1. Hebrew Bible, Deuteronomy, 5.6-5.10, 6.14, 7.1-7.5, 7.25-7.26, 12.2-12.3, 12.6, 15.22, 18.4, 23.3-23.9 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55, 68, 78, 193, 209, 241, 245, 251, 286| 5.6. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃", 5.7. "לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ׃", 5.8. "לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃", 5.9. "לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃", 6.14. "לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם׃", 7.1. "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ׃", 7.1. "כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם־רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ׃", 7.2. "וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃", 7.2. "וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃", 7.3. "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃", 7.4. "כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃", 7.5. "כִּי־אִם־כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׃", 7.25. "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא־תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא׃", 7.26. "וְלֹא־תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל־בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי־חֵרֶם הוּא׃", 12.2. "כִּי־יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי־תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל־אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר׃", 12.2. "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת־כָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ־שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם עַל־הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן׃", 12.3. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן־תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת־אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן גַּם־אָנִי׃", 12.3. "וְנִתַּצְתֶּם אֶת־מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת־מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת־שְׁמָם מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא׃", 12.6. "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם׃", 15.22. "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל׃", 18.4. "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לּוֹ׃", 23.3. "לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה׃", 23.4. "לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָם׃", 23.5. "עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃", 23.6. "וְלֹא־אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", 23.7. "לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָם׃", 23.8. "לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃", 23.9. "בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה׃", | 5.6. "I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.", 5.7. "Thou shalt have no other gods before Me.", 5.8. "Thou shalt not make unto thee a graven image, even any manner of likeness, of any thing that is in heaven above, or that is in the earth beneath, or that is in the water under the earth.", 5.9. "Thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the LORD thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and upon the fourth generation of them that hate Me,", 5.10. "and showing mercy unto the thousandth generation of them that love Me and keep My commandments.", 6.14. "Ye shall not go after other gods, of the gods of the peoples that are round about you;", 7.1. "When the LORD thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou;", 7.2. "and when the LORD thy God shall deliver them up before thee, and thou shalt smite them; then thou shalt utterly destroy them; thou shalt make no covet with them, nor show mercy unto them;", 7.3. "neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son.", 7.4. "For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the LORD be kindled against you, and He will destroy thee quickly.", 7.5. "But thus shall ye deal with them: ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and hew down their Asherim, and burn their graven images with fire.", 7.25. "The graven images of their gods shall ye burn with fire; thou shalt not covet the silver or the gold that is on them, nor take it unto thee, lest thou be snared therein; for it is an abomination to the LORD thy God.", 7.26. "And thou shalt not bring an abomination into thy house, and be accursed like unto it; thou shalt utterly detest it, and thou shalt utterly abhor it; for it is a devoted thing.", 12.2. "Ye shall surely destroy all the places, wherein the nations that ye are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree.", 12.3. "And ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and ye shall hew down the graven images of their gods; and ye shall destroy their name out of that place.", 12.6. "and thither ye shall bring your burnt-offerings, and your sacrifices, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your freewill-offerings, and the firstlings of your herd and of your flock;", 15.22. "Thou shalt eat it within thy gates; the unclean and the clean may eat it alike, as the gazelle, and as the hart.", 18.4. "The first-fruits of thy corn, of thy wine, and of thine oil, and the first of the fleece of thy sheep, shalt thou give him.", 23.3. "A bastard shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of his enter into the assembly of the LORD.", 23.4. "An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of them enter into the assembly of the LORD for ever;", 23.5. "because they met you not with bread and with water in the way, when ye came forth out of Egypt; and because they hired against thee Balaam the son of Beor from Pethor of Aram-naharaim, to curse thee.", 23.6. "Nevertheless the LORD thy God would not hearken unto Balaam; but the LORD thy God turned the curse into a blessing unto thee, because the LORD thy God loved thee.", 23.7. "Thou shalt not seek their peace nor their prosperity all thy days for ever.", 23.8. "Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother; thou shalt not abhor an Egyptian, because thou wast a stranger in his land.", 23.9. "The children of the third generation that are born unto them may enter into the assembly of the LORD.", |
|
2. Hebrew Bible, Genesis, 9.25-9.26, 32.32 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 61, 227, 286| 9.25. "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו׃", 9.26. "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ׃", 32.32. "וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃", | 9.25. "And he said: Cursed be Canaan; a servant of servants shall he be unto his brethren.", 9.26. "And he said: Blessed be the LORD, the God of Shem; And let Canaan be their servant.", 32.32. "And the sun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh.", |
|
3. Hebrew Bible, Leviticus, 11.40, 17.13-17.14, 19.24, 22.10-22.14, 22.28, 25.47, 27.1-27.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 32, 48, 89, 193, 227, 228| 17.13. "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ־עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת־דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר׃", 17.14. "כִּי־נֶפֶשׁ כָּל־בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל־בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל־אֹכְלָיו יִכָּרֵת׃", 19.24. "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל־פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָה׃", 22.11. "וְכֹהֵן כִּי־יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ׃", 22.12. "וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃", 22.13. "וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל־זָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃", 22.14. "וְאִישׁ כִּי־יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת־הַקֹּדֶשׁ׃", 22.28. "וְשׁוֹר אוֹ־שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד׃", 25.47. "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר׃", 27.1. "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא־יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ־רַע בְּטוֹב וְאִם־הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה־הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה־קֹּדֶשׁ׃", 27.1. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃", 27.2. "וְאִם־לֹא יִגְאַל אֶת־הַשָּׂדֶה וְאִם־מָכַר אֶת־הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד׃", 27.2. "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהוָה׃", 27.3. "וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׃", 27.3. "וְכָל־מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיהוָה הוּא קֹדֶשׁ לַיהוָה׃", 27.4. "וְאִם־נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל׃", 27.5. "וְאִם מִבֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן־עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים׃", 27.6. "וְאִם מִבֶּן־חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף׃", 27.7. "וְאִם מִבֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם־זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים׃", 27.8. "וְאִם־מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל־פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן׃", | 11.40. "And he that eateth of the carcass of it shall wash his clothes, and be unclean until the even; he also that beareth the carcass of it shall wash his clothes, and be unclean until the even.", 17.13. "And whatsoever man there be of the children of Israel, or of the strangers that sojourn among them, that taketh in hunting any beast or fowl that may be eaten, he shall pour out the blood thereof, and cover it with dust.", 17.14. "For as to the life of all flesh, the blood thereof is all one with the life thereof; therefore I said unto the children of Israel: Ye shall eat the blood of no manner of flesh; for the life of all flesh is the blood thereof; whosoever eateth it shall be cut off.", 19.24. "And in the fourth year all the fruit thereof shall be holy, for giving praise unto the LORD.", 22.10. "There shall no acommon man eat of the holy thing; a tet of a priest, or a hired servant, shall not eat of the holy thing.", 22.11. "But if a priest buy any soul, the purchase of his money, he may eat of it; and such as are born in his house, they may eat of his bread.", 22.12. "And if a priest’s daughter be married unto a common man, she shall not eat of that which is set apart from the holy things.", 22.13. "But if a priest’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread; but there shall no common man", 22.14. "And if a man eat of the holy thing through error, then he shall put the fifth part thereof unto it, and shall give unto the priest the holy thing.", 22.28. "And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and its young both in one day.", 25.47. "And if a stranger who is a settler with thee be waxen rich, and thy brother be waxen poor beside him, and sell himself unto the stranger who is a settler with thee, or to the offshoot of a stranger’s family,", 27.1. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 27.2. "Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,", 27.3. "then thy valuation shall be for the male from twenty years old even unto sixty years old, even thy valuation shall be fifty shekels of silver, after the shekel of the sanctuary.", 27.4. "And if it be a female, then thy valuation shall be thirty shekels.", 27.5. "And if it be from five years old even unto twenty years old, then thy valuation shall be for the male twenty shekels, and for the female ten shekels.", 27.6. "And if it be from a month old even unto five years old, then thy valuation shall be for the male five shekels of silver, and for the female thy valuation shall be three shekels of silver.", 27.7. "And if it be from sixty years old and upward: if it be a male, then thy valuation shall be fifteen shekels, and for the female ten shekels.", 27.8. "But if he be too poor for thy valuation, then he shall be set before the priest, and the priest shall value him; according to the means of him that vowed shall the priest value him.", |
|
4. Hebrew Bible, Numbers, 3.13, 18.8, 18.11-18.12, 18.21-18.32, 19.19 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 22, 41, 193, 267| 3.13. "כִּי לִי כָּל־בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל־בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה׃", 18.8. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק־עוֹלָם׃", 18.11. "וְזֶה־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ׃", 18.12. "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים׃", 18.21. "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל־מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־הֵם עֹבְדִים אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד׃", 18.22. "וְלֹא־יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת׃", 18.23. "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֺנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה׃", 18.24. "כִּי אֶת־מַעְשַׂר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה׃", 18.25. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃", 18.26. "וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי־תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה מַעֲשֵׂר מִן־הַמַּעֲשֵׂר׃", 18.27. "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן־הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן־הַיָּקֶב׃", 18.28. "כֵּן תָּרִימוּ גַם־אַתֶּם תְּרוּמַת יְהוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת־תְּרוּמַת יְהוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃", 18.29. "מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל־תְּרוּמַת יְהוָה מִכָּל־חֶלְבּוֹ אֶת־מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ׃", 18.31. "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל־מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי־שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃", 18.32. "וְלֹא־תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת־חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ׃", 19.19. "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל־הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב׃", | 3.13. "for all the first-born are Mine: on the day that I smote all the first-born in the land of Egypt I hallowed unto Me all the first-born in Israel, both man and beast, Mine they shall be: I am the LORD.’ .", 18.8. "And the LORD spoke unto Aaron: ‘And I, behold, I have given thee the charge of My heave-offerings; even of all the hallowed things of the children of Israel unto thee have I given them for a consecrated portion, and to thy sons, as a due for ever.", 18.11. "And this is thine: the heave-offering of their gift, even all the wave-offerings of the children of Israel; I have given them unto thee, and to thy sons and to thy daughters with thee, as a due for ever; every one that is clean in thy house may eat thereof.", 18.12. "All the best of the oil, and all the best of the wine, and of the corn, the first part of them which they give unto the LORD, to thee have I given them.", 18.21. "And unto the children of Levi, behold, I have given all the tithe in Israel for an inheritance, in return for their service which they serve, even the service of the tent of meeting.", 18.22. "And henceforth the children of Israel shall not come nigh the tent of meeting, lest they bear sin, and die.", 18.23. "But the Levites alone shall do the service of the tent of meeting, and they shall bear their iniquity; it shall be a statute for ever throughout your generations, and among the children of Israel they shall have no inheritance.", 18.24. "For the tithe of the children of Israel, which they set apart as a gift unto the LORD, I have given to the Levites for an inheritance; therefore I have said unto them: Among the children of Israel they shall have no inheritance.’", 18.25. "And the LORD spoke unto Moses, saying:", 18.26. "’Moreover thou shalt speak unto the Levites, and say unto them: When ye take of the children of Israel the tithe which I have given you from them for your inheritance, then ye shall set apart of it a gift for the LORD, even a tithe of the tithe.", 18.27. "And the gift which ye set apart shall be reckoned unto you, as though it were the corn of the threshing-floor, and as the fulness of the wine-press.", 18.28. "Thus ye also shall set apart a gift unto the LORD of all your tithes, which ye receive of the children of Israel; and thereof ye shall give the gift which is set apart unto the LORD to Aaron the priest.", 18.29. "Out of all that is given you ye shall set apart all of that which is due unto the LORD, of all the best thereof, even the hallowed part thereof out of it.", 18.30. "Therefore thou shalt say unto them: When ye set apart the best thereof from it, then it shall be counted unto the Levites as the increase of the threshing-floor, and as the increase of the wine-press.", 18.31. "And ye may eat it in every place, ye and your households; for it is your reward in return for your service in the tent of meeting.", 18.32. "And ye shall bear no sin by reason of it, seeing that ye have set apart from it the best thereof; and ye shall not profane the holy things of the children of Israel, that ye die not.’", 19.19. "And the clean person shall sprinkle upon the unclean on the third day, and on the seventh day; and on the seventh day he shall purify him; and he shall wash his clothes, and bathe himself in water, and shall be clean at even.", |
|
5. Hebrew Bible, Proverbs, 26.8 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 247| 26.8. "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן־נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד׃", | 26.8. "As a small stone in a heap of stones, So is he that giveth honour to a fool.", |
|
6. Hebrew Bible, Psalms, 1.1, 9.17 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 234, 250| 1.1. "אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃", 9.17. "נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה׃", | 1.1. "HAPPY IS the man that hath not walked in the counsel of the wicked, Nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful.", 9.17. "The LORD hath made Himself known, He hath executed judgment, The wicked is snared in the work of his own hands. Higgaion. Selah", |
|
7. Hebrew Bible, Exodus, 12.14-12.15, 12.17-12.20, 13.6-13.7, 13.11-13.13, 20.2-20.6, 22.28-22.29, 23.13, 23.24, 23.32-23.33, 34.12-34.16 (9th cent. BCE - 3rd cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 41, 212, 241, 247| 12.14. "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ׃", 12.15. "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל־אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד־יוֹם הַשְּׁבִעִי׃", 12.17. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם׃", 12.18. "בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב׃", 12.19. "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל־אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃", 13.6. "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה׃", 13.7. "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל־גְּבֻלֶךָ׃", 13.11. "וְהָיָה כִּי־יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ׃", 13.12. "וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל־פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה׃", 13.13. "וְכָל־פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃", 20.2. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃", 20.2. "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם׃", 20.3. "לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ", 20.4. "לֹא תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", 20.5. "לֹא־תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃", 20.6. "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי׃", 22.28. "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן־לִּי׃", 22.29. "כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם־אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ־לִי׃", 23.13. "וּבְכֹל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל־פִּיךָ׃", 23.24. "לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם׃", 23.32. "לֹא־תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית׃", 23.33. "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן־יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי־יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ׃", 34.12. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ׃", 34.13. "כִּי אֶת־מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת־אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן׃", 34.14. "כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא׃", 34.15. "פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ׃", 34.16. "וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן׃", | 12.14. "And this day shall be unto you for a memorial, and ye shall keep it a feast to the LORD; throughout your generations ye shall keep it a feast by an ordice for ever.", 12.15. "Seven days shall ye eat unleavened bread; howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.", 12.17. "And ye shall observe the feast of unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your hosts out of the land of Egypt; therefore shall ye observe this day throughout your generations by an ordice for ever.", 12.18. "In the first month, on the fourteenth day of the month at even, ye shall eat unleavened bread, until the one and twentieth day of the month at even.", 12.19. "Seven days shall there be no leaven found in your houses; for whosoever eateth that which is leavened, that soul shall be cut off from the congregation of Israel, whether he be a sojourner, or one that is born in the land.", 12.20. "Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.’", 13.6. "Seven days thou shalt eat unleavened bread, and in the seventh day shall be a feast to the LORD.", 13.7. "Unleavened bread shall be eaten throughout the seven days; and there shall no leavened bread be seen with thee, neither shall there be leaven seen with thee, in all thy borders.", 13.11. "And it shall be when the LORD shall bring thee into the land of the Canaanite, as He swore unto thee and to thy fathers, and shall give it thee,", 13.12. "that thou shalt set apart unto the LORD all that openeth the womb; every firstling that is a male, which thou hast coming of a beast, shall be the LORD’s.", 13.13. "And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb; and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck; and all the first-born of man among thy sons shalt thou redeem.", 20.2. "I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.", 20.3. "Thou shalt have no other gods before Me.", 20.4. "Thou shalt not make unto thee a graven image, nor any manner of likeness, of any thing that is in heaven above, or that is in the earth beneath, or that is in the water under the earth;", 20.5. "thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the LORD thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate Me;", 20.6. "and showing mercy unto the thousandth generation of them that love Me and keep My commandments.", 22.28. "Thou shalt not delay to offer of the fulness of thy harvest, and of the outflow of thy presses. The first-born of thy sons shalt thou give unto Me.", 22.29. "Likewise shalt thou do with thine oxen, and with thy sheep; seven days it shall be with its dam; on the eighth day thou shalt give it Me.", 23.13. "And in all things that I have said unto you take ye heed; and make no mention of the name of other gods, neither let it be heard out of thy mouth. .", 23.24. "Thou shalt not bow down to their gods, nor serve them, nor do after their doings; but thou shalt utterly overthrow them, and break in pieces their pillars.", 23.32. "Thou shalt make no covet with them, nor with their gods.", 23.33. "They shall not dwell in thy land—lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods—for they will be a snare unto thee.", 34.12. "Take heed to thyself, lest thou make a covet with the inhabitants of the land whither thou goest, lest they be for a snare in the midst of thee.", 34.13. "But ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and ye shall cut down their Asherim.", 34.14. "For thou shalt bow down to no other god; for the LORD, whose name is Jealous, is a jealous God;", 34.15. "lest thou make a covet with the inhabitants of the land, and they go astray after their gods, and do sacrifice unto their gods, and they call thee, and thou eat of their sacrifice;", 34.16. "and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go astray after their gods, and make thy sons go astray after their gods.", |
|
8. Hebrew Bible, 2 Samuel, 1.20 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55 | 1.20. "Tell it not in Gat, publish it not in the streets of Ashqelon; lest the daughters of the Pelishtim rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph.", |
|
9. Hebrew Bible, 1 Samuel, 17.36 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55| 17.36. "גַּם אֶת־הָאֲרִי גַּם־הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃", | 17.36. "Thy servant slew both the lion and the bear: and this uncircumcised Pelishtian shall be as one of them, seeing he has defied the armies of the living God.", |
|
| 10. Hebrew Bible, Jeremiah, 9.26 (8th cent. BCE - 5th cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55 |
11. Hebrew Bible, Ezra, 2.3, 7.1, 8.6, 9.1 (5th cent. BCE - 4th cent. BCE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 79, 234, 241| 2.3. "בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה׃", 2.3. "בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם׃", 7.1. "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט׃", 7.1. "וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־פָּרָס עֶזְרָא בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה׃", 8.6. "וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים׃", 9.1. "וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי׃", 9.1. "וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי־זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ׃", | 2.3. "The children of Parosh, two thousand a hundred seventy and two.", 7.1. "Now after these things, in the reign of Artaxerxes king of Persia, Ezra the son of Seraiah, the son of Azariah, the son of Hilkiah,", 8.6. "And of the sons of Adin, Ebed the son of Jonathan; and with him fifty males.", 9.1. "Now when these things were done, the princes drew near unto me, saying: ‘The people of Israel, and the priests and the Levites, have not separated themselves from the peoples of the lands, doing according to their abominations, even of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites.", |
|
12. Mishnah, Taanit, 3.7, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 84| 3.7. "עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n", 4.6. "חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה: \n", | 3.7. "For these matters they sound a blast even on Shabbat: if a city is besieged by Gentile [troops] or a river, or if a ship is foundering on the sea. Rabbi Yose says: [they sound a blast] for help but not for an outcry (for the sake of prayer). Shimon the Yemenite says: also for a plague, but the sages did not agree with him.", 4.6. "There were five events that happened to our ancestors on the seventeenth of Tammuz and five on the ninth of Av.On the seventeenth of Tammuz: The tablets were shattered; The tamid (daily) offering was cancelled; The [walls] of the city were breached; And Apostomos burned the Torah, and placed an idol in the Temple. On the ninth of Av It was decreed that our ancestors should not enter the land, The Temple was destroyed the first And the second time, Betar was captured, And the city was plowed up. When Av enters, they limit their rejoicing.", |
|
13. Mishnah, Gittin, 1.1-1.6, 4.6-4.9, 5.8-5.9, 9.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 21, 26, 55, 68, 69, 154, 286| 1.1. "הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוֹד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא: \n", 1.2. "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח, וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח. מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם, וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם. מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין: \n", 1.3. "הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו: \n", 1.4. "אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אַחַד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים: \n", 1.5. "כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה, שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אֵלּוּ כְשֵׁרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְהֶדְיוֹט: \n", 1.6. "הָאוֹמֵר, תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, אִם רָצָה לַחֲזֹר בִּשְׁנֵיהֶן, יַחֲזֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגִטֵּי נָשִׁים, אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ, רַשַּׁאי. וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ רַשָּׁאי. אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ. הָאוֹמֵר, תְּנוּ גֵט זֶה לְאִשְׁתִּי, וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, וּמֵת, לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וּמֵת, יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה: \n", 4.6. "הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ, יָצָא בֶן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם: \n", 4.7. "הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רָע, לֹא יַחֲזִיר. מִשּׁוּם נֶדֶר, לֹא יַחֲזִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בוֹ רַבִּים, לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בוֹ רַבִּים, יַחֲזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁךְ, וְגֵרְשָׁהּ. וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם: \n", 4.8. "הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַחֲזִיר. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמְרִים לָהּ, שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרִיךְ: \n", 4.9. "הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לְגוֹי, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל, הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא מִמֶּנּוּ בִכּוּרִים, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם: \n", 5.8. "וְאֵלּוּ דְבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם: \n", 5.9. "מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל לֹא תָבֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ, אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע עִמָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם: \n", 9.8. "גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד, כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד, כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד, כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, וְלֹא כָתַב עֵד, כָּשֵׁר. וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ, כָּשֵׁר. גֵּט מְעֻשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר. וּבְגוֹיִם, פָּסוּל. וּבְגוֹיִם, חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְךָ, וְכָשֵׁר: \n", | 1.1. "One who brings a get from abroad [to the Land of Israel] must declare, “In my presence it was written and in my presence it was signed.” Rabban Gamaliel says: even one who brings it from Rekem or from Heger. Rabbi Eleazar says: even one who brings it from Kefar Ludim to Lud. The sages, however, say: declaration “In my presence it was written and in my presence it was signed” is required only from one who brings a get from abroad or who takes it there. One who brings [a get] from one province to another province in foreign lands is also required to declare, “In my presence it was written, and in my presence it was signed.” Rabban Shimon ben Gamaliel says: even from one hegemony to another hegemony.", 1.2. "Rabbi Judah says: From Rekem eastwards, Rekem being like the east; from Ashkelon southwards, Ashkelon being like the south; and from Acco northwards, Acco being like the north. Rabbi Meir says: Acco counts as the land of Israel in the matter of bills of divorce.", 1.3. "One who brings a get within the land of Israel need not declare, “In my presence it was written and in my presence it was signed.” If there are those who protest [its validity] it must be established through the signatures. If one who brings a get from abroad is not able to declare “In my presence it was written and in my presence it was signed”, if there are witnesses on it, its validity can be established through its signatures.", 1.4. "Both bills of divorce and writs of emancipation are similar [concerning a messenger] who takes them [abroad from the land of Israel too brings them [from abroad to the land of Israel]. This is one of the ways in which bills of divorce are similar to writs of emancipation.", 1.5. "Any document which has upon it the signature of a Samaritan is invalid, except for bills of divorce or a writ of emancipation. It happened that a bill of divorce was once brought before Rabban Gamaliel at Kefar Otnai and its witnesses were Samaritan, and he declared it valid. All documents which are accepted in the courts of non-Jew, even if those who signed on the documents are non-Jews, are valid except bills of divorce and of writs of emancipation. Rabbi Shimon says: these also are valid; they were only pronounced [to be invalid] when done by ordinary persons.", 1.6. "If a man says: “Give this get to my wife or this writ of emancipation to my slave”, if he wants he may change his mind on either document, the words of Rabbi Meir. The Sages say: he may change his mind in the case of the get but not in the case of the writ of emancipation, since a benefit may be conferred on a person not in his presence but a disability may be imposed on him only in his presence; for if he does not want to maintain his slave he is permitted, but if he does not want to maintain his wife he is not permitted. Rabbi Meir said to them: behold, he disqualifies his slave from eating terumah [by emancipating him] in the same way that he disqualifies his wife [by divorcing her]? They said to him: [the slave is disqualified] because he is the priest’s property. If a man says, “Give this get to my wife or this writ of emancipation to my slave”, and dies [before they are given], they do not give [the documents] after his death. [If he said], “Give a maneh to so-and-so” and died, the money should be given after his death.", 4.6. "If a man sells his slave to a Gentile or [to someone living] outside the land [of Israel] the slave goes free. Captives should not be redeemed for more than their value, because of tikkun olam. Captives should not be helped to escape, because of tikkun olam. Rabban Shimon ben Gamaliel says [that the reason is] to prevent the ill-treatment of fellow captives. Torah scrolls of the law, tefillin and mezuzoth are not bought from Gentiles at more than their value, because of tikkun olam.", 4.7. "If a man divorces his wife because of ill-repute, he cannot remarry her. If because of a vow, he cannot remarry her. Rabbi Judah says: [if he divorces her] for vows which she made in front of many people, he may not remarry her, but if for vows which she did not make in front of many people, he may remarry her. Rabbi Meir says: [if he divorces her] for a vow which requires the investigation of a sage, he may not remarry her, but if for one which does not require the investigation of a sage, he may remarry her. Rabbi Eliezer says: they only forbid that one because of that one . Rabbi Yose son of Rabbi Judah said: a case happened in Sidon of a man who said to his wife, “Konam, if I do not divorce you”, and he did divorce her, and the Sages permitted him to remarry her because of tikkun olam.", 4.8. "A man divorces his wife because she is an aylonit: Rabbi Judah says he may not remarry her, But the sages say that he may remarry her. She marries someone else and has children from him and then demands her ketubah settlement [from her first husband]: Rabbi Judah said, they say to her, “Your silence is better than your speaking.”", 4.9. "If a man sells himself and his children to a Gentile, he is not to be redeemed but his children are to be redeemed after the death of their father. If a man sells his field to a Gentile, and an Israelite bought it back, he has to bring, the purchaser must bring first fruits from it, because of tikkun olam.", 5.8. "These were the rules they laid down because of the ways of peace:A priest is called up first to read the Torah and after him a Levite and then an Israelite, because of the ways of peace. An “eruv” is placed in the room where it has always been placed, because of the ways of peace. The cistern which is nearest to the channel is filled first, because of the ways of peace. [Taking of] beasts, birds and fishes from traps [set by others] is robbery, because of the ways of peace. Rabbi Yose says that it is actual robbery. [Taking away] anything found by a deaf-mute, an idiot or a minor is robbery, because of the ways of peace. Rabbi Yose says that it is actual robbery. If a poor man strikes [down olives] on top of an olive tree, [taking the fruit] that is beneath him is robbery. Rabbi Yose says that it is actual robbery. Poor Gentiles are not prevented from gathering gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, because of the ways of peace.", 5.9. "A woman may lend to another woman who is suspected of not observing the sabbatical year a fan or a sieve or a handmill or a stove, but she should not sift or grind with her. The wife of a “haver” may lend to the wife of an “am ha-aretz” a fan or a sieve and may winnow and grind and sift with her, but once she has poured water over the flour she should not touch anything with her, because we do not assist those who commit a transgression. All these rules were only said because of the ways of peace. Gentiles may be wished luck in the Sabbatical year but not Israelites and greeting may be given to them, because of the ways of peace.", 9.8. "A get which was written in Hebrew and whose signatures are in Greek, or was written in Greek and whose signatures are in Hebrew, or which has one Hebrew signature and one Greek signature, or which was written by a scribe and signed by one witness, is valid. [If a man signs], “So-and-so, witness,” it is valid. [If he signs,] “Son of so-and-so, witness, it is valid. [If he signs,] “So-and-so son of so-and-so” and he didn’t write “witness”, it is valid. If he wrote his own family name and hers, the get is valid. And this is how the scrupulous in Jerusalem would do. A get given imposed by court: in the case of a Jewish court is valid, and in the case of a Gentile court is invalid. And with regard to Gentiles, if they beat him and say to him, “Do what the Israelites say to you,” (and it is valid).", |
|
