1. Tosefta, Sanhedrin, 2.6 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 2.6. "אין מעברין את השנה מפני הטומאה רבי יהודה אומר מעברין את השנה מפני הטומאה אמר רבי יהודה מעשה בחזקיה המלך שעיבר את השנה מפני הטומאה שנאמר (דברי הימים ב ל׳:י״ח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו וגו' ר\"ש אומר אם לעבר אותה מפני הטומאה כבר מעוברת היא אלא עבר ניסן בניסן ואין מעברין אלא אדר ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש אף מפני שהעשו את הצבור לעשות פסח שני אין מעברין את השנה אא\"כ היתה צריכה מעברין אותו מפני הצרכים ומפני הדרכים מפני התנורין ומפני הגליות שלא יצאו ממקומם אבל אין מעברין אותה לא מפני הצנה ולא מפני השלגים ולא מפני הגליות שעלו ועדיין לא הגיעו וכולן סעד לשנה ואם עברוה הרי זו מעוברת אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל הרי זו מעוברת העיד חנינא איש אונו לפני ר\"ג שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל שהיא מעוברת ומעברין את השנה כל אדר שבראשונה היו אומרים אין מעברין אלא עד הפורים עד שבאו ר' יהושע ור' פפייס והעידו שכל אדר ואדר כשר לעבר רשב\"ג ור' אלעזר בן ר' צדוק אומרים אין מעברין את השנה ואין עושין כל צרכי צבור אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב הצבור עליהם.", | |
|
2. New Testament, John, 4.46-4.53 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 4.46. Ἦλθεν οὖν πάλιν εἰς τὴν Κανὰ τῆς Γαλιλαίας, ὅπου ἐποίησεν τὸ ὕδωρ οἶνον. Καὶ ἦν τις βασιλικὸς οὗ ὁ υἱὸς ἠσθένει ἐν Καφαρναούμ· 4.47. οὗτος ἀκούσας ὅτι Ἰησοῦς ἥκει ἐκ τῆς Ἰουδαίας εἰς τὴν Γαλιλαίαν ἀπῆλθεν πρὸς αὐτὸν καὶ ἠρώτα ἵνα καταβῇ καὶ ἰάσηται αὐτοῦ τὸν υἱόν, ἤμελλεν γὰρ ἀποθνήσκειν. 4.48. εἶπεν οὖν ὁ Ἰησοῦς πρὸς αὐτόν Ἐὰν μὴ σημεῖα καὶ τέρατα ἴδητε, οὐ μὴ πιστεύσητε. 4.49. λέγει πρὸς αὐτὸν ὁ βασιλικός Κύριε, κατάβηθι πρὶν ἀποθανεῖν τὸ παιδίον μου. 4.50. λέγει αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς Πορεύου· ὁ υἱός σου ζῇ. ἐπίστευσεν ὁ ἄνθρωπος τῷ λόγῳ ὃν εἶπεν αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς καὶ ἐπορεύετο. 4.51. ἤδη δὲ αὐτοῦ καταβαίνοντος οἱ δοῦλοι αὐτοῦ ὑπήντησαν αὐτῷ λέγοντες ὅτι ὁ παῖς αὐτοῦ ζῇ. 4.52. ἐπύθετο οὖν τὴν ὥραν παρʼ αὐτῶν ἐν ᾗ κομψότερον ἔσχεν· εἶπαν οὖν αὐτῷ ὅτι Ἐχθὲς ὥραν ἑβδόμην ἀφῆκεν αὐτὸν ὁ πυρετός. 4.53. ἔγνω οὖν ὁ πατὴρ ὅτι ἐκείνῃ τῇ ὥρᾳ ἐν ᾗ εἶπεν αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς Ὁ υἱός σου ζῇ, καὶ ἐπίστευσεν αὐτὸς καὶ ἡ οἰκία αὐτοῦ ὅλη. | 4.46. Jesus came therefore again to Cana of Galilee, where he made the water into wine. There was a certain nobleman whose son was sick at Capernaum. 4.47. When he heard that Jesus had come out of Judea into Galilee, he went to him, and begged him that he would come down and heal his son, for he was at the point of death. 4.48. Jesus therefore said to him, "Unless you see signs and wonders, you will in no way believe." 4.49. The nobleman said to him, "Sir, come down before my child dies." 4.50. Jesus said to him, "Go your way. Your son lives." The man believed the word that Jesus spoke to him, and he went his way. 4.51. As he was now going down, his servants met him and reported, saying "Your child lives!" 4.52. So he inquired of them the hour when he began to get better. They said therefore to him, "Yesterday at the seventh hour, the fever left him." 4.53. So the father knew that it was at that hour in which Jesus said to him, "Your son lives." He believed, as did his whole house. |
|
3. Mishnah, Yadayim, 4.6 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 4.6. "אוֹמְרִים צְדוֹקִים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד. הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים, עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים. אָמְרוּ לוֹ, לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת. אָמַר לָהֶם, אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס, שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין, אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם: \n", | 4.6. "The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, because you say that the Holy Scriptures defile the hands, but the books of Homer do not defile the hands. Rabban Yoha ben Zakkai said: Have we nothing against the Pharisees but this? Behold they say that the bones of a donkey are clean, yet the bones of Yoha the high priest are unclean. They said to him: according to the affection for them, so is their impurity, so that nobody should make spoons out of the bones of his father or mother. He said to them: so also are the Holy Scriptures according to the affection for them, so is their uncleanness. The books of Homer which are not precious do not defile the hands.", |
|
4. Mishnah, Taanit, 3.8 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 3.8. "עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג), יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ: \n", | 3.8. "For every trouble that should not come upon the community they sound a blast except on account of too much rain. It happened that they said to Honi the circle drawer: “Pray for rain to fall.” He replied: “Go and bring in the pesah ovens so that they do not dissolve.” He prayed and no rain fell. What did he do? He drew a circle and stood within it and exclaimed before Him: “Master of the universe, Your children have turned their faces to me because I am like one who was born in Your house. I swear by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children.” Rain then began to drip, and he exclaimed: “I did not request this but rain [which can fill] cisterns, ditches and caves. The rain then began to come down with great force, and he exclaimed: “I did not request this but pleasing rain of blessing and abudance.” Rain then fell in the normal way until the Jews in Jerusalem had to go up Temple Mount because of the rain. They came and said to him: “In the same way that you prayed for [the rain] to fall pray [now] for the rain to stop.” He replied: “Go and see if the stone of people claiming lost objects has washed away.” Rabbi Shimon ben Shetah sent to him: “Were you not Honi I would have excommunicated you, but what can I do to you, for you are spoiled before God and he does your will like a son that is spoiled before his father and his father does his request. Concerning you it is written, “Let your father and your mother rejoice, and let she that bore you rejoice” (Proverbs 23:25).", |
|
5. Mishnah, Sotah, 9.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 9.10. "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמָאי: \n", | 9.10. "Yoha the high priest brought to an end the confession made at the presentation of the tithe. He also discontinued the wakers and the knockers Up to his days the hammer used to strike in Jerusalem, And in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce.", |
|
