |
7. New Testament, Acts, 7.51-7.52 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 131| 7.51. Σκληροτράχηλοι καὶ ἀπερίτμητοι καρδίαις καὶ τοῖς ὠσίν, ὑμεῖς ἀεὶ τῷ πνεύματι τῷ ἁγίῳ ἀντιπίπτετε, ὡς οἱ πατέρες ὑμῶν καὶ ὑμεῖς. 7.52. τίνα τῶν προφητῶν οὐκ ἐδίωξαν οἱ πατέρες ὑμῶν; καὶ ἀπέκτειναν τοὺς προκαταγγείλαντας περὶ τῆς ἐλεύσεως τοῦ δικαίου οὗ νῦν ὑμεῖς προδόται καὶ φονεῖς ἐγένεσθε, | 7.51. "You stiff-necked and uncircumcised in heart and ears, you always resist the Holy Spirit! As your fathers did, so you do. 7.52. Which of the prophets didn't your fathers persecute? They killed those who foretold the coming of the Righteous One, of whom you have now become betrayers and murderers. |
|
8. New Testament, Luke, 11.47-11.50 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 131| 11.47. οὐαὶ ὑμῖν, ὅτι οἰκοδομεῖτε τὰ μνημεῖα τῶν προφητῶν οἱ δὲ πατέρες ὑμῶν ἀπέκτειναν αὐτούς. 11.48. ἄρα μάρτυρές ἐστε καὶ συνευδοκεῖτε τοῖς ἔργοις τῶν πατέρων ὑμῶν, ὅτι αὐτοὶ μὲν ἀπέκτειναν αὐτοὺς ὑμεῖς δὲ οἰκοδομεῖτε. 11.49. διὰ τοῦτο καὶ ἡ σοφία τοῦ θεοῦ εἶπεν Ἀποστελῶ εἰς αὐτοὺς προφήτας καὶ ἀποστόλους, καὶ ἐξ αὐτῶν ἀποκτενοῦσιν καὶ διώξουσιν, 11.50. ἵνα ἐκζητηθῇ τὸ αἷμα πάντων τῶν προφητῶν τὸ ἐκκεχυμένον ἀπὸ καταβολῆς κόσμου ἀπὸ τῆς γενεᾶς ταύτης, | 11.47. Woe to you! For you build the tombs of the prophets, and your fathers killed them. 11.48. So you testify and consent to the works of your fathers. For they killed them, and you build their tombs. 11.49. Therefore also the wisdom of God said, 'I will send to them prophets and apostles; and some of them they will kill and persecute, 11.50. that the blood of all the prophets, which was shed from the foundation of the world, may be required of this generation; |
|
| 9. Anon., Sifre Deuteronomy, 328 (2nd cent. CE - 4th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
10. Anon., Leviticus Rabba, 22.3 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224| 22.3. דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין שְׁלִיחוּתִי יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין, הֱוֵי: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ וגו', בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה תַּחְתֵּיהֶן וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצְאָה חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. מַאן דְּאָמַר מִדַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וּמַאן דְּאָמַר מִן דַם פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר לָא דָמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בַּמִּדְבָּר וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָתַן לְתוֹךְ גַּרְגּוּתְנִי אַחַת וְיָרַד לוֹ לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מָחָא נַחְשׁוֹלָא בְּיַמָּא, אָמַר דּוֹמֶה לִי שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ זֶה אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמַּיִם, וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל, וְכֵן פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, אַף אֲנִי כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי וְעַכְשָׁיו לְכָאן קְדָמָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ בִּבְרִיָה פְּחוּתָה מִמַּה שֶּׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמְךָ, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְעָמַד מִזַעְפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל בְּנֵי רוֹמִי וְקִלְסוּהוּ, נְקִיטָא בַּרְבָּרַיָיא, מִיָּד הֵסִיקוּ לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס וְרָחַץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מָזְגוּ לוֹ כַּסָּא דְחַמְרָא וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַתּוּשׁ אֶחָד וְנִכְנַס לְתוֹךְ חָטְמוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֹחוֹ, הִתְחִיל מְנַקֵּר אֶת מֹחוֹ, אָמַר קִרְאוּ לָרוֹפְאִים וִיפַצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ וּמָצְאוּ בוֹ כְּמוֹ גּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְהָיָה בּוֹ מִשְׁקַל שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַַבִּי יוֹסֵי תַּמָּן הֲוֵינָא וְיַהֲבִין גּוֹזָלָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתַרְתֵּין לִיטְרַיָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתָקַל חַד כָּל קֳבֵל חַד, וּנְטָלוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַאן דַּהֲוָה הָדֵין שָׁנֵי הֲוָה הָדֵין שָׁנֵי, פָרַח יַתּוּשָׁא פָּרַח נִשְׁמָתָא דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. | 22.3. "...The wicked Titus entered the sanctum of the Holy of Holies, and with his sword brandished in his hand he slashed the two curtains, and taking two whores he spread out a scroll of the Law beneath them and ravished them on top of the altar, and his sword came out full of blood, and some say from the blood of Yom Kippur [sprinkled by the Kohen Gadol on the curtains]. He [Titus] began to revile and blaspheme saying, “He who wages battle with a king in the desert and triumphs is different from him who wages battle in the king's own palace and vanquishes him.” What did he [Titus] do? He gathered all of the Temple vessels and put them in a sack and descended to a ship. At sea, a wave rose up to drown him. He said, “It would appear that this nation's god has power only on water. He [God] only punished the generation of Enosh with water, likewise He could only punish the generation of the flood with water, the generation of the Dispersal and Pharaoh and his army were only punished with water. So I, when I was in His house and domain He had no power to stand against me, and now he opposes me here!” The Holy One said, “By your life, I will punish you with the most insignificant of my creatures.” Immediately God hinted to the sea and it stayed its anger. When he arrived in Rome, all of the citizens came out and acclaimed him: “Conqueror of the Barbarians.” Immediately they heated the bath-house and he entered and washed himself. When he came out they poured for him the double glass for after the bath, and God appointed a mosquito for him and it entered his nose and gnawed its way up until it reached his brain. He said, “Call for the doctors to split open the head of that man [Titus] so I can know with what the God of that nation has punished him.” Forthwith they summoned the doctors, and they split open his brain and found in it the likeness of a young dove and its weight was two litras. R. Elazar son of R. Yosi said: I was there, and they put the young bird on one side [of the scales], and two litras on the other, and they balances one another. They took it and put it in a bowl, and as the mosquito withered so Titus deteriorated. The mosquito flew away, and away flew the soul of the wicked Titus....", |
|