14. Mishnah, Eruvin, 4.1-4.3, 6.1-6.10, 7.11, 8.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 41, 67, 84, 142, 153, 154| 4.1. "מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן: \n", 4.2. "פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן, מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה: \n", 4.3. "מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן: \n", 6.1. "הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה: \n", 6.2. "אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם: \n", 6.3. "אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא, לוֹ וְלָהֶם, וְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִין, לוֹ וְלָהֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן, הוּא מֻתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, שְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת: \n" 6.4. "מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר: \n", 6.5. "בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לִשְׁכֵנִים, לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְיַיִן, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְשֶׁמֶן, צְרִיכִים לְעָרֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב: \n", 6.6. "חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרַקְלִין אֶחָד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן. וּמוֹדִים, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִן בַּחֲדָרִים אוֹ בַעֲלִיּוֹת, שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה: \n", 6.7. "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם, צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ, אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן, אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n", 6.8. "חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: \n", 6.9. "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה, וְלֹא הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ: \n", 6.10. "שָׁכַח אַחַד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n", 7.11. "נוֹתֵן אָדָם מָעָה לְחֶנְוָנִי וּלְנַחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ עֵרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ מְעוֹתָיו, שֶׁאֵין מְעָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעֵרוּבֵי תְחוּמִין, אֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו: \n", 8.5. "הַמַּנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בְשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ: \n", | 4.1. "One whom Gentiles, or an evil spirit, have taken out [beyond the Shabbat border] has no more than four cubits [in which to move]. If they brought him back, it is as if he had never gone out. If they took him to another town, or if they put him in a pen or a sahar: Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah say he may move throughout the entire area; But Rabbi Joshua and Rabbi Akiva says: he has only four cubits [in which to move]. It once happened that they were coming from Brindisi and their ship sailed out to sea [on Shabbat]. Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah walked about throughout its area, but Rabbi Joshua and Rabbi Akiba did not move beyond four cubits because they wanted to be stringent upon themselves.", 4.2. "Once they did not enter the harbor until dusk [on Shabbat eve]. They asked Rabban Gamaliel, “Can we disembark?” He said to them, “You may for I was already observing and we were already within the Shabbat limit before it grew dark.”", 4.3. "One who went beyond the Shabbat limit with permission and was then told that the act had already been performed, [he is allowed to move] within two thousand cubits in any direction. If he was within the Shabbat limit, it is as if he had not gone out. All who go out to save life may return to their original places.", 6.1. "One who lives in a courtyard with a non-Jew or with one who does not acknowledge the [principle of] eruv, behold this one restricts him [from making use of the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one can never restrict another [from making use of the eruv] unless there are two Jews who restrict each other.", 6.2. "Rabban Gamaliel said: A Sadducee once lived with us in the same alley in Jerusalem and father told us: “Hurry up and carry out all vessels into the alley before he carries out his and thereby restricts you”. Rabbi Judah said [the instruction was given] in different language: “Hurry up and perform all of your needs in the alley before he carries out his and thereby restricts you”.", 6.3. "If one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden both to him and to them for the taking in or for the taking out of any object. But their houses are permitted both to him and to them. If they gave their part [of the courtyard] to him, he is permitted but they are forbidden. If there were two [who forgot to join in the eruv], they restrict each other, because one may give his part and also acquire the part [of others] but two may give their parts but may not acquire the parts [of others]." 6.4. "When must they give away their share [courtyard or alley]? Bet Shammai says: while it is yet day, And Bet Hillel says: after dusk. One who gave away his share and then carried out an object, whether unwittingly or intentionally, he restricts [the others from carrying in the courtyard or alley], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if he acted with intention he restricts [the others], but if unwittingly he does not restrict.", 6.5. "A householder who was in partnership with his neighbors: with this one in wine and with the other in wine, they need not prepare an eruv. But if his partnership was with the one in wine and with the other in oil, they must make an eruv. Rabbi Shimon says: neither in the one case nor in the other need they make an eruv.", 6.6. "Five companies [of men] who spent Shabbat in one hall:: Bet Shammai says: an eruv for each an every company; But Bet Hillel says: one eruv for them all. They agree that where some of them occupy rooms or upper chambers, that they must make an eruv for each and every company.", 6.7. "Brothers or partners who were eating at their father’s table but slept in their own homes must each have an eruv. Hence, if any one of them forgot and did not [contribute] to the eruv, he must annul his right to his share in the courtyard. When does this apply? When they bring their eruv into some other place but if their eruv is deposited with them or if there are no other tets with them in the courtyard they need not prepare any eruv.", 6.8. "Five courtyards which were each opened into the other and into an alley, and they made an eruv for the courtyards but they did not share in a shittuf for the alley, they are permitted [the use of the] courtyards but forbidden that of the alley. If they shared in a shittuf for the alley [but not in the eruv for the courtyards], they are permitted the use of both. If they made an eruv for the courtyards and they made a shittuf for the alley, and one of the tets of a courtyard forgot to contribute to the eruv, they are permitted the use of both. If one of the residents of the alley forgot to share in the shittuf, they are permitted the use of the courtyards but forbidden that of the alley, Since an alley to its courtyards is as a courtyard to its houses.", 6.9. "Two courtyards, this one inside the other:If the [residents] of the inner one prepared an eruv but those of the outer one did not prepare an eruv, the inner one is permitted but the outer one is forbidden. If the [residents] of the outer one prepared an eruv but not those of the inner one, they both are forbidden. If the [residents] of each [courtyard] prepared an eruv for themselves, each is permitted on its own. Rabbi Akiva forbids the outer one because the right to walk in it prohibits it. The sages say that the right of way does not prohibit it.", 6.10. "If one of the [residents] of the outer courtyard forgot to participate in the eruv, the inner courtyard is permitted but the outer one is forbidden. If one of the [residents] of the inner courtyard forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If they gave their eruv in the same place and one [resident], whether of the inner courtyard or of the outer courtyard, forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If the courtyards belonged to individuals, they need not prepare any eruv.", 7.11. "A man may give a ma’ah to a shopkeeper or a baker in order to acquire a share in the eruv, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: his money acquires no share for him They agree that in the case of all other men his money may acquire [an eruv for him], Since they do not prepare an eruv except with one’s consent. Rabbi Judah says: To what does this apply? To Shabbat border eruvin, but in the case of courtyard eruvin they prepare an eruv with his consent and without his consent, since they confer a benefit on a person in his absence but they do not confer a disability on a person except in his presence.", 8.5. "One who leaves his house and goes to spend Shabbat in another town, whether he was a Gentile or an Israelite, he prohibits [the other residents from using the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he does not prohibit. Rabbi Yose says: a Gentile prohibits but an Israelite does not prohibit because it is not usual for an Israelite to return on Shabbat. Rabbi Shimon says: even if he left his house and went to spend Shabbat with his daughter in the same town he does not prohibit, since he turned his attention away.", |
|
15. Mishnah, Eduyot, 2.1, 2.9, 7.7 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 69, 287| 2.1. "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:", 2.9. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן, בַּנּוֹי, וּבַכֹּחַ, וּבָעֹשֶׁר, וּבַחָכְמָה, וּבַשָּׁנִים, וּבְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו, וְהוּא הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו), וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְנֶאֱמַר (שם), וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה:", 7.7. "הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, שֶׁהֵן טְמֵאוֹת. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַד הַפּוּרִים. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנָאי. וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבֹא, וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּכְשֶׁבָּא אָמַר רוֹצֶה אָנִי, וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבָּרֶת: \n", | 2.1. "Rabbi Hanina, chief of the priests, testified concerning four matters:Through all their days the priests never refrained from burning meat which had been defiled by an “offspring” of impurity with meat which had been made impure by a “father” of impurity, although they were [thereby] increasing its impurity by a [higher] impurity. Rabbi Akiba added: “Through all their days the priests never shrank from lighting oil which had been rendered unfit by a tevul yom in a lamp made impure by one who was made impure by a corpse, although they were [thereby] increasing its impurity by a [higher] impurity.”", 2.9. "He used to say: the father transmits to the son beauty, strength, wealth, wisdom and years. And the number of generations before Him, that shall be their appointed end: For it is said, “calling the generations from the beginning” (Isaiah 51:4) Although it is said, “And shall serve them, and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13), it is also said, “And in the fourth generation they shall come hither again” (Genesis 15:16).", 7.7. "They testified concerning the boards of bakers, that they are impure (they can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares them pure (unable to receive impurity). They testified concerning an oven which was cut into rings and sand was put between the rings that it is impure (can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares it pure (unable to receive impurity). They testified that the year may be intercalated throughout the whole of Adar, whereas they used to say: only until Purim. They testified that the year may be intercalated conditionally. There was such a case with Rabban Gamaliel who went to receive permission from the governor in Syria and he delayed in coming back; and they intercalated the year on condition that rabban gamaliel should approve; and when he came back he said: I approve, and the year was intercalated.", |
|
16. Mishnah, Demai, 1.3, 3.4, 5.3-5.9, 6.1-6.2, 6.7-6.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 20, 22, 23, 24, 47, 134, 153, 190, 195, 196, 233| 1.3. "הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה, קֶמַח לְעוֹרוֹת, שֶׁמֶן לְנֵר, שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִכְּזִיב וּלְהַלָּן, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. שֶׁמֶן עָרֵב, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין: \n", 3.4. "הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי: \n", 5.3. "הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַתִּיר בְּחַלָּה:", 5.4. "הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל, שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:", 5.5. "הַלּוֹקֵח מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:", 5.6. "הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:", 5.7. "הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:", 5.8. "הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:", 5.9. "מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:", 6.1. "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:", 6.2. "הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:", 6.7. "שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:", 6.8. "שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שָׁמֶן:", 6.9. "חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ:", 6.10. "גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:", | 1.3. "If a man bought [grain from an am haaretz] to be used for seed or for animal [feed], flour for hides, oil for a lamp, or oil for greasing utensils, it is exempt from [the rules of] demai. [Produce grown] beyond Cheziv and north is exempt from [the rules of] demai. The hallah of an am haaretz, produce mixed with terumah, produce bought with second tithe money, and the leftovers of minhah offerings are exempt from [the rules of] demai. Oil spiced [with spices from an am haaretz]: Bet Shammai makes it liable [to the rules of demai]. But Bet Hillel exempts it.", 3.4. "One who takes his wheat to a Samaritan miller or to an am haaretz miller, [the wheat when ground] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he carried it] to a Gentile miller, [the wheat when ground has the status of] demai. One who deposited his produce with a Samaritan or am haaretz, [the produce] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he left it] with a Gentile, it is like the produce of the Gentile. Rabbi Shimon says: [it becomes] demai.", 5.3. "One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man and today’s wheat from another man. Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.", 5.4. "If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others. But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].", 5.5. "One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece. But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture]. Rabbi Judah said: When is this so? When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.", 5.6. "One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind. But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.", 5.7. "One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns. A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all; But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.", 5.8. "One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other. Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.", 5.9. "They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans. Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.", 6.1. "One who has received a field from a Jew, or from a Gentile, or from a Samaritan [for a share in the produce], he divvies up the produce in front of them [without first separating tithes]. One who has hired a field from a Jew [for a fixed amount from the produce], he first gives terumah [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah said: When is this so? When he pays him [the rental with produce] of the same field and of the same kind; but when he pays him with the produce of another field or of another kind, he must [also] tithe [the rental first] and then give it to him.", 6.2. "One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.", 6.7. "Two gathered [the fruit of] their vineyards into one winepress, one of whom tithes and the other does not tithe the one who tithes may tithe his own share and his share wherever it may be.", 6.8. "Two men who rented a field [for a share in the produce], or inherited [a field], or became partners in it: the one [who tithes] may say to the other [who does not tithe], “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil.”", 6.9. "A chaver (rabbinic associate) and an am haaretz who inherited [the property of] their father who was an am haaretz, he (the chaver) may say to him (the am haaretz): “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil,” or: “You take the moist produce and I will take the dry produce.”", 6.10. "A convert and a gentile who inherited [the property of] their father, a gentile: he (the convert) can say [to his brother the gentile]: “You take the idols and I will take the money,” or: “You take the wine and I will take the produce.” But from the time [that any part of the inheritance] came into the possession of the convert, he is forbidden [to say so].", |
|
17. Mishnah, Bekhorot, 1.1, 2.1, 2.4, 2.9, 3.1-3.4, 5.1-5.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 20, 25, 26, 41, 62, 77, 78, 155, 267| 1.1. "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחֹמֶר, אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ שֶׁל עַצְמָן: \n", 2.1. "הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין. לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, (וְלֹא נִפְטְרוּ) אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר: \n", 2.4. "הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי, וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶם, וַלְדֵי וְלָדוֹת פְטוּרִין, וּוַלדי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, פְּטוּרִין, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי: \n", 2.9. "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמִר, שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר, הָרִאשׁוֹן מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ פֶטֶר רֶחֶם, וְהַשֵּׁנִי מִשּׁוּם שֶׁקִּדְּמוֹ אַחֵר: \n", 3.1. "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ בַּוָּלָד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת, הָיָה כִדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, סִימַן הַוָּלָד בִּבְהֵמָה דַקָּה, טִנוּף. וּבְגַסָּה, שִׁלְיָא. וּבְאִשָּׁה, שְׁפִיר וְשִׁלְיָא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֹל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן. אִם סָפֵק, יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה: \n", 3.2. "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַנָּכְרִי, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ: \n", 3.3. "רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם: \n", 3.4. "שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא, אֶלָּא בִשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת, בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הַצֶּמֶר הַמְדֻבְלָל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, אָסוּר: \n", 5.1. "כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין (הֲנָאָתָן לַהֶקְדֵּשׁ), נִמְכָּרִין בָּאִטְלִיז (וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיז) וְנִשְׁקָלִין בְּלִטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהֲנָיָתָן לַבְּעָלִים. פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין הֲנָיָתָן לַהֶקְדֵּשׁ. וְשׁוֹקְלִין מָנֶה כְנֶגֶד מָנֶה בַּבְּכוֹר: \n", 5.2. "בֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמָּנָה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן עַל הַבְּכוֹר. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין, וַאֲפִלּוּ נָכְרִי. בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם, אֲפִלּוּ הוּא מֵת, אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַקִּיז, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. וְאִם עָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עָלָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַקִּיז, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם: \n", 5.3. "הַצּוֹרֵם בְּאֹזֶן הַבְּכוֹר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּשֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם אַחֵר, יִשָּׁחֵט עָלָיו. מַעֲשֶׂה בְזָכָר שֶׁל רְחֵלִים זָקֵן וּשְׂעָרוֹ מְדֻלְדָּל, רָאָהוּ קַסְדּוֹר אֶחָד, אָמַר, מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אָמְרוּ לוֹ, בְּכוֹר הוּא וְאֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם. נָטַל פִּגְיוֹן וְצָרַם בְּאָזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ. רָאָה שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלַךְ וְצָרַם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ. פַּעַם אַחַת הָיוּ תִינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בַּשָּׂדֶה וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת טְלָאִים זֶה לָזֶה, וְנִפְסְקָה זְנָבוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וַהֲרֵי הוּא בְכוֹר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ. רָאוּ שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלְכוּ וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת בְּכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא לְדַעְתּוֹ, אָסוּר. וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, מֻתָּר: \n", 5.4. "הָיָה בְכוֹר רוֹדְפוֹ, וּבְעָטוֹ וְעָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה יִשְׁחוֹט עָלָיו. כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִידֵי אָדָם, רוֹעִים יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים, וְרוֹעִים כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר, לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ: \n", | 1.1. "[An Israelite] who buys a fetus of a donkey belonging to a non-Jew or who sells one to him, although this is not permitted, or who forms a partnership with him, or who receives [an animal] from him to look after or who gives [his donkey] to him to look after, is exempt from the [law of the] bekhor, for it says: [“I sanctified to me all the firstborn] in Israel,” (Numbers 3:13) but not in non-Jews. Priests and levites are exempt through [an argument made by a] kal vehomer: if they exempted the first-born belonging to the Israelites in the wilderness, it follows all the more so that they should exempt their own.", 2.1. "[An Israelite] who buys a fetus of a cow belonging to a non-Jew or who sells one to him, although this is not permitted, or who forms a partnership with him, or who receives [an animal] from him to look after or who gives [his cow] to him to look after, is exempt from the [law of the] bekhor, for it says: [“I sanctified to Me all the firstborn] in Israel,” (Numbers 3:13) but not in non-Jews. Priests and Levites are subject [to the law of the first-born pure animal]. They are not exempt from [the law of] the first-born of a clean animal, but only of a first-born son and the first-born of a donkey.", 2.4. "If one receives flock from a non-Jew on “iron terms” their offspring are exempt [from the law of] the first born. But the offspring of their offspring are liable [to the law of the first born]. If [the Israelite] put the offspring in the place of their mothers, then the offspring of the offspring are exempt, but the offspring of the offspring of the offspring are liable. Rabban Shimon ben Gamaliel says: even for ten generations the offspring are exempt [from the law of the first born] since they are pledged to the non-Jew.", 2.9. "With regard to [an animal] that was born through a cesarean section and the first born which came after it:Rabbi Tarfon says: both go out to pasture until blemished and are eaten with their blemishes by the owners. But Rabbi Akiva says: neither of them is a first born; the first because it did not open its mother’s womb, and the second, because another preceded it.", 3.1. "If one buys an animal from a non-Jew and it is not known whether it had given birth or had not given birth: Rabbi Ishmael says: that born of a goat in its first year certainly belongs to the priest; after that, it is a questionable case [of a first-born]. That born of a ewe two years old certainly belongs to the priest; after that, it is a questionable case [of a first born]. That born of a cow or a donkey three years old certainly belongs to the priest; after that, it is a questionable case [of a first born]. Rabbi Akiva to him: if an animal were exempted [from the law of the first born] only with the birth of [actual] offspring, it would be as you say. But they said: the sign of offspring in small cattle is a discharge [from the womb]. In large cattle, the after-birth; in a woman, the signs are the fetus and the after-birth. This is the general rule: Whenever it is known that it had given birth, the priest receives nothing. Whenever it had never given birth, it belongs to the priest. If there is a doubt, it shall be eaten blemished by the owners. Rabbi Eliezer ben Jacob says: if a large domestic animal has discharged a clot of blood, it [the clot] shall be buried, and it [the mother] is exempted from the law of the first born.", 3.2. "Rabban Shimon b. Gamaliel says: if one buys a nursing animal from a non-Jew, he need not fear that perhaps the offspring belongs to another [animal]. If he went among his herd and saw animals which had given birth for the first time nursing and animals which had not given birth for the first time nursing, we need not fear that perhaps the offspring of this one came to the other or perhaps the offspring of the other came to this one.", 3.3. "Rabbi Yose ben Meshullam says: one who slaughters the first born, [first] clears a space with the [butcher's] knife on both sides and tears the hair, as long as he does not remove the wool from its place. And similarly one may tear the hair to show the place of the blemish [to a sage].", 3.4. "If [a portion of] the hair of a blemished first born fell out and he placed it in the window, and then he slaughtered the animal, Akavya ben Mahalalel allows it. But the sages forbid it, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose said to him: Akavya ben Mahalalel did not allow [only] in this case, but [even] in the case where the hair of a blemished first born which fell out and he placed it in the window, and the animal died subsequently, [even] in this case Akavya ben Mahalalel allows, but the sages forbid. If the wool of a first born is hanging loose, that part which appears [on a level] with [the rest of] the wool is permitted, whereas that which does not appear [on a level] with [the rest of] the wool is forbidden.", 5.1. "All dedicated animals which became unfit [for the altar] are sold in a market, slaughtered in a market and weighed by the liter, except for a first born or a tithed animal, as their profit goes to the owners, [whereas] the profit on dedicated objects which became unfit goes to the Temple. One can weigh one piece of meat of the first-born against another piece of ordinary meat.", 5.2. "Bet Shammai says: An Israelite must not be invited to share [a blemished first born] with a priest. But Bet Hillel permits this, even in the case of a non-Jew. If a first born has a blood attack, even if it is going to die, its blood may not be let, the words of Rabbi Judah. But the sages say: he may let its blood, as long as he does not make a blemish. And if he made a blemish, he must not slaughter it on account of this. Rabbi Shimon says: he may let blood, even though he makes a blemish.", 5.3. "If one makes a slit in the ear of a firstborn animal, he may never slaughter it, the words of Rabbi Eliezer. But the sages say: when another blemish appears, he may slaughter it on account of it. It happened that a quaestor (a Roman official) saw an old male lamb with its long wool hanging down and asked: what is the meaning of this? They replied: “It is a first born and is not to be slaughtered until it has a blemish,” [The quaestor] took a dagger and slit its ear. The matter came before the sages and they permitted it. After they had permitted, he went and sliced the ears of other [first borns]. The [sages] forbade them. Once children were once playing in a field. They tied the tails of sheep one to the other and one tail which belonged to a first born was severed. The matter came before the rabbis and they permitted [the first born]. When the children saw that they had permitted [the first born to be slaughtered], they proceeded to tie the tails of other first borns. The [sages] forbade [the other first borns]. This is the rule: wherever the blemish is caused with the knowledge and consent [of the owner] it is forbidden, but, if it is not with his knowledge and consent, it is permitted.", 5.4. "If a first born was running after him and he kicked it and thereby blemished it, he may slaughter it on account of this. Any blemish which might have been made by a person, Israelite shepherds are trustworthy whereas shepherds who are priests are not trustworthy. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he is trustworthy with regard to somebody else's first born, but he is not trustworthy with regard to his own. Rabbi Meir says: one who is suspected of neglecting a religious matter must not issue judgment on it or give evidence concerning it.", |
|
18. Mishnah, Beitzah, 3.1-3.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 67, 153| 3.1. "אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה מֻתָּר: \n", 3.2. "מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: \n", | 3.1. "One may not catch fish from a fishpond on Yom Tov nor give them food, But one may catch game or fowl from animal enclosures and one may put food before them. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not all enclosures are alike. This is the general rule: anything that still needs to be trapped is forbidden but anything that need not be trapped is permitted.", 3.2. "Traps for wild animals, birds or fish which were set on the eve of Yom Tov, one may not take from them on Yom Tov unless he knows that they were [already] caught on the eve of Yom Tov. It once happened that a certain non-Jew brought fish to Rabban Gamaliel [on Yom Tov] and he said: they are permitted, but I have no wish to accept [them] from him.", |
|
19. Mishnah, Bava Qamma, 1.2-1.3, 4.3, 4.6, 7.2, 8.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 30, 31, 59, 142, 154, 286| 1.2. "כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ, הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ. הִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמִין כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה, נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְרִית, נְכָסִים הַמְיֻחָדִים, וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ: \n", 1.3. "שׁוּם כֶּסֶף, וְשָׁוֶה כֶסֶף, בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְרִית. וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק. וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בַּתַּשְׁלוּמִין: \n", 4.3. "שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) שׁוֹר רֵעֵהוּ, וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר. וְשֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: \n", 4.6. "שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בְּכֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם, נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לְנָכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר: \n", 7.2. "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת, גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לִכְלָבִים, הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ: \n", 8.3. "הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָעֲבָדִים בֹּשֶׁת: \n", | 1.2. "1. Anything that I am responsible to guard, I have rendered it possible to do injury [for which I will become obligated]. 2. If I have partially rendered it possible to do injury, I must make restitution for that injury as if I totally rendered it possible to do injury. 3. When one damages [property that fits all of the following categories]: property that does not have “sacrilege” [i.e. sacrificial animals or property that belongs to the Temple in Jerusalem], property that belongs to other members of the covet [Jews], property that is owned, and the injury is done in any place other than the private domain of the injurer and the common domain of the injured and injurer, in these cases the injurer must make restitution for the injury with the best of his land.", 1.3. "1. Assessment [of injury] in money or things worth money must be made before a court of law and by witnesses that are free and Children of the Covet (Jews). 2. Women may be parties in [suits concerning] injury. 3. The injured and the injurer [in certain cases may share] in the compensation.", 4.3. "An ox of an Israelite that gored an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to the Temple that gored an ox of an Israelite, the owner is exempt, as it says, “The ox belonging to his neighbor” (Exodus 21:35), and not an ox belonging to the Temple. An ox of an Israelite that gores an ox of a gentile, the owner is exempt. And an ox of a gentile that gores the ox of an Israelite, whether the ox is harmless or an attested danger, its owner pays full damages.", 4.6. "If an ox was rubbing itself against a wall and it fell on a person; or if it intended to kill an animal and it killed a man; or if it intended to kill a gentile and it killed an Israelite; or if it intended to kill an untimely birth and it killed a viable infant, it is exempt [from death by stoning].", 7.2. "If a man stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses and killed it or sold it according to the evidence of two others, he must make fourfold or fivefold restitution. If a man stole [an ox or a sheep] and sold it on the Sabbath, or stole it and sold it for idolatrous use or stole it and slaughtered it on the Day of Atonement; if he stole what was his father’s and slaughtered it or sold it, and afterward his father died; if he stole it and slaughtered it and then he dedicated it to the Temple he must make fourfold or fivefold restitution. If he stole it and then killed it for use in healing, or for food for dogs; or if he slaughtered it and it was found to be terefah, or if he slaughtered it in the Temple Court [intending to eat it] as common food, he must make fourfold or fivefold restitution. In these last two cases Rabbi Shimon exempts.", 8.3. "If a man struck his father or his mother and inflicted no wound, or if he wounded his fellow on Yom Kippur, he is liable for all five counts. If he wounded a Hebrew slave, he is liable on all five counts, except loss of income if it was his slave. If he wounded a Canaanite slave (non-Jewish slave) he is liable on all five counts. Rabbi Judah says: “Slaves do not receive compensation for indignity.”", |
|
20. Mishnah, Avot, 3.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 69| 3.2. "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:", | 3.2. "Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Haiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).", |
|
21. Mishnah, Hulin, 1.1-1.2, 2.7-2.10, 5.3-5.4, 7.2, 8.5, 9.1, 10.3-10.4, 11.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 25, 31, 32, 61, 62, 69, 77, 79, 89, 99, 119, 135, 153, 227, 228| 1.1. "הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ בִשְׁחִיטָתָן. וְכֻלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. שְׁחִיטַת נָכְרִי, נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁחַט, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה: \n", 1.2. "הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד, בְּצוֹר, וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין, חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפֹּרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאִם הֶחֱלִיקוּ שִׁנֶּיהָ, הֲרֵי הִיא כְסַכִּין: \n", 2.7. "הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּמֻקְדָּשִׁין, אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּחֻלִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט: \n", 2.8. "הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה: \n", 2.9. "אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים. אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם, וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לְגֻמָּא כָּל עִקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גֻמָּא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין: \n", 2.10. "הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִּדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב, הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ, כָּשֵׁר: \n", 5.3. "הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר, פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָרָה וּבְנָהּ, אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי, זָכָה. שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָנֶיהָ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט. וְאֵלּוּ הֵן, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח. אֲבָל יֶשׁ לוֹ רֶוַח, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּמוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד: \n", 5.4. "בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִין וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט, לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַלּוֹקֵחַ. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, אֵינוֹ כֵן. לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַמּוֹכֵר: \n", 7.2. "שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה: \n", 8.5. "קֵבַת נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְשֵׁרָה, אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, קֵבָתָהּ אֲסוּרָה. טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה, קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ: \n", 9.1. "הָעוֹר, וְהָרֹטֶב, וְהַקִּפָּה, וְהָאֱלָל, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וּמְפַרְכֶּסֶת, מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין מִמַּה שֶׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֱלָל הַמְכֻנָּס, אִם יֶשׁ בּוֹ כַזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב עָלָיו: \n", 10.3. "בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּן. אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד. הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם. וְאִם אָמַר חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. אָמַר, מְכֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה, וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לָקַח הֵימֶנּוּ בְמִשְׁקָל, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים: \n", 10.4. "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ פָרָה, נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר. מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר, חַיָּב. סָפֵק, פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד. וְהוּא שֶׁל נָזִיר. וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל, שׁוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹק, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל. אֵיזֶהוּ לְחִי, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת: \n", 11.2. "וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז), יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה), חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח), תִּתֶּן לוֹ, שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר, הַמּוֹכֵר חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ: \n", | 1.1. "All may slaughter, and their slaughtering is valid, except a deaf-mute, an imbecile or a minor, lest they mess up [the animal] through their slaughtering. And if any of these slaughtered while others were standing over them, their slaughtering is valid. That which is slaughtered by a non-Jew is a nevelah and defiles by carrying. If one slaughtered at night, and also a blind man that slaughtered, the slaughtering is valid. One who slaughtered on Shabbat or Yom Kippur, even though he is liable for his own life, the slaughtering is valid.", 1.2. "If one slaughtered with [the smooth edge of] a hand sickle, with a flint or with a reed, the slaughtering is valid. All may slaughter; at all times one may slaughter; and with any implement one may slaughter, except a scythe, a saw, teeth or a finger nail, since these strangle. One who slaughtered with a scythe, moving it forward only: Bet Shammai declare it invalid, But Bet Hillel declare it valid. If the teeth of the scythe were filed away it is regarded as an ordinary knife.", 2.7. "If one slaughtered for a non-Jew, the slaughtering is valid. Rabbi Eliezer declares it invalid. Rabbi Eliezer said: even if one slaughtered a beast with the intention that a non-Jew should eat [only] its liver, the slaughtering is invalid, for the thoughts of a non-Jew are usually directed towards idolatry. Rabbi Yose said: is there not a kal vehomer argument? For if in the case of consecrated animals, where a wrongful intention can render invalid, it is established that everything depends solely upon the intention of him who performs the service, how much more in the case of unconsecrated animals, where a wrongful intention cannot render invalid, is it not logical that everything should depend solely upon the intention of him who slaughters!", 2.8. "If one slaughtered [an animal] as a sacrifice to mountains, hills, seas, rivers, or deserts, the slaughtering is invalid. If two persons held a knife and slaughtered [an animal], one intending it as a sacrifice to one of these things and the other for a legitimate purpose, the slaughtering is invalid.", 2.9. "One may not slaughter [so that the blood runs] into the sea or into rivers, or into vessels, But one may slaughter into a pool (or vessel) of water. And when on board a ship on to vessels. One may not slaughter at all into a hole, but one may dig a hole in his own house for the blood to run into. In the street, however, he should not do so as not to follow the ways of the heretics.", 2.10. "If one slaughtered [an unconsecrated animal outside the Temple court] for it to be an olah or a shelamim or an asham for a doubtful sin or as a Pesah or a todah, the slaughtering is invalid. But Rabbi Shimon declares it valid. If two persons held one knife and slaughtered [an unconsecrated animal outside the Temple court], one declaring it to be one of the above and the other intending it for a legitimate purpose, the slaughtering is invalid. If one slaughtered [an unconsecrated animal outside the Temple court] for it to be a hatat or an asham or a first-born or the tithe [of cattle] or a substitute offering, the slaughtering is valid. This is the general rule: if one slaughtered an animal declaring it to be a sacrifice which can be brought either as a voluntary or a freewill-offering it is invalid, but if he declares it to be a sacrifice which cannot be brought either as a votive or a freewill-offering it is valid.", 5.3. "If a person slaughtered [an animal] and it was found to be terefah, or if he slaughtered [it as an offering] to idols, or if he slaughtered the red cow, or an ox which was condemned to be stoned, or a heifer whose neck was to be broken: Rabbi Shimon exempts [him from having transgressed the law of “it and its young”]; But the sages make him liable. If a person slaughtered [an animal] and it became nevelah under his hand, or if he stabbed it, or tore away [the organs of the throat], he does not thereby transgress the law of it and its young. If two people bought a cow and its young, he who bought first can slaughter first; but if the second preceded him, he holds his advantage. If a person slaughtered a cow and then two of its calves, he is liable for eighty lashes. If he slaughtered its two calves and then the cow, he is liable for forty lashes. If he slaughtered it and then its calf and then the calf's offspring, he is liable for eighty lashes. If he slaughtered it and then its calf's offspring and then the calf, he is liable for forty lashes. Symmachos says in the name of r. Meir: he is liable for eighty lashes. At four periods in the year he who sells a beast to another must inform him, “I sold today its mother to be slaughtered,” or “I sold today its young to be slaughtered,” and these are they: on the eve of the last day of the feast [of Sukkot], on the eve of the first day of Pesah, on the eve of Shavuot, and on the eve of Rosh Hashanah. According to Rabbi Yose the Galilean, also on the eve of Yom Kippur, in the Galilee. Rabbi Judah says, this is so, only when there was no time in between the sales, but if there was time, he need not inform him. Rabbi Judah agrees that if he sold the mother to the bridegroom and the young to the bride, he must inform them of it, for it is certain that they will each slaughter on the same day.", 5.4. "At these four periods a butcher can be compelled to slaughter against his will. Even if the ox was worth a thousand dinars and the purchaser has only [paid] a dinar, they can force the butcher to slaughter it. Therefore if the animal died, the loss is upon the purchaser. At other times of the year it is not so, therefore if the animal died, the loss is upon the seller.", 7.2. "One may send to a non-Jew a thigh in which the sciatic nerve has not been removed, because its place is known. When a person removes the sciatic nerve he must remove all of it. Rabbi Judah says: only so much as is necessary to fulfill the mitzvah of removing it.", 8.5. "The [milk in the] stomach [of an animal] of a Gentile or [in the stomach of] a nevelah is forbidden. If a man curdled milk with the skin of the stomach of an animal that was validly slaughtered and it imparted its flavor [to the milk] it is forbidden. The [milk in the] stomach of a validly slaughtered animal which had suckled from a terefah animal is forbidden. The [milk in the] stomach of a terefah animal which had suckled from a kosher animal is permitted, because the milk is collected inside.", 9.1. "The hide, meat juice, sediment, dried-up meat, bones, sinews, horns and hooves join together [to make up the minimum quantity in order] to convey food-uncleanness, but not to [make up the minimum quantity in order to] convey nevelah-uncleanness. Similarly, if a man slaughtered an unclean animal for a Gentile and it still has convulsions, it can convey food-uncleanness, but it conveys nevelah-uncleanness only after it is dead, or its head has been chopped off. [Scripture] has [thus] made more cases that convey food-uncleanness than those that convey nevelah-uncleanness. Rabbi Judah says: if an olive’s bulk of dried-up meat was gathered in one place, one would thereby become liable [for nevelah-uncleanness].", 10.3. "A first-born got mixed up with a hundred other animals: If a hundred [and one] persons slaughtered them all, they are all exempt from the gifts. If one person slaughtered them all, only one animal is exempt from the gifts. If a man slaughtered an animal for a priest or a non-Jew, he is exempt from the gifts. If he had a share [in the animal] with them, he must indicate this by some sign. If he said, “Except the gifts” he is exempt from giving the gifts. If he said, “Sell me the entrails of a cow” and among them were the gifts, he must give them to a priest and [the seller] does not need to reduce the price. But if he bought them from him by weight, he must give them to a priest, and [the seller] must reduce the price.", 10.4. "A convert who converted and owned a cow: If he slaughtered it before he converted, he is exempt from giving the gifts. If [he slaughtered it] after he converted, he is liable. If there was a doubt about it, he is exempt, for the burden of proof lies upon the claimant. What is ‘the shoulder’? From the joint up to the shoulder-socket of the forelimb, and this is the same for the nazirite. The corresponding part of the hind leg is called the thigh. Rabbi Judah says: the thigh extends from the joint up to the fleshy part of the leg. What counts as ‘the cheek? From the joint of the jaw to the last protrusion of the windpipe.", 11.2. "How much is “many”? Bet Shammai say: [at least] two sheep, as it is said, “A man shall rear a young cow and two sheep (tzon)” (Isaiah 7:21). Bet Hillel say: five, as it is said, “Five dressed sheep (tzon)” (I Samuel 28:18). Rabbi Dosa ben Harkinas says: five sheep, which each produce [a fleece which weighs] a maneh and a half, are subject to the law of the first of the fleece. But the sages say: five sheep, whatever their fleeces weigh. And how much should one give him? The weight of five selas in Judah, which is equal to ten selas in Galilee. Bleached wool and not dirty wool, sufficient to make from it a small garment, for it is written, “Give him,” when there is enough to be considered a gift. If the owner did not manage to give [the fleece to the priest] until he dyed it, he is exempt. If he bleached it but did not dye it, he is still liable. If a man bought the fleeces of a flock belonging to a non-Jew, he is exempt from the law of the first of the fleece. If a man bought the fleeces of a flock belonging to his neighbor: If the seller kept some back, the seller is liable, But if he did not withhold anything, the buyer is liable. If he had two kinds of wool, grey and white, and he sold the grey but not the white, or [if he sold the wool] of the males but not of the females, each must give [the first of the fleece] for himself.", |