6. Mishnah, Shabbat, 16.7, 22.3 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 16.7. "כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשֹּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n", 22.3. "שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגָרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n", | 16.7. "One may turn a dish over a lamp so that the beams should not catch [fire], and over an infant’s excrement, and over a scorpion so that it should not bite. Rabbi Judah said: an incident came before Rabban Yoha ben Zakkai in Arabia and he said, “I fear that he may be liable for a sin-offering.”", 22.3. "A man may break open a cask in order to eat dried figs from it, provided that he does not intend to make the cask into a vessel. And one may not perforate the stopper of a cask, the words of Rabbi Judah. But the sages permit it. And one may not pierce it at its side; And if it is already perforated one may not place wax upon it, because he smoothes it out. Rabbi Judah said: a case came before Rabbi Yoha ben Zakkai in Arav and he said, “I fear [that he may be liable] to a sin-offering.”", |
|
7. Mishnah, Parah, 3.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 3.5. "לֹא מָצְאוּ מִשֶּׁבַע, עוֹשִׂין מִשֵּׁשׁ, מֵחָמֵשׁ, מֵאַרְבַּע, מִשָּׁלשׁ, מִשְּׁתַּיִם וּמֵאֶחָת. וּמִי עֲשָׂאָם. הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְחָמֵשׁ, מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי עָשׂוּ אַחַת אֶחָת: \n", | 3.5. "If they did not find the residue of the ashes of the seven [red cows] they performed the sprinkling with those of six, of five, of four, of three, of two or of one. And who prepared these? Moses prepared the first, Ezra prepared the second, and five were prepared from the time of Ezra, the words of Rabbi Meir. But the sages say: seven from the time of Ezra. And who prepared them? Shimon the Just and Yoha the high priest prepared two; Elihoenai the son of Ha-Kof and Hanamel the Egyptian and Ishmael the son of Piabi prepared one each.", |
|
8. Mishnah, Maaser Sheni, 5.15 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 5.15. "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים, וְאֶת הַנּוֹקְפִים. וְעַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלָיִם, וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמָאי: \n", | |
|
9. Mishnah, Hagigah, 2.2 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 2.2. "יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אַב בֵּית דִּין: \n", | 2.2. "Yose ben Yoezer says that [on a festival] the laying of the hands [on the head of a sacrifice] may not be performed. Yosef ben Joha says that it may be performed. Joshua ben Perahia says that it may not be performed. Nittai the Arbelite says that it may be performed. Judah ben Tabai says that it may not be performed. Shimon ben Shetah says that it may be performed. Shamayah says that it may be performed. Avtalyon says that it may not be performed. Hillel and Menahem did not dispute. Menahem went out, Shammai entered. Shammai says that it may not be performed. Hillel says that it may be performed. The former [of each] pair were patriarchs and the latter were heads of the court.", |
|
10. Mishnah, Berachot, 5.5 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 5.5. "הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל. וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף: \n", | 5.5. "One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer leader) it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self. They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”", |
|
11. Mishnah, Avot, 1.16, 2.9, 3.9-3.10 (1st cent. CE - 3rd cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 1.16. "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: \n", 2.9. "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:", 3.9. "רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:", 3.10. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:", | 1.16. "Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.", 2.9. "He [Rabban Yoha] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yoha] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yoha] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yoha] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.", 3.9. "Rabbi Hanina ben Dosa said: anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom is not enduring. He [also] used to say: anyone whose deeds exceed his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom exceeds his deeds, his wisdom is not enduring.", 3.10. "He used to say: one with whom men are pleased, God is pleased. But anyone from whom men are displeased, God is displeased. Rabbi Dosa ben Harkinas said: morning sleep, midday wine, children’s talk and sitting in the assemblies of the ignorant put a man out of the world.", |
|
| 12. Josephus Flavius, Jewish War, 2.17.8-2.17.9 (1st cent. CE - 1st cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49 |
| 13. Tosefta, Sotah, 3.10 (1st cent. CE - 2nd cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49 |
| 14. Palestinian Talmud, Sanhedrin, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49 |
| 15. Palestinian Talmud, Shabbat, None (2nd cent. CE - 5th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49 |
16. Babylonian Talmud, Taanit, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 23a. בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות,שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם שנאמר (ירמיהו ה, כה) עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם,וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בהמ"ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם:,מעשה ששלחו לחוני המעגל וכו': ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב, א) על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו',אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך,אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם,אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה,אעפ"כ הביאו לי פר הודאה הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש"ע עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות,שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך,אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו ועליך הכתוב אומר (משלי כג, כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך,תנו רבנן מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור,ותגזר אומר אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארת בתפלתך,כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושח עינים יושיע דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבור כפיך מלטתו במעשה ידיך הברורין,אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה (תהלים קכו, א) שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא,יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי,יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א"ל בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי,אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא,אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא אזול לביתיה ולא אשכחוהו אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק יהבו ליה שלמא | 23a. b “In their season” /b means b on Wednesday eves, /b i.e., Tuesday nights, b and on Shabbat eves, /b i.e., Friday nights, because at these times people are not out in the streets, either due to fear of demonic forces that were thought to wander on Tuesday nights or due to the sanctity of Shabbat., b As we found /b in b the days of Shimon ben Shetaḥ that