11. Anon., Genesis Rabba, 10.7, 26.2 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 213, 224| 10.7. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא: חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא, חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חָדָא עַקְרָב, וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא, וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין אֲמַר, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בַּהֲדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא, חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ, וּקְטִיל יָתֵיהּ. אֲתָא חַד גַּבָּר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא, אֲמַר תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא. אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ. תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ, אֲמַר מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, אִין. אֲמַר לֵיהּ, יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בַּהֲדֵין חוּטְרָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא, וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא, אֲמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ, אֲמַר לֵית דֵּין עַל מַגָּן, מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ, וְקָרָא עָלָיו (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וְאֶתֵּן אֱדוֹם תַּחְתֶּיךָ. רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא, אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר, לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. יָרַד לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא. אֲמַר דּוֹמֶה זֶה שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קִדְמַנִּי. סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ מִבְּרִיָה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַֹּׂר שֶׁל יָם וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ פְּיָילִי פּוֹטִירִין שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. וְהָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר פִּצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חָד לָקֳבֵל חָד. וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע. 26.2. וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י), כְּתִיב (תהלים צב, יד): שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', זֶה נֹחַ שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה. בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (תהלים צב, טו): עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. עוֹד יְנוּבוּן, זֶה נֹחַ. דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וַיּוֹלֶד נֹחַ, אָמַר רַבִּי יוּדָן מַה טַּעַם כָּל דּוֹרוֹת הוֹלִידוּ לְמֵאָה שָׁנִים וּלְמָאתַיִם שָׁנָה, וְזֶה הוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם רְשָׁעִים הֵם אֵין רְצוֹנִי שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם, וְאִם צַדִּיקִים הֵם אַטְרִיחַ עָלָיו וְיַעֲשֶׂה לָהֶם תֵּבוֹת הַרְבֵּה, וְכִיבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָנוֹ וְהוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. רַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר אֲפִלּוּ יֶפֶת שֶׁהוּא הַגָּדוֹל לִכְשֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל אֵינוֹ בֶּן מֵאָה שָׁנָה שֶׁרָאוּי לָעֳנָשִׁים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין מִיתָה לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בִּלְבָד, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ח): וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא מֵעַל כָּל פָּנִים, מֵעַל פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהָכְתִיב (ישעיה סה, כ): כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא. מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רָאוּי לְכָל עֳנָשִׁים, וְהָא כְתִיב (תהלים מט, טו): כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים, וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא. מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה פַּרְעֹה בִּשְׁעָתָן, סִיסְרָא בִּשְׁעָתָן, סַנְחֵרִיב בִּשְׁעָתָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַלְאַךְ הַמָּוֶת סְטַטְיוֹנָר שֶׁלָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מט, טו): וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁאוֹל בָּלָה וְגוּפָן אֵינָהּ בָּלָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ. | |
|
| 12. Anon., Deuteronomy Rabbah, 21 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
| 13. Anon., Qohelet Rabba, 5.8 (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226 |
14. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226| 16b. (דברי הימים א כז, לד) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר (שמואל ב טז, כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ וגו' ובניהו בן יהוידע זו סנהדרין אביתר אלו אורים ותומים,וכן הוא אומר (דברי הימים א יח, יז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמן כרתי ופלתי כרתי שכורתין דבריהן ופלתי שמופלאין מעשיהן ואחר כך שר הצבא למלך יואב,א"ר יצחק בריה דרב אדא ואמרי לה א"ר יצחק בר אבודימי מאי קרא (תהלים נז, ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר:,ואין מוסיפין על העיר: מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא (שמות כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו לדורות הבאין,מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן מיכן ואילך עבודתן מחנכתן ואמאי נימא וכן תעשו לדורות הבאין,שאני התם דאמר קרא (במדבר ז, א) וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה,ואימא אותם במשיחה ולדורות אי במשיחה אי בעבודה אמר רב פפא אמר קרא (במדבר ד, יב) אשר ישרתו בם בקודש הכתוב תלאן בשירות,אלא אותם למה לי אי לאו אותם הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתיב וכן תעשו כתב רחמנא אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה:,ואין עושין סנהדראות כו': מנא לן כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום שבעים וחד קאי,תנו רבנן מניין שמעמידין שופטים לישראל תלמוד לומר (דברים טז, יח) שופטים תתן שוטרים לישראל מניין תלמוד לומר שוטרים תתן שופטים לכל שבט ושבט מניין תלמוד לומר שופטים לשבטיך שוטרים לכל שבט ושבט מניין ת"ל שוטרים לשבטיך,שופטים לכל עיר ועיר מניין ת"ל שופטים לשעריך שוטרים לכל עיר ועיר מניין ת"ל שוטרים לשעריך רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה בשבט לדון את שבטו:,ואין עושין עיר הנדחת: מנה"מ אמר ר' חייא בר יוסף אמר רבי אושעיא דאמר קרא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך:,אין עושין עיר הנדחת בספר: מ"ט (דברים יג, ו) מקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר:,ולא שלש (ערי הנדחת): דכתיב אחת אבל עושין אחת או שתים דכתיב (דברים יג, יג) עריך תנו רבנן אחת אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש,זימנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין עושין וזימנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה בתי דינין לעולם אין עושין מ"ט דרב משום קרחה אמר ר"ל לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין רבי יוחנן אמר אין עושין משום קרחה,תניא כוותיה דר"י אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל אבל עושין אותם שתים כגון אחת ביהודה ואחת בגליל אבל שתים ביהודה ושתים בגליל אין עושין וסמוכה לספר אפילו אחת אין עושין מאי טעמא שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל,ותיפוק לי דמקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר רבי שמעון היא דדריש טעמא דקרא:,סנהדרי גדולה היתה: מ"ט דרבנן דאמרי ומשה על גביהן אמר קרא (במדבר יא, טז) והתיצבו שם | 16b. It is: b And after Ahithophel was Benaiah, son of Jehoiada; and Ebiathar; and the general of the king’s army, Yoav /b (see I Chronicles 27:34). The individuals named in this verse correspond to the