|
22. Mishnah, Avodah Zarah, 1.1-1.6, 1.8, 2.1-2.7, 3.1-3.5, 4.1-4.2, 4.4-4.6, 4.8-4.12, 5.1-5.12 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 67, 119, 135, 153, 154, 155, 244, 245, 246, 247, 250, 251, 252, 253, 254, 255, 256, 276, 286| 1.1. "לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאֹל מֵהֶן, לְהַלְוֹתָן וְלִלְוֹת מֵהֶן, לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן: \n", 1.2. "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם, אָסוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן מֻתָּר: \n", 1.3. "וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם, קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וּקְרָטֵסִים, וְיוֹם גְּנֻסְיָא שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה, יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה, אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה. יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד: \n", 1.4. "עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, חוּצָה לָהּ מֻתָּר. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, תּוֹכָהּ מֻתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם. בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנֻיּוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, הַמְעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת: \n", 1.5. "אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וַחֲצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם: \n", 1.6. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַקָּה לְגוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. וּבֶן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּסוּס: \n", 1.8. "וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קֻטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּשָׂכָר מֻתָּר. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ. אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ: \n", 2.1. "אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכַת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית, אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ: \n", 2.2. "מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר, אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ: \n", 2.3. "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַיַּיִן, וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל, אָסוּר. מָשׁוּךְ, מֻתָּר. בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר. וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת, אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִין, מֻתָּרִין: \n" 2.4. "נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לַחִין, אֲסוּרִין, יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין. הַמֻּרְיָס וּגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה: \n", 2.5. "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְבִינוֹת הַגּוֹיִם. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה. אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה, וְאָמְרוּ, כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה, שׂוֹרְפָהּ חַיָּה. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ, אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. חָזַר, אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַהֲנָאָה. הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא (שיר השירים א), כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אוֹ כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ. אָמַר לוֹ, כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ. אָמַר לוֹ, אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו, לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים: \n", 2.6. "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ, וְהַחִלָּק, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה: \n", 2.7. "אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ. וְהַדְּבַשׁ. וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה. וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ. וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה. וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית. וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשְּׁלוּחִין, אֲסוּרִין. הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסְּלוּלָה, אֲסוּרִין. מִן הַהַפְתֵּק, מֻתָּרִין. וְכֵן לִתְרוּמָה: \n", 3.1. "כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָל דָּבָר:", 3.2. "הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי צְלָמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים. מָצָא תַבְנִית יָד אוֹ תַבְנִית רֶגֶל, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהֶן נֶעֱבָד:", 3.3. "הַמּוֹצֵא כֵלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן, יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שֶׁעַל הַמְכֻבָּדִין, אֲסוּרִים. שֶׁעַל הַמְבֻזִּין, מֻתָּרִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם. אָמְרוּ לוֹ, אַף הוּא נַעֲשֶׂה זֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:", 3.4. "שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי, אָמַר לוֹ, כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי. אָמַר לוֹ, אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ, אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ, הִיא בָאתָה בִגְבוּלִי, אֵין אוֹמְרִים, נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי, אֶלָּא אוֹמְרִים, נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ. דָּבָר אַחֵר, אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם. אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ, אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ, מֻתָּר:", 3.5. "הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת, הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶם אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, (שם יב) אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם. אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת, וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁרָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יָד אָדָם, וְכֹל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן, דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה:", 4.1. "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְּצַד מַרְקוּלִיס, אֲסוּרוֹת. וּשְׁתַּיִם, מֻתָּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁנִּרְאוֹת עִמּוֹ, אֲסוּרוֹת. וְשֶׁאֵין נִרְאוֹת עִמּוֹ, מֻתָּרוֹת: \n", 4.2. "מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת, כְּסוּת אוֹ כֵלִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. פַּרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אָסוּר: \n", 4.4. "עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי, אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין וְהִיא אֲסוּרָה: \n", 4.5. "כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ, קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ, בִּטְּלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גְּרָרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ, רַבִּי אוֹמֵר, בִּטֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בִטֵּל: \n", 4.6. "עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, מֻתֶּרֶת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אֲסוּרָה. בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים: \n", 4.8. "לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַגּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לַתַּפּוּחַ. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. יָרַד לַבּוֹר, מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר: \n", 4.9. "דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי בַּגַּת, אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה, לֹא דוֹרְכִין וְלֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת, וּמְבִיאִין עִמּוֹ מִן הַגָּת. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה, לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַת לַפַּלְטֵר: \n", 4.10. "גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, אִם יֶשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוָה, אָסוּר. אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה, מֻתָּר. נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה, וּמְדָדוֹ בַקָּנֶה, הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בַקָּנֶה אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרֻתַּחַת, בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ יִמָּכֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ: \n", 4.11. "הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵלִים, מֻתָּר. בְּעִיר שֶׁכֻּלָּהּ גּוֹיִם, אָסוּר, עַד שֶׁיּוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. וְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֻתָּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא: \n", 4.12. "הַמְּטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ, וְהַלָּה כוֹתֵב לוֹ, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָעוֹת, מֻתָּר. אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאוֹ וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְבֵית שְׁאָן, וְאָסְרוּ חֲכָמִים: \n", 5.1. "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ, שְׂכָרוֹ אָסוּר. שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ, שְׂכָרָהּ אָסוּר. שְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַגּוֹי לְגִינוֹ עָלֶיהָ, שְׂכָרָהּ מֻתָּר: \n", 5.2. "יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי עֲנָבִים, יְדִיחֵן וְהֵן מֻתָּרוֹת. וְאִם הָיוּ מְבֻקָּעוֹת, אֲסוּרוֹת. נָפַל עַל גַבֵּי תְאֵנִים אוֹ עַל גַּבֵּי תְמָרִים, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנָן שֶׁהֵבִיא גְרוֹגָרוֹת בִּסְפִינָה, וְנִשְׁתַּבְּרָה חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ וְנָפַל עַל גַּבֵּיהֶן, וְשָׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּם. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁבַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר. כֹּל שֶׁאֵין בַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, מֻתָּר, כְּגוֹן חֹמֶץ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי גְרִיסִין: \n", 5.3. "נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, מֻתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב: \n", 5.4. "הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בְקָרוֹן אוֹ בִסְפִינָה וְהָלַךְ לוֹ בְקַפַּנְדַּרְיָא, נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָחַץ, מֻתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב. הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַחֲנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֻתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב: \n", 5.5. "הָיָה אוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִנִּיחַ לְגִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּלְגִינָה עַל הַדֻּלְבְּקִי, וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא, מַה שֶּׁעַל הַשֻּׁלְחָן, אָסוּר. וּמַה שֶּׁעַל הַדֻּלְבְּקִי, מֻתָּר. וְאִם אָמַר לוֹ הֱוֵי מוֹזֵג וְשׁוֹתֶה, אַף שֶׁעַל הַדֻּלְבְּקִי אָסוּר. חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת, אֲסוּרוֹת. סְתוּמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב: \n", 5.6. "בַּלֶּשֶׁת גּוֹיִם שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת, אֲסוּרוֹת. סְתוּמוֹת, מֻתָּרוֹת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ: \n", 5.7. "אֻמָּנִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בִּשְׂכָרָן, מֻתָּרִים לוֹמַר לוֹ תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ. וְאִם מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן, אָסוּר. הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לַנָּכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד, דָּמָיו מֻתָּרִין. מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָסַק, דָּמָיו אֲסוּרִין. נָטַל אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְחָזַר וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם יֶשׁ בּוֹ עַכֶּבֶת יַיִן, אָסוּר. הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי, אֶת שֶׁעֵרָה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר. וְאֶת שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ, אָסוּר: \n", 5.8. "יֵין נֶסֶךְ אָסוּר, וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם, בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן, בְּנוֹתֵן טָעַם. זֶה הַכְּלָל, מִין בְּמִינוֹ, בְּמַשֶּׁהוּ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם: \n", 5.9. "אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֹּרֵי מְצֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן: \n", 5.10. "יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לְבוֹר, כֻּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יִמָּכֵר כֻּלּוֹ לְנָכְרִי, חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ: \n", 5.11. "גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי, מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ, רַבִּי אוֹמֵר, יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְלֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁל חֶרֶס, אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה: \n", 5.12. "הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל, יַטְבִּיל. לְהַגְעִיל, יַגְעִיל. לְלַבֵּן בָּאוּר, יְלַבֵּן בָּאוּר. הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכְּלָה, מְלַבְּנָן בָּאוּר. הַסַּכִּין, שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה: \n", | 1.1. "On the three days preceding the festivals of idolaters, it is forbidden to conduct business with them, to lend articles to them or borrow from them, to lend or borrow any money from them, to repay a debt, or receive repayment from them. Rabbi Judah says: we should receive repayment from them, as this can only depress them; But they [the Rabbis] said to him: even though it is depressing at the time, they are glad of it subsequently.", 1.2. "Rabbi Ishmael says on the three preceding days and the three following days it is forbidden; But the Sages say: before their festivities it is forbidden, but after their festivities it is permitted.", 1.3. "These are the festivities of the idolaters: Kalenda, Saturnalia, Kratesis, the anniversary of accession to the throne and birthdays and anniversaries of deaths, according to Rabbi Meir. But the Sages say: a death at which burning [of articles of the dead] takes place is attended by idolatry, but where there is not such burning there is no idolatry. But the day of shaving ones beard and lock of hair, or the day of landing after a sea voyage, or the day of release from prison, or if an idolater holds a banquet for his son the prohibition only applies to that day and that particular person.", 1.4. "When an idolatrous [festival] takes place within a city it is permitted [to conduct business with non-Jews] outside it. If the idolatrous [festival] takes place outside it, [business] is permitted within it. Is it permitted to go there? If the road leads solely to that place, it is forbidden; But if one can go by it to any other place, it is permitted. A city in which an idolatrous festival is taking place, some of its shops being decorated and some not decorated this was the case with Beth-Shean, and the Sages said: in the decorated stores it is forbidden [to buy] but in the undecorated ones it is permitted.", 1.5. "The following things are forbidden to be sold to idolaters: iztroblin, bnoth-shuah with their stems, frankincense, and a white rooster. Rabbi Judah says: it is permitted to sell a white rooster to an idolater among other roosters; but if it be by itself, one should clip its spur and then sell it to him, because a defective [animal] is not sacrificed to an idol. As for other things, if they are not specified their sale is permitted, but if specified it is forbidden. Rabbi Meir says: also a “good-palm”, hazab and niklivas are forbidden to be sold to idolaters.", 1.6. "In a place where it is the custom to sell small domesticated animals to non-Jews, such sale is permitted; but where the custom is not to sell, such sale is not permitted. In no place however is it permitted to sell large animals, calves or foals, whether whole or maimed. Rabbi Judah permits in the case of a maimed one. And Ben Bateira permits in the case of a horse.", 1.8. "One should not make jewelry for an idol [such as] necklaces, ear-rings, or finger-rings. Rabbi Eliezer says, for payment it is permitted. One should not sell to idolaters a thing which is attached to the soil, but when cut down it may be sold. R. Judah says, one may sell it on condition that it be cut down. One should not let houses to them in the land of Israel; and it is not necessary to mention fields. In Syria houses may be let to them, but not fields. Outside of the land of Israel, houses may be sold and fields let to them, these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: in the land of Israel, one may let to them houses but not fields; In Syria, we may sell them houses and let fields; Outside of the land of Israel, both may be sold.", 2.1. "One should not place animals in inns of non-Jews, because they are suspected of bestiality. A woman should not be alone with them, because they are suspected of licentiousness; Nor should a man be alone with them, because they are suspected of shedding blood. A Jewish woman should not act as midwife to a non-Jewish woman, because she would be delivering a child for idolatry. But a non-Jewish woman may act as midwife to a Jewish woman. A Jewish woman should not suckle the child of a non-Jewish woman, But a non-Jewish woman may suckle the child of a Jewish woman in her premises.", 2.2. "We may allow them to heal us when the healing relates to money, but not personal healing; Nor should we have our hair cut by them in any place, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages said: in a public place it is permitted, but not when the two persons are alone.", 2.3. "The following things belonging to non-Jews are forbidden [for Jews to use] and the prohibition extends to any benefit that may be derived from them: wine, or a non-Jew’s vinegar that was formerly wine, Hadrianic earthenware, skins pierced at the animal’s heart. Rabban Shimon Gamaliel says: when its tear is round, [the skin] is forbidden, but if oblong it is permitted. Meat which is being brought into a place of idol worship is permitted, but that which is brought out is forbidden, because it is like a sacrifice to the dead, this is the opinion of Rabbi Akiba. With non-Jews going on a pilgrimage [to worship idols] it is forbidden to have any business transactions, but with those returning it is permitted." 2.4. "Skin-bottles or flasks of non-Jews in which wine of a Jew is kept are forbidden and the prohibition extends to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say that the prohibition does not extend to deriving benefit. Grape seeds and grape-skins of non-Jews are forbidden, the prohibition extending to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say, when fresh they are forbidden but when dry they are permitted. Fish brine and Bithynian cheese of the non-Jews are forbidden, the prohibition extending to any benefit that may be derived from them, this is the opinion of Rabbi Meir. But the Sages say that the prohibition does not extend to deriving benefit.", 2.5. "Rabbi Judah said: Rabbi Ishmael put this question to Rabbi Joshua as they were walking on the way, “Why have they forbidden the cheese of non-Jews?” He replied, because they curdle it with the rennet of a nevelah (an animal that was not properly slaughtered.” He (Rabbi Ishmael) said: “but is not the rennet of a burnt-offering more strictly forbidden than the rennet of a nevelah? [and yet] it was said that a priest who is not fastidious may suck it out raw.” (Though the Sages disagreed with this opinion, and they said that no benefit may be derived from it, although one who consumed it did not trespass [temple property). Rabbi Joshua responded: “The reason then is because they curdle it with the rennet from calves sacrificed to idols.” He (Rabbi Ishmael) said to him: “if that be so, why do they not extend the prohibition to any benefit derived from it?” He (Rabbi Joshua) diverted him to another matter, saying: “Ishmael, how do you read for your [masc.] love is more delightful than wine” or “your [fem.] love etc. (Song of Songs 1:2” He replied: “your [fem.] love is better …” He said to him: this is not so, as it is proved by its fellow [-verse]: your ointments [masc.] have a goodly fragrance … [therefore do the maidens love you] (Song of Songs 1:3).”", 2.6. "The following articles of non-Jews are prohibited but the prohibition does not extend to deriving benefit from them: 1. milk which a non-Jew milked without an israelite watching him, 2. their bread and oil (Rabbi and his court permitted the oil) 3. stewed and pickled things into which they are accustomed to put wine or vinegar, 4. pickled herring which had been minced, 5. brine in which there is no kalbith-fish floating, 6. helek, 7. pieces of asa foetida 8. and sal-conditum. Behold these are prohibited but the prohibition does not extend to deriving benefit from them.", 2.7. "The following are permitted to be eaten [by an israelite]:milk which a non-Jew milked with a Jew watching him; honey, grape-clusters even though these secrete moisture the law which renders food susceptible to defilement by a liquid does not apply to them preserves into which they are not accustomed to put wine or vinegar, pickled herring which has not been minced, brine containing fish, a leaf of asafoetida, and rolled olive-cakes. Rabbi Yose says: those olives having pits ready to drop out are prohibited. Locusts which come out of [a shopkeeper’s] basket are prohibited, but if from storage they are permitted. The same rule applies to terumah.", 3.1. "All images are prohibited because they are worshipped once a year, according to the opinion of Rabbi Meir; But the Sages say: [an image] is not prohibited except one that has a staff or bird or orb in its hand. Rabban Shimon b. Gamaliel says: any [image] which has anything in its hand [is prohibited].", 3.2. "One who finds fragments of images, behold they are permitted. If one found the figure of a hand or the figure of a foot, behold it is prohibited because such an object is worshipped.", 3.3. "If one finds utensils upon which is the figure of the sun or moon or a dragon, he casts them into the Dead Sea. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if [one of these figures] is upon precious utensils they are prohibited, but if upon common utensils they are permitted. Rabbi Yose says: he may grind [an idol] to powder and scatter it to the wind or throw it into the sea. They said to him, even so it may then become manure, as it says, “let nothing that has been proscribed stick to your hand (Deuteronomy 13:18)”.", 3.4. "Proclos, son of a plosphos, asked Rabban Gamaliel in Acco when the latter was bathing in the bathhouse of aphrodite. He said to him, “It is written in your torah, ‘let nothing that has been proscribed stick to your hand (Deuteronomy 13:18)’; why are you bathing in the bathhouse of Aphrodite?” He replied to him, “We do not answer [questions relating to torah] in a bathhouse.” When he came out, he said to him, “I did not come into her domain, she has come into mine. People do not say, ‘the bath was made as an adornment for Aphrodite’; rather they say, ‘Aphrodite was made as an adornment for the bath.’ Another reason is, even if you were given a large sum of money, you would not enter the presence of your idol while you were nude or had experienced seminal emission, nor would you urinate before it. But this [statue of Aphrodite] stands by a sewer and all people urinate before it. [In the torah] it is only stated, “their gods” (Deuteronomy 12:3) what is treated as a god is prohibited, what is not treated as a deity is permitted.", 3.5. "If idolaters worship mountains and hills these are permitted; but what is upon them is prohibited, as it is says, “you shall not covet the silver or the gold that is on them and take them” (Deut. 7:25). Rabbi Yose the Galilean says: [it says] “their gods on the mountains” (Deut. 12:, not their mountains which are their gods; “their gods on the hills” (ibid.), not their hills which are their gods. And why is an asherah prohibited? Because there was manual labour connected with it, and whatever has manual labour connected with it is prohibited. Rabbi Akiba said: let me expound and decide [the interpretation] before you: wherever you find a high mountain or elevated hill or green tree, know that an idolatrous object is there.", 4.1. "Rabbi Ishmael says: if three stones are lying side by side next to a merculis, they are prohibited; if there are two they are permitted. The sages say: if [the stones] are seen to be connected with it they are prohibited, but if they do not appear to be connected with it they are permitted.", 4.2. "If he found on top [of a mercurius] a coins or a garment or utensils behold these are permitted; [But if he found] grape-clusters, wreaths of grain, [gifts of] wine, oil or fine flour, or anything resembling what is offered upon the altar, such is prohibited.", 4.4. "The idol of an idolater is prohibited immediately; but if it belonged to a Jew it is not prohibited until it is worshipped. An idolater can annul an idol belonging to himself or to another idolater, but a Jew cannot annul the idol of an idolater. He who annuls an idol annuls the things that pertain to it. If he only annulled the things that pertain to it these are permitted but the idol itself is prohibited.", 4.5. "How does he annul it? If he cut off the tip of its ear, the tip of its nose, or the tip of its finger; or if he defaced it, although there was no reduction in the mass of the material, he has annulled it. If he spat before it, urinated before it, dragged it [in the dust] or hurled excrement at it, behold it is not annulled. If he sold or gave it as a pledge, Rabbi says that he has annulled it, but the sages say that he has not annulled it.", 4.6. "An idol which its worshippers abandoned in time of peace is permitted, in time of war it is prohibited. Pedestals of kings are permitted because they set them up at the time the kings pass by.", 4.8. "A winepress [containing] trodden [grapes] may be purchased from a non-Jew even though it was he that lifted [the trodden grapes] with his hand and put them among the heap. And [the juice] does not become yen nesek (wine assumed to have been used as a libation) until it descends into the vat. When it has descended into the vat, what is in the vat is prohibited; But the remainder is permitted.", 4.9. "A Jew may tread the winepress together with a non-Jew but may not pick grapes with him. If an israelite was working in a state of ritual impurity, one may neither tread nor pick with him, but one may move [empty] casks with him to the press and carry them [filled] with him from the press. If a baker was working in a state of ritual impurity, one may neither knead nor roll dough with him but we may carry loaves with him to the bakery.", 4.10. "If a non-Jew was found standing by the side of a vat of wine, if he had loaned money to the Jew, then [the wine] is prohibited; but should he not have loaned money to the Jew, then it is permitted. If [a non-Jew] fell into a vat and climbed out, or measured it with a reed, or flicked out a hornet with a reed, or tapped on the top of a frothing cask All of these things actually happened, and [the Rabbis] said that the wine may be sold, but Rabbi Shimon permits it [even to be drunk]. If [a non-Jew] took a cask, and in his anger threw it into the vat this actually happened and [the Rabbis] declared it fit [for drinking].", 4.11. "If [an Jew] prepares a non-Jew's wine in a state of ritual purity and leaves it in [the non-Jew’s] domain, in a house which is open to the public domain, should it be in a city where non-Jews and Jews reside, it is permitted. But should it be in a city where only non-Jews reside it is prohibited unless [an Jew] sits and guard. There is no need for the guard to sit and watch [the whole time]; even if he keeps going out and coming in it is permitted. Rabbi Shimon ben Eleazar says: it is all one with the domain of a non-Jew.", 4.12. "If [a Jew] prepares a non-Jew’s wine in a state of ritual purity and leaves it in [the non-Jew’s] domain, and the [non-Jew] writes for him “I have received the money from you,” then [the wine] is permitted. If, however, the Jew wished to remove it and [the non-Jew] refuses to let it go until he paid him this actually happened in Beth-Shan and [the Rabbis] prohibited it.", 5.1. "If [a non-Jew] hires [a Jewish] workman to assist him in [the transportation of] yen nesekh, his wage is prohibited. If he hired him to assist him in another kind of work, even if he says to him, \"remove for me a cask of yen nesekh from this place to that,\" his wage is permitted. If he hired [a Jew's] donkey to carry yen nesekh, its wages are prohibited; But if he hired it to sit upon, even though the non-Jew rested his jar [of yen nesekh] upon it, its wages are permitted.", 5.2. "If yen nesekh fell upon grapes, one may rinse them and they are permitted, but if they were split they are prohibited. If it fell upon figs or upon dates, should there be in them [sufficient wine] to impart a flavor, they are prohibited. It happened with Boethus ben Zpnin that he carried dried figs in a ship and a cask of yen nesekh was broken and it fell upon them; and he consulted the Sages who declared them permitted. This is the general rule: whatever derives advantage [from yen nesekh by its] imparting a flavor is prohibited, but whatever does not derive advantage [from yen nesekh by its] imparting a flavor is permitted, as, for example vinegar which fell upon split beans.", 5.3. "If a non-Jew was transporting jars of wine together with a Jew from place to place, and it was presumed that [the wine] was under guard, it is permitted. But if [the Jew] informed him that he was going away [and he was absent a length of time] sufficient for the other to bore a hole [in a jar], stop it up and [the sealing clay] to become dry, [the wine is prohibited]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: [a length of time] sufficient for him to open a cask, put a new stopper on and [the new stopper] to become dry.", 5.4. "If [a Jew] left his wine in a wagon or on a ship while he went along a short cut, entered a town and bathed, it is permitted. But if [the Jew] informed him that he was going away [and he was absent a length of time] sufficient for the other to bore a hole [in a jar], stop it up and [the sealing clay] to become dry, [the wine is prohibited]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: [a length of time] sufficient for him to open a cask, put a new stopper on and [the new stopper] to become dry. If [a Jew] left a non-Jew in his shop, although he kept going in and out, [the wine there] is permitted. But if [the Jew] informed him that he was going away [and he was absent a length of time] sufficient for the other to bore a hole [in a jar], stop it up and [the sealing clay] to become dry, [the wine is prohibited]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: [a length of time] sufficient for him to open a cask, put a new stopper on and [the new stopper] to become dry.", 5.5. "If [a Jew] was eating with [a non-Jew] at a table and set some flasks upon the table and others upon a side-table and leaving them there went out, what is upon the table is prohibited and what is upon the side-table is permitted. And should he have said to him, “mix [some of the wine with water] and drink,” even what is upon the side-table is prohibited. Opened casks are prohibited, and the closed ones are permitted [except when he was absent a length of time] sufficient for [the non-Jew] to open it, put a new stopper on and [the new stopper] to become dry.", 5.6. "If a band of non-Jewish marauders entered a city in a time of peace, the open casks are prohibited and the sealed are permitted; In a time of war both are permitted because they do not have the leisure to offer libations.", 5.7. "If a non-Jew sent to Jewish craftsmen a cask of yen nesekh as their wages, they are allowed to say to him, “give us its value in money”; But after [the wine] has come into their possession [the exchange] is prohibited. If [a Jew] sells his wine to a non-Jew, should he have set the price before he measured it out, the purchase-money is permitted; But should he have measured it out before he set the price, the purchase-money is prohibited. If [a Jew] took a funnel and measured [wine] into a non-Jew’s flask and then measured some into a Jew’s flask, should a drop of the [first] wine have remained [in the funnel], then [the wine measured into the second flask] is prohibited. If he poured from [his own] vessel into [a non-Jew’s] vessel, [the wine in the vessel] from which he poured is permitted and [the wine in the vessel] into which he poured is prohibited.", 5.8. "Yen nesekh is prohibited and renders [other wine] prohibited by the smallest quantity. Wine [mixed] with wine and water with water [prohibits] by the smallest quantity. Wine [mixed] with water and water with wine [disqualifies when the prohibited element] imparts a flavor. This is the general rule: with the same type [the mixture is disqualified] by the smallest quantity, but with a different type [it is disqualified when the prohibited element] imparts a flavor.", 5.9. "The following are prohibited and render prohibited by the smallest quantity:[a cask of] yen nesekh; an idolatrous object; skins of animals which have holes over the heart; an ox which has been sentenced to be stoned; a heifer whose neck was broken; birds brought as an offering by a leper; the hair-offering of a nazirite; the first born of a donkey; meat cooked in milk; the scapegoat; and non-consecrated animals slaughtered in the Temple court. Behold these are prohibited and render prohibited by the smallest quantity.", 5.10. "If yen nesekh fell into a vat, the whole of it is prohibited for use. Rabban Shimon ben Gamaliel says: the whole of it may be sold to non-Jews with the exception of [a quantity corresponding to] the value of the yen nesekh in it.", 5.11. "If a none covered a stone wine press with pitch it may be scoured and is then clean; But if it was of wood, Rabbi says that it may be scoured and the Sages say that he must peel off the pitch. If it was of earthenware, even though he peeled off the pitch it is prohibited.", 5.12. "If [a Jew] purchases cooking-utensils from a non-Jew, those which are customarily used with cold liquids, he must immerse; Those which are customarily used with hot liquids, he must be dip in boiling water; Those which are customarily made white-hot in the fire, he must make white-hot in the fire. A spit and grill must be made white-hot, But a knife may be polished and is then ritually clean.", |
|
23. Mishnah, Arakhin, 1.2, 8.4, 9.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 89, 153, 154| 1.2. "הַנָּכְרִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. זֶה וָזֶה מוֹדִים, שֶׁנּוֹדְרִין וְנִדָּרִין: \n", 8.4. "מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, מֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. וְאִם הֶחֱרִים אֶת כֻּלָּן, אֵינָן מֻחְרָמִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מָה אִם לַגָּבֹהַּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחֲרִים אֶת כָּל נְכָסָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו: \n", 9.2. "מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ. מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), לָאִישׁ, לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. לֹא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְיִגְאֹל בְּקָרוֹב, בְּרָע וְיִגְאֹל בְּיָפֶה. לֹא יִלְוֶה וְיִגְאַל, וְלֹא יִגְאַל לַחֲצָאִים. וּבַהֶקְדֵּשׁ מֻתָּר בְּכֻלָּן. זֶה חֹמֶר בַּהֶדְיוֹט מִבַּהֶקְדֵּשׁ: \n", | 1.2. "A non-Jew: Rabbi Meir says: he can be evaluated but he cannot evaluate. Rabbi Judah says: he can evaluate but cannot be evaluated. Both agree that he can vow another's worth and have his worth vowed by others.", 8.4. "A man may proscribe [part] of his flock or of his herd, of his Canaanite slaves or female slaves or of his field of possession. But if he proscribed all of them, they are not considered [validly] proscribed, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azaryah said: just as when it comes to the Highest One, one is not permitted to proscribe all of his possessions, how much more so should one be careful with his property.", 9.2. "If he sold it to the first for one hundred [denars] and the first sold it to the second for two hundred, then he need reckon only with the first, as it says, “With the man to whom he sold” (Leviticus 25:27). If he sold it to the first for two hundred, and the first sold it to the second for one hundred, then he need reckon only with the second, as it says: “With the man” (ibid) the man in possession of the field. One may not sell a distant field in order to redeem a near one, or a poor field in order to redeem a good one. One may not borrow [money] in order to redeem, nor redeem it in halves. But in the case of objects consecrated all these things are permitted. In this respect the laws concerning a person’s [property] are more stringent than those concerning sacred things.", |
|
24. Mishnah, Yoma, 7.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 104| 7.4. "קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבָל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ: \n", | 7.4. "He then sanctified his hands and feet, stripped off his clothes, went down and immersed himself, came up and dried himself. They brought him the white clothes, he put them on and sanctified his hands and his feet. Then he went in to bring out the ladle and the fire-pan. He then sanctified his hands and feet, stripped off his clothes, went down and immersed himself, came up and dry himself. They brought him the golden clothes, he put them on, sanctified his hands and feet, and went in to burn up the dusk incense, and takes care of the lamp. He sanctified his hands and feet and stripped, went down, immersed himself, came up and dried himself. They brought him his own clothes and he put them on. And they would accompany him to his house. And he would make a day of festivity for his friends whenever he came out of the Holy [of Holies] in peace.", |
|
25. Mishnah, Zevahim, 4.5, 14.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 77, 89, 154| 4.5. "קָדְשֵׁי נָכְרִים, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ, פָּטוּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי מְחַיֵּב. דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא, חוּץ מִן הַדָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּדָבָר שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל. אֲבָל כְּגוֹן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה: \n", 14.4. "עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: \n", | 4.5. "The sacrifices of non-Jews: one is not liable on their account for piggul, remt, or defilement, and if [a priest] slaughters them outside [the Temple], he is not liable, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose declares him liable. The things for which one is not liable on account of piggul, one is liable on account of remt and defilement except blood. Rabbi Shimon declares one liable for anything which is normally eaten, but for wood, frankincense and incense, one is not liable for [transgressions involving] defilement.", 14.4. "Before the Tabernacle was set up bamot (local altars) were permitted and the service was performed by the firstborn. After the Tabernacle was set up bamot were forbidden and the service was performed by priests. Most holy sacrifices were [then] eaten within the curtains, and lesser sacrifices [were eaten] anywhere in the camp of the Israelites.", |
|