rain /b invariably b fell for them on Wednesday eves and on Shabbat eves, until wheat grew /b as big b as kidneys, and barley /b as big b as olive pits, and lentils as golden dinars. And they tied /b up some b of /b these crops as b an example [ i dugma /i ] for /b future b generations, to convey /b to them b how much /b damage b sin causes, as it is stated: /b “The Lord our God, Who gives rain, the former rain and the latter rain, in its season that keeps for us the appointed weeks of the harvest. b Your iniquities have turned away these things, and your sins have withheld the good from you” /b (Jeremiah 5:24–25)., b And we likewise found /b that b in the days of Herod /b that b they were occupied in the building of the Temple, and rain would fall at night. And the next day the wind would blow, the clouds would disperse, the sun would shine, and the people would go out to their work. And /b as rain would fall only at a time when it would not interfere with their labor, the nation b knew /b that b the work of Heaven /b was being performed b by their hands. /b ,§ The mishna taught: b An incident /b occurred in b which /b the people b sent /b a message b to Ḥoni HaMe’aggel. /b This event is related in greater detail in the following i baraita /i . b The Sages taught: Once, most of /b the month of b Adar had passed but rain had /b still b not fallen. They sent /b this message b to Ḥoni HaMe’aggel: Pray, and rain will fall. He prayed, but no rain fell. He drew a circle /b in the dust b and stood inside it, in the manner that the prophet Habakkuk did, as it is stated: “And I will stand upon my watch and set myself upon the tower, /b and I will look out to see what He will say to me, and what I shall answer when I am reproved” (Habakkuk 2:1). This verse is taken to mean that Habakkuk fashioned a kind of prison for himself where he sat.,Ḥoni b said before /b God: b Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. /b Therefore, b I take an oath by Your great name that I will not move from here until you have mercy upon Your children /b and answer their prayers for rain. b Rain began to trickle /b down, but only in small droplets. b His students said to him: Rabbi, we have seen /b that b you /b can perform great wonders, b but /b this quantity of rain is not enough to ensure that b we will not die. It appears to us that /b a small amount of b rain is falling only /b to enable you b to dissolve your oath, /b but it is not nearly enough to save us.,Ḥoni b said /b to God: b I did not ask for this, but /b for b rain to /b fill the b cisterns, ditches, and caves. /b Rain b began to fall furiously, until each and every drop /b was as big b as the mouth of a barrel, and the Sages estimated that no drop was less than a i log /i /b in size. b His students said to him: Rabbi, we have seen /b that b you /b can call on God to perform miracles b and we will not die, /b but now b it appears to us that rain is falling only to destroy the world. /b ,Ḥoni again b said before /b God: b I did not ask for this /b harmful rain either, b but /b for b rain of benevolence, blessing, and generosity. /b Subsequently, the rains b fell in their standard manner, until all of the people /b sought higher ground and b ascended to the Temple Mount due to the rain. They said to him: Rabbi, just as you prayed that /b the rains b should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: This is /b the tradition that b I received, that one does not pray over an excess of good. /b ,Ḥoni continued: b Nevertheless, bring me a bull. /b I will sacrifice it as b a thanks-offering /b and pray at the same time. b They brought him a bull /b for b a thanks-offering. He placed his two hands on its /b head b and said before /b God: b Master of the Universe, Your nation Israel, whom You brought out of Egypt, cannot /b bear b either an excess of good or an excess of punishment. You grew angry with them /b and withheld rain, b and they are unable to bear /b it. b You bestowed upon them /b too much b good, and they were /b also b unable to bear /b it. b May it be Your will that the rain stop and that there be relief for the world. Immediately, the wind blew, the clouds dispersed, the sun shone, and everyone went out to the fields and gathered for themselves truffles and mushrooms /b that had sprouted in the strong rain., b Shimon ben Shetaḥ relayed to /b Ḥoni HaMe’aggel: b If you were not Ḥoni, I would have decreed ostracism upon you. For were /b these b years like the years of Elijah, when the keys of rain /b were entrusted b in Elijah’s hands, /b and he swore it would not rain, b wouldn’t the name of Heaven have been desecrated by your /b oath not to leave the circle until it rained? Once you have pronounced this oath, either yours or Elijah’s must be falsified., b However, what can I do to you, as you nag God and He does your bidding, like a son who nags his father and /b his father b does his bidding. And /b the son b says to /b his father: b Father, take me to be bathed in hot water; wash me with cold water; give me nuts, almonds, peaches, and pomegranates. And /b his father b gives him. About you, the verse states: “Your father and mother will be glad and she who bore you will rejoice” /b (Proverbs 23:25)., b The Sages taught: What /b message did b the members of the Chamber of the Hewn Stone, /b the Great Sanhedrin, b send to Ḥoni HaMe’aggel? /b About you, the verse states: b “You shall also decree a matter, and it shall be established for you; and the light shall shine upon your ways. /b When they cast down, you will say: There is lifting up, for He saves the humble person. He will deliver the one who is not innocent and he will be delivered through the cleanness of your hands” (Job 22:28–30).,They interpreted: b “You shall also decree a matter”; you, /b Ḥoni, b decree from below, and the Holy One, Blessed be He, fulfills your statement from above. “And the light shall shine upon your ways”; a generation that was in darkness, you have illuminated /b it b with your prayer. /b , b “When they cast down, you will say: There is lifting up”; a generation that was cast down, you lifted it up with your prayer. “For He saves the humble person”; a generation that was humble in its transgression, you saved it through your prayer. “He will deliver the one who is not innocent”; a generation that was not innocent, you have delivered it through your prayer. “And he will be delivered through the cleanness of your hands”; you have delivered /b an undeserving generation b through the clean work of your hands. /b ,§ The Gemara relates another story about Ḥoni HaMe’aggel. b Rabbi Yoḥa said: All the days /b of the life b of that righteous man, /b Ḥoni, b he was distressed over /b the meaning of b this verse: “A song of Ascents: When the Lord brought back those who returned to Zion, we were like those who dream” /b (Psalms 126:1). b He said /b to himself: b Is there /b really a person b who can sleep and dream for seventy years? /b How is it possible to compare the seventy-year exile in Babylonia to a dream?, b One day, he