roles in the i aggada /i as follows: b Ahithophel is /b the b advisor /b whose counsel they sought first with regard to going to war, b and so it says: “Now the advice of Ahithophel, which he counseled /b in those days, was like that of a man who inquires of the word of God; so was the counsel of Ahithophel both with David and with Absalom” (II Samuel 16:23). b And Benaiah, son of Jehoiada /b corresponds to b the Sanhedrin, /b since he was the head of the Sanhedrin, and b Ebiathar /b corresponds to b the i Urim VeTummim /i , /b as Ebiathar, son of Ahimelech the priest would oversee inquiries directed to the i Urim VeTummim /i (see I Samuel 23:9)., b And so it says /b with regard to the position of Benaiah, son of Jehoiada, as head of the Sanhedrin: b “And Benaiah, son of Jehoiada, was over the i Kereti /i and over the i Peleti /i ” /b (II Samuel 20:23). b And why was /b the Sanhedrin b called i Kereti /i and i Peleti /i ? /b It was called b i Kereti /i /b because b they were decisive [ i shekoretin /i ] in their pronouncements. /b It was called b i Peleti /i /b because b their actions /b and wisdom b were wondrous [ i shemufla’in /i ], /b as i Peleti /i and i mufla’in /i share the same root. According to the order of the verse, upon being instructed by King David to go to war, the Sages first consulted with Ahithophel, then with the Sanhedrin, and then they would ask the i Urim VeTummim /i ; b and /b only b thereafter /b was b the general of the king’s army, Yoav, /b given the command to ready the army for battle., b Rabbi Yitzḥak, son of Rav Adda, and some say Rabbi Yitzḥak bar Avudimi, said: What is the verse /b from which it is derived that David’s lyre would awaken him at midnight? b “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will awaken the dawn” /b (Psalms 57:9). This means that the self-playing lyre has already awoken, and now I must engage in Torah study until dawn.,§ The mishna teaches: b They may extend the city /b of Jerusalem or the courtyards of the Temple only on the basis of a court of seventy-one judges. The Gemara asks: b From where is this matter /b derived? b Rav Shimi bar Ḥiyya says: The verse states: “According to all that I show you, the pattern of the Tabernacle /b and the pattern of all its vessels, b and so shall you do” /b (Exodus 25:9). “And so shall you do” means b for future generations; /b just as the Tabernacle was fashioned in all of its details according to Moses’ instructions, so too later, the Temple is fashioned according to the instructions of the Great Sanhedrin, whose members stand in place of Moses., b Rava raises an objection /b from a i baraita /i : With regard to b all of the utensils that Moses fashioned, their anointment /b with the sacred oil is what b consecrates them, /b rendering them fit for service in the Tabernacle. b From that /b point b forward, /b i.e., in future generations, there is no need for anointment, but rather b their service /b in and of itself b dedicates them, /b meaning that when they are used for the first time in sacred service they become consecrated. Rava explains the objection: b And why /b is this so? b Let us say /b instead that since the verse states: b “And so shall you do,” /b this teaches that it must be done b for future generations /b as in the Tabernacle, and therefore anointment with sacred oil should be required in the Temple as in the Tabernacle.,The Gemara answers: It b is different there, as the verse states: /b “And it came to pass on the day that Moses completed erecting the Tabernacle that he anointed it and sanctified it and all its vessels, and the altar and all its vessels, b and he anointed them and he sanctified them” /b (Numbers 7:1). The verse emphasizes that he sanctified b “them,” /b and from this it is inferred that only those utensils need sanctification b by anointment, but for /b future b generations /b there is b not /b a requirement of sanctification b by anointment. /b ,The Gemara asks: b And say /b instead: b Those /b vessels require sanctification specifically b by anointment, but for /b future b generations /b it could be done b either by anointment or by service. Rav Pappa says: The verse states /b with regard to this: “And they shall take all service vessels b with which they shall serve in the sanctuary” /b (Numbers 4:12). b The verse renders it dependent upon service, /b meaning that the service is what sanctifies them.,The Gemara asks: b But /b if so, b why do I /b need the extra word b “them”? /b This emphasis seems superfluous. The Gemara answers: b Had /b the verse b not /b added the word b “them,” I would say: For /b future b generations /b the sanctification is accomplished b by anointment and by service /b together, b as it is written: “And so shall you do.” Therefore, the Merciful One writes “them,” /b to teach: b They /b alone are consecrated b by anointment, but for /b future b generations /b the vessels are b not /b consecrated b by anointment. /b ,§ The mishna teaches that they may b appoint /b a lesser b Sanhedrin /b for the tribes only on the basis of a court of seventy-one judges. The Gemara asks: b From where do we /b derive this matter? The Gemara answers: It is b as we find with regard to Moses, who established /b lesser b courts /b for all of the people (see Exodus 18:25–26), b and Moses stands in place of /b the b seventy-one /b judges on the Great Sanhedrin. Consequently, a lesser Sanhedrin that stands at the head of a tribe is appointed by the Great Sanhedrin., b The Sages taught /b in a i baraita /i : b From where /b is it derived b that /b society must b establish judges for /b the b Jewish people? The verse states: “You shall place judges /b and officers over you in all of your gates that the Lord your God gives you for your tribes, and they shall judge the people with righteous judgment” (Deuteronomy 16:18). b From where /b is it derived that society must also establish b officers for /b the b Jewish people? The /b same b verse states: “You shall place /b judges and b officers.” From where /b is it derived that society must also establish b judges /b not only for the entire Jewish people but also b for each and every tribe? The verse states: /b “You shall place b judges /b and officers… b for your tribes.” From where /b is it derived that society must also establish b officers for each and every tribe? The /b same b verse states: /b “You shall place judges and b officers /b … b for your tribes.” /b , b From where /b is it derived that society must also establish b judges for each and every city? The verse states: /b You shall place b judges /b and officers… b for your gates, /b as the gate of the city is the seat of the elders of the city and its judges. b From where /b is it derived that society must also establish b officers for each and every city? The verse states: /b You shall place Judges and b officers /b … b for your gates. Rabbi Yehuda says: /b You must also have b one /b court b appointed over all of them, as