26. Mishnah, Terumot, 1.1-1.2, 1.5, 3.9, 8.5, 8.8-8.12 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 24, 48, 74, 82, 153, 183, 192, 193, 276| 1.1. "חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִרְשׁוּת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה: \n", 1.2. "חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לֹא יִתְרֹם. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר: \n", 1.5. "אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט, וּמִן הַשִּׁכְחָה, וּמִן הַפֵּאָה, וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְלֹא מִן הַחַיָּב עַל הַפָּטוּר, וְלֹא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּב, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ. וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: \n", 3.9. "הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר: \n", 8.5. "שִׁעוּר הַמַּיִם הַמְגֻלִּין, כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶם הַמָּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכֵלִים, כָּל שֶׁהֵן, וּבַקַּרְקָעוֹת, אַרְבָּעִים סְאָה: \n", 8.8. "חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע, וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר: \n", 8.9. "חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו: \n", 8.10. "וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִבָּלַע, וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו: \n", 8.11. "וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ. וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע: \n", 8.12. "וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל: \n", | 1.1. "Five may not give terumah, and if they do so, their terumah is not considered terumah:A heresh (deaf-mute); an imbecile, a minor, And the one who gives terumah from that which is not his own. If a non-Jew gave terumah from that which belongs to an Israelite, even if it was with his permission, his terumah is not terumah.", 1.2. "A “heresh”, who speaks but cannot hear, may not give terumah, but if he does so, his terumah is terumah. The “heresh” of whom the sages generally speak is one who neither hears nor speaks.", 1.5. "They do not take terumah from ‘gleanings’, from ‘the forgotten sheaf’, from peah or from ownerless produce. [Neither is it taken] from first tithe from which terumah had already been taken, nor from second tithe and dedicated produce that had been redeemed. [Nor is it taken] from that which is subject [to terumah] for that which is exempt [from terumah], nor from that which is exempt for that which is subject. Nor from produce already plucked [from the soil] for that attached to it, nor from that attached [to the soil] for that already plucked. Nor from new produce for old, nor from old for new. Nor from produce from the land of Israel for produce grown outside the land, nor from that grown out of the land for that grown in the land. [In all these cases] if they did take terumah, their terumah is not terumah.", 3.9. "Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications. Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is. The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it.", 8.5. "The amount of water that is uncovered: enough to negate the poison. Rabbi Joshua says: in vessels [it is forbidden] whatever the quantity, but for water on the ground, it must be forty se'ahs.", 8.8. "A jar of terumah which may have become impure:Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered. But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it. Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.", 8.9. "A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.", 8.10. "Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it; But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.", 8.11. "Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it. If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.", 8.12. "Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.", |
|
27. Mishnah, Shekalim, 1.5, 7.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 154| 1.5. "אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אִם שָׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָן. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. (אֲבָל) נְדָרִים וּנְדָבוֹת, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד) לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ: \n", 7.6. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: \n", | 1.5. "Even though they said, “they don’t exact pledges from women, slaves or minors, [yet] if they paid the shekel it is accepted from them. If a non-Jew or a Samaritan paid the shekel they do not accept it from them. And they do not accept from them the bird-offerings of zavin or bird-offerings of zavot or bird-offerings of women after childbirth, Or sin-offerings or guilt-offerings. But vow-offerings and freewill-offerings they do accept from them. This is the general rule: all offerings which can be made as a vow-offering or a freewill-offering they do accept from them, but offerings which cannot be made as a vow-offering or a freewill-offering they do not accept from them. And thus it is explicitly stated by Ezra, as it is said: “You have nothing to do with us to build a house unto our God” (Ezra 4:3).", 7.6. "Rabbi Shimon said: there were seven things that the court decree and that was one of them. [The others were the following:]A non-Jew who sent a burnt-offering from overseas and he sent with it its libation-offerings, they are offered out of his own; But if [he did] not [send its libation-offerings], they should be offered out of public funds. So too [in the case of] a convert who had died and left sacrifices, if he had also left its libation-offerings they are offered out of his own; But if not, they should be offered out of public funds. It was also a condition laid down by the court in the case of a high priest who had died that his minhah should be offered out of public funds. Rabbi Judah says: [it was offered out] of the property of his heirs, And had to be offered of the whole [tenth].", |
|
28. Mishnah, Sheviit, 4.2-4.3, 5.6-5.9, 7.3, 8.3-8.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 47, 48, 82, 94, 187, 287| 4.2. "שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה, תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּטַּיְּבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה, לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל: \n", 4.3. "חוֹכְרִין נִירִין מִן הַנָּכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם: \n", 5.6. "אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדָּקָר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר: \n", 5.7. "הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חֲמִשָּׁה כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לְנָכְרִים בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ: \n", 5.8. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֲטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין: \n", 5.9. "מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחְזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם: \n", 7.3. "קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר, שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בִבְכוֹרוֹת, וְלֹא בִתְרוּמוֹת, וְלֹא בִנְבֵלוֹת, וְלֹא בִטְרֵפוֹת, וְלֹא בִשְׁקָצִים, וְלֹא בִרְמָשִׂים. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, אֲבָל הוּא לוֹקֵט וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן: \n", 8.3. "אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, לֹא בְמִדָּה, וְלֹא בְמִשְׁקָל, וְלֹא בְמִנְיָן, וְלֹא תְאֵנִים בְּמִנְיָן, וְלֹא יָרָק בְּמִשְׁקָל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא אֲגֻדּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגֹד בַּבַּיִת, אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, כְּגוֹן הַכְּרֵשִׁין וְנֵץ הֶחָלָב: \n", 8.4. "הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל, הֵא לָךְ אִסָּר זֶה וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ, מֻתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית: \n", | 4.2. "A field from which thorns had been removed may be sown in the eighth year. But if it had been improved upon, or cattle had been allowed to live upon it, it may not be sown in the eighth year. A field which had been improved upon in the seventh year: Bet Shammai says: they may not eat its produce in the seventh year, But Bet Hillel says: they may eat. Bet Shammai says: they may not eat produce of the sabbatical year with an expression of thanks. But Bet Hillel says: they may eat [sabbatical year produce] with an expression for thanks and without an expression of thanks. Rabbi Judah says: the statements must be reversed, for this is one of the instances where Bet Shammai is lenient and Bet Hillel is stringent.", 4.3. "They may rent newly plowed land from a Gentile in the seventh year, but not from an Israelite. And they may encourage Gentiles during the seventh year, but not Israelites. They may exchange greetings with them because of the ways of peace.", 5.6. "These are the implements which a craftsman may not sell in the seventh year:A plow and all its [accompanying] implements, a yoke, a winnowing-fan, and a pickax. But he may sell a sickle used by hand, a scythe, and a cart with all its implements. This is the general principle: any tools designed for work involving a transgression [in the seventh year] is prohibited; but if for a forbidden and a permissible purpose, it may be [sold].", 5.7. "The potter may sell five oil-jars and fifteen wine-jars, for this is the usual amount one collects from ownerless produce. But if he brought more, it is still permitted. He may also sell [more jars] to Gentiles in the land of Israel and to Jews outside of the land.", 5.8. "Bet Shammai says: one must not sell him a plowing cow in the seventh year. But Bet Hillel permits, since he may slaughter it. One may sell him produce even at sowing time. And one may lend him a seah measure, even though he knows that he has a threshing-floor. One may exchange coins for him, even though he knows that he has workers. But all these things, if he expresses [that they will be used for unlawful purposes], then they are forbidden.", 5.9. "A woman may lend to her neighbor who is suspect of transgressing the laws of the sabbatical year, a sifter, a sieve, a hand-mill, or an oven. But she may not sift or grind with her. The wife of a haver may lend to the wife of an am haaretz a sifter and a sieve and may even sift, grind, or sift flour with her. But once she poured water [over the flour], she may not touch [it] with her, for one may not aid those who commit a transgression. And all these things were only allowed in the interests of peace. They may offer encouragement to Gentiles during the sabbatical year, but not to Jews. In the interests of peace, one may also offer greetings to Gentiles.", 7.3. "The peels and the blossom of the pomegranate, the nutshells, and fruit seeds the laws of sabbatical produce apply to them and to their money substitutes. The dyer may use them for himself, but he may not dye with them for a wage, since one may not engage in business with seventh year produce, or with first-born animals, or with terumah, or with nevelah, or with trefah, or with reptiles or with creeping things. One should not buy field-vegetables and sell them in the market. But he may gather them and have his son sell them on his behalf. If he gathered them for his own use, and some remains over, he may sell them.", 8.3. "Produce of the seventh year may not be sold by measure, weight or number. Neither may figs [be sold] by number, nor vegetables by weight. Bet Shammai says: they may not be sold, even in bundles. But Bet Hillel says: that which is usually tied in bundles [to bring] to the house may even be tied into bundles for the market, such as leeks and netz hahalav.", 8.4. "If one says to a worker: “Take this issar and gather vegetables for me today,” his payment is permitted. [But if he said:] “In return for this [issar], gather vegetables for me today,” then his payment is forbidden. If one bought a loaf from a baker worth a pondion [and said:] “When I have gathered vegetables from the field, I will bring them to you,” this is permitted. If he bought it from him without any explanation, he may not pay him his debt with the value of seventh year produce, for no debt can be paid with the value of seventh year produce.", |
|
29. Mishnah, Bava Metzia, 5.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 25, 59| 5.6. "אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים, וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מְעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל: \n", | 5.6. "One may not accept a flock from an Israelite on “iron terms” [that the one who tends the flock shares the profits from the flock and accepts full responsibility for their value]. But one may accept a flock from a gentile on “iron terms” and money may be borrowed from them and one may lend them money. The same is true with a resident alien. An Israelite may lend the money of a gentile with the knowledge [and consent] of the gentile but not with the knowledge of an Israelite.", |
|
30. Mishnah, Ketuvot, 1.9, 2.9-2.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 68, 75, 85| 1.9. "הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n", 2.9. "הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְכּוֹם, כָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ, פְּסוּלוֹת. וְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. וְאֵין נֶאֱמָן אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב, הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ: \n", 2.10. "וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה: \n", | 1.9. "She was pregt and they said to her, “What is the nature of this fetus?’ [And she answered, “It is] from so-and-so and he is a priest.” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.", 2.9. "A woman was imprisoned by non-Jews: if for the sake of money, she is permitted to her husband, and if in order to take her life, she is forbidden to her husband.Rabbi Zechariah ben Ha-katzav said: “By this temple! Her hand did not move out of my hand from the time that the non-Jews entered Jerusalem until they departed.” A town that has been conquered by siege-troops: all the priests’ wives who are in it are prohibited [from their husbands]. If they have witnesses, even a slave, even a female slave, they are believed. However, no one is believed as to himself.They said to him: “No one may testify concerning himself.”", 2.10. "The following are believed to testifying when they are grown-up about what they saw when they were minors:A person is believed to say “This is the handwriting of my father”, “This is the handwriting of my teacher”, “This is the handwriting of my brother”; “I remember that that woman went out with a hinuma and an uncovered head”; “That that man used to go out from school to immerse in order to eat terumah”; “That he used to take a share with us at the threshing floor”; “That this place was a bet ha-peras”; “That up to here we used to go on Shabbat”; But a man is not believed when he says: “So-and-so had a path in this place”; “That man had a place of standing up and eulogy in this place”.", |
|
31. Mishnah, Kelim, 1.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 276| 1.8. "לִפְנִים מִן הַחוֹמָה מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם. עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה: \n", | 1.8. "The area within the wall [of Jerusalem] is holier, for it is there that lesser holy things and second tithe may be eaten. The Temple Mount is holier, for zavim, zavot, menstruants and women after childbirth may not enter it. The chel is holier, for neither non-Jews nor one who contracted corpse impurity may enter it. The court of women is holier, for a tevul yom may not enter it, though he is not obligated a hatat for doing so. The court of the Israelites is holier, for a man who has not yet offered his obligatory sacrifices may not enter it, and if he enters he is liable for a hatat. The court of the priests is holier, for Israelites may not enter it except when they are required to do so: for laying on of the hands, slaying or waving.", |
|
32. Mishnah, Keritot, 2.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 78| 2.5. "אֵיזוֹ הִיא שִׁפְחָה. כֹּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט), וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת, וּמַה שִּׁיּוּר, אֵין לָנוּ אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין: \n", | 2.5. "To which type of female slave [does this refer]?To one who is half a slave and half a free person, as it is written: “And she has been redeemed and not redeemed” (Leviticus 19:20), the words of Rabbi Akiva. Rabbi Ishmael says: to a full female slave. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: all other forbidden sexual relations are stated explicitly, and of the remainder there is only one who can be half a slave and half a free person.", |
|
33. Mishnah, Sukkah, 5.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84| 5.8. "חָל לִהְיוֹת יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם, מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת, וְהַמִּתְעַכֵּב נוֹטֵל שְׁתָּיִם. וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ. הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן, וְהַיּוֹצְאִין בַּדָּרוֹם. בִּלְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם, וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה, וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה: \n", | 5.8. "If one day intervened between them [Shabbat and Yom Tov], the watch whose time of service was fixed [for that week] took ten [of the] loaves, while they that were detained took two. On all other days of the year the incoming watch took six loaves and the outgoing watch six. Rabbi Judah said, the incoming watch took seven and the outgoing five. The incoming watch divided it in the north, and the outgoing in the watch. [The watch of] Bilgah always divided it in the south; their ring was fixed and their alcove was blocked up.", |
|
34. Mishnah, Sotah, 9.1-9.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55, 234| 9.1. "עֶגְלָה עֲרוּפָה, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ' וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר זְקֵנֶיךָ, שְׁנַיִם, וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד: \n", 9.2. "נִמְצָא טָמוּן בְּגַל, אוֹ תָלוּי בְּאִילָן, אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בָּאֲדָמָה, וְלֹא טָמוּן בְּגַל. נֹפֵל, וְלֹא תָלוּי בְּאִילָן. בַּשָּׂדֶה, וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמָּיִם. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר, אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. נִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: \n", 9.3. "נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ: \n", 9.4. "מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִטִּבּוּרוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵחָטְמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מִמְּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ: \n", 9.5. "נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (שם), וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר. וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד, וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים: \n", 9.6. "זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים, (שם) יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא בָא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְלֹא לְוָיָה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים, (שם) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר (שם) וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן, אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם: \n", 9.7. "נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאתָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג: \n", 9.8. "עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִית, הָיוּ עוֹרְפִין. עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ, הָיוּ עוֹרְפִין. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין: \n", | 9.1. "[The declaration over] the heifer whose neck is to be broken must be in the holy tongue; as it is said, “If a corpse is found slain on the land … then your elders and judges shall go out” (Deuteronomy 21:1-2)--three used to go out from the high court in Jerusalem. Rabbi Judah says: five, as it is said, “Your elders” two, “and your judges” two, and there cannot be a court of an even number, they add one more.", 9.2. "If [the corpse] was found buried underneath a heap of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, they would not break [the heifer’s neck], as it says: “In the earth” and not buried underneath a heap of stones, nor hanging on a tree; “In a field” and not floating on the surface of the water. If it was found near the border, or a city whose majority of inhabitants were Gentiles, or a city in which there is no court, they would not break [the heifer's neck]. They only measure the distance from a city in which there is a court. If [the corpse] was found exactly between two cities, both of them bring two heifers [between them], the words of Rabbi Eliezer; Jerusalem does not bring a heifer whose neck is to be broken.", 9.3. "If the head was found in one place and the body in another place, they bring the head to the body, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: [they bring] the body to the head.", 9.4. "From what part [of the body] do they measure? Rabbi Eliezer says: from the navel. Rabbi Akiva says: from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob says: from the place where he was made a slain person, from the neck.", 9.5. "The elders of Jerusalem departed and went away. The elders of that city bring “a heifer which has never been worked” (Deuteronomy 21:3). And a blemish does not disqualify it. They bring it down to a hard (etan) wadi “etan” is understood in its literal sense of “hard”. Even if it is not “hard”, it is valid [for the ceremony]. They break its neck with a hatchet from behind. The site may never be sown or tilled, but it is permitted to comb flax and chisel rocks.", 9.6. "The elders of that city then wash their hands with water in the place where the heifer's neck was broken and they say, “Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it” (Deuteronomy 21:7). But did we really think that the elders of a court of justice are shedders of blood! Rather, [the intention of their statement is that the man found dead] did not come to us [for help] and we dismissed him without supplying him with food and we did not see him and let him go without escort. Then the priests exclaim, “Absolve, O Lord, Your people Israel, whom You redeemed, and do not let guilt for the blood of the innocent remain among your people Israel” (vs.. They did not need to say, “And they will be absolved of bloodguilt” (ibid), rather the Holy Spirit announces to them, “When you act in this way, the blood is forgiven you.”", 9.7. "If the murderer was discovered before the heifer’s neck was broken, it goes free and grazes with the herd; But if after the heifer’s neck was broken, it is buried in that place because it came there from the outset in connection with a matter of doubt, and atoned for the doubt which is now gone. If the heifer’s neck was broken and afterwards the murderer is discovered, behold he is executed.", 9.8. "If one witness says “I saw the murderer” and one witness says “You did not see him”; or if a woman says “I saw him” and another woman says “You did not see him”, they break its neck. If one witness says “I saw him” and two say “You did not see him”, they break its neck. If two say “We saw him” and one says to them “You did not see him”, they do not break its neck.", |
|
35. Mishnah, Shabbat, 1.4-1.9, 2.5, 7.2, 16.8, 23.4, 24.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 21, 74, 83, 142, 153, 154, 209, 211, 302| 1.4. "וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם: \n", 1.5. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n", 1.6. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n", 1.7. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n", 1.8. "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ: \n", 1.9. "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ, שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגָּת: \n", 2.5. "הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם: \n", 7.2. "אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת: \n", 16.8. "נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים: \n", 23.4. "מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית: \n", 24.1. "מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מְנִיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין בְּשַׁבָּת, מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֲלֵיהֶם: \n", | 1.4. "And these are of halakhot which they stated in the upper chamber of Haiah ben Hezekiah ben Gurion, when they went up to visit him. They took a count, and Bet Shammai outnumbered Beth Hillel and on that day they enacted eighteen measures.", 1.5. "Beth Shammai says: ink, dyes and vetch may not be soaked [on Friday afternoon] unless they can be fully soaked while it is yet day; And Bet Hillel permits it.", 1.6. "Beth Shammai says: bundles of wet flax may not be placed in an oven unless they can begin to steam while it is still day, nor wool in the dyer’s kettle unless it can [absorb the color] such that [the color] is visible. But Bet Hillel permits it. Bet Shammai says: traps for wild beasts, fowl, and fish may not be spread unless they can be caught while it is still day; But Bet Hillel permits it.", 1.7. "Bet Shammai says: one must not sell [something] to a non-Jew, or help him to load [a donkey], or lift up [an article] upon him unless he can reach a near place [before Shabbat]. But Bet Hillel permits it.", 1.8. "Bet Shammai says: hides must not be given to a [non-Jewish] tanner, nor clothing to a non-Jewish launderer, unless they can be done while it is yet day; But in all these [cases] Bet Hillel, permits as long as the sun is still shining.", 1.9. "Rabban Shimon ben Gamaliel said: My father’s house was accustomed to giving white clothing to a non-Jewish launderer three days before Shabbat. And these and these agree that they lay down an olive press beams and wine press rollers.", 2.5. "One who extinguishes the lamp because he is afraid of non-Jews, robbers, or an evil spirit, or so that a sick person may sleep, he is exempt. If [he does so because] he wants to spare the lamp, the oil, or the wick, he is liable. Rabbi Yose exempts in all cases, except for the wick, because he makes charcoal.", 7.2. "The primary labors are forty less one:sowing, plowing, reaping, binding sheaves, threshing, winnowing, selecting, grinding, sifting, kneading, baking, shearing wool, bleaching, hackling, dyeing, spinning, weaving, the making of two loops, weaving two threads, dividing two threads, tying and untying, sewing two stitches, tearing in order to sew two stitches, capturing a deer, slaughtering, or flaying, or salting it, curing its hide, scraping it [of its hair], cutting it up, writing two letters, erasing in order to write two letters [over the erasure], building, tearing down, extinguishing, kindling, striking with a hammer, [and] carrying out from one domain to another, These are the forty primary labors less one.", 16.8. "If a Gentile lights a lamp, an Israelite may make use of its light. But if [he does it] for the sake of the Israelite, it is forbidden. If he draws water to give his own animal to drink, an Israelite may water his [animal] after him. But if [he draws it] for the Israelite’s sake, it is forbidden. If a Gentile makes a plank to descend [off a ship by] it, an Israelite may descend after him; But if on the Israelite’s account, it is forbidden. It once happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling in a ship, when a Gentile made a plank for getting off, and Rabban Gamaliel, and the elders descended by it.", 23.4. "One may go to the Shabbat border before nightfall in order to attend to the affairs of a bride or of a corpse to bring him a coffin and shrouds. If a non-Jew brings reed-pipes on Shabbat, one must not bewail an Israelite with them, unless they came from a near place. If he made a coffin for himself or dug a grave for himself, an israelite may be buried in it. But if [he made it] for the sake of an Israelite, [the Israelite] may never be buried in it.", 24.1. "One for whom it becomes dark while on the road, he may give his purse to a non-Jew; And if there is no non-Jew with him, he places it on a donkey. When he reaches the outermost courtyard, he removes the objects which may be handled on Shabbat. As for those which may not be handled on Shabbat, he unties the cords and the sacks fall off automatically.", |
|
36. Mishnah, Sanhedrin, 7.1-7.3, 9.1-9.3, 10.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 59, 77, 119, 154| 7.1. "אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין: \n", 7.2. "מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי: \n", 7.3. "מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה: \n", 9.1. "וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדָּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר: \n", 9.2. "נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר: \n", 9.3. "רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּסַיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶנֶק: \n", 10.2. "שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי: \n", | 7.1. "Four deaths have been entrusted to the court: stoning, burning, slaying [by the sword] and strangulation. R. Simeon says: “burning, stoning, strangulation and slaying.” That (the previous chapter) is the manner of stoning.", 7.2. "The manner in which burning is executed is as follows: They would lower him into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two loose ends pulled in opposite directions, forcing him to open his mouth. A wick was then lit, and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. R. Judah says: “Should he have died at their hands [being strangled by the bandage before the wick was thrown into his mouth], they would not have fulfilled the requirements of execution by fire. Rather his mouth was forced open with pincers against his wish, the wick lit and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. Rabbi Eleazar ben Zadok said: “It once happened that a priest's daughter committed adultery, whereupon bundles of sticks were placed around her and she was burnt. The Sages said to him: “That was because the court at that time was not well learned in law.", 7.3. "Slaying by the sword was performed thus: they would cut off his head by the sword, as is done by the civil authorities. R. Judah says: “This is a disgrace! Rather his head was laid on a block and severed with an axe. They said to him: “No death is more disgraceful than this.” Strangulation was performed thus: the condemned man was lowered into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two ends pulled in opposite directions until he was dead.", 9.1. "The following are burnt: he who has sexual relations with a woman and her daughter, and a priest's adulterous daughter. There is included in [the prohibition of having relations with] a woman and her daughter his own daughter, his daughter’s daughter, his son's daughter, his wife's daughter and the daughter of her daughter or son, his mother-in-law, her mother, and his father-in-law's mother. The following are decapitated: a murderer, and the inhabitants of a city subverted into worshipping idols. A murderer who slew his fellow with a stone or iron, or kept him down under water or in fire, so that he could not get out of there, is executed. If he pushed him into water or fire, but he could get out of there , yet he died, he is not liable [for the death penalty]. If he set a dog or a snake against him [and they killed him], he is free from death. If he caused a snake to bite him, Rabbi Judah ruled that he is liable [for the death penalty] and the Sages, that he is not. If a man struck his fellow, whether with a stone or with his fist, and they [the experts] declared that he would die, but then its effect lessened [so that it was thought that he would live], only to increase subsequently, so that he died he is liable. Rabbi Nehemiah said that he is exempt, since there is a strong possibility [that he did not die as a result of his injuries].", 9.2. "If he intended to kill an animal but killed a man, or [he intended to kill] a non-Jew and he killed an Israelite, or [if he intended to kill] a prematurely born child [who was bound to die in any case] and he killed a viable child, he is not liable. If he intended to strike him on his loins, and the blow was insufficient to kill [when struck] on his loins, but struck the heart instead, where it was sufficient to kill, and he died he is not liable. If he intended to strike him on the heart, where it was sufficient to kill but struck him on the loins, where it was not sufficient to kill, and yet he died, he is not liable. If he intended to strike an adult, and the blow was insufficient to kill [an adult], but the blow landed on a child, whom it was enough to kill, and he died, he is not liable. If he intended to strike a child with a blow sufficient to kill a child, but struck an adult, for whom it was insufficient to kill, and yet he died, he is not liable. But if he intended to strike his loins with sufficient force to kill, but struck the heart instead, he is liable. If he intended to strike an adult with a blow sufficient to kill an adult, but struck a child instead, and he died, he is liable. Rabbi Shimon said: “Even if he intended to kill one but killed another, he is not liable.", 9.3. "If a murderer became mixed up with others, they are all exempted [from the death penalty]. R. Judah said: they are placed in a cell. If a number of persons condemned to different types of sentences became mixed with one another, they are executed by the most lenient. If criminals condemned to stoning [became mixed up] with others condemned to burning, Rabbi Shimon said: they are stoned, because burning is severer. But the sages say they are burned, because stoning is severer. Rabbi Shimon said to them: “If burning was not severer, it would not be decreed for a priest's adulterous daughter.” They replied: “If stoning was not severer, it would not be the penalty of a blasphemer and an idolater.” If men condemned to decapitation became mixed up with others condemned to strangling, Rabbi Shimon said: “They are [all] decapitated.” The sages say: “They are [all] strangled.”", 10.2. "Three kings and four commoners have no portion in the world to come:The three kings are Jeroboam, Ahab, and Manasseh. Rabbi Judah says: “Manasseh has a portion in the world to come, for it says, “He prayed to him, and He granted his prayer, and heard his plea and he restored him to Jerusalem, to his kingdom” (II Chronicles 33:13). They [the sages] said to him: “They restored him to his kingdom, but not to [his portion in] the world to come.” The four commoners are: Bilaam, Doeg, Ahitophel, and Gehazi.", |
|
37. Mishnah, Rosh Hashanah, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84| 4.6. "אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכוּיוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא. אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פֻּרְעָנוּת. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא: \n", | 4.6. "They do not recite less than ten kingship [verses], ten remembrance [verses], and ten shofar [verses]. Rabbi Yoha ben Nuri says: if he said three from each set he has fulfilled his obligation. They do not mention kingship, remembrance and shofar verses of punishment. He begins with [verses] from the Torah and concludes with [verses] from the prophets. Rabbi Yose says: if he concludes with [a verse] from the Torah he has fulfilled his obligation.", |
|
| 38. Mishnah, Qiddushin, 1.3, 3.12, 4.3, 4.12, 4.14 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 35, 153, 154, 286 |
39. Mishnah, Pesahim, 2.1-2.3, 4.1-4.5, 8.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 21, 30, 67, 74, 75, 84, 153, 212, 213, 220| 2.1. "כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל, מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת, וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ, אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ, וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם: \n", 2.2. "חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר בַּהֲנָאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר: \n", 2.3. "נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ, אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵצוֹ, אַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו: \n", 4.1. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת: \n", 4.2. "כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבַעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אָתָּה: \n", 4.3. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִין וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּסוּס: \n", 4.4. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל צָלִי בְלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים: \n", 4.5. "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְתִשְׁעָה בְאָב, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. וְהַלַּיְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה: \n", 8.1. "הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ, תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפֹּטְרוֹפְּסִין, יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ: \n", | 2.1. "Any hour in which one is permitted to eat [chametz], one may feed it to cattle, beasts and birds, and one may sell it to a gentile, and benefit from it is permitted. When its time has passed benefit from it is forbidden, and he may not [even] fire an oven or a stove with it. Rabbi Judah says: there is no removal of chametz except by burning; But the sages say: he may also crumble it and throw it to the wind or cast it into the sea.", 2.2. "Chametz which belongs to a gentile over which Pesach has passed is permitted for benefit; But that of an Israelite is forbidden for benefit, as it is said, “No leavened bread shall be found with you.”", 2.3. "If a gentile lent [money] to an Israelite on his chametz, after Pesah it is permitted for use. But if an Israelite lent [money] to a gentile on his chametz, after Pesah it is prohibited for use. If ruins fell on chametz it is as if it is has been removed. Rabban Shimon ben Gamaliel says: provided that a dog cannot search it out.", 4.1. "In a place where it is the custom to do work on the eve of Pesah until midday one may do work; where it is the custom not to do work, one may not do work. He who goes from a place where they work to a place where they do not work, or from a place where they do not work to a place where they do work, they place upon him the restrictions of the place from where he departed and the restrictions of the place to where he has gone. And a man must not act differently [from local custom] on account of the quarrels [which would ensue].", 4.2. "Similarly, he who transports sabbatical year produce from a place where it has ceased [to exist in the field] to a place where it has not ceased or from a place where it has not ceased to a place where it has ceased, he is bound to remove it. Rabbi Judah says: he can say to them “You can go out too and bring [produce] for yourself.”", 4.3. "In a place where it is the custom to sell small domesticated animals to non-Jews, such sale is permitted; but where the custom is not to sell, such sale is not permitted. In no place however is it permitted to sell large animals, calves or foals, whether whole or maimed. Rabbi Judah permits in the case of a maimed one. And Ben Bateira permits in the case of a horse.", 4.4. "In a place where it is the custom to eat roasted [meat] on the night of Pesah, they may eat [it]; where it is the custom not to eat [it], they may not eat [it]. In a place where it is the practice to light a lamp [at home] on the night of Yom Kippur, they may light; where it is the practice not to light, they may not light. And they light [lamps] in synagogues, study-houses, and dark alleys, and for the sake of invalids.", 4.5. "In a place where it is the custom to do work on the ninth of Av, one may do it; where it is the custom not to do work, one may not do it. And in all places students of sages desist [from work on that day]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: a man should always make himself a student of sages. But the sages say: In Judea they used to do work on the eve of Pesah until midday, while in Galilee they did not work at all. [With regard to] the night: Beth Shammai forbid [work], but Bet Hillel permit it until sunrise.", 8.1. "A wife, when she is in her husband’s home, and her husband slaughtered on her behalf and her father slaughtered on her behalf, she must eat of her husband's. If she went to spend the first festival in her father's home, and her father slaughtered on her behalf and her husband slaughtered on her behalf, she may eat wherever she pleases. An orphan on whose behalf his guardians slaughtered may eat wherever he pleases. A slave of two partners may not eat of either. He who is half slave and half free may not eat of his master's.", |
|
40. Mishnah, Peah, 1.6, 2.7, 4.6, 4.9, 7.5, 8.2-8.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 26, 81, 153, 182, 183| 1.6. "לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ הַגִּזְבָּר:", 2.7. "שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה, פְּטוּרָה. קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה: \n", 4.6. "עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה, שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֶלָּא בִשְׁעַת הָעִמּוּר: \n", 4.9. "מִי שֶׁלָּקַט אֶת הַפֵּאָה וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִתְּנֶנָּה לֶעָנִי שֶׁנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר: \n", 7.5. "הַמֵּדֵל בַּגְּפָנִים, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵדֵל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, כֵּן הוּא מֵדֵל בְּשֶׁל עֲנִיִּים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל עֲנִיִּים: \n", 8.2. "נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּאָה בִּשְׁעָתָן, וְעַל מַעְשַׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ. וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן:", 8.3. "נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפָּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אֹרֶז, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבֻשָּׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין, לֹא חַיִּים וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִקּוּף הוּא:", 8.4. "נֶאֱמָנִים עַל הַיָּרָק חַי, וְאֵין נֶאֱמָנִים עַל הַמְבֻשָּׁל, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹצִיא מִלְּפָסוֹ:", | 1.6. "He may always give peah and be exempt from giving tithes until he makes a stack. One who gives [to the poor] as ownerless [produce] and be exempt from giving tithes until he makes a stack. He may feed cattle, wild animals and birds and be exempt from giving tithes until he makes a stack. He may take from the threshing floor and use it as seed and be exempt from giving tithes until he makes a stack, the words of Rabbi Akiva. A priest or Levite who purchase [grain of] a threshing floor, the tithes are theirs unless [the owner] has already made a stack. One who dedicated [his crop] and redeems it [afterwards] is obligated to give tithes until the Temple treasurer has made a stack.", 2.7. "A field harvested by gentiles, or harvested by robbers, or which ants have bitten [the stalks at the roots], or which wind and cattle have broken down, is exempt from peah. If [the owner] harvested half of it and robbers harvested half, it is exempt from peah, for the obligation of peah is in the standing grain.", 4.6. "A non-Jew who harvested his field and then converted, he is exempt from [leaving] gleanings, the forgotten sheaf and peah. Rabbi Judah makes him liable to leave the forgotten sheaf, since he becomes liable for the forgotten sheaf at the time of their binding.", 4.9. "One who collected peah and said, “This is for so-and-so a poor man:” Rabbi Eliezer says: he has thus acquired it for him. The sages say: he must give it to the first poor man he finds. Gleanings, the forgotten sheaf and the peah of non-Jews are subject to tithes, unless he [the non-Jew] had declared them ownerless.", 7.5. "One who is thinning out vines, just as he may thin out in that which belongs to him, so too he may thin out in that which belongs to the poor, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: in that which belongs to him, he is permitted, but he is not permitted in that which belongs to the poor.", 8.2. "They [amei haaretz] are to be believed concerning gleanings, the forgotten sheaf and peah during their [harvest] season, and concerning the poor man’s tithe during its whole year. A Levite is always to be trusted. They are only believed in those things which men are accustomed to give them.", 8.3. "They are trusted concerning wheat, but they are not trusted when it is flour or bread. They are trusted concerning rice in its husk, but they are not trusted when it is either raw or cooked. They are trusted concerning beans but they are not trusted when they have been pounded, neither raw nor cooked. They are trusted when concerning oil, to declare that it is from the poor person’s tithe, but they are not trusted over [oil] when they claim that it is from the olives [left on the] top [of the tree.]", 8.4. "They are trusted concerning raw vegetables, but they are not trusted concerning are cooked ones, unless he has only a little bit, for so it was the custom of a householder to take out of his stew-pot [and give a little to the poor].", |