was walking along the road /b when b he saw a certain man planting a carob tree. /b Ḥoni b said to him: This /b tree, b after how many years /b will it b bear /b fruit? The man b said to him: /b It will not produce fruit b until seventy years /b have passed. Ḥoni b said to him: Is it obvious to you that you will live seventy years, /b that you expect to benefit from this tree? b He said to him: That man /b himself b found a world /b full b of carob trees. Just as my ancestors planted for me, I too am planting for my descendants. /b ,Ḥoni b sat and ate bread. Sleep overcame him and he slept. A cliff formed around him, and he disappeared from sight and slept for seventy years. When he awoke, he saw a certain man gathering /b carobs from that tree. Ḥoni b said to him: /b Are b you the one who planted /b this tree? The man b said to him: I am his son’s son. /b Ḥoni b said to him: /b I can b learn from this that I /b have b slept for seventy years, /b and indeed b he saw that his donkey had sired several herds /b during those many years.,Ḥoni b went home and said to /b the members of the household: b Is the son of Ḥoni HaMe’aggel alive? They said to him: His son is no /b longer with us, but b his son’s son is /b alive. b He said to them: I am Ḥoni HaMe’aggel. They did not believe him. He went to the study hall, /b where he b heard the Sages say /b about one scholar: b His i halakhot /i are as enlightening /b and as clear b as in the years of Ḥoni HaMe’aggel, for when /b Ḥoni HaMe’aggel b would enter the study hall he would resolve for the Sages any difficulty they had. /b Ḥoni b said to them: I am he, but they did not believe him and did not pay him proper respect. /b Ḥoni b became very upset, prayed for mercy, and died. Rava said: This /b explains the folk saying b that people say: Either friendship or death, /b as one who has no friends is better off dead.,§ The Gemara relates another story, this time about Ḥoni HaMe’aggel’s descendants, who were also renowned for their righteous deeds. b Abba Ḥilkiyya was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s son. And when the world was in need of rain they would send Sages to him, and he would pray for mercy, and rain would fall. Once the world was in need of rain, /b and b the Sages sent a pair of Sages to him /b so b that he would pray for mercy and rain would fall. They went to his house but they did not find him /b there. b They went to the field and found him hoeing /b the ground. b They greeted him, /b |
|
17. Babylonian Talmud, Shabbat, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 146a. שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב (דברים כט, יד) את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו',ופליגא דר' אבא בר כהנא דא"ר אבא בר כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו אברהם הוליד את ישמעאל יצחק הוליד את עשו יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי:, big strongמתני׳ /strong /big שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ואין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת:, big strongגמ׳ /strong /big א"ר אושעיא ל"ש אלא דרוסות אבל מפורדות לא ומפורדות לא,מיתיבי ר' שמעון בן גמליאל אומר מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש ההיא רבנן מתני' רבי נחמיה היא,ומאי דוחקיה דרבי אושעיא לאוקמי מתניתין כרבי נחמיה ובדרוסות לוקמה במפורדות ורבנן אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני גרוגרות ליתני פירות אלא ש"מ בדרוסות,תניא חדא חותלות של גרוגרות ושל תמרים מתיר ומפקיע וחותך ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך לא קשיא הא רבנן הא ר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר אפי' תרווד ואפילו טלית ואפילו סכין אין ניטלין אלא לצורך תשמישן,בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבתא לפיתחא קמיכוין ואסיר או דילמא לעין יפה קמיכוין ושרי א"ל לפיתחא קא מכוין ואסיר,מיתיבי רשב"ג אומר מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף התם ודאי לעין יפה קמיכוין הכא אם איתא דלעין יפה קמיכוין לפתוחי מיפתח:,אין נוקבין מגופה וכו': אמר רב הונא מחלוקת למעלה אבל מן הצד דברי הכל אסור והיינו דקתני לא יקבנה מצדה ורב חסדא אמר מחלוקת מן הצד אבל על גבה דברי הכל מותר והא דקתני לא יקבנה מצדה התם בגופה דחבית,תנו רבנן אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא להוסיף מוסיף ויש אומרים אין מוסיפין ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה ותנא קמא מאי שנא מנקב חדש דלא דקא מתקן פיתחא אוסופי נמי קא מתקן פיתחא,אמר רבה דבר תורה כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא ואם בא להוסיף מוסיף אוסופי ודאי בלול של תרנגולים לא אתי לאוסופי | 146a. b the snake came upon Eve, /b i.e., when it seduced her to eat from the Tree of Knowledge, b it infected her with /b moral b contamination, /b and this contamination remained in all human beings. When the b Jewish people stood at Mount Sinai, their contamination ceased, /b whereas b gentiles did not stand at Mount Sinai, /b and b their contamination never ceased. Rav Aḥa, the son of Rava, said to Rav Ashi: What /b about b converts? /b How do you explain the cessation of their moral contamination? Rav Ashi b said to him: Even though they /b themselves b were not /b at Mount Sinai, b their guardian angels were /b present, b as it is written: /b “It is not with you alone that I make this covet and this oath, but b with he that stands here with us today before the Lord our God, and with he that is not here /b with us today” (Deuteronomy 29:13–14), and this includes converts.,The Gemara points out that this opinion b disagrees with Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana said: Until three generations /b passed, the moral b contamination did not cease from our forefathers: Abraham fathered Ishmael, /b who was of lowly moral stature; b Isaac fathered Esau; /b finally, b Jacob fathered twelve tribes in whom there was no flaw. /b Rabbi Abba bar Kahana holds that the moral contamination ceased in the Patriarchs long before the Revelation at Sinai., strong MISHNA: /strong b A person may break a barrel /b on Shabbat in order b to eat dried figs from it, provided he does not intend to make a vessel. And one may not perforate the plug of a barrel /b to extract wine from it; rather, one must remove the plug entirely to avoid creating a new opening for the barrel. This is b the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis permit /b puncturing the plug, but they too restrict this leniency and say that b one may not perforate /b the plug of the barrel b on its side. And if it was /b already b perforated, one may not apply wax to it /b to seal the hole, b because /b in doing so b he spreads /b the wax evenly on the barrel and thereby violates the prohibited labor of smoothing. b Rabbi Yehuda said: An incident /b of that kind b came before Rabban Yoḥa ben Zakkai in /b the city of b Arav, and he said: I am concerned for him, /b because he may be liable b to /b bring b a sin-offering /b as a result of this., strong GEMARA: /strong b Rabbi Oshaya said: They only taught /b that it is permitted to break open a barrel when the figs were b pressed /b together. This is because in that case it is permissible to use a utensil to