it is stated: “You shall place over you,” /b meaning that there must be a single institution that is responsible for all of these appointments. b Rabban Shimon ben Gamliel says: /b Another i halakha /i is derived from the verse: b “For your tribes, and they shall judge.” /b This teaches that it is b a mitzva for a tribe to judge /b the sinners from within b its tribe, /b and not to delegate the responsibility to other tribes.,§ The mishna states that b a city may be designated /b as b an idolatrous city /b only in accordance with the ruling of the Great Sanhedrin, consisting of seventy-one judges. The Gemara asks: b From where are these matters /b derived? b Rabbi Ḥiyya bar Yosef says /b that b Rabbi Oshaya says: As the verse states /b with regard to one who engages in idol worship: b “And you shall take out that man or that woman /b who did that evil thing to your gates” (Deuteronomy 17:5), and it is inferred: b You take out a man or a woman to your gates /b for the lesser Sanhedrin to judge them, b but you do not take out the entire city to your gates; /b rather, they are to be judged by the Great Sanhedrin.,§ The mishna teaches that the court b may not designate /b a city as b an idolatrous city /b if it is b on the frontier. /b The Gemara asks: b What is the reason /b for this? The Gemara answers: The verse states: “Certain worthless people have gone out from your midst and have led astray the inhabitants of their city” (Deuteronomy 13:14). b The Merciful One states /b that this i halakha /i applies when they come b from your midst, /b meaning from within your country, b but not from the frontier. /b ,§ The mishna teaches: b And three /b adjoining cities may b not /b be designated as b idolatrous cities. /b The source for this ruling is b as it is written: /b “If you shall hear concerning b one /b of your cities that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 13:13), and not three cities. The mishna continues: b But /b the court b may designate one /b city, b or two /b adjoining cities as idolatrous cities. The source for this is b as it is written: “Your cities,” /b in the plural. b The Sages taught /b in a i baraita /i : The verse states: b “One,” /b from which it is inferred: b One, but not three. Do you say /b that the meaning is b one, but not three, or rather, /b is this b not /b the meaning of the verse, that it is b one, but not two? /b The i baraita /i explains that this cannot be. b When /b the verse b states: “Your cities,” two are stated. How do I realize /b the meaning of: b “One”? One, but not three. /b , b At times Rav said: It is in one court that they may not designate /b more than two adjoining cities as idolatrous cities, b but in two or three courts they may designate /b them. b And at times Rav said: Even in two or three courts they may never designate /b them. b What is the reasoning of Rav? /b It is b due to desolation, /b to ensure there will not be large swaths of uninhabited land in Eretz Yisrael. b Reish Lakish says: They taught only /b that the court may not designate three adjoining cities as idolatrous cities b in one region, but in two or three regions they may designate /b them. b Rabbi Yoḥa says: They may not designate /b them, b due to desolation. /b ,The Gemara comments: It b is taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 14:1) b in accordance with /b the opinion b of Rabbi Yoḥa: /b The court b may not designate three /b adjoining b cities /b as b idolatrous /b cities b in Eretz Yisrael, but they may designate two, such as one in Judea and one in the Galilee. But they may not designate two in Judea or two in the Galilee. And /b if the city is b near the frontier, they may not designate even one. What is the reason /b for this? b Perhaps the gentiles will hear /b that there is a city on the border that is desolate, b and they will /b seize the opportunity to invade and b destroy Eretz Yisrael. /b ,The Gemara asks: b But /b let b him derive /b this i halakha /i from the fact b that the Merciful One states: “From your midst,” /b from which it is inferred: b But not from the frontier. /b The Gemara answers: This i baraita /i b is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Shimon, as he interprets the reason /b for the mitzva b in the verse /b and draws halakhic conclusions based on that interpretation.,§ The mishna teaches that b the Great Sanhedrin was /b composed of seventy-one judges, and that Rabbi Yehuda holds that it was composed of only seventy, as Moses gathered seventy men of the Elders of the Jewish people, and according to Rabbi Yehuda, Moses himself was not counted as part of the group. The Gemara asks: b What is the reasoning of the Rabbis, who say /b that when b Moses /b gathered seventy men, he was b at the head of /b the court and is therefore counted among them? b The verse states: /b “And the Lord said to Moses: Gather Me seventy men from the Elders of Israel, whom you know to be the Elders of the people and officers over them, and bring them to the Tent of Meeting b and they shall stand there /b |
|
15. Babylonian Talmud, Rosh Hashanah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 213| 17a. ומצפצפין ועולין שנאמר (זכריה יג, ט) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל,ב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד (תהלים קטז, א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע,פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים שנא' (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם,אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו',גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר (תהלים מט, טו) וצורם לבלות שאול (מזבול לו) וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב, י) ה' יחתו מריביו,א"ר יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם,אמר מר ב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד והכתיב והבאתי את השלישית באש התם בפושעי ישראל בגופן,פושעי ישראל בגופן והא אמרת לית להו תקנתא כי לית להו תקנה ברוב עונות הכא מחצה עונות ומחצה זכיות ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן לא סגיא ליה דלאו והבאתי את השלישית באש ואם לאו ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה',דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אע"פ שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע,פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפלין פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה,ושנתנו חיתיתם בארץ חיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים א"ר יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם שנאמר (איוב לז, כד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב,בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי אליעזר אומר כובשו שנאמר (מיכה ז, יט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ר' יוסי בר חנינא אמר נושא שנאמר (מיכה ז, יח) נושא עון ועובר על פשע,תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו,(רבא אמר) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע,רב הונא בריה דרב יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזייה דחליש ליה עלמא אמר להו צביתו ליה זוודתא לסוף איתפח הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה א"ל מאי חזית אמר (ליה) אין הכי הוה ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון לעובר פשע,(מיכה ז, יח) לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו | 17a. b and they will cry out /b in their pain b and /b eventually b ascend /b from there, b as it is stated: “And I will bring the third part through the fire, and will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried; they shall call on My name, and I will answer them” /b (Zechariah 13:9). This is referring to the members of the third group, who require refinement and cleansing. b And about them, Hannah said: “The Lord kills, and gives life; he brings down to the grave, and brings up” /b (I Samuel 2:6)., b Beit Hillel say: /b He Who is b “and abundant in kindness” /b (Exodus 34:6) b tilts /b the scales b in favor of kindness, /b so that middling people should not have to pass through Gehenna. b And about them, David said: “I love the Lord, Who hears my voice /b and my supplications” (Psalms 116:1). b And about them, David said the entire passage: “I was brought low [ i daloti /i ] and He saved me” /b (Psalms 116:6). Although they are poor [ i dalim /i ] in mitzvot, God saves them., b The rebellious Jews /b who have sinned b with their bodies and /b also b the rebellious /b people b of the nations of the world /b who have sinned b with their bodies descend to Gehenna and are judged there for twelve months. After twelve months, their bodies are consumed, their souls are burned, and a wind scatters them under the soles of the feet of the righteous, as it is stated: “And you shall tread down the wicked; for they shall be ashes under the soles of your feet” /b (Malachi 3:21)., b But the heretics; and the informers; and the apostates [ i apikorsim /i ]; /b and those b who denied the Torah; and /b those who b denied the resurrection of the dead; and /b those who b separated from the ways of /b the Jewish b community /b and refused to share the suffering; b and /b those b who cast their fear over the land of the living; and /b those who b sinned and caused the masses to sin, for example, Jeroboam, son of Nebat, and his company; /b all of these people b descend to Gehenna and are judged there for generations and generations, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; /b for their worm shall not die; neither shall their fire be quenched; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)., b Gehenna will terminate, but they /b still b will not terminate, as it is stated: “And their form shall wear away the netherworld, so that there be no dwelling for Him” /b (Psalms 49:15); that is to say, Gehenna itself will be worn away before their punishment has come to an end. b And why /b are they punished b so severely? Because they stretched out their hands against /b God’s b dwelling, /b the Temple, and everything else that is sanctified, b as it is stated: “So that there be no dwelling [ i zevul /i ] for Him.” Dwelling [ i zevul /i ] is referring /b here b only to the Temple, as it is stated: “I have built You a house for dwelling [ i zevul /i ] in” /b (I Kings 8:13). b And about them Hannah said: “The adversaries of the Lord shall be broken in pieces” /b (I Samuel 2:10)., b Rabbi Yitzḥak bar Avin said: And their faces /b on the Day of Judgment b will be /b black and sooty b like the bottom of a pot. And Rava said: And they shall include the most handsome, /b i.e., upstanding, b of the people of Meḥoza, /b as Rava thought that even the most upstanding people of the city of Meḥoza were wicked, b and they shall be called the people of Gehenna. /b , b The Master said /b in the i baraita /i above: It stated that b Beit Hillel say: /b He Who is b “and abundant in kindness” /b (Exodus 34:6) b tilts /b the scales b in favor of kindness, /b so that middling people will not have to pass through Gehenna. The Gemara asks: b But isn’t it written: “And I will bring the third part through the fire” /b (Zechariah 13:9), implying that there is a third group, which is sent to Gehenna temporarily? The Gemara answers: b There, /b the verse is referring to b the rebellious Jews /b who have sinned b with their bodies. /b ,The Gemara asks: Can the verse be referring to b the rebellious Jews /b who have sinned b with their bodies? But didn’t you say that they have no rectification? /b The Gemara responds: b When do they have no rectification? When /b in addition to their having sinned with their bodies, the b majority /b of their actions are b sins. /b But b here, /b the verse is referring to people for whom b half /b of their actions are b sins and half /b are b meritorious deeds, and /b those sins b include the sin of the rebellious Jews /b who sin b with their bodies. It is not sufficient that they not be /b subject to the verse: b “And I will bring the third part through the fire.” However, if /b their sins and meritorious deeds are equally balanced, and they did b not /b sin with their bodies, He Who is b “abundant in kindness” tilts /b the scales b in favor of kindness. And about them, David said: “I love the Lord, Who hears /b my voice and my supplications” (Psalms 116:1)., b Rava interpreted /b the verse b homiletically: What is /b the meaning of that b which is written: “I love the Lord, Who hears /b my voice and my supplications”? b The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, when /b do I know that b I am loved by You? When You hear the voice of my supplications, /b as the verse states: b “I was brought low [ i daloti /i ], and He saved me” /b (Psalms 116:6). b Although I am poor [ i dala /i ] in mitzvot, /b nevertheless b it is fitting to save me. /b ,The Gemara asks: b The rebellious Jews /b who have sinned b with their bodies, who are they? Rav said: /b This is referring to b the skull that did not /b ever b don phylacteries. /b The Gemara asks further: b The rebellious /b ones b of the nations of the world /b who sin b with their bodies, /b who are they? b Rav said: /b They are those who engage b in the sin, /b i.e., forbidden sexual relations., b And those who cast their fear over the land of the living, /b who are they? b Rav Ḥisda said: This is referring to /b a communal b leader [ i parnas /i ] who casts excessive fear on the community not for the sake of Heaven. Rav Yehuda said that Rav said: Any /b community b leader who casts excessive fear on the community not for the sake of Heaven will /b be punished and b not see any Torah scholar among his sons, as it is stated: “Men do therefore fear him; he sees not any who are wise of heart” /b (Job 37:24). One who brings others to fear him will not merit having wise-hearted people in his family.,§ It was taught in the i baraita /i : b Beit Hillel say: /b He who is b “and abundant in kindness” /b (Exodus 34:6) b tilts /b the scales b in favor of kindness, /b so that middling people will not have to pass