|
41. Mishnah, Parah, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 42, 79, 153| 2.1. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פָּרַת חַטָּאת הַמְעֻבֶּרֶת, כְּשֵׁרָה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַנָּכְרִים. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּץ לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ: \n", | 2.1. "Rabbi Eliezer says: a [red] cow for the hatat that is pregt is valid, But the sages say: it is invalid. Rabbi Eliezer says: it may not be bought from non-Jews, But the sages say: it is valid. And not only this, but all sacrifices of the congregation or the individual may be brought from the land of Israel and from outside the land, from new produce and from the old; Except the omer and the two loaves, which may be brought only from new produce and from within the land.", |
|
42. Mishnah, Oholot, 17.3, 18.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 78, 138, 155| 17.3. "הַחוֹרֵשׁ מְלָטַמְיָא, מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת, מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶבֶר, הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרָס, שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לַכּוּתִיִּים: \n", 18.9. "הָאִצְטְוָנִיּוֹת, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר הַגּוֹיִם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עִיר גּוֹיִם שֶׁחָרְבָה, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. מִזְרַח קִסְרִין וּמַעֲרַב קִסְרִין, קְבָרוֹת. וּמִזְרַח עַכּוֹ הָיָה סָפֵק, וְטִהֲרוּהוּ חֲכָמִים. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל קֵינִי וְטִהֲרוּהוּ: \n", | 17.3. "If a person plows from a pit full of bones, or from a heap of bones, Or from a field in which a grave had been lost, Or in which a grave was subsequently found, Or if he plows a field which was not his own, Or if a non-Jew plowed, he does not make a bet peras. For the rule of bet peras does not apply [even] to Samaritans.", 18.9. "Colonnades are not [subject to the laws] of non-Jewish dwelling places. Rabban Shimon ben Gamaliel says: a non-Jewish city that has been destroyed is not [subject to the laws] of non-Jewish dwelling-places. The east [side] of Caesaron and the west [side] of Caesaron are graveyards. The east [side] of Acre was doubtful, but the sages declared it clean. Rabbi and his law court voted [to decide] about Keni and declared it clean.", |
|
43. Mishnah, Niddah, 4.3, 10.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 79, 275| 4.3. "דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ: \n", 10.4. "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. נָכְרִי שֶׁמֵּת, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְמַשָּׂא. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה: \n", | 4.3. "The blood of a Gentile and the clean blood of a metzoraat (a woman with scale disease): Bet Shammai declares clean. And Bet Hillel holds that it is like her spittle or her urine. The blood of a woman after childbirth who did not immerse [in a mikveh]: Bet Shammai says it is like her spittle or her urine, But Bet Hillel says: it conveys uncleanness both when wet and when dry. They agree that if she gave birth while in zivah, it conveys uncleanness both when wet and when dry.", 10.4. "If a zav, a zavah, a niddah, a woman after childbirth or a metzora have died [their corpses] they convey uncleanness by being carried until the flesh has decayed. If a non-Jew has died he does not convey uncleanness. Bet Shammai says: all women die as niddot. But Bet Hillel says: a woman is not regarded as a niddah unless she died while she was in menstruation.", |
|
44. Mishnah, Negaim, 3.1, 7.1, 11.1, 12.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 32, 41, 78| 3.1. "הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר: \n", 7.1. "אֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת. שֶׁהָיוּ בוֹ קֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה, בְּנָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, בְּקָטָן וְנוֹלַד, בְּקֶמֶט וְנִגְלָה, בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן, בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה וְקֶדַח וּבַמּוֹרְדִין. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, טְהוֹרִים. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר, הֶעֱלוּ שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח עַד שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת וְחָיוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מְטַמֵּא, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן טָמֵא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים: \n", 11.1. "כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. חִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא: \n", 12.1. "כָּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. בַּיִת עָגֹל, בַּיִת טְרִיגוֹן, בַּיִת הַבָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ בְאַסְקַרְיָא, עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. וְאִם הָיָה מְרֻבָּע, אֲפִלּוּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים, מִטַּמֵּא:", | 3.1. "Everyone can become impure from negaim, except for a non-Jew and a resident alien. All are qualified to inspect negaim, but only a priest may declare them unclean or clean. He is told, \"Say: 'unclean,'\" and he repeats \"unclean,\" or \"Say: 'clean,'\" and he repeats \"clean.\" Two negaim may not be inspected simultaneously whether in one man or in two men; rather he inspects one first and isolates him, certifies him as unclean or pronounces him clean, and then he inspects the second. One who is isolated may not be isolated again nor may one who is certified unclean be certified unclean again. One who is certified unclean may not be isolated nor may one who is isolated be certified unclean. But in the beginning, or at the end of a week, he may isolate on account of the one nega and isolate him on account of another one; he may certify him unclean on account of one sign and also certify him unclean on account of another sign; he may isolated the one sign and declare the other clean, or certify the one unclean and declare the other clean.", 7.1. "The following bright spots are clean:Those that one had before the Torah was given, Those that a non-Jew had when he converted; Or a child when it was born, Or those that were in a crease and were subsequently uncovered. If they were on the head or the beard, on a boil, a burn or a blister that is festering, and subsequently the head or the beard became bald, and the boil, burn or blister turned into a scar, they are clean. If they were on the head or the beard before they grew hair, and they then grew hair and subsequently became bald, or if they were on the body before the boil, burn or blister before they were festering and then these formed a scar or were healed: Rabbi Eliezer ben Jacob said that they are unclean since at the beginning and at the end they were unclean, But the sages say: they are clean.", 11.1. "All garments can contract the uncleanness of negaim except those of non-Jews. One who buys garments [with signs of negaim] from non-Jews they must be inspected as if the signs had then first appeared. The hides [of animals] of the sea do not contract the uncleanness of negaim. If one joined to them anything which grows on land, even if it is only a thread or a cord, as long as it is something that is susceptible to uncleanness, they also become susceptible to uncleanness.", 12.1. "All houses may contract negaim uncleanness, except those of non-Jews. If one bought houses from non-Jews, any it must be inspected as if they had then first appeared. A round house, a triangular house, or a house built on a ship, on a raft or on four beams, is not susceptible to negaim uncleanness. But if it was four-sided, even if it was built on four pillars, it is susceptible to uncleanness.", |
|
45. Mishnah, Nedarim, 3.4, 3.6-3.11, 4.2-4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 55, 85, 142, 153, 228, 231, 233| 3.4. "נוֹדְרִין לָהֳרָגִין וְלָחֳרָמִין וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה, שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בִּשְׁבוּעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִפְתַּח לוֹ בְנֶדֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף יִפְתַּח לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד, אָמְרוּ לוֹ, אֱמוֹר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין: \n", 3.6. "הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה, אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כָאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ: \n", 3.7. "הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בַּסּוּמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ: \n", 3.8. "הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים: \n", 3.9. "הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד: \n", 3.10. "הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים: \n", 3.11. "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי, לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, אִם שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי, יְהַנֶּה לַנָּכְרִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים, אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְאוֹמֵר (שמואל א יז) וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל ב א) פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מְאוּסָה עָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר (בראשית יז), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג), כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: \n", 4.2. "הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ. מְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר, תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ: \n", 4.3. "וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא, וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ, מַה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה. אָמַר לָהֶן, שֶׁהַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, וּטְמֵאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמָיִם. אָמְרוּ לוֹ, אַף הַטְּמֵאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם יִרְצֶה, הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לְגוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לִכְלָבִים: \n", | 3.4. "One may vow to murderers, robbers, or tax collectors that it [the produce which they demand] is terumah, even if it is not; [or] that it belongs to the royal house, even if it does not. Beth Shammai says: one may make any form of vow, except an oath; But Beth Hillel says: even an oath. Beth Shammai says: he must not volunteer to vow; Beth Hillel says: he may do so. Beth Shammai says: [he may vow] only as far as he makes him vow; Beth Hillel says: even in respect of what he does not make him vow. How so? If they said to him, say: “Konam be any benefit my wife has of me”, and he said, “Konam be any benefit my wife and children have of me,” Beth Shammai says: his wife is permitted, but his children are forbidden; Beth Hillel says: both are permitted.", 3.6. "He who vows [not to benefit] from seafarers, may benefit from land-dwellers; [But he who vows not to benefit] from land-dwellers, is forbidden [to benefit] even from seafarers, because seafarers are included in land-dwellers; not those who merely travel from Acco to Jaffa, but even those who sail away great distances [from land].", 3.7. "He who vows [not to benefit] from those who see the sun, is forbidden [to benefit] even from the blind, because he meant those whom the sun sees.", 3.8. "He who vows [not to benefit] from the black-haired may not [benefit] from the bald or the gray-haired, but may [benefit] from women and children, because only men are called black-haired.", 3.9. "One who vows [not to benefit] from those born may [benefit] from those to be born; from those to be born, he may not [benefit] from those born. Rabbi Meir permits [him to benefit] even from those to be born; But the Sages say: he meant all whose nature it is to be born.", 3.10. "He who vows [not to benefit] from those who rest on the Sabbath, is forbidden [to benefit] both from Israelites and Samaritans (Cutheans). If he vows [not to benefit] from garlic eaters, he may not benefit from Israelites and Samaritans (Cutheans). From those who go up to Jerusalem, he is forbidden [to benefit] from Israelites but from Samaritans (Cutheans) he is permitted.", 3.11. "[If one says,] “Konam that I do not benefit from the Children of Noah,” he may benefit from Israelites, and he is forbidden to benefit from the nations of the world. [If one says, “Konam] that I do not benefit from the seed of Abraham,” he is forbidden [to benefit] from Israelites, but permitted [to benefit] from the nations of the world. [If one says, “Konam] that I do not benefit from Israelites”, he may buy things from them for more [than their worth] and sell them for less. [If he says, “Konam] if Israelites benefit from me, he must buy from them for less and sell for more [than their worth], if they will listen to him. [If he says, “Konam] that I do not benefit from them, nor they from me”, he may benefit only from non-Jews. [If one says,] “Konam that I do not benefit from the uncircumcised”, he may benefit from uncircumcised Israelites but not from circumcised heathens”; [If one says, “Konam] that I do not benefit from the circumcised,” he is forbidden to benefit from uncircumcised Israelites but not from circumcised non-Jews, because “uncircumcised” is a term applicable only to non-Jews, as it says, “For all the nations are uncircumcised and all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25). And it says, “And this uncircumcised Philistine shall be [as one of them]” (I Samuel 17:6). And it says, “Lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised exult” (II Samuel 1:20). Rabbi Eleazar ben Azariah says: The foreskin is loathsome, since it is a term of disgrace for the wicked, as it says, “For all the nations are uncircumcised”. Rabbi Ishmael says: Great is circumcision, since thirteen covets were made upon it. Rabbi Yose says: Great is circumcision, for it overrides the Sabbath. Rabbi Joshua ben Karha says: Great is circumcision for Moses’s punishment for neglecting it was not suspended even for one hour. Rabbi Nehemiah says: Great is circumcision, since it overrides the laws of leprosy. Rabbi says: Great is circumcision, for despite all of the commandments which Abraham fulfilled he was not designated complete until he circumcised himself, as it says, “Walk before me, and be complete” (Genesis 17:1). Another explanation: “Great is circumcision, for were it not for it, the Holy One, Blessed Be He, would not have created the world, as it says, “Were it not for my covet by day and night, I would not have appointed the ordices of heaven and earth” (Jeremiah 33:35).", 4.2. "If one is under a vow not to benefit from his neighbor, [his neighbor] may pay his shekel, pay off his debts, and return a lost article to him. Where payment is taken for this, the benefit should become sacred property.", 4.3. "He may donate his terumah and his tithes with his consent. He may offer up for him the bird sacrifices of zavim and zavoth and the bird sacrifices of women after childbirth, sin-offerings and guilt-offerings. He may teach him midrash, halakhoth and aggadoth, but not Scripture, yet he may teach his sons and daughters Scripture And he may support his wife and children, even though he is liable for their maintece. But he may not feed his beasts, whether clean or unclean. Rabbi Eliezer says: he may feed an unclean beast of his, but not a clean one. They said to him: what is the difference between an unclean and a clean beast? He replied to them, a clean beast, its life belongs to heaven, but its body is his own; but an unclean animal its body and life belongs to heaven. They said to him: The life of an unclean beast too belongs to heaven and the body is his own for if he wishes, he can sell it to a non-Jew or feed dogs with it.", |
|
46. Mishnah, Moed Qatan, 2.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84, 214, 245| 2.4. "אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת: \n" | 2.4. "They may not purchase houses, slaves or cattle unless it is for the needs of the festival, or the need of the seller who does not have enough to eat. They may not move [belongings] from one house to another house, but he may move [his belongings] within his courtyard. They may not bring back vessels from the house of the craftsman, but if one is anxious about them, he may remove them to another courtyard." |
|
47. Mishnah, Miqvaot, 8.1, 8.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 42, 79, 119, 153| 8.1. "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה, וּמִקְוְאוֹתֶיהָ טְהוֹרִים. מִקְוְאוֹת הָעַמִּים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, אֲפִלּוּ נִתְמַלְּאוּ בְקִילוֹן. שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ, כְּשֵׁרִים אַף לְנִדּוֹת. מִלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ, כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ, טְמֵאִים, מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה. וְהָרְחוֹקִים, טְהוֹרִים:", 8.4. "נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל, טְמֵאָה. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִנָּכְרִי, טְהוֹרָה. הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה בֵיתָהּ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה, וְלֹא כִבְּדָה אֶת הַבַּיִת, כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה. בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל אֶת הַמַּיִם, כְּשֶׁיָטִיל אֶת הַמַּיִם, טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּחוֹלֶה וּבְזָקֵן, טָמֵא. בְּיֶלֶד וּבְבָרִיא, טָהוֹר:", | 8.1. "The land of Israel is clean and its mikvaot are clean. The mikvaot of the nations outside the land are valid for those who had a seminal emission even though they have been filled by a pump-beam; Those in the land of Israel: when outside the entrance [to the city] are valid even for menstruants, and those within the entrance [to the city] are valid for those who had a seminal emission but invalid for all [others] who are unclean. Rabbi Eliezer says: those which are near to a city or to a road are unclean because of laundering; but those at a distance are clean.", 8.4. "If a non-Jewish woman discharged semen from an Israelite, it is unclean. If an Israelite woman discharged semen from a non-Jewish man, it is clean. If a woman had intercourse and then went down and immersed herself but did not sweep out the house, it is as though she had not immersed herself. If a man who had a seminal emission immersed himself but did not first pass urine, he again becomes unclean when he passes urine. Rabbi Yose says: if he was sick or old he is unclean, but if he was young and healthy he remains clean.", |
|
48. Mishnah, Menachot, 9.6-9.9 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 61, 77, 89| 9.6. "כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִים נְסָכִים: \n", 9.7. "כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפָּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ וּמֵבִיא נְסָכִים וּמֵמִיר: \n", 9.8. "הַכֹּל סוֹמְכִין, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סוּמָא, וְנָכְרִי, וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, וְהָאִשָּׁה. וּסְמִיכָה, שְׁיָרֵי מִצְוָה, עַל הָרֹאשׁ, בִּשְׁתֵּי יָדָיִם. וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, וְתֵכֶף לַסְּמִיכָה שְׁחִיטָה: \n", 9.9. "חֹמֶר בַּסְּמִיכָה מִבַּתְּנוּפָה וּבַתְּנוּפָה מִבַּסְּמִיכָה, שֶׁאֶחָד מֵנִיף לְכָל הַחֲבֵרִים וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ לְכָל הַחֲבֵרִים. וְחֹמֶר בַּתְּנוּפָה, שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וּבְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, בַּחַיִּים וּבַשְּׁחוּטִין, בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה: \n", | 9.6. "All the offerings of the congregation and of the individual require libations except the first-born animal, the cattle tithe of cattle, the pesah, the hatat and the asham; But the hatat and the asham of the one with skin disease do require libations.", 9.7. "None of the communal offerings require the laying on of hands except the bull that is offered for [the transgression by the congregation] of any of the commandments, and the scapegoat. Rabbi Shimon says: also the he-goat offered for [the sin] of idol worship. All the offerings of an individual require the laying on of hands except the first-born, the cattle tithe, and the pesah. And an heir may lay his hands [on his father’s offering], and he may bring the libations for it, and can substitute [another animal for it].", 9.8. "All lay hands on the offering except a deaf-mute, an imbecile, a minor, a blind man, a gentile, a slave, an agent, or a woman. The laying on of hands is outside the commandment. [One must lay] the hands: On the head of the animal, Both hands In the place where one lays on the hands there the animal must be slaughtered; And the slaughtering must immediately follow the laying on of hands.", 9.9. "Laying on of hands is [in certain respects] more stringent than waving and waving is [in other respects] more stringent than laying on of hands. For one may perform the waving on behalf of all the others, but one may not perform the laying on of hands on behalf of all the others. Waving is more stringent, for waving takes place for offerings of the individual and for offerings of the community, for living animals and for slaughtered animals, and for things that have life and for things that do not have life; but it is not so with laying on of the hands.", |
|
49. Mishnah, Megillah, 3.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 85| 3.1. "בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ תוֹרָה, לֹא יִקְחוּ סְפָרִים. סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵבָה. תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לְיָחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה: \n", | 3.1. "Townspeople who sold the town square, they may buy with the proceeds a synagogue. [If they sold] a synagogue, they may buy with the proceeds an ark. [If they sold] an ark they may buy covers [for scrolls]. [If they sold] covers, they may buy scrolls [of the Tanakh]. [If they sold] scrolls they may buy a Torah. But if they sold a Torah they may not buy with the proceeds scrolls [of the Tanakh]. If [they sold] scrolls they may not buy covers. If [they sold] covers they may not buy an ark. If [they sold] an ark they may not buy a synagogue. If [they sold] a synagogue they may not buy a town square. The same applies to any money left over. They may not sell [something] belonging to a community because this lowers its sanctity, the words of Rabbi Meir. They said to him: if so, it should not be allowed to sell from a larger town to a smaller one.", |
|
50. Mishnah, Maasrot, 1.1, 5.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 82, 83, 183, 192| 1.1. "כְּלָל אָמְרוּ בַּמַּעַשְׂרוֹת, כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת. וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ אֹכֶל וְסוֹפוֹ אֹכֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אֹכֶל, חַיָּב קָטָן וְגָדוֹל. וְכָל שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ אֹכֶל אֲבָל סוֹפוֹ אֹכֶל, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹכֶל: \n", 5.1. "הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, פָּטוּר. לָקַח בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, פָּטוּר. לָקַט לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין: \n", | 1.1. "They said a general principle concerning tithes: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, is liable for tithes. And they have further stated another general principle [concerning tithes]: whatever is considered food both at the beginning and at the conclusion [of its growth] even though he holds on to it in order to increase the quantity of food, is liable [to tithe] whether [it is harvested] in its earlier or later stages. But whatever is not considered food in the earlier stages [of its growth] but only in its later stages, is not liable [to tithe] until it can be considered food.", 5.1. "One who uproots saplings from of his own [property] and plants them [elsewhere] within his own [property] is exempt [from tithes]. If he bought [saplings] attached to the ground, he is exempt. If he gathered them in order to send them to his fellow, he is exempt. Rabbi Elazar ben Azariah said: if similar ones were being sold in the market, behold they are liable [for tithes].", |
|
51. Mishnah, Kilayim, 1.7, 9.4 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 82, 104| 1.7. "אֵין מְבִיאִין אִילָן בְּאִילָן, יָרָק בְּיָרָק, וְלֹא אִילָן בְּיָרָק, וְלֹא יָרָק בְּאִילָן. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר יָרָק בְּאִילָן: \n", 9.4. "תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵפוֹ, אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל: \n", | 1.7. "They may not graft from one tree to another, or from one vegetable to another, or from a tree to a vegetable, or from a vegetable to a tree. Rabbi Judah permits it from a vegetable to a tree.", 9.4. "Shrouds for the dead, and the packsaddle of a donkey are not subject to the law of kilayim. One may not [however] place a packsaddle [made of kilayim] on one’s shoulder even for the purpose of carrying dung out on it.", |
|
52. Mishnah, Yevamot, 2.1-2.5, 2.8, 6.2, 8.3, 16.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 68, 75, 85, 153, 154, 286| 2.1. "כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ. שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: \n", 2.2. "שְׁנֵי אַחִים וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה: \n", 2.3. "כְּלָל אָמְרוּ בַיְבָמָה. כָּל שֶׁהִיא אִסּוּר עֶרְוָה, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אִסּוּרָהּ אִסּוּר מִצְוָה, וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת: \n", 2.4. "אִסּוּר מִצְוָה, שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִסּוּר קְדֻשָּׁה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר: \n", 2.5. "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם, פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית: \n", 2.8. "מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא: \n", 6.2. "וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, פָּסַל. וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה: \n", 8.3. "עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת: \n", 16.5. "אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפֹּד וְלִקְבֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן, אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת: \n", | 2.1. "What is the case of “the wife of his brother who died before he was born”? If there were two brothers, and one of them died, and then a third brother was born, and then the second brother had yibbum with his dead brother’s wife and then died himself, the first woman is exempt as the wife of his brother who died before he was born, and the second wife [is exempt] because she is her rival wife. If he had ma’amar with her and died, the second wife, must perform halitzah but may not have yibbum.", 2.2. "If there were two brothers and one of them died, and the second had yibbum with his dead brother’s wife, and after a [third] brother was born the second died, the first wife is exempt on account of her being the wife of his brother who died before he was born, while the second is exempt as her rival. If he had ma’amar with her, the second wife must perform the halitzah but she may not have yibbum. Rabbi Shimon says: he may have yibbum with either of them or perform halitzah for either of them.", 2.3. "A general rule has been said about the yavamah: Wherever she is prohibited as a forbidden relation, she may neither perform halitzah nor have yibbum. If her prohibition is due to a commandment or a prohibition due to holiness, she must perform halitzah but she may not have yibbum. If her sister is also her sister-in-law, she may perform halitzah or have yibbum.", 2.4. "A “prohibition due to a commandment” [refers to] the secondary incest prohibitions forbidden by the scribes. “A prohibition due to holiness” [refers to the following forbidden relationships]: a widow to a high priest; a divorced woman, or one that had performed halitzah to a regular priest; a mamzereth or a netinah to an Israelite; and an Israelite woman to a natin or a mamzer.", 2.5. "If one has any kind of brother, [that brother] requires his brother’s wife to have yibbum, and he is his brother in every respect, except for a brother born from a female slave or a non-Jewish woman. If one has any kind of son, [that son] exempts his father’s wife from yibbum, and he is liable for striking or cursing [his father], and he is his son in every respect, except for the son of a female slave or a non-Jewish woman.", 2.8. "The commandment to perform yibbum is upon the oldest brother. If a younger brother preempted him [by performing yibbum], he has acquired [a wife]. If a man is suspected of [having relations] with a slave and then she was freed, or with a non-Jewish woman who then converted, he must not marry her. If, however, he did marry her they do not take her away from him. If a man is suspected of [having relations] with a married woman, and then [in consequence] she was taken away from her husband, even though he married her, he must divorce her.", 6.2. "Similarly, one who has intercourse with any of the forbidden relatives listed in the Torah, or with any of those who are disqualified to marry him as, for instance, a widow to a high priest, a divorced woman or a halutzah to a common priest, a mamzeret or a netinah to an Israelite or the daughter of an Israelite to a mamzer or a nathin, he has disqualifed [her from marrying a priest], and the laws do not make a distinction between different types of intercourse.", 8.3. "An Ammonite and a Moabite are forbidden [to enter into the congregation of the Lord] and their prohibition is for ever. However, their women are permitted at once. An Egyptian and an Edomite are forbidden only until the third generation, whether they are males or females. Rabbi Shimon permits their women immediately. Said Rabbi Shimon: This is a kal vehomer: if where the males are forbidden for all time the females are permitted immediately, where the males are forbidden only until the third generation how much more should the females be permitted immediately. They said to him: If this is a halakhah, we shall accept it; but if it is only a logical reference, there is a refutation. He replied: This is not so, I am in fact saying a halakhah. Mamzerim and nethinim are forbidden, and their prohibition is forever, whether they be males or females.", 16.5. "Even if he only heard from women saying, “so-and-so is dead”, this is enough. Rabbi Judah says: even if he only heard children saying, “behold we are going to mourn for a man named so-and-so and to bury him” [it is enough]. Whether [such statement was made] with the intention [of providing evidence] or was made with no such intention [it is valid]. Rabbi Judah ben Bava says: with an Israelite [the evidence is valid] only if the man had the intention [of acting as witness]. In the case of a non-Jew the evidence is invalid if his intention was [to act as witness].", |
|
53. Mishnah, Maaser Sheni, 4.2-4.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 83, 138, 197| 4.2. "פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשַׁעַר הַזּוֹל, כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ, לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט, וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה. אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּרַם וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ: \n", 4.3. "בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע, בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר, אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁית, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה: \n", | |
|
54. Tosefta, Arakhin, 5.8-5.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 89| 5.8. "חומר בבתי ערי חומה שאין בשדה אחוזה ובשדה אחוזה שאין בבתי ערי חומה שבתי ערי חומה אין יוצאין ביובל. אם לא גאלה כל י\"ב חודש צמת ללוקח מה שאין כן בשדה אחוזה חומר בשדה אחוזה שהמקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל אין מותר לגאול פחות משתי שנים יוצאין ביובל ובגרעון מה שאין כן בבתי ערי חומה.", 5.9. "אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש ר\"א אומר בד\"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ומגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש כדי שלא יחריבו את ערי ישראל לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גנה לא יטע אדם את חורבתו גנה מפני שהוא כמחריב את ארץ ישראל ר\"ש בן גמליאל אומר נוטע אדם את חורבתו גנה שכך הוא ישובה ר\"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלפים אמה תחום ערי הלוים צא מהן אלף אמה מגרש נמצא מגרש והשאר שדות וכרמים. ", | |
|
55. Tosefta, Oholot, 1.4, 2.1, 9.2, 18.7, 18.12, 18.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 78, 107, 163, 165, 167, 275| 2.1. "ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפי' מתה הבהמה נחרה מטמא טומאת אוכלין. שחט בה דבר שנעשת טרפה אין בה טומאה של כלום ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבלות ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפי' מתה בהמה. נחרה אינה מטמא טומאת אוכלין שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום. שחט בה דבר שאין עושה טרפה וישראל בא וגמרה מותרת באכילה. שחט בה ישראל שנים או רוב שנים אחד עובד כוכבים ואחד ישראל חותך ממנה בשר וממתין לה עד שתמות ומותר באכילה.", 9.2. "טומאה שהיא נתונה בכותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפי' ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.", 18.7. "ואיזהו מזרח קיסרי מכנגד טטרפלון שלה ועד כנגד בית הגת שלה. העיד יהודה הנחתום על ספונו המזרחי שהוא טהור ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים.", | |
|
56. Tosefta, Nedarim, 2.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 85, 231| 2.2. "נדרי הבאי אמר קונם אם לא נמניתי על [פסח] שאליה שלו שוקלת עשרים [ליטרין] אם לא שתיתי יין שלוגו יפה דינר זהב אם לא ראיתי נחש שעוביו כקורת בית הבד כשם שנדרי הבאי מותרות כך שבועות הבאי מותרות.", | |
|
57. Tosefta, Moed Qatan, 1.2, 1.12, 2.12-2.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 24, 84, 104, 107, 163, 211, 214, 215, 302| 1.2. "אלו הן עוגיות [אלו הן ברירין שבעיקרי] אילנות מותרין [ומשמשין] בקנים דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאינו אבד אין עושין אותו במועד מוכר אדם עוגתו של מים לנכרי ומחליף עמו משבת למוצ\"ש ואינו חושש.", | |
|
58. Tosefta, Miqvaot, 6.1, 6.3-6.4, 6.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 32, 79, 164, 276| 6.1. "ארץ הכותים טהורה מקוותיה ומדוריה ושביליה טהורות. ארץ העמים טמאה מקוותיה ומדוריה ושביליה טמאין. מקוואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאין ושבארץ ישראל שחוץ מן המפתח לכל הטמאין וא\"צ לומר לבעלי קריין ושלפנים מן המפתח פסולין לבעלי קריין וא\"צ לומר לכל הטמאין דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כשרין לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום. ושחוץ מן המפתח כשרין אף לנדות. אמר רשב\"ג הלכה אין לי. אלא מעשה במערה שהיתה בגינתו של מוסק אחד בדמיו שהיו כהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה. <א\"ר יהודה> מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם <ושל שפרעם היה> והיה ר' דוסא מושיב בו <עליו> ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה. שוב מעשה ברום בתענת שקוות יתר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנניא בן תרדיון ופסל שאני אומר נכנסו עובדי כוכבים וזלפוה בלילה וחזרו ומילאו אותו בקילון. ומעשה בר\"ג ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר\"ג במרחץ ואונקלוס בים. אמר ר' יהושע בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר\"ג אלא בים.", 6.3. "המהרהר בלבו ועמד ומצא בשרו חם טמא. חם ולא הרהר הרהר ולא חם טהור ר' יוסי אומר בזקן ובחולה טהור בילד ובבריא טמא.", 6.4. "הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי ר\"א בן עזריה. ר\"ש אומר פעמים שהן ד' עונות פעמים שהן ה' פעמים שהן ו' ר\"ע אומר לעולם חמש ואם יצאת מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. ש\"ז של ישראל בכל מקום ה\"ז טמאה ושל עובד כוכבים בכל מקום טהור חוץ ממימי רגלים שבו כל אלו שאמרו טהורין לחולין ולטמאין ולטהורין ולתרומה חוץ מהפולטת ש\"ז שהיא טמאה לחולין ר' יוסי בר' יהודה אומר הפולטת ש\"ז טהורה לחולין ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמאה ולא מיטמאין חוץ מקרום שעל גבי מזבח ואגוד שע\"ג המזבח והקשקשים שעל גבי השבר. והשירים והנזמים וקטבלאות והטבעות חוצץ וחוצצין רפין אין חוצצין ר\"ש אומר <שהרי אומר> בבית הסתרים באשה חוצץ ופיגיע אינו חוצץ.", | |
|
| 59. Tosefta, Menachot, 10.13, 10.17-10.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 77, 89 |
| 60. Tosefta, Megillah, 2.16 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 85 |
61. Tosefta, Maasrot, 3.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 82, 192| 3.8. "המטליא לא נהגו בה חכמים היתר לא למעשרות ולא לשביעית כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו.", | |
|
| 62. Tosefta, Maaser Sheni, 3.1-3.6, 3.12, 4.1 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 83, 138, 197, 253 |
| 63. Tosefta, Kilayim, 5.18-5.19, 5.24, 9.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 82, 94, 102 |
64. Tosefta, Kiddushin, 5.1, 5.4, 5.9-5.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 35, 103, 164, 233, 286| 5.1. "גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי וכל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה דברי ר\"מ ר' יהודה אומר ד' קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל קהל גרים והשאר מותרים לבא זה בזה וחכ\"א שלש קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל ר' אליעזר אומר כל האסורין בקהל ודאן בודאן מותר ודאן בספקן ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור.", 5.1. "מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים אפילו שניהם כותים אפילו שניהם עבדים אפילו א' כותי וא' עבד חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו אחותו [חמותו] ושאר כל עריות שבתורה לא יתיחד עמהן אלא ע\"פ שנים אבל היא לא תתיחד אפילו עם מאה עובדי כוכבים ר' אלעזר אומר אף מי שיש לו אשה ובנים ואין שרוין אצלו לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר רווק לא ירעה בהמה דקה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך.", 5.4. "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ופסולה מן הכהונה עיסה פסולה [לכהונה] נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה גיורת וחללה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שבויה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שפחה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה נמצאו ישראל מקוה לכהנים ושפחה מקוה לכל הפסולין.", 5.9. "מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצתה עמי למדה\"י הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה [מביא] ראיה על הבנים ואין צריך להביא ראיה על האשה נאמנת אשה שתאמר אלו בני אשה שנשאתי במדה\"י הרי היא זו ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים ואינו מביא ראיה על הקטנים.", 5.11. "היה ר' מאיר אומר יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד עובד כוכבים שיש לו עבד ושפחה ולהם שני בנים נתגייר אחד מהם נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים נתגייר רבן וגיירן לעבדים והולידו בן הולד עבד נשתחרר אחד מהן והולידו בן הולד ממזר נשתחררה שפחה ובא עליה אותו עבד והולידו בן הולד משוחרר נשתחררו שניהם והולידו בן הולד עבד משוחרר יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן שיחרר שפחתו ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה זה הוא שמוכר אביו ליתן לאמו כתובה.", | 5.1. "Converts, freedmen, mamzerim (bastards), netinim (descendants of temple slaves), shetukim (orphan with no father), asufim (orphan with neither known parent; see Mishnah Kiddushin 4:1), and any [class of people] that are forbidden from marrying into the congregation are permitted to marry each other—words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says: There are 4 congregations [that are all permitted to marry each other]—kohanim, levi'im, yisrael, converts, and anyone else [not in any of those 4 congregations] is allowed to marry each other. But Hakhamim say: There are 3 congregations—kohanim, levi'im, yisrael. Rabbi Eliezer says: Anyone who is forbidden to marry into the congregation—two people who each have certain status are permitted [to marry each other]; one person with certain status with one person with doubtful status, doubtful with certain and doubtful with doubtful are forbidden [to marry each other].", 5.4. "A daughter of a male disqualified priest (halal) is disqualified from [marrying into] the priesthood forever. Rabbi (sic!, based on Ehrfurt manuscript) says: A daughter of a male convert is like the daughter of a male halal and disqualified from the priesthood. An isah is disqualified from the priesthood (see previous halakhah); if she [the isah] got married to a Yisrael, her daughter is fit [to marry into] the priesthood. A captive woman is disqualified from the priesthood; if she got married to a Yisrael, her daughter is fit for the priesthood. A freed handmaid is disqualified from the priesthood; if she is married to a Yisrael, her daughter is fit for the priesthood. It turns out that Yisrael is a mikveh for priests [since the daughter of a pesulah with a male Yisrael is no longer pesulah] and a handmaid is a mikveh for all disqualifications.", 5.9. "A man who went with his wife to the land beyond the sea, and he, his wife and his children came back, and he said: \"The wife that went with me to the land beyond the sea—this is her and these are her children\"—he needs to bring evidence neither about her nor about the children [to prove that they are his and hers]. \"[The wife that went with me...] died, but here are her children\"—he needs to bring evidence about the children but doesn't need to bring evidence about the wife. A woman/wife is believed when she says, \"These are my children\". (The following translated from the Ehrfurt manuscript:) A man is believed when he says: \"The wife that I married in the land beyond the sea—this is her and these are her children\"—he needs to bring evidence neither about the wife, nor about the children. \"[I married a wife there but] she died, and these are her children\"—he needs to bring evidence on both the wife and the children. A woman is believed when he says \"These are my children.\"", 5.10. "(Translated from Ehrfurt manuscript:) One wife can be secluded with 2 men, even if both of them are kuti'im, even if both of them are slaves, even if one of them is a kuti and one of them is a slave, even if one of them is a minor, except for a minor with regard to whom he [the adult man] has no shame to have sex in his [the minor's] presence. But she should not be secluded with any Gentiles, even 100 [of them]. His sister, his mother-in-law and any other person with whom sex would be forbidden—he should not be secluded with them except on the basis of two [witnesses]. Rabbi Elazar says: A man who has a wife and children but doesn't live with them shouldn't teach children [Scripture]. Rabbi Yehudah says: A single man shouldn't shepherd small cattle, and two single men shouldn't sleep in one cloak. They said: Yisrael is not suspected of such [bestiality].", 5.11. "Rabbi Meir used to say: It is possible for a man and wife to raise 5 nations. How so? A man who (sic! reading Ehrfurt manuscript's מי against Vienna's גוי) has a male and female slave and they have 2 sons. One of [the sons] converts—behold one of them is a convert, one is a Gentile. Their master converts, he converts the slaves and they have a son—he is a mamzer. The female slave is freed and that slave has sex with her and they have a son—the child is a slave. They are both freed and have a son—the child is a freedman. It is possible for a man to sell to his father and pay his mother her ketubah. How so? A man who has a male and female slave and they have a son. He frees his female slave and marries her and writes his property to her son. He sells it to his father and pays his mother her ketubah.", |