separate the figs, that utensil may also be utilized to break open the barrel. b However, /b if the figs were already b separated, /b it is b not /b permitted to handle a utensil for the sole purpose of breaking the barrel. The Gemara asks: b And /b is it b not /b permitted to break the barrel for b separated /b figs?,The Gemara b raises an objection /b based on a i baraita /i : b Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may bring a barrel of wine and cut off /b the b top /b of the barrel b with a sword and place it before the guests on Shabbat without concern /b that it is prohibited to move the sword or that doing so constitutes the creation of a new vessel, which is prohibited. Apparently, it is permitted to move a sword in order to open a barrel on Shabbat even if it is not needed to cut the contents of the barrel. The Gemara answers for Rabbi Oshaya: b That /b i baraita /i , which cites the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, is in accordance with the opinion of b the Rabbis, /b whereas b our mishna is /b in accordance with the opinion of b Rabbi Neḥemya, /b who said that it is prohibited to move any utensil on Shabbat for any purpose other than that for which the utensil is designated.,The Gemara asks: b And what forced Rabbi Oshaya to establish the mishna in accordance with /b the minority opinion of b Rabbi Neḥemya /b and to say that it is referring only b to /b the case of a b pressed /b dried figs? b Let him establish /b that the mishna is referring even b to separated /b figs b and /b is in accordance with the opinion of b the Rabbis. Rava said: The mishna /b posed a b difficulty for him; why did /b the i tanna /i b teach particularly /b about b dried figs? Let him teach /b a more general i halakha /i with regard to b fruit. Rather, learn from here that /b the mishna is referring specifically to b pressed /b dried figs, and it is because one requires a utensil to separate them that he may use it to open the barrel as well., b It was taught in one /b i baraita /i : If one has sealed, wicker b baskets of dried figs or of dates, one may untie /b the basket’s knot on Shabbat, and b unbraid /b the basket b and cut /b it open. b And it was taught in another /b i baraita /i : b One may untie /b the knot, b but one may not unbraid or cut /b the basket. There is a contradiction between these two i baraitot /i . The Gemara resolves this contradiction: This is b not difficult. This /b i baraita /i , which permits all of these actions, is in accordance with the opinion of b the Rabbis. That /b i baraita /i , which prohibits unbraiding and cutting, is in accordance with the opinion of b Rabbi Neḥemya. As it was taught /b in a i baraita /i that b Rabbi Neḥemya says: Even a large spoon and even a cloak and even a knife may only be taken /b on Shabbat b for their /b designated b use, /b and it is therefore prohibited to take a knife to cut open baskets of fruit.,The students b raised a dilemma before Rav Sheshet: What is /b the i halakha /i with regard to whether or not it is permitted b to perforate a barrel with a spear [ i burtiya /i ] on Shabbat? /b Is the assumption that b one intends to /b make b an opening /b in the barrel b and /b it is therefore b prohibited, or perhaps /b is the assumption that b one /b merely b intends to /b display b generosity and it is permitted? /b Rav Sheshet b said to them: He intends to /b make b an opening /b in the barrel b and it is prohibited. /b ,The Gemara b raises an objection /b based on that which was taught in the i baraita /i that b Rabban Shimon ben Gamliel says: One may bring a barrel of wine /b on Shabbat b and cut off its top with a sword. /b This contradicts Rav Sheshet’s opinion that opening a barrel with a spear is prohibited? He answered them: b There, /b in the case of the sword, since one essentially destroys the barrel by cutting off its top, b he certainly intends to /b display b generosity /b by breaking the barrel open in his guests’ honor. However, b here, /b in the case of spearing a hole in the barrel, b if it were /b true that b he intends /b to display b generosity, let him open /b the top of the barrel by removing its plug. By perforating the barrel, he indicates that he specifically wants there to be a small hole.,We learned in the mishna: b And one may not perforate the plug /b of a barrel; this is the statement of Rabbi Yehuda, and the Rabbis permit it. b Rav Huna said: /b This b dispute /b is only with regard to a case where one seeks to make a perforation b on top /b of the plug; b however, /b if he seeks to perforate it b from the side, everyone agrees that it is prohibited, /b because people sometimes puncture a barrel beneath the plug in this way. b And that is /b what the mishna b is teaching: One may not perforate it on its side. /b Whereas b Rav Ḥisda said: /b This b dispute /b is with regard to a case where one seeks to perforate it b from the side; however, /b if one seeks to perforate it b on top, everyone agrees that it is permitted, and /b with regard to b that which /b the mishna b is teaching: One may not perforate it on its side, there /b it is referring to perforating b the barrel itself, /b not the plug., b The Sages taught /b in a i baraita /i : b One may not create a new hole /b in a vessel b on Shabbat. And if one seeks to add /b to and widen an already existing hole, b one may add /b to it; b and some say /b that b one may not /b even b add /b to an already existing hole. b And /b all opinions, even those who generally prohibit creating new holes, agree b that one may perforate /b the seal over b an old hole, /b even b i ab initio /i . And /b with regard to the opinion of b the first i tanna /i , /b the Gemara asks: b What is different /b about perforating the seal over an old hole that makes it permitted, whereas b creating a new hole is not /b permitted? Is it because in creating the new hole b he is creating an opening? /b If so, by b adding /b to an already existing hole b he is also creating an opening. /b , b Rabba said: /b Actually, even creating a new hole is not prohibited, because b by Torah law, any opening that is not made to /b both b insert and to remove is not /b considered b an opening, /b and a hole that one perforates in a barrel is intended exclusively to remove the contents of the barrel. b And it was the Sages who issued a decree /b that one may not perforate a vessel b because /b it is similar to perforating b a chicken coop, /b which is designated for use in both directions, e.g., b to let in air and to let out heat, /b and it is therefore prohibited by Torah law. b And /b therefore we learned that b if one seeks to add /b to an existing hole b one may add /b to it. There is no reason to prohibit this due to concern that one may do so in a chicken coop, because b one will certainly not come to add to /b an already existing hole b in a chicken coop, /b |
|