through Gehenna. The Gemara asks: b How does He do /b this? b Rabbi Eliezer says: He pushes down /b on the side of the merits, tipping the scale in their favor, b as it is stated: “He will again have compassion upon us; He will push down our iniquities” /b (Micah 7:19). b Rabbi Yosei bar Ḥanina said: He bears, /b i.e., raises, the side of the sins, b as it is stated: “He bears [ i noseh /i ] sin and forgives transgression” /b (Micah 7:18).,A Sage b from the school of Rabbi Yishmael taught /b in a i baraita /i : b He overlooks /b each and every b first /b transgression, b and that is the attribute /b of mercy, that God forgives one’s first sin, and therefore He tips the scale in favor of the merits. b Rava said: But /b that b sin itself, /b which God overlooks, b is not /b completely b erased; if /b the individual’s actions are still b mostly sins, /b God b counts /b the overlooked sin b with them /b and metes out punishment accordingly., b Rava /b understood this verse differently and b said: /b With regard to b whoever forgoes his reckonings /b with others for injustices done to him, the heavenly court in turn b forgoes /b punishment b for all his sins, as it is stated: “He bears sin and forgives transgression” /b (Micah 7:18). b Whose sins does He bear? /b The sins b of one who forgoes his reckonings /b with others for injustices committed against him.,It is related that b Rav Huna, son of Rav Yehoshua, became sick, /b and b Rav Pappa went into /b his home to b inquire about his /b well-being. b He saw that the world was growing weak for /b Rav Huna, i.e., he was dying. Rav Pappa b said to /b his attendants: b Prepare his provisions [ i zavdata /i ], /b i.e., his shrouds. b In the end, /b Rav Huna b recovered. Rav Pappa was embarrassed to /b go and b see him, /b as it seemed as if he had decreed Rav Huna’s death. Rav Huna’s friends b said to him: What did you see /b when you were lying there suspended between life and death? b He said to them: Yes, it was so, /b I was truly close to dying, b but the Holy One, Blessed be He, said to /b the heavenly court: b Since he does not stand on his rights, /b i.e., he is ready to waive what is due him, b you /b too b should not be exacting /b with him in his judgment, b as it is stated: “He bears [ i noseh /i ] sin and forgives transgression.” Whose sins does He bear? /b The sins b of one who forgoes his reckonings /b with others for injustices committed against him.,That same verse continues: “He bears sins and forgives transgression b for the remt of His inheritance” /b (Micah 7:18). b Rav Aḥa bar Ḥanina said: /b This is like the b fat tail that has a thorn in it, /b i.e., something good that contains something bad. God forgives and pardons only b “for the remt of His inheritance,” but not for all His inheritance. /b |
|
16. Babylonian Talmud, Gittin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 226, 227| 56b. איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן,אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה,אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי,אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך,אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא,והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי,אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא,אזל שדריה לטיטוס ואמר (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה,מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות,אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים,מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו,איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון,עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה,אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה,עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש,תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין,אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא,אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל | 56b. b in truth, you are a king, /b if not now, then in the future. b As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” /b (Isaiah 10:34). b And “mighty one” /b means b only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, /b and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” b And “Lebanon” /b means b only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” /b (Deuteronomy 3:25). b And /b as for b what you said /b with your second comment: b If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us /b who b did not allow us /b to do this.,Understanding that Rabban Yoḥa ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian b said to him: If /b there is b a barrel of honey and a snake [ i derakon /i ] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to /b kill b the snake? /b In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥa ben Zakkai b was silent /b and did not answer. In light of this, b Rav Yosef /b later b read /b the following verse b about him, and some say /b that it was b Rabbi Akiva /b who applied the verse to Rabban Yoḥa ben Zakkai: “I am the Lord… b Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” /b (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥa ben Zakkai b should have said /b the following b to /b Vespasian in response: In such a case, b we take tongs, remove the snake, and kill it, and /b in this way b we leave the barrel /b intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is., b In the meantime, /b as they were talking, b a messenger [ i feristaka /i ] arrived from Rome, /b and b said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as /b their b leader /b and make you the next emperor. At that time Vespasian b was wearing /b only b one shoe, /b and when b he tried to put on the other one, it would not go on /b his foot. b He /b then b tried to remove the other /b shoe that he was already wearing, but b it would not come off. He said: What is this? /b ,Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Be not distressed /b or troubled, for b good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” /b (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: b But what is the remedy? /b What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” /b (Proverbs 17:22). b He did this, and /b his shoe b went on /b his foot. Vespasian b said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to /b see b me until now? /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: But didn’t I /b already b tell you? /b Vespasian b said to him: I also told you /b what I had to say.,Vespasian then b said to /b Rabban Yoḥa ben Zakkai: b I will be going /b to Rome to accept my new position, b and I will send someone else /b in my place to continue besieging the city and waging war against it. b But /b before I leave, b ask something of me that I /b can b give you. /b Rabban Yoḥa ben Zakkai b said to him: Give me Yavne and its Sages /b and do not destroy it, b and /b spare b the dynasty of Rabban Gamliel /b and do not kill them as if