|
| 65. Tosefta, Keritot, 1.17 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 78, 164 |
66. Tosefta, Ketuvot, 1.3, 1.5-1.6, 3.2, 12.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 85, 102, 103, 163, 231| 1.3. "פקח שנשא חרשת או שוטה כתובתן מאתים מפני שרוצה להחזיק להם את הנכסים חרש ושוטה שנשאו פקחות אע\"פ שחזר חרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין להם כתובה רצו לקיים נותנין כתובה מנה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אע\"פ שחזר העובד כוכבים ונתגייר [עבד] ונשתחרר אין להן כתובה רצו לקיים נותנין כתובה מנה. [ישראל] הבא על השפחה ועל בת עובד כוכבים אע\"פ שחזרה [שפחה] ונשתחררה בת עובדי כוכבים ונתגיירה אין להם כתובה רצה לקיים נותן כתובה מנה.", 1.5. "הבא על החרשת ועל השוטה ועל הבוגרת [ועל מוכת עץ] אין להן טענת בתולין סומא ואיילונית יש להן טענת בתולין סומכוס אמר משום ר' מאיר סומא אין לה טענת בתולין.", 1.6. "אמר ר' יהודה ביהודה בראשונה היו מפשפשין את החתן ואת הכלה ג' ימים קודם לחופה ובגליל לא נהגו כן ביהודה בראשונה היו מיחדים את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם לחופה כדי שיהא לבו גס בה ובגליל לא נהגו כן ביהודה בראשונה היו מעמידין שני שושבינן אחד משל בית חתן ואחד משל בית כלה ואע\"פ כן לא היו מעמידין אלא לנשואין ובגליל [לא נהגו כן] ביהודה בראשונה היו שושבינן ישנין במקום שחתן וכלה ישנין ובגליל [לא נהגו כן כל שאינו נוהג כמנהג זה] אינו יכול לטעון טענת בתולין.", 3.2. "הכל נאמנים להעידה אפילו בנה אפי' בתה חוץ [ממנה] ומבעלה שאין אדם מעיד על ידי עצמו א\"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו ואעפ\"כ יחד לה בית [בפני עצמה היתה] נזונת מנכסיו [לא נתיחדה עמו אלא ע\"פ בניה].", 12.5. "אין שם אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית כולן גובין מן הבינונית זבורית כולן גובין מן הזיבורית עידית ובינונית הניזקין שמין [להן] בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית עידית וזיבורית הנזקין שמין להן בעידית [בעל] חוב וכתובת אשה בזיבורית בינונית וזיבורית הנזקין וב\"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לאחד או לג' כאחד נכנסו תחת הבעלים הנזקין שמין להם בעידית [ב\"ח] בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לג' זה אחר זה אפי' נזקין מזבורית וכתובת אשה וב\"ח מן העידית גובין מן האחרון שבהן אין בהן גובין משלפניו אין בהן גובין משלפני פניו.", | 1.3. "A typical man that married a deaf-mute or not sound of mind woman—their ketubah is 200 zuz since he wants to hold their property. A deaf-mute or not sound of mind man that marry a typical woman, even if the deaf-mute or not sound of mind man subsequently recover, they to not have a ketubah. If they want to uphold it, they give a ketubah of 100 zuz. A Gentile or a slave man that has sex with a Jewish woman, even if they subsequently convert or are freed, they do not have a ketubah. If they want to uphold it, they give a ketubah of 100 zuz. A Jewish man that has sex with a maidservant or Gentile woman, even if they subsequently convert or are freed, they do not have a ketubah. If he wants to uphold it, he gives a ketubah of 100 zuz.", 1.5. "A man who has sex with a woman who is deaf-mute, not of sound mind, an adult or lost her hymen through means other than sex (mukat etz)—they do not have a virginity claim. A blind woman or one incapable of having children (aylonit), they have a virginity claim. Sumkhus said in the name of Rabbi Meir: A blind woman does not have a virginity claim.", 1.6. "Said Rabbi Yehudah: In the old days in Judea, they used to investigate the groom and the bride for 3 days before the marriage; but in Galilee they did not do this. In the old days in Judea, they used to seclude the groom and the bride one moment before the marriage in order that he should desire her; but in Galilee they did not do this. In the old days in Judea, they used to set up two wedding guest guards, one from the groom's house and one from the bride's house (but even so they would only set them up for marriage); but in Galilee, they did not do this. In the old days in Judea, the wedding guest guards would sleep in the place where the groom and bride slept; but in Galilee they did not do this. Anyone who does not practice according to this [i.e. their appropriate, local] custom cannot claim a virginity claim.", 3.2. "Everyone is believed to testify about her [see Lieberman: the wife of a priest in a captured city, who is presumed to have been raped, becomes forbidden to her husband; but if she has witnesses that she was not raped, she is believed and permitted to her husband]—even her son, even her daughter—except for her and her husband, for a person can't testify about themselves. Said Rabbi Zecharyah ben Ha-Katzav: By the Temple! [My wife's] hand did not leave from mine from the moment the Gentiles entered Jerusalem until they left—but even so, he designated for her a house for herself, she was sustained from his property, and she is not secluded with him except with her children.", 12.5. "If there is only the best property—they all (all of the categories of collection in the previous halakhot) collect from the best property. [If there is only the] average property—they all collect from the average property. [If there is only the] worst property—they all collect from the worst property. [If there is just] best and average property—damages are evaluated from the best; loans and a wife's ketubah from the average. [If there is just] average and worst property—damages and loans [are evaluated] from the average; a wive's ketubah from the worst. If he sold them [all 3 kinds of property] to one person, or to three people at the same time—they come under the [control of the] new owners, [which means that] damages [that have to be collected him, even from his buyer] are evaluated from the best property [that he sold him], debts from the average, and a wife's ketubah from the worst. If he sold them to three people at different times—even damages [can be evaluated] from the worst property and a wife's ketubah from the best property, [because] they collect from the last [of them, whichever one has the most recent claim]. If [that buyer] does not have [enough to pay the debt], they collect from the one before him; if [that second buyer] does not have [enough either], they collect from the one before the one that was before him.", |
|
67. Tosefta, Hulin, 1.1-1.6, 2.15, 2.20, 2.24, 3.24, 5.2-5.3, 6.4, 7.3, 8.12, 8.16, 9.1-9.14, 10.2 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 25, 31, 32, 77, 79, 89, 99, 102, 107, 135, 142, 163, 227, 228, 256| 1.1. "כהנים משיביאו שתי שערות ואפילו הן זקנים כשרים והמום פוסל בהם. הלוים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה כשרים ואין המום פוסל בהם נמצאת אומר כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים בד\"א באהל מועד שבמדבר אבל בבית עולמים אין הלוים נפסלין אלא בקול. כשר בכהן גדול פסול בכהן הדיוט כשר בכהן הדיוט פסול בכהן גדול כשר בבגדי זהב פסול בבגדי לבן כשר בבגדי לבן פסול בבגדי זהב.", 1.1. "הכל כשרין לשחוט אפי' כותי אפי' ישראל ערל ואפי' ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים. שחיטת עובד כוכבים הרי זו פסולה ושחיטת הקוף הרי זו פסולה שנא' (דברים יב) וזבחת ואכלת לא שזבח העובד כוכבים ולא שזבח הקוף ולא שנזבחה מאליה. ישראל ששחט ומירק עובד כוכבים שחיטה על ידיו שחיטתו פסולה שחט בה שנים או רוב שנים שחיטתו כשרה עובד כוכבים ששחט ומירק ישראל שחיטה על ידיו שחיטתו כשרה שחט בה דבר שאינו עושה אותו טרפה וישראל בא וגומרה מותרת באכילה ישראל ועובד כוכבים שהיו אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה.", 1.2. "וכן סומא שיודע לשחוט שחיטתו כשרה. קטן שיודע לשחוט שחיטתו כשרה. לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בספינה בין בראש הגג. בכל שוחטין אפילו בצור אפילו בזכוכית אפילו בקרומית של קנה בכל שוחטין בין בדבר המחובר בקרקע ובין בתלוש מן הקרקע בין שהעביר סכין ע\"ג צואר ובין שהעביר צואר על גבי סכין ושחט שחיטתו כשרה.", 1.3. "המרגיל לעור ושחט שחיטתו כשרה. שן תלושה או צפורן תלושה שוחטין בה. מגל קציר כדרך הליכתה ב\"ש פוסלין וב\"ה מכשירין אם החליקו שניה הרי זו כסכין. תחב סכין בארץ באטלס ושחט בה שחיטתו פסולה. סכין שיש בה פגימות פגימות הרי זו כמגרה אם יש בין פגימה לחברתה כמלא שנים בצואר שחיטתו כשרה אין בה אלא פגימה אחת אם היתה מסוכסכת ושוחטת כשרה אם חונקת פסולה.", 1.4. "זרק את הסכין ואת הפגיון ושחט שחיטתו כשרה משום ר' נתן אמרו כדרך הליכתה כשרה ושלא כדרך הליכתה פסולה.", 1.5. "מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה. אם הוליך והביא אע\"פ שאין בסכין מלא שנים בצואר שחיטתו כשרה.", 1.6. "א,ו מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה. מוגרמת פסולה ר' חנניה בן אנטיגנוס מכשיר. שייר בה כחוט השערה סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר אם היה רובה מוקף כלבנה כשרה. כל הצואר כשר לשחיטה.", 5.2. "בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט ובתה מכרתי לשחוט אלו הן עי\"ט האחרון של חג והאחרון של פסח וערב עצרת וערב ר\"ה וכדברי ר\"י הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל מפני שהוא יום טוב א\"ר יהודה במה דברים אמורים בזמן שחל יום הכפורים להיות בשני בשבת אבל אם חל להיות באחד מכל ימות השבת אין צריך להודיעו מפני שזה יכול לשחוט היום הזה וזה יכול לשחוט למחר. ", 7.3. "ירך שבישלה בגיד הנשה שלה אם בישלה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת נתבשלה עם הגידים הרי זה בנותן טעם ר' יוחנן בן ברוקה אומר אין בגיד בנותן טעם. חתיכה אסורה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף כולן אסורות הרוטב בנותן טעם נימוחה הרי זה בנותן טעם.", 9.1. "הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי ר\"א אומר הכלאים מן הרחל ומן הגדי נוהגין בו מן הכוי המוציא מחבירו עליו הראיה. השוחט לרפואה לאכילת עובד כוכבים ולאכילת כלבים חייב במתנות. השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחיטת עובד כוכבים פטור מן המתנות כהן ועובד כוכבים שמכרו בהמתן לישראל לשחוט חייב במתנות נשחטה ברשותן ואח\"כ מכרוה לו פטור מן המתנות ישראל שמכר בהמתו לכהן לשחוט פטור מן המתנות נשחטה ברשותו ואחר כך מכרה לו חייב במתנות.", 9.2. "כהן פטור והמשתתף עם הכהן פטור. עובד כוכבים פטור המשתתף עם עובד כוכבים פטור המשתתף עם הכהן צריך לרשום עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום ופסולי המוקדשין א\"צ לרשום א\"ל כהן כולה שלך והיד שלי אפילו א' מק' ביד פטור מן הזרוע כולה שלך והראש שלי אפילו א' מק' פטור מן הלחי כולה שלך ובני מעים שלי אפילו א' מק' מבני מעים פטור מן הקיבה מקום שנהגו להפשיט את הראש אינו רשאי להפשיט את הלחי למלוג את העגלים אינו רשאי למלוג את הזרוע ואם יש כהן נותנן לכהן ואם לאו מעלה אותן דמים מכר לו יד כמות שהיא וראש כמות שהוא ובני מעים כמות שהן נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הטבח את הדמים לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה מן הטבח את הדמים מתנות אין בהם משום קדושה אפילו מוכרן לעובד כוכבים אפילו נותנן לפני כלבו אין בהן אלא מצות כהונה בלבד. המשלח בשר לחבירו והיו בו מתנות אין חוששין שמא מתנות כהונה הן.", 9.3. "אי זה הוא הזרוע נוטלו מבית הפרק וכל הפרק עמו בזרוע של מוקדשין בזרוע של גבולין. איזה הוא לחי נוטלו מבית השחיטה וכל בית השחיטה עמה קיבה כמשמעו חלב שעל הקיבה נותנו לכהן א\"ר יהודה נהגו כהנים עין יפה שיהו נותנין אותו לבעלים. זרוע זה זרוע של ימין אתה אומר זה זרוע של ימין או אינו אלא שמאל הרי אתה דן הואיל ושוק מתנה לכהן וזרוע מתנה לכהן מה שוק אינו נוהג אלא בימין אף זרוע לא ינהוג אלא בימין. שוק מארכובה ולמטה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מארכובה ולמעלה איזה הוא חזה כל שרואה את הארץ מלמעלה ועד שמגיע לצואר. מלמטה עד שמגיע לכרס חותכו ונוטלו מבין שתי דפנות מיכן ומיכן ואיזהו אליה חותך ויורד עד שמגיע לעצה נכנס לפנים מן העצה עד שמגיע לפרק חותך ונוטל את כולה ואלו הן אימורין שתי כליות ויותרת הכבד ואליה ואלו הן החלבים החלב המכסה את הקרב זה הוא חלב החופה את הכרס ואת כל החלב אשר על הקרב זה חלב שעל הדקין דר\"ע ר' ישמעאל אומר חלב שעל הקיבה וחכמים לא הודו לו שעל הכסלים שבין פקוקרות שהוא מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטל דברי רבי יוסי הגלילי ר' ישמעאל אומר חלב שעל הקיבה תותב קרום נקלף ר\"ע אומר קרום ונקלף אסורין רבי יהודה אומר קרום שעל הכוליא אסור וחייבים עליו גידים שבכליות ובמוקדשין אסורין ואין חייבין עליהן. ", 10.2. "זכר פטור מלשלח קורא זכר ר\"א מחייב וחכמים פוטרין עוף טמא פטור מלשלח עוף טהור רובץ על ביצי עוף שאינו מינו פטור מלשלח היתה עומדת ביניהן פטור מלשלח היתה יושבת על גביהן חייב לשלח היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בהן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בהן פטור מלשלח אם אפרוחים הטרפה פטורה מלשלח ביצים פטור מלשלח אפרוחים שפרחו ואין צריכין לאמן פטור מלשלח נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שנעשו טרפה פטור מלשלח נטל את האם ואח\"כ נטל את הבנים חייב לשלח נטל את הבנים ואח\"כ נטל את האם פטור מלשלח. א' נוטל את האם וא' נוטל את הבנים הנוטל את האם חייב המוציא קן בבורות בשיחין ובמערות מותרות משום גזל וחייבות בשילוח ואם מקושרות אסורות משום גזל ופטורות מן השילוח יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום.", | |
|
68. Tosefta, Gittin, 1.4, 3.13-3.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 26, 164, 167, 231, 287| 1.4. "א,ד בראשונה היו אומרים ממדינה למדינה חזרו לומר משכונה לשכונה רשב\"ג אומר אף מהגמוניא להגמוניא.", 3.13. "כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין מפני תקון העולם שליח ב\"ד שהכה ברשות ב\"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם רופא אומן שריפא ברשות ב\"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם המחתך את העובר במעי אשה ברשות ב\"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם.", 3.14. "ארץ יהודה אין בה משום סקריקין מפני ישוב המדינה בד\"א בהרוגין שנהרגו לפני [מלחמה ובשעת מלחמה] אבל הרוגין שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בו משום סקריקין גליל לעולם יש בה משום סקריקין.", | |
|
69. Tosefta, Eruvin, 6.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84, 215| 6.11. "[מים] שבין שתי חצירות גבוהה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן מעשרה טפחים [שניהן אסורין] אלא אם רצה סותם את פתחו ומבטל את רשותו הוא אסור וחבירו מותר וכן בכותל של תבן [מבין] שתי חצירות.", | |
|
70. Tosefta, Demai, 1.9, 1.11-1.23, 4.20-4.27, 5.1-5.2, 5.14-5.15, 5.21, 6.1-6.2, 6.7-6.14, 7.11-7.12 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 22, 23, 24, 92, 93, 103, 134, 135, 164, 165, 166, 167, 168, 190, 195, 196, 197, 233, 286| 1.9. "הלוקח מן הספינה ביפו ומן הספינה בקסרי חייב ר' יהודה אומר כיפת הישוב וכיפת אנטיפרס ושוק של פטרוס בראשונה היו דמאי מפני שחזקתן מהר המלך עכשיו רבותינו אמרו כל עיירות הכותים שעל יד הדרך [כגון] התבואה והקטניות שלהן דמאי מפני שהן של ישראל [משתמשין ביהודה] ושאר כל פירותיהן ודאי.", 1.11. "הלוקח פירות לאכילה ונמלך למכרן לא ימכרנו לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא\"כ עושה כיוצא בו מי שנפלו לו פירות בירושה או שנתנו במתנה לא ימכרם לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא\"כ עישר.", 1.12. "לוקחין שדה זרועה מן הנכרי בין [לפני] [שצימחה] ובין עד שלא צימחה וכן מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש לוקחין זרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה.", 1.13. "אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם הנכרי בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה [פטור] שכבר אבדה הלוקח לבהמה לחיה ולעופות פטור מן הדמאי.", 1.14. "לא יקשור אדם ישראל בהמתו אצל בהמתו של נכרי שאם [אכלה בהמתו מאליה אין מחייבין אותו להחזירה.", 1.15. "משכיר ישראל בהמתו לנכרי ופוסק עליה על מנת שהנכרי זנה ובלבד שלא יאמר לו כך וכך שעורין תהא מטיל לפניה כך וכך עמיר תהא מטיל לפניה.", 1.16. "נכרי שאמר לישראל תן שמן ע\"ג מכתי בודאי אסור ובדמאי מותר נפל על גבי בשרו משפשפו ואינו חושש.", 1.17. "נכרי שנתן שמן ע\"ג טבלא של שיש להתעגל עליה משעמד מותר לישראל לישב אחריו.", 1.18. "הלוקח יין [ליתן] לתוך המורייס ויין לעשותו אילנתות וכרשינין לעשותן טחינין חייב בדמאי ואצ\"ל בודאי הן עצמן פטורין מן הדמאי הלוקח יין ושמן ליתן ע\"ג חטטין [וכרשינין לעשותן טחינין] חייב בדמאי ור\"ש בן אלעזר פוטר וכן היה ר\"ש בן אלעזר אומר הלוקח כרשינין לעשותן טחינין פטור מן הדמאי הלוקח יין ליתן [לתוך הקילור] וקמח לעשותו מלוגמא [ורטיה] פטור מן הדמאי וחייב בודאי והן עצמן פטורין מן הודאי.", 1.19. "הלוקח קמח לעורות פטור מן הדמאי וחייב בודאי [ושל ודאי שנתן] לתוכו עורות מותר ליתן לתוכו עורות אחרים.", 1.21. "[כפת] המרחץ פטורה מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי ר' שמעון בן גמליאל אומר אף אינו מטמא טומאת [משקה].", 1.22. "שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב שהסורק נותן לצמר פטור מן הדמאי לפיכך שמן של שביעית נותנין ממנו לגרדי ואין נותנין ממנו לסורק.", 4.21. "המשלח פירות לחבר ונמלך להחזיר נוהג בהן כמות שהן אבא שאול אומר חושש אני שמא חולפן רשב\"ג אומר היה לו אריס שיודע לתקן והוא אין מאמינו על המעשרות והביא לו פירות משלו ואומר שלך הן מתוקנין הן נאמן ר' אומר אינו נאמן שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.", 4.22. "נותן אדם לשכונתו תבשיל לבשל ועיסה לאפות לו ואינו חושש לשאור ותבלין שבהן משום מעשרות ומשום שביעית במה דברים אמורים בזמן שנתן להן שאור ותבלין לא נתן להן שאור ותבלין הרי זה חושש לשאור ותבלין משום מעשרות ומשום שביעית.", 4.23. "נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו ומנחת הקדרה בפניו אם מנערת אפילו בין הנכרי אינו חושש.", 5.1. "הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל ביום טוב ואוכל בשבת שאלו בחול לשבת למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר שואלו בשבת לשבת הבאה לא יאכל עד שיעשר.", 5.1. "פועלין שהיו יושבין ואוכלין והותירו פרוסות וכן אורחין שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש או שהיו אחרים מלקטין תחתיהן מעשר מכל א' וא' שחק את הפת ועשאה פירורין או גרוגרות ועשאו דבילה מעשר מא' על הכל אמר ר' יהודה בד\"א בשנת [שבוע] אבל בשאר שנים מעשר מכל א' וא'.", 5.2. "ישראל שמכר את זיתו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין [ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל את הקדשים.", 5.2. "היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה אמר מתוקנין הן הלוקח ממנו למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.", 5.14. "הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל [את כל] החולין כדי תרומת מעשר [שבטבל וכן מעשר טבל שנתערב בחולין ה\"ז אוסר כל שהוא ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל].", 5.15. "ירק של חולין שבשלן בשמן שאינו מתוקן הרי זה אוסר כל שהו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו דבר הנבלל בולל ונוטל דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח ומן [החתיכה] ומן הביצה.", 5.21. "מפרישין תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר כיצד היו לו תשעה כורין ביהודה ואחד בגליל או ט' כורין בגליל ואחד ביהודה אומר כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שבגליל או כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שביהודה יתר על כן אמרו יש לו שני חברים אחד ביהודה וא' בגליל ולו שני כורין א' ביהודה וא' בגליל אומר לזה שביהודה בא וטול לך כור שבגליל ולזה שבגליל בא וטול לך כור שביהודה וחוזר ונוטל מהם כשער הזול.", 6.1. "ירשו את אביהן חבר רשאי שיאמר טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אע\"פ שאמרו חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ לא יוריש טהרותיו לעמי הארץ אלא לחברים בלבד הניח מעשר שני אין רשאי שיאמר לו טול אתה חטים ואני אטול שעורים אתה יין ואני שמן אלא אומר לו טול אתה מעות של חטים ואני מעות של שעורין טול אתה מעות של יין ואני מעות של שמן.", 6.1. "המקבל שדה מן [הנכרי מעשר] ונותן לו אמר רשב\"ג מה אם ירצה [הנכרי הזה שלא לעשר פירותיו] אלא חולק ונותן לו [בפניו].", 6.2. "[החולק] שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו [ר\"ש אומר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר הנכרי ונתגייר או שמכר לישראל מעשר ונותן לו שכר ממנו שדה מעשר ונותן לו מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.", 6.7. "ישראל שקבל שדה מחבירו לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטין כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו.", 6.8. "העיד רבי יוסי בן המשולם משום ר' נתן אחיו שאמר משום ר' אלעזר בן חסמא המקבל שדה אבותיו מן הנכרי למוסקו לזיתים נותן לו כמות שהן.", 6.9. "חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ [אין] רשאי שיאמר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני [אלא חולקין בשוה אפילו חבר חולק לו בפניו] חבר אוכל את היבש ושורף את הלח מפני שאמרו כל טהרותיו של עם הארץ נשרפות.", 6.11. "חבר ומי שאינו נאמן על המעשרות שלקחו פירות שירשו או שנשתתפו רשאי שיאמר לו טול אתה חטין ואני שעורין אתה יין ואני שמן שכל דבר שמותר למוכרו דמאי רשאי לעשות כן לקחו גדיש של תבואה עביט של ענבים ומעטן של זיתים זה מעשר את שלו וזה מעשר את שלו אם לקחו ואח\"כ שתפו צריך לעשר על הכל זה הביא [שהרי] שבלין שלו וזה הביא [שהרי] שבלין שלו זה הביא סלי זיתים משלו וזה הביא סלי זיתים משלו זה הביא סלי ענבים משלו וזה הביא סלי ענבים משלו או שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו ודאי וחצי חלקו של חבירו דמאי.", 6.12. "גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי רשאי שיאמר לו טול [אתה] צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות אונקלוס הגר חלק מאחיו והחמיר על עצמו הוליך חלקו לים המלח ירשו את המרחץ רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי.", 6.13. "ישראל ונכרי שלקחו ביתו של נכרי אין רשאי שיאמר לו טול אתה צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות לקחו [את המרחץ] אין רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי ואם התנה עמו מתחלה על מנת לעשות כן מותר.", 6.14. "עיר שיש בה ישראל ונכרים שומרי ישראל ושומרי נכרים מתוקנין ושאין מתוקנין שומרין מתקנין ושומרין אין מתקנין רשאין לומר זה לזה צפון העיר בחלקנו ודרומו בחלקכם אם באו [לבית החשבון] אסור.", 7.11. "ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו ע\"מ שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרים ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי.", 7.12. "מפריש ישראל בין ברשות לוי בין ברשות עני ועושה חשבון באחרונה דברי רבי מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין אלא אם כן נותן לו [עישור].", | 1.22. "The oil that the Gordian had made with his fingers must be given to the wool to be removed from the dummy." |
|
71. Tosefta, Berachot, 1.12-1.13, 2.13, 5.31, 6.2, 6.18 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 79, 92, 102, 163, 164, 233, 234, 241| 1.12. "מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ר' אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר (דברים טז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות אלו דברי בן זומא וחכ\"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח הרי הוא אומר (ירמיהו כג) לכן הנה ימים באים נאם ה' וגו' אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתאמר יציאת מצרים מוסף על המלכיות ומלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה כיוצא בו (בראשית לה) ולא יקרא שמך עוד יעקב וגו' לא שתעקר שם יעקב ממנו אלא שתהא שם יעקב מוסף על ישראל ישראל עיקר ויעקב טפילה.", 1.13. "כיוצא בו (ישעיהו מג) אל תזכרו ראשונות אל תזכרו ראשונות אלו עול מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו אלו עול מצרים הנני עושה חדשה עתה תצמח הלא תדעוה אלו מלחמת גוג משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר מעשה הזאב חזר ופגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר מעשה ארי ופגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר מעשה נחש כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות.", 2.13. "בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לפניה ולא לאחריה דברי רבי מאיר וחכ\"א קורא את שמע ומשמיע לאזנו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבה בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמר לו אין שעת הסכנה ראיה.", 5.31. "א\"ר יהודה לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על ברהמ\"ז שבתחלה ועל הבדלה שבסוף ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב\"ש אומרים על המאור ואח\"כ [בשמים] ובית הלל אומרים בשמים ואח\"כ מאור.", 6.2. "ומנין שכשם שאתה מברך לאחריו כך אתה מברך לפניו? ת\"ל (דברים ח) \"אשר נתן לך\" - משעה שנתן לך. ומנין שאף על ההרים ועל הגבעות? תלמוד לומר: \"על הארץ\". ומנין שאף על התורה ועל המצות? ת\"ל \"אשר נתן לך\" ולהלן הוא אומר? (שמות כד) \"ואתנה לך את לוחות האבן\".", 6.2. "עשרה שהיו עושין עשר מצות כל א' [ואחד] מברך לעצמו היו עושין כולן מצוה אחת אחד מברך לכולן יחיד שהיה עושה עשר מצות מברך על כל אחת ואחת היה עושה מצוה כל היום אינו מברך אלא אחת היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה [מברך] על כל אחת ואחת.", 6.18. "המל [גרים אומר] במצותיו וצונו למול את הגרים להטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיים שמים וארץ שנא' (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ברוך כורת הברית. המל את העבדים אומר ברוך על המילה המברך אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית וכו'.", | |
|
72. Tosefta, Bekhorot, 1.1, 2.1, 2.5, 2.11-2.16, 3.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 25, 26, 77, 78, 163, 164, 165, 166, 267| 1.1. "הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אע\"פ שאינו רשאי והמשתתף לו הנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר (במדבר ג) בישראל ולא באחרים וכן אתה אומר בכהנים ובלוים מפני שהכהנים והלוים חייבין בבכור בהמה טהורה יכול יהו חייבין בבכור בהמה טמאה ת\"ל (במדבר ח׳:י״ז) באדם ובבהמה את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה את שאין לך בו באדם אין לך בו בבהמה יצאו לוים מבכור בהמה טמאה אבל אין נותנין פדיון הבן ופדיון פטר חמור אלא לכהנים בלבד.", 2.1. "הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים והמוכר לו אע\"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר\"י אומר אף המקבל מן העובד כוכבים אע\"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע\"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה אותו ואפילו עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע העובד כוכבים באמצע פטור מן הבכורה.", 2.5. "רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. רחלה שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר (שמות י״ג:י״ב) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המע\"ה זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא זכר ירעה עד שיסתאב <וימכר> ויאכל במומו לבעלים. שני רחלים שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן שניהן לכהן זכר ונקבה זכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן הכוי ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר אחד מהן ר' טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר או ב' זכרים ושתי נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכרים ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים א' לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר שהיה רבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב שהיה אומר אם בכור תנהו לי ואם לאו תן לי מתנותיו. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכר ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים.", | |
|
73. Tosefta, Beitzah, 2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 102, 142, 164, 214| 2.6. "כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו\"ט ואין צריך לומר בשבת אבל ממלא הוא [כוס] דלי [או קיתון] לשתות וחושב עליהן ומטבילן וטובל כדרכו מטומאה חמורה ואצ\"ל מטומאה קלה.", | |
|
74. Tosefta, Bava Qamma, 1.1-1.2, 4.1-4.3, 4.6, 8.19, 9.21, 10.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 30, 31, 102, 103, 164, 165, 286| 1.1. "כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו זה השור והבור הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו זה הבור חייבתי בתשלומי נזקו מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה נכסין שאין בהן מעילה פרט לשור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושור של הקדש שנגח לשור של ישראל נכסין שהן של בני ברית פרט לשור של ישראל שנגח לשור של כנעני נכסין המיוחדין פרט לנכסי הפקר חוץ מרשות המיוחדת למזיק פרט לשהזיק שור ברשותו ורשות הניזק והמזיק וכשהזיק חב המזיק כגון חצר השותפין והבקעה נכסין המיוחדין שהן חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק. והשומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שהזיק שור ברשותו מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אחד נזקי אדם ואחד נזקי בהמה שמין להם מן העידית שנאמר (שמות כ״ב:ד׳) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.", 1.2. "שום כסף אין אומרים תצא פרה בטלית ולא טלית בפרה אלא שמין אותן כספים שוה כסף מלמד שאין ב\"ד שמין אלא מדבר שיש בו אחריות תפס הניזק במטלטלין שמין לו מהן בפני ב\"ד ואפילו מן היתומים והוא שתפס מחיים בפני ב\"ד מלמד שאין חייב עד שיעמוד בדין ולא בב\"ד הדיוטות על פי עדים מלמד שכל דבר שהוא קנס אין משלם על פי עצמו בני חורין ובני ברית יצאו עובדי כוכבים ועבדים ופסולי עדות נשים בכלל הנזק אע\"פ שלא דבר הכתוב אלא באיש סופנו לרבות את האשה הניזק והמזיק בתשלומין לשלם חצי נזק.", 4.1. "שור שחציו של ישראל וחציו של הקדש שהזיק של ישראל מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק של הקדש בין תם ובין מועד פטור הוזק מאחד של ישראל חייב ושל הקדש פטור שור של הקדש הבעלים חייבין באחריותן הבעלים נוטלין את נזקו ונותנין את נזקו שור שחציו של ישראל וחציו של כנעני שהזיק את של ישראל מועד משלם נ\"ש ותם משלם ח\"נ ושל כנעני בין תם ובין מועד משלם נ\"ש שור של כנעני שהזיק שור של אחר חבירו אע\"פ שקבלו עליהם לדון בדיני ישראל משלמין נ\"ש שאין תם ומועד בנזקי הכנעני.", 4.2. "שור של ישראל שנגח שור של כותי ושל כותי שנגח שור של ישראל מועד משלם נזק שלם מן העלייה ותם משלם חצי נזק רבי מאיר אומר שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור ושל כנעני שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם מן העלייה.", 4.3. "יפה כח הדיוט מכח גבוה וכח גבוה מכח הדיוט יפה כח הדיוט נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונאה לגבוה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה להדיוט ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לגבוה נשבע להדיוט משלם קרן וחומש לגבוה אין משלם אלא קרן. יפה כח גבוה מעילה לגבוה ואין מעילה להדיוט אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט קרן וחומש לגבוה ואין קרן וחומש להדיוט הקונה מן הגבוה בכסף מן ההדיוט בכסף בשטר ובחזקה.", 4.6. "יש כאן חייב בכופר וחייב במיתה חייב במיתה פטור מן הכופר חייב בכופר ופטור מן המיתה פטור מן הכופר ופטור מן המיתה שור מועד שהמית חייב בכופר וחייב במיתה שור תם שהמית ושור חרש שוטה וקטן שהמית המית גר ועבד משוחרר חייב במיתה ופטור מן הכופר שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוון להרוג את הבהמה הרג את הבהמה לכנעני והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא חייב בכופר ופטור מן המיתה ולענין הניזקין רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר שנאמר (שמות כא) כי יגח שור עד שיתכוון ליגח ואם היה תם פטור מן הכופר ופטור מן המיתה המית כותי בן שמנה פטור מן הכופר ופטור מן המיתה רבי יהודה אומר שור המדבר ושור הקדש ושור גר שמת ואין לו יורשין פטור שנאמר (שם) והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו יתר על כן אמר ר' יהודה המית כשהוא של הדיוט ולא הספיק לעמוד בדין עד שהקדישו בעליו המית כשהוא של גר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת הגר פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו והמית את ששוות המיתתו לשעת עמידתו בב\"ד חייב את שלא שוות המיתתו לשעת עמידתו בבית דין פטור כיצד הוא משלם שמין את הניזק כמה הוא יפה לפי כך הוא משלם דברי רבי יהודה ר' יוחנן בן ברוקה אומר שמין את הבעלים כמה הן יפים לפי כך הן משלמין.", 10.15. "הגונב טלה מן הדיר והחזירו ואחר כך נגנב כל הדיר כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב. הגונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף ואח\"כ נגנב כל המרתף כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה או שהחמיצה משלם את הכל הגונב סלע מן הכיס והחזירה לכיס ואח\"כ נגנב כל הכיס כולו אם הודיע בה לבעלים פטור ואם לאו חייב אמר רבי יהודה בד\"א בזמן שהחזירה לצרורתה אבל נטלה מן הכיס והחזירה לצרור מצרור והחזירה לכיס הרי זה חייב. הגונב כיסו של חבירו והחזירו לו כשהוא ישן וניער והרי כיס בידו אם מכיר את שלו פטור ואם לאו חייב. הגונב סלע מחבירו בלא יודע והבליעה לו בחשבון יצא. לא תגנבו ע\"מ למיקט לא תגנבו על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'.", | |
|
75. Tosefta, Bava Metzia, 2.27, 5.14-5.21, 8.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 25, 102, 255| 8.11. "השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות משלשים יום. השואל מחבירו חלוק לילך בו לבית האבל כדי שילך ויחזור לבית המשתה כל היום לבית האבל ולבית המשתה שלו אין פחות מז' ימים ר' שמעון אומר אין פחות מן שתי שבתות מפני שבית חמיו באין אצלו שבת שניה וכן היה רשב\"ג אומר האומר לחברו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורע ומשלם את נזקה שאלו הימנו סתם אין רשאי ליגע בו.", | |
|
76. Tosefta, Avodah Zarah, 1.1-1.9, 1.13, 1.15-1.16, 1.21, 2.1, 2.3-2.9, 3.2-3.5, 3.11-3.12, 3.16, 3.19, 4.6-4.11, 5.2-5.7, 6.1, 6.4, 6.8, 6.11-6.18, 7.1-7.13, 7.16-7.18, 8.1-8.2, 8.4-8.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 92, 135, 142, 163, 164, 165, 166, 167, 168, 214, 244, 245, 246, 247, 250, 251, 252, 253, 254, 255, 256, 276, 286| 1.1. "נחום המדי אומר יום אחד בגליות לפני אידיהן אסור במה דברים אמורים באידיהן הקבועים אבל באידיהן שאינן קבועין אינו אסור אלא אותו היום בלבד אע\"פ שאמרו ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם בד\"א בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים מותר אף דבר המתקיים לקח או שמכר ה\"ז מותר ר' יהושע בן קרחה אומר כל מלוה בשטר אין נפרעין ממנו ושאין בשטר נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם.", 1.2. "לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים ביום אידו ולא יקל עמו את ראשו ולא ישאל בשלומו במקום שמתחשב מצאו לפי דרכו שואל בשלומו בכובד ראש. שואלין בשלום העובדי כוכבים באידיהן מפני דרכי שלום. אומנין ישראל שהיו עושין אצל העובד כוכבים בביתו של ישראל מותר בביתו של עובד כוכבים אסור ר' שמעון בן אלעזר אומר אם היה שכיר היום בין בביתו של ישראל בין בביתו של עובד כוכבים אסור אם היה שכיר קבולת בביתו של ישראל מותר בביתו של עובד כוכבים אסור במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר ואע\"פ שגמר את כליו לפני אידו לא יוליכנו לו ביום אידו מפני ששמח ביתו. עיר אחת עושה ועיר אחת אינו עושה אומה אחת עושה ואומה אחת אינה עושה משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה העושין אסורין ושאין עושין מותרין קלנדא אע\"פ שהכל עושין אין אסור אלא לפולחין בלבד. סטרוניא יום שאחז בו את המלכות. קראטוסם יום גנוסיא של מלכי עובדי כוכבים יום של כל מלך ומלך הרי הוא כרבים יחיד אפילו יום המשתה שלו ויום שנעשה בו שלטון ר' מאיר אומר אף יום שעמד בו מחליו אסור.", 1.3. "יריד שבתוך הכרך אין הולכין <אותו> לא לאותו הכרך ולא לעיירות הסמוכות לו מפני שהוא כנראה הולך לו ליריד דברי ר\"מ וחכמים אומרים אין אסור אלא הכרך בלבד יריד שבתוך הכרך אסור חוץ לכרך מותר ושחוץ לכרך חוץ לכרך אסור תוך הכרך מותר וחנויות המוכללת לו מכל מקום הרי אלו אסורות. עובר אדם בשיירה ממקום למקום ונכנס לכרך שהיריד בתוכו ואינו חושש מפני שהוא נראה כהולך ליריד. יריד שנתנה מלכות ושנתנה מדינה ושנתנו גדולי מדינה מותר אין אסור אלא יריד של עבודת כוכבים בלבד. הולכין ליריד של עובדי כוכבים ומתרפאין בהן רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות <ואין> לוקחין מהן בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם וכותב ומעלה בערכים כהן מטמא להעיד עליהן בחוצה לארץ כשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות מטמא לתלמוד תורה מטמא לישא אשה ר' יהודה אומר אם יש לו ממי שילמד הרי זה לא יטמא ואם לאו ה\"ז יטמא ר' יוסי אומר אע\"פ שיש לו ממי ילמד יטמא שלא מכל אדם זוכה אדם ללמוד אלא ממי שזכה לו אמרו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן. לא יצא כהן לחוצה לארץ ואפילו לישא אשה אא\"כ הבטיחוהו. תגרין שהקדימו זמנו של יריד או שאיחרו זמנו של יריד מותר אין אסור אלא זמנו של יריד בלבד. ארבע אבקות הן אבק רבית אבק שביעית אבק עבודת כוכבים אבק לשון הרע. אבק של רבית לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חברו מפני אבק רבית. אבק שביעית לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים בפירות <עבודת כוכבים> מפני אבק שביעית. אבק עבודת כוכבים לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים ביום אידו מפני אבק עבודת כוכבים. אבק לשון הרע לא ישא אדם ויתן בטובתו של חברו מפני אבק לשון הרע. ישראל הולכין ליריד מותר לשאת ולתת עמהן ובחזירה אסור מפני שנהגו בעבודת כוכבים והעובד כוכבים בין בהליכה בין בחזרה מותר. עובדי כוכבים ההולכין לתרפות אסור לתת ולשאת עמהן ובחזירה מותר מפני שהוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה וישראל בין בהליכה בין בחזרה אסור. לא יטייל ישראל עם שיירה בתרפות אפילו לצאת אפילו מקדים אפילו מחשיך אפילו מתיירא מפני עובדי כוכבים מפני ליסטים מפני רוח רעה שנא' (דברים ו׳:י״ד) לא תלכו אחרי אלהים אחרים. ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך הקדים על ידך שלשה ימים או אחר על ידך שלשה ימים כדי שתצא עמו מפני שמלאכי השרת מלוין אותו שנא' (תהילים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך וגו' ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך הקדים על ידך שלשה ימים או אחר ע\"י ג' ימים כדי שלא תצא עמו בדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנאמר (תהילים ק״ט:ו׳) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן ואם יאמרו לך זקנים סתור בהמ\"ק שמע להן מפני שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין וראיה לדבר רחבעם בן שלמה. שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם את בנו ספר יוני אמר להן ילמד בשעה שאינה לא יום ולא לילה שנאמר (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה.", 1.4. "מכולם היה מוכר להם חבילה וכמה היא חבילה ר' יהודה בן בתירה אומר בלבונה אין פחות מג' מנין מוכר לתגר או מוכר לבעל הבית אם היה תגר חשוד אסור למכור לו מוכר לו חזירין ואינו חושש שמא מוכר לעבודת כוכבים מוכר לו יין ואינו חושש שמא מנסכו לעבודת כוכבים ואם פירש לו אפילו מים ומלח אסור למכור לו מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולין אמר ר' יהודה בד\"א בזמן שאמר לו מכור לי תרנגול סתם אבל אם פירש לו מפני שהוא חולה או למשתה בנו ה\"ז מותר.", 2.1. "לוקחין מהן בהמה לנסיון ומחזירין להן כל אותו היום וכשם שלוקחים מהן בהמה לנסיון ומחזירין להן כל אותו היום כך לוקחין מהן עבדים ושפחות לנסיון ומחזירין להן כל אותו היום כל זמן שאתה רשאי להחזיר לישראל אתה רשאי להחזיר לעובדי כוכבים אי אתה רשאי להחזיר לישראל אי אתה רשאי להחזיר לעובדי כוכבים מוכר ישראל בהמתו לעובד כוכבים על מנת לשחוט ישראל עומד על גביו והעובד כוכבים שוחט. לוקחין מהן בהמה לקרבן ואינו חושש משום רובע משום נרבע משום מוקצה משום נעבד וכשם שאין מוכרין להן בהמה גסה כך אין מוכרין להן חיה גסה ואף במקום שמוכרים להן בהמה דקה אין מוכרין להן חיה דקה רשב\"א אומר מוכרין להן כלבים שגורין חולדות סנאין חתולות וקופות דברים המנקין את הבית וכשם שאין מוכרין להם כך אין מחליפין להם לא רעים ביפין ולא יפין ברעים לא שבורין בשלמים ולא שלמים בשבורין ר' יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות אמרו לו והרי הוא מרביעה והיא יולדת רבי יוסי בן בתירה מתיר בסוס שאינו עושה מלאכה בשבת שחייבין עליה חטאת וחכמים אוסרין משום שני דברים משם כלי זיין ומשם בהמה גסה אין מוכרין להם לא כלי זיין ולא זיין ואין משחיזין להם את הזיין ואין מוכרין להם לא סדין ולא כבלין ולא קולרין ולא שלשלאות של ברזל.", 2.3. "אין משכירין להם בתים שדות וכרמים ואין נותנין להן אריסיות וקבולת בהמה [אחד העובד כוכבים ואחד הכותי] במה דברים אמורים בארץ ישראל ובסוריא משכירין בתים אבל לא שדות כאן וכאן לא ישכיר אדם שדהו לעובד כוכבים דברי ר\"מ רבי יוסי אומר אף בא\"י משכירין בתים ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו. כאן וכאן לא ישכיר ישראל את ביתו לעובד כוכבים שבידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים אבל משכירין להם אוריאות אוצרות ופונדקיות אע\"פ שבידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים משכיר ישראל ביתו לכותי ואינו חושש שמכניס בתוכו עבודת כוכבים רבן שמעון בן גמליאל אומר בכל מקום לא ישכיר ישראל מרחץ לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ורוחצין בו בשבת ר' שמעון בן אלעזר אומר בכ\"מ לא ישכיר ישראל שדהו לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביו\"ט. ", 3.2. "לוקחין מן העובדי כוכבים ספרים ותפלין ומזוזות ובלבד שהיו כתובין עליהן כתקנן מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בצידן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו מותר ליקח ממנו מוכרין לעם הארץ ספרים תפלין ומזוזות ואין לוקחין תפלין אלא מן המומחה ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שתי כריכות של תפלין בודק ממנו תפלה אחת של יד או של ראש בצבת הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי.", 3.3. "לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות בין גדולים בין קטנים ומוכרין לעם הארץ עבדים ושפחות בין קטנים בין גדולים ולוקחין מהן בנות קטנות אבל לא גדולות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גדולות ומקבלות עליהן אין נותנין להן בנות לא קטנות ולא גדולות דברי רבי וחכמים אומרים נותן לו גדולה ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את בת בתו לשמעון בן נתנאל הכהן ופסק עמו על מנת שלא תעשה עמו טהרות על גביו רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך שאין כופין את החבר שיעשה טהרות על גבי עם הארץ ואיזה הוא עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר\"מ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר.", 3.4. "הלוקח עבדים ערלים מן העובד כוכבים ומלן ולא הטבילן וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולין בין ערלין הרי אלו עובדי כוכבים מדרסן טמא ויינם בגדולים אסור בקטנים מותר ואיזהו גדול כל שהוזכר ומכיר עבודת כוכבים ומשמשיה ואיזהו קטן כל שאינו מכיר עבודת כוכבים ומשמשיה רבי יוסי אומר חזקת עבד ישראל אפילו ערלים הרי אלו כנענים עד שיודע בהן שהן בני שפחות שלא טבלו חזקת עבדי כותים מולין הרי אלו כותים ערלים הרי אלו עובדי כוכבים עד שיודע שהן בני שפחות כנעניות חזקת עבדי עובד כוכבים אפילו מולין הרי אלו עובדי כוכבים.", 3.5. "לעולם מלין את העובד כוכבים לשם גר ועובד כוכבים לא ימול את ישראל מפני שחשודין על הנפשות דברי ר\"מ וחכ\"א עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדין על גביו בינו לבינו אסור מפני שחשודין על הנפשות. ישראל מל את הכותי וכותי לא ימול את ישראל מפני שהן מלין לשם הר גריזים דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסי היכן מצינו מילה בתורה שאינה לשם ברית אלא ימול לשם הר גריזים עד שתצא נפשו ומוכרין להם ונותנין להם מתנת חנם במה דברים אמורין בזמן שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה שכנו או אוהבו הרי זה מותר שאינו אלא כמוכרו לו. כתוב אומר לא תכרות להם ברית ולא תחנם אם ללמד על הברית הרי ברית אמור אלא למה נאמר לא תחנם מלמד שאין נותנין להם מתנת חנם. ", 5.2. "ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו\"ל אפי' בעיר שכולה ישראל מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה. והקבור בארץ ישראל כאילו הוא קבור תחת המזבח. לא יצא אדם לחוצה לארץ אא\"כ היו חטין סאתים בסלע אמר רבי שמעון במה דברים אמורין בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא וכן היה ר\"ש אומר אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן שנאמר (רות א) ותהום כל העיר עליהן מלמד שכל העיר קיימת ומת הוא ובניו ברעב. הרי הוא אומר (בראשית כח) ושבתי בשלום אל בית אבי שאין ת\"ל והיה ה' לי לאלהים ואומר (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם אלוה אין אתם בארץ כנען איני לכם לאלוה וכן הוא אומר (יהושוע ד) כארבעים אלף חלוצי הצבא ואומר (יהושוע ב) כי נתן בידי את יושבי הארץ וגו' וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהם עליה כולה נכבשה אינן עליה כולה אינה נכבשת וכן דוד אמר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו' וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים אלא שהיה דוד דורש ואומר כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא כאילו עובד עבודת כוכבים דכתיב (ירמיהו לב) ונטעתים בארץ הזאת באמת אינן עליה אין נטועין לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי. ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו והלך וזימן את כל היהודים שבעירו אע\"פ שהן אוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד ע\"ג עובדי עבודת כוכבים הן שנא' (שמות לד) וקרא לך ואכלת מזבחו.", 5.3. "אלו הן עורות לבובין כל הקרוע כנגד לבן ועשה כמין ארובה אבל אם היה משוך הרי זה מותר הכבשין ושלקות של עובדי כוכבים שדרכן לתת בהן יין וחומץ וחרס הדריני אסור בהנאה דברי ר\"מ וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה זיתים השלחים הנמכרים על פתחי מרחצאות אסורים באכילה ומותרין בהנאה ר' יוסי אוסרן אף בהנאה מפני שמזלפין עליהן חומץ כדי שיהו חולצין את גרעיניהן.", 5.4. "הדרורין והקרבות של עובדי כוכבים ויין ישראל בהן אסור בשתייה ומותר בהנאה העיד שמעון בן גודיא לפני בנו של רבן גמליאל משם רבן גמליאל הזקן שמותר בשתיה ולא הודה לו. נודות העובדי כוכבים רבן שמעון בן גמליאל אומר משם ר' יהושע בן קפוסיי אין עושין שטיחין לבהמה נודות העובדי כוכבים גרורין מותרין חדשים זפותין אסורין עובדי כוכבים עובדים ורוכבים וישראל עומד על גביו כונס לתוכו יין ואינו חושש קנקנין של עובדי כוכבים חדשות מותרות וישנות אסורות שכנסו בה עובדי כוכבים מים מותר ישראל להכניס לתוכו יין ושכנסו בה עובדי כוכבים יין ישראל ממלא אותה מים ג' ימים מעל\"ע ומכניס לתוכו יין ואינו חושש ושכנס בה עובד כוכבים יין וישראל ציר ומורייס מותר ישראל אחר להכניס לתוכה יין.", 5.5. "לוקחין מן העובדי כוכבים תבואות קטנית וגרוגרות ושום ובצלים מ\"מ ואינו חושש משום טומאה האוג בכל מקום טהור האורז בכל מקום טהור. נאמן הצייד לומר זה עוף טמא וזה עוף טהור נאמן עם הארץ לומר כבשין אלו טמאין וכבשין אלו טהורין ולא רבצתי עליהן את המשקין אבל אין נאמן לומר דגים אלו צדתים בטהרה ולא נערתי עליהן את המכמורת הקפריסין המוטליא והחמין שלהן מותרין. ביצה צלויה שלהן אסורה ר' יהודה ובית דינו התירו שמן של עובדי כוכבים במנין פת שאפאה עובד כוכבים שלא במעמד ישראל הרי זו אסורה פת שאפאה ישראל אע\"פ שהעובד כוכבים לשה וגבינה שהעמידה ישראל אע\"פ שהעובד כוכבים עבדה הרי זו מותרת ישראל יושב בסוף עדרו והעובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש.", 5.6. "איזו היא טרית שאינה טרופה כל שהשדרה והראש נכרין איזהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות משוטטות בתוכו חתיכה שיש בה סימן בין בכולן בין במקצתן אפי' באחד <טמאה> ה\"ז מותרת מעשה שהביאו גרבין של חתיכות ממין אחד בעכו ולא נמצא סימן אלא באחד מהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו את כולן מורייס אומן הרי זה מותר רבי שמעון בן גמליאל אומר אף חילק אומן הרי זה מותר יין מבושל ואלונתית הרי אלו אסורים מפני שתחלתן יין אלונתית כברייתה הרי זו מותרת יין תפוחין מן הפתיק ומן האוצר מן הספינה הרי זה מותר ואם היה נמכר בקטלזון מותרת יין תפוחים מן השוק הרי זה אסור מפני שמזדייף. חגבין והקופרין מן הפתיק מן האוצר ומן הספינה הרי אלו מותרין והמוכר בסלילא לפני חנוני אסורין מפני שמרביצין עליהן יין כדי שיהיו יפין למראית העין. מלח סלקונטית שחורה מותרת לבנה אסורה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שחורה אסורה לבנה מותרת ר' יהודה בן גמליאל אומר משום ר' חנינא בן גמליאל זו וזו הרי זו אסורה.", 5.7. "אין לוקחין גבינת בית היניאקי אלא מן המומחה ושלוקה נלקחת מכל מקום אין לוקחין קורט של חלתית אלא מן המומחה והעלה נלקח מכל מקום אין לוקחין יין מסוריא אלא מן המומחה ולא מורייס אלא מן המומחה ולא חתיכה שאין בה סימן אלא מן המומחה ולא מלח סלקונטית אלא מן המומחה ולא גבינת בית היניאקי אלא מן המומחה ולא קורט של חלתית אלא מן המומחה וכולן נאכלין אצל מי שאינו מומחה ואינו חושש. ", 6.1. "וחכמים אומרים אין איסור אלא שיש בידו מקל או צפור או כדור סייף עטרה וטבעת צלם ונחש ועל מכובדין כגון השירים והנזמים קטליות טבעות הרי אלו אסורות ועל המבוזין כגון היורות מחמי חמין הסיגנין והקומקמין והספלין והסדנין והמטבע הרי אלו מותרין מצא טבעת ועליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליך לים המלח ר' יהודה אומר אף דמות וסרפס. טבעת שיש עליה עבודת כוכבים בזמן שהיא בולטת אסורה בהנאה אם אינה בולטת מותרת בין כך ובין כך אסור לחתום בה ושאין עליה עבודת כוכבים מותרת בהנאה ומותר לחתום טבעת שיש עליה חותם מותר לחתום בה ר' יהודה אומר אם היה חותמה שוקע אסור לחתום בה מפני שנעשה בולט ומותר ליתנה בידו ושחותמה בולט מותר לחתום בה ואסור ליתנה בידו טבעת שיש עליה פרצוף מותר לחתום בה ר' חנינא בן גמליאל אומר של בית אבא היו חותמין בפרצופות ר' אלעזר בר צדוק אומר כל הפרצופות היו בירושלים חוץ מפרצוף האדם. העשוי כמין דרקון אסור והדרקון תלוי בו נוטלו ומשליכו והשאר הרי זה מותר איזה הוא מין דרקון שאסור ר' שמעון בן אלעזר אומר כל שהציצין יוצא מצוארו אבל אם היה חלק הרי זה מותר.", 7.1. "פרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים ורדי גנה שזבלה בזבל עבודת כוכבים ובור גינה שנטעה בעצי אשרה ובור קלא אילן שרשם בעצי אשרה ישרף אחרים אומרים מטילין אותה לחומר עד שיחזרו מראיו לכמות שהיה חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היה מעלין שכר למדינה אף על פי שהן עשויין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים מותר לשכור מהן גבאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להן אם היו מעלין שכר למדינה אע\"פ שהן עשויין לצורך עבודת כוכבים מותר ליתן להן המיחד ביתו לעבודת כוכבים כולו מטמא בביאה והעובר לתוכה כעובר בבית עבודת כוכבים אם היתה דרך הרבים מפסקתה אינו טמא אלא אותו דרך בלבד.", 7.2. "הסומך ביתו לבית עבודת כוכבים כולו מטמא בביאה סמכו לו הן אין כולו מטמא בביאה אלא אותו כותל נידון מחצה למחצה נפל אסור לבנותו בנאו חזר לתחלתו בנאוהו הן אין כולו מטמא בביאה אלא אותו הכותל נידון מחצה למחצה המוכר ביתו לעבודת כוכבים דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח אבל עובד כוכבים שאנסו את אחד ונטלו את ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים דמיו מותרין וכותב ומעלה בערכאין. המכניס ראשו ורובו לבית עבודת כוכבים טמא כלי חרס שהכניס אחוריו לעבודת כוכבים טמא הספסלין והקתדריות שהכניס רובו לבית עבודת כוכבים טמאין.", 7.3. "כל מקומות שנקראו לשבח עבודת כוכבים מכנין אותן לגנאי את שקוראין עין כוס קורין אותו עין קוץ גריא קורין אותו גליא מי שנפזרו מעותיו לפני עבודת כוכבים לא יהא שוחה לפניו ומלקט מפני שנראה כשוחה לעבודת כוכבים אבל הופך לאחוריו וממקום שאינו נראה מותר. מעין מים היוצא מבית עבודת כוכבים לא יהא שוחה לפניו ושותה מפני שנראה כשוחה לפני עבודת כוכבים אבל הופך לאחוריו ושותה ובמקום שאינו נראה ושותה מותר. פרצופות המטילין מים לכרכין לא יניח פיו ע\"פ פרצוף מפני שנראה כנושק לעבודת כוכבים אבל מקבל בידו ושותה יתר על כן אמרו לא יניח פיו ע\"פ הסילון וישתה מפני סכנת נפשות. שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין העולם צורך בהן היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים אלא הנח לעולם שינהג כמנהגו ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. גנב זרעים לזרוע לא סופן לצמח בא על אשת איש אין סופו לילד אלא הנח לעולם שינהג כמנהגו ושוטים שקלקלו יבואו ויתנו את הדין.", 7.4. "העובדי כוכבים העובדין את ההרים ואת הגבעות אע\"פ שהן מותרין עובדיהן בסקילה. אדם הנעבד אף ע\"פ שהוא מותר עובדיו בסקילה. איזהו אשרה כל שהעובדי כוכבים עובדין ומשמרין אותה ואין טועמין מפירותיה ר\"ש בן אלעזר אומר ג' אשרות בארץ ישראל חרוש שבכפר פטם ושבכפר פגשה שקמה שבראני ושבכרמל. אשרה זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה החיזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רשב\"א אומר אף לא זרעין ולא ירקין בימות הגשמים מפני שהעלין נושרין והיה להן לזבל.", 7.5. "הנכנס תחתיו כנכנס לבית עבודת כוכבים אם היתה דרך הרבים מפסקת הרי זה מותרת ישראל שפסל את האשרה בין לצרכו בין שלא לצרכו אסור ועובד כוכבים שפסל את האשרה לצרכה היא אסורה והוא מותר לצרכו בין זה ובין זה אסור. לא יעלה אדם לראש הבימוס אפי' לנוולו לטנפו משום שנאמר (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה. לא יאמר אדם לחבירו המתן לי בצד עבודת כוכבים פלונית ואני אמתין לך בצד עבודת כוכבים פלונית שנאמר (שמות כג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וגו'.", 7.6. "עבודת כוכבים וכל מה שעליה הרי זו אסורה מצא עליה יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור. כלים המשתמשות בהן בגופה אסורין שלא בגופה מותרין אף כלים המשתמשות בהן ובגופה גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין כתוב אחד אומר (דברים ז) לא תחמוד כסף וכתוב אחד אומר כסף וזהב אשר עמהן כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בין שגופן לבוש בהן בין שאין גופן לבוש בהן אסורין. עמהן את שגופה לבוש בהן אסורין את שאין גופה לבוש בהן מותרין. אף כלים שגופה לבוש בהן גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין מרקוליס וכל מה שעליו הרי זה אסור מצא עליו יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב ע\"ג המזבח אסור מעות וכלים הרי אלו מותרין אחרים אומרים מעות וכלים שע\"ג אבן העליונה הרי אלו אסורין אבנים שנשרו מן המרקוליס אם היו נראות עמו אסורות ואם לאו מותרות. רבי ישמעאל אומר ג' תפוסות לו אסורות ושאינן תפוסות לו מותרות. ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס הרי אלו אסורות מפני שנאסרו לעבודת כוכבים עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס הרי אלו מותרות מפני שהיא כעבודת כוכבים שהניחה בעליה ומרקוליס שנעקר ממקומו מותר בהנאה. בזורק אבן במרקוליס מהו אומר (משלי כו) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד כשם שזורק אבן במרקוליס מכבדו ואין יודע כבוד כך כל המכבד רשע מכבדו ואין יודע כבוד דבר אחר כצרור אבן כשם שזורק אבן במרקוליס עובד עבודת כוכבים כך כל המכבד רשע הרי זה כעובד עבודת כוכבים דבר אחר כצרור אבן כשם שזורק אבן במרקוליס מתחייב בנפשו כך המשתמש ביצרו מתחייב בנפשו ר' שמעון בן אלעזר אומר בשונה לתלמיד רשע מהו אומר כצרור אבן במרגמה כשם שזורק אבן במרקוליס עובד עבודת כוכבים כך השונה לתלמיד רשע כעובד עבודת כוכבים. ", 8.1. "בראשונה היו אומרין אין בוצרין עם העובד כוכבים ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה אבל דורכין עם העובד כוכבים חזרו לומר אין דורכין עם העובד כוכבים ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומאה אבל בוצרין עם העובד כוכבים ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אחד חדשות ואחד ישנות מסייעין אותו עד שנתעלם משניהן נתעלם משניהן נעשה יי\"נ. בראשונה היו אומרים אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ואין מוליכין עמו גריצות לתנור חזרו לומר מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור ובסוריא מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור.", 8.2. "ישראל העושה עם העובד כוכבים בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע\"פ שהיין צף על ידיו מותר שאין דרכן לנסך כן והעובד כוכבים העושה עם ישראל בגת הרי זה מעלה הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע\"פ שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכן מנסכים כך השוקל ענבים בכף מאזנים אע\"פ שהיין צף ע\"ג ידיו מותר שאין דרכן מנסכין כך הדורס ענבים בחבית אף על פי שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכם מנסכין כך נפל לבאר ונגע בו טיפה כל שהוא אסר ירדו לשלות חרצנין וזגין מן הבאר זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולן לעובד כוכבים עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אע\"פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים מותר שאין דרכן מנסכין כן. הלוקח עבט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצידו גממיות אסור אדם שפשט ידו לחבית כמדומה שהיא של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולם לעובדי כוכבים אגרדמן שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור קדח במניקת ונפלה ממנה טיפה כל שהיא אסורה מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרת כל שהיא.", 8.4. "השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר ונתן כולן בכרך אחד כולן אסורות אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ראשונות אסורות ושניות מותרות. השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה ולעתותי ערב אמר לו הולך לי את הלגין הזה במקום פלוני אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. השוכר את החמור לרכוב עליה ואמר לו תנה לי את הלגין הזה עליה אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. אומר אדם לחברו ולפועלו צאו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש משם מעשרות ומשם שביעית ומשם יין נסך אבל אם אמר לו צא ואכול ככר ואני נותן דמיה צא ושתה רביעית ואני נותן את דמיה הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית ומשום יין נסך הנותן צמר לצבע עובד כוכבים לצבוע לו אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך אם באו לבית חשבון אסור.", 8.5. "המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אע\"פ ששהה לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שנעל עליו בפונדקו אסור. המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אע\"פ ששהה לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שהפליגה ספינתו בים אסור ר' שמעון בן אלעזר אומר היה שם לגין מלא וקשור לכרעי המטה ואין העובד כוכבים יודע בו מותר אמר לו רבי יהודה והלא פשתם ניכר בין מלמעלה בין מלמטה אלא כדי שיפתח ויגוף וינגב. המשלח חבית של יין ביד בתו ושל ציר ושל חומץ ושל מורייס ושל שמן ושל דבש ביד העובד כוכבים אם היה מכיר חותמו ושמו מותר ואם לאו אסור יינו אצל העובד כוכבים מהסתם אסור משם יין נסך אבל הציר והמורייס והדבש אם ראה אותו שמנסכין אסורין ואם לאו מותרין. ישראל החשוד שותין במרתפו ואין שותין מלגינו ואם היה חשוד על השתייה אף ממרתפו אסור.", 8.6. "עובד כוכבים שהיה חייב מעות לישראל אע\"פ שמכר יין נסך והביא לו עבודת כוכבים והביא לו מותר אבל אם אמר לו המתן עד שאמכור יין נסך ואביא לך עבודת כוכבים ואביא לך אסור המוכר יינו לעובד כוכבים ופסק עמו אע\"פ שעתיד למחות את המחצלאות ואת המדות מותר וחנוני בין כך ובין כך אסור מפני שראשון ראשון זקוף עליו עובד כוכבים ששלח לגינה אצל ישראל ומקצת עכבת יין לתוכו הרי זה ממלא לו הלגין ונועל ונוטל ממנו דמי כולן ואינו חושש. ", | 1.1. "Nachum the Midianite says, \"One day in the Diaspora before their [the idolaters] festivals, it is forbidden [for the Jews to do business with them].\" What do these words refer to? These refer to their festivals that have fixed dates. But if they are fixed, it is only forbidden [to do business] on that day. Although they [the anonymous rabbis] said, \"Three days it is forbidden to sell or to buy with them.\" What do these words refer to? To a matter [of business] that is finished, but to a matter that is not yet fulfilled, it is permitted [to do business]. Even a matter that is finished regarding buying or selling is permitted. R. Yehoshua ben Qarchah says, \"Every lender with a document [guaranteeing a loan] may not be repaid by them [the idolaters on a festival day], and the one without a document may be repaid by them because it is like a protector from their hand.\" ", 1.2. "2. Let him not not buy or sell with an idolater on the day of his festival. Let him not \"lighten his head\" with him [through drink?]. Let him not greet him in a place that is thought to have idolatry[?], for greeting someone is tantamount to honoring him. Let them greet idolaters on their festival days for the sake of peace. Jewish artisans who work besides an idolater in a Jewish home, it is permitted [to greet them], but in an idolater's home it is forbidden. R. Shimon b. Elazar says, \"If he was a hired worker for the day, whether he worked in the home of a Jew or an idolater, it is forbidden [to greet an idolater]. If he was a hired worker under a Jewish home, it is permitted, but in an idolater's home, it is forbidden. If he is working in a fixed place[?], whether it is in the home of a Jew or an idolater, it is forbidden. In another city, either way it is permitted [to greet]. And although he finished making an idolater's tool before the idolater's festival day, he may not bring it to him because his home would rejoice.\" One city does [idolatry?] and another city does not, one nation does and another does not, one family does and another does not. The ones who do are forbidden and the one who do not are permitted. Calends. Though everyone does [idolatry?], only the worshipers are forbidden. Saturnalia. The day in which he seized control, Krateisis. The Day of Genusia [Birthday] of the kings of the idolaters is the day of each king and the day in which he like the rabble. An individual, even the day of his banquet and the day in which in which he took control. R. Meir says, \"Even the day in which he was sick, it is forbidden [to do business].\"", 1.3. "One may not go to a [idolatrous] market-place that is in a village or in any of the surrounding cities because it looks like he is going to the market-places in those cities. These are the words of R. Meir. The sages say, \"Only that village is forbidden. A market-place that is inside of a village is forbidden. If it is outside of the village, it is permitted. As for the nobility [?] of a village, it is forbidden to deal with them outside the village, but it is permitted inside the village. The shops that are crowned at each place are forbidden. If a man is in a caravan going from place to place and enters a village in which there is a market-place, let him not worry because it looks like he goes into an market-place. A market-place that was given by the kingdom, the state, or by the elite of the state are permitted. Only the market-place of idolaters is forbidden. ", |
|
77. Tosefta, Negaim, 2.14-2.15, 6.4, 7.7-7.12, 7.14-7.15 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 32, 78, 165| 6.4. "עצים כדי ליתן תחת השקוף רבי יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף. עפר כדי ליתן בין פצים לחבירו ובין אבן לחברתה וכמה הוא שיעור אבנים משוי שנים דברי רבי שמעון בן אלעזר.", 7.7. "המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמאה. כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא. הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאים.", 7.8. "מי שנכנס לבית המנוגע כליו מקופלין ומונחים על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ ונתן לו חבירו סנדלו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאים מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו וטבעתו באצבעו ופשטן לפנים ר' יהודה מטמא וחכמים אומרים עד שישהא בכדי אכילת פרס. אמר לו לר' יהודה בזמן שאין כל גופו טמא לא טמא את מה שעליו כדי שישהא כדי אכילת פרס אמר לו רבי יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל.", 7.9. "ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע. והבהמה והעובדי כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע.", 7.11. "מצורע שנכנס לבית כל הכלים ששם הרי אלו טמאין מיד אמר רבי יהודה בד\"א בזמן שנכנס ברשות לא נכנס ברשות כל הכלים ששם טהורים עד שישהה כדי הדלקת הנר. נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה נכנס ראשון ויוצא אחרון. כלים התלוין בכותל למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי רבי מאיר ר' שמעון אומר למעלה אמות רבי יוסי ברבי יהודה אומר כלים הטמונין בקרקע הבית למטה משלש אצבעות טהורין. רבי יהודה אומר השידה ותיבה ומגדל שבבית המנוגע אע\"פ שהן מגולין כלים שבתוכן טהורים.", 7.12. "כל המציל בצמיד פתיל שבאהל המת מציל בצמיד שבבית המנוגע. כל המציל מכוסה באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע. כל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע ובית המנוגע כאהל המת דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהורה. רבי שמעון אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע.", 7.14. "חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים והפסיון והדחוק בבגדים טמאין והפורח בבגדים טמאין ומשתלח לכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בגד מן הנכרי יראה כתחלה מה שאין כן באדם.", 7.15. "חומר באדם שאין בבתים ובבתים שאין באדם שבאדם סימן טומאה לטמא כתחלה ולטמא בארבע מראות זו על גבי זו ומטמא שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא והפסיון והדחוק בבתים טמא והפורח בבתים טמא ומשתלח חוץ לכל עיר ואדם אין משתלח חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בית מן הנכרי יראה כתחלה מה שאין כן באדם.", | |
|
78. Tosefta, Niddah, 2.1-2.5, 5.5, 9.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 79, 101, 103, 163, 165, 275| 2.1. "מניקה שמת לה בנה בתוך עשרים וארבעה חודש מטמאה מעת לעת לפיכך אם מניקתו והולכת אפי' חמש שנים דיה שעתה דברי ר\"מ ר' יוסי ור\"ש אומרים אין דיה שעתה אלא עשרים וארבעה חדש לפיכך אם מניקה והולכת אפילו ארבע וחמש שנים אין לה אלא עשרים וארבעה חדש. מניקה שמת בעלה הרי זו לא תיארס ולא תינשא עד שיהיו לה עשרים וארבעה חודש דברי ר\"מ ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש ר' יונתן בן יוסף אומר ב\"ש אומרים עשרים וארבעה חודש וב\"ה אומרים שמונה עשר חודש אמר רשב\"ג לדברי האומר עשרים וארבעה חודש מותרת לינשא [בעשרים ואחד חודש] לדברי האומר שמונה עשר חודש מותרת להינשא לחמשה עשר חודש שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים.", 2.2. "תינוק יונק והולך עשרים וארבע חודש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר\"א ור' יהושע אומר תינוק יונק והולך אפילו בן ה' שנים פירש וחזר אחר עשרים וארבעה חודש הרי הוא כיונק שקץ.", 2.3. "חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חודש אחד בנה ואחד שניתן לה בת להניק. האשה שניתן לה בת להניק לא תעשה עמו מלאכה ולא תניק עמו תינוק אחר. תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למניקת אחרת מפני סכנת נפשות יונק תינוק מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ומכולן הוא יונק ואפילו בשבת. היה גדול אסור אבא שאול אומר יונקין היינו מבהמה טהורה בי\"ט.", 2.4. "שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות אי זו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום א' ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה ואינו חושש מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תהרוג את בנה שהיה ר\"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכ\"א משמש כדרכו ומן השמים משמרים על ידו שנאמר (תהילים קטז) שומר פתאים ה'.", 2.5. "לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו משום שנאמר (משלי כ״ג:י׳) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא.", 5.5. "יש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ארבעה עשר כיולדת הנקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה יום במקום שאינו ולד ילדה בזוב. יש רואה מאה זבה ואינו זבה שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים לאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה רמ\"א מאה וחמשים שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים לאחר נדה וחמשים תלוים בולד אמרו לו כדבריך יכולה היא שתקשה כל ימיה ולא תהא זבה בהן. קישת ג' ימים זה אחר זה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומתה והרי זו בחזקת מעוברת. קישת ואח\"כ הפילה דבר שאינו ולד ילדה בזוב המקשה ויצא דרך דופנה ילדה בזוב ר\"ש אומר לא ילדה בזוב דם היוצא משם טמא ר\"ש מטמא.", | 2.2. "A child may go on nursing for twenty-four months, and from that time forward, he is like one who nurses from a non-kosher animal--these are the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: a child may go on nursing even until he is a child of five years, but if he ceased and then returned (to nursing) after twenty-four months, behold he is like one who nurses from a non-kosher animal." 2.3. "A woman is obligated to nurse her child for twenty-four months, whether her own or one who was given to her to wet-nurse. The woman given a child to wet-nurse should not do with him work and should not nurse another child with him. A child who recognizes his mother, they do not give him to nurse from someone else because of the danger to life. A child may nurse from an idol worshiper or from an unclean animal--he can nurse from anything, even on shabbat. But if he was an adult, it is prohibited. Abba Shaul says: we used to suckle from a clean animal on a holiday.", |
|
79. Mishnah, Zavim, 2.1 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 101| 2.1. "הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה, אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים, בֵּין מְשֻׁחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין, חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה, מִטַּמְּאִין בְּדָם כָּאִשָּׁה וּבְלֹבֶן כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק: \n", | 2.1. "All persons become unclean through zivah, even converts, even slaves whether freed or not, a deaf-mute, a person of unsound senses, and a minor, a eunuch whether [he had been castrated] by man, or was a eunuch from [the time of seeing] the sun. With regard to a tumtum and an androgynous [person], they place upon him the stringencies for a man and the stringencies for a woman: they defile through blood like a woman, and through eggy [substance] like a man. Their uncleanness still remains in doubt.", |
|
80. Tosefta, Orlah, 1.5 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 104, 107| 1.5. "נכרי שהרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק מונה לו משעת נטיעתו רבי יוסי אומר נוטעים יחור של ערלה ואין נוטעים אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין כפניות של ערלה רבי שמעון בן אלעזר אומר סמני ערלה עולה באחד ומאתים צובע בהן בבלול והולכין אחר הרוב.", | |
|
81. Mishnah, Makhshirin, 2.3-2.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 22, 154, 196, 233| 2.3. "שְׁתֵּי בְרֵכוֹת, אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה, הַמַּזִּיעַ קָרוֹב לַטְּמֵאָה, טָמֵא. קָרוֹב לַטְּהוֹרָה, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא. בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר, אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא. וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא. גִּסְטְרָיוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים מַטִּילִין לְתוֹכָהּ, אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא. וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא. מֵי שְׁפִיכוּת שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים, אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא. וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי שְׁפִיכוּת. אֲבָל אִם קָדְמוּ מֵי גְשָׁמִים, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהֵן, לְמֵי שְׁפִיכוּת, טָמֵא: \n" 2.4. "הַטּוֹרֵף אֶת גַּגּוֹ וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא. וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הוֹסִיפוּ לְנַטֵּף: \n", 2.5. "עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ וְהָיָה בָהּ מֶרְחָץ מַרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת, אִם רֹב נָכְרִים, רוֹחֵץ מִיָּד. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַמְבָּטִי קְטַנָּה, אִם יֶשׁ בָּהּ רָשׁוּת, רוֹחֵץ בָּהּ מִיָּד: \n", 2.6. "מָצָא בָהּ יָרָק נִמְכָּר, אִם רֹב נָכְרִים, לוֹקֵחַ מִיָּד. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. וְאִם יֶשׁ בּוֹ רָשׁוּת, לוֹקֵחַ מִיָּד: \n", 2.7. "מָצָא בָהּ תִּינוֹק מֻשְׁלָךְ, אִם רֹב נָכְרִים, נָכְרִי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַמַּשְׁלִיכִין: \n", 2.8. "מָצָא בָהּ מְצִיאָה, אִם רֹב נָכְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַכְרִיז. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהַכְרִיז. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, צָרִיךְ לְהַכְרִיז. מָצָא בָהּ פַּת, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַנַּחְתּוֹמִין. וְאִם הָיְתָה פַת עִסָּה, הוֹלְכִים אַחַר רֹב אוֹכְלֵי פַת עִסָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה פַת קִבָּר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב אוֹכְלֵי פַת קִבָּר: \n", 2.9. "מָצָא בָהּ בָּשָׂר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַטַּבָּחִים. אִם הָיָה מְבֻשָּׁל, הוֹלְכִים אַחַר רֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר מְבֻשָּׁל: \n", 2.10. "הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ, אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן, פָּטוּר. וְלִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, דְּמַאי. אוֹצָר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים מַטִּילִין לְתוֹכוֹ, אִם רֹב נָכְרִים, וַדַּאי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, דְּמַאי. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וַדַּאי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ כֻלָּם נָכְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ, דְּמַאי: \n", | 2.3. "Two pools, the one clean and the other unclean: The sweat near the unclean pool is unclean, And the sweat near the clean pool is clean, And what is at equal distance [from both pools] is unclean. Unclean iron was smelted with clean iron: If the greater part [came] from the unclean iron, it is unclean; If the greater part [came] from the clean iron, it is clean; But if there was half of each, it is unclean. Pots owned by Israelites and non-Jews used for passing water: If the greater part is from the unclean [urine], it is unclean; If the greater part is from the clean [urine], it is clean; But if there was half of each, it is unclean. Waste-water, in which rain had fallen: If the greater part consisted of the unclean water, it is unclean; If the greater part consisted of clean water, it is clean; But if there was half of each, it is unclean. When [is this the case]? When the waste-water came first; but if the rain water came before [the waste-water], it is unclean whatever the quantity [of the rain water]." 2.4. "If one flattened out his roof or washed his garment and rain came down upon it: If the greater part consisted of the unclean water, it is unclean; If the greater part consisted of the clean water, it is clean; But if there was half of each, it is unclean. Rabbi Judah says: if the dripping increased, [it is clean].", 2.5. "A city in which Israelites and non-Jews dwell together and there was a bathhouse working on Shabbat: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, one may bathe in it immediately [after the conclusion of the Shabbat]; If the majority were Israelites, one must wait until the water can be heated; If they were half and half, one must [also] wait until the water can be heated. Rabbi Judah says: if the bathhouse was small and there was there a [non-Jewish] authority, one may bathe in it immediately [after the conclusion of Shabbat].", 2.6. "If one found in that city vegetables sold [on Shabbat]: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, one may buy them immediately [after the conclusion of Shabbat]; If the majority were Israelites, one must wait until [vegetables] can arrive from the nearest place; If they were half and half, one must [also] wait until [vegetables] can arrive from the nearest place; If there was there a [non-Jewish] authority, one may buy them immediately [after the conclusion of Shabbat].", 2.7. "If one found [an abandoned] child there: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, it is considered a non-Jew; If the majority were Israelites, it is considered an Israelite; If they were half and half, it is also considered an Israelite. Rabbi Judah says: we must consider the majority of those who abandon their children.", 2.8. "If one found there lost property, If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, he need not proclaim it; If the majority were Israelites, he must proclaim it; If they were half and half, he must [also] proclaim it. If one found bread there we must consider who form the majority of the bakers. If it was bread of clean flour, we must consider who form the majority of those who eat bread of pure flour. Rabbi Judah says: if it was coarse bread, we must consider who form the majority of those who eat coarse bread.", 2.9. "If one found meat there, we follow the majority of the butchers. If it was cooked meat, we follow the majority of those who eat cooked meat.", 2.10. "If one found produce on the road: If the majority [of the inhabitants] gathered produce into their homes, he is exempt [from tithes]; If [the majority gathered it] for selling in the market, he is liable [for tithes]; If they were half and half, the produce is demai. A granary into which both Israelites and non-Jews put their produce, If the majority were non-Jews, [the produce must be considered] certainly untithed; If the majority were Israelites, [it must be considered] demai; If they were half and half, [it must be considered] certainly untithed, the words of Rabbi Meir. But the sages say: even if they were all non-Jews, and only one Israelite put his produce into the granary, [it must be considered] demai.", |
|
82. Tosefta, Zavim, 2.1-2.4, 5.5-5.8 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 101, 102, 275, 276| 2.1. "העובדי כוכבים והגר תושב אינן מטמאין בזיבה ואע\"פ שאינן מטמאין בזיבה טמאין כזבין לכל דבריהם. ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומטום ואנדרוגינוס שראו בין לובן בין אודם אין שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראו לובן או אודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. הנוגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. היה מונה ללובן וראה אודם לאודם וראה לובן הרי זה אינו סותר.", 2.2. "ומה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת. שכבת זרע מבשר החי. זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת ש\"ז אדומה והאשה תולה בה.", 2.3. "זב תולין אותו במאכל ובכל מאכל ר\"א בן פינחס אומר בשם ר' יהודה בן בתירא החלב והגבינין ובשר שמן ויין ישן וגריסין של פול וביצים ומורייס מרגילין לדבר זיבה. תינוק תולין לו בחמשה דברים במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי שלו ושל אמו ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש כשם שתולין שכבת זרע מעת לעת כך למראה ולהרהור מעת לעת. אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כ\"ז שהוא מצטער.", 2.4. "עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מיד מטמא בזיבה בד\"א בזמן שנתגייר מהול אבל מל ואח\"כ ראה תולין לו כ\"ז שהוא מצטער בין עובד כוכבים ובין ישראל.", 5.5. "הנוגע בצמר נבלה ובנימי מרכב ובמי חטאת שאין בהן כדי הזייה מטמא שנים ופוסל אחד שא\"א לנוגע שלא יסיט פירש מטמא אחד ופוסל אחד בבועל נדה ובעבודת כוכבים מטמא אחד ופוסל א' ", 5.6. "עבודת כוכבים כשרץ ומשמשיה כשרץ שנ' שקץ תשקצנו ר\"ע אומר כנדה שנא' (ישעיהו ל׳:כ״ב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמא במשא.", 5.7. "המכניס ראשו ורובו לבית עבודת כוכבים טמא. כלי חרס שהכניס אוירו לבית עבודת כוכבים טמא הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית עבודת כוכבים טמא.", 5.8. "יין שראה שהעובד כוכבים מנסכו אם יש בו כזית מטמא טומאה חמורה ואם לאו אין מטמאין אלא טומאת משקין בלבד.", | |
|
83. Tosefta, Toharot, 5.2, 6.11, 8.8-8.9, 8.11, 10.2-10.12, 11.4-11.9 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 32, 35, 101, 102, 107, 165, 167, 233, 275, 276| 5.2. "מי רגלים שנתערבו ביין אין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן מים. נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין אם לאו טמאין. מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתיר לכן טהור לוקחין ושואלין ממי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.", 8.8. "הניח כליו [בבית] המרחץ ובא ומצאן כל שהן הרי אלו טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן <בטהרות>. הניח גיתו ובורו ונכנס לעיר אע\"פ שבא ומצא ע\"ה בצידן טהורין וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יי\"נ. ע\"ה שבא להזות אין מזין עליו ועל כליו אלא לאחר ג' ימים אבל חבר שבא להזות מזין עליו ועל כליו מיד א\"ר יהודה בד\"א שהיה בחזקת חולין אבל היה בחזקת אוכלי תרומה מזין עליו מיד ועל כליו משישתמר.", 8.9. "היה לבוש חלוק ועטוף בטלית ואמר בלבי על החלוק ולא בלבי על הטלית החלוק טהור והטלית טמאה. היה סל על כתיפו והמגריפה בתוכה אמר בלבי על הסל ולא בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה.", 8.11. "משקין טמאין וטהורין בתוך הבית הולכין אחר הרוב. ומעשה באשה אחת שסיננה משקין טמאין וטהורין בתוך חבית תרומה ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו מפני שהסיחה דעתה ממנה. <אר\"א בן פילא מפני מה ר\"ע מטמא מפני שהנשים גרגרניות הן אשה מגלה את הקדירה לידע מה חבירתה מבשלת.> ", 10.2. "העוטן זיתיו <בין> בשני הבדין כיון שנגמר אחד מהן הוכשר לקבל טומאה. המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד לזרוק לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חשב עליהן טהורין. משמסקן חשב עליהן הוכשרו לקבל טומאה עודהו הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותן בעלין טמאים.", 10.3. "הלוקח מעטן [של] זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פי האדמה יעשו בטהרה מן העובד כוכבים נאמן לומר גמרתיו. היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותם בטהרה אע\"פ שהוא עתיד להוסיף קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין.", 10.4. "העוטן זיתיו ברשות ע\"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע\"פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפי' טיט ואפי' קיסם. היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ד' טפחים נדונין כפתחים.", 10.5. "העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ ועד הקורות ובלבד [שלא יהו] ניסוטין מחמת המחיצה רשב\"ג אומר אם היתה גבוה י\"ט אע\"פ שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בית הבד כעוטן בתוך ביתו.", 10.6. "הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן ויוליך את המפתח מיד דברי ר\"מ ור' יהודה אומר כל אותו היום ור\"ש אומר מעת לעת יתר על כן אמר ר\"ש אפי' גמר את זיתיו ערב שבת שש שעות יוליך לו את המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות ר\"ש בן יהודה אומר משם ר\"ש לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המניח זיתים בכיפש שימר ע\"ה וטומאות שאין מוכשרים על מה נחלקו על שהניחן ליכתש שב\"ש אומר אין מוכשרין וב\"ה אומר מוכשרין.", 10.7. "הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח ולא הוכשר שמן ר' יהודה אומר הוכשר היתה לו אום [של] זיתים ועתיד להופכו כיון שתקע בה [את] היתד אע\"פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור. משהפכם נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור.", 10.8. "גרגרין שנשרו במים נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור. אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או ב' בדין ב\"ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך לבית הבד וב\"ה אומר מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד בידידה מניח כדי בידידה חתכו מניח כדי חתכו ובלבד שלא יעקור את האום ואם עקר את כל האום הרי אלו טמאין. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו אע\"פ שעקר את כל האום הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו. ", 11.4. "השוקל ענבים בכף מאזנים אע\"פ שהיין צף ע\"ג ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יי\"נ.", 11.5. "הבונה כרמו לשוק אם לא מצא להן שוק מחזירן לגת זיתים לשוק לא מצא להן שוק מחזירן לבד אע\"פ שמוליכן בסלין טמאין ובקופות טמאות טהורין <טהרי> זיתים וענבים שכנס לרשות הגת ולרשות הבד הוכשרו לקבל טומאה.", 11.6. "הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה משטיח של עלין בין מישראל ובין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה ור' יוסי בר' יהודה אומר משטיח של עלין כמשטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה ומעובד כוכבים יעשה בטהרה.", 11.7. "הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צמוקין ה\"ז עושה זיתים בטהרה. האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים אע\"פ שניפצה לגת והיין מגיתו ע\"ג ענבים טהור וכן בעובד כוכבים אין חושש משום יי\"נ. נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא בד\"א בזמן שנגע במקום חותם טהור ר' יוסי בן כיפר א\"ר אלעזר בד\"א בזמן שנגע במקום לא נגע במקום המשקה טהור ר' יוסי אומר נפלה הימנו כארבע כחמש ביצים ודרכן כולו בבת אחת משקה היוצאין מהן טהור כיון שדרס עליהן משקין טהרה שאין לו משקין במה יטמא מי שהיה עומד ומדבר ע\"פ הבור ונתזה צינורה מפיו ספק הגיע לבור ספק לא הגיע של שמן ספיקו טמא של יין ספיקו טהור מפני שהבל הבור קולטת.", 11.8. "הזולף את הבור כל אחת ואחת ונמצא השרץ בראשונה כולן טמאות באחרונה היא טמאה וכולן טהורות באמצעית הימנה ולמטה טמא הימנה ולמעלה טהור בד\"א בזמן שבדק ולא כסה או כסה ולא בדק היה בודקן וכסה ונמצא שרץ באחת מהן היא טמאה בלבד.", 11.9. "השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא לפועלים ספיקו טהור מפני שספק טומאה צפה. גת העליונה רה\"ר והתחתונה רה\"י. אימתי בזמן שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו אלא פתח אחד או פירצה אחת זו וזו רה\"י.", | |
|
84. Tosefta, Shevi It, 3.12-3.13, 4.6-4.11, 5.8-5.10, 5.20-5.22, 6.17-6.20 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 82, 93, 94, 101, 102, 103, 138, 187, 255, 256| 3.12. "בשביעית אין מלמדין את הפרה אלא בחילת בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ובלבד שלא יסמוך לה מענה אבא שאול אומר מגדר בחרשין וגוממין מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום.", 3.13. "פגין של ערב שביעית אין חולקין אותן בשביעית [ובסייפות מותר] מפני שהיא מלאכתן בקור ובכפניות מותר מאימתי אדם רשאי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע משיבא לעונת המעשרות.", 4.6. "מודה ר' עקיבה שאין זורעין ואין חורשין ואין מנכשין בסוריא לפי שאין כיוצא בהן [מותר] בארץ שכל כיוצא בו מותר בארץ עושין אותו בסוריא אין עושין אותו במחובר בקרקע בסוריא אבל עוקרין ואוגד על ידיהן ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדין על ידיו בוצרין ודורך על ידיהן מוסקין ואוטם על ידיהן בד\"א במוציא פירות לחבירו מתוך ביתו או ששלח לו חבירו פירות אבל הלוקח לו מן השוק הרי זה [מלקט ביד] ואינו חושש.", 4.7. "בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין אמר ר' יוסי מעשה שזרעו כרם גדול בצלים בציפורי למוצאי שביעית זרעוהו שעורין והיו פועלין יורדין ומנכשין בתוכו ומביאין ירק בתוך קופותיהן ובא מעשה לפני ר' יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין.", 4.8. "אוכלין עלי ירק מן האפיל על הבכיר מן הרחוק על הקרוב הותר מקום אחד הותרו כל המקומות הלוף והשום והבצלים הותרו יבשים הותרו לחין לא הותרו יבשים עד שתגיע הגורן אין מינו מתיר [את] מינו ואין מתירין את מינן אלא ע\"פ חכם וכולן למוצאי שביעית חייבות במעשרות.", 4.9. "ירק שנטעו בערב ראש השנה של שביעית הרי זה לא יטול ממנו בשביעית עד [שיתיר את החדש] ר' שמעון בן אלעזר אומר נוטל הימנו שלו ומכניס לתוך ביתו אע\"פ שאין כיוצא בהן נמכר בשוק.", 4.11. "פירות שביעית שבאו לארץ אין מוכרין אותם לא במדה ולא במשקל ולא במנין אלא הרי הן כפירות הארץ.", 5.8. "לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למוכרו רבי אומר אומר אני שלא ימכור אלא בדמיו לולבי האלה והבטנה והאטדים והאדל ר\"מ אומר [ללולבין עם העלים] אין ביעור וחכ\"א לעלים עם הלולבין] יש ביעור ר' שמעון אומר ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנשרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן האדל שנידון כירק העיד יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר' עקיבה משום ר' טרפון שיש לקטף שביעית עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור לפי שאין כלין.", 5.9. "הוורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד והשמן מותר ישן בחדש חייב בביעור החרובין חדשין שכבשן ביין ישן [ילקט את החרובין והיין מותר] ישנין בחדש חייבין בביעור.", 6.17. "וכן מי שהיתה בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בה חלוק הולך אצל חנוני ואומר לו תן לי בזה פירות ונותן לו והלה אומר לו הרי פירות האלו נתונין לך במתנה [והוא נותן לו חלוק במתנה] פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח [ר' יוסי אומר לוקחין בהם מים ומלח].", 6.18. "פירות שביעית אין נותנין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה ר\"י אומר נותנין אותן לתוך הכבוסה החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן [משביעית].", 6.19. "זיתים של שביעית אין עושין אותן בקתבי רבן שמעון בן גמליאל מתיר רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו עושין אותן [בקתבי] ר' יהודה אומר טוחנן ברחים שלא נטחן בה בשאר שני שבוע ר' שמעון אומר כותש ומקפה בעריבה.", | |
|
85. Tosefta, Shekalim, 1.7, 3.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 164| 1.7. "אין מביאין מנחות ונסכים ומנחות תודה ולחמה [של] תודה מן הטבל ומן התרומה ומן המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וממעשר שני והקדש שלא נפדו מן המדומע מן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואין צריך לומר מן הערלה וכלאי הכרם.", 3.11. "פרוכת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה והיתה נארגת תכלת וארגמן [תולעת] שני ושש משזר מעשה חושב אחרת היתה שם ארכה עשרים אמה ורחבה עשר [אמות] והיתה נארגת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רוקם והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ רבי יהודה אומר זו שמוציאין אותה מבפנים [היה] מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה היתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ אמרו לו מי ששימש בקדושה חמורה [יחזור לשמש] בקדושה קלה דבר אחר בזו כתוב (שמות כו) מעשה חושב ובזו כתוב (שם) מעשה רוקם רבי נחמיה אומר מעשה חושב שני פרצופות מעשה רוקם פרצוף אחד אלא שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה והיתה נתונה בעלייה כנגד התחתונה שנאמר (שם) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שתי פרוכת היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאה פרוסה פורסין את המקופלת בערב יום הכפורים מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה.", | |
|