18. Babylonian Talmud, Sanhedrin, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 11b. תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי,דתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות,אמר לו טול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא,וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין דילמא בתר דעברוהו:,תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין,ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין רבי שמעון בן גמליאל אומר על התקופה איבעיא להו על התקופה שמחין או על התקופה מעברין תיקו:,ת"ר על שלשה ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן והגליל על שתים מהן מעברין ועל אחת מהן אין מעברין ובזמן שיהודה אחת מהן הכל שמחין שאין עומר בא אלא מיהודה,ת"ר אין מעברין את השנים אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאי טעמא דחנניה איש אונו אמר קרא (דברים יב, ה) לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום,ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש א"ר אבא מאי קרא (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום,ת"ר אין מעברין את השנה | 11b. b the earlier, stern /b authorities b and the later, humble /b authorities, for although Rabban Shimon ben Gamliel was known as particularly humble, his proclamation was written with less modesty than that of his father, Rabban Gamliel, who was known to be particularly stern., b As it is taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:6): There was b an incident involving Rabban Gamliel, who was sitting on a step on the Temple Mount, and Yoḥa, that scribe, was standing before him, and three /b blank b documents cut /b from parchment and ready for writing b were set before him. /b ,Rabban Gamliel b said to /b the scribe: b Take one document, and write: To our brothers, the people of the Upper Galilee, and to our brothers, the people of the Lower Galilee, may your peace increase. We are informing you that the time has come /b for b eradication /b of tithes that had been separated from produce but not yet given to their designated recipients, as is to be done in the fourth and seventh years of the Sabbatical-Year cycle, b to separate the tithe from the vat of olives, /b because most of the local olives were grown in the Galilee. Rabban Gamliel continued, instructing the scribe: b And take one document, and write: To our brothers, the people of the South, /b meaning the area of Judea and its environs, b may your peace increase. We are informing you that the time has come /b for b eradication, to separate the tithe from the mounds of stalks /b of grains, because most of the local grain was grown in the Judea region.,Rabban Gamliel continued to instruct the scribe: b And take one document, and write: To our brothers, the people of the Diaspora in Babylonia, and to our brothers who are in Medea, and to the rest of the entire Jewish Diaspora, may your peace increase forever. We are informing you that the fledglings are tender, and the lambs are thin, and time for the spring has not come. And /b consequently, b the matter is good before me and before my colleagues, /b i.e., in our estimation, b and I have /b consequently b added thirty days to this year. /b The third letter indicates that evidently Rabban Gamliel included others in his decision. The Gemara rejects this, and explains: b Perhaps /b this incident occurred b after they deposed /b Rabban Gamliel from his position as i Nasi /i . When he was reinstated, he shared his office with Rabbi Elazar ben Azarya. Therefore, he wrote the decision in the name of his colleagues as well.,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:2): The court b may intercalate the year for three matters: For the ripening of the grain, /b if it is not yet time for the barley to ripen; b for the fruit of the trees, /b if they have not yet ripened; b and for the equinox, /b i.e., to ensure that the autumnal equinox will precede i Sukkot /i . If b two of /b these concerns apply, the court b intercalates /b the year even if the third factor does not apply; b but for /b only b one of them /b the court b does not intercalate /b the year.,The i baraita /i continues: b And when the ripening of the grain /b is b one of the concerns, everyone is happy. /b Since the grain is not yet ripe, the people do not mind waiting an extra month for Nisan. If the grain is already ripe, however, the extra month would simply prolong the period during which the grain may not be eaten due to the prohibition of the new crop, as the new crop may be harvested and eaten only after the sacrifice of the i omer /i offering on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:14). b Rabban Shimon ben Gamliel says: For the equinox. /b The Gemara seeks to clarify this statement: b A dilemma was raised before /b the Sages. When he said: b For the equinox, /b did he mean this is the reason that everyone is b happy, or /b did he mean that only b for the equinox /b may the court b intercalate /b the year? The dilemma b shall stand /b unresolved., b The Sages taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:2): The court b may intercalate the year for three /b regional b lands /b of Eretz Yisrael, meaning that the court considers the agricultural situation in three regions: b Judea, and Transjordan, and the Galilee. /b If there is a concern b about two of them, /b the court b intercalates /b the year even if the third region does not need it, b but /b if there is a concern b about /b only b one of them /b the court b does not intercalate /b the year. b And when Judea is one of them, everyone is happy, because the i omer /i /b offering b comes only from Judea. /b If the court therefore ensures that the crops in Judea ripen just before the i omer /i is brought, the crops will certainly be ripe in the other regions as well, and there will be no complications with the prohibition of the new crop.,§ b The Sages taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:2): The court b may intercalate the years only /b when located b in Judea. And if they intercalated it /b when located b in the Galilee, /b the year is nevertheless b intercalated. Ḥaya of Ono testified: /b Even b if /b the court already formally b intercalated /b the year when located b in the Galilee, it is not intercalated. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, says: What is the reasoning of Ḥaya of Ono? The verse states: /b “But to the place that the Lord your God shall choose out of all your tribes to put His name there, b to His abode shall you seek, and there you shall come” /b (Deuteronomy 12:5). This is interpreted as: b Every pursuit that you shall pursue /b in the area of i halakha /i b must be only in the abode of the Omnipresent, /b in close proximity to Jerusalem, i.e., in Judea., b The Sages taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:7): The court b may intercalate the year only during the day; and if /b the court b intercalated it at night, it is not intercalated. And /b the court b may sanctify the month only during the day; and if /b the court b sanctified it at night, it is not sanctified. Rav Abba says: What is the verse /b from which this i halakha /i is derived? b “Sound the shofar at the New Moon, at the concealed time for our Festival day” /b (Psalms 81:4). On b which Festival is the new moon concealed? You must say it is Rosh HaShana, /b which occurs on the first of the month, before the moon is visible, whereas the moon is visible during the other Festivals, which occur later in the month. b And it is written /b in the next verse: b “For it is a statute for Israel, a judgment of the God of Jacob” /b (Psalms 81:5). b Just as /b all civil b judgment is /b done b during the day, so too is /b the sanctification of Rosh HaShana, and b the sanctification of the month /b in general, done b during the day. /b , b The Sages taught /b in a i baraita /i ( i Tosefta /i 2:5): The court b does not intercalate the year /b |