they were rebels, b and /b lastly give me b doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read /b the following verse b about him, and some say /b that it was b Rabbi Akiva /b who applied the verse to Rabban Yoḥa ben Zakkai: “I am the Lord… b Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” /b (Isaiah 44:25), as b he should have said to him to leave /b the Jews alone b this time. /b , b And /b why didn’t Rabban Yoḥa ben Zakkai make this request? b He maintained /b that Vespasian b might not do that much /b for him, b and there would not be even a small /b amount of b salvation. /b Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.,The Gemara asks: b What /b was he requesting when he asked for b doctors to heal Rabbi Tzadok? /b How did they heal him? b The first day they gave him water to drink /b that contained b bran [ i parei /i ]. The next /b day they gave him b water /b containing b flour mixed with bran [ i sipuka /i ]. The following day /b they gave him b water /b containing b flour. /b In this way they slowly restored his ability to eat, allowing b his stomach to broaden little by little. /b ,§ Vespasian b went /b back to Rome and b sent Titus /b in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: b “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” /b (Deuteronomy 32:37). b This is the wicked Titus, who insulted and blasphemed God on High. /b , b What did /b Titus b do /b when he conquered the Temple? b He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies /b with her. b He /b then b spread out a Torah scroll /b underneath him b and committed a sin, /b i.e., engaged in sexual intercourse, b on it. /b Afterward b he took a sword and cut into the curtain /b separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. b And a miracle was performed and blood spurted forth. /b Seeing the blood, b he /b mistakenly b thought /b that b he had killed himself. /b Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. b As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” /b (Psalms 74:4)., b Abba Ḥa says: /b The verse states: b “Who is strong like You, O Lord?” /b (Psalms 89:9). b Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. /b Similarly, b the school of Rabbi Yishmael taught /b that the verse: b “Who is like You, O Lord, among the gods [ i elim /i ]” /b (Exodus 15:11), should be read as: b Who is like You among the mute [ i ilmim /i ], /b for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers., b What /b else did Titus b do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the /b sacred b vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city /b that he had conquered Jerusalem, b as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” /b (Ecclesiastes 8:10). b Do not read /b the word b as “buried [ i kevurim /i ].” Rather, /b read it as b collected [ i kevutzim /i ]. /b And b do not read /b the word b as “and were forgotten [ i veyishtakeḥu /i ].” Rather, /b read it as: b And they were praised [ i veyishtabeḥu /i ]. /b According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done., b There are /b those b who say /b that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were b actually buried. /b This is because b even items that had been buried were revealed to them, /b i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.,It is further related about Titus that he was once traveling b at sea /b and b a wave rose up against him /b and threatened b to drown him. /b Titus b said: It seems to me that their God, /b the God of Israel, b has power only in water. Pharaoh rose /b against them and b He drowned him in water. Sisera rose /b against them and b He drowned him in water. /b Here b too, He has risen up against me to drown me in water. If He is /b really b mighty, let Him go up on dry land and /b there b wage war against me. A Divine Voice issued forth and said to him: Wicked one, son of a wicked one, grandson of Esau the wicked, /b for you are among his descendants and act just like him, b I have a lowly creature in My world and it is called a gnat. /b ,The Gemara interjects: b Why is it called a lowly creature? /b It is called this b because it has an entrance /b for taking in food, b but it does not have an exit /b for excretion.,The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: b Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, /b and b a gnat came, entered his nostril, and picked at his brain for seven years. /b Titus suffered greatly from this until b one day he passed by the gate of a blacksmith’s shop. /b The gnat b heard the sound of a hammer /b and b was silent /b and still. Titus b said: /b I see that b there is a remedy /b for my pain. b Every day they would bring a blacksmith who hammered before him. He would give four dinars /b as payment b to a gentile /b blacksmith, and b to a Jew he would /b simply b say: It is enough for you that you see your enemy /b in so much pain. b He did this for thirty days /b and it was effective until then. b From that /b point b forward, since /b the gnat b became accustomed /b to the hammering, b it became accustomed /b to it, and once again it began to pick away at Titus’s brain., b It is taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was /b at that time b among the noblemen of Rome, and when /b Titus b died they split open his head and found /b that the gnat had grown to b the size of a sparrow weighing two i sela /i . It was taught in /b another b i baraita /i : /b It was b like /b a one- b year-old pigeon weighing two i litra /i . /b , b Abaye said: We have a tradition /b that b its mouth /b was made b of copper and its claws were /b fashioned of b iron. When /b Titus b was dying, he said to /b his attendants: b Burn that man, /b i.e., me, b and scatter his ashes across the seven seas, so that the God of the Jews should not find me and stand me for judgment. /b ,§ The Gemara relates: b Onkelos bar Kalonikos, the son of Titus’s sister, wanted to convert /b to Judaism. b He went /b and b raised Titus /b from the grave b through necromancy, /b and b said to him: Who is /b most b important in that world /b where you are now? Titus b said to him: The Jewish people. /b Onkelos asked him: b Should I /b then b attach /b myself b to them /b here in this world? Titus b said to him: Their commandments are numerous, and you will not be able to fulfill them. /b It is best that you do as follows: b Go /b out and b battle against them in that world, and you will become the chief, as it is written: “Her adversaries [ i tzareha /i ] have become the chief” /b (Lamentations 1:5), which means: b Anyone who distresses [ i meitzer /i ] Israel will become the chief. /b Onkelos b said to him: What is the punishment of that man, /b a euphemism for Titus himself, in the next world? Titus b said to him: /b |
|