86. Tosefta, Terumot, 1.14-1.15, 2.9-2.13, 4.12-4.14, 7.14, 7.20, 8.12, 10.12-10.13 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 24, 74, 82, 93, 103, 138, 163, 164, 165, 166, 167, 192, 193, 197, 251, 267, 276, 286| 1.14. "רשב\"א אומר יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שסמכם אביהם או שסמכום בית דין מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם וכן היה רשב\"א אומר יתום בן לוי שגדל אצל בעל הבית מעשה ומאכילו מפני תיקון העולם היה למוד אצל לוי או כהן או עני הרי זר [מאכילו] משלו אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני הרי זה [מאכילו] מחלקן.", 1.15. "קטן שאמר לאחד בשוק האכילני מעשר מחלקו מאכילו מפני תיקון העולם אם היה חייב לו מזונות או שעשה עמו כדי מזונותיו מאכילו משלו ועושה לו בחלקו סגולה.", 2.9. "כיצד אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ אין תורמין מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא ולא מפירות סוריא על פירות [א\"י] ישראל שקנה שדה בסוריא הרי הוא כקונה [בפרוזדור שבירושלים תורם ומעשר עליה.", 2.11. "איזו היא הארץ ואיזו היא חוצה לארץ כל ששופע מטור אמנון ואילך ארץ ישראל מטור אמנון ולפנים חוצה לארץ נסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח מטור אמנון עד נחלי מצרים מחוט ולפנים ארץ ישראל מחוט ולחוץ חוצה לארץ ר' יהודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כא\"י שנא' (במדבר ל״ד:ו׳) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול נסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא עד אוקיינוס מנחל מצרים עד אוקיינוס מחוט ולפנים ארץ ישראל מחוט ולחוץ חוצה לארץ.", 2.12. "ספינה הבאה מחו\"ל והיו בה פירות מחוט ולפנים אם היא גוששת חייבת לפי חשבון והיוצא לחוץ לארץ אין חייבת לפי חשבון ר' אליעזר אומר עפר ארץ ישראל כל [שהוא] חייב [לפי חשבון].", 2.13. "אבל ערלה וכלאי הכרם שוין לנכרים בארץ ישראל בסוריא ובחוצה לארץ אלא שר' יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא וחכ\"א יש לו אמר ר' יהודה מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח נכרי רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום ואמר לו המתן עד שנהיה בהלכה אמר לו משם ראיה אף הוא שלח לו ביד שליח חרש מה שעשית עשית אבל לא [תשנה] לעשות כן.", 4.12. "נכרי שתרם תרומתו תרומה בד\"א על הגורן [הפריש תרומה ונתנה לכהן מעשר ראשון ונתנו ללוי מעשר עני ונתנו לעני פירותיו מתוקנות המכניס] פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין [ישראל החשוד שמכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הכותי כנכרי דברי רבי רשב\"ג אומר הכותי כישראל].", 4.13. "[נכרי שהפריש בכור פטר חמור וחלה מודיעין אותו שאינו חייב עובדין בו וגוזזין אותו ואח\"כ מקבלין הימנו וחלה נאכלת לזרים] הוציא תרומה מתוך ביתו נוהג בהן טבל ותרומה דברי רבי רשב\"ג אומר אין נוהג בה אלא תרומה [גדולה] בלבד הוציא מעשר ראשון מתוך ביתו נוהג בו טבל ומעשר ראשון דברי רבי רשב\"ג אומר אין [נוהג בו אלא מעשר בלבד הוציא מעשר שני מביתו אמר פדוי הוא לא אמר כלום פדאוהו לכם נוהג בו טבל ומעשר שני דברי רבי רשב\"ג אומר אין נוהג בו אלא מעשר שני בלבד] ישראל החשוד והוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר פדוי הוא [לכם לא אמר כלום פדאוהו לי ופדאוהו לכם דבריו קיימין] והכותי כנכרי דברי ר' רשב\"ג אומר כותי כישראל.", 4.14. "כותי שתרם ונתנה לכהן תרומתו תרומה רשב\"א אומר תרומה ויחזור ויתרום אמרו לו מה נשתנה זו מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו אמר להם הפרשה היא זו שזו נתרמה בקדושה וזו לא נתרמה בקדושה.", 7.14. "משמרת אסורה משום גלוי רבי נחמיה אומר אם היתה תחתונה מכוסה אע\"פ שעליונה מגולה הרי זו מותרת מפני שארס של נחש דומה לספוג ועומד במקומו.", 8.12. "קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב [בישל בה <בשר> חולין לא יבשל בה תרומה] תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשלן ה\"ז בנותן טעם.", 10.12. "שמרים של [תרומה] ראשון אסור ושני מותר ר' מאיר אומר שני בנותן טעם ושל מעשר ראשון ושני אסור שלישי מותר [ור' יהודה אומר בנותן טעם ושל חדש ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם שמרי נכרים שיבשו אסורין בהנאה.", 10.13. "[התמד] של זב ושל זבה ראשון ושני טמא שלישי טהור בד\"א בזמן שנתן לתוכו מים אבל לא נתן לתוכו מים אפילו עד עשירי טמא רבי אליעזר בן יעקב אומר שלישי אע\"פ שלא נתן לתוכו מים טהור.", | |
|
87. Tosefta, Zevahim, 5.6, 13.1-13.3 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 77, 89, 165| 5.6. "חומר בטמא שאין ביוצא וביוצא שאין בטמא שהטמא נוהג בקדשי קדשים ובקדשים קלים ונוהג בקדשי הגבול מה שאין כן ביוצא. חומר ביוצא שהיוצא לא הותר מכללו ואין הציץ מרצה עליו מה שאין כן בטמא. באיזה טמא אמרו בטמא שאכל בשר טהור ובשר טמא אבל טהור שאכל בשר טמא והאוכל מן הקדשים <לאחר> [לפני] זריקת דמן ומן העולה ומן האמורין בין לפני זריקת דמן ובין לאחר זריקת דמן הרי זה לוקה את הארבעים כללו של דבר אין חייבין קרבן אלא על פגול ונותר וטמא.", 13.1. "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות מה הן מקריבין בהמה חיה ועוף גדולים וקטנים זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין הכל קרב עולה וטעונה הפשט וניתוח העובדי כוכבים בזמן הזה מותרים לעשות כן.", 13.2. "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן היו הבמות אסורות ואין כשרה אלא בכהנים. קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנות ישראל. הנותן ע\"ג מזבח בשעת פירוקה או בשעת שגלה הרוח את היריעה לא עשה כלום. בשעת מסעות קדשים נפסלים וטמאים פורשים כל אחד ואחד חוץ למחיצתו.", 13.3. "באו לגלגל הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מקום רבי יהודה ורבי שמעון אומרים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. באו לשילה נאסרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מקום <מן הקלעים> רבי יהודה ור' שמעון אומרים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת ושבגלגל ארבע עשרה שנה ושבשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת ושבנוב ובגבעון חמשים ושבע בבית עולמים ארבע מאות ועשר לבניינו הראשון ארבע מאות ועשרים לבניינו האחרון.", | |
|
| 88. Tosefta, Kippurim, 2.16, 3.20 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 103, 104, 107, 167 |
89. Mishnah, Toharot, 5.8, 7.6-7.7, 8.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 35, 153, 275| 5.8. "שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר, אוֹ נָכְרִית, אוֹ כוּתִית, כָּל הָרֻקִּים שֶׁבָּעִיר טְמֵאִין. מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה, אִם מַכִּירָתוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, כֵּלָיו טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, יִשְׁאָלֶנָּה: \n", 7.6. "הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי, נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נִכְנָסְנוּ, אֲבָל אֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגָעְנוּ. הַגַּנָּבִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין. הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִים. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן נָכְרִי אוֹ אִשָּׁה, הַכֹּל טָמֵא: \n", 7.7. "הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו בְּחַלּוֹן שֶׁל אוֹדְיָארִין, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אוֹ חוֹתָם אוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה סִימָן. הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו מִגַּת זוֹ לַגַּת הַבָּאָה, כֵּלָיו טְהוֹרִין. וּבְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָם: \n", 8.6. "כְּלָל אָמְרוּ בַטָּהֳרוֹת, כֹּל הַמְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָמֵא, עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֹכֶל הַכֶּלֶב. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָהוֹר, עַד שֶׁיְּיַחֲדֶנּוּ לְאָדָם. כֵּיצַד. גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לְגַת וְחִשַּׁב עָלָיו לְהַעֲלוֹתוֹ לְנָכְרִי, טָמֵא. לְכֶלֶב, טָהוֹר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. חִשַּׁב עָלָיו חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, טָהוֹר. אִם הֶעֱלָהוּ, טָמֵא, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה: \n", | 5.8. "If there was in the town one who was not of sound sense, a Gentile, or a Samaritan woman, all spit encountered in the town is deemed unclean. If a woman trod on a man's clothes or sat with him in a boat: If she knew that he was one who eats terumah, his clothes remain clean: But if not, he must ask her.", 7.6. "If tax collectors entered a house, the house is unclean. If a Gentile was with them they are believed if they say, \"we did not enter\" but they are not believed if they say \"we didn't touch anything.\" If thieves entered a house, only that part in which the feet of the thieves have stepped is unclean. And what do they cause to be unclean? Food and liquids and open earthenware, but couches and seats and earthenware that have tightly fitting covers remain clean. If a Gentile or a woman was with them, all is unclean.", 7.7. "One who left his clothes in the cubbies of the bath house attendants: Rabbi Elazar ben Azariah says that they are clean, But the sages say: [they are not clean] unless he gives him the key or the seal or unless he left some sign on them. One who left his clothes from one wine-pressing to the next, his clothes remain clean. If he left them with an Israelite [the clothes are unclean] unless he says, \"I have watched over them carefully.\"", 8.6. "They said a general rule with regard to clean food: whatever is designated as food for human consumption is susceptible to uncleanness unless it is rendered unfit to be food for a dog; And whatever is not designated as food for human consumption is not susceptible to uncleanness unless it is designated for human consumption. How so? If a pigeon fell into a wine-press and one intended to pick it out for an idolater, it becomes susceptible to uncleanness; but if he intended it for a dog it is not susceptible to uncleanness. Rabbi Yoha ben Nuri rules that it is susceptible to uncleanness. If a deaf mute, one not of sound senses or a minor intended it as food, it remains insusceptible. But if they picked it up it becomes susceptible; since only an act of theirs is effective while their intention is of no consequence.", |
|
90. Tosefta, Taanit, 2.12, 3.9-3.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 84| 2.12. "העוברות והמיניקות מתענים בט\"ב וביוה\"כ ובג' תעניות של צבור ושאר תעניות לא היו מתענות ולא שיענגו [את] עצמן בתפנוקין אלא שאוכלות ושותות כדי קיום הולד [הרי] שהיה מתענה על החולה [ונתרפא על הצרה ועברה הרי זה משלים תעניתו הרי שהיה מתענה ושכח ואכל ושתה משלים את תעניתו ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה משלים תעניתו הנכנס לעיר ומצאו שמתענין הרי זה מתענה עמהן איזהו] הלל הגדול (תהילים קל״ו:ב׳) הודו לאלהי האלהים הודו לאדוני האדונים וגו'. ", 3.9. "[ר' יוסי אומר] מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה [מוצאי שבת היה] ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה [וט\"ב היה וכן בשנייה והלוים עומדין על דוכנן ואומרים] (תהילים צ״ד:כ״ג) וישב עליהם את אונם [וגו'] למחר כשיבנה הבית מה הוא אומר (דברי הימים א ט״ז:ל״ו) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תהילים ע״ב:י״ח-י״ט) עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.", | |
|
91. Tosefta, Yevamot, 8.1, 12.13, 14.7 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 75, 85, 102, 166, 167, 286| 8.1. "בן תשע שנים ויום אחד עמוני ומואבי מצרי ואדומי ועובד כוכבים נתין וממזר שבא על בת כהן ועל בת לוי ועל בת ישראל פסלה מן הכהונה ר' יוסי אומר כל שזרעו כשר היא כשרה וכל שזרעו פסול היא פסולה רשב\"ג אומר כל שאתה מותר לישא בתו אתה מותר לישא אלמנתו וכל שאי אתה מותר לישא בתו אי אתה מותר לישא אלמנתו לויה שנשבית בתה כשרה לכהונה לוים המזוהמין באמן לא חששו להם חכמים לויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות נותנין לה את המעשר בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה את המעשר כהן הדיוט שנשא [את] איילונית הרי זה מאכילה בתרומה כהן גדול לא ישא אנוסתו ומפותתו אבל נושא הוא את הממאנת כה\"ג שמת אחיו חולץ אם יש שם אחין אין חולץ [מפני] מה אמרו כהן גדול שעשה מאמר ביבמתו לא יכנוס שאין מאמר קונה קנין גמור.", 12.13. "מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדין לומר חלוץ הנעל [חלוץ הנעל חלוץ הנעל] א\"ר יהודה מעשה והיינו יושבין לפני רבי טרפון ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל. ", 14.7. "נפל [לבור שמלא נחשים ועקרבים] מעידין עליו ר' יהודה בן בתירה אומר [חוששין שמא חבר הוא נפל ליורה של שמן ושל יין] מעידין עליו ר' אחא [אומר] של שמן מעידין עליו ושל יין אין מעידין עליו אליעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מת פלוני אבד פלוני נהרג פלוני אין פלוני בעולם אין ממנו כלום [תנשא אשתו] אין מעידין עליו.", | |
|
92. Tosefta, Sotah, 7.22, 9.1, 13.9, 14.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 102, 165, 234| 9.1. "נמצא בעבר הירדן היו עורפין שנאמר (דברים כ״א:א׳) כי ימצא חלל וגו' לרבות עבר הירדן ר' אליעזר אומר בכולן אם [הוא] חלל היו עורפין אמר [לו] ר' יוסי בר' יהודה [אינו אלא חנוק ומושלך בשדה שמא עורפין היו] לכך נאמר חלל א\"כ למה נאמר נופל אלא שאפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין [נמצא בעליל העיר לא היו עורפין שמצות עיסוק במדידה].", 13.9. "מעוררין אלו הלוים [שאומר] על הדוכן (תהילים מד) עורה למה תישן ה' [וגו'] אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי יש שינה לפניו והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן אלא כל זמן שישראל שרוין בצער ועובדי כוכבים [שרוין בשלוה כביכול] עורה למה תישן נוקפין אלו [שמכין את העגל] בין קרניו כדרך שעושין לעבודת כוכבים אמר להם יוחנן [כהן גדול] עד מתי אתם מאכילין [את המזבח טריפות].", | |
|
93. Tosefta, Shevuot, 2.14, 3.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 107| 3.6. "והוא עד הכשר לעדות (ויקרא ה) ושמעה להוציא את החרש. או ראה להוציא את הסומא או ידע להוציא את השוטה אם לא יגיד ונשא את עונו להוציא את האלם. אלו דברים הראשונים ר\"ע אומר (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת וכי יש דורשין לחרשין ויש חוקרין לשוטים ת\"ל (ויקרא כ״ד:כ״ב) משפט אחד יהיה לכם לכם כדיני ממונות כך בדיני נפשות מה דיני נפשות בדרישה וחקירה אף דיני ממונות בדרישה ובחקירה אי מה דיני נפשות לעדיו יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל (שמות כא) עין ישלם אי מה דיני נפשות פטר את השוגג יכול אף דיני ממונות פטר ת\"ל עין ישלם אי מה דיני נפשות פרט משזרק והרג יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל אבן יד ישלם אי מה דיני נפשות בכ\"ג יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל (שמות כ״ב:ז׳) ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה לו הכתוב דיין אחד עד האלהים יבא דבר שניהם ריבה לו הכתוב שני דיינין אשר ירשיעון אלהים ריבה הכתוב ג' דיינין מכאן אמרו דיני ממונות בג' ור' יוסי אומר בחמשה כדי שיגמור הדין בג' יכול אין לי בג' אלא דיני ממונות הקלין מנין לרבות החמורים וחומר בחמורים ת\"ל עין וגו' כויה תחת כויה וגו'.", | |
|
94. Tosefta, Shabbat, 1.16, 1.22, 7.1-7.3, 7.5-7.6, 7.11, 7.23-7.25, 8.5, 9.21-9.22, 13.9-13.11, 13.13-13.14, 17.14-17.15, 17.17, 17.20 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 74, 83, 94, 102, 104, 107, 163, 165, 166, 167, 209, 302| 7.1. "הכוברת אפרוחים בכברה [והנותנת ברזא] בין האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי אם מפני הרעמים [ואם] מפני הברק הרי זה מותר.", 7.1. "אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית [והמגבה] לגרגרן והמגררת בנה [בין] המתים והקושר [מטולטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי] האמורי המספק והמטפח והמרקד לשלהבת ה\"ז מדרכי האמורי.", 7.2. "נפלה [פת ממנו] אמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי הניחו נר על הארץ שיצטערו המתים [אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים] נפלו ממנו ניצוצות ואמר אורחין לנו היום ה\"ז מדרכי האמורי היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה יבוא זה שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מדרכי האמורי האומר [בחבית או בעיסה] יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל [בה] הרי זה מדרכי האמורי.", 7.3. "הפוקק את החלון בסירה והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה והעורך לפניה שולחן הרי זה מדרכי האמורי אבל פוקקין את החלון [בגלופרין] או בעמיר ונותנין לפניה ספל של מים וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות [ולא] מדרכי האמורי האומר שחטו תרנגול זה שקרא [בערב] שחטו תרנגולת זו [שהיא קורא] כזכר האכילוה כרבלתא שהיא קורא כזכר ה\"ז מדרכי האמורי [קרא עורב ואמר לו צרח קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך] הרי זה מדרכי האמורי.", 7.5. "האומר אל תשב על המחרישה שלא תכבד עלינו מלאכה [אל תשב על המחרישה שלא תשבר] הרי זה מדרכי האמורי ואם בשביל שלא תשבר [ודאי] הרי זה מותר האומר אל תפשל [ידך לאחורך] שלא נאסר עלינו מלאכה ה\"ז מדרכי האמורי.", 7.6. "[התוסס אור] בכותל ואומר חדא ה\"ז מדרכי האמורי אם מפני ניצוצות [הרי זה] מותר השופך מים לרשות הרבים ואמר חדא ה\"ז מדרכי האמורי אם מפני עוברין ושבין ה\"ז מותר הזורק ברזל לבין הקברות ואמר חדא [ה\"ז מדרכי האמורי אם מפני חרשין ה\"ז מותר].", 8.5. "איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פתי מפי קרא לי איש פלוני מאחרי קרא לי עורב נבח בי כלב עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני אל תתחיל בי שהרי שחרית הוא ור\"ח הוא ומוצאי שבת הוא.", 13.9. "עושין אלונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפה מע\"ש לא טרפה מע\"ש אסורה שאין טורפין [בתחלה] בשבת אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת [ר\"ש בן אלעזר אומר משום ר\"מ טורפין יין ושמן לחולה בשבת] ארשב\"א פעם אחת חלה ר' [מאיר] ובקשנו לעשות לו ולא הניחנו אמרנו לו תבטל דבריך בחייך אמר לנו אע\"פ שאני אומר כן לא מלאני לבי [מימי] לעבור על דברי חבירי." 13.11. "רוחץ אדם במי טבריא אבל לא במי [הגדר] ולא במי המשרה ולא במי של סדום אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אבל אם [לעלות] מטומאה לטהרה ה\"ז מותר לא יתן אדם מים ע\"ג ספוג ויתן ע\"ג מכתו אבל נותן הוא ע\"ג רגליו והן יורדין לספוג נותן אדם מוך יבש וספוג יבש ע\"ג מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין ע\"ג מכתו.", 13.13. "מודים חכמים לר\"א שאין עושין אהלים בתחלה ביו\"ט ואצ\"ל בשבת על מה נחלקו על המוסיפין שר\"א אומר אין מוסיפין ביו\"ט ואצ\"ל בשבת וחכ\"א מוסיפין בשבת ואצ\"ל ביו\"ט.", 13.14. "ר\"א [בר\"ש] אומר [המרכיב] קנה [של] מנורה חייב [לשלם] ושל סיידין פטור [ר' סימאי אומר קרן עגולה חייב ופשוטה פטור] נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל ה\"ז יחזיר ובלבד שלא יקשור.", 17.14. "רשב\"א אומר ב\"ש אומרים אין הורגין את המאכולת בשבת וב\"ה מתירין וכן היה רשב\"א אומר ב\"ש אומרים אין פוסקין צדקה לעניים בשבת בבית הכנסת אפילו להשיא יתום ויתומה ואין משדכין בין איש לאשתו ואין מתפללין על החולה בשבת וב\"ה מתירין.", 17.15. "המפלה את כליו ה\"ז מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול לא יפלה אדם את כליו ברשות הרבים מפני הכבוד ר' יהודה אומר אף בחול אין עושין אפקטוזין ברה\"ר מפני הכבוד.", 17.17. "אין מבקרין את המומין ביו\"ט ואצ\"ל בשבת אם לבו ביום מבקרין את המומין בשבת ואצ\"ל ביו\"ט.", | |
|
95. Tosefta, Sanhedrin, 12.4, 13.2, 13.4, 14.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 77, 163, 165, 234, 247| 12.4. "מתרין בו ושותק מתרין בו והרכין בראשו מתרין בו פעם ראשונה ושניה ובשלישית כונסין אותו לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מתרין בו וברביעית כונסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ כיוצא בו חייבי מלקות שלקו ושנו מלקין אותן פעם ראשונה ושניה ובשלישית כונסין אותן לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מלקין אותן וברביעית כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורים עד שכריסן נבקעת.", | |
|
96. Tosefta, Rosh Hashanah, 2.12-2.14 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84, 166| 2.12. "סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות שמע שש תקיעות [ושלש] תרועות אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא [שמע תקיעה מזה ותקיעה מזה ותרועה מזה תקיעה מזה ותרועה מזה אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא שמע תקיעות וברכות בין שהקדים תקיעות לברכות ובין שהקדים ברכות לתקיעות יצא] תקע והריע ותקע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת תקע והריע ותקע בנשימה אחת לא יצא מתלמדין לתקוע בשבת [אין] מעכבין את הנשים ואת הקטנים מלתקוע בשבת [ואצ\"ל] ביום טוב.", 2.13. "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל עשר ובית הלל אומרים מתפלל תשע יום טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל שמונה ואומר של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה ומתחיל בשל שבת ובית הלל אומרים [מתפלל שבע מתחיל] בשל שבת ומסיים בשל שבת [ואומר] קדושת היום באמצע אמרו בית הלל לבית שמאי והלא במעמד כולכם זקני בית שמאי ירד חוני הקטן ואמר שבע ואמרו [לו] כל העם נחת רוח [היה] לך אמרו להם בית שמאי מפני שהיתה שעה ראויה לקצר אמרו להם בית הלל אילו היתה שעה ראויה לקצר היה לו לקצר בכולם.", 2.14. "רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן וחכמים אומרים כל אחד וא' מוציא [את] עצמו [אמר להן אם כן למה מורידין אותו לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו יודע אמר להם] אם כן למה מתפללין כל אחד ואחד לעצמו [אמרו לו] מפני ששליח צבור מתקין את עצמו אמר להם א\"כ למה מורידין אותו לפני התיבה אמרו לו להוציא את מי שאינו יודע אמר להם כשם שהוא מוציא את מי שאינו יודע כך הוא מוציא את מי שיודע. ", | 2.12. "The order of blowing [the shofar] is thus: three sets of three by three. The measure of a i teki'ah /i blast is like three i teru'ah /i blasts; while the measure of each i teru'ah /i blast is like three sobs ( i yevavot /i ). If one heard six i teki'ah /i blasts and three i teru'ah /i blasts - even at intervals, and even spread out over the entire day - the obligation is fulfilled. If one heard a i teki'ah /i from one and a i teru'ah /i from another, even at intervals, and even spread out over the entire day - the obligation is fulfilled. If one heard the shofar blasts and the blessings - whether the blessings preceded the blasts or vice versa, the obligation is fulfilled. If one blew a i teki'ah /i , a i teru'ah /i and then a i teki'ah /i , and then completed the set with [only] a i teru'ah /i and a i teki'ah /i - this only counts as one set. And if one blew a i teki'ah /i , a i teru'ah /i and then a i teki'ah /i in one breath - the obligation is not fulfilled. One can learn to blow the shofar on Shabbat. One does not prevent women and children from blowing on Shabbat, nor on festive days.", |
|
97. Tosefta, Qiddushin, 5.1, 5.4, 5.9-5.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 35, 103, 164, 233, 286| 5.1. "גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי וכל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה דברי ר\"מ ר' יהודה אומר ד' קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל קהל גרים והשאר מותרים לבא זה בזה וחכ\"א שלש קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל ר' אליעזר אומר כל האסורין בקהל ודאן בודאן מותר ודאן בספקן ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור.", 5.1. "מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים אפילו שניהם כותים אפילו שניהם עבדים אפילו א' כותי וא' עבד חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו אחותו [חמותו] ושאר כל עריות שבתורה לא יתיחד עמהן אלא ע\"פ שנים אבל היא לא תתיחד אפילו עם מאה עובדי כוכבים ר' אלעזר אומר אף מי שיש לו אשה ובנים ואין שרוין אצלו לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר רווק לא ירעה בהמה דקה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך.", 5.4. "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ופסולה מן הכהונה עיסה פסולה [לכהונה] נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה גיורת וחללה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שבויה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שפחה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה נמצאו ישראל מקוה לכהנים ושפחה מקוה לכל הפסולין.", 5.9. "מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצתה עמי למדה\"י הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה [מביא] ראיה על הבנים ואין צריך להביא ראיה על האשה נאמנת אשה שתאמר אלו בני אשה שנשאתי במדה\"י הרי היא זו ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים ואינו מביא ראיה על הקטנים.", 5.11. "היה ר' מאיר אומר יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד עובד כוכבים שיש לו עבד ושפחה ולהם שני בנים נתגייר אחד מהם נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים נתגייר רבן וגיירן לעבדים והולידו בן הולד עבד נשתחרר אחד מהן והולידו בן הולד ממזר נשתחררה שפחה ובא עליה אותו עבד והולידו בן הולד משוחרר נשתחררו שניהם והולידו בן הולד עבד משוחרר יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן שיחרר שפחתו ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה זה הוא שמוכר אביו ליתן לאמו כתובה.", | 5.1. "Converts, freedmen, mamzerim (bastards), netinim (descendants of temple slaves), shetukim (orphan with no father), asufim (orphan with neither known parent; see Mishnah Kiddushin 4:1), and any [class of people] that are forbidden from marrying into the congregation are permitted to marry each other—words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says: There are 4 congregations [that are all permitted to marry each other]—kohanim, levi'im, yisrael, converts, and anyone else [not in any of those 4 congregations] is allowed to marry each other. But Hakhamim say: There are 3 congregations—kohanim, levi'im, yisrael. Rabbi Eliezer says: Anyone who is forbidden to marry into the congregation—two people who each have certain status are permitted [to marry each other]; one person with certain status with one person with doubtful status, doubtful with certain and doubtful with doubtful are forbidden [to marry each other].", 5.4. "A daughter of a male disqualified priest (halal) is disqualified from [marrying into] the priesthood forever. Rabbi (sic!, based on Ehrfurt manuscript) says: A daughter of a male convert is like the daughter of a male halal and disqualified from the priesthood. An isah is disqualified from the priesthood (see previous halakhah); if she [the isah] got married to a Yisrael, her daughter is fit [to marry into] the priesthood. A captive woman is disqualified from the priesthood; if she got married to a Yisrael, her daughter is fit for the priesthood. A freed handmaid is disqualified from the priesthood; if she is married to a Yisrael, her daughter is fit for the priesthood. It turns out that Yisrael is a mikveh for priests [since the daughter of a pesulah with a male Yisrael is no longer pesulah] and a handmaid is a mikveh for all disqualifications.", 5.9. "A man who went with his wife to the land beyond the sea, and he, his wife and his children came back, and he said: \"The wife that went with me to the land beyond the sea—this is her and these are her children\"—he needs to bring evidence neither about her nor about the children [to prove that they are his and hers]. \"[The wife that went with me...] died, but here are her children\"—he needs to bring evidence about the children but doesn't need to bring evidence about the wife. A woman/wife is believed when she says, \"These are my children\". (The following translated from the Ehrfurt manuscript:) A man is believed when he says: \"The wife that I married in the land beyond the sea—this is her and these are her children\"—he needs to bring evidence neither about the wife, nor about the children. \"[I married a wife there but] she died, and these are her children\"—he needs to bring evidence on both the wife and the children. A woman is believed when he says \"These are my children.\"", 5.10. "(Translated from Ehrfurt manuscript:) One wife can be secluded with 2 men, even if both of them are kuti'im, even if both of them are slaves, even if one of them is a kuti and one of them is a slave, even if one of them is a minor, except for a minor with regard to whom he [the adult man] has no shame to have sex in his [the minor's] presence. But she should not be secluded with any Gentiles, even 100 [of them]. His sister, his mother-in-law and any other person with whom sex would be forbidden—he should not be secluded with them except on the basis of two [witnesses]. Rabbi Elazar says: A man who has a wife and children but doesn't live with them shouldn't teach children [Scripture]. Rabbi Yehudah says: A single man shouldn't shepherd small cattle, and two single men shouldn't sleep in one cloak. They said: Yisrael is not suspected of such [bestiality].", 5.11. "Rabbi Meir used to say: It is possible for a man and wife to raise 5 nations. How so? A man who (sic! reading Ehrfurt manuscript's מי against Vienna's גוי) has a male and female slave and they have 2 sons. One of [the sons] converts—behold one of them is a convert, one is a Gentile. Their master converts, he converts the slaves and they have a son—he is a mamzer. The female slave is freed and that slave has sex with her and they have a son—the child is a slave. They are both freed and have a son—the child is a freedman. It is possible for a man to sell to his father and pay his mother her ketubah. How so? A man who has a male and female slave and they have a son. He frees his female slave and marries her and writes his property to her son. He sells it to his father and pays his mother her ketubah.", |
|
98. Tosefta, Pesahim, 1.7, 1.12, 2.5-2.16, 7.4 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 30, 74, 75, 84, 163, 166, 212, 213, 220| 1.7. "האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יהודה [וחכמים אומרים] כל שאין בו כרת אין בו [בלא תעשה] האוכל כזית חמץ בפסח חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע אשם תלוי.", 2.5. "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם הפסח הרי [הוא] מכור לך אחר הפסח מותר באכילה ואצ\"ל בהנאה ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם [לפסח] הרי [הוא] מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואצ\"ל באכילה.", 2.6. "נכרי שבא לביתו של ישראל [וחמץ] בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו חייב לבער ייחד לו בית בפני עצמו אין זקוק לו ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה\"ז מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו [לאחר] הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה.", 2.7. "רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה [קח במאתים שמא אצטרך ואבא] ואקח ממך אחר הפסח.", 2.8. "משכיר ישראל חמורו לנכרי להוליך עליה חמץ ממקום למקום מצא חמץ בדרך אם רבה חמץ מותר ואם לאו אסור.", 2.9. "מעשה ברבן גמליאל שהיה [מהלך מעכו לכזיב מצא גלוסקין בדרך אמר לעבדו טבי טול אתה גלוסקין ראה] נכרי אחר אמר לו [מגבאי טול גלוסקין רץ אחריו אמר לו ר\"א מה טיבך] א\"ל מהעיירות הללו של בורגנין [אני אמר לו מה] שמך אמר לו [מגבאי] אמר לו מכירך ר\"ג מימיו א\"ל לאו [מכאן] למדנו שכוון ר\"ג ברוח הקודש [למדנו שלשה דברים למדנו שהחמץ של נכרי אחר הפסח מותר מיד ואין מעבירים על האוכלים והולכין אחר רוב הולכי דרכים הגיע לכזיב בא אחד ושאל לו את נדרו א\"ל לשעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי אמרו לו הן אמר לו אם כן תטייל עמנו עד שיפיג יינו הלך עמהן] עד שהגיע לסולמה של צור [כיון שהגיע לסולמה של צור] ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו [את] נדרו [ודברים הרבה למדנו באותו היום למדנו שרביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין ואין מפירין נדרים לא רוכבים ולא מהלכים ולא עומדין אלא עטופין ויושבין].", 2.11. "יוצאין ברקיק השרוי [ומבושל] שלא נמוח דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי [אבל לא] במבושל אף על פי שלא נמוח יוצאין בסופגנין הנעשים באור ואין יוצאין בסופגנים הנעשים בחמה [אין] עושין סופגנים בחמה בפסח.", 2.12. "יוצאין [בסריקין בין מצויירין ובין שאין מצויירין] ואין עושין סריקין מצויירין בפסח א\"ר יהודה שאל בייתוס בן זונן לחכמים מפני מה אין עושין סריקין [מצויירין] בפסח אמרו לו מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן אמר להם [א\"כ יעשו בדפוס] אמרו לו יאמרו כל הסריקין אסורין [סריקי בייתוס מותרין] רבי יוסי [אומר] עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות.", 2.13. "אין יוצאין לא בחלוט ולא במעיסה ולא בסופגנין ולא [בדובשנין] ולא באסקריטין אבל ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה יוצאין במצה מתובלת בין שנתבלה באלפס בין שנתבלה בקדרה יוצאין בחררה ובמצה ישנה ובלבד שעשאה מתחלה לשם פסח.", 2.14. "רבי יהודה בן בתירא אומר יוצאין בחזרת ובחרדל. [ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא] אומר כל שיש לו שרף אין יוצאין בו [ר' יהודה אומר כל שמכסיף יוצאים] יוצאים בהם בין לחים בין יבשים ואין יוצאין בהן [יבשין] ר\"מ אומר אף יוצאין בהן יבשין [ר' צדוק אומר אף] יוצאין בהן [כבושין].", 2.15. "החזרת והמצה והפסח לילי יו\"ט [הראשון חובה ושאר ימים] רשות ר\"ש אומר לאנשים חובה לנשים רשות הלל הזקן היה [כרכן] שלשתן זה בזה ואוכלן מאימתי אוכלן משתחשך לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה לא אכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה החזרת והמצה והפסח אין מעכבין זה את זה.", 7.4. "לא ישחוט אדם על [ידי] בנו ובתו הגדולים [וע\"י] עבדו ושפחתו העברים ועל [ידי] אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על [ידי] בנו ובתו הקטנים ועל [ידי] עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן [או ששחט] רבן עליהן [אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו] עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנה על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה [מהן] שנשחט ראשון [או ששחטו] שניהם כאחד אוכל משל [רבו] שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה וצריכין לעשות פסח שני רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהן.", | |
|
99. Tosefta, Peah, 2.9-2.11, 3.1, 3.5, 3.12-3.13, 4.1, 4.11, 4.20 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 26, 81, 103, 107, 134, 164, 165, 182, 183, 192, 286| 2.9. "ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב וחלקו של נכרי פטור רבי ישמעאל אומר ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה חייב בפאה.", 2.11. "הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשרות אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה הפקר נכרי הפקר ופטור מן המעשרות.", 3.1. "שתי כריכות המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה [שני עמרין המובדלין זה מזה שכחה שלשה אין שכחה] שתי גפנים המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה שני גרגרין פרט שלשה אינן פרט שתי שבלים המובדלות כדרכן לקט שלש אינן לקט אלו דברי בית הלל [ר' יוסי אומר חנינא בן אחי רבי יהושע אומר כל שבאת רשות עני לאמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות עני לאמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין].", 3.1. "[המקבל שדה לקצור לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומר] ילקט בנו אחריו האריסין והחכירות והמוכר קמתו לקצור [מלקט בנו אחריו] היו שם עניים שאין ראוין אם יכול בעל הבית למחות בידם ממחה ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום.", 3.5. "רבי יהודה אומר העושה כל שדהו עומרין [ומעמר] בהן [כמעמר] לגדיש לחררה [לגדיש] מודים ב\"ש ובית הלל שאם הפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים שזה הפקר.", 3.12. "יפה כח עני בקמה יתר מבעומר ובעומר יתר מבקמה [הקמה] יש בה לקט שכחה ופאה מה שאין כן בעומר [העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה הקמה אינו שכחה] עד שיהא בו סאתים.", 3.13. "החותך כריכות ועתיד לעמרן וכן אגודי השום והבצלין אין להם שכחה. המעמר מפני הדליקה ומפני אמת המים אין להם שכחה מפני [שעתיד] לאבדן מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים אמר לו אבא מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו [יותר] מכל מצות שבתורה אמר לו כל מצות שבתורה נתן [להם המקום] לדעתנו זו שלא לדעתנו שאילו [עשינוהו ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו [אלא] הרי הוא אומר (דברים כד) כי תקצור וגו' קבע לו הכתוב ברכה והלא דברים קל וחומר מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאילו זכה המתכוין לזכות וזכה על אחת כו\"כ כיוצא בו (ויקרא ה׳:י״ז) ואם נפש כי תחטא ועשתה וגו' והביא איל תמים וגו' והלא דברים קל וחומר מה אם מי שלא נתכוין לחטוא וחטא מעלין עליו כאילו חטא המתכוין לחטוא וחטא על אחת כמה וכמה.", 4.1. "עני שנתן פרוטה לקופה ופרוסה לתמחוי מקבלין אותה ממנו אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן [נתנו לו חדשים והחזיר להן שחקים מקבלין אותה ממנו אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן] היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת מטה נותנין לו מטה עיסה נותנין לו <כלי> עיסה פת נותנין לו פת להאכילו בתוך פיו מאכילין לו בתוך פיו שנא' (דברים ט״ו:ח׳) די מחסורו אשר יחסר לו אפי' עבד אפי' סוס לו זו אשה שנא' (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא [אחת] בשר ציפורי בכל יום.", 4.1. "רבי יהודה אומר מקום שדורכין את העוללות נאמן עני לומר יין זה של עוללות הוא לקט זה לקטתיו אני ואחי [אני] וקרובי אבל אין נאמן לומר מפלוני נכרי לקחתי מאיש פלוני כותי לקחתי עניי כותים כעניי ישראל אבל עניי נכרים אין מאמינים להם בכל דבר.", 4.11. "היה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי כסף בכלי כסף מוכרן ומשתמש בכלי נחושת בכלי נחושת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית אמרו משפחת בית נבלטא היתה בירושלים והיתה מתיחסת על בני ארנן היבוסי העלו להם חכמים שלש מאות שקלי זהב ולא רצו להוציאן חוץ מירושלים.", | 3.1. "[If a poor worker] received [a one time job] to harvest a field, [then] his son cannot glean [the gifts to the poor right] after him [before other poor people will have a chance to glean that field]. Rebbi Yossi says, “His son may glean after him.” But sharecroppers, and [regular] tets, and a person who sells his standing crops to his friend in order [that his friend should] harvest them, [in all of these cases] his (i.e. the sharecropper’s, or tet’s, or friend’s) son can glean [the gifts to the poor right] after him [before other poor people will have a chance to glean that field]. If there were [in the field] poor people who are not fitting [to be allowed] to glean [the gifts to the poor, then] if the owner of the field can prevent them [from gleaning], he is allowed to do so, but if [he is] not [able to prevent them from gleaning, then] he should leave them alone [and let them glean anyway] because of peaceful relations [between people].", 3.5. "Rebbi Yehuda says, “A person who made his whole field into sheaves [in order to later] stook them [into stooks, which in turn will be taken to the final stack] is [considered to be] like someone who bundles [sheaves] in [order to put them in a] stack [of sheaves, which makes the sheaves inside the stooks eligible to become Shikcha (forgotten sheaves),] and [then] rounded it (i.e. the stack) out [as if he has completed the stack] and [then brought more sheaves and] pressed [them] into the stack [after the stack seemed to be already finished, which is still considered to be the final act of bundling, which makes these sheaves eligible to become Shikcha].”", 3.12. "When did they (i.e. the Rabbis) say [that] standing crops [that have not been forgotten] disqualify a sheaf [that was forgotten next to those standing crops from being considered Shikcha (forgotten sheaves)]? At the time when [the standing crops] were not taken in the middle (i.e. between the time when the sheaf was forgotten and remembered by the farmer), but if [the standing crops] were taken in the middle (i.e. prior to the farmer remembering that he forgot that sheaf) then it does not disqualify [that sheaf from being considered Shikcha, and the farmer cannot go back and take it for himself]. “The standing crops of his (i.e. the farmer’s) friend [that were not forgotten] disqualify his (i.e. the farmer’s) [own standing crops that were forgotten from being considered Shikcha], [the standing crops] of wheat [that were not forgotten disqualify the standing crops] of barley [that were forgotten from being considered Shikcha], [the standing crops] of a non-Jew [that were not forgotten disqualify the standing crops] of a Jew [that were forgotten from being considered Shikcha].” These are the words of Rebbi Meir. But the Chachamim (Sages) say, “[Standing crops that were not forgotten] do not disqualify [other standing crops that were forgotten], unless they were his (i.e. the farmer’s and not someone else’s) [own] and [they were] of the same kind [of crops].” Rabban Shimon Ben Gamliel says, “Just like standing crops [that were not forgotten] disqualify a sheaf [that was forgotten from being considered Shikcha], so too the sheaf [that was not forgotten] disqualifies standing crops [that were forgotten from being considered Shikcha]. And [the reason for this law] is a Kal Vechomer (derivation from minor to major) [which goes as follows]. Since standing crops by which the power of the poor person is weak [have the capability to] disqualify a sheaf [from being considered Shikcha], then for sure a sheaf by which the power of the poor person is strong should [have the capability to] disqualify standing crops.” They (i.e. the Chachamim) said [back] to him (i.e. Rabban Shimon Ben Gamliel), “Rebbi! [That is not correct, because the reverse argument can be made as well, as follows.] Just like standing crops can disqualify a sheaf by which the power of the poor person is strong [from being considered Shikcha], so too the sheaf should disqualify the standing crops by which the power of the poor person is [also] strong [for a different reason as explained in the next Tosefta] [from being considered Shikcha].”", 3.13. "The power of the poor person is stronger with regards to standing crops than with regards to a sheaf. And [yet at the same time the power of the poor person] is stronger with regards to a sheaf than with regards to standing crops. Because [all three gifts to the poor:] Leket (fallen stalks), Shikcha (forgotten sheaves) and Peah (corners of the field) apply to standing crops, but it is not so with regards to a sheaf, [to which only Shikcha and Peah apply, but Leket does not.] And [yet the opposite is true as well since] the sheaf that is two Seahs [in size by volume] and has been forgotten, is not considered to be Shikcha, unless it is smaller than two Seahs, [whereas standing crops are not considered Shikcha even if they are smaller than two Seahs in size, as long as they have the potential of being two Seahs in size in a different year due to better growth.]", |
|
100. Tosefta, Parah, 2.1, 12.11 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 79, 102, 163, 165| 2.1. "רבי אליעזר אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחוה מבין העובדי כוכבים בצידן ודומא שמו רבי יהודה אומר משמרין אותה שלא לעבוד בה כל עבודה. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף הרי היא בחזקתה כשרה רבי מאיר אומר פרה שגלגלי עיניה שחורין אם אין פרה אחרת כיוצא בה פסולה. ניטלו קרני' וטלפיים והזכר עמהן פסולה יוצא דופן פסולה ור' שמעון מכשיר אתנן ומחיר פסולה ורבי אליעזר מכשיר שנאמר (דברים כב) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך אין זו באה לבית.", | |
|
101. Tosefta, Sukkah, 2.6, 4.28 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 84, 103, 234| 2.6. "מפני ד' דברים מאורות לוקין מפני כותבי פלסתר [ומפני מעידי] עדות שקר ומפני מגדלי בהמה דקה ומפני קוצצי אילנות טובות. [מפני] ד' דברים נכסי בעלי בתים ישראל נמסרין למלכות מפני כובשי שטרות ומפני מלוי ברבית ומפני שפוסקין צדקה [ואין נותנין ושסיפק בידו] למחות ואין ממחין.", | 2.6. "On account of four things are the luminaries eclipsed: on account of writing forgeries, on account of breeding small cattle, on account of bearing false witness, and on account of cutting down good trees. On account of four things the property of householders in Israel is confiscated by the government: on account of delaying a satisfied bond of indebtedness, on account of lending on interest, on account of promising and not performing, on account of offering to remit a debt and not doing so.", |
|
| 102. Tosefta, Keritot, 1.17 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 78, 164 |
103. Mishna, Challah, 1.7, 4.7 (2nd cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 83, 153| 1.7. "נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאֹר לְחַלֵּק, חַיָּב בַּחַלָּה. נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאֹר, אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n", 4.7. "יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִין לְנָכְרִים בְּסוּרְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַלָּה אֶחָת. אָחֲזוּ קֻלּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקֻלּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְרָכִים: \n", | 1.7. "A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah. Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.", 4.7. "An Israelite who was a tet of a non-Jew in Syria: Rabbi Eliezer makes their produce liable to tithes and to [the law of] the sabbatical year; But Rabban Gamaliel makes [it] exempt. Rabban Gamaliel says: [one is to give] two hallah-portions in Syria; But Rabbi Eliezer says: [only] one hallah-portion. They adopted the lenient ruling of Rabban Gamaliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. Eventually they went back and acted in accordance with Rabban Gamaliel in both respects.", |
|
104. Anon., Challah, 1.3, 2.6 Tagged with subjects: •buying and/or selling Found in books: Porton (1988), Gentiles and Israelites in Mishnah-Tosefta, 83, 103, 107, 192| 1.3. "קמח קלוי שגבלו ועשאו עיסה חייב בחלה עיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב באחריותה עד שעה שימסור עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ספק מדומע חייב בחלה דברי ר\"מ ור' יוסי פוטר וחכ\"א מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל משום דמע וחייב בחלה.", 2.6. "הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל וחכ\"א אין צריך להפריש חלת דמאי מנהר דרומה של כזיב ואילך שתי חלות דמאי ר\"ש אומר אם לא תרם את האחד כשיעור לא יאכל מן השני.", | |
|