|
19. Babylonian Talmud, Hagigah, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •bar kokhbah Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 16b. הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב ב"ד:, big strongגמ׳ /strong /big ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא,מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון,אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם,מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח,כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע,אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי',מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה,לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא:,יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון,אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור,פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה,הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי,אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך,מיתיבי (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים בנות ישראל סומכות רשות,אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו,לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל,א"ר אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים,אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין | 16b. b The first /b members of each pair b served as i Nasi /i , and their counterparts /b served as b deputy i Nasi /i . /b , strong GEMARA: /strong b The Sages taught: Three of the first pairs who say not to place hands and two of the last pairs who say to place hands served as i Nasi /i , and their counterparts /b served as b deputy i Nasi /i ; /b this is b the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say /b the opposite: b Yehuda ben Tabbai /b was b deputy i Nasi /i and Shimon ben Shataḥ /b was the b i Nasi /i . /b ,The Gemara asks: b Who is the i tanna /i /b who taught b that which the Sages taught /b in a i baraita /i : b Rabbi Yehuda ben Tabbai said: /b I swear that b I will /b not b see the consolation /b of Israel b if I did not kill a conspiring witness. /b This means that Rabbi Yehuda ben Tabbai sentenced a conspiring witness to death, in order b to counter the views of the Sadducees, who would say: Conspiring witnesses are not executed unless the sentenced one has been executed. /b Their views opposed the traditional view, which maintains that conspiring witnesses are executed only if the one sentenced by their testimony has not yet been executed., b Shimon ben Shataḥ said to him: /b I swear that b I will /b not b see the consolation /b of Israel b if you did not shed innocent blood, as the Sages said: Conspiring witnesses are not executed unless they are both found to be conspirators; /b if only one is found to be a conspirator, he is not executed. b And they are not flogged /b if they are liable to such a penalty, b unless they are both found to be conspirators. And /b if they testified falsely that someone owed money, b they do not pay money unless they are both found to be conspirators. /b ,Hearing this, b Yehuda ben Tabbai immediately accepted upon himself not to rule /b on any matter of b law unless he was in the presence of Shimon ben Shataḥ, /b as he realized he could not rely on his own judgment.,The i baraita /i further relates: b All of Yehuda ben Tabbai’s days, he would prostrate himself on the grave of that executed /b individual, to request forgiveness, b and his voice was heard /b weeping. b The people thought that it was the voice of that executed /b person, rising from his grave. Yehuda ben Tabbai b said to them: It is my voice, /b and b you /b shall b know /b that it is so, b for tomorrow, /b i.e., sometime in the future, b he will die, and his voice will no /b longer b be heard. /b Yehuda ben Tabbai was referring to himself, but he did not want to mention something negative about himself in direct terms., b Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: /b This provides no conclusive proof that the voice was not that of the executed man, as b perhaps /b ben Tabbai b appeased /b the executed individual in the World-to-Come. b Or, /b alternatively, the latter may have b prosecuted him by the law /b of Heaven, and that is why his voice can no longer be heard.,The Gemara returns to its original question: b Whose /b opinion does b this /b i baraita /i follow? b Granted, if you say /b it is in accordance b with /b that of b Rabbi Meir, /b who b said /b that b Shimon ben Shataḥ was deputy i Nasi /i /b while b Rabbi Yehuda ben Tabbai was i Nasi /i , that /b explains why b he /b had previously b issued a halakhic ruling in the presence of Shimon ben Shataḥ /b to execute the conspiring witness, and only after that unfortunate incident did he undertake to issue rulings only in the presence of his colleague. b But if you say /b that the i baraita /i is in accordance with b the Sages, who said: Yehuda ben Tabbai /b was b deputy i Nasi /i /b and b Shimon ben Shataḥ /b the b i Nasi /i , /b why did he need to make such a commitment? b May /b the b deputy i Nasi /i issue a halakhic ruling in the presence of /b the b i Nasi /i ? /b ,The Gemara refutes this: b No; what /b did he mean by b accepting upon himself /b not to rule on his own? b He spoke /b with regard b to joining /b the ruling of others: b Even /b with regard to b joining /b the ruling of others, b I will also not join /b until I have first heard the view of Shimon ben Shataḥ.,§ It is taught in the mishna: b Menaḥem departed and Shammai entered. /b The Gemara asks: b To where did /b Menaḥem b depart? Abaye said: He departed and went astray. /b Therefore, the mishna did not wish to delve into the details of his case. b Rava said: He departed for the king’s service. /b He received a post from the king and had to leave the court. b This is also taught /b in a i baraita /i : b Menaḥem departed for the king’s service, and eighty pairs of students dressed in silk robes left with him /b to work for the king, and that they no longer studied Torah.,§ b Rav Shemen bar Abba said /b that b Rabbi Yoḥa said: A rabbinic decree [ i shevut /i ] should never be taken lightly in your eyes, since placing hands /b on the head of an offering on a Festival b is prohibited only as a rabbinic decree /b because it is considered making use of an animal, which is not considered a prohibited labor but merely resembles one, and yet b the greatest /b scholars b of each generation