17. Anon., Numbers Rabba, 18.22 (4th cent. CE - 9th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224| 18.22. יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, לְנִפְלְאוֹתָיו אֵין חֵקֶר וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין מִסְפָּר, דִּכְתִיב (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, מַהוּ כֹּנֵס כַּנֵּד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת בְּרֵאשִׁית, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁשַֹּׂר שֶׁל יָם רַהַב שְׁמוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׁן וּדְרָכָן וְקִבְּלָן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, וּכְתִיב (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף. אָמַר לוֹ הַיָּם רַבִּי אִם כֵּן יִתְעָרְבוּ מֵימַי הַמְתוּקִין בַּמְלוּחִים, אָמַר לוֹ לָאו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אוֹצָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ז): נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, אִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה תֵּמַהּ גָדוֹל שֶׁאֵין מִתְעָרְבִים כָּל מֵימֵי הַיָּם, הֲרֵי פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה, מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִין. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִין, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְלוּחִין פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלֵּימָא תּוֹפְשָׂהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת וּמֵת, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים מַכְנִיס בָּזֶה וּמוֹצִיא בָּזֶה, מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלֵּימָא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ מִיָּד מֵת. מִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, פְּעָמִים אוֹכֵל אֲכִילָה וְאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ, אִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִין אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עוֹד, וְעוֹד לְפִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, לְפִיכָךְ מֵי הַפֶּה מְתוּקִין, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה מְּלֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת, הַיָּם הַגָּדוֹל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד, כה): זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, פְּעָמִים שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי צְפַרְדֵעַ וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה וּפְעָמִים עַל יְדֵי עַקְרָב. אָמַר רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִי מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ אוֹתוֹ עַקְרָב וְעָקַץ אֶת הָאָדָם. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּקוֹצֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מְעַמֵּר וְקוֹצֵר בְּבִקְעַת בֵּית תּוֹפֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשָּׁרָב נָטַל עֵשֶׂב וְקָשַׁר בְּרֹאשׁוֹ, אֲתָא עֲלֵיהּ חִוְיָא גִּבָּר קָם קַטְלֵיהּ, עֲבַר עֲלֵיהּ חַבָּר, חָמָא קְטִיל חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ מַאן קְטַל הָדֵין חִוְיָא, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא, אִסְתַּכַּל עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ מֵרִים אַתְּ עִשְׂבָּא דִּבְרֵישֵׁךְ וְאַתְּ מַשְׁבִּיחַ, עֲבַד הָכֵי, קָרַב לְגַבֵּיהּ, לֹא הִסְפִּיק לִגַּע בּוֹ עַד שֶׁנָּשַׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיחַ וּבָא לָעִיר, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, מַאן דְּמוֹקְמִין לֵיהּ מִן הָכָא אָזֵיל לְהָכָא, אָמַר זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה מְטַיֵּל בְּשׁוּנִיתָא בְּקֵיסָרִי, מָצָא קוּלִית אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָיָה מַצְנַע לָהּ מִן הָכָא הָדַר מַשְׁכַּח לָהּ מִן הָכָא, אָמַר כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל בָּהּ וָמֵת, בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בְּיָדוֹ כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאִין. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד סוּמָא, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְעִשְׂבֵּי הַשָֹּׂדֶה וְאָכְלוּ, זֶה שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ נִסְתַּמָּא, וְזֶה שֶׁהָיָה סוּמָא נִתְפַּקַּח, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁזֶּה נִסְמַךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה סוֹמְכוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. מַעֲשֶׂה בְּשִׂיחִין אֶחָד סוּמָא שֶׁיָּרַד בַּמַּיִם לִטְבֹּל, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם וְטָבַל וְנִתְרַפֵּא. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהוּא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, עָמַד וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְנָטַל סֵפֶר תּוֹרָה וְהִצִּיעָהּ וְהֵבִיא שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְעָבַר עֲלֶיהֶן, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְקִצֵּץ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה נֵס הִתְחִיל דַּם מְבַצְבֵּץ מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹ הָרַג, הִתְחִיל מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיָּם הָיָה הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, אָמַר אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּיָּם, אִם הוּא רוֹצֶה יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְנִרְאֶה מִי נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בְּרִיָּה פְּחוּתָה קַלָּה שֶׁבִּבְרִיּוֹתַי אֲנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ לְבַעֶרְךָ מִן הָעוֹלָם. נִכְנַס יַתּוּשׁ בְּחָטְמוֹ וּמֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. וְלָמָּה נִקְרָא בְּרִיָּה שְׁפָלָה, עַל שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא. וּפְעָמִים עַל יְדֵי צִרְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, כח): וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּרְעָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת הָאֱמוֹרִים, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וגו'. הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל יְמִין וְשׁוֹפֶכֶת אִרְסָהּ וְהָיָה מִתְבַּקֵּעַ וְנוֹפֵל וָמֵת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, לְכָל הַמִּתְגָּאִין עָלָיו שָׁלַח לָהֶם בְּרִיָה קַלָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גְּבוּרָתָן מַמָּשׁ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי דְבָרִים קַלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. | 18.22. "---", |
|
| 18. Anon., Avot Derabbi Nathan B, 7 (6th cent. CE - 8th cent. CE) Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
| 19. Anon., Sifra, Aharei Mot, 933 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 227 |
| 20. Anon., Proem 17 393, 582, 1 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
| 21. Anon., Lexicon Artis Grammaticae (E Cod. Coislin. 345), 22.3 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
| 22. Anon., Pesiqta De Rav Kahana, 24.3 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224, 226 |
| 23. Anon., Pesiqta De-Rabbi Eliezer, 48 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
| 24. Anon., Ruthrabbah, 1 Tagged with subjects: •clemency, of israel, •enemies, clemency toward ones, of israel Found in books: Boustan Janssen and Roetzel (2010), Violence, Scripture, and Textual Practices in Early Judaism and Christianity, 224 |