disputed it. /b ,The Gemara is puzzled by this statement: This b is obvious. /b Since it is an accepted rabbinic decree, why should people take it lightly? The Gemara answers: It was b necessary for him /b to state it because it is b a rabbinic decree related to a mitzva. /b In other words, although this rabbinic decree of placing the hands on an animal is not performed for one’s own sake but for the purpose of a mitzva, it was nevertheless a serious matter in the eyes of the Sages.,The Gemara remains puzzled: b This too is obvious. /b In that case as well, the act is prohibited by the Sages. The Gemara responds: Rabbi Yoḥa’s statement comes b to exclude /b the opinion b of the one who said /b that b they disagree with regard to the actual /b obligation of b placing hands, /b i.e., whether or not obligatory peace-offerings require placing the hands. b He /b therefore b teaches us /b that b it is a rabbinic decree /b that is the subject b of their dispute, /b not the requirement itself., b Rami bar Ḥama said: /b You can b learn from here, /b from this dispute, that the mitzva of b placing hands /b requires not only placing one’s hands on the animal’s head, but b we also require /b that one places his hands b with all his strength. For if it enters your mind /b that b we do not require all his strength, what /b prohibition b does one violate /b by placing his hands? b Let him place /b them on a Festival as well, as this does not resemble a prohibited action at all., b The Gemara raises an objection /b to this from a i baraita /i : b “Speak to the children of [ i benei /i ] Israel” /b (Leviticus 1:2). The word i benei /i literally means: Sons of. And it states nearby: b “And he shall place /b his hand on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:4), from which we learn that b the sons of Israel place /b their hands, b but the daughters of Israel do not place /b them. b Rabbi Yosei and Rabbi Yishmael say: It is optional for the daughters of Israel to place /b their hands. They may place their hands if they so choose, although they are not obligated to do so., b Rabbi Yosei said: /b The Sage b Abba Elazar related to me /b the following incident: b On one occasion, we had a calf for a peace-offering, and we brought it to the Women’s Courtyard, and women placed /b their hands b on it. /b We did this b not because there /b is an obligation of b placing hands in /b the case of b women, but in order to please the women, /b by allowing them to sacrifice an offering, in all of its particulars, as men do. Now, b if it enters your mind /b that b we require /b placing hands b with all one’s strength, /b would b we perform work with consecrated /b offerings b in order to please /b the b women? /b Placing one’s hands forcefully on an animal is considered performing work with it, and if one does it without being obligated to do so, he has thereby performed work with an offering. b Rather, isn’t it /b correct to b conclude from this /b that b we do not require /b placing hands b with all one’s strength? /b ,The Gemara rejects this: b Actually, I /b could b say to you /b that b we do require /b placing hands b with all one’s strength, /b but here they allowed women to place their hands b by saying to them: Ease your hands /b and do not press forcefully, so that their hand placing should not constitute work. The Gemara retorts: b If so, /b then the reason formulated as: b Not because there /b is an obligation to b place hands in /b the case of b women, /b is irrelevant to this law. b Let him derive /b the permission for women to do so from the reason that b it is not /b considered b placing hands at all. /b If placing hands must be performed with all one’s strength, this action the women are performing does not constitute placing hands., b Rabbi Ami said: He stated one /b reason b and another. One /b reason is b that it is not /b considered b placing hands at all, /b as it is not performed with all of one’s strength; b and another /b reason is that they allowed it b in order to please the women. /b , b Rav Pappa said: Learn from this /b that anything upon which one may not place objects or upon which one may not sit on Shabbat, its b sides are /b likewise b prohibited, for if it enters your mind /b to say that the b sides are permitted, /b they could have told the women b to place /b their hands b on the sides, /b i.e., on the head of the animal rather than on its back, as the head of the animal is considered as if it were one of its sides. b Rather, /b must one b not conclude from this /b that the b sides are prohibited? /b |
|
20. Babylonian Talmud, Berachot, None (3rd cent. CE - 6th cent. CE) Tagged with subjects: •nan Found in books: Sigal (2007), The Halakhah of Jesus of Nazareth According to the Gospel of Matthew, 49| 34b. כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה,אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל הדיוט כמו שאמרנו כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר (מלכים א ח, נד) ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו:,ת"ר קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים שנאמר מכרוע על ברכיו השתחואה זו פשוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה,אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי,תני חדא הכורע בהודאה הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה,לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף,רבא כרע בהודאה תחלה וסוף אמרי ליה רבנן אמאי קא עביד מר הכי אמר להו חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי,והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה,ההיא בהודאה שבהלל,והתניא הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה,כי תניא ההיא בהודאה דברכת המזון:, big strongמתני׳ /strong /big המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:, big strongגמ׳ /strong /big אהייא,א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות,איכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת,א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות,אמרו עליו על רבי חנינא וכו': מנא הני מילי א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא (ישעיהו נז, יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו,א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו,ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך,ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ,וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך,ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב,ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא,מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה,שמא תאמר אדם הראשון היכן היה בגן,ושמא תאמר הוא גן הוא עדן תלמוד לומר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד:,ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות,ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך:,ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנאמר (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעליתיה (לקבל) [נגד],ירושלם אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא,ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:, br br big strongהדרן עלך אין עומדין /strong /big br br | |
|
